לשון הרע

(ראה גם: דבה, דור המדבר-מרגלים, מוציא שם רע, רכילות)

לא תשא שמע שוא, אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. (שמות כג א)

שוא ידברו איש את רעהו, שפת חלקות בלב ולב ידברו. יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. אמר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. (תהלים יב ג)

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה. (שם לד יג)

מה תתהלל ברעה הגבור חסד א-ל כל היום. הוות תחשב לשונך תער מלוטש עושה רמיה. אהבת רע מטוב, שקר מדבר צדק סלה. אהבת כל דברי בלע לשון מרמה. גם א-ל יתצך לנצח, יחתך ויסחך מאוהל ושרשך מארץ חיים סלה. (שם נב ג)

אשר שננו כחרב לשונם דרכו חצם דבר מר. לירות במסתרים תם, פתאום יורוהו ולא ייראו. יזקו למו דבר רע, יספרו לטמון מוקשים אמרו מי יראה למו... ויכשילוהו עלימו לשונם יתנודדו כל רואה בם. (שם סד ד)

מלשני בסתר אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל... לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה דובר שקרים לא יכון לנגד עיני... (שם קא ה)

ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה. מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים... (שם קכ ב)

אדם בליעל איש און הולך עקשות פה... יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים. (משלי ו יב)

מכסה שנאה שפתי שקר, ומוציא דבה הוא כסיל... (שם י יח)

איש בליעל כורה רעה, ועל שפתיו כאש צרבת. איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף... (שם טז כז)

מרע מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הוות. לועג לרש חרף עושהו, שמח לאיד לא ינקה. (שם יז ד)

באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון. פחם לגחלים ועצים לאש, ואיש מדנים לחרחר ריב. דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן. כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע. בשפתיו ינכר שונא, ובקרבו ישתית מרמה. כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בלבו... לשון שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה. (שם כו כא)

אם ישוך הנחש בלא לחש, ואין יתרון לבעל הלשון. (קהלת י יא)

זהר:

תחת אלו (אף וחמה) יש רוח אחד שעומד על כל אלו בעלי לשון הרע, כי כשבני אדם מתעוררים בלשון הרע, או אדם אחד שנתעורר בלשון הרע, אז נתעורר רוח הרע הטמא ההוא שלמעלה הנקרא סכסיכ"א, והוא שורה על התעוררות ההיא של לשון הרע, שפתחו בני אדם, והוא נכנס למעלה וגורם בהתעוררות ההיא של לשון הרע מות וחרב בעולם, אוי לאלו שמעוררים את צד הרע הזה, ואינם שומרים פיהם ולשונם ואינם דואגים על זה, שאינם יודעים שבהתעוררות שלמטה תלויה התעוררות של מלמעלה, בין לטוב בין לרע.

תא חזי, כשהתעוררות הזאת של לשון הרע מתעוררת למטה, אז נחש עקלתון הזה, מעלה קשקשותיו ומקים אותן בהעלאה, ונתעורר מראשו עד רגליו, כי כשקשקשותיו עולות ומתעוררות, מתעורר כל גופו. שקשקשותיו אלו הם כל עוברי דין וחוק שמבחוץ, (פירוש כי בנחש וכל הס"א אין להם אחיזה אלא ממלכות דקדושה, בסוד הכתוב ורגליה יורדות מות. אלא בעון לשון הרע, אז עולה המלכות בבינה ונאחז הנחש מן המלכות שבמקום בינה, כי כמו שבעל לשון הרע מטיל פגם באדם שאין בו פגם, כך מלעלה עולה הדין של המלכות)...

וכל (גרדיני נימוסין הנ"ל) מתעוררין ונאחזים בדבר הרע (שאמר האדם), ומתעוררים אל נחש בריח ההוא, ואז כל גוף הרע של הנחש נתעורר מראשו ועד רגליו לפגום בכל אלו ההיכלות שאמרנו, וכל אלו הקשקשים שבעור שלו יורדים למטה, והעור נתפשט ממנו ויורד למטה, והגוף עולה ונתעורר להיות משטין למעלה... 

תא חזי, אף על פי שיש זמן קבוע לכל הנחשים שבעולם להפשיט את עורם מעצמם, אינם מתפשטים אלא בזמן שמעוררים לשון הרע למטה, ואז נתעורר נחש הרע ההוא למעלה ופושט עורו וקשקשותיו ממנו, זה עולה וזה יורד... וכשהנחשים שלמטה מתפשטים העור ההוא, אז כל אחד ואחד נותן קול, המעורר כמה נחשים העומדים במקום ההוא שנקרא בור, ששם עומדים כמה נחשים וכולם דוברי רכיל (על העולם), לעורר לנחש הגדול הזה לדבר רכילות על העולם, והכל הוא בשביל התעוררות לשון הרע, כשנמצאת התעוררות שלו למטה. (פקודי תתעה, ועיין שם עוד)

באמצע היכל הזה יש רוח אחר שנקרא נגע, וממנו יוצא רוח אחר שנקרא נגע צרעת, והוא עומד תמיד לטמא לכל בעלי לשון הרע יותר על מה שמטמאים אותו... (שם תתצ, ועיין שם עוד)

...ועל כן התורה מכריזה ואומרת נצור לשונך מרע וגו', וכתוב שומר פיו ולשונו וגו', משום שאם שפתיו ולשונו מדברים דברים רעים אלו, הדברים עולים למעלה, ובשעה שעולים, כולם מכריזים ואומרים הסתלקו מסביב דבור הרע של פלוני, תנו מקום לדרכו של נחש הקשה, אז נעברת ממנו הנשמה הקדושה, ומסתלקת ואינה יכולה לדבר, כמו שאמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב. ונשמה ההיא עולה בבזיון, בצרה, ולא נותנים לה מקום כבתחילה, ועל זה כתוב שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו, נפשו ודאי אותה שהיתה מדברת נעשית שותקת, משום דבורים הרעים שדברה, ואז נזדמן הנחש, כי הכל חזר למקומו (כמו מטרם שזכה לנשמה). וכשהדבור הרע עולה בדרכים ידועים, ושורה לפני הנחש הקשה, כמה רוחות מתעוררים בעולם, ורוח יורד מצד ההוא (של הנחש), ומוצא שאדם ההוא עורר אותו בדבור הרע, ומוצא שהרוח המדבר הקדוש נעבר ממנו, אז שורה עליו הרוח הטמא ומטמא אותו, ואז הוא מצורע. כמו שעונש האדם הוא משום דיבור רע, כך ענשו משום דבור טוב שבא לידו, ויכול לדבר ולא דבר, משום שפגם ברוח ההוא המדבר... (תזריע פה, ועיין שם עוד)

...מה הם עונותיו, הם לשון הרע, שבשביל לשון הרע מזדמן הנחש הקדמוני, בין למעלה ובין למטה, שכתוב וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים... ואז הוא סגירה בכל (שנסגרו כל האורות), ואין מי שיפתח, (שאז בא הנחש ומטיל זוהמא בשורש נשמתו של החוטא אשר במלכות, שזה נבחן לניאוף)... (שם צד, ועיין שם עוד)

תא חזי, בלשון הרע שאמר הנחש אל האשה, גרם אל האשה ולאדם שנגזר עליהם מיתה ועל כל העולם. בלשון הרע כתוב ולשונם חרב חדה, משום זה גורו לכם מפני חרב, דהיינו מפני לשון הרע, כי חמה עונות חרב, מהו כי חמה עונות חרב, זו היא חרב לה', שלמדנו, חרב יש להקב"ה שבו הוא דן את הרשעים... מי שיש לו חרב בלשונו, מוכנה לו החרב המכלה את הכל, (המלכות מבחינת הדין שבה), זה שאמר זאת תהיה תורת המצורע, (המלכות הנקראת זאת, דנה את המצורע מחמת שדבר לשון הרע). (מצורע ד)

תא חזי, כל עונות העולם הקב"ה מכפר אותם על ידי תשובה, חוץ מלשון הרע, שהוציא שם רע על חבירו, והרי העמידוהו, שכתוב, זאת תהיה תורת המצורע, זאת היא תורתו של מוציא שם רע, רבי חייא אמר כל מי שמוציא שם רע, טמאים כל אבריו, וראוי להסגר, משום שאותו דבור רע עולה ומעורר עליו את רוח הטומאה, והוא נטמא. הבא לטמא מטמאים אותו, בדבר שלמטה נתעורר דבר אחר... רבי יהודה אומר זאת (המלכות) תהיה ודאי כנגדו להפרע ממנו, מאותו מוציא שם רע, ביום טהרתו והובא אל הכהן, מה מלמדנו, הוא שמי שיש בו לשון הרע אין תפלתו נכנסת לפני הקב"ה, כי מתעורר עליו רוח הטומאה, כיון שחזר בתשובה וקבל עליו תשובה, מה כתוב, ביום טהרתו והובא אל הכהן וגו'... (שם יד)

 בעל הלשון הרע (שהוא הנחש), כשיורד נחש נעשה מקפץ על הגבעות, מדלג על ההרים, עד שימצא טרף האחוז בצפרנים ואוכל, אז הוא שקט, וחזרה לשונו לטוב, (דהיינו שנתבטל הלשון הרע שלו ונעשה טוב). אשרי הם ישראל שמכינים לו הטרף, והנחש חוזר למקומו, ונכנס בנקב תהום הגדול... (אחרי פ, ועיין שם עוד)

...וכשהמלה הזאת ההיא אינה כראוי, והיא מלה מהמלים הרעות, מלשון הרע, המלה ההיא עולה למקום שעולה, ואז נרשמת המלה ההיא ואותו העוון על האדם, זה אמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, (דהיינו הנשמה המעידה על מעשיו), ומשום זה כתוב אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון, ומתי הוא, כשאין ברוחו רמיה. (נשא ח)

רבי שמעון אומר, אם היו ישראל נכנסים לארץ תחת סימן לשון הרע (של המרגלים), לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד. מי הוא האומר של לשון הרע, (דהיינו השורש שלו), נחש. וסוד הדבר הוא, כשבא נחש על חוה, (דהיינו החטא של עץ הדעת) הטיל בה זוהמא, (דהיינן הטומאה שלו, שכל החטאים של בני אדם באים מזוהמא הזו). אמר רבי שמעון, ועל כולם מחל הקב"ה, חוץ מלשון הרע, כי כתוב אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. תא חזי, מה עשה לשון הרע ההוא (של המרגלים), שגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, ואלו שאמרו לשון הרע מתו, ונגזר בכיה לדורי דורות, כיון שהוציאו (לשון הרע) על ארץ הקדושה, הוא כאילו הוציאו עליו, משום זה קנא הקב"ה על זה ועמדו ישראל להתכלות מן העולם, לולא תפלתו של משה... (שלח עה)

מהו הטעם שזכתה למקום זה, (דהיינו למלכות), הוא משום ששמרה פיה שלא להגיד כלום, זה שאמר אין אסתר מגדת מולדתה, ולמדנו, כל מי ששומר פיו ולשונו, זוכה להתלבש ברוח הקודש. וכל מי שמטה פיו לדבר רע, הרי ודאי, שדבר ההוא הרע עליו, (כלומר אם מדבר לשון הרע כנחש הקדמוני, הרי אותו הנחש שולט עליו, ועל כן ישראל שדברו באלקים ומשה שלח עליהם נחשים שרפים). ואם לא, הרי נגעים או צרעת שורפת כנחש באה עליו... (חקת עב)

על לשון הרע (מאין לנו שלוקים בצרעת), שכתוב ותדבר מרים ואהרן במשה וגו', וכתוב ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת... (בלק שצב)

ועוד אמר רבי אליעזר, אף על פי שיהיה צדיק גדול מכל העולם, אם יאמר רע לפני הקב"ה או שטנה על ישראל, עונשו גדול מכולם, שלא מצאנו צדיק טוב כאליהו בכל הדור, ומשום שאמר שטנה על ישראל, שכתוב כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, בה בשעה חרה לו הרבה... (זהר חדש נח קכד)

מכילתא:

לא תשא שמע שוא, הרי אזהרה למקבל לשון הרע. (משפטים פרשה כ)

ספרא:

אשר לו הבית, שלא ישלח ביד שליח, יכול אפילו זקן ואפילו חולה, תלמוד לומר ובא והגיד לכהן, ודקדק הכהן כיצד באה הנגע לביתו, לאמר - יאמר לו הכהן דברי כיבושים, בני, אין הנגעים באים אלא על לשון הרע, שנאמר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות, זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים, וכי מה ענין זה לזה, אלא מלמד שלא נענשה אלא על לשון הרע. והלא דברים קל וחומר, ומה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך, מדבר גנאי על חבירו בפניו על אחת כמה וכמה... (מצורע פרשה ה)

ספרי:

...והרי דברים קל וחומר, ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגניי אלא לשבח, ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, בינה לבין עצמה, כך נענשה, המתכווין לדבר בחבירו לגניי ולא לשבח, ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות, בינו לבין אחרים ולא בינו לבין עצמו, על אחת כמה וכמה... (בהעלותך צט)

...ונשמרת מכל דבר רע... כשהוא אומר דבר רע, אף לשון הרע. (תצא שנד)

זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים, וכי מה ענין זה לזה, נתנו הענין אצלו ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע, והרי דברים קל וחומר, ומה מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה, ולהנייתו של משה, ולשבחו של מקום ולבנינו של עולם כך נענשה, כל המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה. (שם רהע)

תלמוד בבלי:

מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי, אלקי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תדום... (ברכות יז א)

אמר רבי יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם, שנאמר והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל, אפילו בשעה ששלום על ישראל, יוליכם ה' את פועלי האון. (שם יט א)

תנו רבנן אסכרה באה לעולם... רבי אלעזר ברבי יוסי אומר על לשון הרע, אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי, מאי קראה, והמלך ישמח באלקים יתהלל כל הנשבע בו, כי יסכר פי דוברי שקר. איבעיא להו, רבי אלעזר ברבי יוסי על לשון הרע קאמר, או דילמא אף על לשון הרע נמי קאמר. תא שמע, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היה שם רבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי שמעון, נשאלה שאלה זו בפניהם, מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה, נענה רבי יהודה ברבי אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר, אף על פי שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך, פה גומר... שמע מינה אף על לשון הרע קאמר. (שבת לג א)

גופא, רב אמר קבל דוד לשון הרע, דכתיב ויאמר לו המלך איפוא הוא, ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלא דבר, וכתיב וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלא דבר, מכדי חזייה דשקרא הוא, כי הדר אלשין עילויה מאי טעמא קיבלה מיניה... דכתיב ויאמר המלך הנה לך כל אשר למפיבושת... ושמואל אמר לא קבל דוד לשון הרע, דברים הנכרים חזא ביה, דכתיב ומפיבושת בן שאול ירד לפני המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס וגו'... אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה, יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. אמר רב יהודה אלמלא לא קבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו. (שם נו א)

אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה, מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס. (פסחים פז ב)

ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה, כל המספר לשון הרע, וכל המקבל לשון הרע, וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר לכלב תשליכון אותו, וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא, וקרי ביה לא תשיא. (שם קיח א)

ותנא דבי רבי ישמעאל, על מה קטורת מכפרת, על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי, ויכפר על מעשה חשאי. (יומא מד א)

אמר רב שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע, שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר... אמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש, ואין יתרון לבעל הלשון, לעתיד לבא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש, ואומרים לו ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אמר להם ואין יתרון לבעל הלשון... (תענית ז ב)

אמר רבא לית דידע לישנא בישא כהמן, אמר ליה... אית בהו רבנן, אמר ליה עם אחד הן, שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך, מפוזרין הם בין העמים, שמא תאמר אית הנאה מינייהו, מפורד, כפרידה זו שאינה עושה פירות... (מגילה יג ב, וראה שם עוד)

...ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתחזי כלישנא בישא, דכתיב העיני האנשים ההם תנקר... (מועד קטן טז א)

דרש בר קפרא מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזנך, אל תקרי אזנך אל על אוזנך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו... (כתובות ה א)

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר, כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו, אין מתקיים בסופו... (סוטה לה א)

אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה, כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע... דכתיב כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע. (שם מב א)

רבי פנחס בן יאיר אמר, משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם, ודלדלו אנשי מעשה, וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון... (שם מט א)

...דאמר רבה בר רב הונא, כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא... (בבא בתרא לט א)

...אמר רבי כמה מיושר כתב זה, אמר ליה לאו אנא כתבתיה, יהודה חייטא כתביה, אמר ליה כלך מלשון הרע הזה, בשלמא התם איכא לשון הרע, הכא מאי לשון הרע איכא, משום דרב דימי, דתני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו. אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, הרהור עבירה, ועיון תפלה, ולשון הרע, לשון הרע סלקא דעתך, אלא אבק לשון הרע. אמר רב יהודה אמר רב רוב בגזל, מיעוט בעריות, והכל בלשון הרע, בלשון הרע סלקא דעתך, אלא אבק לשון הרע. בשעה שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל, אמר לפניו, רבונו של עולם מי חטא, אמר ליה וכי דילטור אני לך, הפל גורלות... (סנהדרין מג ב)

ואמר רב יהודה אמר רב, כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע, יודע נגן שיודע לישאל... כיון דאמר ליה וה' עמו, מילתא דבדידיה נמי לא הוה, חלש דעתיה ואיקניה ביה. (שם צג ב)

...אמר לו הקב"ה לדואג הרשע, מה לך לספר חוקי, כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע, מה אתה דורש בהם... (שם קו ב)

מכריז רבי אלכסנדרי מאן בעי חיי מאן בעי חיי, כנוף ואתו כולי עלמא לגביה, אמרי ליה הב לן חיי, אמר להו מי האיש החפץ חיים וגו', נצור לשונך מרע וגו'. יאמר אדם נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, אלך ואתגרה בשינה, תלמוד לומר סור מרע ועשה טוב, ואין טוב אלא תורה... (עבודה זרה יט ב)

...מעיל מכפר על לשון הרע, מניין, אמר רבי חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע... ותני דבי רבי ישמעאל על מה קטורת מכפרת, על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי, קשיא לשון הרע אלשון הרע... הא בצינעא, הא בפרהסיא. (זבחים פח ב)

במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד, אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע, נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים וגו'... תניא אמר רבי אלעזר בן פרטא, בא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן, ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה... אלא אמר רבא אמר ריש לקיש, אמר קרא וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה, על דבת הארץ שהוציאו... אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא, מאי דכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, אמר לו הקב"ה ללשון, כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד, אלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם ואחת של בשר, מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא, כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ואמר רבי יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו, שנאמר מלשני בסתר אותו אצמית, וכתיב התם לצמיתות, ומתרגמינן לחלוטין, ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה. אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע, זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע... ואמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים, שנאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבן, כתיב הכא אותו אצמית, וכתיב התם צמתו בבור חיי וידו אבן בי. ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית, גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, אל תקרי אותו לא אוכל, אלא אתו לא אוכל. ואיכא דמתני לה על גסי הרוח.

