לילית

(ראה גם: סטרא אחרא, סמאל, רוחות, שדים, שטן)

זהר:

ויברא אלקים את התנינים הגדולים, אלו הם לויתן ובת זוגו, ואת כל נפש החיה הרומשת, זו היא נפש אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם, ומי היא החיה שהיא רומשת, הוי אומר שהיא לילית... (בראשית תח, ועין שם עוד)

אמר רבי חייא מה שכתוב ואחות תובל קין נעמה, מה משמיענו הכתוב כאן במה שאמר ששמה נעמה, אלא משום שזנו אחריה בני אדם מרוב יופי ונעימות שבה, ואפילו רוחות ושדים זנו אחריה, ועל זה יורה השם נעמה, מלשון נעימות. רבי יצחק אמר אלו בני האלהים עזא ועזאל זנו אחריה, ומשום הפלגה הזו נקראת נעמה. רבי שמעון אומר אמם של שדים היתה, כי היא באה מצד קין, (שממנו יצאו שדים ורוחות), והיא נתמנית עם לילית על מיתת אסכרה של התנוקות. אמר רב אבא, והרי אמר מר שנעמה נתמנית לצחק עם בני אדם בחלומות, אמר לו כן הוא ודאי, כי היא באה ומצחקת עם אנשים, ופעמים היא מולידה מהם רוחות בעולם, ועד עתה עוד היא עומדת בתפקידה לצחק עם אנשים, אבל רבי שמעון אמר שהיא משתתפת עם לילית, והמיתה באה מצד לילית ולא מצד נעמה... אמר ליה רבי אבא, והרי אלו השדים מתים כבני אדם, ולמה אמרת שנעמה עודנה חיה עתה, אמר לו כן הוא, אבל לילית ונעמה ואגרת בת מחלת הבאה מצד, כולן חיות עד שיבער הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ... (בראשית ב תח, ועיין שם עוד)

אלו הן שתי נשים, כי כמו שמקדימות (לטבול לפני הזמן), כי הן מתאחרות אצל הקול של הנחש, עד שמתדבק קול בקול... ואם תאמר מה נוגע לנו אם נאחז קול בקול, אוי שכך נאבדים בני העולם בלא דעת, קול הזה של האשה כשמתערב ומשתתף עם הקול של הנחש, בשעה (שלילית) החייבת והמרשעת יוצאת מתוך האיפה שלה, ומשוטטת בעולם, אם פוגשת באלו שני קולות, קול של הנחש וקול של האשה, והאשה (לילית) מתחממת בהם, והם בה, וכיון שמתחממת נעשה רוח והולכות עמה עד (שהרוח) משוטט ונכנס במעיה של אשה ההיא. וילד הזה שהיא מולידה, כשבאה המרשעת ההיא (לילית) היא פוקדת את הרוח שבא מחבור הרע של קול הנחש הדופק בה, והוא (הרוח) מצחק עם הילד עד שבאה המרשעת ההיא (לילית), כאשה הפוקדת בן של אשה אחרת, ומפטפטת עמו ומצחקת עמו עד שבאה אמו, ופעמים הרבה, שהוא (הרוח) אותו שליח של מרשעת ההיא (לילית) והורג אותו... (משפטים שיח, ועיין שם עוד)

בפנים היכל הזה, עומד ממונה אחר, שממונה האחר הזה מעורר את האדם אחר כך לעורר אותם (את הרוחות, לחזק אותם), כי אחר שמתקן עצמו ומסלסל בשערו, (מעורר אותו) שיטול בידו מראה אחת, ומשים אותה בידו (של האדם, והאדם) מסתכל בו, ורואה צורתו במראה ההיא, ובזה מעורר לרוח ההוא כח אחר שנקרא עסיטר"א, ומכאן יוצאים כל אלו המראים כזבים לבני אדם בחלומם... ואחר כך כשבני אדם נמשכים להסתכל בראיה הזו הנקראת מראה, אז כולם הם בגבהות רוח שלהם, ורוח ההוא שנקרא עסיטר"א מעורר לרוח אחד ממונה שהוא תחת ידו, והוא נכנס בנקב התחתון מכל הנקבים ומעלה משם רוח אחר, שהוא ממונה עם רוח ההוא שנקרא אסכרא, שאמרנו שזה הוא לילית אמם של השדים, וכשהאדם מעורר רוח האחר (על ידי מה שמסתכל במראה), שנקרא עסיטר"א, אז מתחבר עם האדם ונקשר עמו תמיד, ואז בכל ראש חדש וחדש, נתעורר רוח ההוא הרע של המראה עם לילית (שהיא אסכרא), ולפעמים האדם ניזק מהם ונופל על הארץ ואינו יכול לקום... (פקודי תתקיט, ועיין שם עוד)

