מדע

(ראה גם: אדם-ידיעה, חכמה, ידיעה, יון-חכמת, פילוסופיה, תורה-ומדע)

זהר:

וכי שטות זו אפשר שיאמרו (מה ש-די כי נעבדנו), אלא משום שהיו יודעים כל אלו החכמות שלהם, וכל ממוני העולם שנפקדו על הנהגת העולם, והיו בוטחים בהם, עד שהשיב הקב"ה את העולם כמו שהיה, (שהביא עליהם מבול מים)... בימי אנוש אפילו התינוקות שבאותו הדור היו משגיחים כולם בחכמות העליונות, והיו מסתכלים בהם, אמר רבי ייסא, אם כן טפשים היו, שלא היו יודעים שעתיד הקב"ה להביא עליהם מי המבול וימותו כולם... (בראשית ב שפג)

כשנשלם הו' (שהוא סוד ז"א) מעשר שש פעמים אז הם במספר ששים להקים (הנוקבא) מעפר, ובכל ששים וששים שבאלף הששי מתחזקת הה' ונתעלית במדרגותיה להתחזק, ובשש מאות שנה לאלף השישי, יפתחו שערי החכמה למעלה, ומעיינות החכמה למטה, ויתתקן העולם אז לכנוס לאלף השביעי, כאדם המתקן עצמו ביום הששי בבא השמש כדי לכנוס בשבת, אף כאן כן, וסימנך, בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעינות תהום רבה... (וירא תמה, ועיין שם עוד)

ואם לא יעסוק בתורה יהיה חכם בדברי העולם, שיצייר בידו כמה ציורים וכמה מלאכות, אף על פי שלא למדו אותו בעולם הזה, ומי שאינו עושה דבריו מלבו וממחשבתו, מטרם שלמדו אותו אין זה מגלגול הזה כלל... (זהר חדש יתרו קכא)

ספרא:

ללכת בהם - עשם עיקר ואל תעשם טפילה, שלא יהיה משאך ומתנך אלא עליהם, שלא תערב בהם דברים, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל, אלך ואלמוד חכמות אומות העולם, תלמוד לומר ללכת בהם, אינך רשאי ליפטר מתוכם... (אחרי פרק יג)

ספרי:

ודברת בם - עשם עיקר ואל תעשם טפילה, שלא יהיה משאך ומתנך אלא עליהם, ואל תערב בהם דברים, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל, אלך ואלמוד חכמות אומות העולם, תלמוד לומר ושמרתם את מצוותי ללכת בהם, ולא ליפטר מתוכם, וכן הוא אומר יהיה לך לבדך ואין לזרים אתך... (ואתחנן לד)

תלמוד בבלי:

והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו... אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. אמר שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מנין שמצוה לחשב תקופות ומזלות, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. (שבת עה א)

תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים, בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים, היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם, למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו, נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה, אותה שעה אמרו, ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית... וחכמת יוונית מי אסירא, והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל, מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא, שאני של בית רבן גמליאל דקרובין למלכות הוו. (סוטה מט ב)

שאל בן דמה בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית, קרא עליו המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית, ופליגא דרבי שמואל בר נחמני, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה... (מנחות צט ב)

מדרש רבה:

דבר אחר מאי לא בשמים היא, שמואל אמר אין התורה מצויה באיסטרולוגין שאומנותן בשמים, אמרו לשמואל הרי אתה איסטרולוגי וגדול בתורה, אמר להן לא הייתי מביט באסטרולוגיה אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה, אימתי, כשהייתי נכנס לבית המים. (דברים ח ו)

אמר רבי אלעזר אי זו היא הברכה שבירך משה בתורה תחילה... אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה... בעושיה, אומר אדם למדתי חכמה ולא למדתי תורה, מה אעשה אני שם, אמר הקב"ה לישראל, חייכם כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו, מניין, שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם... (שם יא ה)

...מלכה ושריה בגוים אין תורה, אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, הדא הוא דכתיב (עובדיה א') והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה... (איכה ב יז)

ילקוט שמעוני:

אמרו, שאלו את רבי יהושע מהו שילמד אדם חכמת יונית, אמר להם אם בשעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה מותר, שנאמר והגית בו יומם ולילה, אמרו לו לא ילמד אדם את בנו אפילו אומנות, שלא יבטל מדברי תורה, אמר ליה ובחרת בחיים. (תהלים א תריד)

ילקוט ראובני:

דע כי יש חכמה חיצונית, ונקראת חכמת בני קדם, היא חכמה שנתן אברהם לבני הפלגשים, וכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות... (חיי שרה בסוף)

אמונות ודעות:

וכיון שכבר נשלם מה שרצינו לספח לענין הראשון, הרי ראוי שנזכיר המובילים אל האמת והממציאים אל הנכון, אשר הם מקור לכל מדע ומבוע לכל ידיעה, ונדבר בהם במדה המתאימה להיאמר במבוא לספר זה. ונאמר שהם שלשה מובילים, האחד ידיעת הנראה, והשני ידיעת השכל, והשלישי ידיעת דבר שההכרח מחייב אותו. ונסמיך לזה פירוש אחד מן היסודות הללו... אבל אנחנו קהל המיחדים אנו מאמתים שלשת המובילים הללו אשר למדע, ומוסיפים עליהם עוד מוביל רביעי, והוא אשר למדנוהו באותם השלשה ונעשה לנו יסוד, והוא נכונות המסורת האמיתית, לפי שהוא בנוי על ידיעת החוש וידיעת השכל, כמו שנבאר... וכיון שכבר ביארנו היאך יהיה המדע ההכרחי, ראוי שנזכיר דברים השומרים אותו מן ההפסד, לפי שרוב ויכוחי בני אדם ומחלקותם והוכחותיהם בו וממנו... (הקדמה פרק ח, וראה עוד אדם-ידיעה)

ואם יאמר אדם היאך נשליט עלינו את העיון במדעים ודיוקן עד אשר נקבעם לנו לדעה כפי שיתכוננו ויתאשרו, והרי בני אדם מכחישים מלאכה זו, ובעיניהם העיון מביא לידי כפירה ומוציא אל האפיקורסות. אומר, אין זה אלא בעיני המוניהם, כמו שאתה רואה המוני הארץ הזו חושבים שכל מי שהלך אל ארץ הודו מתעשר... ואם יאמר הרי גדולי חכמי ישראל הזהירו מזה, ובפרט העיון בראשית הזמן וראשית המקום, והוא אמרם כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למטה, מה למעלה, מה לפנים מה לאחור, נאמר בעזרת הרחמן, כי העיון האמיתי לא יתכן שימנעוהו ממנו, והרי בוראנו כבר צוה עליו עם המסורת האמיתית, כאמרו "הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם, הלא הבינותם מוסדות הארץ"... אבל מנעו מלהניח ספרי הנביאים בצד, ולהחזיק במה שיראה לכל אחד ואחד מדעת עצמו בהעלותו במחשבתו עניני ראשית המקום והזמן, כי מי שמעיין באופן זה אפשר שיכוין אל האמת, ואפשר שיטעה, ועד אשר ישיג את האמת הרי הוא ללא אמונה, ואפילו אם יגיע אל האמונה, אין בטחון שלא תעקר ממנו בגלל איזו טעות שתיראה לו ותפסיד לו דעותיו... (שם פרק ו, וראה עוד ערך חקירה)

ואבאר תחילה כי ראשית המדעים גסים, ואומר מפני שהם מתחילים מן המוחש, וכל דבר שהחוש משיגו הוא הדבר הכללי אשר אין בו יתרון לבני אדם זה על זה, שיהא אחד מהם גדול מן השני, ואף אין להם בו יתרון על הבהמות... וכאשר יעמוד האדם על הדבר הזה המוחש, וידע שהוא גוף, יראה בעדינות שכלו שיש בו מקרים, והוא כאשר רואה אותו עתים משחיר עתים מלבין... עד אשר יגיע אל סוף מה שהוא יכול להשיג, והיה אותו האחרון העדין מכל מה שהושג לו, כמו שהיה הראשון הגס מכל מה שהושג לו... עד שיגיע למושג שאין אחריו מושג מחמת שלש נקודות, האחת לפי האדם, כיון שהוא גוף מוגבל ויש לו תכלית, הכרחי שיהא לכל כחותיו תכלית, וכח המדע הוא אחד מהם... והשנית כי המדע אינו מסתכם לאדם אלא מפני שיש לו סוף, ואם יחשוב שאין לו תכלית יבטל סכומו, וכאשר יבטל זה יבטל שידעהו שם אדם. והשלישית כי היסוד אשר ממנו מסתעפים כל המדעים, כלומר החוש, שיש לו תכלה בלי ספק, ולא יתכן שיהא מה שמסתעף ממנו אין לו תכלית, כי אז תשתנה התולדה מן העיקר. ואמרתי כי האדם מתרומם בהם ממצב למצב, כי לכל המדעים יש יסוד שהם מסתעפים ממנו, ואין לסכלות יסוד שתסתעף ממנו, כי אין הסכלות אלא העדר המדע בלבד, כמו שבארנו בענין החשך, שהוא העדר האור ולא הפכו... כך נאמר כאן כי אילו היתה הסכלות יסוד כמדעים לא יתכן שיהפך הסכל יודע, אלא היו הידיעה והסכלות נקבצים בחלק אחד, והיו מונעים זה את זה... (מאמר ב הקדמה, וראה עוד אדם-ידיעה)

יש מתלמידי חכמים מי שחשב שאין ראוי שיתעסק האדם בעולם הזה במאומה, זולתי בדרישת החכמה, ואמרו לפי שבה יגיע האדם לידיעת כל מה שבארץ מן הטבעים והמזגים, ועד לידיעת הרבה ממה שבשמים מן הכוכבים והגלגלים, ויש בה עונג שמענגת את הנפש, וכמו שאמר כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם, ורפא תרפאנה מן הסכלות, כאמרו רפאות תהי לשרך, וכאילו היא זנה אותה במזון, כאמרו ושקוי לעצמותיך, ויתקשט בה כפנינים וכמרגליות על המלכים, כאמרו כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, ומי שאינו דורשה ולא הבינה כאילו אינו מבני אדם ואין להתחשב בו, כאמרו "כי לא יבינו אל פעל ה' ואל מעשה ידיו".

ומצאתי כל מה שתארו בו את החכמה אמת ונכון, אבל מקום השגיאה בו, מה שאמרו שלא יתעסק עמה בזולתה, כי אם לא יתעסק עמה במזון ומדור וכסות תבטל החכמה, לפי שאין קיום אלא בהן, ואם יטיל עצמו בצרכיו אלה על אנשים אחרים, יהיה נמאס ובלתי נחשב ודבריו אינם נשמעים, וכאמרו וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים... הלא תראה שבני ישראל במדבר לא זן אותם ה' אלא במזון עדין, כלומר המן, כדי שילמדו את החכמה, כאמרו "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא"... ואלו נהגו בני אדם כמו שאמרו אלה היתה החכמה בטלה בהכרת הזרע על ידי אי הנשואין, ואלו עסקו בחכמת בנין העולם לבדה יזניחו חכמת הדת והתורה אשר לא נתחבבה עליהם זו אלא כדי להיות סעד לחכמת התורה, ויהיו כולם יחד טובים, כאמרו להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך. (מאמר י פרק יד)

אבל ענין הטובה האמורה בפסוק זה הם שלשה סוגי החכמה, כמו שפירשם בספרו זה, ואמר, "טובה חכמה מכלי קרב, טובה חכמה מגבורה, טובה חכמה עם נחלה". ולכל פסוק מהן ענין מיוחד, הפסוק טובה חכמה עם נחלה מיוחד בחכמת הטבע ובנין העולם, לפי שסופו "ויותר לרואי השמש", אבל טובה חכמה מגבורה מיוחד להנהגת המלכים והמדינות, לפי שבו אמר "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה". אבל טובה חכמה מכלי קרב מיוחד בעבודה ובמשמעת, לפי שסופו "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה"... (שם פרק יט)

חובת הלבבות:

אך אם אנו חייבים לבחון בברואים אם לא, נאמר כי הבחינה בברואים והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא יתברך אנו חייבין בהן מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה. מן המושכל, כי השכל מעיד שיתרון המדבר על שאינו מדבר הוא בעבור יתרון הכרתו והבנתו וקבולו דעת סודי החכמה המקויימים בכל העולם, כמו שאמר הכתוב (איוב ל"ה) "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו". וכשהאדם חושב ומתבונן ביסודי החכמה ובוחן סימניה, יהיה יתרונו על הבהמה כפי הבנתו, ואם יתעלם מהם לא יהיה דומה לבהמה, אך יותר גרוע ממנה, כמו שאמר הכתוב (ישעיה א') "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע"... ומן הכתוב "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (שם מ')... ומן המקובל מה שאמרו ז"ל כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר (שם ה') "והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו"... (שער ב פרק ב)

...וכאשר יתיאש היצר מספק אותנו בכל מה שקדם זכרו, ישתדל לעצל אותנו במעשה העבודה, ויטרידנו בעניני עולמנו ממאכל ומשתה... ואל תתעסק במעשה ממעשי העולם אלא מה שיש לך בו עזר על העולם הזה, ותהיה מרוצה בו לאנשיו ומנהיגיו... ואל תטריד לבך בדבר מן החכמות אלא מה שתתכבד בו אצל אנשי דורך, ותתרצה בו אל גדולי בני זמנך משר ושוטר וקצין ובעל מעלה, בחכמות הלשון ותוכן המשקל, ושרשי הדקדוק והשיר והחידות החמודות, והמשלים המופלאים והמליצות הנכריות, ותתמיד לשבת עם אנשי הצחות ולמד לדבר עם כל כת מכתות בני אדם, ולא תשתוק שלא תחשב אויל וכסיל, והנח שאר החכמות כי יגיעתם רבה ותועלתם מעוטה... (שער ה פרק ה)

אבן עזרא:

כי תועבת ה' - כי האמת להיות לב האדם תמיד עם בוראו, ואם ישען על חכמתו לבקש לבו האמת לבו חסר, כי הוא משובש, והרוצה לדרוש ידרוש מה' על פי נביא. (דברים יח יב)

ובילדי נכרים ישפיקו - די להם בחכמות החיצוניות, ולא יבקשו הנבואה, שהיא האור. (ישעיה ב ו)

למה - ייגעו בחכמות נכריות שלא יועילו... (שם נה ב)

לדעת את ה' - כי זה סוד כל החכמות, ולכך בלבד נברא האדם, רק לא יוכל לדעת ה' עד שילמד חכמות הרבה, שהן כסולם לעלות למעלה העליונה. כשחר - שיגדל רגע אחר רגע עד שיראה האמת, ויבא כגשם - שה' יורנו האמת או ירפאנו. (הושע ו ג)

אמרת ה' צרופה - ובה חכמת יראת ה', ואין ראוי להתעסק בזולתה. (משלי ל ה)

רמב"ן:

לא תאכל - ...ודע שההרכבה אינה מורה על הפסד כי אם לדעת קטני אמונה שהבריאה בחיוב, אבל לדעת אנשי אמונה שהעולם מחודש בחפץ א-לוה, גם הקיום בו לעד כל ימי החפץ... (בראשית ב יז)

...ולא אוכל לפרש כי היינו צריכים לסתום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשב הוא ותלמידיו הרשעים שכל ענין שלא השיג אותו בסברתו איננו אמת. (ויקרא טז ח)

הנה אמר בפירוש, שאין חכמי הגוים, והם הפילוסופים, שהוא בימי הפילוסופים היה, מיד אחרי אריסטו, שכלם אינם יודעים ביצירה מה שיודע קטן שבישראל. ודבר ברור הוא שרוב תועלת שאר החכמות אינה אלא להיות סולם לזו ולחכמה שקורין הם ידיעת הבורא, כי כשהם מבלים ימיהם בחכמת ההגיון כדי שלא יטעו בדרכי המופת, ויבואו אחרי כן לחכמת הלימודים, ומהם חכמת המנין וחכמת המדות. התועלת המגיעה מאלו שיאמר גובה החומה או עומק הבור, וכשיעתיקו מאלו לחכמת הגלגלים, ובה תועלת גדולה לדעת תנועת הגלגלים והחבור והפרוד, והארץ והישוב, ולקות המאורות, ומכל מקום אין התועלת גדולה כנגד היגיעה, וכשיעתיקו לחכמת הניגון יהיה העמל יותר מרובה, והתועלת פחותה, והם עצמם מודים כי התועלת הגדולה בכל אלו שיבואו במחקרן לחכמה שקורין מה שאחר הטבע, והיא חכמת האלקות, ויחקורו ויודו בשכלים הנבדלים שהם המלאכים, כי יש להם מעלות במציאות, עד הגיעם לעלת העילות יתברך ויתעלה מלכותו, ויחקרו איך נמצאו הברואים ממנו... והנה קטן שבישראל קרא ביצירה יותר, כי יראה בתורה מה נברא ביום א' ומה נברא ביום ב', אם יסתכל בזה ויתחכם בענין, ומפי מלמד בעל קבלה, ידע כי הקודם בבריאה דק מן השני, וכי הוא נאצל ממנו, וידע היסודות כמה הם... (תורת ה' תמימה)

רד"ק:

למה תשקלו כסף - כבאבן עזרא, שייגעו בחכמות נכריות ולא יועילו לגוף ולנפש. (ישעיה נה ב)

הדריכנו באמיתך - אמיתת מציאותו, והיא חכמת הטבע שממנה ידע האדם הבורא, והיא כסולם לידע חכמת אלוקות, אבל אמיתת מציאותו לא ישיג בהיותו בגוף. (תהלים כה ה)

כוזרי:

...ואמרתי כי הצורה, אשר בה יהיה עצם צמח מבלתי צמח, וחי מבלתי חי, איננה מן הטבעי אך מעשה אלקי מאת האלקים יתברך, קוראים אותו החכמים טבע. ואמת הוא כי הטבעים מזדמנים לקבול המעשה ההוא לפי ערכם מהחום והקור והלחות והיובש, ויהיה זה תמר וזה גפן וזה סוס וזה ארי, והערכים ההם אין אנו יכולים לשער אותם ואילו היינו יכולים לשער אותם, היינו יכולים לעשות דם וחלב דרך משל, ושכבת זרע מלחיות שנשער מזגיהם, עד שנוכל לברא חיים שיחול הרוח בהם, או שנוכל לעשות מה שיעמוד במקום הלחם מדברים שאינם מן המזונות, בשערנו החום והלחות והקור והיובש, כל שכן אם נדע הערכים הגלגליים ומעשיהם העוזרים, על דעת החוזים בכל מה שרוצים להראותו בעולם הזה. וכבר ראינו חרפת כל מי שהשתדל בדבר מהדברים האלה מבעלי הכמי"א ובעלי הרוחניות. ואל תשיבני ממה שיכולים עליו האנשים מבריאת בעלי חיים בעשות הדבורים בבשר הבקר והיתושים מהיין, כי זה איננו משעורם וחכמתם, אבל הוא מנסיונות שמצאום, כאשר מצאו המשגל יהיה ממנו הולד... (מאמר ב כג)

והוא כבר אמר להם באחרונה (דברים ד' ו') כי היא חכמתכם ובינתכם, ומי שרוצה להכזיב הפסוק הזה יראה ענין הקראים, ומי שהוא רוצה להאמין בו יראה חכמת המשנה והגמרא, והם מעט מהרבה מהחכמות הטבעיות והמוסריות והגלגליות, ויראה שבאמת ראוי להם להתפאר על כל העמים בחכמתם... (שם לט)

וכמו זה טעו בעלי הכמיא והרוחניים, הכמיים חשבו שישערו האש הטבעית במשקליהם עד שיהיה להם מה שירצו, ותהפך להם העצמים, כאשר תעשה אש החום הטבעי בחיים אשר יהפך השומן לדם ובשר ועצם ושאר האברים, וטורחים למצא האש הזאת. והתעו אותם נסיונות שמצאו אותם במקרה לא משעורם, כאשר נמצא האדם נהיה מהנחת השכבת זרע ברחם. והרוחניים כאשר שמעו מאדם עד בני ישראל מה שהיה נעשה להם בקרבנות מהארות האותות האלקיים, חשבו כי ההתחלה אמנם היא מהמחקר והחפוש, ושהנביאים אמנם היו חכמים מחוכמים... וקוו שישערו הם גם כן קרבנות בעתים ידועות ומבטים כוכביים, כפי מה שהביאה אליו סברתם עם מעשים וקטורת... (שם נג)

...וענין אלקים יושג בהקשה, כי השכל מורה שיש לעולם מושל ומסדר, ונחלקים בזה בני אדם כפי הקשותם, והקרובה שבדעות בו דעת הפילוסופים, אבל ענין ה' לא יושג בהקשה, אך בראיה ההיא הנבואית, אשר בה ישוב האדם כמעט שיפרד ממינו וידבק במין מלאכי ותכנס בו רוח אחרת... (מאמר ד טו)

אמר החבר: ובאמת סבל אברהם אור כשדים והגרות והמילה והרחקת ישמעאל... ואיך לא ילעג להקשותיו הקדומות, כאשר דרשו רז"ל ב"ויוצא אותו החוצה", אמר לו צא מאצטגנינות שלך, רצה לומר, שצוהו לעזוב כל חכמותיו ההקשיות מחכמת הכוכבים וזולתן, וידבק בעבודת מי שהגיע אליו בטעם, כמו שאמר (תהלים ל"ד ט') "טעמו וראו כי טוב ה'"... (שם יז)

אמר החבר, אבל מה שאמרתי לך הוא שורש אמונתם, כי תכלית ההצלחה לאדם איננה כי אם המדע העיוני, והגעת הנמצאות מושכלות בשכל בכח, וישוב שכל בפועל, ואחר כן שכל נאצל קרוב לשכל הפועל, ולא יירא הכליון. וזה לא ישלם אלא בכלות הימים במחקר והתמדת המחשבה, וזה לא יתכן עם עסקי העולם, על כן הם רואים שיפרשו מהממון והגדולה וההנאה והבנים, כדי שלא יטרדו אותם מן המדע. וכאשר יהיה האדם יודע התכלית ההיא המבוקשת מהמדע, לא יחוש על מה שהוא עושה, כי הם אינם יראים לקבל גמול על היראה ההיא... (שם יט)

אמר הכוזרי, אני רוצה עתה שתראה לי מעט משיורי החכמות הטבעיות אשר אמרת שהיו אצלכם.

