(ראה גם: מעשר עני, מעשר שני, מתנות כהונה, מתנות עניים, קדשים, תרומה)
וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך בידיך ויתן לו מעשר מכל. (בראשית יד כ)
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. (שם כח כב)
וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא, קדש לה'. ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו. (ויקרא כז ל)
ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד... כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה, על כן אמרתי להם, בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה... ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. (במדבר יח כא)
הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די. (מלאכי ג י)
ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלקינו, ומעשר אדמתנו ללוים, והם הלוים המעשרים בכל ערי עבודתנו. והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים, והלוים יעלו את מעשר המעשר לבית אלקינו אל הלשכות לבית האוצר... (נחמיה י לח)
ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים, למען יחזקו בתורת ה'. וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה ומעשה הכל לרוב הביאו... (דברי הימים ב לא ד)
המצוה האחת עשרה, לעשר מעשר הארץ, כאן יש ב' מצוות, אחת לעשר מעשר הארץ, ואחרת ביכורי פירות האילן, שכתוב הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ, כאן כתוב הנה נתתי, וכתוב שם ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל, וכתוב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא. (הקדמה רמד, ועיין שם עוד)
...ויתרם תאכל חית השדה, למה נאמר, לפי שהוא אומר עשר תעשר, שומע אני אף פירות שביעית, כשהוא אומר לך ולעבדך ולאמתך, הקיש אדם לבהמה, מה בהמה אוכלת מהראוי לה בשביעית שלא מעושר, אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שלא מעושר... (משפטים פרשה כ)
עשר תעשר, מלמד שאין מעשרים משנה לחברתה, אין לי אלא מעשר שני שבו דבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות, תלמוד לומר עשר תעשר, מנין למעשר בהמה שאין מעשרים אותה משנה לחבירתה, תלמוד לומר עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה... (ראה קה)
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בר אלעאי, בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר, דאמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית, שנאמר בערתי הקדש מן הבית, ורבי יוחנן אמר אפילו חצר קובעת, שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו. (ברכות לה ב)
דאמר רבי אבהו אמר ריש לקיש, מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה, שנאמר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר, אמר ליה רב פפא לאביי, אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי, אמר ליה עליך אמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו, ומה ראית, האי אידגן, והאי לא אידגן. (שם מז א)
אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחי, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות, לומר לך, כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן, סוף נצרך לכהן על ידי אשתו... אמר רב נחמן בר יצחק ואם נתנן סוף מתעשר, שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה, לו יהיה ממון הרבה. (שם סג א)
תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר, הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה, ונמסרו לעמי הארץ... בעוון ביטול תרומות ומעשרות שנים נעצרין מלהוריד טל ומטר, היוקר הוה והשכר אבד, ובני אדם רצין אל פרנסתן ואין מגיעין, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג, שאול חטאו. מאי משמע, תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם, יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים, ואם נותנין מתברכין, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים... (שבת לב א וב)
ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה, עשרתם ערבתם הדליקו את הנר. ספק חשכה ספק אין חשכה, אין מעשרין את הודאי... אבל מעשרין את הדמאי... (שם לד א)
רבי עקיבא אומר (בני שמואל) קופה יתרה של מעשר נטלו בזרוע... (שם נו א)
בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי, עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין, אמר ליה שמעשרין, שנאמר עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר... (שם קיט א)
...ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני, אמרתי שמא אינן מעושרות... (שם קכז ב)
איתיביה אביי לרבה המרבה במעשרותיו פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלין, אמאי, לימא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, שאני מעשר דאיתיה לחצאין, דאי אמר תקדוש פלגא פלגא דחיטתא קדשה... (עירובין נ א)
והא תניא חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות, ואפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין... דאמר רבי חנינא חוזאה חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. (פסחים ט א)
אמר רב שימי בר אשי אף אנן נמי תנינא, טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה... (שם לה א)
אמר רבי יוחנן שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום... ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה... (שם קיג א)
לירקות מאי נינהו, מעשר ירק, היינו למעשרות, תנא דרבנן וקתני דאורייתא... תנו רבנן ליקט ערב ראש השנה עד שלא תבא השמש וחזר וליקט משתבא השמש, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש... תלמוד לומר ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם, כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם, הקישו הכתוב לנחלה, מה נחלה אין לה הפסק, אף מעשר ראשון אין לו הפסק... (ראש השנה יב א וב, וראה שם עוד)
אמר רב חסדא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג. (תענית ז ב)
אשכחיה רבי יוחנן לינוקה דריש לקיש, אמר ליה אימא לי פסוקיך, אמר ליה עשר תעשר, אמר ליה ומאי עשר תעשר, אמר ליה עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה מנא לך, אמר ליה זיל נסי, אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקב"ה, והכתיב לא תנסו את ה', אמר ליה הכי אמר רבי הושעיא חוץ מזו, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת... (שם ט א)
נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה... חולין ומעשר מי בעו נטילת ידים, ורמינהו, התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש... וטעונין נטילת ידים והערב שמש, הרי אלו בתרומה ובבכורים מה שאין כן במעשר, וכל שכן בחולין... לא קשיא, הא רבי מאיר הא רבנן... (חגיגה יח ב, וראה שם עוד)
בעו מיניה מרב ששת ערל מהו במעשר, כי היכי דיליף פסח ממעשר לענין אנינות, יליף נמי מעשר מפסח לענין ערלות, או דלמא חמור מקל יליף קל מחמור לא יליף, אמר להו תניתוה, התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים והן נכסי כהן... ואם איתא ניתני ערל אסור בהן מה שאין כן במעשר, תנא ושייר... (יבמות עג א, וראה שם עוד)
...אמר רב נחמן אמר שמואל הא מני רבי מאיר היא, דאמר מעשר ראשון אסור לזרים, דתניא תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי, דברי רבי מאיר, רבי אלעזר בן עזריה מתירו לכהן... אלא אימא נותנו אף לכהן, מאי טעמא דרבי מאיר, אמר רב אחא בריה דרבה משמיה דגמרא כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, מה תרומה אסורה לזרים, אף מעשר ראשון אסור לזרים, אי מה תרומה חייבין עליה מיתה וחומש אף מעשר חייבין עליו מיתה וחומש, אמר קרא ומתו בו כי יחללוהו, ויסף חמישיתו עליו, בו ולא במעשר, עליו ולא על מעשר. ורבנן, מה תרומה טובלת, אף מעשר טובל... (שם פה א, וראה שם עוד)
איתמר, מפני מה קנסו לוים במעשר, פליגי בה רבי יונתן וסביא, חד אמר שלא עלו בימי עזרא, וחד אמר כדי שיסמכון כהנים עליו בימי טומאתן... אלא כולי עלמא קנסא שלא עלו בימי עזרא, והכא בהא קמיפלגי, מר סבר קנסא לעניים, ומר סבר כהנים בימי טומאתן עניים נינהו... (שם פו ב)
...ובת לוי מן המעשר מי מיפסלא בזנות, והתניא לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מעשר ואוכלת, אמר רב ששת קנסא. (שם צא א)
דרבי ינאי הוה ליה אריסא דהוה מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי שבתא, ההוא יומא נגה ליה ולא אתא, שקל עשר מפירי דביתיה עלייהו, אתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה שפיר עבדת דתניא למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים, אלא אלו שבתות וימים טובים, למאי הלכתא, אילימא לעשורי ומיכל, איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן, אלא לאו כי האי גוונא... (שם צג א)
...ומעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש, ולא הניח לו חבירו, ומנו רבי ישבב... אמר רב נחמן ואיתימא רב אחא בר יעקב מאי קרא, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך... (כתובות נ א, וראה שם עוד)
והא תניא אף הוא ביטל את הוידוי וגזר על הדמאי, לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, ומעשר ראשון ומעשר שני מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין, אמר להם, בני בואו ואומר לכם, כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה, כך תרומת מעשר בטבל יש בהן עון מיתה, עמד והתקין להם הלוקח פירות מעם הארץ מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני... (סוטה מח א)
אמר רבה אף על פי שאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, שנאמר כי לי הארץ, לי קדושת הארץ... ורבי אליעזר אומר אף על פי שיש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, שנאמר דגנך ולא דגן עובד כוכבים... (גיטין מז א, וראה שם עוד)
דתניא איזהו עם הארץ... וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו... (שם סא א)
המקדש בתרומות ובמעשרות... הרי זו מקודשת, ואפילו ישראל... אמר ליה הכא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן... (קידושין נח א, וראה שם עוד)
והתניא מפני מה חרבו חנויות של בית הינו שלש שנים קודם ירושלים, מפני שהעמידו דבריהם על דבר תורה, שהיו אומרין עשר תעשר ואכלת, ולא מוכר, תבואת זרעך ולא לקוח... אלא כנפשך למאי אתא, לכדתניא, כנפשך, מה נפשך אם חסמת פטור, אף פועל אם חסמת פטור. מתיב מר זוטרא איזהו גורנן למעשרות, בקישואים ובדלועים משיפקסו... מאי לאו משיפקסו אפילו בשדה, לא משיפקסו בבית, אי הכי משיפקסו, עד שיפקסו מיבעי ליה. (בבא מציעא פח ב, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר, לאפוקי מאי, לאפוקי קיני קניזי וקדמוני... (בבא בתרא נו א)
אמר רבי יהושע בן לוי, ג' דברים עשו בית דין של מטה, והסכימו בית דין של מעלה על ידם, אלו הן... והבאת מעשר... דכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די... (מכות כג ב)
רבן גמליאל אומר... ואל תרבה לעשר אומדות. (אבות א טז)
רבי עקיבא אומר... מעשרות סייג לעושר... (שם ג יג)
אמר רב כהנא אומר היה רבי עקיבא מירוח הקדש אינו פוטר, מתיב רב ששת מותר שלש סאין הללו מה היו עושין בו, נפדה ונאכל לכל אדם, וחייב בחלה ופטור מן המעשרות, רבי עקיבא מחייב בחלה ובמעשרות, אמרו לו פודה מיד גזבר יוכיח, שחייב בחלה ופטור מן המעשרות, ואם איתא דמירוח הקדש אינו פוטר, מאי קאמרי ליה... (מנחות סו ב, וראה שם עוד)
...והתניא הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדירה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום שביעית ולא משום מעשר, ואם אמר עשי לי משליכי, חושש לשאור ותבלין שבה משום שביעית ומשום מעשר, שאני התם, דכיון דקאמר לה עשי לי משליכי, כמאן דעריב בידים דמי, רפרם אמר שאני שאור ותבלין דלטעמא עביד, וטעמא לא בטיל... העיד רבי יהושע בן זירוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על רבי מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו, חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר, דרש להם מקרא זה... אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא והא רבי מאיר עלה בעלמא הוא דאכיל, אמר ליה מאגודה אכליה, ותנן ירק הנאגד משיאגד... אקלע (רבי פנחס בן יאיר) לההוא אושפיזא, רמו ליה שערי לחמריה, לא אכל, חבטינהו לא אכל, נקרינהו, לא אכל, אמר להו דלמא לא מעשרן, עשרינהו ואכל, אמר עניה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים. ומי מיחייבא, והתנן הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי, התם הא אתמר עלה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שלקחן מתחלה לבהמה, אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהם לבהמה חייב לעשר... (חולין ו ב, וראה שם עוד)