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע, אומר הקב"ה לשר של גיהנם אני עליו מלמעלה, ואתה עליו מלמטה נדוננו, שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים, אין חץ אלא לשון, שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר, ואין גבור אלא הקב"ה שנאמר ה' כגבור יצא, גחלי רתמים היינו גיהנם. אמר רבי חמא ברבי חנינא מה תקנתו של מספרי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנאמר מרפא לשון עץ חיים, ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר חץ שחוט לשונם, ואין עץ אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, שנאמר וסלף בה שבר רוח. רבי אבא ברבי חנינא אומר סיפר אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש, שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו... תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות, עבודת כוכבים, וגילוי עריות ושפיכות דמים, כתיב הכא לשון מדברת גדולות, וכתיב בעבודת כוכבים אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. בגילוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשא. גדולות, אימא תרתי, הי מינייהו מפקא. במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תליתאי, הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו. אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב מות וחיים ביד לשון, וכי יש יד ללשון, לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה, אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך, אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה, תלמוד לומר חץ שחוט לשונם, אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה, אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה, תלמוד לומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. וכי מאחר דכתיב חץ שחוט לשונם, מות וחיים ביד לשון למה לי, הא קמשמע לן, דקטיל כחץ. וכי מאחר דכתיב חץ שחוט לשונם, מות וחיים ביד לשון למה לי, לכדרבא, דאמר רבא דבעי חיים בלישניה, דבעי מיתה בלישניה. היכי דמי לישנא בישא, רבא אמר כגון דאמר איכא נורא בי פלניא. אמר ליה אביי מאי קא עביד, גילויי מילתא בעלמא הוא, אלא דמפיק בלישנא בישא, דאמר היכא משתכח נורא, אלא בי פלניא, דאיכא בשרא וכוורי. אמר רבה כל מילתא דמיתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא. אמר ליה כל שכן, חוצפא ולישנא בישא, אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי, דאמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. אמר רבה בר רב הונא כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא, מאי טעמא, חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה. כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו, כגון דמיקלע לאושפיזא וטרחו קמיה שפיר, למחר נפיק יתיב בשוקא ואמר רחמנא ניברכיה לפלניא, דהכי טרח קמאי, ושמעין אינשי ואזלין ואנסין ליה. תני רב דימי אחוה דרב ספרא, לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו.. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן על שבעה דברים נגעים באין, על לשון הרע... דכתיב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית... מעיל מכפר על לשון הרע... לא קשיא הא דאהנו מעשיו, הא דלא אהנו מעשיו, אי אהנו מעשיו אתו נגעים עליה, אי לא אהנו מעשיו מעיל מכפר. והאמר רבי סימון אמר רבי יהושע בן לוי שני דברים לא מצינו להם קרבנות כפרה, בדבר אחר מצינו להם כפרה, שפיכות דמים ולשון הרע, שפיכות דמים בעגלה ערופה, ולשון הרע בקטורת... לא קשיא, הא בצינעא הא בפרהסיא. (ערכין טו א)

אמר רבא האי לישנא בישא, אף על פי דלקבולי לא מבעי, מיחש ליה מיבעי. (נדה סא א)

תלמוד ירושלמי:

...אזל לישנא בישא ומר ליה, לא יהב מן דידיה כלום... (ברכות נד א)

רבי יוסי בשם רבי יוחנן זה שהוא אומר לשון הרע אינו אומר עד שהוא כופר בעיקר, ומה טעמא, אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, כל העבירות אדם חוטא בארץ, ואלו חוטאין בשמים ובארץ, מה טעמא, שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, אמר רבי יצחק בינו נא זאת שוכחי א-לוה פן אטרף ואין מציל... אזהרה ללשון הרע מנין, ונשמרת מכל דבר רע, אמר רבי לא תני רבי ישמעאל לא תלך רכיל בעמך, וזו רכילת לשון הרע. תני רבי נחמיה שלא תהא כרוכל הזה, מטעין דבריו של זה לזה ושל זה לזה. אמר רבי חנינא בא וראה כמה קשה הוא אבק לשון הרע, שדברו הכתובים לשון בדאי בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן, ולאברהם אינו אומר כן, אלא ואני זקנתי, ואדוני זקן אין כתיב כאן אלא ואני זקנתי. אמר רבן שמעון בן גמליאל בא וראה כמה קשה הוא אבק לשון הרע, שדברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו', ולא אשכחן דפקד כלום. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן מותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת, ומה טעם, ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך. רבי זעירא בעי קומי רבי יוסא מפני מה נהרג אדוניה בן חגית, מפני שתבע את אבישג השונמית, אמר ליה עילא היו מבקשים להתיר דמן של בעלי המחלקות. בעון קומי רבי יוחנן איזהו לשון הרע, האומרו, והיודעו, חנותה דכיתנא הווה לון צמיחת, והוה תמן חד מתקרייא בר חובץ ולא סליק, אמרי מה אנן אכלין, יומא דין אמר חד חובצה, אמר יתי חובץ (חובץ השתמט ממנת המלך, ועל ידי כך הזכירו בפני הגובה), אמר רבי יוחנן זה לשון הרע בהצנע...

אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו, ועל ידי שהיה להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים, הוא דדבר דוד, נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים... לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע... ולמה הוא קורא אותו שלישי, שהוא הורג שלשה, האומרו והמקבלו וזה שנאמר עליו, ובימי שאול נהרגו ארבעה, דואג שאמרו, שאול שקבלו, אחימלך ואבנר... חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים, כל כלי זיין מכין במקומו, וזה מכה מרחוק, כל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים, ואלו אף על פי שכבו מבחוץ לא כבו מבפנים... אמר רבן שמעון בן גמליאל, אומרים לנחש מפני מה את מהלך ולשונך שותת, אמר לון דו גרם לי, מה הנייה לך שאתה נושך, אריה טורף ואוכל... את מה הנייה לך, אמר להן אם ישוך הנחש בלא לחש, אילולי איתאמר לי מן השמים נכית, לא הוינא נכית, מפני מה את נושך אבר אחד וכל האיברים מרגישים, אמר להם ולי אתם שואלין, אמרו לבעל הלשון, שהוא אומר כאן והורג ברומי, אומר ברומי והורג בסוריא, ומפני מה אתה מצוי בין הגדירות, אמר להם אני פרצתי גדרו של עולם. (פאה ד א)

רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גוברין, שני דברים לא היתה בהן כפרה, וקבעה להן התורה כפרה, ואלו הן, האומר לשון הרע, וההורג נפש בשגגה... האומר לשון הרע לא היתה לו כפרה, וקבעה לו התורה כפרה זוגי המעיל, והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו, יבא קול ויכפר על קול... (יומא לח א)

פרקי דרבי אליעזר:

כל המספר לשון הרע אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר (תהלים ק"א) מלשני בסתר אותו אצמית, וכתוב אחד אומר (דברים כ"ז) ארור מכה רעהו בסתר, תדע לך שהוא כן, בא וראה מן הנחש שהלשין לאדם ולעזרו, אררו הקב"ה שיהא מאכלו עפר, שנאמר (בראשית ג') ועפר תאכל כל ימי חייך. רבן גמליאל אומר, ישראל אמרו לשון הרע על הקב"ה, ואמרו היש בה' כח לזוננו במדבר, שנאמר (תהלים ע"ח) וידברו באלקים, אמרו היוכל א-ל לערוך שלחן במדבר, הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו, וראה הקב"ה שהלשינו בכבודו, וכבודו הוא אש אוכלה, ושלח בהם אש ואכלה אותם סביב, שנאמר (במדבר י"א) ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה. הלכון ישראל אצל משה ואמרו לו משה רבינו, הננו כצאן לטבחה ולא לאש אוכלה... (פרק נג)

ירידה שמינית שירד הקב"ה באהל מועד, שנאמר (במדבר י"ב) וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל, ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם, אמר לו הקב"ה כל המספר לשון הרע אין לו רפואה, על בן אביו ואמו על אחת כמה וכמה, כעס עליהם הקב"ה ונסתלק מעל האהל... (פרק נד)

אבות דרבי נתן:

עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקב"ה ולא נענשו אלא על לשון הרע, ואלו הן... והלא דברים קל וחומר, ומה ארץ שאין לה לא פה לדבר ולא פנים ולא בשת, בקש הקב"ה עלבונה מן המרגלים, המדבר דברים כנגד חבירו ומבייש אותו על אחת כמה וכמה שיבקש הקב"ה עלבונו. רבי שמעון אומר על מספרי לשון הרע נגעים באים עליו, שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה, ובא עליהם את הפורענות... ולא היו דנין אותו בפניו אלא שלא בפניו, ולא היו דנין אותו בודאי אלא בספק, ספק שדעתו גסה עליו ספק שאין דעתו גסה עליו, והרי דברים קל וחומר, ומה מרים שלא דברה אלא באחיה ולא דברה אלא בהחבא, ולא דברה אלא שלא בפניו של משה נענשה, אדם הדיוט המדבר דברים בפני חבירו ומביישו על אחת כמה וכמה שיהא עונשו מרובה... 

רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על מספרי לשון הרע נגעים באים, שכן מצינו בגחזי שספר לשון הרע ברבו, ודבקו בו צרעת עד יום מותו, שנאמר (מלכים ב' ה') וצרעת נעמן תדבק בך, ויצא מלפניו מצורע כשלג... (פרק ט ב וג)

מדרש רבה:

ויאמר ה' אלקים אל הנחש וגו', איש לשון בל יכול בארץ (תהלים ק"מ), אמר רבי לוי לעתיד לבא הקב"ה נוטל את העכו"ם ומורידן לגיהנם, ואמר להם למה הייתם קונסין את בני, והן אומרים לו מהם ובהם היו באים ואומרים לשון הרע איש על חבירו, והקב"ה נוטל אלו ואלו ומורידן לגיהנם, דבר אחר איש לשון זה הנחש, שאמר לשון הרע על בוראו... (בראשית כ א)

...אמר ליה (שטן ליצחק) אם כן כל אותן הפרגזיות שעשתה אמך, לישמעאל שנאיה דביתא ירותא, ואתה אינך מכניס בלבך, כד לא תיעול מילא כולא, תיעול פלגא... (שם נו ה)

רבי אבהו אומר, אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, מלשון הרע, הדא מה דאת אמר (ירמיה ט') וידרכו את לשונם קשתם שקר. (שם ע ד)

בשוט לשון תחבא (איוב ה') אמר רבי אחא קשה לשון הרע, שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכו. (שם עט א)

...ולא ככל גחלים, אלא כגחלי רתמים, שכל גחלים כבים מבפנים, אבל גחלי רתמים אף על פי שהוא כבה מבחוץ, עדיין הוא בוער מבפנים, כך כל מי שהוא מקבל לשון הרע, אף על פי שאתה הולך ומפייסו והוא מתפייס, עדיין הוא בוער מבפנים. (שם צח כג)

...כיון ששמע משה כן נתיירא מלשון הרע, ואמר אכן נודע הדבר, רבי יהודה בר שלום בשם רבי חנינא הגדול ורבותינו בשם רבי אלכנסדרי אמר, היה משה מהרהר בלבו ואומר מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות, כיון ששמע דבריו, אמר, לשון הרע יש ביניהן, היאך יהיו ראויין לגאולה, לכך אמר אכן נודע הדבר, עתה ידעתי באי זה דבר הם משתעבדים. (שמות א לה)

אמר רבי יהושע בן לוי ה' תורות כתובות במצורע, זאת תורת נגע צרעת, זאת תהיה תורת המצורע, זאת תורת אשר בו נגע צרעת, זאת התורה לכל נגע הצרעת, זאת תורת הצרעת, זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע, ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמשה חומשי תורה, לפיכך משה מזהיר את ישראל, זאת תהיה תורת המצורע. (ויקרא טז ו)

אשכבה לוהטים, זה דואג ואחיתופל שהיו להוטין אחר לשון הרע, בני אדם שניהם חנית וחצים אלו אנשי קעילה, דכתיב בהם היסגרוני בעלי קעילה בידו, לשונם חרב חדה אלו הזיפים, דכתיב בהן בבא הזיפים ויאמרו לשאול, אותה שעה אמר דוד וכי מה השכינה עושה בארץ, רומה על השמים אלקים סלק שכינתך מביניהן... עובדא הוה בגבר דהות ליה כלה בישא, והות צמידא אמרה לישן ביש, והוה מפייס יתה תרין זמנין ביומא, חד ברמשא וחד בצפרא, אמר לה אנא בעי מנך דלא תימרון לישן ביש, מה עבדת, אזלה ואמרת לבעלה הדין אבוך בעי לשמשא יתי, ואי לית את מהימנת לי אתת לרמשא ואת משכחת יתיה יתיב ומפייס לי. אזל ורצד עליו וחמא יתיה קאים גחן וסייח יתה, אמר כבר מלה קשטן, מה עבד, מחא לאביו וקטליה, אובילון יתיה לדינא ואתחייב קטולין, ולההוא אנתתא דאמרת על אבוי לשון הרע ואיתחייבת קטילון, ואשתכח לישנא קטיל תלתהון... (שם כו ב)

ראה לשון-כללי, ויקרא לג א.

אפס כי עז העם, כך דרכן של מספרי לשון הרע, פותחין בטובה ומשלימין ברעה... (במדבר טז יא)

...ומה היה הלשון הרע, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי הנחש הראשון היה מסיח כבני אדם, כיון שלא היו אדם וחוה מבקשין לאכול מאותו אילן, התחיל לומר לשון הרע על בוראו, ואמר להן מן האילן הזה אכל הבורא וברא את עולמו, וצוה אתכם שלא תאכלו ממנו ותבראו עולם אחר... ראה כמה קשה כחו של לשון הרע, שנצטוו לבנות בית המקדש, ובשביל שהיה הדור בעלי לשון הרע לא נבנה בימיהם. (דברים ה י)

...אמר רבי יוחנן אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך, סוף בבן אומתך תתן דופי, רבי יהודה בן לוי אמר אם הרגלת לשונתך לדבר באחיך שמאביך ולא מאמך, סופך בבן אמך תתן דופי, שכל מי שמגיס את לבו לדבר בגדול ממנו, גורם לעצמו שיקרבו בו את הנגעים, ואם אין אתה מאמין, הרי מרים הצדקת סימן לכל בעלי לשון הרע, הוי זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים. (שם ו ד)

זה שאמר הכתוב (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטא את בשרך, רבנן אמרי המקרא הזה מדבר בבעל לשון הרע, הוא חוטא על הגוף שגורם לו ללקות, הרי לחטיא את בשרך, שהפה חוטא על הבשר. מהו אל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, שלא תאמר הריני הולך ואומר לשון הרע ואין בריה יודעת בי, אמר לו הקב"ה הוי יודע שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חבירך, מנין, שנאמר (שם י') גם במדעך מלך אל תקלל, למה, כי עוף השמים יוליך את הקול, וכמו בעל הכנפים יגיד דבר, אלו המלאכים, שכתוב בהם (ישעיה ו') שש כנפים שש כנפים לאחד. למה יקצוף אלקים על קולך, על אותו הקול שיצא מפיך, וחבל את מעשה ידיך, שאותו האיש לוקה בנגעים, ואם אין אתה מאמין הרי מרים... (שם שם ה)

דבר אחר אמר רבי אסי אין אדם אומר לשון הרע עד שכופר בהקב"ה, שנאמר (תהלים י"א) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתנו אתנו מי אדון לנו. אמר רבי שמעון, ומה אם מרים הצדקת שלא נתכוונה לומר לשון הרע, אלא דברה בשביל פריה ורביה, כך הגיע אותה, הרשעים שמתכוונים לומר לשון הרע על חביריהן לחתוך את חייהם, על אחת כמה וכמה שיחתוך הקב"ה את לשונם, שנאמר (שם) יכרת ה' כל שפתי חלקות וגו'. אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי שהיו ביניכם בעלי לשון הרע, סלקתי את שכינתי מביניכם, שנאמר (שם נ"ז) רומה על השמים אלקים, אבל לעתיד לבא, שאני עוקר יצר הרע מביניכם, שנאמר (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם, אני מחזיר שכינתי ביניכם, שנאמר (יואל ג') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו'... (שם שם ו)

...כך אמר משה, אתמול על ידי שאמרתי לו והן לא יאמינו לי נטלתי את שלי מתחת ידיהם, עכשיו מה אני עושה להם... (שיר א יד)

רב המנונא פתר קרייא בלשון הרע, אל תתן את פיך לומר לשון הרע לפני המלאך זה הגוף, כי שגגה היא, אנא לא אמרית לשון הרע, וחבל את מעשה ידיך, אלו גידים ועצמות שבגוף אותו האיש, הקב"ה מכניס בהן שחפת וקדחת ומאבד אותן ממנו... (קהלת ה ג)

אמר רבי ברכיה יש לך מצודה שהיא צדה בים ואינה צדה ביבשה, צדה ביבשה ואינה צדה בים, אלא זו חכה צידה בים והיא צדה ביבשה, שהיא יורדת לגרונו של דג וחנקתו. רבי עזריה ורבי יונתן ברבי חגי בשם רבי יצחק בן מריון בשם רבי חנינא, יש לך אדם שחוטא בארץ ואינו חוטא בשמים, בשמים ואינו חוטא בארץ, אבל מי שאומר לשון הרע, חוטא בשמים ובארץ, שנאמר (תהלים ע"ג) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ... אמר רבי יצחק בינו נא זאת שכחי א-לוה, אלו שהן אומרים לשון הרע, שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו וגו'. (קהלת ט יג)

מדרש תנחומא:

ויאמר ה' אלקים, ילמדנו רבינו המספר לשון הרע מה עונשו, כך שנו רבותינו, המספר לשון הרע חמור מן העושה מעשה, שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים (במדבר י"ז)... רבנן אמרי קשה לשון הרע שהביא מיתה על אדם הראשון, שעמד נחש ואמר אדם וחוה כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם (בראשית ג'), שמן האילן הזה אכל כשברא את עולמו, וכל אומן שונא בני אומנותו... שמעו לו וגרמו מיתה להם ולתולדותיהם עד סוף כל הדורות. מנין, מן מה שקראו בענין, הן האדם, ואין הן אלא מיתה, שנאמר (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות. (בראשית ח)

ויהי כל הארץ שפה אחת, זה שאמר הכתוב אל תהרגם פן ישכחו עמי (תהלים נ"ט), פסוק זה דוד אמרו כנגד אחיתופל ודואג, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אל תהרגם כשאר בני אדם, פן ישכחו נסים שעשית עמדי, אלא הניעמו בחילך, שיהיו מטלטלים בעולם, והורידם מגדולתן, למה כי מרו בך, חטאת פימו שיהיו חוטאין בפיהם ומדברים בשפתותיהם, דואג אמר ראיתי את בן ישי בא נובה אל אחימלך בן אחיטוב (שמואל כ"ב), אחיתופל אמר אל אבשלום (שמואל ל"ד ט"ז) בא אל פלגשי אביך... (נח יז)

...וכן ביוסף לא הגיעוהו כל הצרות אלא על לשון הרע שספר על אחיו, שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, ומה אמר להם, רבנן אמרי, אמר לאביו שהן נוהגין בבני בלהה וזלפה מנהג עבדים, וקורין אותן עבדים, ואני נוהג בהן מנהג אחוה, שנאמר והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו', ואמר לו הקב"ה חייך, בו בדבר תלקה, שנאמר לעבד נמכר יוסף (תהלים ק"ה). רבי יהודה אומר אמר לו אחי אוכלין אבר מן החי, אמר לו הקב"ה אפילו בשעת קלקלה לא יעשו אלא בשחיטה, שנאמר וישחטו שעיר עזים ויטבלו. רבי יוסי אומר יוסף היה אומר לו שהיו נותנין עיניהן בבנות הארץ, אמר לו הקב"ה חייך בו בדבר אתה לוקה, הרי אדונתך נותנת עיניך בך... (וישב ז)

...ארבעה הדיוטות, בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי, אתה מוצא שהללו מפני דבור פיהם נדחפו לגיהנם... וכן דואג על לשונו נטרד, אימתי, בשעה שברח דוד לנוב עיר אחימלך הכהן... התחיל דואג לספר לשון הרע, שנאמר (שמואל א' כ"ב) ויען דואג האדומי והוא נצב על עבדי שאול... וכן אחיתופל על לשונו נטרד, שנאמר (שמואל ב' י"ז) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו וגו', ויצו אל ביתו ויחנק. וגחזי על לשונו נטרד ונצטרע, בשעה שנצטרע נעמן ונתרפא על ידי אלישע הנביא התחיל נעמן ליתן כסף וזהב ודורונות לאלישע, ולא רצה לקבל עליו, היה גחזי משמש לפני אלישע, ראה את הכסף... 

