(ראה גם בית המקדש-לעתיד לבא)
וישיבני אל פתח הבית, והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי פני הבית קדים, והמים יורדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגד למזבח. ויוציאני דרך שער צפונה, ויסבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים, והנה מים מפכים מן הכתף הימנית. בצאת האיש קדים וקו בידו, וימד אלף באמה, ויעברני במים מי אפסים. וימד אלף ויעברני במים מים ברכים, וימד אלף ויעברני מי מתנים. וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבר כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר. ויאמר אלי הראית בן אדם, ויולכני ויושבני על שפת הנחל. בשובני והנה אל שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה. ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה, ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים. והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד, כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבא שמה הנחל. והיה ועמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגלים משטוח לחרמים יהיו, למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד... ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עליהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה. (יחזקאל מז א)
ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה. (זכריה יג א)
כתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וגו', תני מבית קדשי קדשים עד הפרוכת כקרני סילי וכיליי, מן פרוכת עד מזבח הזהב כקרני חגבים, ממזבח הזהב עד עזרות כחוט של שתי, מן העזרות עד מפתן הבית כחוט של ערב, מיכן ואילך כמפי הפך. כתיב והנה מים מפכים מן הכתף הימנית בצאת האיש קדים וקו בידו, וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים, עד קרסולה, וימד אלף ויעבירנו במים מי ברכים, עד ברכייה, וימד אלף ויעבירני מי מתנים, עד מתנייא, מכאן ואילך וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור אפילו לבירנין גדולה אינה יכולה לעבור בו, מאי טעמא, וצי אדיר לא יעברנו, מפני מה, כי גאו המים מי שחו. מהו מי שחו, מלשוט... כתיב ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד וליושבי ירושלים לנדה ולחטאת, מכאן ואילך מי תערובות הם, כשרים לנדה ופסולים למי חטאת. אמר רבי אלעזר (רבי מאיר אומר) מבית דוד ועד יושבי ירושלים כשרים לנידה ולחטאת, מכאן ואילך מי קטפריסות הן, פסולין לנדה ולחטאת. כתיב ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה, זה ים של סמכו, וירדו אל הערבה, זה ים של טבריא, ובאו הימה זה ים המלח, אל הימה המוצאים זה הים הגדול, ולמה נקרא שמו מוצאים, כנגד שתי פעמים שיצא, אחד בדור אנוש ואחד בדור הפלגה... ניחא ימא רבא וימא דמילחא בשביל למיתקן, ימא דטבריא ימא דסמכו לרבות דגתם, דכתיב ביה למינה תהיה דגתם, למיני מינים תהיה דגתם... וירפאו המים בצאתיו וגבאיו ולא ירפאו למלח ניתנו. כתיב ונרפאו המים, ואת אמרת ולא ירפאו המים, מקום הוא ושמו ולא ירפאו. כתיב ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עליהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר, תני אמר רבי יהודה לפי שבעולם הזה תבואה עושה לששה חדשים, ואילן עושה לשנים עשר חודש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד ואילן עושה לשני חדשים... ועלהו לתרופה, רבי יוחנן אמר תרפיה מציץ עליה ותרף מזונה, רב ושמואל חד אמר להתיר פה שלמעלן, וחד אמר להתיר פה שלמטן, רבי חנינה ורבי יהושע בן לוי, חד אמר להתיר פה עקרות, וחד אמר להתיר פה אלמים. (שקלים יז א)
ראה עוד לעתיד-לבא, סנהדרין ק א.