אמר החבר, מהם ספר יצירה, והוא לאברהם אבינו, והוא עמוק ופירושו ארוך, הורה על אלוקותו ואחדותו בדברים מתחלפים מתרבים מצד... (שם כד וכה, וראה שם עוד)

...וכבר דרשו רבותינו ב"ויוצא אותו החוצה", צא מאצטגנינות שלך, רוצה לומר, צא מחכמת הכוכבים ומכל חכמה טבעית מסופקת, וכבר אמר אפלטון מהנביא שהיה מזמן מארינוס המלך, שהוא אמר לפילוסוף שהיה מתעסק בפילוסופיה בחזון מהאלוקים, לא תגיע אלי בדרכים האלה, אך במי ששמתיו שליח ביני ובין ברואי, רוצה לומר הנביאים והתורות האמיתיות... (שם כז)

אמר הכוזרי, ואיך אבדו הספרים ההם שהיו בכוונה ונשארו אלו שהם במקרה?

אמר החבר, מפני שהספרים ההם היו יודעים אותם היחידים מבני אדם, יקרא זה חוזה, וזה רופא, וזה מנתח על דרך הדמיון, ותחלת מי שיאבד מהאומה האבודה אינם אלא החשובים שבהם, ואחר כן מי שלמטה מהם, ואבדו היחידים ואבדה חכמתם, ולא נשארו כי אם ספרי התורות אשר ההמון צריכים אליהם ויודעים אותם רוב העם וכותבים אותם ומתעסקים בהם הרבה. ואשר נגדר בספרי התלמוד מהחכמות ההן, נשמר ונשאר בעבור רוב יודעיהם והשגחתם אליהם, ומזה כל מה שנזכר בהלכות שחיטה והלכות טריפה, שיש בהן מן החכמות מה שנעלם רובו מגאלינוס, ואם אינו כן, למה לא זכר בחליים מה שאנו רואים אותו בעינינו, במה שהעידה התורה עליו מחלי הריאה והלב, כמו סמוך ללב וסמוך לדופן, והדבק האונות וחסרונם ויתרונם... ורבי נתן הבבלי שהביאו לפניו ילוד שהוא ירוק, אמר להם המתינו לו עד שיפול בו דמו, רצה לומר שלא ימולו אותו עד שיתפשט דמו בבשר, ועשו כן, וחיה הילד אחרי ילדים רבים שהיו מתים לאשה ההיא תיכף למילה... ואמרו חלב טהור סותם, טמא אינו סותם... וממופלא בחכמתם ודקותם בדקדוקם בארס קצת בעלי הצפרנים הדורסים, מה שאמרו דרוסת חתול ונמיה בגדיים וטלאים, דרוסת חולדה בעוף, ואמרו אין דריסה לשועל, אין דריסה לכלב... (שם לא, וראה שם עוד)

...הטוב לי שאלמד ואתחדד בהשבת הדעות הנפסדות הסכלות, כי אין הקבלה טובה אלא עם הלב הטוב, אבל עם רוע הלב החקירה יותר טובה, כל שכן כשיוציא המחקר אל אמונת הקבלה ההיא, ואז יתקבצו לאדם שתי המדרגות, רצוני לומר הידיעה והקבלה יחד. (שם ה א, וראה עוד ערך אמונה)

...ואם נמשיך דרכי ההגיון לקיים הדעות בם ולבטלם, יכלו החיים בלעדי תולדה. ומי לנו באמיתת מה שהביאונו בשהנפש עצם שכלי, לא יוגבל במקום ולא תשיגהו הויה ולא הפסד, ובמה תוכר נפשי מן נפשך או מן השכל הפועל, ושאר העלות והעלה הראשונה? עוד איך לא יתאחד נפש אריסטו ונפש אפלטון, וידע כל אחד מהם דעת חברו והאמנתו וסתריו... אם היה בכלל מדע הנמצאות הרבה מה שנשאר על הפילוסוף לא ידעהו ממה שבשמים ובארץ ובים, ואם היה מספיק הקצת, הנה כל נפש מדברת נבדלת, לפי שהמושכלות הראשונות תקועים בה. ואם היה אמנם תפרד הנפש בציור העשרה מאמרים (עשר הקטגוריות) ומה שלמעלה מהם מהתחלות התבונה, ויוכללו בהם הנמצאים כלם כשיקחם הגיוניות מבלעדי השלמה לחלקיהם, והוא מדע קרוב יושג מיומו, ורחוק שישוב האדם מלאך מיומו, ואם אי אפשר מבלתי הגעתם לקצה וההקפה בהם הגיוניות וטבעיות, הוא ענין בלתי מושג והוא אובד בלי ספק על דעתם. והנה כבר נתפתת לדמיונות נפסדים ובקשת מה שלא נתן לך יוצרך עליו, ולא הושם בטבע בשר השגתו בהקש, אבל הושם זה בטבע הנבחרים מסגולת הבורא יתברך, הזכים מזכי הבריאה בתנאים אשר הזכרנום... ואילו היתה חכמת הפילוסופים בזה אמת, השיגוה בדברם בנפשות ובנבואה, והם כשאר בני אדם. אמנם שיש להם יתרון בחכמה האנושית, כמו שהיה אומר סוקראט הראשון לעם: אני לא אכפור חכמתכם האלקית, אבל אני אומר לא אדעה, אמנם אני חכם בחכמה האנושית. ויש להם התנצלות למה שנצטרכו אל הקשיהם, להעדר הנבואה האלקית אצלם, תקנו החכמות המופתיות תקון אין תכלית אחריו, והתייחדו בזה, אין חלוף בין שני אישים בחכמות ההן, וכמעט שאין הסכמה בין שני אישים במה שיתחלפו אחר זה מהדעות במה שאחר הטבע, גם בהרבה מהטבע, אם נמצאה כת אחת מסכמת על דעת אחת, הנה אין זה לחקירה ותולדה שעמדה עליהם דעתם... ודבריהם הם בספקות למטה מספר יצירה, ובכלם יש ספקות ואין הסכמה בין פילוסוף וחבריו, אבל ינוצלו על כל פנים... (שם יד)

משנה תורה:

אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלגין בחכמת התורה, בעלי דיעה מרובה, יודעים קצת משאר חכמות, כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים... (סנהדרין ב א)

שמונה פרקים לרמב"ם:

...וכן כל מה שילמדוהו מן החכמות ומן הדעות שישיג משהו מהן, דרך לתכלית ההיא, אין בו דין ודברים. ומה שאין תועלת בתכלית ההיא, כשאלת החשבון, ספר החרוטים, בתחבולות, להרבות משאלות אל ההנדסה, משיכת המשקלים והרבה יוצא באלו, תהיה הכונה בהן לחדד בהן השכל ולהרגיל כח השכלי בדרכי המופת, עד שיגיע לו לאדם קנין ידיעת ההקש והמופת מזולתו, ויהיה לו זו הדרך שיגיע בה לידיעת אמיתות מציאות השי"ת... (פרק ה)

מורה נבוכים:

לא תחשוב כי החכמה האלקית לבד היא הנמנעת מן ההמון, אבל רוב חכמת הטבע, וכבר נכפל לך אמרנו ולא במעשה בראשית בשנים, ואין זה אצל בעלי תורה לבד, אבל גם אצל הפילוסופים וחכמי האומות מקדם היו מסתירין הדברים ומדברים בהם בחידות... (חלק א פרק יז)

הקדמה: דע כי מאמרי זה לא היתה כוונתי בו שאחבר בחכמה הטבעית, או אבאר עניני החכמה האלקית על קצת דעות, או אביא מופת על מה שבא עליו המופת מהם, ולא היתה כוונתי בו שאבאר ואגזור תכונת הגלגלים ולא שאגיד מספרם, כי הספרים המחוברים בכל זה מספיקים, ואם לא היו מספיקים בענין מן הענינים לא יהיה מה שאומר אני אותו בענין ההוא טוב מכל מה שנאמר. ואמנם היתה הכוונה בזה המאמר מה שכבר הודעתיך בפתיחתו, והוא באור ספקות הדת והראות אמיתות נסתריה אשר הם נעלמים מהבנת ההמון... (חלק ב פרק ב)

וכלל אומר לך, אף על פי שאדע שהרבה מן העוזרים לאוהביהם ייחסוני באלו המאמרים אם למיעוט הבנת דבריהם או לנטיה מהם בכוונה, אלא שאני לא מפני זה אמנע מלומר מה שהשגתיו והבינותיו כפי קוצר יד שכלי. והכלל ההוא הוא, שכל מה שאמרו אריסט"ו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק, ולא יטה ממנו אלא מי שלא יבינהו, או מי שקדמו לו דעות, ירצה להרחיק מהם כל סותר ולשמרם, או שימשכוהו הדעות ההם להכחיש ענין נראה. אמנם כל מה שידבר בו אריס"טו מגלגל הירח ולמעלה, הוא כדמות מחשבה וסברא, מלבד קצת דברים, כל שכן במה שיאמרהו בסדר השכלים וקצת אלו הדעות האלקיות אשר יאמינם, ובהם ההרחקות העצומות וההפסדים הנראים המבוארים בכל האומות והתפשטות הדעות ואין מופת לו עליהם... (שם פרק כב)

כי הענין המופתי לא יכול בעל התאוה שתחלוק עליו נפשו, אמנם כיוצא באלו הענינים אפשר לחלוק עליהם הרבה. והנה תוכל אם תרצה להפשיט מעליך התאוות ותשליך המנהג ותשען על העיון לבד, תכריע מה שיצטרך להכריעו, אבל תצטרך בזה אל תנאים רבים, תחלתם שתדע שעור טוב שכלך ושלמות טבעך, וזה יתבאר לך בהתלמדך בשאר החכמות הלמודיות על אמיתתם והשיגם דרכי חכמת הדבר. והשני ידיעת החכמות הטבעיות ואמיתתם עד שתדע הספקות על אמיתתם, והג' מדותיך, כי כשימצא האדם עצמו אין הפרש אצלנו בין שיהיה זה בטבע או בקנין, נוטה אל התאוות וההנאות, או בוחר הכעס והקצף, והעביר הכח הכעסני ושלח רסנו, הוא לעולם יחטא ויכשל כשילך, כי יבקש דעות יעזרוהו על מה שטבעו נוטה אליו... (שם פרק כג)

...ולא תבקש ממנה שיסכים כל מה שזכרוהו מענין התכונה למה שהענין נמצא, כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם, ולא מפני זה אומר בדברים שאמצא להם שהם מסכימים לאמת, שהם בלתי אמתיות, או נפלו במקרה, אבל כל מה שאפשר לפרש דברי האדם עד שיסכים למציאות אשר התבאר מציאותו במופת, הוא יותר ראוי באדם המעולה המודה על האמת לעשותו. (חלק ג פרק יד)

רבינו בחיי:

דע כי התורה הקדושה נקשרת עם החכמה העליונה, וכל החכמות נכללות בה, ולכן נקראה תמימה, והמצוות כולן אלוקיות, שקולות במאזני החכמה... (בראשית א א)

...ושניהם מודים בקיום הנפש החכמה אחר הפרדה מהגוף, והראיות לכך, הנשמה תדע כל הדברים בלי הרגש החושים, שהם רק לנפש הבהמית, והנפש הבהמית תראה, למשל, השמש בגובה השמים בגדלה, והנפש החכמה תדע, שהשמש גדולה מהארץ ק"ע פעמים, כי היא תדע הדברים לפי אמיתותם ולא כבדמיון. והנפש הבהמית תאבד עם הגוף שהיא מעורבת בו, ופועלת רק בגוף. ראיה שניה שהנפש עומדת אחר הגוף היא, שאנו רואים מי שחולה בשדפון וכדומה שגופו מתנוון ושכלו עומד על שלמותו, אם כן אין החכמה והדעת קנין הגוף, והגוף רק כלי אליה, והחיים הם טבע הנפש ומקריים לגוף, שבטבעו מת, אך העיקר לא דברי הפילוסופים כי אם תורתנו הקדושה, שהיא מקור החיים, וממנה שאבו המעמיקים בחכמה, וכל חכמתם רק פירות התורה... (שם ב ז)

"ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניניך קנה בינה" (משלי ד'), רוצה לומר שיקנו חכמת התורה ראשונה לשאר חכמות, שאם לא כן יטו שאר החכמות לבו בדרך החכמה, ויולידו בו דעות נפסדות. ואם התחיל בתורה לא יוכלו להפסיד דעתו ולבלבלו, כי היא כסף צרוף בלי סיגים. ובלי שראה בה באור האותות והנסים קרוב שימשך אחר הטבע ויאמין קדמות העולם, שלכך נקרא טבע, כי יטבע האדם במצולתו וירד שחת, כי יסתפק על ידו הנסים שנעשו לישראל על ידי משה רבינו ע"ה, ויאמין רק בדברים המוחשים הנראים לעין, ויאמרו שהנסים היו טבע... (במדבר לג א)

לא בשמים היא... ובמדרש אינה לא בגסי הרוח ולא בתגרין, שמואל אומר לא באסטרולוגין ולא באצטגנינים, אלא במי שמתעסק במלאכת שמים... אמר ליה לא הסתכלתי בחכמה זו אלא בשעה שהייתי נפנה, ועל חכמות אלו אמר ישעיה למה תשקלו כסף בלא לחם, כי אין הנפש ניזונית מהם, ומכאן שאין להתעסק לבד בשאר החכמות, אלא בעקר שהיא תורתינו, כי מתוך העסק בשאר חכמות יבא האדם לפעמים לנטות מדרך האמת, כי בכולן יש פסולת, מה שאינו כן בתורה הקדושה. (דברים ל יב)

...וכל אלה הם עניני המחקר, ולכך פתח במלת דברי, שהוא מלה מורה על המחקר, ואחר ששאל זה בדרך התימה, ונשאר הענין מסותר ונעלם, ובקש ולא מצא, אמר כל אמרת א-לוה צרופה, כנגד המשא שהזכיר, שהיא הנבואה, ולמעלה מן המחקר יאמר אין ראוי שתתעסק בחכמת המחקר או בשאר החכמות זולתי בחכמת התורה והמצוות, לפי שהחכמות האלה מבלתי ידיעת חכמת התורה מביאות את האדם אל החקירה הנמנעת שאסרה לנו התורה, והיא חקירת מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, ועל כן המשיל תורתנו לכסף צרוף שאין בו סיג, לומר כי שאר החכמות הן כסף אבל לא כסף צרוף, כי יש בהן סיג, והסיג שבהן הוא שהן מולידות דעות נפסדות באמונה, והענין הזה בעצמו הזהיר שלמה בספר קהלת, אמר "ויותר בני הזהר"... (כד הקמח פסח א, וראה שם עוד)

רבי אלעזר אומר, הוי שקוד ללמוד תורה וכו', יאמר אף על פי שיש לך אמונה אמיתית טובה ובאה לך מצד הקבלה שקבלת כן מאביך וכן מאיש לאיש עד משה מסיני, אף על פי כן לא תספיק לך אמונה זו עד שתהיה לך האמונה מצד החכמה והידיעה, כי מי שיש לו אמונה מצד הקבלה, קרוב הוא כשישמע דברי הכופרים המחפאים על ה' דברים אשר לא כן שיטה לבו אחר דעתם, ולכך תצטרך להאמין מצד הידיעה והחכמה, וכאשר תשמע דבריהם תכין לך הדרך מצד החכמה להשיב עליהם ולסתור אותם בראיות שכליות, ואין צריך לומר שלא תטה אחריהם... (אבות ב יט)

...וכשם שהפרפרת טפלה אצל הפת והפת עיקר, כך תקופות וגימטריות טפלין לחכמת האלקית, וחכמת האלקית היא העיקר, וכשם שהפרפרת סבה להעיר את הכח הניזון ולהרבות לאכול את הפת, כך תקופות וגימטריאות מעוררין את הכח השכלי ומביאין אותו להרבות בידיעת האלקיות, ודבר ידוע כי שבע חכמות כולן הן סולם לעלות לחכמת האלוקות, שהיא השביעית, שכולם מתאימות כאחד, נכללות בתורה, ואין עיקר כל המצוות שבתורה והתכלית שלהן אלא להגיע אל החכמה הזאת השביעית האחרונה, כי שאר החכמות אין החכם משתמש בהן כי אם לרקחות ולטבחות ולאופות... (שם ג יח)

רלב"ג:

...ומכאן נלמד א' להודיע שעל ידי התורה ישיג כל החכמות, ועל ידי זה ישיג בריאות ואהבת הבריות... (משלי ו טז)

מהר"י יעבץ:

ואל תאמן בעצמך - מכאן תשובה לתלמידים הלומדים החכמות החיצונות, ואינם חוששין שמא יטו לבם מן האמונה האמיתית, אם לחשך אחד מהם אני אקרא ולא אטה, אמור לו כלום אתה חכם משלמה, שנאמר עליו (מלכים א' ה') "וה' נתן חכמה לשלמה ויחכם שלמה מכל האדם", והתפלל (משלי ל') "שוא ודבר כזב הרחק ממני", לא סמך על חכמתו שלא יכשל בכזב ובשוא... שאין לך לסמוך על צדקתך כי לא יספיק, כי מצינו מי ששמש בכהונה גדולה ונעשה צדוקי... (אבות ב ה)

...והנה זכו לכך ממה שהשיגו סודות המציאות כולו, נמצא כי התורה והעולם אחוזים זה בזה, ויעמוד אדם על סודות התורה מסודות המציאות האמיתיים, וכן מסודות המציאות סודות התורה, אמר במדרש השמים מספרים וגו', אמר רבי שמואל בר אבא מכיר אני חוצות הרקיע כשם שאני מכיר חוצות נהרדעא, וכי שמואל עלה לרקיע, אלא על ידי שיגע בחכמתה של תורה למד מתוכה כל מה שיש בשחקים... (תהלים יט א)

מחכימת פתי - שאר החכמות כלם ישבשו אפילו החכמים, כי מה שיאמר אחד יסתור חבירו, ויחבר קושיות עליו, ויקום הג' ויסתור דברי שניהם ויקם דברי עצמו, וכן עד תומם, והכלל כי לא יוכל חכם לגזור האמת, והלא בחכמת התכונה קרה כן, בשאר החכמות לא כל שכן, ולכן אמר כי להיות עדות ה' אמת אין ספק בו כלל, יחכים הפתי, כי אין חכם אלא יודע האמת... (שם שם ח)

ספר העקרים:

...אבל מי שהוא מחזיק בתורת משה ויאמין בעקריה, וכשבא לחקור על זה מצד השכל והבנת הפסוקים הטהו העיון לומר שאחד מן העקרים הוא על דרך אחרת, ולא כפי המובן בתחלת הדעת, או הטהו העיון להכחיש העיקר ההוא להיותו חושב שאיננו דעת ברי תכריח התורה להאמינו... אין זה כופר, אבל הוא בכלל חכמי ישראל וחסידיהם, אף על פי שהוא טועה בעיונו... (מאמר א פרק ב)

אין ספק כי לכל חכמה התחלות והנחות אינן מבוארות בעצמן, אבל ילקחו מקובלות מחכמה אחרת נתבארו בה אותן ההתחלות, ועל ההתחלות ההן נבנו כל מופתי החכמה ההיא... וכן בכל חכמה עיונית מן ההכרח הוא שיקובל בתחלת למודה התחלות והנחות יתבארו בזולת החכמה ההיא כמו שהתבאר בספר המופת, ועל ההתחלות ההן יבנו כל מופתי החכמה ההיא או על המושכלות הראשונות... (שם פרק יז)

...כי ההשכלה ביסודות ובדברים הטבעיים אין זה ממה שיתן שלמות בנפש בעצם, אף לפי דעת הפילוסופים, כל שכן ההשכלה בדברים הלמודיים, כי אין זה השלמות יגיע לנפש שהשכילה שזויות המשולש שוות לב' נצבות... כי כל אלו יתנו שלמות לנפש מצד שהן מבוא ודרך וסולם להשכיל הדברים השמימיים, והסבות שהדברים הטבעיים נתלים בהם, ולא שהם יתנו שלמות לנפש מצד עצמם כלל, ולזה אי אפשר לה שתשאר נצחית מצד ההשכלה הזאת, וכן תמצא דוד העיר על זה במזמור "השמים מספרים כבוד א-ל" (תהלים י"ח), אמר בו כי מה שאפשר שיושג מצד המחקר האנושי מתנועת הגלגלים אינו רק מה שנראה שהשמים מתנועעים תמיד, ומצד שכל מתנועע צריך אל מניע, יורה על מציאות השם המניע אותם... וזו היא ההשגה שאפשר שתושג מצד השמים ותנועותיהם, אבל אין זה ממה שיתן שלמות בנפש שתדבק בו בעליונים, ושתשוב אל מקום מחצבה, אבל תורת השם לבדה היא שלמה שתספיק להשיב הנפש אל מקום אשר היה אהלה בתחילה... (מאמר ג פרק ג)