אמר רבי פדת ברית כרותה לקב"ה בעולם, כל מי שמספר לשון הרע ילקה בצרעת, מנין, ממה שקראו בענין וזאת תורת המצורע, על תקרי המצורע אלא המוציא שם רע. אמרו רז"ל אין הנגעים באים על האדם אלא על לשון הרע שמוציא מפיו, ורוח הקדש מצווחת ואומרת לו אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה'), אל תתן רשות להוציא דבר מפיך לחטא את בשרך, להלקות את גופך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, ואל תאמר לפני המלאך הממונה עליך בשגגה הוצאתי הדבור מפי, שכל דבור ודבור שיצא מפיך בספר נכתבים, בין טוב בין רע, בין שוגג בין במזיד, ומניין כן, שנאמר (מלאכי ב') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו... (מצורע א)

זאת תהיה תורת המצורע, זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון וגו' (משלי י"ח), הכל תלוי בלשון, זכה לחיים, נתחייב למות. עסק בתורה בלשונו זכה לחיים... ואם עסק אדם בלשון הרע מתחייב בנפשו למות, שקשה לשון הרע כשפיכות דמים, שכל ההורג אינו הורג אלא נפש אחת, ומספר לשון הרע הורג שלשה, האומרו והמקבלו והנאמר עליו... שהמכה בחרב אינו יכול להמית את חבירו אלא אם כן קרוב אצלו ונגע בו, והמכה בחץ אינו כן, אלא זורק את החץ ומכה אותו בכל מקום שהוא רואה אותו, לכן נמשל מספר לשון הרע כחץ, שנאמר (ירמיה ט') חץ שחוט לשונם מרמה דבר. ראה מה קשה לשון הרע, והוא קשה משפיכות דמים, ומגילוי עריות ומעבודת גלולים. משפיכות דמים, דכתיב גדול עוני מנשא (בראשי ד'), מגילוי עריות דכתיב (שם ל"ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, מעבודת גלולים, דכתיב (שמות ל"ב) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ובמספר לשון הרע אין כתוב בו לא גדול ולא גדולה, אלא גדולות. 

דבר אחר מות וחיים ביד לשון, אל תאמר הואיל ונתנה לי רשות לדבר הריני אומר כל מה שאבקש, כבר הזהירה אותך התורה, שנאמר (תהלים ל"ד) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, ושמא תאמר שאתה מחסר, אין אתה אלא משתכר, ורוח הקדש צוחה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו (משלי כ"א), אל תקרי מצרות, אלא מצרעת נפשו. דבר אחר מות וחיים ביד לשון, קשה לשון הרע, שאין אדם מוציאו מפיו עד שהוא כופר בהקב"ה, שנאמר (תהלים י"ב) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, כביכול, הקב"ה צווח על מספרי לשון הרע מי יקום לי עם מרעים וגו', מי יכול לעמוד בהם, ומי יעמוד בהם, גיהנם, וגיהנם צווחת אף אני איני יכולה לעמוד בהם. אמר הקב"ה אני מלמעלן ואת מלמטן, אני זורק בם חצים מלמעלה, ואתה הופך עליהם גחלים מלמטה, שנאמר (שם ק"כ) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. אמר הקב"ה לישראל, רצונכם להמלט מגיהנם, הרחיקו עצמכם מלשון הרע, ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (שם ל"ד) מי האיש החפץ חיים וגו', וכתיב נצור לשונך מרע... (מצורע ב)

שלח לך אנשים, זה שאמר הכתוב אשתוללו אבירי לב נמו שנתם, ולא מצאו כל איש חיל ידיהם (תהלים ע"ז), אשתוללו אבירי לב אלו משה ואהרן, ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ, ולא היו יודעין מה לעשות... (שלח ב)

...מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים? אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיהיו באין ואומרין לשון הרע על הארץ, אמר הקב"ה לא יהיה להם פתחון פה לומר לא היינו יודעים עונשו של לשון הרע מה הוא, לפיכך סמך הקב"ה הענין הזה לזה, כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע, שאם בקשו לומר לשון הרע יהו מסתכלין מה נעשה במרים, אף על פי כן לא רצו ללמוד, לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו... (שם ה)

ותשא כל העדה, זה שאמר הכתוב דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן (משלי י"ח) דברים שרגנו המרגלים אחר הקב"ה גרמו צרה גדולה... (שם יא)

מסכת כלה:

אם יאמרו עליך אחרים דבר רע גדול יהי בעיניך קטן, ואפילו מלה דחשידא גדול יהיה קטן, הא קטן ולא כלום, אי הכי לא ליפוק גרמיה מחשידא, והא כתיב ותען חנה ותאמר לא אדוני וגו', מכאן לנחשד שיוציא עצמו מן החשד, תנא בעיניך קאמר. מה שאינו כן חבירך, אם אמרת על אחרים דבר רע קטן יהא בעיניך גדול, הא עסיק ואתי בכשרים, דאי בפריצים מאי חייש להו, והא תני מפרסמים את החנפים ואפילו בשבת... (פרק ג)

מסכת דרך ארץ זוטא:

ולא יספר פיך לשון הרע שהוא נכנס תחלה לדון, ואל ימצא בידך לשון הרע לא דבר רע ולא דבר גזל, שכל אבריך יעידו בך... (פרק ד)

שוחר טוב:

...הוגעתם ה' בדבריכם (מלאכי ב'), הוגעתם לי במעשיכם אינו אומר, אלא בדבריכם, וכן הוא אומר (ישעיה ג') כי כשלה ירושלים ויהודה נפל, (ירמיה י"ב) היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה וגו', וכי בקולה שנאה, והלא בקולה אהבה, שנאמר (שיר ב') השמיעיני את קולך, אלא בקולה אהובה ובקולה שנואה, אמור מעתה (משלי י"ח) מות וחיים ביד לשון... אשמרה לפי מחסום, וכי יש מחסום לפה, אמרו הן, (משלי ט"ו) מרפא לשון עץ חיים זו תורה, שנאמר (שם ג') עץ חיים היא למחזיקים בה, מכאן אתה למד שלא נתן הקב"ה תורה לישראל אלא כדי שלא יהו עסוקין בלשון הרע ולא בדברי הבטלה, וכן דוד אומר, מי רוצה לקנות העולם הבא, אמרו לו ומי יוכל לקנותו, אמר להם בזול, שנאמר (תהלים ל"ד) מי האיש החפץ חיים נצור לשונך... (תהלים לט)

דבר אחר בבא דואג האדומי, זה שאמר הכתוב (משלי י"ח) מות וחיים ביד לשון, שהכל תלוי בלשון, אם יבקש אדם לומר לשון הרע אומר, ואם בקש לשון טוב אומר, לכן אל יאמר אדם הואיל וניתנה רשות ללשוני הריני מדבר מה שאני מבקש, כבר הזהירה התורה ואמרה (תהלים ל"ד) נצור לשונך מרע, ואם תאמר שמא אתה מפסיד כלום, וכולו ושלום, שאתה משתכר, רוח הקדש צווחת ואומרת (משלי כ"א) שומר פיו ולשונו... אמר הקב"ה לישראל אם רצונכם להנצל מגיהנם הרחיקו עצמכם מלשון הרע, ואתם זוכים לחיי העולם הבא, שנאמר (שם ל"ד) מי האיש החפץ חיים וגו'...

תני רבי חייא מפרסמין את החנפים מפני חלול השם, שנאמר (יחזקאל ג') ובשוב צדיק מצדקתו, ולמה הקב"ה נועל הדרך לפניו, בשביל לפרסם מעשיהם לבריות, שלא יארע בו דבר משום העבירות, ויהיו הבריות קוראות תגר כנגד מדת הדין, בשביל כך הקב"ה רצה לפרסם מעשיו למי שהוא מחניף את חברו. ולמדנו זה מדואג שהיה ראש לסנהדרין, שנאמר (שמואל א' כ"א) אביר הרועים אשר לשאול, ובשביל שהיה בו לשון הרע, אף על פי שהיה בו תורה הכתוב מפרסמו, כדי להודיע לבריות מעשיו הרעים, שלא ליפרע ממנו ויהיו קורין תגר לפני הקב"ה... אהבת רע מטוב, אמר לו דוד לדואג, אהבת רעתו של שאול יותר מטובתך, שאילו לא קבל ממך לשון הרע לא היה נענש... (שם נב)

אמר הקב"ה ללשון, הגנב גונב לאכול, אף על פי שכתוב (שמות כ') לא תגנוב, גונב לשעה, שנאמר (משלי ו') לא יבוזו לגנב וגו'... ואתה הלשון כלום הועלת את נפשך והרגת, אומר לך מה אני עושה לך לשון הרע, כשם שעשית לעולם מתחלה והלשנת על אדם, והוא הנחש, כך אני עושה לך, דכתיב (במדבר כ"א) וידבר העם באלקים ובמשה, מה עשה להם, (שם) וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, ולמה נחש, אלא הוא המלשין, שנאמר (תהלים ק"מ) שננו לשונם כמו נחש וגו', ואף אני כך אני עושה להם, כשם שאמרתי לנחש (בראשית ג') ועפר תאכל... נמשל הלשון לחץ, ולמה, שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חבירו, הוא מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים, מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיק, אבל החץ כיון שירה אותו והלך, אפילו מבקש להחזירה אינו יכול להחזיר, לכך נאמר חצי גבור שנונים וגו'... כשם שהחץ הזה אינו יודע בו עד שהגיע אליו, כך לשון הרע אינו יודע בו עד שחיציו של אדם רשע באין פתאום, ואין אדם יודע עד שהן מוציאים אותה מלה להריגה או לאיסורין... (שם קכ)

...בעל לשון הרע, שדימהו הקב"ה לעבודה זרה, מפני שלשון הרע קשה כעבודה זרה, וכשפיכות דמים וגילוי עריות, כיון שאדם הולך ומלשין למלכות, כאילו שופך דמים, ולא עוד אלא שקללן שלמה, שנאמר קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו תהפוכות בלבו חורש רע בכל מדינים ישלח, מה כתיב אחריו, על כן פתאום יבא אידו, פתע ישבר ואין מרפא. שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, אלו הן, עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים ולשון הרע... (משלי פרשה ז)

מרמה בלב חורשי רע וליועצי שלום שמחה, אמר רבי חמא בר חנינא, כל מי שהוא מדבר עם חבירו ואוכל ושותה עמו ומדבר עליו לשון הרע, הקב"ה קורא אותו רע, שנאמר מרמה בלב חורשי רע. (שם פרשה יב)

מפץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר, בא וראה כמה קשה לשון הרע, כנגד שלשה דברים הללו, רמחים וחצים וחרבות, מה אלו ממיתין, אף לשון הרע ממית, לכך קללו דוד, שנאמר (תהלים י"ב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, קללו שלמה, מפץ וחרב וחץ שנון. (שם פרשה כה)

תנא דבי אליהו רבא:

ולפי שהיו יודעין דתן ואבירם במשה ואהרן שכשרים הן ובני עולם הבא הן, והן עמדו עליהן להרגם בלשונם, וכן יודעים דואג ואחיתופל בדוד מלך ישראל שכשר הוא ובן עולם הבא הוא, והם עמדו עליו להרגו בלשונם, לכך נאמר עליהן (תהלים י"ב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות וגו', לפי שהיא העבירה הגדולה. (פרק יח)

ילקוט שמעוני:

אמר הקב"ה, בעולם הזה על ידי שהייתם בטלים מדברי תורה הייתם מסיחים בבני אדם, אבל לעתיד לבא אתם למדים תורה מפי, ואני מרבה לכם שלום, שנאמר וכל בניך למודי ה'. (במדבר פרק יב תשמב)

וחצרות, אמר להם לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות, אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין, קל וחומר לשאר בני אדם. דבר אחר ומה מרים שלא דברה אלא באחיה הקטן ממנה כן נענשה, המדבר במי שגדול הימנו על אחת כמה וכמה, דבר אחר ומה מרים כשדברה לא שמעה כל בריה אלא המקום בלבד, כענין שנאמר וישמע ה', כך נענשה, המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה. (דברים פרק א תשצא)

כמה קשה לשון הרע, משל לנכה רגלים שהיה מרעיש את המדינה, אמרו, אילו היה שלם על אחת כמה וכמה. כך הלשון מחותך ומונח בתוך הפה והוא מרעיש את העולם, למה הוא דומה, לכלב שהוא קשור בשלשלת וחבוש ונתון לפנים משלשה בתים והוא מנבח וכל העם מתיראים ממנו, אילו היה מבחוץ מה היה עושה, כך לשון הרע נתון לפנים מן הפה, ולפנים מן השפתים, ומכה שאין לו סוף, אילו היה בחוץ על אחת כמה וכמה. אמר הקב"ה מכל צרות הבאות עליהם אני יכול להציל אתכם, אבל בלשון הרע הטמן עצמך ואין אתה מפסיד, משל לעשיר שהיה לו אוהב אחד בן כפר, הלך לשאול בשלומו, והיה שם כלב שוטה והיה נושך את הבריות, אמר אותו עשיר לאוהבו, בני, אם אתה חייב לאדם אני פורע ואל תתחבא ממנו, אבל אם ראית אותו כלב שוטה, ממנו תחבא, שאם נושכך איני יודע מה לעשות לך, כך אמר הקב"ה בשש צרות יצילך וגו', ובשוט לשון תחבא... (שם פרק כג, תתקלג)

למנצח בנגינות משכיל לדוד בבא הזיפים, זה שאמר הכתוב מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, כך היו ישראל, כיון שראו לשאול מטה אזנו לשמע לשון הרע על דוד, היו הכל באים ואומרים לו... (תהלים נד, תשעא)

מרמה בלב חורשי רע, אמר רבי חמא בר חנינא כל מי שמדבר עם חברו ואוכל ושותה עמו ומדבר עליו לשון הרע, הקב"ה קורא לו רע, שנאמר מרמה בלב חורשי רע, אבל אם מדבר עליו דברים טובים הקב"ה קורא לו שלום, שנאמר וליועצי שלום שמחה... (משלי פרק יב תתקמט)

מדרש הגדול:

אמר רבי אלעזר אין אדם מספר לשון הרע אלא אם כן קרבה עתו, דכתיב ויקרבו ימיך אין כתיב, אלא (יחזקאל כ"ב ד') ותקריבי ימיך ותבוא עד שנותיך... (ויקרא יד א)

אמר רבי שמעון מאי דכתיב עונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך רשע (משלי ה' כ"ב), זה בעל לשון הרע, הקב"ה לוכדו ביסורין שמא ירגיש ויחזור, הא כיצד, כל המספר בלשון הרע, בתחלה משתנין קורות ביתו, אם חזר בו וטהר את הבית, לא חזר בו ונתץ את הבית, והתחילו כלי העור שלו להשתנות... לא חזר בו בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, כדי שלא ימצא מי שיספר לו לשון הרע, ונמצא דווי על נפשו ונפשו דווה עליו... (שם יד לב)

תנו רבנן, מעשה באדם אחד שהיו לו שלש בנות, אחת גנבת, ואחת עצלה, ואחת מספרת לשון הרע. בא אדם שיש לו שלשה בנים ובקש ליקח אותן לבניו, אמר לו אין בנותי ראויות לבניך, אמר לו למה, אמר לו מפני שאחת גנבת, ואחת עצלה, ואחת מספרת לשון הרע. אמר לו אף על פי כן אני רוצה ליקחן לבני. לקחן והכניסן לבניו. מה עשה להן, אותה שהיתה גנבת השליטה על כל שלו, ואותה שהיתה עצלה הביא כל עבדיו ושפחותיו והפקידה עליהן, ואתה שהיתה מספרת לשון הרע, היה משכים בכל יום ושואל בשלומה. לימים בא אביהן אצלן, אותה שהיתה גנבת ואותה שהיתה עצלה היו משבחות את אביהן, ואומרות לו, אבא, כל ברכות ינוחו על ראשך שנתתנו לאיש הזה, הרבה מצאנו בו קורת רוח. ואותה שהיתה מספרת לשון הרע אומרת לו, כל הקללות ינוחו על ראשך, שאין אדם נותן בתו אלא לאיש אחד, ואתה נתתני לשני אנשים, לאב ולבנו, ואם אין אתה מאמין שב לך תחת המטה וראה. כיון שבנו יוצא למלאכתו הרי הוא בא ותובעיני. ישב אביה תחת המטה, וחמיה נכנס אצלה לשאול בשלומה כדרך שהוא רגיל כל יום. בא והשתחוה לה ונשקה על ראשה כדרך שהוא רגיל. אמרה לו הנח מפני אבא שיש כאן, חישב אביה ואמר שמא לתבעה בא, עמד מתחת המטה והרגו, שמעו בניו באו והרגו את חמיהן, ועמדה היא לבכות על אביה בית הנשים, עמדו והרגו אותה. (שם יט טז)

ותבער בם אש ה'... מכאן את למד שכל המלשין על חבירו בסתר אין לו רפואה, שנאמר (תהלים ק"א ה') מלשני בסתר אותו אצמית. (במדבר יא א)

ילקוט ראובני:

ראה והבן שכל המוציא לשון הרע מפיו נידון בצרעת, אמר לו מהו לשון הרע, אמר לו שמוליד רעה במדותיו, מלשון הנקרא רע, זה פחד יצחק, אמר לו רבי, אם כן כל ישראל יהיו מצורעים, שהרי אמרו מלשון הרע גלו ישראל, אמר לו אין הכי נמי, אם לא שב בתשובה, אמר לו אבל אני עני, אמר לו שקולה העניות כצרעת, והרי הוא עני הנמסר בידי אדם... (ויקרא מצורע)

חובת הלבבות:

...ואם יזכר (אדם עליך) ברעה שעשה, יודה על נפשו בקצורו, ואל יחזר אחר אמתלאות להנקות ממנה ולזכות עצמו, כמו שכתוב, שאמר יהודה, (בראשית ל"ח) "ויאמר צדקה ממני", ואל ישתדל להכלים המספר ואל יאשימנו על אשר גלה רעתו, אבל יאמר לו, אחי, מה שעור מה שהשקפת עלי מרוע מעשי אצל מה שלא ידעת ממני אשר האריך לי הבורא סתרו בהם, ואלו היה נגלה לך רוע מעשי ועונותי, היית בורח ממני ומפחד מעונש הבורא עליהם, כמו שאמר אחד המשוררים, חטאי לו יריחון בם שכני, אזי ברחו ורחקו מן גבולי. ואם מה שספרו עליו שקר, יאמר למספר, אחי, אין מן התימה מה שהצילני הבורא מעשות מה שתלית בו אצל רוב הטובות אשר גמלני, אך התימה סתרו עלי במה שהוא יותר מגונה וגדול מאד ממה שספרת עלי, הרף אחי, וחמול על זכיותיך שלא תאבדנה ממך ולא תרגיש, כי כבר נאמר על אחד מן החסידים שזכרו אותו לרעה, וכיון שהגיעו הדבר, שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו, וכתב אליו, הגיעני ששלחת לי מנחה מזכיותיך, וגמלתיך בזה. ואמר אחד מן החסידים הרבה בני אדם יבואו ליום חשבון, וכשמראים להם מעשיהם ימצאו בספר זכיותם זכיות שלא עשו אותם, ויאמרו לא עשינו אותם, ויאמר להם עשה אותם אשר דבר בכם וספר בגנותכם, וכן כשיחסרו מספר זכיות המספרים בגנותם, יבקשו אותם בעת ההיא, ויאמר להם אבדו מכם בעת שדברתם בפלוני ופלוני... ועל זה הזהירנו הכתוב באמרו (דברים כ"ד) "זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים בדרך"... (שער ו פרק ז)

...וממה שהקשה עוד התשובה ממנו, מה שנהג בו האדם עד ששב לו המעשה הרע דבק כהדבק המעשים הטבעיים אשר לא יקל להניחם, כמו שכתוב (ירמיה ט') "למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו", ואמר "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו וגו'" (שם י"ג), ומהם שפיכות דמים, והריגת הנקיים, בין בפגיעה בין בהליכת רכילות, כמו שידעת מענין דואג בעיר הכהנים אשר גרם להריגתם ברכילות תחלה... ומהם עוד מי שגורם לאבד ממון חבירו ברכילותו, אין עולה לו תשובה עד שירצה את חבירו, אם בממון אם בפיוס ובכניעה למחול לו ולשא חטאו, כמו שכתוב (מיכה ג') "ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו"... ומהם מי שהרגיל לשונו לכזב ולספר בגנות בני אדם ולדבר בהם, ואיננו יכול לעמוד על זה מרובו, מפני שאין לו תכלית אצלו, וכבר שכח האנשים אשר דבר בם והכל שמור עליו, וכתוב בספר עונותיו, ובו נאמר (תהלים מ"א) "ואם בא לראות שוא ידבר לבו יקבץ אוון לו", ואמר (שם נ') "אם ראית גנב ותירץ עמו" ושאר הענין. והנה השוה הלשון הרע עם הגנבה והנאוף, ואמר איש ברעהו יהתלו... (שער ז פרק ט)

