לילה

(ראה גם: חושך, חצות, יום, ערב)

 

תשת חושך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער. הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אכלם. תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון. (תהלים קד כא)

זהר:

...והוא (ז"א) נקרא יום, ועל כן נאמר שקרא האור יום, והיא (הנוקבא) קרא לה לילה, כמו שאמר ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה. מהו ולחשך, הוא החשך שנאחז בהלילה, שאין לה אור מעצמה, ולא כלום, (כלומר, הלילה, שהיא הנוקבא, אין לה מעצמה כלום, ואפילו החושך הנאחז בה אינה שלה, אלא הוא חושך הנמשך לה מאמא, דהיינו הצד שמאל שלה, ואף על פי שהחושך בא מצד האש, שהוא חושך, מכל מקום אינו של הנוקבא עצמה, שאין לה כלום מעצמה). אבל החושך נמשך עד שמאיר מצד השפעת היום, (דהיינו עד שמקבל חסדים מז"א הנקרא יום, ואז מתלבש אור החכמה באור החסדים, ונמצא מבחינה זו שהיום שהוא ז"א מאיר להלילה שהיא נוקבא). אבל הלילה עצמה אינה מאירה מכח השפעת היום, עד הזמן של גמר התיקון, שכתוב ולילה כיום יאיר וגו'. (בראשית שלב ועיין שם עוד)

אמר רבי יצחק, אם כן (שמעלת החשך גדולה כל כך), למה אומר הכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, (שמשמעו שהבדיל בין חשיבות האור לפחיתות החושך), אמר לו שמתחילה הוציא האור מדת יום, והחושך מדת לילה, ואז נאמר ויבדל וגו', דהיינו שהבדיל בין גודל חשיבות היום לפחיתות הלילה, ואחר כך חבר את היום והלילה, שהם זכר ונקבה ביחד ונעשו אחד, שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, (ואז מגלה עמוקות מני חושך, וגדלה מעלת החושך מאד), ומה שכתוב ויבדל אלקים וגו', היינו בזמן הגלות שהם נמצאים נפרדים זה מזה, אז נאמר ויבדל ביניהם כיתרון האור מן החושך... (שם שנו, ועיין שם עוד)

אמר רבי ייסא, ואפילו באלו הנשמות שבעולם הזה, (אתה אומר הוא משתעשע), איך הוא זה, אמר לו, משום שבחצות לילה כל אלו צדיקי אמת מתעוררים כולם לקרות בתורה, ולהשמיע תשבחות של התורה, ולמדנו, שהקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך גן העדן כולם מקשיבים לקולותיהם, וחוט של חסד נמשך עליהם ביום... ועל כן התשבחות העולות לפני הקב"ה בלילה הן תשבחות שלמות. תא חזי, בשעה שישראל היו סגורים בבתיהם כשהקב"ה הרג את בכורי מצרים, היו אומרים לפני הקב"ה הלל ותשבחות. 

תא חזי, דוד המלך היה קם בחצות לילה, ואם תאמר שהיה יושב או שוכב במטה ואמר שירות ותשבחות, לא, אלא כמו שכתבנו, חצות לילה אקום להודות לך, אקום ודאי בעמידה היה עוסק בשירות ותשבחות של התורה... (לך קלב, ועיין שם עוד)

...כי כן למדנו, באותה שעה שהקב"ה מוציא הנשמות לעולם, כל אלו הרוחות והנשמות כולם כלולים מזכר ונקבה שמתחברים יחד, ונמסרים בידי אותו הממונה השליח שהפקד על עבור בני אדם ושמו לילה, ובשעה שיורדים לעולם ונמסרים בידיו של אותו הממונה הם מתפרדים זה מזה, ולפעמים אחד מקדים את חברו לירד להתלבש בבני אדם. (שם שמח)

מתי דנים את הקול הזה (העולה מכל מעשה), רבי חייא אומר בשעה שאדם שוכב וישן, והנשמה יוצאת ממנו, והיא מעידה על האדם, אז דנים את הקול, (שעולה למ"ן אם הנשמה מעידה לטובה), וזה שאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, מה הטעם, משום שהיא מעידה על האדם. רבי יהודה אומר כל מה שאדם עושה בכל היום הנשמה מעידה עליו בלילה.

למדנו אמר רבי אלעזר בתחילת שעה ראשונה שבלילה, כשנושף היום, והשמש באה, בעל המפתחות הממונה על השמש נכנס בי"ב שערים הפתוחים ביום, אחר שכבר נכנס בכולם אז כל אלו השערים נסתמים, והגיע הזמן של ממשלת הלילה. ואז כרוז עומד ומתחיל להכריז, (כי כל שינוי נעשה עם כרוז), קם מי שקם... ואחר שגמר הכרוז כל אלו שומרי העולם מתאספים ועולים, ואין מי שיפתח פתיחה כי כולם משתתקים, אז מתעוררים הדינים של מטה, (של המלכות הבלתי ממותקת), והולכים ומשוטטים בעולם, והלבנה מתחילה להאיר. ובעלי היבבה שהם כחות הדין המעוררים יבבא ויללה בעולם תוקעים ומיללים ותוקעים שנית, אז מתעוררת השירה, והמלאכים מזמרים לפני רבונם... בחצות לילה כשהצפורים נעורים, נתעורר צפור ברוח, (שהוא קו שמאל בבחינת הארת השורק שהוא סוד הארת החכמה בחוסר חסדים), קם בקיומו השרביט של צד דרום, דהיינו קו הימין שהוא סוד חסדים, ונזדווג באותו הרוח דקו שמאל, ונכללו זה בזה, ואז שככו דיניו של קו שמאל, ונמתק בחסדים, אז נתעורר הקב"ה במנהגו להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן. בשעה ההיא אשרי חלקו של האדם הקם להשתעשע בתורה, כי הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו, וזהו שכתוב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך. (שם שנט, ועיין שם עוד)

ועוד היה אומר שבתחילת שעה ראשונה של הלילה כל הדינין של מטה מתעוררים, והולכים ומשוטטים בעולם, בחצות לילה ממש, הקב"ה נתעורר ובא לגן עדן (שהוא הנוקבא), והדינים שלמטה הנ"ל נעלמים ואינם נמצאים. וכל הדרכים של מעלה, (דרכי הבינה הממתקת את הנוקבא) אינם נמצאים בלילה רק בחצות לילה ממש, מאין לנו זה, מאברהם, שכתוב ויחלק עליהם לילה, במצרים כתוב ויהי בחצי הלילה, (כי אז נמתקת הנוקבא בהבינה ונתגלו אורותיה), ודוד היה יודע זה, ועל כן אמר חצות לילה וגו'...

תא חזי, לילה הוא דין בכל מקום, וכבר בארנו הדברים וכן הוא ודאי, וכן העירו זה לפני רבי שמעון. אמר אותו תינוק בנו של האיש, אם כן למה כתוב חצות לילה, אמרו לו הרי כבר אמרנו משום שבחצות לילה מלכות שמים מתעוררת, דהיינו... אמר התינוק אני שמעתי, כי לילה היא זמן שליטת הדין של המלכות, ובכל מקום (סתם לילה) היא דין, ומה שאומר חצות לילה הוא משום שהמלכות יונקת אז בשתי בחינות, בדין ובחסד, וודאי הוא שחצי לילה הראשון הוא דין, כי מחצה האחרת מאיר הפנים מצד החסד, ועל כן כתוב חצות לילה, ודאי דהיינו המחצה של חסד. (שם שעג ועיין שם עוד)

ותקם הבכירה ותשכב את אביה, כשאדם שוכב על מטתו בלילה, נפש המתאוה היא המעוררת ליצר הרע ומהרהרת בו, והוא דבק בכל הרהור רע עד שמתעברת מעט, שמביא בלב האדם אותה המחשבה הרעה... (ויקרא שיז)

אמר רב יהודה אמר רב, מצאנו שג' משמרות מתחלק הלילה, וכל משמורה ומשמורה יש לו להקב"ה ענין מיוחד עם האדם, והוא כאשר הנשמה יצאה הימנו, ואותו הגולם, דהיינו הגוף נשאר ישן על מטתו, נשמתו עולה בכל לילה לפני הקב"ה, (ויש לו ענין מיוחד עמה בכל משמורה ומשמורה). אמר רבי יצחק אם היא זוכה שמחים עמה למעלה, ואם לא דוחין אותה לחוץ. (חיי שרה מד)

רבי אלעזר אמר, הרי אמרו שלא יצא אדם יחידי בלילה, ומכל שכן בזמן שהלבנה נבראה והיא חסרה, כי אז רוח הטומאה שולט, וזהו רוח רעה, מי הוא רוח רעה, זה הוא הנחש הרע... (וישלח פ)

אמר רבי שמעון, תא חזי, בשעה שהלילה בא ופורש כנפיו על העולם, כמה אתונות צחורות עתידות לצאת ולשלוט בעולם, וכמה בעלי הדין מתעוררים בכמה צדדים למיניהם, ושולטים על העולם. כיון שבא הבקר ומאיר כולם מסתלקים ואינם שולטים, וכל אחד ואחד בא לעמדתו ושב למקומו. זהו בקר דאברהם, (שליטת הימין), והאנשים שולחו אלו הם בעלי הדין, שהיו שולטין בלילה, המה וחמוריהם, הם האתונות (הממונה על עוברי דת ונימוס, להפרע מהם), הבאות מצד הטומאה שאינן קדושות, ואינן שולטות ואינן נראות עם ביאת הבקר, ואלו האתונות ממונות על עוברי דת שאמרנו, הן מבחינות החמורים... ובכל מקום שבקר דאברהם נתעורר בעולם, כל כחות השמאל מסתלקים ואינם שולטים, משום שאין להם קיום בצד ימין אלא בצד שמאל, והקב"ה עשה יום ולילה להנהיג כל אחד ואחד לבחינתו הראויה לו. (מקץ רכט, ועיין שם עוד)

