(ראה גם: הסטוריה בית ראשון-חטא)
בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים, ושם אמו חפצי בה. ויעש הרע בעיני ה' כתועבות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל. וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיה אביו, ויקם מזבחות לבעל ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אותם. ובנה מזבחות בבית ה' אשר אמר ה' בירושלים אשים את שמי... והעביר את בנו באש, ועונן ונחש ועשה אוב וידעונים, הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס. וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם... וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה, לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'. (מלכים ב כב א והלאה)
ויתע מנשה את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל. וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים ויוליכוהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני ה' אלקיו, ויכנע מאד מלפני אלקי אבותיו, ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו, וידע מנשה כי ה' הוא האלקים. ואחרי כן בנה חומה חיצונה לעיר דויד מערבה לגיחון בנחל ולבא בשער הדגים וסבב לעופל ויגביהה מאד, וישם שרי חיל בכל הערים הבצורות ביהודה. ויסר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית ה' וכל המזבחות אשר בנה בהר בית ה' ובירושלים וישלך חוצה לעיר. ויבן את מזבח ה' ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה, ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אלקי ישראל... (דברי הימים ב לג ט)
...ובפתח ההיכל עומד מנשה מלך יהודה שעשה תשובה שלימה על חטאיו, והקב"ה קבל תשובתו, וחתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל אותו. (בראשית ב כא)
תנו רבנן, על הכל הקב"ה מוחל, ואינו מוחל על כבוד שמו, ומי אינו מוחל, והרי מנשה מלך יהודה המיר כבודו של מקום בהבלים, שאני מנשה דהוא בגרמיה ידע דהבל הוא, ולא שוי ליה עיקר בלביה, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר אין לך דבר שבעולם שעומד בפני התשובה כלל. (זהר חדש בראשית תתמא)
והנפש אשר תעשה ביד רמה, זה המגלה פנים בתורה כמנשה בן חזקיה, את ה' הוא מגדף, שהיה יושב ודורש בהגדה של דופי לפני המקום, אמר לא היה לו לכתוב בתורה וילך ראובן בימי קציר חטים, ולא היה לו לכתוב ואחות לוטן תמנע, עליו מפורש בקבלה תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, אלה עשית והחרשתי... (שלח קיב)
...משנת רבי אליעזר קב ונקי, וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה, אמר רב מידן דייניה וקטליה, אמר ליה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, משה רבך אמר מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת דרשו ה' בהמצאו, משה רבך אמר את מספר ימיך אמלא, ואת אמרת והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, אמר ישעיה ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה, ואי אימא ליה אישווייה מזיד, אמר שם איבלע בארזא, אתיוה לארזא ונסרוה, כי מטא להדי פומא נח נפשיה, משום דאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב... (יבמות מט ב)
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא... ומנשה, רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ויתפלל אליו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו, אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו... (סנהדרין צ א)
תנו רבנן והנפש אשר תעשה ביד רמה, זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי (כנ"ל בספרי), יצאה בת קול ואמרה לו תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך, אוכיחך ואערכה לעיניך, ועליו מפורש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה... (שם צט ב)
