לוט

(ראה גם: אברהם-ולוט, מואב, סדום, עמון)

 

ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו, ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ויבואו עד חרן וישבו שם. (בראשית יא לא)

וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט, ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו, ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן, ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. (שם יב ה)

וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו, כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו... ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה. וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה, לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים באכה צוער. ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם, ויפרדו איש מעל אחיו... (שם יג ה והלאה)

ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו, והוא יושב בסדום... וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וירדף עד דן... (שם יד יב)

ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום, וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה. ויאמר הנה נא אדוני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם, ויאמרו לא כי ברחוב נלין. ויפצר בם מאד ויסורו אליו ויבאו אל ביתו, ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו... ויצא לוט אליהם הפתחה והדלת סגר אחריו. ויאמר אל נא אחי תרעו. הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם, רק לאנשים האל אל תעשו דבר, כי על כן באו בצל קורתי. (שם יט א והלאה)

ויצא לוט וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו, ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית ה' את העיר, ויהי כמצחק בעיני חתניו. וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר, קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות, פן תספה בעוון העיר. ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו בחמלת ה' עליו, ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר... ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכר אלקים את אברהם, וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנותיו עמו כי ירא לשבת בצוער, וישב במערה הוא ושתי בנותיו. ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן, ואיש אין בארץ לבא עלינו כדרך כל הארץ. לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע... ותהרינה שתי בנות לוט מאביהן. ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב, הוא אבי מואב עד היום. והצעירה גם היא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי, הוא אבי בני עמון עד היום. (שם יד והלאה)

זהר:

מיד וילך אתו לוט, זהו הנחש שנתקלל, והעולם נתקלל בסבתו, (כלומר על כן מכנה הכתוב לנחש בשם לוט, כי לוט פירושו קללה, והוא שנתקלל והביא קללה לעולם, והוא מתלוה אל הנשמה בעולם הזה), שהנחש עומד לפתח להשטות הגוף, כמו שכתוב לפתח חטאת רובץ, ועל כן לא תפעל הנשמה העבודה שנצטוית עליה י"ג שנים בעולם הזה, כי מי"ב שנים ומעלה הנשמה מתעוררת לעבוד העבודה שנצטוית, וזה שאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה, (שבעים במספר קטן שבע), שבע וחמשה הם י"ב, ואז יוצאת הנשמה מחרן, שהוא הקליפות, ומתעוררת ללכת בעבודת השם... (לך מב)

וילך אתו לוט, שנתחבר עמו כדי ללמוד ממעשיו, ועם כל זה לא למד כל כך... (שם נ)

תא חזי, מן אלישע שדחה לגחזי, וכן באברהם, כל זמן שהיה לוט עמו לא נתחבר עם הרשעים, כיון שנפרד ממנו, מה כתוב, ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, וכתיב ויאהל עד סדום, ומה כתוב אחריו, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, הרי שנתחבר עם הרשעים. (שם נו)

...וכל זה אם הנשמה זכתה בעולם הזה לתקן את הגוף, ולכפות תוקפו של אותו ארור (יצר הרע) הנקרא לוט, עד שנפרד ממנו. מה כתוב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם (שהוא הנשמה), ובין רועי מקנה לוט, (שהוא היצר הרע), כי בעולם הזה בכל יום ויום אלו המחנות והמנהיגים שמצד הגוף והם מריבים אלו עם אלו, וכל אברי הגוף נמצאים בצער ביניהם, בין הנשמה ובין אותו הנחש שהוא היצר הרע, הנלחמים בכל יום ויום. מה כתיב, ויאמר אברם אל לוט, הנשמה השיבה ליצר הרע ואמרה לו אל נא תהי מריבה ביני וביניך, ובין רועי ובין רועיך, דהיינו בין המחנות שלי והמחנות שלך, כי אנשים אחים אנחנו, שהיצר הרע והיצר הטוב קרובים זה לזה, זה לימינו של אדם וזה לשמאלו... הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, הרבה רשעים הם בעולם, לך ושוט אחריהם, והפרד מעמי, אם השמאל וגו', ומוכיח אותו ומציק אותו בכמה מלחמות שעושה עמו בכל יום, עד שכתוב ויפרדו איש מעל אחיו. כיון שנפרדו זה מזה, מה כתוב, אברם ישב בארץ כנען, שהנשמה נתישבה בין הצדיקים בישוב טוב, בשלום, ולוט ישב בערי הככר, שאותו ארור המקטרג הלך לקטרג ולהתחבר במקום שהרשעים שם, שכתוב ויאהל עד סדום, מה כתוב לאחר זה, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, שם שכן, ושם משכנו ביניהם, להתחבר בהם להשטות אותם ולהאביד אותם במעשים רעים. כיון שנשארה הנשמה בלי מקטרג, והגוף נטהר מאותה הזוהמא, מיד הקב"ה משרה משכנו עמו, והוא יורש נחלה העליונה, ויש לו נחת בין הצדיקים, ואותו הארור הוא בין הרשעים והם חוטאים עמו, עד שאין להם עוד גאולה לחטאתם. 

מה כתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו, זוהי הנשמה שנשארה בגוף בטהרה, כי נשבה אחיו זהו היצר הרע, שנשבה בין הרשעים בהרבה עונות, וירק את חניכיו, אלו הצדיקים העוסקים בתורה, שהם אברי הגוף, המזוינים ללכת עמו, במספר שלש מאות ושמונה עשר, שהם רמ"ח אברי הגוף וע' של סוד הנשמה שהיא יוצאת משם, בכולם נזדיין ללכת שם אל אלו הרשעים להחזיר אותם בתשובה על עונותיהם... וגם את לוט, אפילו אותו יצר הרע התקיף אותו עד שכפה אותו בעל כרחו והמתיקו כראוי... (שם פה והלאה)

אמר רבי שמעון, בא וראה מה כתוב, ויהי ריב בין רועי מקנה אברם, רב כתוב, חסר, יורה שלוט רצה לחזור לעבודה זרה שיושבי הארץ עבדו, וסוף הכתוב מוכיח זה, שכתוב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ... ומאין שלוט חזר לסורו לעבודה זרה, שכתוב ויסע לוט מקדם, מהו מקדם, מקדמונו של עולם... כיון שידע אברהם אשר לוט נטה לבו, מיד ויאמר אברם אל לוט הפרד נא מעלי, אין אתה כדאי להתחבר עמי, אז נפרד אברהם ממנו, ולא רצה עוד ללכת להתחבר עמו, כי כל מי שמתחבר לרשע, סופו ללכת אחריו ולהענש בשבילו... (שם קעד)

ותא חזי, בשעה שנתחברו כל אלו המלכים לעשות מלחמה עם אברהם, נתיעצו להעבירו מן העולם, וכיון ששלטו בלוט בן אחי אברהם מיד הלכו, שכתוב ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו, מה הטעם, משום שצורתו של לוט היתה דומה לאברהם, ומשום זה וילכו, כי כל מלחמה הזו בשבילו היתה, וחשבו שכבר נפל בידיהם... (שם רלד)

אמר רבי אבא תא חזי את הענוה של אברהם, שאף על פי שאמר לו הקב"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו', ועם כל זה שהתמהמה עמו והודיע לו שרוצה לעשות דין בסדום, לא התפלל לפניו שיציל את לוט, ולא יעשה עמו דין, מהו הטעם, כדי שלא לבקש שכר על מעשיו. אף על פי שלא בקש, שלח הקב"ה ללוט והציל אותו בשביל אברהם, שכתוב ויזכור אלקים את אברהם וגו' בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. מהו אשר ישב בהן לוט, וכי בכולם היה יושב לוט, אלא משום שבשבילו היו יושבים בערים ולא נחרבו. ואם תאמר שהיה בזכותו של לוט, לא כן, אלא בזכותו של אברהם. אמר רבי שמעון, בא וראה השרות שאדם עושה אל הצדיק, שרות ההוא מגין עליו בעולם, ולא עוד אלא אף על פי שהוא רשע, הוא לומד מדרכיו ועושה אותם. תא חזי, כי בשביל שלוט נתחבר עם אברהם, אף על פי שלא למד ממנו את כל מעשיו, למד ממנו לעשות טובה עם הבריות, כמו שעשה אברהם, וזה הוא שאחר שלוט נכנס ביניהם היה מישב לכל אלו הערים כל אותו זמן שהיו מיושבים... (וירא קפב)

כיון שראה אותם לוט רץ אחריהם, מה הטעם, וכי כל אלו שהיו באים לעירו היה מכניסם לביתו ונותן להם לאכול ולשתות, ובני עירו לא הרגו אותו, והלא בתו של לוט שנתנה פת לחם לעני אחד, ונודע להם זה, משחוה דבש והושיבוה בראש הגג עד שהדבורים אכלוה... אלא משום שהיה בלילה, חשב שבני עירו לא יראו אותו, ועם כל זה, כיון שנכנסו לבית נאספו כולם וסבבו את הבית. למה רץ אחרי המלאכים, שכתוב וירא וירץ לקראתם, רבי חזקיה ורבי ייסא אחד אמר שראה עמהם צורתו של אברהם, ואחד אמר שראה השכינה שורה עליהם, לכן רץ לקראתם... וירא לוט וירץ לקראתם ויאמר הנה נא אדני, (באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, דהיינו שם השכינה)... סורו נא, גשו נא היה צריך לכתוב, מהו סורו נא, אלא רצה להסב אותם מסביב לבית ולא יכנסו לבית בדרך הרגילה, כדי שבני העיר לא יראו אותם, ומשום זה אמר סורו נא. (שם רכב)

...מה כתוב וירא לוט, היינו שראה את השכינה, וכי מי יכול לראות את השכינה, אלא ראה אור אחד מאיר ועולה על ראשיהם, ואז אמר הנה נא אדני באל"ף דל"ת... ולינו ורחצו רגליכם, אברהם לא עשה כך, אלא בתחילה אמר ורחצו רגליכם, והוא כדי שלא יכירו בהם בני אדם, כלומר שאם ירגישו בהם יאמרו שעתה באו אליו, שהרי עוד לא רחצו רגליהם מן הדרך... (שם רלה)

מהו בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט, אלא בכולם התישב לוט, שכתוב ולוט ישב בערי הככר, ויאהל עד סדום, אלא שלא קבלו אותו, חוץ ממלך סדום, שקבלו בסדום בשביל אברהם, שהחזיר לו הנפש והרכוש שאבד במלחמת ד' המלכים. (שם רסו)

כתוב מאחריו, הלא מאחריה צריך לכתוב, רבי יוסי אמר מאחריו, היינו מאחריו של לוט, שהמחבל היה הולך מאחוריו, וכי הלך אחריו המחבל, הלא המחבל שלח אותו ממנו, אלא בכל מקום שלוט היה הולך נעכב המחבל מלחבל, והמקום שכבר הלך משם ועזבו לאחריו היה המחבל מהפך אותו, ומשום זה אמר לו המחבל אל תבט אחריך, כי אני אחבל אחריך, ועל כן כתוב ותבט אשתו מאחריו, וראתה המחבל, אז נעשתה נציב מלח. כי כל זמן שהמחבל אינו רואה פניו של האדם אינו מחבל אותו, וכיון שאשת לוט הפכה פניה להסתכל אחריו, מיד ותהי נציב מלח. (שם רפז)

תא חזי, לוט יצאו ממנו ובנותיו ב' אומות נפרדות, ונתקשרו בצד ההוא הראוי להם, (דהיינו ס"א), ועל כן הקב"ה מסבב סבות ומגלגל גלגולים בעולם כדי שהכל יהיה נעשה כראוי להיות, ויהיה נקשר הכל במקומו בקדושה, דהיינו שיהיה ראוי לצאת משם מלכי יהודה ומלך המשיח, שעל זה נאמר והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו וגו'. תא חזי, ראוי היה לוט שהקב"ה יוציא ממנו ומאשתו שתי אומות הללו, אלא כדי לקשר אותם במקום הראוי להם נעשה מתוך יין, ויין הזה נועד להם באותה לילה במערה, וזהו סוד עשיתם, כמו שאתה אומר וישת מן היין וישכר... תא חזי, מואב ועמון הן עצמן קראו להם שמות, מואב קראה לו על שהוא מאב, רבי יוסי אמר הבכירה אמרה בעזות מואב, מאבי הוא, והצעירה גם היא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי, ולא אמרה ממי היה. תא חזי, בתחילה כתוב ולא ידע בשכבה ובקומה, עם ו', וגם נקודה על הו', יורה שעזרה מלמעלה היה נמצא באותו מעשה, אשר מלך המשיח עתיד לצאת ממנו, ומשום זה נתמלאה המלה, ואצל האחרת כתוב ובקמה חסר ו', משום שלא יצא ממנה חלק להקב"ה כמו מהבכירה... ואף על פי שגם מהצעירה יצאו מלכים, כי נעמה העמונית היתה אשת שלמה ואם רחבעם, אמנם דוד המלך הוא העיקר והוא מלך המשיח...

תא חזי ענותנותו של אברהם, כי אפילו מתחלה כשרצה הקב"ה לעשות דין בסדום, לא בקש ממנו רחמים על לוט, ואחר כך שכתוב וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן, לא דרש על לוט, ולא אמר להקב"ה עליו כלום, אף הקב"ה לא אמר לו כלום, כדי שלא יחשוב אברהם שהקב"ה יגרע משהו מזכותו מחמת זה. ואם תאמר שאברהם לא החשיב את לוט בלבו כלום, הרי אנו רואים שמסר נפשו לעשות מלחמה עם ארבעה מלכים חזקים, כמו שאתה אומר וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו'. אבל מתוך האהבה שאהב אברהם את הקב"ה וראה את המעשים של לוט שאינם ישרים כראוי, לכן לא רצה אברהם שבשבילו יעזוב משהו הקב"ה משלו, משום זה לא בקש עליו רחמים לא בתחילה ולא בסוף. (שם שז, ועיין שם עוד)

ויעל לוט מצוער, אמר רבי אבהו, תא חזי מה כתיב ביצר הרע, תדע לך שאינו מתבטל לעולם מבני אדם, שאף על פי שרואה בני אדם נדונין בגיהנם, הוא בא וחוזר לו אצל בני אדם, הדא הוא דכתיב ויעל לוט מצוער, מצערה של גיהנם, משם עולה לפתות בני אדם... ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן, נפש המתאוה היא מעוררת את האחרת ומפתה אותה, עם הגוף, להדבק ביצר הרע, והיא אומרת לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו... וישב בהר, אמר רבי יצחק משמע דכתיב בהר, מלמד שהוא שם מושבו, במקום הר, גוף שהוא חרב כהר, דלית ביה טיבותא, וב' בנותיו עמו אלו ב' הכחות דאמרן, כי ירא לשבת בצוער, יראה וחרדה נופלת עליו בשעה שרואה צער גיהנם... (שם שיד, וראה שם עוד)

כעין זה שנתבאר, במה שנעשה בעולמות נעשה גם כן בנשמות למטה, לוט נפרד מאברהם (לוט פסולת הימין), ושם משכנו באנשי סדום (פסולת הזהב מצד שמאל, וקבל מהם שלמותו), כאשר נתעורר דין עליהם ונהפכו, זכר הקב"ה את אברהם, ושלח משם את לוט, ואז נפרד מן הטומאה (של סדום, ושב לקדושה). השקוהו בנותיו יין, (סוד נחש הקדמוני שנכנס בו), והולידו שתי אומות, אחת נקראת עמון ואחת נקראת מואב, אחת בנגלה (מואב), ואחת במכוסה, (עמון). עמון המדרגה שלו עבודה זרה, מלכם שהוא עצה של העלם, מואב מדרגתו הוא פעור, שהוא כולו בנגלה... ובשנים אלו נאחז דוד המלך, כי אחר כך באה רות מן מואב ויצא ממנה דוד המלך, ומן עמון נתעטר דוד המלך באותה העטרה, שהיא עדות לזרעו של דוד... (שם שלג, ועיין שם עוד)

ספרי:

כיוצא בו אתה אומר וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה, ואומר ותשקין את אביהן יין בלילה ההוא, וכי מאין להם יין במערה, אלא שנזדמן להם יין לשעה, וכן הוא אומר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, אם כן נתן הקב"ה למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו... (עקב מג)

תלמוד בבלי:

...אלא משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם, הוא שנתכוון לשם עבירה, ופושעים יכשלו בם, ודלמא הוא נמי לשום מצוה איכוין... והא מינס אניס, תנא משום רבי יוסי בר רב חוני למה נקוד על וי"ו ובקומה של בכירה, לומר שבשכבה לא ידע, אבל בקומה ידע. ומאי הוה ליה למיעבד, מאי דהוה הוה, נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי למישתי חמרא. דרש רבא מאי דכתיב אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון, אח נפשע מקרית עוז זה לוט שפירש מאברהם, ומדינים כבריח ארמון שהטיל מדינים כבריחין וארמון, לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. דרש רבא ואיתימא רבי יצחק מאי דכתיב לתאוה יבקש נפרד ובכל תושיה יתגלע, לתאוה יבקש נפרד זה לוט, ובכל תושיה יתגלע שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, דתנן עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם... (נזיר כג א)

אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בתר מרי ניכסי ציבי משך, אמר ליה דכתיב וגם ללוט ההולך את אברהם היה צאן ובקר ואהלים. (בבא קמא צג א)

...והא כתיב ויבאו שני המלאכים סדומה בערב, דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט, דכתיב ויהפוך את הערים, ולא כתיב ויהפכו... (בבא מציעא פו ב)

כל שמות האמורים בלוט חול, חוץ מזה שהוא קדש, שנאמר ויאמר לוט אליהם אל נא אד-ני וגו'. (שבועות לה ב)

תלמוד ירושלמי:

...ומנין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל, דכתיב וכמו השחר עלה וגו', וכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה, ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון, אמר רבי זעירא המלאך היה מקדר לפניהם הדרך... (ברכות ד ב)

אמר רבי שמעון קל וחומר בדברים, מה אם נכסים שאין בהם דעת לא לטובה ולא לרעה, על ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים אמרה תורה שישרפו, המתכוין להטות את חבירו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה על אחת כמה וכמה, אמר רבי לעזר מוכיח בדבר בלוט, שלא ישב בסדום אלא מפני ממונו, אף הוא יצא וידיו על ראשו, הדא הוא דכתיב מהר המלט שמה, דייך שאת ממלט את נפשך. (סנהדרין נד ב)

 

מדרש הגדול:

ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, אלו אותות המדבר, ומנין שאין הקב"ה עושה אותות ומופתים ומשנה סדורו שלעולם ומנהגו אלא כדי שיכירו כל באי העולם כוחו וגדולתו, ושהוא שליט על כל העולם ומנהגו כחפצו, תלמוד לומר למען תדעו כי אני ה' אלקיכם. (דברים כט ד)

לקח טוב:

אשר עשית את עבדך, מלמד שכל מי שהנסים מתרבים עמו, מנכים לו מזכיותיו... (בראשית לב יא)

...לפי שאותותיו של הקב"ה אינן דומין זה לזה, בתחלה אמר להם והכית בצור ויצאו ממנו מים, ובשניה אמר להם ודברתם, להודיע כח גבורותיו של הקב"ה על דור המבול הביא מים ושטפם, והמצריים הביאם בתוך המים וחנקם, מי מרה נמתקו על ידי משה בעץ, ועל ידי אלישע במלח, וכן כיוצא באלו, למדנו שאין אותות ומופתים של מי שאמר והיה העולם דומין זה לזה אלא חדשים לבקרים. לכך נאמר לא האמנתם בי להקדישני, כדי שיאמרו בדבר ה' יצאו המים, אלא עשיתם האחרון דומה לראשון. (במדבר חקת)

ילקוט ראובני:

אחד ממתיבתא דרקיע ירד, ואמר ויאמר אלקים יהי אור, מהו ויאמר, אמר לו איני יודע, אמר לו אענה אני, אמר לו ויאמר מופת אחד, אמר לו מאי מופת אחד, אמר לו מופת אחד על כל המופתים נסתרים ונסים נסתרים, מן כנסת ישראל הנקרא אלקים, אמר לו אדונינו האיך נסתר מופת אחד תוך ויאמר, אמר לו תחליפהו בא"ת ב"ש מפתי"ג אותיות, וחשבון של ויאמר הוא חשבון מופת אחד, אמר לו, ולמה לא יעשה הקב"ה נסים נגלים, אמר לו אין העולם כדאי לעשות להם נסים נגלים, אמר לו, אדונינו, בדור מצרים הכחישו בבריאה ועברו על ז' מצות והיה דור פורך ונעשה להם נסים נגלים, אמר לו היו ביניהם אנשים גדולים וצדיקים שהיו ראויים לראות מה שראו, והאמינו בדבר משה... והיאך לא יעשה להם נסים ומופתים בשביל ישראל. (בראשית)

ויאמר שא נא עיניך וראה, דרך האותות לבא על ידי מעשה, השחין בא על ידי הפיח, דם כינים בקיעת המים על ידי מטה... (שם ויצא)

יען לא האמנתם בי להקדישני, בכל אתר דבעי הקב"ה למעבד נס שכינתא אקדמת לההוא אתר, וכיון דשכינתא הוי תמן, לא הוי למחאה בסלע, דקלנא הוית לשכינתא דהות תמן, דלא הוי ליה חילא למיהב מיא, ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי, יען לא האמנתם בי להקדישני. (חקת)

אמונות ודעות:

וצריך אני לומר כאן פרק אסקור בו דברים אמיתיים, והוא שאין הבורא יתרומם ויתעלה משנה עצם דבר עד שיעיר את העם שהוא משנה אותו, והטעם לכך, כדי שיאמינו בנביאו, אבל בלי סבה בשום אופן אינו משנה דבר מכפי שהוא, לפי שאם נאמין בכך יסתרו לנו מושגי האמת, והיה כל אחד ממנו כאשר חוזר לביתו ולקרוביו לא יהא בטוח שהחכם לא שינה אותם מכפי שהם, ושאינם זולת אותם שעזב... (מאמר ג פרק ד)

ואם ישאל שואל, והיאך עשו המכשפים כמו משה באותותיו: נאמר, כי האותות אשר עשה הוא עשר, הפיכת המטה והתשע האחרות, ולא הזכירה התורה שהם עשו כמותו, כי אם בשלש, ואף השלש לא אמרה התורה שעשו כמוהו להשוות בינו לבינם, אלא הזכירה את זאת, כדי להראות שהשוני שבין פעולתו ופעולתם, והוא שהיא אמרה בפירוש שמשה עשה דברים גלויים כאשר צוה ה', ואלו עשו דברים נעלמים ונסתרים, שכאשר חוקרים אחריו מתגלית התחבולה, כאמרו ויעשו כן החרטומים בלטיהם, ומלה זו בלשון בהחלט הדבר הנעלם הנסתר והמכוסה... וכיון שבארה התורה באמרה בלטיהם, נתברר הדבר, שהוא כדי לדחות מעשיהם, לא כדי לאמתו... (שם פרק ה)

...והשלישי מופת פלא שעשה הבורא, והיתה סבה שיאמינו בו אנשים רבים, ושמע אותה השומע וחשב את הדבר הכרח, כמאמר אליהו ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' אלקים ואתה הסיבות את לבם אחורנית, כלומר, שאם תרד האש הזו ותאכל את הקרבן יוכשרו בה הלבבות אשר הם אחורנית... וכן בזמן הישועה, שבו נאמר "ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו" (יחזקאל ל"ו), ואין הכונה בזה שום דבר נוסף על גלוי האותות והמופתים. (מאמר ד פרק ו)

...אלא שיש לפעמים דבר מזה על דרך הנס, שלא באמצעות האדם, אבל אינו עושה אותו מנהג נוהג, וישנה מה שהטביע בעולם. (מאמר י פרק טו)

חובת הלבבות:

והגדולה שבטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם, והראיה החזקה עליו, התורה הנתונה למשה נביאו ע"ה, והראות האותות על ידו, ושנות המנהגים והטבעים והראות המופתים הנוראים, כדי להאמין בבורא יתברך ובנביא, כמו שכתוב (שמות י"ד), "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויאמינו בה'" וגו', ואמר (דברים ד') "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו" וגו'. ואם יבקש אדם בזמן הזה לראת מה שהוא דומה לענינים ההם, יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות וסדור ענינינו ביניהם, עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובגלוי, והם יודעים בזה... (שער ב הבחינה, פרק ה)

רש"י:

ויהיו לנס - לאות ולזכרון, למען אשר לא יקרב איש זר לחלוק על הכהונה. (במדבר כו י)

וסגרת הדלת - כבוד הנס לבא בהצנע. והמלא תסיעי - ולא את פך השמן, שהקב"ה עושהו כמעין, שאין דרכו לזוז. (מלכים ב ד ד)

לא תברכנו - וכל זה שלא ירבה בדברים, שאין כבוד הנס שיתהלל לומר על ידי בא... (שם שם כט)

אבן עזרא:

...ואמר רס"ג, אחר שהתברר לנו שאין דבור ודעת כי אם באדם לבדו, נצטרך לומר כי הנחש גם האתון לא דברו, רק מלאך דבר בשבילם... והישר בעיני שהם דברים כמשמעם, והנחש היה מדבר וגם הולך בקומה זקופה, והשם דעת באדם שם בו, והפסוק העיד: "והנחש היה ערום מכל חית השדה"... (בראשית ג א)

ויפתח ה' את פי האתון - אמרו חז"ל שעשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ולפי דעתי שהטעם שגזר השם לחדש באותות האלה הם חוץ לתולדות, ויאמר הגאון כי לא דברה האתון... ודע כי אנשי שקול הדעת הוצרכו להוציא הדברים ממשמעם, כי אמרו שהשם לא יחדש אות בעולם לשנות המנהג שברא, רק להצדיק נביאו, ולא אמרו אמת, כי הנה חנניה מישאל ועזריה נעשה להם אות ולא היו נביאים... והישר כי האתון דברה, ואם תבין סוד מלאכי אברהם גם יעקב אז תבין האמת... (במדבר כב כח)

רמב"ן:

מכל בשר - ...וכאשר תאסוף לכלם ומאכל אשר יאכל לשנה תמימה לא תכיל אותם התיבה הזאת ולא עשר כיוצא בה, אבל היה נס, החזיק מועט את המרובה, ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמוך על הנס, ראה השי"ת לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה... ועוד עשו אותה גדולה למעט בנס, כי כן הדרך בכל הנסים שבתורה או בנביאים, לעשות כל אשר ביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים. (בראשית ו יט)

אני א-ל ש-די -...וטעם להזכיר עתה זה השם, כי בו יעשו הנסים לצדיקים להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב, ולפדותם במלחמה מיד חרב, ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות ובכל הבאים בתורה בפרשת בחקותי ובפרשת והיה כי תבא בברכות ובקללות, שכולם נסים הם, כי אין מן הטבע שיבאו הגשמים בעתם בעבדנו האלקים, ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית, וכן כל היעודים שבתורה, אבל כולם נסים, ובכולם תתנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שינוי ממנהגו של עולם כנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות, ובקריעת הים, והמן והבאר וזולתם, שהם מופתים משנים הטבע בפירסום, והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו, ולכן אמר עתה לאברהם אבינו, כי הוא התקיף המנצח שיגבר על מזלו ויוליד, ויהיה ברית בינו ובין זרעו לעולם... (שם יז א)

שלשים ושש - ...ורבי אברהם השיב ואמר כי זה תימה, אם כן למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה (עם יוכבד), שהולידה משה והיא בת מאה ושלשים שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים... והנה פן יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו אני צריך לענות אליו, ואומר על כל פנים יהיה בדבר יוכבד פלא גדול מן הנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה, כי היא בת לוי עצמו... אבל אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה, כי הנסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחלה, או מלאך נגלה במלאכות השם יזכירם הכתוב, והנעשים מאליהן לעזור לצדיק או להכרית רשע לא יזכירו בתורה או בנביאים, וזהו זהב רותח יוצק בפי החכם הזה ממה שהשיב על רבותינו... ולמה יזכירם הכתוב כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם, ועם התורה אין בכל ענינו רק נסים לא טבע ומנהג, שהרי יעוד התורה כולם אותות ומופתים, כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת מן העריות או האוכל חלב... וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם, וכל תפלות דוד מלכנו וכל תפלותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שנוי מפורסם בטבעו של עולם, כאשר הזכרתי זה כבר... (שם מו טו)

ושמי ה' לא נודעתי - ...וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות השמים, ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל בהם נוהג העולם, ברעב פדה אותם ממות... ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם בכל היעודים שבתורה... אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר האמת. ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה, ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים וכנגד התולדות, וקיום הנפש ודבקה באלקים הוא דבר ראוי בתולדתה... והנה אמר האלקים למשה, נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בה המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הוה לא נודעתי להם, לברא להם חדשות בשינוי התולדות... (שמות ו ג)

ולטוטפות - ...וכאשר ירצה האלקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כולם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם א-לוה מחדשו ויודע ומשגיח ויכול, וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא, יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה, כי ידבר האלקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כולה, ולכן יאמר הכתוב במופתים "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ", להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותם למקרים, כדעתם... ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע וכופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם... (שם יג טז)

...אבל המן יצירה חדשה בשמים כענין מעשה בראשית... אבל בפלא הגדול אשר יעשה לכם בבקר תראו את כבוד מלכותו, אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיו וכגבורותיו, שבגדולות ובנפלאות שיעשה השם יראה את כבודו... (שם טז ו)

ואת כי שטית - ...והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל, בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו לייסר הנשים שלא תעשינה כזאת כיתר העמים, ולנקות את ישראל מן הממזרות, שיהיו ראוים להשרות שכינה בתוכם... (במדבר ה כ)

...והנכון אצלי, כי כאשר יעשה ה' אותות ומופתים לישראל חסד הם מאתו, וכולם לטוב להם, כי טוב ה' לכל, זולתי כאשר יצא הקצף על עוברי רצונו, שיעשה עמהם באף ובדין לרעה גמורה. והנה אין בנסים רק טובה גמורה שלמה ברחמים, או נקמה במדת הדין... (שם יא כא)

ויעש משה נחש נחושת - ...והנראה בעיני בסוד הדבר, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, מסיר הנזק במזיק ומרפא החולי במחליא, כמו שהזכירו ב"ויורהו ה' עץ", וכן במלח אלישע במים... (שם כא ט)

לא תנסו את ה' - פירוש "כאשר נסיתם במסה", שלא תאמרו אם יש ה' בקרבנו לעשות לנו נסים או שנצליח בהיותנו עובדים לפניו ונשבע לחם ונהיה טובים נשמור תורתו... ונחשב להם לעון גדול, כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא ה', ודבר ה' בפיהו אמת, אין ראוי לעשות עוד שום דבר לנסיון... כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ולכל עת, ואין ראוי לעבדו על מנת לקבל פרס... (דברים ו טז)

בכל לבבכם - ...ובאור הענין, כי השם לא יעשה הנסים תמיד לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש, ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר... רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות, והנה אמר כי בעשותם כל המצות מאהבה שלימה, יעשה עמהם את כל הנסים האלה לטובה, ואמר כי בעובדם ע"ז יעשה עמהם אות לרעה, ודע כי הנסים לא יעשה לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים, אבל הבינונים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם טובה או רעה כדרכם וכעלילותם. (שם יא יג)

וכשאנו מעיינין יפה, אנו רואין, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו ע"ה עד שיאמין שכל דברינו ומעשינו כלם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, שהרי יעודי התורה כלה נסים ומופתים גמורים המה, כי אין הפרש למי שמעיין יפה בין צדיק ימלא ימיו ויחיה שמונים שנה בהשקט ובבטחה ובלא חולי, ובין שאכל תרומה ימות... ובין קריעת ים סוף. ופסוק "והסירותי מחלה מקרבך" שוה עם "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה"... כלם נסים עומדים משנים התולדות והמערכת העליונה בשמים ובארץ, כי אם ניצוץ השמש אינו לח בהעלות האיד מן הארץ, לא יבא המטר בתולדה אפילו יעשו כל המצות ויתפללו ויצומו על הגשמים, ואם הוא ראוי להוריד מטר, לא ימנע בהשתחות העם לצלם פלוני. כללו של דבר, כי כל יעודי התורה של רבים, לטובה או לרעה, כלם נסים עומדים ומופתים קיימים, ולכן פרט אותם הא-ל בתורה... לכן אמר הכתוב, "והיו בך לאות ולמופת" וכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו"... ובאלו אין שינוי מפורסם ברבים, כי הם נסים נסתרים, ולא ידע אדם כי הצלת פלוני מחולי היתה מפני צדקה שעשה, ומיתת פלוני הבריא היתה מפני אכילת חלב, אלא שהיה הכל בשוה.

על כן נתמה על הרמב"ם ז"ל שהוא מגרע הנסים ומגביר הטבע, ואומר שאין הנסים עומדים אלא לפי שעה, ואלו כלם מופתים עומדים וקיימים הם, והוא עצמו ז"ל הודה בזה באגרת תחיית המתים... (תורת ה' תמימה)

רד"ק:

ולא היה כיום ההוא - שיהיה האות על ידי תפלת איש, אבל היה כדי לתת אות, כבחזקיה. (יהושע י יד)

ותגד - שאלה אם עליה לעשר השמן, אמר לה, בעלך זן הנביאים בדבר שאין עליו מעשר, אף זה מהנס ואין בו מעשר. אמרה אולי ישמעו בני אחאב ויגזלו ממני, אמר לה מי שסגר פיות הכלבים במצרים יסגר פיהם. (מלכים ב ד ז)

וישם פיו על פיו - ...כי רוב הנסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם. (שם שם לד)

כוזרי:

אמר הכוזרי, אין הדעת נוחה להודות שיש לבורא חברה עם בשר ודם, כי אם במופת שמהפך בו טבע הדברים, כדי שיודע כי זה לא יוכל עליו אלא מי שברא הדברים מאין, ושיהיה הענין ההוא לפני המונים יראוהו בעיניהם ולא יגיעם בספור ובקבלה, ושיחקרו על הדבר ויבחנוהו בחינה אחר בחינה, עד שלא יפול בלב אדם ספק כי יש בו צד דמיון או כשפים. (מאמר א ח)

...ולא ברא להם (לאבות) מופת כאשר ברא למשה, ועל כן אמר "ושמי ה' לא נודעתי להם", רצה לומר, ובשמי ה', מפני שבי"ת "בא-ל ש-די" תשרת לשניהם. ועשה עם משה וישראל מה שלא הניח ספק בנפשות, שבורא העולם ברא את הדברים ההם בריאה חדשה מכוונת, כמות מצרים, וקריעת ים סוף, והמן, ועמוד הענן וזולתם, לא מפני שהם גדולים מאברהם יצחק ויעקב, אך מפני שהם רבים, והיה הספק בלבבם, והאבות היו בתכלית האמונה וברי הלבב... (מאמר ב ב)

...וכולם מסכימים שאין נראה בעולם דבר יוצא מן המנהג והטבע, עד אשר הפילוסופים אשר דק עיונם וזכה מחשבתם הודו בסבה ראשונית, שאינה דומה לשאר הדברים, נטו בהקשתם, שאין לו מעשה בעולם כל שכן בחלקיות, שמרוממים אותו ומבדילים אותו מידיעתם, וקל וחומר שיחדש בהם חדוש. עד שנזדככה הקהלה ההיא, שהיתה ראויה לחול עליה האור, ולעשות לה המופתים הנוראים ולשנות להם המנהגים, ונראה עין בעין כי יש לעולם מושל ושומר ומסדר ויוצר, יודע הקטון והגדול שבו, וגומל על הטוב ומעניש על הרע, והיתה סבה להישרת הלבבות, וכל מי שבא אחריהם לא יוכל לצאת מיסודותיהם... (שם נד)

...ומהנראות עוד שקר מה שאמרו (אבות ה' ו'), עשרה דברים נבראו בין השמשות, פי הארץ וכו', להפיק בין התורה והטבע, כי הטבע אומר במנהג, והתורה אומרת בשינוי המנהג, וההפקה ביניהם, כי המנהגים שנשתנו הם בטבע, מפני שהיו בחפץ הקדמון מותנים בהם ומוסכמים עליהם מששת ימי בראשית. (מאמר ג עג)

אמר החבר, וזאת היא הטענה התוריה, ומופתה בני ישראל, ומה שהופך להם מן העצמים, (כמו המטה לנחש), ומה שנברא להם מן ההויות. וכאשר יסתלק המופת הזה ישתוה עמך הטוען עליך בדלית על דרך הדמיון, כי צמחה במה שקרה שיפול המקום ההוא זרע הענבים, וצורת הזרע היתה במה שנקרה מסבוב הגלגל ערך מן הערכים, נמזגו בו היסודות מזג בא ממנו מה שאתה רואה... (מאמר ה ו)

והכל שב בהשתלשלות אל האלקים, אך אשר יהיה בגזירה גרידה הוא הכבוד והאותות, וזה אין מצריך אל סבות אמצעיות, ואפשר שצריך אליהן, כהצלת משה מן הרעב ארבעים יום מבלי הכנת מזון, ואבדן עם סנחריב מבלי סבה נראית, אך בסבות אלקיות אינן אצלנו סבות מפני שאין אנו יודעים אותן... (שם כ)

שמונה פרקים לרמב"ם:

...ולא כן נאמין אנחנו, אך הרצון היה בששת ימי בראשית שימשכו הדברים כולם על טבעם תמיד, כמו שאמר (קהלת א') "מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש". ומפני זה הוצרכו החכמים לומר, כי כל המופתים היוצאים חוץ לטבע אשר היו וגם אשר עתידים להיות מאשר יעד בהם הכתוב, כולם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים אז שיתחדש בהם מה שיתחדש, וכאשר יתחדש הדבר בעת הצורך יחשבו הרואים בו שעתה נתחדש, ואין הדבר כן. וכאן הרחיבו בזה הענין הרבה במדרש קהלת וזולתו, ומאמרם בזה הענין, (ע"ז נ"ד) "עולם כמנהגו נוהג", ותמצאם עליהם השלום תמיד בכל דבריהם, בורחים מתת הרצון בדבר אחר דבר ובעת אחר עת... (פרק ח)

מאמר תחיית המתים לרמב"ם:

...ואמנם יהיו הענינים האלו האפשריים מופתים באחד משלשה תנאים, או בכלם, האחד מהם, בא האפשר ההוא בעת מאמר הנביא בשוה, כמו שבא בשמואל, "אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר" וגו' (ש"א י"ב), וכמו שבא באיש האלקים הבא מיהודה, "והמזבח נקרע וישפך הדשן מעל המזבח כמופת אשר נתן איש האלקים (מ"א י"ג). והתנאי השני זרות האפשר ההוא על כל אפשר ממינו, כמו שבא בארבה, "לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן" (שמות י')... כי תייחד האפשר ההוא באומה נרמז עליה, או במקום מיוחד, או במין נרמז אליו מזרות האפשר ההוא.