החייב בשקדים המרים פטור במתוקים, החייב במתוקים פטור במרים, תנו רבנן, שקדים המרים קטנים חייבין גדולים פטורין, מתוקים, גדולים חייבין קטנים פטורין... (שם כה ב, וראה שם עוד)
החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות, החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית... (בכורות ל א)
כל שחייב בפאה חייב במעשרות, ויש שחייב במעשרות ואינו חייב בפאה, לאתויי מאי, לאתויי תאנה וירק שאינו חייב בפאה... (נדה נ א, וראה שם עוד)
אליהו ז"ל שאל לרבי נהוריי, מפני מה באין זוועות לעולם, אמר ליה בעון תרומה ומעשרות. כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלקיך בה, וכתוב אחד המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, הוא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו, בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, תמיד עיני ה' אלקיך בה... ( ברכות סד א)
לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח, ונוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח, ומאכיל לבהמה לחיה ולעוף ופטור מן המעשרות עד שימרח, דברי רבי עקיבא, כהן ולוי שלקחו את הגורן המעשרות שלהן עד שימרחו, המקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר... (פרה ח ב, וראה שם עוד)
המקבל עליו להיות נאמן, מעשר את שהוא מוכר ואת שהוא אוכל ואת שהוא לוקח... מה שהוא לוקח על מנת לאכול, והוא תנינן את שהוא אוכל, אלא את שהוא לוקח על מנת למכור... (דמאי ט א, וראה שם עוד)
הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן, שואלו בשבת ואוכל על פיו, חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר... (דמאי טז ב, וראה שם עוד)
המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אוכל עמו בשבת הראשונה, אף על פי שאינו נאמן על המעשרות, בלבד שיאמר לו מעושרין הן, ובשבת שניה אף על פי שהוא נודר ממנו הניה, לא יאכל עד שיעשר. רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי יוחנן בשבת של פרטוטגנמיא התירה משום איבה... (שם יז ב)
רבי זעירא רבי אחא רבי תנחום בשם רבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות, זה שנתערב טבלו בחולין, וזה שהוא לקוח מפסקיה של כותין... (שם כד א)
האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית, ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה... בפירות הלכו אחר שליש, ובאורז אחר השרשה, ובירק בשעת לקיטתו עישורו, מניין שהילכו בפירות אחר השליש, מגרנך ולא כל גרנך, מיקביך ולא כל יקביך, מעתה אפילו פחות משליש, אמר רבי זעירא כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך, דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח... נאמר אף באורז ובדוחן ופרגין ובשומשמין כן, רבי הונא בר חייא אמר, שאין אפשר לעמוד עליו... מניין שהילכו בירק אחר לקיטתו עישורו, מגרנך ומיקבך, מה גורן ויקב שהן חיין ממי השנה שעברה את מהלך בהן לשעבר, ואילו הואיל והן חיין ממי השנה הבאה את מהלך בהן לבא... (שביעית ה א, וראה שם עוד)
תני רבן שמעון בן גמליאל אומר, אילן שנחנט קודם חמשה עשר בשבט, מתעשר לשעבר, לאחר חמשה עשר בשבט מתעשר לבא, תני אמר רבי נחמיה במה דברים אמורים באילן שהוא עושה שתי גורנות בשנה, אבל באילן שהוא עושה גורן אחד בשנה, כגון זיתים ותמרים וחרובין, אף על פי שחנטו קודם לזמן הזה הרי הן כלעתיד לבא... (שם יג א, וראה שם עוד)
אמר רב אלעזר מאליהן קבלו עליהן את המעשרות, מה טעם בכל זאת אנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו, מה מקיים רבי אלעזר ואת בכורות בקרינו וצאנינו, מכיון שקיבלו עליהן דברים שלא היו מחוייבים עליהן, אפילו דברים שהיו מחוייבים עליהן העלה עליהן כאילו מאיליהן קבלו עליהן, מה מקיים רבי יוסי ברבי חנינא ובכל זאת, מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות, העלה עליהן הכתוב כאליו מאיליהן קבלו עליהן... (שם טז א)
הנכרי והכותי תרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר והקדשיהן הקדש... הוציא להן מעשר ראשון מתוך ביתו נוהגין בו בטבל ובמעשר ראשון, דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך להפריש אלא מעשר ראשון בלבד... (תרומות יז ב)
היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה (מקום שפטור) לחצר, רבי אליעזר אומר יגמור, ורבי יהושע אומר לא יגמור, חשיכה לילי שבת, רבי אליעזר אומר יגמור, ורבי יהושע אומר לא יגמור... (שם מא ב, וראה שם עוד)
כלל אמרו במעשרות, כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ חייב במעשרות, ועוד כלל אחר אמרו, כל שתחילתו אוכל וסופו אוכל, אף על פי ששימרו להוסיף אוכל, חייב קטן וגדול, וכל שאין תחילתו אוכל, אבל סופו אוכל, אינו חייב עד שיעשה אוכל. כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך, הייתי אומר כל הדברים יהו חייבין במעשרות, תלמוד לומר את כל תבואת זרעך ריבה, וריבה זרעוני גינה שאין נאכלין, כתיב תבואת זרעך, וכתיב היוצא השדה שנה שנה, הא כיצד טול מבינתיים דבר שהוא אוכל ונשמר... קיטנית מניין, תלמוד לומר וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא לרבות זרע שום שחליים וגרגר... פרי העץ לרבות כל פירות האילן, יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וחרובי גדירה, תלמוד לומר מפרי העץ, ולא כל פירות האילן. ירקות מניין, איסי בן יהודה אומר המעשרות לירקות מדבריהם... (מעשרות א א, וראה שם עוד)
מאימתי הפירות חייבות במעשרות, התאינים משיבחילו, והענבים משיאדימו... והתלתן כדי שתצמח, התבואה והזיתים משיכניסו שליש... (שם ב ב, וראה שם עוד)
ואיזהו גורנן למעשרות, הקישואין והדלועין משיפרידו, ואם אינו מפרד משיעמיד ערימה, אבטיח משישלק, ואם אינו משלק משיעשה מוקצה, ירק הנאגד משיאגוד, ואם אינו אוגד משימלא את הכלי, ואם אינו ממלא את הכלי משילקוט כל צורכו... במה דברים אמורים במוליך לשוק, אבל במוליך לביתו אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו... (שם ד א, וראה שם עוד)
פירות שליקטן שלא לצורך השבת וקדשה עליהן השבת, רבי יוחנן אומר השבת טובלת, רבי שמעון בן לקיש אומר אין השבת טובלת... (שם ט א, וראה שם עוד)
העוקר שתלים מתוך שלו ונוטע לתוך שלו פטור, לקח במחובר לקרקע פטור, לקט לשלח לחברו פטור, רבי לעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהן נמכרים בשוק הרי אלו חייבין... (שם כ ב, וראה שם עוד)
ביומוי דרבי יהושע ביקשו להימנות שלא ליתן מעשר לכהונה, אמרין מאן ייעול, רבי יהושע בן לוי דהוא מסייע לליואי, עאל וסייע לכהנים, אמר בעשרים וארבע מקומות נקראו הכהנים לוים, וזה אחד מהן, והכהנים הלוים בני צדוק... רב חונא וחברייא, חד מנהון אמר לבני לוי מה תלמוד לומר ולבני, אלא מכאן שנותנין מעשר לכהונה, וחרנא אמר אפילו לית כתיב אלא לבני נותנין מעשר לכהונה... רבי יונה יהב מעשרוי לרבי אחא בר עולא, לא משום דהיה כהן, אלא משום דהוה לעי באורייתא, מה טעמא, ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה'... (מעשר שני לא א)
...דאמר רבי יוחנן, יוחנן כהן גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, אבל מעשר ראשון ומעשר שני, מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין, אמר הואיל ומעשר ראשון במיתה ומעשר שני בעון טבל, יהא אדם קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר ונותנו לכהן, ומעשר שני מחללו על המעות, והשאר מעשר עני, שהמוציא מחבירו עליו הראיה... (שם לג ב)
אמר רבי יוחנן, רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן, מאן אינון הרובין, תרגמוניא. (חלה כז א)
חד בר נש הוה מפיק מעשרוי כתיקונן, אמר ליה רבי מנא קום אמור בערתי הקדש מן הבית. (תענית ה א)
אמר רב הונא קשיתא קומי רבי יעקב בר אחא כמאן דאמר מעשרות מן דבריהן, ברם כמאן דאמר מעשרות מן התורה, והלל מתקין על דבר תורה, אמר רבי יוסי וכי משעה שגלו לבבל כלום נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ... (גיטין כא ב)
הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו, אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו, ממה נתחייבו, רבי יוסי בי רבי חנינה אמר מדבר תורה, הדא היא דכתיב והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה, הקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך מדבר תורה, אף ירושתך מדבר תורה... אמר רבי אליעזר מאליהן קיבלו את המעשרות, מה טעמא, ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וחותמים וגו'... (קידושין כב א)
...הכהנים והלוים המסייעים בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר, ואם נתן הרי זה חילל... יותר מכן אמרו, תרומותן אינן תרומה מעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש... (שם ל ב)
היה מהלך להפריש תרומות ומעשרות, אומר ברוך אשר קדשנו להפריש תרומה ומעשרות, מאימתי מברך עליהם, משעה שמפרישן. (ברכות פרק ז)
רבי הונא בשם רבי מתנה אמר, בזכות ג' דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים, ומה טעם בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא... מעשרות, היך מה דאת אמר (דברים י"ח) ראשית דגנך... (בראשית פרשה א ו)
מאה שערים, מלמד שהאמידו אותה ועשתה מאה כמה שהאמידוה, והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין, מפני מה מדד אותה, מפני המעשרות. (שם סד ו)
רבי יהושע דסכנין בשם רב לוי אמר כותי אחד שאל את רבי מאיר, אמר לו אין אתם אומרים יעקב אמיתי, דכתיב תתן אמת ליעקב (מיכה ד'), אמר לו הין, אמר לו ולא כך אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, אמר לו הין, אמר לו הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, למה לא הפריש אחד מעשרה לב' שבטים אחרים, אמר לו והכי י"ב הן, והלא י"ד הן, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, אמר ליה כל שכן אוסיפתא מיא אוסיף קמחא, אמר לו אין את מודה לי שהם ד' אמהות, אמר לו הין, אמר לו צא מהן ד' בכורות לארבע אמהות, הבכור קדש ואין קדש מוציא קדש, אמר לו אשריך ואשרי אומתך שאת שרוי בתוכה. (שם ע ז)
...כך אמר הקב"ה, אם אני מכניס עכשיו ישראל לארץ עדיין לא נתעסקו במצוות, ואינן יודעין עסקי תרומות ומעשרות, אלא אתן להם את התורה ואחר כך אכניסם לארץ. (שמות כ יד)
דבר אחר נבהל להון, אמר רבי לוי זה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחת והיתה עושה אלף מדות, ומוציא ממנה מאה מדות למעשר, ומן המותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו, בשעת פטירתו קרא לבנו, ואמר לו בני תן דעתך על שדה זו, כך וכך מדות היא עושה, וכך מדות למעשר, וממנה הייתי מתפרנס כל ימי. כשנפטר מן העולם, שנה ראשונה זרע אותה הבן עשתה אלף מדות, והוציא ממנה ק' למעשר, שנה שניה נכנס בו עין רעה, פיחת י' ופיחתה היא ק', וכן בג' וכן בד' וכן בה', עד שעמדה על מעשרותיה. כיון שראו קרוביו כך, עמדו ולבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו, אמר להם לא באתם אלא לשמוח עלי, אמרו לו חס ושלום, לא באנו אלא לשמוח עמך, לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן, ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית, הוי ולא ידע כי חסר יבואנו. (שם לא יח)
...אמר רבי נחמיה אפילו בשעה שאנו עושין את הצדקה מביטים אנו מעשים שלנו ויש לנו בושת פנים, אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאים את מעשרותינו, שנאמר (דברים כ"ו) כי תכלה לעשר, מה כתיב בסוף, השקיפה ממעון קדשך מן השמים. אמר רבי אלכסנדרי גדול כחן של מוציאי מעשרות, שהם הופכים דבר ארירה לברכה, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך...
