(ראה גם- לעתיד לבא)
ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים. (ישעיה כז א)
שם אניות יהלכון, לויתן זה יצרת לשחק בו. (תהלים קד כו)
תמשך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו. התשים אגמון באפו ובחוח תקב לחייו. הירבה עליך תחנונים אם ידבר אליך רכות, היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם. התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך, יכרו עליו חברים יחצוהו בין כנענים. התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו. שים עליו כפך זכר מלחמה אל תוסף. (איוב מ כה)
דלתי פניו מי פתח סביבות שניו אימה. גאוה אפיקי מגינים סגור הוא חותם צר. אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם. איש באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו. עטישותיו תהל אור, ועיניו כעפעפי שחר. מפיו לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו. מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח ואגמון. נפשו גחלים תלהט ולהב מפיו יצא. בצוארו ילין עוז ולפניו תרוץ דאבה. מפלי בשרו דבקו יצוק עליו בל ימוט. לבו יצוק כמו אבן ויצוק כפלח תחתית. משתו יגורו אלים משברים יתחטאו. משיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה. יחשב לתבן ברזל, לעץ רקבון נחושה. לא יבריחנו בן קשת, לקש נהפכו לו אבני קלע. כקש נחשבו תותח, וישחק לרעש כידון. תחתיו חדודי חרש ירפס חרוץ עלי טיט. ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה. אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה. אין על עפר משלו העשוי לבלי חת. את כל גבה יראה הוא מלך על כל בני שחץ. (שם מא ה והלאה)
אמר רבי יהודה ברבי שלום, אם כן מהו לויתן ומהו השור, דכתיב כי בול הרים ישאו לו. אמר רבי יוסי והא כתיב בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים, הא הכא תלתא, אלא רמז הוא דקא רמז על מלכוותא. אמר רבי יהושע האי מהימנותא דאמרו רבנן לרובא דעלמא, דזמינין אינון באיהי סעודתא דלויתן וההוא תורא ולמשתי חמרא טב... (תולדות מג, ועיין שם עוד)
...אבל הרי למדנו, כל העולם אינו עומד אלא על סנפיר אחד של לויתן, וסוד זה הוא, שבשעה שנמצא הלויתן דכר ונוקבא, וכי דכר ונוקבא ברא אותם הקב"ה, בכל מקום שהלכו היה העולם מזדעזע, ואם לא סרס הקב"ה את הזכר וצינן את הנקבה, היו מעכירים את העולם. ועל כן אינו עושה תולדות.... (משפטים רעכ, ועיין שם עוד)
...מבית לוי, שהלויתן (שהוא יסוד דז"א) השרה כל שמחה בעולם, זה שאמר לויתן זה יצרת לשחק בו... (שלח שיא, ועיין שם עוד)
ואתה תניא דמסייע לך יותר מכולם, משום שאתה הלויתן של ימה של תורה, כי אדונם של כל הדגים נקרא לויתן, שהוא על שם התורה, שנאמר בה, כי לוית חן הם לראשך, ובך אדם ובהמה תושיע ה'... בתוך כך בא המאור הקדוש (רבי שמעון), פתח רעיא מהימנא ואמר, בעלי המשנה, מי הוא לויתן, אמר לו המאור הקדוש זה הוא שמדרגתו עמוד האמצעי וצדיק, שנאמר בו, גוף וברית, אנו חושבים אותם כאחד, והוא גדל בים הזה, שהיא ימא עלאה, שהיא ים... אמר רעיא מהימנא ודאי לויתן הוא העומד על שפת הים, והעולם עומד על סנפירו שלויתן, זהו צדיק יסוד עולם, שכל העולם עומד עליו... (תבא סו, ועיין שם עוד)
רבי יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא, שנאמר גאוה אפיקי מגינים תחתיו חדודי חרש גאוה, אפיקי מגינים אלו קשקשים, תחתיו חדודי חרש אלו סנפירים. (שמיני-יין ושכר פרשה ג)
תנו רבנן חמשה אימות הן... אימת כילבית (שרץ קטן ונכנס לדג באזנו) על לויתן... (שבת עז ב)
לויתן בחכה הועלה, מה יעשו דגי רקק... (מועד קטן כה ב)
תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה רבי אליעזר ישן, נזדעזע רבי יהושע וננער רבי אליעזר, אמר לו מה זה יהושע, מפני מה נזדעזעת, אמר לו מאור גדול ראיתי בים, אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית, דכתיב עיניו כעפעפי שחר... ויברא אלקים את התנינים הגדולים, הכא תרגימו ארזילי דימא, רבי יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח, ולויתן נחש עקלתון, שנאמר ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו'.
אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה, סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר והרג את התנין אשר בים... ואיבעית אימא כיון דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו, בהדי נקבה לאו אורח ארעא, (לכן הרג הנקבה ולא הזכר)... תניא נמי הכי, ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול, ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן, שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו...
אמר רב דימי אמר רבי יונתן עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן, שנאמר התמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר העושו יגש חרבו, כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו, ומרתיח כל מימות שבמצולה, שנאמר ירתיח כסיר מצולה, ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר ים ישים כמרקחה, ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים, שנאמר אחריו יאיר נתיב, אמר רב אחא בר יעקב אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה, שנאמר יחשוב תהום לשיבה, ואין שיבה פחותה משבעים.
אמר רבה אמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה, שנאמר ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים, שנאמר יחצוהו בין כנענים, ואין כנענים אלא תגרים...
