(ראה גם: ישראל-מנין)
אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא, בתוך בני ישראל. (במדבר א מט)
וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמר. פקד את בני לוי לבית אבתם למשפחותם, כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם... (שם ג יד)
כל הפקודים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל את הלוים למשפחותם ולבית אבותם. מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה, כל הבא לעבד עבדת עבדה ועבדת משא באהל מועד. ויהיו פקודיהם, שמונת אלפים וחמש מאות ושמונים. (שם שם מו)
ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה, כי לא התפקדו בתוך בני ישראל, כי לא נתן להם נחלה בתוך בני ישראל. (שם כו סב)
כיון שהוקמו התורה והמשכן, רצה הקב"ה לספר חיילות התורה כמה צבאות הם בתורה, כמה צבאות הם במשכן. בא וראה, כל דבר שצריך להתישב במקומו אינו מתיישב עד שנזכר בפה ונתמנה עליו, ואף כאן רצה הקב"ה לספור החיילות של התורה והחיילות של המשכן, וכולם הם כאחד ואינם נפרדים זה מזה, הכל כעין של מעלה, שהרי (שרשיהם) תורה ומשכן (הם בזווג), ואינם נפרדים זה מזה. ומשום זה (ישראל שהם) צבאותיהם (של ז"א ומלכות), עולים בחשבון שיהיו נודעים אצלם, חוץ מאלו האחרים שאין להם חשבון (שנים ושאינם בני עשרים)... (במדבר ז, ועיין שם עוד)
...דתניא למה נקוד על אהרן שבחומש הפקודים, שלא היה באותו מנין. (בכורות ד א)
והלוים למטה אבותם וגו', בא הכתוב לפי שלא אמר לו הקב"ה למשה בתחלה שימנה שבט הלוי, שכן אתה מוצא שלא מנה נשיא לשבט לוי, שבשעה שמנה נשיא השבטים אף משה לא מנאו, שכך אמר משה אילו היה חפצו של הקב"ה שאמננו, היה אומר לי, לכך נאמר והלוים למטה אבותם וגו', שלא רצה למנותן, מיד היה משה עומד תמה למה לא צוהו הקב"ה למנות שבטו, ולא היה יודע אם מונה אם לאו. ראה הקב"ה שהוא תמה, מיד פירש לו למה לא צוהו למנות, הדא הוא דכתיב וידבר ה' וגו' אך את מטה לוי לא תפקד וגו'. אמר רבי פנחס בר אידי מה כתיב בראש הספר שאו את ראש כל עדת בני ישראל, רומם את ראש גדל את ראש לא נאמר, אלא שאו את ראש, כאדם האומר לקיסטנר סב רישיה דפלן, כך נתן רמז, למה שאו את ראש, שאם יזכו יעלו לגדולה, ואם לא יזכו ימותו כולם... והיה גלוי לפני המקום שימותו כולם במדבר וינטלו ראשיהן, לפיכך אמר הקב"ה למשה אך את מטה לוי וגו', בתוך בני ישראל אין אתה מונה אותן, אבל לעצמן מנה אותן. למה אמר הקב"ה נמנה שבט לוי עם ישראל ומתערב עמהם, בא מלאך המות להרג את ישראל והגזרה יוצאת עליהם שלא יכנסו לארץ אלא מתים במדבר, שנאמר (במדבר י"ד) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם, והוא מוצא לשבטו של לוי מעורב עמהם והם מתערבים עם ישראל למות, לפיכך לא מנה אותם עם ישראל, אלא הפרישם במנין... (במדבר א ט)
דבר אחר אך את מטה לוי לא תפקד, למה לא נמנו עם ישראל, אלא שבטו של לוי פלטינין היו, משל למלך שיש בו לגיונות הרבה, ואמר לפרופיסטוט לך מנה את הלגיונות חוץ מן הלגיון העומד לפני, לפיכך אמר לו הקב"ה למשה אך את מטה לוי וגו', בתוך בני ישראל אין אתה מונה אותן, אבל לעצמן מנה אותן, שאין שבחו של מלך שימנה לגיונו עם הלגיונות, לפיכך נמנו ישראל לעצמן ושבט לוי לעצמן... אמר לו הקב"ה למשה לא אמרתי לך כן, אלא להוציאן מן הגזירה שלא ימותו עמהם, הדא הוא דכתיב ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל, למה שהלוים שלי הן, והיו לי הלוים, שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו, הם קרבו עצמם לי, שנאמר (שמות ל"ב) ויאמר משה מי לה' אלי, ויאספו אליו כל בני לוי, הן קרבו אותי, ואני מקרבן, והיו לי הלוים. ולא עוד כן, אלא לפי שנמצאו עמי נאמנים ששמרו אזהרתי לא יהיה לך אלהים אחרים וגו', לפיכך הן ראויין שיהיו נאמני ביתי, ואתה הפקד את הלוים וגו'... ואף השבט הזה בדקתיו ונמצאו שמורים ונתנו נפשם על קדושת שמי, שנאמר (שם) שימו איש חרבו על ירכו וגו', ויעשו בני לוי כדבר משה, אף כן אני מקרבן ועושה אותן בני פלטירי, ואני מאמין ועושה קדושתי ותשמיש ביתי אליהם, הדא הוא דכתיב ואתה הפקד את הלוים וגו', למה שהם נאמנים לי... (שם שם י)
