לאום   לאומיות

(ראה גם: אומות העולם, גוי, ישראל, ישראל-ועמים, עם)

תלמוד בבלי:

...אלא תכנס כל אומה ואומה וסופריה, שנאמר ויאספו לאומים, ואין לאום אלא מלכות, שנאמר ולאום מלאום יאמץ... (עבודה זרה ב א)

ילקוט ראובני:

...ולהנך די בסטרא דשמאלא קרי עמים ולסטרא ימינא קרי לאומים, ומשום דלהנך דלסטרא שמאלא איבעי להו לאתכפיא יתיר אמר בהו יעבדוך... (תולדות)

תרגום יונתן:

ושני לאומים - ותרין מלכוון... (בראשית כה כג)

מהר"ל:

וההפרש שיש בין גוי ובין לאום, כי לאום נקרא מצד הממשלה שיש להם, וזהו מדריגתם העליונה, אבל ישראל אין זה מעלתם מצד הממשלה אבל מה שהם גוי קודש... (חידושי אגדות בבא בתרא יא א)

הכתב והקבלה:

לאומים - מורה על מלכות, או מורה גוי על היותם במקום אחד, ועם על קבוץ בני אדם רבים לתועלת משותפת, ולאום על קבוץ בני אדם המתנהג בהנהגות מיוחדות, ואומה לא גדולה מלאום, אלא שיש עליה שוטר ומושל. (שם)

אומות - קבוץ גדול שיש לו מנהגים ונמוסים מיוחדים נקרא עם... ואם מושלים על עמים אחרים נקראים אומה, וכל הקבוץ יקרא לאום. (במדבר כה טו)

מלבי"ם:

גוים - שאין להם דת, לאומים - שיש להם דת. (ישעיה כד א)

וערפל לאומים - חשובים, שיש להם אמונה מה, אבל מעורפלת בפינות (יסודות) כוזבות. (שם ס ב)

גוים - הקבוץ הכללי, לאומים - מצד שמתאחדים תחת דת מיוחדת... (תהלים ב ב)

 ושני לאומים - מבואר אצלי תמיד ההבדל בין גוי ולאום, שגוי מורה על הקבוץ הגדול, ולאום מורה שיש להם דת מיוחדת ואמונה מיוחדת... (בראשית כה כג)

רש"ר הירש:

ויהי בימי - זהו ספור על המלכות והמלחמה הראשונים בעולם. הנה נמרוד המציא את שטת המלוכה, שהוא שעבוד כחות הכלל לצרכים פרטיים, באמתלא, שעל ידי כך תתפרסם ותגדל האומה, וזה על חשבון אושר הפרט. השטה הזאת פשתה מהר מאד, ברבות הטובה בעם ובפשוט בו שאננות ותאותנות, מאבד העם את הענין בצרכי הכלל, ומוכן להקריב זכויות וכסף כדי שלא יצטרך לחשוב בעצמו, ובמקום זה להגדיל אדם פרטי המושל עליו... (בראשית יד א)

ולאום - הוא המדינה, אין לאום אלא מלכות (עבודה זרה ב' ב'), אומות שונות לא תמיד יוצרות מדינות השונות באופיין זו מזו... לרבקה נאמר כי שני גויים בבטנה, המייצגים שתי שיטות חברתיות שונות... (שם כה כב)

חלב חגי - וגם שאיפות הלאום משועבדות להתמסרות לה', ואין להם להתעלם מתפקיד זה למען האינטרס הלאומי. (שמות כג יח)

אשר אתם באים שמה - אתם העם היחיד שיש לו חוקים לפני שיש לו ארץ, לומר שהם לא אמצעי להוויית העם, כי אם תפקידו של העם. על ידי התורה אתם עם ומקבלים את הארץ-כדי לקיים את התורה, התורה היא אבסולוטית, ולא הארץ והמדינה. (דברים ד ה)

היום הזה נהיית לעם - על ידי קבלת התורה, ולא על ידי ירושת הארץ בעתיד, לכן נבדל ישראל בגורלו הלאומי מכל העמים. (שם כז ט)

כי חלק ה' עמו - ישראל נעשה לעם במקום אחר מאשר במולדתו, ורק אחר כך קבלו את נחלתם, שעובדה וטופחה בינתיים על ידי עמים אחרים, כי מה שלגבי עמים אחרים הארץ, לגבי ישראל הוא השי"ת, הוא שרשם, ועל ישראל הוטל להכניס עמהם אל הארץ המיועדת את תרבותם הפיסית, הרוחנית המוסרית והסוציאלית. (שם לב ט)