מציאות

(ראה גם: אלקים-ומציאות, אדם-ומציאות, בריאה, הויה, עולם, עולם הזה)

 

וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ויהי ערב ויהי בקר יום השישי. (בראשית א לא)

עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. (שם ח כב)

המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח... יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים... גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ... מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם, להוציא לחם מן הארץ.. ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע. אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה. הרים הגבוהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים. עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו... זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות. שם אניות יהלכון, לויתן זה יצרת לשחק בו. כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו... יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. (תהלים קד ג והלאה)

כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה... ארץ ממנה יצא לחם, ותחתיה נהפך כמו אש. מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו... (איוב כח א)

וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח. כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמע. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש... (קהלת א ה)

זהר:

ומי הוא המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו, היינו קול הילדים העוסקים בתורה, ובשביל ילדי עולם אלו העולם ניצל, כנגדם כתוב תורי זהב נעשה לך... (הקדמה ו, ועיין שם עוד)

וירא אלקים את כל אשר עשה, וכי לא ראה קודם שעשה, אלא הכל ראה הקב"ה, הן מה שכבר עשה והן קודם שנעשה. ויש מי שפירש שהכתוב את כל בא לרבות שראה כל הדורות העתידים לבא לאחר מכאן וכן כל מה שיתחדש בעולם בכל דור ודור, עוד מטרם שיבואו לעולם. אשר עשה, היינו כל מעשה בראשית, כי שם, במעשה בראשית, נברא היסוד לכל מה שיבא ויתחדש בעולם לאחר מכאן. ועל כן ראה הקב"ה עוד מקודם שהיה, ושם את הכל במעשה בראשית... (בראשית ב קעד, ועיין שם עוד)

מה רב טובך יורה על הטוב שנגנז ליראיך (האור הגנוז), בשביל יראי חטא. פעלת לחוסים בך, מה יורה המלה פעלת, שיורה על פעולות מעשה בראשית, שכל מעשה בראשית לא נעשה ואינו מתקיים אלא בשביל לומדי התורה, הממשיכים בזכות תורתם את אור הגנוז כנ"ל... (שם קעח)

רבי אבא אמר, ביום שעבר אדם על מצות רבונו, בקשו שמים וארץ להתעקר ממקומם, מה הטעם, משום שהם אינם עומדים אלא על הברית, שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ואדם עבר ברית, שנאמר והמה כאדם עברו ברית, ועל כן אבדו יסודם ובקשו להתעקר ממקומם. ואלמלא היה נגלה לפני הקב"ה שעתידים ישראל לעמוד על הר סיני לקיים אותו הברית לא היה מתקיים העולם... (שם שעג, ועיין שם עוד)

רבי יוסי פתח, מה ידידות וגו' כמה יש להם לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה, שהרי כל בני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים על מה העולם עומד, והם עצמם על מה עומדים, כי כאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה את השמים מאש ומים ונתערבו יחד, ולא היו נקפאים, ואחר כך נקפא ועמדו ברוח עליו, ומשם (מהשמים שהם ז"א) שתל העולם, (שהיא הנוקבא), שיעמוד על ג' אדנים, (שהם ג' קוי הנוקבא), ואלו האדנים אינם עומדים אלא באותו רוח שהוא קו האמצעי שבהם, ובשעה שרוח ההוא מסתלק כולם מרופפים ומזדעזעים, והעולם רותת, וזה שאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצו, (כן בהקוין דנוקבא הנמשכים מז"א, כי זולת קו אמצעי אין קיום כלל להארת ב' הקוין כנ"ל). והכל עומד על התורה, כי כשישראל עוסקים בתורה מתקיים העולם, ואלו העמודים והאדנים (שהם ג' קוי דז"א הנקראים עמודים, וג' קוין דנוקבא הנקראים אדנים) נמצאים במקומם בקיום שלם... (לך ד, ועיין שם עוד)

רבי יצחק פתח, דובר צדק מגיד מישרים, הקב"ה כל דבריו אמת ועושה מישרים. במה עושה מישרים, כי כאשר ברא אלקים את העולם לא היה העולם עומד, אלא היה מתמוטט לכאן ולכאן, אמר לו הקב"ה אל העולם, מה לך שאתה מתמוטט, אמר לו רבונו של עולם, איני יכול לעמוד כי אין בי יסוד שעליו אעמוד, אמר לו הקב"ה הרי אני עתיד להעמיד בתוכך צדיק אחד, שהוא אברהם, שהוא יאהב אותי, מיד עמד העולם על קיומו, הדא הוא דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם, כי באברהם נתקיים העולם... (שם רכה)

תא חזי, בשעה שהקב"ה ברא את העולם, לא ברא אותו אלא על ברית, כמו שאתה אומר ברא שית ברא אלקים, ושית היינו הברית, כי על ברית ברא הקב"ה את העולם, וכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, כי ברית קשר הוא, שיום ולילה (שהם ז"א ונוקבא) לא יפרדו.

אמר רבי אלעזר כשברא הקב"ה את העולם היה על תנאי, שאם יבואו ישראל ויקבלו את התורה תתקיימו, ואם לא, הריני מחזיר אתכם לתוהו ובהו, והעולם לא נתקיים עד שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו התורה, ואז נתקיים העולם. ומיום ההוא והלאה הקב"ה בורא עולמות, ומה המה, הם הזווגים של בני אדם, כי מזמן ההוא הקב"ה מזווג זווגים... (שם רעז)

משום זה כל זמן שישראל מקיימים ברית הזה, חוקות שמים וארץ נמצאים בקיומם, וכל זמן שישראל מבטלים ברית הזה, ברית שמים וארץ אינו מתקיים, וברכות אינם נמצאות בעולם... (שם שצב)

אמר הקב"ה לעולם בשעה שברא אותו, וברא האדם, אמר לו, עולם עולם, אתה וטבעך אינם עומדים אלא על התורה, ומשום זה בראתי בך אדם, כדי שיעסוק בתורה, ואם לא הרי אני מחזירך לתוהו ובוהו, והכל הוא בשביל האדם, וזהו שכתוב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי... (תולדות ב)

רבי יוסי פתח ואמר ישקני מנשיקות פיהו וגו', בכמה מעלות נברא העולם, שלמדנו אמר רבי אחא בר יעקב כל מה שברא הקב"ה בעולמות שלו חוץ ממנו היו בשתוף (היינו בשתוף מלכות שהיא מדת הדין עם הבינה שהיא מדת הרחמים, שמשיתוף זה נמצאים הרבה מעלות בעולם). ומי אמר רבי אחא הכי, (שיתוף טוב ורע הנוהג בברואים) חס ושלום, שהרי בדבר זה ירבה מחלוקת בעולם, (כלומר כל השומע יחלוק עליו), כי אם תאמר כך הרי המלאכים שהם נבראים רוח הקדש ממש, יאמר שיש שיתוף בהם, אם כן פנים שלהם ופנים שלנו של שוים (כלומר מלאכים ובני אדם שוים).

אמר רבי אבא, בדבר זה ירבה מחלוקת בעולם, כי למדנו במשנה שלנו, שכל מה שעשה הקב"ה עשה כעין גוף ונשמה, (הגוף ממלכות והנשמה מבינה)... ואם תאמר הרי אין גוף אל המלאכים, כך הוא, אבל אינם יכולים לפעול פעולה, עד שישתתף בהו ההוא נשמתא קדישא... (שם מז, ועיין שם עוד)

וזרח השמש ובא השמש, מה ראה שלמה המלך, אשר ההתחלה מספר החכמה שלו הוא מכאן, מסוד זריחת וביאת השמש. אלא אמר רבי אלעזר שלמה המלך העמיד את ספרו על ז' הבלים שהעולם עומד עליהם, והם עמודים ואדנים המהוים קיומו של העולם, ומשום זה המה נקראים הבלים, כי כמו הגוף שאינו מתקיים בלי הבל, אף העולם כן, שאינו מתקיים זולת על ההבלים שאמר שלמה המלך, והם שבע... ואם תאמר אם כן הוא, שהם מרגליות טובות שהעולם עומד עליהן, הרי במקום אחר כתוב הבלים רעים, שהם חורבן העולם, דהיינו שכתוב זה הבל וחלי רע הוא, זה הבל ורעות רוח, אלא ודאי אף על פי שאלו שבע הבלים שהם קדושים הם קיום העולם, יש כנגד אלו ז' הבלים שכל הדינים שבעולם יוצאים מהם ומתפשטים מהם. ונקראים הבלים אחרים להעניש בני אדם ולתקן אותם שילכו בדרך הישר... (ויצא יג, ועיין שם עוד)

רבי יצחק היה יושב יום אחד לפני מערת אפיקותא, עבר אדם אחד ושני בניו עמו, והיה אומר אחד לשני, תקפו זה של השמש (שהוא ז"א), הוא מצד דרום (שהוא ימין חסדים). והעולם (שהוא הנוקבא), אינו מתקיים אלא על רוח (שהוא קו אמצעי), משום שהרוח הוא הקיום והשלמות מכל הצדדים, (כי קו אמצעי כולל ב' הצדדים), צפון ודרום, ואלמלא שהוא נמצא בשלמות לא היה העולם יכול להתקיים... (שם לב, ועיין שם עוד)

תא חזי, בשביל יעקב נתקיים העולם, ואם תאמר הרי בשביל אברהם נתקיים העולם, כמו שאמר בהבראם, אל תקרא בהבראם אלא באברהם, אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, שכתוב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. כי מקודם לכן היה הקב"ה בונה עולמות ומחריב אותם, כיון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם. (ביאור הדברים, אברהם הוא סוד קו ימין דז"א, שהוא סוד חסד, ועל כן אומר שבשביל אברהם נברא העולם, כמו שאמר עולם חסד יבנה, אמנם בעת יציאת קו השמאל נעשה מחלוקת בין ב' הקוין, ועל מצב הזה אמרו שהקב"ה בנה עולמות ומחריבם, כי מחמת רוב הדינים שבשמאל, כל מה שנבנה מצד הימין חזר ונחרב, עד שבא קו אמצעי, שהוא סוד יעקב, והכריע בין ימין לשמאל ועשה שלום ביניהם, ואז נתקיים העולם)... (שם קנג, ועיין שם עוד)

...וכל מה שיש בארץ יש גם כן למעלה, ואין לך דבר קטן בעולם הזה (בהנוקבא), שאינו תלוי בדבר אחר, עליון, הממונה עליו מלמעלה, (דהיינו בבינה, כי כל מה שבנוקבא, אינו אלא ממה שמקבלת מבינה). ועל כן כשנתעורר דבר למטה נתעורר מקודם השורש שלו הממונה עליו מלמעלה, כי הכל מיוחד זה בזה... (שם קצה)

רבי יהודה פתח ואמר, וירעם בשמים ה' וגו', תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם התקין לו שבעה עמודים, (שהאיר לו מז' ספירות חג"ת נהי"מ דז"א), וכל העמודים עומדים על עמוד אחד ויחידי, (דהיינו יסוד דז"א), וביארוה במה שכתוב חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, ואלו כולם עומדים על מדרגה אחת מהם, שנקראת צדיק יסוד עולם. והעולם כשנברא, נברא מאותו מקום, שהוא שכלול העולם ותקוניו, שהוא נקודה אחת של העולם, ושהיא אמצעית הכל, ומי היא, הוא ציון, שכתוב מזמור לאסף א-ל אלקים הוי"ה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו, ומאיזה מקום דבר, מציון, שכתוב מציון מכלל יופי אלקים הופיע... אלא כאן סוד האמונה שאמרתי, שציון הוא השכלול והיופי של העולם, והעולם ממנו ניזון... (וישב קמה, ועיין שם עוד)

פתח ואמר, ה' בחכמה יסד ארץ וגו', תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם ראה שאינו יכול להתקיים, (כי העולם נברא בשליטת קו שמאל, שהוא סוד חכמה בלי חסדים), ואין החכמה מאירה בלי חסדים), עד שברא את התורה (שהיא קו האמצעי שנקרא ז"א... ונכללה החכמה בחסדים, ואזי האירה החכמה), אשר ממנה יוצאים הנהגות העליונים והתחתונים, ובה מתקיימים העליונים והתחתונים...

דבר אחר, ה' בחכמה יסד ארץ, עולם העליון (שהוא תבונה), לא נברא אלא על ידי חכמה, ועולם התחתון (שהוא נוקבא), לא נברא אלא מתוך חכמה התחתונה, (שהיא החכמה המתלבשת בנוקבא, נמצא) שכולם יצאו מחכמה העליונה וחכמה תחתונה... והוא הסוד שכתוב ושמים לא זכו בעיניו, וכי יעלה על דעתך שהוא חסרון לשמים, אלא יתרון הוא לשמים, שהוא משום אהבה ותשוקה הגדולה שהקב"ה (שהוא תבונה) חפץ בשמים, (שהוא ז"א), ואהבתו אליו, ואף על פי שהוא מתקן אותם בכל יום ויום, אינם נראים בעיניו כמתוקנים כראוי, מפני שאהבתו אליו, וחפצו להאיר להם תמיד בלי הפסק, כי עולם הבא, שהוא תבונה, מוציא אורות מתנוצצים בכל יום ויום תמיד בלי הפסק, כדי להאיר אליהם תמיד, ועל כן לא זכו בעיניו... (ויגש מב, ועיין שם עוד)

פתח רבי יוסי ואמר, על מה אדניה הטבעו, מקרא זה הקב"ה אמרו, משום כשברא העולם שהיא הנוקבא), לא ברא אותו אלא על עמודים, שהם ז' עמודי עולם (חג"ת נהי"מ), כמו שאמרה חצבה עמודיה שבעה, ואלו העמודים לא נודע על מה הם עומדים, (כי הנוקבא לא תוכל לקבלם מחמת הצמצום שעליה), שהוא סוד עמוק סתום מכל סתומים, שהעולם לא נברא עד שלקח אבן אחת, והיא האבן הנקראת אבן שתיה, ולקח אותה הקב"ה וזרק אותה לתוך התהום, ונתקעה מלמעלה למטה, וממנה נשתל העולם, והיא נקודה האמצעית של העולם, ובנקודה זו עומד קדש הקדשים, (היינו ג' ראשונות דנוקבא... (שאבן שתיה שהיא מלכות ממותקת, זרק למקום מלכות שלה עצמה הנקראת תהום)...

תא חזי, אבן זו נברא מאש ורוח ומים, (שמקבלת מג' קוין דז"א), והתקשתה ונעשתה אבן אחת ועומדת על התהום, ולפעמים מים נובעים ממנה ומתמלאים התהומות, ואבן זו עומדת לאות באמצע העולם, וזו היא האבן שהעמיד והשתיל יעקב להתפשטות וקיום העולם, וזה שאמר ויקח יעקב אבן וירימה מצבה... (ויחי תמד, ועיין שם עוד)

...כל עשב הארץ שנתמנה עליהם שרים חזקים בשמים, כל אחד ואחד מהם יש לו סוד בפני עצמו, כעין של מעלה, ומשום זה כתוב שדך לא תזרע כלאים, כי כל אחד ואחד נכנס לבדו ויוצא לבדו, (והזורע כלאים מערב שליטתם זה בזה), זה שאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, וכתוב לכולם בשם יקרא... (שמות רסו)

...וכל מה שיש למעלה כדוגמתו למטה, וכל מה שיש למטה (בארץ) כדוגמתו בים, והכל אחד, ברא בעולמות העליונים המלאכים, ברא בעולם הזה בני אדם, ברא בים לויתן, כמו שאמר לחבר את האוהל להיות אחד. (שם שנט)

...ומי שמשים בו בטחונו ותוקפו כראוי, לא יוכלו להרע לו כל בני העולם, שכל מי ששם תקפו בשם הקדוש מתקיים בעולם, מהו הטעם, משום שהעולם מתקיים בשמו הקדוש, זהו שכתיב כי בי-ה הוי"ה צור עולמים, צייר עולמים, כי בשתי אותיות נבראו העולמים, העולם הזה ועולם הבא, עולם הזה נברא בדין ועומד על דין, זה שאמר בראשית ברא אלקים, מהו הטעם, כדי שיתנהגו בני אדם על פי דין, ולא יצאו לחוץ מן הדרך. (וארא ח)

תא חזי, כל המחנות של מעלה (שנמשכות מד' מחנות שכינה, שהם האופנים), וכל המרכבות עולם אחוזות אלו באלו, מדרגות במדרגות, אלו העליונות ואלו התחתונות, (משתלשלות זו מזו ונכללות זו בזו), וחיה קדושה עליהן, (שהיא הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א), ששם חיות כנ"ל, והנוקבא היא חיה הד'), וכל ההמון והמחנות כולן נוסעות תחת ידה, על פיה תסענה ועל פיה תחנינה, (כי כל המרכבות והחיות והאופנים אין להם אלא מה שמקבלים מחיה עליונה זו). וזו היא חיה, שכל שאר החיות נאחזות בה והשתלשלו ממנה, כמה חיות לחיות... וכל העליונים והתחתונים הולכים ושטים בים, (הוא הנוקבא), שהעליונים נכללים בה שמשפיעים לה, והתחתונים נכללים בה שמקבלים ממנה, זה שאמר זה הים גדול ורחב ידים... (בשלח צח ועיין שם עוד)

רבי אבא אמר, בכמה מקומות למדנו, שהקב"ה כל מה שעושה למעלה ולמטה הכל הוא אמת, ופעולתו אמת, ואין לך דבר בעולם שהאדם צריך לדחותו ולנהג בו בזיון, כי כולם פעולות אמת, והכל נצרך בעולם... (יתרו כט)

ואלו הם גבורות עליונות של מלך העליון הקדוש, שלא נאבד כלום, אפילו הבל פה יש לו מקום ומעמד, והקב"ה עושה ממנו מה שעושה, ואפילו מלה של אדם, ואפילו קול אינם לריק, ומקום ומעמד יש לכל. (משפטים קיט)

...אבל הרי למדנו, כי העולם אינו עומד אלא על סנפיר אחד של לויתן, וסוד זה הוא, שבשעה שנמצא (הלויתן) דכר ונוקבא, וכי דכר ונוקבא ברא אותם הקב"ה, בכל מקום שהלכו היה העולם מזדעזע, ואם לא סרס הקב"ה את הזכר וצינן את הנקבה היו מעכירים את העולם... (שם רעב, ועיין שם עוד)

קלפה החזקה של הטומאה היא בפנים הקליפה של עולם הזה, כמו האגוז שהקליפה שמבחוץ אינה חזקה (הירוקה שעל האגוז), הקליפה שהיא מבפנים ממנה היא קליפה חזקה (קשה כעץ, כן כדור הארץ עצמו היא קליפה קלה, והקליפה שבתוכה היא קליפה הקשה), אף למעלה הוא כך, קליפה הקשה הוא רוח אחר השולט בגוף, לפנים ממנו יש קליפה קלה ולפנים ממנו הוא המוח.