פקוד את בני לוי, ולהלן הוא אומר אך את מטה לוי וגו', וכאן הוא ואמר פקוד את בני לוי, אמר רבי יהודה בר שלום לטובתן של בני לוי לא נמנו עם ישראל, שאת מוצא שישראל שיצאו ממצרים לא נכנסו לארץ, שנאמר (במדבר י"ד) במדבר הזה יפלו פגריכם וגו', ואילו נמנה שבט לוי עמהם היו בגזירה, שכך אמר הקב"ה וכל פקדיכם לכל מספרכם וגו', אבל לא נמנו עמהן ונכנסו לארץ. ולמה זכר שנכנסו כולן לארץ, לפי שכשם שהיו צדיקים במצרים, כך היו צדיקים במדבר, ונתנו נפשם על הקב"ה. ואימתי עשו כן, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה... מיד הודה לו רבי הונא לרבי יהודה שנכנסו כל שבט לוי לארץ, לפיכך אמר לו הקב"ה למשה, הואיל שישראל אין נכנסין ושבטו של לוי נכנס, כשתבא למנותן עשה הפרש בין ישראל לביניהם, הדא הוא דכתיב אך את מטה לוי לא תפקוד וגו', אי אתה מונה אותם עם ישראל, אבל אתה מונה אותם לעצמן, הדא הוא דכתיב (במדבר ג') פקוד את בני לוי וגו'. (שם ג ה)
מבן חדש ומעלה תפקדם, למה מבן חדש ומעלה, וכי מבן חדש יכולים לשמור אהל מועד? הרי הוא עצמו מבקש למי שישמרנו. ולמה הוא מונה מבן חודש, אמר רבי הונא הכהן בשם רבי שמואל בר זעירא, בשביל לכפול להם שכר, למה שאתה מוצא שאינן קריבים לשרת אלא מבן ל' שנה, ולמה הוא מונה אותן מבן חדש, אלא שיהיו מקבלים שכר ובאים עד שהם מבן חדש... (שם שם ז)
דבר אחר מבן חדש, אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום למוד הוא הקב"ה להיות מונה השבט הזה בכל מקום עד שהם קטנים מנין, שבשעה שאמר הקב"ה ליעקב שירד למצרים אותה שעה ספר את בניו נמצאו כולם ס"ו, שנאמר כל נפש ששים ושש (בראשית מ"ו), וב' בניו של יוסף ויוסף, הרי ס"ט, והוא אומר כל הנפש לבית יעקב הבאה וגו', אמר רשב"נ למוד הוא הקב"ה למנות השבט הזה עד שהם במעי אמן, אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, השרף הזה אינו מספיק לצאת עד שמספגין אותו, כך יוכבד היתה אמה מעוברת בה באותה שעה, והיתה במעי אמה ונמנו עליה... ואף מבני בניה אמר הקב"ה כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם, למה הוא כן, לפי שהשבט הזה חביב הוא לעולם לפני הקב"ה מכל השבטים, לא נבחר אלא השבט הזה בלבד... איתיבין אם טעמים אלו היה צריך למנותן מבן יום אחד, אמרו רז"ל למה צריך למנותן מבן חדש, מפני שאין בן יום בן קיימא, אבל בן חדש ידוע שהוא בן קיימא, לפיכך מבן חדש ומעלה תפקדם. (שם שם ח)
דבר אחר למה נמנו מבן חדש, לפי שלא נמנו הלוים מנין זה אלא לפדות בכורי ישראל, וכשם שהבכורים נפדים מבן חדש, כך הלוים נמנו מבן חדש. ויפקד אותם משה על פי ה' וגו', אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי שאמנה אותן מבן חודש, יכול אני להיות מחזר ומסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד ואחד, שאת אומר לי כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם, אמר לו הקב"ה אתה עושה שלך, ואני עושה שלי. אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום היה משה הולך ועומד לו על פתחי אהלים, והשכינה מקדמת ואומר לו ה' תינוקות יש בבית הזה, ח' תינוקות יש באהל הזה, הדא הוא דכתיב (במדבר ג') ויפקד אותם משה על פי ה' וגו', כשם שהשכינה אומרת לו. (שם שם י)
ואלה שמות בני גרשון וגו', ראה כמה חביבין הלוים, שנתעסק הקב"ה בכל משפחות שלהם למנות שמותם, מה שלא עשה כן בישראל, הדא הוא דכתיב ואלה שמות בני גרשון למשפחותם וגו', וכן ובני קהת למשפחותם וגו'... אמרו רבותינו אלו שמונה משמרות שהתקין משה מפי הקב"ה, עד שעמד דוד ועשה אותן כ"ד לכהונה ולויה. לגרשון משפחת הלבני וגו', למה צריך לחזור משפחותיהם, והלא כבר אמורים למעלה, לפי שהוא אומר ואלה שמות בני אהרן הבכור וגו', וימת נדב וגו', אף על פי שהיו לאהרן ד' בנים לא העמידו משפחות אלא השנים, אלעזר ואיתמר, יכול אף הלוים כן... לכך חזר הכתוב כשבא למנות בניהם גרשון וקהת ומררי, חשב שהעמידו כל בניהם משפחות, שהיו כולם צדיקים. חביבין בני לוי שנתעסק המקום בכל משפחה ומשפחה מהן במנינם ובמקומם ובנשיאיהם ובעבודתן במשכן... למה פירש הכתוב במספר בני קהת שומרי משמרת הקדש, מה שלא נאמר לא במספר בני גרשון ולא במספר בני מררי, וכי בני קהת מבן חודש ומעלה שומרים משמרת הקדש, והלא עד שהיה בן ל' לא היה כשר לעבודה, למה עשה כן, לפי שהיה הארון מכלה בבני קהת והיה ממעטן, שהיה מקצר ימיהם, ואף על פי כן מחיבת הקדש היו רצים בני קהת אחריו, לפיכך העלה עליהם שכר כאילו מבן חדש נכנסו לשמש... ולמה לא חשב איתמר, והלא על ידו היתה משמרת בני גרשון ובני מררי, למה לא מנאו עמהם לנשיא כמו שמנה אלעזר לנשיא עם בני קהת, לפי שאיתמר לא היה משותף בעבודת בני גרשון ובני מררי, לכך לא מנאו לנשיא עמהם, אבל אלעזר שהיה שותף במשאו עם בני קהת, לכך מנאו הכתוב לנשיא עמהם.