תא חזי, מנקב של התהום הגדול העליון, נמצאת נוקבא אחת, רוח על כל הרוחות, והעמדנו ששמה לילית, והיא היתה נמצאת בתחלה אצל האדם (שהיתה נוקבא שלו), ובשעה שנברא האדם ונשלם גופו ונזדמנו על הגוף ההוא אלף רוחות מצד שמאל, זה רצה להכנס בו וזה לכנוס בו, ולא היו יכולים, עד שגער בהם הקב"ה... בשעה ההיא ירד ענן אחד ודחה כל אלו הרוחות, ובשעה זו כתוב ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה, והרי העמדנו שהנוקבא (שהיא המלכות), נתעברה מן הדכר (שהוא ז"א), עם נפש ההיא של האדם... וכשקם האדם (אחר שקבל את הנפש חיה), היתה הנוקבא שלו תקועה בצדו, והנשמה הקדושה שבו היתה מתפשטת לצד זה ולצד זה (של הדכר והנוקבא), והיתה דיה לזה ולזה, משום שהיתה כלולה כך (מדכר ונוקבא). אחר כך נסר הקב"ה את האדם ותקן את הנוקבא שלו... כיון שראתה לילית את זה, ברחה, והיא בכרכי הים, ועד עתה היא מוכנה להזיק לבני העולם. וכשעתיד הקב"ה להחריב את רומי הרשעה, ושתהיה חרבה לעולם, תעלה לילית זו מן הים, וישכין אותה בחורבה הזו, משום שהיא חורבן העולם, זה שכתוב אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח.

ובספרי הראשונים אמרו, (שלילית) ברחה מן האדם מקודם לכן, (דהיינו עוד מטרם שנתקנה חוה), ואנו לא למדנו כן, משום כי נוקבא זו (לילית), היתה נמצאת עמו, אבל כל עוד שלא נתקנה נוקבא זו (חוה) עם האדם, היתה (לילית) מזדווגת עמו, וכשזו נתקנה עמו (חוה), היא (לילית) ברחה לים, ועתידה להזיק העולם. הרפואה לזה היא, שבשעה שהאדם מתחבר באשתו (כדי להוליד), יכוון לבו בקדושה של אדונו, ויאמר כך, העטופה בסדין (דהיינו לילית המתעטפת ומיללת תמיד, כי השם לילית הוא מלשון יללה), נזדמנה, המלטי המלטי, לא תכנסי ולא תצאי, לא שלך ולא מחלקתך, שובי שובי, הים סוער, גליו קוראים לך, בחלק הקדוש אני אחוז, בקדושת המלך נתעטפתי... (ויקרא שטז, ועיין שם עוד)

ותובל קין זה הוציא כלי הריגה לעולם, ונעמה זו היתה מתרגזת ברגשיה, ונתדבקת בצד שלה, ועד עתה היא עומדת ושוכנת בין שאון הים הגדול, ויוצאת ומצחקת בבני אדם, ומתחממת מהם בחלום באותה התשוקה של האדם, ומתדבקת בו, היא לוקחת ממנו התשוקה, היא מתעברת ומוציאה מינים אחרים לעולם (שדים). ואלו הבנים שהיא מולידה מבני אדם נמצאים (נראים בחלום) כנגד הנקבות מבני אדם, ומתעברות מהם ומולידות רוחות, וכולם הולכים ללילית הראשונה והיא מגדלת אותם, והיא יוצאת לעולם ומבקשת ילדים, ורואה ילדי בני אדם ומתדבקת בהם להרג אותם... משום זה התורה מזהירה לבני אדם והתקדשתם והייתם קדושים, ודאי אם האדם הוא קדוש אינו מפחד ממנה (מלילית), כי אז הקב"ה מזמין אלו ג' מלאכים הקדושים שאמרנו, ושומרים אותו הילד והיא אינה יכולה להזיק אותו, זה שאמר לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך.