בארץ הקדושה מתתקן הכל באופן אחר, כי קליפה הקשה (המתלבשת בתוך הארץ), נשברת ממקום ההוא, ואינה שולטת בה כלל, כי קליפה הקשה משתברת ומתפתחת מצד זה ומצד זה... (תרומה רסז, ועיין שם עוד)

...כל הכוכבים שברקיעים כולם משמשים על עולם הזה, וכולם ממונים לשמש כל דבר ודבר לאותם שבעולם הזה, ואינם צומחים ואינם גדלים, עשבים ואילנות ודשאים ועשבי השדה, חוץ במראה הכוכבים העומדים עליהם ונראים עליהם פנים בפנים, כל אחד ואחד כמו שראוי לו. (פירוש הצמיחה והגידול של העשבים והפירות באים מהארת החכמה שבשמאל, ואף על פי שעצם הפירות הם מהחסדים שבימין, עם כל זה אם השמאל אינו מאיר עליהם אינם צומחים, ולפיכך צריך כל עשב כוכב פרטי, שיאיר בהארת השמאל הראויה לבחינתו, ואז הוא צמח וגדל... (שם תתלו, ועיין שם עוד)

אלה פקודי המשכן וגו', רבי שמעון פתח, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, מקרא זה העמידוהו ונתבאר בכמה אופנים, אבל כשברא הקב"ה את העולם ברא אותו כעין של מעלה, שיהיה עולם הזה בצורת עולם העליון (שהוא מלכות). וכל הגוונים של מעלה התקין אותם למטה, כדי לדבק ולקשר עולם בעולם (דהיינו עולם הזה במלכות). וכשרצה הקב"ה לברא את העולם הסתכל בתורה וברא אותו, הסתכל בשם הקדוש שהוא כלל התורה, וקיים העולם. בג' צדדים נברא העולם, והם חכמה תבונה ודעת... (פקודי יב, ועיין שם עוד)

ואלו נתמנו על הבל פיהם ההוא של התנוקות שעוסקים בתורה לקיים העולם, ואלו לוקחים הבל ההוא, ומעלים אותו למעלה, ובהבל של אלו התינוקות שעוסקים בתורה לקיים העולם נעשה ממנו רוח אחד, ועולה הרוח למעלה ומתעטר בעטרה קדושה, ונתמנה לשומר העולם, וכן כולם. (פקודי תרצג)

ואלו התחתונים מאין באו, מן האדים של הארץ, ומסיוע הרקיע שלמעלה, יצאו בריות משונות אלו מאלו, מהם בלבושים מהם בקליפות, כאלו התולעים הנמצאים בארץ, מהם בקליפות אדומות שחורות לבנות, ומהם מכל הצבעים, כך כל הבריות הן כעין זה, ואינן נמצאות בחיים רק עשר שנים.

ובספרו של רב המנונא סבא מפרש יותר, כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה, וכל אלו הבריות (שבשש ארצות) משונות במראיהן על פי השינוי שבאויר שיש בכל מקום ומקום ועומדים בקיומם כשאר בני אדם. ועל כן יש מקום בישוב, שבעת שמאיר לאלו (שבצד זה של הכדור) הוא חושך לאלו, שלאלו יום ולאלו לילה, ויש מקום בישוב שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה, וזה שאמר בספרי הראשונים, ובספרו של אדם הראשון (שז' ארצות הן זה תחת זה, ורקיע מפריש בין כל ארץ וארץ)... כי סוד זה נמסר לבעלי החכמה ולא למחלקי גבולים (הטבעיים), כי הוא סוד עמוק שבתורה.... (ויקרא קמ, ועיין שם עוד)

...שאין מי שיוכל לקרב החיות והיסודות להביא שלום ביניהם, אלא השם (הוי"ה, שהוא ז"א קו האמצעי), שבשמו מתקרבים מים לאש, (קו ימין לקו שמאל), ואינם מכבים זה את זה, והרוח (שהוא קו האמצעי) קרב אל העפר, (שהוא מלכות), ואין מפריד ביניהם. (שם רפ, ועיין שם עוד)

רבי יהודה פתח, המקרה במים עליותיו וגו', הקב"ה כשברא העולם הוציאו מתוך מים, וערך אותו על מים. מה עשה, חילק את המים לב', מחצה למטה ומחצה למעלה, ועשה בהם פעולות, ממחצה שלמטה עשה ותקן את העולם הזה, וערך אותו על מחצה הזו, ותקן העולם למעלה ממנה, זה שאמר כי הוא על ימים יסדה, ומחצה האחרת העלה למעלה, וספן עמה תקרות העליונות. זה שאמר המקרה במים עליותיו וגו', ועשה רקיע בין שתי המחיצות האלו, זה שאמר יהי רקיע בתוך המים וגו', ועליהם תיקן וסידר מלאכים עליונים קדושים מתוך הרוח שנגזר מפיו, שכתוב וברוח פיו כל צבאם... (צו קכד, ועיין שם עוד)

שאלו לבן זומא, המותר לנו לסרס כלב, אמר להם ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם לא תעשו, כי כמו שהעולם צריך לזה, צריך העולם גם כן לזה, (כלומר שאין דבר בארץ שאין לו צורך), ועל כן למדנו והנה טוב מאד, זה מלאך המות, שאין לבטלו מן העולם, כי העולם צריך לו. ואף על פי שכתוב בו (במלאך המות) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וגו', לא (טוב) שיתבטלו מן העולם, הכל צריך טוב ורע. ומשום זה יש לנו ביום הזה להשליך עצם לכלב, (דהיינו השעיר לעזאזל), בעוד שהוא גורר יכנוס מי שיכנוס להיכל המלך ואין מי שימחה בידו, ואחר כך עוד ינדנד לו בזנבו. (אחרי קלו)

למדנו כשרצה הקב"ה לברא העולם התחתון, כולו כעין של מעלה עשה אותו, עשה את ירושלים אמצע של כל הארץ, ומקום אחד עליה, שנקרא ציון, (שהוא סוד יסוד), וממקום הזה מתברכת, וממקום הזה של ציון התחיל העולם להבנות, וממנו נבנה... (שם קעה)

...וכל הממונים מיום שנברא העולם נתמנו שלטונים על כל דבר ודבר, וכולם מתנהגים על פי חוק אחר עליון שמקבל כל אחד ואחד, כמו שכתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, כיון שמקבלים חוק הזה, נקראים כולם חוקות, וחוק ההוא הניתן להם בא משמים, ועל כן נקראים חוקות שמים, ומאין לנו שבאים מן השמים, הוא כי כתוב כי חוק לישראל הוא, (שהוא קו אמצעי הנקרא ישראל). ועל כן כתוב את חקותי תשמורו, משום שכל אחד ואחד ממונה על דבר ידוע בעולם שבחק ההוא, משום זה אסור להחליף המינים ולהביא מין במין אחר, משום שעוקר כל כח וכח ממקומו, ומכחיש הפרסום של המלך... (קדושים קט, ועיין שם עוד)

וכל יום יש לו גדר מבחוץ, שלא כל אדם יוכל לכנוס לטוב ההוא שבו, דהיינו שיש חושך המכסה את האור, כמו שתמצא ביום הראשון אור, ותמצא בו חושך, וכן בכל יום תמצא שמירה, ואלו הם שמירה, כמו קוצים (השומרים) הכרם, ויש שומרים אחרים כמו נחשים ועקרבים ושרפים ששומרים הטוב ההוא, שלא יכנוס שם מי שאינו ראוי להכנס, ואם לא היתה שמירה היו כל הרשעים יכולים לכנוס בסודות התורה... (אמור מד)

פתח ואמר, וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, וירא אלקים את כל אשר עשה, סתם, ואפילו נחשים ועקרבים ויתושים, ואפילו אלו שנראים מחבלי העולם, בכולם כתוב והנה טוב מאד, כולם משרתי העולם מנהיגי העולם, ובני אדם אינם יודעים... (שם שכח)

ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, מהו העפר, הרי למדנו כתוב הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה, כל שכן אדם שנמצא ממנו. (נשא סט)

ואין העולם מתקיים אלא בסוד, וכי אם בדברי העולם צריכים סוד, בדברי סודי הסודות דעתיק יומין, שאינם נמסרים אפילו למלאכים עליונים על אחת כמה וכמה... (שם אדרא רבא ט)

 

תא חזי אין העולם עומד אלא על שלום, כשברא הקב"ה את העולם, לא היה יכול להתקיים עד שבא והשרה עליהם שלום, ומה הוא, הוא שבת, שהוא שלום על העליונים והתחתונים, ואז נתקיים העולם, ועל כן מי שחולק על השלום יאבד מן העולם. (קרח ו)

תא חזי, אין מקום בעולם פנוי ממים, מפני שהארץ תלויה על המים, שנאמר כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, וכי תעלה על דעתך שהמים הם מתחת לארץ, והארץ שהיא כבדה מכל היסודות עומדת על המים, אלא שהמים הם על הארץ ולמעלה לשמים, (המים נמצאים בין הארץ והשמים). אמר לו רב חסדא והרי כתוב המים אשר מעל לרקיע, אמר לו אין זה אלא כתרגומו, במיצעות מייא, שהרקיע מבדיל ביניהם, כי המים אחדים היו, אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע נחשבו כשנים, והרקיע הוא כדור, ובא במימי אוקיינוס כמבדיל בין המים, נמצאו המים ממעל ומים מתחת.

אמר רבי יהודה הרקיעים הם הסובבים, לפעמים ממזרח למערב ולפעמים ממערב למזרח, ובאים באמצע מי הים ומבדילים בינתים, וזהו ויבדל בין המים. ומפני מה מי הים מלוחים, הוא מפני חמימות הרקיע ורתיחתו, בא וראה, קדרה העומדת על האור, וכל מה שמתעכבת על האור התבשיל נמלח יותר... (זהר חדש בראשית שסד, ועיין שם עוד)

אמר עולא וכי למה צריך חסד כאן, שכתוב לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו, אמר רבי חסדא אם לא היה כך לא היו בני אדם נוטעים וחורשים וזורעים, עתה שהארץ למעלה נוטעים וזורעים והארץ עומדת בכחה ובקיומה מפני לחות המים אשר מתחת לארץ... (שם תפח)

...וחוזר הרקיע מתחת (לארץ), ומחמם האדמה מחמימות האש (שברקיע) והשמש. והקב"ה מוריד את המים על הארץ ומקרר האדמה, (הקרירות) מסייע את החמימות שלמטה, וזו וזו מולידים ומצמיחים את הארץ, והכל ברא הקב"ה לתועלת האדם. (שם תרכז)

אמר רבי יצחק, כשגמרו המלאכות כולם ברכם הקב"ה והכינם בעולם, וצוה לכל אחד ואחד שלא ישנה הכנתו מאותו הענין שעשהו, ושכל אחד ואחד יוציא תולדתו הראויה לו מכאן ולעולם. זה שאמר אשר ברא אלקים לעשות, מהו לעשות, היינו שכל דבר יוליד ויוציא כמוהו... (שם תשיא)

ואין שערה בראש שאינו שורה בה השם הוי"ה, ואין עשב שאינו שורה בו השם הוי"ה, כמו השושנה בתפוח שלה שורה י' ובשרביט שלה י' בחמשה עלים שבחוץ ובחמשה שבפנים, שורות ה' ה' להראות שאין אפילו עשב שלא נברא בשם הוי"ה, שלא יאמרו שאל אחר ברא אותם. אין בריה בעליונים ובתחתונים שאינה רשומה בשמו, וכן כל אחד רשום בשכינה, ומשום זה נקראת השכינה שושנה, ונקראת נשר, פרה אדומה, אילת, יונה, צפור, אין בריה שלא תהיה נקראת בשמו, כשהוא נתלבש בה לעשות פעולתו. ומשום זה נקראת השכינה מעשה מרכבה, בעת שהיא רוכבת באותה החיה הנקראת נשר, או שור או אריה או אדם, והמעולה מכל הבריות שבארץ הוא אדם, שהוא צורה (כלולה) מכל העולם ומכל הבריות שיש בעולם, ומשום זה הוא חביב עליו מכל הבריות... (שם יתרו יב)

ספרא:

ויקח את כל החלב, אין לך כל דבר ודבר שאין בו מצוה למקום, פירות יש בהם מצוות הרבה, תרומה ומעשרות חלה ובכורים, הלקט והשכחה והפאה. שערי בתים ושערי מדינות יש בהם מצוה למקום, שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. בגדים יש בהם מצות למקום, שנאמר לא תלבש שעטנז, טלית יש בה מצוה למקום, שנאמר גדילים תעשה לך, בהמה טהורה יש בה מצוה למקום, שנאמר כל הבכור אשר יוולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך... (צו פרשת מלואים, וראה שם עוד)

...כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה אומר מה רבו מעשיך ה' וגו', יש לך בריות גדלות בים וגדלות ביבשה, גדלות בים שאם עלו ליבשה מתו, והגדלות ביבשה אם עלו בים מתו, גדלות באור אם פרשו לאויר מתו, גדלות באויר אם פרשו לאור מתו, מקום חיות של זה מיתתו של זה, ומקום חייו של זה מיתתו של זה, ואומר מה רבו מעשיך ה'. (שמיני פרשת יין ושכר וכן חולין קכז)

ספרי:

תמים פעלו, פעולתו שלמה על כל באי עולם, ואין להרהר אחר מדותיו, אפילו שנה של כלום ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר אילו היו לי שלשה עינים אילו היו לי שלשה ידים אילו היו שלשה רגלים, אילו הייתי מהלך על ראשי, אילו היו פני הפוכים לאחורי כמה היה נאה, תלמוד לומר כי כל דרכיו משפט, יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו... (האזינו שז)

תלמוד בבלי:

...אמר להם הקב"ה שמים וארץ יעידו בהם שקיימו את התורה כולה, אומרים לפניו (אומות העולם) רבונו של עולם שמים וארץ נוגעין בעדותן, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, דאמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום השישי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר, אם ישראל מקבלים את תורתי מוטב, ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו... (עבודה זרה ג א)

עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב, אמר להן מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב, אמרו לו ממזרח למערב, תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה, חמה במערב הכל מסתכלין בה, תמה באמצע רקיע אין הכל מסתכלין בה. וחכמים אומרים זה וזה כאחד, שנאמר כגבוה שמים על הארץ וגו' כרחוק מזרח ממערב, ואי חד מינייהו נפיש, נכתוב תרווייהו כי ההוא דנפיש, ואלא חמה באמצע רקיע מאי טעמא אין הכל מסתכלין, משום דקאי להדיא, ולא כסי לה מידי... (תמיד לב א)

תלמוד ירושלמי:

...כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלקיך בה, וכתוב אחד המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו, בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, תמיד עיני ה' אלקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית השנה, ואינה ניזוקת כלום, בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, המביט לארץ ותרעד, אמר ליה בני, כך היא סברא דמילתא, אבל כך עיקרו של דבר, אלא בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדש חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב שאוג ישאג על נוהו בשביל נוהו. אמר רבי אחא בעון משכב זכר, אמר הקב"ה אתה זיעזתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבן אמרו מפני המחלוקת... אליהו זכור לטוב שאל לרבי נהוריי, מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו, אמר לו לצורך נבראו, בשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואמר מה אלו שאין בהן צורך הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך לא כל שכן, אמר ליה עוד הן יש בהן צורך, זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, שבלון לחזיות, סממית לעקרב. (ברכות סד א)

...ולא כן תני, כל דבר שאין לו גידים ועצמות אינו חי יותר מששה חדשים, דמר רבי יוסה בר רבי בון בשם רב זביד, אחת לשבע שנים הקב"ה מחליף את עולמו, קמקמה מתעביד הוא רב, פדה חד אפר מיתעביד שר, מומיתא דרישא מתעביד עקרב, ודמניא ששמית, תולעתא דסוסיא מתעבדא אירעו, ודתורתא דברי, צביא הזכר נעשה נקבה, עכברא דטורא מתעביד חזיר בר, שיזרתא דנינא מתעביד נדל, ודברנשא חיוי, אימתי בזמן שאינו כורע כל קומתו עד השזרה. (שבת ח א)

כתיב שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד, רבי אחא אמר רבי אבהו ורבנן חד אמר למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה, אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים, הרבה מינים בים מה שאין ביבשה, ואין חולדה בים, וחורנה אמר למה הוא מושל כל באי בעולם בחולדה, אלא מה החולדה הזאת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי היא מנחת, כך הן כל באי העולם גוררין ומניחין גוררין ומניחין, ואינן יודעין למי הן מניחין, יצבר ולא ידע מי אוספן (שם עד ב)

אמר רבי יוחנן כתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, מימיה של חמה לא ראתה פגימתה של לבנה, תני רבי שמעון בן יוחי, לפי שהרקיע של מים והכוכבים של אש, והם דברים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה, לפיכך עושה שלום במרומיו... שלש מאות וששים וחמשה חלונות ברא הקב"ה שישתמש בהן העולם, מאה ושמונים ושתים במזרח, ומאה ושמונים ושתים במערב, ואחד באמצעו של רקיע, שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית, מה שהחמה מהלכת לשלשים יום הלבנה מהלכת לב' ימים ומחצה, מה שחמה מהלכת בשנים חדשים הלבנה מהלכת לחמשה ימים, מה שחמה מהלכת לג' חדשים הלבנה מהלכת לז' ימים ומחצה, מה שחמה מהלכת לשנים עשר חודש, הלבנה מהלכת לשלושים יום... (ראש השנה יב ב)

...מן מה דרבי יודה בר פזי יתיב דרש בתחילה היה העולם מים במים, הדא אמרה הלכה כרבי ישמעאל. דרש רבי יודה בן פזי בתחילה היה העולם מים במים, מה טעמא, ורוח אלקים מרחפת על פני המים, חזר ועשאו שלג, משליך קרחו כפיתים, חזר ועשאו ארץ, כי לשלג יאמר הוי ארץ, והארץ עומדת על מים, לרוקע הארץ על המים, והמים עומדים על הרים, על הרים יעמדו מים, וההרים עומדין על רוח, כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, והרוח תלוי בסערה, רוח סערה עושה דברו, וסערה עשאה הקב"ה כמין קמיע ותלויה בזרועו, שנאמר ומתחת זרועות עולם, כי הנה יוצר הרים וגו'... (חגיגה ח ב)

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אין מרובע מששת ימי בראשית, התיב רבי ברכיה והתנינן גופה של בהרת כגריס האיטלקי מרובע, אמר רבי ביסנא כל גרמא דא לדית הוא מרובע, ולמה תנינן מרובע, ירבענה הוא... אית דבעי מימר לא אמר רבן גמליאל אלא בבריות, ותני כן מרובע באוכלין אין מרובע בבריות. (נדרים ט א)

...אדם נברא בערב שבת כדי שיכנס תחילה למצוה, דבר אחר למה נברא באחרונה, משל למלך שעשה סעודה, כשמתקין הסעודה מזמין האורחין, כך חכמות בנתה ביתה זה הקדוש ברוך הוא, שבנה את העולם בחכמה, שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ וגו', חצבה עמודיה שבעה, אילו שבעת ימי בראשית, טבחה טבחה מסכה יינה אילו ימים ונהרות וכל צרכי העולם... (סנהדרין כג ב)

גזל זרע וזרע אין סופו לצמח, הבא על אשת איש אין סופו להוליד ממזר, אלא הניחו לעולם שינהיג כמנהגו, שוטים שקלקלו עתידין ליתן דין וחשבון... (עבודה זרה כח א)

מדרש רבה:

...העליונים ניזונים מזיו השכינה, והתחתונים אם אינם יגיעים אינם אוכלים... (בראשית ב ב)

כותי אחד שאל את רבי מאיר, אמר לו אפשר המים העליונים תלויים במאמר, אמר לו הן, אמר לו הבא לי אפרכס, נתן עליה טס של זהב ולא עמדו המים, טס של כסף ולא עמדו מים, כיון שנתן אצבעו עמדו מים, אמר לו אצבעך אתה נותן, אמר לו מה אני שאני בשר ודם אצבעי מעמידה מים, אצבעו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, הוי המים העליונים תלוים במאמר. (שם ג ד ג)

...אמר רבי אבהו, מכאן שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, ובורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו, אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי, אמר רבי פנחס טעמיה דרבי אבהו וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי יתהון לא הניין לי. (שם ט ב)

רבנן אמרי אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן יתירים בעולם, כגון זבובין ופרעושין ויתושין, אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקב"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי יתוש, אפילו על ידי צפרדע... (שם י ח)

אמר רבי יהושע בן קרחה, בהבראם, באברהם, בזכותו של אברהם, רבי עזריה אמר על הדא דרבי יהושע בן קרחה, אתה הוא ה' לבדך אתה עשית וגו', וכל אשר בהם, כל האונקים הזה בשביל מה, בשביל אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם, והוצאת מאור כשדים ושמת שמו אברהם... (שם יב ח)

