לקט

(ראה גם: מתנות עניים, צדקה)

 

ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט. (ויקרא יט ט)

ספרא:

ולקט קצירך לא תלקט, קיטוף, ולקט קצירך, אין לקט אלא מחמת הקציר, מיכן אמרו היה קוצר, קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב, נבעת נפל מידו על הארץ, הרי זה של בעל הבית, תוך היד ותוך המגל לענים, אחר יד ואחר המגל לבעל הבית. לא תלקט לעני, הזהיר את העני בשלו. (קדושים פרק ב ה)

תלמוד בבלי:

...היינו דבעי אילפא, אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר, לקט הוי או הפקר הוי, לקט הוי שכן קדושתו בידי שמים, או דלמא הפקר הוי שכן זוכין בו עניים ועשירים... (תמורה כה א)

תלמוד ירושלמי:

איזהו לקט, הנושר בשעת הקצירה, היה קוצר מלא ידו ותולש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי זה של בעל הבית. תוך היד ותוך המגל לעניים, אחר היד ואחר המגל לבעל הבית, ראש היד וראש המגל, רבי ישמעאל אומר לעניים ורבי עקיבא אומר לבעל הבית. חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי זה של בעל הבית, ושל אחר הקוצרים, העליונים לעניים והתחתונים לבעל הבית, רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט. תני לקט קצירך ולא הקוצר בידו... ומניין שספק לקט לקט, רבי שמעון בר נחמן בשם רבי יונתן עני ורש הצדיקו, הצדיקוהו במתנותיו, רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו, בריבו אין אתה מטהו, אבל מטהו אתה במתנותיו... (פאה כד א)

שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של עניים, שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותן לו, אמר רבי אליעזר וכי העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו, אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שבולת אחת ונותן... (שם כה א, וראה שם עוד)

לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד אינו מניח, או שהוא מסייע את אחד מהן, הרי זה גוזל את העניים, על זה נאמר אל תשג גבול עולים... (שם כט א)

...שני שבולים לקט ושלשה אינן לקט כדברי בית הלל, ועל כולן בית שמאי אומרים שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית... אמר רבי אבון טעמייהו דבית שמאי לגר ליתום ולאלמנה יהיה, טעמייהו דבית הלל לעני ולגר תעזוב אותם. אמר רבי מנא שניהם מקרא אחד דרשו, לגר ליתום ולאלמנה יהיה, בית שמאי אומרים לעניים, ובית הלל אומרים לבעל הבית. (שם ל א)

מאימתי כל אדם מותרים בלקט, משילכו הנמושות... נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתו... ואינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם להיות נוהגין כן... (שם לה א, וראה שם עוד)

...דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי, ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, ממה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו, יצא לקט שידך וידו שווין בו, היא לקט היא שכחה היא פאה היא הבקר... (מעשרות א ב)

אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות, הלקט והשכחה והפאה וההבקר... (חלה ה ב)

משנה תורה:

איזהו לקט, זה הנופל מתוך המגל בשעת קצירה, או הנופל מתוך ידו כשמקבץ השבלים ויקצור. והוא שיהיה הנופל שבולת אחת או שתים, אבל אם נפלו שלש כאחד, הרי שלשתן לבעל השדה, והנופל מאחר המגל או מאחר היד אפילו שבלת אחת אינה לקט. היה קוצר ביד בלא מגל, הנופל מתוך ידו אינו לקט, אבל התולש דברים התולשים אותם, הנופל מתחת ידו לקט. היה קוצר או תולש דבר שדרכו להתלש, ואחר שקצר מלא זרועו או תלש מלא קומצו הכהו קוץ ונפל מידו על הארץ, הרי זה של בעל הבית.

היה קוצר ונשארה שבלת אחת שלא נקצרה, ונקצר כל סביבותיה, אם היה ראשה מגיע לקמה שבצדה ויכולה להקצר עם הקמה, הרי היא של בעל השדה, ואם לאו הרי היא של עניים... הרוח שפזרה את העומרים ונתערב קציר של בעל השדה עם הלקט, אומדים את השדה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים, מפני שזה אונס, וכמה הוא שיעור זה, ארבעה קבין תבואה לכל בית כור. לקט שנפל לארץ ולא לקטוהו עניים, ובא בעל השדה והגדיש את הקציר שלו על הארץ, כיצד הוא עושה, מפנה הגדיש שלו כולו למקום אחר, וכל השבלים הנוגעות בארץ כולן לעניים, מפי שאין אנו יודעים אי זו היא מהם שהיתה לקט, וספק מתנות עניים לעניים, שנאמר תעזוב, הנח לפניהם משלך... ואפילו קרא לעניים ולא באו, אפילו הגדישוהו אחרים שלא מדעתו, כל הנוגעות בארץ הרי הן לעניים... 

זרעים הנמצאים בחורי הנמלים אם היו החורים בתוך הקמה הרי הוא של בעל השדה, שאין לעניים מתנה בתוך הקמה, ואם היו במקום שנקצר הרי זה של עניים, שמא מן הלקט בררוהו, ואף על פי שנמצא שחור, אין אומרים הרי זה משנה שעברה, שספק הלקט לקט... לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו, אבל האריסין והחכירין והמוכר קומתו לחבירו לקצור, ילקט בנו אחריו, ויש לפועל להביא אשתו ובניו ללקט אחריו, ואפילו שכרו ליטול חצי הקציר או שלישו או רביעו בשכרו. מי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח אחד ומונע אחד או שמסייע את אחד מהן על חבירו, הרי זה גוזל את העניים. ואסור לאדם להרביץ ארי וכיוצא בו בתוך שדהו, כדי שיראו העניים ויברחו, היו שם עניים שאינן ראויין ליטול לקט, אם יכול בעל הבית למחות בידן ממחה, ואם לאו מניחן מפני דרכי שלום. המפקיר את הלקט עם נפילת רובו אינו הפקר, מאחר שנשר רובו אין לו בו רשות. (מתנות עניים ד א והלאה, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

לעזב הלקט לעניים, והוא מה שנופל מתוך המגל בשעת הקצירה, או מתוך היד בשעת תלישה, שנאמר בלקט לעני ולגר תעזוב אותם. משרשי המצוה כתבתי במצות פאה מה שידעתי... שלא לקחת שבלים הנופלות בשעת הקציר, אבל נעזב אותם לעניים, שנאמר ולקט קצירך לא תלקט, וזה גם כן ניתק לעשה, כמו שביארנו בפאה... (קדשים מצוה ריח וריט)

מלבי"ם:

לא תלקט - בבנין פיעל מורה על לקוט בקושי, ומזה אמרו שב' שבלים לקט וג' אינן לקט. אמנם רז"ל אמרו מפני שג' נקראים קציר ולא לקט, ולדעתם רוצה לומר שלא יעזור לעני, ומה שכתב עוד פעם באמור, להזהיר עני על שלו, שלא ילקוט משלו. (ויקרא יט י)

ואלקטה - לקט, שאין העניים מקפידים כי אם על הפאה וחוטפים אותה. (רות ב ב)

בפועל לקט יש הבדל, שהנלקט בקל על ידי שמקובץ במקום אחד בא בקל, כמו ויצא העם ולקטו, והנלקט בקישוי על ידי שמפוזר ונפוץ בא בכבד, כמו גבי לקט השכחה... (הכרמל)