אמר רבי נחמיה אפילו בשעה שאנו מביטים במעשנו יש לנו בשת פנים, כיצד הוא הדבר, אלא בנוהג שבעולם, אדם נותן שדהו לאריסות והוא נותן זרע ונותן פעולה, והוא חולק עמו בשוה, אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו, אינו כן, אלא העולם וכל אשר בו שלו, כמה דאמר (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה, הארץ והפירות שלו, והוא מוריד גשמים ומפריח טללים כדי לגדלם, והוא משמרם והוא עושה כל דבר, אמר לו הקב"ה לא אמרתי לך שתתן לי אלא א' מעשרה מעשר, אחד מחמישים תרומה, הוי (דניאל ט') לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים... (שם מא א)
דבר אחר ושם דרך, רבי יוסי ברבי יהודה בשם רבי מנחם ברבי יוסי, אלו חנונין שהן מוכרין פירות מעושרין לרבים... (ויקרא ט ב)
אמר רבי אלעזר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, מי גרם לו שיכשל באשה זונה, על ידי שאכל את ככרה שאינה מעושר. אמר רבי שמעון בן לקיש, כתיב ואיש את קדשיו לו יהיו, מה כתיב בתריה, איש כי תשטה אשתו, וכי מה ענין זה לזה, אמר הקב"ה אני אמרתי תן מתנתך לכהן ולא עשית כן, חייך שאני מצריכך שתביא אשתך אל הכהן, שנאמר והביא האיש את אשתו אל הכהן. (שם טו ו)
דבר אחר, מי עלה שמים וירד, מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים והיא מורידה את הגשמים, ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל את העשבים, שנאמר מי אסף רוח, זה שמחלק מעשרותיו בחפניו, הוי בחפניו, וכן הוא אומר (מלאכי ג') הביאו את המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים וגו'... מי צרר מים בשמלה מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו, אין תפלתו עולה לשמים ואינה מורדת את הגשמים, אלא צורר המים בעבים ואינם יורדים לארץ... מה שמו ומה שם בנו כי תדע, מה שמו, אברהם הפריש מעשר תחילה, שנאמר (בראשית י"ד) ויתן לו מעשר מכל, והקנה לו הקב"ה שמים וארץ, ולמה בירכו שיקנה לו האלקים שמים וארץ לזרעותיו, ומה שם בנו זה יצחק, שנתן מעשר ונתברך, שנאמר (שם כ"ז) ויזרע יצחק וגו', מהו וימצא בשנה ההיא מאה שערים, מלמד שמדדן לעשרן, כי תדע, וכן הזהיר הקב"ה את ישראל, שאם יעשרו תבואתם יברכם בעושר, שנאמר (דברים י"ד) עשר תעשר וגו', עשר בשביל שתתעשר. (במדבר יב יג)
ושוב מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהלך לעיר אחת, והיו העכברים אוכלים בתחומה של אותה העיר, ובקשו הימנו, מה עשה רבי פנחס בן יאיר, אמר להן למה אין אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי, מבקשין אתם שנערב אתכם, שאם אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי אין עכברים אוכלים עוד, אמרו לו אין, ערב אותן, והלכו העכברים ולא נראו עוד. (דברים ג ה)
...כך האדם הזה כשנבדק ומפריש מעשרותיו כראוי מרחיבין לו את גבולו, הוי לפי מתנתך מרחיבין לך. (שם ד י)
הנך יפה במצות הבית, בחלה תרומה ומעשרות, הנך יפה במצוות השדה, בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר... (שיר השירים ד א)
...מעשרות מנין, דאמר רבי ברכיה בשם רבי קריצפה בעון תרומות ומעשרות גלו, שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן אמר, כיון שגלו נפטרו, והם חייבו עצמן מאיליהן, מה עשו אנשי כנסת הגדולה, כתבו ספר ושטחוהו בעזרה, ובשחרית עמדו ומצאו אותו חתום... (רות ד ז)
ודע כי על כל אלה יביאך האלקים וגו', לאחד שהיו לו שדות וכרמים, ולא היה מפריש תרומה ומעשרות, הזקין וירד מכל נכסיו, אמר אילו היו לי שדות וכרמים ולא הייתי מפריש תרומה ומעשרות, אמרין ליה כדון מה דהוה הוה כך... (קהלת יא יד)
...כשהיה עשו בא מן החוץ, היה אומר לאביו אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר, והיה תמה יצחק ואומר ראה בני זה כמה דקדק במצוות... (תולדות ח)
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, בזכות שני דברים ישראל מתחטאין לפני המקום, בזכות שבת ובזכות מעשרות... דכתיב (דברים כ"ו) ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך, ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם וגו', לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. (ראה יא)
...כבד את ה' מהונך, מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן, ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, ומה עשה לו הקב"ה, הכניס בו רוח חזזית ונטל המקל והתחיל משבר בחביות, גער בו בן ביתו, מה עשה, נטל את המקל ופצעו על ראשו... מי גרם לו על ידי שלא הוציא מעשרותיו כראוי. דאמר רבי לוי, מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחד, ונתן לו הקב"ה בלבו שיעשה, ועשה חציה זרע וחציה בית מקוה מים, ובאה שנת בצורת, והוה מזבין סאה חטין בסלע וסאה מים בתלת סאין, והוה מכריז ואמר, אתון זבנין סאה דמיא, דהיא עבדא תלת סאין דחטין, מי גרם לו זאת, על ידי שהוציא מעשרותיו כראוי, משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. (שם יב)
דבר אחר עשר תעשר, זה שאמר הכתוב והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חוק וגו' (ישעיה כ"ד), אמר רבי יצחק את כבר מחנף לה, והיא מחנפה לך, מראה לך קמח ואינה מראה לך גדיש, מראה לך גדיש ואינה מראה לך קמח... חלפו חוק מעשרות, הפרו ברית עולם ברית אבות, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. נצור בני מצות אביך וגו' (משלי ו'), אמר רבי הונא אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות, אברהם הפריש תרומה גדולה, שנאמר (בראשית י"ד) הרמותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא תרומה, כמה דאת אמר (במדבר י"ח) והרמותם ממנו תרומת ה', יצחק הפריש מעשר שני, שנאמר (בראשית כ"ו) ויזרע יצחק וגו', אמר רבי איבא בר כהנא והלא אין הברכה מצויה לא על המדוד ולא על השקול ולא על המנוי, ולמה מודדין, בשביל לעשר, הדא הוא דכתיב ויברכהו ה' (שם). יעקב הפריש מעשר ראשון, שנאמר וכל אשר תתן לי וגו'... (שם יד)
...באותה שעה אמר איוב רבון העולמים לא כך אמרתי לפניך, אלא אמרתי אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי יחד תלמיה יבכיון... (שם טו)
עשר תעשר, מה כתיב למעלה מן הענין לא תאכלו כל נבלה וגו', רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי ורבי יצחק ברבי מריון בשם רבי יוסי בר חנניה אומר, האוכל פירות טבלים כאלו אוכל נבלות וטרפות, מה טעם לא תאכלו כל נבלה, וכתיב בתריה עשר תעשר, ורבי אבין בר רב הונא בשם רבי אבא אמר האוכל פירותיו טבלים ומעשר עני חייב מיתה. אמר רבי יצחק בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לענינו, ואחד לענין תורה, ואחד לענין מעשרות... דכתיב למעלה לא תאכלו כל נבלה וגו', וכתיב בתריה עשר תעשר, אמר הקב"ה אל תגרמו לי לבשל גדיים בחלב אמותיהן עד שהן במעי אמותיהן, שאם אין אתם מוציאין מעשרותיכם כראוי, רוח אחת של קדים אני מוציא ומשדפתן, כמו שאמר (מלכים ב' י"ט) ושדפה לפני קמה. (שם שם יז)
עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה. את כל תבואת זרעך, אם זכיתם סוף שהם יוצאין לזרוע השדה, ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם, זה עשו... שנה שנה אין מעשרין משנה לחברתה, דברי רבי עקיבא, ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך, אם תעשר דגנך, ואם לאו דגני, שנאמר (הושע ב') לכן אשוב ואקח את דגני בעתו... אמר רבי שמעון בן לקיש אמר הקב"ה אני אמרתי לך שתהא מוציא מעשרותיך מן המובחר, הוא כיצד, בא בן לוי אצלך, אם נתת לו מעשר מן המובחר אני נותן לך מן המובחר, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (דברים כ"ח), ואם נתת לו מן החפוריות מן הקטניות, יש לי ליתן כך כמותו, שנאמר (שם) יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר. (שם יח)
