(ראה גם: לויתן, משיח-ימות, סעודה, עולם הבא, שור הבר)
אמר רבי יהודה לרבי חייא, הא דתנינן דעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעתיד לבא, מאי היא, אמר ליה עד לא אזלית קמי אינון מלאכיו קדישין מארי מתניתין, הכי שמיע לי, כיון דשמעית הא דאמר רבי אלעזר אתישבא בלבאי, דאמר רבי אלעזר סעודת הצדיקים לעתיד לבא, כהאי דכתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. ודא הוא דתנן ניזונין, ואמר רבי אלעזר באתר חד תנינן נהנין, ובאתר אחרא תנינן נזונין, מאי בין האי להאי, אלא הכי אמר אבוי, הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו, שלא ישיגו כל כך, אבל הצדיקים שזכו נזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתיה אלא זו, וזו היא הסעודה והאכילה. ומנא לן הא, ממשה, דכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה. מאי טעמא לחם לא אכל ומים לא שתה, מפני שהיה נזון מסעודה אחרת, מאותו זיו של מעלה, וכהאי גוונא סעודתן של צדיקים לעתיד לבא.
אמר רבי יהודה סעודת הצדיקים לעתיד לבא, לשמוח בשמחתו, הדא הוא דכתיב ישמעו ענוים וישמחו, רב הונא אמר מהכא, וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו, אמר רבי יצחק האי והאי איתא לעתיד לבא, ותאנא אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, אלו דברים עתיקים שלא נתגלו לאדם מיום שנברא העולם, ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבא, וזו היא השתיה והאכילה, ודאי דא היא.
אמר רבי יהודה ברבי שלום אם כן מהו לויתן ומהו השור, דכתיב כי בול הרים ישאו לו. אמר רבי יוסי, והא כתיב בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון, והרג את התנין אשר בים, הא הכא תלתא, אלא רמז הוא, דקא רמז על מלכוותא, אמר רבי תנחום לית למימר על מה דאמרו רבנן, ודאי כך היא, אמר רבי יצחק, אנא הוינא קמיה דרבי יהושע ושאילנא האי מלה, אמרנא האי סעודתא דצדיקיא לעתיד לבא, אי כך הוא לא אתיישבא בלבאי, דהא אמר רבי אלעזר סעודת הצדיקים לעתיד לבא כהאי גוונא, דכתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. אמר רבי יהושע שפיר קאמר רבי אלעזר, וכך הוא. עוד אמר רבי יהושע האי מהימנותא, דאמרו רבנן לרובא דעלמא דזמינין אינון בהאי סעודתא דלויתן, ההוא יתור תורא ולמשתי חמרא טב, דאתנטר מכד אתברי עלמא, קרא אשכחו ודרשו, דכתיב ואכלתם לחמכם לשובע, דאמר רבי זירא כל מיני פיתוי פתה הקב"ה לישראל להחזירם למוטב, ודא הוא יתיר מכלהון, דאמר להו ואכלתם לחמכם לשובע, ובקללות ואכלתם ולא תשבעו, ודא קשיא להו מכלהו... חמו רבנן דגלותא אתמשך, אסתמכו על קראי דאורייתא ואמרו דזמינין למיכל ולמחדי בסעודתא רבה, דזמין קודשא בריך הוא למעבד להו, ועל דא רובא דעלמא סבלו גלותא בגין ההיא סעודתא. אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה אלא לקיים אותה, שהסעודה היא אכילה ושתיה, כי התורה מעידה עליה, כי אנו כבר יודעים אמונת הצדיקים והשתוקקותם מה היא, כי כתוב נגילה ונשמחה בך, ולא באכילה, וכמו כן נזכירה דודיך מיין, שפירושו יינה של תורה, ואותה הסעודה שהם עתידים בה, יהיה גם לנו חלק ליהנות ממנה, וזו היא חלק השמחה והשחוק, ואלה תולדות יצחק, שיצחקו הצדיקים לעתיד לבא, אברהם הוליד את יצחק, זכות הנשמה מוליד השחוק הזה והשמחה בעולם. (תולדות מא והלאה)
דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרב וזימנין אמר לה משמיה דרב אשי, מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם כוס של ברכה לברך, ואמר להן איני מברך, שיצא ממני ישמעאל, אומר לו ליצחק טול וברך, אומר להן איני מברך שיצא ממני עשו, אומר לו ליעקב טול וברך, אומר להם איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאסרן עלי, אומר לו למשה טול וברך, ואמר להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי, אומר לו ליהושע טול וברך, ואומר להן איני מברך, שלא זכיתי לבן... אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. (פסחים קיט ב)
כי אתא רב דימי אמר רבי יונתן, עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן, שנאמר התמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר העושו יגש חרבו, אמר רבה אמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה, שנאמר ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני, והשאר מחלקין אותו, ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים, שנאמר יחצוהו בין כנענים, ואין כנענים אלא תגרים, שנאמר כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב. ואמר רבה אמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר התמלא בסוכות עורו. זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צלצל, שנאמר ובצלצל דגים ראשו... והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו... (בבא בתרא עה א)
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ועושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך. מאי עין לא ראתה, אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית... (סנהדרין צט א)
אמר רבי יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעולם הזה, זוכה לראותה לעולם הבא, כיצד הם נשחטים, בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים זו שחיטה כשרה היא, ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין, אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא. אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה, זוכה לראותו לעולם הבא... (ויקרא יג ג)
דבר אחר עורי צפון וגו', לעתיד לבא עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בגן עדן, ואין צריכין לא בפלסמון ולא ראשי בשמים, אלא רוח צפון ורוח דרום מכבדות וזוחלות כל בוסמני גן עדן ונותנים ריחם, הדא הוא דכתיב (שיר ד') הפיחי גני, זה כיבוד הגן, יזלו בשמיו, זה זילוף. יבא דודי לגנו, אומרים ישראל לפני הקב"ה, וכי יש בעל הבית שיעשה סעודה לאורחים ולא יהיה מיסב עמהם, יש חתן עושה סעודה למקוראים ולא ישב עמהם, אם רצונך יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, אמר להם הקב"ה, הריני עושה כשם שאתם מבקשים, באותה שעה הקב"ה בא לגן עדן, הדא הוא דכתיב (שם ה') באתי לגני אחותי כלה וגו'... (במדבר יג ג)
כ"ף זה כף שכינה שהוא מכה זו על גבי זו בשמחה רבה בסעודתן של צדיקים לעולם הבא, ועומד ומרקד לפניהם בסעודה, ועל אותה שעה אמר ישעיה ה' רמה ידך וגו', מהו רמה ידך מלמד שעתיד ישעיה לומר לפני הקב"ה בסעודתן של צדיקים שבגן עדן, בשעה שהקב"ה עומד ומרקד לפני הצדיקים, רבון של העולם, רמה ידך בל יבאו רשעים ויראו בטובתן של צדיקים. משיב הקב"ה ואומר, ישעיה בני, יבאו רשעים ויראו בטובתן ובשמחתן וילבשו בושה ויעטו כלימה... (כ, וראה שם עוד)