למררי משפחת המחלי, הרי שמנה הכתוב בבני מררי שלא מת אחד מהם והעמידו משפחות, ופקודיהם במספר כל זכר וגו', הרי הודיע מנינן, ונשיא בית אב למשפחות מררי צוריאל וכו', הרי נשיא שלהם, על ירך המשכן יחנו צפונה, הרי מקומם. (שם שם יא)
ויפקד משה ואהרן, מיד עשו משה ואהרן ופקדו את בני הקהתי תחלה, כשם שאמר להם הקב"ה, ומנין שאמר הקב"ה לשניהם שיפקדו אותם, שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר נשא את ראש בני קהת, מפני מה נאמר דבור בקהת ובגרשון מה שלא נאמר במררי, כדי לחלוק כבוד לגרשון על שהיה בכור ולהקישו לקהת, למה נאמר ואל אהרן בדבור פרשת בני גרשון, כשם שנאמר בפרשת בני קהת, לפי שאהרן ממועט הוא מכל הדברות שנאמרו למשה, שלא דברה שכינה עם אהרן... לכך נכתב אהרן בדבור בני קהת, לפי שכל משא בני קהת וכל עבודתם היו נותנים להם אהרן ובניו, אבל בבני גרשון אין את מוצא שיעשה שם אהרן כלום... (שם שם ז)
...ונשיאי העדה את הקהתי וגו', מה צריך נשיאים כאן, והלא הקב"ה לא אמר לו למשה שיהיו נשיאי ישראל עמו במנין הלוים, למה עשה כן, אלא כך אמר משה, אחר שהנשיאים היו עמי במנין כל ישראל, כמה דתימא ואתכם יהיו וגו', לא אעשה להם חלישות דעת, ואוליכם עמי למנין הלוים, ומנין שכך הוא, אתה מוצא אחר מנין ישראל כתיב אלה הפקודים אשר פקד וגו', אבל אחר מנין הלוים אין את מוצא שיזכור שם נשיאים, אלא אשר פקד משה ואהרן, ללמדתך שנשיאי ישראל לא מנו הלוים על פי הדבור, אלא משה הוליכם עמו כדי לחלוק להם כבוד.
מבן שלשים וגו', מכאן אמרו בן ל' לכח, ויהיו פקודיהם למשפחותם וגו', זו היא שאמרו שהארון היה הורג בבני קהת, שכשמנאם מבן חדש היו ח' אלפים ות"ר, ומשמנאן מבן ל' לא נמצאו שליש... על פי ה' ביד משה ואהרן, הם עשו עם פי ה', כשם שאמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עמו בבני קהת, שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר נשא את ראש וגו', לכך נאמר ביד משה, שמשה אמר לאהרן, לפי שאהרן נתמעט מכל הדברות שבתורה שנאמרו למשה. (שם שם ח)
אשר פקד משה ואהרן על פי ה', למה לא נאמר במנין בני גרשון ביד משה, כשם שאמרו במנין בני קהת, לפי שבני קהת אמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עם משה, הקב"ה הזכיר לאהרן בראש המנין על דעת כן, שימנה כל הלוים עם משה, אבל משה מששמע שבמנין בני קהת הזכיר הקב"ה לאהרן, ולא הזכירו עוד לא במנין בני גרשון ולא במנין בני מררי, חשב משה בדעתו ואמר, לכך אמר לי הקב"ה שימנה אהרן עמי לבני קהת, מפני שעל ידו נעשית כל משאם וכל עבודתם, אבל עבודת בני גרשון ובני מררי שאינה נעשית על ידו, אינו רוצה שימנה עמי, לכך אמר לו לאהרן שימנה בני קהת עמו בשם הקב"ה, ולכך כתיב במנין בני קהת על פי ה' ביד משה, אבל כשבא למנות בני גרשון לא אמר לו משה לאהרן בשם הקב"ה שימנה בני גרשון עמו, אלא חלק לו כבוד, לפי שהיה אחיו הגדול והוליכו עמו וצירפו עמו למנין, לכך לא נאמר ביד משה, אף על פי שבדעתו של הקב"ה היה שימנה אהרן עמו כל הלוים, ולדעת כן הזכיר אהרן בראש המנין, לפי שלא אמר ליה משה לאהרן שימנה בני גרשון עמו בשם הקב"ה, חיסר כאן ביד משה. (שם שם ט)
ופקודי משפחות בני מררי למשפחותם וגו', מפני מה נאמר בבני מררי במנין משפחות ולא בבני קהת ולא בבני גרשון, לפי שבני מררי היו מרובין לעבודה שהרבו משפחות, שהיו ו' אלפים ור' ונתרבו מבן ל' ק' יותר על מחצה מבן חדש, שכן את מוצא מבן חדש עלה מספרם ו' אלף ור', ומבן ל' שנה עלה מספרם ג' אלף וג', מאה יותר ממחצית, אבל בבני קהת לא נאמר משפחות בני קהת, שמבן ל' שנה ומעלה לא נמצאו שליש מאותן שנספרו מבן חדש ומעלה, וכן בבני גרשון לא נאמר ופקודי משפחות, שאף הם לא הגיעו לחצי אותם שהיו מבן ל' שנה ומעלה, לפי שמבן חדש ומעלה היו ז' אלף וה' מאות, ומבן ל' שנה לא היו כי אם ב' אלפים ושש מאות ול'... (שם שם י)