...אלא מה תלמוד לומר ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, אם באת לידך מצוה בעיר, לא תאמר לא נצטויתי אלא בשדה, להוציא תרומות ומעשרות בחוץ, אמר הקב"ה אף בעיר פתח ידך... דבר אחר לא יאמר אדם אילו נתן לי הקב"ה שדה הייתי מוצא מעשרות מתוכה, עכשיו שאין לי שדה איני נותן כלום, אמר הקב"ה ראה מה כתבתי בתורתי, ברוך אתה בעיר לאותן שיושבין בעיר, וברוך אתה בשדה לאלו שיש להן שדות... (תבא ד)
רבי יהושע בן קרחה אומר, אברהם התחיל ראשון לעשר בעולם, לקח את כל מעשר סדום ועמורה וכל מעשר לוט בן אחיו ויתן לשם בן נח, שנאמר (בראשית י"ד) ויתן לו מעשר מכל. (פרק כז)
כתיב ויזרע יצחק בארץ ההיא (בראשית כ"ו י"ב), רבי אליעזר אומר וכי יצחק זרע דגן, אלא לקח את כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים, כמו דאת אמר (הושע י"ב) זרעו לכם לצדקה, וכל דבר שיעשר הביא לו הקב"ה מאה שערים של ממון וברכו, לכך נאמר (בראשית כ"ו) ויברכהו ה'. (פרק לג)
...אמר לו המלאך, לא כך אמרת לי (בראשית כ"ח) עשר אעשרנו לך, מה עשה יעקב, לקח את כל מקנה קנינו שהביא מפדן ארם, והיו חמשת אלפים וחמש מאות צאן, ועוד אמר המלאך ליעקב, והלא יש לך בנים ולא עשרת אותם לי, מה עשה יעקב, הפריש ארבע בכורות לארבע אמהות ונשתיירו שמנה, התחיל משמעון וגמר בבנימן שבמעי אמו, ועוד התחיל משמעון וגמר בלוי... רבי ישמעאל אומר, כל הבכורות כשהן בשמירת העין חייבין להתעשר מעשר, ולא עשר יעקב אלא למפרע התחיל מבנימין שבמעי אמו, ועלה לוי קדש לה'... (פרק לז)
דבר אחר שמוני נוטרה את הכרמים, אלו ישראל שגלו לבבל, עמדו עליהם נביאים שביניהם, ואמרו להם הפרישו תרומות ומעשרות, אמרו להם כל עצמינו לא גלינו מארצנו אלא עד שלא הפרשנו תרומות ומעשרות, ועכשיו אתם אומרים לנו שנפריש תרומות ומעשרות. (פרק כ)
שבעה מיני פורעניות באות לעולם וכו', מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה... גמרו שלא לעשר עצרו את השמים להוריד טל ומטר, ובני אדם יגיעים ואין מסתפקין, בעון תרומות ומעשרות נעצרו השמים להוריד טל ומטר והעם נמסרים לאויביהם. (פרק לח א)
רצית ה' ארצך, זה שאמר הכתוב (דברים י"א) ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הקב"ה הופך ומהפך ומסתכל ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה, והמצוות שנצטוו ישראל עליהן אם הוציאו את המעשרות ועשו את השמיטים וכל המצוות שנצטוו בהן, אותה שעה היא מרצה מעשיה להקב"ה, וכן הוא אומר (ויקרא כ"ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה... (תהלים פה)
...ואם הפרשת מעשרותיך בשדה ברכתי אותך ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה... (שם קד)
...אמר להן שמא אין מעשרין מעשרותיהן כתקונן, שבעוון מעשרות הגשמים נעצרין, דכתיב (מלאכי ג') הביאו את כל המעשר וגו', יצאו ובקשו ולא מצאו, מכאן ואילך אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי... (פרשה כח)
דבר אחר מי עלה שמים וירד, מי הוא שתפלתו עולה לשמים ומורידה הגשמים, זהו שמחלק מעשרותיו בחפניו, שהוא מוריד טל ומטר, ומי שאין מפריש מעשרותיו בחפניו צורר מים ואוסף רוח, ולא ירד טל ומטר. (פרשה ל)
ישמור אדם את הדברים בלבו שלא יאכל עם עמי הארץ על השולחן, ולא ירבה עמהם בסעודה בכל מקום, מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ונחשדין על השביעית, והכתוב אומר (ירמיה כ"ג) מה לתבן את הבר וגו'... (פרק יב)
מהו והארץ חנפה תחת יושביה, לפי שהבריות מחניפים זה לזה, כיצד, יוצא עמו לגורנו ותובע חלקו, והוא מחניפו ואמר לו מארי בא ונכנס לבית ואני נותן לך, עמד עמו בעיר, ואמר לו היום מארי בגורן, עד שנתבייש אותו ושוב לא תבעו. אמר הקב"ה, חייך, כשם שהיית מחניף בפיך ואמרת לו היום מן הבית לשדה והוצאת אותו ריקם, כך אני עושה לך, אתה רואה היום החורף את שדך גדילה ובאה עד שנעשית שבולים, ואתה הרי בידי, מה אני עושה לך, הריני מבשל את הגדיות במעי אמותיהם, ורוח קדים באה ושודפת... (פרק כה)
שלח יעקב את כל מעשר מקנהו ושלח ביד עבדיו ונתן לעשו, אמר לו הקב"ה, יעקב עשית את הקדש חול, ואומר לפניו רבונו של עולם אני מחניף לרשע בשביל שלא יהרגני... (בראשית פרק לב, קלג)
אשר ירימו, נקרא המעשר הזה לשם תרומה, מה תרומה לשם השם, אף זו לשם השם, מה תרומה חייבין על זדונה מיתה, אף זו חייבין על זדונה מיתה, נתתי ללוים לנחלה, לפי שנתתי להם את המעשר, אמרתי להם אין להם חלק בארץ... (במדבר פרק יח, תשנח)
...אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של הקב"ה ומוציאין מעשרותיהן כראוי, והן יכולין לומר בערתי הקדש מן הבית, הקב"ה מרמז להן לישראל ואומר להם תמנין יומיא ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. (שם פרק כט, תשפג)
וישב בארץ טוב, אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמה טוב, שהיא פטורה מן המעשרות. (שופטים פרק יא, סו)
חלף עבודתם, כבני אדם שנטלו שכרם, שכר מה שעשו עמי במדבר, יכול לפי שבטלה העבודה יבטל המעשר, תלמוד לומר לנחלה, מה נחלה אינה פוסקת, אף מעשר אינו פוסק, אף על פי שבטלה העבודה, הרי הן אוכלין בו, שכר שעשו עמי במדבר. (במדבר יח כא)
כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, נקרא המעשר הזה תרומה, מה תרומה לשם השם, אף זה לשם השם, מה תרומה חייבין על זדונה מיתה, אף זה חייבין על זדונו מיתה, מה תרומה טובלת, אף מעשר ראשון טובל. (שם שם כד)
כי תקחו מאת בני ישראל, מאת בני ישראל אתם לוקחין את המעשר, אין אתם לוקחין המעשר מיד הכהנים. מכאן אמרו אין מוציאין המעשר מיד הכהנים, וכן כל מתנות כהונה, אין מוציאין אותן מכהן לכהן... (שם שם כה)
אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם, מגיד שנכרתה ברית ללוים על המתנות שלהם, וכדרך שנכרתה ברית לכהנים על המתנות שלהם, כך נכרתה ברית ללוים על המעשרות שלהן, שאין להן בו כלום עד שיקבלו עליהן להפריש את תרומתו... (שם שם כה)
למען תלמד ליראה את ה' אלקיך, מגיד שהמעשרות מביאין את האדם לידי יראת חטא... רבי ישמעאל אומר מעשר שני שאדם מביא לבית הבחירה, נכנס ללשכת הגזית ורואה חכמים ותלמידיהן יושבין ועוסקין בתלמוד תורה, לבו מנדבו לתלמוד תורה. (דברים יד כג)
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי בזכות שני דברים אלו ישראל מתחטאין לפני הקב"ה, בזכות שבת ובזכות המעשרות... ושמחת בכל הטוב, מה כתיב בתריה, כי תכלה לעשר, ואין טוב אלא דברי תורה, היך דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. (שם כו יב)
ואיש את קדשיו - וגבר ית מעשר קודשא דיליה יהון ולא חסרין ניכסוי... (במדבר ה י)
כי תכלה - ארום תשיצון לעשרא ית כל מעשר עללתך בשתא תליתיתא דשמיטתא ותתנין מעשרא קמאה לליואי מעשרא תניינא הוא מעשר מסכניא לגיורא ליתמא ולארמלתא וייכלו בקריון וישבעון. (דברים כו יב)
ואיש את קדשיו לו יהיו - לפי שנאמרו מתנות כהונה ולויה, יכול יבואו ויטלו בזרוע, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, מגיד שטובת הנאתן לבעלים, ועוד מדרשים הרבה דרשו בו בספרי. ומדרש אגדה ואיש את קדשיו לו יהיו, מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותן לו יהיו המעשרות, סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות... (במדבר ה י)
ונחשב - המותר ללוים חולין גמורין, כתבואת גורן - לישראל, שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה, שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה יכול יהא כולו אסור, תלמוד לומר ונחשב ללוים כתבואת גורן, מה של ישראל חולין, אף של לוי חולין. בכל מקום - אפילו בבית הקברות. (שם יח ל ולב)
והלוי לא תעזבנו - מליתן לו מעשר ראשון, כי אין לו חלק ונחלה עמך - יצאו לקט שכחה ופאה והפקר, שאף הוא יש לו חלק עמך בהן כמוך, ואינן חייבין במעשר. (דברים יד כז)
יהיה בית אלקים - מקום קבוע לתפלתי, ולהוציא שם מעשר מכל אשר תתן לי ממון, לתתו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד ה'. ולהיות לוי עשירי דרש, כי אין בתורה שיתן האדם מעשר מבניו, רק מעשר בקר וצאן ותבואה. (בראשית כח כא)