התנאי השלישי, המשך האפשר ההוא המתחדש והתמדתו, כברכות והקללות, כי אלו היה פעם אחת או שתים לא היה מופת, והיה נאמר שהוא במקרה...

ואחר שהתבאר זה, דע שהמופת בענינים הנמנעים בטבע לא יתאחר כלל ולא יארך ולא ישאר על ענינו, שאלו התמיד כן, היה מדריך לספק במופת, שאלו נשאר המטה נחש, היו מספקין היותו נחש מתחלתו, ומפני זה היתה שלמות המופת בשובו מטה... ומפני זה העיקר אשר העירותיך עליו, אברח מאמונת התמדת ענין חוץ לטבע, כמו שבארנו. ואמנם המופת אשר בענינים האפשריים הוא, כל אשר יתמיד ויאריך יותר ראוי להיותו מופת, ומפני זה נאמין התמדת הברכות והקללות, הברכות עם העבודה, והקללות עם המרי לעולם בזאת האומה, ובזה שבו אות ומופת...

מורה נבוכים:

...אמנם אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו וימשך על השנוי ההוא, להשמר מן הנפלאות, כי אף על פי שנהפך המטה לנחש, ונהפכו המים לדם, והיד הטהורה הנכבדת לבנה, מבלתי סבה טבעית מחייבת אותם הענינים ההם והדומה להם, לא ימשכו ולא שבו טבע אחר, אבל כמו שאמרו ז"ל עולם כמנהגו הולך. זהו דעתי, והוא שצריך שיאמן, אף על פי שהחכמים ז"ל כבר אמרו בנפלאות דברים זרים מאד, תמצאם כתובים בבראשית רבה ובמדרש קהלת. והענין הוא, שהם רואים הנפלאות הם ממה שבטבע גם כן על צד אחד, וזה שהם אמרו, כי כשברא השי"ת זה המציאות והטביעו על אלו הטבעים, שם בטבעים ההם שיתחדש בהם כל מה שיתחדש מהנפלאות בעת חדושם, ואות הנביא שהודיעהו השם בעת אשר יאמר בו מה שיאמר, ויפעל הדבר כמו ששם בטבעו בשורש מה שהוטבע, וזה אם הוא כמו שתראהו הוא מורה על מעלת האומר, והיה קשה בעיניו מאד שישתנה טבע אחר מעשה בראשית, או יתחדש רצון אחר שהונחו כן, וכאלו הוא יראה על דרך המשל, שהוא שם בטבע המים שידבקו ויגרו ממעלה למטה תמיד, רק בעת ההיא שטבעו בו המצריים, והמים ההם לבד הם שיחלקו. וכבר העירותיך על עקר זה המאמר, ושזה כולו בריחה מהתחדשות דבר, ושם נאמר אמר רבי יונתן, תנאים התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב, "וישב הים לפנות בקר לאיתנו"...

והוא שאנחנו נאות לאריסט"ו בחצי מדעתו, ונאמין שזה המציאות לעולם נצחי על זה הטבע אשר רצהו יתעלה, לא שישתנה ממנו דבר בשום פנים אלא בפרטיו על צד המופת, אף על פי שיש יכולת לו יתעלה לשנותו כולו או להעדירו, או להעדיר אי זה טבע שירצה מטבעיו, אבל היה לו פתח ותחלה שלא היה שם דבר נמצא כלל, אלא השם וחכמתו גזרה שימציא היצור בעת שהמציאו, ושלא יעדר זה אשר המציא ולא ישתנה לו טבע, אלא במה שרצה מהפרטים ממה שכבר ידענוהו וממה שלא נדעהו מאשר יבא, זה הוא דעתנו ויסוד תורתנו... (חלק ב פרק כט)

...ואמנם הבדל נפלאותיו (של משה רבינו ע"ה) על הכלל ממופתי כל נביא על הכלל, כי כל הנפלאות אשר עשאום הנביאים או נעשו להם, הגידו בהם יחידים מבני אדם, כאותות אליהו ואלישע, הלא תראה מלך ישראל תמה מהם וישאל גחזי שיגידם לו, כמו שכתוב "ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע... וכן אותות כל נביא זולת משה רבינו, ולזה הגידה התורה עליו גם כן שלא יקום נביא לעולם שיעשה אותות בפרהסיא לעיני האוהב והשונא, הנאות לו והחולק עליו, כמו שעשה משה, והוא אמרו "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, לכל האותות והמופתים וגו' לעיני כל ישראל", שהוא קשר הנה שני הענינים יחד... ואחר כך באר שהאותות היו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו החולקים עליו, והיו גם כן לעיני כל ישראל הנמשכים אחריו... (שם פרק לה)

ספר חסידים:

לעולם ינוס אדם מנסים, כי שמא אין עושין לו נס, ואם עושין מנכין לו מזכויותיו. (קג)

...רמז אם בורח אדם מן העבירה עושים לו נס, לעולם ינוס אדם מן הנסים, שלא ימעטו לו מזכיותיו... (קצו)

...ואסור להתפלל שיעשה לו הקב"ה נס בשינוי העולם, שאם יש לו אילן שיוציא פירות קודם זמנו כמעשה דרבי יוסי בן אבין וכרבי יוסי דמן יוקרת בתענית כ"ד. (תשצד)

רבינו בחיי:

מקל לבנה - ...והיה הענין הזה ליעקב דבר חכמה וסוד הטבע מעורב בנס, כי היה ענין טבעי מצד פצול המקלות, ומצד אחר היה נס גמור, שלא היו הנולדים כפי האמהות... וכן אמר יעקב "ואלקי אבי היה עמדי", בא ללמד, כי לולא הנס וסיוע אלוקי לא היה הענין נגמר בפצול במקלות בלבד... (בראשית ל לז)

ולא ביד חזקה - ...ויתכן לפי הקבלה, כי מפני שהיו מכות מצרים עשר, כחשבון י' ספירות, מפני זה הזכיר "בכל נפלאותי", שהם רמז לכלל ספירות, כי האחרונה הנקראת "כל" נמשכת ונאצלת מן האל"ף שהיא פלא, וכאן היא נפלאת רחוקה מלהשיג. והנה כל הנסים והנפלאות שנעשו מששת ימי בראשית. הלא הם מכח האל"ף הנעלמת, כי הנסים המפורסמים והנגלים הם נמצאים מן העולם הנעלם. והנה "נפלאתי" חסר וא"ו לרוב העלמה ולחסרון השגתם... (שמות ג יט, ועיין שם עוד)

...קרא המעלה הזאת שמתוכה נתנבא משה "אספקלריא המאירה", והיא המדה שבה יעשו נסים מפורסמים מחודשים ביצירה, ואספקלריא של א-ל ש-די אשר בה יעשו נסים נסתרים קרא אספקלריא שאינה מאירה, והיא השגת האבות... (שם ו ב)

נטה את ידך על השמים - וכן במעשה, "ויט משה את ידו על השמים", בשניהם היה לו לומר אל השמים... אבל יתכן לפרש כי מפני שהגלגלים גשמיים וכל מעשה הטבע נכללים בהם, על כן אמר "על השמים", כי כח האות והמופת למעלה מכחות הגלגלים, שהם טבע, ולמעלה מהם אין שם הטבע תופס בהם, רק אותיות ההוי"ה, ומפני זה הזכיר "על השמים", "ויהי", כי אותיות ההויה על השמים, ולא תמצא שיזכיר הכתוב "על השמים" כי אם בשתי מכות בלבד, והם הברד והחושך... שאף על פי שנשתלשלו מן השמים, והם בדרך מקרה העולם, כח הנס בהם למעלה מן השמים... (שם י כא)

...וכתב רבינו חננאל ז"ל שהוליכם דרך המדבר לסבה אחרת, והיא כדי להרבות להם אותות ומופתים, כי אילו הוליכם דרך ארץ פלשתים הקרוב, ויתן הקב"ה בלבם שיתנו להם רשות לעבור דרך ארצם ושלא יעכבו אותם כלל, היה האות קל, ועל כן חייבה החכמה להסב אותם דרך המדבר, להיות המופתים רבים וגדולים, בירידת המן, ועלית השלו... כי כפי מה שנתרחקו מן הישוב יגדל האות והמופת, שיעמוד מין האדם במקומות ההם. וכן דרך ה' יתברך בעשותו אותות ומופתים עם הצדיקים שהוא עושה להם נס בתוך נס, להגדיל האות והמופת, כי כן מצינו בחנניה מישאל ועזריה, כשהושלכו לכבשן האש, והיה אפשר באות קל בכבוי האש, ולהגדיל האות והמופת היה האש בתוקף כחה ולא הזיקה אותם... (שם יג יז)

ויתכן לומר, כי מה שאמר "עושה פלא", ולא אמר עושה נפלאות או עושה גדולות, הכוונה בזה על קריעת ים סוף, שהיה פלא אחד כולל כמה נפלאות, וכבר ידעת כי הנסים המפורסמים הם נקראים נפלאות, לפי שהם דברים נגלים באים מכח נעלם, כי לשון פלא הוא דבר נעלם ומכוסה, וכל הנסים והנפלאות הלא המה מכח הנעלם שהוא האל"ף, והוא כולל פלא... (שם טו יא)

...וידוע שהנסים כלם נחלקים לשני חלקים, יש נסים מפורסמים, ויש נסים נסתרים, המפורסמים הם אותות והמופתים הגדולים אשר נעשו לעיני העמים, כאותות של מצרים בעשר מכות, ובקריעת ים סוף וירידת המן והשלו, והוצאת המים מן הצור המשנים טבעו ומנהגו של עולם, הנסתרים הם המעשים והמקרים שאירעו לאבות אברהם יצחק ויעקב, כמלחמת אברהם עם המלכים ההם ונצוחו, כי אף על פי שנראה כדרך מנהגו של עולם, הכל היה נס נסתר, וכל תוספת ימי הצדיקים וקצור ימי הרשעים, הכל נס נסתר, ועל זה אמר שלמה, "יראת ה' תוסיף ימים", לפי שהדאגה והיראה מחלישין כח האדם בדרך הטבע ומקריבים ימי מיתתו, ואמר שלמה כי מי שיש בו יראת ה' ודואג על עונותיו, יאריכו ימיו, והנה זה נס נסתר... (שם ל יב)

"סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה", שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה (משלי כ"א) שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלמה על אויביו שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס, ימסר ביד אויביו... (במדבר יג הקדמה)

...ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה בכאן, "ראשית חכמה קנה חכמה", שאם לא למד חכמת התורה תחלה, ולא ראה בתורה באור האותות והמופתים והנסים הגדולים והמפורסמים, קרוב הוא להמשך אחר הטבע ולהאמין קדמות העולם, כי לכך נקרא הטבע בשם הזה, כי יטבע האדם ביון מצולתו וירד לבאר שחת, אם לא יזהר בו, כמי שבא במצולות ים ולא ידע לשוט וטובע, כן האדם קרוב שיסתפק מתוך חכמת הטבע באותות ומופתים שנעשו לישראל על ידי משה רבינו ע"ה, ולא יאמין רק הדברים הטבעיים המוחשים לעין, וישתבש בדרך האמונה לאמר בנסי המדבר שהם היו ענינים טבעיים, אין בהם נס... (שם פרק לג הקדמה)

...ויש לך להתעורר בלשון "ה' אלקיך", ובלשון "בקרבך", והזכיר בהקב"ה שני שבחים, והם "גדול ונורא", כנגד שני חלקי הנסים, יאמר כי הוא יתעלה בעל הכח והיכולת גדול בנסים הנסתרים ונורא בנסים המפורסמים, כענין שאמר בנס הים, "נורא תהלות עושה פלא", ולכך הזכיר בסמוך, "את הגדולות ואת הנוראות האלה", הגדולות על הנסים הנסתרים, והנוראות על הנסים המפורסמים... (דברים ז כ)

והרבה נסים נעשו לישראל שהם מיוסדים על יסוד האמונה, שהרי ירידת המן היה מכח אמונה, הוא שכתוב "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא", הנסיון הזה לראות היעמדו על יסוד האמונה... (כד הקמה אמונה)

...ואולי תאמר, אחר שהנפלאות כולן הושמו בטבעי הדברים ההם מששת ימי בראשית, למה ייחד אלה העשרה, (שנבראו בערב שבת בין השמשות): דע כי לא ייחדם לומר שאין שום מופת שהושם בטבעי הדברים רק אלו, אבל אמר שאלו נעשו בין השמשות לבד, ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים אשר נעשו בעת עשותו תחלה... עד כאן לשון הרמב"ם. ואמנם רבותינו מעידים על זה, כי מששת ימי בראשית קדם הרצון בכל האותות והמופתים העתידים לבא, לא שנתחדש בהם הרצון אחרי כן. וכן בכל הענינים כולן כאשר יבואו בכל דור ודור, אינו אלא גלוי הדבר שכבר קדם הרצון בו, והוא חדש בבואו אצל הרואים... וכל דבר ודבר הבא בזמנו, אינו אלא גלוי מה שכבר נגזר וקדם הרצון בו בששת ימי הבריאה, ואפילו האותות והמופתים בששת ימי בראשית קדם הרצון בהם, שאם נאמר שלא היה רצון בהם עד שנעשו, היינו גוזרים חידוש רצון בשם חס ושלום... (אבות פרק ה ח)

ספר החינוך:

...משרשי המצוה, הקדמה, ידוע הדבר בינינו ואצל כל חכם, כי נסים גדולים אשר יעשה הא-ל אל בני אדם בטובו הגדול, לעולם יעש דרך סתר, ונראים הענינים נעשים קצת כאלו הם בדרכי הטבע ממש, או קרוב לטבע, כי גם בנס קריעת ים סוף, שהיה נס מפורסם, כתוב שם, "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" (שמות י"ד), והמשכילים יבינו, כי ענין סתר זה למעלת האדון ושפלות המקבל, ומזה הענין צונו להבעיר אש במזבח, אף על פי ששם יורד אש מן השמים כדי להסתיר הנס... (צו מצוה קלב)

בעל הטורים:

ויהי בחצי הלילה - ג' במסורה, הכא, ואידך "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש" (רות ג'), ולומר שגם בכאן חרדו חרדה גדולה, ואידך גבי שמשון "ויקם בחצי הלילה" (שופטים ט"ז), לומר לך שהקב"ה עושה נס לצדיקים בחצי הלילה. (שמות יב כט)

רלב"ג:

וראוי שנחקור איך היה מופת הירדן, אחרי שה' לא יחדש דבר חדש, ולזה הוקשה לרבא, "ואם בריאה יברא ה'", והתר הספק שם, שמיהר פתיחת הארץ, מה שיעשה הטבע רק בזמן ארוך בהתקבץ אדים באדמה, וכן לא יעשה ה' דבר הסותר עצמו, כמרובע שהקוטר שלו שוה לצלעו. ומה שהיה בכבשן חנניה מישאל ועזריה... אמרנו שה' הסיר מהמקום שהיו הטבע האישי במופת או הקנה להם טבע שלא יזוקו באש כבחכמי הרפואה. ואולי חידש ה' בסמוך למים גשם ספירי עב או רוח חזק שעצר המים (של הירדן), כבקריעת ים סוף, שכן תמצא גם בישעיה שמרח דבלת תאנים על שחין חזקיה, או רחיצת נעמן, ויחובר לפעולת המופת, כי ה' יתרחק משינוי הטבע... (יהושע ד כ)

הסכים ה' לעשות הנסים להיישיר את ישראל לשמור כל הכתוב בארון, ולהפיל אימה על הגוים, ועשה המופת באמצעות תרועה, שיתעוררו ישראל מתרדמתם ויתנו הנפלאות אל לבם, עם שיש לתרועה הגדולה רושם מעט בענין הזה, כי הקול החזק יניע האויר, אבל לא יתכן שיגיע ממנו שתפול החומה החזקה. (שם ו ג)

...ולמדנו מזה (מכיבוש העי) שהשי"ת לא ישנה טבע המציאות לעשות מופת בלי הכרח מה, וכאן היה אפשר על ידי תחבולה בלי מופת. (שם ח כב)

שמש בגבעון - אם באמת עמד, הוא נס גדול מנסי משה, והלא כתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" ונראה שלא נתבטל השמש ממהלכו, אלא האיט, וכן האות של חזקיה שישוב הצל אחורנית, המופת לא יהיה על ידי הנביא בנמצאים העליונים. ונראה שהמופת להם היה בתנועת העננים, כי על ידי הליכתם יראה השמש במקום אחר מאשר הוא באמת, וחזקיה ראה שמצד תנועתם ראוי שיראה הצל י' מעלות יותר, ושאל שישוב אחורנית, וכן אמר שיהושע שאל כי ישלים הנקמה בטרם יסור השמש מעל גבעון וכו', והמופת היה שהשלימו הנקמה כל כך מהר. (שם י יב)

וישלך שמה - כדי שירד העץ מתחת למים, והיה העץ בשיעור שיוכל להעלות הברזל, והמופת היה שהעץ נכנס בנקב הברזל. (מלכים ב ו ה)

ישוב הצל - אם הוא ממש שחזר השמש, יהיה זה נס גדול מנס משה, שהיה רק לשנות הדברים השפלים ולא הגרמים השמימיים, ואם נאמר שלא היה בתנועת השמש, מדוע באו שלוחי בבל לדרוש המופת אשר היה בארץ. ולכן נראה שהמופת היה בצל ולא בשמש, כי העננים יוליכו לפעמים ניצוץ השמש למקום אחר, ורצה שתשתנה תנועת העננים עד שישוב הצל י' מעלות ממה שהיה צריך להיות אז. (שם כ י)

דרשות הר"ן:

...כי הנה ראינו שאמר השי"ת למשה "ואת המטה הזה תקח בידך" וגו', הנה המטה הזה מפני שהיה בידו של משה בעמדו לפני הסנה, וחל עליו מן הענין האלקי עד שנעשה בו האות, הראשון, מפני זה אחר כך היה מסייע בעשיית האותות האחרות, שבכל האותות שנעשו במצרים צוה הא-ל שיעשו על ידי המטה, ולא היה המטה מסייע בעשיית האותות בתנועתו לבד, אבל בהמצאו שם גם כן, שהרי מצינו שאמר השי"ת למשה במי מריבה האחרונים, "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם" וגו', הנה בכאן לא צוהו שיכה בסלע כלל, אבל שידבר אליו, ועם כל זה אמר "קח את המטה", הנה נראה כי המצא המטה שם היה מסייע בעשיית הנס ההוא... (דרוש ח)

ספר העקרים:

אמונת החדוש יש מאין, אף אם היא אמונה, צריך לכל בעל דת אלקית להאמינה, כמו שיחויב המאמין בתורת משה להאמין, שפצתה הארץ את פיה ותבלע את קרח ועדתו, לפי שנחלקו על משה, אבל איננה עיקר מעקרי התורה האלקית, שלא יצוייר מציאות תורה אלקית זולתה. לפי שאף המאמין בקדמות על הדרך שיאמין אריסטו, לא יתואר השם בשיש לו יכולת להאריך כנף הזבוב ולא לברא נמלה בעלת ארבע רגלים לבד, כל שכן שהמאמין זה יכחיש כל נסי התורה, כי לא יאמין שיש לו יתברך יכולת להפוך המטה נחש כהרף עין, ומהמים דם... 

מכל מקום מי שיאמין שיש חומר ראשון קדום ממנו נברא ונתחדש העולם בעת שרצה השם, וכמו שרצה, לא יכחיש זה הדעת נסי התורה ומופתיה, כי כל הנסים והנפלאות שבאו בתורה בשינוי טבעו ומנהגו של עולם לא היו יצירה יש מאין, אלא יש מיש, כהתהפך המטה נחש, ושקנו המים בבלתי זמן עם היותם פשוטים צורת דם, אף על פי שהפשוט אי אפשר להתהפך דם...

וכן כל נסי התורה והנביאים שהיו בעצמים לא היתה בהם יצירה יש מאין אלא יש מיש, כל שכן מה שהיו מהם במקרים, כהתהפך יד משה מצורעת כשלג, ולזה אף אם יש מי שיאמין בקדמות על הדרך שיאמינהו אריסטו, הוא כופר בתורה ובכל נסיה, הנה מי שיאמינה על הדרך הזה אינו כופר בתורה ובמופתיה, כי אין מהכרח האמנת התורה ונסיה להאמין בריאה או יצירה יש מאין... (מאמר א פרק יב)

...וכוונת דבריו של הרמב"ם שהאותות שיעשו הנביאים כמת שהחיה אלישע, וכרפואת צרעת נעמן, וכחנניה מישאל ועזריה שלא נכוו בכבשן האש... וכן כל האותות שנעשו על ידי כל נביא ונביא או הגדת העתידות, כבר אפשר שיעשו על ידי הוברי השמים או בעלת אוב, וכן עשיית האותות כבר אפשר שיעשה קצתם לצדיקים או על ידי חסידים אף על פי שאינם נביאים, כרבי חנינא בן דוסא, ורבי פנחס בן יאיר וחבריו, או על ידי איזו תחבולות טבעיות, כמו שאמרו רז"ל על חזקיה מלך יהודה, שהעבירו אחז אביו באש, ונצול לפי שסכתו אמו שמן סלמנדרא (סנהדרין ס"ג), או אפשר שיעשו בלהט או בכשוף כמו שהיו עושים חרטומי מצרים, או על ידי שם משמות הקודש, כי השמות הם ככלי אומנותו של מקום... (שם פרק יח)

...כן הנפש הזכה הזאת, ישמעו אליה הכחות הטבעיים אשר בעולם ויתחדש בעולם כרצונו טל או מטר או רוח סערות, כי כמו שהכחות הגשמיים נבראו לעבוד את הכחות הנפשיים, ותיכף שיגזור הכח הנפשי על דבר יתעוררו הכחות הגשמיים והאברים להשלימו בפועל, כן הכחות הטבעיות אשר בעולם יעבדו את הנפשות הזכות, לפי שכל המציאות כולו כאיש אחד, ועל כן ישמעו אליהם, עד שכאשר תצייר הנפש הזכה הזאת בהתחדש טל ומטר, או רוח גדול וחזק, או רעש או בקיעת הארץ וכיוצא בזה, יתעורר הכח המנהיג את עולם ההויה וההפסד מיד להשלימו.

ואפשר שיעבור מדרגת הנביא או החסיד ליותר מזה השיעור, עד שישמעו אליו הכחות העליונות לעשות רצונו להוריד אש למטה ולהחיות מתים, וזולת זה להיות כל הדברים נכנעים ומשועבדים אליו, הן שיהיה נביא או בלתי נביא, ויתחלף זה בצדיקים ובחסידים ובנביאים כפי התחלף מדרגותיהם בדבקות הזה. ועל זה הדרך ימשול הנביא או החסיד על הטבע, ויחדש בעולם אותות ומופתים כפי שעור מדרגתו בדבקות, ובזה יתחלפו החסידים קצתם מקצתם, כי יש מן החסידים שיגיעו למדרגה מן הדבקות שיוכלו לחדש בעולם אותות ומופתים כחוני המעגל... ויש מן הנביאים שלא יעשה אות או מופת בימיו כלל, כירמיה או חגי זכריה ומלאכי. ואולם כל הנסים שבאו על ידי הנביאים כולם ישתתפו בשהם לא היו מתמידים זמן גדול, ולא היו מפורסמים לכל או לעם גדול, אבל כל האותות והמופתים שעשה משה, או שבאו על ידי משה, עם שהיו רבים יותר מכל הבאים על ידי כל הנביאים, נתעלו מהם בשהיו מפורסמים ומתמידין זמן גדול, כמן שהתמיד ארבעים שנה... (מאמר ג פרק י)

...וכל שכן כי בהיות נסים מתמידים באומה שלא כדרך מנהגו של עולם, שהיא ראיה על הצלחת הנפש בעולם הבא, כמו שכל זמן בית ראשון היתה נבואה נמצאת בישראל תמיד, ואף בבית שני שלא היתה שם נבואה היו נענים פעמים בבת קול, והיו נסים אחרים מתמידים באומה, כמו שתעשה הארץ בכל שנה ששית בשמטה התבואה לשלש שנים, וכמו שבכל שנת השמטה, שאמר הכתוב "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" (דברים ל"א) היו כולם עולים בחג הסוכות לשמע את התורה, ואמר הכתוב "ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך" וגו' (שמות ל"ד), ונסים אחרים מתמידים שהיו במקדש, כמו שמנו אותם במסכת אבות ובמסכת יומא, אמרו שהיה לשון של זהורית מלבין בכל שנה ביום הכפורים, ונסים אחרים מתמידים, מה שלא נמצא באומה אחרת אות מתמיד, מורה על אמיתת אמונתם... (שם פרק כה)

עקדה:

שלמות ידיעת מופת היא כאשר נבחננו משני הפכיו, למשל, כשנדע שהיובש מחבר החלקים, נדע שהלחות תפרידם... אך כשיבחן הדבר משני צדדיו יסתלק כל ספק, כבגדעון ששאל אות פעמים, כי אולי היה האות הא' שהלחות על הארץ לפי הסדר הטבעי, וכן קרה לחזקיה, שאמר (מ"ב כ') "נקל לצל לנטות י' מעלות, כי לא ישוב הצל אחורנית י' מעלות", פירוש היה לו צוהר דרכו יסמן השמש השעות, וקו שמש זה מוגבל מלפניו ומאחריו בצל. והנה שיחזור הגבול הקדמי הוא טבעי, למשל אם יתכסה השמש בעבים, ובקש שגם הצל האחורי יחזר י' מעלות, כי זה יתכן רק בחזרת השמש עצמו אחורנית, אם כן המבקש אמיתות איזו גזרה או מופת צריך שיסתלק ממנו הפקפוק לגמרי... (בראשית ז א)

...וממשלת האדם טבע נפלא מתחייב מעצמות הבריאה לצורך ההנהגה ההשגחית, כי טבעי הנמצאות הנבראים במדת החסד שנשתתפה למדת הדין מתבוננים לפעול כפי המחויב מההשגחה על הענינים המושגחים, מה שקראו ההמוניים נס לפי הטבע המפורסם אצלם. אמנם אצל המשכילים המתבוננים במעשה ה' הוא טבע גמור, וזו כוונת הרמב"ם בפירוש המשניות לאבות פרק ה' משנה ו', שבתחלת עשיית הדברים שם בטבעם שיעשה בהם מה שיעשה, ולא כמו שפירש הנרבוני בדבריו, וזו מרכבת המשנה, הטבע השני המונהג על ידי האבות הקדושים ושאר הנביאים והחסידים, מה שיעשה לטבע שני, ולזה יחוייב שימצאו בכל דור אנשים כאלו... (שם ט א)

...כי כל המופתים שנעשו מעולם נעשו על ידי היכולת האלקית המושל על כל הנמצאים, ויכולת זו נמסרה לשעה קלה לנביא ולשליח... (שם לז א)

...והנה הדבר נסי מג' פנים, שהוא נמנע אצל הטבע בכלל, כמו ההפך ברזל לצמר, או שנמנע זמן מה אבל לא בהחלט, כגון ההפך חטים לאפרוח, על ידי שיאכלו מהתרנגולת, ויהפכו לטפה הזרעית וכו', או שהנס מורכב משניהם, שיתהוה מביצת תרנגול חצי תרנגול וחצי צפרדע, אם כן המטה שנהפך לנחש הוא מהמין הב', כי המטה יותך לעפר, והנחש עפר לחמו וכו', ויתהוה באורך הזמן. הצרעת הוא ממין ג', כי אי אפשר שיהיה האדם מצורע באבר אחד בלי שההפסד המשנה ימצא בכל גופו, אך היות והדבר אפשרי מצד אחד, שתפול צרעת ביד על זה בא המופת השלישי, שיהפך היסוד הפשוט לדם, מה שאי אפשר בטבע בשום פנים, והוא כמו שיהפך האבק לכבד... (שמות ד א)

...אך ממציאות אותות אלו תתעורר מחשבת בליעל, שכבר אין קיום לטבע הנמצאות המורה על אמיתות מציאות המנהיג העליון, לכן היה מאתו שהאותות האלו יהיו רק על פי נביא מפורסם המיעד את הדבר ומגלה צרכו לפי שעתו, נמצא ב' הנהגות: הטבע הפשוט שנברא במדת הדין ונוהג תמיד, והשני הנברא במדת הרחמים, בטבע חכם המבחין בין צדיק לרשע. ובילקוט יהושע רמ"ז, כשאמר יהושע שמש בגבעון דום וגו', אמר לו, ומי יאמר קילוסו של הקב"ה, אמר לו דום ואני אומר שירה, רוצה לומר, השמש יאמר שמציאותו יתברך תתפרסם מהיות הנמצאות נוהגים תמיד על סדר אחד, ויהושע השיב, שעל ידי האות לצורך נפלא יתפרסם גם כן, וכן בוויכוח בין ר' פנחס בן יאיר וגינאי נהרא בחולין ז'... (שם יב א)

סוס ורוכבו - המעשים הנסיים שיבואו על הרבה ענינים טבעיים הם יותר מתמיהים, וזה שדקדק רבי אליעזר בהגדה, שכל מכה ומכה היתה של ד' מכות, כי בהשתנות דבר מורכב מד' יסודות ישתנו כל היסודות, ולרבי עקיבא הן חמש מכות, שגם מציאות הדבר עצמו השתנתה... מרכבות פרעה - עתה יתחיל פרק ב' על מה שראו בנס נגד הטבע... ירדו במצולות - הפך הקל לכבד וטבעו, ועל זה ראוי לחתום "ימינך ה' נאדרי" וגו'... (שם טו א והלאה)

והלוחות מעשה אלקים המה - ולכל אחד מהדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות מציאות נסית נוראה מאד, בלתי נמצאת על ידי הטבע הכללי, ולא על ידי שינוי כשאר הנסים, שאמרו עליהם בבראשית רבה פ"ז, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו', ומציאותם הנפלאה היתה תלויה ועומדת עד בא העת כפי שימשך ממעשי המקבלים, ואמר כתובים באצבע אלקים - על דרך "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך", שלא היו מכלל הדברים הטבעיים... אמנם לוחות שניות היו נס לשעה. (שם לב טז)

...וההבדל בין מעלת משה רבינו לשאר הנביאים, והפסוק ולא קם נביא עוד בישראל וגו', הנה המופתים הנעשים על ידי נביא הם שיעשו במלאכות ה' עם הודעה מוקדמת, והוא המיוחד לנביא באשר הוא נביא, כמו שהיו עיקר מעשיו של משה, או המופתים מצד שהוא חסיד וקרוב לאלוקיו, כרוב מופתי שאר הנביאים, שיעשום מעצמם בשעת הצורך, על ידי תפלה, וזה עיקר ניסי שמואל, ועל זה אמר "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", אמנם לא נשאר בלבם שום ספק במציאות הדבר שבקשו, וכבר יתברר זה מרוב צערם והתאמצם בתפלותיהם, אך למשה קדמה תמיד האמירה וההודעה בהתאמתות נפלאה משאר הנביאים, כי בכל ביתו נאמן הוא, ומפתחות כל האוצרות נמסרו בידו, ולא יצטרך לתפלה כלל, כי אם בקצת הדברים שלא היו מעיקר המופתים, כגון "ויצעק משה על דבר הצפרדעים" וכדומה. וזה שאמר ביהושע "ולא היה כיום ההוא... לשמע ה' בקול איש", שיעשה שינוי גדול כזה, או יבקשו כמוהו, או על הדרך הא', שישולח הנביא מה' כבר קדמו שנויי סדרי בראשית בנח ובמתן תורה... וזה שאמר "ולא קם נביא עוד וגו' לכל האותות והמופתים" וגו', שמצד עוצם מדרגתם בזה האופן לא נפל בהם ספק והשערה, זולתי אמיתת הענין אשר יעדהו... (במדבר כב א)

...והזכות העצומה בה יכריע הכלל, היא מסירות הנפש על כבוד ה', כדוד בפלשתי... כי מרחיק הענינים המדומים ומאס בחיים הזמניים לבלתי סבול חרפת הנפש ופחיתותה, וקונה בזה החיים הנצחיים, ואם נעשה לו נס הוא לא לצורך חייו, כי אם לחזק ידי הרואים בהישרת האמונה. וכן בברכות כ', אמר ליה רב פפא לאביי, מאי שנא קמאי דאתרחיש להו ניסא, וכו', אמר ליה קמאי הוו מסרי נפשייהו על קדושת השם, כי כאשר יבזו הענינים המדומים ויתיקרו בנפשם האלוקיים, מיד תדבק בהם האלקיות, עד שיעשו להם ענינים נפלאים בטבע... (שם כה א)

כי מנסה ה' - אין הקב"ה עושה נס כנגד הטבע לאמת כזבי נביאי השקר, אלא הנביא ידע קצת דברים עתידיים על ידי קסם וכדומה, ורצה לתתו אות, והיה ביד הקב"ה לבטלו, אמנם לא בטלו כדי לצרף בהם הבריות, ושיתפרסם בעולם כי מנסה וגו'. (דברים יג ד)

מנורת המאור:

כל הכופר בתחיית המתים או באחד מכל הנסים הכתובים בתורה, כאלו כופר בכל התורה כולה, ואין לו חלק לעולם הבא, כדגרסינן בריש פרק חלק (סנהדרין צ'), תנו רבנן, אלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, מאי טעמא, הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך אין לו חלק לעולם הבא בתחיית המתים, לפי שמדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה... הא למדנו תחיית המתים מן התורה בכמה פנים, מכאן שחייב אדם להאמין בדבר זה בכלל כל הנסים כולם, והכופר בו כופר בכל התורה... (נר ד כלל ב חלק ג פרק ב)

אור ה':

...ולזה הוא מבואר, שהפועל יפעל בזולת יחס בינו ובין המתפעל, למה שפעולתו אינה נתלית אלא ברצון בלבד, וכאשר היה זה כן, הוא מבואר שאין לו כח מוגבל, וזה שההגבלה ובכח איננה זולתי לסבת יחס שמור בין הפועל והמתפעל, ואחר שיפעל בזולת יחס שמור, הנה איננו מוגבל, ולזה היתה אמונת החדוש כפי שהיא מקובלת באומה, וכפי האמת בעצמו האירה עינינו בפנה הזאת בשלימות. וכבר יחוייב ממה שנאמר שמה שהתבאר בכאן בבלתי בעל תכלית בחוזק ובזמן איננו בכח לבד, כאלו תאמר שיתוסף בפועל אל מה שיתוסף תמיד, אבל יתחייב כח מציאות בבלתי בעל תכלית בחוזק בפועל. וזה שכבר התבאר ביכולת הזה, שאיננו שומר יחס, והיכולת בתאר הזה הנה הוא בלתי מוגבל, אחר שיסודו הרצון בלבד, ואין הבלתי בעל תכלית זולת זה, רוצה לומר מניעות ההגבלה, וכבר יתבאר מצד אחר ממה שבא בתורה ובקבלה מהמופתים מחדוש עצמים והפסדם, כמו ההפך המטה לנחש ומכת בכורות, וזה שכבר יתבאר בטבעיות שההויה והפסד אין המלט מהיותם תכלית תנועה. ואמנם באות המטה עם היות פשט הכתוב יורה היותו בזולת זמן, הנה למערער שיאמר שיתנועע אל הויית הנחש זמן מה. אבל במכת בכורות באה הקבלה שאמרו בחצי הלילה, באה על צד הדקדוק, וכבר יורה על זה שינוי הלשון, כשנאמר למצרים אמר "כחצות הלילה", וכמו שבא זה כולו בגמרא ברכות, ולהיות חצי הלילה האמיתי בעתה, הנה יתחייב שיהיה ההפסד בזולת זמן, או שיהיה ההפסד בזולת תנועה קודמת, שכל זה יורה שאיננו פועל ביחס שמור, וזה יתחייב בהכרח לכח בלתי בעל תכלית בחוזק. והנה יראה שכבר הסכימו רז"ל במכה הזאת היותה בזולת אמצעי, להוראתה בייחוד על כח בלתי מוגבל, וכבר יתחייב כח בלתי מוגבל ממה שבא בתורה ובקבלה מפתיחת פי האתון. וזה שחדוש סדור הדבור מושכל לפי האתון, כבר יראה שהוא יותר רחוק מחדוש הדבור בזולת נושא, למה שחדוש הדבור הוא פלא עצום, וכל שכן חדושו בנושא מנגד לו. ולזה יראה, שזה ממה שיורה על כח בלתי מוגבל, שיסודו הרצון לבד, וכבר מעדו בזה המופת קצת מחכמי אומתנו, ובדו בריאה להיות דבור האתון במראה הנבואה, גילו פנים שלא כהלכה וכנגד הקבלה, וקרה להם זה, כי לא הבינו תכלית הנס וטעמו, כמו שיבא בכלל הד' בגזירת הא-ל... (מאמר ב כלל ג פרק ב)

...אולם הב', והוא המופתים והנפלאות שיתחדשו באמצעות הנביא, שיתחלפו מדרגות הנביאים בהם, אמנם היות המופתים והנפלאות משיגים עצמיים לנבואה, הנה כשחקרנו וחפשנו מה שנמצא בידינו מהם, לא מצאנו בכתובים נפלאות אלא באמצעות נביא, וזה אם להישרתו, אם להישרת זולתו, אם שנועד בהם טרם בוא, או שנתחדשו באמצעיתם, עד שנמצא שנתחדש פלא אחרי מות הנביא, כענין אלישע, שאין ספק שנתחדש הפלא העצום ההוא מתחיית המת לכבודו, כמו שימשך מהשגחה האישית טוב לזולתו, כמו שבא בתורה "ונשאתי לכל המקום בעבורם", "סלחתי כדבריך", וימשך הטוב גם כן אחרי מותו.