דע שהחכמות העיוניות אינן מסכימות בכל דבריהם על ענין אחד, אבל כל אחת חולקת על האחרת בשרשיה ובהתחלותיה, וזה שכל בעל חכמה יאמין ויחשוב שהתחלות חכמתו אמתיות ומבוארות תכלית הבאור, עד שיחשוב לפתי ולסכל החולק עליהן, ובעל חכמה אחרת יכחיש אותן השרשים וההתחלות, ויחשוב התחלות שרשיו שהן בהיפך האחרות אמיתיות... אחר שהתבאר לך היות בעלי החכמות חולקים זה עם זה בהנחותיהם, מעתה ראוי שנעשה בכל דבר שורש מן החוש, ולא נחוש לדברי כלן, אלא למי שנמצא החוש מסכים עמו, ואחר שהחוש מעיד כדברי התורני, מהמצא טבע האפשר, ומהגעת ההודעה מן הא-ל בדברים פרטיים אישיים על ידי הנביאים... לא נחוש למי שיכחיש זה... (מאמר ד פרק ב וג)

עקדה:

והתורה מגמתה להשלים האנשים בדעות האמיתות בא-ל בעניני הנבואה, ובהתבוננות בהנהגת המציאות, מה שלא תשיג יד הפילוסופיה על כל פנים, ורק באלו יגיע האדם להצלחתו. והיוצא ללמד חכמת הטבע הוא כהן העוזב עבודתו ללמד מלאכת חרש, כדי שיבין מלאכת בנין בית המקדש, וזה שאמר רבי יצחק שלא היתה צריכה התורה להתחיל כי אם מהחודש הזה לכם... (בראשית א א)

ונראה עוד לייחס כללות החכמות לעצי הגן, ועץ החיים הוא השפע האלקי הנבואי, שהוא תכלית הכל, ולמעלה מהשכל האנושי, והיא ההישרה האלקית התוריית, ועץ הדעת הוא השכל הפילוסופי העיוני, שהוא טוב במה שמוציא בעליו מהדעות הנפסדות, המכחישות מציאות הסבה הראשונה וכדומה, ורע במכחיש אותה, ולכן הזהירו שאם יאכל ממנו ויחשוב שאין מלבדו מות ימות... (שם ב יז)

מתוך הסנה - ...והנראה שהוא לפי שבא למדרגה העליונה, ולכן נראה אליו ענין מבהיל, שיפלא עליו מאד, ויוודע לו שיש הנהגה עליונה על אותה שגדל עליה מנעוריו, והראה לו שבהנהגה אין שום כח להקדמה המונחת מחכמת הטבע, ולא נמשך אליו האיכול המחוייב בדרך הטבע, ואז נכנס בלבו ספק גדול, שלא ידע אם יתאמת מציאות הקודם, ורצה לחקור אם הוא אש ממש, או אם יש שם סבה שלמענה לא יתאכל הסנה... (שמות ג ב)

...וכמו שאמרו בפסחים צ"ד חכמי ישראל אומרים מזלות חוזרים וגלגל קבוע, וחכמי האומות אומרים להיפך, נצחו חכמי אומות העולם, והודו להם חכמים, ומזה נתבאר מיעוט יכולת הכוכבים. וזה נודע לאומות העולם שהשתדלו בהם מאד, כי כוונו לעבודתם, וחכמי ישראל התעסקו רק לדעת חשבון העיבור והתקופות, והנותר היה אבוד זמן בענינים חיצוניים שלא הותר להם להתעסק בהם... (שם יב א)

...ורמז לו שתחילת העיונים האלה הוא ב"המוציא", בסעודת הנפש המתחילה בחכמות הטבעיות, ואמר לו שהיה לו להגיע מכאן לאמיתות מציאות הבורא והשגחתו בענינים הטבעיים. והשיב שאילו היה שם היה תופס ההתחלות ההם בשיניו ורודף אחריהן, וכן היו כל כתות הפילוסופים, שהשתדלו בחזקה להראות פנים לפרוק התורה והמצוות ואלקות, אמנם כשיעיקוהו נסיונות קשים יהיו לו ידיעותיו בחכמות האנושיות סולם לצאת למרחב... (שם טו א)

...ושלמה התחיל להזהיר בני אדם מהנפילה ברעות של החקירה העיונית באלקיות, והמשילה לאשה זונה, היא לילית הראשונה, הכרוכה בטבע כל נוצר, שהוא הזווג הראשון לאדם, ונמשלת גם כן לזונה המפורסמת זווגו השני, מעיקות לאשה הצנועה וכו' המלמד דעת ה'. והזהיר מהם ומתחבולותיהם, כי כהנה אנשי החכמה המפתים התלמידים החסרים, מה לכם ללמוד בדיקה ושחיטה אצל אביי ורבא, בואו ללמוד חכמה המפוארה אצל אריסטו ומפרשי דבריו. ואמר תחלת דברי פיה סכלות וגו' (משלי ח'), כי רבים חללים הפילה על מלאכת ההגיון ותחבולות הניצוח. ואחר כך דבר על ההסתה מצד חכמת המספר, שמעו כי נגידים אדבר וכו', שכל עסקיה עם נגידים ומלכים, וחשבונות אוצרותם והוצאותם, ועל ההתפארות מצד אנשי ההנדסה אמר כי אמת יהגה פי וגו', רוצה לומר שיצורף אל האמיתות המספריות גם התיקון המדיני, להרחיק הרשע והחמס. ועל מופתי החכמה הטבעית אמר, כלם נכוחים למבין וגו', שאינם מופתים מוחלטים, אבל נכוחים למבין. ותתכן בהם החקירה מהידוע לבלתי ידוע. ועל הפילוסופיה המדינית אמר, קחו מוסרי ואל כסף, כי המוסר והדעת הלקוחים ממנה מכבדים בעליהם מאד. ועל החכמה שקראוה אלקית אמר, כי טובה חכמה מפנינים וגו', מצד הנושאים שבהם תחקור, ועל התורה אמר אני חכמה שכנתי ערמה וגו', כי תכלול כל שאר החכמות... (שם כא א, וראה שם עוד)

דרשות הר"ן:

אמנם ענין מעשה בראשית מהו צריך ביאור רחב, כי הנה הרמב"ם ז"ל אמר שמעשה בראשית היא חכמת הטבע, ויש בזה סתירות גדולות, כי אין בדבורינו ביסודות ובמורכבים הנמשכים מהם דבר שיתחייבו ההסתרה וההעלמה... כי אין ספק שכל מה שהוא בענין הטבע ובאורו אין ראוי שיהיה נסתר ונעלם, אבל ראוי שיתפרסם, שהרי ידוע שחכמת הרפואה וחכמת עבודת האדמה והמרעה נמשכות מחכמת הטבע... והתשובה בזה, כי אין ספק כי מעשה בראשית היא חכמת הטבע, אבל לא מאותו צד שהתחכמו בו האנשים מצד מחקרם, אבל מצד מה שהידיעה נעלמת בו מצד המחקר, ולא תוודע אלא בשפע אלקי, והוא שיש לכל הנמצאים שני פעלים, פעל נמשך אחר חמרם, ופעל נמשך מצד צורתם אשר הוא עצמותם. והפעלים הנמשכים מצד חמרם יוודעו מצד החקירה ומצד השגת מקריהם, אבל אשר מצד צורתם אי אפשר שיוודעו בשום פנים מצד החקירה, אלא מצד מה שהוציאו הנסיון לאור, וגם כי נדע פעליהם מצד הנסיון, לא נדע סבת פעליהם כלל. כי אנחנו נדע בפלפל שהוא מחמם, ונדע סבתו החום להיות יסוד האשיי גובר עליו, אבל לא נדע סבתו, מפני שהם נמשכים אחר הצורה, כי השער הזה סגור לכל דורש החכמה, במחקר אנושי לבד לא יפתח... (דרוש א)

שיש חכמות מפקחות לב האדם, אבל יטוהו מדרך חיים לדרך מיתה שיקנה מהם דעות נפסדות שבהם יהיה נטרד, אבל התורה לא תשאיר ללומדיה דעת נפסדת או מדה מגונה... (דרוש ג)

אברבנאל:

...והנה במעמד הנכבד ח' פלאים... והפלא הוא מציאות הדברים בלי סבותיהם הטבעיות, ענן בלי אדים, ודבור בלי קול וכו', נמצא שעשה פלאות בד' היסודות, כי יש ב' דרכים בהשגה, עיוני מחקרי על ידי השכל, וההשגחה הנבואית בחסד עליון. והנה רמז לחסרונות שבדרך הראשונה, קולות, שבמחקר רבו הדעות והמחלוקות. ברקים - שהם מאירים לשעתם ושוב יעלימום הטבעים, ענן ומטר - יש שנסתכל הרבה ונשיג מועט מחשכת קוצר השגתנו... (שמות יט טז)

ויבא משה - ועוד בי' ימים הראשונים השיג טבעי השפלים ההוים ונפסדים, ובשניים טבעי גרמי השמים, ובשלישית השיג השגות השכלים הנבדלים, ובאחרונים התעלה אל האלקים כמה שיוכל, וגבהה השגתו על השגת החוקים, כי לא היתה בעיון אשר בחשכה יתהלכון, כי אם בנבואה, והשיג הבריאה וסדור המציאות כפי שישיגוה הנבדלים... (שם כד יח)

בלא לחם - שהיא יסוד מזון האדם ומשותף לכל שאר המזונות, וכן אין בשאר החכמות והחקירות הזנה אמיתית לנפש, כי תמיד ישארו בה ספקות, וכל פילוסוף סותר דברי קודמו. (ישעיה נה ב)

ספורנו:

היא חכמתכם - בה תשיבו לאפיקורוס במופתים שכליים. מי גוי גדול - שם ה' נקרא עליכם, ויהיה בזה חלול השם אם תחשבו סכלים... (דברים ד ו וז)

פן תשכח את הדברים - אף על פי שאמרתי שתחשבו חכמים, השמר מראיות שכליות המכחישות מציאות הא-ל, ואל תשכח מה שראו עיניך השכליים בפירוש התורה, והגשמיים במעמד הר סיני. (שם שם ט)

ששים המה מלכות - דעות חכמי קדם החוקרים באלוקות, ושמונים - רבים מהם החוקרים בטבעיות, ועלמות - המורים על עניני העולם. (שיר ו ח)

אלשיך:

ועץ הדעת - שכח קדושה וטוב מעורב עם כח חיצוני טמא, והאוחז בו נותן כח בחיצוניות, וזה על ההולך בשרירות לבו לדעת לפי שכלו את הטוב והרע, ולא יסמוך על אבינו שבשמים שהורה לנו הטוב והרחיקנו מהרע. והורה לנו בזה, שידבק בטוהר לבו במצוות ה' ובתורה, ולא יחקור בשכלו לדעת הטוב והרע על ידי חקירות מתוך פסולת אמונות נכרים, כי רבים חללים הפילה החקירה השכלית, והיא החכמה החיצונית, ולכן הזהירו לא תאכל ממנו, אפילו במחשבה... (בראשית ב ט)

...ובמדרש ג' "המן", המן העץ, המן הסלע, המן הגורן. רוצה לומר שהעוסק בחכמה חיצונית עץ הדעת טוב ורע, לפי השכל האנושי, אינו יכול לפעול בטבע כהעוסק בחכמת התורה ועושה פלא, והישועה מן הגורן, מן הסנהדרין ומרבים בישיבה... (במדבר כ א)

אל יאמן - וזה בתנאי שאל יאמין העוסק בתורה בהיקש מוטעה מהחכמות הזרות, כי אז ימות בעוון אביו. (איוב טו לא)

הגדלתי והוספתי חכמה - בחכמת התורה, וגם הוספתי בה סייגים, ולא יוכל להזיק אם עתה אתנה לבי לדעת חכמה - חכמת התורה, ועתה גם הוללות וסכלות - חכמה חיצונית בערך לחכמת התורה. ברוב חכמה רב כעס - מדי שנתחברתי אל החכמה הזרה, ויוסיף מכאוב - שהמעמיק בה ירד לסברות רעות, או יכעוס על שלא מצא יישוב על פי החכמה הזרה לתורת ה', כי אם נגדיות בלי סוף. (קהלת א טז)

ופניתי - עשיתי כל זה בכוונה תחילה להראות שהכל מה שעשיתי הבל, ואין יתרון לאדם תחת השמש בעולם הזה, כי אם בעולם העליון, וכל זה ראיתי בהתעסקי באלו, כי רק תורת ה' חכמה באמת, והחיצונית הוללות - טובות העולם הזה סכלות. כי מה האדם שיבא - לדון עקרי האלקות וחידוש העולם על ידי חקירות שכליות, משל לילד שגדל בלי נשים, וספרו לו כי הילד נמצא ט' חדשים בבטן אשה בלי אור ואויר, הלא יאמר כי הוא שקר מוחלט, וכן אם נדון ממה שאחרי הבריאה על הבריאה ולפניה, כי הוא טבע מחודש. (שם ב יא)

מדרש שמואל:

...ואינו רחוק לומר, שהזהיר לאדם שגם יתקין עצמו ללמד חכמות חיצוניות, שהיא אינה ירושה לו, כי תורה שצוה לנו משה היא מורשה קהלת יעקב, אמנם התורה של העכו"ם אינה ירושה לנו, וכדי שידע מה שישיב לאפיקורוס צריך שילמד וידע בדתיהם, שבזה נמצא שם שמים מתקדש, אמנם צריך שכל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר שלא תלמוד אותה כדי להתגדל, אלא כדי לקדש שם שמים ברבים, ולידע מה להשיב לאפיקורוס. (אבות פרק ב יד)

והרב יצחק אברבנאל כתב כי ביאר בזה דרוש גדול, שהדברים התורניים עם היות נושאם פחות מאד כקנים ופתחי נדה, הם גדולי מעלה וגופי הלכות, לפי שנמצאו בהם הלכה למשה מסיני, והם דברים תוריים אלקיים בלי ספק, אמנם התקופות וגמטריאות עם היות נושאם בשמים ובשי"ת ובמלאכיו, הם פרפראות ולפתן וסובין לחכמה, לפי שאין בהם קבלת התורה ואלוקותה... (שם שם כה)

והרב ר' יהודה לירמא ז"ל כתב, הוי זהיר בחכמה שאתה לומד וחוקר ודורש בה, שלא תעשה בידך כפירה כנגד השי"ת או שום אמונה רעה ממנה בלמוד, רוצה לומר החכמה שאתה לומד, לפי שהשגגה והטעות והכפירה שתעלה בידך מצד החכמה העמוקה שהכנסת עצמך ללמוד אותה עולה זדון, כלומר להענישך כאלו כפרת במזיד, לפי שמי הכניסך לחקור ולדרוש וללמוד בחכמה שאין שכלך יכול להשיגה, והרי אמרו ז"ל במופלא ממך אל תדרוש... (שם ד טז)

רמ"ע מפאנו:

...ואף ר' עקיבא לא למד גם החכמה החיצונית אלא מפי ר' אליעזר הגדול שמימיו לא אמר דבר לתלמידיו אם לא שמעו מרבותיו דוקא צדיקים כמותו... (מאמר העתים סימן י)

מהר"ל:

...המאמר הזה מופלא, כי למה היו עקרבים סביב להר סיני, ומה הוא ענין הטעייא (רועה) שידע זה. אבל יש לך לדעת, כי החכמות הם שתים בעולם החכמה, האחת היא חכמת התורה, והם דרכי השם, אשר חכמה זאת לא הוריש לשום אדם, כי היא שכל האלקי, כמו שהוא ידוע כי התורה בפרט היא שכל אלקי, ולא נתן זה כי אם לישראל אשר צוה להם חקים ומשפטים. והחכמה הזאת היא מן השי"ת אשר נתן תורה לישראל. החכמה השניה היא חכמה האנושית, וזאת החכמה היא גם כן בעובדי גלולים, אמרו במדרש אם יאמר לך אדם יש תורה בעובדי גלולים אל תאמין, שנאמר והאבדתי חכמה מאדום וגו', אם כן חכמה אית בהו, והאדם קונה החכמה שלו ממה שהוא רואה ומשיג, לא כמו התורה אשר נתנה לאדם מן השי"ת, אבל האדם צריך למושכלות שלו להשיג בנמצאים, ולפיכך קרא שכל האדם טייעא, אשר הוא סוחר ישמעאל, אשר כל סוחר סובב כל הארץ, וכך שכל האנושי צריך לסבב ולעיין בנמצאים, ומהם יקנה החכמה. וקאמר שאמר ליה ההוא טיעא, הוא השכל האנושי אשר השיג כל הדברים לרבה בר בר חנה, שהוא בעל התורה, שהוא השכל האלקי, והוא מקבל מן שכל האנושי גם כן כאשר צריך לו, ועיקר האדם כאשר יש לו דעת התורה, ולכך מה שאמר כי טייעא אמר לרבה בר בר חנה כאלו אמר כי שכל האנושי היה מורה ומלמד את אשר יש לו שכל התורה... ואמר כי הטייעא, שהוא רמז על שכל האנושי, אמר לרבה בר בר חנה, הוא הדעת אשר לאדם בתורה, שמפני שבא לומר בסוף המאמר ששמע בת קול שאמר מי מפר, ואין הפרת נדרים שייך רק בתורה... ואמר תא ואחוי לך הר סיני, רוצה לומר, שידע להבין הר סיני ומעלתו... וחזאי דהדרן ליה עקרבים וקיימין כי חמרא חיוורתא, וכל ענין זה רוצה לומר כי מעלת הר סיני נבדל מן האדם לגמרי... (נצח ישראל פרק לא)

...אבל משפטי התורה מתחייבים מן השי"ת, הגוזר גזירת התורה על האדם, שינהג כך וינהג כך, דבר זה אינו נסמך על דבר גשמי, רק שהם גזירות על האדם מן השי"ת... ולפיכך אף כי המצוות הם בדברים הגשמיים, אין להם יחוס אל הגשמי, אחר שהם אינם מצד הדבר הגשמי, רק שהוא גזירת המלך לעולם אליו. ואף אם אתה אומר שגם כן אפשר שיהיה מעיין ומשיג בדבר אשר סדר השי"ת את הנמצאים כולם, ואם כן גם כן כאשר משיג בשאר דברים הוא משיג גם כן בסדר השי"ת, חלוק יש, כי אותו דבר הוא בעצמו הם הדברים התחתונים אשר ברא השי"ת וסדר אותם, וסוף סוף ההשגה היא באותם הדברים וסדר קיומם, ואף כי השי"ת סדר אותם הרי הסדר שייך לעצמם של אותם דברים, מה שאין כך בתורה, אף ודאי שהתורה היא סדר האדם, אין סדר הזה שכך ראוי לעשות לאדם שהוא בעל חומר וגשם, אדרבא כל התורה היא לעול על האדם... (תפארת ישראל פרק יא)

בזה הפרק נבאר לך, כי אותם שחשבו כי יתרון החכמות החיצוניות על התורה במה שהחכמות החיצוניות מעיינות בדברים החשובים, כמו הגלגלים, והם נמצאים החשובים, ואילו דברי תורה מעיינים בדברים השפלים והפחותים, ולפיכך חשבו כי ההצלחה היא בהשגת הנמצאים החשובים. וכבר אמרנו, כי מה שחשבו בעיניהם ובדעתם אינו כך, אבל החשיבות היא התורה...