בהר סיני - ...ומי שיש לו לב להבין סוד העולם, אז ידע סוד הבכור והעשירי והנ', והנה אברהם נתן מעשר, גם כן יעקב אבינו ע"ה, ועוד אגלה קצת הסוד בזכרי מעשר שני אך יעזרני אחד ואין שני לו. (ויקרא כז לד)
...ודע אם תחל ממעל, הנה האחד ראש, ואם ממטה הנה העשירי, וזה סוד הבכור והמעשר. ודע כי האחד איננו בחשבון, וכן העשירי, כי הוא כנגד האחד, כי הוא ראש למחברת השנית וסוף למחברת הראשונה, וכל שורש בחשבון סמוך אליו מפניו ומאחריו, ובעבור היות האחד והעשרה עקרים, והאמצעיים חמשה וששה הם הנקראים עגולים, על כן אותיות הנה הם אלה הארבעה, ומהם אותיות השם... (דברים יד כב)
ויתן לו מעשר - על פי אבי, מלכי צדק נתן לאברהם, שמדין יקח מעשר מהרכוש ככל מציל ממון חברו, כי איך אפשר שנתן אברהם מעשר, אחר שלא רצה לעכב דבר לעצמו. (בראשית יד כ)
עשר אעשרנו - לאנשים מצטרכים יראי אלקים, ובבראשית רבה גם לוי היה מעשר מהבנים, שהתעסק יותר בעבודת הא-ל, ומסר לו סודות החכמה והתורה... וסמכו חז"ל מהפסוק שלא יבזבז יותר מחומש, ב' מעשרות, כדי שלא יצטרך לבריות. (שם כח כג)
ותגד - שאלה אם עליה לעשר השמן, אמר לה בעלך זן הנביאים בדבר שאין עליו מעשר, אף זה מהנס ואין בו מעשר... (מלכים ב ד ז)
האיפה - אמר להם שיתנו המעשר כהלכתו, איפה או בת מהחומר... (יחזקאל מה יא)
וזהו סדר תרומות ומעשרות, אחר שקוצר זרע הארץ או אוסף (פרי העץ) ותגמר מלאכתו, מפריש ממנו אחד מחמשים, וזהו הנקרא תרומה גדולה, ונותנה לכהן, ועל זה נאמר בתורה ראשית דגנך תירושך ויצהרך, ואחר כך מפריש מן השאר אחד מעשרה, וזהו הנקרא מעשר ראשון, ונותנו ללוי, ועל זה נאמר בתורה כי את מעשר בני ישראל וגו', ונאמר ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה... (מתנות עניים ו ב)
שנת השמטה כולה הפקר ואין בה לא תרומה ולא מעשרות כלל, לא ראשון ולא שני ולא מעשר עני, ובחוצה לארץ שאין בה שמטת קרקע, מפרישין בארץ מצרים ובעמון ובמואב מעשר ראשון ומעשר עני, מפני שהארצות אלו קרובות לארץ ישראל, כדי שיהיו עניי ישראל נסמכין עליה בשביעית, אבל בארץ שנער מפרישין בשביעית מעשר שני כסדר רוב השנים.
מעשר ראשון שלקח הלוי מפריש ממנו אחד מעשרה ונותנו לכהן, והוא הנקרא תרומת מעשר, ועליו נאמר ואל הלוים תדבר ואמרת... (שם שם ה וו)
התרומות והמעשרות אינן נוהגין מן התורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ונביאים התקינו שיהו נוהגות אפילו בארץ שנער, מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל, ורוב ישראל הולכין ושבין שם, והחכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגות אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב, מפני שהם סביבות לארץ ישראל... (תרומות א א, וראה שם עוד)
אחר שמפרישין תרומה גדולה, מפריש אחד מעשרה מן הנשאר, וזהו הנקרא מעשר ראשון, ובו נאמר "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' וגו'", והמעשר הזה ללוים זכרים ונקבות, שנאמר "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה".
מעשר ראשון מותר באכילה לישראל, ומותר לאכלו בטומאה, שאין בו קדושה כלל, וכל מקום שנאמר במעשרות קדש או פדייה אינו אלא מעשר שני. ומנין שמעשר ראשון חולין, שנאמר "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב", מה גורן ויקב חולין לכל דבר, אף מעשר ראשון שניטלה תרומתו חולין לכל דבר, לפיכך בת לוי שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה המעשר ואוכלת. אבל מי ששמעה שמת בעלה או העיד לה עד אחד וניסת ואחר כך בא בעלה, קנסו אותה חכמים שתהא אסורה במעשר.
לוים וכהנים מפרישין מעשר ראשון כדי להפריש ממנו תרומת מעשר, וכן הכהנים מפרישין שאר תרומות ומעשרות לעצמן, ולפי שהכהנים נוטלין מן הכל, יכול יאכלו פירותיהן בטבלן, תלמוד לומר תרימו גם אתם, מפי השמועה למדו אתם אלו הלוים, גם אתם לרבות את הכהנים. אין מוציאין את המעשר מיד הכהנים, שנאמר "כי תקחו מאת בני ישראל", וכן כל מתנות כהונה אין מוציאין אותן מכהן לכהן. ועזרא קנס את הלוים בזמנו שלא יתנו להן מעשר ראשון, אלא ינתן לכהנים, לפי שלא עלו עמו לירושלים.
האוכל פירותיו טבלים, וכן לוי שאכל המעשר בטבלו, אף על פי שהין חייבין מיתה לשמים, אין משלמין המתנות לבעליהן, שנאמר "אשר ירימו לה' תרומה", אין לך בהן כלום עד שירימו אותן, ובחוצה לארץ מותר לאדם להיות אוכל והולך תחלה ואחר כך מפריש תרומה ומעשרות.
מעשרין ממקום זה על מקום אחר ואינו צריך לעשר מן המוקף, אבל אין מעשרין ממין על שאינו מינו, ולא מן החייב על הפטור ולא מן הפטור על החייב, ואם עישר אינו מעושר. כל שאמרנו בתרומה אם תרם תרומתו תרומה, כך במעשר אם הפריש מעשרותיו מעשרות, וכל שהוא פטור מן התרומה פטור מן המעשר...
החרובים אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם, לפי שאינן מאכל רוב אדם, והשקדים המרים בין בגדלן בין בקטנן פטורין לפי שאינן אוכל. אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות, שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה, ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם, שהרי תאנה העומדת בחצר חייבת לעשר פירותיה אם אספן כאחת...
אין מעשרין אלא מן המובחר, שנאמר "בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב לכם כתבואת גורן וכתבואת יקב", כשם שמעשר שמפרישים הלוים מן החלב שבו, כך מעשר שמפרישים ישראל מן הגורן ומן היקב מן החלב שבו.
אין מעשרין באומד אלא במדה או במשקל או במנין, וכל המדקדק בשיעור משובח, והמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין, שהרי הטבל מעורב בהן, ופירותיו מתוקנין. המפריש מקצת מעשר אינו מעשר, אלא כמי שחלק את הערמה, אבל צריך להפריש מזה החלק שיוציא מעשר שלו, כיצד, היו לו מאה סאה הפריש מהם חמשה לשם מעשר אינו מעשר, ואינו יכול להפריש על החמש סאין מעשר במקום אחר, אלא מפריש מהן חצי סאה שהיא המעשר שלהן.
המפריש מעשר זה מברך תחלה כדרך שמברכין על המצות, וכן מברך על מעשר שני ועל מעשר עני ועל מעשר מן המעשר, מברך על כל אחד בפני עצמו, ואם הפריש הכל זה אחר זה מיד ולא סח ביניהן כוללן בברכה אחת, ומברך להפריש תרומות ומעשרות.. (מעשר א א, וראה שם עוד)
אינו חייב להפריש מן התורה אלא הגומר פירותיו לאוכלן לעצמו, אבל הגומרן למכרן פטור מן התורה וחייב מדבריהם, שנאמר עשר תעשר וגו' ואכלת, אינו חייב אלא הגומר תבואתו לאוכלה.
וכן הלוקח פטור מן התורה, שנאמר תבואת זרעך, וחייב מדבריהם, במה דברים אמורים, בשלקחן אחר שנגמרו מלאכתן ביד מוכר, אבל אם נגמרו ביד לוקח חייב לעשר מן התורה. פירות שאין ראויין לאכילה מקטנן, כגון הבוסר וכיוצא בו, אינן חייבין במעשר עד שיגדלו ויעשו אוכל, שנאמר "מזרע הארץ מפרי העץ", עד שיהיה פרי, וכן התבואה והקטניות, שנאמר "את כל תבואת זרעך", עד שתעשה תבואה, וזו היא עונת המעשרות. וקודם שתגיע התבואה והפירות לעונה זו, מותר לאכול מהן כל מה שירצה ובכל דרך שירצה. פירות שהן ראויין לאכילה בקטנן, כגון הקשואים והמלפפונות, שאין מניחין אותן אלא כדי להוסיף בגופן בלבד אבל ראויין הן מתחלה לאכילה, הרי אלו חייבין במעשר בקוטנן, שמתחלת יציאתן באו לעונת המעשרות.
אי זו היא עונת המעשרות, משיגיעו הפירות להזריע ולצמוח, הכל לפי מה שהוא הפרי, כיצד, התאנים משיעשו רכים, עד שיהו ראויים לאכילה אחר כ"ד שעות משעת אסיפתן... לא ימכור אדם פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות, ואם בכרו נוטל את הבכורות ומותר למכור השאר, שעדיין לא הגיעו לעונת המעשרות... (שם פרק א והלאה וראה שם עוד)
פירות שהגיעו לעונת המעשרות ונתלשו, ועדיין לא נגמרה מלאכתן, כגון תבואה שקצרה ודשה ועדיין לא זרה אותה ולא מרחה, מותר לאכול מהן אכילת עראי עד שתגמר מלאכתן, ומשתגמר מלאכתן אסור לאכול מהן עראי. במה דברים אמורים, בגומר פירותיו למכרן בשוק, אבל אם היתה כוונתו להוליכן בבית הרי זה מותר לאכול מהן עראי אחר שנגמרה מלאכתן עד שיקבעו למעשר.