ואמנם אחרי שהיות הפלא נמשך לדביקות הנביא ולשלמותו, הוא מבואר, שהוא ראוי שכל אשר תהיה מדרגת הנביא יותר גבוהה, ראוי שיהיו המופתים והנפלאות שיתחדשו על ידו יותר גדולים, ולזה היו המופתים והנפלאות שנעשו על ידי משה רבינו יותר עצומים מזולתו, לרבויים, לפרסומם, ולהתמדתם, כמו שיבא במאמר הג'. כי עם היות שבא בקבלה מעמידת השמש ליהושע, רוצה לומר איחרו התנועות כלם ביחס שמור, הנה יתרון מופתי משה היה בג' ענינים שזכרנו, עם שקבלו רז"ל שנעשה המופת ההוא בעצמו על ידי משה, ודי בזה גם כן... (שם כלל ד פרק ד)

ואם הספק הב' הנתלה ביתרון מופתי משה, הנה כבר רמזנו בפרק הב' שהיתרון היה ברבויים ובפרסומם ובהתמדתם, ואם היה שעמידת השמש יחשב בו שיש לו יתרון גדול לחשיבות נשואו, הנה אם היה שלא נקבל היות השמים חיים מדברים, הנה אין מקום לספק הזה, כי היה המופת הזה ביטול התנועה או איחורה לבד, שהיה מקרה במתנועע, ובמופתי משה היו מופתים בעצמם, כמקצת המכות שהיה בהם הוית עצמים. אבל כשנודה היותם חיים מדברים, כפשט הכתובים, וכמו שיראו רוב הפילוסופים, ואם לא בא מופת על זה, הנה מה שבא בקבלה די בהיתר הספק, אלא שהתמה במה שקצר הכתוב מלדברו. והתשובה: שכבר ידמה שהיה הנס ההוא כמעט בלתי מפורסם, וזה למה שיראה שהיה עת הנקמה סמוך לביאת השמש, כמה שידוע על זה אמרו "ולא אץ לבא כיום תמים", ירצה בו, שלא מיהר לבא כמו שבהיות השמש באמצע השמים, שתנועתו מתאחרת, אבל החוש כן היה בעת השקיעה, לא שנתבטלה אבל שנתאחרה... ולפי שאפשר בשהיתה הנקמה במהירות גדולה, ואולי שלא נשתהה חצי שעה, הוא קרוב מאד שלא הרגישו באיחורו בהיותם במלחמה, זולתי אותם שלא היו במלחמה, להיות הזמן מעט, ולא הקדימו להם הידיעה... (שם שם פרק ג)

אמנם ההבדל בא בתורה בפירוש, אמרו "לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים וגו', ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל", הנה הבדלם בשלשה ענינים, אם ברבויים, הורה באומרו "לכל האותות והמופתים", ואם בפרסומם לעיני הכת המנגדת, אשר נתפרסם ענינם בשעור גדול מהחכמה, כמו שרמזו זה בגמרא מנחות... ואם בהתמדתם. והורה זה באמרו "ולכל היד החזקה", כי התמדת המופתים ברדת המן, הנהגת ענני הכבוד ארבעים שנה, כנרמז באמרו "ולכל המורא הגדול"...

וכבר יראה שהיה סדר הכתובים בהדרגה שלמה, שהיות המופתים יקנו אמונה שלמה בנפש, הנה תחלת ריבוים יחזק האמונה, ויחזק אותה עוד פרסומם, למה שיקיים אמונתם ויוצא מהם חשד הערמימות, ויחזק אותה עוד במה שאין ספק בו התמדתם כיוצא מהם חשד הלהט והכשוף ואוחזי העינים שאין לענינם קיום והתמדה. והנה חתם במורא הגדול, שהוא המופת היותר נפלא לאין תכלית, למה שהוא דביקות השכינה עם ישראל, ובייחוד עם משה בהתמדה, והיה רבוים לבדו יתרון על זולתו מהנביאים... (מאמר ג כלל ו פרק א)

מהר"י יעבץ:

עשרה נסים וכו', כבר כתבתי כי קודם חטאו של אדם הראשון לא היה שום קלקול בעולם, ובחטאו הכל נתקלקל, כי השי"ת ברא העולם שיהיה משועבד לתורה, ולכן בבית המקדש, שהיתה השכינה שורה שם, למה יארע שום קלקול, כי הקלקולים אינם כמנהגו של עולם, כי השי"ת עשהו ישר, שנאמר (בראשית א') והנה טוב מאד, ובבחינה זו כל הנסים הנזכרים בתורה אינם אלא טבע, ואם נקראו נסים, לפי שנגזר בחטאו של אדם הראשון היות העולם על הענין אשר הוא עומד היום, עד יבא מורה צדק... אז יהיה הכל בשמחה ובשלמות, (ישעיה י"א) וגר זאב עם כבש... (אבות ה ד)

אברבנאל:

או: האדם בצלם אלקים לפי שיש בו דוגמת העולם בכללו, הראש נגד העולם השכלי, החזה בו הרוח החיוני נגד עולם הגלגלים המניעים הכל, והחלק התחתון בו הכח הטבעי, ההויה וההפסד, וכמו שחלקי העולם מתאחדים בצורה העליונה יתברך, כן חלקי האדם על ידי הנפש השכלית, ומצד זה היו הנביאים השלמים בצלם ההוא עושים נפלאות בחומר העולם, כאילו נעשו שותפים במעשה בראשית... (בראשית א כו)

...והנסים ביציאתם מההיקש ובזרותם יכריחו נפשנו להאמין הכח הפועל אותם, ושלמות הנפש היא בהשגת האמתיות המושגות בידיעה ובקבלה... וידיעה שיקבל מהנס היא בלי בחירה ורצון, וגם לא תכריע את הרצון שהוא למעלה מהם, השכל ינהיג את הרצון בדברים המעשיים האפשריים, אבל הרצון לא יפול בפעולות השכל העיוני והמדעים שהם בעלי נצחיות והכרחיים, אך מה שאפשר הוא שימצאו אחר כך חולשה בנס, או יראו דבר מתנגד אליו, ויתחרטו מאמונתם, וכן היה עם ישראל במצרים... (שמות ד ב)

אות הוא כל דבר של סימן, וכן הא"ב סימנים ואותיות, מופת הוא ראיה חזקה, ואפילו בטענה שכלית, נס נסיון ובחינה, פלא שיתפלאו בני אדם ממנו... (שם ז ח)

...ומצינו שיתמיד נס גם אחרי מות הנביא, כהמן, כי הנביא נותן על ידי ה' טבע לדברים שימצא תמיד ובנצחיות, וכן בשמן המשחה... (שם לג כב)

לכל האותות - להמחברים אותות הנביאים הם משיגים עצמיים בנבואתם, כמו שכתוב כאן "לכל האותות" וגו', ולכן כתב הרלב"ג והרב חסדאי והמורה לגלות פנים שלא כהלכה, שעמידת השמש ליהושע, ותחיית בן השונמית ועוד לא היו נסים. ולהמורה מעלת משה שעשה נסים לרבים מה שאינו כן בשאר, וקשה מעצירת הגשמים של אליהו ועוד. הרמב"ן פירש שלא נעשו עוד נסים גדולים כאלו, ולא התמידו כל כך, אבל משה לא העמיד חמה ולא החיה מתים? לדעתי אין הנסים תלויים במדרגת הנביא, כי אם בצורך השעה, וכן כתב הרמב"ם שהנסים לא היו שיאמינו בנביא, כי אם לצורך השעה, ולכן תמצא רבים והאבות שלא עשו נסים כלל, ומודיענו כאן שענין הנביאים למופתים הוא: א' מכח התפעלותו, כעס, קנאה או רחמים, כמופתי אליהו, יהושע שמואל שעל ידי תפלתם. ב' שיעשה במצות ה', ומזה רוב מופתי משה, ומעוט מופתי הנביאים, ועל זה אמר "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", והודיעו רוב המופתים ולא התפללו עליהם, והוא פועל אלקי, ונתן מטה האלקים בידו, כי כל שהוא עושה במצות המלך כנאמן ביתו. ודביקות השכינה זו גדולה לאין תכלית מעמידת השמש וכדומה. ולכל היד החזקה - זה שעשה משה מעצמו, הפציר אחר העגל שתלך שכינה עמהם... (דברים לד יא)

אחל גדלך - מזה הבין יהושע ענין הנס, כי גם בקריעת ים סוף נאמר "ויאמינו בה' ובמשה"... (יהושע ג ז)

שמש בגבעון דום - על פי הגמרא בע"ז כ"ה פסקה תנועת הגלגל פעמים, שהשמש הלך ו' שעות ועמד, והלך עוד ו' שעות ועמד שוב, כמו שכתוב "וידום השמש וגו' ויעמוד וגו'. ומחלוקת שם, לרבי יהושע היתה כל מנוחה ו' שעות, ולר' אליעזר י"ב שעות, ולרבי שמואל בר נחמני מנוחה ראשונה י"ב ומנוחה שניה כ"ד שעות. והנה רבים מבני עמנו נמשכו אחר הישמעאלים לומר שהשכל הפועל עושה הכל, כחשו בה', בזמן שבני עשו מאמינים בו... ואיש יריבי הרלב"ג אמר בנבואה ובמופתים דברים שאסור לשומעם, ואם היינו היום לחרפה לשכנינו הסבה היא המינות הזאת.

הנה אמרתי שפועל הנפלאות הוא ה' ולא השכל הפועל, וכן הוא המודיע לנביא, ומה שטען הרלב"ג מחדוש ידיעה ורצון בבורא, נסבלהו בנסים כמו בבריאת העולם, ואין בזה חידוש רצון, כי ה' ירצה תמיד ההטבה.

ב', בבקשת תכלית הדברים כבר זכר המורה פרק י"ג חלק ג', שאין ראוי לשאול עליה, אלא כך רצונו יתברך, ודי לנו שקנו על ידי הנסים שלמות נפשית באמונה, ועוד שעל ידי הנצחון היה לישראל כבוד גדול.

ג' אחר שביארנו שהבורא עצמו פועל הנסים, לא יקשה שיעשהו גם בטבע הגרמים השמימיים, שהם ברואים ממנו כהטבע הגשמי, ואם ירצה ינוח הגלגל ובכל זאת לא יחרב העולם, ולפלא על הרב חסדאי משלומי אמוני ישראל שנקלה בעיניו האטת תנועת הגלגל מהפסקתה לגמרי... 

ה', והנה יהושע ראה שצריך זמן כדי לרדוף מגבעון עד עמק אילון, ולכן בקש שמש בגבעון דום וגו', שיתמיד היום עד שיהיו בעמק אילון.

ו' כבר פירשתי שאין מעלת הנביא תלויה במעלת נסיו, ולהיפך, וכן הרמב"ם ביסודי התורה, שלא האמינו ישראל במשה מפני הנסים שעשה, כמו שכתוב "לכל האותות" וגו', אינו על "ולא קם נביא עוד", אלא רוצה לומר, שבכל הנסים האלו דבר אתו פנים אל פנים, ואפילו בארץ מצרים שהיתה מלאה גלולים. ואם בימי משה לא היה צורך בעמידת השמש, כי אם בימי יהושע, אין לזה כוח הנביא גדול ממנו... ולרז"ל גם משה העמיד השמש, וכן הביא חושך במצרים... (שם י יב)

וישלך שמה - דברי הרלב"ג דברי רוח, אלא השליך העץ כאילו קורא לברזל, והברזל צף מעצמו, כי כפי יכולת האלקית יהיו הדברים, והטבע שהוטבע בהם בחכמת בוראם ישתנה כרצונו. (מלכים ב ו ה)

כאשר השמים החדשים - רוצה לומר שאין הויה והפסד בדברים הנסיים, כמו השמים החדשים שנתחדשו בבריאה. (ישעיה סו כב)

גוברין ד' - במסכת פסחים חקרו מיהו המלאך, אמר יורקמו שר של ברד וכו', ואמר גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך, אני שרו של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ, אמר לו הקב"ה רד וכו', ואם כן היה הנס בשינוי המקבלים, לא בביטול טבע האש, ומורה על היכולת האלקית המוחלטת, כי משנה הדברים כרצונו.

ספורנו:

תנו לכם מופת - המופת הוא להורות על גודל המשלח, ושראוי לשמע בקולו, אמנם האות הוא עדות לשליח, לפיכך עשה אותות לעיני ישראל, שלא היה ספק אצלם על גודל המשלח ויכלתו, אבל היה על השליח אם הוא שליח אמת, אבל פרעה שהיה מסופק על המשלח או מכחישו, באמרו "לא ידעתי את ה'", שאל מופת לאמת גודל המשלח, באופן שיורה שראוי לשמע בקולו, ואינו נמנע שיהיה דבר אחד בעצמו אות ומופת ביחס לאנשים מתחלפים. (שמות ז ט)

...ולהודיעם את רשעם בזה, התחייב שיהיה הנס מודיע שהשליח היה מנהיג בשלמות, ושהמשלח הטיב בשליחותו ולא הרע כלל. ובהיות מיני הנסים המסופרים בכתבי הקודש אל אחד מג' פנים, הא' הוא נס נסתר כמו ירידת המטר וההמלט מן החלאים ומן הצרות, וזה המין מן הנסים ישיגוהו הצדיקים בתפלתם, כענין "ויתפלל אברהם אל האלקים, וירפא אלקים את אבימלך", וכן "ויתפלל משה בעד העם". והב' הוא נס נגלה, לא יכול הטבע לעשותו באותו האופן, אבל יעשהו אחר תנועות רבות במשך זמן, וזה המין מן הנסים יעשהו הא-ל יתברך על ידי עבדיו עם הקדמת איזו תנועה מסודרת מאתו, כענין "השליכהו ארצה", "הרם את מטך" וגו'.

והג' הוא מין מן הנסים שלא יוכל הטבע לעשותו בשום אופן, וזה המין יעשה הא-ל יתברך על ידי עבדיו בדבור בלבד, שהיא פעולה שכלית ויותר נכבדת משאר תנועותיו הגשמיות, כמו שהיה הענין בפתיחת פי הארץ, כאמרו "ויהי ככלותו לדבר ותבקע האדמה", וכן בענין עמידת השמש ליהושע, נאמר "אז ידבר יהושע". והנה בענין זאת המריבה היה מן ההכרח להעביר את רעת תלונות ישראל, שיהיה הנס הנעשה מבאר מעלת המלך המשלח ודרכי טובו, ומבאר גם כן מעלת השליח וטובו... ותתבאר מעלת המשלח במין הג' מן הנסים, אל אשר לא יוכל הטבע עליו בשום אופן ובשום זמן, ותתבאר מעלת השליח במין הב' מן הנסים הנעשה בתנועת השליח הראוי לזה, ובכן צוה הא-ל יתברך שיהפוך הסלע למים... ולא נמשכים ממקום אחר אליו, וזה היה נמנע זולתי בהיותו נהפך מצורת סלע אל צורת מים, כאשר העיד אחר כך באמרו, "המוציא לך מים מצור החלמיש"... (במדבר כ ח)

מדרש שמואל:

ועוד כתב הר"מ אלמושנינו ז"ל פירוש אחר, והוא שאמר התנא בדרך שאלה, כי במאמר הראשון והוא ברגע הראשון אשר ברא יש מאין, אז היה יכול לברא כל הדברים בשלימותם, או היה יכול לעשות שהם ישתלמו מעצמם, ומה היה צריך לצוות על כל דבר ודבר בפרט כאשר צוה וחלקם בי' מאמרות. ובאה התשובה הנכונה על זה, כשרצה השי"ת לצוות על כל פרט ופרט מהנמצאים הפשוטים והמורכבים ולסדר אותם באופן שכאשר ירצה הוא יתברך להוציא אותם מטבעם יהיה לו מקום בצדק ובמשפט שלא ינגד אל הטבע שהוקבעו בו, כי אם היו כל הדברים נבראים במאמר אחד בלתי ציווי וסדר פרטי בכל אחד ואחד, כשהיה רוצה השי"ת לקרע הים לישראל עם שהיה יכול בזה, היה מנגד למאמרו הראשון. אמנם כאשר יסד בחכמה מתחילת הבריאה תנאי התנה הקב"ה עמהם וכל אחד מהם לעשות בהם כרצונו הגמור והמוחלט. כי במה שבראשונה עשה המים שהם מכסים לים, ואחר כך גזר עליהם שיקוו אל מקום אחד, הנה בזה היה לו מקום, לכשיחטא המין האנושי, שישובו המים כבראשונה לכסות את הארץ ולהביא מי המבול, שכן התנה עמהם כשכנסם אל מקום אחד... (אבות פרק ה א, וראה שם עוד)

...שכל הדורות היו מכעיסין ובאין לפניו, עד שבא אברהם אבינו וקבל עליו שכר כולם. כלומר, כי אברהם קבל עליו העונש הראוי לבא עליהם, וחלים הוא נשא והוא סבלם, ועל כן זכו אלו להנצל, כי הוא קבל עליו צרה אחת כנגד כל דור ודור, והיא שעמדה להם... ולזה סמך עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה היה חבתו של אברהם אבינו שהיה לו עם השי"ת, שהרי עמד בכולם, ובאלו עשר נסיונות קבל עליו עונש אשר היה ראוי לבא על כל העשרה דורות. (שם שם ב)

...ואמר להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו, כלומר, מה שנסהו היה כדי להודיע למקטרגים על בניו כמה היתה חבתו של אברהם אבינו עם השי"ת, וכל זה הוא ראוי שזכותו יעמוד להם ולבניהם, וזהו שסמך לזה ואמר, עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, ואלולי שקדמו הי' נסיונות של אברהם, לא היו ישראל ראוים שיעשו נסים הללו לישראל... ומה שכתב "ועמד בכולן", הכוונה כי מטבע האדם להיות מיצר ביסורין, ואפילו הוא צדיק גמור, ואיוב יוכיח, על כן השמיענו כי אברהם אבינו אפילו שנתנסה עשר נסיונות ועמד בכולן, כלומר לא היה מחשב הצרה לנפילה, רק לקימה והעמדה, והיה שמח בהם... (שם שם ג)

ולי נראה, דמאי דלא קאמר עשרה נסים עשה הקב"ה לאבותינו, ולא ייחד הנסים אליו יתברך, אפשר שהוא על דרך מה ששמעתי בפסוק "רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" וגו', הכונה כי אם הנסים יקראו נסים הוא בערכנו, וזה שאמר רבות עשית וגו', כלומר נפלאות רבות עשית אתה אלינו, אמנם בערכך אינם נפלאות... (שם שם ד)

...וחלק על פירוש הרמב"ם ז"ל שכתבתי למעלה, זה לשונו, מצאנו בבראשית רבה, אמר רבי ינאי התנה הקב"ה עם הים שיהיה נקרע לפני ישראל... אין הדעת הזה בענין הנסים נאותי ואמיתי אלינו, אלא שנאמר שנתחדשו לשעתם ברצון העושה נפלאות גדולות לבדו. ואמיתת הענין הזה כך הוא, הנה האפשרות והתנאי אפשר שיצוייר ויפול, אם על הפועל שיפעל בזמן כך ולא בזולתו, ואם על המתפעל והמקבל שיקבל ויתרשם בו אותו רושם והפעולה בזמן מה. וחלילה לנו שנחשוב שהיה דעת רבי יונתן שהיו התנאים האלה טבע קיים במתפעל, אבל היתה כוונתו בלי ספק לענין הפועל יתברך ורצונו, שלא יחשוב חושב שבתחלת הבריאה הטביע טבע נברא בנבראים שיתנהגו בו ויעמדו ויתקיימו עליו עוד כל ימי הארץ, ושאחרי כן, באורך הזמן נתחדשו דברים באופן שנתחרט הא-ל יתברך מאשר עשה, וינחם מהטבע אשר הטביע, ולפי שהיה בלתי ראוי שיאומן שינוי רצון בו יתברך, כי הוא נמשך אחרי חדוש הידיעה בדבר שלא היה ידוע קודם, לכן אמר רבי יונתן שלא היה שינוי רצון לפניו יתברך חלילה, כי באותה שעה שברא שמים וארץ וכל אשר בו, הקיפה וכללה ידיעתו יתברך הדברים העתידים להיות, ושכבר יבא זמן שישנה טבע הנמצא ההוא ממה שהוא בו... (שם שם ה)

מהר"ל:

...בפרק בן סורר ומורה, דורות הראשונים היו מולידים בני ח' שנים... ומה שהקשה רבינו ישעיה על הגמרא, הא דאמרינן דבת שבע היתה מולידה בת שבע, ובצלאל בן ח'... ונראה לי אף על גב דהולידו בני ח' לא מיקרי איש בפחות מי"ג, ומעשה נסים היה, ולא גמרי ממעשה נסים, כלומר כי הראשונים היו מולידים בני כ' כדאמר בגמרא, ולא כמו שהבין זה האיש, כי היה מעשה נסים לגמרי... (באר הגולה באר ו)

...ונתנו טעם בנסים שהם מורים על מעשה ה', שלכך נקרא אות ומופת, שהם אות ומופת על מעשה ה' הנורא, טעם בלתי משובח, ונתנו חולשה באותות ובמופתים, שעיקר מה שהביאם לעולם הוא יתברך להחזיק המאמינים בו. והנה הראשון אשר לא יאות זכרו כי אם כדי שתשיב לאפיקורוס הוא המתפלסף, אשר יאמר שכל הדברים באו מאתו בסדר המושכל אצלו על החיוב הקדמון, אשר לא סר ולא יסור, והכל כמנהגו וסדרו נוהג, וכיון שבאו מאתו כל הדברים בסדר המושכל על צד החיוב הקדמון אשר לא סר ולא יסור, אם כן אין שינוי בעולם שהיה יוצא מסדר המושכל, ולא יאריך כנף הזבוב... אם כן אם היה בא שינוי לעולם על ידי נפלאות, היה זה שינוי הסדר, ואינו נוהג על טבעו, ולפי דעתו לא נמצא דבר בשינוי טבעו, ואם כן לא היה האותות והמופתים שהם בשינוי טבע ומנהגו של עולם אפשר כלל, כי הכל צריך להיות נוהג על פי הסדר המחויב מאתו בלי תוספת ומגרעת ובלי שינוי כלל...

והנה מביא ראיה ממין על שאינו מינו, שפועל הטבעי ופועל לפי טבעו ומנהגו אשר בעולם הטבעי, ופועל הנבדל לפי ענינו, והבדל יש ביניהם, כי הטבע פועל בזמן, ולפיכך צריך לכל פועל טבעי המשך זמן, אשר פועל אשר אינו טבעי אין צריך לפעולתו זמן, כי הטבעי כח גשמי, וכל כח גשמי פעולתו בזמן, אבל הדברים הנבדלים פעולתם בלי זמן, שאינם כח בגשם, ולכך ברגע אחד יתהפכו המים לדם, שהוא פועל ברצונו בלבד, וברצונו נתהוה החומר והצורה לפי רגע אחד, ואין זה פועל טבעי שהוא פועל בזמן והוא צריך אל הכנת החומר, אבל בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, וזהו פועל הנבדל, שהוא פועל בלי הכנת חומר כלל.

ולפיכך אל תשאל כי לא כל חומר מוכן לקבל הצורה, וצריך הכנה, ואיך הם מוכנים המים לקבל צורת דם, הנה אין זה קושיא למבין, כי מה שצריך החומר הכנה עד שתקבל הצורה, הנה דבר זה הוא במנהג הטבעי, ומפני שהאיש המתפלסף הלך אחר הטבע, להכחיש בשביל זה המופתים, ודבר זה אנו מודים כי מצד הטבע הנפלאות אינם נמצאים, אבל מצד פעולת הנבדל כל הנפלאות הם נמצאים, כי העולם התחתון הוא עולם הטבע, יש לו התדבקות בעולם הנבדל, ומשם הנסים באים, שהנסים יתחדשו במה שהעולם יש לו חבור בנבדלים, ולפיכך הנסים לא היו כי אם בישראל, כמו שיתבאר עוד, וכל זה מפני שיש להם דביקות בנבדלים...

ואנו אומרים שודאי הכל לפי רצונו יתברך, ואפילו לדעתו, שהוא מאמין הקדמות, והכל מאתו יתברך על ידי הסדר בחיוב, אף על גב שודאי הדבר זה אינו, מכל מקום אף לפי דעתו הוא טעות, כי מי שאמר כי הנסים אשר יבאו מן השי"ת אין להם כלל סדר מושכל, שאין הדבר כך כלל, אבל כמו שיש לעולם הטבע סדר מסודר נוהג על פי טבעו, כך יש לנסים סדר גם כן, כי הנסים בעולם במה שיש לעולם קשור וחבור והתאחדות עם העולם הנבדל, ויש לזה סדר מסודר, ומפני זה לא יתחדשו הנסים רק בזמן מן הזמנים, ואינם תמידים, וכאשר נתן השי"ת המן לישראל, אל תאמר כלל שלא היה זה בסדר הראוי במציאות, והיה סדר עולם אז יוצא חוץ למציאות אשר ראוי שיהיה נוהג, כי כשם שראוי לעולם להיות נוהג על פי טבעו והנהגתו, כך ראוי לישראל במה שהם דבקים בעולם הנבדל, שיהיו להם נסים מסודרים. הנה יש לנסים סדר מסודר מן השי"ת, ואין דבר מן הנסים יקרא שינוי בנבראים, כי אנו אומרים כי הכל בסדר מסודר מן השי"ת... אם כן הדברים אשר הם טבעיים ואשר הם בלתי טבעיים ענין אחד, ואשר לא יבין ענין הבלתי טבעי, יאמר כי זה חדש יוצא מסדר העולם, ואין הדבר כך כלל, רק כמו שיש לטבע פועל הטבעי, כך יש לבלתי טבע פועל הנבדל.

ונחזור לדברינו, הנה יש קצת מחכמי עמנו, כמו הרלב"ג בדבריו, התחיל לחקור על הנפלאות, אומר שיש נפלאות בעצם, ויש במקרה. יש בעצם, התהפך המטה לנחש, והמים לדם, ויש שבמקרה, הפך היד של משה רבינו ע"ה להיות מצורעת. ועוד יש קצת נפלאות שידע הנביא קודם בואם, ויש אשר לא ידע בהם קודם בואם. ואשר ידע הנביא קודם בואם שני מינים גם כן, האחד שהתפלל הנביא לפני בואם, כמו אלישע שהתפלל שיכה האנשים בסנוורים, ויש שלא התפלל אבל היה גוזר שיהיה, שאמר אליהו "אם איש אלקים אני תצא אש ותאכל אותך ואת חמישיך" וגו'. וגם תמצא בכל הנפלאות שיהיה שם נביא, וראיה לזה שאמר הקב"ה לעשות מופתים לפני ישראל, כדי שיאמינו שהוא נביא, ואם לא היו הנסים והנפלאות תולים בנביא לא היו הנפלאות אות שהוא נביא, וכן עוד שבאו כל הנסים לטובה... ואל יקשה לך דבר קרח וכיוצא בהם, שהיה זה להכניע בהם את ישראל לתכלית הטוב. וראוי שיהיו המופתים לטוב, לפי שהם מסודרים משכל, כי כבר יתחדשו מהם עצמיים ונותן הצורה צורה נבדלת, והנה אין מדרך שיגיע מהם כי אם טוב, כי הרע מפאת החומר...

...ועוד כי יהיה מתחדש אצל השי"ת רצון וידיעה כשירצה לחדש המופת, או נאמר שחדוש המופת הוא מוגבל ומסודר מרצונו הקדום, והנה מאמר אשר יחדש לו רצון, הוא מבואר הביטול, ואם יהיה המופתים מתחדשים מרצונו הקדום, כמו שידמו קצת מדברי רז"ל, במה שאמרו בענין הנפלאות, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ובמה שאמרו שנבראו בין השמשות, רוצה לומר שנבראו אחר הויית העולם קודם שיכנס שבת, הנה התחייבו בזה בטולים, שאם היה הענין כך, לא היה צריך חדוש המופת, אבל היה מתחדש בעת ההיא בזולת נביא... עד כאן דבריו בקיצור.

אמנם אם אין אנו מודים בהנחת שכל הפועל שהוא פועל הנמצאים בעולם, אין כאן מקום זה כלל להשיב, כי זה וכיוצא בזה סברא מונחת לו, ועליו בנה טירת כספו, וכאשר ההקדמה בטלה, המחוייב גם כן בטל, רק מה שאמר שהיה מתחדש לו יתברך שינוי רצון ודעת, נשיב לו במקום הזה, כי הנה קושיא זאת בנויה על דעת שאמרו, כי אין הוא יתברך מקבל תוארים, והוא ושכלו דבר אחד, ואם ישתנה דעתו, ישתנה עצמותו חס ושלום. ואנחנו תלמידי משה ע"ה אין אומרים כך, וחס ושלום לומר כך עליו, אבל הוא יתברך שקראו רז"ל בשם הקב"ה, ולא נקרא השכל הקדוש ב"ה, כי אמיתת עצמו לא נודע, רק שהוא נבדל מכל גשם וגוף ומכל הנמצאים. ועל זה נאמר הקדוש ב"ה, שענין קדוש נאמר על מי שהוא נבדל. כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות. ומזה בעצמו שהוא בתכלית הפשיטות אין דבר נבדל ממנו, כי הדבר שיש לו גדר ומיוחד בדבר מה, בשביל אותו גדר נבדל ממנו דבר שאינו בגדרו, אבל מפני כי הוא יתברך פשוט, ואין לו גדר כלל, אין דבר נבדל ממנו, ואם כן הוא יודע הכל והוא יכול הכל, וכל זה מפני שאין לו גדר יוגדר בדבר מיוחד, ובשביל זה הכל נמצא מאתו גם כן... והוא יתברך יודע הכל בחכמתו, ופועל הכל בכחו, כי אין חלוק בין השגה שהוא משיג הנמצאים או מה שהוא פועל שאר הפעולות, כי ההשגה גם כן פועל ויבא בלשון פועל, שיאמר וידע אלקים, כמו שיאמר וידבר אלקים... וכך בהשגתו משיג כל דבר לפי ענין המקבל, כי אין השגה רק פועל, לכך יבא בלשון פועל. וענין זה איך יצויר על אמיתתו אין כאן מקומו, ואין צריך להרחיק זה, וכל שאר התארים כך הם. אבל האמת כמו שאמרנו למעלה, שאין לומר כלל כי הידיעה עצמותו, ורז"ל בחכמתם הרמה הם שהודיעו לנו אמיתת דברים אלו במה שקראו אותו קב"ה, רוצה לומר שהוא פשוט נבדל מכל הנמצאים, ולא קראו אותו רק בלשון שלילה, שהוא נבדל מכל הנמצאות, וכאשר נאמר שאין הידיעה עצמותו, שוב לא יקשה לך כלל כי תהיה ידיעתו משתנה, ויהי עצמותו משתנה, כי אין עצמותו הידיעה, רק הוא יתברך מתואר שיודע כל. לכך מה שאמר שהיה משתנה רצונו, אין זה שינוי בו חס וחלילה, כמו שלא שייך שינוי בו בשינוי הפעולות, והבן הדברים האלו..

...וכן כל מה שחקר אם השי"ת פועל הנסים, או המלאך או נביא, הנה בכל דבריו אין ממש, שהכל הוא לפי הענין ולפי הנס, יש מופת שהוא מתייחס לו יתברך בעצמו, כמו שהיה מכת בכורות, שנאמר "ועברתי בארץ מצרים", ודרשו רז"ל אני ולא מלאך, אני ולא שרף וכו'... ולפעמים שהיה המופת על ידי מלאך, "א-לוה שלח מלאכא וסגר פום אריותא", וכיוצא בזה במפלת סנחריב, "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור", הכל לפי ענין הנס, אבל להחליט שהיה הכל על ידי השי"ת או על ידי מלאך דברים אלו בדויים...