תרגום יונתן:

לא תשא שמע - עמי בני ישראל לא תקבלון מילי שקרא מגברא דייכול קורצין בחבריה קדמך... (שמות כג א)

רש"י:

ויהי לנחש - רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל, ותפש אומנותו של נחש... מצורעת כשלג - אף באות זה רמז שלשון הרע ספר, באומרו לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת כמו שלקתה מרים על לשון הרע. (שמות ד ג וו)

בדד ישב - ...ואמרו רבותינו מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד, הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא יבדל. (ויקרא יג מו)

לא תלך רכיל - אומר אני על שם שכל משלחי מדנים ומספרים לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל והולכי רגילה. וראיה לדבר שלא מצינו רכילות שאינו כתוב בלשון הליכה... ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה... נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה, והוא גמר חזוק שדבריו מקוימים ויעמידם על האמת, ואותה הלעטה נקראת אכילת קורצין, לשון קורץ בעיניו, שכן דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילות, שלא יבינו שאר השומעים. (שם יט טז)

ותרגנו - לשון הרע, וכן (משלי י"ח) דברי נרגן, אדם המוציא דבה. (דברים א כז)

זכור את אשר עשה - אם באת להזהר שלא תלקה בצרעת, אל תספר לשון הרע, זכור העשוי למרים שדברה באחיה ולקתה בנגעים. (שם כד ט)

ארור מכה רעהו בסתר - על לשון הרע הוא אומר... (שם כז כד)

אתה ה' תשמרם - במדרש, תינוקות שבימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא יודעים לדרוש התורה במ"ט פנים לכל צד, והתפלל שלא ילמדו דרכי הדלטורים שבדור. (תהלים יג ח)

ישנא דכיו - המקבל לשון הרע שונא הנדכאים תחתיו, שעל לשון הרע רדף שאול את דוד והרג כוהני נוב. (משלי כו כח)

אבן עזרא:

רכיל - כמו רכולתך, מכל אבקת רוכל, והטעם כי המלשין הרוכל מעתיק יקנה מזה וימכור לזה, והרכיל יגלה לזה מה ששמע מזה. (ויקרא יט טז)

ויוציאו דבת הארץ - דבר שלא היה, ואין כן ויבא יוסף את דבתם, כי ויבא היפך ויוציאו. דבה - מפעלי הכפל, מגזרת דובב שפתי ישנים... (במדבר יג לא)

רמב"ן:

לא תלך רכיל - רש"י, ואין במה שפירש בתרגום הזה טעם או ריח, כי השומע מן הרכיל לא ישבע לו שיאמין דבריו ולא יתן לו אות ומופת, גם המלשין עבד אל אדוניו לא יבטיחנו האדון שישמע אליו, ומה טעם לאכילה הזאת... אבל עיקר לשון הארמית בכאן איננו אלא לשון השמעת קול, והוא מורגל בדברי חכמים, ועיזא לאו אכלויי מכלוליה, ולאו גברא בעי לאכלויי... והנה הוא לשון כל משמיע קול שיודיע חפצו בלא חתוך מלות... ודרך הרכילים לבא ברבים או לפני המושל וינהמו בגרונם ויקרצו בעיניהם, לרמוז כי שמעו דברים עד שיפצרו בהם ויגידו אותן, על כן נקראים אוכלי קורצין, נוהמים ברמזים... (ויקרא יט טז)

...ודע כי מוציא דבה הוא כסיל אשר יאמר שקר, אבל המגיד אמת יקרא מביא דבה, כמו שנאמר "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", ועל זה נענשו למות במגפה... (במדבר יג לא)

זכור - רש"י... ולפי דעתי היא מצות עשה ממש, כמו זכור את יום השבת לקדשו, אם כן גם זה כמותם, והיא אזהרה מלדבר לשון הרע, יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה שלא דברה אלא באחיה גמול נפשה, אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל... ואיך יתכן שלשון הרע, שהוא שקול כשפיכות דמים, לא תהיה בו בתורה לא תעשה גמור או לאו הבא מכלל עשה, אבל בכתוב הזה אזהרה גדולה בו, להמנע ממנו בין בגלוי בין בסתר, בין במתכוין להזיק ולהבזות, בין שאין מתכוין להזיק כלל, וזו מצוה מכלל תרי"ג מצוות, ושכחה בעל ההלכות וכל המונים אחריו. (דברים כד ט)

משנה תורה:

המרגל בחברו עובר בלא תעשה, שנאמר לא תלך רכיל בעמך, ואף על פי שאין לוקין על דבר זה, עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, לכך נסמך לו ולא תעמוד על דם רעך, צא ולמד מה אירע לדואג האדומי. אי זהו רכיל, זה שטוען דברים והלך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אף על פי שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם. יש עון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חבירו, אף על פי שאומר אמת, אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו, אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני, וכך וכך היו אבותיו, וכך וכך שמעתי עליו, ואמר דברים של גנאי, על זה אמר הכתוב "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות". אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים, וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם. ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו". ועוד אמרו חכמים שלשה לשון הרע הורגת, האומרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו.

ויש דברים שהן אבק לשון הרע, כיצד, מי יאמר לפלוני שיהיה כמות שהוא עתה, או שיאמר שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע ומה היה, וכיוצא בדברים האלו, וכל המספר בטובת חברו בפני שונאיו הרי זה אבק לשון הרע, שזה גורם להם שיספרו בגנותו, ועל זה הענין אמר שלמה "מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו", שמתוך טובתו בא לידי רעתו. וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כלומר שאינו מדבר בשנאה, הוא ששלמה אמר בחכמתו "כמתלהלה היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני". וכן המספר לשון הרע דרך רמאות, והוא שיספר לתומו, כאילו אינו יודע שדבר זה שדבר לשון הרע הוא, אלא כשממחין בו, אומר, איני יודע שדבר זה לשון הרע, או שאלו מעשיו של פלוני.

אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו, ואפילו להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע. ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה, כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע, והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר. כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם, וכל שכן לישב עמהם ולשמע דבריהם, ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע לבד. (הלכות דעות ז א והלאה)

ואלו שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתים ואובדין ונדונין על גדול רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים, המינים והאפיקורסים... ובעלי לשון הרע... (תשובה ג ו)

ומהן חמשה דברים העושה אותם ימשך אחריהם תמיד וקשים הם לפרוש מהן, לפיכך צריך אדם להזהר מהן שמא ידבק בהן, וכן כולן דעות רעות עד מאד, ואלו הן, רכילות, ולשון הרע, ובעל חימה, ובעל מחשבה רעה, והמתחבר לרשע... כל אלו הדברים וכיוצא בהן אף על פי שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן, הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא. (שם ד ה)

ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות. ועוד אמרו חכמים רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל באבק לשון הרע. (אסורי ביאה כב יט)

ספר חסידים:

ולא תענה מכלל מצות לא תעשה, אסור לומר דבר מגונה מחבירו שלא בפניו, כל דבר שאם היה שומע אותו היה כועס עליו, דכתיב "תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי", אבל אם עבר עבירות והוכיחו בסתר ולא קיבל, אז מותר להוכיחו ברבים במעשיו הרעים, בין בפניו בין שלא בפניו. (ו)

עשרים וארבע דברים מעכבים את התשובה, ואלו הן, רכילות, לשון הרע, בעל חימה... ויש מהם חמשה דברים העושה אותם ימשך אחריהם וקשה לפרוש מהם, לפיכך צריך אדם ליזהר מהם ולהתרחק שלא ידבק בהם, והם רעות עד מאד, ואלו הם, לשון הרע ורכילות... (יט)

"יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות" (תהלים י"ב ד'), כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעקר, דכתיב בתריה, "אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו", בא וראה כמה כחה של לשון הרע שאין לו שיעור, ונלמד ממרגלים, ומה המוציא שם רע על ענין שאין שומעים ורואים ומקפידים בבזיונם כך, המוציא שם רע על חבירו הנוצר בצלם ודמות על אחת כמה וכמה... לעולם ירבה אדם בשתיקה, ואל ידבר אלא בדבר החכמים או בדברים הצריכים לו לצורך גופו... (לד)

לא תשא שמע שוא, אזהרה למקבל לשון הרע, אפס אם יבא איש אצלך צועק על חבירו מפני שהוא הוכיחו בפניך, ולבו חרה לו ואומר כי זה שהוכיחו עושה כך וכך, ואמר עליו דברים שלא כהוגן, ואתה יודע בזה כי אחר שיגיד לך לא ילך להגיד אחרים, כי אינו חושש להודיע ברבים, אך להוציא הדברים מלבו שהם כבדים עליו להגיד מצוה לשמעו, ומה שתוכל לתקן כנגד חבירו לחבבו תעשה ותתקן. ותאמר לו פלוני אוהב אותך, ולמה אתה מדבר כדברים האלה... ואל תגיד לאחרים להסיר מלבו, שאותן האחרים יהיו מקבלי שמע שוא ויאמינו לו, ומה יעשו, ילכו ויגידו לאותו האיש הלעז שזה הוציא עליו, ויבא גם הוא להתקוטט עמו, נמצא המריבה באה על ידך על אשר לא שמעת אליו. אבל אם הוא מגיד גם לאחרים כי הוא מתכוון להוציא עליו שם רע, לא תאבה לו ולא תשמע אליו, אלא גער בו והוציאו מלפניך בנזיפות, ותלך לאותן שסיפר אליהם ותאמר אל תאמינו לו ששקר הוא מדבר על רעהו. וכשתדבר מאיש ומאשה אל תספר בענינים הרעים אלא במעשיהם הטובים, ואל תשבח איש בפני שונאו, כי אינו יכול לשמע דבר טוב ממנו, ומתוך כך יספר גנותו... אל ישבח עשיר בפני עשיר אחר, ולא סופר בפני סופר אחר, וכן כל איש שהוא מענינו, אם הוא ירא שמים מותר לספר ממנו בפני ירא שמים אחר, מפני שהוא שמח בדבר, שהוא ירא שמים ביותר, ואינו מתקנא בו אלא מוסיף חכמה, ואומר אעשה כמעשיו... כל מי שנתקוטט עם אדם והגיד עליו מה שלא הגיד מעולם, אל תאמין לו. כללו של דבר, אל כל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך, אלא עשה עצמך כמאמין ולא תאמין... (סד)

ראובן שהוציא שם רע על צדיק ומתחלל שם שמים שמאמינים, ובא ראובן ובקש מחילה משמעון ומחל לו, צריך ראובן לומר שקר דברתי עליו, ואם כבר הלכו השומעים למדינת הים אין לראובן מחילה עולמית, ומועלת לו שמחל מלנקום מהרה נקמת שמעון... אדם שמספר רע על בני אדם אל תכריעו, אלא הרב מספר לתלמידיו כדי שלא יעשו כך, ודע שכל המספר על בני אדם רע תוכל לחשדו בדבר זה רע שמספר על אחרים, שהרי אמרו כל הפוסל פסול ובמומו הוא פוסל... (תרלא ותרלב)

רבינו יונה:

לא תשנא את אחיך בלבבך, הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת השנאה, והיא מדה מעוללת פשעים רבים, ומסבבת כמה עלילות נשחתות, כמו לשון הרע, שהוא שקול כנגד כמה חייבי מיתות בית דין, כאשר יתבאר... (שערי תשובה ג לט)

וזה דבר כת מספרי לשון הרע, אמרו רז"ל (ערכין ט"ו ב') "כל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר (תהלים י"ב ה') "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו", ועל כן חשבוהו כאילו כפר בעיקר, כי הוא מסבב וגורם נזק גדול ורעה רבה לחבריו, בהבאישו את ריחם בעיני העם או בשאר דרכי הפסד. ולא יתכן אשר יכין אדם לחבריו כלי משחית ונזק מר ממות, מבלי שיועיל לעצמו בזה תועלת ורוח ממון, בלתי אם לכד יצרו את נפשו, ופרק עול שמים מעליו וניתק את המוסרות, כמו שנאמר (שם נ"ד ה') "כי זרים קמו עלי ועריצים בקשו נפשי לא שמו אלקים לנגדם". ופרשו רז"ל לא שמו אלקים לנגדם, כי נתכוונו שיברך אותם שאול, כמו שאמר להם (שמואל א' כ"ג כ"א) "ברוכים אתם לה' כי חמלתם עלי", לא שמו אלקים לנגדם, שכתוב בתורתו (דברים כ"ז כ"ד) "ארור מכה רעהו בסתר", ונאמר (קהלת י' י"א) "ואין יתרון לבעל הלשון", ונאמר על דואג (תהלים נ"ב ד') "הוות תחשב לשונך, אהבת רע מטוב שקר מדבר סלה". פרוש מה יתרון לך ומה בצע כי ספרת לשון הרע, הלא לממון לא היית אתה צריך אך עשרת, כמו שנאמר עליו (שמואל א' כ"א ח') "אביר הרועים אשר לשאול", אין זה כי אם אהבתך את הרע מן הטוב, ושקר מדבר צדק, כי פרקת עול... ואמרו רז"ל כי בעל לשון הרע משניהם רע, (מגנב ומנואף), כי יחטא חטאה גדולה מבלי הנאה, כמו שנאמר (תהלים ק"כ ג'), "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה". והשנית, על כן נחשב המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, לפי שאומר בלבבו כי שפתיו ברשותו, ומפני שאין בה מעשה, וכי הוא השליט על לשונו, וגמר בדעתו כי אין לו לכלא את רוח שפתיו, מדבר בעולה על רוחו, וכי האברים המה לבדם ברשותו לחטא בהם, כענין שנאמר (שם י"ב ה') "שפתינו אתנו מי אדון לנו", ולא יאמר איה אלקי עושי אשר כל תנועות יצירותיו נתונות המה לו, אחת מהנה לא נעדרה, כלם לעשות רצונו משועבדות...

והנה אנו צריכים לפרש לך היאך יתכן כי יהיה עון לשון הרע יתר על השלש האלה, הלא על כל אחת מהן אמרו רז"ל (סנהדרין ע"ד א') יהרג אדם ואל יעבור עליהן, ואמרו חמורה עבודה זרה, שכל המודה בה ככופר בכל התורה... וכאשר תשים לבך למאמרם ז"ל תמצא בו כמה שרשים וכמה פנים. 

האחד: כי בעל הלשון הוא שונה באוולתו, עשר פעמים ביום יכלים ויבאיש ויחפיר וידבר שפת יתר ויכה בסתר, ומי יתן קץ לענשו, וכי בעל הלשון לא ישים קנצי למילין, בשגם עבירה קלה כבדה מאד על השנות האיוולת פעמים רבות, כאשר הקדמנו, ובאמרם ז"ל שקול לשון הרע כנגד שלש עבירות, רצונם לומר, כנגד עובר אותן לעת שיתקפו יצרו, ולא כנגד היוצא מן הכלל ועובר עליהן בכל עת.

והשני: כי בעל הלשון תשובתו קשה, אחרי אשר למד לשונו דבר שקר ופיו שלח ברעה, ומרוב ההרגל איננו שליט ברוחו, וכאלו לשונו גורמת המחשבה, כענין שנאמר (תהלים נ"ב ד') "הוות תחשב לשונך". ונאמר (קהלת י' י"ב) "ושפתות כסיל תבלענו". ונאמר (משלי י"ח ז') "פי כסיל מחיתה לו, לשון יראה ומגור", רוצה לומר כי הכסיל ירא ויגור מזעם לשונו פן יווקש בו, כאשר ירא מאויבו, אך אין שפתיו ברשותו.

והשלישי: בעל הלשון חטאו נקל בעיניו, כי יאמר אך דבר שפתים הוא, ולא פנה אל נזקיו הרבים, על כן לא ישוב מדרכו הרעה, ואם שוב ישוב אין תשובתו שלמה, כי לא יכיר גודל חטאו, כי התשובה השלמה להנקות מפשע רב, כי יקד יקוד היגון בנפשו כיקוד אש. ואמר שלמה ע"ה (שם כ"א כ"ד) "זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון". פירוש, הלץ אשר גבר זדונו להכות בלשונו בגאותו וגאונו ועברתו וחרונו, אל תאמר כי בלשונו לבד יכה ולא במעשה, כי ידע תדע, כי הוא עושה בעברת זדון, רוצה לומר, כי אם לא יוכל להכות את אויביו בלשונו, ויוכל הכות בו המעשה, יכה בעברה ולא יחמול, כאשר אמרו רז"ל בענין דואג (ירושלמי סנהדרין י' ב') כי כאשר צוה שאול להכות בכהנים וימאנו אנשיו להכותם, אמר לדואג אתה הכית בלשון, אתה תכה בחרב, שנאמר (שמואל א' כ"ב י"ח) "סוב אתה ופגע בכהנים".

והרביעי: אם ישוב בעל הלשון בתשובה, צריך לבקש מחילה לאשר מוצק לו מזעם לשונו, והוא לא יזכור מספר כולם, כי רבים מכאובים הכאיב וכמה נפשות הדאיב, גם רבים מאשר זוכר, כי אותם עכר, והם לא ידעו כי הדיח עליהם את הרעה, יתבייש להודיעם ולגלות אזנם על אשר גמלם רעה, כי הוא מכה ואין מכתו ידועה, כענין שנאמר (תהלים ק"כ ג') "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, חצי גבור שנונים", על כן נמשל לשון הרע לחץ, כי המושך בקשת פעמים רבות ישלח חציו באדם ולא נודע מי הכהו. ועוד על ענין אחר נמשל לחץ, כי שולף החרב, אם נכמרו רחמיו על האדם בהתחננו אליו ישיב חרבו אל נדנה, לא כן זורק החץ... ופעמים שידבר על פגם משפחה והזיק כל הדורות הבאים אחריו, ולא תגיע עליו מחילה בזה. על כן אמרו רז"ל (ירושלמי בבא קמא ח') כי המדבר בפגם משפחה אין לו כפרה עולמית. והנה המשלח לשונו גם על הקדושים אשר בארץ המה ידבר, כי על מי לא עברה רעתו תמיד, וכבר אמרו רז"ל (סנהדרין צ' א') כי האפיקורוס אין לו חלק לעולם הבא.

והחמישי: כי לשון הרע יביא את בעליו לתת את פיו לדבר אל השם תועה, כמו שנאמר (תהלים ע"ג ט') "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ", ואין בכל העבירות אשר ישיג אנשים לעונש המטיח דברים... הנה למדת מזה, כי אין התורה מגינה על בעלי לשון הרע ועל המומר לגנוב ולנאוף, וכי אינם ראויים לעסוק בתורה. ואמרו רז"ל סוטה כ"א א') דואג כיון שספר לשון הרע אף חכמתו לא עמדה לו, ולא הגינה עליו תורתו, ומה שאמרו רז"ל עברה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, על העובר עבירה דרך מקרה אמרו, ולא על הפורק עול אזהרת העבירה מעליו. והתבונן כמה יגדל עון בני אדם המספרים לשון הרע, המעוט מהם עונם הגדול כי יכלו שפתיהם וחשכו לשונם מדבר דברי תורה, עד כי השחת ישחיתון לדבר בלשון הרע... ואמרו רז"ל מרפא לשון הרע להנצל ממנו שיעסוק אדם בתורה, שנאמר (משלי ט"ו ד') מרפא לשון עץ חיים, וזהו שנאמר (תהלים ל"ט ב') "אשמרה לפי מחסום", ופירשו רז"ל, כי המחסום הוא העסק בתורה...