ואמר רבה אמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר התמלא בסוכות עורו, זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צלצל, שנאמר וצלצל דגים ראשו, זכה עושין לו צלצל, לא זכה עושין לו ענק, שנאמר וענקים לגרגרותיך, זכה עושין לו ענק, לא זכה עושין לו קמיע, שנאמר ותקשרנו לנערותיך, והשאר הקב"ה פורסו על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך. (בבא בתרא עד ב)
והא אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום, ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה... רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו... (עבודה זרה ג ב)
תניא רבי יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא... (חולין סז ב)
אנטונינוס אמר לרבי מייכלתי את מן לויתן לעלמא דאתי, אמר ליה אין, אמר ליה מן אימר פיסחא (קרבן פסח) לא אייכלתני, ומן לויתן את מיכל לי, אמר ליה מה נעביד לך ובאימר פסחא כתיב כל ערל לא יאכל בו, כיון דשמע כן אזל וגזר... (מגילה טו א)
בחמישי השריץ מן המים לויתן נחש בריח מדורו במים התחתונים, ובין שני ספיריו הבריח התיכון של ארץ עומד, וכל התנינים הגדולים שבים מזונו של לויתן, והקב"ה שוחק עמו יום יום, והוא פותח פיו, והתנין הגדול שבא יומו להאכל הוא בורח ונס ונכנס לתוך פיו של לויתן, והקב"ה שוחק בו, שנאמר (תהלים ק"ד) לויתן זה יצרת לשחק בו. (פרק ט)
ויברא אלקים את התנינים, רבי פנחס בשם רבי אחא אמר תנינם כתיב, זה בהמות ולויתן שאין להם בן זוגות... (בראשית ז ה)
...כך היו המים חוזרין, כששמעו שאמר להם הקב"ה (בראשית א') יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, לא לדרום ולא לצפון אמר להם, אלא היו פסוקין, יעלו הרים ירדו בקעות, סטרון הקב"ה מסטר, אמר להם למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך, מנין שכן, שנאמר (תהלים ק"ד) אל מקום זה יסדת להם, וזהו מקומו של לויתן, שנאמר (שם) לויתן זה יצרת לשחק בו... (שמות טו כב)
אמר רבי יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגון של צדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא ראה קניגון של אומות העולם בעולם זה, זוכה לראותה לעולם הבא. כיצד הם נשחטים, בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפירין ונוחרו, וחכמים אומרים זו שחיטה כשרה היא, ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטים ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשינים מפני שהן חונקין, אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא... (ויקרא יג ג)
רבי מחנה ורבי ביבי ורבי אחא ורבי יוחנן בשם רבי יונתן אמרו, תחת מה שאסרתי התרתי לך, תחת איסור דגים, לויתן דג טהור... (ויקרא כב ז)
...והיה יונה רואה כל מה שבים ושבתהומות, שנאמר (תהלים ק"ז) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, אמר לו הדג ליונה אי אתה יודע שבא זמני להאכל לתוך פיו של לויתן, אמר לו הוליכני לשם, ואני מציל אותך ואת נפשי. הוליכו אצל לויתן, אמר לו ללויתן בשבילך באתי לראות מדורך בים, ולא עוד אלא שאני עתיד ליתן חבל בצוארך ולעלות אותך לסעודה גדולה של צדיקים, הראהו חותמו של אברהם אבינו, הביט וראה לברית, וראוהו לויתן וברח מהלך שני ימים לפני יונה, אמר לו לדג הריני הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות... עד שיצא מפיו אשר נדרתי אשלמה וגו', אשר נדרתי לעלות את לויתן ולהעלות לפניו אשלם ביום ישועת ישראל, שנאמר ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי, מיד רמז הקב"ה והקיא את יונה ליבשה... (ויקרא ח)
...תדע שלא נצטוה על השחיטה הזו אלא כדי לצרף את ישראל, כי לעתיד לבא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן, ואין שם שחיטה, תדע לך לויתן בריה משונה היא, והמלאכים יגורו ממנו, שנאמר (אויב מ"א) משאתו יגורו אילים, והם זורקין עליו כמה רמחים של ברזל, כתבן הוא חושבן, שנאמר (שם) יחשוב לתבן ברזל. וכל בהמות שדי קשה שהוא רובץ על אלף הרים, שנאמר (תהלים נ') בהמות בהררי אלף. והיכן הם נשחטין, אלא זה לזה מזדווגין שניהם שנאמר (איוב מ"א) אחד באחד יגשו, בהמות יגש בלויתן ואוחז בקרניו ובוקע, ולויתן הפך היה מיתתו שמכה אותו בזנבו והורגו, וצדיקים הולכין ונוטלין מנות מנות, מכאן שחיטה אינה אלא לבדוק ולצרף את ישראל. (שמיני ז)
...אמר להם הקב"ה לישראל, חייכם, לעולם הבא אתם אוכלים מאותן שאין נשחטין, מבהמות ולויתן, שכתוב בהן (איוב מ"א) אחד באחד יגשו, ורוח לא יבא ביניהם. (ראה ו)