...אמר להם (רבי אליעזר) סמכוני ואשמעה דבר עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין, אמר לו עקיבא, זו מנין לך, אמר מקרא אני דורש, בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים, ויעש הרע בעיני ה' וגו', וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה, וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה, אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וגו', וכתיב ובהיצר לו חילה את פני ה' אלקיו ויכנע מאד מלפני אלקי אבותיו, הא למדת שחביבין יסורין. תנו רבנן שלשה באו בעלילה, אלו הן, קין עשו ומנשה... מנשה בתחילה קרא לאלוהות הרבה, ולבסוף קרא לאלקי אבותיו. (שם קא א)
...מנשה שנא י-ה, דבר אחר מנשה שהשניא את ישראל לאביהם שבשמים. ומנלן דלא אתי לעלמא דאתי, דכתיב בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, מה אחאב אין לו חלק לעולם הבא, אף מנשה אין לו חלק לעולם הבא, רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו. אמר רב יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו, מר סבר בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עבוד, ומר סבר בגלל מנשה דלא עבד תשובה, אמר רבי יוחנן כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא, מרפה ידיהן של בעלי תשובה, דתני תנא קמיה דרבי יוחנן מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנים, דכתיב בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, כמה מלך אחאב עשרין ותרתין שנין, מנשה כמה מלך חמשים וחמש, דל מינייהו עשרים ותרתין פשו להו תלתין ותלת. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו, ויעתר לו מיבעי ליה, מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין. (שם קב ב)
וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה, הכא תרגימו שהרג ישעיה, במערבא אמרי שעשה צלם משאוי אלף בני אדם, ובכל יום ויום הורג כולם... כתיב פסל וכתיב פסילים, אמר רבי יוחנן בתחלה עשה לו פרצוף אחד, ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופים, כדי שתראה שכינה ותכעוס. אחז העמידו בעליה, שנאמר ואת המזבחות אשר על הגג עליית אחז וגו', מנשה העמידו בהיכל, שנאמר וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם... מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח... מנשה היה שונה נ"ה פנים בתורת כהנים כנגד שני מלכותו... (שם קג ב)
מתיב רב אחא בר אמי אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת, אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה... (זבחים סא ב)
והעמיד צלם בהיכל, ואית תנייא תני הועמד, מאן דאמר הועמד לצלמו של מנשה... (תענית כג ב)
וכי מה עשה מנשה, כתיב בימים ההם חלה חזקיהו למות וגו', עד כי מת אתה ולא תחיה, כי מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעתיד לבא, אמר ליה ולמה, אמר ליה דלא בעית מיקמה לך בנין, אמר ליה למה לא בעית למיקמה לך בנין, אמר ליה חמית דאנא מיקים בר רשיע, בגין כן לא בעית מיקמה בנין, אמר ליה סב ברתי, דילמא מיני ומינך היא מיקים בר נש טב... כד דקם מנשה הוה פרי חורי ישעיה בעי מיקטליניה, והא ערק מן קדמוי, ערק לארזא ובלעיה ארזא חסר ציציתה דגולתיה, אתון ואמרין קדמוי, אמר לון אזלון ונסרון ארזא ונסרו לארזא, ואיתחמי דמא נגד. ולא אבה ה' לסלוח, מיכן שאין לו חלק לעתיד לבא, והא כתיב מלבד חטאות מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה, נימר עד דלא יחזור ביה... כתיב וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך וילכדו את מנשה בחחים, מהו בחחים, בכירו מניקייא (לכדו אותו בין חוחים יונקים ודקים), אמר רבי לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותו בתוכה והיו מסיקין תחתיו, כיון שראה שצרתו