וכן מה שאמר עוד, אם היו הנפלאות מסודרים מן השי"ת היה צריך שיהיו מחוייבים ממנו אם הם מסודרים ברצונו הקדום, ואם אינם מסודרים מאתו ברצונו הקדום, חייב לו שינויי רצון, שני דברים אלו בטלים, כי כבר אמרנו, אם אנו אומרים שהוא רוצה עתה לחדש הנס לא היה מביא זה שום שינוי בעצמותו, וכבר הארכנו בזה למעלה, שאין שינוי רצון מביא שינוי בעצמותו. ואף אם תאמר שהיה מסודר ממנו ברצונו הקדום, אין מביא דבר זה חיוב כלל כמו שחשב, כי מה שאמרו ז"ל תנאי התנה עם מעשה בראשית, עם הים שיבקע וכו', היינו שכך היה ראוי מצד סדר ההויה שיהיה בסוף, ואין זה רק סדר שהוא ראוי שיהיה, ומכל מקום אפשר לשנות הסדר על ידי המקבל, ושהוא מהפך על ידי רחמים הרע לטוב, והטוב לרע על ידי חטא... ואין לומר בזה שנשתנה דעתו ורצונו יתברך, שזהו מדת השם מעולם, כי כל רחמים מבטלים הגזירה, והדבר המסודר מאתו יתברך מצד הבריאה, והמסודר מאתו על ידי רחמים שני דברים הם, זה מצד הסדור, וזה מצד הרחמים ולרחמים יש סדר מיוחד.

ואם יאמר אם כן יהיה כאן שינוי רצון, כאשר יבקש רחמים וישתנה מרוצה אל לא רוצה, או מלא רוצה אל רוצה, שזה כבר השבנו עליו, כי אין זה מביא שינוי בעצמותו, כמו שכל הפעולות הבאות מאתו אין מביאין לו שינוי בעצמותו יתברך.

עוד הקשה, אחר שהוא יתברך מסדר הסדר של הנמצאים, לא יתכן שהוא יתברך משנה סדרם, כי כאשר יחדש האות כמו עמידת השמש, והוא ביטול ושינוי סדר לנמצאים, ולא יתכן שיבא שינוי סדר מן המסדר. הלא על קושיא זאת השיבו רז"ל, שאמרו תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו', וכוונתם בזה, שהוקשה להם, אחר שכל הנמצאים נמצאים מסודרים מאתו יתברך, איך יתכן בהם שינוי, כי מעשיו וסדרו ראוי שיהיה קיים לעד לא ישתנה, ועוד כי כלם נבראים בשמו יתברך, ומאחר שכלם נבראו בשמו יתברך, אשר הוא נצחי קיים לעד, כך ראויים מעשה בראשית התלויים בשמו להיות נצחיים, ועל זה אמרו כי כאשר נבראו היה מסודר ממנו הנס שיהיה בנבראים, כאשר מסודר ממנו מעשה הטבע, וסדור הזה, כי במעשה בראשית לא החליט הטבע לגמרי, אבל סדר גם כן לנסים, שלא כטבע בדבר, שבסוף יהיה נעשה הנס, וכמו שבשמו נברא מעשה בראשית, כך בשמו גם כן סדר שיוכל הטבע להשתנות ולהיות הוויית הנס, והכל נברא בשמו, נמצא כאשר היה הנס, לא היה בטול לסדור הנמצאים שנמצאים מאתו יתברך... ולכך היה לנסים בתחילת הבריאה סדר, כמו שהיה סדר לטבע. וזה עיקר הפירוש מה שאמרו תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, לומר, שיש לנסים סדר מסודר גם כן. ועוד כאשר הטבע משתנה לפעמים בזמן מן הזמנים, אין זה שינוי כי דבר זה שהוא לפי שעה, אין כאן בטול הטבע כלל...

ועוד אמר, שאין אפשר שיתחדשו הנפלאות בדבר אשר הציור במציאות סותר נפשו, כאלו תאמר שיש שישתנה השחור לבן והוא שחור, כי תהיה זאת הנחה סותרת נפשו, ואני אומר גם על זה שדבר זה אפשר, ולא יהיה זה סותר נפשו כלל, ויהיה זה מצד שני דברים, האחד מצד הטבע, ואחר מצד שאינו טבעי, כי כאשר נהפך המטה לנחש לא היה כאן הפסד למטה לגמרי, עד שלא ישאר עליו שם מטה, כי אם היה כך, היה מטה האלקים נפסד, וחזר להיות נברא מטה אחר, ואל תאמר שהיה נחש גמור, רק שהיה נחש שראוי לחזור להיות מטה, סוף סוף יש בנחש הזה ענין מטה, שהרי סופו לחזור להיות מטה, ודבר זה ברור, ויש לו ב' שמות, נקרא נחש כמו שהוא לפי אותה שעה נחש, ונקרא מטה, מצד שסופו לחזור להיות מטה. וכן בשחור ובלבן, אפשר שישתנה דבר להיות שחור, וזה שלא בטבעו, ומכל מקום הוא לבן מצד שסופו לחזור אליו. ועוד יתבאר זה שאפשר הוא, ויכול להיות שני הפכים לגמרי בענין אחד כאשר יתבאר...

עוד הניח הנחה אחת, שאי אפשר שיהיה שינוי בגרמים השמימיים, וזה כי פועל אלו הנפלאות הוא השכל הפועל, אשר הוא מושפע מן הגרמים השמימיים, ולפיכך לא יוכל שכל הפועל לפעול בגרמים השמימיים, כי הוא עלול מהם, ועוד כי בהתחדש הפסד לאלו גרמים השמימיים יתחדש הפסד גדול לאלו השפלים אשר בתחתונים, לכך הסכים שלא יתכן שהיה שינוי נפלאות בגרמים השמימיים, ואחר כך התחיל לפרש הכתוב שאמר "שמש בגבעון דום" וגו'... פגם בנביאים, עשה פירושים של תוהו ובוהו... ועיקר הבנין אשר עשה, כי לא יתכן מופת בגרמים השמימיים מצד שכל הנסים הם על ידי השכל הפועל, והוא עלול מן הגרמים השמימיים, כל זה לפי הנחתו וציור דמיונו, שאין לו ראיה מן הכתובים, ולא מדברי החכמים, והכל הפך כמו שחשב, כאשר יתבאר בעזרת השם.

אבל אנו אומרים, כי הוא יתברך מחדש נסים ונפלאות בעולמו, ויכול לחדש נסים ברצונו אף בגרמים השמימיים, וכן מה שאמר שהיה מגיע הפסד עצום לאלו השפלים אם יתחדש שינויים כאלו בגרמים השמימיים, אין הדבר כך, כי כמו שטבע ומנהגו של עולם הוא מסודר מן השי"ת שיהיה נוהג עליו... כך ענין הנס הוא מסודר מן השי"ת כמו שהוא מקוים בטבע, שהיא נוהגת תמיד... וכן כאשר סדר השי"ת שתעמוד השמש, נמשך דבר זה אל סדר מסודר מאתו יתברך... כלל הדבר, רז"ל פירשו בזה, כי היה הענין הזה מסודר לפי הענין הראוי, עד שהיה הנס מסודר לגמרי, ומפני שהנס הזה היה מסודר, יש קיום לנמצאים בסדר הזה, שהיה שלא על פי הטבע, ואולי אם יאמר שהגלגל הוא כדורי ולא שייך בעצם הגלגל התחלה וסוף כמו שהוא בכל דבר שהוא כדורי, האף אמנם כך הוא, מכל מקום הרי ידוע שכל כוכב פעולתו משתנה בחלוף המקומות בזריחתו ובשקיעתו, וכאשר הוא באמצע השמים וידוע דבר זה מאד... גם כן כך אני אומר, כיון שאל האדם השמש בגלגלה יש לו זריחה או שקיעה ואמצע השמים יבאו אליו הדברים אשר התבארו, ודבר זה ופירוש זה כמכריע, אשר נפרש, כי לא היה העמידה רק ליהושע ועמו, וכן לבני אדם אשר היו באופק ההוא, ולשאר בני אדם היתה תנועת השמש כדרכה, וזה יותר הפלא ופלא, כי ליהושע ועמו באופק ההוא היתה עומדת, ולשאר בני אדם באופק אחר הולכת, ולא שהיתה נראה עומדת, אלא עמידה גמורה, שהרי על פי חכמים היתה העמידה באמצע השמים או בשקיעתה, וזה לא היה רק ליהושע ועמו, כי השקיעה תשתנה לפי חלוף אופקיהם כאשר ידוע, ומאחר כי היה ראוי שתקבל השמש עמידה במרום השקיעה, ולא היתה השקיעה אלא ליהושע ועמו, מוכח מזה, שלא היה זה רק לאותם שנחשב להם שקיעה ולא בכל העולם...

ומכיון שלא היה זה טבעי רק על ידי נס, לא יאמר שנשתנה טבע השמים, כיון שהיה שלא בטבע, וכן מה שאמר עוד כי איך יתכן שיהיה שינוי בגרמים השמימיים הנה הניח הנחות שהתחלתם אינם כך, כי איך יושפע מן הגלגלים השמימיים שכל, דבר שאי אפשר לצייר בשום אופן, אבל רז"ל בעלי האמת אומרים הפך זה, כי מפני כך היה יהושע מעמיד השמש, מפני שהשמש היא גשמית, ויהושע שהיה לו התורה השכלית היה אפשר לו למשול עליה...

אמנם צריך עיון, אם נעשה נס זה לכל העולם או לא נעשה נס זה רק באופק ההוא, כי יש לומר כי ליהושע ולישראל באופק ההוא היה עמידת השמש, ולכל העולם לא עמדה השמש, וזה יותר פלא, מורה על גבורת השי"ת ונפלאותיו, ואם יאמר איך יתכן דבר זה בציור, כי תלך השמש ותעמוד בפעם אחת, שזהו בעצמו כמו שכתב ברלב"ג שהם שני הפכים בנושא אחד ולא יתקבצו יחד, כבר אמרנו שדבריו לא יצדקו בזה, כי אפשר ויכול להיות שתלך השמש מצד ענינה הנהוג, ותהיה עמידה לה מצד הנס, שיכול להיות לדבר אחד שני דברים הפכים מצד שני בחינות, והטבע דבר מיוחד ושלא בטבע דבר מיוחד, כי אין ספק כי מעלת הנס הבלתי טבעי הוא יותר במעלה ובמדריגה מן הטבע, ומפני שהם שתי מדריגות מתחלפות, הנה היתה השמש בשני בחינות כפי חלוף המדרגות, תלך מצד הטבע, ותעמוד בצד בלתי טבעי, כי כשם שראוי שתלך מצד הטבע, כך יש בחינה שכלית שבאמצע השמים יש לה עמידה, כמו שהתבאר, והוא בחינה שכלית, ואין זה טבעי, ולכך היה לה עמידה במדריגה בלתי טבעית. גם ליהושע ועמו שהיו צריכים אל הנס בלתי טבע היתה עומדת, ולשאר העולם אשר אין צריכים לנס היה להם מנהג הטבעי.

וכן כאשר היה המטה נחש, אין ספק שהיה זה שלא בטבע, ומצד הטבע לא היה נחש, שאם היה נחש בטבע, אם כן כבר היה נפסד המטה ושב נחש, ואין עליו שם מטה עוד...

אלא שאני אומר שהיה נחש דוקא בצד שינוי טבעי, אבל לא בצד הטבע, וכך אפשר הוא ויכול להיות כי יהושע היה עולה בסולם השמימה והיה מושל על השמש ולומר לה דום, ונתלבשה השמש בצורה זאת שאינה טבעית כאשר גזר עליה. והנה ציור מציאות השמש אל יהושע כאשר ראוי, וכן הוא אליו באופק ההוא, ובשאר אופקים בטבע גמור, כי אין ספק, שיש לשמש הכנה לעמוד, כמו שהתבאר למעלה, ובאותה הכנה קבלה השמש עמידה על ידי נס. והנהגה הטבעית היה נמצא לכל העולם, שהם מוכנים לדבר הטבע, ודבר זה ראוי להבין.

ואל יקשה לך, היאך דבר זה אפשר לצייר, שאם נאמר שעמדה השמש ליהושע בלבד, ולכל העולם הלכה, הנה שקעה לעולם מן האופק, וליהושע היתה השמש על האופק, ודבר זה איך אפשר. דבר זה לא קשיא, למי שמבין דברי חכמים ז"ל. כי זה היה ליהושע בענין נסיי מצד המדריגה הבלתי טבעית, שאין דבר זה ענין ושייכות אל הטבע, והיה לה עמידה על האופק מצד הבלתי טבעי, והשקיעה מצד הנהגת הטבע והנסים אין לדבר בהם ולעמוד עליהם מצד טבע, כי הם נסים יוצאים מטבע של עולם. והנה החכמים המדברים מצד הטבע הוא דבר הבאי, כי כלל הדברים כי מעשה נסים הוא, ואין לעמוד עליהם מצד הטבע....

וכן הנס שנעשה לחזקיה צריך עיון בזה, אם היה הנס לכל העולם, או היה הנס לחזקיה דווקא, שאליו שב השמש לאחור י' מעלות, ולכל העולם הולכת כסדר... ונמצא לחזקיהו בדרך הנס התנועה לאחוריה, ובדרך מנהגו של עולם היתה הולכת כסדר, והרי תמצא במכות מצרים שהיה דבר והפכו בענין אחד, אמרו רז"ל, כשהיתה קערה מלאה מים, והיה הישראל ומצרי שותים ביחד, היה הישראל שותה מים ומצרי דם, נמצא שהיו המים טבעיים לישראל, ובלתי טבעיים למצרים, וכן מכת חושך...

והנה הם בעצמם אומרים, שכל דבר אשר לא נוכל לדעת סבתו לא נוכל לדבר במהותו, והמהות נעלם ממנו, כי על ידי הסבות אפשר לעמוד על המהות, והם לא יכולו לדעת באיזה ענין נעשה המטה נחש, וכהרף עין יחזור להיות כבראשונה... כלל הדבר, שנעלם מהם סבת ענין הנסים, באיזה ענין הם, ולפיכך לא היה להם לדבר ממהות הנסים, אבל רז"ל בעלי האמת ידעו בקבלתם ענין הנסים והנפלאות, ולפיכך הניחו הנסים כמו שהם.

אמרו, עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, ואחד מהם עומדים צפופים ומשתחוים רווחים. הנה גם דבר זה הוא נמנע לפילוסופים, שזהו הכנס גשם בגשם לפי שעה, כי מה שהשתחוו רווחים לפי שעה שנתגדל המקום, ולא היתה העזרה גדולה ממה שהיתה קודם. אמנם לפי דברי חכמי אמת אין זו יציאה מן הטבע, כי דבר שהוא דרך נס ודרך פלא אינו טבעי ואינו משתתף עם הטבע כלל, עד שיהיה קשה, אבל הוא דבר בלתי טבעי, ולפיכך כאשר היו משתחווים היו בריווח, כי היה זה על ידי עולם הנבדל, שמשם הנסים באים אל העולם, ושם הוא הכל מרווח, כאילו יצאו מעולם הטבעי להיות עומדים בעולם שאינו טבעי, אשר לא ישתתף עם הטבעי, ולא ידחק הבלתי טבעי את הטבעי, ונשאר המקום בגדלו לשאר אנשים, אך אל המשתחווים היה בריוח. ויש רמז מופלג במה שהיה דוקא השתחווייתם בהרחבה, כי ההשתחוייה היא לשם י-ה, ובזה תבין מה שאמרו בסוף מסכת סוכה, לי-ה משתחוים, ושם זה מרחיב בצר, דכתיב "מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה", והוא דבר פלא למבין. ולא יהיה לך ספק, כי כל הנסים אשר היו לדבר היו בשביל הכנה, שהיה קצת הכנה נמצאת כמו שאמרנו, וכאשר היה המקום קדוש מיוחד ביותר למעלה הנבדלת, כאשר היו משתחוים, אז הגיעו אל המעלה הנבדלת, ושם הרחבה נמצא, כי אין צרות רק בגשם...

...כי הנמצא הבלתי טבעי שאינו תמידי, אך הוא לפי שעה, ומאחר שהוא לפי שעה, אפשר שהוא גם כן לנמצא זה שהוא צריך לאותו דבר, ויש לו הכנה לזה, ונמצא לו דרך נס בלתי טבעי, ולא לשאר הנמצאים. ואמנם קשה הוא להשיג על האדם, שאיך תשוב השמש בגלגלה לפי מנהגה, ועל דרך מופת תשוב אחורנית, כי זהו לפי שהאדם הוא טבעי, אינו משיג רק הטבעי, ולפיכך נעלם ממנו הדבר הבלתי טבעי, לכך אין ראיה מן דעת האדם. ולפיכך כל הנסים נמנעים לפי הטבע, אבל לפי עולם הנבדל שהוא למעלה מן הטבע, הם אפשריים... כלל הדבר, פועל הנסים הוא יציאה מן עולם הטבע, לחדש הדבר שאינו טבעי, ואיך נעלה על דעתינו להביא ראיה מן הדברים הטבעיים אל ענין הנסים והנפלאות שאינן טבעיים, כי הדברים הבלתי טבעיים הם נבראים מן הבורא, כמו שנבראים הדברים הטבעיים, ותמצא כי יושפעו הצורות החמריות כאשר החומר מוכן לקבל, וכך יושפעו שלא בהכנה חמרית מן השי"ת לפי סדר חכמתו... (גבורות ה' הקדמה ב)

...ולפיכך מה שהקשה הרמב"ן, אשר עשה עמו נסים ונפלאות והוציאו מכבשן האש, ועמד לו במלכים, לא היה מאמין בדבר הזה, כבר השבנו מה שיש להשיב, דשינוי הטבע מצד כי הטבע בעל שינוי ותמורה בעצמו, הנס אין כל כך כמו שהיה דבר זה לשנות המזל, ואף כי דעת האדם כי הצלתו מכבשן האש נראה נס, זה מפני כי שינוי הטבע הוא פלא לאדם הבלתי יודע בגזירת השמים. אמנם החכם כאשר יבין בענין זה, אין הדבר כך, כי מעלה הזאת מצד שהיא מעלה אלקית לשנות המזל ולהיות מעלתו על המזלות אין דבר למעלה מזה ולא יקשה כלל. (שם פרק ז)

...וכל דבר שתולה בנס היה בלילה ולא ביום, לפי שהלילה מיוחד לנסים. ונפלאות מה שעשה במצרים, וכן קריעת ים סוף בלילה היה, וכל זה מפני כי מכות בכורות היה הפסד גמור למצרים, וכל שכן קריעת ים סוף, והלילה מתייחס אל ההפסד... (שם פרק לז)

וזכר הכתוב כאן הנסים אשר הוא יתברך פועל, ולא תאמר כי יוכל לדמות לו אחד מן הפועלים אל מעשיו, זה אינו, כי במה שהוא יתברך נבדל בלבד מן העולם, הוא משנה בעולם ועושה בו כרצונו, אבל שאר כל הפועלים, אף המלאכים, אינם פועלים פלאות מצד כי הם אינם נבדלים מן העולם הזה, ולפיכך אינם עושים פלאות. וכאשר תראה פעולת המכשפים שפועלים, אין זה פלאות, כי הם פועלים בדברים הפרטיים, ואין זה שמושל על העולם, כאשר מושל על דברים שהם פרטיים, וזהו אמנם שאין השד שולט על פחות מכשעורה, כי פחות מכשעורה אינה בריאה נחשבת... ודבר שאין לו שעור בטל אצל כלל העולם, ואין הכחות שולטים על כלל העולם, וכאשר השי"ת עשה נסים שקרע ים סוף, אין זה דבר פרטי, שכבר אמרנו שאין הים דבר פרטי, אז נראה, כי הוא יתברך מושל על עולם הטבע... (שם פרק מז)

...והא דצריך לכל אחד ואחד מעוט בפני עצמו, פירוש דבר זה, כי הפועל אשר הוא בעולם נחלק לב' חלקים, או שהפועל הוא בדרך הטבע ובמנהגו של עולם, או שהוא שלא בטבע, והוא פועל נסיי. ופועל נסי נחלק לב' חלקים, האחד או שהוא פועל הויה ועל ידי אותה הויה נעשה מה שירצה, כמו שנתן המן והבאר לישראל, והוא פועל של הויה, או הוא פועל ואינו הויה, רק הוא הפסד, ובזה נעשה הדבר כמו המלאך במחנה אשור, כי בזה שהרג מחנה אשור נצלו ישראל... (שם פרק נה)

...ולפיכך אמר שיש בו מילוט נפשותם של צדיקים, דהיינו כל צדיק וצדיק בפני עצמו יש לו המלטה מגיהנם, ודבר זה מדריגה נבדלת בלתי טבעית, וכל צדיק וצדיק יש לו מדריגה זאת בפני עצמו, ומזה ראיה שהשי"ת עושה נסים לצדיקים פרטיים, כיון שעושה זה לכל אשר הוא צדיק... ודבר זה יותר שבח להקב"ה במה שעושה נסים לצדיקים יחידים... (שם פרק סא)

ארץ צבי, יש מקשים, וכי איך יתכן לפי שכל הכנס גשם בגשם, ולפיכך הם תמיהים על זה הדבר, כי דבר זה נמנע לפי הטבע הכנס גשם בגשם, והנה אין להאריך במקום הזה, כי כבר הארכנו בזה בהקדמת גבורות ה', ובודאי לפי טבע הגשמי היה קשה, אבל נס הוא דבר זולת טבע הנהוגה, והנס הוא לפי שעה ולא בהנהגת העולם, שהוא תמידי, וכמו שבדרך הטבע שעור הארץ כך וכך, כן שלא כדרך הטבע הארץ היא יותר גדולה, ואין כאן הכנס גשם בגשם, שאם היתה נשארת כך תמידית בטבעה היה קשה, אבל ענין זה לא היה טבעי כלל, כי חוזרת היא לכמות שהיתה, והדבר שהוא לפי שעה שלא בטבע הוא ענין זולת הטבע, ואין זה הכנס גשם בגשם... ובא לומר שיש בארץ צד מעלה נבדלת בלתי טבעית כאשר יושבים עליה, והוא הגורם שהיתה מרווחת בעצמה... (נצח ישראל פרק ו)

...ודבר זה אי אפשר, שיהיה בית המקדש שוה לשאר מקומות, שהרי לכך נקרא מקדש, שהוא קדוש ונבדל מן הטבע, ומפני שהיה קדוש, לכך נעשו בו י' נסים, שכבר אמרנו למעלה כי מספר עשרה בפרט מורה על המדריגה הנבדלת מן עולם הטבעי, ולכך עשר נסים היו במקדש. וכל הדברים שהיה בהם מספר ששנה התנא, כלם הם דברים עליונים נבדלים מן הטבע, ולכך היה להם מספר עשרה. גם מורה מספר עשרה כי היה שם קדושה לגמרי בכלל לא קדושה פרטית בדבר מה מיוחד, לכך נעשו י' נסים, שמספר עשרה הוא מספר כללי, שהיתה קדושת בית המקדש קדושה עליונה. ויש לשאול הנסים האלו שנעשו בבית המקדש, למה דוקא אלו נסים נעשו בבית המקדש?

יש לך לדעת, כי העולם הזה הוא עולם הויה והפסד, ובית המקדש יש לו מעלה נבדלת מן עולם הויה והפסד, ראוי שיהיו כל מעלותיו והנסים שנעשו בו הרחקה מן ההפסד, שכבר בארנו פעמים הרבה, כי ההעדר הזה אשר אמרנו, הוא דבק בחומר בלבד, אבל דברים הנבדלים אינם בעלי הפסד... ויותר מזה כי בית המקדש שהוא עיקר מציאות העולם, והוא נקרא אור העולם, כמו שאמרו ז"ל בפרק קמא דבבא בתרא... ולכך כל הנסים שנעשו בבית המקדש הרחקה מן ההפסד, מתחיל בגדול ומסיים בקטן, שלא היה שם הפסד והעדר מה... (דרך חיים פרק ה ה)

עשרה דברים נבראו בין השמשות. יש לשאול, למה יחדו הדברים האלו שיהיו נבראים בין השמשות ולא ביום... והרמב"ם ביאר במשנה זאת דבר שלא כוונו אליו חכמים, שרוצה לומר, כי דעת חכמים שלא יתחדש הרצון בכל עת, אבל דעתם כי שם השי"ת בטבע הדברים מששת ימי בראשית, כשיגיע השעה שהיה רוצה השי"ת לעשות הנס, שיהיה הנס נעשה, ואין כאן חדוש רצון, ואמר שכך דעתם במה שאמרו במדרש, אמר רבי יוחנן, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, על הים שיקרע... ובודאי לא עלה על דעת חכמים לא במשנה זאת ולא בדברי המדרש שהשי"ת שם בבריאה בששת ימי בראשית שיהיה הנס מתחדש בזמנו מפני שהיה זה שוני רצון, כי הדברים האלו אין להם שורש ויסוד כלל, כי איך נפרש המשנה הזאת, שהרי אמרה עשרה דברים נבראו בין השמשות, כי למה לא יהיו נעשים אלו נסים כמו שאר הנסים ששם בטבעם בעת הבראם, שיהיה נעשה בהם הנס בזמנו.

וכן דברי המדרש אין לפרש כך כלל שלכך התנה הקב"ה עם הים שיקרע, מפני שקשה על חז"ל שנוי הטבע או שנוי הרצון, דבר זה אינו, כי אם כך, שהיה קשה עליהם שנוי רצון, לא היו אומרים כך בנסים בלבד, אבל היו אומרים כך אף בלא נסים, כאשר פעל השי"ת דבר מה, שכך סדר הקב"ה מבראשית כדי שלא יהיה כאן שינוי, רק שכך היה רוצה השי"ת לעשות מששת ימי בראשית, ויהיה בטל לפי זה מה שכתב "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו", שהשי"ת נשתנה רצונו. ואם בשביל שקשה עליהם התחדשות הטבע... אם כן מהו התירוץ על זה, שהשי"ת שם בטבע מששת ימי בראשית שיהיה השנוי, ומה בכך, סוף סוף איך אפשר שיהיה השי"ת פועל הנס, בין שהיה פועל בעת הבריאה בששת ימי בראשית שוני הטבע, או אחר כך, ואם יוכל השי"ת לשנות הטבע ולשום בטבע המים שיהיו נקרעים, והאש לא ישרוף, אם כן גם כן יוכל לעשות זה בשעת הנס...

אבל אם דעתו שלכך הושם בטבע הדברים שנבראו בששת ימי בראשית שישתנו, לא מפני שאין יכולתו של הקב"ה לעשות כרצונו, אבל דעתו הוא, מפני שהשי"ת השלים העולם, ואין חדש תחת השמש, שיהיה השי"ת עושה בריאה חדשה בעולם, כי דבר זה אין ראוי שיהיה זה נחשב חורבן העולם עם קיומו, וכאלו היו שני הפכים ביחד, כי עם קיום העולם יהיה נמצא חורבנו, ואין ספק, כי אם לא שם השי"ת בכח העולם לקבל שינוי כמו זה היה כאן חורבן העולם, ודבר זה לא יתכן לומר כלל, ולפיכך אמרו תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, כי לא עם אלו שזכר בלבד התנה, דהיינו מפני שידע השי"ת כי בסוף יהיו צריכים ישראל לזה הנס, שאין הדבר כך, רק שהתנה עם העולם הטבעי, שלפעמים כשירצה השי"ת יהיה נוהג שלא על פי הטבע, והתנאי הזה, כי העולם הטבעי הזה קשור עם עולם הנבדל. ומפני שקשור עולם הזה עם העולם הנבדל, ולא נעשה מחיצה ביניהם, ומעתה לא נחשב כאן חורבן לעולם הטבעי, כי לכך נקשר העולם הזה עם עולם הנבדל, כי בעת הצורך מתדבק עולם הזה הטבעי בעולם הנבדל, ונעשה הנס, ולא הניח העולם הזה לגמרי ביד הטבע, שאז היה כאן שנוי העולם, כשיהיה הנס, והשי"ת יסד ארץ על מכונה בל תמוט לעולם ועד... כך הם פירוש דברי חכמים, אבל שיהיה קשה עליהם שנוי הטבע, מצד שאין ביכלתו חס ושלום לשנות דבר, זה אינו כלל, רק שהקב"ה אין מחריב סדר עולמו... (שם שם ו, וראה שם עוד וערך בריאה-בין השמשות)

...בזה ביארו לך עוד יותר מעלת המדה הזאת, המקדש שם שמים ברבים, ואמר שעל ידי המדה הזאת נעשים נפלאות בעולם, כי משמו הנסים והנפלאות בעולם, כי הטבע נדחה מפני שמו יתברך, כי הטבע הוא גשמי, ושאין דבר יותר מיוחד לנסים רק קידוש שמו, ובשביל כך לא קרע הקב"ה את הים לפני ישראל עד שקדש יהודה שמו ברבים... ותיכף ומיד כאשר הם צריכים לנסים, שלא בטבע ושלא כמנהגו, מתחדש מן שמו להם נסים בעולם שלא בטבע. ורבא היה סבור כי הנסים בודאי הם בשביל התורה, לפי שהתורה היא אלקית, והיא על הטבע, ומנהגו של עולם דוחה התורה הטבע, ואמר אם כן הרי עתה יותר הם לומדים בתורה, ובדורות אלו אין נסים, והשיב לו אביי, כי כל זה מצד קידוש השם, כי שמו יתברך עושה הנסים... (נתיב אהבת השם פרק ב)

ועוד יש לפרש, כי זמן הדלקה הוא אחר שתשקע החמה, מפני שהדלקת הנר הוא בשביל שעשה השי"ת להם נסים בנרות, והיום הוא מיוחד להנהגת העולם בטבע ובמנהגו, והתחלת הלילה שהוא אחר היום מורה על הנסים שהם הטבע, והלילה הוא מיוחד ביותר לנסים... והוא אחר הנהגת הטבע... ואל הטבע שייך שבעה, כנגד שבעת ימי בראשית, שבהם נברא הטבע, שהוא הנהגת העולם, והשמיני הוא מיוחד למה שהוא אחר הטבע, כמו שהם כל הנסים, וכן היום מיוחד להנהגת העולם הזה הטבעי, והלילה הוא מיוחד אל הדבר שהוא אחר הטבע... (נר מצוה ד"ה אבל על דברי הר"י והרא"ש)

כמה נסים נעשו בו, ראוי שיהיו נסים נעשים בשמן המשחה, כי כל דבר שהוא קדוש ראוי לנס, כי הנס הוא מעולם העליון הנבדל הקדוש, ושמן המשחה שבו היה מקדש הכל, ובזה נראה שהוא קדוש יותר מהכל, ולפי קדושתו ראוי שיהיה נעשים בו נסים... (חידושי אגדות הוריות יא ב)

של"ה:

הדעת השנית היא דעת הרמב"ן ז"ל, נמצאו לו בפרשת וארא, אמר שם בזה הלשון: לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס... וכבר נודע בשערים היות הרב גדול המאמינים רב מובהק לחכמים בחכמת הקבלה, היא חכמת האמת, וגם בעיני יפלא על האמינו כי יעודי התורה הם נסים, עם היותו גדול בחכמה, וכבר אמרו החכמים, כי הנס הוא מציאות הדבר בעצם זולת סבותיו העצמיות, והנה לדעתו ז"ל הטובות וההצלחות המיועדות בתורה, לא ימשכו אחר המצות, ולא יתחייבו מהם כלל, ואין יחוס בין עשיית המצוה אל עליית האדים וירידת המטר... והנה מרמיזותיו בסתרי התורה כפי קבלתו נראה היפך מזה, כפי מה שפירשו תלמידיו המקובלים ממנו בהרבה מסודותיו, והוא האמת, וזה כי העליונים מתברכים בהתעוררות התחתונים בעבודתם, ומשם מתפשטת הברכה אל הגורמים, ואין לומר כי זה דרך נס למבין האמת, אבל טבע העבודה יחייב כן... (בית אהרון)

רמח"ל:

והנה הוא ית"ש, ברצונו משנה סדרי הבראשית בכל עת שירצה, ועושה נסים ונפלאות כחפצו בדברים שונים, כמו שיגזור היותו נאות לתועלת הבריאה, לפי הענין ולפי הזמן. ומה הוא זה שאמרו חז"ל תנאים התנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית, לא שלא ישנה הקב"ה דבר מעתה, כי ודאי משנה הוא בכל עת שירצה שנוי גמור, אבל הענין הוא, שבעת הבריאה הראה והודיע לכל שרשי הנבראים, ענינם ואמיתת מציאותם, והתכלית למה שנבראו, ואל מה עתידים היו לסבוב בגלגוליהם, ומה יהיה סוף ענינם, והשיגו וידעו שהכל היה הולך לתכלית הטוב האמיתי, ונתרצו בדבר ושמחו בו... ואמנם כשהודיעם הקב"ה אמיתת ענינם וחוקם ואמיתת כל גלגולם, הראם כמו כן, שממה שהיה מצטרך לשלמותם היה, שיעשו בהם אותם הנסים לישראל, או לצדיקים מהם באותם הזמנים.

ואמנם הדבר הזה נאמר בשרשים העליונים, ואחרי כן, על פי כל זה נשתלשלו בהשתלשלות, ונקבעו הדברים בגשמיות כראוי להם, והועמדו עליהם הפקידים המחזיקים אותם בחוקם הטבעי, ובעת שרוצה הקב"ה יגזור על הפקידים האלה ויעמדו מתפקידם, וישתנו ממהלכם הטבעי כפי מה שתהיה הגזרה עליהם. וכבר אפשר שהגעת הגזרה להם תהיה בדרכים שונים, פירוש, שתגיע דרך משל כמצות מלך עליהם, או כגערת מושל שזעם, כענין שנאמר (תהלים ק"ו) "ויגער בים סוף ויחרב" וגו', וכיוצא בזה מן הדרכים, הכל לפי הענין בזמנו. (דרך ה' חלק ב פרק ה, ו)

הנה כל הנסים כלם לא נהיו אלא מפני שכך גזר רצונו יתברך, וכן כל החוקים והגבולים שלהם לא הוחקו בהם אלא מפני שכך גזרה חכמתו יתברך היותו נאות בהם. ואמנם כמו שחקק החוקים האלה ברצונו, כך יכול לבטלם ולשנותם כרצונו בכל עת וזמן שירצה. ואמנם הענינים שיחדש ית"ש בעולם שלא בדרך החק שחקק לטבע, הוא הנקרא נס, והנה על הרוב האדון ב"ה רוצה לקיים הטבע בחוקותיו, כי כיון שבחר בו ועשהו כמות שהוא, ודאי שידע היות זה המובחר שבפנים, אמנם אף על פי כן לא יחדל מלשנות אותו בזמן שירצה, לטעמים נודעים אצלו...

ואולם אפשר שיעשה נס להודיע אמיתת השגחתו ויכלתו, ואפשר שיעשהו לפי שכך יאות במעשה ההוא, ואמיתת הדבר אפשר שתהיה מושגת ונגלית לפי פשט המעשה וענינו המפורסם, ואפשר שיהיה לפי הנסתר שבדבר וסתרי ההשגחה שבו, ואפשר עוד שיהיה לטעמים אחרים רבים בלתי מושגים לנו כלל. והנה כבר יקרה, שיעשה הקב"ה נסים על ידי עבדיו הקרובים לו, להראות החבה שהוא מחבב אותם והכח שמוסר להם, להיותם שולטים על הבריאה, וכפי מדרגתם בקורבה אליו יתברך, כך יהיה כחם לשיעשו על ידם נסים ונפלאות.