ועל כן היה דוד המלך משער השעור של הלילה (עד חצות), כדי שיתקיים בחיים, ולא ישלוט עליו טעם המות, וכשנחצה הלילה היה דוד מתקיים במקומו שהוא חי וקיים, כי כשנתעורר חצות לילה וכתר הקדוש נתעורר, צריך שלא ימצא את דוד מתקשר במקום אחר, במקום המות, משום כשנחצה הלילה, וקדושה העליונה נתעורר, ואדם הישן במטתו אינו מתעורר להשגיח בכבוד רבונו, הרי הוא מתקשר בסוד המות ומתחבר במקום אחר... (ויגש לח, ועיין שם עוד)

כי למעלה פותחים בשמחה, שירה, כמה מלאכים עליונים בכמה אופנים, שהם משבחים בלילה בכל הצדדים, דהיינו אפילו בהארת צד שמאל, כי אז שליטת הנוקבא בסוד הכתוב ותקם בעוד לילה, כעין זה למטה בארץ, מי שמשבח בארץ אל הקב"ה בלילה, חפץ בו הקב"ה, וכל המלאכים הקדושים המשבחים אל הקב"ה כולם מקשיבים לאותו המשבח אל הקב"ה בלילה בארץ, כי שירה זו היא בשלמות, להגדיל כבוד הקב"ה מלמטה ולזמר בשמחת היחוד, ובא וראה, כי בלילה מי שמשבח לרבונו ברנה של תורה, מתחזק אז בגבורה ביום בצד ימין, כי חוט אחד של חסד יוצא מצד ימין, ואז הוא נמשך עליו ומתחזק בו, ועל כן אמר דוד ה' אלקי ישועתי יום צעקתי. (שם מט)

 ואף על פי ששמחות אינן מתעוררות (בלילה), אבל בחוץ מהיכל המלך עומדים (מלאכים) ומזמרים שירה, וכשנחצה הלילה והתעוררות עולה ממטה למעלה, אז מתעורר הקב"ה כל צבאות השמים לבכיה, ובועט ברקיע ומזדעזעים עליונים ותחתונים... וכל אלו המזמרים עומדים מחוץ להיכל ואומרים שירה בשלשה משמרות הלילה (כנגד ג' הקוין), וכולם מזמרים בשירים ידועים, וכל צבאות השמים כולם מתעוררים בלילה, וישראל ביום... (ויחי תמא, ועיין שם עוד)

אשרי הם הנמצאים בקיומם ועוסקים בתורה בלילה, משום שהקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן שומעים קולותיהם של בני אדם העוסקים בתורה, כמו שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. (שם תנה)

וכמו שיש י"ב שעות ביום, (שהם י"ב דז"א), כן יש י"ב שעות בלילה למטה (שהם י"ב של הנוקבא) ביום למעלה בלילה למטה, וכולם הם זה כנגד זה, אלו י"ב שעות שבלילה מתחלקים לשלשה חלקים, שהם ג' משמרות כנ"ל, וכמה חיילות ממונים עומדים תחתיהם מדרגות אחר מדרגות, שכולם ממונים בלילה, ומקבלים טרף מתחילה. ואז כאשר נחלק הלילה נמצאים ב' סדרים מצד זה וב' סדרים מצד האחר, ורוח העליון יוצא ביניהם, ואז כל האילנות שבגן עדן, כולם פותחים בשירה, והקב"ה נכנס בגן עדן, הדא הוא דכתיב אז ירננו וגו'... משמרות הלילה משעה שהלילה מתחיל לבא, כמה שלוחי הדין מתעוררים ומשוטטים בעולם, והפתחים (שם האורות) נסתמים, ולאחר כך (במשמרה הב') מתעוררים כמה מינים (של כחות הדין) למיניהם, כמו שבארנו, (שבמשמרה ב' היא בחינת קו שמאל רוח צפון, שכל עוד שאינה מתחברת עם רוח דרום שהוא ימין, דינים רבים מתעוררים ממנו), ואז כשנחלק הלילה, דהיינו באמצע משמרה השניה, יורד רוח צפון מלמעלה למטה ואחז בלילה שהיא הנוקבא עד (סיום) שתי משמרות הלילה... ולאחר כך, (היינו במשמרה ג') צד הדרום, (שהוא חסד) נתעורר (להתחבר עם הצפון בכח קו האמצעי) עד שבא הבקר, וכשבא הבקר כבר דרום וצפון אחוזים בנוקבא, ואז באים ישראל למטה בתפלתם ובקשתם, ומעלים אותה למעלה (לז"א)... (שם תנט, ועיין שם עוד)

תא חזי, בשעה שבא הלילה, הפתחים של מעלה נסתמים, וכלבים וחמורים שורים ומשוטטים בעולם, וניתן רשות למזיקים להשחית, וכל בני העולם ישנים במטותיהם, ונשמות הצדיקים עולות ומתענגות למעלה כשנתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, התעוררות קדושה מתעוררת בעולם. אשרי חלקו של אותו אדם שקם ממטתו באותה שעה ועוסק בתורה, כיון שהוא פותח בתורה כל אלו מיני מזיקים הרעים מכניס אותם בנקבי תהום הגדול ומכניע לפניו החמור ומוריד אותו בבקיעים שמתחת לעפר... (שם תרפג, ועיין שם עוד)

ואם תאמר הלא אותו המלאך הממונה על רוחות הצדיקים לילה שמו, ואתה אומר שהוא גבריאל, הנה כן הוא ודאי (ששמו לילה), משום שבא מצד שמאל, וכל הבא מצד שמאל נקרא כן, (לילה), אבל שמו בעצם הוא גבריאל. (שמות קפב)

וסוד הזה כן הוא, כמו שנאמר כאן ליל ולילה, כן עתיד הקב"ה לעשות להם, שכתוב שומר מה מלילה שומר מה מליל, מה שם שמירה וליל, אף כאן שמירה וליל, מה שם שמירה ולילה, אף כאן שמירה ולילה. ולילה נקראת משום הזכר הכלול בה, זה שאמר אתא בקר וגם לילה, (שהם ז"א ומלכות), כי בקר כמו שאמר וישכם אברהם בבקר, שהוא מדתו ממש... (בא קלג)

והתורה צריכים לעסק בה ביום ובלילה, שכתוב והגית בו יומם ולילה, וכתוב אם לא בריתי יומם ולילה. יצדק ביום, אבל בלילה (שהוא זמן המנוחה) למה, כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם, כי כמו שאין יום בלי לילה, ואינו שלם אלא זה עם זה, כך צריכה התורה להמצא עם האדם יום ולילה, ויהיה השלמות אצל האדם יום ולילה, (וכשעוסק בתורה יום ולילה נמצא מיחד ז"א ונוקבא, שזהו כל השלמות, בסוד הכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד). והרי למדנו שעיקר הלילה הוא מחצות ואילך, ואף על פי שחצי לילה הראשונה, הוא בכלל הלילה, אבל בחצות לילה הקב"ה בא בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, ואז צריך האדם לקום ולעסוק בתורה...

ואמר רבי שמעון בשעה שצריך להאיר הבקר נחשך ונשחר האור והשחרות נמצא, אז מתחברת אשה בבעלה, שלמדנו (משמורה ג') אשה מספרת עם בעלה (דהיינו זו"ן), לספר עמו ובא בהיכלו. אחר כך כשצריך השמש לבא, הלילה מאיר ובא ולוקח אותו, ואז כל השערים סתומים, וחמורים נוערים, וכלבים נובחים, וכשנחלק הלילה מתחיל המלך לקום... (בשלח מד, ועיין שם עוד)

ערב זו תפלת ערבית, ומשום שבערב זה נתערב הסטרא אחרא, שנחשך אורו ושולט בלילה, על כן עשו אותה רשות, ואין לה זמן קבוע, (שהיא כנגד) אמורין ופדרים, שמתאכלים בזמן ההוא, ומכאן נזונים כמה גדודי רוחות היוצאים ושולטים בלילה... ואם תאמר אם כן הרי למדנו שכל אלו בעלי הסט"א של רוח הטומאה אינם שולטים בארץ הקדושה, וישראל מתעוררים להם בזה (להבריחם), ואסור לעורר אותם לשרות על ארץ הקדושה. אלא בלילה עולה עשן ההוא (של אמורים ופדרים), ואינו עולה כמו קרבן אחר, שהעשן היה עולה בדרך ישר, כי כאן היה עולה עשן ההוא לנקב אחד שברוח צפון, ששם המדורים של רוחות רעות, וכיון שהעשן עולה ומעקם דרכו לצד ההוא, כולם היו נזונים ועומדים ונכנסים במקומם, ואינם יוצאים לשלוט בעולם...