דע כי התורה התמימה תקיף גם כן בכל ההשגות ולא תחסר כל בה... מכל מקום הדברים מבוארים, כי התורה הזאת גבוה על גבוה, ומדרגה על מדרגה יש לה עד עולם הבא. והרי התבאר כל הדברים, שאף אם נראים דברי תורה כדברים פחותים מאד, עם כל זה מגיעים עד עולם הבא. והרי למוד התורה מתייחס אל האדם, כי כמו שהאדם אף שהוא בעולם הגשמי, הוא בשר ודם וזכה לעולם הבא שהוא מסולק מן הגשמי, כך התורה, עם שהאדם מתעסק בדברים שהם גשמיים, והם המצוות, יגיע על ידי זה אל המעלה העליונה... (שם פרק יג)

במסכת פסחים אמר רבי יוסי ב' דברים עלו במחשבה לבראת ערב שבת, ולא נבראו עד מוצאי שבת... דע כי חכמינו באו להגיד על ענין הטבע ועל מעשה האדם, כי מעשה האדם הם יותר מן הטבע, וכאשר השי"ת ברא בששת ימי בראשית כל ענין סדר הטבע הפשוטים והמורכבים, והשלים את העולם, נשאר עוד בכח לעשות עוד הרכבה יותר... והאדם שהוא מוציא אל הפועל הדברים אף שאינם לפי הטבע, הוציא דבר זה לפועל... ונעשה דבר זה על ידי האדם שהוא על הטבע, שכמו שהיה כח הטבע פועל בגזירת השי"ת, והיה כח הטבע פועל בששת ימי בראשית מה שראוי אל הטבע, כך האדם מצד השכל אשר בו, שהוא על הטבע, ופעולתו דבר שאינו טבעי, ואין פעולתו אותן דברים המיוחדים אל הטבע... (באר הגולה באר ב)

...לכך לא נמנעו חכמים מלכתוב דבר זה בספר הקדוש, כי גם דבר זה קדוש ומקודש, והם מסתרי התורה מענין האדם וצלמו, אשר החוקרים מדעתם ושכלם בזו אותו וגם צלמו. וכאשר תבין את זה, אז תבין מעלת צלם האלקי שבאדם, והפילוסופים לא ראו, והביטו רק הטבע, כמו הרופאים לא ידעו ולא יבינו רק הטבע, ולכך לא עמדו על הבריאה הזאת הוא האדם, כי יצירת האדם בפרט הכל הוא ענין אלקי ולא טבעי... כי חכמי האומות, אף כי היו חכמים, אבל חכמתם שכל האנושי, וחכמינו חכמתם חכמה פנימית סתרי החכמה מה שידעו על פי הקבלה מרבם עד הנביאים ועד משה רבינו ע"ה... (שם באר ה)

התלונה הששית באמרם כי היה נעלם מהם (מחז"ל) חכמה אנושית, הם החכמות אשר לפי שכל האנושי, ולא שהיה נעלם מהם, רק דברו בהם בתכלית הזרות. ודבר זה אם היה כך, היה מורה זה על חסרון הידיעה והרחקה מן האמת. ודבר זה היפך ממה שהזהירו עליו חכמים. ואיתא בפרק הבית, אמור לחכמה אחותי, אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה אמרהו, ואם לאו אל תאמרהו, הרי שהם הזהירו שלא יאמר החכם דברים שהם בלתי ברורים... והחכמות שאמרו עליהם שדברו בהם זרות, היא חכמה טבעית וחכמה לימודית, וכבר נתבאר לך כי כל שהביאום לדבר זה לחשוב כך על חכמים, זהו מה שמצאו בדבריהם שנתנו סבות לדברים טבעיים שמתהוים בעולם, והיה נראה להם כי הסבות האלו הם רחוקים שיהיה דבר זה סבה טבעית... אבל אין האמת כך כלל, כי לא באו חכמים לדבר מן הסבה הטבעית, כי קטן ופחות הסבה הטבעית, כי דבר זה יאות לחכמי הטבע או לרופאים, לא לחכמים. אבל הם ז"ל דברו מן הסבה שמחייבת הטבע. והמכחיש דבר זה מכחיש האמונה והתורה, כמו שהתבאר למעלה, שאמרה תורה על אות הקשת וראיתיה לזכור ברית עולם, וחכמי הטבע נתנו סבה טבעית לקשת, כמו שידוע מדבריהם, אבל הדבר הוא כך, שהסבה אשר נתנה התורה היא סבת הסבה, שלכל דבר יש סבה טבעית מחייבת אותו, ועל אותה הסבה הטבעית יש סבה אלקית, והיא סבת הסבה, ומזה דברו חכמים... (שם באר ו בתחלתו)

...ומפני זה רבים אשר התחכמו בחכמה זאת האריכו דברים על המאמרים אלו להשוותם ולאחדם עם חכמת התכונה, ועם מה שמעיד עליו החוש, שאין הלבנה נראית ו' שעות אחר חדושה, וטרחו רב מאד מאד, ואין להשיב על דברים שלהם אם האמת אתם אם לא. אך דבר זה ברור, כי לא זו היא הדרך, כי דברי תורה בלבד, ודברי חכמתם בלבד. ובודאי אם היו חז"ל מאחרים הזמן, לומר שהירח נראה אחר ב' ימים לחדוש הירח, וחכמי התכונה אשר חכמתם נבנית על חוש הראות היו אומרים שהירח נראה בפחות, היה זה קושיא עצומה. אבל כאשר חכמים קרבו והם רחקו, על זה נאמר לא שמעתי ולא ראיתי אינה ראיה. וזה כי חכמת התכונה בנויה כאשר יראה האדם הירח, והוא נראה מוחש ומורגש לעין כל שיש לה אור גמור, ודבר זה קראו חכמים שנראה בעליל... ואין ספק שלא נתנו שיעור לירח כאשר נראה מן הירח שיעור שהוא כמו שעורה, ודבר זה לא היה ביכלתם ובחכמתם לדעת, כי חכמתם בנויה כאשר הירח נראה מוחש לעין כל, ואין זה חכמת התורה. והוא יסוד העיבור, שבנוי כאשר יראה לאותם הבקיאים לראות ומעיד על הירח, כאשר ממנו נראה כשעורה... וזהו החילוק בין סוד העיבור שנתן לנו מפי הקב"ה על ידי משה, כי הוא מסר לנו דברים אשר אפשריים להיות מצד עצמם, ומסר לנו כי פחות משש שעות אי אפשר שיהיה נראה הירח בשום צד, אף כאשר מצורפין יחד כל ההכנות המועילות לראיה, זכוך האויר, וגובה המדינה... ודבר זה ראוי שיהיה נקרא חכמה, לפי שהוא משוער בלי פחות ויותר, שדבר זה ראוי לחכמה. אבל דברי חכמי התכונה אינם כך, רק השיעור הוא לפי הראיה אשר לאדם... (שם ד"ה פרק קמא דר"ה)

...והתקופות הוא הלוך המזלות, דבר זה נקרא תקופות, וגמטריאות היא חכמת המדידה והתשבורת. ואלו שני דברים הם היפך קינין ופתחי נדה, כי קינין ופתחי נדה אין עיקר הלכה הזאת רק בשביל ספק ועירוב שנעשין, ועל פי זה באו שתי ההלכות. ואלו שתי חכמות היינו תקופות וגמטריאות הם מחוייבים ומוכרחים, ולא שייך בהם ספיקא כלל, ועם כל זה אינם חכמה גמורה, אבל הם כמו פרפראות לחכמה, שאין הפרפראות רק הכשר אכילה, ואין הפרפראות מפרנסין את האדם. וכן אלו שתי חכמות, שאף על גב שהם חכמות גדולות, אינן מפרנסות את הנפש, כי החכמה היא פרנסת הנפש... כי עיקר החכמה היא בתורה ובהלכות המצוות ודבר זה הצלחת האדם, כמו שהארכנו שם, ולא בשאר חכמות... ולכך נקרא הלכה, כמו שהתבאר, ובשביל כן הן גופי הלכות, ועליהם וכיוצא בהן נאמר הליכות עולם לו, כל מי שעוסק בהלכה זוכה לחיי עולם הבא, שמוליכין אותו בדרך המפולש לחיי עולם הבא, אבל תקופות וגמטריאות אינם דרך והלכה כלל שמביא לחיי עולם הבא... (דרך חיים פרק ג יח)

...ולכך אמר במדרש, אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, שנאמר והאבדתי חכמה מאדום, אבל אם יאמר לך יש תורה בגוים אל תאמין, שנאמר מלכה ושריה בגוים אין תורה, כי אין ראויים אל שכל האלקי הנבדל שהיא התורה. וכך הם דברי הרמב"ם בחבורו, כי מה שאמרו חכמי האומות במה שהוא תחת גלגל הירח יש לשמע להם, כי היו חכמים בעולם הטבעי, אבל מה שאמרו במה שהוא למעלה מן גלגל הירח, שזהו אחר הטבע, אין לשמע להם, כי היו חכמים בעולם הטבעי, אבל למעלה מן הטבע, וחכמה זאת חכמה אלקית, אין לשמע להם. ומה שאמרו נקראת חכמה גמורה, שהרי אין מחלק בין חכמת ישראל ובין חכמת האומות, רק כי לישראל נתן חכמה מפיו, וכמו שאמרו אשר חלק מחכמתו ליריאיו, ואצל חכמת האומות אשר חלק מחכמתו לבשר ודם, אבל שם חכמה עליה, רק שאין חכמתן חכמה אלקית נבדלת מן הגשמי לגמרי. ואם כן מזה נראה, כי יש ללמוד חכמת האומות, כי למה לא ילמד החכמה שהיא מן השי"ת, ואין סברא לומר כי אף שהחכמה היא חכמה גמורה, מכל מקום אין לו לסור מן התורה, כדכתיב והגית בו יומם ולילה. ויש להביא ראיה אל סברא זאת ממסכת מנחות, שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו שאלמד חכמת יונית, קרא אליו המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, צא ובדוק איזה היא שעה שלא מן היום ולא מן הלילה, ולמוד בה חכמת יונית, ואם כן מוכח דחכמת יונית אסורה ללמד. אבל נראה דחכמת יונית דהתם איירי חכמה שאין לה שייכות אל התורה כלל, כמו חכמה שהיא במליצה או משל, וחכמה זאת אין לה שייכות כלל אל התורה, וכתיב והגית בה יומם ולילה. אבל החכמות לעמוד על המציאות וסדר העולם בודאי מותר ללמוד. והכי מוכח דפירוש חכמת יונית היינו מליצה ולשון ערומים דבפרק מרובה אמרינן, באותה שעה אמרו ארור האיש שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו חכמת יונית. של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית, מפני שקרובים למלכות. ומדאמר לספר, שמע מינה שהוא שייך אל הלשון, ומפני כי דבר זה אין בו תועלת להבין חכמת התורה, ולכך אסורה, אבל דברי חכמה אינו אסור, כי החכמה הזאת היא כמו סולם לעלות בה אל חכמת התורה. ועוד כי למה היו קוראין אותו חכמת יונית, אם היא לעמוד על המציאות, שהוא בעולם, הלא החכמה הזאת היא חכמת כל אדם.

אבל קשה הוא דאמר במדרש לא בשמים היא, אמר שמואל אין התורה מצויה באצטרולוגין שאומנותם בשמים... אמר להו לא הייתי מביט באצטרולוגיה אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה, בשעה שהייתי נכנס לבית המים. ואם כן לא הותרו לאדם ללמוד החכמות אלא בשעה שהוא פנוי מן התורה, ואי אפשר לו לעסוק בתורה כלל... ולפי זה אף שאר חכמות כמו חכמת הטבע, שהם מעיינים במציאות עולם הזה הגשמי, אסורים. אבל בפרק הישן אמרו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה תלמוד אגדות וכו' עד תקופות גמטריאות שיחת מלאכי שרת שיחת שדים ושיחת דקלים וכו', ואם כן כל אלו מותר ללמדם ומצוה ללמדם. ומה שאמר לא הייתי מביט בה אלא בשעה שהייתי נפנה לבית המים, יש לפרש, כי חכמה זאת חכמת חוזה בכוכבים, אשר חכמה זאת אינו לעמוד על מציאות עולם וסדר שלו. אבל חכמת מהלך הכוכבים והמזלות שרי ללמוד. וראיה לזה בפרק כלל גדול, אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום רב קפרא, כל היודע לחשוב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו וגו', אמר רבי שמואל בר נחמני מנין שמצוה לחשוב תקופות ומזלות, שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים... ורצו בזה, כי תקופות ומזלות אשר הם בשמים פעל ה' ונקראו השמים מעשה ידיו, שנאמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, וזה כי מן השמים יכול האדם להכיר מהם מעלת הפועל אשר פעל אותם, ועל גודל כחו ועל חכמתו כאשר מתבונן במהלך שלהם ובסדר שלהם, ולכך האדם מחוייב לדעת ולהכיר את בוראו.

ומה שאמר כי היא חכמתכם לעיני העמים, מפני כי האומות הם שרוצים להתחכם בחכמה הזאת, והיו מתחכמים בזה בחכמה עצומה מאד מאד כאשר ידוע, ותמיד באו אחרים אחריהם ובטלו טרחם אשר טרחו ועמדו עליהם... אבל חכמי ישראל שהיה הדבר מקובל בידם מפי משה מסיני, שמסר לו השי"ת, הוא בלבד אפשר לו לדעת האמת, וכך הוא כי הדבר שהוא בידינו מקובל לנו במהלך החמה והלבנה אומרים על זה שהוא יותר נכון ומקובל... 

אמנם עדיין צריך עיון, שהרי אסור ללמד מרב שאינו הגון, כמו שהתבאר למעלה אצל רבי מאיר שלמד תורה מאחר, וגם זה אין ראייה, דשם אמר כשהוא לומד מפיו ויש לו התחברות וחבור אל הרב שמקבל ממנו שאינו הגון, ולכך אסור, אבל מן החבורים שחברו אין שייך זה. מכל מקום צריך עיון ללמוד בחבורים שלהם, אשר הם דברים נגד תורת משה רבינו ע"ה בחדוש העולם ובידיעת השי"ת ובהשארת הנפש ועולם הבא, אם יש לעיין בהם, כי אולי יש לחוש כי נופת תטופנה שפתי זרה, שמדברים דברים לפי שכלם לא מן הקבלה כלל, רק לפי חקירתם, ויש לחוש באולי יהיה המעיין נמשך אחר דבריהם וראייתם... אך אמנם אם דעתו כמו שאמרו, ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ואם לא ידע דבריהם איך ידע להשיב על דבריהם, ואם כן צריך לדעת דבריהם, ודבר זה בודאי מותר, כי דבר זה אזהרה רבה ויתרה, כמו שאמרו ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ומנו עם דברים גדולים, שמזה תראה כי נחשב זה דבר גדול ביותר, ולענין זה מותר, ולא נחוש שיהיה נמשך אחר דעתם, אם תחלת כוונתו לסתור דבריהם אשר דברו נגד התורה ודעת חכמים. אך לעשות דבר זה להביא דבריהם לפרש בהם דברי תורה ולהם אין חלק וזכרון בתורת משה, והרי שם רשעים ירקב... ולא מצאנו דבר זה בתלמוד להזכיר את אחד להביא ממנו שום דבר חכמה את אשר לא היה לו חלק בתורת משה רבינו. ומקרוב זה נתפשטו חבורים אלו ונמשך דעות בני אדם אחר דבריהם, להתחכם גם כן בדברים שמגיעים לעקרי האמונה, כאשר טבע האדם נכסף לחקר על זה, ובשביל זה היו קצתם יוצאים מן עיקר האמונה בכמה דברים...

כלל העולה מדברינו, כי יש לעיין בדבריהם שיוכל להשיב על דבריהם לשואל כמו שאמרו חכמים, ואם נמצא דבר הגון בדבריהם המחזיק האמונה יקבל, אך מה שנמצא בדבריהם אף דבר קטן שהוא כנגד אמונת ישראל או אשר נמצא בדברי חכמים אף דבר קטון חס ושלום אסור לשמע להם, אך יתבונן בשכלו להשיב על דבריהם כפי שכלו. ובזה יהיה זהיר וזריז בכל נפש להעמיד דבר אמת, שלכך אבות העולם הראשונים צוו בגודל אזהרה הוי שקוד ללמוד כדי שתשיב לאפיקורוס... וכל כך אמרו הוי שקוד, דהיינו זריזות יתירה שכלית להשיב על דבריהם להעמיד דת אמת, ובזה יהיה שכרו עם הצדיקים. (נתיב התורה פרק יד)

ארור מי שילמד בנו חכמת יונית וכו', פירוש חכמת יונית היינו חכמת הטבע, וכל חכמות הטבע הם בכלל חכמת יונית, כל אשר הוא חוץ מן התורה, אף על גב שמצוה לחשוב תקופות ומזלות, כי דבר זה צריך לקבע שנים וחדשים, ועוד שתקופות ומזלות הוא מוחש ומורגש, עליו נאמר ואת פעל ה' לא הביטו, ולכך אינו נכנס בכלל חכמת יונית, רק שרואה מהלך המזלות שמש וירח, אבל חוזה כוכבים, על זה אמרו במדרש רבות (דב"ר ח') ...לא הייתי מביט בם אלא בשעה שנפנתי מן התורה בשעה שהייתי נפנה לבית הכסא... אבל שאר החכמות אסור ללמוד אם לא על ידי התורה, ועל זה אמרו הפוך בה והפוך בה דכולה בה, שהכל יוצא מן התורה, ובענין זה יש ללמוד אותם, אבל בעצמם מבלי שיצא מן התורה אסור ללמוד חכמת יונית כך יראה והוא נכון, ומכל שכן שיש דברים באלו חכמות שהם קוצים גמורים והם דברי סרה על ה' ועל תורתו, ומזה לא דברו חכמים, רק דברו מן הדברים אשר אינם מגיעים אל האמונה, כגון ספר הטבע וספר חוש ומוחש... (חידושי אגדות מנחות סד ב)

של"ה:

...כי הנה הרמב"ם אמר שמעשה בראשית היא חכמת הטבע, ויש בזה סתירות גדולות, כי אין בדיבורינו ביסודות ובמורכבים הנמשכים מהם דבר שיתחייבו הסתרה והעלמה, ועוד אם כן, היה צריך לידע הגבול שנעמוד בו ולא נפרסמהו להמון, כי אין ספק דכל מה שהוא בענין הטבע ובאורו, אין ראוי שיהיה נסתר ונעלם, אבל ראוי שיתפרסם, שהרי ידוע שחכמת הרפואה וחכמת עבודת האדמה והמרעה נמשכות מחכמת הטבע, ואם כן היושבים בערי הפרזות דורשים תמיד במעשה בראשית ויודעים בו? וגם כן לא נוכל לומר שמעשה בראשית לא תהיה חכמת הטבע, שהרי מעשה בראשית נוסד כולם בעולם התחתון לא בעליון, כי זה יהיה מעשה מרכבה, ואם לא יהיה מעשה בראשית ידיעות טבעיו ועניניו, אם לא אפרש מהו, וזהו אם כן דבר מחדש מבוכה וצריך ביאור.

התשובה בזה, כי מעשה בראשית היא חכמת הטבע, אבל לא מאותו הצד שהתחכמו בו האנשים מצד מחקרם, אבל מה מהצד שהידיעה נעלמת בו מצד המחקר, ולא תודע אלא בשפע אלקים. והוא שיש לכל הנמשכים מצד חמרם יודעו מצד החקירה ומצד השגת מקריהם, אבל אשר מצד צורתם אי אפשר שיודעים בשום פנים מצד החקירה, אלא מצד מה שהוציאו הנסיון לאור. וגם כי נודע פעליהם מצד הנסיון, לא נדע סבת פעליהם כלל, כי אנחנו נדע בפלפל שהוא מחמם ונדע סיבת החמימות להיות יסוד האש גובר עליו, מפני שזה המשך אחר חמרו, אבל אם היות שנדע שהאדם צוחק, ושאבן השואבת מושכת ברזל, נדע מצד זה שהוא הנסיון, אבל לא נודע סיבתו, מפני שהם נמשכים אחר הצורה, כי השער הזה סגור לכל דורש החכמה במחקר אנושי... ואלו הפעלים יוצאים מצד נותן הצורה, או בוחן איזה שיהיה, וזה העיון נמנע שיושג מצד חכמת האנשים... ולכן צחק הרמב"ם ז"ל על גאלינוס כשאמר שהיות אדם צוחק לא ידע לו סיבה, ואמר כי הוא מכת הנמנע שתוודע לו הסיבה, כי הוא דבר יוצא מעצם אדם וצורתו. הנה לפי זה מעשה בראשית היא חכמת הטבע האמיתית שיתפלספו בה המתחכמים והיא אמיתית, יודעי עצמי הדברים, וזהו נמשך ונתלה בנותני הצורות, שהם השכלים הנבדלים, ואי אפשר שיוודע כי אם בשפע אלקי נבואי. ולכן היתה חכמת מעשה בראשית סמוכה ומצורפת למעשה מרכבה... (מסכת פסחים מצה עשירה)

הרחקת למוד הפילוסופיה ואיסורה מבואר בדברי הקדמונים והאחרונים, ואם להביא כל דבריהם הוא עלי למשא, אפס קצהו תראו. מה שכתב רב האי גאון בזה נמצא בעין יעקב במסכת חגיגה, במאמר ד' נכנסו לפרדס, עיין שם. והרא"ש ז"ל כתב בתשובה כלל כ"ה, וזה לשונו: ואף על פי שלא ידעתי מחכמה חיצונית שלכם, בריך רחמנא דשיזבין הימנה, כי בא האות והמופת להדיח האדם מיראת השי"ת ותורתו וכו'... ואמר החכם כל באיה לא ישובון, רוצה לומר כל הבא ונכנס מתחלה בחכמה זו, לא יוכל לצאת ממנה להכנס בלבו חכמת התורה, כי לא יוכל לשוב מחכמה טבעית ולא ישיג לעמוד על חכמת התורה, שהיא אורחות חיים, כי יהיה לבו תמיד על חכמת הטבע, ותעלה ברוחו להשוות שתי החכמות יחד ולהביא ראיה מזו לזו, ויעוות משפט, כי שני הפכים הם צרות זו לזו, ולא ישכבו במקום אחד... (מסכת שבועות, וראה שם עוד)

רמח"ל:

כל איש ישראל צריך שיאמין וידע, שיש שם מצוי ראשון, קדמון ונצחי... אמנם גם מצד החקירה במופתים הלמודיים, יאמתו כל הענינים האלה, ויוכח היותם כן מכח הנמצאות ומשיגיהם אשר רואים בעינינו, על פי חכמת הטבע, ההנדסה התכונה ושאר החכמות, שמהם תלקחנה הקדמות אמיתיות, אשר יוולד מהן ברור הענינים האמיתיים האלה. ואמנם לא נאריך עתה בזה... (דרך ה' חלק א פרק א ו וב)

הנה חקק הבורא ית"ש בטבעו של האדם שיהיה מתלמד מבין ומשכיל בהשקיפו על הנמצאים ובחינותיהם, וממה שמתגלה לפניו יתבונן וידרוש את שאינו מתגלה עד שישיגהו ויעמוד עליו. וזהו דרך ההשכלה הטבעית. אמנם עוד גזר שימצא לו השכלה מעולה מזו מאד, והיא ההשכלה הנשפעת, והיינו שיושפע לו שפע ממנו ית"ש, על ידי איזה אמצעיים שהכין לזה. ובהגיע השפע ההוא אל שכלו, יוקבע בו ידיעת ענין מה בברור, בבלתי ספק ובבלתי טעות... וענין זה נקרא רוח הקודש... (שם חלק ג פרק ג א)

והנה למטה ממדרגת הנבואה יש מדרגה נקראת רוח הקודש, והוא ענין שיושפע שפע ממנו יתברך אל שכל האדם, ובהגיעו אליו יוקבע בו ידיעת ענין מה בבלתי ספק ובבלתי טעות, וידע הדבר בשלמות, סבותיו ותולדותיו כל דבר במדרגתו.