...ואף לויתן הרובץ על התהום, לעולם הבא אומר הקב"ה למלאכי השרת, באו והלחמו בו, וכיון שהן יורדין להלחם כנגדו, הוא תולה עיניו ומביט בהם, והם מתיראים ובורחים, שנאמר (איוב מ"א) משאתו יגורו אלים משברים יתחטאו. כשהוא מבקש לאכול הוא עושה שבר בים, והדגים סבורים שהוא דבר אכילה, והולכים לשם, והוא פותח ובולען, אין אחד מהן נמלט, אלא כולן נכנסין לתוך פיו. והקב"ה אומר למלאכי השרת ירו חצים, והם זורקים בו, ואינו משגיח אלא כקש הם נחשבים לו, שנאמר (שם) לא יבריחנו בן קשת. והקב"ה אומר טלו אבני בלסטרא והשליכו עליו, והן עושין, והוא סבור קש הן, שנאמר כקש נחשבו תותח, ואם תאמר היכן הוא רבוץ, אמר הקב"ה על טיט שהוא יפה מן הזהב, שנאמר (שם) ירפד חרוץ עלי טיט רפידתו של חרוץ, ואם תאמר שאם מבקש לצאת יוצא, תלמוד לומר סגור חותם צר סגרתי לפניו וחתמתי כנגדו וגם הצרתי לו. והיאך הצדיקים אוכלים, אלא הקב"ה נותן בבהמות וגם בלויתן רוח, והן באין ונלחמין זה עם זה, שנאמר (שם) אחד באחד יגשו, זה הפך בארץ ושוקט הבהמות ואלו בוקעין הלויתן, מיד הצדיקים מתכנסין עליהם, והקב"ה אומר לכל אחד ואחד ואוכל לפי שכרו, שנאמר (שם מ') יכרו עליו חברים... (נצבים ד)
אמר לו משה, רבונו של עולם, אתה קראתני משה עבדי, לא כן עבדי משה (במדבר י"ב), אני עבד ולויתן עבד, אני מתחנן לפניך והוא מתחנן לפניך, שנאמר הירבה עליך תחנונים (איוב מ'), תחינת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו, שנאמר (שם) היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם... (ואתחנן ה)
דבר אחר אם ארעב וגו', לויתן התקנתי לך למאכל לעתיד לבא, והיית צריך להאכיל אותו, אין אתה יכול להספיק אותו. אמרו רבותינו אלולי שהוא רבוץ על התהום וכובש עליו, היה עולה ומאבד את העולם ומציפו, וכיון שהוא מבקש לשתות אינו יכול לשתות מימי אוקיינוס מפני שהם מלוחים, מהו עושה, תולה אחת מן סנפיריו והתהום עולה, והוא שותה, ומשהוא שותה הוא מחזיר סנפיריו למקומה וסותם בפני תהום... (פרשה שור או כשב)
לויתן זה יצרת, שכל מי שמתלוה עמהן עתיד להעשות שחוק עמהם לעתיד לבא. (תהלים קד)
...באותה שעה זימן לו הקב"ה דגה מעוברת, ואמרה לו דגה לדג איש הנביא שבמעיך שגרני הקב"ה לבלעו, אם אתה פולטו הרי טוב, ואם לאו אני בולעך עמו, אמר לה מי יודע אם הדבר שאתה אומר אמת, אמר לו, לויתן, הלכו אצל לויתן, אמרה לו דגה לויתן מלך על כל דגי הים, אי אתה יודע ששגרני הקב"ה אצל דג זה לבלוע איש נביא שבמעיו, אמר לה הן, אמר לו דג ללויתן, אימתי, אמר לו בשלש שעות אחרונות כשירד הקב"ה לצחק בי שמעתי כן, מיד פלטו, ובלעתו הדגה... (יונה פרק א, תקנ)
אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנאמר התמלא בשכות עורו וגו'. את מוצא בשעה שבאו יסורין על איוב היה עומד וקורא תגר על מדת הדין, שנאמר מי יתן ידעתי ואמצאהו, מלים יענני, אמר לו הקב"ה איוב מה אתה עומד ואומר מי יתן ידעתיו ואמצאהו, הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא, אם חסר אני מטלית אחת ממנו יש לך למלאת, שנאמר התמלא בשכות עורו, ואם תאמר עור של לויתן אינו דבר משובח, אמר רבי פנחס הכהן בר חייא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק פספסי הרוחות שלו מכהות גלגל חמה, שנאמר האומר לחרס לא יזרח, ירפד חרוץ עלי טיט, אין לך מזוהם של דג אלא מקום רפידתו, ומקום רפידתו של לויתן יפה של זהב, לכך נאמר ירפד חרוץ עלי טיט...
דבר אחר גאוה אפיקי מגינים, שיש לו גאוה של מעלה, והקב"ה אומר למלאכי השרת רדו ועשו עמו מלחמה, מיד יורדים ועושים עמו מלחמה, ולויתן תולה פניו ומלאכי השרת רואים אותו ומתבהלים... והקב"ה אומר למלאכים טולו חרבות ורדו עליו, מיד נוטלים חרבות ונותנים עליו ולא איכפת ליה, שנאמר ישיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה, כשם שהחנית הזו בורח מן השריון, כך היא בורחת מעורו של לויתן, והברזל חשוב לו כתבן, שנאמר יחשב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה, והם נוטלים עליו קשתות ומורים עליו חצים ולא איכפת לו, שנאמר לא יבריחנו בן קשת, והם נוטלים אבני קלע וזורקים עליו והוא סבור שהוא קש, שנאמר לקש נהפכו לו אבני קלע, כקש נחשבו תותח, וכתיב ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה, כמעשה בשמים ישים ים, כמה דאת אמר רוקח מרקחת מעשה רוקח, אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה, לפי שהוא יושב על תהום סבור ששם הוא יושב, מה הקב"ה עושה, מביא בהמות ולויתן והם עושים מלחמה זה עם זה... מיד בהמות ולויתן מתדבקים זה עם זה, שנאמר איש באחיו ידובקו, ומשהם מדבקים זה בזה אינם מתפרשין זה מזה, שנאמר יתלכדו ולא יתפרדו, מה הקב"ה עושה, רומז ללויתן והוא מכה את בהמות בסנפיריו ושוחטו, ורומז לבהמות והוא מכה את לויתן בזנבו וממיתו, מיד מה הקב"ה עושה, נוטל עורו של לויתן ועושה סוכה לצדיקים, דכתיב התמלא בשכות עורו וצלצל דגים ראשו, רבי נחמן ורבי הונא ורבי לוי בר שלום אחד מהם אומר מקיש צלצלו, ואומר כל מי שעשה מצות יבא ויטול ויאכל מראשו, וטעמו כטעם ראש של דג שבים טבריא. וחברו אומר מקיש בצלצלו ואומר כל מי שעשה מצוות רגליות, יבא ויאכל מראשו, וטעמו כטעם הדג שבים הגדול, מיד הם באים וכרים עליו, שנאמר יכרו עליו חברים, מי שחבר עצמו במצוות. דבר אחר יכרו עליו חבירים חבורות חבורות, יש בעלי מקרא יש בעלי משנה, יש בעלי גמרא, יש בעלי אגדה, יש בעלי מצוות, יש בעלי מעשים טובים, כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה. ושמא תאמר יש ביניהם מריבה, תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים, אל תהי קורא בין אלא כבין כנענים, אלו הפרגמטוטין, כשם שפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים, וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה, אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן, כך לעתיד לבא אין ביניהם מריבה, אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבא ויטול שכרו לפי מעשיו... (איוב פרק מ, תתקכז)