כי אם בן אדם אינו נמצא קדוש, ומושך רוח מצד הטומאה, אז היא (הלילית) באה ומצחקת עם אותו הילד, ואם הורגת אותו היא מתדבקת ברוח ההוא (שם הילד), ואינה סרה ממנו לעולם. ואם תאמר אלו האחרים (שלא נמשך להם רוח צד הטומאה) שהורגת אותם ומזדמנים לפניה אלו שלשה (הרוחות) הקדושים, ולוקחים ממנו אותו הרוח, הרי לא נמצאו בצד הטומאה, ולמה שולטת להרג אותם, אלא זה הוא כשאדם לא נתקדש, אבל לא נתכוון להטמא ולא נטמא, משום זה יכלה לשלט בגוף, אבל לא ברוח, (כי הרוח מובא לפני הקב"ה). ולפעמים נמצא, שנעמה יוצאת לעולם להתחמם מבני אדם, ואדם נמצא בקשר התשוקה עמה, ומקיץ משנתו ומתאחד עם אשתו ושוכב עמה, והרצון שלו (עודנו) בתשוקה ההיא שהיתה לו בחלומו, אז אותו בן שמוליד בא מצד נעמה, כי זה נמצא בתשוקה שלה. וכשלילית יוצאת ורואה אותו היא יודעת הדבר, והיא נקשרת בו ומגדלת אותו כשאר האחרים בניה של נעמה, ונמצאת עמו ימים רבים ואינה הורגת אותו (להיותו מהצד שלה)

זה הוא אדם, שבכל (חידוש) לבנה ולבנה נפגם, ואינה מתיאשת ממנו לעולם, כי כשמתחדשת כל לבנה ולבנה בעולם, (דהיינו בראש חדש), יוצאת לילית ופוקדת כל (הילדים) שהיא מגדלת ומצחקת בהם, ואז האיש ההוא פגום בעת ההיא. אשרי הם הצדיקים שמתקדשים בקדושת המלך, עליהם כתוב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. (אחרי שסב, ועיין שם עוד)

...ולא כשפחה הרעה לילית, שהיא חצופה, שאין לה ענוה, ואין לה בשת פנים, היא האם של ערב רב. ומשום זה אמר שלמה אשת חיל עטרת בעלה (שהיא השכינה), וכרקב בעצמותיו מבישה (היא השפחה לילית), כי השכינה היא המלכה, השפחה היא לילית, שאין לה ענוה ולא בושת פנים מן הקב"ה, וכן הם בניה, שהם ערב רב, והקב"ה עתיד להעביר אותה ואת בניה מן העולם, שהם ממזרים... (פנחס רעיא מהימנא שכז)

...גבירתה היא גן, השפחה היא אשפה מטונפת מצד ערב רב, האשפה מעורבת בגן, כדי לגדל זרעים מצד עץ הדעת טוב ורע, מצד עבודה זרה נקראת (השפחה) שבתאי לילית אשפה מטונפת, משום שהיא צואה מעורבת בכל מיני טינוף שרצים שזורקים בה כלבים מתים וחמורים מתים, בני עשו וישמעאל קבורים בה... (תצא קכג, ועיין שם עוד)

כי לילית היא מרה שחורה, צמאון שאין בו מים, כי היא בור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. והערב רב הם נחשים ועקרבים שלה, ויוסף (שהשליכוהו) לבור הזה, רומז לישראל שהם בגלות שלה, בבור ההוא. ומי שמכבד את השבת ימלט ממנה, וחוטא ילכד בה, היינו חוטא המחלל שבת ילכד בה, כי היא חילול שבת ודאי, דהיינו חללה זונה, וכל השומר אות שבת או אות ברית מלחלל אותו נקרא צדיק על ידי זה, וניצל ממנה... (זהר חדש יתרו קמא)