...רבי פנחס אומר, מי הבאר עתידין לעלות מתחת מפתן הבית ונובעין ומפרין ויוצאין ונעשין לי"ב נחלים נגד י"ב שבטים, שנאמר (יחזקאל מ"ז) וישיבני אל פתח הבית והנה מים יוצאין מתחת מפתן הבית וגו' הימנית מנגד למזבח, ג' כלפי הדרום לעבור בהם עד השוקים, וג' כלפי המערב לעבור בהם עד הברכים, שנאמר (שם) בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף ויעבירני במים מים ברכים, וג' כלפי הצפון לעבור בהם עד מתנים, שנאמר (שם) וימד אלף ויעבירני מי מתנים, וג' כלפי המזרח לעבור בהם עד צואר, שנאמר (שם) וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים, שהצואר אפס לגוף. ומתגאין למעלה מהנחל עד שלא יכול אדם לעבור כי גאו המים מי שחו, ומהן נמשכים וירדו אל הערבה, שנאמר (שם) וירדו על הערבה. וכל שדה וכרם שאינן עושין פירות, משקין אותם באותם המים והם עושין פירות, שנאמר והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ, ונכנסין אל ים המלח ומכסין אותו, שנאמר ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה, והיו מזדווגין כל מין דגים אל הים הגדול, שנאמר (שם) למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד, והם נמתקים ועולין בנחל עד ירושלים, ושם הם נאחזין במכמרותיהם, שנאמר (שם) ועמדו והיה עמדו עליו דויגים, יעמדו כתיב, מעין גדי ועד עין עגלים משטוח לחרמים, ושם היו נצמחין על שפת הנחל כל מין עץ אילן עושה פרי למינו, שנאמר (שם) ועל הנחל יעלה על שפתו, וכל חדש וחדש יהיו מבכרין פריותיהן, שנאמר (שם) לחדשיו יבכר, אלו נאכלין ואלו עולין, שנאמר (שם) מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה, וכל אדם שהוא חולה רוחץ באותן המים ומתרפא, שנאמר אל כל אשר יבא שם נחלים, וכל אדם שיש בו מכה לוקח מעליהן ומתרפא, שנאמר (שם) והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה, והיה פריו למאכל, אמר רבי יוחנן לתרופה מצוצין עליה ושרף מזונה. (פרק נא)
...ושלשה כלפי מזרח לעבור בהם עד הצואר, שהצואר אפס לגוף, שנאמר במים מי אפסים, ויורדים לנחל קדרון ומתגאין למעלה למעלה נחל אשר לא יוכל אדם לעבור, שנאמר כי גאו המים מי שחו. ומהם נמשכים ויורדים על ערבות יריחו, שנאמר וירדו אל הערבה, וכל שדה וכרם שאינה עושה פירות, משקה אותם והם עושים, שנאמר כי באו שמה המים האלה. נכנסין לים והם מוציאים אותם, שנאמר ובאו הימה וגו', ונרפאו המים, וכל אדם שהוא חולה או מוכה שחין רוחץ מן המים ומתרפא, שנאמר ועלהו לתרופה. וימד אלף אמה ויעבירני מי מתנים, מכאן שמותר לעבור על מתנים, מכאן ואילך עד אשר לא יעבור, יכול יעבור בשוחי, תלמוד לומר כי גאו המים מי שחו, מהו מי שחו, שייטא, יכול יעבירנו בבורני קטנה, תלמוד לומר וצי אדיר לא יעברנו... (יחזקאל פרק מז, שפג)
מקור נפתח - אולפן אורייתא גלי כמבוע, ולחטאת - ואשבוק לחוביהון כמא דמדכן במי אדיותא... (זכריה יג א)
וישיבני - לחצר הפנימית. והמים יורדים - מתחת המפתן שבאמצע המזרח, ומצדדים לצד ימין, ויוצאים מעזרה בדרום מזרח. וביומא משום רב הונא צפוראה, מעין היוצא מקדש הקדשים כקרני חגבים, בפתח ההיכל נעשה כחוט של שתי, בפתח האולם כחוט של ערב, ובפתח העזרה כפי פך קטן. וזה שאמר מפכים. (יחזקאל מז א)