ואלו הם המשוטטים בלילה, (אם אינם ניזונים מעשן הנ"ל, ובשעה שהנשמות יוצאות מפתח להראות למעלה הם יוצאים ומקטרגים אותם ואינן יכולות לעלות ולהראות למעלה, חוץ מאלו חסידים הקדושים העליונים, שהם בוקעים רקיעים... (תרומה סג, ועיין שם עוד)

שומר מה מלילה, שומר זה מטטרון, וכתוב שומר אדוניו יכובד, וזהו סוד השולט בלילה, מה מלילה שומר מה מליל, מה בין זה לזה, (בין לילה לליל), אלא הכל אחד, אלא בחלק זה (של ליל) שולטת הסטרא אחרא, ובחלק זה (של לילה) אינה שולטת כלל, ליל צריך לשמירה, שכתוב ליל שמורים הוא, ועל כן הוא חסר ה"א, (שהה"א מורה על מלכות המתוקנת), וזה הוא כשנכנס הלילה עד שנחלק ליל, מחצות לילה והלאה שולט לילה, שכתוב ויהי בחצי הלילה, הוא הלילה הזה, ולילה כיום יאיר, ומשום זה שומר מה מלילה שומר מה מליל... (שם פד)

ותכלת הוא כסא שכתוב בו, כמראה אבן ספיר דמות כסא... וכשהנגה מאיר לו חוזר לצבע כרתי, משעה ההיא והלאה מתחיל זמן קריאת שמע, כי נשתנה צבע התכלת ממה שהיה (דהיינו לצבע כרתי, שהוא דין רפה), ומשום זה אסור לדון דיני נפשות בלילה, משום שצבע תכלת ההוא שולט בזמן ההוא, וניתנה רשות לחטוף נפש בלי משפט, כי המשפט אינו שולט בזמן ההוא. כשבא הבקר ויתעורר הימין שלמעלה, יוצא אור ההוא ומגיע עד התכלת הזה, ונשתנה ממה שהיה, ואז (הימין) שולט עליו, ומתדבק בו כסא אחר קדוש (של רחמים), משעה ההיא והלאה הוא זמן קריאת שמע... (שם רלא, ועיין שם עוד)

משום שלג' צדדים (ימין ושמאל ואמצע) נחלק הלילה בי"ב שעות הרשומות בו, ואם יש שעות נוספות בלילה, הם נחשבים של יום ואינם מלילה, כי רק י"ב שעות הן שלה (של המלכות) הנקראת לילה, ואלו י"ב שעות נחלקות לג' צדדים, וג' מחנות מלאכים קדושים נחלקים באלו ג' צדדים. (מחנה הראשונה נתמנה בד' שעות ראשונות של תחילת הלילה לשבח אדונם, (דהיינו בקו ימין שהוא חסד), ומה אומרים, הם אומרים לה' הארץ ומלואה וגו', מה הטעם שאומרים זה, הוא משום כשהלילה פורש כנפיו על העולם, אז כל בני העולם טועמים טעם המות, ונשמותיהם יוצאות לעלות למעלה, ואלו המלאכים עומדים ואומרים על הנשמות מי יעלה בהר ה'... מחנה השניה נתמנה לומר שירה בארבע שעות השניות, ואינם אומרים שירה רק שתי שעות עד שנחלק הלילה, והקב"ה נכנס בגן עדן, (נמשכים מצד שמאל, כי משמרה שניה קו שמאל, והיו צריכים לומר שירה עד תחילת ארבעה שעות השלישיות, אמנם כיון שמבחינת מציאות המלכות נחלק הלילה על ד' חלקים, חכמה וגבורה תפארת ומלכות, שבכל אחת ג' שעות, ונמצא שבנקודת חצות הלילה נסתיימה ספירת הגבורה שהיא קו השמאל, ומתחלה ספירת הת"ת שהוא קו האמצעי, לפיכך הוכרחו המלאכים שמקו שמאל להפסיק שירתם)... ואלו (המלאכים של משמרת שניה הם לאחר החורבן), אבלי ציון, שהם הבוכים על חורבן בית המקדש...

בשעה שהקב"ה נכנס בגן העדן, אז כל עצי הגן וכל אלו נשמות הצדיקים פותחים ואומרים שאו שערים ראשיכם וגו'... ובשעה שנשמות הצדיקים שהם בארץ חוזרות לגופיהם, אז מחזקים אותם כל אלו המלאכים, ואומרים הנה ברכו את ה' כל עבדי ה', ולמדנו שפסוק הזה אומרים מחנה השלישי, בארבע שעות האחרונים (שהם בחינת קו האמצעי). ומחנה השלישי אומרים שירה עד שאור הבקר עולה, שאז משבחים לרבונם כל אלו כוכבים ומזלות, וכל אלו מלאכים העליונים השולטים ביום... (ויקהל טו והלאה, ועיין שם עוד)

ואם תאמר הרי למדנו שלא יצא אדם יחידי לא בליל ד' של השבוע, ולא בליל שבת, והאדם צריך להשמר, והרי אמרנו שבליל שבת משומרים בני אדם מכל מקטרגי העולם ואין אנו צריכים להתפלל על שמירה. תא חזי, כך הוא ודאי, שליל רביעי שבשבת צריכים להשמר (מסט"א), מהו הטעם, משום שכתוב יהי מארת, כתוב מארת חסר ו', (הרומז על מיעוט הלבנה), שמשום שהלבנה (שהיא המלכות) חסרה, כמה מחנות רוחות נכללו במארות הזה, קללות ומארת הם במיעוטה של הלבנה, וכולם שולטים בלילה ההוא, (ועל כן אסור לצאת יחידי). בליל שבת, כיון שכל המזיקים מתפזרים להכנס בנקב העפר, שלא יוכלו לשלוט ולהזיק, (משמע מטרם שנכנסים בנקב העפר הם יכולים להזיק, לפיכך) צריך אדם יחיד להזהר שלא יצא יחידי... (שם קצט, ועיין שם עוד)

ויש מקום בישוב שכולו יום ולא נמצא בו לילה, רק בשעה אחת קטנה, וזה שאמר בספרי הראשונים... (ויקרא קמב)

תא חזי, בשעה שהחשיך הלילה, הפתחים של העליונים ותחתונים נמצאים סתומים, וכל אלו הרחוקים מתעוררים והולכים משוטטים כל העולם ומחזירים על גבי בני אדם, ומסבבים מקומותיהם ומטותיהם, ורואים צורת המלך הקדוש ומפחדים... כשנחלק הלילה כרוז עומד ומכריז, ופותחים הפתחים, אז מתעורר רוח אחד של צד צפון, ומכה בכנורו של דוד, ומנגן מאליו, ומשבחת את המלך, והקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן העדן. (שם שסח, ועיין שם עוד)

...מכאן למדנו, מי שנמצא לבדו בבית בלילה, או ביום בבית מיוחד, ומכל שכן בלילה (בבית מיוחד), מהו בית מיוחד, שמיוחד ונפרד משאר בתים, או ממי שהולך לבדו בלילה יוכל להנזק. תא חזי, ויותר יעקב לבדו, אז ויאבק איש עמו וגו', למדנו מצד הדין הוא בא, וממשלתו בצד של הלילה, מהו בצד הלילה, (שהוא ממונה) להכניס (את ישראל) בגלות, (שהוא בחינת לילה וחושך), כיון שעלה האור נחלש כחו, ונתגבר עליו כחו של יעקב, כי מצד של הלילה בא. בזמן שהיה לילה לא יכול לו יעקב, וכשעלה האור נתחזק כחו של יעקב, ואחז בו ונתגבר עליו, ראה יעקב שהוא מלאך... (תזריע נג)

בשעה שהחשיך הלילה והשערים נסתמים, מתעורר הנוקבא של תהום הגדול, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם, אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, אפילו על כל אלו שיש בהם התעוררות חיים (הצדיקים. והרוחות) משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם (בחלומם) דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת, ובני אדם נקשרים בשנתם. וכשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא, והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במטתם... כשבא הבקר כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה... (מצורע ו)

ולמדנו, כל אלו העוסקים בתורה בלילה, נחקקת צורתם למעלה לפני הקב"ה, והקב"ה משתעשע בהם כל היום, ומסתכל בהם... (אחרי צג)

ולמדנו כל אלו שעוסקים בתורה בשעה שנחלק הלילה, הם מתחברים עם השכינה, וכשבא הבקר, והמלכה (השכינה) מתחברת עם המלך (ז"א), הם נמצאים עם המלך, והמלך פורש כנפיו על כולם, זה שאמר יומם יצוה ה' חסדו, ובלילה שירה עמי... (שם קנה)

אף רוחי בקרבי אשחרך, שאתדבק בם באהבה רבה בלילה, כי האדם צריך לקום בכל לילה מאהבת הקב"ה לעסוק בעבודתו עד שיתעורר הבוקר, וימשוך עליו חוט של חסד... (שם ריז)

היא העולה וגו' כל הלילה וגו', בא וראה, כיון שבא הלילה, והשערים סתומים, דינים תחתונים מתעוררים בעולם, והולכים ומשוטטים חמורים ואתונות וכלבים, חמורים הרי העמדנו, וכלבים ואתונות אינם משוטטים ואינם הולכים, אלא בהם עושים כשפים לבני אדם, כגון בלעם, והעמדנו אז ישנים בני העולם, ומזבח התחתון שמבחוץ שורף (מלכות בעת שמלאה דינים). בחצות לילה מתעורר רוח צפון, וממזבח ההוא התחתון יוצאת שלהבת אש, והשערים נפתחים ודינים תחתונים (דנוקבא) מתקבצים בנקביהם, ואותו שלהבת הולכת ומשוטטת, ושערי גן עדן נפתחים, עד ששלהבת ההיא מגעת ומתחלקת לכמה צדדי העולם, ונכנס תחת כנפי התרגנול וקורא... (בהר ב, ועיין שם עוד)

ונתתי שלום בארץ ושכבתם וגו', רבי יוסי פתח, רגזו ואל תחטאו וגו', רגזו ואל תחטאו מקרא זה העמידוהו, שאדם צריך להרגיז יצר הטוב על יצר הרע, ויפה הוא, אבל בשעה שהחשיך הלילה, ואדם שוכב על מטתו, כמה חוקרי דין (מלאכי חבלה) מתעוררים בעולם, והולכים ומשוטטים, ובני אדם צריכים להתרגז מלפני הקב"ה ולירא ממנו, כדי שלא תמצא נפשו ביניהם, וינצל מהם, ואדם צריך שלא יוציא מלה בפיו מהם, (שלא ידבר ממציאותם כלל), כדי שלא יעורר אותם אליו... (בחוקותי כה)