צרה, לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה, כיון שלא הועיל לו כלום, אמר זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, כי א-ל רחום ה' אלקיך וגו', הרי אני קורא אותו, אם עונה אותי מוטב, ואם לאו הא כל אפייא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות, שלא תעלה תפלתו של מנשה לפני הקב"ה, והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אדם שעבד עבודה זרה והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה, אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה, מה עשה לו הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו, הדא היא דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו... במה השיבו, שמואל בר בונא בשם רבי אחא ברוח השיבו, כמה דתימר משיב הרוח, וידע מנשה כי ה' הוא האלקים, באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין. (סנהדרין נא א וב)
רבי יהושע אומר, תדע לך כח התשובה, בא וראה ממנשה בן חזקיה שעשה כל תועבות רעות שבעולם, והרבה לעשות הרע וזבח לגלולים, שאמר (דברי הימים ב' ל"ג) והוא העביר את בניו באש בגיא בן הנם, הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו, והוא יצא לירושלים מפריש יונים וזובח לכל צבא השמים, ובאו שרי גדודי אשור ואחזו אותו במינקת ראשו והורידו אותו בבלה, ונתנו אותו במחבת אש, ושם קרא לכל אלילים שזבח להם, ואין אחד מהם קורא אותו ולא עונה אותו ומצילו, אמר אקרא לאלקי אבותי בכל לבי אולי יעשה לי ככל נפלאותיו שעשה לאבי, וקרא לאלקי אבותיו בכל לבו, ויעתר לו, באותו שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין. (פרק מג)
בן י"ב שנה מנשה במלכו וגו', בשנת כ"ב למנשה גלה מנשה לבבל ופסל מיכה עמו, שנאמר (שופטים י"ח) ויקימו להם בני דן את הפסל וגו' עד יום גלות הארץ. ובהצר לו חילה את פני ה' (דברי הימים ב' ל"ג), נמצא מנשה עשה תשובה ל"ג שנה לפני מיתתו. (פרק כד)
דבר אחר פנה אל תפלה הערער היה לו לומר, לא בזה תפלתו, ואם לא בזה תפלתם היה לו לומר פנה אל תפלת הערערים, אלא פנה אל תפלת הערער זה תפלתו של מנשה מלך יהודה, שהיה ערער ממעשים טובים, ולא בזה את תפלתם זו תפלתו ותפלת אבותיו, דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו, מהו ויעתר לו, אמר רבי אליעזר בן רבי שמעון בערבייא צווחין לחתירתא עתירתא... (ויקרא ל ג)
דורשי רשומות אומרים כולם יש להם חלק לעולם הבא חוץ מבלעם, מה טעם (תהלים ס') לי גלעד ולי מנשה וגו' מואב סיד רחצי וגו', גלעד זה אחאב מלך ישראל שמת ברמות גלעד, לי מנשה כמשמעו, זה מנשה בן חזקיהו... (במדבר יד א)
מהו ותבואת רשע לחטאת, בביאה אחת שנכנס מנשה לבית קדשי הקדשים היתה חטייה לישראל, שעשה צלם של ארבע פנים והכניסו להיכל, מנין, שנאמר (יחזקאל ח' ו') והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה, אמר רבי אחא הא בייא רבא לעלמא, התושב מפנה לבעל הבית, ולמה ד' פנים, כנגד ד' רוחות העולם, אמר כל מי שיבא מד' רוחות העולם יהא משתחוה לצלם זה, ומה עשה לו הקב"ה מסרו ביד שונאיו... אמר לו הקב"ה הא רשע, בדין הוא שלא אענה אותך שהכעסת אותי, אלא שלא לנעול דלת לפני השבים, שלא יהו אומרים הרי מנשה ביקש לעשות תשובה ולא נתקבל, לפיכך הריני עונה אותך, מנין, שנאמר (דברי הימים ד' ל"ג) ויתפלל אליו ויעתר לו, ויחתר לו... (דברים ב יג)
דבר אחר גושי הלום מדבר במנשה, גשי הלום קרובי למלכות, ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות, וטבלת פתך בחומץ, שלכלך מעשיו בחומץ ממעשים רעים, ותשב מצד הקוצרים, שנוצרה לו מלכותו לשעה, דכתיב (דברי הימים ב' ל"ג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא עליהם ה' את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים... (רות ה ו)