תלמוד בבלי:

תניא נמי הכי, אמר רבי יוסי מעשה בסימוני באחת שהפילה דמות לילית, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו ולד הוא, אלא שיש לו כנפים... (נדה כד ב)

ילקוט ראובני:

הספירה העשירית נקראת לילית, והרמב"ן ז"ל כתב בספרי קבלה שמצא במסורת הזקן רבינו אלחנן ז"ל כי כל פמליות שלמעלה היא מעוררת מדנים וקנאה ושנאה והיא מכוונת עד הספירה הידועה לחכמי ישראל ובבואה מעוררת עמה קטרוגים, ואם אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא היה רוצה לחרחר ריב ומצה ומדון באף וחמה ביד מה... והיא מיללת יללה עצומה, וכי היא יללת באביר הצאן והיא יללת בקול יללה בליל שמורים הוא לה', וכל זה סוד נעלם... (וישלח , ועיין שם עוד)

לילית בגימטריא ת"פ, שת"פ קליפות יש לה, וכל זמן שהיו ישראל במצרים היה להם שליטה, עד שבא שלמה לאחר ת"פ שנה ובנה בית המקדש, אז לא היה להם שליטה, וזהו ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את הת"ף בידה, כתיב הת"ף חסר ו', לרמז לת"ף קליפות, וזהו סוד הללוהו בת"ף ומחול וגו'. (בשלח)

...במלת ועתה נרמזים חיילות של לילית, שהם כמנין ועתה, שהא תפ"א, ומלת תש"א גימטריא סמא"ל הרשע, ובהיפך אתוון אש"ת, שהיא אשת זנונים, לכן אתמר וימירו כבודם בתבנית שו"ר, גימטריא א"שת זנונים, לכן נאמר וישמע משה את קול העם ברע"ה, שהיא לילית, שהיא אשה רעה צרעת לבעלה... לכן הוצרכו ליתן שקלי"ם שהיא רפואה על חיילותיה שעולים כמנין שקלי"ם, שהוא בגימטריא לילית, ולכן פתח בפרשת שקלים כי תש"א, נרמז בו זכר ונקבה, הפך אתוון אש"ת. (כי תשא)

אבן עזרא:

לילית - העוף שיעוף בלילה. (ישעיה לד יד)

של"ה:

ודע כי יש ב' זונות, א' לילית הזונה הנזכרת, הב' היא מחלת, ולילית ממונה על יללות, ומחלת על תוף ומחול ושמחה של הוללות וסכלות מצד הטומאה, והיא סוד יפת תואר כאשר נבאר לקמן אי"ה, ולא התירה התורה אלא כנגד יצר הרע, ואחר כך צריך לנוולה, ובכתה את אביה, וזהו הכנעת מחלת... 

גם התפלה היא כובשת מלחמות רבות, דהיינו הקליפות והשטנים אשר הם מלאים בכל אויר העולם, ולא תוכל התפלה לעלות אם לא כשמחתכין את אלו בפסוקי דזמרא... ואקדים לך מה שכתב בספר קול בוכים בפסוק נשים בציון עינו, איתא בזוהר הם שתי אישות הזימה, הלא המה לילית ומחלת בת ישמעאל, וכתבו המקובלים שלילית הולכים אתה ת"פ כתות של מלאכי חבלה, כמנין לילית, והיא הולכת ומיללת וכולן עונות אחריה, וכן מחלת הולכים עמה תע"ה כתות כמנין מחלת, וכולן מחוללות בחלילים, אלו מייללים כשמה לילית, ואלו מחללים במחולות כשמה מחלת, והנשים הללו אינן פוגעות אלו באלו לעולם, הגם כי מלחמה עצומה ביניהם, זולתי ביום הכפורים פוגעות אלו באלו ומתקוטטות יחד, ובין דין לדין עולה תפלתן של ישראל בלי קטרוג. והנה כשהאדם חוטא אומרים לנשים הללו, נשים שאננות קומנה, כלומר אתנה נשים למה תהיו שאננות קומו והחריבו את העולם, וזה "ונשים משלו בו"... (תורה שבכתב תצא, ועיין שם עוד)