...תא חזי, כיון שנכנס הלילה אילן המות שולט בעולם, ועץ החיים מסתלק למעלה למעלה, וכיון שאילן המות שולט בעולם לבדו, וכל בני העולם טועמים טעם מות, (כי השינה אחד מששים במיתה), מהו הטעם, הוא משום שהאילן הזה גורם (שהיא המלכות השולטת לבדה בלי ז"א גורמת את זה, כי המלכות נקראת לילה)... (במדבר מא)

ומשיב, אלא סוד עליון הוא, גנוז בין החברים, בשעה שנכנס הלילה, אילן התחתון שהמות תלוי בו, (שהוא מלכות מצד הדין), פורש ענפיו ומכסה הכל, ועל כן נעשה חשך, וכל בני העולם טועמים טעם המות. ואדם מקדים עצמו ונותן לו פקדון נפשו ומפקידה בידו בפקדון (למשך זמן הלילה), ומשום שלקח הנפש בפקדון חוזר הפקדון לבעלו בשעה שבא הבקר... (שם סז)

אחר שנתעורר הלילה, כל אלו שומרי פתחים החיצונים כולם מתעוררים בעולם ומתפשטים, וכל בני העולם טועמים טעם המות. והרי למדנו בחצות לילה ממש, נתעורר השמאל כמקודם (כבעת תפלת המנחה), והשושנה הקדושה (מלכות) מעלה ריחות, והיא משבחת ומרימה קול... (נשא ג, ועיין שם עוד)

כיון שנכנס הלילה, כותבי הגזרות שכיחים בכיס שלהם, וכמה גדודי חבלה מתפשטים בעולם, וכולם משוטטים בערבוביא והולכים ומצחקים בנפשות הרשעים, ומודיעים להם דברים, מהם שקרים ומהם אמיתיים, ומי שימצא ביניהם (מבני אדם) ניתנה להם רשות לחבל... (שלח ג, ועיין שם עוד)

אמר רעיא מהימנא, אוי להם לבני אדם אטומי הלב שתומי העין, שאינם יודעים כי כשבא הלילה נפתחים שערי גיהנם, שהוא מרה, והעשנים שלו המתפשטים עולים עד המוח, וכמה כחות של יצר הרע מתפשטים בכל אברי הגוף, והשערים של גן העדן שהם עיני הלב נסתמים ואינם נפתחים, כי כל האורות שבעינים יוצאים מן הלב, ושערי הלב שהם העינים נסתמים כדי שלא יסתכלו באלו המזיקים שהם לילית, ואינם שולטים באורות הלב, שהם מלאכים המתפשטים בכל האברים, כענפי האילן, לכל צד... וכמו שנח שלח את היונה בשליחותו, אף כך שולחת נשמת האדם (את רוחו) בשליחותה, ומשום זה צריך האדם להפקיד את רוחו במטרוניתא (שהיא המלכות), זה שאמר בידך אפקיד רוחי... (פנחס קסז, ועיין שם עוד)

...מכנף הארץ זהו כסות עליונה הקדושה, (המלכות), זמירות שמענו, כמו שאמר נותן זמירות בלילה, דהיינו הזמירות והתשבחות של כנסת ישראל לפני הקב"ה, בלילה בזמן שהיא מוכנה ונמצאת לשבח את הקב"ה, ומשתעשעת עם הצדיקים בגן עדן. ומתי היא מוכנה לשבח את הקב"ה, הוא מחצות לילה והלאה, ואז זמירות שמענו, דהיינו תשבחות וזמירות כמו שאמר לא תזמור, וכן כתוב זמיר עריצים יענה, שפירושו עקירת כל אלו העריצים ממקומם, כי כשהלילה נכנס כמה עריצים חוקרי דין שכיחים בעולם, והולכים ומשוטטים בעולם לקטרג, ומחצות לילה והלאה נתעורר רוח אחד ועוקר את כולם ממקומם ומעבירם שלא ישלטו... (וילך יז, ועיין שם עוד)

רבי יהודה אומר, מהו הטעם שבכל יום ויום כתוב ויהי ערב ויהי בקר, שהוא כדי לדעת שאין יום בלי לילה, ואין לילה בלי יום, ולא ניתן להפריד ביניהם... (זהר חדש בראשית ו, ועיין שם עוד)

למדנו שלש משמרות הוא הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, בא וראה, שלש משמרות הן י"ב שעות, ונחלקות ד' שעות לכל משמר, ובכל משמר יושב הקב"ה ושואג כארי, ואומר אוי לי שהחרבתי את ביתי וכו', תא חזי, כמו שיש משמרות ברקיע, כך יש משמרות בארץ, ומה הם, היינו שבמשמרת השניה כלבים צועקים, זה שאמר לעלוקה שתי בנות הב הב, (דהיינו הכלבים צועקים כמו הב הב), והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. ראשונה חמור נוער, זה שאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, (שהם רומזים על ב' קליפות הנקראים שור וחמור)... (שם אחרי מב, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבית, משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, סימן לדבר צאת הכוכבים, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים, מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואומר והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה. מאי ואומר, וכי תימא מכי ערבא שמשא ליליא הוא, ואינהו דמחשכי ומקדמי... (ברכות ב ב)

מאי קסבר רבי אליעזר, אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה, לימא עד ארבע שעות, ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה, לימא עד שלש שעות, לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה, והא קא משמע לן, דאיכא משמרות ברקיע, ואיכא משמרות בארעא. דתניא רבי אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קול, שאוג ישאג על נוהו, וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער, שניה כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה... אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב ג' משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם... (שם ג א)

תנו רבנו ארבע משמרות הוי הלילה, דברי רבי, רבי נתן אומר שלש, מאי טעמא דרבי נתן, דכתיב ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורה התיכונה... (שם ג ב, וראה שם עוד)

...הא גופא קשיא, אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא הוא, והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה, אלמא יממא הוא, לא לעולם ליליא הוא, והא דקרי ליה יום, דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא... (שם ח ב)

אלא כיון דאמר רבה בר עולא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום... מזכירין יציאת מצרים בלילות, אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבר שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות... (שם יב א וב)

...ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חיננא בר פפא מאי טעמא דרבי יהודה, אמר קרא ברוך ה' יום יום, וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו... (שם מ א)

אמר רבי יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה... אמר רבי יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום, ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינונים... (שבת לה ב)

אמר רב יהודה לא איברי ליליא אלא לשינתא, אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא... אמרה ליה ברתי דרב חסדא לרב חסדא לא בעי מר מינם פורתא, אמר לה השתא אתו יומי דאריכי וקטיני (בקבר, ארוכים לישן וקטיני ללמד), ונינום טובא. (עירובין סה א)

...דתניא הניעור בלילה, רצה חולץ רצה מניח, דברי רבי נתן, יונתן הקיטוני אומר אין מניחין תפילין בלילה, מדלילה לתנא קמא זמן תפילין, שבת נמי זמן תפילין... (שם צו א)

...חכמי ישראל אומרים, ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי אומות העולם אומרים, ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע, אמר רבי ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין. (פסחים צד ב)

...בלילי שבתות ובלילי רביעית שרו מזיקין עילויה איסרא דמזוני נקיד שמיה... (שם קיא ב)

...דאמר רבי לוי מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה, מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע... (יומא כ ב)

וכן מצינו בימי הורדוס, שהיו עסוקין בבנין בית המקדש, והיו יורדין גשמים בלילה, למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה. (תענית כג א)

...והאמר רבי יהושע בן לוי, אסור לאדם שיתן שלום, לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא... (מגילה ג א)

...נטלה דם והראתה לו, אמר לה וכי מראין דם בלילה, אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה. (שם יד א)

נפק רבי יוחנן לבי מדרשא ודרש ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון, וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו... (חגיגה ה ב)

אלא אמר רב פפא קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן... (שם ט ב, וראה שם עוד)

מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. אמר ריש לריש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, ומה טעם יומם יצוה ה' חסדו, משום ובלילה שירה עמי, ואיכא דאמרי אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום... (שם יב ב)

תנו רבנן כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה, שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו', מאי תלמודא הא קא משמע לן דעת רצון מילתא היא. (יבמות עב א, וראה שם עוד)

דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר הנה מטתו שלשמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו', מפחד בלילות מפחד של גיהנם, שדומה ללילה. (שם קט ב)

אמר רבא מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה, מאי טעמא אתיא תורה תורה, כתיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת, וכתיב התם על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט, מה משפט ביום, אף מגילת סוטה ביום. (סוטה יז ב)

נכתב (הגט) ביום ונחתם ביום, בלילה ונחתם בלילה, בלילה ונחתם ביום כשר, ביום ונחתם בלילה פסול, רבי שמעון מכשיר... (גיטין יז א)

תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא ביום, ואם עברוה בלילה אינה מעוברת, ואין מקדשין את החודש אלא ביום, ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש, אמר רבי אבא מאי קרא, תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו... וכתיב כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, מה משפט ביום, אף קידוש החדש ביום... (סנהדרין יא ב)

ואמר רבי אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה, אש אוכלתו, שנאמר כל חשך טמון לצפוניו, תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו... (שם צב א)

ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו', אמר רבי יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, שנאמר והלילה אמר הורה גבר, ורבי יצחק נפחא אמר שעשה עמו מעשה לילה, שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. (שם צו א)

שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית, קרא עליו המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית... (מנחות צט ב)

תני אבוה דרבי אבין לא זו בלבד, אלא אפילו עולת העוף שנמלקה בלילה ומנחה שנקמצה בלילה תצא לבית השריפה... (שם ק א, וראה שם עוד)

...הנה נפשי לא מטומאה, שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה. (חולין לז ב)