והנה כת מספרי לשון הרע נחלקה לששה חלקים. החלק הראשון כאשר יתן מום באדם והמום לא יהיה בו, ופעמים כי תחת יופי יתן דופי. והנה זה לבו יקפץ פיו מדת שתי הכתות הרעות, שהן כת שקרים וכת מספרי לשון הרע. והנה הוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשון הרע, אולי הנה הוא שוא ודבר כזב, שנאמר (שמות כ"ג א') "לא תשא שמע שוא". ואמר שלמה ע"ה (משלי י"ז ד') "מרע מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הוות". פירוש, שתי כתות מקבלות לשון הרע, אחת איש מרע ובעל זדון, מלשון כי כולו חנף ומרע. כי הוא חושד הכשרים ואוהב למצא פגם ואשם על חבירו וקלון על כבודו. והיה כשמעו כי יגיד עליו רעו לשון הרע, זדון לבו השיאו להאמין כי הדברים כנים. והכת השנית, איש שקר גם הוא מאזין ומאמין על לשון הוות, כי אחרי אשר לא ירחק מדבר שקר, לא יחוש אם תקבל נפשו כזב ואם תשא שמע שוא, על כן ימהר לקבל לשון הרע.

ודע כי כאשר יודה השומע על לשון הרע, אחת דתו ומנת מדיו עם המספר לשון הרע, כי יאמרו אמור, הנה קבלו השומעים את הדבר, ואות הוא כי הנה אמת הנה נכון. גם אם הטה אוזן השומע והראה את נפשו כמקשיב קשב ומאזין לדברים ההם בפני בני אדם, גם זה עוזר לרעה, וגורם קלון לחבירו ומחזיק ידי המביא את דבתו רעה אל הבריות. ואמר שלמה ע"ה (משלי כ"ה כ"ג) "רוח צפון תחולל גשם, ופנים נזעמים לשון סתר". פירוש, כאשר רוח צפון תפזר העבים ותמנע הגשם, כן פנים נזעמים ימנעו לשון הרע. כי בראות המגיד את פני השומע והנם זועפים, יחדל קול המון גשם דבריו. אבל אם יראה כי השומע ישמע לו, ישתה כמים עולה ולא יחשוך פיו משקריו, והיה כזה יום מחר, כי ישנה באיוולתו לספר תמיד לשון שקר, ושב לשנות אחר גשם כזביו.

עוד אמר שלמה ע"ה (משלי כ"ו כ"ח) "לשון שקר ישנא דכיו", פירוש האיש העניו ודכא ושפל רוח, ישנא את לשון שקר, לא יאבה לו ולא ישמע אליו, כי העניו חפץ ביקר הבריות וצר לו על בשתם וקלונם... והנה הוזהרנו במה שכתוב לא תשא שמע שוא, שלא נאמין בלבנו ספור לשון הרע להחזיק במחשבתנו כי הדברים אמת, ולהבזות בעינינו את מי שנאמרו עליו.

החלק השני, המספר לשון הרע וירחק בו מדבר שקר. ואל זה כוונו באמרם כת מספרי לשון הרע, אף על פי שאינם מן הכת של שקרנים, והנה אם יזכיר אדם לחבירו בינו לבין עצמו מעשה אבותיו הרעים, הנה הוא עובר על מה שכתוב בתורה (ויקרא כ"ה י"ז) "ולא תונו איש את עמיתו", באונאת דברים דבר הכתוב... ואם יכלימהו על מעשה אבותיו בפני אחרים, על זה אמרו רבותינו (בבא מציעא נ"ח ב') כי המלבין פני חברו ברבים הוא מן היורדים לגיהנם ואינם עולים. ואם יספר ויודיע תועבות אבותיו בפני בני אדם שלא בפניו להבאיש את ריחו ולהבזותו בעיני בני עמו, על זה אמרו אשר כת מספרת לשון הרע אין מקבלת פני השכינה, וכן אם היה בעל תשובה והוא מספר עליו עונות ראשונים.

ודע כי אם יראה איש כי עבר חבירו על דבר תורה בסתר, והוא גלה על חטאותיו על שער בת רבים אשום אשם בזה, כי אולי החוטא ההוא שב מדרכו הרעה, והגיוניו ברעיוניו, ולב יודע מרת נפשו, ולא נכון לגלותם זולתי לחכם צנוע, אשר לא יספר ליתר ההמון, רק הרחק ירחיק מחברתו עד אשר יוודע אליו כי שב מדרכו הרעה... והמספר לשון הרע שתים הנה קוראותיו, הנזק והבושת אשר יגרום לחברו, ובחירתו לחייב ולהרשיע את חבריו, ושמחתו לאידם. ועל צד אחד יגדל עון המספר לשון הרע על דבר אמת מן המספר על דבר שקר, כי יאמין העם בספרו על חברו דברים כנים, ויעלה באשו לפניהם, ויהיה לבוז בעיניהם אחר אשר ניחם על רעתו ונסלח לו מחטאותיו. ואמר שלמה ע"ה (משלי י"ד ט') ."אוילים יליץ אשם ובין ישרים רצון, לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר". פירוש, האויל יליץ חובה, כי יחפש מומי בני אדם ואשמתם, ויתן בהם דופי ופגם, ולא ידבר לעולם בשבח ודבר טוב הנמצא בם. והמשל על זה כי הזבובים לעולם יבואו וינוחו כלם על מקומות לכלוך... ובין ישרים רצון, כי דרך הישרים לכסות על כל פשעים ולשבח האדם כי נמצא בו דבר טוב. וזכרו במוסר כי אדם אחד וחכם עברו על הנבלה, אמר האדם כמה מוסרחת נבלה זו, אמר החכם כמה לבנות שיניה!

ועליך לדעת כי עונש האויל אשם, איננו זולתי כי יתן דופי באיש ירא חטא אשר יתקפו יצרו ויעבור ואשם, כי מנהגו ודרכו להתחרט על חטאיו, וכל שכן אם נודע הדבר כי חזר בתשובה. אבל האיש אשר תדע ובחנת את דרכו כי אין פחד אלקים לנגד עיניו ותמיד יתיצב על דרך לא טוב, מצוה לספר בגנותו ולגלות על חטאותיו, ולהבאיש בעלי עבירות בעיני בני אדם, ולמען תגעל נפש השומעים את המעשים הרעים... (שם ר-ריח)

החלק השלישי הולך רכיל, והוזהרנו על זה מן התורה, שנאמר (ויקרא י"ט ט"ז) "לא תלך רכיל בעמיך", וגם זה נקרא לשון הרע, והוא בכלל כת מספרי לשון הרע, כמו שזכרו רז"ל על דואג האדומי שהיה בעל לשון הרע, כי הגיד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך. ונזק הרכילות חדל לספור כי אין מספר, כי הוא מרבה שנאה בעולם, ומכשיל את בני אדם לעבור על מה שכתוב בתורה (שם שם י"ז) "לא תשנא את אחיך בלבבך"... ואמרו רז"ל (נדה ס"א א') על ענין הרכילות, אף על פי שאסור לקבלה ולשנא את חברו בגללה, אבל אל יהי בז לדבר, אך את נפשו ישמור ויחוש לדברים, ואמרו רז"ל (ירושלמי פאה א' א') דורו של שאול היו בהם דילטורין כמו דואג והזיפים, ועל ידי כן היו יורדים למלחמה ונופלים, דורו של אחאב לא היו בהם דילטורין... ועל ידי כן היו יורדים למלחמה ונוצחים, אף על פי שהיה אחאב עובד עבודה זרה...

והמסכסך אחים ואוהבים ומביא שנאה ביניהם קשה מכל חלקי לשון הרע, שנאמר (משלי ו' י"ט) ומשלח מדנים בין אחים... עוד אמר (שם י"א י"ג) הולך רכיל מגלה סוד, רצונו לומר, אל תפקיד סודך למי שהולך רכיל, כי אחרי אשר איננו שומר שפתיו מן הרכילות, אל תבטח עליו בהסתר סודך, אף על פי שמסרת דבריך בידו דרך סוד וסתר. והוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשון הרע, שנאמר (שמות כ"ג א') "לא תשא שמע שוא", ונאמר (משלי כ"ט י"ב) "מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים", ופרשו חז"ל, כאשר המושל מקבל לשון הרע ודברי רכילות, יעשו משרתיו רשעים והולכי רכיל למצא חן בעיני אדוניהם. והנה אל שלשת החלקים אשר זכרנו כוונו בזכרם ז"ל כת מספרי לשון הרע.

 החלק הרביעי אבק לשון הרע, אמרו רז"ל (בבא בתרא קס"ה א') רוב העולם נכשלים בגזל, ומעוטם בעריות, וכלם באבק לשון הרע. ואמרו כי ענין אבק לשון הרע, כאשר יסבב האדם בדבריו שיספרו בני אדם לשון הרע. ואמרו לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי גנותו. והנה אנחנו צריכים לבאר המאמר הזה. כי ידוע הדבר, כי מן המדות הנאות לספר בשבח החכמים והצדיקים. אבל זאת תכונת הענין הזה, כי אין לספר בטובת האדם זולתי בד בבד, רצוני לומר כאשר ידבר איש אל רעהו, ולא בקהל עם ובמושב רבים, עד אשר יודע אליו כי אין במעמד ההוא שונא ומקנא לאיש אשר ידבר טוב עליו. ואם יחפוץ לשבח אדם אשר כבר הוחזק לבני עמו ונודע אשר הוא אדם כשר ולא תמצא בו רעה ואשמה, גם על פני שונא ומקנא יש לשבחו, כי לא יוכל לגנותו. 

עוד זכרו ז"ל על ענין לשון הרע, (ערכין ט"ו ב'), אם שאלה אשה משכנתה לחתות אש מיקוד, ותען ותאמר איה איפה גחלי אש כי אם בבית פלוני אשר תמיד יצלה בשר ויאכל, זה והדומה לו אבק לשון הרע... וחייב אדם לשמור פיו ולשונו שלא יחשד בדבריו ולא יתנו אותו כמספר לשון הרע, ואם יביא עצמו לידי החשד בזה, הנה השחית מוסרו, ויחשב לאיש ההוא אבק לשון הרע. ועתה השתונן בכליותיך לעמוד על עיקר הדבר הזה. הנה הקדמנו כי מותר לספר בגנות החוטא על חמס אשר בכפיו, אם נודע הדבר כי לא עזב דרכו... ואמנם המטיבים דרכם, דבר ידברו בראשונה עם החוטא, אולי יוכלו הועיל בדרך תוכחה להשיבו מדרכו הרעה. ואם מאן ימאן, אז יודיעו לרבים את דרכיו ומעלליו, ועתה כאשר יתפוש אדם על מעשה חברו על דבר אשר הזיד על רעהו, ויספר מעשהו לבני אדם ויגלה חובת החוטא, ויגנה מעשהו מטענות רבות, הנה יחשד המספר בזה, ויתנו אותו כמספר לשון הרע, ויאמרו אמור, כי גם אם אמת היה הדבר, היה ראוי לגלות אוזן החוטא למוסר תחלה... ועוד יאמרו בני אדם אין הדברים כנים, ומלבו הוא בודאם, ואם לא איפוא מדוע לא גלה על עונו בפניו ראשונה והעלים ממנו. על כן אמרו רז"ל (ערכין ט"ו ב') כל דבר אשר יאמר בפני בעליו אין בו דרך לשון הרע, רצונם לומר כי אם הקדים לחברו תוכחת מגולה על מעשהו, ולא הקשיב על דבריו, אחרי כן יוכל להודיע לבני אדם אשמת האיש ורוע מוסרו, ולא יחשד כי יחפוץ לתת דופי בחברו. וכן אם המספר מוחזק לרבים כי לא ישא פני איש ואל אדם לא יכנה, ואת כל אשר יאמר שלא בפני חברו, אותו ידבר בפניו ולא יגור מפני איש, והוחזק גם כן בתוך עמו אשר לא ידבר רק אמת, אין לחשדו בדברו על אשמת אדם לחבירו שלא בפניו... עוד אמרו כל דבר אשר יאמר בפני שלשה אין בו דרך לשון הרע. רצונם לומר, אחרי כי ברבים היו עמו בעת אשר ספר הדברים אכן נודע לחבירו, והנה זה כאילו אמר הדברים בפניו. (שם רכב-רכח)

רבינו בחיי:

זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים - קל וחומר למספרי לשון הרע, שהיא היתה גדולה ממנו, ומסרה נפשה עליו, ולא היה לשון הרע ממש, אלא שהשותה אותו לשאר הנביאים, ולכן אסרה תורה חברת הכסילים ויושבי קרנות המדברים דברים בטלים, ומתוך כך יבא ללשון הרע. (דברים כד ט)

...וידוע כי כל הרגיל לדבר דברים בטלים, מתוך אותם דברים בטלים יבא לספר לשון הרע מהמון העם, ומתוך כך יספר לשון הרע מן הצדיקים, שנאמר "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק" (תהלים ל"א), ומתוך כך יבא לדבר בנביאים ויתן דופי בדבריהם, שנאמר "ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים" (דברי הימים ב' ל"ו), ומתוך שהרגיל את עצמו לספר בגנות הבריות, יספר בגנות של מעלה לכפור בעיקר, והוא שכתוב "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ" (תהלים ע"ג), לשונם תהלך בארץ גרמה להם ששתו בשמים פיהם. ולגודל חומר העבירה הזאת אין המחזיקים בה מקבלים פני שכינה... ואמר כי לא יאות לבעל לשון הרע שיעסוק בתורה, והוא שאמר "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך" (תהלים ג')... ועל כן יש לו להזהר בזה, כי מות ביד לשון, ודרשו רז"ל אין הנגעים באים אלא על לשון הרע, שנאמר "אל תתן את פיך לחטוא את בשרך", כלומר אל תתן רשות להוציא דבר מפיך לחטיא את בשרך, להלקות גופך, ואל תאמר לפני המלאך הממונה עליך, בשגגה הוצאתי מפי הדבור, שכל דבור ודבור שיוצא מפיך הלא הם בספר נכתבין, בין טוב בין רע, בין שוגג בין מזיד, למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה'), אלו הידים והגוף שלוקין בנגעים... 

קשה לשון הרע יותר משאר עבירות, שכן הזכיר ירמיה שלשה פעמים "העל אלה לא אפקד נאם ה'", הזכיר תחלה באסור אשת איש, "סוסים מיוזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו", וסמיך ליה "העל אלה לא אפקוד נאם ה'" (ירמיה ה'). והזכיר אחרי כן בעון מי שמקבץ ממון בשקר, "ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה, על כן גדלו ויעשירו", וסמיך ליה "העל אלה לא אפקד נאם ה'". והזכיר שלישית בבעלי לשון הרע, "חץ שחוט לשונם מרמה דבר, בפיו שלום איש את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו", וסמיך ליה "העל אלה לא אפקד בם", לא הזכיר מלת בם אלא על לשון הרע, להורות שהעונש יחול בגופם ממש.

כמה בני אדם חושבין שאין חטא הלשון חמור כחטא המעשה, ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה, "מפיץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר" (משלי כ"ה), אל תחשבו שאין היזק הלשון אלא הדבור בלבד, ואינו חטא המעשה, אבל הוא חמור כל כך, כאלו לקחת מפיץ והוא מין ממיני הזיין והכית בהם.

מותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, שנאמר "ולי אני עבדך ולצדוק הכהן", וכל מי שאינו מספר לשון הרע ואינו מחזיק במחלוקת על אותם שאינם נוהגים כשורה, הוא נענש בזה, וכן אמר הכתוב "מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו" (הושע י'), כלומר אם שם עמדו יאמר הדור הזה לא השיגה אותם בגבעה לבער הרע, כמו שהשיגה מלחמה לאנשי הדור ההוא, וענין מימי הגבעה, כלומר מן הזמן ההוא חטאתם להקב"ה, והיה הדור ההוא טוב יותר מזה, כי בערו את הרע, ואתם לא כן, כי אלו הייתם בדור ההוא, לא עשיתם כמותם לבער הרעות מקרבכם.

יתחייב האדם לשמור דרכיו מחטא בלשונו, ושלא ישתמש בדבורו באחד מדרכי החטא, כי הדיבור באדם מצד הנפש המשכלת שבו, ועמו יש לו יתרון על כל שאר בעלי חיים, ועל כן צריך הוא להזהר בעצמו ושיציל את נפשו שלא יענישנה בלשונו, וכן אמר שלמה (משלי כ"א) "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". (כד הקמח לשון הרע)

עקדה:

...ועל שוליו פעמונים שיהיה פרסומו מתאים למלבושיו, אמנם הם רמוני תכלת וארגמן בתוך פעמוני זהב, שאין קולם רם, רוצה לומר שלא ישתדל לפרסם דבריו, ואפילו המעט שיפרסם יהיה המעט ממה שיש בו ולא יעשנו עיקר, אם כן יבטל המעיל ממנו לשון הרע, ושילמדו שאין ראוי לדבר לגנאי האנשים, שאפילו הריקנים מלאים מצוות כרמון... (שמות כח ד)

...וכאן רצה ללמדנו, כי בלשון הרע יש המספר לתכלית אחרת, כגון קרח שרצה להשיג על ידי לשון הרע כבוד ושררה, והמעשה נקרא תמיד על שם התכלית המכוון בו, אבל המרגלים כינה מוציאי דבת הארץ רעה, שנתכוונו רק להוציא דבה, ולכך נסמכה לפרשת מרים, שגם היא רק נהנתה בדבור ולא דברה לנצוח ולשררה. (במדבר יג ב)

ספורנו:

לאשם - האשם על מעילה בקודש, וזה עשה בלשון הרע וגסות רוח, ולשון הרע כמעמיק להסתיר מה', והמתגאה דוחק רגלי השכינה... (ויקרא יד יב)

ספר חרדים:

...חלילה בהיותך שונא איש ישראל תהיה מרכבה לטומאה דעשר קליפין מסאבין הנקראים איבה, ובהיותך דן לכף חובה תהיה מרכבה לקליפות הטומאה הנקראת חובה, ובספרך לשון הרע תהיה מרכבה לקליפה טמאה הנקראת לשון הרע... ונמצאת חלילה דבק לעשר קליפין מסאבין מחוץ למחנה הקדושה ומושב טמא תקרא, להכי כתיב במצורע דהיה שונא את אשי ישראל כאשר היה דנו לכף חובה ומדבר עליו לשון הרע בלי פחד ובכעס, "והצרוע אשר בו הנגע, בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה"... שהיה לו לסתום שפתיו, ולפי שהוא דבר בחיצונים, יהיה מושבו מחוץ למחנה, ולפי שהחיצונים טמאים, גם הוא שדבק נקרא טמא... (פרק ד דברי כבושין)

מדרש שמואל:

...וגודל היצר הרע של הרכילות כבר השמיענו דוד ע"ה במזמור שיר המעלות אל ה' בצרתה לי וגו', ודוד לא היה אצלו צרה מה שהיו רודפים אותו אויביו, כי צרת הגוף אינה צרה על האדם, אלא צרת הנפש, וזהו בצרתה לי דקאמר, כי צרת הנפש מה שהיצר הרע מחטיא את האדם, זהו צרה לו ודאי, וכבר לשעבר קראתי אליו יתברך שיצילני מיד יצרי הרע ויענני והצילני מידו, ועתה אני מתחנן לפניו על עון לשון הרע, שאין אדם ניצול מעון זה בכל יום, וזה שאמר "ה' הצילה נפשי משפת שקר", שלא אדבר לשון הרע, כי זו היא צרת הנפש ודאי, וזה שאמר הצילה נפשי, והוא ית' השיב וכי צריכה תחנה כל כך רבה להצילך מעון זה, אתה מדעתך יש למנוע עצמך מעבירה זו, דבשלמא גזל ועריות שהאדם מתהנה ונפשו של אדם מחמדתן צריך אדם עזר וסיוע להנצל, אבל מלשון הרע מה הנאה יש לו לאדם ממנה, וכמו שאמר הנחש ומה יתרון לבעל הלשון... כל שכן שימשך לך היזק גדול שתהרג על לשון הרע... ואמר דוד אף על פי כן איני יכול להשמר מעוני אם לא בעזרתך, משום שכבר כיון שאני בגלות נתערבתי ולמדתי ממעשיהם הרעים. וכנגדו כל ישראל אמרו הנה אנחנו בגלות בתוך האומות ולמדנו ממעשיהם, אויה לי כי גרתי משך וגו', ולמדנו לדבר לשון הרע, הרי חלק הגוף וגם בחלק הנפש יש מי שגורם לנו לדבר לשון הרע שהוא השכן רע, הוא היצר הרע היושב תמיד אצל נפש האדם לפתותו, וזה שאמר "רבת שכנה לה נפשי עם שונאי שלום", שהוא היצר הרע... וידו תקיפה עלי יותר משום שקדם לבא עלי, כי יצר הטוב לא בא לאדם עד היותו בן י"ג שנים, וזה שאמר רבת שכנה לה נפשי... (אבות ב ה)

ארחות צדיקים:

...ומה שאמרו ששקולה לשון הרע כנגד אותן שלש עברות, הפרוש כך, כנגד העובר על אותן שלש עברות פעם אחת מחמת רוב היצר, ולא כנגד המשומד היוצא מן הכלל, לעבור עליהן בכל עת. ועוד בעל לשון הרע קשה לו לעשות תשובה, כיון שהוא רגיל בכך ולמד לשונו לדבר שקר. ועוד החטא קל בעיניו, כי יאמר לא עשיתי, רק דבור בעלמא, ולא יתן לב לרוב הנזק שיעשה. ואפילו אם ישוב, אין תשובתו שלמה, כי אינו מכיר גודל החטא אשר עשה. ועוד, הוא צריך לבקש מחילה מאותם שדבר עליהם, והוא אינו זוכר מספר כלם... ופעמים ידבר על פגם משפחה ויזיק לדורות הבאים אחריו, ואין לו מחילה לזה... ועוד מי שהוא רגיל בלשון הרע, פעמים ידבר דברים כלפי מעלה... ואין בכל העברות עונש כעונש מי שמטיח דברים כלפי מעלה. ואמרו רז"ל עשרה נסיונות נסו אבותינו ובכלם לא נחתם גזר דינם, אלא על לשון הרע, שנאמר (במדבר י"ד) "אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם"... ואין התורה מגינה על בעלי לשון הרע, דואג האדומי כיון שספר לשון הרע, לא עמדה לו חכמתו ולא הגנה עליו תורתו...