רבי חנניה בן אחיו של רבי יהושע אמר, יש נהרות של אש עוברין לפני השכינה כנהרות הללו של מים ומעורבין באש, וכשניתנה רשות לגבריאל להחריב את כל הארץ, ניתנה רשות ללויתן לחבל את כל הנהרות, לכך נאמר רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה. (ישעיה יז)
העולם ת"ק על ת"ק, וים הגדול חוזר לעולם כמי כיפה, וים הגדול וכל העולם עומדים על עמוד אחד וצדיק שמו, שנאמר וצדיק יסוד עולם, ואותו עמוד וכל העולם עומדים על נחירין של לויתן, ולויתן שוכן בתוך המים התחתונים כדג קטן בתוך הים... (בראשית)
...כי א' לע' שנה שכוכב עולה מן הרקיע שתחת לויתן ומחמם גופו של לויתן, ולפי שהוא חם מתחתיו הוא צמא, ואז הכוכבים ירדו לשיתין, כי התהום עמוק מפני שהמים נכנסים בפי לויתן, וראשו מסיר מן ג"ע ושאב מן תהום...(שם)
ביום ב' נטל הקב"ה אור ומים וברא מהם לויתן ואשתו וכל דגי הים, ותלה כל העולם על סנפיריו של לויתן, עירב קרר המים וברא זיז שדי וכל עוף השמים ותלה רגליו של זיז שדי על סנפיריו של לויתן, וראשו נגד כסא הכבוד, וברא אופן א' בארץ וראשו נגד חיות הקדש, והוא מתורגמן בין ישראל לאביהם... (שם)
לויתן - מלכא דאתרברב כפרעה מלכא קמאה. נחש עקלתון - מסנחריב מלכא תנינא, התנין - מלכא דתקוף. (ישעיה כז א)
לויתן זה יצרת לשחק בו - למגחך ביה לצדיקיא בסעודת בית מדוריה. (תהלים קד כו)
את התנינים - דגים גדולים שבים, ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה, והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם. (בראשית א כא)
עורר לויתן - העתידים להיות ערירים במחברתם מחברת איש ואשתו מאין בנים. ובירושלמי, שמקוננים על לוי שלהם כשימות. (איוב ג ז)
גילה פני לבושו - חוזר ללויתן, מי יוכל לגלות קשקשיו, בכפל רסנו - בכפל שפתיו הפתוחות מי יכנס לשם. דלת פניו - השפתים, וכשסוגרם מי יוכל לפתחם. (איוב מא ה וו)
גאוה אפיקי - גאוה יש לו בחוזק מגיניו הקשקשים, סגור שריונו מכל צד, ואין בריה יכולה להכותו בין הדבקים. עטישותיו - בכל עטישה יזרח אור, ועיניו כעפעפי שחר - זורח כדמדומי חמה בבקר כשהשמש מתאדמת. (שם שם ז וט)
לפניו תדוץ דאבה - שאין דאבון ועצבון לפניו, שאין מתירא מבריה... (שם שם יד)
תחתיו חדודי חרש - הסנפירים שתחתיו מאירים כשמש, ירפד חרוץ - יזרח כזהב, על טיט שם ריפודו ומשכבו, יאיר נתיב - אחרי פריחתו יראה התהום, כי יסלק המים בפריחתו. (שם שם כב וכד)
עורר לויתן - יש אומרים על אנשי אניה נשברה, שיאכלם לויתן. (שם ג ז)
מי גילה פני לבושו - הים, שהוא לבושו וידע מקומו, בכפל רסנו - מי יוציאנו ברסנו. (שם מא ה)
לויתן הוא התלי המבריח מהקצה אל הקצה, לויתן - גם כן בים בצורת נחש, ויש אומרים שהם ביבשה, ורצה לומר מלכי האדמה פרעה, ויש אומרים מלך צור. (ישעיה כז א)
לויתן - לרבי משה כל גדול השוחה בים נקרא כך, ולדעתי הוא מין דג. (תהלים עד יד)
עורר לויתן - ...וכן אמר התרגום דאיטמותן למדכר באתערותהון אלייתהון, והוא מלשון קינה... ויש מפרשים יקבוהו הכחות העליונים, שהם אוררי הימים הארורים, שהם עתידים לעורר ולרצץ ראשי לויתן אשר לא יש אכזר שיעורנו זולתם, כי להם כח על השפלים. (איוב ג ח)
בהמות - שם כלל לחיה גדול, ולויתן לדגים גדולים, ורז"ל קבלו ששמם כן, והוא האמת בקבלה והנאות בלשון הפסוקים. (שם מ טו)
ויברא אלקים - להפלגת גדלם ייחס הבריאה לאלקים. ועל דרך המדרש הוא לויתן ובת זוגו. וענין הסעודה שעתיד הקב"ה לעשות למי שלא אכל נבלות וטרפות בעולם הזה, אין כונתה למלא הכרס, אלא כפי שנודע שעל ידי מאכל ומשתה יתעוררו כחות הגוף, ועל ידי זה גם כחות הנפש הכח השכלי... ואולי מאכלים אלו זכי הטבע מאד, כמיני הסמים המשפיעים, והמן. ואולי הסעודה בסוף הזמן שנוהג בו ענין גופני... ועל דרך השכל ענין לויתן זכר ונקבה ירמז לשכל ונפש, שהשכל נלוה לנפש כצורה לחומר, ואם יהיו נזקקים זה לזה, רוצה לומר שלא יפריע ביניהם הכח המתעורר, יהיה האדם משכלים הנפרדים בלי בחירה, ומלח זאת לצדיקים לעתיד לבא... (שם ועיין שם עוד)
...וכן מצינו מאכלים גופניים קיימים מעותדים לעתיד לבא, ואולי גם הם מתולדות האור העליון, דג לויתן, עוף בר יוכני, ובהמה בהררי אלף... (שם טז ד)