אחד מששה דברים קובע למעשרות, החצר, והמקח, והאש, והמלח, והתרומה, והשבת, וכולן אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו... איזהו גמר מלאכתן של פירות, הקישואין והדילועין והאבטיחין משישפשף בידו ויסיר הציהוב שעליהן כמו שער דק, ואם אינו משפשף משיעמיד ערימה... (שם פרק ג א, וראה שם עוד כל הפרק)
אין הטבל נקבע למעשרות מן התורה עד שיכניסנו לביתו, שנאמר בערתי הקודש מן הבית, והוא שיכניסנו דרך השער, שנאמר ואכלו בשעריך, אבל אם הכניס תבואתו דרך גגות וקרפיפות פטור מן התרומה ומן המעשרות. יראה לי שאין לוקין מן התורה על אכילת הטבל עד שיקבע בכניסתו לביתו, כמו שביארנו מפני השמועה, אבל אם נקבע בשאר הששה דברים שמנינו, אין לוקין עליו אלא מכת מרדות מדבריהן, וכן האוכל מפירות שדעתו להוליכן לשוק אחר שנגמרה מלאכתן, אינו לוקה אלא מכת מרדות כמו שביארנו, שאין הגומר למכור חייב במעשר אלא מדבריהם... (שם פרק ד א, וראה שם עוד)
הלוקח פירות תלושין לאוכלן נקבעו למעשר מדבריהם, כמו שביארנו, ומאימתי יקבעו, משיתן את הדמים, אף על פי שלא משך...
השוכר את הפועלים לעשות עמו בפירות בין בתלושין בין במחוברין, הואיל ויש להם לאכול מן התורה במה שהן עושין, הרי אלו אוכלין ופטורים מן המעשר, ואם התנה עמהן שיאכלו מה שלא זכתה להן תורה, כגון שהתנה עמהן הפועל שיאכלו בניו עמו, או שיאכל בנו בשכרו, או שיאכל אחר גמר מלאכתו בתלוש, הרי זה אסור לאכול עד שיעשר, הואיל ואוכל מפני התנאי הזה, הרי זה כלוקח...
אחד המבשל ואחד השולק ואחד הכובש קובע למעשר, אבל המעשרין את הפירות עד שהכשירן הרי זה ספק. הטומן פירות באדמה או בתבן או בזבל עד שהכשירן לאכילה לא נקבעו למעשר. הנותן יין לתבשיל חם או שנתן שמן לקדרה באלפס כשהן מרותחין נקבעו למעשר... התורם פירותיו תרומה שצריך לתרום אחריה שניה, נקבעו למעשר, ולא יאכל מהם עראי עד שיוציא התרומה השניה ויעשר... (שם פרק ה א, וראה שם עוד)
המקבל עליו להיות נאמן על המעשרות ולא יהיו פירותיו דמאי, צריך להיות מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח, ואינו מתארח אצל עם הארץ, וצריך שיקבל עליו דבריו אלו ברבים, וכשיבואו עדים נאמנין שקיבל דברים אלו ברבים שהוא רגיל בהם תמיד, הרי זה נאמן על פירותיו לומר מעושרין הן. כל תלמיד חכם לעולם נאמן, ואינו צריך בדיקה אחריו, ובניו ובני ביתו ועבדיו ואשתו הרי הם כמוהו. תלמיד חכם שמת והניח פירות, אפילו כנסם באותו היום הרי הן בחזקת מתוקנין... (שם פרק י א, וראה שם עוד)
...ענין התרומה והמעשר כבר באר סבתם, "כי אין לו חלק ונחלה עמך", וכבר ידעת סבת זה כדי שיהיה זה השבט כולו מיוחד לעבודת השם ולידיעת התורה, ולא יתעסק לא בחרישה ולא בזריעה רק יהיה להשם לבד, כמו שאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה וגו'", ותמצא דברי התורה במקומות רבים "הלוי והגר והיתום והאלמנה", ימנה אותו תמיד בכלל העניים, בעבור שאין לו קנין... (חלק ג פרק לט)
עיין דברים כו טו.
שנתחייבו בני ישראל לתת חלק אחד מעשרה חלקים מזרע הארץ ללוים, שנאמר "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים", ונאמר בסדר אם בחקותי (ויקרא כ"ז ל') "וכל מעשר הארץ וגו' לה' הוא", וזהו הנקרא מעשר ראשון.
משרשי המצוה, לפי ששבט הלוי בחר השי"ת בתוך אחיו לעבודתו תמיד במקדש, על כן היה מחסדו עליהם לתת להם מחיתם דרך כבוד, כי כן יאות למשרתי המלך שתהיה ארוחתם מזומנת להם על ידי אחרים שיכינוה להם ולא יצטרכו הם ליגע בדבר זולתי בעבודת המלך היקרה, ואחר שהם היו שנים עשר שבטים, ולפי חלוקה שוה היה ראוי שיטלו חלק אחד משנים עשר, גם זה היתרון להם לכבודם, כי מהיותם מבית המלך, ראוי שיהיה חלקם יתר על כולם, ויתרון גדול הוא שיבא להם חלק העשירי נקי מכל הוצאות הקרקע. והמחיה משרתי הא-ל בממונו ברכת השם יתברך תנוח עליו בכל אשר יש לו. וזהו אמרם ז"ל (אבות ג' י"ג) "מעשרות סייג לעושר", גם אמרו ז"ל (תענית ט' א') שאסור לאדם לחשב בלבבו ולומר אנסה אם ייטיב השם לי בהתעסקי במצוותיו, ועל כיוצא בזה נאמר "לא תנסו את ה' אלקיכם" (דברים ו' ט"ז), שזולתי במצוה זו שמותר לנסות אם יברכהו הא-ל בעשותו אותה ובהיותו זריז עליה... מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל (יבמות פ"ה ב') שהמעשר הזה אשר ללוים הוא חולין גמורים... (קרח מצוה שצה)
שהוזהרנו שלא לעזב הלוים ולא נתרשל מהשלים להם חוקם, כלומר שלא נשהה להם מעשרותיהם, וכל שכן ברגלים שאנו מוזהרין עליהן ביותר כדי לשמחן במועד, ועל זה נאמר "השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך".
משרשי המצוה, לפי שהא-ל ב"ה חפץ בטוב עמו ישראל אשר בחר לו לעם, ורצה לזכותם ולעשותם סגולה בעולמו, עם חכם ונבון למען יכירום כל רואיהם כי הם זרע ברך ה', אנשי אמת אנשי שם, ובהיות רצונו יתברך ב"ה בזה, הביא עצות מרחוק לסבב דרכים להיות עסקם בחכמה, ותמיד כל היום יהיו עליה שוקדים, והנהיג וסדר אותם במנהגים נכונים ונעימים ובנימוסים יקרים וחזקים, למען ילמדו לדעת את השם מקטנם ועד גדולם, ויעמד זרעם ושמם קיים לעולם. ומן החקים המחזיקים והמעמידים החכמה בתוכה היה להיות שבט אחד כולו בהם מבלי חלק ונחלה בקרקעות, ושלא יצא השדה לחרוש ולזרע ולחפר בורות להשקות, וכל זה סבה אליו, להוציא עתותיו על כל פנים ללמד חכמות ולהבין דרכי הא-ל הישרות, והמה יורו משפטיו לאחיהם בכל מדינה ומדינה ובכל העיירות, ועל כן בהיות השבט הזה הנבחר הוא וזרעו לעולם אל עסק החכמה והתבונה, וכל ישראל צריכין לבקש תורה מפיהם ולהסכים דעתם וללכת אחר עצתם ככל אשר יורו אותם, היה מרצונו שיספקו להם אחיהם כל מחיתם, פן תתבלע חכמתם בחסרון חקם, ומן היסוד הזה באה על כל ישראל האזהרה כפולה בזה הכתוב, בהשמר ופן, לבלתי עזבם ולבלתי התרשל כלל בכל ענינם, והזכיר להם באזהרה האדמה, שאמר "כל ימיך על אדמתך", לומר הזהרו מאד בהם, כי לכם נחלת האדמה, והשם שהוא מצמיח זרועיה הוא נחלתו, כלומר ואל תחשבו להתגאות כנגדו בשביל נחלתכם באדמה, כי הוא הגביר...
ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל שרויין על אדמתן, והעובר על זה ועוזב את הלוי מלשמחו, ומשהא ממנו מעשרותיו ברגלים, עבר על לאו זה, אבל אין בו מלקות, לפי שאין בו מעשה. ובמצוה הזאת יש ללמד לכל מבין לסעד ולהיטיב אל כל המשתדלים תמיד בחכמת התורה, כי הם המעמידים דת האמת ומחזקים האמונה, מרבים שלום בעולם, והאוהבים הבריות ושמחים בישוב המדינה, בצדק יחזו פנימו כל הצריך חנינה, שאין להם פנאי לשוטט בחוצות אחר מחים הנה והנה, על כן המרחמם ומבקש תועלתם ירוחם מן השמים, וחלק כחלק יאכלו עמהם לעולם הבא. (ראה מצוה תנ)
דיני המצוה כגון מה שנראה בגמרא (ראש השנה י"ב א') שעקר חיוב התרומה דאורייתא, וכן המעשרות, הוא בדגן ותירוש ויצהר לבד, לפי שהן עיקר מחיתן של בריות, אבל מדברי סופרים חייב גם כן כל שהוא אוכל אדם, ונשמר, וגדולו מן הארץ. ואף על פי שמצאנו בספרים שסמכו הדבר לקרא, אסמכתא בעלמא היא... (שופטים מצוה תקז)
עשר אעשרנו - בגימטריא זה כל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. (בראשית כח כב)
וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, הבן מכאן סוד המעשרות, כי נתן יעקב המעשר לעשירית, כענין עישור נכסים שתיקנו לאשה של מטה מדה כנגד מדה, וזהו סוד עשר תעשר, ואמרו רז"ל עשר בשביל שתתעשר, כי היא המעשרת, בסוד הרוצה להתעשר יצפין, וסוד חדשים לקטורת באו והפיסו. ואמר תתן לי, כי היא השופעת לעולם... (ויצא, ועיין שם עוד)
עשר אעשרנו - לצורך מכולת הבית ולעובדיו, ובאמרו כל אשר תתן לי, הודה שהכל בא ממנו... (שם)
עשר תעשר - יתמיד המעשה הגופני, שעל ידי זה יתחזקו הקנינים בנפש, וכן תקנו בית דין שיביאו המתנות בעצמם ויהפך להם קנין... ואמרו עשר בשביל שתתעשר, שיתרגל לעשר כהוגן, שיהפך לו לטבע, ואז יתעשר על ידי ההשגחה... (דברים יד כב)
...כי ידוע הוא שעיקר התורה מתקיימת בכהנים ולוים, ועליהם נאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", ובהם תמצא החכמה, והטעם הוא שמזונותיהם מוכנים בלא טורח, ולא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, ולכן במה שצוה ה' מצות המעשרות, מעשר ראשון ללוי ותרומת מעשר לכהן, הרי שבזה זימן להם מזונותיהם, ואין להם טרדת המזונות למצא טרף לביתם, ובזה יהגו בתורה יומם ולילה, ומהם תצא תורה לישראל, נמצא שהמעשרות סייג לתורה... (אבות ג יז)
...ולפיכך ראוי שיתן העשירי אל השי"ת, שהוא כנגד הפועל שהוא אחד ב"ה, ואין להאריך יותר בזה, ופרק בעשרה יתבאר יותר, ולכך אמרו רק על המעשר "עשר בשביל שתתעשר", לא על כל צדקה, רק על המעשר, שהוא סייג לעושר, כי כאשר נותן העשירי אל השי"ת שבו העושר, במה שהוא עשירי, וכשמו כך הוא, שנקרא בלשון עושר, ולפיכך מביא ברכה... (דרך חיים ג יג)
...וכבר התבאר הטעם, כי השי"ת צוה שיתן אחד מן עשרה, כאלו אמר שיתן מן עושרו שנתן השי"ת א' אל השי"ת, ולפיכך דוקא א' מן עשרה, כי עד עשרה הם פרטיים, ואין פרטי עושר, אבל העושר הוא בי', שאינו מספר פרטי, וכבר ביארנו כי הפרטיים הם על י' ולא י' בכלל, ולפיכך נקרא עשר בלשון עושר, כלומר שהוא דבר של עושר, ומפני שהוא נותן מן עשורו אל השי"ת, ראוי לעושר, וזהו עשר בשביל שתתעשר, רוצה לומר שתתעשר לגמרי... (שם ה ח)
כי ציד בפיו - היאך מעשרים את המלח וכו', פירוש דברים שאפילו מדרבנן פטורים לגמרי, ושאלתו כי תבן שומר לפרי, ומלח נותן טעם שנהנים ממנו, אם כן היאך מעשרם. ובאמת רק דברים שהם נבראו בשביל האדם חייבים, ולא אלו שנבראו בשביל דבר אחר, ותבן ומלח הפכים, שתבן אין בו טעם כלל, והמלח לפי רוב הטעם שבו, לכך אינם עומדים בפני עצמם. (גור אריה בראשית כה כח)
וטעם המעשר שהוא זוכה לעושר, דבר זה בארנו בכמה מקומות, והוא הטעם שאמרנו אצל השבת ואצל התורה, כי העשירי בכל מקום הוא נבדל וראוי אל השי"ת, ולכך יש עם המעשר הברכה גם כן... וכאשר יש בעושר שלו העשירי שהוא לה' אין ספק שדבק בעושרו הברכה העליונה, כמו שאמרנו אצל כבוד שבת ואצל כבוד התורה, וגם המעשר יש לו דבר זה, כי העשירי שהוא אל השי"ת, ואינו כמו שאר הט' שהם שייכים לאדם, וכל דבר שהוא ראוי אל השי"ת הנה יש לו מדריגה המלאה והשלימה בלתי חסרון, כי אין חסר רק התחתונים... כך ראוי העשירי אל השי"ת מצד עצמו, וכאשר ראוי אל השי"ת מצד עצמו, הנה עושרו דבק במדריגה השלמה מבלתי חסרון, וזהו בעצמו העושר. (חידושי אגדות שבת קיח ב)
ועוד יש רמז במלת צדקה, כי על כל פנים יתן המעשר, וכאשר יש לו ק' יעשה ממנו צדי"ק, ויתן עשרה מעשר, ואם רוצה לוותר יותר יעשר מן הה"א ד', והיינו חמישית, שכך אמרו, המוותר אל יוותר יותר מן חומש, שמא יהיה צריך לבריות... ודבר זה ענין מופלג, כי העשירי הוא קודש לה' והוא נבדל מן השאר שהם ט', לכך יש לתת מעשר אל השי"ת, וכך החמישי נבדל מן השאר כמו שהתבאר למעלה כי הוא נבדל מן הד'... (שם כתובות סח א)
ומה שאמר מעשר בטל שומן הפרי, דבר זה גם כן ענין החכמה, ורמזו חכמים דבר זה עשר בשביל תתעשר (תענית ט' א'), כי כאשר הפרי שמן נקרא עושר הפרי, וכאשר הפרי הוא כחוש, נאמר עליו שהוא דל, כאשר ידוע, והטעם שאמרו עשר בשביל שתתעשר בארנו, כי העשירי אשר הוא מפריש נגד העצם שהוא העיקר, כי מי שמבין דברי חכמה יודע, כי העצם הוא אחד וט' מקריים, וציוה השי"ת שהאדם יקח ט' חלקים וחלק אחד יתן אל השי"ת, לומר המקריים שאינו עיקר שייכים לאדם, אבל אל השי"ת שהוא עיקר שייך העשירי אשר הוא נגד העצם ועיקר, ומפני שהוא מפריש העשירי כנגד אשר הוא עיקר, והעצם יש בו עשיריות מפני שהוא עומד בעצמו, ולא כן המקרה שהוא חבור אינו עומד בעצמו, ולפיכך קראו ז"ל (פסחים קי"ט ב') העושר היקום ברגליהם, הוא ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, ולפיכך אמרו עשר בשביל שתתעשר, כי העשירי הזה הוא נגד העצם אשר הוא עומד בעצמו ואינו חסר... (שם סוטה מט א)
ואם הזמין לו השי"ת ריווח, אז תיכף ומיד יפריש מעשר, עשר תעשר אמרו רז"ל "את" לרבות מפרשי הים והולכי מדברות והולכי סחורות, ואם אין עתה לנו תבואת מעשר זרעים חייב אדם לעשר מכל הבא לידיו. ויהיה לאדם כיס מיוחד למעות מעשר שלו, וממנו יתן לעניים קרובים ורחוקים. גם מצוה להלוות ממנו לאדם בשעת דחקו, ואפילו לאיש אמיד בשעה ההיא הוא דחוק, מותר ללות לו ממעות מעשר... ואשרי האדם המפריש חומש, וכמו שאמר יעקב אבינו ע"ה עשר אעשרנו תרין עישורין... ואף אם זיכה השי"ת שיש לו מעשר הרבה, ראוי לבערו ולחלקו בשנה השלישית ובשנה השישית של שמיטה, כדין מעשר בתורה, ואותן האנשים המעכבים את מעשרותיהם באופן שנשאר בידם עד אחר מותם, הם כסילים בחושך הולכים, שאין מקיימים בעצמם המצוה. מצאתי בשם מהרר"מ מ"ץ שלהשכיר מלמד לבן קרובו עשיר ללמוד שעה יתרה ממעשרות הדעה נוטה דיכול להשכיר, כי מה שכתב מהרר"מ שאינו רשאי לתת מעשרות לבן קרובו עשיר, איכא למימר לשאר צרכיו, אבל ללמוד תורה אפשר ליתן לו, אם אין האב רוצה ליתן. וכן אני רגיל להורות לבני אדם, כל מצוה שתבא לידו להיות בעל ברית ולהכניס כלה לחופה וכיוצא בזה, וכן לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאיל לאחרים ללמוד בהם, אם לא היה יכולת בידם ולא היה עושה אותו מעשה, אז יקח מן המעשר. (מסכת חולין)
...נראה לי שגם מירושה שירש מאביו צריך ליתן, אף שאביו היה נזהר כל ימיו במעשרות, מכל מקום עתה שזכה הבן בהם למה לא יעשר ממה שזימן לו השי"ת, דלא שייך לומר דהבן קם במקום אביו, דהא רשות בן רשות אחר... (מסכת מגילה עמוד הצדקה)
...הנה האבות קיימו כל התורה, והתורה פרטה מדה זו בפרטיות מצות שנהגו, כמו שמצינו באברהם אבינו ויתן לו מעשר מכל, וכאן ביצחק וכן ביעקב שאמר "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", ויעקב אבינו נתן מעשר אפילו מנפשות, כמו שאמרו רז"ל, הרי קיימו האבות מצות מעשר בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם, מעשר מכל אף מעשר כספים, ובכל נפשם, דהיינו יעקב עישר מנפשות בניו, ובכל לבבם זה שייך לתרומה גדולה שאין לה שיעור, רק כפי נדבת לבו... והכל נרמז בפסוק "ויתן לו מעשר מכל", והיה די שיאמר ויתן מעשר, אלא "מכל" הוא רומז על תרומה גדולה, כי תרומת מעשר היא בכלל המעשר, כמו שאפרש אחר כך, כי נתן למלכי צדק המעשר וגם התרומת מעשר... דע כי סוד המעשרות וסוד הברכות הכל הולך אל מקום אחד, על כן נאמר ברכה במעשר, וסוד הענין "וימצא מאה שערים", גם לענין ברכות אמרו רז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, ענין מאה שערים... (תורה שבכתב תולדות, ועיין שם עוד)