יום אחד האמור באותו ואת בנו, היום הולך אחר הלילה, את זו דרש רבי שמעון בן זומא, נאמר במעשה בראשית יום אחד, ונאמר באותו ואת בנו יום אחד, מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה, אף יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. תנו רבנן, את זו דרש רבי שמעון בן זומא, לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בקדשים, ובקדשים לילה הולך אחר היום, יכול אף זה כן, נאמר כאן יום אחד ונאמר במעשה בראשית יום אחד... (שם פג א)

ויאבק איש עמו עד עלות השחר, אמר רבי יצחק מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה, רבי אבא בר כהנא אמר מהכא, הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה, רבי אבהו אמר מהכא, וישכם אברהם בבקר ויחבוש את וגו', ורבנן אמרי מהכא, לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום וגו', רב אמר מהכא, ויזרח לו השמש וגו'... (שם צא א)

תני רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נכח פני ה'. (תמיד לב ב)

אמר רבי יוחנן אסור לאדם שישמש מטתו ביום, אמר רב המונא מאי קרא, שנאמר יאבד יום אולד בו, והלילה אמר הורה גבר, לילה ניתן להריון, ויום לא ניתן להריון... דריש רבי חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו... (נדה טז ב)

תלמוד ירושלמי:

כמה כוכבים יצאו ויהא לילה, רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום, שנים ספק לילה, שלשה ודאי לילה, שנים ספק והכתיב עד צאת הכוכבים, אלא מיעוט כוכבים שנים, כדמיא לא מתחשב... רבי דרומנאה בשם רבי יהודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום, שנים לילה, ולית ליה ספק, אית ליה ספק בין כוכב לכוכב. תני כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום, הכסיפו זהו בין השמשות, השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה... (ברכות א ב, וראה שם עוד)

...מה טעמא אלי קורא משעיר שומר מה מלילה, אמרו ישראל לישעיה, רבינו ישעיה מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה, אמר להן המתינו לי עד שנשאל, כיון ששאל חזר אצלן, אמרו לו שומר מה מליל, מה מילל שומר העולמים, אמר להן אמר שומר אתא בקר וגם לילה, אמרו לו וגם לילה, אמר להן לא כשאתם סבורים, אלא בוקר לצדיקים ולילה לרשעים, בוקר לישראל ולילה לעכו"ם. (תענית ג ב)

מדרש רבה:

...משל למלך שהיו לו שני איסטרטיגין, אחד שליט ביום, ואחד שליט בלילה, היו שניהם מדיינין זה עם זה, זה אומר ביום אני שולט, וזה אומר ביום אני שולט, קרא המלך לראשון ואמר לו פלוני יום יהא תחומך, וכן לשני אמר לו פלוני לילה יהא תחומך, כך ויקרא אלקים לאור יום, אמר לו יום יהא תחומך, ולחשך קרא לילה, אמר לו לילה יהא תחומך... (בראשית ג ז)

לך יום אף לך לילה (תהלים ע"ד), לך היום מקלס, ולך הלילה מקלס, מה היום ברשותך, אף הלילה ברשותך, בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום לך יום, ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אף לך לילה. בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום, ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה. עשית לנו נסים ביום ואמרנו לפניך שירה ביום, (שופטים ה') ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום וגו', עשית לנו נסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה, (ישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, לך נאה לומר שירה ביום, לך נאה לומר שירה בלילה, למה שאתה הכינות מאור ושמש, ואתה עשית את שני המאורות... (שם ו ג)

בחלום הלילה וגו', אמר רבי יוסי אין הקב"ה נגלה על נביאי עכו"ם אלא בשעה שדרך בני אדם לפרוש זה מזה, הדא הוא דכתיב (איוב ד') בשרעפים מחזיונות לילה ואלי דבר יגונב וגו', כך אין הקב"ה נגלה על נביאי עכו"ם אלא בלילה, (במדבר כ"ב) ויבא אלקים אל בלעם לילה... (שם נב ז)

דבר אחר ויהי בחצי הלילה, אמר דוד (תהלים ע"ו) אזכרה נגינתי בלילה... בא סנחריב שברת אותו בלילה, שנאמר (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור... (שמות יח ה)

דבר אחר ויהי בחצי הלילה, משל למלך שהפכה המדינה שעבודה על השבויים שבאו אליהם, אף הוא הפך עליהם את הדין והרגם, כך מצרים הפכו גזירתן על ישראל שיהיו עושין ביום ובלילה... אף האלקים הפך עליהם את הדין והרגן בלילה, שנאמר ויהי בחצי הלילה, כשם שהפך את סדום בלילה, כך הרג בכורי מצרים בלילה, לכך דוד אומר (תהלים ע"ו) אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך. (שם שם ז)

...בעולם הזה עשה להם נס בלילה, שהיה נס עובר, אבל לעתיד לבא הלילה נעשה יום, שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים... אמר הקב"ה הסימן הזה יהיה מסור בידכם ביום שעשיתי לכם תשועה ובאותו לילה היו יודעים שאני גואלכם... (שם שם ט)

דבר אחר לא תהיה לו כנשה, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, בא וראה, כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה, היום לוה מן הלילה, והלילה מן היום, ואינן דנין זה עם זה כבריות, שנאמר (שם י"ט) יום ליום יביע אומר... (שם לא טז)

לחם לא אכל... והיה למד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה, ולמה היה עושה כך, אלא ללמד את ישראל שהיו יגעים בתורה ביום ובלילה. רבי שמעון בן לקיש היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה דשחירין ודקרין בלילה, ורבי יוחנן היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה דאימטין (בכל עת שתגיע), אף על פי כן מודה היה רבי יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר (איכה ב') קומי רוני בלילה, רבנין אמרין ביום ובלילה, שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לכך התקינו חכמים שיהו המשנין יושבין בבקר ובערב, לקיים מה שנאמר (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה וגו'. (שם מז ח)

ויבא אלקים אל בלעם לילה, זה שאמר הכתוב (שמות י"ב) ליל שמורים הוא לה' וגו' הוא הלילה הזה, כל הנסים שנעשה לישראל ונפרע להם מן הרשעים בלילה היה, (בראשית ל"א) ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה, (שם כ') ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה... (במדבר כי יא, וראה שם עוד)

ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה, והלילה קצר... (שיר א נו)

על משכבי בלילות... (אמר רבי לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם לשעבר היית מאיר לי בין לילות ללילות, בין לילן של מצרים ללילן של בבל, בין לילן של בבל ללילן של מדי... ועכשיו שישנתי לי מן התורה ומן המצוות נסמכו לי לילות ללילות... (שם ג א)

דבר אחר על משכבי בלילות, זה לילה של מצרים, בקשתי את שאהבה נפשי, זה משה... דבר אחר על משכבי בלילות זה לילה של בבל, בקשתי את שאהבה נפשי, זה דניאל... (שם שם ב וג)

בכה תבכה בלילה, למה בלילה, לפי שאין קול הולך אלא בלילה... (איכה א כה)

קומי רוני בלילה לראש אשמורות, רבי אומר ד' אשמורות בלילה וד' משמרות ביום, העונה א' מכ"ד לעת, והעת א' מכ"ד לעונה... (שם ב כז)

מדרש תנחומא:

...את מוצא בקיץ שהיום לוה מן הלילה, מתקופת טבת עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם... (משפטים טו)

מנין היה משה יודע אימתי יום, אלא כשהקב"ה היה מלמדו תורה בכתב היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה, לפי שהיום ולילה שוין לפני הקב"ה, שנאמר (דניאל ב') ונהורא עמיה שרי, וכתיב גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר, כחשכה אורה (תהלים קל"ט), ועוד מנין היה יודע בין יום ובין לילה, כשהיה רואה המזלות כורעין ומשתחוין היה יודע שהוא יום, וכשהיה רואה החמה משתחוה, היה יודע שהוא לילה, דכתיב (נחמיה ט') וצבא השמים לך משתחוים. (תשא לו)

דבר אחר, בקר, אמר להם משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולין אתם לערב יום בלילה, זהו שאמר הכתוב בתחלה ויהי ערב ויהי בקר, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך, כך הבדיל את ישראל מן העכו"ם... אם יכולין אתם לעכב אותה הבדלה שהבדיל הקב"ה בין היום ובין הלילה, כך תוכלו לבטל את זו... (קרח ה)

שוחר טוב:

דבר אחר, כל זמן שהמלאכים מקלסין להקב"ה בקדושה היה יודע שהוא יום, ובשעה שרואה אותם מקלסין בברוך יודע שהוא לילה. דבר אחר כשהוא רואה את המלאכים שוחקין מן להוריד לישראל יודע שהוא יום, וכשהיה יורד להם יודע שהוא לילה... דבר אחר כשהיה שומע קריאת שמע קודם לתפלה יודע שהוא יום, וכשהיתה תפלה קודמת לשמע יודע שהוא לילה... אין אומר ואין דברים, אבל למטה הזקנים נוטלין מן היום ונותנין ללילה ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום, ואין אומר ואין דברים... (תהלים יט)

ילקוט שמעוני:

ונמשלו לכוכבים, מה כוכבים אינם שולטים אלא בלילה, כך ישראל אינם מושלים בתורה אלא בלילה... (מלכים א פרק ד, קעו)

...אמר הקב"ה ישראל בוכים בלילה וירמיה בוכה ביום, ואני אבכה ביום ובלילה, את חללי בת עמי. דבר אחר אמר הקב"ה נתתי תורה לישראל שהם עוסקים בה, שנאמר והגית בו יומם ולילה, לכך נאמר ואבכה יומם ולילה. (ירמיה פרק ח, רעט)