ומכלל זה הענין שהנה רצה האדון ב"ה ליקרא בשמות שונים, כפי סתרי ההשפעות שהוא משפיע לעולמו, וההנהגה שמנהיג, ואמנם רצה וחקק שבכח שמותיו הקדושים בהזכרם, יתחדשו גם כן נפלאות רבות בעולם, ואולם חילק וסידר הדברים בחכמה נפלאה, ושם סגולה בכל שם ושם כמו שגזרה חכמתו, להמשיך בהזכרתו השפעות ההמה שעל ידיהן יתחדשו הנפלאות. (מאמר העיקרים בענין הנסים)

...כי מה שהוא למעלה מן הטבע אינו מוגבל בחוקות הטבע, וכבר בחלום, שהוא גם כן ממין הנבואה, כמאמרם ז"ל חלום אחד מששים בנבואה, יקרה קצת מזה, שיתדמו ענינים שאינם לפי הראיה בשעת היקיצה, ויתחלפו הנושאים לחולם ברגע אחד, מבלי שיבחין דרך התחלפם... כל שכן הנבואה שהיא ממש חוץ לטבע, שהקב"ה ידמה ביד הנביאים מה שהוא רוצה. (דעת תבונות קצ)

אור החיים:

...ה', להשיבם מה שהתרעמו על דרך המדבר, שאין סומכין על הנס מטעם שאינו מתמיד, צא ולמד מהכופרים שמבקשים חכמות כוזבות להכחיש הנס, ולעשות הדרך דרך הטבע, ואפשר ששורש לענה זה היה בלב המדברים תועה, לזה ציוה ה' לעשות נס קבוע, כאומרם ז"ל, שזרק משה הנחש השמימה ועמד באויר באין סומך, והרואה יכיר הכחשת דעת טועה שהיתה לו, וה' הביאם למדבר וישמשו נסים כטבע הרגיל, והיה המדבר כישוב... (במדבר כא ח)

הכתב והקבלה:

ויקח לו יעקב - דע כי מה שלקח יעקב מקל לבנה לא עשה מדעת עצמו, רק על פי המלאך... והנה יעקב כשראה המראה הזאת בחלום, ידע שהקב"ה עושה לו נס, כדי שלא ירמה אותו לבן, ואחר שראה כי מן השמים עוזרים אותו, הציג המקלות ההם, כדי שיתקיים הנס על ידי מעשה טבעי, כמו שמצינו שאמר הקב"ה ליהושע במלחמת עי, שים לך אורב לעיר מאחריה, וכיון שכל מלחמותיהם של ישראל היה על ידי נס, מה להם ולאורב, אבל צוהו שיעשה דבר להיות סבה לנס. והדבר מיוסד עם מה שאמרו הראשונים, שכל גזירת עירין שעוד לא יצא מכחניותו אל הפועל באיזה דוגמא וסימן, עדיין אין קיומו מוחלט שיהיה... (בראשית ל לז)

...ככה האותות והמופתים שעשה משה ירד בהם לדעת שרשם ושורש שרשם עד מקורם מקור העליון, והבין איך נעשו הנפלאות האלה על צד הממשלה העליונה בהתמזגות והרכבת שרשי הטבע העליונים, שהם שורש כל מעשה בראשית ופנימיות לכולם, ולמעלת השגה זו לא הגיעו שאר הנביאים... (דברים לד יא)

מלבי"ם:

ולא מצאו מים - כי בים נפתח המקור של הנסים והשער של הפלאות, והיה הכל נסים ופליאות, ועתה נסגר השער הזה, והם לא היה להם זכות מיוחד שיחדש להם נסים חדשים, בפרט שימים אלו היו ימי הספירה שהכין אותם אל קבלת התורה, ורצה להביאם בבחינה ונסיון להשכילם. (שמות טו כב)

ויורהו ה' עץ - הראה כי הנס הוא הפך הטבע, שהטבע לא יעשה דבר רק על ידי הסבות והאמצעים הנכונים לזה על פי הטבע, וכל שכן שלא יושג דבר על ידי אמצעיים המתנגדים אל התכלית, אבל בדרך הנסי הוא בהפך, שבמה שהוא מכה בו הוא מרפא, כמו שרפא שחין חזקיה בדבלת תאנים... (שם שם כה)

עבור לפני העם - הנה הם אין ראוים לנס, וצריך לזה חמשה דברים... ומטך אשר הכית - שאם היה להם זכות היה די בדברו של משה לשום ארץ ציה למוצאי מים, אבל על ידי העדר הזכות צריך שתקח בידך את הכלי שכבר פעלת על ידו נסים במים להכות היאור, וכן יעשה ההפך להוציא מים, כי הנס יעשה דבר והפוכו... (שם יז ה)

ה' נסי - וזה מצד ג' הוראות שיש לשם נס, א' מענין נסיון שישראל נסו את ה', ועל כן הביאם בנסיון במלחמת עמלק אם ישובו אל האמונה. ב' מענין נס מלחמה, כמו שכתוב "כנשא נס הרים תראו" (ישעיה י"ח), שידי משה היו לנס, ג' מענין נס ופלא, שלבסוף עשה להם נסים ונצחו. (שם שם טו)

זכור - ...שבו תקן הנהגה אחרת משונה מן ההנהגה שקבע בששת ימי המעשה, שבהם קבע חוקי הטבע וגבל גבולים לכל כחותיה ומשטריה לפי סדר הטבעי, ובשבת הנהיג אותה שבה ישבית חוקי הטבע, וינהיג הנהגה אחרת מסודרת לפי ההשגחה שינהיג לפי מעשה בני אדם ולפי חוקי השכר והעונש, שהנהגה זו חדש ביום השבת, שבו השבית חוקי הטבע, וקבע ההנהגה הנסית... (שם כ ח)

ואם בריאה יברא - לכן צריך שיתברר הדבר על ידי מופת חזק ונס הדומה בבריאת יש מאין, שעל זה אמר "ואם בריאה יברא ה'", שנס זה לא יעשה על ידי הטבע או על ידי איש מופת, רק על ידי ה' לבדו... ואולם היאך היה המופת הזה דומה כבריאת יש מאין, והלא יקרה בכל עת שתפתח הארץ את פיה על ידי רעש, נבין את זה אם נשים אל לבנו עוד פליאה עצומה שיש בענין זה, שכבר נתברר בפרשת במדבר שמן מחנה ישראל עד מחנה לויה היה מרחק מיל, ומשם עד המשכן היה גם כן מרחק מיל, והנה כתיב "ותפתח הארץ את פיה", מבואר שלא פתחה רק פה אחד, ומשמע שהיה פתיחת הפה קרוב למשכן דתן ואבירם, ששם עמד משה, ואם כן יפלא איך נבלע בית קרח שהיה במחנה לויה רחוק ממקום הפה אלפים אמה... ומזה למדנו כי ברא ה' בריאה חדשה בארץ, שנעשה לה פה דומה כפה של בעל חי, שיש לו חיות, והוא מתנועע ופותחו ברצונו ובלע אל תוכו ברצון... (במדבר טז ל)

...ואולם באשר ישראל היו אז קטני אמונה, ושכחו א-ל מושיעם ההופכי הצור אגם מים בחורב, רצה ה' להפליא לעיניהם נפלאותיו ולעשות לעיניהם נסים גדולים, עד שיכירו כלם כח ה' ועזוזו, וישובו אל האמונה, לכן לא רצה לתת להם מים בדרך קרוב אל הטבע, שיפתח את פי המעין ויוציא את המים הנקוים בסלע לבד... ולכן רצה להשקותם מים נסיים, והוא שיסוד העפר של הסלע יתהפך למים, ומים האלה הנסיים ממנו ישתו לרויה בדרך פלא, ויכירו כי יד ה' עושה להם פלא, ולזה היה צריך שתחלה ידברו משה ואהרן אל הסלע, ויצוו עליו שיפתח את פי המעין כדי שיצאו מתוכו כל המים האלה, והסלע יהיה ריק מכל מים, אז יכה אותו במטה, שהוא כח מכריח מבחוץ, ויהפך את יסוד העפר שבו למים, שהם מים נסיים. (שם כ ח)

אגדלך - שהירדן יסוב לאחור מפני הארון ויהושע, בטרם בא בני ישראל, ומזה ידעו גודל זכותו, כי יכלו לעבור את הירדן גם בלי נס. (יהושע ג ז)

...ואל תשמע לדברי רלב"ג כי ה' לא יחדש בנמצאות טבע, אלא שברא גשם ספירי עב או רוח חזקה שמנעה המים לרדת, כי אמת שה' לא יעשה דבר הסותר את עצמו, כעגול מרובע, ויוציא רק יש מיש, אך ישנה בנס טבע הדברים... (שם שם יז)

לשמע ה' בקול איש - כי הנס לא היה ברצון ה' או על ידי תפלה, אלא על ידי גזרת איש, ורק להודיע שה' נלחם להם, ולא לכבוד ה' או להצלת ישראל. (שם י יד)

וסגרת הדלת - שלא יהיה עין הרע בנס, ושלא יכנס לשם רשע ושיפסק השפע. (מלכים ב ד ד)

בתחית הילד הוצרך לתפלה, שלא כבנסים האחרים, כי החזרת הרוח החיוני לא נמסר לידי שליח, רק מה' לבדו, ורק הכנת הגויה היתה על ידי הנביא... (שם שם ד לד)

נבראו - עד הנה לא ברא בנסים יש מאין רק יש מיש, והנסים האלה לא היה להם עודף על הטבע, רק מה שנעשה בזמן מבלתי זמן, לכן בכל האותות והמופתים היה הנביא מגיד ביאתם ומגביל זמן בואם, כי זה היה עקר האות והמופת שבאו בזה הרגע שהגביל איש האלקים. ועת יברא ה' בריאה חדשה בדרך נס, עד שגם עצם הדבר ימצא לשעתו יש מאין, בזה לא יטעו גם הקוסמים והמכשפים ליחסו אל כח מכחות הטבע או מזל, ובזה אומר ה' כי דעתו להשמיעם חדשות מעתה, והיו נסים כאלו אשר עתה נבראו ולא מאז... (ישעיה מח ז)

מוליך - לעשות נסים תמיד, לימין משה - שהנסים בלי אמצעי. זרוע - שאין הנסים מפני זכות ישראל. תפארתו - שלא יהו הנסים קשורים בטבע, וה' היה יכול להצילם באופן טבעי, אך רצה לעשות לו שם. (שם סג יב)

הנסים שיעשה ה' לצורך ישראל יהיו בשני פנים, א' בעת שיהיו ראוים אל הנהגה הנסית, שאז יעשה עמהם נס להתנוסס מפני צדקתם, ב' בעת שישראל הם בלתי ראוים, שאז יעשה אותות ומופתים לעיניהם, למען יאמינו בו, וההבדל ביניהם הוא, כי הנסים שיעשה להם מפני צדקתם לא ינבא עליהם נביא וחוזה לפני בואם, רק יעשה פתאום בעת הצורך, לפי השעה, אבל האותות והמופתים שיעשה מפני רפיון אמונתם, בהכרח שינבא עליהם לפני בואם, כדי שיכירו יד אלקים ויאמינו בו... (הכרמל)

רש"ר הירש:

...נמצינו למדים, שבראשית הוא היסוד להכרה היהודית על ה', על העולם ועל האדם. וכאשר נשתכחה הכרה זו מלב האדם, היה צורך לחזור וליסד אותה, ולשם כך באו הנסים הגלויים. הנסים הראו את החפשי, השליט ללא מעצור בתבל ומלואה, בכל חומר וכח וחוק. אכן היו אלה נסים כמשמעם, נסים המתנוססים ברמה, הם חזרו והחדירו ללב האדם את האמונה בא-ל חפשי, שאין מעצור לפניו, וכאמור אמונה זו היא יסוד לכל תודעה מוסרית ואנושית, והיא יסוד מוסד לעצם יחסנו לתורה. (בראשית א א)

נפלאותי - ...פלא הוא איפוא תופעה המנותקת מן הסיבתיות הרגילה, ובזאת הוא מגלה את מי שרצונו וכחו אינם נקבעים על ידי הסדר השליט בעולם ובתופעות, אלא להיפך, רצונו וכוחו קובעים את הסדר השורר בעולם ובתופעות. פלא אם יעשה ה', והגיד אותו מראש, מבליט לעין כל, כי מאלקים הוא הסדר הטבעי השורר בעולם, הוכחה היא, כי לא רק מחולל יש לו לסדר הטבעי של העולם, לא רק בקומו ינק מאלקים אלא גם בקיומו... תכלית נפלאות ה' היא, להורות כי מאלקים הוא הסדר הטבעי של העולם. (שמות ג כ)

פלא הוא המעשה המוחלט, הנעשה מתוך רצון חופשי וכל יכול, בלא שהוא תלוי בסדר הדברים הקיים. ולרוב בניגוד לסדר הזה. מושג הנס אינו מתאים ביותר למהות המעשה הזה. הנס מאפיין התרחשות לפי התייחסותה אל כח הכרתנו הסובייקטיבית, אנו משתאים לפלא ההתרחשות הנסית, אולם מבחינה זאת, עצם קיומם של סדרי הטבע, הנראים בעינינו כקבועים ועומדים לנצח, כלום אין החזיון הרגיל והיומיומי הזה ראוי להתפעלות הגדולה ביותר? כלום אין זה הנס הגדול שבנסים? אבל פלא מציין את ההתרחשות לפי תכונתה האוביקטיבית, תכונה של התרחשות, שאינה תלויה בסדרי הטבע ומנוגדת להם, ומשום כך היא מגלה את מציאותו של האחד והיחיד המושל על סדרי הטבע, ובהיותו בלתי תלוי בהם, שולח להם את אימרתו ומצוותו, ובכך הוא מתגלה כבורא החופשי של סדרי הטבע, פלא הוא ופלא יהיה, גם אם נחדל להתפלא עליו, מפני שדעתנו נתונה בכל יום תמיד לפעולות הישירות האלה של השגחת הבורא... (שם טו יא)

ויהיו לנס - סימן דרך קבוע במקום גבוה, משתמשים בו לרוב לציון מעשה ה' הבאים להורותנו. (במדבר כו י)

מלבד עולת הבוקר - אין נגוד יותר חריף מאשר הנגוד בין הסדר הטבעי המסומל בעולת השחר, והסדר העל טבעי של יציאת מצרים, בבטול חוקי הטבע, שני המאורעות מיוחסים למקור אחד, ה'... (שם כח כג)

מסות - דוגמאות ממשלתו והנהגתו. מופתים - להורות ולהיטיב, אותות - להכיר מתוכם את מהותו ואת יכלתו... (דברים ז יט)

כונס כנד - קריעת ים סוף בלידת ישראל הראתה, כי ה' עומד מעל חוקי הטבע, הנסים מראים שה' משתמש בטבע כדי להורות את האדם ולהכוונתו אל מטרתו.

בימינו משמשת המלה נס לציון מעשה פלא, ואלו בתנ"ך משתמעת מלה זו כדגל המתנוסס ברמה, כסמל בראש הגדוד, לסמן את מקומו של המפקד והמנהיג ולהורות את הדרך לגדוד כולו... כל זמן שהנס מתנוסס בראש הגדוד,יודעים אנשי הצבא כי עין פקוחה עליהם... לפי זה הולמת מאד המלה נס את הנסים והנפלאות שהתרחשו לישראל, שכן הנסים הללו התוו את כיוון דרכו של העם. בתורה נקראים הנסים בשם אותות, "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות", זוהי המחשה של רעיון אלוקי על ידי אות וסימן. הנסים נקראים גם מופתים, לשון יפת, פיתוי, דהיינו הרצון לדעת ולהבין שעובדות ומאורעות מסויימים אכן קרו במציאות. בלשון עמנו הם נקראים נסים, כי הם מציינים את סימני דרכו של עם ישראל בנדודיו הרבים במשך מאות בשנים. העם רואה אותם ויודע כי עין פקוחה משגיחה עליו וכי כל נדודיו וזעזועיו מכוונים לפי רצון עליון. הם מכוונים אותו בעקבות מנהיגו, לבל יסטה ממנו ימין או שמאל.

רק במקום אחד בתורה נקרא מופת בשם נס, אצל מאתים וחמשים האיש של קרח ועדתו, "ויהיו לנס" (במדבר כ"ו), אותם מורדים רצו לערער את בטחון העם במנהיגיו, להפר את אימון העם במשה ואהרן כשליחי ה'. אבדנם של קרח ועדתו היפנה את עיני העם לדורותיו אל המנהיגים הללו אשר מגרונם מדברת השכינה. על ידי עצם אבדנם הפכו המורדים לנס, כלומר לסמל המתנוסס ברמה, כיצד ה' העניש את המתקוממים נגד מנהיגם, למען ידע העם לשמור לו אמונים לדורותיו..

נס חנוכה הוא האחרון בשורת הנסים שעשה ה' לנו מאז היותנו לעם, כדי שישמשו לנו סמלים מאירים, להורות לנו הדרך בתלאות הגלות. נס זה חל בתקופת מפנה בתולדותינו, תקופה שתחילתה עמדה בסימן זהרו של הנס הזה, ואילו בסופה, עקב התכחשותם של אחרוני החשמונאים לרוח זו, שבזכותה נתגלגל נס זה על ידי אבותיהם, בטלה עצמאותנו המדינית, והעם נפוץ בגולה... (במעגלי שנה חלק א עמוד ריד, וראה עוד חנוכה)

העמק דבר:

...וראוי לדעת שאף על גב שעשה יעקב פעולה נמרצת כל כך, בלי השגחה פרטית לא היה מקום שיוליד כל כך כפי התנאי, אלא העיקר היתה השגחה פרטית בצירוף איזו פעולה, כדרך נס נסתר... ומעשה אבות סימן לבנים בגלותן, שתהא הצלחתם תלויה בחריצות ויתרון דעת ובסייעתא דשמיא. (בראשית ל מ)

מופת - כברמב"ן הוא פלא, ואות צמצום השעה גם כשאינו פלא. (שמות ז ט)

הרם את מטך - אמר לו שיטה היד וגם המטה, שהמטה לנס נגלה, ולכן נקרא "באותות", ויד לנס נסתר כמו ידי אלישע ליהורם, שאם יקפצו לים יבקע בנס נגלה, ואם לאו יתיבש לאט על ידי הרוח... (שם יד טז)

ברוך ה' - אמר ברכה בלשון הרגיל, וישראל ברכו בשירה בגמר הגאולה, ובסנהדרין צ"ד ובמכילתא איתא, גנאי להם שלא ברכו, ונראה שלא למדו לברך מאליעזר, כי סתם ברכה היא על תוספת השפעה של הקדש, כדאיתא בבבא מציעא קט"ו, וזה אינו שייך בנס נגלה, כי אם בדבר המתנהג בתמידות בדרך הטבע. (שם יח י)

ומשם בארה - המקום שנגמר בו הבאר, כי לא היו צריכים לו עוד, ואז אמרו שירה, דאין מברכין על הנס עד שיגמר. (במדבר כא טז)

תורה תמימה:

כוננו ידיך - מקדש נבנה בב' ידים, רוצה לומר פעולות הטבעיות ביד שמאל, ונסיות ביד ימין, שהן יותר גדולות, וארץ כינוי לטבע ושמים לנס, וכמו שכתב, השמים שמים לה' שדרכי הנס לא נמסרו לבני אדם אלא דרכי הטבע, ובית המקדש משותף משתי ההנהגות. (שמות טו יז)

שפת אמת:

עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, אין מובן הפשט, ונראה בעזה"י דכתיב "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", כי כל המעשים והסיבות הכל עושה הקב"ה בעבור ישראל, ובמדרש, "נתת נס להתנוסס", ודרשו על הנסיונות, והאמת, כי הנסים שנעשו לבני ישראל הוא על ידי הנסיונות של האבות, כי הקב"ה עושה הכל במדה, ועל ידי שנמצא בבני ישראל מסירות נפש לצאת מן הטבע לקיים מצותיו, כי כל נסיון הן הוא למעלה מהטבע, ועל ידי זה המשפט לעשות להם נסים, ולהתנהג עמהם שלא בדרך הטבע, ובני ישראל אינם יכולין להתקיים בלי נסים, וראיה לזה, כי אין הקב"ה עושה נס בחנם, רק על ידי שאין יכולים להתקיים בלי נסים ונפלאות, כי כל הטבע והשרים מתנגדים לנו, ולכן הקדים השי"ת לנסות את אבותינו... וזה שאמר "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", פירוש כנ"ל, על ידי הנסיונות שעמד בכולם, ונעשה הכנה לנסים ונפלאות, כמו שאמרו רז"ל מאכלת, שבני ישראל אוכלין מתן שכרה וגו', לכך שייך הלשון ידיעה עתה, כי יתקיים יראתו יתברך בבני ישראל לדורות עולם, שזה נעשה עתה. (בראשית וירא תרל"ה)

ובמדרש, "והאלקים נסה את אברהם", נתת ליראיך נס להתנוסס וכו', כי הקדמת הנסיונות האלה היה הכל הכנה לבני ישראל, וכן חשבון המשנה עשרה מאמרות וכו', אחר כך עשרה נסיונות וכו', עשרה נסים וכו', כי כמו שעשרה מאמרות הם קיום עולם הטבע בכלל, כן עשרה נסיונות הכנה וקיום הנהגת בני ישראל, שהקב"ה מנהיג אותנו בדרך הנפלאות, וכמו שאמרנו במקום אחר בשם המהר"ל ז"ל, כמו שיש סדר מיוחד לטבע, כן יש סדר להנהגת הנסים. וזה שאמר נסה את אברהם, פירוש על ידי אמצעות מעשה אבות מנהיג הבורא יתברך את בני ישראל במדרגת הנסים כנ"ל, נס להתנוסס, כי יש נס לשעה, ויש נס שעושה תולדות, ומתפשט ממנו נסים תמיד, ובאמת אלה הנסיונות הנאמרים בתורה הם באמת נסים, כי אין אדם יכול לעמוד בנסיון כזה, רק אם הוא למעלה מהטבע ממש... (שם שם תרל"ט)

במדרש בית יעקב אשר פדה וכו', יעקב פדה את אברהם מכבשן האש, אף כי היה אברהם כדאי לעצמו בצדקו, אך שורש הנסים לשנות הטבע ניתן רק לבני ישראל, והם מתחילין מיעקב, ואברהם ויצחק היו הכנה ליעקב, ונקראו כנפי מצוה... (שם תולדות תרל"ו)

כבר כתבתי בשם מו"ז ז"ל על מה שכתוב "ויצר לו", הגם שהבטיחו הקב"ה, רק יעקב רצה להיות נושע מצד התפלה, שבזה יש שייכות לאדם בזו הישועה, לא מצד הבטחת הנס, ויש להוסיף על זה, כי באמת אם הבטיחו הקב"ה למה הביאו אותו מן השמים להיות עשו רודף אחריו, רק באמת זה תוספות חיבה יתירה, דאיתא "לעושה נפלאות גדולות לבדו", שאין בעל הנס מכיר בניסו, וזה כי לעולם חסדו, שחסד ה' מלאה הארץ בנסים ונפלאות תמיד, שאין בריה מכירה בזה... (שם וישלח תרס"ה)

קבעום ועשאום יום טוב... וביאור הענין, כי על ידי הלל והודאה עשו הימים טובים הללו, וביאור הענין, דכתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה וכו'. פירוש הקב"ה עושה נסים לבני ישראל כדי להגביה אותם להוציאם מהטבע, וצריך להיות שעל ידי הנס שהקב"ה משנה הטבע בעבורינו, כן צריך האדם לעורר נפשו לצאת מהטבע, וזהו להתנוסס, ואז כשנעשה כן בכלל ישראל, אז נשאר מזה הנס לדורות, שיש נס במקרה ויש נס קבוע השייך לנפשות ישראל, וזה הסימן על ידי שנתרומם נפשות בני ישראל למסור נפשם בעבור האמת, וזהו להתנוסס מפני קושט, ואז הוא סלה, שנשאר הנס קבוע לעולם, עוד מפני קושט שזה תכשיט וקישוט בני ישראל בהראותם כי הם מוכנים אל הנסים, באשר הם נמשכים אחר הנס לצאת מן הטבע, כענין "משכני אחריך", וזהו קבעום בהלל והודאה. (שם וישב תרל"ח)

בספר קדושת לוי פירש "בזמן הזה" ממש עתה, שיש בכל שנה הארה מהנסים שהיו אז. אך מכל מקום להרגיש הארת הנס צריך האדם להיות נפרש מהטבע, וכפי מה שאינו משוקע בטבע וגשמיות, יכולין להרגיש כי נס הוא למעלה מהטבע, ומכל מקום על ידי המצוה נר חנוכה להיות נדבק במה שלמעלה מהטבע, שזה עיקר בחינת המצות, לדבק ולחבר האדם במה שלמעלה מן הטבע, אף שעושה עניני עולם הזה, מכל מקום יוכל להיות נדבק על ידי אור המצות שהם בבחינת עשיה גשמית כנ"ל, ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר, קבעום ימים טובים בהלל והודאה, שתקנו שעל ידי הלל והודאה יעורר האדם הארת הימים שיהיו נפתחים ומאירים לו, וכן פירש "זכר עשה לנפלאותיו", להיות נזכר הארת הנסים והנפלאות בכל שנה בימים ההם. (שם חנוכה תרל"א)

בספר קדושת לוי פירש, "בזמן הזה", שגם עתה מתעורר הנס. ויש לומר כי הנס למעלה מן הזמן והטבע, כי הזמן תוך הטבע, שנסתר חיות השי"ת הפנימיות, וכשנתגלה חיות הפנימי נקרא זמן הזה, וזה שאמר "בזמן הזה", שהיה נס תוך הזמן, שהרי כמה נסים נעשו, ולא נעשה יום טוב מהם, רק כי חז"ל הרגישו בנס זה, שהיה תוך הזמן, שההארה נשארה בזמן, והוא זמן בירור, ונקרא "זמן הזה" כנ"ל, וזה שאמר בימים ההם, שהוא הארות הנסים שלמעלה מההשגה ונקרא ההם, לשון נסתר, ומכל מקום נעשו בזמן הזה כנ"ל... (שם תרל"ב ליל ז')

בספר קדושת לוי... והיינו שנס הקבוע בזמן נקבע הארת הקדושה תוך הזמן לדורות, אף כי כל נס הוא למעלה מן הזמן, מכל מקום שורש הזמן והטבע דבוק בלמעלה. וצריך האדם להאמין שאין שינוי, וזה שאמר "בימים ההם בזמן הזה", שהכל זמן אחד הוא, רק שעתה נסתר בהטבע, ואז היה מתעלה לשורשו כנ"ל. ובאמת נס שנשאר דבוק בזמן והטבע הוא פלא יותר, ואפשר לכך נשאר פך אחד, אף כי היה יכול להיות דולק בנס בלי שמן, רק שיהיה שייכות הנס תוך הטבע כנ"ל, להיות נשאר לעולם, ועל ידי הנרות יכולין למצא הארה הגנוזה בימים אלו, שזה ענין המצות להאיר למצא על ידן אור הגנוז בעולם הזה... (שם תרל"ג ליל ב')

הט"ז כתב, שהיה הנס שנשאר פך להיות שורה עליו הברכה וכו'. וקשה כי נס אינו על פי הטבע בתורת ברכה, ורוב נסים הם בלי הכנה של הטבע כלל. רק יש לומר שזה היה חיבה יתירה, להיות נזדמן להם שמן על פי הטבע מצד הברכה ששורה על המעט, שיהיה נחשב שעשו בני ישראל זה מעצמם, והאמת הנס דחנוכה חביב מאד, והיא חיבה יתרה, כי כל הנסים להצלת ישראל, אבל נס לעשות המצוה, אף כי אונס רחמנא פטריה, הוא הוראת חיבתן של ישראל, שהקב"ה חפץ במעשיהם, ועשה להם נס שיוכלו לקיים המצוה. וזה שאמר הלבוש, שנתקן להלל ולהודות ולא למשתה, כיון שהנס היה לכבוד שמו יתברך, אף שהיה הצלה גם כן, מכל מקום זה הנס של הנרות חשוב יותר, שהוא חיבה יתירה כנ"ל. (שם תרל"ד ליל א')

חנוכה מביא התחדשות, כי כל נס מביא התחדשות משורש הטבע, כי גם הטבע שורשה למעלה, לכן על ידי הנס נוכל להרגיש גם בעולם הזה מזה התחדשות... (שם שם ליל ג')

שם חנוכה, כי כל נס מביא התעוררות מחדש לעבודת הבורא, וכן היה נוהג תמיד שהשי"ת עשה נסים לאבותינו להוסיף להם כח, וכשכבר פעלו רצונו יתברך בזה הנס, פירוש שנתקרבו אליו כי כן היה רצונו בזה, אז עשה להם שוב נסים אחרים, וכן לעולם. ואנחנו בעונותינו הרבים, לא היה לנו נסים מנס דחנוכה, לכן אנחנו עדיין צריכין לקחת התחדשות מזה הנס, ואם יעזור לנו השי"ת שנתעורר בטוב בזה הנס, אז יחזור לעשות לנו נסים ויגאלנו במהרה... (שם תרל"ו ליל א')

חנוכה הוא נס אחרון שנעשה לנו, על כן יש להתחזק בזה הנס יותר, כי הנה כל הנסים הנעשין לישראל, הגם כי היה ביד הקב"ה לשמור את בני ישראל, שלא ישלטו עליהם השונאים ושלא יצטרכו לנס, אך אדרבא הוא, להראות כי אין לבני ישראל קיום, רק בהארות הבאות מעולם העליון למעלה מהטבע, והנסים הם מיוחדים להנהגת בני ישראל, וזה עצמו טעם כל הד' מלכיות, כדי שיצטרכו בני ישראל תמיד לעשות להם נסים כנ"ל. ולכן כשעשה הקב"ה נס לאבותינו היה להם מזה חיות, וכשנסתלק הארת הנס הוצרך לעשות להם נס אחר, וכן היה תמיד, נמצא כי נס דחנוכה עדיין מאיר לנו, כיון שהקב"ה לא עשה לנו עדיין נס נגלה אחר נס זה, מוכח שעדיין יש הארת נס דחנוכה, ואשר אמרנו, כשנסתלק הארת הנס עושה נס אחר, אין הפירוש שנסתלק לגמרי חס ושלום, שהרי כי נס הוא למעלה מהזמן, ומאיר לעולם, כמו שכתוב "זכר עשה לנפלאותיו", רק הפירוש שהתחדשות של הנס נתיישן על ידי כובד הגלות, ואז הקב"ה עושה נס אחר. ולכן כיון שנס דחנוכה יש בו התחדשות עד ביאת הגואל במהרה בימינו, שיעשה עמנו הקב"ה נסים חדשים, לכן נקראת חנוכה מלשון חינוך והתחדשות, כי נס זה יש בו התחדשות עד ביאת הגואל במהרה בימינו. (שם תרל"ז)

הנס בנרות, שקבעו חכמים על ידי זה יום טוב לדורות, נראה מזה שהוא ישועה לכלל ישראל, כי בכל גלות מד' מלכיות כשיוצאין מתחת יד המלכות עושה ה' נס כדי לעורר נפשות בני ישראל, כאשר אנו רואין עתה עייפות הגלות שמערבב נפשות בני ישראל, כמו שכתוב "שכורת ולא מיין", לכן אחר הגאולה צריך להיות נס כדי להתחדש נפשות בני ישראל, ואם לא היו יכולים לקיים הדלקת הנרות בבית המקדש אלה הח' יום בהתחלת גאולתם, היה לבם נשבר, ועל ידי הנס נתחזקו נפשותם, נמצא שהיה זה הנס קיום כללות בני ישראל, כי היפלא מהשי"ת שיצאו בני ישראל מכל מלכות בלי נס, אבל הוא לצורך קיום בני ישראל, להגביה אותם משפלות הגלות. (שם תרל"ח ליל ג')

במאמר "קבעום ועשאום יום טוב בהלל"... כי בני ישראל הם כלים מוכנים לקבל הנסים ונפלאות, וזהו "להתנוסס", שנמשכים אחר הנס, ומקבלים הארת הנס כראוי, כי תכלית הנסים שעשה עמנו הבורא יתברך הוא כדי לרומם את נפשותינו ללמוד לגבור גם נגד הטבע, כמו שהוא מנהיג אותנו למעלה מהטבע, ובני ישראל אז נמשכו אחר הנס, והרימו את הזמן, וזהו פירוש קבעום, שהעלו אותן הימים וקבעום בשורש העליון, ונעשו מהם ימים טובים... וזהו העדות שבני ישראל ראויין לקבל הנסים, דאיתא לא עביד רחמנא ניסא לשיקרא, וכל נס צריך להיות קיים לעד, ולכן בני ישראל מיוחדין להנסים, שנשאר אצלם הארת הנס לעולם, וזה אמת, כי דבר הפוסק הוא כזב ולא אמת, וזהו "מפני קושט סלה". (שם תרמ"א)

ההוא דאתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר ליה מוחזקני בזה שהוא לוי, אמר ליה מה ראית, אמר ליה שקרא שני בבית הכנסת, בחזקת שהוא לוי או בחזקת שהוא גדול, שקרא לפניו כהן, והעלהו רבי יהושע ללויה על פיו... (כתובות כה ב)

...וכי תימא נילף מלוים, מה לוים שכן טעונין תגלחת ואין תגלחתן אלא בתער, אף אני אביא את המצורע... איכא למפרך, מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופם... (נזיר מ א)

ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים, רב ושמואל, חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות... (סוטה יא ב)

תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר, אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר למעלה, ואי אפשר לומר למעלה שכבר נאמר למטה, הא כיצד, זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה. רבי יאשיה אמר כל הראוי לשרת למטה, והשאר למעלה. רבי אומר אלו ואלו למטה הן עומדים... (סוטה לז א)

מאי מעוררים, אמר רחבה בכל יום ויום שהיו עומדים לוים על דוכן ואומרים עורה למה תישן ה', אמר להן וכי יש שינה לפני המקום... (שם מח א)

אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום... מנא הני מילי, אמר רב מתנה דאמר קרא ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי, אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי... (גיטין נט א, וראה שם עוד)

כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הוולד הולך אחר הזכר, ואיזה זו, זו כהנת לויה וישראלית שנישאו לכהן לוי וישראל... (קידושין סו ב)

אמר רבי חמא בר חנינא כשהקב"ה מטהר שבטים, שבטו של לוי מטהר תחילה, שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף, והיו לה' מגישי מנחה בצדקה... (שם ע ב)

הנושא אשה כהנת צריך לבדק אחריה ארבע אמהות שהן שמנה... לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת. (שם ע ב)

אמר רב המנונא לא נגזרה גזירה על שבטו של לוי, דכתיב במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה, מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלושים... (בבא בתרא קכא ב)

כיוצא בדבר אתה אומר ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת, אמר משה כיצד אעשה להן לישראל, אם אומר לו תן לי פדיונך וצא, יאמר לי כבר פדאני בן לוי, מה עשה הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין וכתב עליהן בן לוי, ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים, בללן ונתנן בקלפי, אמר להן טלו פיתקיכם, מי שעלה בידו בן לוי, אמר לו כבר פדאך בן לוי... (סנהדרין יז א)

כהנים ולוים פטורים מקל וחומר, אם פטרו של ישראל במדבר, דין הוא שיפטרו את של עצמן... (בכורות ג ב, וראה שם עוד)

...הכהנים והלוים חייבים, שלא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא מפדיון הבן ומפטר חמור. (שם יג א)

...וכן בן לוי שבא לקבל דברי לויה, וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו... (שם ל ב)

הכהנים והלוים מקדישין לעולם וגואלין לעולם, בין לפני היובל בין לאחר היובל... (ערכין כו ב, וראה שם עוד)

...מנלן, מבן לוי, מה בן לוי שיפה כחו בממכרו הורע כחו בהקדשו, ישראל שהורע כחו בממכרו, אין דין שהורע כחו בהקדשו. והתם מנלן, דתניא ויצא ממכר, שומע אני אפילו עבדיו מטלטליו ושטריו, תלמוד לומר בית ועיר אחוזתו, מה תלמוד לומר ממכר, ממכריו יוצא בחנם ואין הקדש יוצא בחנם אלא בפדיון... (שם לג א)

...אלא אמר רב אחא בר יעקב שבטו של לוט לא איקרו קהל, דכתיב הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וגו', כל שיש לו אחוזה איקרי קהל, וכל שאין לו אחוזה לא איקרי קהל. (הוריות ו ב)

כהן קודם ללוי, שנאמר בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, לוי קודם לישראל, שנאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי... (שם יג א)

תלמוד ירושלמי:

...ובן לוי נאמן לעולם... רבי אלעזר בשם רבי הושעיה כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה, כן לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר. אמר רבי הושעיה מתניתין אמרה כן, ובן לוי נאמן לעולם. רבי מנא בעי ובן לוי נאמן לעולם, אפילו בשביעית, אמר רבי בון בר חייא נאמן בן לוי לומר מעשר ברור הוא לפוטרו מן השני, אבל באומר ניתן לי או באומר משלו הן, אינן נאמנין, דו מתניתין אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן... (פאה לה ב)

כהן ולוי שקבלו שדה מישראל, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, רבי אליעזר אומר המעשרות שלהן, שעל מנת כן באו... (דמאי כו א, וראה שם עוד)

...כהן ולוי יטמא לוי, לוי וישראל יטמא ישראל, ולא הוא לוי הוא ישראל, אמר רבי אבין בשעת דוכן שנינו... (נזיר לד ב)

...ובקשו ישראל לחזור למצרים, ונסעו לאחוריהן שמונה מסעות, ורץ אחריו שבטו של לוי והרג בהן שמונה משפחות, אף הן הרגו ממנו ארבע... אימתי חזרו, בימי דוד, דכתיב יפרח בימיו צדיק... (סוטה ח ב)