יפליג עתה בענין שני נבראים עצומים, בהמות ולויתן, זה ביבשה וזה בים, ויאמר לו אשר עשיתי עמך, על שם שנברא ביום ששי עם בריאת האדם... ואחר כך אמר תמשוך לויתן בחכה וגו', כלומר אין ביבשה דומה לו, ונמשל אליו בכח ובגבורה, והוא העשוי לבל יחת מכל הנבראים ביבשה ובים. הודיע לאיוב כי הים שהוא מקום מכוסה והנבראים שבו ראויים להיותן חלשים, לפי שבריאתן מלחות המים ועמידתן בתוך המים, ואין מאכלם דברים חזקים שיתנו בהם כח בתולדות, הנה יש בו נברא יותר חזק מכל הנבראים שביבשה, והכונה בסיפור שני הברואים האלה, בהמות ולויתן, לבאר, כי האלקים עשה את הים ואת היבשה ואת כל אשר בם, וברא החוזק והתוקף אשר ללויתן במקום החולשה, והוא הים, להורות כי נבראו ולא נעשו בטבע בלבד... (כד הקמח השגחה)
סעודות המתוקנות גופניות ושכליות, אלו ואלו בגוף ובנפש, ויש סעודות שכליות לנפשות הנצבות לבדנה מלבעדי הגוף ומתענגות בהם בקיום נצחי בעולמות שבהם, כל אחת ואחת לפי מדרגתם. הסעודות הגופניות הן מעותדות להן מבראשית מהמאכלים הדקים והזכים, שנבראו מן האור העליון בסבה אחר סבה, והם לויתן בדגים ובר יוכני בעופות שנבראו ביום חמישי, ונקרא לויתן על שם שהוא מזומן לצדיקים... ומעלת המאכלים האלו עצומה מאד לחדד השכל ולזכך הלב, כענין המן זכו בו דור המדבר, שהיה כצפיחית בדבש, והיה מתולדות האור העליון, שכתוב עליו ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש, ואפשר שתהיה מעלתם גדולה על מעלת אוכלי המן, כי כפי שתהיה ההשגה באחרית הימים גדולה ומעולה יותר מכל הזמנים, כן יהיו הלבבות רחבים להכיל ידיעת השי"ת על השלמות... (שלחן של ד, שער ד)
...ובזמן ההוא ישתנה כל מעשה בראשית לטוב, וישוב לשלמותו וזכותו כמו שהיה בזמנו של אדם הראשון קודם החטא, ואז יגדלו הקומות ויחזרו לשיעורם, וכל ישראל יתעלו ויתענגו במלכות ש-די, ויהיה שפע ההשגה ותענוג לגוף ולנפש רב כיד המלך יתעלה, ואחר שביארתי לך את כל זה אין שום משכיל ראוי שיסתפק מעתה בסעודה המתוקנת הגופנית, כי נבראו מאז לכוונה זו להיות מהם שכר לצדיקים לעתיד לבא, יתעדנו בסעודות אלו בגופותם... (שם)
...לויתן ובת זוגו רומזים לתפארת ישראל ולשכינת עוזו... ולשון לויתן לשון חיבור, שנאמר כי לוית חן הם לראשך, והרמז לחיבור כנסת ישראל בהקב"ה, ואמרו רז"ל סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, והרמז בסירוס הזכר על גניזת האור שאין משתמשין בו בעולם הזה, והרג הנקבה רמז לשכינה, כי הדין רפה ולא קשה. ומלחה לצדיקים לעתיד, תבין מסוד ברית מלח עולם, ומה שאמר שהיא לצדיקים לעתיד לבא, הוא הרמוז להם שעתידה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק... (בראשית דף ז)
והוא שאמרו חז"ל בהמוכר את הספינה על לויתן, שסרס הזכר והרג הנקבה וכו', נראה שלויתן הוא ענין חבור השכל והחומר בבריאת האדם, ואם יזקק השכל לחומר להשלים תאותו יחריב העולם, ויפסד השכלי ויתבטל לגמרי, ולהיפך אם יזקק הכח המעורר לשכלי לגמרי ויתבטל הענין הגשמי והזמני, ולא יתקיים רצונו יתברך בבריאת האדם, לכן נתן כח בשכל לכבוש הכח התאותני, לא לבטלו כי אם לעכבו, ועם זאת יקבל ממנו שירות, וזה שאמר שסרס השכל שהוא הזכר, וחבורו לחומר הנקבה יספיק להרוג אותו, רוצה לומר לכבשה להועיל לשכל... (ויקרא יא א)
עטישותיו - בזה מתאר שאינו דג פשוט, כי אם דבר שיש בו איכות רוחנית, ויטעמו בסעודתו מעין הקדושה העליונה, למען יוסיפו לקבל אור הקדושה בלי לבוש. (איוב מא י)
וטוב אשר נאחוז בזה הדרש הישר בעינינו שהוא קרוב אל הפשט ברמיזתו כי לויתן זכר דוגמא לשכל העיוני ונסתרס בהמנע ממנו קלות ההתבוננות בסבת החטא, ונוטל כבוד לגמרי מעבודת הגן ושמירתו, או מעבודת שכינה, או הנשמה ושמירתה לאמות שמוש הנקבה ככתוב. אלה איפוא הן פעולות השכל המעשי לויתן נקבה, שאלו זכינו ליהנות בשיתוף שניהם היו מחריבין את העולם הגשמי ומהפכין אותו כלו רוחני. ואתה העבודה והשמירה נמלחה לצדיקים בברית מלח עולם לעתיד לבא כאלו קיימוה כיון שקבלוה עליהם ונותנים נפשם עליה כמו שבארנו... (מאמר אם כל חי חלק ב סימן כ)
...אמנם בג' שעות אחרונות הוא משחק עם הלויתן, השחוק הזה הוא חבור הרצון לגמרי שמתאחד עמהם, שאין דבר יותר חבור אל דבר יותר ממה שאמר שהוא משחק עם הלויתן, והרי הוא מוסיף והולך, ודבר זה ראוי, כמו שיתבאר. הרי כי תמיד הקירוב אל הנמצאים מוסיף והולך... עד סוף היום שנשלם, ואז השי"ת שוחק עם לויתן, שהוא חבור גמור והתאחדות הרצון לגמרי כמו שיתבאר, כך יש לפרש.