בלילה ההוא, ארבעה פעמים כתיב בלילה ההוא, וארבעתם היו בליל פסח, שתים ביד בניה של רחל, ושתים ביד בניה של לאה, היינו דכתיב וללבן שתי בנות, שהיו שקולות זו כזו, מכת בכורות ומפלת סנחריב ביד בניה של לאה, ומפלת גדעון והמן ביד בניה של רחל... דבר אחר זה לילה של סיסרא, דכתיב הכוכבים ממסילותם. (אסתר פרק ו, תתרנח)

אמונות ודעות:

אבל היאך יהיה הזמן, שהוא תשובת השאלה הרביעית, נאמר שהוא זמן שכולו אור ואין בו חשך, כלומר לא יהיו שתי משמרות מתחלפות של לילה ויום, כי הלילה ויום היו נקודת החכמה במה שהשכין בני אדם בארץ במקום שיהיו בו על ידי מהלך השמש ותנועתה, כדי שיהא היום לעסקיהם ובכלכלתם, והלילה למנוחה ולנחת ולתשמיש ומפגשי התיעצות, אבל העולם הבא, כיון שאין בו מאומה מכל זה, הרי בלי ספק אין צורך בו ללילה ויום, וכך לחלוקת החדשים והשנים... (מאמר ט פרק ו)

 

חובת הלבבות:

ומן הטובות על האדם, כי כל אשר תסתכל בסימני החכמה בברואים תמצאם עם מה שהם מעידים בו לבורא מן האלקות ומן האחדות אינם נמלטים להיות בם לאדם אופני תועלת וכונת תקנה אלא שקצתם גלוים וקצתם נעלמים, ומהם האור והחושך, כי תועלות האור נגלות ונראות אינם נעלמות, אך החושך תועלותיו נעלמות מפני שבני אדם משתוממים בו ונפסקים מעשיהם ותנועותם בבואו, ולולא חשכת הלילה היו גופי רוב בעלי חיים כלים בהתמדת יגיעתם ועמלם ואורך תנועתם, ובלילה יבדל הקצת הזמן, מקצתו, ובו יודעו הזמנים שאינם ידועים ואורך ימי החיים וקצרותם... ומפני שהיה האדם צריך לאור בלילה לעשות בו קצת מעשיו ולהיות בו צוות לחולה העמיד לו הבורא במקומו מאור האש להשתמש בו בלילה בכל עת שירצה, ויכבהו בכל עת שירצה... (שער ב הבחינה פרק ה)

תרגום יונתן:

ויהי באשמורת הבקר - בעידנא דאתיין חיילי מרומא לשבחא... (שמות יד כד)

רש"י:

ואתם לא תצאו - מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, ולילה רשות למחבלים הוא, שנאמר (תהלים ק"ד) בו תרמוש כל חיתו יער. (שם יב כב)

גשמיכם בעתם - בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון בלילי רביעיות ובלילי שבתות. (ויקרא כו ד)

רמב"ן:

נותן זמירות בלילה - שנתן לפניו בלילה זמירות לשבח ולהודות לו, כענין הללו כל כוכבי אור, או כענין כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', והענין לאמר כי הא-ל עשה שיתנו זמירות לפניו בלילה, ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה, לא שיעשו הרשעים חמס בלילה, רק שיודו ויאמרו כי הא-ל עשאם ויודע מעשיהם, והוא תקן לילה ויום ורואה כל הנעשה בהם. (איוב לה י)

רד"ק:

ערב - יאמר אחר ביאת השמש, שיתערבו הדברים ולא יכירם, ולפי שהערב יחלק הלילה מהיום, נקראת הלילה ערב. (בראשית א ה)

לילה - שאז האדם פנוי וחושב על דבריו. (תהלים ז ג)

כוזרי:

וזכר תועלת הלילה, ושהיה בכונה מאצלו לא במקרה, ולא תהו במעשהו, ולא במקרים התלוים במעשהו, כי הלילה הוא זמן העדר השמש, אבל הוא עם זה מכוון לתועלות, כמו שאמר תשת חושך ויהי לילה, ומה שסמוך לו מן המאמר בזכרון החיות המזיקות לאדם, והליכתן בלילה והאספן ביום, והאדם והחיות הרגילות עם האדם בהיפך זה, כאשר אמר יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. (מאמר ה י)

רבינו בחיי:

לילה - הה"א רמז למדת הדין, שעקר ממשלתה בלילה... (שמות מ לח, ועיין שם עוד)

אשר לא ציויתי - ועל דרך הקבלה, כי ציוה אותנו לשמר בריתו, והוא מדת יום ולילה, ורוצה לומר אף על פי שציויתי ב' תמידים כגנד מדת יום ומדת לילה, המשפיעים אורה וכח בב' המראות, לא ציויתי לעבד למאורות. (דברים יז ג)

בעל הטורים:

וג' חושך בפרשה, וכנגדן ג' סימנין במסכת שבת (ל"ד ב'): הכסיפו פניה, הערב שמש, ב' כוכבים, וכן ג' כוכבים לילה. ולחשך קרא לילה - ולא אמר קרא אלקים לילה, כמו שאמר גבי אור, שאין מייחד שמו על הרעה. (בראשית א ו)

באשמורת הבקר - ב', הכא, ואידך ויבאו בתוך המחנה באשמורת הבקר (שמואל א' י"א י"א), גבי שאול בהלחמו עם אנשי יבש גלעד, שהיא עת רצון, שהקב"ה עושה בה נס לצדיקים. (שמות יד כד)

הרקאנטי:

...ובעבור כי מדת הדין מושלת בלילה, על כן שלוחיה נמצאים בעולם, וזהו טעם השלטת המזיקין בלילה יותר מביום. ולילה הוא זמן השיר, כמה דאת אמר ובלילה שירו עמי, והיא רומזת למדת הדין, כמו שיתבאר בענין הלוים... (בראשית דף ד)

...והנה המשמרה הראשונה היא מצד החסד, ועל כן אמרו חמור נוער, ולפי הנראה מדעת רבותינו ז"ל בסוד לא תחרוש בשור ובחמור, כי שניהם רומזין לכחות המקטרגין מצטרך לפרש ויחבוש את חמורו... והאמת כי במשמרה הראשונה חמור נוער, כי אז תחלת ממשלת מדת הדין ושלוחיה שולטין בעולם, שנאמר מפחד בלילות, המשמרה שניה גם היא מצד הגבורה, כי בחצות לילה אז תוקף מדת הדין, ועל כן אמר כלבים צועקים, כי הכלב הוא מצד הנפש האוכלת, ועל כן ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. כי היה בחצות הלילה אז הוא תוקף מדת הדין, השלישית הרחמים מתקרבים לבא בעולם זהו אשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו, הרמז למה שנאמר הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אכלם... (וירא דף כו)

אברבנאל:

קרא לילה - לשון שלילה, לא לה, ותכליתו להפסיק היום. ויהי ערב - תחילה, ואחר כך נברא האור... וכן העדר קודם להויה. (בראשית א ה)

אגרת שמואל:

ויחרד - שחצות היא עת שהקב"ה נכנס להשתעשע עם צדיקים בגן עדן, וחרד פן לא יזכה להשתעשע שם מצד וילפת - יצר הרע המתגבר עליו... (רות ג ח)

לחם דמעה:

בכה תבכה בלילה - שדרך החולי להתגבר בתחלה הלילה. (איכה א ב)

רוני בלילה - רוני שייך בלילה, וצעקה ביום, שאם יצעק בלילה יבהלו כולם... או נכתב חסר שקודם חצות נקרא ליל, ואחר כך לילה, ולכך נקרא ליל שמורים, שבחצי הא' המזיקין שולטין וצריך שמירה. (שם ב יט)

אלשיך:

כי עלה השחר - ועברה שליטת החיצוניים, ולא תהיה תפארתך לנצחני. (בראשית לב כו)

וישכימו בבקר - שבלילה שליטת כוחות הטומאה, והנה תפארתו להכותו בלילה. (שמואל א ה ג)

בחצי הלילה - שאז ניטל כח הטומאה מלהזיק, ולכן התאפק מלהרים קול, כי היה לבו בטוח מלהנזק, וגם שאלה בקול שקט ולא כמי שנחרד, ואמרו רז"ל שגם דוד קם בחצות לילה להודות לה' על שלא קלל בועז את רות... (רות ג ח)

מהר"ל:

...ובט' לעת ערב כאשר פנה היום הציתו בו האור, כי זמן זה מוכן לביטול הקדושה, שהערב גם כן הסתלקות האור, ואז היה חרב אור העולם גם כן, שהוא בית המקדש, והיינו דכתיב אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, ופירוש הדבר, אוי נא לנו כי פנה מציאות העולם שנקרא יום, וזה היה כשחרב הבית, כי ינטו צללי ערב, דהיינו שחשך העולם כשחרב הבית, ובשביל כך גם כן לעת ערב דוקא הציתו בו האש, ואף על גב שהלילה יותר חשיכה, מכל מקום הלילה אינה מתיחסת להפסד, שכבר נפסד האור, ואדרבה, הלילה הוא סמוך אל התחלת היום, שהוא אחר הלילה, אבל לעת ערב הוא הפסד האור בעצמו, והוא מוכן להפסד... (נצח ישראל פרק ח)

ובפרק ב' דחגיגה אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום... אמנם המאמר הזה בא להודיע, כי עיקר הנהגת המציאות הוא ביום שבו האור, אבל בלילה שהוא חושך הכל בטל, ולכך ראוי הלילה לתורה, ולכך אמר, כאשר הוא עוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, כי בזה נראה כי הוא עוסק בתורה בזמן שראוי לתורה, כי התורה עיקר שלה הוא החסד... (נתיב התורה פרק ד)