תני רבי אומר, אי אפשר לומר לוי למעלן שכבר נאמר לוי למטן, אי אפשר לומר לוי למטה, שכבר נאמר לוי למעלן, מעתה זקני כהונה ולויה למטן ושאר כל השבט למעלן. רבי שמעון אומר אי אפשר לומר לוי למעלן, שכבר נאמר לוי למטן... אמור מעתה הראוי לשרת למטה, ושאר כל השבט למעלה. רבי שמעון אומר שמעון ולוי, מה שמעון כולו למעלה, אף לוי כולו למעלה, מה מקיים הדין תנייה נגד הכהנים הלוים, כיי דאמר רבי יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות נראו הכהנים לויים, וזה אחד מהן, והכהנים הלוים בני צדוק... (שם ל ב)

...דרבי יהודה אמר ארבע קהילות הן, קהל כהנים, קהל לוים קהל ישראלים קהל גרים... ורבנין אמרין ג' קהילות הן, קהל כהנים קהל לוים קהל ישראל לא יבא, לא יבא לא יבא. (קדושין מג ב)

...רבי יהודה ורבי נחמיה מתיב תנייא לחבריא, אילו כתבתני לוי סילקת (הייה צריך לכתוב כ"ב אלף ורע"ג פתקאות לוי), אלא כך עשה, נטל שנים ועשרים אלף פיטקין וכתב לוי, ורע"ג וכתב עליהם חמשת שקלים, והטילן לקלפי, אמר להן בואו וטלו פטקיכם, כל מי שעלה בידו לוי, אמר לו כבר פדאך בן לוי, וכל מי שעלה בידו חמשת שקלים, היה אומר לו מה אעשה ומן השמים הוא. מתיב תניינא לחברייא הגע עצמך שעלו כולם לוי, אמר לו מעשה נס היה, ומסורגן עלו... (סנהדרין ח ב, וראה שם עוד)

פרקי דרבי אליעזר:

ועוד אמר המלאך ליעקב, והלא יש לך בנים ולא עשרת אותם לי. מה עשה יעקב הפריש ארבע בכורות לארבע אמהות, ונשתיירו שמנה, התחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו, ועוד התחיל משמעון וגמר בלוי, ועלה לוי מעשר קדש לה', שנאמר העשירי יהיה קדש לה'... ירד מיכאל המלאך ונטל את לוי והעלהו לפני הקב"ה, אמר לפניו רבונו של עולם זה גורלך וחלק מעשיך, ופשט יד ימינו וברכו שיהיו בני לוי משרתים לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים, אמר מיכאל לפני הקב"ה רבון כל העולמים המשרתים למלך אינו נותן להם טרף, לפיכך נתן להם לבני לוי כל קדש שעלה לשמו, שנאמר (דברים י"ח) אשי ה' ונחלתו יאכלון. (פרק לז)

מדרש רבה:

...אמר לו הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה... אמר לו צא מהן ד' בכורות לארבע אמהות, הבכור קדש, ואין קדש מוציא קדש. (בראשית ע ז)

על כן קרא שמו לוי, רבי יודן אמר לוי זה עתיד ללות את הבנים לאביהן שבשמים, על כן קרא שמו, שבכל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלוסין. (שם עא ה)

רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן למוד הקב"ה להיות מונה את השבט הזה עד שהוא במעי אמו, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א' כ"ה) לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו השביהו ומתתיהו, ה' בפרט ובכללן ששה, אלא אף שמעי מנאו הקב"ה עד שהוא במעי אמו, ואם יאמר לך אדם עשירי שמעי, אמור לו עשירי לדוכן. (שם צד ח)

...אחלקם ביעקב זה שבטו של לוי, (במדבר י"ח) אני חלקך ונחלתך, ואפיצם בישראל, זה שבטו של שמעון... (שם צח י)

לוי כנגד מלכות יון, זה שבט שלישי, וזו מלכות שלישית, זה אותיותיו משולשין וזו אותיותיה משולשין, אלו תוקעי קרנים ואלו תוקעי סולפירים, אלו לובשי כובעים, ואלו לובשי קיסים, אלו לובשי מכנסים, ואלו לובשי פמליא, אלו מרובים באוכלוסין, ואלו מועטין באוכלוסין, באו מרובים ונפלו ביד מועטין, באיזו זכות, מברכתו של משה, שנאמר (דברים ל"ג) מחץ מתנים קמיו, ביד מי מלכות יון נופלת, ביד בני חשמונאי, שהם משל לוי... (שם צט ב)

...וכל מי שמסבב על הפתחים משבטו של שמעון, אמר הקב"ה אף לוי יהא מסבב, מה עשה הקב"ה האכילו פרנסתו בנקיות ונתקיימה גזירת יעקב, גידלו הקב"ה ויתן לו א' מעשרה, והוא מסב ואומר תנו לי חלקי, לכך נאמר אחלקם ביעקב. (שם שם ח)

...לפי שיוסף מסרה ללוי, ולוי לקהת וקהת לעמרם, וכל כך נתלש (משה מבית אביו), וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים, לפיכך האמינו בו... (שמות ה א)

דבר אחר וישק לו, נטל כהונה ולויה, זה נוטל כהונה ונותן לויה, וזה נוטל לויה ונותן כהונה. (שם שם יב)

אמר רבי תנחום בר רבי חנילאי ב' פרשיות הכתיב לנו משה בתורה והן טהורות, ועל ידי מי ניתנו, על ידי שבטו של לוי, שכתוב בו כסף צרוף בעליל לארץ, וכתיב וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם, ואיזו, זו פרה אדומה ופרשת המת. (ויקרא כו ג)

והלוים למטה אבותם, בא הכתוב לומר לפי שלא אמר לו הקב"ה למשה בתחלה שימנה שבט לוי, שכן אתה מוצא שלא מנה נשיא לשבט לוי, שבשעה שמנה נשיא השבטים אף משה לא מנאו... (במדבר א ט, וראה עוד לוים-מנין)

...ואף השבט הזה בדקתיו ונמצאו שמורים ונתנו נפשם על קדושת שמי, שנאמר (שמות ל"ב) שימו איש חרבו על ירכו וגו', ויעשו בני לוי כדבר משה וגו', האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו (דברים ל"ג), אף כן אני מקרבן ועושה אותן בני פלטירי, ואני מאמין קדושתי ותשמיש ביתי אליהם, הדא הוא דכתיב ואתה הפקד את הלוים וגו', למה שהם נאמנים לי... יכול המצוה על הלוים, אבל אם עשו ישראל רשות, תלמוד לומר והזר הקרב יומת. (שם שם י)

דבר אחר צדיק כתמר יפרח וגו', מדבר בשבטו של לוי, שהיו צדיקים והפריחו מעשים טובים בעת שעשו ישראל העגל, שנאמר (שמות ל"ב) ויאספו אליו כל בני לוי, לפיכך גידלם הקב"ה כארז הזה, שהוא גבוה וגדל בלבנון משאר האילנות, כך הם גדלים מכל ישראל, שלא בחר בכל השבטים לעמוד בשימושו אלא בני לוי בלבד, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ב) שתולים בבית ה'. אמר רבי חנן בן פזי עד שהם שתולים הם בבית ה', אלו התינוקות שהם בבית הספר, דבר אחר שתולים בבית ה', שלא היו זזים מבית המקדש לעולם, בחצרות אלקינו יפריחו אלו השירות, תדע לך שהוא כן, שנאמר הקרב את מטה לוי וגו'. (שם ג א)

דבר אחר הקרב את מטה לוי וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב, אשרי מי שבחר הקב"ה אף על פי שלא הקריבו, ואשרי מי שקרבו אף על פי שלא בחרו... ואיזהו אשרי בכפלים, מי שהקב"ה בחר בו וקירבו, ואיזה, זה אהרן ולוי, אהרן מנין... לוי בחר בו הקב"ה, שנאמר כי בו בחר ה' אלקיך, ומנין שהקריבו, שנאמר הקרב את מטה לוי והעמדת, ועליהם הכתוב אומר אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, כמה דתימא ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה וגו'. נשבעה בטוב ביתך (שם) שהיו אוכלים מן המעשרות שהיו מביאים לבית, כמה דתימא ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו'. והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו, ישרתוהו בעבודתו, וימנה מהם גזברין ואמרכלין. ושרתו אותו, עליהם הכתוב אומר (שם ק"א) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי, הולך בדרך תמים הוא ישרתנו וגו'... (שם ג ב)

...ולמה זכו שנכנסו כולם לארץ, לפי שכשם שהיו צדיקים במצרים כך היו צדיקים במדבר, ונתנו נפשם על הקב"ה, ואימתי עשו כן שעה שעשו ישראל אותו מעשה, מה כתיב ויעמד משה בשער המחנה וגו' (שמות ל"ג), וכשם שעמדו בימי משה, כך בארץ ישראל בימי יהושע היו מלמדים ישראל שיעבדו להקב"ה, שנאמר (יהושע כ"ד) ויעבד ישראל את ה' כל ימי יהושע וגו', מי היו הזקנים רבי יהודה הלוי בשם רבותינו אמר, אלו היו בני לוי, רבי ברכיה ברבי חלבו בשם אבא סמוקיר אלדד ומידד היו. ומנין שנכנס שבט לוי לארץ ישראל, שנאמר כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר, אלו היו ישראל, ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, מן משמע של מקרא אתה שומע שלא נשתייר אדם מישראל כי אם כלב בן יפונה ויהושע, אינו כן, אלא אתה קורא ומוצא שנכנס אלעזר בן אהרן הכהן ועל ידו נתחלקה הארץ לכל שבט ושבט מבניהם של אותם שיצאו ממצרים... אלא בא אלעזר ללמד על שבטו, כשם שנכנס הוא, כן נכנסו הם... אמר רב תנחומא בר רבי אבא אני שאלתי ולמדתי אותה לפני רבי אבא הונא הכהן ברבי אבון ואמרתי לו, תדע לך שנכנסו כל שבט לוי לארץ ישראל, ואמרתי לו מן המקרא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן וגו', ואמר לי כלום נגזרה הגזרה אלא על בני כ' שנה, נמצאת אומר מי שהיה פחות מבן כ' שנה נכנס, אמרו שהיה אלעזר פחות מבן כ', ואמרתי לו הרי אנו מוצאים שהיה נשוי אשה עד שהוא במצרים... מיד הודה לו רבי הונא לרבי יהודה שנכנסו כל שבט לוי לארץ, לפיכך אמר לו הקב"ה למשה, הואיל שישראל אין נכנסין ושבטו של לוי נכנסין, כשתבא למנותן עשה הפרש בין ישראל לביניהם, הדא הוא דכתיב אך את מטה לוי לא תפקוד וגו', אי אתה מונה אותם על ישראל, אבל אתה מונה אותם לעצמן... (שם שם ה)

אמרו רבותינו אלו שמונה משמרות שהתקין משה מפי הקב"ה עד שעמד דוד ועשה אותן כ"ד לכהונה ולויה... (שם שם יא)

והחונים לפני המשכן קדמה, זכה קהת שהקיפו בניו המשכן מב' רוחות, הרי נעשו שבט לוי ד' מחלקות להקיף ד' רוחות המשכן כנגד ד' דגלים, ולפי מעשיהם היו הלוים חונים לארבע רוחות כמו שהיו הדגלים סדורים... (שם שם יב, וראה שם עוד)

...אמר האלקים אני נתתי פרוקפי לבכורות ועשיתי אותן גדולים בעולם, וכפרו בי ועמדו והקריבו לפני העגל, הרי אני מוציא את הבכורות ומכניס את בני לוי, לפיכך אמר האלקים למשה שימנה אותן, שנאמר (במדבר ג') פקוד את בני לוי... אף על פי כן היו הבכורות חייבין כליה, אמר האלקים יבואו בני לוי ויפדו אותן, לפיכך אתה מוצא הלוים פודין את הבכורות, הדא הוא דכתיב קח את הלוים וגו', ואת בהמת הלוים תחת בהמתם, כי פטורין כהנים ולוים לפדות בכוריהם מבכור אדם ומבכור חמור, דאיתקש לבכור אדם, דכתיב אך פדה תפדה וגו', אבל מבכור בהמה טהורה לא, אלא קדוש הוא. מהו והיו לי הלוים אני ה', נאמן אני לשלם להם שכר טוב, על שקידשו את שמי בעגל. (שם שם ו)

אל תכריתו את שבט וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ג) הנה עין ה' אל יריאיו להציל ממות נפשם וגו', זה שבטו של לוי, שהם יושבים ומקוים לחסדו של הקב"ה, וכי כל הבריות אינן מיחלים לחסדו של הקב"ה, אלא ביותר שבטו של לוי, שלא נטלו חלק בארץ, אלא יושבים ומתפללים שתעשה ארץ ישראל פירותיה כדי שיטלו מעשרותיהם, שאין להם כלום בעולם אלא חסדו של הקב"ה. להציל ממות נפשם, מן מיתה עצמה, ולחיותם ברעב, אלו כ"ד מתנות כהונה שנתנו לשבט לוי, י' במקדש, וי' בגבולין, וד' בירושלים, הוי ולחיותם ברעב. אמר רב אלעזר בן פדת מאיזו מיתה היו ניצולים, אם ממיתה של עולם הרי אין בריה שאין מתה, מהו להציל ממות נפשם, אלא ממיתת הארון... (שם ה א)

דבר אחר אל תכריתו וגו', הדא הוא דכתיב (משלי כ"ב) אל תגזול דל כי דל הוא וגו'... דבר אחר אל תגזול מדבר בשבטו של לוי, למה קורא אותן דלים, שהיו דלים במנין מכל השבטים, אין לך בכל השבטים פחות במנין שלא עלה מנינם אלא ל"ב אלף ור', והם היו מבן כ' שנה ועד ס'... אבל כל שבט לוי לא היו מבן חדש ומעלה אלא כ"ב אלף וג' מאות ואהרן ובניו, למה שהיו סמוכים לקדש, וכל מי שאינו נזהר כראוי מדת הדין פוגעת בהן. אמר הקב"ה לישראל, הם שומרים משמרת הקדש כדי שלא תזוקו, והם מתדלדלים בשבילכם, אל תגזלו מהם המתנות שנתתי להם, כי דל הוא, ועוד שהם דלים מנחלה, שלא נטלו עמכם חלק בארץ... שאם עשית כן כי ה' יריב ריבם וגו'. (שם שם ב)

...מיד עמד משה והרג לחטאים על ידי שבט לוי, שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה, ונגף הקב"ה עושי מעשה העגל, ולא נגף שבט לוי, שנאמר ויגוף ה' וגו', הוי ביום צרה ויודע חוסי בו. אמר הקב"ה שבט לוי חסו בי וקדשו שמי בעגל, הדין הוא שאדע אותם לטוב ואצילם מצרה, לפיכך הזהיר למשה ולאהרן על בני קהת, שהיו לוים, שלא יסתכלו במעשה הארון. (שם שם ד)

וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו וגו', וזאת עשו להם, כשם שכתב באהרן זאת, בזאת יבא אהרן וגו', אף כאן כתיב זאת, כמו שעשה תקנה לאהרן, כן עשה להם. וחיו ולא ימותו וגו', אמר לו הקב"ה עשו להם תקנה לבני קהת שיחיו ולא ימותו בגשתם אל הארון, שאילולא הם לא היו ישראל קיימים, למה שארבע משפחות הללו גרשון וקהת ומררי ואהרן ובניו מקיפין את אהל מועד, שאם נטנפו ישראל בדבר, והפורענות באה לצאת מאהל מועד מפני השכינה, מיד בני קהת שהם שרוים אצל אהל מועד עומדים וכלים אותם שלא תצא אליהם... אמר רבי פנחס הכהן בר חמא ואם אין את למד מכאן יש לך מהיכן ללמוד, בשעה שחלק קרח על משה בא מלאך המות לצאת על ישראל לחבל אותם, ואילו יצא הרג את כל ישראל, והיה משה שרוי אצל אהל מועד שהיה מבני קהת, והרגיש בו שמבקש לצאת על ישראל... נמצאת אתה למד שהלוים היו כלים את הפורעניות ומהן בני קהת שהיו נושאין הארון. אמר לו הקב"ה הם מצטערים עם ישראל כל הצער הזה, ואין אתם עושים להם תקנה, וזאת עשו להם. (שם שם ז)

מה ראה הקב"ה להזהיר על משפחות הקהתי יותר משאר המשפחות, אמר רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי שמואל בן רבי יצחק יש דבר מעולה בשבט לוי ובמשפחות קהת, מה שאין בכל ישראל, כיצד, כל השבטים לא איכפת להם בכלי בית המשכן, אבל שבטו של לוי טוענין בכלי המשכן... דבר אחר במה היה שבטו של לוי מעולה מישראל, שישראל היו מהלכין לבושין סנדלים, אבל שבטו של לוי, שהיו טוענין בכלי המשכן היו מהלכין יחיפים. הרי למדנו שהיה שבט לוי מעולה מכל השבטים. והמעולין בשבט לוי משפחת קהת, שהיה בן לוי נותן משאו או הקרשים או הבריחין או האדנים על העגלות, אבל משפחות קהת היו טוענין בכתפיהם, שלא היה להם רשות ליתן הארון על העגלות, שנאמר ולבני קהת לא נתן וגו', ועוד בדבר אחר היו מעולים מכל הלוים, שכל הלוים היו טוענין בכלי המשכן והיו מהלכין כדרכן ופניהם כנגד הדרך, אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם ופניהם לארון, כדי שלא ליתן אחור לארון, הוי נמצאת אומר אף על פי שהיו גדולים מן שאר המשפחות, ואין צריך לומר מן ישראל, לא היתה רוחן גסה עליהם, אלא משועבדין לפני הארון, למה כן, לפי שאין גדולה לפני האלקים... (שם שם ח)

ולא יבואו לראות כבלע וגו', אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום רוצה אתה ללמוד באיזה ענין מתין בני קהת, צא ולמד מן המקרא הזה, ולא יבאו לראות כבלע וגו', מלמד כשהיו באין לטעון את הארון היו מפרקין את הפרכת מפניו, והיו זנים עיניהם מן הארון, לפיכך היו מתכלים, שנאמר (שמות ל"ג) כי לא יראני האדם וחי... אמר הקב"ה כשם שעשיתי לבני קהת על שהיו יראים אותי כבדתים וחלקתי להם כבוד והזהרתי עליהם להציל ממות נפשם, כך כל מי שהוא מתיירא ממני, אני מכבדו ואיני מכרית שמו מן העולם... (שם ט)

...אבל הלוים נמצאו מושלים עם הקב"ה, שנאמר ויעמוד משה בשער המחנה וגו', אמר הקב"ה (שמואל א' ב') כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, בני לוי שכבדוני שלא כפרו בי, להם אני מכבד, אבל ישראל שביזוני, שאני העליתי אותם ממצרים והם אמרו לעגל שהוא העלם, בדין הוא שיקלו. מה כבוד כיבד הקב"ה את הלוים, שלקחם לחלקו, שנאמר (במדבר ג') ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל וגו', וכיון שבא למנותם לעמוד בשימושו, הוא בעצמו מנאם, ומנין שכן הוא, אמר רבי יהודה ברבי שמעון, כתיב למעלה מן פרשת מצורעים על פי ה' פקד אותם ביד משה, ואומר ופקודיו אשר ציוה ה'... (שם ז ב, וראה עוד לוים-מנין)

...ישראל נתקדשו בפרת חטאת, שנאמר (במדבר י"ט) דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו', הלוים נתקדשו בהזיה ובתגלחת בקרבן ובתנופה, בהזיה מנין, שנאמר ולקחו פר בן בקר, בתנופה מנין, שנאמר (שם ח') והניף אהרן את הלוים תנופה... (שם יב יח)

רבי יהודה אומר לכך מנה ראובן ושמעון ולוי לעצמם, שכל השבטים לא שמרו יחוסיהם במצרים, וראובן ושמעון ולוי שמרו יחוסיהם, לכך הוא מונה שם יחוסם. רבי נחמיה אומר כל השבטים היו עובדי עבודה זרה במצרים, שבט ראובן ושמעון ולוי לא עבדו עבודה זרה, ולכן זכו למנות לעצמם. ורבנן אמרי כל השבטים לא הנהיגו שררה במצרים, ראובן ושמעון ולוי הנהיגו שררה במצרים, מת ראובן נתנו שררה לשמעון, מת שמעון נתנו שררה ללוי, מת לוי בקשו לתת שררה ליהודה, ויצאת בת קול ואמרה להם, הניחו אותה עד שיגיע זמנה... (שם יג י)

בהעלותך את הנרות, את מוצא י"ב שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח, ושבט לוי לא הקריב כלום, והיו מצירים ואומרים למה רחקנו מהקריב לחנוכת המזבח... אמר הקב"ה לאהרן ולבניו כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה, לכך דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, ואחר כך קח את הלוים. (שם טו ב)

...וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה נשיאו של לוי, זה אהרן, שנאמר (במדבר י"ז) ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי, ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן... (שם שם ה)

ומי התקין להם, שמואל ודוד, שנאמר (דברי הימים ט') המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם, והם העמידו חלוקי השיר, והיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרים לפני מי שאמר והיה העולם. ראה חיבה שחיבב הקב"ה את הלוים, כך אמר הקב"ה למשה, הרבה הלוים חביבין לפני, קח אותם לשמי לשררה, מנין, ממה שקרינו בענין, קח את הלוים. (שם שם ח)

קח את הלוים, זה שאמר הכתוב (תהלים י"ח) ה' צדיק יבחן וגו', אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו, הוא מעלה אותו לשררה... אף שבטו של לוי נתנו עצמן על קדוש שמו של הקב"ה, שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה, שכן יחזקאל מוכיחן (יחזקאל כ') כה אמר ה' אלקים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב וגו', מה כתיב בסוף אחריו, וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי... אבל שבטו של לוי כולם צדיקים היו, והיו עושים את התורה, שנאמר (דברים ל"ג) כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, זו המילה, ולא עוד אלא בשעה שעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר ויעמד משה בשער המחנה וגו', ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל"ב), כיון שאמר להם משה שימו איש חרבו על ירכו, מה עשו, שמו ולא נשאו פנים. וכן משה מברכן, (דברים ל"ג) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, וכיון שראה הקב"ה שכולן צדיקים, נסה אותן ועמדו בנסיונן, שנאמר אשר ניסיתו במסה, מיד אמר והיו לי הלוים... (שם שם ט)

דבר אחר אחד יש זה שבט לוי, גם בן ואח אין לו, בשעה שאמר להם משה עברו ושובו משער לשער, וכתיב (דברים ל"ג) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו', ואין קץ לכל עמלו, במלאכת המשכן, גם עינו לא תשבע, אלו הקרבנות, ולמי אני עמל, לא להדבק בדרכיו... (קהלת ד יג)

והתעותו אנשי החיל, אלו הכהנים, אמר רבי אבא בר כהנא כ"ב אלף לוים הניף אהרן ביום אחד... (שם יב ח)

מדרש תנחומא:

צדיק כתמר יפרח, מדבר בשבטו של לוי, שהפרישו הקב"ה במעשיהם הטובים, ולמה נמשלו לתמר, לומר לך מה תמר אין לו אלא לב אחד, כך שבט לוי אין לו אלא לב אחד להקב"ה... מה כתיב אחריו, שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו (תהלים צ"ב), ללמד שלא היו זזין מבית המקדש, שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי, הולך בדרך תמים הוא ישרתני... אמר לו הקב"ה הואיל והן לגיונותי שאינן זזין מביתי לך וספור אותם, לכך נאמר פקד את בני לוי. (במדבר טו)

פקד את בני לוי, היה השבט הזה חביב לפני הקב"ה יותר מכל השבטים, שנאמר (שמואל א' ב') ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטורת לשאת אפוד לפני וגו', כיצד ברא הקב"ה ימים וברר לו אחד מהם, שנאמר (תהלים קל"ט) ימים יצרו ולו אחד בהם, איזה הוא אמר רבי לוי זה יום שבת... ברא שבטים ובחר לו אחד מהם זה שבט לוי, שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן, לכן הוא מחבבו יותר, ואמר למשה בכל פעם ופעם פקד את בני לוי... ואתה מוצא שכל שבט לוי מועט, ולמה היו מועטין, לפי שרואין פני השכינה הרבה בשביל כך היו מועטין... (שם יז)

דבר אחר אל תגזול דל כי דל הוא, מדבר בשבטו של לוי, וכי דלים היו, רבי יהודה בר סימון ורבותינו חד מהם אומר למה נקראו דלים, שהיו דלים מנחלה, שנאמר אשי ה' ונחלתו יאכלון, ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו, לכך אל תגזלוהו מן המתנות שאמרתי לך. והאחד אומר שהיו דלים מן המנין, למה שהיה הארון מכלה אותן, לפיכך הקב"ה מצוה את משה ואמר, אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. (שם כב)

דבר אחר אל תכריתו את שבט, זה שאמר הכתוב (תהלים ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו וגו', מדבר הכתוב בשיטין הרבה, אלא למה שאנו צריכין מדבר בשבטו של לוי, ומנין שנקרא שבטו של לוי יראי ה', שנאמר (מלאכי ב') ואתנם לו מורא וייראני. למיחלים לחסדו, שהם מיחלים להקב"ה בכל עת. להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב, בכ"ד מתנות שנתן להם... (שם כד)

...יצאו ישראל ממצרים באו למדבר, עשו אותו מעשה חוץ משבטו של לוי, שנאמר (שמות ל"ב) מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, מי שלא נתנו נזם לעגל. אמר הקב"ה ביום צרה יודע חוסי בו. מיד עמד משה והרג לחוטאים, שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה וגו'. ושבטו של לוי שנתנו נפשם על קדושת השם, לכך נאמר למשה ולאהרן אל תכריתו, וכן הוא אומר במקום אחר פקוד את בני לוי, וחזר ואמר אך את מטה לוי לא תפקוד וגו', אמר ליה למה, אמר לו כדי להוציאם מן הגזרה, שצפה הקב"ה שעתידין ישראל להכעיס לפניו, והוא אומר להם במדבר הזה יפלו פגריכם, לפיכך אמר הקב"ה על בני לוי ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל, למה שהן שלי, שנאמר והיו לי הלוים, שכל מי שמקריב עצמו מעט, מקריבין אותו הרבה. והן קרבו עצמן כשאמר משה מי לה' אלי. ולא עוד אלא אמר הקב"ה הפקד את הלוים על משכן העדות, שכל מי שנבדק בדבר ונמצא נאמן להקב"ה מאמינו לעולם... ואף השבט הזה בדקתי אותם ונמצאו שומרים בכבודי, ונתנו נפשם על קדושת שמי, שנאמר שימו איש חרבו על ירכו וגו', ולא נשאו פנים, לפיכך משה מברכן, האומר לאביו ולאמו וגו', ואף אני מקרבו ועושה אותו פלמנטרין שלי, ואיני מאמין ביתי וקדושתי אלא להם, שנאמר ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות... אלא להם אני חולק כבוד גדול, שאתה מונה אותן לעצמן בדבור פקד את בני לוי... אמר הקב"ה ומה אם בני קהת בשביל שהיו יראין אותי כך כבדתי וחלקתי להם כבוד ולבניהם, מי שהוא מתיירא ממני אני מכבדו ואיני מכרית את שמו מן העולם... (שם כו)

שוחר טוב:

דבר אחר אשרי האיש זה שבטו של לוי, שלא הלך בעצת העגל, שנאמר (דברים ל"ג) תומיך ואוריך לאיש חסידיך. ובדרך חטאים לא עמד, שכן כתיב (שמות ל"ב) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ובמושב לצים, שנאמר (שם) וישב העם לאכול ושתה, ובני לוי כתיב בהן ויאספו אליו כל בני לוי. רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמני אמר מאן לא בעי למיהוי בר ביתא דמלכא, אלא משה אמר מי שלא נתן נזם לעגל יבא אצלי, מיד ויאספו אליו כל בני לוי. כי אם בתורת ה' חפצו, זה שבטו של לוי, שנאמר (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו. והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקב"ה בארץ ישראל, שכולם נכנסו לארץ. רבי זעירא אומר מכל שבטו של לוי לא מתו אלא אהרן ומרים... (תהלים א)

...יושב בסתר עליון, כנגד שבטו של לוי, שהיה יושב בצל העזרות... (שם צ)

פסיקתא:

אמר רבי אבודימי דמן חיפה, שניתי במשנתי עשרים ושנים אלף של מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה על הר סיני, וביד כל אחד ואחד עטרה לעטר בה כל אחד ואחד משבטו של לוי. אמר רבי לוי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שכל השבטים אינם עומדים בשבועתם בתומיהם, ושבטו של לוי עומד בתומו... (פרק כא)

ילקוט שמעוני:

וימת יוסף וכל אחיו, אין לך קצר ימים בשבטים פחות מיוסף, ואין לך בשבטים שהאריך ימים יותר מלוי, שכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל במצרים, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובני ישראל פרו. נמצא משמת לוי עד שיצאו ישראל ממצרים קט"ז שנה, אין שעבוד יותר עליו... לוי נולד בט"ז בניסן ומת בן קל"ז שנים... (שמות פרק א, קסו)

אמר רבי יהודה הלוי שבטו של לוי פנוי לטרגיה במצרים, אמר להם פרעה בשביל שאתם פנוים אתם באים ואומרים נלכה נזבחה... (שם פרק ה, קעו)

רבי יוסי בשם רבי יוחנן אף לעתיד לבא אין הקב"ה נזקק אלא לשבטו של לוי, מה טעם, וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וגו'. אמר רבי זעירא כאדם שהוא שותה בכוס נקי. אמר רבי הושעיא בגין דאנן לוים נפסיד, אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו אף לעתיד לבא הקב"ה עושה עמהן צדקה, מה טעם והיו לה' מגישי מנחה בצדקה. (ויקרא פרק ו, תפח)

ויעשו את הפסח בראשון וגו'... רבי שמעון בן יוחאי אומר ישראל לא היו מקריבין, ומי היה מקריב, שבטו של לוי, שנאמר ישימו קטורה באפך. ישראל עבדו אלילים, ושבטו של לוי לא עבדו אלילים, שנאמר כי שמרו אמרתך, ואמר כי מולים היו כל העם וגו', ישראל לא היו מלין, ומי היה מל, שבטו של לוי, שנאמר ובריתך ינצורו... הא מה הדבר מלמד, שהיה שבטו של לוי מקריב משלו כל קרבנות צבור ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וכשרי ישראל סמוכין לו... (במדבר פרק ט, תשיט)

וכי יבא הלוי, בבן לוי ודאי הכתוב מדבר, תלמוד לומר מאחד שעריך, שלא נטלו שעריהן במקום אחד, יצאו לוים שנטלו שעריהן במקום אחד, ושרת בראוי לשרות, יצאו לוים שאין ראוין לשרות... (דברים פרק יח, תתקיז)

...ועליהם הכתוב אומר שיחתם ברית הלוי, לפי שהיה שבטו של לוי נמולים, שנאמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, אמר להם הקב"ה חייכם אף על פי שאברהם התחיל במילה, איני קורא אותה אלא על שמכם, שנאמר שיחתם ברית הלוי... (מלאכי פרק ב, תקפט)

...וכן הוא אומר ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוה וגו' ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם, שם היו, אלא שלא היו יכולין להקיש בכנורות (שקצצו אצבעותיהם). ומנין שחזרו אותם הלוים שגלו מתוכה, שנאמר ורבים מכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון וגו'... (תהלים קלז, תתפד)

מדרש הגדול:

אלה ראשי בית אבותם, זה הוא שאמר הכתוב נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד (משלי כ"ז י"ח), נאמר הפסוק הזה כנגד שבטו של לוי, שזירזו עצמן על המצוות, והיו ממחין על קדושת השם. וכן הוא אומר כי שמרו אמרתך במצרים, ובריתך ינצורו במדבר. ומעולם לא עבד שבט לוי עבודה זרה, ומעולם לא ביטל שבט לוי ברית מילה, לפיכך זכה ונתייחס מכל השבטים... אמר רבי תנחום בן חנילאי מפני מה זכו שבטים הללו לשררה, מפני שקבלו תוכחת מיעקב אביהם, השעה שהוכיחם הוריקו פניהם, לפיכך זכו לשררה... (שמות ו יד)

...ואף על פי שהובחרו הכהנים מכלל הלוים, כולן שקולין כאחד, שכן את מוצא כל מה שנאמר בכהנים כך נאמר בלוים, הכהנים נקראו לשמו שלהקב"ה, שנאמר וכהנו לי (שמות כ"ח מ"א), והלוים כמותן, שנאמר והיו לי הלוים (במדבר ח' י"ד). באהרן כתיב ויבדל אהרן, ובלוים כתיב והבדלת את הלוים... (במדבר ח ה)

והבדלת את הלוים מתוך בני ישראל, שהיו מובדלין מכלל ישראל לעבודת השם ולהורות לכל ישראל, לא עורכין מלחמה כשאר העם, ולא עסיקין בצורכי הגוף לעצמן, לפי שנקראו חילו של מקום, שנאמר ברך ה' חילו. והיו לי הלוים, מגיד שקדושתן לעולם... (שם שם יד)

...אלא לפי שבקשו ישראל באותה שעה לחזור למצרים, עמד שבט לוי ומיחה בהן, ומסר עצמו על קדושת השם ונלחם בכנעני, העלה עליהם הכתוב כאילו אותו היום בחר בהן הקב"ה, וחביבין הן לפניו בכל שעה ושעה כשעה שהובדלו בה. ואימתי הובחרו שבט לוי, במצרים, שנאמר הנגלה נגליתי בית אביך בהיותם בארץ מצרים ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (שמואל א' ב' כ"ז), באותה שעה בא ענן ועמד למעלה מהן, ואמר להן בידי לוי תימסר הגאולה, ולא זזו ממחין על קדושת השם מאותה שעה ועד עכשיו, שנאמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו... אמר רבי יהושע בר נחמני לעולם השלישי חביב, אדם הראשון הוליד שלשה בנים, קין הבל שת, שת חביב... בשבטים ראובן שמעון לוי, לוי חביב... (דברים י ח)

לקח טוב:

אמרו רבותינו שכל מקום שנאמר איש, אינו פחות משלשה עשרה שנה, שהרי שמעון נולד בשנה שניה שנתן לבן לאה ליעקב, שהיא שנת תשיעית לביאת יעקב בבית לבן, ולוי נולד בשנה שלישית, נשארו י"ד שנים, ה' שנים עם שנת לידת לוי, הרי לך ה' שנים ללוי ושש לשמעון, וטול עוד שש שנים שעבד בצאן, הרי י"א ללוי וי"ב לשמעון, וב' שנים שהיה מקריב זבחים בבית אל (?) , שהרי כ"ב שנים נכסה יעקב אבינו מאביו, וכנגדן נכסה יוסף מאביו, הרי י"ג ללוי וי"ד לשמעון, לכך נאמר איש חרבו... (בראשית וישלח לד כה)

חובת הלבבות:

...ומי שקבלה לכבוד האלקים יחדהו הא-ל בטובה, וחייבו עליה עבודה זולתי עבודת אומתו ושאר שבטו, כמו שמצאנו שבט לוי, כשאמר משה מי לה' אלי, ויאספו אליו כל בני לוי, הוסיף להם הא-ל טובה יתירה, ובחר מהם לשרת כבודו אהרן ובניו, וצוה אותם בתורות יתרות משאר האומה, ויעד אותם בגמול הגדול לעולם הבא... (שער ג פרק ו)

תרגום יונתן:

ויאבק איש עמו - ואמר הלא אמרת לעשרא כל דילך, והא אית לך תריסר בנין וברתא חדא, ולא עשרתינון, מן יד אפרש ארבע בוכרין לארבע אימהתא, ואשתיירו תמניא, ותנא למימני משמעון וסליק לוי במעשרא, עני מיכאל ואמר רבוניה דעלמא דין הוא עדבך (גורלך)... (בראשית לב כה)

ושני חיי דלוי מאה ותלתין ושבע שנין, חייא עד דחמא ית משה וית אהרן פריקייא דישראל. (שמות ו טז)

בעידנא הדין אפריש ה' ית שבטא דלוי מטול דקניאו לשמיה לאתקטלא בגין יקריה... (דברים י ח)