לעתיד לבא מגלה הקב"ה טעמי תורה לישראל, מפני מה איסור שתי אחיות, מפני מה בשר בחלב, מפני מה בשר חזיר, מפני מה כלאים. לאחר שמגלה להם טעמי תורה אומר להם לצדיקים הכנסו לגן עדן ואכלו סעודה המתוקנת לכם ושתו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. אמרו לפניו רבונו של עולם כלום יש סעודה שאין בעלה שרוי בתוכה... מיד אומר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם עשה עמנו טובה ושב אתנו, באותה שעה שומע הקב"ה לדוד... ושותין בשלשה כוסות מיין עסיס, שנאמר אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני... ומוזגין להם כוס של ברכה, וכוס של ברכה הוי מאתים ועשרים ואחד לוג... רוי"ה בגימטריא הכי הוי... (גן עדן וגיהנם)
מה הקב"ה עושה, מביא בהמות ולויתן, והם עושים מלחמה זה עם זה... מה הקב"ה עושה, נוטל עורו של לויתן ועושה סוכה לצדיקים, דכתיב התמלא בשכות עורו, ובצלצל דגים ראשו, רבי נחמן ורבי הונא ורבי לוי בר שלום, אחד מהם אומר מקיש בצלצלו, ואומר כל מי שעשה מצוות יבא ויטול שכרו ויאכל מראשו, וטעמו כטעם ראש של דג שבים טבריא, וחברו אומר מקיש בצלצלו ואומר כל מי שעשה מצות רגליות יבא ויאכל מראשו, וטועמו כטעם הדג שבים הגדול. מיד הם באים וכרים עליו, שנאמר יכרו עליו חברים, שחבר עצמו במצוות. דבר אחר יכרו עליו חברים, חבורות, יש בעלי מקרא, יש בעלי משנה, יש בעלי גמרא, יש בעלי אגדה, ויש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים, כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה, ושמא תאמר יש ביניהם מריבה, תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים, אל תהי קורא בין אלא כבין כנענים, אלו הפרגמטוטין... כך לעתיד לבא אין ביניהם מריבה, אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבא ויטול שכרו לפי מעשיו. (איוב פרק מ, תתקכז)
הביאני אל בית אמי - לבית המקדש, ותלמדני ליראה את ה', ושם נסעד סעודת לויתן, ויין בראשית ורמוני גן עדן. (שיר ח ב)
...וכן מצינו לעתיד דרשו ז"ל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים, והסעודה ההיא יש לנו להאמין אותה סעודה גופנית ממש, כי המאכלים הם מאכלים זכים מוכנים מששת ימי בראשית, והם לויתן מן הדגים, ומן העופות בר יוכני, ומן הבהמות בהמות בהררי אלף, ואולי יהיו מתולדות האור העליון, כענין המן במדבר, ובתכלית העילוי והדקות יותר, כי שפע החכמה וההשגה לקבל המושכלות תהיה בהם יותר מכל הזמנים כולם. ואחר הסעודות האלה שיהיו בסוף הזמן יתחדש זמן אחר, והוא זמן תחיית המתים, שבו יהיו ניזונים ומתעדנין מזיו השכינה, ושוב אינן חוזרין לעפרן... (כד הקמח חתן על השולחן)
סעודות המתוקנות גופניות ושכליות, אלו ואלו בגוף ובנפש, ויש סעודות שכליות לנפשות הנצבות לבדנה מבלעדי הגוף, ומתענגות בהם בקיום נצחי בעולמות שבהם, כל אחת ואחת לפי מדרגתם. הסעודות הגופניות הן מעותדות להם מבראשית מהמאכלים הדקים, והזכים שנבראו מן האור העליון בסבה אחר סבה, והם לויתן בדגים ובר יוכני בעופות שנבראו ביום חמישי, ונקרא לויתן על שם שהוא מזומן לצדיקים, וכן בהמות בהררי אלף שנבראו ביום ששי עם בריאת האדם וקודם לו. ומעלת המאכלים האלה עצומה מאד לחדד השכל ולזכך הלב, כענין המן שזכו בו דור המדבר שהיה כצפיחית בדבש, והיה מתולדות האור העליון, שכתוב עליו ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש. ואפשר שתהיה מעלתם גדולה על מעלת אוכלי המן, כי כפי שתהיה ההשגה באחרית הימים גדולה ומעולה יותר מכל הזמנים, כי יהיו הלבבות רחבים להכיל ידיעת השי"ת על השלמות כמים לים מכסים, וזה יהיה בזמנו של משיח יותר ויותר מדור המדבר שהיו יוצאים ממצרים מלומדים בעבודה קשה... כי הזמן יהיה הזמן השלם המעולה נמשך לרצון שוכני סנה, מה שאין כן העולם הזה, שאינו נמשך למה שהיה רצונו... (שלחן של ארבע עשר ד, וראה עוד לעתיד לבא-כללי)