אמנם יש לפרש גם כן הוא דרך אחד עם הראשון... ובג' שעות שלישיות הוא זן את הנמצאים, כמו שאמר אחר גמר מעשה בראשית, הנה נתתי לכם את כל עשב וגו', והוא פרנסת הנמצאים, ובג' שעות אחרונות הוא יושב ומשחק עם הלויתן, הוא הרצון עם הנמצאים, כמו שכתוב אחר גמר המעשה בראשית... ולכך אמר בג' שעות אחרונות משחק עם לויתן, שהשחוק הוא התאחדות ודבוק הגמור עם מי שהוא משחק. ודבר זה להוציא מלב המתפלספים שהם אומרים כי הוא יתברך מסולק מן העולם. אמנם מה שאמר כי הוא משחק עם הלויתן דוקא, רצו לומר בזה, שזה כי יש אל השי"ת תכלית התאחדות עם ברואיו, אף כי בודאי שאין השי"ת מתאחד עם הנמצאים והוא נבדל מהם, רק שרצונו מתאחד עמהם, וזהו עצם השחוק, כמו שיתבאר. ודוקא לויתן, כי הבריאה הזאת אל תטעה לומר כי היא הבריאה כמו שאמר בריות גשמיות, שאין הדבר כך כלל, רק כי מה שאמר שמשחק עם הלויתן, רצה לומר חבור הרצון הגמור אל בריאה זאת, ושאר נבראים כפי מעלת כל אחד יש לו חבור הרצון, כי הבריאה הזאת בפרט מבין שאר הנבראים היא מיוחדת אל הרצון, כי האדם עם שהוא מובחר הנמצאים התחתונים, מצד כי האדם לעמל יוולד, ודבר זה נמשך אל צורת האדם... ואין הקב"ה מראה להם הרצון בעולם הזה, וכיון שאין הקב"ה מראה להם הרצון, לא יתכן לומר שהוא יתברך שוחק עם הצדיקים, כי אין מראה להם כך, ואין בריאה מיוחדת אל הרצון רק הלויתן, ודבר זה ידוע למבינים, כי הלויתן לפי חשיבות ומעלת בריאתו, כמו שספרו עליו רז"ל, הנה הוא ראוי ביותר אל חבור הרצון בפרט, ואין צריך לראיה, הרי השם מורה על ענין זה, שנקרא לויתן כמו לוית חן הם לראשך, שלשון לויה וחבור, כי בריאה זאת מיוחדת להיות לרצון אליה, ועצם השחוק אינו רק חבור והתאחדות עם הדבר לא זולת זה, לפיכך אמרו שהוא יתברך משחק עם הלויתן... (באר הגולה באר ד)
את התנינים - בענין לויתן, דע כי בכל מין שברא הקב"ה בעולם, שלמותו הוא הזיווג זכר ונקבה, ואמרו חז"ל שהאדם לא נקרא אדם, אלא כשיש לו זוג, ובא לומר, שיש בריות שלמעלתם ולגדולתם אין העולם יכול לקבלם מחמת עילוי מדרגתן, ואילו היו לויתן מזדווגין זה לזה, שבזה היתה היצירה שלמה, לא היה העולם יכול לסבול, רוצה לומר אם מזדווגים אין העולם כדאי להם, ומחריבים אותו מכח שלהם, אבל בפרטיות שלהם, הזכר לבד, אין לו כח כמו לזיווג. וענין הסעודה לעתיד לבא, לא תהיה אכילה מהכח המתאווה, אלא מקיימת וסועדת האדם, ונאמר סעודה על הקיום בלבד, וכהחלף המדרגות בין עולם הזה ועולם הבא כן בסעודות, וגם הרוחני שבאדם מקבל קיום ופרנסה. ולויתן בהמות ויין המשומר הם מציאויות ראויות לפי ערך הסעודה... ואלו ב' דברים לויתן ובהמות מציאות נבדלים מימים אלו, כמו שנבדלים פרות גן עדן מאשר אצלנו, ועל ידי דברים אלו יקנו כל השלמה, שהלויתן בריאה מתיחסת למים, והבהמה מתייחסת לאדם (לארץ?), וזיז שדי באויר השמים, הרי מינים מחולקים ומשלימים הכל, וחלוף מדרגות האכילה כחילוף מדרגות העולמות, אם כן מובן למה הרג הנקבה שלא יהיו זוג שלם, ויש לה הכנה למלחה לצדיקים לעתיד לבא, שכל נקבה מוכנה לזולתה, והיא בכח ולא בפועל, ומזה שאין להם זיווג תדע, שאינם מתייחסים לעולם הזה ולא לעתיד. (גור אריה בראשית א כא)
...אל תפן אל דברי המכחישים ענין הלויתן ומפרשים דברים זרים בו... אבל החכמים אשר קבלו מן הנביאים ידעו ועמדו על סודו וענינו. וגם אין לך לומר כי היה דעת חכמים שיהיה הלויתן בגדלו ובכל הדברים אשר אמרו חכמים שיהיה זה בגוף, וכאשר תהיה אכילה גופנית כמו שהוא אכילת האדם הדגים שהם אצלנו, כי דבר זה חס ושלום לומר כך חכמים שכמותם, כי מן הדברים אשר אמרו בכאן, כי עפעפיו מזהירים כשחר... מזה תוכל ללמוד שאין הלויתן חמרי כמו הבעלי חיים שאצלינו, רק שמדרגת דברים הם כמו פירות גן עדן, שאין אדם בעולם אשר לו חכמה ותבונה יאמר כי היו פירות גן עדן כמו הפירות שהם אצלינו... והאכילה בהם כמו אכילה שהוא בפירות גן עדן קודם שחטא האדם. והנה מה שאמר כאן כי ר' יהושע ראה מאור גדול בים, והשיב לו ר' אליעזר שמא מאור עיניו של לויתן ראית, כי לפעמים רואה אדם דבר בלתי גשמי, ונתגלה לו עיני לויתן...
ויש בים כמו שיש ביבשה, ולדעת ר' יוחנן לא נאמר הגדלות על גודל הגוף רק על ארכו. וזהו לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, שאלו הם גדולים באורך גופן, הזכר נקרא נחש בריח, כי הזכר הוא פשוט נקרא נחש בריח, שהבריח הוא פשוט, והנקבה אינה פשוטה נקראת נחש עקלתון... (חידושי אגדות בבא בתרא ע"ד)
ויש לך עוד להבין אלו שני הנבראים המחולקים, הלויתן ובהמות בהררי אלף מחולקים במדות שלהן, שכל אחד מיוחד למדה מיוחדת, כאשר ידוע מענין הלויתן אשר הוא במים, אשר המים מתיחסים למדה מיוחדת, שהם מושפעים מן הימין, ובהמות בהררי אלף שהוא השור, מתיחס למדה מיוחדת שהוא מושפע מן השמאל, כאשר ידוע. ולפיכך כאשר יקבלו אלו שני דברים לאכול אותם, יהיו מושלים בכל. מה שאמרנו שהלויתן הוא מן המים אל תטעה לומר שהוא גוף נברא מן המים החומרים, שאין הדבר כך, אבל הוא מציאות מתיחס אל המים ונמשך מן כח המים. כלל הדבר, סעודת הצדיקים תהיה לעתיד במה שהאדם הזה הוא חסר ולעתיד יושלם, והשלמתו אינה השלמה כמו שהוא בעולם הזה, אבל השלמה אחרת הוא יותר עליונה... אמנם אין מדריגה זאת מדריגת עולם הבא...
ועל זה אמר ואף לויתן זכר ונקבה בראם, פירוש אף הלויתן שאינו בריאה גשמית כמו שאר בריות זכר ונקבה ברא אותם, כי מצד כי הלויתן הוא בעולם התחתון, וכל אשר נברא בעולם התחתון נברא זכר ונקבה, פירוש שאין באחד כראוי והיה חסר, ולכך ברא עוד בריאה שנית, ועל ידי שניהם השלמת הבריאה, וכל אחד חלק הכל.