כשרין אינון למלפא סידרי דינך לדבית יעקב ואורייתך לדבית ישראל, ישוון אחוהון כהניא קטורת בוסמין על מחתיא וייכלון מיתנא ביום רוגזך, וקרבן גמיר לרעוא על מדבחך. בריך ה' נכסוי דבית לוי דיהבין מעשרא מן מעשרא, וקרבן ידוי דאליהו כהנא דמקרב בטוורא כרמלא תקבל ברעוא, תביר חרצא דאחאב סנאיה, ופורקת נביי שקרא דקיימין לקיבליה, ולא יהי לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל למקום. (שם לג י ויא)

רש"י:

על כן - כל מי שנאמר בו על כן, מרובה באוכלוסין, חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם. קרא שמו, בכולן כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא, ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה, ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו, וקרא לו שם זה, ונתן לו כ"ד מתנות כהונה, ועל שם שליוהו במתנות קראו לוי. (בראשית כט לד)

שני בני יעקב - בניו היו, ואף על פי כן נהגו עצמן שמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו, שלא נטלו עצה הימנו. (שם לד כה)

אחלקם ביעקב - אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים. דבר אחר אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד. (שם מט ז)

לכו לסבלותיכם - שיש להם לעשות בביתכם, אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי, ותדע לך, שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות. (שמות ה ד)

הזה עליהם - מפני טמאי מתים שבהם, והעבירו תער - מצאתי בדברי רבי משה הדרשן לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודת אלילים, והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים... ולקחת פר - הוא עולה, כמו שכתוב ועשה את האחד עולה, והוא קרבן צבור בעבודת אלילים. ופר שני - לומר לך מה עולה לא נאכלת, אף חטאת לא נאכלת, ואומר אני שהוראת שעה היתה, ששעיר היה להם להביא לחטאת עבודת אלילים עם פר העולה. והקהלת - לפי שהלוים נתונים קרבן כפרה תחתיהם, יבואו ויעמדו על קרבנם ויסמכו את ידיהם עליהם. (במדבר ח ז-ט)

והניף אהרן את הלוים - כדרך שאשם מצורע טעון תנופה. שלש תנופות נאמרו בפרשה זו, הראשונה לבני קהת, לכך נאמר בם והיו לעבוד את עבודת ה', לפי שעבודת הקדשים עליהם, הארון והשלחן וכו', השניה לבני גרשון, לכך נאמר בם תנופה לה', שאף עליהם היתה עבודת הקדש... והשלישית לבני מררי. (שם שם יא)

נתנים נתנים - נתונים למשא, נתונים לשיר. לקחתי אותם לי - עד שטעו (הבכורות) בעגל, ועכשיו ואקח את הלוים. (שם שם טז ויז)

...ומצאתי בגמרא ירושלמית, שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, ובאו כנענים להלחם בישראל, ונתנו לב לחזור למצרים, וחזרו לאחוריהם שמנה מסעות...ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם ז' משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות, משפחת שמעי ועזיאלי, ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחות הקרחי, והרביעית לא ידעתי מה היא... (שם כו יג)

לכל מטות ישראל תשלחו לצבא - לרבות שבט לוי (למלחמת מדין). (שם לא ד)

לשכות שרים - של לוים משוררים. (יחזקאל מ מד)

אבן עזרא:

...ולהיות לוי עשירי דרך דרש, כי אין בתורה שיתן האדם מעשר בניו. (בראשית כח כא)

ויעשו בני לוי - ולא כל בני לוי. ויאמר משה - וכבר אמר להם... והשכר הוא שיתן עליכם ברכה, וזהו בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי. והטעם שאמר לו ה' זה בהר סיני, על כן אמר ואלה תולדות אהרן ומשה, ביום דבר ה' אל משה בהר סיני. והנה כאשר נעשה המשכן נבדל אהרן ובניו לשרת השם, וכן הלוים... (שמות לב כח וכט)

ועבדי כלב - ... והלוים והכהנים אינם בכלל השבועה, כי לא הלך מהם נשיא מרגל, ועוד לכל פקודיכם לכל מספרכם, אף על פי שלא היו הכהנים גם הלוים הם רבים. (במדבר יד כד)

כל קדושיו בידיך - בני לוי, שהם סביבות הארון. והם תכו לרגלך - ילכו על דרכך. וטעם בידך, שתשמרם. ישא מדברותיך - כי הם ילמדו התורה, והם המעתיקים על תורה שבעל פה... כי הם נושאי התורה, כי גם הם ישאו את הארון... והם תכו - והנכון שהוא כמו נמשכו, והטעם שילכו אל המקום ששם הארון, שהוא הדום רגלי השם. וזאת היא הברכה שהשם יהיה חומת אש סביב ישראל, והיה סגולתו, והלוים יורו התורה תמיד. (דברים לג ג)

ניסיתו במסה - שם, כמו בנסיון, והטעם שהיה חסיד ולא נמצא בו דופי חוץ מדבר מריבה, שכבר הענשתו עליו... (שם שם ח)

רמב"ן:

לכו לסבלותיכם - ורש"י פירש למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם, אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היה על שבטו של לוי, ותדע שהיו משה ואהרן יוצאים ובאים, ונכון הוא... ומנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם, ולכן הניח להם פרעה שבט לוי, שהיו חכמיהם וזקניהם, והכל סבה מאת ה'. ובאלה שמות רבה ראיתי אמר רבי יהושע בן לוי, שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך, אמר להם פרעה, בשביל שאתם פנויים אתם אומרים נלכה נזבחה לאלקינו... דבר אחר אמר להם דייכם שאתם עומדים פנויים, שמא רע לכם שאין אתם עושים במלאכה, לכו לסבלותיכם. (שמות ה ד)

אלה ראשי בית אבותם - לא רצה הכתוב להתחיל אלה שמות בני לוי לתולדותם, שלא יראה שיהיה לוי בכור היחס מכאן ואילך לכבוד משה... ובלוי הזכיר תולדותיו ושנותיו ותולדות אבות הנביאים ושנותם לכבודם, ועוד כי הם בעצמם חסידי עליון ראויין לספר בהן כאבות העולם. (שם ו יד)

וידבר ה' אל משה במדבר סיני - בעבור שהזכיר ביום דבר ה' אל משה בהר סיני, חזר ואמר כי לא היתה צואת הפקידה של הלוים בהר סיני, כי בחירת תולדות בני אהרן לבדם היתה בהר סיני, ביום צותו על מעשה המשכן, אבל הלוים לא נצטוה בבחירתם בהר סיני, רק במדבר סיני באהל מועד, כמו המצוה הנזכרת בבני ישראל, והנה לא היו שבט הלוים כשאר השבטים, כי מבן חדש נספרו, ומאלה לא היו רק עשרים ושנים אלף, ומבן שלשים שנה כלם שמונת אלפים, והנה לא יגיעו מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט מישראל הפחות שבכלם, ועדיין לא נשאו הארון, שהיתה קדושתו מכלה בהם. וזה תמיה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר העם. ואני חושב שזה חזוק למה שאמרו רבותינו, כי שבטו של לוי לא היה בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך, והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם, היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזירת מצרים, כמו שאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה... כי היה הקב"ה אומר נראה דבר מי יקום, ממני או מהם, אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ, ולא עלו למעלה כשאר השבטים, ואולי היה זה מכעס הזקן עליהם... (במדבר ג יד)

למשמרת לאות - ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי, שנבחר משאר השבטים, לא על אהרן שתהיה לו הכהונה, והנכון למשמרת לאות על שבט לוי ממרי הבכורות, כי השריפה אות על הכהונה, והפרח על הלויה כמו שפירשתי, וזה טעם פרח מטה אהרן לבית לוי, כי לכל בית לוי פרח בזכותם. ואפשר שיכון שנודע במטה שאין השם חפץ בבכורות והוא חפץ במטה לוי, שתהיה הכהונה לאהרן בלא תרעומת, כי הוא הנכבד בשבט והנישא בהם במטה, ולו תאות שררת השבט ההוא. ואינו נכון בעיני, כי גרשון בכור לוי. (שם יז כה)

בארצם לא תנחל - שתהיה נוחל חלקך באחד מכל שבטי ישראל, וחלק קטן לא יהיה לך בארצם כלל, כי הערים אשר נתנו להם ערי מקלט היו ולצורך ישראל הן. האזהרה הזאת בכהנים, ואחרי כן הזהיר בלוים, ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, כמוזהר בכהנים. ורבותינו דרשו בארצם לא תנחל, בשעת חילוק הארץ, וחלק לא יהיה לך בתוכם, בבזה, אני חלקך, על שולחני אתה אוכל. (שם יח כ)

בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי - רש"י, ואם כן יאמר כי מן העת ההיא הובדלו לפניו יתברך, כי לא הבדילם במעשה עד השנה השנית בחדש השני, או ירמוז למה שאמר להם מלאו ידכם היום לה', כי יהיה זה להם מלוא ידים בעבודת כהונה ולויה. והנכון בעיני, כי בעת ההיא השני כראשון, כי בעת שאמר לו פסל לך נתרצה לישראל, ונצטוה על המשכן, ואז נתרצה גם לאהרן, ונצטוה ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך... ועשה הבדלה בכל השבט ענין אחד, כי מן היום ההוא היה לפניו שיהיו שבטו נתונין נתונין לו לעבוד עבודת המשכן. או יאמר כי שבט הלוי נבדל בעת ההיא להיות הכהנים מהם, כי גם הם נושאים הארון... (דברים י ח)

על כן לא היה ללוי - בעבור שכולם משרתים ועוזרים את הכהנים בעבודתם, כי כל דבר המקדש בעבור הקרבנות. (שם שם ט)

אשר ניסיתו במסה - ...והנכון בעיני בדרך הפשט, כי במסה כפשוטו, הוא המקום אשר ניסו את השם ברפידים, יאמר תומיך ואוריך יהיו לעולם לאיש חסידיך, אשר ניסיתו במסה כאשר חטאו בני ישראל וינסו את השם על המים, ולא היה בתוך העדה הנועדים שם על השם, כי האמין בשם ובדברו שיוציא להם מים מצור החלמיש. ובפעם השנית תריבהו ותעניש אותו על מי מריבה של ישראל, כי בעבור מריבתם היה עליו העונש... והנה מתחילה דבר בכהנים, כי אמר ללוי שיהיו האורים והתומים לאיש חסידיו מהם, ואחרי כן בכל השבט שניסה אותם בעגל ובמצרים ובמדבר, ועל כן יורו משפטיו ליעקב. וכן דעת אונקלוס. וטעם ברך ה' חילו - שיהיו חיל גדול, והטעם שירבו ולא ימעטו בבואם אל הקדש... ואונקלוס אמר נכסוהי, יתכוין למה שאמרו רבותינו בקטורת שהיא מברכת... (שם לג י ויא)

רד"ק:

עשר אעשרנו - ...ובבראשית רבה גם לוי היה מעשר מהבנים, שהתעסק יותר בעבודת הא-ל, ומסר לו סודות החכמה והתורה. (בראשית כח כב)

קרא שמו לוי - יעקב, כמאמר לאה, כי שמח בהוולדו, ואפשר שראה בנבואה שבניו יהיו עבדי ה' ומורי התורה, ויהיו נלוים אל ה', כי יעקב לא קרא שם לאחר מבניו. (שם כט לד)

כל ימי חייו - משהיה שופט, והם י"ג שנה, ובמדרש בן לוי עד שהוא במעי אמו הוא כתוב באסרטיא של מעלה. (שמואל א ז טו)

כוזרי:

...והוצרך אל דבר שישמור אותם, המשכן והאהל ומכסהו, ולשמור הכל, חצר המשכן וכליו, והוצרך לנושאים לכל אלה, ובחר האלקים לזה בני לוי שהם הקרובים, כל שכן מעת העגל, שנאמר (שמות ל"ב כ"ו) ויאספו אליו כל בני לוי... ולנכבדת שבכתות הלוים אחריו, והם בני קהת לשאת האברים הפנימיים, כמו הארון והשלחן והמנורה... ולמי שתחתם מהלוים והם בני גרשון נשיאת האברים הרכים החיצוניים, והם יריעות המשכן... ולמי שתחתם והם בני מררי לשאת האברים הקשים קרסיו קרשיו... (מאמר ב כו)

...ואין ביכולת הבשר לשער את זה על סדרו ומנהגו וערכו, לא יירא להכנס בו מכשול, כאילו שיער ישראל ושיער תבואת הארץ כנען צמחיה ובהמתה, ושיער שבט לוי... (שם נו)

אבל חכמת המוסיקא חשובה באומה, שהיא מכבדת הנגונים ומעמדת אותם על הגדולים שבעם, והם בני לוי, מתעסקים בנגונים בבית הנכבד בעתים הנכבדות, ולא הוצרכו להתעסק בצרכי הפרנסה במה שהיו לוקחים מהמעשרות, ולא היה להם עסק זולתי המוסיקא... (שם סד)

..וזולת המון החכמים וזולת הכהנים והלוים שהיתה תורתם אומנותם לא פסקו השבעים סנהדרין וחכמתם... (שם ג סה)

משנה תורה:

...ויעקב אבינו למד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם... עד שארכו הימים לישראל במצרים, וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן, חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים... (עבודת כוכבים א ג)

שבט לוי אף על פי שאין להם חלק בארץ, כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם, והערים הם שש ערי מקלט, ועליהן שתים וארבעים עיר, וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימי המשיח הכל ללוים... (שמטה יג א, וראה עוד עיר-לוים)

כל שבט לוי מוזהרים שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים, שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, חלק בביזה ונחלה בארץ, וכן הוא אומר בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם, בביזה. ובן לוי או כהן שנטל חלק בביזה לוקה, ואם נטל נחלה בארץ מעבירין אותה ממנו. יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם, אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל, הרי הכהנים והלוים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל. 

ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם, שנאמר ברך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר אני חלקך ונחלתך.

ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים, אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזכה לכהנים ללוים... (שם שם יא-יג)

...ומצוה בלוי יותר מן הכל, לפי שאין לו לא חלק ולא נחלה, ואין לו מתנות בבשר, לפיכך צריך לזמן לויים על שלחנו ולשמחם, או יתן להם מתנות בשר עם מעשר שלהם, כדי שימצאו בו צרכיהם. וכל העוזב את הלוי מלשמחו ושוהה ממנו מעשרותיו ברגלים, עובר בלא תעשה, שנאמר השמר לך פן תעזב את הלוי. (חגיגה ב יד)

חזקוני:

שמעון ולוי אחים - תמיד בעצה אחת, לכך דבר אליהם בבת אחת. (בראשית מט ה)

לכו לסבלותיכם - מה שלוי לא נשתעבד, שיעקב אמר לוי לא ישא את ארונו, שעתיד לשאת ארון הקודש, ולא רצה לשעבד עצמו כשקראם פרעה, ועוד באגדה שיעקב מסר קבלת התורה ללוי, והושיבו ישיבות במצרים, ולא היו למודים מלאכה. (שמות ה ד)

הזה עליהם - אחרי שעשה הפרה בב' בניסן הזה עליהם, ואף על פי שביום שהוקם המשכן הוצרכו כבר לשיר, יש לומר שנטהרו משמן המשחה והדם אשר על המזבח, כאהרן ובניו, כבמסכת יומא שנכנסו מים תחת דם, והוצרכו להזות, שאי אפשר שלא יטמאו קודם במת. פר בן בקר - לחנכת עבודתם. דבר אחר שהבכורות עבדו לעגל בהוראת אחרים, הביאו פר של העלם דבר של צבור, וחלק להם כבוד שלא יביאו שעיר, שאז היה נראה שלכפרתם בא, והם לא נכשלו בעבודה זרה. וסמכו בני ישראל - הבכורות שבישראל, וכל בכור סומך על שלו, וכל סמיכה היא שימת שררה. (במדבר ח ז-י)

נתונים נתונים - מבני ישראל להקב"ה, ומהקב"ה לאהרן, לקחתי אותם - קבלתי. (שם שם טו)

רבינו בחיי:

שמעון ולוי - לפי החשבון היה שמעון בן י"ג וד' חדשים, ולוי בן י"ב וט' חדשים. (בראשית לד כה)

לכו לסבלותיכם - לעשות חפציכם, כי שבט לוי לא עבדו, כי רצה פרעה להניחם שינהיגום בחוקי תורתם. (שמות ה ה)

באוהל מועד - הוא המשכן, שהכבוד שהיה בסיני הועתק להם, והגבילו על ידי הלוים, כמו שכתב והזר הקרב יומת, כמו בהר סיני, והיו כ"ב אלף לוים, כמו שירדו עמו כ"ב אלף מלאכי השרת. (במדבר א א)

על פי ה' - הזכיר זאת בלוים, כי מדתם מדת הדין, והיו ממונים להשמיע קול, וכן שי"ן שורקת, והיו ממונים גם על המשפט ולשמר המקדש, והיו יכולים לשחט, כי הכהן לא היה שוחט, וכתוב (במדבר י"ט) ושחט אותה לפניו, ונראה לי שלכן נמנו מבן חודש, כי הוא תוקף הלבנה המושלת בלילה, ומדתם מדת לילה הנקראת אמונה, כמו שכתוב ואמונתך בלילות. (שם ד מט)

הזה עליהם - לטהרם מפני שהרגו עובדי העגל. והעבירו תער - כי היו חליפי הבכורות שנפסלו בעגל זבחי מתים, ומצורע חשוב כמת. וינף אהרן - הגביה כל אחד מעט מהקרקע והניפו, ובזה נתפרסם בגבורה גדולה, שהניף לבדו כ"ב אלף ביום אחד, או בדרך נס, בהיותו איש רחמים כלול מחסד וגבורה. (שם ח ז והלאה)

זאת אשר ללוים - בפשט הקצבה לעבודה, ובמדרש אין זאת אלא תורה, והלוים מורי התורה, ובקבלה היא הברית, ונאמר ובריתך ינצורו. מבן חמש ועשרים - בפשט בן כ"ה לעבודת האהל, ובן ל' למשא. (שם שם כד)

ויקח קרח - והלוים חלקו על משה, כי חשבו שבחירתם רק לכבוד אהרן... (שם טז א)

ברית מלח - ודע שבב' פרשיות אלו מתנות כהונה ולויה, ונאמרו בלשון וידבר וויאמר, שידעת כי מדת הכהן תורה שבכתב, והלוי תורה שבעל פה, ועל כן זכה בכ"ד מתנות נגד כ"ד ספרים, ולכן פקודי הלוים על פי ה'. ותראה שאמר אני חלקך, והוא מדת הרחמים במקום זה, ולוי העשירי בבנים למפרע, כי מי שנכנס אחרון יוצא מהדיר ראשון להתעשר, והסתכל שהזכיר בכהן היא, ובלוי הזכיר הוא, כל אחד היפך מדתו, ללמד שהכל חבור ויחוד שלם, וזו כלולה בזו. (שם יח יט)

תורה ציוה לנו - בפשט כך יאמרו בני לוי לישראל, כך העתקנו התורה מפי משה. (דברים לג ד)

ספר החינוך:

שנתחייבו בני ישראל לתת חלק אחד מעשרה חלקים מזרע הארץ ללוים, שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים, וזהו הנקרא מעשר ראשון. משרשי המצוה, לפי ששבט לוי בחר השי"ת מתוך אחיו לעבודתו תמיד במקדש, על כן היה מחסדו עליהם לתת להם מחיתם דרך כבוד, כי כן יאות למשרתי המלך שתהיה ארוחתם מזומנת להם על ידי אחרים שיכינוה להם, ולא יצטרכו הם ליגע בדבר זולתי בעבודת המלך היקרה, ואף על פי שהם היו שנים עשר שבטים, ולפי חלוקה שוה היה ראוי שיטלו חלק אחד משנים עשר, גם זה היתרון להם לכבודם, כי מהיותם מבית המלך, ראוי שיהיה חלקם יתר על כלם, ויתרון גדול הוא שיבא להם חלק העשירי נקי מכל הוצאות הקרקע, והמחיה משרתי הא-ל בממונו, ברכת השי"ת תנוח עליו בכל אשר יש לו, וזה אמרם ז"ל מעשרות סייג לעושר. (קרח מצוה שצה)

שנצטוו ישראל לתת לשבט לוי ערים לשבת בהן, אחר שאין להן חלק בארץ... שורש מצוה זו ידוע, כי שבט הלוי מבחר השבטים, ונכון לעבודת בית השם, ואין לו חלק עם ישראל בנחלת שדות וכרמים, אבל ערים היו צריכים להם על כל פנים לשבת הם ובניהם וטפם וכל חיתם. ומפני גודל מעלתם וכושר פעלם וחין ערכם נבחרה ארצם לקלט כל הורג נפש בשגגה יותר מארצות שאר השבטים, אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת בקדושתם. ועוד טעם אחר בדבר, כי בהיותם אנשי לבב, יודעים במעלות המדות וחכמות נכבדות, ידוע לכל שלא ישטמו הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו, ואף כי יהרג אחד מאוהביהם או מגואליהם, אחר אשר בפתע בלא איבה יהרגנו. ועל השבט הזה הנבחר נאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, כלומר, שלא יעשו דבר בעולם זולתי מדרך היושר, ועל כיוון האמת, ולא יטה לבם אחר אהבת אדם, ואפילו אהבת אב ואם ואחים ובנים שהטבע תחייב אהבתם ותכריחם, וכל שכן אהבת שאר בני אדם... (מסעי מצוה תח)

שהוזהרנו שלא לעזב הלוים ולא נתרשל מהשלים להם חקם, כלומר שלא נשהה להם מעשרותם וכל שכן ברגלים שאנו מוזהרין עליהן ביותר כדי לשמחן במועד, ועל זה נאמר השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך.

משרשי המצוה, לפי שהא-ל ברוך הוא חפץ בטוב עמו ישראל אשר בחר לו לעם, ורצה לזכותם ולעשותם סגולה בעולמו, עם חכם ונבון למען יכירום כל רואיהם כי הם זרע ברך ה', אנשי אמת אנשי שם, ובהיות רצונו יתברך ב"ה בזה, הביא עצות מרחוק לסבב דרכים להיות עסקם בחכמה, ותמיד כל היום יהיו עליה שוקדים, והנהיג וסדר אותם במנהגים נכונים ונעימים ונימוסים יקרים וחזקים למען ילמדו לדעת את השם מקטנם ועד גדולם, ויעמד זרעם ושמם קיים לעולם, ומן החוקים המחזיקים והמעמידים החכמה בתוכם היה, להיות שבט אחד כולו בהם מבלי חלק ונחלה בקרקעות, ושלא יצא השדה לחרש ולזרע ולחפר בורות להשקות, וכל זה סבה אליו להוציא עתותיו על כל פנים ללמד חכמות ולהבין דרכי הא-ל הישרות, והמה יורו משפטיו לאחיהם בכל מדינה ומדינה ובכל העירות, ועל כן בהיות השבט הזה נבחר הוא וזרעו לעולם אל עסק החכמה והתבונה, וכל ישראל צריכין לבקש תורה מפיהם ולהסכים דעתם וללכת אחר עצתם ככל אשר יורו אותם, היה מרצונו שיספקו להם אחיהם כל מחיתם, פן תתבלע חכמתם בחסרון חוקם. ומן היסוד הזה באה על כל ישראל האזהרה כפולה בזה הכתוב, השמר ופן, לבלתי עזבם ולבלתי התרשל כלל בכל ענינם... וכדרך מלכי ארץ ושריה, יביאו להם עובדי האדמה מכל אלה בחגים, הזהרו בני ישראל לעשות כמו כן ללוים, ועל זה נכפלו כמה אזהרות בכמה מקומות... (ראה מצוה תנ)

שלא יטול כל שבט לוי חלק בארץ, זולתי הערים הידועות ומגרשיהן, כמו שמבואר בכתוב, ועל זה נאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה. משרשי המצוה, כדי שיהיה כל עסק השבט הזה בעבודת הא-ל ברוך הוא, ולא יצטרכו לעבד את האדמה, ושאר השבטים נותנין להם חלק מכל אשר להם, מבלי שיגעו הם בדבר כלל. (שופטים מצוה תקד)

שלא יטול כל שבט לוי חלק בבזה במה ששללו ישראל בהכנסם בארץ, ומה שישללו מאויביהם אחרי כן, ועל זה נאמר לא יהיה לכהנים וגו' חלק ונחלה... משרשי המצוה, לפי שהם משרתי השם, לא נאה להם להשתמש בכלים החטופים מיד בני אדם במלחמה בחרב וכידון, כי לא יבא בית השם רק דבר הבא דרך שלום ויושר ואמונה, ולא שידאב עליו לב איש ואשה. (שם מצוה תקה)

בעל הטורים:

נתנים נתנים המה לי - בגימטריא שאלה לא עשו עגל של זהב. (במדבר ח טז)

יורו משפטיך ליעקב - שיפוצו בכל ישראל ללמוד תורה, וכן אמר יעקב ואפיצם בישראל. (דברים לג י)

הרקאנטי:

ונתת את הלוים לאהרן ולבניו וגו', הלוים הם נתונים לכהנים כאשה הנתונה לבעלה, ומטעם זה הכהן נוטל ידיו מן הלוי בעלייתו לדוכן, כמו שנבאר במקומו בגזירת הא-ל. וזה טעם הקרב את מטה לוי לפני אהרן הכהן ושרתו אותו, וטעם ושמרו את כלי אהל מועד, כטעם סביב לאהל מועד יחנו, כי השכינה מוקפת מהם כטעם ששים גבורים סביב לה, עשרה בכל קצה מו' קצוות, וכשתשים עוד י' נגד הקו האמצעי יהיו ע', והן ע' המלאכים המקיפים את כסא הכבוד הממונים על שבעים אומות...

ואני הנה לקחתי את הלוים וגו' תחת כל בכור, וגו' כי לי כל בכור ביום הכותי וגו', לפי שמכת בכורות היתה על ידי מדת הדין, כאשר בארנו, על כן בחר לחלקה הבכורות כמו שרמזנו במקומו, ובכורי ישראל שניצולו הוצרכו לתת כפרם אליה. והנה לוים שהיו מכחה וחלופיה נכנסו תחתיהן, והיו פקודי הלוים שנים ועשרים אלף לכבוד כ"ב אותיות שבתורה, וכתיב במנינם ויהיו אלה בני לוי בשמותם, הבן מלת אלה, וכבר פירשתי... (במדבר דף עא)

קח את הלוים וגו' כאן נבחרו הלוים לעבודתם, וכבר ידעת כחם, ועל כן הם ממונים על השיר, כמו שכתוב ובלילה שירה עמי... (בהעלותך דף עד, ועיין שם עוד)

דרשות הר"ן:

ובזה הענין יסתלק ספק גדול שיש לשאול ולומר, הנה השי"ת צוה שיהיו הלוים מיוחדים לעבודת המשכן תחת הבכורות, ואמר שראוי שיהיה שכר הלוים מוטל על ישראל לפרע, מפני שזהו בכל בכורות ישראל כאשר ניצולו ממכת בכורות, וכיוון שזכו בהם, והם בפשעם נפסלו מעבודתם, ראוי שיהיו שוכרים אחרים תחתיהם, והוא אומרו כי נתונים נתונים המה לי וגו'... (דרוש ח)

...והנה רוב השופטים היו משבט לוי, לפי שהם היו יותר פנויים מצד שלא היו טרודים בעסקיהם, כי לא היה להם חלק ונחלה עם ישראל, וכן שנינו בספרי ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט, מצוה בבית דין שיהיו בהם כהנים ולוים, וזהו שאמר הכתוב יורו משפטיך ליעקב, ולפיכך התחיל הכתוב בסדור ותקון ענינם, ואמר שאין ראוי שיהיה לכהנים חלק עם ישראל בעבור שלא יטרידם עסקם בנחלתם מהשלים כל מה שצריך במקדש שיהיו פנוים בלמוד התורה למען ישפטו העם משפט צדק, וזכה להם מהקרבנות הנעשים במקדש... והנה זה כולל כל צרכי האדם ההכרחיים, כי הנה יש להם תרומות ומעשרות דגן ותירוש ויצהר, ומזבחי הקדש בשר ללפת בו את הפת, ומראשית הגז יסתפקו במלבושים הצריכים להם, כי לצורך מלבושיהם זכתה אליהם תורה ראשית הגז, מפני זה אמרו בחולין ל"ז, כבשים שצמרן קשה פטורים מראשית הגז, שנאמר ומגז כבשי יתחמם... אבל ידוע שיזדמנו לאדם הוצאות מקריות יוצאות מהסדור המורגל, לפיכך זכתה להן תורה קצת דברים מקריים שאינם תמידיים, כשדה חרמין וגזל הגר, ובזה השלימה התורה כל צרכיהן... (דרוש יא)

עקדה:

שמעון ולוי אחים - חטאו בהיפך ראובן בעצה מתונה בשכם, וגם בפחזות במכירת יוסף, והוציאו משפט חמס, וזה שאמר בסודם ובקהלם וגו'. ארור אפם - קלל שני הענינים האלו, לחסר אותם, ושלא ימצאו באותו שיעור במקום אחד. (בראשית מט ה וז)

...בא לוי ותיקן חטא דור המבול בזמה, ונסתכן עבור אחותו דינה בזה, וחזרה שכינה לגלגל נוגה ואל ענין הזיווגים. בא קהת ותקן זדון וגובה לב דור הפלגה, כי היה ראש ופרנס ישראל במצרים, ולא שינו שמם ודתם שם, וחזר לכוכב, שלא ירגיל ביניהם הפירוד להחלק לבם מאביהם שבשמים, בא עמרם ותקן חטא סדום, וגמל חסד עם ישראל להחזיר את אשתו, וחזר לגלגל לבנה, ובא כל חודש להכות את מצרים ולהחיש את הקץ. בא משה ותקן מה שרדף אמרפל אחר אוהב ה', כי נטה אל ה' בכל לבבו ואהב את אוהביו, ומסר נפשו עליהם, וחזרה שכינה לארץ... (שמות א א)

אברבנאל:

ואני הנה - שלא ישאר בלב משה ספק שהלוים נבחרו בעגל תחת הבכורות, וחתם אני ה' המשגיח בבני אדם, ורוצה להעניש הבכורות ולגמול ללוים. (במדבר ג יב)

...מה שהלוים היו מועטים כל כך, נראה שה' הרבה את בני ישראל בהשגחתו, כדי שיוכלו לכבוש הארץ ולעבדה, ושבט לוי נתרבה רק לצרכו, דאם לא כן ממה יתפרנסו... (שם ג יד)

...עכשיו מסביר המעלה הג' שהם הלוים, שצריך לחנכם ולמלא את ידם, ככל אדם העולה לגדולה, שצריך לרישומים. והוצרכו לניקוי מכל חטא וטומאה, ופר לחטא השבט, ופר שני לעולה שהיא על התקרבות לאלקים. והיות והם כפרה לישראל הוצרכו לסמיכה ולתנופה. והתנופה השניה היא שיהיו זריזים בעבודה, ומשועבדים לאהרן ולבניו. (שם ח ו)

ובאלה לא היה איש - כתב זאת אחר כל המנוים, שנראה שגם מהלוים נטו אחרי המרגלים ומתו במדבר, רק נשארו אלעזר ואיתמר שלא תכלה כהונה. תדע שגם משה ואהרן לא נמלטו מהגזרה, דאם לא כן היתה התורה מפרסמת, כבעגל, שהלוים לא חטאו בזה. (שם כו סד)

ספורנו:

ארור אפם - יחסר אפם בשפלותם וקושי מזונותיהם על ידי חלוק ותפוצה, אמנם הכהונה נשארה לבכורות עד שזכו בה בני לוי. (בראשית מט ז)

אלה ראשי - בדין מינם לשרים, שהיו נכבדים מכל האומה, ולא היו מראובן ראויים להקרא בשם, זולתי בניו שמכלל ע' נפש, שכבר מתו בדור ההוא. אבל לוי שהאריך ימים גדל גם בני בניו להבין ולהורות, וכן קהת ועמרם. ואהרן ואלעזר נשאו מבנות החשובים. (שמות ו יג)

נתונים נתונים - נתונים מעצמם שנתנו עצמם לעבודתי, כמו שכתוב ויאספו אליו כל בני לוי, ונתונים גם מתוך בני ישראל, שיתנו מחיתם במעשר ראשון, שתהא עבודתי נעשית על ידי כולם. תחת פטרת - שהיתה העבודה מוטלת עליהם, כי לי - היתה קודם עבודה עליהם שהם הנכבדים בביתם... (במדבר ח טו)

ואתנה - אחר שנתונים מעצמם לעבודתי נתתים לאהרן לעבודתי. לעבוד - העבודה הראויה לבכורות, ולכפר - בקבלת מעשרות שיוכלו לעבוד יכפרו על בני ישראל, שגרמו בעגל שאמאס בכוריהם. בגשת בני ישראל - יחטאו אם יניחו זר לגשת. (שם שם יט)

ברך ה' חילו - ברך נכסיהם שיספיק מעט עסק בהם, ויהיה להם פנאי להבין ולהורות. ופעל ידיו - עבודת המקדש... (דברים לג יא)

מהר"ל:

אמנם שבט לוי מפני שהיה קדוש, ומי שהוא קדוש הוא נבדל ממעשה החומר, כמו שנתבאר לך, וכל זמן שהיו כלל ישראל בשיעבוד לא היה ראוי לשבט לוי להיות הם מושלים על המצרים, מכל מקום זכות עצמם וקדושתם הועילה, שלא היה ראוי שיהיו מושלים מצרים על שבט לוי הקדוש והנבדל, ואיך יהיה מושל עליהם החומר הגרוע הזה הם המצריים, עד שהיו ישראל ראוים להגאל, ואז הוציא הקב"ה הגואל משבט מושלים, הוא שבט לוי, אשר הוא קדוש ונבדל, ואז היה מושל על החומר הם מצרים אשר נמשלו לחמור, ולפיכך יצא משבט לוי משה רבינו ע"ה, אשר הוא הצורה השלמה, והוא נבדל מן החומר כאשר יתבאר... (גבורות ה' פרק טז)

לכו לסבלותיכם - פירשו רז"ל בשמות רבה, שבט לוי פנוי היה מעבודת פרך... וזה כי שבט לוי היה שם קדושה נקרא עליהם אף במצרים, ובחיי יוסף היה פוטר את שבט לוי מן מס המלך, שכל אדם מוטל עליו עבודת המלך זולתי הכהנים שהם כהנים לכל אומה ואומה, ושבט לוי היה נקרא עליהם שם כהנים, ועובדים להקב"ה, והיו פטורים מן עבודת המלך, ואף אחר כך נשאר הדבר, ולא הטיל עליהם עבודת פרך, ועוד יש בזה טעם נפלא למה לא היה עבודת פרך על שבט לוי, כי אין ראוי שישעבדו מצרים בשבט לוי, שהם קדושים לה', שאיך ימשול על אשר הם קדושים לה' זרע חם המקולל. (שם פרק ל)

אלה ראשי בית אבותם, התחיל לספר יחוסם מראובן, כלומר שיצאו משבט לוי שלישי לשבטים, והשלישי תמיד יותר מוכן לקבל השלימות בעבור שהוא מספר שלם, כי האחד אין בו רבוי ואינו נקרא מספר... ובעבור שהשלישי הוא מספר שלם מוכן הג' יותר לקבל השלימות, ולפיכך הובחר לוי שהוא השלישי להיות יוצאים ממנו הגואלים בעבור הכנתו, שיש לשלישי אל קבלת השלימות... ואחר שהובחר שבט לוי להיות יוצאים ממנו גואלים, הובחר מבני לוי השני, דהיינו קהת, ומבני קהת הראשון, הוא עמרם, ומבני עמרם השלישי, מרים אהרן ומשה, וזה כמו שאמרנו למעלה, שהשלישי יש בו הכנה אל קבלת השלימות... (שם פרק לא)