ואולם על ידי השפע הזה, אפשר שישכיל דברים שמגדר ההשכלה האנושית הטבעית להשכיל אותם, אמנם יתרון השכיל אותם על זה הדרך מהשכיל אותם על הדרך האנושי הוא, שעל זה הדרך יושגו בלי עמל, ויושגו בלי טעות, ולא ישאר בם ספק, מה שאין כן בהשכלה האנושית, ואפשר שישיג גם כן ענינים מה שאין בגדר ההשכלה האנושית שתשכילם, ומכללם הנסתרות והעתידות... (מאמר העקרים)

עוד צריך שתדע, שדברים רבים מעיקרי הסודות ירמזום חז"ל בענינים מן הטבע או התכונות, וישתמשו מן הלמודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה, ואמנם אין העיקר להם הענין ההוא הטבעיי או התכוניי, אלא הסוד שרצו לרמזו בזה, ועל כן לא יוסיף ולא יגרע על אמיתת הענין הנרמז, היות הלבוש המשליי ההוא אשר הלבישוהו אמיתי או לא, כי הכוונה היתה להלביש הסוד ההוא במה שהיה מפורסם בדורות ההם בין החכמים... (מאמר על ההגדות)

...והדברים האלה אי אפשר לחכמי התולדה לדעתם, ועל כל הדברים האלה אמר רבי שמעון בן יוחאי (זהר ויקרא י' ע"א) לאו למפלגי תחומין אמסר, כי הם אינם רואים אלא דרכי החיצוניות, ומפנימיות שהוא העיקר אינם יודעים כלום... (אדיר במרום)

...והשני הוא כלל דרכי החקירה והבחנת העיונים, והוא הלימוד ההגיוני שצריך האדם ללמד בהם את שכלו, כדי שיוכל להבחין ולחקור מה שצריך לחקור, ולהשיג מה שצריך להשיג באלקיות, כי זולת זה לא יוכל להגיע לעולם אל הידיעה הנכונה והברורה, כאומן אשר יחסרו לו כלי האומנות, שלא יוכל ודאי להוציא כלי למעשהו...

ההבדלים ביניהם מבוארים, ראשונה כי הנה ביאור המצוות עסקו הוא ענין שהוא עצמו אמצעי לתכלית, כי הנה סובב כולו על המעשה המצווה שהוא אמצעי לתכלית, כמו שזכרנו, ונמצא שמגמתו היא ידיעת מה שהוא אמצעי לתכלית. אך אלה החכמות שזכרנו, אין עסקן ענין אמצעי ואין מגמתן לבאר ענין זה, אלא עסקן ומגמתן חלק מחלקי המציאות, שאין ידיעתו מעלה ומורידה לתכלית הכללית, אלא שתשמש ידיעתו לעזר לאחד מעניני המצוות והעבודה. דרך משל: ההנדסה עסקה הוא השיעור והמדידה, ומגמתה לבארם בכל פרטיהם... הרי שאין עסקן ענין עוזר לתכלית הכללית, אלא שידיעתן תועיל לענין מעניני המצוות כמו שזכרנו.

והשנית, כי ביאור המצוות, מלבד היותו הכניי למעשה, הוא עצמו קיום מצוה, כי צונו השי"ת להגות בתורתו... ובבחינה הזאת הוא בעצמו אמצעי לתכלית, לא בבחינת עיון, אלא בבחינת מעשה מצוה. מה שאין כן ידיעת החכמות שזכרנו, שאנחנו לא נצטוינו להגות בהן, אך ידיעתן הכרחית לנו למה שצריכים אנחנו בענינים מעניני העבודה, והרי זה כפעולות המוכרחות אשר לנו במעשה, שאילו יצוייר העדר הכרחן לא היה לנו להשתדל לעשותן כלל... 

המין השלישי הוא, שאינו אמצעי לא מצד עצמו ולא במקרה, אך הוא שב לאמצעי במקרה, והוא כלל החכמות והמלאכות אשר אין להן ענין בהבנת עניני המצוות ולא בחקירות האלוקיות, אבל כבר יאותו בזמן אחד באיש אחד או במקום אחד עם התכלית. דרך משל, הנה מלבד ההכרח אשר לאדם לפרנס את עצמו, חובה עליו גם כן מצד התורה, שכך לימדונו רז"ל ובחרת בחיים זו אומנות... הנה ודאי שיצטרך לדעת כל הידיעות המצטרכות לאומנות ההיא. דרך משל, מי שיקח לו לאומנות מלאכת הרפואה, הנה ודאי שתצטרך לו ידיעת הטבע והניתוח ושאר הענינים המצטרכים להיות תופס באומנות הזו. אדם שצריך ללכת בין חכמי הגוים, הנה יאות לו שילמוד מה שיכבדוהו בעיניהם, ונמצא שם שמים מתקדש על ידו. 

אך המין הרביעי הוא, אשר איננו אמצעי לא מצד עצמו ולא במקרה, ולא שב לזה כלל, והוא כלל העיונים שאינם נוגעים בהבנת המצוות ולא בחקירות האלקיות למי שאינו צריך להם לא לאומנות ולא לשום טעם אחר של עבודה, אלא להשתוקק בידיעה ההיא מפני העריבות והנועם שמצא בה, ככל הטיולים האחרים ותענוגות בני האדם... (דרך חכמה טז-כ)

מצודת דוד:

מים עמוקים - חכמה שאינה חכמת התורה, צריך לטרוח ולדלותה. נחל נובע - והתורה כנחל נובע מעצמו, שהיא תשכיל כל העוסקים בה. (משלי יח ד)

ואת עלית על כולנה - חכמת התורה עלתה על טובת שאר החכמות. (שם לא כט)

תניא:

...וכן מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים, אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרקה ולזככה, רק עונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה בפרטות, מלבד עונש הכללי לכל ביטול מצות עשה מחמת עצלות בגיהנם של שלג כמבואר במקום אחר. וכן העוסק בחכמות אומות עובדי גלולים בכלל דברים בטלים יחשב לענין עוון ביטול תורה, כמו שכתבנו בהלכות תלמוד תורה. ועוד זאת יתרה טומאתה של חכמת האומות עובדי גלולים על טומאת דברים בטלים, שאינו מלביש ומטמא רק המדות מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו האלקית בטומאת קליפת נוגה שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו, בנפשו הבהמית כדלעיל, ולא בחינת חב"ד שבנפשו, מאחר שהם דברי שטות ובורות, שגם השוטים ועמי הארץ יכולים לדבר כן. מה שאינו כן בחכמת האומות עובדי גלולים, הוא מלביש ומטמא בחינת חב"ד שבנפשו האלקית בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו, שנפלו שמה בשבירת הכלים מבחינת אחורים של חכמה דקדושה, כידוע ליודע חן, אלא אם כן עושה אותן קרדום לחתוך בהן, דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה', או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו, וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן. (ליקוטי אמרים פרק ח)

נפש החיים:

...וכן אמרו (עבודה זרה ל"ב ב') ולא עוד אלא שדברים המכוסין מבני אדם מתגלין לו. ובמדרש תהלים מזמור י"ט אמרו על שמואל שאמר מכיר אני חוצות הרקיע וכו', וכי שמואל עלה לרקיע, אלא על ידי שיגע בחכמתה של תורה למד מתוכה מה שיש בשחקים, ובמשלי רבתא פרשה ח' ומפתח שפתי ישרים, דברים שהם פותחין לכם חדרי חדרים שבמרום... (שער ד פרק כ)

תעלומות חכמה:

קהלת - לפי שבא לההביל החכמות החיצוניות, שהן לצורך עולם הזה, אמר שהוא קהלת, שהקהיל כל החכמות וידען על בורין... (קהלת א א )

מלבי"ם:

...ועדות ה' נאמנה מחכימת פתי להשיב דבר לחכמי הגיאולוגיה, שחופרים בעמקי האדמה ומוצאים עצמות גדולות מענקים ובעלי חיים גדולים שנאבדו מן הארץ ואינם עוד מימי המבול ואילך, והם מוכיחים מזה קדמות העולם, כי יחשבו את האדמה שעשויה מינים מינים, שבכל עומק ידוע יש מין אדמה אחרת, ויחשבו לפי איכות האדמה שימצאו העצמות שם... וכל זה הבל וריק, כי בעת המבול פתחה האדמה את לועה על ידי הרעשים שבאו מעומק שאול ותהום רבה, והפכה תחתונים למעלה ועליונים למטה, והורידה פגרי הבעלי חיים עמוק עמוק, ונבקה חכמת הדורשים והחופרים לדעת איכות המהפכה הזאת... (בראשית ז כג)

נכריה - זונה עכו"ם, ורוצה לומר החכמות המובילות להכחשת אלוקות ודרכי העכו"ם. (משלי ו כד)

...והנמשל, אם ערב בעד זר - חכמה שחוץ לחכמת התורה והמוסר, יקח ממנו בגדו - תפארת ישראל... (שם כ טו)

זרות - דרכי החכמה ופילוסופיה של עכו"ם, שיחה - ללכד בהם בני אדם, ולא יצא משם לאור כי נלכד במינות ואבדון. (שם כב יד)

איש אוהב - ישתמש באהבה לאהוב חכמיה, ולא לאהב זונות - חכמות נכריות... (שם כט ד)

דעת - משיגים על ידי החושים והבחנה, מדע - כלל המדע שהתקבץ לשטה כללית, כגון חכמת הרפואה... (דניאל א ד)

הדודאים - העיון בחכמות חיצוניות, שאינם מעוררים אהבת ה'. (שיר ז יד)

רש"ר הירש:

מכל מלאכתו - ...הבריאה היא המחשת מחשבת ה', והמדע רוצה להכיר אותה על ידי חקירת הטבע והבריאה, גם החוקר שאינו מאמין, המגלה חוק בטבע, גילה בזה מחשבה ממחשבת השי"ת - שהוא רוצה לכפור בו. (בראשית ב ב)

מאת ה' - בעצם מיותר בפסוק, אך רוצה לומר, כי הרואה את הסביבה הזאת על מעינות הנפטא והוולקניות המציינת אותה, עלול לחשוב, שהמהפכה הזאת היתה טבעית, ומחליף בזה את הסבה במסובב. וזו טעות כל המחשבות על סבות גיאולוגיות להתהוות העולם, המעשים קרו אולי כפי שהם מתארים אותם, אך קרו כתוצאה מרצונו של השי"ת. (שם יט כד)

חכם - הוא מוכן לקבל את הדברים, מכיר אותם לפי הווייתם ותפקידם ויעודם, החכם האמיתי לוקח ידיעות אלו ממי שנותנם בדברים, על כן חכמת התורה היא החכמה העליונה. בינה היא חדירה לידיעת המהות האמיתית של הדברים, מה שלא ניתן לבן תמותה להשיג. הוא יכול להשיג גם ראיית בינים, שפוט על פי שני מומנטים שלוקחם מתוך הסתכלות בהתנהגותם... (שם מא לג)

מכשף - מלשון קשב, הוא חושב להשתמש בכחות הטבע ול"כזב", ובכל זאת הוא חייב מיתה, ככל עובד עבודה זרה, לא על השקר המטפיזי והשכלי, כי אם מפני התוצרות של שחיתות מוסרית הקשורות בפעלו. המכשפים היו רק לצורך הרע, על כן הם מכחישים פמליא של מעלה, כמו שכיום אם חושבים להשתמש במדעי הטבע כדי לאפשר לאדם שחיתות מוסרית.. (שמות ז יא)

תשמרו ללכת בהם - ...בתורת כהנים: עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל וכו' אלמד חכמת אומות העולם וכו', התורה היא העיקר והמוחלט, אין זאת אומרת שעלינו להתעלם מכל היכרות בשטחים אחרים, אלא שעלינו לעשות את אלו טפלים ללמוד התורה, התורה היא אמת המדה להם, והסמכות הבלעדית היא תורת ה', והשאר הם חכמות בני האדם, ולפי זה הם בלתי מושלמים... ההכרה הנלמדת מדברי תורה תהא לנו דבר נתון קבוע ומוחלט. שאר חכמות יהיו רק מדעי עזר, יש לעסוק בהן, רק אם יש בהן כדי לסייע ללימוד תורה, והן משתעבדות לה כטפל לעיקר, ואילו אמיתה של תורה תהא לנו בגדר נתון ללא תנאי... כל משאנו ומתננו לא יהא אלא בהם, כי קליטתנו ויצירתנו הרוחנית תצא מנקודת המבט של התורה, ונמצא שלא נקלוט דברים שאינם מתאימים לה, לא נקבל דברים היוצאים מהנחות אחרות ונערב אותם בדברי תורה. התורה לא תהא שוות-ערך בצד מדעים אחרים, כאילו גם היא מדע במניין כל המדעים. אל יעלה על הדעת, שיש חכמה ואמת יהודית, ויחד עמה ובאותה מידה של חשיבות וסמכות יש גם חכמות ואמיתויות לא יהודיות... אלא כשם שאנחנו בטוחים שהתורה היא משמים וכל המדעים שנתגלו בידי אדם אינם אלא חכמת לב אנוש, והם כוללים מסקנות רק על פי הבנתו המוגבלת ביחס לטבע הדברים, כן בטוחים אנחנו שיש רק אמת אחת, ורק מדע אחד ישמש לנו קנה מידה... (ויקרא יח ד)

כי יהיה בהם אוב - החזרה על דינים אלו מראה עד כמה יש לנו לחשוש מהחלפת דיני התורה, דיני התבונה הברורה, במדעים מדומים, החושבים להיוודע מן המת על החיים, מהעולם המת והנרקב על האדם החפשי הקרוב אל השי"ת... (שם כ כז)

כי שאל נא - ...כאן רוצה לומר הכר את העבר וההווה על הארץ, וכאן נתונים התחומים לחקירת האדם, כבחגיגה י"ב, מיום הבריאה ובתוך הבריאה הארצית החקירה בתחומים אלו אינה רק מותרת, כי אם רצויה במלא היקפה, כי רק במבט מקיף כזה מתברר העולם היהודי בכל יחודו. ואז תכיר השמע עם קול אלקים - כי רק לך נתגלה השי"ת בחושיך, אתה היחיד בעל התגלות זו, ובזה טמונה שליחותך הנצחית ויעודך בעולם... (דברים ד לב)

שמע ישראל - אין לנו לרכוש את ידיעת ה' מתוך תופעות הטבע וההסטוריה, כי אתה הראית לדעת על ידי תחושה חושית קבוצתית, המסירה כל ספק, ואבותיך מסרו ידיעה זו במסורת לבניהם. הכרתנו את ה' מבוססת על עדות זו של כללות האומה, ועל יסוד ידיעה זו עלינו להסתכל בטבע ובהסטוריה, ולהשתדל להגיע לידי הבנתם, ואם נבינם מנקודת מבט זו, נראה את פעולותיו ונלך בדרכיו בחיינו... (שם ו ד)

ודברת בם - שלא תערב בהם דברים טפלים... שלא תאמר אלך עתה ואלמד חכמת הכנענים, אין ללמד התורה כדבר טפל, ולא מנקודת מבט זרה, כי אם להתחשב תמיד במעלתה העליונה האלקית, על כל המדעים. וכדפירשנו בויקרא י"ח, אין זאת אומרת להתעלם מהכרה מדעית שהושגה וטופחה על ידי חוגים אחרים, ידיעתם נתונה מראש, אך כאן נקבעת לנו העמדה הנכונה, נקודת המבט שממנה אנו יכולים להתעסק בהם... (שם ז)

אין אלקים - הם מכחישים את ה' לא מפני הסבה שאינו נתפש בחושים, אלא כדי שיוכלו לרדוף אחר תאותיהם באין מפריע. כי באמת גם כל השאר שהאדם מתפאר שהוא "יודע", הוא בלתי מוחש, כחות טבע, חוקים שהמדע חוקרם ורוכשם בידיעתו, גם הם אינם מוחשים, כח שכנועם על האדם הוא בתחום המחשבי, ובכל זאת אין מי שיכחיש אותם בעבור כך. (תהלים יד ב)

העמק דבר:

וימח על פני - אבל לא אלה שהיו תחת העפר, ומהם מוצאים העצמות באדמה מבריות שאינן נמצאות עתה, וכן בבראשית רבה על והנה טוב מאד, מלמד שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן... אלא שעצמות אלו מלפני המבול, והעלימן מעיני כל הדורות האלו כדי שיבא דור אחרון ויכיר סתרי הטבע, וזהו כבודו... (בראשית ז כג)

עלי עין - וכשיצא מבית הסהר גדל עוד פעם וכולם ראהו, ומדרשו, אצל יעקב גדל בחכמת התורה, וכשמלך גדל בחכמת הטבע, אבל לא כשלמה המלך שבאה חכמתו מכח חכמת התורה, כי יוסף שכח מהתורה, כבמדרש רבה פרשה ע"ט. (שם מט כב)

שבעת הנרות - שבתורה שבעל פה נכללו ז' חכמות, שבלי ידיעה בכולן אי אפשר לבא לכמה עיקרי תורה, כשעורי כלאים ועוקצין וקדוש החודש ועוד. וכולן באו לשמש ולבאר תורה שבכתב, ומי שיש לו עינים מוצא כולן רמוזות בתורה שבכתב, כרבי יהושע שמצא לכמה שנים נחש מוליד בבכורות פ"א, ורוצה לומר שהחכמות יאירו לפני התורה. (במדבר ח ב)

מקשה - כשם שהזהיר שהנרות יאירו אל מול פני המנורה, לרמוז שיהיו החכמות להבין ולהשכיל בתורה, כן מעשיה מקשה, ללמד לכל שכל החכמות חוצבו ממקור התורה, וכן הראה ה' למשה. (שם שם ד)

ודבריו שמעת - נבואה שאחריה אין להסתפק, ואין צורך לחקירות פילוסופיות. (דברים ד לו)

הבו גודל - ...ומכל שכן אין להשיג חכמת התלמוד והטבע יחד, אם לא יקדים תלמוד הרבה, וכמו הצמחים כן גדל האדם על ידי התלמוד הנמשל למטר, ואחר כך האגדה והמוסרים בהבנת המקרא שהם כטל, ולהגביה הנפש חכמת הטבע הנמשלת לשמש, לכבוד לפני אומות העולם, ולעשות גדולות בישראל. (שם לב ג)

כי אשא אל שמים - ...שירים קרן ישראל. והנה נתבאר שהשמים עיקר כח המשפיע, ומקודם חקרו חכמי אומות העולם רק באמונתם ולא בחכמתם הטבע, ועתה שניתן להם כח לגלות כל סתרי הטבע כמה השפעה יש בכל יסוד ובכל בריאה ברכה וטובה בעולם, יעמדו על נפלאות הבורא, ויכירו על ידי זה כח ישראל וחכמתם, וממילא יתגדל שמו בעולם, וכן פירש רב סעדיה גאון בספר המפתח. (שם שם מ)

מורשה קהלת יעקב - הם זוכים על ידי שמחזיקים הלומדים בלי דאגות פרנסה... ובזה מקנאים המלאכים, מה שאינו כן כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', החכמות שנמסרו גם לאומות העולם ובהם כח המלאכים גדול משלנו. (שם לג ד)

מוהר"ן:

אבל צריך לפנות את המוחין מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות, מחמץ, שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות. כדי כשיוציא את הקול ויפגע במוחו יתעביד ממנו רעם, אבל כשגלגלתא דמוחא אטום בטומאה, כמו שכתוב (ויקרא י"א) "ונטמתם בם", אזי אין קולו נשמע... (ה ד)

וחכמות חיצוניות הם בחינת קנה, כי יש קנה בקדושה, הם חכמות קדושות, כמ"ש (משלי ד') "קנה חכמה", וזה לעומת זה עשה אלקים, היינו קנה שבקליפות, כמ"ש (תהלים ס"ח) "גער חית קנה", והם חכמות חיצוניות. ישראל הם עם קדוש, וכל אחד ואחד מישראל יש לו חלק א:לוה ממעל שהוא בחינת חכמה... וכשמתחילין להשתמש בו בהתבוננות עבודת השי"ת אזי שכלו הולך וגדול, כמ"ש (מלכים א' ה') "ותרב חכמת שלמה". וכשאדם מכניס בתוך שכלו הקודש מחשבות חיצוניות, הם חכמות חיצוניות, אזי נתמעט קדושת שכלו, כפי תפיסת המקום של חכמה חיצוניות, שכל חיצוני בתוך שכל הקודש, והחכמה חיצונית היא נעוצה בתוך השכל הקודש כקנה ומחסר מקום הקדושה. ועל זה הקנה, היינו זה השכל, מתלקטים ומתחברים כל המדות רעות ומגונות.