כל הפקודים וגו', מאחר שחשב הלוים משפחת בני קהת לבד, ומשפחת בני גרשון לבד, ומשפחת בני מררי לבד, חזר וכלל מנינם ביחד, להגיד שכולם שקולים לפני המקום בחיבה... (שם שם יא
ויהיו פקודיהם שמונת אלפים וחמש מאות ושמונים, זו היא שאמרו מנאם בפרט מנאם בכלל, כאדם שיש לו חפצים נאים ומשובחין וחביבין עליו ביותר, מונה אותם בפרט, וחוזר ומונה אותם בכלל, מתוך ששמח בריבוי מנינם, כן צוה הקב"ה לכתוב מנין הלוים בפרט וכלל, לפי שהיו בני ביתו וכשרים וחביבים עליו ביותר... (שם שם יב)
...מה כבוד כיבד הקב"ה את הלוים שלקחם לחלקו, שנאמר (במדבר ג') ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל וגו', וכיון שבא למנותן לעמוד בשימושו הוא בעצמו מנאם. ומנין שכן הוא, אמר רבי יהודה ברבי שמעון כתיב למעלה מן פרשת מצורעים על פי ה' פקד אותם ביד משה, ואומר ופקודיו אשר ציוה ה', וכתיב בראש הענין ויהיו פקודיהם, אמר רבי יהודה ברבי שמעון, היאך ימצא הדורש ידיו בין פקודיו לפקודיהם, אם פקודיו למה פקודיהם, אלא פקודיהם מה שמנו משה ואהרן, ופקודיו מה שמנה האלקים, ולמה מנאם האלקים, אמר הקב"ה שלא יאמר אדם וכי משה ואהרן היו יכולין למנות כל אותן האוכלוסין, אמר האלקים אם הרהרת אחריהם כאילו אחרי אתה מהרהר, לכך כתיב ופקודיו ופקודיהם... הוי כבוד גדול חלק להם (הקב"ה), שהוא בעצמו מנאם. אבל במנין ישראל אין את מוצא על פי ה', לפי שהם לא כבדוהו, אף הוא לא כבדם. (שם ז ב)
אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא וגו', מי הם אלו, זה עמרם ויוכבד אשתו, שבזכותן הוציא הקב"ה את האסורים ממצרים, שהיו משועבדים בטיט ולבנים, מה עשה הקב"ה זיווג יוכבד לעמרם, כדי שיעמדו מבניהם גואל לישראל ומעמיד כהנים גדולים, ויעמדו ויגאלו את ישראל, לכך נאמר אלקים מושיב יחידים ביתה, אמר הקב"ה הואיל ושבט הזה למוד הוא להיות מעמיד גואלים לישראל, לכך ספור אותם, לכך נאמר פקד את בני לוי. ובמקום אחר כתיב אך את מטה לוי לא תפקד, בשעה שעשו ישראל את העגל מה כתיב, ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי, ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל"ב), לכך אמר ליה הקב"ה למשה פקד את בני לוי... (במדבר טז)
ראה עוד לוים-כללי, במדבר יז.
דבר אחר אל תכריתו, וכן הוא אומר במקום אחר פקוד את בני לוי, וחזר ואמר אך את מטה לוי לא תפקוד, ולא אמר לו אלא בתוך בני ישראל, ולא אמר לו להוציאם מן הגזירה, שצפה הקב"ה שעתידין ישראל להכעיס לפניו, והוא אומר להם במדבר הזה יפלו פגריכם, לפיכך הקב"ה אמר בני לוי לא יהיו מן אותה הגזירה, שנאמר ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל, למה שהם שלי, והיו לי הלוים, שכל מי שקירב את עצמו מעט מקריבין אותו הרבה, והם קרבו עצמן, כשאמר משה מי לה' אלי, ולא עוד אלא ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות, שכל מי שנבדק בדבר ונמצא נאמן, הקב"ה מאמינו לעולם... ואף השבט הזה בדקתי אותו ונמצאו שומרים בכבודי, ונתנו את נפשם על קדושת שמי, שימו איש חרבו על ירכו (שמות ל"ב), ויעשו בני לוי כדבר משה, ולא נשאו להם פנים... ואף אני מקרבן ועושה אותו פלמנטירין שלי, ואני מאמין להם ביתי וקדושתי, שנאמר ואתה הפקד את הלוים וגו' (במדבר א' ב'), ומה שאמרתי לך אך את מטה לוי לא תפקוד, להוציאם מן הגזירה שאני עתיד לגזור על ישראל, אלא להם אני חולק כבוד גדול, שאתה מונה אותן לעצמן בדבור פקוד את בני לוי... (במדבר לג)
רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן, למוד הוא הקב"ה שהוא מונה את השבט הזה עד שהוא במעי אמו, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א' כ"ה) לידותון בני ידותן גדליהו צרי ישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה, בפרט חמשה ובכלל ששה, אלא זה שמעי שמנאו הקב"ה עד שהוא במעי אמו... (שמואל פרשה לב)