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ה) כל אשר חפץ ה' עשה וגו', אמר דוד אף על פי שגזר הקב"ה (שם קט"ו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, משל למה הדבר דומה, למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כשבקש ליתן התורה בטל גזרה ראשונה, ואמר התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל... (שמות יב ד)

...הכל מתגאין זה על זה, חשך מתגאה על התהום שהוא למעלה הימנו, והרוח מתגאה על המים שהוא למעלה הימנו, והאש מתגאה על הרוח שהוא למעלה הימנו, והשמים מתגאים על האש הם למעלה ממנו, והקב"ה מתגאה על הכל, הוי כי גאה גאה... (שם יג יג)

דבר אחר לא תהיה לו כנשה, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, בא וראה כל בריותיו של הקב"ה לוין זה מזה, היום לוה מן הלילה והלילה מן היום ואינן דנין זה עם זה כבריות, שנאמר (שם י"ט) יום ליום יביע אומר, הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה, וכשהקב"ה רוצה אינם יוצאים, שנאמר (איוב ט') האומר לחרס ולא יזרח, ובעד כוכבים יחתום. האור לוה מן השמש והשמש מן האור, שנאמר (חבקוק ג') שמש ירח עמד זבולה, החכמה לוה מן הבינה והבינה מן החכמה, שנאמר (משלי ז') אמור לחכמה אחותי את, השמים לוין מן הארץ והארץ מהשמים, שנאמר (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים... ובשר ודם לוה מחבירו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל... (שם לא טז)

דבר אחר ויקחו לי תרומה, רבי ברכיה פתח (דברי הימים כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ, אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן, למעלן זבול וערפל, שנאמר (ישעיה ס"ג) וראה מזבול קדשך, ערפל דכתיב ומשה נגש אל הערפל, וכתיב (איוב כ"ב כ"ב) הבעד ערפל ישפוט, למטן, (מלכים א' ח') אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל... ולא עוד אלא שחביבין כל מה שלמטן משל מעלן, תדע לך שהניח מה שלמעלן וירד בשל מטן, שנאמר (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... (שם לג ד)

דבר אחר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיה מ'), בזכות מי נבראו אלה, תולדות השמים והארץ, ובזכות מי הם עומדים, בזכות (שמות א') ואלה שמות בני ישראל, ואלה בזכות מי עומדים בזכות (דברים ד') אלה העדות והחקים והמשפטים... (שם מח ב)

איתיבון ויהי ערב וגו', אמר להן אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא ביום ראשון עתיד לבלות, הדא הוא דכתיב כי שמים כעשן נמלחו והארץ וגו'. איתיבון ויהי ערב ויהי בקר יום שני שלישי וגו', אמר להן אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה, החיטין צריכין לטחון, החרדל צריך למתקה... (ויקרא יא ז)

דבר אחר וזכרתי את בריתי יעקב, הדא הוא דכתיב ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל, רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר הקב"ה לעולמו, עולמי עולמי, אומר לך מי בראך, יעקב, ויוצרך ישראל. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בהמות לא נבראו אלא בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך. רבי יהושע ברבי נחמיה אמר בשם רבי חנינא ברבי יצחק שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות יעקב, דכתיב ויקם עדות ביעקב ואין עדות האמור כאן אלא שמים וארץ, כמה דאת אמר, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אמר רבי ברכיה שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל, דכתיב בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, אמר רבי אחא שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות משה, שנאמר וירא ראשית לו, אמר רבי אבהו הכל לא נברא אלא בזכות יעקב, הדא הוא דכתיב לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, בשביל יעקב יצר הכל. (שם לו ד)

ויהי ביום כלות, הדא הוא דכתיב (שיר ג') אפריון עשה לו, זה העולם שהוא עשוי כמין כילה, המלך שלמה זה הקב"ה ששם שלום בין אש למים ופתכן זה בזה ועשה מהן רקיע, שנאמר ויקרא אלקים לרקיע שמים, שהוא אש ומים... אמר רבי יהודה בן חלפתא, למה נקרא אבן שתיה, שממנה הושתת העולם, הדא הוא דכתיב (תהלים נ') מציון מכלל יופי אלקים הופיע, עמודיו עשה כסף זה הרקיע... (במדבר יב ד, וראה שם עוד)

דבר אחר במלך שלמה, במלך שהשלים מעשיו ואהביו, השלים אש לאברהם, חרב ליצחק, מלאכים ליעקב, דבר אחר במלך שלמה, במלך שהוא עושה שלום בין בריותיו, החיות של אש והרקיע של שלג, החיות של אש שנאמר (יחזקאל א') והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, והרקיע של שלג, שנאמר (שם) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה. אמר רבי יוחנן כתיב (איוב כ"ה) המשל ופחד עמו וגו', המשל זה מיכאל, והוא של שלג, ופחד זה גבריאל והוא של אש, מהו עמו, מושלמים לו, לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה. אמר רבי אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אלא אפילו במלאך עצמו הוא עושה שלום, ואית ביה חמש אפין, הדא הוא דכתיב (דניאל י') וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק וגו', לא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה... אמר רבי יוחנן לית מזל חמי במה דקדים ליה, ולית מזל חמי במה דלעיל מיניה אלא במה דלרע מיניה, כהדין בר נשא דהוא נחית בסולמא הפיך לאחורוי. תני רבי שמעון בן יוחי אומר הרקיע הוא של מים והכוכבים של אש, והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה, ואפילו בין המכות הוא עושה שלום, הדא הוא דכתיב (שמות ט') ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד... (שם שם י)

...למה היה העולם דומה באותה שעה, לטרסקל על ב' רגלים שאינו יכול לעמוד והוא רותת, כיון שעשה לו רגל ג' נתבסס ועמד, כך כיון שנעשה המשכן כמה דכתיב אל נוה קדשך, מיד נתבסס ועמד, שמתחלה לא היה לעולם אלא ב' רגלים חסד ותורה, והיה רותת, נעשה לו רגל ג' זה משכן, ועמד, ולכך כתיב להקים את המשכן, מהו את, העולם שנקרא אהל הוקם עמו. (שם שם יד)

דבר אחר למה ג' מיני עולה ואחד לחטאת, כנגד ד' טבעים שברא מהם הקב"ה העולם, הג' הם עליונים זה למעלה מזה, והד' הוא התחתון הכבד שבכולן, ואלו הן, הארץ היא הכבדה שבכולן, וכנגדה נעשה השעיר, המים למעלה מן הארץ, האויר שממנו נוצר הרוח למעלה מן המים והאש למעלה מן האויר, שהאש קלה מכולם שהיא עולה עד לרקיע וסימן לדבר כשהשלבת נעקרת מן הגחלת פורחת והולכת היא למעלה, וכן אמרו שהאש סובבת כל העולם כולו למעלה עד לרקיע, וכנגד האש והרוח והמים עליונים נעשו שלשה מיני העולם. (שם יד כד)

זאת חוקת, זה שאמר הכתוב (איוב י"ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז... ישראל מאומות, העולם הבא מעולם הזה, מי עשה כן, מי צוה כן, מי שגזר כן, לא יחידו של עולם... (שם יט א)

...רבנן אמרי, אמר הקב"ה לישראל, בני, כל מה שבראתי בראתי זוגות, שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העולם הזה והעולם הבא זוגות, אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם, מנין, ממה שקרינו בענין שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. (דברים ב כב)

אמר רבי יוסי בן זמרא מהו עליו אין להוסיף וגו', כך אמר הקב"ה מתחלת ברייתו של עולם (בראשית א') יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגו', ומפני מה כתיב (עמוס ה') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו, שייראו מלפניו, שיהיו הבריות יראים מלפניו... דבר אחר כך ברא הקב"ה את עולמו יום שיהא יום ולילה שיהא לילה, בא יעקב ועשה את היום לילה, ששקע לו הקב"ה את השמש שלא בעונתה, שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, בא יהושע ועשה הלילה יום, שנאמר (יהושע י') שמש בגבעון דום, הרי שהצדיקים גורעים ומוסיפים על דבריו של הקב"ה כדי שיהו הבריות יראין מלפניו... (שם י ב, וראה שם עוד)

דרכי ציון אבלות, אמר רב הונא הכל מבקשין תפקידן, מעשה בכלבא אחת כופרית שעלתה לראש הסלע ושימשה עם זכר, רבי אמי אמר אפילו ארזים מבקשין תפקידן, תדע לך שלא היו ארזים בבבל, וכשעלה נבוכדנצר לכאן תלש ארזים מכאן ושתלן בבבל, וכשמת היו שמחים על מפלתו, הדא הוא דכתיב (ישעיה י"ד) גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון. אמר רבי אבדימי דמן חיפה, אפילו דרכים מבקשים תפקידן, הדא הוא דכתיב דרכי ציון אבלות... (איכה א לא)

דבר אחר מחצתי ואני ארפא, רבי חנינא בשם רבי שמעון בן לקיש ורבי יהושע דסכנין בשם רבי יוחנן ורבי לוי בשם רבי יוחנן הכיתי אין כתיב כאן אלא מחצתי, מחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים, שהעליונים קיימין והתחתונים מתים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא אין מיתה כל עיקר... (קהלת א ז)

אמר רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לקיש, כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ לדוגמא לו, אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש, שנאמר (משלי ח') וראש עפרות תבל, אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים, שנאמר (שמות י') וכסה את עין הארץ, אדם יש לו אזנים והארץ יש לה אזנים, שנאמר והאזיני ארץ... אדם שותה והארץ שותה, שנאמר (דברים י"א) למטר השמים תשתה מים... (שם שם ט וראה שם עוד)

את הכל עשה יפה בעתו, אמר רבי תנחומא בעונתו נברא העולם, לא היה ראוי להבראות קודם לכן, אלא לשעתו נברא, שנאמר את הכל עשה יפה בעתו... (שם ג יג)

הכל הולך אל מקום אחד וגו', רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר כל מה שברא הקב"ה בשמים ברייתו מן השמים, וכל מה שברא בארץ ברייתו מן הארץ, מאי טעמא, (תהלים קמ"ח) הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו וגו', עד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות... ורבי יהושע אומר כל מה שברא הקב"ה בשמים ובארץ ברייתו מן השמים, השלג אף על פי שכתוב בו (איוב ל') כי לשלג יאמר ארץ, אין ברייתו אלא מן השמים, שנאמר (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו', רבי חייא בר יוסף אומר כל מה שבשמים ובארץ ברייתו מן הארץ, הגשם אף על פי שכתוב בו כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, אין ברייתו אלא מן הארץ, ומה טעם ואד יעלה מן הארץ, רבי יודן מייתי לה מן הכא, הכל הולך אל מקום אחד, רבי נחמן אמר אפילו גלגל חמה לא נברא אלא מן הארץ, דכתיב האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט'). (שם שם כו)

ויתרון ארץ בכל הוא, רבי יהודה אומר אפילו דברים שאת רואה אותן כאילו הם מיותרין בעולם, הן הן בכלל הוייתו של עולם, כגון סיבא למעבד חבלא, סוגיא למסוך גניא הן הן בכלל הווייתו של עולם הן. (שם ה ו)

אמר רבי יהודה ארבעה עשר דברים קשין זה מזה, וכולן מתגאין זה מזה, תהום קשה, הארץ מתגאה עליו, שהוא כבוש עליו, הארץ קשה, וההרים קשין מתגאין עלה, ההר קשה, והברזל מתגאה עליו ושוברו, ברזל קשה והאש מפעפעתו, האש קשה, והמים מתגאין ומכבין אותה, המים קשין, העננין סובלין אותן, עננים קשין, הרוח מפזרתן, הרוח קשה, והכותל מתראה ועומד בו, כותל קשה אדם מתגאה וסותרו, אדם קשה וצרה מחלחלתו, צרה קשין והיין מתגאה ומשכחה, יין קשה והשינה מפיגתו, שינה קשה וחולי מתרעה מטלטלה, חולי קשה, מלאך המות מתגאה ונוטל את נפשו, ואשה רעה קשה מכולן. (שם ז מו)

דאמר רבי חנינא בשם רבי אחא כתיב (תהלים ע"ה) נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה, אלולא שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, היה העולם מתמגמג וחוזר לתוהו ובוהו, ובמי ביסם העולם, אנכי תכנתי עמודיה סלה. (שיר השירים א נ)

...כך העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, לאחר כ"ו דורות הציץ הקב"ה בעולמו לראות מה שעשה, ומצאו מים במים, דור אנוש נמחה מן המים, דור המבול נמחה מן המים, דור הפלגה במים, הביא קצצים לקצצו, שנאמר (תהלים פ"ט) ה' למבול ישב, וראה שושנה של ורד, אלו ישראל, ונטלה והריח בה בשעה שסדרו ישראל עשרת הדברות, ושבת נפשו עליו בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, אמר הקב"ה בשביל שושנה זו ינצל הפרדס. (שם ב ו)

...במלך שלמה, במלך שברא בריותיו שלמות, ברא חמה ולבנה על מלאתן, כוכבים ומזלות על מלאתן, בר קפרא אמר אמר אדם וחוה כבן כ' שנה נבראו. דבר אחר במלך שלמה, במלך שהשלים מעשיו לבריותיו, כיצד, השלים האש לאבינו אברהם, השלים החרב ליצחק, השלים המלאך ליעקב... (שם ג כ)

מדרש תנחומא:

שאל אדריאנוס לעקילס על מה העולם עומד, אמר לו על הרוח, רצונך לידע, הבא גמל והביא גמל ונתן משאו עליו, אמר לו עמוד ועמד, שב וישב, נתן עליו יותר ממשאו ונתן חבל על צוארו, אמר לו למשוך, משך זה מכאן וזה מכאן חנקו את הגמל, אמר לו אמור לגמל שיעמוד, אמר לו אדיאנוס אתה חנקתו והוא יעמוד, אמר לו ומה הרגתי אותו, או שמא חסר אחד מאבריו, אמר לו הוצאת את רוחו, אמר לו ומה אם הגמל לא היה סובלו ולא סבל את משאו אלא הרוח שבו, מלך מלכי המלכים הקב"ה אין רוחו סובל את העולם כולו. שתק אדריאנוס. ראה שבחו של הקב"ה מן הארץ לשמים, אדם בונה טרקילין כחצי ארכו וכחצי רחבו רומו, גובהן של שמים כחצי ארכו וכחצי רחבו גובהו של רקיע, שנאמר הלא א-לוה גובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו (איוב כ"ב). החמה הזאת שעה אחת נכנסת לישוב, ואין בריה בעולם שאינה רואה אותה על ראשו, ואינו נראית בשמים אלא מלא הזרת, שהשמים גבוהים, וכשהחמה עולה היא רחבה וכן כשהיא שוקעת, אבל כשהיא ממצעת בכיפת הרקיע אתה רואה אותה מלא הזרת מפני גובהו של שמים. ולא תאמר על החמה שהיא עודפת על הישוב, כוכב אחד אנו מוצאין שהוא נותן כל הבריות תחתיו, עבר הכוכב בא חברו ונותן הכל תחתיו, וכשם שאתה רואה אותו למעלה מראשך, כך כל באי עולם רואין אותו למעלה מראשם, ואינו נראה אלא כנר, שנאמר הלוא א-לוה גובה שמים, ועביו של רקיע כמו מן הארץ לשמים... (בראשית ה)

אהבתי אתכם, אמר הקב"ה ראו כמה חבבתי אתכם, מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה, ומן הרקיע הראשון לשני מהלך ת"ק שנה, ועביו של כל רקיע ורקיע מהלך ת"ק שנה, נמצאו כולם מהלך שבעת אלפים שנה, וטלפי החיות מהלך ת"ק שנה וט"ו שנה אין צריך לשער למעלה מטלפי החיות, והכסא למעלה מכולם, וראו כמה חבבתי אתכם שהנחתי את הכל, ואמרתי לכם ועשית יריעות עזים... (תרומה ט)

אמר רבי יעקב ברבי אסי למה הוא אומר ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך, בשביל ששקול כנגד בריאת עולם, כיצד, בראשון כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וכתיב נוטה שמים כיריעה, ובמשכן מה כתיב, ועשית יריעות עזים (שמות כ"ו), בשני יהיה רקיע ואומר בהן הבדלה, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים, ובמשכן כתיב והבדילה הפרוכת לכם... ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ, אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל, דכתיב העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל') אף משכן עדות לישראל שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות... (פקודי ב)

אמרו רז"ל כל דמות שברא הקב"ה ביבשה ברא בים בדגים... (ויקרא ח)

ילמדנו רבינו, כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, אלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח והתשובה, ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם. כסא הכבוד מנין, שנאמר (תהלים צ"ג) נכון כסאך מאז מעולם אתה... (נשא יא, וראה שם עוד)

דבר אחר, בקר, אמר להם משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולין אתם לערב יום בלילה, זהו שאמר הכתוב בתחלה ויהי ערב ויהי בקר, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך (בראשית א'), בשביל תשמישו של עולם, וכשם שהבדיל בין האור ובין החושך, כך הבדיל את ישראל מן העכו"ם, שנאמר (ויקרא כ') ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי... אם יכולין אתם לעכב אותה הבדלה שהבדיל הקב"ה בין היום ובין הלילה, כך תוכלו לבטל את זו... (קרח ה)

ועוד לפי שקורא (הפה) בתורה, וכתיב בה ומתוקים מדבש ונופת צופים (תהלים י"ט), לפיכך מי הפה מתוקים, הרי דברים קל וחומר, ומה מלא הסיט יש בו כמה מעינות, הים הגדול על אחת כמה וכמה, שנאמר בו זה הים גדול ורחב ידים... ללמדך שבכל דבר הקב"ה עושה שליחותו, ולא ברא דבר אחד לבטלה, ופעמים שהוא עושה שליחותו על ידי צפרדע, ופעמים על ידי יתוש... (חקת א)

פרקי דרבי אליעזר:

על שלשה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים, על התורה מנין, דכתיב (ירמיה ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה, וכתוב אחד אומר (יהושע א' ח') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, על העבודה מנין, דכתיב (משלי ט"ו) ותפלת ישרים רצונו, מה היא העבודה, זו תפלה, שלכן מצינו בדניאל דאמר ליה דריוש (דניאל ו' י"ז) אלקך די אנת פלח ליה בתדירא, וכי יש עבודה בבבל, אלא זו תפלה, ועל גמילות חסדים לחתנים מניין, אנו לומדים מהקב"ה עצמו, שהוא בעצמו גמל חסד לאדם ולעזרו... (פרק טז)

רבי ינאי אומר כל צבאות השמים עוברים ומתחדשין בכל יום, תדע לך שהוא כן, כשהשמש נוטה לבא במערב ורוחץ במימי אוקיינוס כאדם שהוא מכבה נרו בתוך המים, כך מימי אוקיינוס מכבין שלהבותיו של שמש, ואין נוגע לו, ואין שלהבת שלו כל הלילה, עד שיבא למזרח, רוחץ בנהר אש כאדם שהוא מדליק נרו בתוך האש, ומדליק לנרותיו ולובש שלהבותיו, ועולה להאיר על הארץ ומחדש בכל יום מעשה בראשית, וכן עד שיבא למערב, ולעת ערב הירח והכוכבים והמזלות רוחצים בנהר של ברד ועולים להאיר על הארץ, ולעתיד לבא הקב"ה מחדש אותן, ומוסיף על אורן אור שבעתים כאור שבעת הימים, שנאמר (ישעיה ל' כ"ו) והיה אור הלבנה כאור החמה... (פרק נא)

אבות דרבי נתן:

שבעה בריות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, למעלה מכולם ברא רקיע, למעלה מן הרקיע ברא כוכבים שמאירין לעולם, למעלה מכוכבים ברא אילנות, שאילנות עושין פירות וכוכבים אינם עושים פירות, ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות, שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן ואילנות אינם זזין ממקומן, למעלה מרוחות רעות ברא בהמה, שבהמה עושה ואוכלת ורוחות רעות לא עושות ולא אוכלות, למעלה מן הבהמה ברא אדם, שבאדם יש בו דעה ובבהמה אין בה דעה, למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת, שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו, ובני אדם אינן כן. (פרק לז א)

שוחר טוב:

מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, כגון אריא ואנקקתא וכלבא הוו קיימי, בעא אריא למיזק לכלבא, והוי אנקקתא וצרי ליה מיניה, דהוא סעדא (מאכל) דאריא, וכלבא סעדא דאנקקתא, ולא הוו מזקי אהדדי, התחיל רבי עקיבא רואה ואומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית... (תהלים קד)

תנא דבי אליהו רבא:

לפי שכל העולם אדם ובהמה ועוף השמים אינן ניזונין אלא ממעשה שמים וארץ, בששה חדשים מגדלים פירות בחורף ומבשלין אותו בקיץ, וחיין מהן כל באי עולם, כל מעשה ידיו שברא בעולם, אמרו חכמים כל הישוב יושב בין עגלה לעקרב, אמרתי להם, רבותי, עפר אני תחת כפות רגליכם, אני אומר לפניכם דבר אחד, אמרו לי אמור, אמרתי להם תחת כוכב אחד כל באי עולם יושבין כמו שאמרו חז"ל, אמרו לי תן לנו סימן לדבריך, אמרתי להן אני נותן, אמרתי להן, רבותי יעמדו שנים אחד בארץ ישראל ואחד בכרך גדול שבבבל, וישימו ראשיהם תחת כוכב אחד ביציאת החמה או בשקיעת החמה, בראש חודש או בחמשה לחודש, לא העומד בארץ ישראל כעומד בבבל, הא למדת שכל העולם תחת כוכב אחד יושב... (פרק ב)

אותיות דרבי עקיבא:

כשאומות העולם רואין חמה ולבנה כוכבים ומזלות מעבירין כתריהם מעל ראשיהן וכל מלכיהם ורוזניהם נופלין ומשתחוים לצבא השמים, מיד כועס עליהם הקב"ה שנאמר וא-ל זועם בכל יום (תהלים ז'), ואמר להן למלאכי חבלה, אני נתתי להללו רוח ונשמה מלוכה וכבוד, וגדולה וממשלה, והן משתחוים לחמה ולבנה שבראתי מזוהר פני, באותה שעה רועשין גלגל חמה ואופן והלבנה וסדרי מזלות כוכבים וכל סדרי בראשית כולן, מיד אף וחמה שני מלאכי חבלה מה עושין, שולפין את חרבן ותופסין בידן ויוצאין מלפני הקב"ה בחמה להחריב את העולם מפני מעשיהם של אומות העולם, שמכעיסין במעשיהן, אלמלא שיוצאין תלמידי חכמים שהן עוסקין בתורה ותינוקות של בית רבן שהן הוגין במקרא ובמשנה וישראל שהן קוראים שמע ישראל ומקבלים עול מלכות שמים שחרית וערבית כבר היו מחריבין את העולם... 

מדרש הגדול:

מן השמים - שכל הנמצא למטה כולו מכח השמים. (בראשית יט כד)

אמר רבי יוסה בירבי שלום, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת, ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח, אין האש מעכרת אותו צפוי ושורפת את העץ. אמר לו הקב"ה המידות הללו אצלכם הן, אבל אני אין מדותי כן, הסתכל במלאכי השרת, מהן אש ומהן מים ואין מכבין זה את זה, החיות שלאש והרקיע שלמים, ואין ניזוקין, והמתים נכנסין לפני ויוצאין חיים, זה מטה אהרון, שנאמר והנה פרח מטה אהרן ויוצא פרח ויצץ ציץ... (במדבר יז כג)

ילקוט שמעוני:

וזה אחד מן הדברים שהשליט הקב"ה רך בקשה, ועכברים של פלשתים יושב על ספסל של נחושת ומבקע הספסל והוא עולה ושומט את בני מעיו, וכן הצרעות היו נטמנים במערות, ונותנין אבנים בפתח המערה, והאבן מתבקעת מן הצרעה, והאבן שמת בה גלית ותטבע האבן במצחו, וחץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון, ושרשי תאנה שהן רכין ובוקעין בצור, והשמיר שהוא בוקע האבן. (שמות פרק ח, קפג)

אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל מה שנברא מו' ימי בראשית, הדא הוא דכתיב ידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי, צויתי את הים שיקרע לפני ישראל, צויתי את השמים ואת הארץ שישתקקו לפני משה, שנאמר האזינו השמים, צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, ציויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר והעורבים ציויתי לכלכלך שם, ציויתי את השמים שיפתחו לפני יחזקאל, צויתי את הדג להקיא את יונה, שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה... (שם פרק יד, רלז)

כל העולם תלוי בזרועו של הקב"ה, שנאמר ומתחת זרועות עולם, וחכמים אומרים על שנים עשר עמודים, שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ, אדם יש לו זרוע, וכתיב מתחת זרועות עולם. אמר רבי חנינא בר פפא בשר ודם למטה ממשאו, אבל הקב"ה למעלה ממשאו, שנאמר ומתחת זרועות עולם. אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, כתיב הכא ונחנו מה, וכתיב התם לתולה ארץ על בלימה, אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שהוא בולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה, רבי אבהו אמר בזכות מי שמשים את עצמו כמי שאינו, שנאמר ומתחת זרועות עולם. וישכון ישראל בטח בדד. (דברים פרק לג, תתקסד)

היה רבי סימאי אומר, כל בריות שנבראו מן השמים נפשם וגופם מן השמים, וכל בריות שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ, חוץ מן האדם הזה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ, לפיכך למד אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים, הרי הוא כבריות של מעלה, שנאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם, לא למד תורה ולא עשה רצון אביו שבשמים, הרי הוא כבריות שלמטה, שנאמר אכן כאדם תמותון... (תהלים פב, תתלא)

...התחיל אדם מהלל ומפאר לשם עליון ואמר מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, בא וראה כמה מיני חיות ובהמות בעולם, וכמה מיני דגים בים, שמא קול או מראה או דעת או טעם של זה דומה לזה, שנו רבותינו במשנה, להגיד גדולתו של הקב"ה טבע את כל העולם בחותמו של אדם הראשון, ואין אדם דומה לחבירו. (שם צב, תתמג)

אמר רב הונא הרעם הזה בשעה שהוא יוצא כתקונו אין כל בריה יכולה לעמוד עליו, יתבונן אין כתיב כאן, אלא מי יתבונן, הפקחין יודעין רמזו של דבר והגיונו, אמר רב הונא אם על סדרו של רעם אי אתה יכול לעמוד, על סדרו של עולם על אחת כמה וכמה, אם יאמר לך אדם אני יכול לעמוד על סדרו של עולם, אמור לו, אחרי מלך בשר ודם אי אתה יכול לעמוד, אחרי מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה... (איוב פרק כה, תתקיד)

ילקוט ראובני:

באכילת המלאכים אצל אברהם, שאמרו ראשון ראשון מסתלק, כי הסוד של הדברים הוא, שהנבראים מתגלגלים תמיד מענין לענין מתעלם, ובזה שאמרו אש אכלה אש, וכן המלאכים נראו כמו שאכלו אותם הכוחות הממונים על אותו מאכל נבלעו במלאכים, וזהו ראשון ראשון נסתלק, כלומר הראשון של אותו מאכל שהוא המלאך הממונה עליו נסתלק, כלומר נח עליו, וזה סוד עונג שבת באכילה ושתיה, הוא המלאך הממונה על המאכל ביום שבת קדש... (בראשית וירא, ועיין שם עוד)

כל הנבראים ובעלי ממשלות וגבורות נבראו במדת פחד וכו', ועל כן הם מכירים אדון עליהם, שאלמלא לא היו מלאכים ובעלי ממשלות נבראו במדת פחד, לא היו מכירים אדון עליהם מרוב גאותם ותפארתם, עם כל זה שנבראו במדת פחד, שהמלאכים גדולים יוצאים מן הדת וכפרו בעיקר, ואמרו במחשבתם הלא אנחנו מי אדון לנו, ואלו היו עז"א ועזא"ל... (שמות בשלח)

אמונות ודעות:

אקצר מכללם ד' ראיות, הראשונה מן התכליתות, והוא, שהשמים והארץ כיון שהתברר שיש להן תכלית, בהיות הארץ באמצעו והשמים מקיפים סביבה, מוכרח שיהא לכחם תכלית, כי לא יתכן שיהא כח ללא תכלית בגוף שיש לו תכלית, ודבר זה המושכל דוחה אותו, וכיון שיש תכלית לכח המקיימן, מוכרח שיהא להם תחלה וסוף... וכך אמרתי, שמא אין תכלית לארץ באורך וברוחב ובעומק, ואמרתי אלו היה הדבר כך, לא היתה השמש מקיפה אותה ומסיימת סבובה בכל יום ולילה פעם אחת... ואחר כך אמרתי, שמא השמים הוא אשר אין לו תכלית. ואמרתי היאך יתכן זה, והרי בכללותו נע ומקיף סביב הארץ תמיד, כי לא יתכן לחשוב שרק שכבתו הקרובה אלינו היא הסובבת, והשאר גדול מכדי שיסוב, מפני שאין אנו מכירים בשם שמים כי אם הדבר הזה הסובב, ואין אנו מכירים אחריו דבר אחר.

ושוב דקדקתי יותר ואמרתי, ושמא יש כאן ארצות רבות ושמים רבים וכל שמים מהם מקיף ארץ שלו, ויהיו אם כן עולמות שאין להם סוף. ונראה לי שזה נמנע מצד הטבע, כי לא יתכן בטבע שיהא עפר מעל האש, ולא אויר מתחת למים באופן טבעי, אזי ידעתי שאלו היה במציאות גושי עפר מחוץ לארץ הזאת, כי אז היו בוקעים כל אויר וכל אש עד שיתאחדו עם עפר הארץ הזאת... לכן הסקתי מסקנה גמורה, שאין שמים זולת השמים האלה, וארץ זולת הארץ הזאת, ושהשמים האלה והארץ הלזו יש להם תכלית, וכיון שגופותיהם מוגבלים, כך כחם מוגבל, יגיע עד גבול מסויים ונעצר שם, ולא יתכן שיתקיימו אחר כלות אותו הכח, ולא שימצאו לפני היותו, ומצאתי הכתוב העיר עליהם שיש להם תכלית, באמרו מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ואומר ולמקצה השמים ועד קצה השמים...

והראיה השניה לחידוש, מצירוף החלקים והרכבת הפרקים, הוא שאני ראיתי את הגופים חלקים מחוברים ופרקים ומורכבים, והתברר לי בהם עקבות עשיית העושה והחדוש... הרימותי מחשבתי אל השמים, ומצאתיו שכבות רבות של גלגלים אחד בתוך השני בהם גושים מאורות הנקראים כוכבים קורצו קטנים וגדולים... כי פירוק אברי בעלי החיים וחבורן מורה (גם כן) על חדושן, והוא אומרו באדם, "ידיך עשוני ויכוננוני", ואמרו בארץ "יצר הארץ ועשה הוא כוננה".... (מאמר א פרק א)

וכאשר התברר לנו בירור גמור שכל הדברים מחודשים, חקרתי אחרי כן, האם אפשר להיות שהם עשו את עצמם, או שלא יתכן שיעשם אלא זולתם. ובטל לדעתי, שיהו הם בראו את עצמם מכמה פנים, שאני מזכיר מהם שלשה, הפן האחד שכל גוף אשר נצביע עליו מכל הנמצאים ונניח שהוא עשה את עצמו בהיותו חלש, כל שכן שיעשה כמותו כשהוא חזק, וכיון שנבצר ממנו לעשות כמותו כשהוא חזק, בטלה אפשרות עשייתו כשהוא חלש... (שם פרק ב וראה עוד בריאה)

...הנה הדברים הללו גלוים מוחשים מסלקים את השבושים הללו אשר נאמרו, כי החשך יסוד כאור, ואני יודע כי ה' כבר תאר את עצמו שהוא יוצר אור ובורא חושך, ואומר במה שתואם את המוחש הזה, שהוא ברא את האויר המקבל אור וחושך במציאות ובהעדר, והוא כאין מה שאמר אחריו עושה שלום ובורא רע, ואנחנו מסכימים שהחכם לא יברא רע, אלא ברא את הדברים שאפשר בהם שלום ורע לאדם לפי בחירתו, שאם אכל מן האוכל כדי צרכו, ושתה מן המים כדי צרכו, יהיה זה שלום, ואם לקח מהם יותר מכדי סבלו יהיה זה רע... (שם פרק ג)

והשטה השלש עשרה, שיטת הכסילים, והם אנשים אשר עם הכחשתם את המדעים הכחישו גם את המוחשות, ואמרו שאין אמיתות לשום דבר כלל, לא למודע ולא למוחש, ואלה יותר שכלים מכל מי שקדם זכרו, לפי שכמו שכאשר אומרים להם אפשר שהדבר קדום ולא מחודש, או מחודש בלתי קדום, או מחודש וקדום יחד, או לא מחודש ולא קדום, יאמרו כן, כך כאשר תאמר לאחד מהם אפשר שאותו האדם אדם ולא חמור, או חמור ולא אדם, או חמור אדם ביחד, או לא חמור ולא אדם, יאמרו כן... ומי שהביאתו הכסילות או הוציאתו העקשות אל המצב הזה, אין מקום לדבר עמו, ולא ענין להתוכח עמו בדברי עיון... אבל הדרך לאלה ירחמך ה', להרעיבם עד שיציק להם הרעב, ולהצמיאם עד שילהט אותם הצמאות, ולהכותם מכות מכאיבות עד שיבכו ויצעקו, וכאשר ידברו ויודו ברעב ובצמא ובמכות, הרי בכך הודו במוחש... (שם)

...יש בזה ששואלים, אם היו כל הדברים מחודשים, היאך אמר החכם "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת", ואבאר ואומר, שלא נתכוון החכם בזה עמידת הארץ, ושאין סוף לימיה, אלא עשה דבר זה ראיה שהיא מחודשת, והוא במה שאנו רואים שאין החדושים חדלים ממנה, אלא דור הולך ודור בא, אדם וחי וצומח, וכך היא עומדת עד סוף עולמה...

או שמא יתבונן מתבונן ויאמר היאך היה יש מן האין, נאמר אלו היו הנבראים מגיעים לעמוד על דבר זה היאך הוא, לא היו שכלינו מיחדים אותו לבורא שהוא הקדמון, כי אז היינו כולנו משיגים כמותו, אבל חייב השכל ליחד את הבורא בפעולה זו, כיון שאין שום דרך לנברא לעמוד עליו היאך הוא...

או שמא יחשוב על מקום הארץ, ויאמר אי זה דבר היה במקומה זה (לפני הבריאה), ולא בא זה בדבריו אלה אלא מתוך אי ידיעתו הגדרת המקום, ומפני שחשב כי ענין המקום הוא מה שהוא מונח תחת הדברים, ולפיכך מחפשת דעתו מונח למונח, ויראה את זה ללא סוף, ולכן הוא נבוך, לפיכך ראוי שאבאר שאין אמיתות המקום כפי שחשב, שאינו אלא מפגש שני גופים הנוגעים זה בזה... והנה הארץ עתה בהקיפה מקצתה מקום למקצתה, וכאשר לא היתה ארץ ולא גופים, אין לדבר על מקום בשום אופן... (שם פרק ד)

וצריך אני לומר כאן פרק אסקור בו דברים אמיתיים, והוא שאין הבורא יתרומם ויתעלה משנה עצם דבר עד שיעיר את העם שהוא משנה אותו, והטעם לכך, כדי שיאמינו בנביאו, אבל בלי סבה בשום אופן אינו משנה דבר מכפי שהוא, לפי שאם נאמין בכך, יסתרו לנו מושגי האמת, והיה כל אחד ממנו כאשר חוזר לביתו ולקרוביו לא יהא בטוח שהחכם לא שנה אותם מכפי שהם, ושאינם זולת אותם שעזב... (מאמר ג פרק ד)

...ונאמר שאין זה מוזר שדבר אחד יעשה שתי פעולות נגדיות בהתאם לגוף המקבל אותן, שהרי אנו רואים את האש מתיכה את העופרת ומקפיאה את החלב, ורואין את המים מרטיבין את עץ התרזה ומיבשין עץ השקמה, ומוצאים את התרופה הטובה מועילה לחולה ומזיקה לבריא, ולפיכך אינו מוזר שיהא דבר מטהר את הטמא ומטמא את הטהור... (שם פרק י)

אתחיל בו בדברי הקדמה ואומר, כאשר אנו רואים את הברואים מרובים אין אנו צריכים להיות נבוכים במטרה בהם מה היא, לפי שיש כאן ענין טבעי יתברר לנו על ידו מי הוא המטרה מכל הנבראים, וכאשר חקרנו בענין זה מצאנו כי המטרה הוא האדם. והוא, שהטבע וההויה עושה כל דבר נכבד באמצע הדברים אשר אינם נכבדים כמוהו, ונתחיל מן הקטן שבהם, ונאמר כי גרגר התבואה ממוצע בתוך העלים, מפני שהגרגר הוא החשוב שבו, כי צמיחת הצמח וקיומו ממנו... וכן לב האדם הוא ממוצע בחזהו, מפני שהוא הנפש והחום הטבע... וכן מצאנו הארץ באמצע, והשמים והגלגלים מקיפים אותה מכל רוחותיה, נתברר לנו שהדבר שהוא מטרת הבריאה הוא בארץ, חקרנו אחר כך כל חלקיה, ומצאנו כי העפר והמים מתים, ומצאנו הבהמות בלתי מדברים, ולא נותר אלא האדם, ידענו ברור שהוא המטרה המכוונת בלי ספק, ועייננו בכתוב ומצאנו בו דבר ה', "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי"... (מאמר ד הקדמה)

...ואם תאמר יניחנה (את הנפש) לבדה כמו שהיא, ויתן בה יכולת לעשות כדי שתגיע בכך למה שנבראה לו. נבאר לו, כי מחשבתו זו כמו מחשבתו הראשונה אשר הזכרנו בגוף האדם, שהיא כמו עצם הכוכבים והמלאכים, והשבנו לו שהוא אז חשב שתהא הנפש לא נפש, כי הנפש המושכלת היא שאינה עושה אלא עם גוף האדם, ואלו היתה פועלת לא בגוף האדם הרי היא או כוכב או גלגל או מלאך, ונמצא שבטלה אמיתתה, והרי בקש בטולה שלא בלשון בטול. והוא כמי שרצה שהאש תרד למטה והמים יעלו למעלה באופן טבעי, שזה בטול עניניהם, או שרצה שתהא האש מצננת והשלג מחמם, אשר זהו בטול ענינם, והמבקש את זאת עובר את החכמה, כי החכמה היות הדברים כפי אמתתן הידועה, ואין החכמה שיהו הדברים כפי חמדת המחמד או תאות מתאוה... (מאמר ו פרק ד)

...כך חקרתי ומצאתי מקורות האויר והאש אשר בין הארץ ובין תחלת החלק של שמים כשעור כל גוף הארץ הריה וימים שבה אלף פעם ושמונה פעמים, וכיון שהדבר במרחבים שכאלה, אין הכרח שירכיב הבורא גופות הדור השני מפרודות הראשון, אלא מניחן עד שימלא להם מה שיעד. (מאמר ז פרק ד)

...והנני מבאר את ההבדל בין שני הדברים, ואומר, כי זה שמן המוכחש הוא שלא חדלה הבריאה להיות עם בוראה בלי תכלית, לפי שכל עושה הכרחי שנהא אומרים שהוא קדם לפני מעשהו זה, וכיון שקדם לו עושהו, הרי כל יום שאנחנו רואים בדעתנו שהוא יכול לקיימו בו, חייבים גם לראות שהוא יכול לקיימו גם יום אחר, וכיון שהבטיח שיעשה זאת, לא יחדל מלהרדיף לכל יום עוד יום, ולכל עת עת אחרת, ואין השכל שולל מאומה מזה, אלא אפשרי הוא אצלו... (מאמר ט פרק ז)

...אפתח ואומר כי בורא הכל יתהדר ויתרומם כיון שהוא אחד בעצם, הכרחי שיהו הנבראים מדברים רבים, כמו שבארתי במה שקדם. ואומר כאן כי האחד הנראה איזה אחד שיהיה אינו אלא אחד מבחינת המספר, אבל הבוחן כאשר יבחנהו ימצאהו ענינים רבים. ויותר מפורט מן הכלל הזה, כי כל הנמצאים כאשר תחקור כל גוף מהן תמצא בו חום וקור ולחות ויובש... ואפילו השמים יש שם מן החלקים השונים והשעורים והצורות והמראות והתנועות מה שלא נוכל לספור, ובכך הם שמים... (מאמר י הקדמה)

חובת הלבבות:

אך על איזה פנים נשתמש בהקדמות אשר זכרנו בברור מציאות הבורא יתעלה הוא, כאשר נשתכל בעולם הזה נמצאהו מחובר ומורכב אין חלק מחלקיו מבלי חבור וסדור, כי אנחנו רואים אותו בהרגשותינו ושכלנו כבית הבנוי אשר זומן בו כל הצריך לו, השמים ממעל כתקרה, והארץ מתחת כמצע, והכוכבים מסודרים כנרות, וכל הגופות צבורות בו כמכמנים כל דבר למה שצריך לו, והאדם כבעל הבית המשתמש בכל אשר בו, ומיני הצמחים מזומנים לתועלתו, ומיני החיות משתמשים להנאתו, כמו שאמר דוד עליו השלום, (תהלים ח') "תמשילהו במעשה ידיך, כל שתה תחת רגליו צנה ואלפים כולם וגם במות שדי צפור שמים ודגי הים וגו'"... וכיון שהנמצאות הוות מן היסודות ומחוברות מהם, וידענו כי לא נמזגו מאליהן, ולא נתחברו בטבען מפני המחלוקת שביניהם, עלה בדעתנו ונתברר בנפשותינו כי מחברם זולתם וקושרם בלעדיהם, ומרכיבם כנגד טבעם על כרחם, הוא בוראם יתברך אשר תקן קשורם ותכן חבורם.