בפרק בתרא דמנחות שיר המעלות העומדים בבית ה' בלילות, אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילות, מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודה... ויש לשאול למה בלילות דוקא, אף כי הלילה מיוחד לתורה, מכל מקום היום מיוחד לקרבן, שהרי אין הקרבן אלא ביום. ופירוש זה כמו שפירשנו למעלה, כי עיקר זמן התורה הוא בלילה, כי עיקר הוא העולם הזה והווייתו הוא ביום, ובלילה אין הווית העולם הזה, ונחשב בלתי נמצא, כי הלילה הוא חושך, לכך לא נקרא מציאות בכל, ומטעם זה אמרו לא איברא לילה אלא לשינתא, כלומר, שאין נחשב הוויית העולם רק ביום, ולא איברא לילה אלא לשינתא, כי בשינה נחשב לגמרי האדם כאילו אינו, וכאשר אין הוויית העולם הזה הגשמי בלילה, ראוי שיהיה נמצאת התורה בלילה, שהתורה השכלית היא גם כן סלוק הגשמי, ולכך תלמידי חכמים העוסקים בתורה כאילו עוסקים בעבודה, שאין העבודה רק הקירוב אל השי"ת, כאשר מביא אליו דורון, והאדם שעוסק בתורה השכלית בלילה, שאז הגוף כאילו אינו, ועל ידי התורה היא תורת השי"ת העולם מתדבק בו יתברך, לכך נחשב העולם כאילו הוא עוסק בעבודה... (שם פרק ט)

ועוד יש לפרש, כי זמן הדלקה הוא אחר שתשקע החמה, מפני שהדלקת הנר הוא בשביל שעשה השי"ת להם נסים בנרות, והיום הוא מיוחד להנהגת העולם בטבע ובמנהגו, והתחלת הלילה שהוא אחר היום מורה על הניסים שהם הטבע, והלילה הוא מיוחד ביותר לניסים, ודבר זה מבואר בכמה מקומות, כי הלילה הוא מיוחד לניסים, ולכך אחר היום ששקעה החמה ראוי להדליק הנרות על הנס שעשה עמהם, והוא אחר הנהגת הטבע... וכן היום מיוחד להנהגת העולם הזה הטבעי, והלילה הוא מיוחד לניסים, ולכך אחר היום ששקעה החמה ראוי להדליק הנרות על הנס שעשה עמהם, והוא אחר הנהגת הטבע... וכן אמרו במדרש, כי הלילה הוא מיוחד לאחר הטבע, וכן אמרו ז"ל (עירובין ס"ה א') לא איברי לילא אלא לגירסא, וכל זה מפני כי התורה אינה טבעית, רק היא תורה אלקית... (נר מצוה)

גשמיכם בעתם - כאן פירש רש"י בלילי שבתות בלבד, ובמסכת תענית כתוב בלילי שבתות וד', ופירש שבב' לילות אלו שולטים כוכבים מזיקים, שבתאי בליל ד' ומאדים בלילי שבתות, ולכן אין דרך הבריות לצאת. ונראה דלא קשה, אם אין השנה שחונה, ירדו רק פעם בלילי שבת, שאז ב' טעמים שלא לצאת, ואם לא די, ירדו גם בלילי ד', שאז אין יוצאים ביחיד. (גור אריה ויקרא כו ד)

שכל הבוכה בלילה וכו', פירוש שהלילה הוא חורבן ויללה, כי לכך נקרא לילה על שם היללה, הפך היום שהוא כולו אור, והאור הוא שמחה כדכתיב (אסתר ח') ליהודים היתה אורה ששון ושמחה, ולכך כוכבים ומזלות שהם משמשים לאדם בלילה, שהלילה בעצמה הוא יליל, משמשין אליו גם כן במה שהוא בוכה, וזה נקרא שבוכין עמו... (חידושי אגדות סנהדרין קד א)

...ודבר זה ענין עמוק, פרשנו אותו במקום אחר, כי כשם שהיום הוא מיוחד שהוא יתברך פועל בנמצאים כמו שאמרנו, והוא יתברך מוציא את הנמצאים אל הפועל, כך הלילה מיוחד שהנמצאים שבים אל השי"ת כי הלילה הוא כמו סלוק העולם הזה, והוא שב אל העילה. ולכך הלילה נחשב כמו מיתה וסלוק, כי הלילה שהכל שב אל העלה יתברך. וזה שהשירה של החיות היא בלילה דוקא, וזה כי השירה היא השתוקקות אל העלה כמו שהוא ענין השירה בכל מקום... (שם עבודה זרה ג ב)

העוסק בתורה בלילה, דבר זה מבואר, כי הלילה הוא ראוי שהאדם מתבודד עם השי"ת, כי אין הלילה הנהגת התחתונים כלל, וכאשר אין הלילה מיוחד להנהגת התחתונים, הוא מיוחד לעליונים, וכאשר עוסק בתורה האלקית אז השכינה נגדו לגמרי. (שם תמיד לא ב)

של"ה:

סדר הלילה מעמק הברכה של אבא מורי זלה"ה עם הגה"ה שלי, טוב ללמוד כל הלילה סמוך לשכיבה, ואפילו בלילות היותר קצרים שבקיץ, אפילו דבר מועט, כדי שישכב מתוך דברי תורה. אמרו ז"ל בפרק קמא דעבודה זרה ובחגיגה פרק אין דורשין, כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, ועוד כדי שתתקיים והגית בו יום ולילה, ואם מצטער הוא... ובענין הלימוד הלילה יותר ויותר מבשל יום ויותר בני הזהר... וכן כתב המיימוני בספק המדע בהלכות תלמוד תורה פרק ג' זה לשונו, אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה... (חלק א מסכת חולין, וראה שם עוד)

רמח"ל:

סידרה החכמה העליונה, שתהיה בלילה שליטה לכחות הטומאה, להתפשט בכל מרכבותיהם וישוטטו ענפיהם בעולם, וכיוונה שבאותו הזמן יאספו בני האדם אל בתיהם, וישכבו במטותיהם ישנים ונחים עד הבקר, שאז ניטל ההתפשטות והשליטה מן הכחות ההם ומכל ענפיהם, ויחזרו בני האדם ויצאו לעבודתם עדי ערב... ואולם כל הענינים האלה, בכל גבוליהם ושעוריהם, משתרשים בשרשי יסודות ההנהגה, כפי הבחנות ההשפעות שנשפעות לברואים מכל מדרגותיהם. וצריך שתדע, שאף על פי שעל דרך כלל נאמר שהלילה הוא זמן שליטת הכחות האלה, הנה באמת אין זה אלא בחצי הלילה הראשונה, אך בחצות הלילה, נשפעת הארה ורצון מלפניו בכל העולמות, וניטלת השליטה מכחות הרע, וענפיהם נגרשים ממקום הישוב. ומתחלה ההארה של היום להתעורר, אז מאיר היום ונמשכת ההשפעה הראויה, ומתחדשת בה כל המציאות.

ואמנם ענין השליטה הזאת ששולטים כחות האלה בלילה וגרושם שנגרשים ביום, הנה הוא דבר מחוקק בטבע העולם וסדריו, זולת השליטה וההכנעה שמגעת להם במעשה האדם... והנה שם האדון ב"ה שתי מציאויות חזקים האור והחושך, שהם נמשכים מבחינת ההארה וההעלם שבארנו בחלק ראשון, ונתן להם חלק בזמן, והיינו היום והלילה, ואחריהם נמשכים שליטות כחות הטומאה שזכרנו וגרושם, והכל הזמנה לתולדות המעשים וכמו שכתבנו.

ואמנם בהנתן שליטה זאת אל כחות הרע האלה, והפשטם בעולם, נמצא חשכו של עולם מתרבה ומתחזק, והאדם גם הוא בהיותו שוכב על מטתו גם עליו מתפשט התפשטות מן הטומאה המשוטטת בשיעור שינתן לה, כפי השייכות אשר לה בגופו של האדם מצד חומריות ויצר הרע שבו. ונוסף על זה שכבר הוכן בסדרי ההנהגה שבהיות האדם ישן, חלקי נשמתו העליונים מסתלקים ממנו... ונמצא שאז מתגבר יותר בגופו החושך, בהעדר אור הנשמה שמזכך אותו, על כן נמצא שם בית כניסה יותר אל הטומאה לשרות עליו, והוא ענין רוח הרעה שפירשו חז"ל ששורה על הידים, וזה הגבול שהגבילה לה החכמה העליונה מה שתשרה על האדם שהוא הנאות לפי מצבו בעולם, לא פחות ולא יותר... (דרך ה' חלק ד פרק ו א וב)

כלי יקר:

מדו בד - שבלילה זמן הרהור, שעל ידי זה בא לגלוי עריות של הוצאת שכבת זרע, והיא גם שפיכות דמים, ולכן הזכיר כאן כתונת המכפרת על שפיכות דמים ומכנסים המכפרים על גלוי עריות, והעולה מכפרת על הרהור שניהם... (ויקרא ו ג)

הגר"א:

בנשף - תחלת הלילה, שנשף היום, באישון - באמצע הלילה שאינו רואה איש, אפלה - קודם היום שהחושך מחושך, והענין שהעולם הזה לילה, והתורה מאירה העולם הזה, והם ד' תורות פרד"ס, וכשיפסוק מללמוד שוכח קודם הסודות, ובסוף הפשט, עד שהוא בחושך. (משלי ז ט)

תניא:

...ושלומד הרבה שעות רצופות, יש לו להתבונן בהכנה זו הנ"ל בכל שעה ושעה על כל פנים, כי בכל שעה ושעה היא המשכה אחרת מעולמות עליונים להחיות התחתונים, והמשכת החיות שבשעה שלפניה חוזרת למקורה עם כל התורה והמעשים טובים של התחתונים, כי בכל שעה שולט אחד מי"ב צירופי שם הוי"ה ב"ה בי"ב שעות של היום, וצירופי שם אדנ"י בלילה, כנודע... (ליקוטי אמרים פרק מא)