ומה שאמר אלמלי נזקקין זה לזה, פירוש אם היו מתאחדים, ואז מה שהם משלימים זה לזה היה נמצא בפעל, כי מה שנזקקין הזכר והנקבה בכל המינים הוא התאחדות שלהם, ואלו היה התאחדות הבריאה הזאת נמצא בפעל, ואז היתה בריאה בשלימותה בפעל, היה זה חורבן העולם, כי אי אפשר שיקבל העולם דבר זה, כי העולם הזה אינו כדאי להבריאה הזאת שיהיה נמצא בריאה זאת בשלימות בפועל... ודבר זה נקרא סרס, שכאשר הזכר מסתרס אין כאן כח חבור לו כלל, והרג הנקבה הוא בטול הנקבה. ודבר זה אין חסרון כל כך אלו לא נברא הזוג, שאלו לא נברא זוגו עמו לא היה הזכר רק חלק ולא היה חלק מהכל אשר היה במציאות, ועתה שנברא עם הזוג האחד הוא חלק הכל, כיון שנברא הכל, רק שאין שלימות הבריאה הוא מקוים עומד כך זהו ענין הלויתן שהוא בריאה אשר למדריגתו לא נמצא התאחדות הזיווג אליו כמו שיש לו כל בריאה... ומלחה לצדיקים לעתיד, פירוש הדבר הזה שיהיו מושלים הצדיקים הבריאה הזאת, ודבר זה יהיה סעודת הצדיקים...
...וביאור זה, שאל מציאות זה שהוא הלויתן ראוי יותר שיהיה מציאות בכח לגמרי, כי מציאות זה שהוא הלויתן אינו דבר בפועל כמו שאר הנמצאים, וראוי שיהיה בכח, ודבר זה ידוע בחכמה מאד, שכל הדברים אשר נבראים מן המים אין מציאותם בפעל ואין מציאותם כמו שאר נמצאים... ולכן שייך מליחא דוקא גבי בשרא דכורא (דג), אבל גבי בהמה לא שייך זה... (שם)
...כי לעתיד יגדל הש"י מדרגת הצדיקים, שיכללו כח הלויתן, כמו שהתבאר אצל ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, ולפיכך מחייב דבר זה ההריגה ללויתן ויתגבר עליו הפך שלו...
ומה שאמר אלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמד מריחו, ביאור זה, כי יש לו התקשרות עם גן עדן, וזה שאמר מכניס ראשו לגן עדן, והתקשרות הזה שיש לו עם גן עדן הוא ידוע, כי כל ענין הלויתן הוא השמחה והעונג, כמו שאמר לויתן זה יצרת לשחק בו... (שם שם ב, וראה שם עוד)
ראה ריח בני, קשה, חוש הראיה מה שייכות יש לו לחוש הריח, דבר זה יתבאר על פי מאמר רז"ל בבבא בתרא פרק המוכר את הספינה, אמר רבי יונתן בשעה שהלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה... נשמע מזה שעור לויתן הוא אור גדול, ובציוני פרשה זו כתב בשם מדרש, כי בגדי החמודות מעור לויתן היו, ומסתברא מילתא דכשהרג הקב"ה הנקבה ומלחה לצדיקים בודאי האור לא לחנם נברא, ומזה העור נעשו בגדי אדם וחוה שעליהם כתיב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור. וזה ניחא שאמרו במדרש, שבתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור באל"ף, וקשה, וכי חס ושלום היה לרבי מאיר תורה אחרת, אלא היא היא, כי עור לויתן הוא אור המאיר וזיוו הולך בכל העולם, וזהו שאמר בכאן ראה ריח בני, כי אלו הבגדים מגן עדן שהיו מריחים היו בהם ראיה שהיו מאירין וזיוון הולך... (תורה שבכתב תולדות)
לויתן - ישמעאל המבריח רוב הישוב, עקלתון - אדום המעוקל במעשיו, אשר בים - שאר האומות. (ישעיה כז א)
עטישותיו - הבל פיו חם כאילו מלא אש, וכאילו יבריק ויאיר בהתעטשו. (איוב מא י)
...ומה שאמר ישרצו המים שרץ נפש, פירוש שרץ שתהיה בו הכנה לקבל נפש חיה, כי החיוני ירצה הכנה, והוא אמצעי בינו לבין החומר, וזה שינוי בכח המים לעשותו, ובתנינים עשה שינוי בבריאתם כמו שכתבנו, ובזה גילה שהם משונים מכל מה שבים, והוא הדג המופלא לויתן... (בראשית א כא)
לצורך הבנת המאמרים הללו עלינו לבדוק ולחקור אחרי שורש המלה הנדירה "לויתן", שהוא בלי ספק "לוה" מלשון הצטרפות והתחברות. לפי שהלויתן משמעו קשר חברתי, ארגון חברה.
הלויתן הוא החיה הגדולה ביותר בים, במקביל ל"בהמות" (איוב מ' ט"ו), שהיא החיה הגדולה ביותר ביבשה... יתכן איפוא, שהלויתן והבהמות מייצגים את עולם החי הן בים והן ביבשה, ואם כן גם לויתן וגם בהמות אינם שמות של חיה מסויימת, אלא שם כולל לעולם החי של הים ושל היבשה... כמו כן "ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון, והרג את התנין בים (ישעיהו כ"ז א'). אין הכוונה לחיה בודדת מסויימת, שכן כל הפרקים הקודמים הם נבואות על עונשים שה' ישלח על עמים שונים... סמיכות זו מוכיחה בעליל, כי הכתוב מדבר בגורם חברתי שבאנושות, אשר הנביא מתאר אותו כנחש בריח ונחש עקלתון ותנין בים...
מאחר שהפרק הנזכר בישעיהו מהווה המשך ישיר לפרקים הקודמים המדברים על עמים וממלכות, מסתבר שהלויתן מסמל ממלכה אנושית-חברתית. גם השורש הלשוני מעיד על חברתיות... אין איפוא מלה קולעת יותר לחברה אשר ענין משותף קושר את חבריה מאשר המלה לויתן, שכן כל חבר מקווה ומצפה להשיג על ידי שאר חבריו את מילוי שאיפותיו, ומשום כך הוא מציית לתקנות החברה וגם מתחנף לפני הללו אשר באמצעותם הוא מקוה להגיע למטרתו...
ישעיהו מתנבא על שני סוגי לויתן, על שתי מעצמות שונות בחברה האנושית, לויתן נחש בריח, ולויתן נחש עקלתון, הראשונה צועדת בדרכה הסלולה, הקבועה והמוגדרת, בדומה לבריח הנע בתוך חישוקיו, והיא החברה המתקדמת בכח הזרוע, השניה מתקדמת בעקלתון ומגיעה אל מטרתה בעקיפין ובתחבולות, והיא החברה הערמומית...