...ויש אומרים שעושה פירות, שכשבנה שלמה בית המקדש צר בו כל מיני אילנות, שבשעה שאילנות שבשדה עושים פירות, אלו שבבית עושים פירות, והיו משירים פירותם ומלקטים אותם ומניחים אותם לבדק הבית, ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו כל אותם האילנות, הדא הוא דכתיב (נחום א') ופרח לבנון אומלל... (שיר השירים ג יז)
עמד מנשה ועשה את הצלם והכניסו לבית קודש הקדשים, (דברי הימים ב' ל"ג) וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית, והקב"ה קרא אל ירמיהו אמר לו תנין חלצו שד הניקו גוריהם (איכה ד'), התנין הזה כשהוא בא לינק את אמו, היא רואה אותו מרחוק וחולצת שדיה בשביל שיינק ולא יראה שדיה מכוסין שלא יינק, ובני לא עשו כן, אלא כשראו אותי נכנס לבית בא מנשה והכניס שם את הצלם כדי להוציאנו משם. בתחלה עשו לו פרצוף אחד והעמידו למערב, כביכול היתה השכינה הולכת לזויות אחרת מקום שלא נראה הפסל, כשראה מנשה כך, עשה לו ארבעה פרצופין שיראה השכינה ויסתלק, שנאמר (ישעיה כ"ח) כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס... (בחוקתי ג)
...וכששינה לו מעשה שמים (לחזקיה) גבה דעתו עליו, ואכל עם העכו"ם, ובשביל שאכל עם העכו"ם והראה להם הארון, וגילה להם סוד העליונים, נתן לו מנשה... (פרק ח)
וכן מצינו במנשה בן חזקיה כבן י"ב שנה היה מנשה בן חזקיהו מלך יהודה במלכו, והמליכו הקב"ה וגדלו לטובה והרבה לו שנים והרבה לו חיים מכל המלכים שהיו לפניו, ולא עוד אלא שירד הקב"ה משמי השמים העליונים ממקום כבודו וגדלו ותפארתו וקדושת שמו ושכן במקדש, ועמד מנשה ועשה דברים מכוערים יתרים, אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי בשכינתי עמו על שלא עסק בכל כחו בעבודתי ותורתי ומצותי... (פרק יט)
העם הזה וזנה אחרי - בגימטריא זה הוא מנשה. (דברים לא טז)
בחטאת מנשה - שהוא לימד את העם לחטא, ולא שבו מדרכם כמוהו. (מלכים ב כד ג)
מנשה הכניס צרה בבית המקדש, הוא עבר בים צרה כי ניצול מהבנין (מיכה במצרים) וניצול מן האש באמרו כל אפין שוין, וברוח השיבו למלכות כדאמר משיב הרוח. ומשה אז בהיותו שם הצילו שנקרא רוח, כדכתיב עושה מלאכיו רוחות. ואלמלא כי נחלק מיכה בשני ניצוצות, מנשה ורבשקה בניו של חזקיה, היה כל כך קשה ולא היה העולם יכול לעמוד, שהרשעים מאבדין את העולם, לפיכך כשראה חזקיה כן הפילם מעל כתפו, ורבשקה מת כנזכר במסכת ברכות פרק קמא, אז שבנא מת באותו פרק שנולד מנשה ורבשקה ונחלק לשני ניצוצות על פי המובן משמע דמיכה היה בשבנא. (גלגולי נשמות פד)
מלמד שעשה הקב"ה כמין מחתרת ברקיע וכו', פירוש כי שאר בעלי תשובה פותח הקב"ה פתח בתשובה ומקבל אותם בדין, אבל מנשה קבל הקב"ה אותו שלא מצד הדין, רק מצד החסד הגמור... וכאשר תבין הדברים אשר רמזנו למעלה מן ענין ג' מלכים, תדע עוד כי תשובת מנשה מצד מדריגת החסד, ופתח לו פתח בפני עצמו בחסד. (חידושי אגדות סנהדרין קג א)
מלמד שעשה ד' פרצופין וכו', פירוש כי העבודה זרה הוא שסר מן השי"ת להיות דבק בעבודה זרה, וכבר בארנו במקומו כי יש ד' לאוין, לא יהיה לך, לא תעשה פסל, לא תשתחוה, ולא תעבדם, הרי ד' לאוין כנגד ההסרה מן השי"ת, שכל הסרה היא לד' צדדין... ולכן עשה לה ארבעה פרצופין, ואין ספק כי דבר זה רואה הקב"ה ומשגיח על מעשה זה ורואה אותו ביותר משאר עבודה זרה שאינה גמורה כל כך. (שם שם ב)
ובנה מזבחות - ספר לומר שגם בעבודת ה' יש עבודות נפרדות, וצבא השמים שותפים בהנהגה. (מלכים ב כא ד)
ולא שמעו - לתורה, לפיכך היה מנשה יכול להטעותם, דאם לא כן היו מורדים בו, שלהעמיד צלם בהיכל היה חטא הרבים, כי המקדש שייך אל הכלל, ואחז בעצמו לא חטא כל כך, שאחז חתם את התורה, ומנשה קדר אזכרות ועשה להכעיס, על כן אמרו חז"ל שאחז היה לו בושת פנים מישעיה, שהיה לתיאבון, והיה לו רק כח להעמיד פסל בעליה, ומנשה הרג את ישעיה והחטיא את ישראל. (שם שם ט)
וגם דם נקי - ששפך נשאר בידו, כי שב רק מעבודה זרה, ולכן לא נזכרה תשובתו כאן. (שם שם טז)