כת מספרי לשון הרע נחלקת לששה חלקים. האחד, מי שאומר רע על בני אדם, כן עשו ולא עשו, ולפעמים יאמר דופי על אדם כשר ונקי... ודע כאשר יודה השומע על לשון הרע, אז הוא כמו המספר... ואפילו אם לא יודה, אלא שומע לבד ומראה עצמו כמקשיב אל הדברים ומאמין לדברים ההם בפני בני אדם, בזה יאמינו גם אחרים, וגם הוא מסייע למספר לשון הרע...

השני, כשאומר לשון הרע שהוא אמת, אם יזכיר לו בינו לבין עצמו מעשה אבותיו הרעים עובר על מה שכתוב בתורה (ויקרא כ"ה) "ולא תונו איש את אחיו"... השלישי, אם יכלים אותו על מעשה אבותיו בפני אחרים, על זה אמרו רז"ל כל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (אבות ג'). הרביעי, אם הוא מודיע תועבות אבותיו בפני בני אדם שלא בפניו... החמישי, אם הוא בעל תשובה ומספר עליו עונות ראשונים בזה יש לו עונש גדול...

והמספר לשון הרע, נענש על הנזק והבושת שהזיק לחברו, ועוד עונש על ששמח בקלון חברו... ויש צד שיגדל עון המספר לשון הרע על דבר אמת מן המספר על דרך שקר, כי כשאדם מספר דברים כנים על חברו יאמינו לו, ויהי לבוז בעיניהם אחר שנתחרט ועשה תשובה ונסלח לו חטאתו...

הששי, המספר לשון הרע על גבאי צדקה שהם כשרים וגובים באמונה וגם מחלקים באמונה לתת ליראי שמים... זהו לשון הרע שאין ערוך לענשו, כי גורם שאותם הגבאים הכשרים יסתלקו, ויתמנו אחרים, רעים, במקומם... וגם מונע שאר יראי שמים מלהיות גבאים...

עוד יש רעה בלשון הרע, כי המספר לשון הרע על חברו, אז הוא מתגאה ויראה עצמו צדיק בעיניו. ואלו יעשה מצוה והחזיק טובה לעצמו היה רע מאד, כל שכן וכל שכן שעשה עברה גדולה בלשון הרע ומחזיק טובה לעצמו. ואם אדם מספר לשון הרע על היתומים ועל האלמנות אז ענשו עוד יותר, כי בלאו הכי מצטערים...

הזהר בך מאד מלשון הרע, כי בזה אתה מביש לעצמך, כי כל הפוסל פסול, ואינו מדבר בשבחא לעולם, ודרכו לפסול בני אדם במומו... בעל הלשון מחפש לעולם מומי בני אדם ומדבר בהם, והוא דומה לזבובים, שהם ינוחו לעולם על מקום הלכלוך...

אך מיעוט פעמים שלשון הרע מצוה, כגון שני רשעים שנתיעצו לעשות רע, מותר לגרום בלשון הרע שישנאו זה את זה ויעשו רע זה לזה, שלא יעשה רע לטובים. וכן נואף המחזר אחרי נואפת, מצוה לדבר לשון הרע, שלא יעשו העברות. ופעמים אפילו כשהחוטא רשע גמור אין להכלימו ברבים, במקום שיש לדאג שמא יצא לתרבות רעה. ומותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, שנאמר (מלכים א' א') "ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך"...

לכן אדם שהרגל בלשונו להחניף ולהתלוצץ ולספר לשון הרע ולדבר כזב ודברים בטלים, ועתה הוא רוצה להכנע ולמנע מזה ולעשות תשובה, צריך לעשות גדר גדולה וחזקה מאד. ומהו הגדר, שיתרחק מאד מחבריו הראשונים שהיה רגיל לדבר עמהם ליצנות וחניפות ולשון הרע ושקר... וצריך להרגיל עצמו בשתיקה מאד מאד... וירבה לישב בחדר לבדו ולעסק בתורה, ויתחבר עם החסידים שאינם מדברים כי אם מדברי תורה ויראת שמים...

ראה הלשון טובה מן הקרבנות, שנאמר (תהלים ס"ט) "אהללה שם אלקים בשיר ואגדלנו בתודה ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס"... (שער לשון הרע, וראה שם עוד)

אלשיך:

...קבלו חז"ל שהצרעת באה על לשון הרע, הנמשכת מג' דברים, גאוה וגסות הרוח או מהתחברות לרשעים, או מרוב כל יבזה האדם. הבא מבחינה א' קראו שאת, מלשון התנשאות וגאוה, ספחת מהסתפח לאנשי רשע, ובהרת מבהירות רב שפע, והלובן היתר מורה על תוקף כוח הטומאה הנאחזת בנפשו הבהירה... (ויקרא יג א)

ויצא הכהן - כמו שכתב בזוהר בתחלת פרשה זו, שהשכינה ומלאכי השרת שבאדם מסתלקים ממנו בהתחילו לספר לשון הרע, ותקנתו והסגיר את הבית - שיסגר את פיו, זולת מדבור בתורה וכן יעשה ז' ימים... (שם יד לח)

חצי גבור - ברית כרותה ללשון הרע שאינו חוזר ריקם, והוא כחץ גבור מכה בכח, שנונים - ומהרה, גחלי רתמים - שהולך ושורף כארס. גרתי משך - זמן רב גליתי על ידי לשון הרע. (תהלים קכ ד)

לכל הדברים - חכמת התורה תועיל לכל חוץ משמירה מלשון הרע, כי ברית כרותה ללשון הרע שיתקבל, וישמר על ידי ב' מצוות, לפני עיוור לא תתן, ואהבת לרעך כמוך. (קהלת ז כא)

מהר"ל:

...והנה תראה כי תחלת הגזירה שנגזר חורבן בית אלקינו היה על ידי חטא לשון הרע, הוא חטא המרגלים שהוציאו דבת הארץ, ועתה על ידי לשון הרע נפרע מהם, ויש לך לדעת כי בדבר זה שאמר בשוט לשון תחבא, גלה לך דבר נפלא מאד, שלא היה ראוי לצאת לפעל חורבן בית אלקינו כי אם על ידי הלשון, כי אין לך מחריב ומשחית הכל רק הלשון... (נצח ישראל פרק ז)

בסוטה, ד' כתות אינן רואות פני שכינה, כת... מספרי לשון הרע... הוא הלשון המוציא הדבור הרע לפועל, והדבור הוא תולדות האדם, ולפיכך נקרא הדבור פרי, כדכתיב ניב שפתים מלשון תנובות שדי, שהדבור היוצא מן האדם פרי שמוציא האדם לפעל, שכל דבר שמוציא האדם אל הפועל הוא פרי שלו... והרי בשמו אותה ה"א שניה, שהוא יתברך מוציא תולדות העולם אל הפעל וכולם טובים אין בהם רע, ולכך כת מספרי לשון הרע המוציאים תולדות רע אל הפועל אין רואין פני שכינה, והבן זה. ובנתיב החניפה בארנו עוד... (נתיב האמת פרק א)

...פירוש מה שאמר מה יד ממיתה, רוצה לומר כי אין דבר מיוחד יותר להמית כמו היד שמכה בכח ידו, וכך הלשון יש בו כח, דהיינו כח בלתי גשמי, רק כח נבדל מן הגשמי, כלומר שהלשון אינו גשמי רק כח נבדל מן הגשמי... שהלשון הוא השכל הדברי, ולפיכך כח זה ממית אפילו ברחוק, שכן כל כח נבדל פועל רחוק וקרוב כאחד... ויש לך לדעת כי מה שאמר שהלשון ממית, לא בא לומר כי מן לשון הרע בא ריב וקטטה בין הבריות, ומתוך כך אפשר שיבא לידי שפיכות דמים, שזה אין צריך לומר דבר שנראה בכל יום, אבל בא לומר כי מסוגל בזה הלשון שמביאה המיתה לשלשה, כי לשון הרע לפי גודל כח הלשון כמו שיתבאר כל אשר יש לו עסק עם הלשון לא יצא נקי ממנו, כי הוא רע לגמרי, וכל הנוגע בו ניזק, וגודל הרעות בלשון שהוא כח נבדל בלתי גשמי.

ודע כי אין שייך לשון הרע אלא בשלשה, דאם אומר לשון הרע על האדם בפניו ומביישו לא נקרא זה לשון הרע, רק אם אומר לשון הרע לאדם אחד על אחר, ומפני כי לשון הרע מזיק כל אשר שייך אליו, ושלשה שהם שייכים אליו, והם האומר ואשר נאמר אליו והאומרים עליו, ולכך מזיק הלשון כל שלשתן, שהרי על ידי שלשתן נעשה לשון הרע... (נתיב הלשון פרק א)

...וכבר התבאר ענין הלשון שנקרא נכה רגלים, בודאי שאין הלשון כמו שהם שאר אברים, כי הלשון מונח, והוא צריך לנושא, כמו נכה רגלים שצריך לאחר להוליכו, ובשביל כך הוא דומה לכלב קשור, כלל הדבר, כי הלשון מצורף אל הנושא, ולפיכך מדמה אותו אל נכה רגלים ומדמה אותו לכלב קשור, ואין מדמה אותו לזאב קשור, ודבר זה גם כן מופלג מאד. ויש לך להבין את זה ממה שאמרו המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, כמו שיתבאר עוד, ומכל שכן כאשר הכלב שוטה, הכלב הזה יוצא מסדר העולם לגמרי, ומכיון שהוא יוצא מן הסדר, אין האדון יכול לשמור את הכלב, שהרי אפילו האדם שהוא שוטה אין לשוטה שמירה, מכל שכן כאשר הכלב הוא שוטה, אין לכלב שמירה. וכן מכל הצרות השי"ת שומר את האדם, כדכתיב בשש בצרות יצילך, ובשוט לשון תחבא, וזה מפני כי שאר הצרות הסדר מושל עליהם, ויש בזה שמירה, שכל אשר תחת הסדר יש בו שמירה, ולא כן לשון הרע, אשר לשון הרע אינו נכלל בכלל השתלשלות המציאות מן השי"ת, כמו שיתבאר, כי הוא כופר בעיקר, והוא נכרת מן השי"ת, על כן בעל לשון הרע אין לו שמירה, ופועל בצדיקים וברשעים כאחד...

ועוד כי התבאר לפני זה, כי בעל לשון שנבדל מן סדר העולם, והנבדל מן המציאות מזיק את הנמצאים, ואף כי אין הנאה אליו, וזה בודאי נרמז בנחש, כי הנחש הוא נבדל מן הנמצאים כלם, עד שאין דומה אליו בכל הנמצאים... כי שני דברים שהם נבדלים בעצמם כמו הנחש והאדם יש איבה ביניהם, ולפיכך הנחש נושך בלא הנאת עצמו, רק להזיק לאחר, אף בעל לשון הרע נבדל מן הנמצאים, וכמו שהתבאר למעלה ענין זה, והוא דומה אל הנחש בדבר זה, והוא פועל רע, אף כי אין לו הנאה. ואין לשאול על זה למה עשה זה, כי בשביל תשוקתו אל הרע הוא פועל זה, ובאולי יקשה לך למה נאמר על לשון הרע יותר ומה יתרון לבעל הלשון יותר מכל, כי אפשר שהלשון יפעל הרע מפני יצר הרע, אבל אין זה שאלה, כי אין היצר הרע בשכל הדברי כמו שיש יצר הרע בנפש, לפיכך מה יתרון לפועל הלשון, כי כל הפעולות שהם מצד הנפש מצד כח הנפש שולט בהם יצר הרע, אבל אין יצר הרע בשכל הדברי, כי אם הוא רע בעצמו. (שם פרק ג)

ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם, שנאמר מלשני בסתר אותו לא אוכל... ופירוש דבר זה כי המספר לשון הרע הוא רע, כמו שנקרא בעל לשון הרע, והשי"ת הוא הטוב הגמור, שהרי נקרא השי"ת טוב, דכתיב טוב ה' לכל, ואין ספק שאין מתחבר ביחד הטוב והרע כאחד בעולם... אף על גב שגם העין נקרא עין הרע, מכל מקום חלוק יש, כי בעל לשון הרע הוא הרע הגמור, עד שהוא רע במעשה, כי הדבור נחשב מעשה, אבל הראיה אין נחשבת מעשה. ועוד הלשון הוא רע של קושי, וזה אינו בעין, שאינו רע של קושי, רק שהוא נוטה אל הרע, ועוד כי הדבור הוא צורת האדם, וכאשר הוא בעל לשון הרע הוא בעצמו רע, ואיך יהיה לו שום חבור אל השי"ת שהוא הטוב הגמור. אבל לפי הדברים אשר נתבארו מבעל לשון הרע, שהוא נחשב כמו הנחש, שהוא מזיק בלא הנאה, ודבר זה רע לגמרי, כי חיות רעות שנקראו חיות רעות כיון שהוא להנאתם, לא נקרא זה רע לגמרי, כמו שנקרא בעל לשון הרע, שיפעל רע שלא בשביל הנאה, ודבר זה רע גמור, ולפיכך אמר אני והוא אין יכולים לדור ביחד בעולם, כאשר הטוב והרע אין ראוי שיהיו נמצאים ביחד... ולהך לישנא שאמר על לשון הרע, הנה בעל לשון הרע מרוחק מצד אחד מצד פחיתות לשון הרע, שהוא פחיתות שכלית, כי הלשון הוא שכלי, ושתי מדות אלו בפרט אמרו עליהם כאלו כופר בעקר, שכך אמר על בעל הגאוה כמו שהתבאר... (שם פרק ה)

אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי תקנתיה של מספר לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה... אלא מאי תקנתיה שלא יבא לידי לשון הרע... פירוש כי התורה מדריגתה ומעלתה עוד יותר על הלשון, כי התורה היא שכלית לגמרי, ועל ידי השכל של תורה שהיא למעלה מן הלשון שהוא שכל הדברי בלבד, חוזר אל מקומו כאשר הגיע אל לשון הרע להיות נכרת מן העיקר, ולפיכך התורה היא תקנתן של מספרי לשון הרע, ולא שום דבר אחר, לגודל המדריגה שנכרת משם. ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, הנה השפלות והענוה היא עוד מעלה עליונה, וכן אמר מה שעשתה החכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה, ובשתי מעלות אלו, חוזר בעל לשון הרע אל מקומו העליון. וכל הדברים האלו הם סתרי חכמה מאד בענין הלשון.

ורבי אבא ברבי חנינא סבר, כי ספר אין לו תקנה כלל, ודבר זה כמו שאמרנו למעלה, כי החטא בלשון הרע שייך אל השכל הדברי, שהוא צורת האדם אשר נקרא חי מדבר, ודבר זה עיקר ושורש לאדם, וכאשר יש חסרון בדבר שהוא עיקר ושורש, אין תקנה לדבר זה, כי יש לו העדר גמור מצד הלשון, אבל תקנה זאת היא שלא יבא לידי לשון הרע, שיהיה נכרת ונבדל מן השי"ת, כי על ידי התורה יש לו המדרגה העליונה על השכל הדברי, שהוא חטא לשון הרע, וכן הענוה גם כן המדריגה העליונה על הלשון, שומרת האדם שלא יבא לידי לשון הרע, ויהיה נכרת מן השי"ת.

וכל שאר הנכרתים כיון שהכריתה מגיעה להם שלא מצד העיקר, ולפיכך אפשר שיש להם תקנה, דומה אל האדם שגורם אליו אחד מאבריו שהוא חולה רפואתו קרובה, אבל אם האבר שהוא עיקר כמו הלב וכיוצא בזה מתקלקל, קשה התקנה על זה... אבל התורה מועילה שלא יבא לידי לשון הרע...

תנא דבי רבי ישמעאל, כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות, עבודה זרה... וזה כי אלו ג' חטאים כל אחד חלק בלבד מן האדם, אבל לשון הרע במה שהוא בנפש המדברת, שהוא כל האדם, הנה החטא הזה כל האדם, כי אלו ג' חטאים כל אחד ואחד חלק בלבד, במה שכל אחד ואחד חלק מן האדם, ואלו חטא לשון הרע שהוא בנפש המדברת, דכתיב ויהי האדם לנפש חיה, בזה נכלל כל האדם, ולפיכך כתיב בחטא לשון הרע "גדולות", שהוא כולל את שלשתן, והבן הדברים האלו מאד. וזה כי האדם יש בו שלשה חלקים, גוף ונפש והשכל, והערוה הוא חטא בגופו... ושפיכות דמים חוטא בנפש האדם, ששופך דם הנפש, לכך דמו ישפך, ועבודה זרה הוא החטא בשכל ובמחשבה, ולכך אלו שלשה בפרט אמרינן בהם יהרג ואל יעבור, וזה כי אלו שלשה שהם חלקי הנפש, ועל ידי אלו ג' חטאים מקבל האדם העדר בעצמו... ולשון הרע שהיא לנפש המדברת, אשר היא צורת כל האדם, וכל האדם שהוא כולל שלשה החלקים שאמרנו צורתו חי מדבר, לכך כאשר החטא בלשון שזה כל האדם, הוא שקול כמו כל אלו שלשה. ועוד כי לשון הרע הוא על ידי אלו שלשה, וזה כי הדבור הוא על ידי הלשון, שהלשון כלי גופני, וצריך לזה כח נפשי שהוא פועל הדבור בכח הנפש החיוני, והדבור צריך אליו השכל, כי כאשר אין לתינוק השכל אינו יודע לדבר... ולכך חטא לשון הרע, שהחטא הוא על ידי גוף ונפש ושכל, הוא שקול כמו אלו ג' חטאים שהם לגוף ולנפש ולשכל, והבן זה... (שם פרק ו)

...רוצה לומר כי אין לשון הרע כאשר האדם יש לו מריבה וקטטה עם אחרים, שאין זה נתלה בלשון, שכאשר הוא לפניו יכול להכות אותו ולהרגו, וגם כאשר הוא לפני חבירו אז הוא יכול לעמוד כנגדו ולהשיב על דבריו, וכיוון שיכול להשיב על דבריו ויכול לעמוד כנגדו, אין זה כל כך רע, שיהיה נקרא לשון הרע... רק אם מדקדק שלא לומר בפניו, רק שלא בפניו, דבר זה תולה בלשון דוקא.