מבן שלשים שנה ומעלה, זה המנין היה לפי שעה במדבר, שלא היה בן לוי כשר למשוי עד שיהיה בן שלשים שנה, וזה אחד מששה דברים שנמנו הלוים בגללן. ראשונה נמנו מבן חדש ומעלה, שנאמר פקד את בני לוי מבן חדש ומעלה (במדבר ג' ט"ו), לענין פדיון בכורות. שניה בימי חזקיה מלך יהודה מבן שלש שנים, שנאמר מלבד התיחשם לזכרים מבן שלש שלש שנים ולמעלה (דברי הימים ב' ל"א ט"ז), לענין המתנות שבקדשי הגבול, שנאמר לתת מנות לכל זכר בכהנים. שלישית מבן עשרים שנה לענין שיהיו כשרים לעבודה, כשם שנמנו בימי דוד, שנאמר אלה בני לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שמות לגלגלותם, עשה המלאכה לעבודת בית ה' מבן עשרים שנה ומעלה (דברי הימים א' כ"ג כ"ד). אף על פי שהוא כשר לעבודה משיעשה איש, לא היו מניחין אותו לעבוד עד שיהיה בן עשרים... וכן כשנמנו בימי עזרא לא נמנו אלא מבן כ' שנה, שנאמר ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה' (עזרא ג' ח'). רביעית מבן חמש ועשרים שנה, שנאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד (במדבר ח' כ"ד), זה המנין לתלמוד, כדי שיתלמדו חמש שנים ויכנסו לעבודה בני שלשים, וזה היה במדבר לפי שעה. ומנין שהוא לתלמוד, שנאמר בעבדת אהל מועד, ולא נאמר לעבודת. חמישית מבן חמשים שנה, שנאמר ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, וגם זה היה במדבר. ששית מבן שלשים שנה לענין משאוי הארון, כמו שנאמר כאן מבן שלשים שנה ומעלה. (במדבר ד ג)
ויהיו פקודיהם - פקודי הלוים במספר הזה נוספו שבע מאות, והתימה כי לא נוסף בהם רק שבע מאות. והנה ישראל שמתו מי שהיה מבן עשרים שנה ומעלה היה מספרם בפעם האחרונה קרוב מהמספר הראשון, כי הלוים לא נכנסו עם פקודי ישראל, והעד אלעזר הכהן. (במדבר כו סב)
והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם - הנה מתחלה ראה משה מדעתו שלא למנות הלוים, מפני שנאמר לו ואתכם יהיו איש איש למטה וגו', כי לכל המטות הנמנים יהיו נשיאיהם, ובעבור שלא מנה מבני לוי נשיא, לא מנה אותם. והנה משה מסופק בענין הלוים ולא ידע מה יעשה להם, וכאשר השלים כל הפקודים בעם ונשארו הלוים לבדם, פירש לו הקב"ה שלא ימנה אותם בתוך בני ישראל, וימנה אותם לבדם, כי יפקידם על משכן העדות. ואמר פקוד את בני לוי, שיפקדם הוא לבדו בלא הנשיאים, והוא קרא אהרן שיהיה עמו, כי הוא נשיא השבט ההוא, וכאשר היו נשיאי ישראל בשבטיהם, כן יהיה נשיא הלוים בם, ואולי זה טעם הנקוד על ואהרן, כי לא היה הוא על פי ה' בפירוש, ואחרי כן בפקודת הלוים על עבודתם ועל משאם קרא משה לנשיאי העדה שיהיו עמו, כמו שנאמר אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל את הלוים, כי נכון הוא שיסכימו כלם ויראו בתקון המשמרות... (במדבר א מז)
ואלה פקודי הלוי - לא ידעתי למה ימנה בני לוי, ומה תועלת עתה במנינם, אולי לאלה נתנו הערים לשבת ומגרשיהן לבהמתם, לא לנולדים אחרי כן, או שנעשה להם לכבוד לפני השם, שלא יהיה לגיון של מלך פחות שלא ישגיחו עליו למנותו כשאר העם. והזכיר עמרם ואשתו כי בני לוי ימנו לשנים, לכהנים ולוים, וראוי לפקוד אהרן ובניו לעצמן. וכתב רש"י אלה משפחות הלוי, חסר כאן משפחת השמעי והעוזיאלי וקצת יצהר ונפג וזכרי, ואני תמה למה ימנה הכתוב בלוי משפחות לשלשת האבות, ויחזור וימנה משפחות לבנים, שהרי לא היו למררי בנים אחרים אלא מחלי ומושי, ומהו משפחת המררי ואין זולתם, אבל היה זה לכבוד, כי בני לוי שלשתם היו גדולים בישראל, וזכרם היה לברכה, והיו כל תולדות גרשון נקראין משפחת הגרשוני לכבודו, וכן כל בני מררי משפחות המררי לכבודו, ואחרי כן שמו להם בתי אבות ונחלקים למשפחות כשאר כל השבטים, ונקראים בפרוט משפחת המחלי וכו'... (שם כו נז)
וטעם משפחת הקרחי, כי מתחלה היתה נקראת משפחת היצהרי, כי היו בעת המנין ההוא בנים גם לנפג וזכרי, ועכשיו לא היו רק לקרח, ונקראו על שמו, ולפי דעתי לא היה מן הראוי שיעקר שם היצהרי מזרעו, אף על פי שמתו קצת בניו, אבל עשו זה אחרי מעשה קרח בעבור כבוד בניו, להודיע בישראל לדורות שמם וזכרם... (שם שם נח)
ראה עוד לוי-כללי, במדבר ג נד.