בשובני - שתוך שהוליכני והשיבני צמחו על שפתו עצים רבים. הקדמונה - המזרחית. תוספתא סוכה: המים יוצאים לימה של טבריה ושל סדום ולים הגדול לרפאותם שלא יהיו מלוחים. הערבה - ימה של טבריה, הימה - של סדום, הימה המוצאים - ימה של אוקינוס המוצא מן הישוב להקיף העולם.. (שם שם ז וח)
אל כל אשר יבא - הנחל יתחלק וימתק כל מים שיבא לתוכם, ודגתם תשרץ. (שם שם ט)
לחדשיו יבכר - מדי חודש יבשלו העצים פרי לתרופה - להתיר פה אלמים ועקרות. (שם שם יא)
מתחת מפתן - כברש"י, ועד שמגיעים לפתח בית דוד הם נחל גדול. הראית - איך גדל הנחל, כן תגדל טובת ישראל. (שם שם א וה)
הגלילה - שם מחוז, אולי יעשה הנחל ב' חלקים אחד למזרח ואחד למערב, וכבזכריה י"ד, חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון. (שם שם ח)
לבית דוד - אמרו חז"ל כיון שהגיעו המים לפתח בית דוד נעשים נחל גדול. ולאדוני אבי כפשוטו, שרק אז יהיו מים חיים בתוך העיר, ולא היה כן קודם. (זכריה יג א)
והנה מים - יש לפרש כפשוטו, כברש"י ורס"ג, שתמיד היה מחסור מים בירושלים, ובעת הגאולה ברכה, וישתנה טבע הארץ לטוב. וגם רומז שמירושלים יצא דבר ה'. מתחת מפתן - השער הדרומי הסגור תמיד, ונוטים לצד המזרח, שבסבת עבודת המזבח שהוא שם הברכה והשפע, או שהמים רמז לדביקות האלקית שתצא מהמקדש. (יחזקאל מז א)
עץ רב - ובין בני ישראל וארץ ישראל שהיו חרבים ירפאו, ויהיה בעצמם הפלא שיניבו כל חודש ופרים טוב, אף על פי שהפירות מזיקים לאדם לרוב לחותם. אל הגלילה - והמים ההם ירפאו כל אדם. (שם שם ז וח)
המים האלו רומזים על ידיעת ה' וחכמת המציאות שיחזקו בישראל על ידי מלך המשיח, ומשם יתפשטו על כל גלילות הגוים... (שם שם יא, וראה שם עוד באורך)
ובפרק חלק, יתיב ר' ירמיה קמיה דר' זירא וקאמר עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים... ביאור ענין זה לפי מעלתו העליונה שיהיה בית המקדש דבק בעולם העליון הנסתר שממנו הושפע ומשתלשל המציאות, לפיכך יוצא מן הקדש הפנימי השפע הוא הנחל שיוצא מן המקום העליון, ומורה על הברכה העליונה בלי קץ... (נצח ישראל פרק נב)
מלבד הנס שיצאו מים רבים מירושלים כבזכריה, רומז על הדעת והאמונה. ולא יצאו מצד צפון מקום החטאת והאשם, זאת אומרת היראה וסור מרע, אלא מצד דרום, הימין בו מקריבים שלמים וזבחי רצון. ד' מדידות הנחל יורו על פי מהר"י אברבנאל על ד' השגות, עולם ההויה וההפסד שהוא הבל, עולם הגלגלים בעלי תנועה, עולם המלאכים שכוחם במתנם, והשגות אלוקות, שלא יכלו לעבר בו. ולדעתי יורה על ד' מדרגות האומות מן המאמינים עד ישראל, שכולם ישקדו על דלתות בית המקדש. (שם שם ג)
אל הגלילה - הנמשל הוא שאדום וישמעאל יושבי המערב והמזרח יכירו את ה', יעמדו דייגים - נביאים רבים, ויעלו ברשתם הנפשות שהיו במדרגות דגים, רוצה לומר הפחותים. (שם שם ח וט)
לחדשיו יבכר - כי ה' יחדש עליהם מעשה בראשית, ובכל חידוש לבנה תריק עליהם. לתרופה - והעושר לא ידיחם, וברז"ל להתיר פה אלמים ועקרות, היינו לתקן ברית הלשון והמעור שישאו פרי הלולים. (שם שם יב)