מעשר - שהמעשר הוא המריק ברכת א-לוה ממעל, כמו שנאמר הביאו את כל המעשר וגו', והריקותי לכם ברכה. (בראשית יד כ)
וכל מעשר הארץ - "מזרע הארץ", וכן "מפרי העץ" מורה שלא כל זרע הארץ ולא כל פרי העץ חייב, וממעט הבלתי ראוים לאכילה. ובגוף הדבר סבירא ליה לרמב"ם דכולם חייבים במעשר דאורייתא, והראב"ד השיגו, וכן דעת התוספות בכל מקום, ומן הספרא כאן ויותר מבואר בירושלמי (פ"ק דמעשרות) והספרי (פרשת ראה) משמע שהוא דאורייתא. והר"א ממיץ בספר יראים (סימן קע"ג) והסמ"ג (עשין קל"ו קס"א) מחלקים, דרק מעשר שני הוא דאורייתא... (ויקרא כז ל, וראה שם עוד)
כל תבואת - לרמב"ם כל המינים בתרומות ומעשרות, והראב"ד השיג על זה, ופירש כאשר רצו חז"ל לגזור נגד המפורש בתורה, הראו כאסמכתא שנוכל לפרש הפסוקים כך, וכן בספרי כאן, ולסמ"ג ויראים כל הפירות חייבים ממעשר שני בלבד מדאורייתא, ודרש מתבואת - אורז ודוחן שאוצרים אותם, זרעך - קטניות שהם זרע, ואכלת - לאפוקי אלו שאין נאכלים, וירקות מרבה מהפסוק וכל מעשר הארץ ועוד. (דברים יד כב)
ואת ראשית - לרמב"ם קבלו עליהם תרומות ומעשרות, שהיו חייבים רק מדבריהם, ולראב"ד שתרומה מדאורייתא, כבסוף הלכות תרומות, שקבלו עליהם תרומת שאר פירות. והיה הכהן עם הלוים - לרז"ל שקנסו את הלוים שיקחו גם הכהנים את המעשר. (נחמיה י לח ולט)
מעשר - העולם החמרי נמנה ביחידות של עשר, מעשר היא הצורה המקודשת, בנגוד לעשיריות, ורוצה לומר כל עשירי וכו' מקודשים. (בראשית יד כ)
לא יבקר - אין משמעותו של המעשר "עשירית", אלא עשירי ומשלים, הראשון והאחרון מסדרה של רכישת רכוש הם מקודשים, לומר לנו בזה, כי הרכישה מבוצעת על ידי עזרת ה', לכן הם צריכים לעבור תחת השבט, ולא להמנות רבוצים או עומדים... (ויקרא כז לב)
כל מעשר - המעשר הוא שכר עבודה, ומתנות כהונה הם חלק ה' והמקדש שניתנו לכהנים, או הם אפילו חלק מן העבודה, כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, כך שרובם הם קודש ומשולחן גבוה קא זכו. ובדברים אלו אנו מוצאים הכלל, שגם חטה אחת פוטרת את כל הכרי, נתינה באופן סמלי... (במדבר יח כא)
מעשר בני ישראל - ...ועוד צריך להעיר, כי לרבינו תם ולרמב"ם אין חובת מעשר חלה על מירוח לצרכי משא ומתן, וכן הלקוח פטור ממעשר, עיין תוספות בבא מציעא פ"ח א' ועוד, נמצא שרק חלק קטן מהתבואה מתעשר, ואין לשאל איך ניתן ללוים המועטים חלק כל כך גדול מהעושר הלאומי... (שם שם כד)
עשר תעשר - ...הטפוח של הרוח והגוף, והשתדלותנו לטובת חברינו אינם מוגבלים רק במעשרות הניתנים לשם כך, כי כל רכושנו משועבד למטרות אלו, והמעשר המוגבל במינים מיוחדים ובראיית פני הבית וכו', בא רק כדי להביא עקרונות אלו לתודעתנו... כל הימים - ...המעשר הניתן בכל שנה בא ללמדנו על ההשגחה הפרטית שחלה על כל תבואה ותבואה, בכל שנה ושנה. (דברים יד כב וכג)
עשר אעשרנו - סתם מעשר היה לפנים לעניים, ויעקב נדר אעשרנו לך - לקרבנות. (בראשית כח כב)
חוקת עולם - המעשר במקום נחלה, וכשקבלו נחלה בבית שני לא נתנו להם עוד מעשר. (במדבר יח כג)
ונחשב ללוים - לנדיבות ולזכות, אף שמעשרים דבר המדוד ואין תקוה לברכה בו, וגם הוא מה שקבלו הם, ויכלו לחשוב שהצויי שיקבלו חלק מי' פחות. (שם שם כז)
ולא תשאו עליו חטא - דלפני הרמת תרומות ומעשרות מוזהרים מלטמאו, ואסורים למכרו. (שם שם לב)
פן תעזב את הלוי - בעירך, ולרמב"ם בסוף חגיגה שהמשהה מעשרותיו ברגלים עובר בפן תעזוב. (דברים יב יט)
שנת המעשר - מעשר עני נקרא המעשר, שרק הוא לכבוד ה', דמעשר ראשון אינו מתנה, כי אם חלק הלוים בארץ ושכר עבודתם, ומעשר שני לבעלים. (שם כו יב)
על ידי שנותנין מעשר ניצול משונאים, כי השי"ת מכסה אותו בידו ומצילו, כי האלקים יבקש הנרדף ואפילו צדיק רודף את הרשע (מ"ר במדבר אמור פרשה כ"ז), וזה בחינת (ישעיה נ"א) "ובצל ידי כסיתיך", שהשי"ת מכסה עליו בצל ידו ומצילו, וכשהנרדף צדיק שהוא סמוך להשי"ת, אבל כשהנדרף רשע, נמצא שהוא רחוק מהשי"ת, ואף על פי כן השי"ת מצילו כי האלקים יבקש וכו', אזי כביכול השי"ת מגדיל ידו ומושיטה ומחפה עליו, אף שהוא רחוק מהשי"ת, ועל ידי מעשר נעשה בחינת יד הגדולה, כי יד הגדולה הוא בחינת הסתפקות, כמ"ש (במדבר י"א) "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים וגו' ומצא להם", ותרגם אונקלוס היספק להון, והשיבו השי"ת "היד ה' תקצר", נמצא שבחינת יד הגדולה היא יכולה להספיקם, נמצא שבחינת הסתפקות הוא בבחינת יד הגדולה, ועל ידי מעשר הוא בבחינת הסתפקות כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, כי יש לו מנה מבקש מאתים וכו', וכל מה שיש לו אין מספיק לו, אבל במעשר כתיב (מלאכי ג') "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת וגו' עד בלי די", ודרז"ל (שבת ל"ב ב') עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. נמצא שעל ידי מעשר נעשה בחינת הסתפקות שהוא בחינת יד הגדולה כנ"ל, ועל ידי זה השי"ת מושיט ידו ומכסה עליו וניצול משונאים כנ"ל... (רכא)
...גם מה שטעה יצחק במעשה עשו, שסבר שאף שהוא איש שדה ממשיך הכל להשי"ת, כמו ששאל לו היאך מעשרין המלח והתבן, גם כן הפירוש כנ"ל, כי מעשר הוא התרוממות הכל להשי"ת על ידי המעשר, כמו שכתבנו, ומלח הוא הדומם מדריגה שפלה, לכך כתוב להטביל המלח להעלות גם הדומם, וכן התבן נתרומם על ידי הפרשת החטה שהוא שומר לפרי, ורצה להטעות את אביו שיש לו להעלות גם דברים הרחוקים מהקדושה כנ"ל. (בראשית תולדות תרל"א)
עשר אעשרנו - פירוש שיהיה הכל מקושר בכח המעשר, כי הקב"ה נתן מצות המעשר כדי להיות חלק לקדושה בכל הדברים, ועל ידי זה נמשך קדושה לכל המשוייר, והצדיק שמבטל הכל אל המעשר, והחלק גבוה חשוב אצלו יותר מהשאר, לכן נכלל הכל בהמעשר, וזה שאמר עשר אעשרנו, וכן כתב עשר תעשר, והבן. (שם ויצא תרמ"ג)
בפסוק עשר תעשר וגו', ואכלת לפני ה' אלקיך וגו', למען תלמד ליראה וגו'. מורי וזקני ז"ל אמר ללמוד מכאן דאכילה בקדושה לפני ה' מתקן האדם להיות ירא שמים... וזה שאמר במדרש רעה אמונה על הפרשת המעשרות, וגם תורתך בתוך מעי, כי המעשרות היה מתקן המאכל וניזון האדם בקדושה, לכן נסמך עשר תעשר למאכלות אסורות שמקודם, וזה רמז המעשר, דאיתא עולם הזה נברא בה' ועולם הבא בי', וכבר כתבנו כי זה האותות שנתן הקב"ה בבני ישראל, אות המילה ביו"ד, ולרמוז שהם בני עולם הבא, ולפי שאינו יכול בעולם הזה להתקדש לגמרי כמו בעולם הבא, נתן לנו מצות לאחוז בהם בדרך הקודש, וכן שבת שהיא מעין עולם הבא. ובזוהר הקדוש דיש לכל איש ישראל אות ברית מילה ושבת... והם תיקון ברית הלשון והמעור, ולכן כתיב עשר תעשר, לרמוז על ב' הבריתות שניתקנו בכח המעשרות, ולכן היה מצות וידוי אחר המעשרות, כדכתיב בפרשת כי תכלה לעשר וגו', שנפתח פיו של האיש ישראל... וכמו כן נתקן ברית המעור שנתראו לפני ה' ג' פעמים בשנה, כדכתיב "יראה כל זכורך"... (דברים ראה תרנ"ד)
במדרש תנחומא, התקין משה רבינו ע"ה ג' תפלות במקום בכורים וכו'. כי על ידי הפרשת מצות התלויות בארץ היתה כל אכילתם בקדושה, כי כל החטאים נמשכו מתערובת טוב ורע, ועל ידי הפרשת הראשית היה ניתקן ונתברר הטוב, ואיתא במדרש גדול כח מעשרות שמהפך הקללה, דכתיב השקיפה, והיא לשון קללה, ועתה שאין לנו מצוות אלו, צריכין להתדבק בעיתות וזמנים שנפתחים בכל יום, וזהו עתיך, אבל בזמן שבית המקדש היה קיים, היה למעלה מן הזמן, ולא מצינו מצות תפלה בפרטות בתורה רק בכאן... (שם תבא תרמ"ח)
...אבל כאן מבטיח הכתוב "והסירותי מחלה מקרבך", שהוא היצר הרע השרוי במעיים מתוך אכילה ושתיה, וזהו הדיוק בגמרא מה לחם שניקח בכסף מעשר, דבאכילת מעשר כתיב "ואכלת שם לפני ה' אלקיך וגו' למען תלמד ליראה את ה' אלקיך", דכיון שבא לירושלים ואוכל שם המעשר הוא כאוכל לפני ה', שמזה באה היראה, ועל ידי אכילת מעשר שאוכל לפני ה', מועיל לתקן כל האכילות של חולין שיאכל אחר כך, שלא יביאו לידי שליטת היצר הרע, כעין מה שאמר בזוהר הקדוש באכילת לחם הפנים... (דברים תצא יז)
...וזה שמרמז בפרשה זו לא נאמר אות ס' בפרשת בכורים ובפרשת וידוי מעשר, שמרמז על שטן, להורות שבזכות ביכורים ומעשר אין שום קטרוג ושטן, רק נזכר בתבת "סגולה", לרמז הס' הוא סומך ה' לכל הנופלים, ולהיות כסגולה בלא שום טעם... (שם תבא ו)