וכאשר נחקור על היסודות הארבעה, נמצאם המחוברים מחומר וצורה, והמה העצם והמקרה, והחומר שלהם הוא החומר הראשון אשר הוא שורש היסודות הארבעה והחומר וההיולי שלהם, והצורה היא הצורה הראשונה הכללית אשר היא שורש כל צורה עצמית וכל צורה מקרית כחום וכקור וכלחות וכיובש והכובד והקלות והתנועה והמנוחה והדומה להם. וההרכבה והחבור נראים בכל העולם בכל חלקיו בשרשיו בענפיו בפשוטו ובמורכבו, בעליונו ובתחתונו, וצריך ממה שהקדמנו שיהיה כולו מחודש, וכיון שכן הוא, ונמנע שיהיה הדבר עושה את עצמו, צריך שיהיה לעולם עושה שהתחילו וחדשו...

ויש בני אדם שאמרו שהעולם נהיה במקרה, מבלי בורא שהתחילו ויוצר שיצרו, ומן התימה בעיני איך תעלה בדעת מדבר בעודנו בבריאותו במחשבה הזאת, ואלו היה בעל המאמר הזה שומע אדם שיאמר במאמרו בגלגל אחד של מים שהוא מתגלגל להשקות חלקה אחת של שדה או גנה, וחושב כי זה נתקן מבלי כונת אומן שטרח בחבורו והרכבתו, ושם כל כלי מכליו לעומת התועלת, היה לו להפליא ולהגדיל הרבה עליו ולחשוב אותו בתכלית הסכלות, וימהר להכזיבו, וכיון שידחה המאמר הזה בגלגל קטן ופחות ונבזה, שנעשה בתחבולה קטנה לתקנת חלקה קטנה מהארץ, איך יתיר לעצמו לחשוב במחשבה הזאת בגלגל הגדול הסובב את כל הארץ ואשר עליה מהברואים... ומן הידוע אצלנו, כי הדברים אשר הם מבלי כוונת מכוין לא ימצא במאומה מה סימן לחכמה וליכולת, והלא תראה אם ישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק שאי אפשר שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר ושיטות נקראות כפי שיהיה בקולמוס... (שער א היחוד, פרק ו)

והשני מצד סימני החכמה הנראים בכל העולם הזה, עליונו ותחתונו, קפאיו וצמחיו ובעלי החיים אשר בו, וכאשר נשתכל בו יורנו כי כלו מחשבת חושב אחד ומלאכת בורא אחד, והוא שאנו מוצאים אותו על מחלקותיו בשרשיו ויסודותיו מתדמה בתולדותיו ושוה בחלקיו, ואותה חכמת הבורא יתעלה נראות בקטני היצירות וגדוליהן, מעידות כי הם לבורא אחד חכם, ואלו היה לעולם יותר מבורא אחד היתה צורת החכמה מתחלפת בחלקי העולם ומשתנה בכללי ובחלקיו...

ועוד כי אנו מוצאים אותו כי הוא צריך בקיומו ותקונו קצתו אל קצתו, ואין חלק ממנו נגמר אלא בחלק אחר כצורך קשקשי השריון, וחלקי המטה ואברי גוף האדם ושאר המחוברים קצתם אל קצתם, בתקונם והשלמתם, הלא תראה צורך הירח והכוכבים אל אור השמש, וצורך הארץ אל השמים ואל המים, וצורך בעלי חיים קצתם אל קצתם, כי מקצת מיניהם אוכל מקצתם, כדורס מן העופות והדגים וחיות השדה, וצורך האדם אל הכל, ותקנת הכל באדם, וצורך הארצות והפלכים והחכמות והמלאכות קצתם אל קצתם, והחכמה נראית בקטני היצירות וגדוליהם, כי כח החכמה הנראית ביצירת הפיל לפי גודל גופו, אינו יותר נפלא מכח החכמה הנראית ביצירת הנמלה לפי קטנותה, אך כל אשר תקטן היצירה יהיה כח החכמה והיכולת מנראה בה יותר, ותקון הבורא יותר נפלא ונראה ממנה, וזה יורה כי כולם מחשבות חושב אחד ובורא אחד מפני שהם מתדמים ושוים ונכונים להשלמת סדר העולם והעמדתו כלו בכל חלקיו... (שם פרק ז)

וראוי שתדע כי כל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות, נמזגו ונתערבו עד ששם קצתם מעמיד את קצתם, כנפש וכגוף בחיים, וסימני החכמה בכל זה על ג' ענינים, הא' מהם סימנים מבוארים וגלויים, אינם נעלמים מן הכסילים כל שכן מן המשכילים, כתנועת גלגל השמש ממעל לארץ ביום להאיר פאת הישוב, יהנו בה הברואים, כמו שאמר הכתוב (תהלים ק"ד) "תזרח השמש יאספון וגו' מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וגו'", והשנית סימנים נעלמים מן הברואים, אשר לא ידע קשרם כי אם המשכיל המבין יושרם כמות הכולל כל בשר, ובו תקנת העולם... והשלישי סימני החכמה הנראים מצד א' ונעלמים מצד א', ולא יכירם מי שבינתו מעוטה אלא לאחר שהתיישב בהם וידקדק עליהם, כהשתנות עניני השנה בארבע תקופותיהם והדומה לזה. והחכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוחניותיו ודקותו וישימם כסולם להבאת הראיות על בורא הכל יתברך, וידבק בעבודתו כפי גדלו ורוממותו בלבו וכפי הכרתו סימני טובותיו... (שער ב הבחינה, פרק ג)

אך כמה סימני חכמה בברואים אשר נוכל לבחון בהם, נאמר כי פנות החכמה המקויימות בברואים לרוב מיניהם ואישיהם שבע, אחת מהנה סימן החכמה הנראה בשרשי העולם ויסודותיו בראותנו עמידת הארץ באמצע והמים סמוכים לה למעלה ממנה, והאויר סמוך להם למעלה, והאש למעלה מכולם על משקל ושעור לא נשתנה ממנו דבר, כל אחד מהם שוקד על מקומו המתיחד בו והמוגבל לו, והים עומד והמים אסורים בתוכו לא יעברו את גבולו, ואם יהמו גליו ויסתערו רוחותיו כמו שכתוב (איוב ל"ח) "ואשבור עליו חקי ואשים בריח ודלתים, ואומר עד פה תבא"...

והפנה השניה סימן החכמה הנראה במין האדם, אשר הוא העולם הקטן, אשר בו השלמת סדרי העולם ויפיו חיונו ותמימותו. ואליו רמז דוד ע"ה באמרו (תהלים ח') "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ".

והשלישית סימן החכמה הנראה בהרכבת האדם וחבור גופו וכחות נפשו ואור השכל שייחד אותו בו הבורא ושם לו בו יתרון על שאר החיים שאינם מדברים, והוא דומה לעולם הגדול ונמשל אליו בשרשיו ויסודותיו, ואליו רמז איוב (איוב י') "הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני"...

והרביעית סימן החכמה הנראה במיני שאר החיים מקטנם ועד גדולם, מהם המעופף והשוחה והזוחל וההולך על ארבע, לפי התחלקות צורותם ומדותם ושמושם והנאתם ותועלותם בעולם, כפי שנזכר במענה שהוכיח בו הבורא את איוב, כדי להעיר אותו, (שם ל"ח) "מי יכין לעורב צידו וגו'"...

והחמישית סימן החכמה הנראה בצמחים ובמוצאים המוכנים לתקנת האדם ואופני תועלותיו בהם על פי התחלקות טבעיהם ומזגיהם וכחותם... 

והשישית סימני החכמה הנראה בחכמות ובמלאכות והפעולות אשר הכינם הבורא יתברך לאדם להשלמת תקנתו וסבות טרף חקו, ושאר תועלותיו הכוללות והמתבודדות, ועל זה רמז הכתוב באמרו (איוב ל"ח) "מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה"... (שם פרק ד, וראה שם עוד)

וממה שראוי לך להבין מכל הבריות העליונים והתחתונים מקטנם ועד גדולם, הענין הנעלם אשר בו סדר הכל והשלמתו, ואיננו מושג בחושים הגשמיים, והיא התנועה הדבקה לכל מחובר, ואין חוש מהחושים הגשמיים משיג אותה, אך השכל משיג אותה באמצעות הנע אשר ישיגוהו החושים, ולולי התנועה לא היתה נגמרת הוית שום דבר מן הנמצאות ולא הפסדם. ואמר אחד מן הפילוסופים, רוב הטבעים עם התנועה, וכשתבין סוד התנועה ותשכיל ענין אמיתתה ורוחניותה, ותדע כי היא מפלאי החכמה האלקית ותכיר רוב חמלת הבורא על ברואיו, אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתעלה והנהגתו ורצונו, הקטנה והגדולה שבהם... (שם פרק ה)

ואחר כך עיין בדברים אשר בהם קיום הגופות והשארם על ענינם וגבולם עד עת קצם, תמצאם ברב ובמעט כפי רוב הצורך אליהם, וכל אשר יהיה הצורך אליו גדול יהיה מזומן ונמצא, וכל מה שאפשר לעמוד בלעדו ולהתעכב זולתו, תהיה מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה. והדמיון בזה, האויר הנשאף מפני שאי אפשר לעמוד בלעדיו שעה אחת בשום פנים, המציאו הבורא יתברך בעולם והזמינו הזמנה שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן. ומפני שהצורך גם כן למים אלא שהם יכולים לעמוד בלעדיהם יותר ממה שיכולים לעמוד בלתי האויר, שלחם הבורא על פני כל הארץ, וקבצם במקום מיוחד שהולכים בעלי חיים אליו, איננו נמנע מהם, אלא שאינם בכל מקום כאויר, ומביאים אותם בדמים לקצת בני אדם, מה שאין כן באויר, והם מזומנים לקצת החיים יותר מקצתם, והאויר שוה במציאותו והשגתו לכלם תמיד על ענין אחד... (שם בסופו)

...והשביעי שיתברר אצלו כי יש לכל ההויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע, ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא יתברך בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו, אין מרבה למה שגזר במעוטו, ולא ממעט ממה שגזר ברבותו, ולא מאחר למה שגזר להקדימו ולא מקדים למה שגזר לאחרו. ומה שיהיה מן הדברים על הדרך הזה הוא הנגזר אשר קדם בתחלת הידיעה, אלא שלכל הגזרות הקודמות בידיעת הבורא סבות ולסבות סבות, ומי שאינו מבין עניני העולם יחשוב כי הסבה המתחדשת מחייבת שנוי הענינים והתהפכותם מענין אל ענין, והסיבה חלושה ונקלה מהיות ממנה שנוי או חלוף בעצמה, כאשר נראה הגרגיר האחד סבה לעשרת אלפים או קרוב להם, היעלם כי כח הגרגיר חלוש מעשות כמות זה, וכן שאר הגרגירים הנזרעים והנטועים, וכן נאמר בהוית האדם ושאר החיים מטפת הזרע... והקדמה החמישית שיתבאר אצלו כי השלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה הוא בשני דברים, אחד מהם גזרות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההויה, והשני סבות ומצועים מהם קרובים ומהם רחוקים, ומהם נגלים ומהם נסתרים, וכלם רצים להשלים מה שנגזר הויתו והראותו בעזר האלקים להם על זה. ודמיון הסיבות הקרובות בהוצאת המים ממעמקי הארץ בגלגל הכלים המעלים את המים מן הבאר, וסבתו הרחוקה האדם שהוא קושר הבהמה אל הגלגל ומניעתו להעלות המים מתחתיות הבאר על פני הארץ. אך הסיבות אשר בין האדם והכלים מצועים בין שני הדברים, והם הבהמה והגלגלים שמניע קצתם את קצתם, והחבל, ואם יקרה פגע לאחת מן הסיבות הנזכרות, לא יגמר הענין המכוון בהם, וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו כי אם בגזרת האלקים והזמנתו והסיבות אשר בהם הגמרם, כמו שכתוב (שמואל א' ב') "ולו נתכנו עלילות"... (שער ד הבטחון פרק ג)

והשלשה ועשרים הבחינה (שחייב בה) בכל מה שיש בעולם מקטני הבריאות וגדוליהם, ומעלות המדברים בו, ובמדרגות הברואים בתחתונו ועליונו, ותכונת הגלגלים ותנועות השמש והירח והכוכבים העומדים וההולכים, וירידת הגשמים, ונשיבת הרוחות ויציאת הולד מן הרחם, ומה שהוא יותר נפלא מזה, ויותר דק ויותר נראה ויתר נסתר מפלאי הבורא יתברך, המורים על תמימות חכמתו ויכלתו והנהגתו הטובה וחנינתו הכוללת ורחמיו ורוב השגחתו על הברואים, ואל ישיאך רוב ראותך אותם ואורך רגילותך בהם על עזיבת התימא מהם, והבחינה בהם, ותהיה קדימת ידיעתך אותם מחייבת שתקל בהם בעבור שהיית רגיל בם... (שער ח חשבון הנפש, פרק ג)

רש"י:

נמוגים ארץ - ביום מתן תורה, מתנאי שהתניתי אם לא יקבלו ישראל את התורה יחזרו לתוהו ובוהו, תכנתי עמודיה - כשאמרו נעשה ונשמע. (תהלים עה ד)

ימין ה' - מדרש אגדה, עליונים ברא ה' בימין לפיכך לא שלטה בהם מיתה, וכן אמר ימין ה' רוממה, שבראת אותם ברומו של עולם. (שם קיח טז)

כל אשר עשה - בו' ימי בראשית ראוי להיות לעולם ואין לשנותו, וכשנשתנה, האלקים ציוה כדי שייראו מפניו, כגון שפרץ אוקינוס בדור אנוש, או ז' ימים נשתנה הלוך חמה בדור המבול לזרח במערב ולשקע במזרח... וכל זה כדי שייראו מפניו, ולפיכך אין טוב לאדם כי אם לעשות מצוותיו ולירא מפניו. (קהלת ג יד)

הבל - כל מה שנברא בו' ימי בראשית. (שם יב ח)

אבן עזרא:

את השמים - ...ויאמר הגאון כי הארץ כנקודה והמים כחוט הסובב, ואחר שאלה שניהם נבראים יהיה כל אשר בתוכם נברא כמים וכאש, ואחרים אמרו כי המים בכלל הארץ, והרוח בכלל השמים, ולפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה, כי לא נברא ביום אחד כי אם דבר אחד... ולא יתכן להיות הקו הסובב קודם הנקודה, או הוא קודם הקו, על כן אמרו שנבראו השמים והארץ בפעם אחת, והעד "קורא אני אליהם יעמדו יחדיו"... (בראשית א א)

...ומלת טוב כלל, וכן כתוב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", ורע חלק. (שם ד א)

אמר אברהם המחבר, כל יש על שני דרכים, האחד יש שהוא גוף שיש לו אורך ורוחב ועומק, והנה שש פאות, מהאורך יבאו פנים ואחור ומהרוחב ימין ושמאל, ומהגובה מעלה ומטה. ויש יש שאין גוף, והם מלאכי השם הקדושים גם נשמת האדם, ואלה השנים דרכים השם בראם לבדו, ואין יכולת בנברא לברא עצם שיהיה גוף, יש שאיננו גוף, שהוא נכבד יותר. גם אין בו כח להכחידו עד שיעדר ולא יהיה יש, ויש דבר סמוך על יש ונשען עליו, ולא ימצא לבדו, והוא הצורה, גם היא על שני דרכים, האחת עומדת ולא תסור כצורת הקדושים והחכמה בנשמה, גם בגופות החום כחום האש וליחות המים, והדרך האחד מקרים אינם עומדים רק מתהפכים ונחלפים, וסרים ונעדרים, וכאלה יכול האדם לעשות, על כן השם הנכבד לא יתכן שיהיה לו דמות ותמונה, לא עומדת ולא נעדרת, כי הוא ברא עצם כל דבר, כי כל צורה עומדת או מקרה. ואתן לך משל אחד... ידענו כי כח הנשמה בכל הגוף, ויש מקומות בגוף האדם שיש בהם מהחבלים היוצאים מן המוח שירגישו יותר מהאחרים, כמו העינים והאזנים, כי העצמות גם הכבד לא ירגישו... וככה השם הנכבד, ידענו כי כבודו מלא כל העולם, רק יש מקומות שיראה כח השם בו יותר ממקומות אחרים, ובעבור שני דברים, האחד כפי מתכונת תולדת המקבל, והשני כפי כח העליון שהוא על ראש המקבל, על כן נבחר מקום המקדש... והיודע סוד נשמתו ומתכונת גופו יוכל לדעת דברי העולם העליון, כי האדם כדמות עולם קטן, והוא היה סוף בריאתו בארץ, וסימן לדבר, בגדול החל ובקטון כלה... (שמות כה מ)

...והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות כי מאתו יצאו, והנה הגויות העליונות שהם המאורות והכוכבים אין להם פנים ואחור, אף כי לנשמת האדם העליונה, ואף כי למשרתי עליון, אף כי לעליון העליונים, והנה האורך בין שתי הנקודות והנקודה קרובה אל הפועל שר הפנים ושר הכח, והנקודה האחרת סוף הכח, ותנועת האדם לפנים, והגוף העליון אל הימין, והצמח אל העליון, והנה משה יכול לדעת ולראות בעין לבו איך הבריות דבקות ביוצר בראשית הנקרא אחורים, ומדרך הכבוד אין כח בנברא לדעת זאת, וזהו כי לא יראני האדם וחי, ובעבור היות נשמת האדם עם הגוף... ואל יעלה על לבך כי הארבעה תולדות הם בשמים ויש חום בשמש וקור בלבנה ובשבתי, חלילה חלילה, כי הבריות העליונות נכבדות הן, ועליהם כתוב "כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבר", רק נקראו ככה בעבור המקבלים. והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם, גם כן כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו, והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הכוכבים שהיה דבק בו אז ינצל מהגזרות... (שם לג כא, וראה עוד ערך מזל)