מלבי"ם:

...כי הנה מה שכתוב כל הלילה, מפורש במקומות הרבה כפשוטו שהוא עד הבקר... ולפעמים פירושו מקצת הלילה... (ויקרא ו ב, וראה שם עוד)

יום - מה שיראו בני אדם ביום יוציאו דעת אלקים, ולילה - בלילה ישכילו שהוא זמן מחשבה. (תהלים יט ג)

רש"ר הירש:

לילה - בו בלולים ומטושטשים הגבולות. (בראשית א ה)

כל הלילה - כפי שנבואת משה רבינו ע"ה היתה רק ביום, במצב של עירנות ופקחות, כן ההתקרבות של האדם אל ה' הוא בהכרה רצונית ומפוקחת, ולא בלילה שהוא זמן הבלילה, בזמן בו האדם שוקע לחוג תלות פיסית. בלילה מרגיש העובד כוכבים את כל אליליו הכופים אותו כמו את שאר היצרים, והיום בו קם האדם לרדות תחתיו את כל העולם הפיסי, בו לדעת העובד כוכבים היא תקופת מלחמת האדם באליליו. לדעת היהדות עומד האדם דוקא ביום, במחשבתו הבהירה ומתוך פעילות כובשת-עולם בקרבת ה', יצירותיו הבחיריות הן מתנת ה', ובמילוי תפקידיו ובפעלתנותו ממלא האדם את רצון ה', לכן עבודת המקדש דוקא ביום, ולכן במקדש הלילה הולך אחר היום... (ויקרא ו ב)

שפת אמת:

איתא במדרש וישלח, חדשים לבקרים רבה אמונתך, ממה שאתה מחדשנו בכל בקר אנו יודעין שאמונתך רבה לתחיית המתים, וממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלינו כמו שבכל יום נעשין בריה חדשה, וכל סדר הלילה הוא בשביל זה ההתחדשות, כן כל גלות כדי להביא התחדשות, כמו שכתוב לעיל בפרשת ויצא על פסוק ואומר אך חושך וכו', ולילה אור בעדני, גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר, פירוש כי גם בלילה יש אור רק שהוא בדרך נסתר, אור הבא מתוך החושך, ובגלות יון שנקרא חושך והיה הכנה להתחדשות אור בעדנו, ולכן נקרא חנוכה על התחדשות שנעשה אחר זה... (חנוכה תרנ"ח)

במדרש יום ליום יביע אומר ולילה ללילה וכו', היום לוה מן הלילה וכו' פירוש כי כח ע' מאמרות מתפשטין ממדרגה למדרגה, ואלה הימים ההארות שעשה הקב"ה להיות כל כך מדרגות, כדי שיהיה ביכולת לקבל ההארה גם בעולם הזה, והנה בעולם הזה שהחיצוניות מתנגדת לקדושה, אף על פי כן על ידי התגברות האדם לדחות הרע, על ידי זה עצמו מתגלה הקדושה, כי מ"ט פנים טהור, יש נגדן מ"ט פנים טמא, ואלה הכחות שבאין על ידי התגברות הנ"ל, נקראים לילות יחוה דעת, שעל ידם מתברר האמת ומתיישרים האורחות עקלקלות, אף על פי כן נאמר כי היום לוה מן הלילה, כי עוד גדלו מעלות הלילות מעל הימים כנ"ל... (אמור תרל"ז)

שם משמואל:

ולפי האמור יובן מה שהירידה לים היתה בלילה, ובשחרית אמרו השירה, כברש"י, דבודאי לא היה זה במקרה... דהנה בפרקי היכלות חיה אחת יש ברקיע שביום אות אמת במצחה, והכל יודעין שהוא יום, ובלילה אות אמונה במצחה, והכל יודעין שהוא לילה. ויש לפרש, דכמו בגשמיות לילה הוא זמן שינה, וכל חיות האדם ומרוצת הדם מתקבצים לתוך הלב, ויום הוא זמן התגלות הנעלם... ועל כן בלילה שהוא זמן אסיפתם וקיבוצם של כחות הנפש לתוך הלב בלתי מתגלה בדבור פה גורם רננה, אך ביום שהוא זמן התגלות מתגלה נמי האהבה העצורה בלב, וזוהי שמחה בצפרא, ועל כן כמו למטה כן למעלה, בלילה שהוא זמן אסיפה והעלם שורה בחינת אמונה, וביום שהוא זמן התגלות אורות בחינת אמת, ולפי דרכנו הנ"ל הוא כמעין הנובע חדשים לבקרים... ולפי האמור יתבאר שהירידה לים, שהיא בחינת אמונה, היתה בלילה, אבל השירה ובכללה הערכת הלב לשירה כמעין הנובע שהיא בחינת אמת היתה ביום... (שמות בשלח תרע"ח)

ונראה להסביר הדברים, כי כל מהות הסט"א היא מפאת הצמצום וההסתר, כי באמת אין עוד מלבדו, על כן זמנם להתפשט אינו אלא בלילה, זמן חושך ואפילה והסתר, כי כמו בגשמיות, שאז זמן חושך, כן הוא ברוחניות, ובזוהר הקדוש שאז תרעין סתימין, ועל כן בזמן מנחה, אף שאז זמן שעתא דדינא, מכל מקום אין לסט"א כח להתפשט באשר עדיין היום מאיר.

ויש לומר שלזה רמזו חז"ל (ברכות ט') בזמן קריאת שמע, משיכיר בין תכלת לכרתי, היינו דלכל הפכים צריך להיות ממוצע, וכן לזמן יום ולילה, שהם זמנים מתחלפים, צריכין לממוצע, והוא זמן מעלות השחר עד הנץ החמה, שאז נעשה יום ברור... ועל כן בערב שאז זמן שליטתם והתפשטותם של כחות חיצוניים בעלמא צריכין שמירה שלא יתפשטו יותר מכפי הרשות שניתנה להם, כמו שצריכין בלילה שמירה בגשמיות מפני הגנבים, והשמירה היא על ידי המשפטים, שישראל שומרי משפט שלא יכנס איש בגבול שאינו שלו, מתעורר לעומתם גם למעלה מדת המשפט שלא יתפשטו כחות החיצוניים יותר מכפי הרשות הניתנת להם, כי כיון שניתנה רשות למשחית כנ"ל, ועל ידי המשפטים מתקנין זה, וזהו הפירוש שבבוקר ניתנה תורה, שהתורה נקראת תורת חסד, ובמה שישראל עוסקין בתורה מעוררין מדת חסד בעולם, ובערב ניתנו המשפטים לעורר מדת משפט בעולם, ומשפט דאיהו רחמי, כבזוהר הקדוש... שזהו ענין רחמי שלא יתפשטו כחות הרע יותר מדי, ובמה שישראל שומרי משפט מעוררין מדת המשפט... (משפטים תרע"ג)

מכל הלין נראה, שגם אהרן טעה בהאי חושבנא, ולא ידע שיום העליה לא קחשיב, משום שאין לילו עמו, ולכן בכל רגע ורגע חשב שמשה ירד. ואפשר לומר שהטעות נצמחה מזה, כי הנה הלילה הוא הכנה ליום שלאחריו, כסדר בריאתו של עולם, כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר, ובמדרש (בראשית רבה י"ב) מחשבה בלילה ומעשה ביום, שמחשבה היא הכנה למעשה, כן הוא בעבודת האדם, הלילה הוא הכנה ליום, וכענין שאמרו ז"ל (זבחים י"ב) לילה לקדושה ויום להרצאה... היה כל לילה הכנה להיום, ולפי זה היה צריך גם ביום הראשון להיות לילו עמו... ומכאן לימוד לכל איש שסדר היום תלוי בסדר הלילה, ולפי הכנת לילה כן הוא היום, וכמו שהיה המאמר בפי החסידים הראשונים בלשון אשכנז, "אז מען שלאפט גוט, דאווענט מען גוט", אם ישינים טוב, גם מתפללים טוב). (שם תשא תרע"ה)

ר' צדוק:

ולכן המשיל כאן הנסים ללילה נגד מה שבכל מקום אדרבה ממשיל הצרות ללילה, כמו שנאמר (ישעיה כ"א) "שומר מה מלילה". אבל בכל מקום לילה רומז על דבר היוצא מן הסדר הראוי, כי כאשר הולך כפי הסדר המסודר כל דבר ניכר מה הוא ואיה הוא, אבל כאשר יוצא מן הסדר אז אין דבר מבורר וניכר, שהכל נעלם מה הוא ואיך כממשש בחושך וכענין כסהו כלילה, שהלילה הוא כסוי כל הדברים והעלמם... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד עא)

רבינו ירוחם:

הנה לפי כל זה יוצא לנו, שכשנשאל מתי האדם יותר במדרגה, אם ביום או בלילה, הנה לפי כל דברינו הרי פשוט, כי בלילה הוא גדול הרבה יותר, בלילה הנהו בבחינה של קדוש קדוש, וכן הוא האמת, אולם כשנשאל על ענין השכר, זה ודאי כי על עבודה ביום השכר יותר רב מאד, מזה הטעם גופא, כי לפום צערא אגרא (אבות ה' כ"ב), אם רבים החוצצים ומסירים את האדם מעבודתו יתברך... החילוק בין ביום לבין בלילה הוא בזה, כי ביום הוא כדמיון הדורך בבצות וברפש, אשר לא בנקל יוצא מהם, והוא כענין אמרם ז"ל על האבות הקדושים (סנהדרין צ"ו) רצים לפני כסוסים בין בצעי המים... ובלילה הנה זה באיזה בחינה של דרך סלולה, אשר בנקל בלי כל עמל מיוחד הוא בא לתכליתו... (דעת תורה בראשית מקץ עמוד רנג)