אבל הענין הזה שהקב"ה עתיד לעשות סעודה לצדיקים לזרעו של יצחק ביום שיגמול חסד לזרעו של יצחק, שקבלו מדת הדין, והיו בניו של יצחק שמדתו מדת הדין, ועתה יעשה להם חסד, כנגד הדין, שיהיה להם סעודה זאת, רוצה לומר השכר על מה שהגיע להם מן הצרה בגלותם, וקבלת שכר על זה שאוכלים את שכרם שהיו בצרה, נקרא זה סעודה. והסעודה הזאת אינה גשמית, רק קבול השכר נקרא שעושה להם סעודה, כי לשון סעודה אינו רק לשון סעד שהוא החיזוק והקיום שיהיה להם, ולא יקשה לך מה שאמר שנותנין לאברהם כוס לברך וכן לכולם, שאין כל דבר זה גשמי, וזה שאמר אחרי שאכלו ושתו נותנים כוס לאברהם לברך, כלומר בכל סעודה שיברך, וכדכתיב ואכלת ושבעת וברכת, כי מפני הברכה שנתן השי"ת לאדם, יש לו לברך השי"ת אשר מאתו הברכה, ובשביל זה נראה היה כי הוא יתברך מבורך, ומפני כך כפי מה שהיה לאדם בעולם הזה, כך לעתיד יעשה הקב"ה גם כן סעודה לצדיקים שיתן קיום לצדיקים, ויהיה מדריגתם כפי מעלתם שהיה להם בעולם הזה. ומפני כי דוד היה שלם בלי חסרון והוא היה מתברך בשלימות, לכך הוא מברך השי"ת, כי הוא יתברך מבורך בשלימות הגמור בלי חסרון, והיה דבק בו יתברך במה שהוא יתברך מבורך... ואמר אברהם אני איני מברך שיצא ממני ישמעאל, וביאור ענין זה, כי ישמעאל הוא אומה שאין ראוי לה המציאות, ויש בה חסרון, ונמשך מן אברהם מן מעלתו הגדולה החסרון שהגיע לישראל מן ישמעאל, ולא היה דבר זה במקרה, רק כי ראוי אברהם מצד עצמו לצאת ממנו ישמעאל, אף על גב שאברהם יש לו מעלה גדולה, מצטרף חסרון אל מעלתו, כאשר ישמעאל בא ממנו... ומפני כך אין ראוי להיות שיברך אל הממציא הטוב, שהוא מבורך, אשר ממנו הטוב הזה, כי אין לו השלימות בפועל, אין מברך אל השי"ת שהוא יתברך מבורך, כי אין זה מורה על הממציא הברכה שהוא מברך, ויותר מזה לא שהיה לו חסרון שאינו שייך לסעודה, רק החסרון הזה נמשך ממנו היפך הסעודה, כי הסעודה היא טובת ישראל, ומן החסרון נמשך גלות וצרות ישראל כמו שיתבאר, ואין בכל הצדיקים כמו דוד... (נצח ישראל פרק לג)
...ועל זה אמר והכל מתוקן לסעודה, והסעודה הזאת היא השלימות לגמרי, כי האדם כאשר יסעד על ידי הסעודה משלים חסרונו, עד שלא נמצא אצלו חסרון, ולכך אמר והכל מתוקן לסעודה, הוא השלמת העולם עד שיהיה שלם בלא חסרון, ותהיה הסעודה איך שתהיה הכונה בזאת הסעודה, השלמת המציאות עד שיושלם בלא חסרון, וזה בודאי לעולם הבא, שאז היה העולם בשלימות בלא חסרון. וזה פירוש הסעודה הנזכרת כאן. וזה אמרם בפרק ראשון דברכות, מרגלא בפומיה דרב, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן ולא פריה ורביה, ולא קנאה ושנאה, רק צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, שנאמר ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. ורצה לומר, כי האדם בעולם הבא אין צריך להשלמה, לא כמו שהוא בעולם הזה שהאדם צריך לקבל השלמה, אבל יהיה האדם שלם במעלה יותר עליונה, ולכך לא יהיה צריך לאכילה ושתיה להשלים עצמו...