לאור פירוט זה נשוב אל מאמרו של רב יהודה בשם רב המובא לעיל, מסתבר שמשפט ה' משמיד את שתי התופעות המדיניות, את המדיניות של כח הזרע, וכן את מדיניות התכסיסנית הערמומית. כל הברואים נבראו, כידוע, זכר ונקבה, כך שתפקידו של כל יצור מתחלק על שני מינים. גם הלויתן נברא זכר ונקבה. הזכר הוא הנחש הבריח, המתקדם לקראת מטרתו בכח הזרוע, והוא המין החזק, הנקבה היא הנחש העקלתון, המתפתל וחותר אל מטרתו בעקיפין ובערמה, דבר שהוא זקוק לו בגלל חולשת גופו. "אלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו", היינו אלמלי היו שני הגופים המדיניים של כח הזרע ושל תכסיסי הערמה מתאחדים בברית אחת, היו יוצרים שלטון כולל ומקיף, אשר איש לא היה יכול להתקומם נגדו, ואז היה מקיץ הקץ על חופש האדם. מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר והרג את הנקיבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, היינו ה' שומר את העולם מפני התאחדותן של מעצמות תחת שלטון יחיד, העשוי לשעבד את כל העולם תחת עולו, על ידי זה מסרס את כוחן ונוטל מהן את היצר ואת הנטיה להתמזג עם הערמה והתבונה החסרות להן. מאידך גם לא הניח ה' מעולם למעצמה כלשהי לשלוט בכח הערמה בלבד... (במעגלי שנה א עמוד קלח)
במדרש רבה אמר רבי יודן ברבי שמעון בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבא וכו'. יש לפרש דלויתן הוא האהבה ודביקות מלשון ילוה אישי אלי, ושור הוא יראה ועול מלכות שמים, שנאמר (יחזקאל א') ופני שור מהשמאל, וכשור לעול, ולעתיד יהיו שניהם יחד, מאמרם ז"ל עתיד הקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן, ומזדעזעים מלפניו וכו', ולכאורה הוא שני הפכים, אך אז יאיר אור גדול למעלה מכל ההפכים, וזה הוא הקניגין, וכל מי שאינו נמשך אחר אהבות חיצוניות ורצון של עולם הזה, כמו שאמרו שם, כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעולם הזה, זוכה לראותה... (ויקרא שמיני תרע"א)
...וזה ענין הסעודה שיעשה לצדיקים מלויתן, דהיינו שיושאר המטעמים חמידו דאורייתא, שעל זה התכלית נברא יצר של התאוה שיהיה חשק לדברי תורה. וכן איתא בגמרא בבא בתרא ע"ה עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן וכו', ומשור הבר לא מצינו שיושאר מה, והוא שמחשק התאוה יושאר בקדושה להיות חמידו דאורייתא, וזה שאמר והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק וכו', מה שאינו כן בשור הבר שמרמז על קליפת הקנאה והרציחה, ומזה לא ישואר כלל לעתיד, וכמו שנאמר ולא יהיה שריד לבית עשו... (בראשית תולדות ד)
והנה לשון שחוק נמצא גם כן שכינו חז"ל כביכול אצל השי"ת, וכמו שכתוב (עבודה זרה ג') רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, ולויתן מרמז על יצר הרע של תאוה דמסטרא דנחש, וכמו שנאמר ולויתן נחש בריח על לויתן נחש עקלתון, ותיבת יצרת מרמז על היצר, ומלת יצר הוראתה על החשק שבלב... כי לשון שחוק הונח אצל ניצוח מלחמה, כדרך שנאמר באבנר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, וכן אמרו ז"ל בויקרא רבה י"ג שמי שלא ראה קניגין של עכו"ם בעולם הזה, זוכה לראות בעולם הבא בשחוק וקניגון של הלויתן ושור הבר. וענין קניגין הוא גם כן שחוק של ניצוח מלחמה של בהמות וחיות. וכבר אמרנו מענין מלחמת הלויתן ושור הבר שבמדרש רבה, כי הלויתן שורש יצר הרע דתאוה, כמו שנאמרו על הלויתן דגים פריצי, והשור הבר הוא שורש יצר הרע דכעס ורציחה, והוא יצר הרע דבהמה, וכמו שאמרו ברכות ס"א והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא, והמה מתנגדים זה לזה בטבעם. וזה ענין המלחמה שביניהם, ומזה יהיה הסעודה לצדיקים לעתיד לבא, היינו שיתבררו בשלימות בשני הפגמים הנ"ל, שיתבטלו מהנפש, וזה יהיה תכלית השמחה בשלימות לעתיד לבא. וגם אמרו בבבא בתרא שם שעתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שנאמר העושו יגש חרבו, והוא ענין אחד עם ממאמרם סוכה נ"ב, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכו', ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו, כי גבריאל הוא המלאך של גבורה, והוא היצר הטוב של האדם להיות גבור הכובש את יצרו... והנה על זה רמזו בדבריהם שבג' שעות אחרונות של יום דייקא השי"ת משחק עם הלויתן, מפני שאז הוא זמן תפלת המנחה שתיקן יצחק אע"ה, מסטרא דגבורה להיות כובש את יצרו להכניעו, ומזה נולד השחוק כביכול אצל השי"ת, מצד נפשות ישראל שנוצחים ומתגברים על יצרם... (שמות ראש חדש אדר ב)
...ולגדר זה מרמז גם ענין סוכת עורו של לויתן, שהקב"ה מושיב בה את ישראל לעולם הבא, כי לויתן מרמז על בחינת ההתלוות וההתאחדות, התכללות ישראל זה בזה במדת החסד (כך כתב הר"א מקרלין ז"ל). (חלק ב עמוד קט)
על סעודת לויתן כתב הגר"א ז"ל שהיא גילוי סודות התורה. ובספר שיח יצחק לרי"א חבר (דרוש פרשת פרה) כתב "לויתן נחש בריח... לויתן נחש עקלתון" (ישעיה כ"ז א') הם זכר ונקבה, תורה ומצות. ומה שאז"ל ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו (ב"ב ע"ד), פירוש, אילמלי נתגלו סתרי תורה נודעו טעמי המצות ולא היו עוד חוקים, ובזה בטל גדר קבלת עול, גם בחירה היתה בטלה, כמו שהיא אצל מלאכים, (וכמו שלעתיד לבא יתבטל היצר בגילוי סתרי תורה). וממילא אם היו מתגלים סתרי תורה וטעמי המצוות בעולם הזה היו מטשטשים הבנין הרוחני של העולם.
על כן "הרג הנקבה" פירוש העלים טעמי החוקים לגמרי שלא לבטל גדר קבלת עול. ו"סירס את הזכר" היינו שסתרי תורה מתגלים מעט מאד, כדי שלא תתבטל הבחירה... (חלק ה עמוד רב)