וזהו (סנהדרין כ"א ב') כשנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, היינו שגם למעלה מהשתלשלות הגבורות שזהו בחינת גבריאל, נעשה סוספיתא דדהבא היינו בחינת קליפות שהם חכמות חיצוניות, הנקרא גם כן קנה, ונעץ בים החכמה, שמחסר מקום הקדושה, והעלה עליו שרטון, היינו בחינת מדות מגונות, ועליו נבנה כרך גדול של רומי, היינו נחש הקדמוני הכרוך אחר קדושה... (לה ה)

אך דע אם יש צדיק גדול שהוא בחינת משה, הוא צריך דווקא לעיין בדברי האפיקורסית אלו, ואף שאי אפשר לישבם כנ"ל, על כל זה על ידי עיונו שמעיין שם, הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסית הזאת, כי אלו המבוכות והקשיות של האפיקורסית הזאת הבא מחלל הפנוי הם בבחינת שתיקה, מאחר שאין אליהם שכל ואותיות ליישבם כנ"ל. כי הבריאה היתה על ידי הדיבור כמ"ש (תהלים ל"ג) "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם"... ועל כן אסור ליכנוס ולעיין בדברי האפיקורסית והמבוכות אלו כי אם צדיק שהוא בחינת משה, כי משה הוא בחינת שתיקה בבחינת שנקרא כבד פה (שמות ד'), בחינת שתיקה שהיא למעלה מן הדיבור... וצריך דווקא לעיין כדי להעלות הנשמות שנפלו לשם כהנ"ל. (תנינא סד ג)

ובאמת הוא איסור גדול מאד להיות מחקר חס ושלום, וללמוד ספרי החכמות חס ושלום, רק הצדיק הגדול מאד הוא יכול להכניס עצמו בזה, ללמוד השבע חכמות, כי מי שנכנס בתוך החכמות הללו חס ושלום יכול ליפול שם, כי יש אבן נגף בכל חכמה וחכמה שהיא בחינת עמלק, שעל ידי האבן הנגף הזה יכולין ליפול חס ושלום, כי עמלק היה פילוסוף ומחקר וכפר בעיקר, כמו שכתוב (דברים כ"ה) "ולא ירא אלקים", דהיינו שהוא רק נוהג על פי חכמות ואין לו יראה כלל. אבל הצדיק כשנכנס באלו השבע חכמות הוא מחזיק עצמו ונשאר קיים על עמדו על ידי אמונה, בבחינת (חבקוק ב') "וצדיק באמונתו יחיה"... ואף על פי ששם יכולין להחליק וליפול על ידי האבן נגף בחינת עמלק כנ"ל, אבל הצדיק שבע יפול וקם על ידי אמונה כנ"ל, וזה שבע יפול צדיק וקם סופי תיבות עמלק, שהוא האבן נגף של השבע חכמות שעל ידו נופלין חס ושלום... (תנינא יט)

שפת אמת:

כתב המהר"ל כי יוון רצו להעביר בני ישראל על פי החכמה להמשיכן לחכמה חיצונית, ונראה כי יון הוא מלשון אונאה, שרצו להטעות את בני ישראל, כי הרבה מקומות יש ביודעי דעת להחליף בין האמת והשקר, והוא תלוי בנקודות דקות, אך כל איש ישראל יש בו נקודת דביקות להשי"ת, וזה הדעת שניתן לבני ישראל, ומזה יכול להכיר האמת, ולכך נעשה הנס דחנוכה בשמן, כי שמן יש בו סגולה זו שנמשך אחר הפתילה עד טפה אחרונה, והמים נשאר בסוף, וכן נדמו בני ישראל לשמן... ועל זה נתברר הדעת שבשורש נפשות בני ישראל להמשך אחר האמת, וזה יתרון הדעת על החכמה, והבן כל זה מאד... (חנוכה תרל"ה ליל ד)

ופירוש למען תהיה תורת ה' בפיך, וכי יש תורה שאינה מה', אבל הענין הוא, דכל מה שברא הקב"ה בעולמו הכל בתורה, רק שנתלבש בדרך הטבע. ויש כמה מיני חכמות, וקיום כל דבר בחכמה, כמו שנאמר בחכמה יסד ארץ, רק שמתלבש בחכמת הטבע, אבל בני ישראל כשיצאו ממצרים נעשו בני חורין מן הטבע, ושיזכו לתורת ה' ממש בלי התלבשות בטבע. וענין כי ביד חזקה הוציאך, דיש להבין, וכי לא היה יכול הקב"ה להוציא אותנו ממצרים בדרך הטבע, וגם גוף הדבר שנשתעבדנו לפרעה שהכל היה בחכמתו ית"ש בחכמתו בכוונה לבטל כל הטבע בעבורינו... (שמות בא תרנ"ד)

בענין שמיעת יתרו אצל קבלת תורה, כמו שכתוב יתרו שמע ואיתבר ואתכפיא, וזה היה גמר יציאת מצרים וגאולה, שלא יהיה שפחה תירש גבירתה. כי באמת כל החכמות שבעולם הם רק להיות הכנה לחכמת האמת חכמת התורה, כמו שכתוב הן יראת ה' היא חכמה, ואיתא הן בלשון יונית אחת. פירוש שחכמת התורה היא יחידית, שכל החכמות הם ניצוצי החכמה העיקרית, ובאמת קיום הכל בחכמה, כמו שכתוב בחכמה יסד ארץ, אבל היא חכמה המתלבשת בטבע, וחכמת התורה היא אחדות עצם החכמה. כמו שאמרו חז"ל כשרואין חכמי אומות מברכין שנתן מחכמתו לבשר ודם, וכשרואין חכמי ישראל מברכין שחלק מחכמתו ליראיו, שהוא דביקות בו יתברך, כמו שכתוב חלק ה' עמו. ובאמת התורה היא שכל פשוט נפרק מחומר, אך אנחנו בעולם הזה שמוטבעים בחומר, איננו יכולים להרגיש זו החכמה, רק באמצעות חכמות המורגשות, אבל בני ישראל כשעמדו על הר סיני, שהיו כמלאכים, זכו לקבל עצם החכמה... והנה בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה איתא הגאולה בכלל, ולכן נתבטלו כל חכמות לחכמת התורה, ולכן יתרו שמע ואתכפיא, ובפרט יש גאולה זו בכל נפש ישראל, שבכח התורה יכול איש ישראל לזכות לחירות, להיות הדעת שליט על הטבע והגשמיות, שזה עיקר הגאולה, שלא יהיה הגוף שליט על הדעת... (שם יתרו תרנ"ד)

במדרש חכמות בנתה ביתה, כלל הענין, כי הקב"ה ברא העולם לכבודו, ולכן בחכמה יסד ארץ, ויכולין להכיר כבוד ה' בכל הבריאה, וז' עמודים דז' ימי בראשית שעל ידן יחכם האדם למצא כבוד ה', וזה שאמר שלחה נערותיה תקרא, כי האדם צריך להוציא מכח אל הפועל חכמה הגנוזה במעשה בראשית, אבל כאשר חטא האדם ונתערב בחכמת הטבע שלא לשם שמים, ניתן לבני ישראל התורה, שעל ידי התורה יכולין להכיר כבוד ה' בלי תערובות חכמות חיצונות. (ויקרא שמיני תרנ"ט)

במדרש מה כתיב למעלה אוב או ידעוני וכו', הדא היא דכתיב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה וגו', הענין הוא כי הנהגתו יתברך עם בני ישראל הוא שלא כדרך הטבע, כדכתיב הגוים וכו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן וגו'. פירוש כי יש בטבע חכמות וידיעות הטומאה, ולפי רוב התדבקם במתים וטמאים יודעין אלה הידיעות, אבל בני ישראל אדרבא, כפי טהרת הכהנים מכל טומאה בזה יודעין דעת עליון. וזה שאמר לא כן נתן לך. דאיתא שהיה העולם מרחיב והולך עד שאמר הקב"ה די, והיינו שהיה מתגשם הטבע ביותר מדאי, עד שאמר די, נמצא לפי רוב התגשמות נדבקין בטבעיות, אבל לבני ישראל ניתן השורש והרוחניות, וזה שאמר אמור ואמרת, כי באמת הכל נעשה על ידי העשרה מאמרות, אבל לבני ישראל ניתן שורש המאמרות שעליהם נאמר אמרות ה' אמרות טהורות, אבל הטבע נעשה אחר כמה מדרגות וצמצומים. (שם אמור תרמ"ט)

במדרש מה כתיב למעלה, אוב או ידעוני וכו'... כי כל אלה ידיעות הטומאה ומכשפים הכל היה מפסולת שנעשה מעץ הדעת טוב ורע, כדאיתא בזוהר ותיקונים, ולכן ניטל מהעולם הזה כח החכמה הקדושה שהיתה בימי אדם ונח. ולכן בני ישראל, כפי מה שמתרחקין מאלה הידיעות זוכין שיתגלה להם החכמה הקדושה, והכהן העובד ה' ששואל באורים ותומים, נאסר לו לטמא במת, כי כל המיתה נעשה מעץ הדעת טוב ורע. והעיקר הענין הוא בחינת הנפש והגוף, שיש באדם רוח אלקים ונפש הבהמית, וכמו שאמר מי יודע רוח בני האדם העולה וכו' למעלה, ורוח הבהמה וגו'. וב' הידיעות הם באדם עץ הדעת טוב ורע, אבל לבני ישראל נאמר והיית רק למעלה, פירוש שלא יניחו להתפשטות החכמה להתדבק בחכמות חיצוניות, רק להיות למעלה תמיד להיות הגוף בטל אל הנשמה, וכמו שהוא בפרט כל אדם, כך הוא בכלל, שמנובלות חכמה יש סיגים, והיא חכמת הטבע, שמשם יש הכישוף וטומאות אוב וידעוני... וזה עיקר החילוק בין בני ישראל שעושין לשמו יתברך, אבל בעכו"ם ליכא ענין לשמה, כמו שאמרו לגרמייהו עבדין, עכו"ם אדעתיה לנפשיה עביד. ויש לומר עוד במה שכתוב בענין העונש, הגר וכו' יעלה מעלה מעלה וגו', כי באמת כך היא המדה שמן חכמות הטבע וחיצוניות יכולין לבא לפנימיות, כמו שהיה באברהם אבינו ע"ה ראשון לגרים, ועליו נאמר מי יתן טהור מטמא אברהם מתרח, וכמו כן לעומת זה יכולין לירד על ידי החכמה, להתערב בחכמות חיצוניות ליפול חס ושלום לבאר שחת, והכל מבחינת תערובת טוב ורע, ולכן כתיב רק למעלה ולא תהיה למטה... (שם תרנ"א)

בפסוק צרור את המדינים וגו' אשר נכלו לכם וגו', גדול המחטיאו יותר מן ההורגו וכו'. פירוש כי הרשעים הללו באין על בני ישראל בחכמה, כמו שאמרו רז"ל מנהיגם של אלו במדין נתגדל וכו', דכמו שיש מדריגות בקדושה, הן בכלל ישראל הן בפרט, כך נמצא בסט"א להבדיל וביצר הרע כל כך מינים חלוקים להיות נמצא התנגדות לכל פרט ופרט מראש עד סוף. לכן נמצא במדין בחינת התנגדות נגד משה רבינו ע"ה, שהוא הדעת וראש לכל בני ישראל, כזבי בת נשיא מדין אחותם, רמז על החכמה, כמו שנאמר אמור לחכמה אחותי את, אך היא חכמה להרע, וזהו כזבי הוא כזב י' חכמה בשקר. וכמו שהחכמה למעלה מהשגתינו, ועל ידי התשוקה יכולין להתדבק בחכמה, כמו שנאמר אמור לחכמה אחותי את, כן על ידי השנאה לחכמת השקר יכולין לדחותה, ועל זה נאמר צרור את המדינים וגו'... (במדבר פנחס תרל"ט)

בפסוק תמים תהיה וגו', כי הגוים האלה וגו', ואתה לא כן וגו'. הענין דאיתא דמקומות שהכניס הקב"ה אותנו לשם היו גרועים ביותר, וכל העבודה זרה וכשפים היו שכיח בשם, כי המקום הוא מסייע לפעולות החכמה שיש בעבט. ומזה עצמו הכניסנו הקב"ה לשם שהגם שנדע כל זה נבטל כל החכמות והפעולות כדי להתדבק בהשי"ת, כמו שכתב רש"י תצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, ואז תהיה עמו ולחלקו. וזה הדביקות צריכה להיות יקרה אצל האדם יותר מכל החכמות, לכן אמרו חז"ל לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות, וזה היה המכוון שבני ישראל אחר שידעו כל זה מבטלים העבודה זרה והכשפים... ובמדרש תנחומא, כמו שהרים הקב"ה לאברהם למעלה מהמזל עיין שם, צא מאצטגנינות שלך וכו', פירוש דאיתא בזוהר פרשת לך לך שאמר, שאחר שאברהם אבינו עסק בחכמת הטבע והשתוקק להשיג אמיתת הבורא, אמר לו לך לך, שכן הסדר לחפש בדעת כפי היכולת, ואחר כך לבטל כל הדעת כדי להשיג אמיתות דבר ה', ואז זוכין לנבואה... (דברים שופטים תרמ"ג)

בפסוק תמים תהיה וגו', כי הגוים וגו', פירוש כי נמצא חכמה בטבעיות, והיא בחינת עשרה מאמרות שנברא בהן העולם, דכתיב מה גדלו מעשיך וכו'. ויש חכמה בעולם שנה נפש, ומאלו הכחות נמצא בחכמי האומות, מעוננים היא החכמה בזמן, קוסמים במעשה, אוב ידעוני בנפשות, אכן לבני ישראל נמשך בכל יום התחדשות למעלה מן הזמן והטבע, וזה ענין עשרת הדברות שנמסר כל ההנהגה ביד ישראל. כי עשרה מאמרות הם החק שנתן הקב"ה בבריאה, ובעשרת הדברות כתיב וידבר וגו' לאמר, שנתן זה הכח בפיהן של בני ישראל... (שם תרמ"ז)

במדרש תנחומא תמים תהיה וגו' ואתה לא כן וגו', הדא הוא דכתיב והיית רק למעלה וגו', כי שלימות כל הגוים הוא להשיג חכמת הטבע, אבל בני ישראל שלימותן היא להשיג כח אלקות, כדכתיב תמים תהיה עם ה' אלקיך, דכתיב וייצר ב' יצירות, וכתיב אחור וקדם צרתני, במדרש תזריע, זכה אומרים לו אתה קדמת, לא זכה יתוש קדמך. והם האומות שכל חכמות שלהם לשאול אוב מארץ, נמצא הם שפלים ודורשים במה שלמטה מהם, אבל בני ישראל הם נקראים קדש, וצריכין להשיג שורש חלק אלוק ממעל, וזה נביא מקרבך וגו'... (שם)

...יתכן לפרש, כי כל החכמות ששם הקב"ה בטבע מעוננים וקוסמים, הכל היה כדי להראות שבחן של ישראל, שמניחין כל החכמות ומבטלין עצמם אליו ית"ש, וזה המשך הפסוקים תמים תהיה וגו' כי הגוים וגו'... (שם)

...הענין הוא, כי לכל הדברים יש שורש למעלה, וכל מעשה בראשית בטבע היסודות, כל זה נמשך אחר שורש עליון... אבל בני ישראל שניתן להם התורה שבה נברא העולם, ולכן נקראה ראשית, לכן יש להם דביקות למעלה ממעשה בראשית, זה לראש ולא לזנב, כי כל הטבע בכלל זנב. ואיש ישראל כולל כל העולמות, ונשמתו חלק אלקי ממעל, והגוף יש בו מהטבע וד' יסודות, והרשעים כל חכמתם במעונן ומנחש הכל בחכמות הטבעיות, ובזה מחזקים כחות הגוף ויתמעט בהם כחות הנשמה. ואנחנו צריכים להתחזק רק בתורה ולהעלות הנפש אל השורש, ובזה מתחלש כח הגוף, תמים תהיה עם ה' זה חלק אלקות, והיה תמים... ובאמת כל הכשפים נעשה מתערובת טוב ורע על ידי חטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע, כמו שכתב בספר התיקונים. אבל בני ישראל שניתן להם אחר כך עשרת הדברות, זה היה התיקון לעשרה מאמרות, להיות מבורר טוב בלא רע, לכן לא נחש ביעקב. ואמרו חז"ל לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות, פירוש בינה מבין דבר מתוך דבר, כי מכל אלה הדברים יודעים החכמים שורש הדברים למעלה בתורה, ולכן היו חז"ל יודעים בכשפים. וזה גם כן פירוש והיית רק למעלה, פירוש אפילו כשתעסוק בדברים שלמטה, תהיה רק למעלה ולא למטה... (שם תרנ"ו)

שם משמואל:

...כן יש לומר נמי, שכדרלעומר וחבריו הם אותם בעצמם שנתגלגלו בארבע מלכיות ועתידים הם בעצמם לבא עוד באחרית הימים, והם הם בפתיחה והם הם בחתימה, ובודאי שהם וכל כחותיהם הטמאים יבואו אתם שמושכין לשלש עבירות אלו, וכמו בזמננו שבודאי הוא אחרית הימים, ששולטים כל כחות הרע שמושכין לשלש עבירות אלו, (ואף שיצרא דעבודה זרה בטלוהו אנשי כנסת הגדולה, מכל מקום יצר זה עצמו בא בלבוש אחר, היינו בזמננו להיות להוט אחר בולמוס של חכמות חיצוניות ולשונות העמים השונים, וקורין אותו השכל בשי"ן שמאלית, ואני אומר לב חכם לימינו, וראוי לקראותו בשי"ן ימנית, שהם המשכלים בכרם ה' צב-אות ומקלקלין האמונה, ומפילין לבאר שחת, כאשר הורה הנסיון)... כן לעתיד כשיתבטל גם יצר הרע זה, לא יאמרו כי יסופר שהיה יצר הרע זה שולט בעולם, לא לעזר ולא להועיל, ומייגעין את עצמן בזה, ומניחין בזה את מבחר הזמן ומבחר הכוחות. ויש שיצר הרע מטעה אותם שיהיה זה למקור פרנסתם, היפוך אמרם ז"ל (קדושין פ"ב) אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. וכנראה בחוש למי שעיניו אינן טרוטות, שמרבית המוצלחים והעשירים אינם מלומדים כל כך... (בראשית וירא תרע"ח)

...ובכח מדה זו ישראל נוצחין לאומות העולם, דיש להן אחיזה רק מצד החכמה, כאמרם ז"ל (איכה רבה ב') יש חכמה בגוים תאמין. ובכל נמצא בהם חכמות חיצוניות שיונקות מחכמה דקדושה, אבל מדת התשוקה להשי"ת אין נמצאת בהם כלל, אפילו בטובים שבהם... (שם חיי תרע"ב)

...והנה יעקב לא ראה טפת קרי מימיו, והיתה הפנימיות שלו משתמרת. ויש לומר דכל מי שעוסק בחכמות חיצוניות הוא מעין חטא מוציא שכבת זרע לבטלה רחמנא ליצלן, כי החכמה היא דבר פנימי, והוא מוציאה לחכמות חיצוניות, הרי הוא מעין חטא הנ"ל. וזהו היונים שהיו לעומת מדתו של יעקב, ועל כן כשגברו בית חשמונאי ונצחום, היה תיקון לחטא זה, וכן בכל שנה הימים האלו הם תיקון לחטא זה, אם אך מקבל עליו להיות נשמר להבא... (שם מקץ תרע"ב)

ולפי זה יש לקיים גם דברי ב"ח, שהיתה שם התרשלות בעבודה, כי כמו שבגשמיות המח משלח רוח חיים דרך חוט השדרה לכל האברים, כן הוא גם בעניני רוחניות, שרגש חיות הקדושה בא מהמוח. וידוע דאם אדם משיג דבר חדש מתרגש ומתפעל כאילו רוח החיים חדשים באים בקרבו, כי החיים באים מהמוח... וממילא להיפוך, פגם המוח מביא עצבות ומרה שחורה, על כן הביא התרשלות בעבודה. ואולי מחמת זה עמדו בעתים הללו פילוסופים בעולם ונתרבו חכמות חיצוניות, כי ידוע שבחטא ישראל לוקחין האומות את השפע בענין ההוא... ועל כן מחמת פגם המוח לקחו הם מעלת המוח והשכל, ולפי האמור אין לתמוה מדוע בעתים האחרונות נתרבו כל כך חכמות חיצוניות, וטובה השתיקה, והוא רחום יכפר עוון.

