לשד

רש"י:

לשד השמן - לחלוח של שמן, כך פירשו דונש, ודומה לו נהפך לשדי בחרבוני קיץ. והלמ"ד יסוד. ורבותינו פרשוהו לשון שדים, אך אין ענין שדים אצל שמן... דבר אחר לשון נוטריקון ליש שמן דבש, כעיסה הנלושה בשמן וקטופה בדבש... (במדבר יא ח)

לשדי - לחלוחי לדונש, ולמנחם לשון שדידה, שהייתי דואג על חטאתי. (תהלים לב ד)

אבן עזרא:

לשד - יש אומרים כי הלמ"ד נוסף כלמ"ד שלאנן ושלו, והיה ראוי להיות השמן מלרע, בעבור שהוא תואר השד. ונכון בעיני שהלמ"ד לשד שורש כמו נהפך לשדי, והוא הפך בחרבוני קיץ, והיא הלחה הנכבדת העולה למעלה מכל השמן. (שם)

לשדי - הליחה החמה שבה חיי האדם. (תהלים לב ד)