ואדוני האדונים - כי מעלות גבוהות הם, כטעם וגבוהים עליהם, ומי שיכיר אלה המדות הוא מול לב. (דברים י יז)

שוכן עד - כי לכל הנבראים יש תנועה וגם לכוכבים תנועה כנשמה. מרום אשכון - עם המלאכים, ועם דכא בארץ להחיות רוחם. (ישעיה נז טו)

...ואמר שהארץ תעמוד רק בכח השמים, מעלותיו - גלגלי הרוח והקור והאש, שכולם גלגלים זה למעלה מזה, והם בין הארץ והשמים, הקורא למי הים - שיבא הגשם, אם כן הכין לבני אדם כל צרכם, ויטיב להם אם ישמעו לו. (עמוס ט ו)

...ושבעה כבספר יצירה, והיכל הקודש מכוון באמצע, וזה צריך פירוש ארוך, וקצתו, לכל דבר ו' קצוות, והיכל הקודש הוא הדביר אשר לו הקצוות, והוא מכוון באמצע הנכבד האמצעי ובעל הפאות. (זכריה ד ט)

בדבר ה' שמים נעשו - השרשים דבקים בדבר ה', כל צבאם - שכל הנבראים בארץ וההוה תלוי במערכת השמים. (תהלים לג ו)

המה יאבדו - לחכמי שקול הדעת משפטי השמים יסורו, וה' יחדש שמים וארץ חדשים, ואם כן צריכים לפרש חק נתן ולא יעבר, ולרבי יהודה בן דוד המדקדק הראשון שבמערב, הכללים שמורים והפרטים יאבדו, והנכון שהיבשה והרקיע הם הכללים העומדים ופרטיהם אובדים, והכללים שהם החוקים העמידם חק ולא יעבר. (שם קב כז)

תשלח רוחך - לחכמי המחקר יקום כל חי אחר מותו, ולחכמי תושיה הכללים שמורים והפרטים אובדים, והמבין יבין דרך האמת. (שם קד ל)

ותעמד - שנקודת הארץ היא נקודת הגלגל העליון. (שם קיט צ)

השומר אמת לעולם - שומר כללי כל מין בארץ, רק בשמים שומר כל הפרטים. (שם קמו ו)

במזמור סודות עמוקים, עתה מדבר על העולם העליון הגדול ואחר כך על העולם השפל, כנקודה בעגולה גדולה, מן השמים - אותם הדברים בשמים המרומים, שהם שמי השמים, מלאכיו - שאינם גופים, צבאיו - שהם גופים טהורים לא מורכבים, שהם הכוכבים הרבים בגלגל המזלות. (שם קמח א)

...והענין זכר מקום האש הרוח המים והארץ, שכל הנמצאים תחת השמש נולדים מהם, ואם שורש הנמצאים מנהגם לשוב אל מקום שהיו, איך יעמדו הנולדים מהם, אלא ראשיתם ואחריתם הבל, וכן האדם ומעשהו שהוא כמקרה לו, ומחשבותיו שהם במקרה המקרה. (קהלת א ז)

רמב"ן:

...ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת, ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא... אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון, נקרא ליונים היולי, ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה ממנו, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותם. ודע כי השמים וכל אשר בם חומר אחד, והארץ וכל אשר בה חומר אחד, והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים והכל נעשים מהם, והחומר הזה שנקרא היולי נקרא בלשון הקדש תהו... והארץ תכלול ארבע היסודות כלם, כמו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, שתכלול כל הכדור התחתון. והנה בבריאה הזאת שהיא כנקודה דקה ואין בה ממש נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ, ומלת את כמו עצם הדבר... (בראשית א א)

...והנה זה פירוש הפסוקים האלה כפי פשטם, והוא כדרך הספר הזה בתוכחותיו, רק בעלי הקבלה יפרשו ענין כי יש לכסף מוצא, כי ידבר במעשה מרכבה העליונה, ואומרים כי ארבע מתכות הנזכרות בפסוק ירמזו למוצא יסודם שמכלל עשר ספירות, ואמר שיש להם מוצא, וקץ שם לחושך הנזכר במעשה בראשית, והוא חקר תכלית הכל עד בנין הנבנה מן האותיות ויקראו נתיבות החכמה נחל, והוא העושה בהם פימה להיות נגר משם... (איוב כח כח, ועיין שם עוד)

וחשוב בלבך שהקב"ה ברא כל השפלים להנאתו ולתשמישו של אדם, שאין לנו טעם ביצירת בעלי חיים השפלים והצמחים שאינם מכירים את בוראם זולתי זה, וברא את האדם שיכיר את בוראו יתברך, ואם האדם אינו יודע שבראו כלל, וכל שכן שאינו יודע שיש אצל בוראו מעשה נבחר ונרצה ומעשה אחר מרוחק ונמאס, נמצא האדם כבהמה, וכוונת בריאתו בטלה, וזהו מה שאמרו חז"ל תמיד, שאלו לא קבלו ישראל את התורה היה מחזיר העולם לתוהו ובוהו, כלומר שאם לא היו חפצים לדעת וללמוד ידיעת בוראם, ושיש הפרש לפניו בין טוב לרע, נמצא שכוונת בריאת העולם בטלה. ורבי אברהם בן עזרא מרחיק זה שיהיה העולם נברא בשביל האדם, כמו שאמר, והאומרים שבראו להראות גבורתו לאדם שהוא שורש יצירתו, הנה שמו תשובתם האמולה חלק קטן מן השאלה הגדולה, מפני גודל הארץ על הישוב והגלגל על הכל. ותשובות שאינן נכוחות שהשיב, נניח הדברים האלו עכשיו, כי חפץ הא-ל ביצירה דבר עמוק. אבל בעלי הנפש התנועה ובעלי הנפש הצומחת כולם מודים כי לצורך האדם נבראו, וכמו שאמרו בסוף קידושין וכל אלו לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, ואם אני איני יודע בריאת קוני כלל, בריאת השפלים תהו והבל היא... (תורת ה' תמימה)

...ומכל מקום אין ענין לעד לעולם מורה על קיום העולם לעדי עד, כמו שחשב הרב בספר מורה נבוכים, אלא ענינו שנתן בו כח הקיום והעמידן בענין שיחיו לאלף דור, אם לא ימיתם בוראם, וזהו חק נתן ולא יעבור, כי נתן בהם חקו להיותם תמיד בפעולתם, ולא יעבור החוק ההוא שנתן להם לעבור מצורה לצורה בהויתם כמו התחתונים, וכן "יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד", כך הוא פירושו, שהיא מיוסדת יפה שלא תמוט מחמת יושן, כמו הדברים המתישנים, עד שישחית הא-ל אותה בכחו... מכל מקום למדנו, כי בריאת התחתונים מושל בהם ההפסד, שהחומר קיים והצורה מתחלפת, הם נולדים והווים תמיד, ואותם שאין בהם גוף כמו המלאכים כלם נבראים מאז וקיימים ואינם נבראים בכל יום, ואף הנשמות מאז נבראו וזהו פירוש ויכלו השמים וכל צבאם, ביאר השמים וכל צבאם, הארץ וכל צבאיה כלם כלו בששת ימים, כי הקיימים הנה הם בעלי הפסד, יש להם תולדות בקיום המין, ואין דבר נברא מאין מעת ההיא והלאה. (שם)

והנה שלמה השליט היכול החכם חבר כל הספר הזה להיות מהביל כל העולם, ולאמר לנו כי הכל הבל גמור. ויש לנו לתמוה ממנו תימה גדול, אם כן הבורא אותו פעל פועל בטל ושל הבל וריק, ואין ראוי לחכם שיפעול פועל בטל, ואף כי תמים דעים. וראוי לנו שנאמר לשלמה מה שאמר אותו עם הארץ לרבי שמעון בן אלעזר, לך לאומן ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. ועוד היאך אמר שלמה על כל העולם שהוא הבל, והקב"ה מתפאר בעשייתו, כמו שאמר "הנה עשיתי את השמים ואת הארץ בכחי הגדול ובזרועי הנטויה"... "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", וכן כיוצא באלה הרבה, שהקב"ה משתבח ביצירת שמים וארץ... ואם נאמר כי שלמה אינו מהביל את השמים אלא אומר תחת השמים, זה אינו כלום, כי השמים ויצירתם בעבור התנועות שיולידו בהן הזמנים, כי בתנועת השמים נעשה היום והלילה, וקיץ וחורף, ועל ידם יהיו הצמחים ובעלי החיים, ואם כל התחתונים הבל המה מעשה תעתועים, הנה גם הם הבל... הרי מכל מקום התורה מבארת, כי כל הנברא בעולם, בין עליון בין תחתון טוב מאד, והיאך יאמר שלמה כי הכל הבל והבל הבלים?

תשובה, כבר ידוע הוא וכל החכמים הזכירו זה, וכל מעיין ידע כן, שאין בנבראים שבעולם אלא חומר וצורה, והחומר הוא קיים, ואילו יתקבצו כל אנשי העולם לבטלו שיהיה אפס לגמרי לא יוכלו לעשות כן. והנבראים שהם למעלה מן השמש הם גם כן בעלי חומר וצורה, אלא שהצורה עומדת וקיימת כמו החומר, אינה משתנית מצורה לצורה כלל, אבל הנבראים שתחת השמש החומר קיים בהם קיום חזק שאין אדם יכול למחותו ולבטלו, והצורה משתנית מצורה לצורה כל היום תמיד, ואין לה עמידה בתכונה אחת, כי בין בידי אדם בין מעצמה משתנה כל היום. וזה שאמר הכתוב "הצור תמים פעלו", הקב"ה נקרא צור, בעבור שהוא נותן הצורות... ואמר הכתוב כי הנותן צורות פעלו תמים, אף על פי שהצורה משתנה, עיקר הפועל שלם, לא יבאהו בטול שיבטלהו לגמרי, עד שלא יהיה פועל בשום ענין וצד בעולם, כי כל דרכיו משפט, כי שנוי הצורות עצמו בדין, ולפיכך תפשוהו לצדוק הדין, אלא הצורה משתנה תדיר, ובה דבר שלמה בספר הזה...

וכן הענין בשאר הדברים החלושים בכח, כי כשתכה שני אבנים ולבנים זה בזה יוצא מן ההכאה חום, ילקט האויר וילבש האויר צורת אש, ויראו כידורי אש באויר, ומיד יגבר עליהם ויתבטלו, ויתלבש האויר צורתו כבתחלה, ולא תהי חושב שאין ממש באותה צורה שלבש באש, שאם היה שם נעורת של פשתן וכיוצא בו מדברים הנבערים מהר, היו דולקים בו ומבעירים מדורת אש גדולה, אבל לחולשתם הם הווים ונפסדים מיד, ולכן אמר שלמה כי פרטי העולם כל הגופות, כגון האדם וכל בעלי חיים והצמחים הם עוברים ונפסדים וחוזרים מהר אל יסודם, כהבל היוצא מן האדם... (דרשה על קהלת)

ומפני שהזכיר בדבריו "והארץ לעולם עומדת", אמר הרב משה ז"ל כי שלמה יאמין בקיום העולם לנצח ולא יאבד כלל, וקיים הרב כן שהוא אמת, ואמר כי דברי דוד אביו יותר חזקים בזה, שאמר "יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד", כי מלת לעולם לא יחייב בלשון הקודש קיום נצחי, אין לו בטול. ואנחנו מה נעשה לדברי רבותינו שאמרו שיתא אלפי הוי עלמא וחד חריב. ואשר אמר הרב כי חד אינו בטל גם החרבן, איננו כמשמעות דברי שלמה, אלא שהעולם כמנהגו נוהג לגמרי כמו שפירשתי. ועוד שהרי אמרו בכל המתים שהקב"ה עתיד להחיות אינן חוזרין לעפרן, ואם תאמר אותן אלף שנים שעתיד הקב"ה להחזיר העולם לתוהו ובוהו, הקב"ה עושה להם כנפים והם שטים על פני המים, אם כן הרי רבותינו נסכמים בבטול העולם ושיחזור למה שהיה... אם כן הנה החכמים שיש להם קבלה מן הנביאים מאמינים בחדוש העולם וקיומו, הם אומרים שיהיה בטל, ובודאי אמת אמר הרב, כי מלת לעולם בלשון הקודש לא יחייב קיום נצחי. (שם)

 ...כי סיבת כל ההויה והפסד שבעולם והסיבת האור וחושך והתילד קטור הארץ אשר ממנו בא המטר, ומדת ישראל שותה הפנימיים והזכים, לפי שהוא כנגד הקו האמצעי, הוא הפנימי, ושאר העולם שותים תמציתם, וכן הוא אומר הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה וגו', אחר שהזכיר ענין מעליות השמים הזכיר המטר הבא בסבתם... אמר אם כן גידול הדשאים והצמחים היא סיבת הכוחות הדבקים ביסודות הראשונים ההם, שאין עשב מלמטה שאין לו כח דבק בו למעלה המולידו והמגדלו והמצמיחו ובשבילו קיומו... הנה ביאר בכאן כי כל דבר שואב חיים ויונק מן היסודות הראשונים שנראו ונתגלו ביום השלישי, והושם אותם בטבעם כחפץ הנצחי הקדמון, ושם משטרם בארץ, ולהיות כל בעלי חיים דבק ונקשר בהם ונסתפק מהם, וסופם לשוב אליהם, וזהו שנאמר כאן טוב. (שיר השירים ו)

רד"ק:

והנה טוב מאד - כלל כל אשר עשה עם בריאת האדם לאמר עליהם בכלל כי טוב, כי כל הנבראים השפלים נשלמו עם בריאת האדם, ובלתו לא היתה להם שלמות, ועכשיו עמד כל אחד על שלמותו הנאות לו, ואף על פי שנקשר ההעדר והאפיסה עם מציאות העולם הזה השפל, הכל טוב, כמו שכתב הרב הגדול רמב"ם, המיתה להתמד ההויה, והמשך המציאות, בבא זה אחר סור זה... (בראשית א לא)

שמים כעשן נמלחו - רוצה לומר קודם אחריב העולם משאבטל ישועתי. לאבן עזרא הוא על קיום הנשמה, ורוצה לומר לאויר ולרעש יש שינוי והפסד, כגון על ידי רעש אדמה, וכן גוף האדם שמיסוד העפר, וכמו שכתוב ואל עפר תשוב, אבל הנשמה החכמה לא תמות לעולם. ולרמב"ם הוא משל על אבדן העמים שתחת השמים ההם והארץ ההיא. (ישעיה נא ו)

בכחו - שהגלגלים רצים סביב בכח שאין לו הפסק, ובאותו כח סבוב היא עומדת לא תזוז כחוט השערה, אף על פי שיש טעם אחר שעומדת באמצע, מטבעה, שהיא כבדה... (ירמיה י יב)

מעלותיו - ט' הגלגלים זה למעלה מזה, ואגודתו - האש הרוח והמים שהם אגודה אחת זה למעלה מזה, והם על הארץ, אם כן הוא ברא ומשגיח הכל, ואיך יסתרו מפניו. (עמוס ט ו)

וז' נרותיה - והאמצעי רמז לענין האלוקי המחבר ההפכים, וכן העולם ו' קצוות ובעל הצלעות הוא הז', והיא הנקודה... (זכריה ד א)

צדק - קיום העולם לנצח הוא צדק הא-ל שעשה עם הברואים, והוא משפט ואמת - לקיים דברו עוד כל ימי הארץ וגו'. (תהלים פט טו)

סלעים מחסה - בכל דבר יש תועלת, והכל לתועלת האדם, שהוא עליון לכולם. מלאה הארץ קניניך - אין דבר במקרה, ואין מקום בו לא יראו מעשי האלקים. (שם קד יח וכד)

לעושה נפלאות גדולות - כלל למה שאחריו, ולאבן עזרא על העגולות הכבודות צבא השמים, ונראה שהוא על הצורות שאינן גופות ולא בגופות, השכלים הנפרדים, ועין האדם לא תשיגם כי אינם חומר, וגם עין השכל תלאה להשיגם, לכן קראם נפלאות לבדו, שלבדו נשגב עליהם, והם קיום המציאות העולם שתחתם. (שם קלו ד)

מן השמים - כל הנהיים מיסוד השמים, שהוא יסוד חמישי, ונכללו בזה צורות אמת שאינו גוף ולא בגוף. (שם קמח א)

הודו על ארץ ושמים - כל הנבראים עומדים בכחו והודו עליהם בהשתלשלות הסבות. (שם שם יג)

כוזרי:

אמר החבר כן הוא, אבל יש ליסודות ולשמש ולירח ולכוכבים פעלים על דרך החמום והקרור וההרטבה והיובש והתלוים בהם, מבלי שניחס להם חכמה רק עבודה, אבל הציור והשעור וההזרעה וכל אשר יש בו חכמה לכוונה, לא יתייחס כי אם לחכם היכול המשער. ומי שקורא אלה המתקנים החומר בחמום ובקרור "טבע" לא יזיק, כשמרחיק מהם החכמה, כאשר ירחיק מהאיש והאשה יצירת הוולד בהתחברם, אך הם עוזרים לחומר המקבל צורת האדם מאת המצייר החכם. ואל יהיה רחוק בעיניך הראות רשמי ענינים אלקיים נכבדים בעולם הזה התחתון, כשיהיו החומרים ההם נכונים לקבל אותם, וזהו שורש האמונה ושורש המרי. (מאמר א עז)

...כולם (הקרבנות) מאת האלקים בביאור, שלא יחסר מהם דבר קטן ויפסד הכל, כמו ההויות הטבעיות, אשר הן מתחברות מיחסים דקים לא תשיגם המחשבה לדקותם, אשר אם יארע מכשול מעט ביחסים ההם, היתה נפסדת ההויה ההיא, ולא היה הצמח ההוא או החי ההוא או האבר ההוא דרך משל, אלא מופסד או נעדר... (שם צט)

אמר החבר, וכי אנו דוחים שיש לעליונות מעשה בארציות? אך נודה כי חמרי ההויה וההפסד מחמת הגלגל, אבל הצורות מאת מנהיגם ומוליכם והשם אותם כלים להקמת כל אשר יחפוץ מן ההויות מבלתי שנדע לחלק אותם. והחוזה טוען שהוא יודע לחלק ולהבין, ואנחנו מכחישים אותו בזה, ונגזור שאין בשר ודם משיג לזה, ואם נמצא מן החכמה ההיא דבר סמוך אל חכמה אלוקית-תוריית נקבלהו, ובזה תנוח דעתנו על מה שנזכר מחכמת הכוכבים בדברי רבותינו, מפני שאנחנו סבורים שהוא מקובל מכח אלקי והוא אמת, ואם לא הנה כלו סברות וגורלות בשמים, יותר אמיתיים מהם הגורלות בעפר... (מאמר ד ט)

אמר החבר, מהם ספר יצירה, והוא לאברהם אבינו, והוא עמוק ופירושו ארוך, הורה על אלוקותו ואחדותו בדברים מתחלפים מתרבים מצד, אבל הם מתאחדים נסמכים מצד אחר, והסכמתם מצד האחד אשר יסדרם. ומהם ספר וספור וספר, רצונו בספר - השיעור והפילוס בגופים הנבראים, כי השיעור עד שיהיה הגוף מסודר וערוך ראוי למה שנברא לו, לא יהיה כי אם במנין והמדה והמשורה והמשקל, וערך התנועות וערך המוסיקא הכל במנין, רוצה לומר ספר, כאשר אתה רואה הבונה לא יצא מתחת ידו בית עד שקדם ציורו בנפשו. ורצה בספור, הדבור והקול, אבל הוא דבור אלקי, תהיה בו מציאות התכונה והצלם אשר דובר בה, כמו שאמר "יהי אור ויהי אור"... והאחד הוא התחלה לשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה, שהן עשר ספירות, ועשרים ושתים אותיות רמז אל יציאת הנמצאים אל מעשה יוכרו בכמות ובאיכות, והכמות מספר, וסוד המספר אינו כי אם בעשרה... ואמר שלש אמות אל"ף מ"ם שי"ן, אמ"ש, סוד גדול מופלא ומכוסה, שממנו יוצאים אויר ומים ואש, שבהם נברא הכל. ושם מערכת האותיות האלה עם מערכת העולם הגדול, והקטן שהוא האדם, ומערכת הזמן אחת, וקרא אותם עדים נאמנים, עולם ונפש ושנה, הודיע אותנו כי הסדור האחד מהמסדר אחד יתברך, ואם הנמצאות מתחלפות ושונות זו מזו, התחלפותן מחמריהן שהם שונים מהם עליון ומהם תחתון, ומהם עכור ומהם זך, אבל מחמת חונן הצורות ונותן התכונות והסדור, הנה החכמה בהן כלן אחת, וההשגחה אחת, הולכת על סדר אחד בעולם הגדול, ובאדם ובסדר הגלגלים...