בירושלמי, כל דבר אשר הוא מוציא ומגלה בין ברמז ובין בדבור או בקריצה או מה שהוא, הכל מתדמה ומתחבר עם לשון הרע, שהרי זהו מעשה הלשון... ומזה ראיה על אותם בני אדם שמדברים לשון הרע ברמז, כמו שדרכן לעשות, שהוא בכלל לשון הרע, ויש עליהם דין לשון הרע בכל דבר לעושה אותם... 

ובפרק ערבי פסחים, אמר רבי אלעזר בן עזריה, כל המספר לשון הרע והמקבל לשון הרע והמעיד עדות שקר בחברו ראוי לו להשליכו לכלבים... כי בעל לשון הרע בפרט הוא נבדל מן המציאות, עד שאינו בכלל הנבראים, כמו שהתבאר, ולפיכך אמר שראוי להשליכו לכלבים, כי הכלב מיוחד מכל שאר הנמצאים, שאינו בכלל הנמצאים להיות שוה ומשותף אל הנמצאים, אף כי הכלב הוא מן הנבראים, אבל שיהיה הכלב דומה אל שאר הנבראים, דבר זה אינו כלל... מכל מקום כך הוא נברא, ואין זה נחשב כל כך פחיתות כמו מי שהיה לו המציאות, ועל ידי חטא הזה לשון הרע נעשה חסר, ודבר זה בודאי חלוק גדול מאד, דבר שהוא על ידי חטא שהיה לו המציאות אשר ראוי אל האדם, ונבדל מן המציאות שזהו פחיתות, ולכך ראוי בעל לשון הרע להשליך אותו לכלבים, כי הוא יותר פחות מן הכלב הפחות, וענין אחד הוא הכלב ובעל לשון הרע... (שם פרק ז)

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא, כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר... אבל יש לך לדעת, כי התולדה מורה על האב, כי כאשר יש תולדה בודאי יש לה אב שהוליד אותה, ולפיכך התולדה מורה על האב, אבל בעל לשון הרע יש בו דבר זה שהוא יוצא מן המציאות... כי הדבר שיש לו הבריאה, צריך שיהיה בו הטוב, אבל בעל לשון הרע כולו רע, ולפיכך מי שיש לו לשון הרע, כאלו כופר בעיקר, כאשר הרע אין ראוי שיבא מן הפועל כלל, ודבר זה ברור, כי כל הנבראים מודים בעיקר, אבל זה שהוא רע, אין ההעדר מפעולת פועל שאמר עליו שיש לו פועל, ולכך בעל לשון הרע שהוא רע כופר בעיקר לגמרי... כי התולדה מורה על העיקר, וכאשר אין התולדה בדבר נחשב, כי אין הרע נחשב לכלום, לכך אין כאן עיקר, אבל שאר אברים שהם רעים, בשביל כך אין האדם כולו רע.

אבל עיקר הפירוש הנראה, כי האדם צריך שיהיה תחת העלה, ובזה הוא מודה בעלה, ואם האדם גובר בדבר שהוא צורתו, כמו הלשון שהוא צורת האדם, כמו שהתבאר כמה פעמים, ולפיכך הכתוב אומר ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו... (שם פרק ח)

הרחקת לשון הרע צריך שיהיה מרחיק מאד לגודל החומר שלו, ויש עוד לשון הרע שהוא חמור יותר מי שהוא מדבר לשון הרע על המתים אשר כבר מתו, ובפרט בתלמיד חכם. וכך אמרו במסכת ברכות בפרק מי שמתו, והא אמר רב פפא חד אשתעי מלתא בתריה דמר שמואל, ונפל קניא מטללא ובזעא ארנקי דמוחא. פירוש כי החכמים והצדיקים הם כמו הסוכה שהם מגינים על הדור, וזה שאמר שנפל קניא מטללא, שהוא לשון צל, כי הם מגינים על הדור... ונחשבים כמו המוח שהוא הראש, ששם השכל, ולכך נפל ובזעא לארנק דמוחא... וגם בימי הקדמונים התחיל הנגע הזה עד שעשו הקדמונים תקנה וחרם שלא להוציא לעז על שוכני עפר, ובדורנו אין משגיחין על הכל, עד כי הורגלו הנערים ברחובות קריה יקראו זה לזה דבר בזוי ולגנות קדושים אשר בארץ... ואם היה לשון הרע גורם לעכב את ישראל במדבר על ידי חטא לשון הרע, ואיך לא יהיה לשון הרע סבה לעכב את ישראל בגלות, וכמו שתמצא גם כן בגלות מצרים, אכן נודע הדבר שהייתי מצטער עליו, מה שנשתנתה אומה זו מכל ע' אומות שיהיו משועבדים תחת אחרים, אבל דלטורים יש בהם... 

ועוד אמרו בפרק במה בהמה, אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה, יצאה בת קול ואמרה, רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות. אמר רב יהודה אמר רב אלמלי לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו אבותינו עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו. והדבר הזה שהיה דוד מקבל לשון הרע בא לו בשביל הדור שלו, שהיו מוכנים אל החטא הזה ביותר, כמו שביארנו, ובשביל כך נחלקה המלכות, כי גרם זה החטא הוא לשון הרע שקבלה מלכותו שפלות ממדרגתה, שכל מי ששומר עצמו מחטא הזה הוא ראוי למלכות, כי יש לו מדרגה העליונה, והפך זה בלשון הרע, נמשך אחר הפחיתות. ועוד התבאר כי בעל לשון הרע כחו החלוק והפירוד, ולכך נגעים באים עליו, ולפיכך אמר שנחלקה גם כן מלכות בית דוד, ונמשך חילוק אחר חילוק, כי כאשר עבדו עבודה זרה, דבר זה החלוק והפירוד בין השי"ת ובין ישראל. ועוד יותר כאשר גלו ישראל מן הארץ ונפרדו ונתפזרו לארבע קצות העולם, כלל הדברים כי בעל לשון הרע נמשך אחר החלוק, ולכך גורם חלוק ופירוד... ומי יודע הסבה של אריכות גלותנו זה בין האומות, אשר אין ראוי להתלות כי אם בחטא הזה, כי המבין דברי חכמה יבין איך הלשון הרע הוא מביא אל השפלות והפחיתות, והרי משה רבינו כאשר ראה הגלות של מצרים, לא היה תולה רק בחטא הזה... ועם החומר שלו הוא החטא היותר תדיר והיותר רגיל מכל חטאים, כמו שאמרו ז"ל: והכל בלשון הרע... (שם פרק ט)

התבאר לך גודל כח הלשון להמית ולהחיות, ובארנו כי מפני גודל כחו עשה השי"ת לאבר הזה שלא יהיה כמו שאר אברים שבראם השי"ת בכחם שיהיו זקופים ומבחוץ, אבל הלשון נברא שוכב ומבפנים, שאם היה נברא בכח אז לא היה אפשר שיעמוד מפני כח הלשון, וכל זה מפני כי הלשון בו הדבור שהוא שכלי, והוא יוצא לפעל המעשה, לא כמו המחשבה, אף שהמחשבה היא שכלית, אין המחשבה יוצאת לפעל הנגלה, אבל הלשון הוא דבור שכלי, ויוצא לפעל כי הדבור נחשב מעשה, כמו שידוע, ולכך אין ראוי שיהיה נמצא הלשון בגודל כחו, רק בענין שאמרו ז"ל במדרש כמו שהתבאר... ומפני שאין המעלה הזאת לאדם בשלימות הגמור, דבק בו ההעדר גם כן, ולכך המות ביד הלשון, הנה מה שהלשון הוא שוכב והוא בפנים, הוא מורה מעלה ומורה גם כן חסרון, שמורה מעלה עד שמעלתו אי אפשר להיות בשלימות לגמרי, ולכך הוא בפנים, ונברא שוכב, כי זה מורה על בלתי השלמה, ודבר זה עצמו הוא החסרון, כאשר אינו בשלימות דבק בו ההעדר והחסרון, ולכך בידו החיים והמות... (שם פרק י)

הלשון הרע בשתי פנים, האחד כאשר מוציא לשון הרע בפרהסיא, והשני כאשר הוא עושה בסתר, ובכל אחד יש צד קל וצד חמור. וזה שהמדבר בגלוי על האחד יש לו גנאי יותר כאשר מדבר עליו בגלוי לפני הכל. ויש בו צד קל כאשר מדבר לפני הכל בודאי הדבר מגיע אל אשר נאמר עליו, ויכול הוא לסלק מאתו לברר כי שקר נאמר עליו, ומזה הצד הוא קל. השני לשון הרע שהוא בסתר, והוא גם כן יש בו צד קל וצד חמור, כי כאשר מדבר עליו בסתר אין הדבר מגיע לאשר נאמר עליו, ואין יכול להסיר ממנו הדבה שנאמרה עליו, ויש בו צד קל, כי כאשר הוא בסתר אינו כל כך גנאי. ולפיכך אמרו במסכת זבחים, אמר רבי ענני בר ששון למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדים, לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין וכו'... וכאשר הכהן הגדול לובש בגדי קדושה אשר דבר זה הוא סלוק מלבוש החטאים, ובפרט כאשר החטאים הם היפך זה, כי כאשר האדם מתלבש בחטא הזה שמשמיע לשונו בלשון הרע, ובזה מתלבש האדם בבגדים הפחותים האלו, וכאשר הכהן הגדול שהוא כהן גדול לכלל ישראל מתלבש במלבוש הקודש שיש בו השמעת קול של קדושה, דבר זה הוא כפרת ישראל על לשון הרע, ולכך המעיל שהיו בו הפעמונים שהוא השמעת קול של קדושה הוא הסרת הבגדים הצואים של לשון הרע... אבל לשון הרע שהיא בצנעה, על זה מכפר הקטורת שהיא בצנעה, שהרי היה הקטורת לפני ולפנים, ומפני כי הוא מכוון שיהיה הלשון הרע הזה בצנעה, בודאי גם כן הוא מכוון שלא להוציא לשון הרע בגלוי, והוא מדבר בנסתר ברמז בלבד, והוא נקרא אבק לשון הרע, ולכך הקטורת ביום הכפורים שהיא דקה מן הדקה, שהיה חוזר ונותן אותה למכתשת, ולכך היתה כפרה זו דוקא ביום הכפורים, שהרי אמרו שאין אדם ניצול מחטא אבק לשון הרע, וכמו שהתבאר למעלה, ומאחר שהאדם מוכן לחטא זה, אם כן לא שייכת כפרה זאת כל השנה, רק ביום הכפורים, שהאדם נחשב כמו מלאך, ומצד הזה שיש הסרה לחטא הזה שהוא אבק לשון הרע... (שם פרק יא)

...וג' דברים אלו נקראים רע, שיצר לב האדם רע בעריות ביותר, או עינו רעה בחברו לקראותו עבד, או אכזר על הבריות באבר מן החי. מכל מקום חטא, שאין דרך הצדיק לחשוד אותם, ולא מנה לשון הרע כי אינו דבק באדם אלא הוא פועל רע, ואלו הג' מזג רע באדם עצמו. (גור אריה בראשית לז ב)

של"ה:

...והנה לדבור של עבירה אין ערך ואין שיעור לעונשו, כאשר האריכו חז"ל בד' כתות שאין מקבלות פני שכינה, כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע, וסימן לאלו הכתות חשמ"ל. ואם באתי להאריך להזכיר גודל חטאם וגודל עונשם כפי המוזכר בתלמוד ובמדרשים ובזוהר יאריך הספור במאד, ולא באתי רק להודיע שאלו ד' אבות הטומאה ותולדותיהן כיוצא בהן, והם הם היורדים לגיהנם ואשם לא תכבה... וגודל הלשון הרע הוא הרכילות, ואסור להאמין לרוכל לקבל הרכילות... (שער האותיות אות שין)

רמח"ל:

הרכילות ולשון הרע כבר חומרו נודע וגודל ענפיו כי רבו מאד, עד שכבר גזרו אומר חז"ל (בבא בתרא קס"ה) וכלם באבק לשון הרע... כללו של דבר הרבה דרכים ליצר, אבל כל דבר שיוכל להוולד ממנו נזק או בזיון לחבירו בין בפניו בין שלא בפניו, הרי זה בכלל לשון הרע שנאוי ומתועב לפני המקום, שאמרו עליו כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר, וקרא כתיב (תהלים ק"א) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית... (מסילת ישרים פרק יא)

כלי יקר:

ויבא יוסף את דבתם - ...ולכן רצו להורגו מרחוק על ידי חץ, כי לשון הרע יורה מרחוק, או שיסו בו הכלבים, כמו שאמרו בפסחים שהמספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר לא תשא שמע שוא, וסמוך לו לכלב תשליכון אותו, כי גם כן נושך... (בראשית לז ב)

והבור ריק - אבל נחשים ועקרבים יש בו, ומצאו היתר לכך, כי חשבו מביא דבתם לבעל לשון הרע, שהם נדונים בנחשים, דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש, וזה פורץ שני גדרים, של בשר ושל עצם שיש ללשון. (שם שם כד)

גשו נא אלי - ...או אמר להם גשו שלא ישמע בנימין, שלא ידע מהדבר, והיה לשון הרע. (שם מה ד)

שתי צפרים - פירוש שעיקר הצרעת על לשון הרע גסות רוח וחמדת ממון, ועל פי זה נראה לי שהצפרים מכפרים על שלשתם, על לשון הרע שמפטפטים, על גסות הרוח שעולה למעלה כצפרים, ועל חמדת הממון כדכתיב אל תיגע להעשיר וגו' כי עשה יעשה לו כנפים... נוכל לפרש על פי הרמז, שמחלקותם כרבי אליעזר ורבי חמא, שהזבובים כינוי ללשון הרע, שדרכן כזבוב להניח מקום טהור ולישב במטונף ומכה, וכן בעלי הלשון, אם יראו אדם מלא חכמה וכו', אין מספרים אחר מעלתם אלא מחפשין מומם, וזה שאמר זבובי מות יבאיש שמן רוקח וגו', ונתן טעם לדבר, שלב כסיל לשמאלו, שגם לבו חסר ופוסל במומו. וסבר ר"י וכן נהגו רבי אמי ורבי אסי להתרחק מהם לגמרי (מזבובי בעלי ראתן), ואולי שלא יקבלו נזק מלשונם, ורבי יהושע בן לוי מכרך בהם, סבר שיש תקנה גם אם כבר ספר לשון הרע, שיעסק בתורה. ורבי אלכסנדרי סבר גם כן אם ספר אין לו תקנה... אבל הרוכל סבר שיש תקנה גם למי שכבר ספר, והראיה מעצמו, שהיה הולך רכיל, ועל ידי שבר רוח שב לזכות את הרבים... ויצאתי מגדרי להאריך בדבר שאינו מענין פשוטה של פרשה, יען שראיתי כי דור זה פרוץ מאד בחטא הלשון, אולי ישמעו העורים במחנה העברים... (ויקרא יד ב)

אור החיים:

שאת - יש לדעת למה הקדים שאת לבהרת, שהיא לבן שאין למעלה הימנו. ויש לומר שאם כן הייתי אומר ספחת תולדת בהרת, והייתי לומד רק ג' מיני נגעים, ולמה שאמרו חז"ל שצרעת על לשון הרע, ורמוז בג' מראות נגעים על פי הרמב"ם דעות פרק ז', לשון הרע הוא המספר בגנות חברו אף על פי שאמר אמת, אבל האומר שקר יקרא מוציא שם רע, שאת הוא מוציא שם רע, על דרך לא תשא שמע שוא, ובהרת נגד לשון הרע, לשון בהורות על צדקת הדברים, ואף על פי כן מאוסים הם... (שם יג ב)

...וברמז הפרשה על גלות ישראל, וכבזוהר שאומות העולם לישראל כצרעת, וישלטו בהם לאותו טעם שיסובר הצרעת, ותמצא שאמרו שלא נגאלו ממצרים אלא לצד שלא היה בהם בעלי לשון הרע, גם כן אין לך דבר המרחיק אדם מקונו כלשון הרע, לכן אמרה תורה זאת תורת וגו', שיטהר לשונו ודרכיו, והובא אל הכהן, השי"ת יכונה הכהן, כבזוהר... (שם יד ז)

לא תלך רכיל - שלא יגלה דברים למי שמוליכם הלאה, זה שאמר בעמך - שמתגלגלים בכל עמך. אני ה' - בוחן ממי יצאו הדברים תחלה, לא תעמוד על דם - שחייב להזהיר חברו, צא ולמד ממעשה גדליה שלא חש. (שם יט טז)

הגר"א:

חץ שחוט לשונם מרמה, הנה מה שדימה לשונם אל החץ היינו כמו שמושכין בתחילה היתר עם החץ אל עצמו, ואחר כך מניחין אותו מן ההמשכה ועל ידי כן יורה למרחוק, וכל אשר ימשוך יותר מקודם אל עצמו, יותר יגדל כחו לירות הלאה. נמצא שתגבורת מרוצתו באה לו מהפכו, כן בעלי לשון הרע, שמתחילים תחלה בשבח ולבסוף מגנה, וכל אשר ירבה לספר בשבחו תחילה יותר, יאומן גנותו בסוף. (קול אליהו ירמיה)

תניא:

...אבל לדבורים אסורים, כמו ליצנות ולשון הרע וכיוצא בהם, שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי, אין כף הקלע לבדו מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש, רק צריכה לירד לגיהנם... (לקוטי אמרים פרק ח, וראה עוד לשון-כללי)

הכתב והקבלה:

מכה רעהו - משפילו על ידי לשון הרע. בסתר - אולי הכוונה על אבק לשון הרע, שאינו מזכיר הגנות בפירוש. (דברים כז כד)

העמק דבר:

אשר נואלנו - על לשון הרע די להתכפר ביסורי רגע, אבל מוציא שם רע צריך לנהוג תורת מצורע, וכאן בקש שלא יחשוב חטאם בכלל מוציא שם רע אלא לשון הרע, כי נואלו ולא היה בזדון... (במדבר יב יא)

שפת אמת:

במדרש זאת תהיה תורת המצורע... וכמו כן להיפוך מוציא רע הוא שיש גם כן יצר הרע בלב אדם בשמאלו, כמו שכתוב לב כסיל לשמאלו, וכשמוציא הבל שמאלי לחוץ, מכניס בו רוח שטות כנ"ל, ולשון ופה האדם הם המחברין הבל ורוח לנפש האדם, וזה שאמר מות וחיים ביד לשון. ועוד שם כי גדול לשון הרע מעבודה זרה וכו', שנקרא גדול, ולשון הרע נקראת גדולות, מדברת גדולות, לשון כפול. פירוש הדברים כי כל אלו הם כחות באדם, למשל גלוי עריות ושפיכות דמים, שהם בכח האדם למשול על חבירו להורגו, וכן להטיבו ולהשפיע לכל מי שרוצה, אבל הגדולה להשי"ת בלבד היא, והוא בחינת אברהם ויצחק שמסרו כל החסד והדין להשי"ת, אשר לו הגדולה והגבורה... ולשון הרע כולל הכל, והוא נגד דוד המלך ע"ה שהוא מלכותו יתברך והנהגתו את העולם, וזה שאמר מדבר גדולות, לשון דבור והנהגה, שכל האברים נמשכים אחר הלשון. (ויקרא מצורע תרל"ה)

...וכתוב אחרי הכותו וגו', ופירש מו"ז ז"ל כי אחרי הכותו אותן הרשעים נפתח באר התורה, ויתכן שעל זה אמר והאבן גדולה על פי הבאר, דכתיב מות וחיים ביד לשון, כמו שיש כח בקדושה בלשון, כמו כן הרשעים ששורשן מדור הפלגה החריבו את העולם בלשונם, והוא בחינת לשון הרע שגדול מג' עבירות, כדכתיב לשון מדברת גדולות, זה אבן שבקש עוג לזרוק, כדאיתא עקר טורא בר תלתא פרסא, רומז לכח לשון הרע, ששקול לג' עבירות, ונקרא לישנא תליתאי, ולכן דרשו עליו חז"ל שני רשעים שברת, שנשברו שניו, היינו כח הפה שהיה לו. (דברים תרנ"ז)