ובזה יש לפרש דברי המדרש רבה (פרשה פ"ט), "ביקש לץ חכמה ואין, ודעת לנבון נקל", ביקש לץ חכמה אלו חרטומי פרעה, ואין, ודעת לנבון נקל זה יוסף. דהנה החרטומים בודאי היו בקיאים בפתרון החלומות, דאם לאו הכי, לא הרהיבו עוז בנפשם לפתור את החלום, כי פן לא יתקיימו דבריהם ויחייבו את ראשם למלך. אך אחר שישב יוסף במאסר ותיקן את פגם המוח מן עשר הטפין, כידוע, או פגם לשון הרע שהוא בדוגמא דידיה, ולא ללמד על עצמו יצא אלא על כל הכלל יצא, על כן ניטלה החכמה מהחרטומים... (שם תרע"ג)

ונראה דהנה חמה אין לה חידוש, והיא הולכת תמיד במסלול אחד בלי שינוי, וכל שינוי העתים הוא רק מחמת חילוף המקומות המקבלים את מאור השמש. אבל הלבנה יש בה חידוש, דוגמא זו היא ההפרש בין חכמת ישראל לחכמת יונים. שחכמת ישראל מגיעה עד למעלה, כמו שכתוב (משלי ב') "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה", ומאחר שהם דבוקים במקור החכמה, על כן חכמתם כמעיין היוצא ממקור מוצא מים, הניתוסף ומתחדש בכל עת... ועל זה מורה מצות קדוש החודש, שכל ענין ישראל הוא למעלה מהטבע, ועל כן יש בהם ענין חידוש... אבל חכמת יונים שהיא בטבע, והטבע אין לו חידוש, וכמו שבריש קהלת וזרח השמש ובא השמש וגו', וזהו הרמז סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה, שאמה של מלכות זו, דהיינו מהותה, חמה, שמתדמית לחמה שאין בה שינוי, ועל כן מהות מלכות יון להתנגד לקדוש החודש, שמורה על כח החידוש שבישראל, מפני שהם דבקים בהשי"ת מקור החכמה... (שם חנוכה תרפ"א)

ולקו בכפלים שהיינו שלא די שנסתם מהם כל חזון, ומלכה ושריה בגוים אין תורה, ובזוהר הקדוש דבזמן המקדש אפילו חייבין דבהון הוו יודעין גו אתוון, ומשחרב בית המקדש נסתם מהם, אלא עונש כפול הוא שנמסרו רזי תורה לחיצוניים, כבזוהר הקדש, שמשחרב בית המקדש נמסרו רזי תורה לחיצוניים ומובן היות שכל חיות הסט"א היא מניצוץ אחד קדוש, וממילא כאשר נמסרו להם רזי תורה נתווסף להם כח ועצמה לענות את ישראל יותר ויותר, והוא עונש מדה במדה, שלעומת שהם בילדי נכרים ישפיקו הן חכמות חיצוניות, לעומתם נמסרה חכמת ישראל לחיצוניים. ומתנחמים בכפלים, שלא די שיחזיר להם את שלהם, אלא שכל ניצוץ קדושה שהתגלגל בין החיצוניים,יוצא מהם לישראל... (דברים ואתחנן תרע"ו)

וידוע עוד למבינים שכזה הוא בכל לילה, והכל בסגנון אחד, וזהו ענין כל הגליות, שישראל מסתבכין ממלכות למלכות, ובמה שישראל מנתקין עצמם מלדבוק בהם, בזה עצמו הם מוציאין את בלעם מתוך פיהם, כי כל החכמות שבידם ומעט דרך ארץ שבשטחיות נראה יפה, הכל הוא מפאת חלקי הקדושה שנדבקו בהם מחמת שלא היו ישראל ראויין. וכמו שהגיד הרב הקדוש מווארקה זצ"ל, בהא דאיתא בזוהר הקדוש בשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחו תרעין דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא, והגיד הוא זצללה"ה שכן היה, אלא באשר היו ישראל אז בלתי ראויין לה, נמסרה החכמה לחיצוניים, ומזה בא שמאז נתחדשה להם הרב חכמה בחכמת הטבע... ותיקון לזה להוציא בלעם מתוך פיהם הוא במה שישראל מנתקין עצמם מהם ומואסים את ענינם עד שאינו מוצא חן בעיניהם, והוא ממש כדמיון מצות יפת תואר... (שם תצא תרע"ה)

ולעומת שלש המצוות האלה שביפת תואר, יש למצא נמי בבעל תשובה, שצריך תיקון בכל שלשת חלקי האדם, גוף ונפש ושכל, שהיה יצר הרע שופטם. נגד גלוח הראש כתבנו לעיל בשם האריז"ל שהוא הסרת האמונות הרעות, ויש להוסיף ולומר, שצריך הסרת כל הדעות וההתחכמויות אשר מספרי החיצוניים מוצאן, שהן כדמיון שערות היונקות מלחות המוח הטמא, כן הדעות וההתחכמות הנמשכין ממקור מקומו טמא, ולא תזכרנה ולא תעלינה על לב, והיא טהרת השכל... (שם תרע"ו)

ובזה יש לפרש מצות תרומות ומעשרות, שהם בדגן תירוש ויצהר, היינו שיבטל איש את חכמתו ובינתו ודעתו אל השי"ת, ויברח מהתחכמות טבעית ודעת חיצונית שלא משרשי התורה מוצאן, ולזה מורה הפרשת ראשית דברים אלו להשי"ת, ואחר הראשית נגרר הכל, ועל ידי זה יזכה לחכמה בינה ודעת דקדושה, שאין שום דרך לאיש קרוץ מחומר להגיע לזה, רק על דרך הנ"ל. (שם תבא תרע"ב)

...ונראה דסתימת פתח המוח היא גסות הרוח לחשוב שמה ששכלו מחייב הוא הנכון, ואינו מבטל את דעתו לדעת התורה... ומקור מוצא סתימה זו באה ביותר מקריאה בספרים חיצוניים ובילדי נכרים ישפיקו, עד שמצא את דעתו לדעת, ואולי עוד לבכרו על דעת התורה... ולפי זה דלתות שסותמין את פתח המוח הן נגזרות מלשון הגבהה שהיא גסות הרוח וגבה עינים, ודלתות שסותמין את פתח הלב הן נגזרות מלשון דל ושפל שמשתוקק לדברים פחותים, וזה שאמר שאפילו בשעה שהדלתות סתומות לא ישב בחיבוק ידים אלא יהיה שוקד על הדלתות לעבוד עבודתו בתורה ובתפילה... (שם תרע"ו)

ר' צדוק:

והנה אדום הוא ההפוך מתורה שבעל פה, כמו שנאמר "והאבדתי חכמים מאדום" שמע מינה שיש בהם, כמו שאמרו ז"ל, והיינו שאומרים ידם רמה בחכמות אנושיות. ותורה שבעל פה גם היא חכמה אנושיות שנבעה מלבות בני אדם, אבל מלבבות שלימות אשר כל ישעם וחפצם לעשות רצון קונם ומכירים כי הוא הנותן חכמה בלבם. ומלכות רביעית זו מלאה חכמות אנושיות, וכמו שכתבתי במקום אחר שחכמי יון ואריסטו בראשם היו בימי שמעון הצדיק שהוא ראש חכמי המשנה והתחלת תורה שבעל פה, ואדום בראשם. והנה התפשטות החכמה אנושיות ידוע כי כל דבר יש לו שורש קדוש מרצון השי"ת המתפשט בו, כי לולי כן לא היה כלל, ואותה נקודה קטנה היא נפש רבי עקיבא שנתפרדה מהם שהיה חכמתו עצומה כנראה בפרק קמא דב"ב... והוא יסד תורה שבעל פה שהיא הנרגא למלכות אדום כנזכר לעיל... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד יז)

ולכך נשתנית החכמה מן מצרים ליון כהשתנות תורה שבכתב מתורה שבעל פה שממש החכמות מכוונות נגדם. וכן נשתנו החכמות בעמים בין זמן חכמי התלמוד לזמנינו, וכן בכל דור ודור, ודברים אלו עמוקים וארוכים אין כאן מקומם. ובלעם בראש בזה כנודע, לכן אמרו ז"ל אבל באומות העולם קם, ומנו בלעם, שהיה דוגמת משה רבינו ע"ה שהיה עצם ומקור לשל חכמת התורה, כך הוא היה עצם ומקור לכל חכמת מצרים.

ובאופן שבמצרים היה כל דבר חכמה ומדע שנתן השי"ת בכח שכל אנושי לדעתו, רק שהם לא זכו ונעשית להם סם המות, והיו חכמים להרע, והם האומרים לרע טוב כנ"ל מהרמב"ם, דאצלם כל העבירות מצות, שהם השיגו בחכמתם גם כן כל עניני המצות כולם התוריות, והתחכמו לדעת ענין הכלאים והדם וכיוצא, רק שענין התורה הוא להזהיר האדם שיהיה דבוק בחיי עד ובלתי משוקע בחיי שעה של עולם הזה, והם תשוקת לבם ממש להיפך להשתדל בתשוקות והצלחות המדומות של עולם הזה ככל האפשר. ולכך הם נשתמשו בחכמתם לצורך הצלחת העולם הזה לבדו... (שם עמוד כ)

ודבר פלא כי אריסטו ראש לחכמי האומות בחכמות חיצוניות שהם פסולות ולרקחות וטבחות לחכמה האמיתית היה גם כן בימי שמעון הצדיק כידוע, ראש חכמי אמת חכמי המשנה ותורה שבעל פה, כי זה לעומת זה עשה אלקים. וכל חכמי אומות העולם שלפניו כל חכמתם בכשפים, שאמרו ז"ל (חולין ז' ב') שמכחישים פמליא של מעלה, פירוש פמליא של מעלה הם המלאכים שהם כחות המוטבעים בכל הברואים, וכשפים הוא לשנות הטבע. וחכמי יון התחילו לייסד חכמת הטבע ולהתבונן על טבע כל דבר, רק שהם ייחסו הכל לטבע, וחכמת חכמי ישראל הוא להכיר בחכמה שבאמת השי"ת מנהיג הבריאה ורוכב על המלאכים שהם רוחניות כחות הטבעים... (שם שיחת מלאכי השרת עמוד עז)

...וזה ענין הבטחת "יצאו ברכוש גדול" וביזת הים, והוא הכנה לחכמת התורה. רק מכל מקום שרשו מצד חכמת חיצונות, ובשלמה המלך ע"ה נאמר "ותרב חכמת וגו' ומכל חכמת מצרים", דהיינו בחכמת חיצונות שלהם, וכל חשק שלמה היה לחכמה שעל זה ביקש בחלום רק זה, וכך כחו קבוע ברכוש, ולזה חשק שישק וחזר למקומו, כי באמת חכמת חיצונות הוא חלקם רק שהיה בשאלה לשעה לבני ישראל לצורך לקבע בלבם על ידי זה חכמת השי"ת, ועד שלמה המלך ע"ה שחבר משלי בבירור חכמת התורה, ואז לא הוצרכו עוד לחכמת חיצונות וחזר כל אחד למקומו. (חלק ב צדקת הצדיק רמט עמוד קכט)

...וכמו שמשה רבינו ע"ה הוא שורש כל החכמות של כל חכמי ישראל בכל הדורות, כידוע על לשון הגמרא (שבת ק"א ב') משה שפיר קאמרת, כך בלעם הוא שורש כל החכמות של כל חכמי עכו"ם בכל הדורות, וזהו מה שנקרא ספרים חיצונים בפרק חלק, כמ"ש במקום אחר שהוא נגד בלעם בהדיוטות, וכמ"ש בזבחים קי"ז א' נתכנסו כל האומות אצל בלעם הרשע וכו', ובודאי לא נתכנסו אצלו ממש רק רוצה לומר התבוננו בחכמה שבלבם... (חלק ג דובר צדק עמוד קד)

...ואף אצל אומות העולם יש גוון חכמה, וכמ"ש (איכ"ר ב') יש חכמה באדום תאמין, אבל כאשר נחשפו עשו אז ממילא אבדה חכמתו גם כן, כי כל חכמתם הוא היפך תמימות דיעקב שהוא נקרא על האמת סוף בוגדים ועקשות לא חכמה, ואצל כל מלכות המושלת על ישראל היה תוקף חכמה כמו חכמת מצרים בזמן שהיו ישראל תחת ידם, ובימי נבוכדנצר היה עיקר חכמה בכשדים, ואחר שנכבשו תחת פרס היה מסתמא אצלם כל חכמת אומות העולם, וכמ"ש "ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים" וגו', וזהו שורש חכמת האומות הקדמונים באצטגנינות וידיעת העתים, דעל כן אמרו ז"ל (שבת ע"ה) איזה חכמה ובינה שלעיני העמים זה חישוב תקופות ומזלות. ואחר כך בימי יון התחילה חכמת יונית, ואריסטו היה בימי אלכסנדר מוקדון ראש מלכות יון, שאז התחילה החכמה אצלם. וכל חכמות אלו הם הכל לימודים של חכמה בידיעות לבד, אבל חכמת אדום הוא הנימוסים ובמעשים. וענין חכמת אומות העולם שהכתוב ורז"ל קראום חכמה ותיקנו ברכה שחלק מחכמתו לבשר ודם ודאי יש בו ענין חכמה באמת, וכן אמרו (מגילה ט"ז) כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם, שנאמר "ויאמרו לו חכמיו", דלולי כן לא קראן הכתוב חכמיו. ועל כן כח לחכמת עשו בפשיטות טלפיים שמראה סימן טהרה, וחכמת אותן מלכיות בידיעת פנימיות שאין להם פשיטת טלפיים במעשה... חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קעח)

...וכן דברי תורה וחכמה שבלבבות בני ישראל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש שכל זה הוא רק בישראל, דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין ואין בו ריבוי כלל, וכל מיני חכמות שמחדשין חכמי אומות העולם הוא נמשך על ידי חכמת ישראל, כי כאשר אחד מישראל מחדש איזה דבר בחכמת התורה שהיא חכמת השי"ת, חכמה זו מתפשטת בכל עלמין, וגם בעולם הגשמי מתחדש כנגדה איזה דבר חכמה שבעניני עולם הזה, הנמשך על ידי חכמה זו שנתחדשה בתורת ה' ועבודתו ית', ויוכלו לקולטה חכמי אומות העולם שבאותו הדור ולחדשה, ויחשוב הרואה שהם חידשוה... (שם שם עמוד קצא)

...והיינו דחכמת יונית נגד תורה שבעל פה, שהוא גם כן חכמה מהבנת הלב, ויש בהם מדות הגונות לפי שכל בעניני דרך ארץ, אך הם שורש אפיקורסות, ושם במלכות יון היו הצדוקים שכפרו בתורה שבעל פה, ואין בכל המלכים שגזרו שמד כמו מלכות יון, דאיתא וחשך זו מלכות יון, שהחשיכה את עיניהן של ישראל בגזירותיהן... (פרי צדיק תזריע ז)

...ואיתא (שבת קט"ז וויקרא רבה שמיני) חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ספרי תורה, ובזה לעומת זה יש ז' חכמות, אך הם חכמות הרשות ואין בהם איסור, והם מקליפת נוגה. וכמו שכתוב (זהר חדש יתרו ד' מ"ב) כשחשב הד' קליפות נוגה לו סביב, דא מלכות יון, דסחרא לון נוגעה וכו', בגין דלית בכל מלכוון דאינון קריבין לאורח מהימנותא כוותיה. והיינו דבחכמת יונים יש שהשיגו בשכל ממדות ישרות, אך חכמת מה להם, כי הם רק מקליפת נוגה, ולא איתא בהו רק נוגה סביב. וזה שנאמר בשלמה המלך ע"ה ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם וחכמת מצרים, שהמה רק הבל, אך הפירוש שחכמת שלמה השיג מהשי"ת, ואחר כך טרף מהאומות החיות שיש בהם בחכמת בני קדם וחכמת מצרים, וזה שנאמר ותרב חכמת שלמה, שנתרבתה על ידי שקיבל והוציא החיות מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, וכנגד ז' חכמות הרשות אמר שלמה המלך ז' הבלים בספר קהלת, שהמה רק הבל הבלים, וזה שאמר מאי טרף, כדאמר וטרף ואין מציל, שהתורה שבעל פה טורפת השכינה מהאומות שהיתה אצלם בגלות, ומכל מקום אמר ממרחק תביא לחמה, שעיקר התורה שבעל פה היא מהשי"ת, רק שטורפת גם הנמצא דברי תורה באומות, שזה החיות שמחיה אותם... (אחרי ה)

...וזה המכוון בפסיקתא הנ"ל, הוי אנחם מצרי זו בבל ופרס, שבהם היתה תיכף הנחמה, שהיתה הכנה לתורה שבעל פה, ועל ידי הגלות זכו לתורה שבעל פה, ואנקמה מאויבי זה יון ורומי, שביון התחיל עיקר התפשטות פלפול תורה שבעל פה על ידי שמעון הצדיק, שהיה משיירי כנסת הגדולה, ואז בזמנו היה אלכסנדרוס מוקדון, והתחיל אז חכמת יונית, שבבבל היו עדיין נביאים, וכמו במצרים שהיה אז הזמן להתגלות תורה שבכתב, היה לעומת זה בקליפה חכמת מצרים, שהיה עיקרם בכשוף וכדומה, שאינו על פי שכל רק מכוחות הטומאה. וכן בבבל שהיו באנשי כנסת הגדולה עוד נביאים אחרונים, היו לעומת זה עוד חרטומים ואשפים שלא על פי שכל רק בכחות הטומאה, ואחר כך כשהתחילה עיקר התפשטות תורה שבעל פה משכל החכמים, שהופיע עליהם, אז התחילה לעומת זה חכמת יונית, שהיתה גם כן על פי שכל שלהם. והם רצו להכניס מינות וחכמת שלהם חס ושלום בישראל. ובחכמת יונית היה בו גם כן ניצוץ מועט מהטוב, שמזה הוציא מהם הרמב"ם וכדומה מחכמי ישראל, אך עיקר חכמתם היתה מינות, ורצו להכניס זאת בישראל חס ושלום. וכן גזרו מלכות יון גזירות שמד להעביר על דת, וכן בגלות אדום היו גם כן שמדות הרבה, וזה הפירוש אויבי, שתים נקראו אויבי ה' שרצו להחטיא את ישראל, ומהם אומר ה' ואנקמה מאויבי... (דברים יד)

...וזהו התנחומין, שכל עיקר הגליות הוא כדי להוציא בחינת החיים וניצוצות הקדושה שיש באומות העולם, שבכולם נמצא ניצוצות קדושה, והדברי תורה שמחיים אותם, כמו שנאמר ואתה מחיה את כולם, ועיקר החיים הוא דברי תורה, שהוא שורש החיים. ועל זה אמרו (מדרש רבה איכה ב') אם יאמר לך אדם יש חכמה באומות תאמין וכו', יש תורה אל תאמין, שנאמר בגוים אין תורה, שהחכמה אין מורה להם דרך ה', ואדרבא, הם לוקחים החיות הזה על ההיפך, ועל זה היה עיקר הגלות, להוציא מהם התורה שבעל פה, וכמו שאמרנו שזה ענין שאמרו חז"ל "כדי שיתווספו עליהם גרים", ואז כשיוציאו מהם כל הקדושה והחיים, אז יקויים ולא יהיה שריד לבית עשו... (ואתחנן ט)

...והיינו שהם גם כן חידשו בחכמתם מעט מדות ישרות על פי שכלם, אבל באמת הם שורש המינות והאפיקורסות, שהוא חכמת יונית ונקרא חושך, והוא זה לעומת זה כנגד אור התורה שבעל פה, ולא כחכמת מצרים שהיתה כישוף וכדומה, שהיה על ידי כח הטומאה, והוא לעומת תורה שבכתב בקדושה. והניצוח למלכות יון הוא על ידי כח תורה שבעל פה, מדת מלכות פה... (נצבים טז)

חכמה ומוסר:

מי שהולך בדרך התורה, אין לשער כמה יוכל להיות בעל מעלה בין במילי דעלמא בין במילי דשמיא, כי באמת יש בתורה כל ההנהגות והמדות והמעלות והחכמות... אבל כוונתי לבאר הפסוק בואתחנן (דברים ד' ה') "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". הקשיתי, אטו בשביל העמים יש לשמור ולעשות התורה, הלא בשביל הקב"ה יש לשמור ולעשות. אבל הפירוש כך הוא. הן ידוע כי לקיום התורה צריך האדם להיות גם חכם במילי דעלמא, כמו שכתב הגר"א על הדיין שצריך להיות יודע בהוויות העולם. וגם אמרו רז"ל (חולין נ"ז) על רבי שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה, ואות לזה שלמה המלך ע"ה שידע הכל וחקר הכל. ואם כן שמא תאמר כי דרך האשכנזים הוא דרך התורה, מקודם לילך בגימנסיא ובאוניברסיטה כדי להתחכם להיות איש בקי במילי דעלמא, ואחר כך יתכשר ללמוד תורה, לכן אמר משה רבינו ע"ה ושמרתם ועשיתם, הפוך בה והפוך בה דכולה בה (אבות ה'), גם במילי דעלמא להתחכם להיות בדרך ארץ גם כן תמצא בה, וזהו ושמרתם ועשיתם, וזה יביא אתכם לדעת גם חכמת העמים, להיות חכם זולת חכמת התורה גם בחכמת העמים, גימנסיה ואוניברסיטה, כי היא חכמתכם ובינתכם גם לעיני העמים, אשר הם לומדים בבתי ספר שלהם, ואתה תתחכם בהם מן התורה. (חלק ב סימן רפט)

שעורי דעת:

מה גדולה היא סכלותם של אלו האומרים כי הננו צועדים קדימה במעלות הנפש והשכל, ועומדים אנו במדרגה תרבותית גבוהה נגד אנשי הדורות הקדמונים, קטני השכל עובדי האלילים, מקורה של טעות זו הוא מפני שאין לנו לב להבין את דרכי העבודה זרה שלהם. הם, שחיו בעולמות גבוהים ונעלים, ידעו כמה וכמה כחות נפלאים, הרי הכירו את הכחות המניעים את הבריאה, ואת דרך פעולת כל כח וכח, וגם הבינו איך להשתמש בהם... (חלק א עמוד צז)

...וגם חשבו והבינו בחכמתם, שאם תשלט ביניהם אחדות מוחלטת וארגון גמור, וכל אחד בכחותיו המיוחדים ישתדל למצא תחבולות בעד האנושיות בכלל, אפשר למצא אמצעים כנגד הפורעניות הרבות המוכנות לו לאדם היחידי מחלאים ומשאר פגעי העולם, בידעם כי אצורים בעולם כחות נפלאים לאין שעור וערך, אשר רק אם ימצאו וישכללו אותם יכולים להשתמש בהם לכמה ענינים, הלא גם הדורות האחרונים ראינו כמה המצאות חדשות שעשו מהפכה בכמה עניני התבל על ידי שנמצאו ונתגלו כחות טבע נסתרים ונפלאים שכחם כה גדול ורב עד שקודם התגלותם קשה היה לשער ולהאמין כי נמצאים בטבע כחות כאלו, ואמנם שנתגלה לנו עתה אין זה אלא כטפה מן הים מול סתרי הטבע שעדיין לא נתגלו לנו ולא ידענו אודותם, ואלמלא היו בני האדם בכל הדורות באחדות גמורה בשלום ושלוה, והיו עובדים כל אחד במנוחה במקצוע שלו לתועלת העולם, מי יודע כמה כחות נפלאים הטמונים בחיק הטבע היו יכולים למצא ולהשתמש עמהם להנאות העולם, וכתריס נגד הפורעניות השונים. ובאמת הלא יודעים אנחנו, כי בדורות הראשונים ידעו הרבה מאד ענינים וכחות נפלאים שנשתכחו במשך הדורות, וכענין שמצאנו (ברכות י') חזקיהו גנז ספר רפואות, ופירש רש"י, כדי שיבקשו רחמים, לפי שלא היה לבם נכנע על חליים, אלא מתרפאים מיד... ובאמת נראה כי יש בטבע הבריאה עצמה תרופות ואמצעים כנגד כל הפגעים הנמצאים והסכנות הכרוכות בה... (חלק ג עמוד נו)