והחכמה אחת, כי אין החכמה בגלגלים גדולה מהחכמה בקטן שבחיים, אך גדולת מעלתם בעבור שהם מחומר זך וקיים, לא יכלם כי אם בוראם, והחיים מחומר מקבל רושם מתפעל, רושמים בו ההפכים הבאים עליו תמיד מקור וחום וזולתם, ומכלה אותם הזמן, לולא החכמה אשר התחכמה להם בזכר ובנקבה להשאיר המין בהאבד האישים, וזה בסבובי הגלגל והזריחה והשקיעה אשר העיר עליו הספר הזה. ואמר שאין הבדל בין יצירת הזכר והנקבה, אלא מה שיש בין הראות אבריהם והסתרם... כמו שאמר זכר באמש ונקבה באשם, חוזר הגלגל פנים ואחור, אין בטובה למעלה מענג, ואין ברע למטה מנגע, רוצה לומר שאותיות אמש ואשם, וענג ונגע אחת הן, ואין ביניהן אלא ההקדמה והאיחור, כמו שהזריחה והשקיעה לגלגל אחד בחוקו, ובחוקנו אנו רצוא ושוב (כלפי השמש אין הבדל בין זריחה ושקיעה, אלא לגבינו ההבדל)...

אחר סדר היצירות והקדים הדבר החשוב, והוא רוח אלקים חיים, אמר, אחת רוח אלקים חיים, שתים רוח מרוח, שלש מים מרוח, ארבע אש ממים, ולא זכר הארץ, מפני שהיא הגוף והחומר להויות, כי כלן ארץ, אבל אומרים זה גוף אשיי וזה גוף מימיי, על כן הקדים שלש אמות, אש ומים ורוח. והקדים ורוח אלקים, והוא רוח הקודש, ממנו נבראים המלאכים הרוחניים ובו מתחברות הנפשות הרוחניות, ואחריו האויר המושג, ואחריו המים אשר מעל לרקיע, לא השיגתם הקשת הפילוסופים על כן לא הודו בהם, ואפשר שיאמר בו שהוא כדור הקרה שקורים בערבים זמהריר, ומקום תכלית הגעת העבים. ואחריו מקום האש הטבעי, שקוראים אותו בערבית אלאתיר, כמו שאמר אש ממים, כאשר אומרים על רוחו "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", שרצונו במים האלה החומר הראשון בלי איכות. אבל תהו בוהו עד שהתאיך (נעשה איכות) בחפץ האלקים הסובב אותו, וכנה אותו ברוח אלקים (את חפץ אלקים). ודמות החומר הטבעי במים דמיון נכון ביותר, כי מה שהוא יותר דק מן המים לא יהיה ממנו עצם טבעי חזק, ומה שהוא יותר עבה מן המים לא ישתוו פעולות הטבע בכל חלקיו, מפני שהם חזקים, כי אין הגוף הארצי ראוי כי אם למלאכות, כי המלאכה איננה כוללת כי אם שטחי החומר ולא כל חלקיו, והטבע הוא כולל כל חלקי הדבר, ואין הווה אלא שהיה כבר בתכונת המים, זב נגר, ואם אינו כן לא יקרא הוה טבעי, אבל הוא מלאכותי או מתרכב או מקרי, ואין הטבע פועל בו אלא בעודנו בתוכן המים יציירהו בחפצו, ואחר כן יעזוב מה שהוצרך להתקשות ויתקשה...

וכאשר ספר כי סבת רבות הדברים הוא סבוב הגלגל כמו שאמר חזר גלגל פנים ואחור, ודמה זה בהתמזג האותיות הנפרדות, אל"ף עם כולן וכולן עם אל"ף, בי"ת עם כולן וכולן עם בי"ת, וחוזרות חלילה, נמצא כל הדבור יוצא במאתים ושלשים ואחד שעורים... (שם כה, וראה עוד ערך בריאה)

אמר החבר, אבל יביאם ההכרח להודות בחכמה בהפרק עצם מעצם, כי לא יפרד עצם האש מעצם האויר, והאויר מן המים, והמים מהארץ במעט או ברב, ובחזק ובחלש, אך בצורה מיוחדת לכל אחד, זה אש וזה אויר וזה מים וזה ארץ, ואם איננו כן יש לאומר לומר כי מלא כל הגלגל כלו אש, אך כל מה שירד היה יותר עב אשיות ויותר קר, ואנחנו רואים פגישת יסוד ביסוד, וכל אחד שומר צורתו ועצמותו... והביא זה הפילוסופים לומר, כי שם שכל פועל אלקי נותן הצורות האלה, כאשר הוא נותן צורות הצמחים והחיים, והם כלם מארבעת היסודות, אין הדלית (גפן) נכרת מן הדקל במקרים אבל בצורות, שמו עצם זאת זולת עצם זאת, אך יפרד במקרים דלית מדלית ודקל מדקל, שתהיה על הדמיון זאת שחורה וזאת לבנה... (מאמר ה ד)

אמר הכוזרי, ואני אדבר עמו על הגלגל העליון עצמו, מה הוא שיגלגלהו, ההיה הדבר ההוא במקרה אם לא, ואחר כך אדבר עמו בערכים ההם הגלגליים והם עד אין תכלית מרוב, ואנחנו רואים צורות הצמחים והחיים יש להן תכלית, עליהן אין להוסיף ומהן אין לגרע, והיה ראוי שתתחדשנה עם חדוש הערכים צורות ותמחנה האחרות.

אמר החבר, היא הטענה כל שכן עם השגתנו מהחכמה בהרבה מהן, ומה הצורך אליהם... וכן יתבאר בבהמות הישוב, כצאן והבקר והסוסים והחמורים, שהן בעבור צורך האדם אליהן, כי אין התקנה בהן שיהיו מדבריות, אבל בישוב לתועלת בני אדם, וכל מה שרמז לו דוד ע"ה באמרו (תהלים ק"ד כ"ד) "מה רבו מעשיך ה'", לדחות טענת אפיקורוס היוני, אשר היה רואה כי העולם היה במקרה. (שם ז וח)

תחלת ההקדמות אשר בהן קיום העצה הזאת (ענין הבחירה), ההודאה בסבה הראשונה ושהוא עושה חכם, ושאין במעשיו שוא, אך כלם בחכמה וסדור אין בהם קלקול. וכבר התיישב זה בנפשות, בהתבונן ברוב הבריאה ומה הנשתרש ממנה בנפש המשתכל, עד שהאמין שאין במעשיו קלקול...

וההקדמה השניה ההודאה בסבות אמצעיות אך אינן פועלות, אבל הן סבות על דרך החומר או על דרך הכלים, כי השכבת זרע והדם חומר לאדם ואברי ההזרעה מחברים ביניהם, והרוחות והכחות כלים משמשים בחפץ האלקים ויגמר בהם צלמו וקוו וגדולו והזונו, ואפילו בדבר הנוצר יש שצריך אל הסבה האמצעית, כעפר אשר היה חומר האדם.

וההקדמה השלישית, כי הבורא יתברך נותן לכל חומר הטובה שבצורות שאפשר לו לקבל, והמתוקנת שבהן, ושהוא יתברך מטיב, לא ימנע חנינתו חכמתו והנהגתו מדבר, וכי חכמתו בפרעוש וביתוש על הדמיון, איננה מקצרת מחכמתו בסדור הגלגלים, אך התחלפו הדברים מחמת חמריהם, ואין לך לומר למה לא בראני מלאך, כאשר אין לתולעת לומר למה לא בראני אדם.

וההקדמה הרביעית, ההודאה כי למציאות מדרגות עליונות ותחתונות, וכל מה שיש לו הרגש והשגה וחוש מעולה מאשר אין לו זה, בעבור קורבתו ממדרגת הסבה הראשונה, אשר הוא השכל בעצמו, וכי הפחות שבצמח יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבנמצאים, והפחות שבבהמה יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבצמח. (שם כ)

משנה תורה:

יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות, ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטול הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכין לו, והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם... (יסודי התורה א א)

כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים, מהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה, והם הווים ונפסדים תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות, ומהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה, כמו הראשונים, אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם, ואינן משתנין כמו אלו, והם הגלגלים והכוכבים שבהן, ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות, ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל, והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה, אלא צורות נפרדות זו מזו. ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים, הכל במראה הנבואה ודרך חידה לומר שאינו גוף, ואינו כבד כגופות הכבדים... ובמה יפרדו בצורות זו מזו, והרי אינן גופין, לפי שאינן שוין במציאותן, אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו, והוא מצוי מכחו של זה למעלה מזה, והכל נמצאים מכחו של הקב"ה וטובו... (שם פרק ב ג)

כל הנמצאים חוץ מהבורא מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ הכל מכח אמיתתו נמצאו, ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמיתתו הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו. (שם שם ט)

כל הכוכבים הנראים, יש מהן כוכבים קטנים שהארץ גדולה מאחד מהן, ויש מהן כוכבים גדולים, שכל אחד מהן גדול מן הארץ כמה פעמים, והארץ גדולה מן הירח כמו ארבעים פעמים, והשמש גדולה מן הארץ כמו מאה ושבעים פעמים, נמצא הירח אחד מששת אלפים ושמונה מאות מן השמש בקירוב, ואין בכל הכוכבים כוכב גדול מן השמש, ולא קטן מכוכב שבגלגל השני.

כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם, כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים, וכשם שמכירין הקב"ה כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן, ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם.

ברא הא-ל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים, וברא ארבע צורות לגולם זה, ואינו כצורת הגלגלים, ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה, צורה ראשונה צורת האש נתחברה במקצת גולם זה, ונהיה משניהם גוף האש, וצורה שניה צורת הרוח, נתחברה במקצתו ונהיה משניהן גוף הרוח, וצורה שלישית צורת המים, נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף המים, וצורה רביעית צורת הארץ, נתחברה מקצתו והנה משניהם גוף הארץ, נמצא למטה מן הרקיע ארבעה גופין מחולקין, זה למעלה מזה וכל אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל...

ארבעה גופים הללו, שהם אש ורוח ומים וארץ הם יסודות כל הנבראים, למטה מהן הרקיע, וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגליות, ושאר אבני בנין והרים וגושי עפר הכל גולמן מחובר מארבעה יסודות הללו, נמצאו כל הגופין למטה מן הרקיע חוץ מארבעה יסודות האלו מחוברים מגולם וצורה, וגולם שלהם מחובר מארבעה יסודות האלו, אבל כל אחד מארבעה היסודות אינו מחובר אלא מגולם וצורה בלבד.

דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע, ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע, שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו, ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם, אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן, טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם, והרוח חם ולח, והמים קרים ולחים, והארץ יבשה וקרה, והלא היא כבידה מכולם והמים קלים ממנה, לפיכך נמצאים למעלה על הארץ... וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו, ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו, או מים בפני עצמן, אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד, וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו, ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו, או מים בפני עצמן... אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד, וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד, אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה, לפיכך יראה בהם החום יתר, ויש מהן גופו שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים, לפיכך יראה בהם היובש הרבה... ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם, וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש...

וכל המחובר מד' יסודות אלו הוא נפרד בסוף, יש שהוא נפרד לאחר ימים אחדים, ויש שהוא נפרד אחר שנים רבות, וכל שנתחבר מהם אי אפשר שלא יפרד להם, אפילו הזהב והאודם אי אפשר שלא יפסד ויחזור ליסודותיו, וישוב מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו לרוח ומקצתו לארץ...

ארבעה יסודות אלו משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן ולא כל גופן, כיצד, מקצת הארץ הקרובה מן המים שמשתנית ומתפוררת ונעשית מים וכן מקצת המים הסמוכים לרוח משתנין ומתמסמסין והווין רוח... ואין כל היסוד משתנה עד שיעשה כל המים רוח או כל הרוח אש, שאי אפשר שיבטל אחד מד' יסודות אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת ישתנה מרוח לאש, וכן בין כל אחד וחבירו ימצא השינוי בין ארבעתן וחוזרות חלילה לעולם. ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר גולמי בני אדם ונפש חיה צמח ואבן ומתכת, והא-ל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו על ידי מלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים.

לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם, אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה, ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבעת היסודות, וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד, והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין אלא בעין הלב הן ידועין, כמו שידענו אדון הכל בלא ראיית עין. נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו הא-ל, והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם הוא צורת האדם השלם בדעתו... (שם פרק ד א והלאה)

מורה נבוכים:

ואפלטון ומי שקדם לו היה קורא החומר נקבה והצורה זכר, ואתה יודע כי התחלות הנמצאות ההוות הנפסדות שלשה, החומר והצורה וההעדר המיוחד אשר הוא מחובר לחומר לעולם, ולולא התחברות העדר לחומר לא הגיעה אליו הצורה, ובזה הצד היה ההעדר מן ההתחלות, ועם הגיע הצורה יסור ההעדר ההוא, כלומר העדר הצורה ההיא המגעת ויחובר אליו העדר אחר, וכן לעולם, כמו שהתבאר בחכמת הטבע, ואם הם אשר אין הפסד עליהם בביאור היו שואלים השמות ולוקחים הדמיונות בלמוד, כל שכן שראוי לנו אנחנו קהל בעלי הדת שלא נבאר דבר שיקשה על ההמון להבינו אז תדמה להם אמיתת הענין חלוף הענין שנרצה בו. (חלק א פרק יז)

...ואמר כי אמרו "ותחת רגליו", רוצה בו מסבתו ובגללו, כמו שבארנו, ואשר השיגוהו הוא אמיתת החומר הראשון, אשר היה מאתו יתעלה, והוא סבת מציאות והסתכל אמרו "כמעשה לבנת הספיר", ואלו היתה הכוונה המראה, היה אומר כלבנת הספיר, והוסיף מעשה, כי החומר כמו שידעת מקבל לעולם מתפעל לפי בחינת טבעו, ואין פעולה לו כי אם במקרה, כמו שהצורה פועלת לעולם בעצמה, מתפעלת במקרה... (שם פרק כח)

פנים... והוא גם כן שם מציאות האיש ומעמדו, "על פני כל אחיו נפל", "ועל פני כל העם אכבד", ענינו במציאותם... "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים", כלומר מציאות במציאות מבלתי אמצעי... (שם פרק לז)

במציאה ענינים רבים מבוארים גלוים, מהם מושכלים ראשונים, ומורגשים, ומהם מה שהם קרו קרובים לאלו, עד שאפילו הונח האדם כמו שהוא, לא יצטרך עליהם מופת, כמציאות התנועה ומציאות היכולת לאדם... (שם פרק נא)

בתארים יותר עמוק מן הקודם, ידוע כי המציאות הוא מקרה קרה לנמצא, ולזה הוא ענין מוסף על מהות הנמצא, זהו הדבר המבואר הראוי לכל מה שלמציאותו סבה, שמציאותו ענין נוסף על מהותו, אמנם מי שאין סבה למציאותו, והוא השם יתעלה ויתרומם לבדו, כי זה הוא אמרנו עליו יתברך, שהוא מחוייב המציאות, תהיה מציאותו עצמו ואמיתתו ועצמו מציאותו, ואינו עצם קרה לו שימצא, ותהיה מציאותו ענין נוסף עליו... (שם פרק נז)

...ותשתכל בו ותבין איך באור יחסו יתברך לגלגל, ושהוא כלי לו אשר בו ינהיג המציאות, כי כל מה שתמצא לחכמים ז"ל כי השמים הפלוניים הם כך וכך, והשמים הפלוניים בהם כך וכך, אין ענינו שבשמים גשמים אחרים בלתי השמים, אבל ענינו שהכחות המהוות הענין הפלוני והשומרות סדורו יבואו מן השמים ההם... (שם פרק ע)

דע כי זה הנמצא בכלו הוא איש אחד לא זולת זה, רצוני לומר, כי כדור הגלגל הקיצון בכל מה שבו הוא איש אחד בלא ספק, כראובן ושמעון באישות, והשתנות עצמיו, רצוני לומר עצמי זה הכדור בכל מה שבו, כהשתנות עצמי איש איש מבני אדם על דרך משל... כן זה הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים ומן היסודות הארבעה ומה שהורכב מהם, ואין ריקות בו כלל, אלא מקשה מלא נקודות מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים בארץ, והאויר מקיף במים, והאש מקיף באויר, והגשם החמשי מקיף האש, והם כדורים רבים אחד תוך שני, אין פנוי ביניהם ולא ריקות כלל אלא הקפתם מתוקנת מדובקים אחד באחד, כולם מתנועעים תנועה סבובית שוה אין מהירות בדבר מהם ולא איחור... הנה כל תנועה שתמצא בעולם התחלתה הראשונה תנועת הגלגל, וכל נפש שתמצא בעולם התחלתה נפש הגלגל. ודע כי הכחות המגיעות מן הגלגלים לזה העולם כפי מה שהתבאר ארבע כחות, כח יחייב הערוב וההרכבה, ואין ספק שזה מספיק בהרכבת המחצבים, וכח יתן הנפש הצומחת לכל צמח, וכח יתן הנפש החיה לכל חי, וכח יתן כח הדברים לכל מדבר, וכל זה במצוע האור והחושך, הנמשכים אחר יושרם והקפם סביב הארץ, וכמו שאם ינוח הלב כהרף עין ימות האיש ויבטלו כל תנועותיו וכל כחותיו, כן אלו ינוחו הגלגלים יהיה בו מיתת העולם בכללו ובטול מה שבו, וכמו שהחי אמנם הוא חי כולו בתנועת לבו, אף על פי שבו אברים נחים לא ירגישו, כן זה המציאות כלו הוא איש אחד חי, בתנועת הגלגל אשר הוא כדמות הלב מבעלי הלב, ואף על פי שבו גופים רבים נחים ומתים... כן אי אפשר חלקי העולם קצתם מבלתי קצתם בזה המציאות המיושב אשר דברנו בו, עד שימצא אש מבלתי ארץ, או ארץ מבלתי שמים. וכמו שבאדם כח אחד יקשור אבריו קצתם בקצתם וינהיגם ויתן לכל אבר מה שצריך, שישמור עליו תקונו וידחה ממנו מה שיזיקהו, והוא אשר בארו אותו הרופאים ואמרו הכח המנהיג גוף החי, פעמים רבות יקראוהו טבע, כן בעולם בכללו כח יקשור קצתו בקצתו ושישמור מיניו גם כן מדת מה שאפשר לשמרם, וישמור גם כן קצת אישי העולם. זה הכח יש בו עיון אם הוא במצוע הגלגל אם לא... כן במציאות עצמו מינים מכוונים מן ההוייה קיימים נמשכים על סדר אין הבדל ביניהם אלא מעט, לפי רוחב המין ההוא בכמותו ואיכותו, ומינין בלתי מכוונים, אבל נתחייבו לטבע ההויה וההפסד הכולל, כמו מיני התולעים המתיילדים מן האשפות... סוף דבר יראה לי, כי כל מה שלא ימצא בו כח הולדה לדומה לו, הוא מזה הכת, ולזה לא תמצאם שומרים סדרם, ואף על פי שאי אפשר מבלעדיהם, כמו שאי אפשר מבלתי מראים משתנים, ואי אפשר מבלתי מיני שאר בבני אדם... כן הענין בעצמו בכל המציאות, הענין המביא הווית מה שיתהוה והמשך מציאותו מדה אחת, והוא ערוב היסודות בכחות הגלגליות המניעות אותם המפוזרות בהם, היא הסבה העצמה בהתחדש סבות מזיקות במציאות, כזרמים והמטר הסוחף... או התחדש סבות ממיתות מאד, יכלו ארץ או ארצות או איקלים, בהשקע מקומות והרעש והזוועות...