שם משמואל:

בש"ס ערכין ט"ו סיפר אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקדש, ויש לומר הטעם דהנה איתא בכתבי האר"י ז"ל דענין מיתה הוא מחמת שבאין כחות הטומאה בגוף הנפטר, ומוצאם מחרבו של מלאך המות, ואלו הם שלש הטפין שממנו מת מסריח... ואין הנשמה יכולה לסבול את כחות הטומאה ובורחת... והנה בעל לשון הרע שתפס אומנותו של נחש שבגללו באה המיתה לעולם, נשתאבה בקרבו טומאה כענין הזה, ועל כן אין לו תקנה כשאר החוטאים שבכח התשובה ועסק התורה הוא משיג רוח קדושה שהסט"א בורחת ממנו, אבל זה אדרבה הקדושה בורחת מפני הטומאה כזו, ואין לו תקנה מצד עצמו... (תזריע תרע"א)

ובפשיטות יש לומר דאין תקנה, היינו לתקן מה שעבר, כענין תיקון כלי שנשבר, אבל מכל מקום בידו להתחיל לעבוד את ה' מחדש כקטן שנולד, כי אין אפשר לומר שידח ממנו נדח חס ושלום. (שם)

...ויש להבין במה שאמר (ערכין ט"ו) סיפר אין לו תקנה, הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ויום הכפורים ומיתה מכפרין על כל עבירות שבתורה... ועוד שממקומו הוא מוכרע, שהרי מצורע בא על לשון הרע, ומפורש בכתוב כי נרפא נגע הצרעת מן הצרוע, ואמרו ז"ל (שבועות ח') מנגעים איכפר ליה, הרי שיש כפרה על לשון הרע. אך יש לפרש דבאמת גם תנא קמא מודה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש, אם כן הרי הוא כענף הנכרת מן האילן שהוא עץ החיים, אבל על ידי שיעסוק בתורה שהיא עץ החיים, וכל חיות העולם הוא מהתורה, כאמרם ז"ל הביט בתורה וברא העולם (בראשית רבה א'), אם כן הרי התקשר בחיים ושואב חיים מחדש, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, דכתיב אני את דכא, אם כן נעשה שוב דבוק במקום החיים. וראב"ח סבר סיפר אין לו תקנה, היינו דאף ששואב חיים מחדש, מכל מקום העבירה הקודמת גוררת עבירה, ואינו בטוח שלא יבא עוד לידי איסור לשון הרע... כי אפילו לאדם כשר קשה מאד להזהר מלשון הרע, מה גם זה שיש לו החטא הקודם שמושך אותו לידי כך, ובכן אילולא היו עסקיו בתורה או להשפיל דעתו רק להמשיך חיים מחדש, עדיין לא היתה תקנתו תקנה, ובודאי שוב יפול בפח, אבל מאחר שתקנת התורה הקדושה והשפלת דעתו שלא יבא לידי לשון הרע, אם כן שוב הרי תקנה על מה שעבר. (מצורע תע"ר)

...ולפי דברינו הנ"ל, שזה שמועילה תשובה לחטאים מפני שתשובה היא קודמת לעולם, והיא הקדושה יותר במעלה מהחטא בטומאה, על כן החטא נדחה מפניה, מכל מקום טומאה כזו, שאפילו נשמה קדושה שהיא מבינה למעלה משבעת ימי בראשית בורחת מפניה, כמו כן אור התשובה שהיא מבינה נדחה מפני טומאה זו, ועל כן אין לו תקנה... לפי הנ"ל דבר גדול השמיענו, שלמען יקנה אדם חיים על ידי סור מרע ועשה טוב, צריך שיקדים שמירת לשונו מרע, דאי לאו הכי לא יועיל לו הסור מרע ועשה טוב, כי הרע שנשתאב בקרבו על ידי לשון הרע הוא יבריח את אורן של כל המצוות כולן. ובזה יובן הדקדוק סם חיים, ולמה הוסיף תיבת סם. ולהנ"ל יובן דהנה ידוע שאין בסמים המרפאין חלקי הזן להחיות את המסתפק מהם, אלא שמבריאין את החולה, שיהיה ביכלתו לאכול ולשאב חיים מהמאכל, אך כשאינו שומר לשונו מרע, הוא כדמיון החולה שאינו יכול לאכול ולשאוב חיים מהמאכל מטעם הנ"ל, על כן יצדקו סם חיים, וזהו שהרוכל הראה שכתוב בספר תהלים נצור לשונך מרע, נוסף על סור מרע ועשה טוב... (שם תרע"ב)

ולפי האמור יובן חידוש הרוכל, דהנה כבר דקדקנו במאמר הכתוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, דמאחר שאמר סור מרע ועשה טוב, הרי נכללו בו כל מצוות עשה ולא תעשה, ולמה פרש מקודם נצור לשונך וגו', שהרי גם זה בכלל סור מרע, עוד יש לדקדק דבכתוב כתיב מי האיש החפץ חיים, והרוכל מכריז מאן בעי למזבן סם חיים, למה הוסיף תיבת סם? אך לפי הנ"ל יבואו הדברים אל נכון, דהסדר סור מרע ואחר כך עשה טוב לא נאמר אלא במי שלא נתקלקל בכללו, וכדמיון מי שעלה בו מכה באחד מאבריו, וצריך סמים לרפאותו, והיינו זה ששמר עצמו מלשון הרע, שעדיין לא נאבדה ממנו הנפש חיה, ומובן שבכלל זה כל השוגין, ולזה מועיל הסם לרפאותו, והיינו סור מרע ועשה טוב, ומכלל הן אתה שומע לאו, שמי שלא משמר את לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה, ואולי כפל הלשון מורה על פגם הברית שהוא כיוצא בו, לא יספיק סם לרפואה, שזה אינו בגדר הרפואה, אלא שצריך לחיים חדשים ממש, ולא לסם חיי אלא לחיים ממש, לזה אינו נכון זה הסדר של סור מרע תחילה אלא שצריך לשאוב חיים חדשים שהוא עשה טוב תחילה. וזה שהתרגש רבי ינאי, שכל ימיו היה קורא הפסוק הזה, ולא היה יודע לדקדק למה נקט נצור לשונך מרע בפרט, ולא הספיק סור מרע שהוא כלל הלא תעשה, עד שבא רוכל זה והודיעו במה שהוסיף על המקרא תיבת סם, שהכתוב מיירי רק במי שיש לו עדיין רפואה... (שם תרע"ה)

...ויש להבין בדעת רבי אחא ורב יצחק דסבירא להו דאינה מועלת, היתכן שלא תהיה תקנה בתשובה המכפרת על כל עבירות שבתורה, ואפילו מרד כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו עוד רשעו... ונראה דהנה תשובה שמועלת על כל עבירות שבתורה, אף בלתי תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות, אלא תשובה מיראה נמי בחסד ה', שאמר יעשה תשובה ויתכפר לו, אף שמפאת החטא נשתאבו בו כחות הרע, מכל מקום על ידי התשובה זוכה להארות קדושות מעולם החירות שורש התשובה כידוע, ומפני הארות קדושות אלו כל כחות הרע ערקין ואתעברו מיניה... ומעתה יש לומר דזהו רק בשאר עבירות שכחות הרע נשתאבו מחמתם בורחים מפני הארות קדושות, אבל בחטא לשון הרע, אומנותו של נחש, שכל החטא נסתעף מזה שקדושתם לא הפריעתו מליכנס אליהם ולא הבריחוהו, שוב לעולם אין כחות הרע הבאין מעבירות לשון הרע בורחים מפני ההארות הקדושות הבאין על ידי התשובה, ושוב אין ביכולת ההארות הקדושות ליכנס בו, ואדרבא הם מסתלקין מפני כחות הרע של לשון הרע.

ובזה יובן מה שאמרו ז"ל (סנהדרין ק"ב) ברית כרותה לשפתים, היינו ללשון הרע שתתקבל, כי בשאר עבירות הקדושה שבאדם מדחה את היצר הרע, ואם האדם מתגבר ומעורר את הקדושה שבו שלא ישמע ליצר הרע, שוב היצר הרע בורח מחמת הארות הקדושה, אבל יצר הרע של לשון הרע זה אינו בורח ונכנס בהכרח, ואדרבא הקדושה מסתלקת מפניו, על כן מצד הטבע שבאדם הוא ראוי לקבל את לשון הרע, ומחמת זה אמרו ז"ל (בבא בתרא קס"ה) והכל באבק לשון הרע, וצריכין לזה זריזות וזהירות יתרה, וזהו שאמר רבי אחא מאי תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע, יעסוק בתורה, שהיא מטבע האדם, זה אפשר להיות בעזרו שלא יבא לידי לשון הרע... אבל אם כבר סיפר ונשתאבו בו כחות הרע של לשון הרע, אי אפשר שאור החיים שנשתאב בו מצד התורה יבריח את אלו כחות לשון הרע, ואדרבא... (שם תרע"ט)

ומעתה יש לפרש נמי ענין לשון הרע, דהנה בש"ס ערכין ט"ו שמגדיל עונות יותר מעבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, בהו כתיב גדול, ובלשון הרע כתיב גדולות. ויש להבין למה עוד יותר מהם... אך יש לומר דלשון הרע הראשון בעולם היה נחש הקדמוני, על כן המספר לשון הרע מושך עליו כח רע כח הנחש הקדמוני, שהוא אבי אבות הטומאה, ושלש העבירות הן מסתעפין מכח רע זה, והוא אביהן, ועל כן הוא בערך שלש העבירות האלה, כערך אב הטומאה בערך ולד הטומאה, על כן מובן שפיר שמגדיל עונות יותר משלשתן. ובזה מובן נמי מה שאמרו ז"ל ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל, שהרי נמשך בו כח נחש הקדמוני, שורש הפירוד, על כן כחו חזק מאד לעשות פירוד בין הדביקים, ועל כן הורג שלשה, האומר, והמקבל והנאמר עליו, אף דהנאמר עליו לא חטא כלל, מכל מקום באשר הורכב בו שורש נחש הקדמוני שורש המיתה, על כן המית כל שיש לו שייכות לזה.

ולפי טעם האמור, יש ליתן טעם איך נכשל והתאכזר כל כך שאול בחיר ה', שהיה כבן שנה שלא טעם טעם חטא, על כהני ה', ולא נשא פנים למזבח ומשכן ה' שנחרב בשביל הריגתו את הכהנים, כי מאחר שמהות הכהנים היא היפוך כח נחש הקדמוני, ובשביל לשון הרע של דואג נמשך בו כח הנחש הקדמוני, על כן נעשה היפוך הכהנים לגמרי, ולא עצר כח לעמוד בעצמו נגד כח הנחש הקדמוני, שהיה מקשקש בו אז ותקפהו בכח, ואין לו כל כך אשמה בדבר זה, שלא ממנו היתה זאת, אלא כח הנחש הקדמוני שהכניס בו דואג כנ"ל, שברית כרותה שתתקבל, ולעומת שהיה דואג אביר הרועים היתה המשכתו את כח הנחש בחוזק יותר לתוך לבו של שאול, עד שלא היה בכחו לנצחו. ומה שהאשימו את שאול היה רק על תחילת הטית אזנו לשמוע מפי דואג את דברי הבלע, אבל מאחר ששמע שוב היה כמעט מוכרח בדבר... (אמור תרע"ד)

והטעם שלשון הרע מושך לשלש עבירות אלו, יש לומר בפשיטות, כי לשון הרע כמו שהוא מבדיל ומפריד בין הדבקים, כן מוליד כחות רעים המפרידים בין חלקי האדם שבהם מתאחדים העליונים והתחתונים, ושוב חלקי הרע שבאדם מושכין את גוף האדם לכל רע, אשר תוצאותיו הן שלש עבירות אלה, אחר שנפסקה ההתאחדות שבעליונים, וזהו הענין שנגזרה מיתה בחטא של אדם הראשון, הכל תולדות כחות הרע המפרידים בין הנפש שמהעליונים לגוף שמתחתונים, שנתהוו מחטאו של לשון הרע, ויצאו לפועל על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע... (שם תרפ"א)

פרי צדיק:

...וכן לשון הרע הוא מעשה חשאי וסוד, דאיתא בערכין ט"ו, כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד ג' עונות וכו', וזה גם כן דבר סוד, מה שאין להבין, מדוע יגדל עון לשון הרע כנגד עבירות חמורות אלו, שדינן יהרג ואל יעבור, אך הוא סוד, היינו שזהו שורש הרע, שעל ידי לשון הרע יוכל לבא לכל עניני רעה, והוא הסוד של הקליפה, שתחלת מעשה הנחש היה שאמר לשון הרע על בוראו, וזהו שורש הרע שלו, וכמו שנאמר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, היינו האור כי טוב, האור הראשון, נצור לשונך מרע, שאז ינצל מכל קלקול הנחש שבא מלשון הרע, וזה הסוד שלו, וזהו מה שאמר יבא קטורת שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. וזה ענין מה שאמרו בשבת פ"ט אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר וגו'... אך הענין שכל מלאך מסר לו סודו, והיינו הכח שלו, ואף מלאך המות מסר לו סודו, שהודיעו שהסוד שלו הוא לשון הרע, שהוא רזא ודבר שבחשאי של הקליפה כנ"ל, ומזה ידע משה רבינו שהתיקון שלו הוא הקטורת, שהוא גם כן דבר שבחשאי... (במדבר קרח טז)

...ויש עוד ב' טעמים בגמרא על ט"ו באב, יום שכלו בו מתי מדבר, ויום שביטל בו הושע בן אלה פרוסדאות של ירבעם שלא יעלו לרגל. ושני אלה המה תיקון על פגם עוון החמור של לשון הרע, שהוא שקול נגד ג' עבירות הנ"ל, ועיקר החורבן נמשך מזה, כי מתי מדבר נגזר על ידי עון לשון הרע של מרגלים, שקבעו בכיה לדורות, וביום שכלו מתי מדבר, ט"ו באב, נעשה תיקון על לשון הרע שקבע בכיה לדורות. וחטא של ירבעם שנחלק מלכות בית דוד נמשך גם כן על ידי לשון הרע שקבל דוד, ואמר אתה וציבא תחלקו את השדה, וכמו שאיתא דאלמלא קבל דוד לשון הרע וכו', ולא גלינו מארצנו, ואותו היום שנתבטל מעשה ירבעם של הפרוסדאות נעשה תיקון על הפגם הזה של לשון הרע... (דברים ט"ו באב ג)

חכמה ומוסר:

ויש ללמוד גם כן כי אין לחוש ללשון הרע או לרכילות לספר למי שיש בידו ללמוד, והראיה כי מנין ידע אברהם מזה, ועל כרחך משום דהרועים שלו קבלו לפניו על לוט. וכמו שהוכחנו מהא דאמר הקב"ה לאברהם למה זה צחקה שרה, ולא חש ללשון הרע כדי ללמדה ולהוכיחה. (חלק א סימן קמה)

הנה המצורע היה צריך לילך ראשו פרוע, בגדים פרומים, פירוש קרועים, ועל שפם יעטה, והיה צריך לילך בשוק וצווח טמא טמא, והכל מכירים שהוא מנוגע. אדמה כי טוב היה לו לשכב שנה תמימה על ערש דוואי, ולא היה לו חרפה הנ"ל... מזה נוכל להבין, מה היה אם היה נשאר עון לשון הרע על עלמא דאתא רחמנא ליצלן, כי הלא כאן חסד ורחמים, ושם יקוב הדין חס ושלום...

והנה מצינו בחטא לשון הרע שני הפכים לכאורה, זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים (דברים כ"ד ט'), כתב הרמב"ן, כי זה הצווי להורות לעם ה', כי יש ליזהר מלשון הרע. וקשה, הלא מצינו שהתורה לא רצתה לפרסם חטא עץ הדעת איזה מין היה, ולמה לא חסה התורה על גנאי של מרים, אלא ודאי דלמען להועיל שרי... וכן שמעתי משם הגאון ר' חיים מוואלאזין "לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא י"ט ט"ז), הנמנע מלספר עובר על לא תעמוד על דם רעך, הרי לפנינו באר היטב, כמה קשה לכוון דעתיה על פי התורה, עוון לשון הרע חמור מאד מאד, ואם כן יעשה עצמו כאלם ולא ידבר כלל, והנה גם זה אשם יאשם במקום שיש לספר מצוה לספר ומחוייב... (שם קפא)

...ועתה נבין יותר את ארס הלשון הרע אשר דברנו מהרמב"ן ז"ל בענין הארס שלשון הרע מוליד באדם, עד שאפרו שצועד עליו מזיק הוא, והבל פיו מזיק, והכל מציור הנחש שהוא שייך ללשון הרע, כמאמר חז"ל (ערכין ט"ו) לעתיד לבא מתקבצות כל החיות אצל הנחש וכו', ומריבוי הנחשים שנבראו בתוכו, יתרבה ארס הנחשים בתוכו. והם הם מלאכי חבלה לרוב מאד רחמנא ליצלן, מכל עבירה ועבירה וממחשבות שמחשב בהנה, ולכן אמרו ז"ל (יומא כ"ט) שקשים הרהורי עבירה מעבירה עצמה, כי ההרהורים באים בעומק הנפש רחמנא ליצלן, ומצירים ונבראים מלאכי חבלה כנ"ל לרוב בנפש... (חלק ב סימן קיז)

ופעם אחת ביארנו בפרשת מצורע חומר ענשה של עבירה. הנה כשצריכים לעקור שן כואבת יש רופא שנים שלוקחה בצבת ביסורין קשים, רופא מומחה בסמי קלים, ויש רופא מומחה יותר, שנותן ידו בפה ושומט השן בלי יסורין כלל. החולה כשבא אצל הרופא המומחה הזה שמח הוא, כי יודע דרכו שנותן יד ומושיט לחולה את השן באין הרגש צער. אבל כשרואה את הרופא המומחה מצוה להביא צבת, וגם מצוה להביא סמים קשים ומרים, ועוד מצוה להביא רופאים לרפאות אותו אחר כך, אז מזדעזע החולה ומבין כי ארס השן גדול מאד. כן בדבר הזה, השי"ת רופא נאמן המרפא חולים בהושטת יד. עבר אדם על מצוות עשה ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד, שנאמר (ירמיה ג' י"ד) "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם". והנה בלשון הרע ציוה להביא צבת, היינו יסורי נגעים ופרישה מבני אדם, ואחר כך להביא רופא, הוא הכהן, לרפאות אותו על ידי הבאת קרבנותיו בהכנה רבה כזו. הרי זה לעד, עד היכן ארסה של לשון הרע גם בעולם הזה. והנה כאשר נתחקה על שורש עוון לשון הרע נראה שהוא מחמת שגורם היזק לחברו או צער, ומעתה כיון שמרובה מדה טובה, הגורם הטבה לחברו, וכל שכן לרבים, כמה מרובה שכרו... (שם סימן רסה)

מכתב מאליהו:

זמן שהיה עם ישראל במדרגת נסים גלויים, הדרגת השגה בהירה ושלמה בדרכי השי"ת, היתה רפואה בדרך הבחינה הרוחנית. כשבאו על האדם נגעים, פרי חטא לשון הרע, לא פנה אל הרופא אלא אל הכהן, והיה דינו בהסגר לחכות ולראות אם יתפשט הנגע, היינו החטא, או ישתנה לטובה. מטרת ההסגר שיתבודד ויפשפש במעשיו לחזור בתשובה, והוא התראה לפרוש עצמו מטומאת החטא שלא תתרבה ותתעצם בו, ולא יתפשט הנגע, וטמא טמא יקרא, כדי שלא יסיח דעתו מתשובה על חטאו, וכדי שילמדו אחרים להתרחק מהחטא ולהשמר מלהדבק בו. הרואה במבט הטבעי תולה את התפשטות המחלה בהתפשטות החידקים, אולם מצד מבט הרוחני התפשטות המחלה מורה שטומאת החטא מתרבה בו, כי החטא הוא הסבה לנגעים ולכל המחלות, והתופעה הטבעית היא תוצאה מזה... (חלק ג עמוד קעג)