ואמר ונהנין מזיו השכינה, רוצה לומר כי האדם על כל פנים מצד שהוא עלול אי אפשר שיהיה שלם לגמרי מצד עצמו, ועל זה אמר שיושלם האדם על ידי העלה עצמה שיהיו נהנים מזיו השכינה, והוא יתברך יהיה משלים אותם, וזהו שאמר שיהיו נהנים מזיו שכינה... וזהו הסעודה שרמזו עליה כאן שהכל מתוקן לסעודה, ואולי יקשה לך מה שאמרו במסכת בבא בתרא שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שמשמע שיש אכילה ושתיה, בודאי לא קשיא, כי זה יהיה קודם עיקר עולם הבא שתהיה אותה סעודה, אבל לעולם הבא הוא כמו שאמר שיהיו נהנין מזיו שכינה, ומכל מקום כאן לא רמז על אותה סעודה של לויתן, כי אין זה שלימות אחרון לצדיקים, רק סעודת עולם הבא הוא שיהיו נהנים מזיו שכינתו. אמנם בלאו הכי לא קשיא, כי מה שאמרו העולם הבא אין בו אכילה ושתיה, היינו אכילה גופנית, אבל סעודת לויתן אינה אכילה ושתיה גופנית, רק כמו שאמרנו במקומו, כי היא אכילה בלתי גופנית... (דרך חיים ג טז)
וענין הסעודה לעתיד לא תהיה אכילה מהכח המתאוה, אלא מקיימת וסעודת האדם, ונאמר סעודה על הקיום בלבד, וכהחלף המדרגות בין עולם הזה ועולם הבא, כי גם הרוחני שבאדם מקבל קיום ופרנסה. ולויתן בהמות ויין המשומר הם מציאויות ראויות לפי ערך הסעודה. וראה שרבי עקיבא סובר שגם המלאכים אוכלים לחם, כמו שאמר לחם אבירים אכל איש, ורוצה לומר הקיום שהם מקבלים. וכן כשהיה אדם הראשון בגן עדן היתה עמו אכילה. ואלו ב' דברים לויתן ובהמות מציאויות נבדלים מימים אלו, כמו שנבדלים פרות גן עדן מאשר אצלנו, ועל ידי דברים אלו יקנו כל השלמה, שהלויתן בריאה מתייחסת למים, והבהמה מתיחסת לאדם (לארץ?), וזיז שדי באויר השמים, הרי מינים מחולקים ומשלימים הכל. וחילוף מדרגות האכילה, כחילוף מדרגות העולמות, אם כן מובן למה הרג הנקבה, שלא יהיו זוג שלם. ויש לה הכנה למלחמה לצדיקים לעתיד לבא, שכל נקבה מוכנה לזולתה, והיא בכח ולא בפועל. ומזה שאין להם זיווג תדע שאינם מתייחסים לעולם הזה, ולא לעתיד. (גור אריה בראשית א כא)
אמר רבה בר בר חנה וכו', אחר שאמר כי יהיה לצדיקים סעודה מבשרו של לויתן, אמר שיהיה לצדיקים סוכה מעורו של לויתן, והחלוק שיש בין העור ובין הבשר, כל אחד ואחד ענין בפני עצמו, וזה כי אחר כל עצם נמשכים דברים שאינם עצם והדבר אשר ימשך לו נקרא כבודו של הדבר, כי הכבוד הוא מחובר ומצורף אל הדבר כמו שקראו חכמים למלבושי האדם שהם מכסים אליו מכבדותי... ולפיכך העור הזה יש לו מדריגות הכבוד, כמו שאמרנו כי הכבוד אשר הוא ימשך אחר עצם הדבר מצורף אליו לגמרי, והנה חלקו הלויתן לשני דברים, האחד הוא עצמו, והוא שנקרא בשרו, והשני מה שנמשך אחר עצמו והוא נקרא עור, והוא כבודו, וכשם שאמר כי הבשר שהוא עצמו יהיה לצדיקים סעודה בו בקבלת מדריגת הלויתן, והחלק השני שנמשך אחר עצמו והוא עורו שהוא הכבוד יקנו הצדיקים גם כן כבוד, וזה שאמר שיעשה מן העור סוכה לצדיקים, שהסוכה אשר יושב בה היא כבודו... (חידושי אגדות בבא בתרא עה ה)