רבינו ירוחם:

אדמו"ר הסבא מקלם היה אומר, בראותנו המכונות הרבות שהומצאו נוכל להתפעל מרוב החכמה שבהן, אך עלינו לדעת, כי כל המכונות משמשות רק עד עצם הפעולה, אבל עצם הפעולה נשארה פשוטה מאד. לזריעה למשל, ישנן הרבה מכונות, אבל סוף סוף לזרע צריכים באופן פשוט, כמו בלי מכונה, לתפור בגדים יש מכונות ממכונות שונות, אבל לבסוף הדבר פשוט, צריך ללבוש ולכפתר באופן פשוט. כלל זה מקיף מסוף העולם ועד סופו, תכלית כל החכמות שהכל יהיה פשוט. המקובלים מחלקים את הבריאה לכמה עולמות, עולם האצילות, בריאה, יצירה ועשיה. הרי השתלשל עולם העשיה מעולם היצירה וכו', שהם עולמות החכמה, ונמצא כי תכלית כל העולמות הוא עולם העשיה, והלא כאן הכל יבש בלי כל חכמות, מעשים יבשים בלי כל לחלוחית, הנה זהו סוד הדבר, כי התכלית היא להיות פשוט, וכל מה שיותר פשוט ויותר יבש מעלי טפי... (דעת תורה בראשית ויצא עמוד קצז)

איש בער לא ידע וגו', בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צ"ב), היינו מלמעלה כקליפה דקה, ובהקליפה עולם מלא. וזהו גדולי אומות העולם, היינו חכמתם ומדותם, אף הטובות, אמנם בכלל הם דקים מאד, וזהו "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים", ולעומקן של דברים לא ירדו. וזהו (חולין פ"ט) נתתי גדולה לאברהם היה מקטין את עצמו, היינו שירד לעומקו של דבר ולסתרן של הענינים, ומהגדולה הקטין עצמו. אכן האחרים הם לא ירדו לעומקן מפני שלא הקטינו את עצמן, ונשארו בעולמם, היינו הגאוה... (דעת חכמה ומוסר חלק ג סימן קסו)

האומנם כי גם בני העולם כבר רואים וטוענים כי ה"השכלה" אבדה כל מהותה, כי ההשכלה אינה מוציאה אדם שלם, ועל כולם מוכחת זאת המלחמה העולמית עם כל מעשיה הנשחתות והנוראות, אשר כל אלה אמנם הם פועל יוצא מהדיפלומטים וראשי אנשי חכמים. הנה רואים אנו ברור חכמה מהי. העובדות מוכיחות די ברור כי חכמה אינה כלל השלמה, ולא די מה שרואים שחכמה אינה ממין ההשלמה, אלא שעוד יותר יכולים לראות כי חכמה הנה גם "העדר המציאות", איתה נמשכות כל העדר וחיסרון. כי הרי כל המעשים שזכרנו הלא לא תמצאם אצל אנשים פשוטים, כמה מדת היכולת של אנשים פשוטים... הנה היקף כל השחתותיו של זה הרוצח היה על משפחות אחדות, אבל איך משיגים היקף של השחתה של "להשמיד ולהרוג את כל היהודים מנער ועד זקן" וגו'. ובשביל מה? בשביל שנאתו הפרטית עם מרדכי. הנה בשביל מעט הכבוד הזה היה מוכן להשחתה ורצח כזה, אשר לאנשים פשוטים אין להם אף הבית קבול לשטף השחתה כזאת.

רואים ברור, כי חכמה לא רק שאינה ממין השלמה, אלא החכמה היא גם מגדלת ההשחתה, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" (סוכה נ"ב) - יצרו גדול ממש, כל עצמות הרע גדול בו... (דעת תורה ויקרא עמוד לד, וראה שם עוד)

מכתב מאליהו:

...נתבונן נא בנקודה קטנה, אשר לכאורה אין מקום לרצון להתערב בה. אם אדם חושב באיזו שאלה שאינה נוגעת לו כלל, אלא שעליו להחליט חוות דעתו בה, כגון שאלה מדעית, והוא מתחיל לעיין בה בשעה שאין עדיין לפניו כל החומר, שעל פיו הוא עתיד לשפט. ובתוך העיון הזה לפי שעה, נדמה לו שצד אחד מהספק הוא קרוב להיות אמת, הוא לא החליט כלל על זה, והוא יודע שהשערתו היא בתנאי כפול, שאם שאר הידיעות שתבאנה לו, תהיינה סותרות לה, כבר היא בטלה מעיקרא, ככל טעות שמחמת חסרון ידיעה... היתכן שאדם זה יהא כבר נוגע בדבר, וירצה לסלף הראיות החדשות?

אמנם נתבונן שוב בהלכות דיינים, אמרה התורה שמע בין אחיכם ושפטתם צדק, וביארו חז"ל (סנהדרין ז') אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו וכו'. וביאר המהר"ל (נתיבות עולם נתיב הדין ד"ה ובפרק תולין), שאפילו היכא שמסדר לפניו דברים של אמת ואינו משקר, כיון שמטעים דבריו לדיין, נכנסו בדעתו לזכותו, ומחפש לו זכותו, ואף אם ישיב אחר כך חברו על דבריו, כיון שדבריו כבר נכנסו באזני הדיין, אינו מסלק דעתו מהם... אמנם כן הוא, אין השכל מוציא משפט אמת בבעיות מוסריות, אלא בה במדה שהלב מנוקה מנגיעות המדות וממולא שאיפה חזקה ובוערת לישרות ולאמת. איך יבא האדם לשלימות זאת? רק אם יעבוד ויתקן מדותיו, כי בזה יבטל הנגיעות בשרשן...

מי שלא טיהר לבו עדיין, וכי אין לו שום סכויים להסיק מסקנות של אמת? באמת כן הוא, בטוח לא יוכל להיות לעולם. אבל מבחן זה יוכל לנקוט בידו: אם דעה או החלטה תבא לו בלי מלחמה, יחשוד בה ויחפש באיזו פניה הסכימו נגיעותיו אתה. ורק דעה והחלטה שתעלה בידו בקושי, מתוך התאמצות להכרת האמת, ומתוך מלחמה נגד הנגיעות, רק בה אפשר שתהיה לו תקוה שתהיה אמיתית.

נתבונן נא על אדם הבא לחקור מחדש, בסמכות שכלו לבד, על בעיות עקרוניות, כגון אם נברא העולם בתכלית מכוונת, אם האדם אחראי בעד מעשיו וכדומה. נניח שאדם זה הוא בעל שכל חריף, מלומד ומשכיל, אבל במה שנוגע למדות הנהו איש שמעולם לא נכנס בעובי הקורה לעבוד על עצמו ברצינות כדי להפך את טבעו הגס... כשאיש כזה בא לחקור על בעיות עקרוניות כנ"ל, אל נא נרמה את עצמנו לומר שהוא אדיש לגמרי לגבי המסקנות האלטרנטיביות הצפויות לצאת מחקירתו. הרי כבר למדנו במאמר שורש המוסר, שאין אדם נגש לחקירת שום בעיה שבעולם מבלי התענינות קודמת, וההתענינות היא בזה, שהאדם כבר צופה מראש שבפתרון הבעיה לצד זה או לצד זה יהיה נפקא מינה לגבי אחד מרצונותיו. זהו כבר בבעיה בודדת שנוגעת אולי רק פרט אחד מחייו. ואם כן מה נגיד כאן, כשהבעיה הנחקרת היא רבת היקף מאד מאד, עד שכל תוכן חייו תלוי בה... ובבעיה כזאת הוא רוצה להבטיח לנו שיבא למסקנה אמיתית בסמכו על דיוני שכלו. הרי ראינו את גודל השפעת כח נגיעה, ואפילו הקלה שבקלות, על כל תהליכי דיוני השכל, ואיך בידה לעוות כל דרכיו ולסלף כל מסקנותיו...

על כן זה דברינו לאפיקורוס, במה אתה בא עלינו, בשכלך, כל זמן שמדותיך הרעות במקומן, בתעלומות פנים הלב, הרי שכלך אינו שכל ומסקנותיו אינן מסקנות. די יעיל הוא, אולי, לחשב חשבונות מתמטיים ולהסיק מסקנות טכניות שאין בהן שום נפקא מינה אישית ורצונית, אבל לברר בעיות מסוג האחר, שיש למסקנותיהן קשר עם המדות והרצונות... הרי מסקנותיך אינן מתחשבות אלא במה שנוח להן ורצוי להן, וזהו כל פרי דיוני שכלך, הצורה שלובש היצר הרע כשדורשים ממנו "פילוסופיה"... (חלק א עמוד נה)

אמר ירמיהו הנביא ע"ה (פרק ט') אל יתהלל חכם בחכמתו וגו', ובביאור הפסוק אמר רש"י (ערכין י') מפני שחכמתו אינה אלא מקלקלת. והנה אנו שומעים השכם והערב, מפי חכמי, גבורי, ועשירי העולם, שהם מהללים כל מה שהמציאו בחכמתם... מחשבת האדם עשתה מהפכה תרבותית ומחשבתית, העלתה את האדם לרום בלתי משוער, פתחה לפניו אפקים בלתי צפויים... ההתקדמות הענקית של בני האדם מביטה בבוז על החכמים הנחבאים בד' אמותיהם של התורה והמוסר, ובכל הזדמנות תתן קולה: מאי אהנו לך רבנן?

וכשנתבונן בדבר, ניווכח שתעמולתם תעמולת הבל היא, אין אלו אלא דברים בעלמא, שעלולים אכן, לסמא את עיני קלי הדעת... כלל הוא שאין לשכוח אותו, כמו שיש עושר שמור לבעליו לרעתו, כן ישנה חכמה העוקבת אחרי בעליה לרעתו. כי מה יתרון לאדם בעשרו אם אינו עומד לרשותו... ומה יתרון לאדם בחכמתו, אם אין ביכולת הטוב שבאדם לשלוט עליה, והיא פורצת כל הגדרים, מתחברת עם הרע, ועושה את ההיפך ממה שנועדה לו. וכעבור זמן מה החכם בעצמו איננו מכיר את החכמה שלו. כי החכמה שהרע משתלט עליה, נהפכת לקללה, והחכם בעצמו, ברבות הימים, מקללה... (שם עמוד סה)

בני האדם בגאותם יחשבו, כי כל אשר יפתחו את העולם הזה וירבו במדעים להמציא המצאות לשכללו ולהתעדן בו, יבנו להם עולם מתוקן, אבל טעות גדולה בידם, כל תיקוניהם ממש אינם אלא קלקולים, כל הציויליזציה כערך התפתחותה מוספת חורבן. הם לא ירצו להבין, כי המדות הרעות הן המחבלות את הכל. אילו היו בני אדם "נותנים", אזי היה העולם הזה משוכלל על כל פנים, אבל הקלקול הוא שהם "נוטלים", חוטפים ורבים ולוחמים, וממילא כל המצאותיהם לחורבן וקלקול ישתמשו...

ומבט זה על חכמת העולם הזה מפורש בתורה (בראשית ד' כ"ב) "תובל קין לוטש כל חורש נחשת וברזל וגו'", מה היינו אומרים אנחנו להמצאה הזאת בימי קדם? תחת אשר מקודם חרשו אדמתם בקנים ואבנים, הצליח תובל קין לחדש להם את מעשה כלי מתכת. כמה הרבה להקל את עבודתם בצרכי פרנסתם. אבל חז"ל פירשו, שהתורה ראתה בזה חורבן, שהגדיל את הקלקול והחורבן בעולם. עיין רש"י: תובל קין, אומנותו של קין, תובל לשון תבלין, תיבל והתקין אומנותו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים... כי טרם יתוקן כל העולם במדות, ישתמשו בכל אפשרויותיהם לרעה, ושם החורבן כוללם...

ועיין בתרגום יונתן נח ז' י"א "אתבזעו כל מבועי תהום רבא, והוון בני גבריא משווין תמן (שמו בני הגבורים שם) בניהון וסתמין יתהון, ובתר הכין חרכי שמיא אתפתחו". וכן בתנחומא שם... ביאור המאמרים התמוהים הללו כך, כל אשר ישתדלו בני אדם בהתפתחות העולם הזה, הנה ישובו על ראשם רצונותיהם במדה מרובה יותר, ותחת אשר עליהם לראות שהם נטבעים בהתגשמות, מחפשים עצות להתפתחות הגשמיות יותר, ומקווים שעל ידי זה יגיעו לחיי עולם הזה מאושרים. וכשרואים שגם זה אינו, מחפשים עצות אשר לכל הפחות לבניהם יהיה אושר בעולם הזה. פלא הוא, עד כמה בני אדם לא יבינו כי הולכים הם אל החורבן. וגם בדורינו כשרואים בחוש שהמצאת מכונות לתעשיה הביאה חסרון עבודה לרבבי רבבות בכל מדינה, והגבהת "דרגת רמת החיים" הרבתה את הדאגות והדוחק, ובכל מחקריהם בכלכלה לתקנה יקלקלוה עוד יותר, ואף על פי כן כולם חושבים כי עוד מעט ויתפתח העולם לטוב ולשלימות הגשמית, ואם גם לא יצליח בדור זה, יהיה האושר ודאי לדור הבא, ובדרך זו יגדלו את בניהם לדבק בגשמיות ולפתחה, וזהו שהיו שמים את בניהם לסתום את מעינות התהום שלא יטבעו במימיו, ואינם רוצים לדעת כי אין בזה תיקון גם לבניהם, לא יוכלו לעמוד בפני החורבן שבטומאה... (שם עמוד ער)

אנשי המדע סומכים רק על מה שנבחן בחושים, האם על ידי כך ינצלו מן הטעות, או אדרבא, יפלו בטעויות מרובות יותר ומשונות? נצייר נא: אם אדם יקבל מכתבים מאנשים בלתי ידועים לו, משני מקומות, מהמקום האחד באים כל המכתבים כתובים בדיו ירוק, ומהמקום השני בדיו שחור. הכתובים בדיו ירוק כולם מלאים דברי שטות, והכתובים בדיו שחור, כולם דברי חכמה, הלא בר דעת יבין כי כותבי המכתבים עם דברי החכמה הנם חכמים, וכותבי השטויות שוטים. ויבא חוקר אחד ויאמר, איני יכול לדון על כותבי המכתבים שאינני רואה אותם עצמם, וכל שכן על מהות מחשבותם שהיא נעלמת בתוך מוחם, ועל כן אחקור אם על פי תוכן המכתבים את חכמתם, אין זו דרך מחקר מדעי. אלא אני מוכרח למצא את ההפרשים שאני מבחין בחושי, ובנתונים הברורים האלה אמצא את הפתרון. אני שופט מכאן, שהדיו הירוק הוא הסבה לשטויות שבמכתבים ממקום האחד, והדיו השחור לדברי חכמה שממקום האחר. כך הוא בעניני עולמנו שאנו נמצאים בו. אם לא נזדקק לתוכן הפנימי של הענינים הנלמד בלב, בתוך נפשותינו, ונצמצם את ראייתנו רק למראיהם הנראה מבחוץ, בודאי שלא נתקרב אל האמת כלל. לא נראה שאין הערוד ממית אלא החטא ממית (ברכות ל"ג)... (חלק ג עמוד קסז)

...פרנקפורט התירה את המדע והכניסה לאוניברסיטה בכלל ה"לכתחילה" שבחינוך. המחיר ששלמו בעד זה היה, שנתמעטו מספר גדולי התורה בין חניכיהם, ואפילו מאלה שלמדו תורה בישיבות ליטא ופולין ואת המדע באשכנז, רק מעטים מאד מהם, (ממש נער יכתבם, ואולי פחות אפילו מזה), אשר נהיו ללומדים גדולים. אמנם הרויחו בזה, אשר מספר המקולקלים אצלם היה קטן מאד, ואם כי בעצם טהרת ההשקפות בנוגע לאמיתותה הגמורה ממש של שיטת התורה הקדושה במקום שהמדע סותרתה, היה לקוי קצת על ידי איזה שותפות משונה, דאפשר לצרף סתירה ממשית בלב אחד, מכל מקום כמעט כולם נשארו מקיימי מצוות במסירות נפש, וכמה מהם זהירים מאד אפילו בדקדוקי מצוות.

אבל שיטת הישיבות להעמיד למטרה יחידה לגדל גדולי תורה ויראת שמים כאחד, ובשביל זה אסרו את הכניסה לאוניברסיטה לחניכיהם, כי לא ראו שום עצה איך לגדל גדולים בתורה, אלא אם כן ירכזו את כל מגמת חניכיהם אך לתורה בלבד. אמנם, לא נחשוב שלא ידעו מראש, כי בדרך זה חס ושלום יקולקלו כמה, מאשר לא יוכלו לעמד בקיצוניות זו, ויפרשו מדרכה של תורה. אמנם זהו המחיר אשר ישלמו בעד גדולי תורה ויראת שמים אשר יתחנכו בישיבותיהם... (שם עמוד שנו, וראה עוד ערך למוד)

...ובענין מה שכתבת בדבר השערת האבולוציא (תורת ההתפתחות), אמרתי להעיר, הנה התפתחות העובר מתאמת (על כל פנים למראה החיצוני) להשערת התפתחות בעלי החיים עד האדם וכו', (ומזה רוצים לקחת סמוכים להשערתם). ואני תמה, אם יודו או לא יודו, יש כח ראשון וכיון שאנו רואים התפתחות מהירה מצורה לצורה באותו עובר עצמו, אם כן למה לא נאמר שכך היה גם בתחילה, יש שהתפתחו כל סדר ההתפתחויות עד היותם לאדם, ויש שהתפתחו אך עדי צורת דג ועוף ובהמה וכו', וכן גם היו שהתפתחו עדי הצורות שמתו ונתבטלו מהעולם, ולמה לנו לחדש חדוש משונה, כי ההתפתחות היתה דוקא על ידי המשך דורות הרבה דורות ארוכים מאד מאד, אשר לפי זה בודאי הקושיא עצומה, שלעומת האחד שלא היה יכול להתקיים היו מיליונים של צורות שהיו יכולות להתקיים, ובין כל צורה וצורה אפילו (הנראות) סמוכות ביותר, (כקוף ואדם למשל), היו בהכרח נשארים בחיים מליוני מיליונים של צורות דביני ביני, כי כך היה מוכרח להיות, אם כל ההתפתחות היתה באה לא בגוף א' עצמו אלא על ידי שינויים דדורי דורות. וזו היא פירכא עצומה מאד להבליהם, לדעתי. (חלק ד עמוד שנז)

כל כחות הטבע נבראו בעצם לשם מטרות רוחניות. למשל, החשמל נברא למען הברקים והרעמים, וכמו שאז"ל "לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמימות שבלב, שנאמר והאלקים עשה שייראו מלפניו" (ברכות נ"ט). אכן כשהאדם מתגשם יותר ויותר גם הכחות הללו מתגשמים ויורדים בעיניו, מן החשמל נעשו אורות ומנועים חשמליים, וכדומה בהרבה דברים אחרים.

כל זה מצד האדם. אבל יש לתת טעם גם מצד תכלית הבריאה להתפשטות חכמות הטבע והגברת כח ההמצאה בממדים כה עצומים בדורות האחרונים. כי ככל אשר ירבה החושך בערכי הרוחניות השי"ת מגלה לעומת זה יותר ויותר מחכמתו וגדולתו בבריאתו, מהחלקיקים הזעירים שמיליארדים מהם בכל מילימטר של החומר עד הגלקסיות (קבוצות כוכבים) האדירות שכל אחת מהן כוללת מיליארדים כוכבים. הרי סודות הבריאה הפיזית מתגלים לעין כל, וכל אדם שרוצה להתבונן קצת מוכרח להתקרב לאמונה. וכן לגבי גוף האדם, בימי קדם היו החלאים מסייעים לאדם להגיע ליראת שמים כי כיון שלא ידעו רפואתם פנו אל ה' בתפלה, כמו שכתבו על חזקיהו המלך שגנז ספר רפואות "לפי שלא היה לבם נכנע על חוליים אלא מתרפאין מיד" (רש"י פסחים נ"ו). ועכשיו בהתגשם האדם יותר הרי חזר לנו ספר רפואות ביתר עז, בהתפתחות האדירה של חכמת הרפואה, והזדמנות זו ליראת שמים הרי חסרה לרוב בני אדם. אך לצד השני, אם רק יחפוץ האדם להתבונן תתחזק על ידי זה אמונתו בראותו נפלאות חכמת הבורא ית"ש בנסים הטמונים בגוף האדם... (חלק ה עמוד רעג)

וכן כל החכמות החיצוניות של זמננו, שבהבליהם לומדים אותן על דרך אפיקורסות (שמכחישים בסיבות רוחניות כל עיקר), הן לעתיד לבא כולן יהפכו לכלים ללמוד גדולתו וענותנותו ית', והיינו ניצוצות הקדושה שבהן. (שם עמוד תסג)