והלוים לא נמנו בתוכם, שאלו מבן חדש, ואלו מבן כ'. (שם א מז)
גם הם - שבמנין מבן חודש נמנו בני גרשון תחילה, ובמנין מבן ל' בני קהת תחילה, שעיקר עבודת המשכן עליהם, ואמר גם הם, לא הנחתים לגמרי, אלא תפקדם. (שם ד כב)
...בקהת כתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן, לכן כתב בהם שמשה פקד על פי ה' ביד משה, אבל בגרשון כתב לעיל וידבר ה' אל משה, ואהרן לא נזכר, לכך לא הוצרך לכתב בהם ביד משה. (שם שם לז)
ראוי לחקר, מדוע נמנו הלוים מבן חודש. ונראה כי פודים הבכורות שנפדין מבן חודש, ב' מדוע מנאם משה לבדו, כי אהרן קבל כסף העודפים, ולהרחיקו מהחשד, ואולי אמר לזה פעמים רבות על פי ה'. ג' למה הזכיר במנינם שמות המשפחות, תשובה שעבודתם כפי המשפחות שונה זו מזו. ד' מה שהלוים היו מועטים כל כך, נראה שה' הרבה את בני ישראל בהשגחתו, כדי שיוכלו לכבוש הארץ ולעבדה, ושבט לוי נתרבה רק לצרכו, דאם לא כן ממה יתפרנסו. ה' ומה שאמר בקהת שומרים משמרת הקדש, מתכוון על הכלים, דבשמירת המשכן היו כולם שוים.,. (שם ג יד)
ואלה פקודי הלוים - השמיט כאן כמה משפחות ושינה הסדר, כי שמעי נקראו גרשוני, ומבני יצהר הזכיר רק קרח שהנהיג השאר, ועוזיאל נקראו קהתי, ולא זכר כל משפחות קהת יחד, כי חלק מהם הבדיל ה' לרעה על ידי המחלוקת, ונמנו כאן הלוים כדי לתת להם ערים, וגם להודיע ההשגחה, שאף על פי שלא מתו במדבר כמעט שלא נתרבו, כדי שיספיקו להם המעשרות למחיה. (שם כו נז)
והלוים לא התפקדו - על ידי פוקדים, ולא מעצמם, שלא הכינו עצמם כשאר העם להקהל ולהתייחס קודם שאמר ה' למשה. לא תפקוד - מספר אישיהם עם השאר, ואת ראשם לא תשא - לא יכנס סכומם בסכום כל פקודי השבטים... ( שם א מז ומט)
לא תשא - אם לא יפקד פשיטא שלא ישא ראשם? ואולי בא לומר לא תשא לבד, אלא בצירוף שכינה ובת קול, ונראה שנשיאות ראש לשון חשיבות הנראה בנפקדים יותר, שכל דבר חשוב יש לו מספר, ובישראל הזכיר שאו ראש וגם תפקדו אותם, המנין להראות חשיבותם נגד האומות, ובלוים אמר רק פקוד, שבלי המספר יש נשיאות ראש, שיפקידם על המשכן, והבכורים שנפסלו מעבודה הוצרכו לשניהם, פקד כל בכור ושא את מספר שמותם, וכן הזכיר נשא את ראש בני קהת וגרשון, שבעבודתם חשיבות כלפי מררי, שבהם לא הזכיר נשא את ראש. (שם שם מח)
נשא את ראש - מנה בני קהת תחלה, להראות כבוד משא דבר ה', ואילו נתן הארון והקדימה לבני גרשון, היו אומרים שלכבוד הבכורה נמנה תחילה, ולא יאמרו שניתנה רק לבכור, אלא הכל שהם בתורה, גם הם - ימנם דוקא שניים, ולא שהקדים ציווי בני קהת לכבוד הארון, ובאמת ימנה גרשון תחילה, ואמר בקהת וגרשון לשון נשא, שהיתה להם מעלה על בני מררי, מצד הארון או הבכורה, ומשאם יותר מקודש... (שם ד כב)
ויפקד משה ואהרן - משה שליח ה', ואהרן שהם נמסרים לו, ונשיאי ישראל שמוסרים אותם לעבוד במקומם,ולא אמר כן במנין מבן חודש, ששם בת קול מכרזת המספר. שבע מאות - בלי וא"ו שלא כדרך בבני מררי וגרשון, אולי לרמז לקרח ועדתו, ולצד שלא מיחו בו קרוביו. (שם שם לד)
ראה עוד לוים-כללי, במדבר ג לט.