...והוא קדושת הסעודה דלעתיד מלויתן ושור הבר ויין המשומר, שיזכו על ידי ניצוח וזביחת ג' יצרים דתאוה וכעס וגיאות, ג' דברים המוציאים את האדם מהעולם... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קעד)
מה שאנו אוכלין בשבת בשר ודגים, דהנה עיקר קלקול הנחש היה בתאוה וקנאה, דשורש הסתת הנחש להכניס תאוה ולהרגיש הנאת עצמו, כידוע... וזה עיקר עבודתנו לתקן קלקולו ולהכניס ב' בחינות אלו להקדושה, וכמו שכתוב אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ה' כל היום... וזה ענין בהמות בהררי אלף, והוא שור הבר והלויתן, שמזומן לצדיקים לעתיד לבא כשיבוער היצר הרע, דהם ב' יצרים, דתאוה וכעס, והם בב' בעלי חיים אלו, כדאיתא (ברכות ס"א) דבהמה גם כן אית לה יצר הרע, דהא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא, והיינו יצר הרע דרציחה, והלויתן הוא תאוה, דעיקר גידולו במים, וכדאיתא (בבא בתרא ע"ד) גבי לויתן, ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה, דגים פריצי. וזה שאנו אוכלין בשר ודגים בשבת לתקן קלקולו על ידי אכילה בקדושה, ולהכניס הב' בחינות לקדושה... (פרי צדיק שמות יא)
...ועל כן נאמר כאן משתה, ולא משתה גדול כמו באברהם אבינו ע"ה, ועל כן דרשו ממשתה גדול דאברהם אבינו ע"ה שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק (פסחים קי"ט), דעיקר הסעודה העתידה היא התגלות סודות התורה ואור ה', וכמו שכתב הרמב"ם (פרק ח' מהלכות תשובה), ואף שהראב"ד השיגו, כבר אמרנו שכדברי הרמב"ם מפורש במדרש הנעלם, וזהו משתה גדול, יינא דאורייתא דבעל פה, שיהיה לעתיד, ויהיה מפורש שהוא מהשי"ת, וזה אי אפשר להתגלות כל זמן שהאדם בגוף, וזה נקרא משתה גדול, שיהיה מפורש דגדול עולמים שם, שהקב"ה יגלה הסודות לצדיקים. (שם פורים ב)
...ואף שיש עוד בחינת יין המשומר בענביו, אך זהו אינו בעולם הזה, כי הוא בחינת אור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא, שאז היה הגאולה בשלימות, ויתגלה היין המשומר בענביו, והיינו שיהיה התחדשות תורה שבעל פה בכל פעם יותר, ויתגלה לצדיקים סודות שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם... וכל היין דמצוה מרמז ליין המשומר בענביו חמרא דמנטרא, מה שאינו כן התורה שבעל פה שבעולם הזה, הוא רק התגלות מעין זה... (בלק יד)
...וכמו שדברנו מזה מענין סעודת לויתן שלעתיד, שהוא בחינת בירור התאוה קליפת ישמעאל, ויהיה נקרא לבן, שיתלבן כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת תולדות, מפני שיש לו שורש בהקדושה, מה שיושאר לחמידו דאורייתא... (ערב יום הכפורים ה)