שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם. בסודם אל תבא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי, כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. (בראשית מט ה)
ויאמר משה מלאו ידכם היום לה', כי איש בבנו ובאחיו, ולתת עליכם היום ברכה. (שמות לב כט)
וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך, אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע, כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו. יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחיך. ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון. (דברים לג ח)
ראה לוי-כללי, ויחי תקנב.
יורו משפטיך ליעקב, מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם, שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע... ברך ה' חילו בנכסים, מיכן אמרו רוב כהנים עשירים הם, משום אב הדורש נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, זה זרעו של אהרן, ופעל ידיו תרצה, שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים. מחץ מתנים קמיו, כל מי המעורר כנגדו על הכהונה מיד נופל... (ברכה שנא ושנב)
ברך ה' חילו - בכורים ומעשר, ופעל ידיו - הקרבנות... (דברים לג יא)
ברך ה' חילו - שירבו ולא ימעטו בבאם אל הקדש. ולתרגום על רכושו, כמו שאמרו שקטורת מעשרת, ולכך נסמך לקטורה באפיך. (שם)
ארור אפם - זו ברכה שלא יצליחו באפם, כדי שלא ירגילו להיות רגזנים. (בראשית מט ז)
וללוי אמר - יגזור עליו שיהיו בו תמיד ג' מעלות, רוח הקודש על ידי אורים ותומים, מורה צדק, ומכהן... וכרבי שמלאי על שלא נתקנא במשה הצעיר ממנו זכה אהרן לאורים ותומים. אשר ניסיתו - גם ניסהו על חסידותו, והעגל עשה לכבוד ה'. האומר לאביו ולאמו - אינו במעשה העגל, שכל השבט לא עבדו, על כן ראוי שהשופט יהיה מהם, ישימו קטורה - על ההקטרה בקדש הקדשים, שהיא הגבוהה שבעבודות הכהונה... (דברים לג ח)
תומיך - שהיה מדבר ברוח הקדש ושכינה שורה עליו. במסה - בכל מסה מהנסיונות לא היו בני לוי, על כן לא היו בגזירת מרגלים... ברך ה' חילו - ברך נכסיהם שיספיק מעט עסק בהם, ויהיה להם פנאי להבין ולהורות, ופועל ידיו - עבודתם במקדש, ומשנאיו מן יקומון - לא יוכלו לקום עליהם. (שם שם ח ויא)
שמעון ולוי אחים - בקש שתחשב להם מדת אחדותם לעקר, ולא מה שמהרו לשפוך דם, כי תכונה זו רק גנובה אצלם מעשו. ארור אפם - ועוד רצה לעקור המדה שאם התחיל בדבר שאין שבים בו. כי עז - ואין זה טוב אם הוא מפאת עזות, וטוב אם הוא מפני קנאת ה', כבעגל ובשטים. אחלקם - ועוד נשאר בהם חלק מהאף, והוא שהסופרים ומלמדים יזרקו מרה בתלמידים, כי תורה הנלמדת באף היא העומדת... (בראשית מט ה וז)
תומיך ואוריך - מעתה תתום קללת יעקב, שעל ידה נכשל משה ברגזו במריבה, ואם כן נתקיימה, ודי. (דברים לג ח)
ראה לוי-כללי, בראשית מט כח.
וללוי אמר - אחר ברכת יהודה, כתר המלכות, ברך לוי כתר הכהונה, וגם שלוי הוא העומד לשרת בבית המקדש שהיה בירושלים ביהודה, וברכו בדרך תפלה, ומתחלה מברך ה' חילו, וקודם הברכה אמר שאין ללוי עתה מדות האף והעברה שאמר עליו יעקב... וכן היה עם לוי שהשתדל לתת מקום לשתי המדות הנטועות בתולדתו להשתמש בהן לעשות רצון ה', ולכן התפלל עליו משה שיברכו ה' בשני דברים, שגם הם מעין המדות האלה... וללוי אמר - שכאשר נתת לאהרן חסיד הלוים את שני הכלים האלה האורים ותומים, שעל פיהם תהיה כל הנהגת ישראל, מזה ראיה שאין ללוי עתה שני כלי החמס שאמר יעקב... אשר ניסיתו במסה - ועוד ראיה שאין בו מדת האף, שכל הנסיונות שנסו ישראל את ה' היה מפני שקרה שחסר להם מה לשעה, אבל הלוים קבלו הכל באהבה, ואם כן על ידי הנסיונות שנסו ישראל את ה' נתנסו הלוים מאת ה' ונבחנו שאין בהם מדת האף... (דברים לג ח)
ברך ה' חילו - שחיל יורה על רוח הגבורה המתעורר פתאום באדם, ופעל ידיו תרצה - שתהיה הצלחה במעשה ידיו שיתקיימו לאורך ימים. מחץ מתנים - שהוא הנצחון הנפלא ברגע אחד... (שם שם יא)
וללוי אמר - התחיל עתה לברך השבטים שסגולתם להתנהג במדת תפארת למעלה מהטבע. תומיך - שיעזר השי"ת לרוצה ללכת בדרך תמימות ויאיר דרכו, ועקר החסידות הוא ההולך עם בוראו באופן שלמעלה מטבע אנוש. אשר ניסיתו - נראה שהוא מלשון מסוס, שממסה הגוף, ומתכוון למיתת נדב ואביהו בלי בנים ונמסו לגמרי, ובכל זאת לא עזב אהרן דביקותו, ואם שם עוד היה יכול לומר שהוא בחטא העגל, כאשר נענש במי מריבה בלי שהוא חטא, ולא הרהר אלא חשב שהוא רצון ה' מאיזו סבה פנימית, ולזה דרוש תמימות יתרה. האומר - היה בהם חסידות בב' הדרכים, מופלג מדרך הטבע, ושמשתדלים לזכות הרבים. לאביו - ...בפשט הוא על בני קרח שלא נמשכו אחר אביהם שהיה אדם גדול. ואת אחיו - במעשה העגל, כי שמרו - לא מפני שרחוקים מאחוה והורים, אלא מחסידות. ובריתך ינצורו - מקיים אמונתו ובריתו לרבים, ולזה צריך זהירות יתרה, לכך ברכם תומיך ואוריך, שיכוונו באור האמת לדרך הישר. (דברים לג ח וט)
ברך ה' חילו - כביומא כ"ז שקטורת מעשרת, והטעם שמזכירה זכות גמילות חסדים המביאה פרי בעולם הזה, תרצה - שישיג על ידי עולה דעת עליון, או מפיק רצון, ונשתוה בזה הכהן לבעלים. מחץ מתנים - בזכות למוד התורה שהיא חרבן של ישראל. מן יקומון - ותהיה המכה שלא יקומו עליהם עוד. ורמז בזה ששכר גמילות חסדים ממהר לפני שכר תורה. (שם שם יא)