והלוים למטה אבותם - רוצה לומר הלוים בסבת מטה אבותם, דהיינו נשיא המטה, ממה שראו שלא נבחר נשיא מן הלוים שיעמוד אתם כשיפקוד את הלוים, מזה הבינו שהם לא יבואו במנין בני ישראל. (שם א מז)
ואתה הפקד - באר הטעם שלא ימנו בתוך בני ישראל, כי הם מובדלים מישראל, אם במנין לגלגולת, כי הם נתונים לעבודת הקדש... ואם במנין צבא המלחמה הם יהיו מופקדים לצבא המשכן, וגם אין צריך למנאם לענין חלוקת הארץ, שלא נטלו חלק בארץ, ועל כן אין צורך שישגיחו ראשי האבות על מנינם... (שם שם נ)
פקוד את בני לוי - אחרי ההקדמה הזאת בא הצווי לפקוד את הלוים כדי לדעת כמה עודף מספר הבכורים על הלוים, והיה תכלית הצווי לדעת סכום הכולל לא לדעת הפרטים, לכן אמר פה לבית אבותם למשפחותם ואצל בני ישראל אמר למשפחותם לבית אבותם, כי שם התחיל מלמטה מן המשפחות ועלה אל הבית אבות, ופה פקד מלמעלה למטה מן הבית אבות אל המשפחות... (שם ג יד)
פקודיהם במספר - מודיע שבא מנינם על ידי מספר, שהשכינה ספרה את הפרטים, ולא הוצרכו למחצית השקל, כי לא ספר אותם אדם... (שם שם כב)
והלוים - לרמב"ן וספורנו לא מנאם שלא היה להם נשיא, ולא נראה, שהרי משה ואהרן הם ראשיהם, והעיקר כמו שכתב הרשב"ם, כי לא ילכו בצבא, שהיו עוסקי התורה, משום הכי אף על גב דבמנין האדנים אולי נכללו בכלל יוצאי הצבא, כאן שנמנה כל שבט בפני עצמו לא היו ראוים לגדוד. (במדבר א מח)
פקוד - לא אמר נשא ראש, דמיירי במנין השבט, ולא בראשים, למשפחותם - ולא אמר במספר שמות, שאין חשש לנגף, כבבבא בתרא ח' רבנן לא צריכי נטירותא. כאשר ציוה - כמו שבצווי חל עליו רוח הקודש, כך במנין, שידע מה שבאוהל. (שם ג טו וטז)
שנים ועשרים אלף - לקושית הרמב"ן יש לומר שהיו מעטים, כי סביביו נשערה מאד, ונענשו תיכף, או משום שקבלו עליהם עול תורה, ונעשה כנדר ונענשים עליו, או משום שהמשובח גידולו קשה יותר, ונתרבו רק אחר כך בארץ ישראל. (שם שם לט)
אלפים - ביארנו שהיו מעט לפי מספרם מבן חודש, משום שהיו אנשים מבן ל' שלא נמנו לעבודה מפחד שאינם ראוים לכך. ביד משה - מה שנטפל אהרן במנין הקהתי לא בדבור מפורש, אלא בכח מה שלמד משה מדברי ה', שזה משמעות "ביד משה". לבית אבותם - כפל זה בבני גרשון, שהחלוקה היתה לבתי אבות, אלו לנשיאת כלי קודש זה, ואלו לאחר, ושלא תחשוב שמי שאביו מקהת ואמו מגרשון יוכל להמנות עם גרשון, אם אינו ראוי למשא קהת. על פי ה' - כבמדרש רבה, שלא ידע שרצון ה' לצרף הנשיאים גם בגרשון, וצירפם מדעת עצמו, ובמררי חלה עליו רוח ה' שכן רצונו, ולכך נאמר שם על פי ה' ביד משה. (שם ד לו-מא)
ואלה פקודי הלוי - באשר ניתן ללוי ערים לשבת ונחלקו הערים לכל משפחה בפני עצמה, משום הכי נמנו המשפחות, ולפי ריבוי המשפחה ניתן לה עיר. לגרשון משפחת הגרשוני - אף על גב שהיו מי מבניו משפחה בפני עצמה, הנותרים נקראו על שמו, וכן למררי, אף על פי שמחלי ומושי נעשו למשפחות בפני עצמם, היו לו עוד בנים, שלא זכו לשם בפני עצמם. (שם כו נז)
כי לא התפקדו - הטעם שנמנו מבן חודש הוא, כי לא התפקדו בכלל יוצאי צבא, ואם כן אין נפקא מינה בין בן חודש ובן כ', כי לא ניתן - גם זה טעם שלא נמנו מבן כ', שרק הנחלה תלויה בבן כ'. (שם שם סב)
...אך חיילין דמשכנא שהם הלוים אין ענין לזה, שהם בפולחנא, וזה יותר טוב בישוב, שעבודה אינה מטלת פחד ואימה על ההוא סטרא, אדרבה, צריכה שימור, ואלה היו הלוים שומרי משמרת הקודש, ולא נאמר בהם לשון צבא, שאינו מפורש בצדו לעבוד את עבודת אוהל מועד, כי כמו המלחמה הגשמית לישראל, כן נמי המלחמה הרוחנית לאכפיא לההוא סטרא אינה שייכת ללויים, אלא ישראל בלחודייהו הם חיילין דאורייתא, אבל הלוים הם חיילין דמשכנא. ועם מה שאמרנו יובן הטעם דמחנה הלוים היה תמיד בתוך המחנות, מה שאינו כן הארון נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, שחיילין דמשכנא צריכין לעולם להיות בישוב... אבל ארון ברית ה' שהיא התורה היה נוסע לפניהם דוקא, לאכפיא ההוא סטרא, ואחריו ישראל נושאי דגל התורה חיילין דאורייתא. ומחנה הלוים שאין בהם ענין זה היו נוסעים בתוך המחנות משומרים מכל צד... ויובן גם כן מה שבמנין ישראל כתיב במספר שמות לגלגלותם, מה שלא נמצא לשון זה בלוים, וכ"ק אדמו"ר זצללה"ה עמד בזה, ותירץ, שמספר שמות לגולגלותם הוא מורה על שלימות השכל והמח, והלוים נמנו מבן חדש בעוד שאין בהם שלימות השכל והמח, נמי נקראים שומרי משמרת הקדש... אבל עדיין יש להבין על המנין השני של הלוים, שהיה מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה, אך הוא הדבר, שישראל שהן חיילין דאורייתא שהוא בשכל ומוח נאמר במספרם במספר שמות לגולגלותם, והוא כאמרם ז"ל אין דעתן של בני אדם שוות, וכל אחד יצדק עליו לומר כענין ואדעך בשם, אבל הלוים שהם חיילין דמשכנא שהוא בבחינת לב כנ"ל, אינן בענין זה... (במדבר תרע"ד)