...לוי היפך הגוזל החומד ולוקח שאינו שלו, ולוי הפכו, שהרי כל שבטו לא היה להם חלק בארץ ונחלה בביזה, ה' הוא נחלתו, ולכך היה לוי נבדל מעניני הממון ורדיפת הממון, ואפילו מה שראוי היה לחלקו לא היה לו, ואם לא היה מוכן שבט לוי לדבר זה, לא נתן לו הקב"ה דבר זה, רק היה מסתפק משלו. ואין לומר שבטו בלבד אבל לא הוא עצמו, שדבר זה לא יתכן, כי אם לא זכה שבטו למדה זאת מאביהם, לא זכה שבטו לזה, כי שם לוי לכל השבט, ולכן הוריד השכינה לרקיע שלישי. קהת נגד עבודה זרה, ומשפחתו עובדים בגופם להשי"ת, שהם היו נושאי המקדש, וכל זרעו היו עובדים אל השי"ת בגופם, לא כמו בני גרשון ומררי שהיו להם עגלות, וזהו נקרא עבודה דבר שיעבוד בגופו, וכן מזרעו הכהנים שעליהם העבודה בעצם, ולפיכך הוריד השכינה לרקיע ב'. בא עמרם והיה צדיק גדול, עד שלא חטא ועל ידו לא באה מיתה... ולפיכך הוא נגד קין שהוא היה תופס אומנות של נחש הקדמוני, והביא המיתה לעולם, נמצא עמרם כולו חיים וקין כולו מיתה, לכך הוריד השכינה לרקיע הראשון. בא משה והיה צדיק, שפירש מן האשה, בזה תדע שלא היה החמדה עם משה, שאילו היתה החמדה עם משה לא היה ראוי שיהיה פורש מאשתו כדי שלא יבא לידי חטא, ולכך היה נגד אדם הראשון שהיה בעל חמדה, ולכך הוריד השכינה לארץ... (שם פרק סו)

...כי אין ספק כי המשפט והדין יש לו כח יותר, ואין כח וחוזק הדבר רק באמצע, לא בתחלה שעדיין אינו בכחו, ולא בסוף שכבר אינו בכחו, רק האמצע יש לו כח, ולכך הלוים אינם כשרים לעבודה רק מבן שלשים עד בן חמשים, וכידוע שמדת הלוים מדת הדין, ולכך ראוי שהיו בתוקפם ובחוזקם, ולא כאשר הם דרדקי, ולא כאשר הם זקנים, רק כאשר הם בעיקר כחם באמצע ימיו... (נצח ישראל פרק יג)

לכו לסבלותיכם - ומה ששבט לוי נשתעבד, שהיה חלק גבוה, שיעקב נתן אותו למעשר, וגם פרעה היה ירא לשעבד את כולם, שלא יבא עליו וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, לכך לא קיים גר יהיה זרעך, כל זרעך. (גור אריה שמות ה ד)

של"ה:

והנה יש לכאורה קושיא חזקה, שבט לוי שהוא שבט הנבחר המקודש מאין היו נשמותיהם מאחר שכבר נטלו ישראל הס' רבוא נשמות שהם ס' רבוא אותיות התורה. דע כי מדה הראשונה מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן היא כלל ופרט, ואמרו אין בכלל אלא מה שבפרט... ואין בכלל אלא מה שבפרט, רק בפרט הוא נגלה ובכלל הוא בנסתר, וכבר אמרו בענין מעשה בראשית אפילו בבריאה הגופנית הכל היה בכלל, כי כל הנבראים נבראים ביום הראשון, ואחר כך יצאו למיניהם דבר יום ביומו... כן הענין באותיות התורה, שהם ס' רבוא הם הפרט מהכלל, כי הכלל מאלו ס' רבוא הם כ"ב אותיות התורה, כי לא תמצא שם בס' רבוא כי אם אות מאותיות כ"ב, ואלו כ"ב אותיות הם יוצאים מכלל שעל גביהם, דהיינו אך אות אל"ף... על כן היו הלוים כ"ב אלף, כי הם כלל ששים רבוא, ונקוד על אהרן שלא היה במנין הלוים, כי הוא היה כלל הלוים. והענין קרוב למה שכתבנו בפרשיות הקודמות, כי ישראל בסוד נפש ולוים בסוד רוח, והכהן בצד הנשמה... (תורה שבכתב קרח, ועיין שם עוד)

רמח"ל:

והנה עכשיו תבין ענין הכהונה... והנה הכהן הגדול הוא שורש הכהונה, ומשם נמשכין כל הדברים של העבודה, ואפילו הלויה נמשכת משם, ולכן אינו צריך לוי גדול, כי הלוים נקשרים בכהנים, ושורש הכל כהן גדול. אמנם על כל זה גם ללוים נמצא ראש פרטי והוא סגן הכהנים, פירוש שהכהן גדול הוא לצורך הכהונה, והסגן לצורך הלויה, ולכן כתיב ומשמרתם ביד איתמר בן אהרן הכהן, וסג"ן עולה גימטריא יב"ק עם הכולל... (אדיר במרום דף סב, ועיין שם עוד)

כלי יקר:

שנים ועשרים אלף - להורות שזה מספר מחנה שכינה, ויש אומרים שלא נתרבו, כדי שיקל לישראל לפרנסם, וזה רחוק, שביד ה' לפרנס גם רבים, ויש אומרים שהארון מכלה בהם, וזה כרמב"ן, מקללתו של זקן... ולי נראה ששבט לוי גרשו נשותיהם במצרים, שאלו שעבדו לא יכלו לעמד בלי נשים, וכחז"ל שפרו ורבו בשדה, אם כן לא גרשו בשעת הגזרה, ומהיותם מועטים בחר ה' בהם, כדמצינו בכמה מקומות. (במדבר ג לט)

קח את הלוים - ובתנחומא מסיק קח לשמי, לשם שררה, ויתן הוא לשעבוד, מסירת גופם לכפרה ולטורח עבודה, ושאשמת העם בראשיהם, ועל כך הסמיכה, שהם קרבן העם וכפרתם, שליעקב היו י"ב בנים ומנשה ואפרים, צא מהם ד' בכורות נשארו מהם י', ונתן את לוי לב' מעשרות, גופם לעבודת הקדש, ונפשם לכפרה, וזה שאמר נתונים נתונים. ומצד השי"ת כתב בהם לקיחה של שררה, שנתן להם השררה שהיתה בבכורות. (שם ח ו)

האומר לאביו ולאמו - שהעוסק בתלמוד תורה פטור מכבוד אב ואם, וכן לא נענש יעקב על י"ד שנים שנטמן בבית עבר. ואת בניו לא ידע - כבעירובין מ"ד שחורות כעורב, במי אתה מוצא דברי תורה, במי שנעשה אכזרי על בניו כעורב. (דברים לג ט)

 

אור החיים:

ויברך אותם... על דעת חז"ל עתידה עבודה לחזר לבכורות, ומשקבע לראובן שם הבכורה עתיד לעמוד ולשרת, ולכן השתדל יעקב לקנות הבכורה, וגם הלוים ישארו, וברכת שמעון ולוי היא שקלל לתגבורת המקלל (האף), וכן מה שחלקם. (בראשית מט כח)

כל פקודי הלוים - עיין מה שכתב הרמב"ן על מעוט הלוים, ואין נראה שהיה מכעס הזקן, דמצינו בדברי הימים שנתרבו אחר כך פי ד' ויותר, מה שאינו כן בישראל... אלא שגרשו נשותיהם במצרים למען לא ילדו לבהלה, וגם אין לבני מעלה להפקיר בניהם בשדה, או מפני שאסור לשמש בשני רעבון, ורק עמרם החזיר אשתו על פי הדבור. (במדבר ג לט)

נתונים נתונים - ב' פעמים, שלא יוכל המקבל לומר אי אפשי במתנה, לכפר - מתחלואי הנפש המסובבים מהחטאים, בגשת בני ישראל - אף על פי שיגשו רק יחידים, העון על כולם, כבקרח, שהוצרך להתפלל על כל העדה. (שם ח יט)

כי שכר הוא לכם - ואין בו קדושה, ולחז"ל שאם אמר בן לוי שאינו עובד עבודה אחת אין לו חלק. (שם יח לא)

אשר ניסיתו במסה - וראית ששכך אפם מעת יעקב. האומר לאביו - ולפי שאין נושאים פנים ראוי למנותם שופטים לישראל. (דברים לג ח וט)

תניא:

...ותתלהב הנפש ליקר תפארת גדולתו ולאסתכלא ביקרא דמלכא כרשפי אש שלהבת עזה העולה למעלה, וליפרד מהפתילה והעצים הנאחזת בהן, והיינו על ידי תגבורת יסוד האש אלקי שבנפש האלקית, ומזה באה לידי צמאון, כמו שכתוב צמאה לך נפשי, ואחר כך לבחינת חולת אהבה. ואחר כך באה לידי כלות הנפש ממש, כמו שכתוב גם כלתה נפשי. והנה מכאן יצא שורש הלוים למטה, ולעתיד שהעולם יתעלה יהיו הם הכהנים, וכמו שכתב האר"י ז"ל על פסוק והכהנים הלוים, שהלוים של עכשיו יהיו כהנים לעתיד, ועבודת הלוים היתה להרים קול רינה ותודה בשירה וזמרה בניגון ונעימה בבחינת רצוא ושוב, שהיא בחינת אהבה עזה זו כשלהבת היוצאת מן הבזק... (לקוטי אמרים פרק נ)

הכתב והקבלה:

אשר ילדה אותה ללוי - אולי היו ללוי שתי נשים, עדינה כבספר הישר, ואותה. (במדבר כו נט)

אשר ניסיתו במסה - גדלתו במסה, שלא השתתפו בתלונה, תריבהו - הרבית גדולתו, מלשון רב, כי פעלי ע"ו ול"ה מתחלפים ונראה לפרש כל הפסוק על מסה ומריבה, ורוצה לומר שזמן קצר אחר עמדם בנסיון במסה, באו עם בני ישראל בריב על דבר העגל, ו"על" בא על סמיכות הזמן. (דברים לג ח וט)

מלבי"ם:

מלאו ידכם - הודיע להם שעל ידי כן ימלאו ידם להתחנך להיות תחת הבכורות, שהם לא נתאספו אל משה, וידע שידחו מלהיות משרתי ה', כי איש - מכם יתחנך לעבודת ה' על ידי בנו ואחיו, ועל ידי כן לתת עליכם ברכה - כמו שכתוב ברך ה' חילו וגו'. (שמות לב כט)

הקרב את מטה לוי - למעלה אמר ואתה הפקד את הלוים, היינו לשאת את המשכן, להקימו ולפרקו, שתחלה נעשה כל זה על ידי משה, לכן אמר ואתה הפקד, ופה הודיע שיקריב אותם למדרגה יותר קרובה אל ה' בשיהיו משרתי אהרן, שכולל גם כן את השיר שהיה חלק מן העבודה. (במדבר ג ו)

והניף - הנה היו בלוים שתי תנופות, א' על ידי אהרן וא' על ידי משה, וכל אחד היה לה הוראה אחרת, כי נעשה בלוים שני ענינים, א' מה שבני ישראל נתנו אותם לה', היינו שעד עתה היתה העבודה בבכורות, ועתה נתנו בני ישראל את הלוים חלף בכוריהם שיכנסו תחתם לעבודה בעניני עבודת ה' ששייכים ללוים, כמו השיר ודומיו, ולצורך זה הניף אותם אהרן, ומפרש שהיה מאת בני ישראל. והעמדת - ענין ב' היה בלוים מה שנתנו אל אהרן לעזר אל הכהנים בעבודתם, כמו שחיטה והפשטה, כן במשא המשכן, שעד עתה היה זה מוטל על כלל ישראל, ועל זה העמיד אותם משה לפני אהרן ולפני בניו למסרם אליו... (שם ח יא, וראה שם עוד)

ונראה שכהן שאינו בר עבודה מותר לשיר, שהוא עבודת הלוים, או ששוררו בכלי, שזה מותר גם לישראל. (יחזקאל מ מד)

רש"ר הירש:

...הנימוק שהניע את שמעון ולוי, והמטרה ששאפו אליה, היו קדושים ומוצדקים. הרוח שפעמה בלבם היתה הכרחית למשפחה שגדלה לאומה בתורת "יעקב", וניטל עליהם לסבול כל קושי וכל השפלה, ועם זה נועדה לזקוף את קומתה מתוך אצילות הדעת וגמישות הרוח להליכה הנצחית שאין כמותה דרך כל דברי הימים... (בראשית לד כה)

באופיים של שמעון ולוי מתגלה קו, שהיה מכשיר אותם ביחוד לעמוד בראש ההנהגה העתידה. הם אחים, והם גילו רגש אחוה במדה יתירה, עוול שנעשה לקטן שבמשפחה הרי הם חשים בו, בלא כל אנוכיות, אולם כלי חמס מכרותיהם... (שם מט ה)

הלוי - בפעם הראשונה אנו נתקלים כאן בשם לוי כציון תכונת אופי. להיות לוי פירושו להיות חזק, אמיץ והחלטי, תכונות אלה מאפיינות את אחיך אותו לא אצטרך לבקש הרבה... (שמות ד יד)

...מדוע לא ראו-בן, ולא שמ-עון היו ראויים להבחר, כי אם לוי בלבדו. כי נמחיש לעצמנו את הגיגיו ורגשיו, את אומץ לבו העז והלוהט במילוי חובה, אשר השיב את איש לוי בתקופה של אימה וחרדה אל זרועות בת לוי. ונמחיש לעצמנו את מועקת החרדה אופפת התקוה, ואת זיק התקוה מנצנץ מתוך פחד ואת ההכנעה הגמורה בה הפקידה יוכבד את עצמה ביד ה', עת היתה אם למשה, או אז נדע לשער, מה השפעה נודעה לרגשות אם אלה על האיש, אשר מרגלית טובה אחת עתידה לפאר את אופיו ולהכשירו במיוחד לשליחותו הנעלה, היא מדת הענוה. (שם ו כ)

לאחר שביצעו הלוים את מעשה הצלת התורה, אמר משה אליהם מלאו ידכם היום לה', הווה אומר, המשיכו גם להבא להיות מה שהתחלתם להיות היום, עשו עצמכם לקנאים ולבאי הכח של תורת ה', לשם כך אין אתם זקוקים למינוי מיוחד, לקריאה מיוחדת... (שם לב כט)

באחד בניסן היתה חנוכת המשכן, בב' בו שחיטת פרה אדומה, ובג' בו חנוכת הלוים. ההזיות שלהם רומזות, הראשונה היא להעלות את האדם מהצד הצמחוני-מיני של חיי תענוגות מתוך חיים באי-החופש המוסרי, וההזאה השניה היא להעלות את האדם הפועל אל החופש המוסרי. העברת תער רומזת על העברת כל אנוכיות, כדי לעמד לשרות העם, ג' תנופות אמורות כאן, כי הלוים נתונים מישראל לה', מה' לאהרן, ומאהרן לעבודת המקדש. (שם ח ו)

נתונים - הכלל דורש מהפרט התעסקות למען ישובו של עולם, ותמורת זאת הכלל מחויב לתת לפרט חלק באושר ובשגשוג הכללי. כאן משחרר ישראל את הלוים מעבודה למען הקיום הסוציאלי של האדם, הם ניתנים במתנה לה', והעם מתחייב לדאג עבורם. לכפר על בני ישראל - הלוים במקום הבכורות מזכירים תמיד את חטא העגל, את המרחק שבין מצבו של העם ליעודו, ואת הצורך התמידי בחינוך... (שם שם טז ויט)

לפני העדות - המעיד על המקור האלוקי של התורה, ולבל יבואו לטעות ולשוות לתורה מקור אנושי, הוגבל העם מעל העדות על ידי הכהנים והלוים, וגם אלו מרוחקים מהמקדש, וצריכים קדוש והכנה לפני גישתם אליו. (שם יז כה)

הבדיל ה' את שבט הלוי - הבדלת שבט עובדי ה' היתה גם כן הבטחה לעתיד העם, על ידי זה הובאה לעם ההכרה על אי שלמות עצמם, ועם זאת הבטחה על עתידם. (דברים י ו)

השמר לך פן תעזב את הלוי - בל יבזו את הלוים הנחוצים לקיומה של האומה, בראותם בהם אלמנט בלתי פרודוקטיבי. (דברים יב יט)

והלוי אשר בשעריך - הכוונה היתה שהלוים לא יתרכזו בעריהם, כי אם יגורו מפוזרים בין הקהל. אשר בקרבך - עליך לקרבם אל משפחתך, ואת שניהם, הלוים והעניים, עליך לקחתם אתך לירושלים. (שם טז יא)

העמק דבר:

שני בני יעקב - בדעות שונות, האחד לקנא לכבוד בית אביו, והשני בקנאת ה' בלי שום פניה, ובזה יש לכוון הרבה הזמן והמקום, דאם לא כן מקלקל הרבה, ויעקב הוכיחם על זה. (בראשית לד כה)

אלה ראשי - אחרי שצירף את אהרן לכל השליחות, וגדולתו היתה כי הוא משבט לוי, על כן מייחס כל השבט, להודיע כח השבט, אבל משה אין גדולתו מהשבט, אלא שהיה מסוגל לתורה ממנו, וכח התורה גדול מכל יחס, כדשנינו במסכת הוריות. (שמות ו יד)

כל פטר רחם לי - כבר ביארנו למעלה, שההכרח לקבע אנשים מוכשרים להתקדש ולהדריך את העם, ואחר העגל נתמנה לזה שבט לוי, וסלקא דעתך שנתבטלה קדושת בכורה לגמרי. (שם לד יט)

ויעש בצלאל - וכן לדורות מעשה התורה שהיא הדרישה והחקירה והחקיקה נמסרו לשבט יהודה, ומהם ניתן ללוים להורות ולתקן למעשה. (שם לז א)

והיו לי - שלא יתחלפו לעולם, ושיהיו מופרשים ומובדלים לה', ולא לצרכי עצמו וביתו, הקדשתי לי - והפדיון שבפרשת בא היה רק להתירם להשתמש גם לחול, ומכל מקום היו מופרשים לעבודת הכהונה... (במדבר ג יב)

שומרי - בני קהת היו מרובים מהשאר, שהם שמרו במצרים מה שקבלו על עצמם, וכל עבודתו - קאי על הפרוכת, שהיו עושים חדשים, כבמסכת שקלים, והיתה סגולה לעסק התורה כמו מעשה הארון. (שם שם כח)

ולקחת את הלוים - הלקיחה היא, שהיה למשה לומר לישראל פדאך בן לוי זה. (שם שם מא)

וטהרת אותם - שיהיו מצוינים בטהרה, וכן בבית שני היו תלמידי חכמים מצויינים מעמי הארץ ונושאים קדושת התורה ואפני קיומה, כמו שהיו הלוים נושאים קודם וכביבמות פ"ו, בראשונה לא היו מעמידים שוטרים אלא מהלוים... (שם ח ו)

והקרבת - שיהיו הלוים מוכנים לדבר ה' לפני שיקהלו בני ישראל. כל עדת - שנצטוו לסמוך על הלוים, והלוים במקומם כקרבן... (שם שם ט)

והנפת - תנופת הרוח, על ידי שתעמידם לפני אהרן ובניו יכשירו עצמם להגביה לבם בדרכי ה', וישיגו צורה אחרת. והבדלת - להיות מובדלים ומופרשים בהנהגתם לשם ה'. והיו לי - כל מעשיהם ומחשבותיהם לשמי, ושיתנהגו בחסידות להיות מרכבה לשכינה. (שם שם יג ויד)

וטהרת - הקריבה לקדושה גורמת טומאה על ידי גאות, וכמו שאירע אחר כך לקרח, לכך צריכים טהרה. והנפת - כשיעבדו צריכים עוד להניף דעת לידיעת ה' ואהבתו שלא יכשלו... (שם שם טו)

ולכפר על בני ישראל - הם יתפללו עבורם ובזכותם ינצלו מעונש, ולא יהיה - ועוד יועילו שלא יניחום לגשת, או בשעת קרבן ישמרו שיזהרו כראוי ויורום איך יעמדו. (שם שם יט)

המעט מכם - שאתם מוכשרים להשיג רוח הקדש ונבואה על ידי שהבדילכם למשכן ה', ולעמד לפני העדה - בכל דבר שבקדושה בין אדם למקום, וכל זה גורם אהבת ה'... (שם טז ט)

והשכותי מעלי - ...גם רצה להוכיח בזה, שבחירת לוי היתה מתחילת הבריאה, רק שיצא לאור אחר כך, כמו בחירת ישראל ולא שבא במקרה על ידי העגל או על ידי תפלת משה. (שם יז כ)

שומרי משמרת - שמרו במשכן מה שהיה משמר בישראל, דהיינו למוד התורה, ובעבר הירדן נתן ללוים כח פלפולה של תורה, ומדריכים את ישראל, ושומרים מכל ריב ונגע... (שם לא ל)

בעת ההיא הבדיל ה' - ...ונראה שכאן מספר שביטבתה או במוסרה הבדילו עצמם לישא עול תורה ולהיות פרושים... ובנחמיה: הלוים המבינים בתורת ה', ולכן קראם מכאן והלאה הכהנים הלוים, ששניהם נתייחדו לכך, וזה שאמר ויתנה לכהנים הלוים הנושאים את ארון ברית ה' (דברים ל"א) על עמלה של תורה, וכשם שנשיאת הארון בנס, כן קיומה של תורה בישראל... (דברים י ח)

והלוי - יענגנו כנפשו, אשר בשעריך - ממונה לתורה, והם שוטרים הלוים, כי אין לו חלק - תענוגות חוץ מההכרחי, ואין לו מעשר שני. (שם יד כז)

אתה והלוי - תלמיד חכם שבבית. (שם כו י)

אל הכהנים בני לוי - כדפירשנו מורה רק על תלמיד חכם, ומפני שקדושת כהנים מסייעת לעמל תורה ייחד להם הנתינה, ומשלא כתב הלוים, למדו בהניזקין שקריאת התורה כהן ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. (שם לא ט)

משך חכמה:

ויצום אל בני ישראל - אולי היו מישראל במצרים שרים, ששעבדו ישראלים שנמכרו להם, והם ראובן שמעון לוי, שכולם לא נטלו לכן חלק בארץ ישראל עצמה, ולכן ייחס פה אלו ג' שבטים, וציוה ישלחו את אחיהם לחפשי... ויתכן שאלו ג' שבטים לא נשתעבדו כי יעקב ריחקם, ואילו היו משועבדים היו נטמעים, ומדמים שאין להם חלק בישראל. (שמות ו יג)

וסביב למשכן יחנו - הנה קיימא לן דבעל קרי אסור במחנה לויה, ואם כן איך שמשו בני לוי מטותיהם? אלא שומרי המשכן היו סמוך למשכן, ונשיהם וטפם חונים סמוך למחנה ישראל, ולכן היה בין מחנה לויה למחנה ישראל מהלך מיל... (במדבר א נ)

כי הבדיל אלקי ישראל - יתכן שהובדלו כבר במצרים, שלא נשתעבדו, והיו מקימין שם המצוות. ולדעתי היו השוטרים מהם, כבימות ריש יש מותרות, לא היו מעמידין שוטרין אלא מהלוים, ואם כן היו מזוככי השכל וראויין לעבוד עבודת ה'. (שם טז ט)

וירא פנחס - הטעם שכאן לא קנאו הלוים כבעגל, כי שם עדיין לא נבחרו לעבודת ה', וכאן יאמרו שלכבוד עצמם הם מקנאים, מה שאינו כן בפנחס שעדיין לא נתכהן, ואדרבא יוכל לקנא בעבודת המשכן. (שם כה ז)

כל ימיך - אפילו אם ירחיב ה' את גבולך ותקבל נחלת קיני קניזי וקדמוני, והלוים יקבלו נחלה ואין להם מעשר, גם אז תתן להם מקדשים ותשמחנו. (דברים יב יט)

לכהנים הלוים - שהמלך נוטל חצי הבזה, והלוים אינם נוטלים חלק בבזה, ולכן אין מעמידין מלך משבט לוי, שלא ילחם ברצון טוב. (שם יח א)

שפת אמת:

בפסוק שמעון ולוי אחים, בסודם אל תבא נפשי פרש"י כשנתקבצו שבטו של שמעון ואמרו למשה רבינו ע"ה, בת יתרו מי התירה לך וכו'. ולמה הוצרך רש"י לפרסם דיבורם לגנות חס ושלום. אבל מאחר שנקרא סוד, אם כן לא היו באים בעזות פנים כרשעים חס ושלום, רק שהיו רוצים לקרב כחות הסט"א להקדושה, ורצו גם כן לעשות כמעשה משה רבינו ע"ה, אבל לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. ובאמת היה לשבטים אלו כח גבורה והיו יכולין להעלות הכל לקדושה, וזה שאמר אחים, כמו שכתוב אחות לנו קטנה, דרשו חז"ל מלשון איחוי ודביקות. אך כח זה צריך להיות מתוך כלל ישראל, לכן אמר אחלקם ביעקב וגו', ונשאר זה הכח לשבט לוי, ומשה רבינו ע"ה שהיה רבן של כל ישראל... (ויחי תרמ"ז)

ובמדרש, בני לוי שקירבו את עצמם לי, אא"ז מו"ר ז"ל הגיד, כי ודאי היה גם בכל ישראל שלא חטאו, רק לקרב ולומר שהוא לה' זה לא היה רק לשבט לוי וכו', כי באמת בכל אדם יש נקודה אמיתית ורצון אמת להשי"ת, ורק שנכסה ונסתר ברצונות אחרים, ועל זה כל היגיעה לבא לאמיתות הרצון כנ"ל... (במדבר תרל"ב)

אא"ז מו"ר ז"ל אמר על מה שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי, כי הגם שהיה בודאי כמה בבני ישראל שלא חטאו, רק שלא היה להם הכח על ידי החטא שנעשה בישראל להכניס עצמם בשם מי לה' אלי. ובני לוי שהיה בהם דביקות עצום, שעל זה נקראו בני לוי, לא נתרשל ידם על ידי החטא, וכענין שכתוב על כל פשעים תכסה אהבה, זה הוא בהאדם עצמו גם כן כפי אהבה ותשוקה שבו להשי"ת אינו מתפעל על ידי קצת שפלות שבו, והאהבה מכסה החסרונות, וזה סימן שהוא בכלל מי לה' אלי. (שם תרמ"ג)

בפסוק ואלה תולדות אהרן ומשה... והלוים היו תיקון לכל בני ישראל, והענין שהחליף השי"ת מהבכורים להלוים, כי הם ב' דרכים, דרך האבות היה אצל הבכורים, ודרך משה רבינו ע"ה אצל הלוים, ונשלמו הלוים על ידי שינתן להם כח הבכורים, ונמצא שיש לכל בני ישראל חלק בעבודת הלוים, והקב"ה הכין סיבה שלא יאבד מבני ישראל הכח שניתן להם בקבלת התורה, והיה העצה דביקות בני ישראל ללוים, ולוים לכהנים, עד שיש לכולם אחיזה בשורש, וזה שאמר נתונים נתונים המה, פירוש הכח שלהם והכח של בני ישראל הניתן להם הכל נתונים לאהרן ולבניו. (שם תרמ"ו)

בפסוק מנגד לאהל מועד יחנו, ובמדרש רחוק מיל... ואיתא במדרש, בני לוי שקירבו את עצמם לי וכו', הענין הוא דכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב, דיש זוכין אל השלימות על ידי קרבות, ויש על ידי רחקות, ולא עוד אלא שמקודם כתיב לרחוק, ואיזהו חכם המכיר את מקומו, ולכן כתיב ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה, שכל אחד הכיר את מקומו, ומב' המדרגות נעשה השלום, והשרה הקב"ה השכינה ביניהם. ובני ישראל מעולם כן דרכן, כמו שכתוב ויעמדו מרחוק, וכתוב קרב אתה ושמע, והלוים כתיב מי לה' אלי ויאספו וגו' שמדתם היתה הקריבות, והקב"ה נתן מקום לכולם כפי מדתם, וכתוב אשרי תבחר ותקרב, אם כן יש אפילו ברחוקים בחירה, אבל יש פרטים שזוכין להתקרב, ובני ישראל לא נתקנאו בלוים, והלוים מסרו כל כחם אל הצבור, ומכל זה נעשה השלימות... (שם תרנ"א)

בשם אא"ז ז"ל כל מה שכתב רש"י שנזכרו בני ישראל ה' פעמים בפסוק, שחביבין כחמשה חומשי תורה, ולמה דוקא בפרשה זו, רק לפי שנבחרו הלוים לא יחלש דעתן של בני ישראל בעבור זה, כי חביבין הם. והאמת דכתיב מתוך בני ישראל, שבחירת הלוים הוא מכח כללות בני ישראל, וזה שנבדלו הלוים אינו מטעם שנפרשים הם מן הצבור, רק אדרבא, כפי מה שאדם בטל אל הצבור הקב"ה בוחר בו, ולפי שהלוים הן היותר מתבטלין לכלל ישראל, לכן נבחרו, והם פרט הצריך לכלל, לכן וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים, שמסרו כל כחם ללוים. (בהעלותך תרל"ו)

...ולבאר הענין, דאורייתא וישראל כולא חד, וכמו שיש בתורה ה' חלקים, כן באדם חמשה מוצאות הפה, ובאמת כלל העולם הוא ציור האדם, ובכלל בני ישראל הם הפה, כמו שכתוב כחן של ישראל בפה, כי כמו שבה' מוצאות הפה מתגלה רצון האדם מכח אל הפועל, כמו כן על ידי בני ישראל נשלם פנימיות הרצון מכל הנבראים, ובפרטות בני ישראל עצמם נמסר כח הפה ללוים שדברו בשיר, כי העיקר הוא שיוכל האדם להוציא הפנימיות שבו מכח אל הפועל, וזה הוא כפי הנקיות מחטאים, ולכן כחשטאנו נבחרו הלוים שישלימו הם הדבור בשליחות כל בני ישראל. (שם תרמ"ז)

...ונראה דהלוים מיוחדים לבחינת הזמן, דיש ג' בחינות, עולם שנה נפש, דצריך כל אדם בפרט, ומכל שכן כלל ישראל לתקן המקום והזמן המיוחד לו בתיקון נפשו, ובני ישראל תקנו המקום בכח ארץ ישראל, ולכן נתחלק להם הארץ, ולשבט לוי לא היה חלק, והלוים מוכנים לתקן בחינת שנה, לכן הלוים נפסלים בשנים ולא במומים... ולכן תליא השיר בבחינת הזמן, ולימות המשיח וכן לעתיד יהיה שינוי בזמן וישתנה השיר... (שם תרנ"ג)

...ובזוהר הקדש כהן קדוש לוי טהור, כי קדוש הוא מתחלתו, וטהור בא מעבודתו לדחות הטומאה, כמו שכתוב מי יתן טהור מטמא... (קרח תרל"א)

...כמו שכתוב במדרש, אשרי תבחר ותקרב וכו', יש שבחרו ויש שקרבו, ופירוש בחירה הוא בעצם, וקרבה על ידי מעשים שלו, כמו שאמר מעשיך יקרבוך. ואהרן בחר בו השי"ת ואחר כך נתקרב, גם כן אחר ששבו בני ישראל מהחטא, וכנראה שקרח עמד כנגד אהרן, על ידי ששבט לוי לא היו בהחטא, ולאהרן היה שייכות בהחטא, מול זה מגיד הכתוב כי אהרן היה בחיר ה', כמו שכתוב אשר יבחר וכו' כמה פעמים, ובלוים כתיב להקריב אתכם אליו, ויקרב אותך וגו', ולא כתב בהם בחירה, וזה שאמר אשר אבחר בו מטהו יפרח, כי הוא מיוחד לזה מתחלתו כנ"ל. (שם תרמ"ב)

בענין מחלוקת קרח, וגם מה שאמרו חז"ל בקהלם אל תחד כבודי וגו', דידוע כהן ולוי ימינא ושמאלא, כדאיתא בזהר הקדש, כי יש בתורה כל הדרכים שנקרא תורת חסד ואש דת ותורת אמת, והלוים הם בחינות הדינין ואש, לכן אמר יעקב אבינו ע"ה אחלקם ביעקב וכו', שרצה שיבטלו כחן לכללות ישראל, ושלא יוכלו להתקבץ כאחד בפני עצמם, כי היו מכלים העולם בגודל אש הגבורה שבהם, והנהגת הכלל לא יוכל להיות על פי דין, רק בחסד, והגם שנמצא יחידי סגולה שיכולין לעמוד במדת הדין, מכל מקום צריכין לבטל מדתם לבחינת החסד... אבל בעולם הזה אין יכולין להתקיים במדת הדין, ואותן יראי ה' המיחלים לחסדו בהם בוחר ה', ולכן צוה המקום ב"ה שיבטלו הלוים אל הכהנים, וכתיב אהרן ובניו יבואו וגו', כי בשעת המסעות נשאו הלוים כלי המשכן והארון, ובשעת החניה היו הכהנים משמשין מבפנים ולוים בחוץ, דכתיב ויהי בנסוע וגו' ויפוצו אויביך וגו', כי הנסיעה היתה בחינת מלחמה עם הסט"א, והלוים הם אנשי המלחמה בכלל ישראל, והכהנים בחינת המנוחה, והכינוס הוא בבחינת החסד... (שם תרמ"ח, וראה שם עוד)

...תו איתא בזהר הקדש, לוי בחינת טהור וכהן קדוש, דכתיב ואהרן מה הוא, כי עיקר קדושת הכהן מלמעלה, והוא רק כלי מחזיק ברכה... והוא שורש הברכה מלמעלה, לכן לא שייך לקנאות בו, והנה הטהרה עיקר הכח מן האדם למטה, כדאיתא הבא לטהר מסייעין לו, אבל בקדושה דרשו והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו מלמעלה הרבה. כי בחינת הקדושה מלמעלה למטה, ואהרן היה לו ב' הבחינות, טהרה וקדושה... (שם תרנ"ח)

שם משמואל:

...ותדע שהרי שבט לוי לא נתרבו כל כך במצרים, ואמרו ז"ל הטעם מפני שלא היו בכלל וכאשר יענו אותו, על כן נמי לא היו בברכת כן ירבה וכן יפרוץ, ואיתא בספר המגיד להבית יוסף , משום שבאמצעות השעבוד נמשכו להם רוב חלקי הקדושה שהוציאו ממצרים על ידי עבודת הפרך, ומזה נמשך להם ריבוי התולדות, ושבט לוי שלא השתעבדו לא נתוספו להם חלקי הקדושה, על כן לא נתרבו, ואי אמרת ששעבוד קצתם מועיל לכל ישראל, אם כן גם שבט לוי היה להם לזכות באותם חלקי הקדושה באמצעות שעבוד זולתם. ומוכרח לומר שבמצרים לא היתה מדה זו נוהגת, ועל כן נמי מאחר שכללות ישראל היה בבחינת שינה, ולא היתה דעתם עליהם, לא היה מועיל קצת ישראל השלמים, שהיתה דעתם עליהם, שהם היו יכולים להתמרק בבחינת הדעת בעבור כלל ישראל, שלא היו יכולים להתמרק בבחינת הדעת... (שמות וארא תרפ"א)

...אך יש לומר, דהנה כתיב מלאו ידיכם היום לה', כי איש בבנו ובאחיו, פירש"י אתם ההורגים אותם בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום, ואור החיים הקשה, מלואים אלו מה טיבם, והרי בית דין שהרגו אחת לז' או לשבעים שנה נקראת קטלנית, אף שהוא על פי הדין. אך יש לומר דכאן שהרגו איש את בנו ואחיו שהוא כנפשו, היא מסירת נפש ממש... שבמקום קידוש ה' אין מציאותו הן בחיצוניות והן בפנימיות נחשבת מציאות כלל, ואין כאן תערובת דין כלל, ועל כן מובן, שבשביל זה זכו להיות כהנים למקום, וכל כהן פועל עובד הוא, שבשביל שמבטל מציאותו נגד קידוש ה' זוכה לעומתו להתקדש בהשי"ת ולהיות אמצעי להמשיך אלקות וכל מיני שפע בעולם... (תשא תרע"ז)

ולפי האמור יש לפרש דברי רש"י, אך את מטה לוי לא תפקוד, צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר, אמר אל יהיו אלו בכלל וכו'. ויש להבין כי לכאורה אין המנין גורם, ויהושע וכלב שנמנו, ומכל מקום חיו מהאנשים ההם. ולהנ"ל יש לומר, דגזירת המרגלים נמי היתה לפי שהם היו ממונים על אישור העולם, ובביאתם של ישראל לארץ היה אז נגמר כל התיקון ונתקדש גם חומר הארץ... אבל הם לא רצו ללכת לארץ ישראל, אלא לישב על התורה ועל העבודה במדבר, לאכול מן ולשתות מי באר, והנה פשעו בשמירת דבר שהם ממונים עליו והביטו רק על השלמת נפשם, על כן היה עליהם עונש, ואילו יצויר שלא היו ממונים כנ"ל, לא הגדיל עליהם כל כ