...ולפי האמור יובן גם כן מה ששבט לוי לא נתרבו אז על פי מה שהגדנו כבר, שתעודת ישראל היא למשוך את כל העולם אחר השי"ת, כמו אדם הראשון קודם החטא, וכמו שיהיה לעתיד, וזה היה ענין הפקודים, שפירושו כמו התמנות, שאז נתמנו ישראל לראש לכל באי עולם למשכם להשי"ת, אך הלוים אין תעודתם לברר את כל באי העולם, אלא תעודתם להגביה את ישראל ולחברם באביהן שבשמים, וזוהי ההבדלה בין ישראל ללוים, וכן בין כהנים ללוים, שהכהנים מעלין את הלוים, וזה היה ענין התנופה שהניף אהרן את הלוים, והן מדרגות זו למעלה מזו. ולפי האמור, שאין ללוים דבר עם כלל העולם אלא עם ישראל לבדם, יש לומר שגם בענין הברורין מכל בני עולם, וכן במצרים, לא זו היתה תעודת הלוים, ועל כן לא נשתעבדו בעבודת פרך, שהיה רק לאמצעי לברר כנ"ל, ומעתה יובן הטעם שלא נתרבו אף בימי יעקב אבינו ע"ה. (שם תרע"ה)
יש להתבונן מדוע לא מצינו שהוצרכו הלוים לשקלים במנינם. ויש לומר דהנה בזוהר הקדש שהנגף בא על ידי מנין, משום שאין הברכה שורה בדבר המנוי, וכיון שנסתלקה הברכה, שוב שורה במקומה מה שהוא להיפוך, ועל כן צריכין לשקלים. ויש לומר הטעם דעל ידי מנין מסתלקת הברכה, משום שהמנין הוא מצמצום, והוא מדת הדין היפוך התפשטות, וברכה היא תוספת בהתפשטות, על כן המנין מסלק הברכה. והנה הלוים שזכו למעלתם משום שהרגו עובדי העגל, שנאמר מלאו ידכם היום לה' וגו', ולתת עליכם היום ברכה, והנה ברכתם באה על ידי מדת הדין, על כן אינה מסתלקת מכח מדת הדין והצמצום. ועוד יש לומר, כי מאחר שהם מדת הגבורה לרחקא סטרא בישא, ומבטלין ומכלין את כל כחות הרע, אין הנגף, שהוא כח רע, יכול להדבק בהם, אדרבא הם מכלים ומבטלין את כל כחות הרע... (שם נשא תרע"א)
והנה כשנמנו ישראל כתיב והלוים לא התפקדו בתוכם, ויש להבין, הלא המכוון של המספר היה לידע כמה חיילין דאורייתא, כמו שכתוב בזהר הקדש, והיינו שכל אחד מישראל יש לו אות או חלק מאות בספר התורה, שכל התורה היא כלל נפשות כמו שכתוב הרמז בספרים... וכל אחד מישראל שורש נפשו אות או חלק מאות בספר תורה, שבלעדו הספר תורה פסול, וכאשר הלוים לא נמנו, וכי לא היה להם חלק בתורה, חס ושלום לומר כן. אך הענין, דישראל נמנו כל אחד חלקו בתורה אות או חלק מאות, היינו בגוף התורה, רק העיקר, אור התורה, והאר עינינו בתורתיך, שיאיר בלב מאמר אנכי ה' אלקיך, זהו חלק הלוים. דאיתא שנבחר שבט לוי מכל שבטי ישראל, ומביא הפסוק ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן וגו', דמיירי באהרן, ואהרן היה שרש קדושת שבט לוי, שכיון שהיה נשיא שבטו, וכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צב-אות הוא, ומה זה טעם לבקש תורה מפיהו שהוא מלאך, אדרבא, תורה ניתנה רק לבני אדם... אך גוף התורה, היינו התרי"ג מצוות שבה, נקרא תרי"ג זיני עיטא, היינו שהם עצות נגד היצר הרע, דלית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא... והתרי"ג זייני עיטא באמת לא שייך למלאכים, אך עיקר אור התורה האור מהתורה שיאיר מאמר אנכי ה' אלקיך בלב, זהו רצו המלאכים, וזה שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת, דעת הוא פנימיות שהוא מאמר אנכי... וזה קדושת שבט לוי, וזה שנאמר יורו משפטיך ליעקב, היינו כל כללי ופרטי התורה ותרי"ג זייני עיטא זאת יורו ליעקב... ולכן לא נמנה שבט לוי בתוך בני ישראל שחלקם הוא האור תורה, וזה שלא נאמר שא את ראש בני לוי, רק פקוד את בני לוי, כיון שחלקם האור תורה הראשון שנגנז אין צריך נשיאת ראש, רק כשנתמנו על העבודה מבן שלשים, אז כתיב נשא את ראש, שעל ידי עבודתם הם מנושאין בעצמם. (במדבר יד)