ודע כי הדימוי אשר דמינו העולם בכללו באיש מבני אדם, לא יתחלף בדבר ממה שזכרנו אלא בשלשה דברים, האחד מהם שהאבר הראש מכל בעלי חיים שיש לו לב יקבל תועלת באברים שתחת ידו ותשוב עליו תועלתם, ואין במציאות הכללי דבר כן, אבל כל מי שישפיע הנהגה או יתן כח לא ישוב אליו תועלת כלל מאשר תחת ידו, אבל נתינתו מה שיתנהו כנתינת המטיב החונן אשר יעשה זה לנדיבות טבעיהם ולעמלתם לא לתועלתם, כל זה להדמות לשם יתעלה.

והשני כי הלב מכל בעלי חיים שיש לו לב באמצעיתו ובתוכו, ושאר האברים אשר תחת ידו מקיפים בו, בעבור שתכללהו תועלתם בשמירתו והסתרו בהם, עד שלא ימהר אליו היזק מחוץ, והענין בעולם בכללו בהפך, הנכבד שבו מקיף בפחותו, בעבור שבטוח עליו מלקבל מעשה מזולתו, ואפילו אם היה מקבל אין נמצא חוצה לו גשם אחר יעשה בו, והוא ישפיע על מה שבתוכו, ולא יגיעהו מעשה כלל ולא כל כח מזולתו מן הגשמים, ויש הנה כן קצת דמיון וזה כי האבר הראש בבעל חי כל מה שירחיק ממנו מן האברים הוא קטן במעלה מן הקרוב לו, וכן הענין בעולם בעצמו, כל אשר יקרבו הגשמים לנקודת המרכז התעכרו והתעבו עצמם וכבדה תנועתם, וסר אורם ובהירותם לרחק מן הגוף הנכבד המאיר...

והשי"ת אינו כח בגוף העולם, אבל נפרד מכל חלקי העולם והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חבור נעלם ממנו תכליתו, וכחות בני אדם מקצרות לדעתו, כי המופת יעמוד על הבדלו יתעלה מן העולם והנקותו ממנו... (שם פרק עב, וראה עוד אלקים-ומציאות)

(ההקדמה) השמונה עשרה, כי כל מה שיצא מן הכח אל הפועל מוציאו זולתו, והוא חוץ ממנו בהכרח, שאלו היה המוציא בו ולא יהיה שם מונע, לא יהיה נמצא בכח בעת מן העתים, אבל יהיה בפועל תמיד, ואם יהיה מוציאו בו ויהיה לו מונע והוסר, אין ספק שמסיר המונע הוא אשר יוציא הכח ההוא אל הפועל.

התשע עשרה, כי כל מה שלמציאותו סבה, הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו, שאם ימצאו סבותיו ימצא, ואם לא ימצאו או יעדרו או ישתנה ערכם המחייב למציאותו, לא ימצא. 

העשרים היא, שכל מחויב המציאות בבחינת עצמו, אין סבה למציאותו כלל, ולא בשום ענין. האחת ועשרים, כי כל גשם הוא מורכב מב' ענינים בהכרח, וישיגהו מקרים בהכרח, אמנם ב' הענינים המעמידים אותו החומר שלו וצורתו, ואמנם המקרים המשיגים אותו הכמות והתכונה וההערכה וההנחה... (חלק ב' הקדמה)

ידוע מפורסם בספרי הפילוסופים, כשידברו בהנהגה, אמרו כי הנהגת זה העולם התחתון רצוני לומר עולם ההוייה וההפסד אמנם הוא בכחות השופעות מן הגלגלים, וכבר זכרנו זה פעמים, וכן תמצא החכמים ז"ל אומרם אין לך כל עשב ועשב למטה, שאין לו מזל ברקיע... הנה כבר ביארו בזה, שאפילו אישי ההווייה יש להם כחות כוכבים מיוחדים להם, ואף על פי שכחות הגלגל מתפשטות בכל הנמצאות, אבל יהיה גם כן כח כוכב אחד מיוחד במין אחד, כענין בכחו הגשם האחד, כי המציאות כולו איש אחד... 

וכן זכרו הפילוסופים שלירח כח מוסיף ומיוחד ביסוד המים, והראיה על זה תוספת הימים והנהרות בתוספת הירח... כי אלו הכדורים הארבעה המצויירים אף על פי ששופעים מכלם כחות בכל המתהווה, והם עלתם, יש לכל כדור יסוד מהארבעה יסודות, הכדור ההוא לבד התחלת כחות היסוד ההוא לבד, והוא המניע אותו תנועת ההויה בתנועתו, ויהיה כדור הירח מניע המים, וכדור השמש מניע האש, וכדור שאר הכוכבים הנבוכים מניע האויר... וכן סבות כל תנועה גלגלית ארבע סבות, והם צורות הגלגל, רצוני לומר כדוריותו, ונפשו, ושכלו אשר בו יצייר, והשכל הנבדל אשר הוא חשוקו, והבן זה מאד... וארבעה פנים מן הכחות הכוללות הבאות תחלה מאתו אלינו, והם כח הוויית המחצבים, וכח הנפש הצומחת, וכח הנפש החיה וכח נפש המדברת, כמו שביארנו... (שם פרק י)

מבואר הוא שכל מחודש יש לו סבה פועלת בהכרח, היא אשר חדשתו אחר שלא היה נמצא, והפועל ההוא הקרוב לא ימלט מהיותו גשם או לא גשם, וכל גשם לא יעשה מאמר מאשר הוא גשם, ואמנם יעשה מעשה אחד מאשר הוא גשם אחד, רצוני לומר בצורתו, והפועל ההוא הקרוב המחדש לדבר המחודש, אפשר היותו אם כן מחודש, וזה לא ילך אל לא תכלית, אבל אי אפשר לנו בהכרח אם יש דבר מחודש מבלתי שנגיע למחדש קדמון בלתי מחודש, הוא אשר חדשו... וכבר התבאר בחכמת הטבע, כי כל גוף שיעשה מעשה אחד בגוף אחר, לא יעשה בו רק כשיפגשהו או יפגוש מה שיפגשהו, אם היה מעשה הפועל ההוא באמצעיים, דמיון זה, כי זה הגוף אשר הוחם עתה, הוחם בפגוש אותו גוף האש, או שהאש חממה לאויר המקיף בגוף ההוא חממו, ויהיה הפועל הקרוב לחמום הגוף ההוא גוף האויר החם... וכן תמצא סבות כל מה שיתחדש במציאות ממחודשים תהיה סבתם המזגות היסודות, אשר הם גשמים פועלים קצתם בקצתם, ומתפעלים קצתם מקצתם, רצונו לומר, שסבת חדושם קריבת גוף אל גוף או רוחק גוף מגוף. אמנם אשר נמצא ממחודשים שאינם נמשכים אחר מזג, והם הצורות כולם, אי אפשר להם גם כן מבלתי פועל רצוני לומר נותן הצורה, הוא בלתי גשם, כי פועל הצורה צורה לא בחומר... וממה שיתבאר לך גם כן, כי כל מזג מקבל התוספת והחסרון, והוא יתחדש ראשון ראשון, והצורות אינן כן, שהם לא יתחדשו ראשון ראשון, ולזה אין תנועה בהם, ואמנם יתחדשו או יפסדו בלא זמן, אינם אם כן מפעולת המזג, אבל המזג מכין החומר לקבל הצורה לבד, ופועל הצורה דבר לא יקבל החלוקה כי פעולתו ממינו, ולזה מבואר שפועל הצורה רוצה לומר נותן הצורה בהכרח צורה, והיא נבדלת...

כן הבורא יגדל שמו, כאשר התבאר שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל פעלו, ושהוא סבתו הפועלת כמו שבארנו, וכמו שנבאר נאמר שהעולם נתחדש משפע הבורא, ושהוא המשפיע עליו כל מה שיתחדש בו... (שם פרק יב, וראה שם עוד)

וזה הדרך אבארהו אחר הקדימי זאת ההקדמה, והיא שהחומר משותף בין דברים משתנים בפנים מאופני השינוי, ואי אפשר בהכרח מבלתי סבה אחרת חוץ לחמר ההוא המשותף, היא אשר חייבה היות קצתו בתאר אחד וקצתו בתואר אחר, או סבתו על מספר המשתנים, וזאת היא הקדמה מסכים עליה מי שיאמין הקדמות ומי שיאמין החידוש...

שאלנו אריסטו כבר עשית לנו מופת על היות החומר כל מה שתחת גלגל הירח חומר אחד משותף לכל, אם כן מה עלת התחלפות אלו המינים הנמצאים הנה, ומה עלת התחלף אישי כל מין. ועננו על זה בשאמר עלת ההתחלפות שינוי מזג המורכבות מן החומר ההוא, וזה שהחומר ההוא המשותף קבל תחלה ד' צורות, וכל צורה מהם נמשכו אחריה שתי איכיות, ובאיכויות ההם הד' היו יסודות למה שהורכב מהם, וזה שהם יתערבו תחלה בתנועת הגלגל, ואחר כן ימזגו, ויתחדש ההתחלפות בהתערבות המורכבות מהם בשיעורים מתחלפים מן החם והקר והלח והיבש, והיו בהם באלו המזגים המתחלפים הכנות מתחלפות לקבל צורות מתחלפות, והצורות ההם יהיו מוכנות לקבל צורות האחרות וכן תמיד, והצורה המינית האחת ימצא לחומר שלה רוחב גדול בכמותה ובאיכותה, ולפי הרוחב ההוא יתחלפו אישי המין.

אחר כך שאלנו עוד אריסטו, ואמרנו לו, אחר שהיה המזגות היסודות הסבה בהכנת החמרים לקבל הצורות מתחלפות, אי זה דבר זימן החומר ההוא הראשון עד שקבל קצתו צורת האש, וקצתו צורת הארץ, ומה שביניהם לקבל צורת המים והאויר, וחומר הכל אחד משותף... ענה אריסטו על זה כשאמר חייב זה התחלף המקומות כי הם חייבו לזה החומר האחד הכנות מתחלפות...

ושמע מהנה מה שאומר אותו אני, אתה המעיין אל מאמרי זה. כבר ידעת מופת אריסטו שבהתחלף הפעולות יתבאר התחלפות הצורות, וכאשר היתה תנועת היסודות הארבעה ישרה, ותנועת הגלגל סיבובית, נודע שחומר ההוא בלתי החומר הזה, וזה אמת לפי העיון הטבעי, וכאשר נמצא גם כן אלו אשר תנועותיהם ישרות מתחלפות הצד, מהם מה שיתנועע למעלה, ומהם מה שיתנועע למטה, ונמצא גם כן אשר יתנועע מהם לצד אחד, קצתם יותר ממהר וקצתם יותר מאחר, נודע שהם מתחלפי הצורות, ובזה נודע כי היסודות ד', ועל זה מהצד מן הראיה עצמו יתחייב גם כן שיהיה חומר הגלגלים כלם אחד, שכולם יתנועעו בסבוב, וצורת כל גלגל מתחלפת לצורת הגלגל האחר, אחר שזה יתנועע מן המזרח למערב, וזה האחר מן המערב למזרח. ועוד כי תנועותיהם מתחלפות במהירות ובאיחור, יתחיב שישאל גם כן ויאמר לו, אחר שזה החומר משותף לכל הגלגלים וכבר התייחד כל נושא מהם בצורה אחת בלתי צורת האחר, מי הוא מיחד אלו הנושאים ומכינם לקבל צורות מתחלפות, היש אחר הגלגל דבר אחר ייוחס לו זה ההתייחדות רק השי"ת... 

ודע כי לפי דעתנו אנחנו קהל האומרים בחדוש העולם יקל זה כלו, וימשך לפי שרשנו שאנחנו נאמר שיש מיחד ייחד כל גלגל במה שרצה מצד התנועה ומהירותה, אלא שאנחנו נסכל אופני החכמה בהמציא זה כך... (שם פרק יט, וראה שם עוד)

גזרה מוסכם עליה מאריסט"ו וכל מי שנתפלסף כי הדבר הפשוט אי אפשר שיתחייב ממנו אלא פשוט אחד, ואם היה הדבר מורכב יתחייבו ממנו דברים כמספר מה שבו מן הפשוטים אשר הורכב מהם... 

גזרה שנית, כי לא יתחייב אי זה דבר שיזדמן מאי זה דבר שיזדמן, אבל אמנם יהיה לעולם בין העלה ועלולה קצת ערך בהכרח, עד שהמקרים לא יתחייב איזה מקרה הזדמן מאי זה מקרה יזדמן, כאלו תאמר שיתחייב מהאיכות כמות או מהכמות איכות, וכן לא יתחייב מהחומר צורה אחת ולא מהצורה חומר אחד.

גזרה רביעית, כי הכלל המורכב מעצמים מתחלפים הרכבה שכנית, יותר ראוי בהרכבה מן הכלל המורכב מעצמים מתחלפים הרכבה המזגית,והמשל בו, כי העצם על דרך משל או הבשר יותר פשוט מכלל היד...

ואחר אלו ההקדמות אומר שזה אשר יזכרהו אריסט"ו שהשכל הראשון סבה לשני והשני סבה לשלישי, וכן אלו היו מדרגותיהם אלפים, השכל הראשון מהם פשוט הוא בלא ספק, ומאין נמצאת ההרכבה הנמצאת באלו הנמצאות על צד החיוב כמו שיחשבו אריסט"ו אנחנו נודה לו כל מה שזכרו שהשכלים כל אשר יתרחקו יתחדש בהם הרכבת ענינים אחר שמושכליהם רבים...

וכלל אומר לך אף על פי שאדע שהרבה מן העוזרים לאוהביהם ייחסוני באלו המאמרים אם למיעוט הבנת דבריהם או לנטיה מהם בכוונה, אלא שאני לא מפני זה אמנע מלומר מה שהשגתיו והבינותיו כפי קוצר יד שכלי. והכלל ההוא הוא, שכל מה שאמרו אריסט"ו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק, ולא יטה ממנו אלא מי שלא יבינהו, או מי שקדמו לו דעות ירצה להרחיק מהם כל סותר ולשמרם, או שימשכוהו הדעות ההם להכחיש ענין נראה, אמנם כל מה שידבר בו אריסט"ו מגלגל הירח ולמעלה, הוא כדמות מחשבה וסברא, מלבד קצת דברים, כל שכן במה שיאמרהו בסדר השכלים וקצת אלו הדעות האלקיות אשר יאמינם, ובהם ההרחקות העצומות וההפסדים הנראים המבוארים בכל האומות... (שם פרק כב, וראה שם עוד)

ראיתי לרבי אליעזר הגדול דברים בפרקים המפורסמים הנודעים בפרקי רבי אליעזר לא ראיתי מעולם יותר זרים מהם בדברי אדם הנמשכים אחר תורת משה רבינו ע"ה. וזה שהוא אמר דבר שמע לשונו, אמר שמים מאי זה מקום נבראו, מאור לבושו לקח ונטה כשלמה, והיו נמתחין והולכין, שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, והארץ מאיזה מקום נבראת, משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק, שנאמר "כי לשלג יאמר הוא ארץ". ואני תמיה זה החכם מה האמין, אם האמין כי הוא מן השקר שימצא דבר לא מדבר, ואי אפשר מבלתי חומר יתהווה ממנו מה שיתהוה, ולזה בקש לשמים ולארץ מהיכן נבראו...ולא התבאר לי בו פירוש מספיק, ואמנם זכרתיו לך שלא תטעה בזה, אלא שעל כל פנים כבר הועלנו בו תועלת גדולה, שהוא באר שחומר השמים בלתי חומר הארץ, ושהם שני חמרים נבדלים מאד, האחד מיוחד לו יתברך למעלתו וגדולתו, והוא מאור לבושו, והחומר האחר רחוק מאורו יתעלה וזוהרו, והוא החומר התחתון, ושמהו שלג שהוא תחת כסא הכבוד... בבראשית רבה אמר רבי אליעזר אומר כל מה שיש בשמים בריאתו מן השמים, וכל מה שיש בארץ בריאתו מן הארץ, והתבונן איך באר לך זה החכם כי חומר כל מה שבארץ חומר אחד משותף, רוצה לומר כל מה שתחת גלגל הירח, וחומר כל השמים ומה שבהם חומר אחר אינו זה... (שם פרק כו)

 

כבר בארתי לך שהאמנת חדוש העולם הוא יסוד התורה כלה בהכרח, אמנם הפסדו אחר שהתחדש ונתהווה אינו אצלנו יסוד התורה, ולא יפסיד עלינו דבר מאמונתנו בהאמנת התמדתו. ואולי תאמר הלא כבר נתבאר שכל הוה נפסד, ואם הוא נתהווה הנה יפסד, דע כי זה לא יתחייב לנו, שאנחנו לא אמרנו שנתהווה כמשפט התהוות הדברים הטבעיים המחוייבים לסדר הטבע, כי המתהווה ההוא על המנהג הטבעי יתחייב הפסדו בהכרח על מנהג הטבעי, כי כמו שטבעו חייב שלא יהיה נמצא ואחר כן היה, כמו כן בהכרח יתחייב שלא יהיה נמצא כן לעולם, שכבר התאמת שזאת ההויה בלתי מתמדת החיוב לפי טבעו. אמנם לפי טענתו התוריית אשר היא מציאות הדברים והפסדם לפי רצונו יתעלה לא על צד החיוב, לא יתחייב לנו זה הדעת שהוא יתברך כאשר המציא דבר לא היה נמצא, שיפסד הנמצא ההוא בהכרח, אבל הענין נתלה ברצונו, ואם ירצה יפסידהו, ואם ירצה ישאירהו בגזרת חכמתו... (שם פרק כז)

והענין אשר נלך סביבו כבר התבאר, והוא שהפסד זה העולם והשתנותו ממה שהוא עליו או השתנות דבר מטבעו והמשכו אל השינוי ההוא, הוא דבר שלא בא אלינו בזה דברי נביא ולא דברי חכמים, ועוד כי אומרם שיתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב אינו העדר המציאות לגמרי, ואמרו וחד חרוב תורה על השאר הזמן, וזה עוד מאמר יחיד, והוא על צורה אחת. ואשר תמצא לכל החכמים תמיד, והוא יסוד יעשה ממנו ראיה כל אחד מחכמי המשנה וחכמי תלמוד, הוא אמרו "אין כל חדש תחת השמש", ושאין שם התחדשות בשום פנים ולא בשום סבה, עד שמי שלקח שמים חדשים והארץ חדשה על מה שחשב אמר אף שמים שהן עתידין להבראות כבר ברואים ועומדים, והביא ראיה באמרו אין כל חדש תחת השמש, ולא תחשוב שזה סותר למה שבארנו, אבל אפשר שהוא רוצה שהענינים ההם היעודים, הטבע המחייב אותם אשר מששת ימי בראשית הוא נברא, וזה אמת. אמנם אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו וימשך על שינוי ההוא, להשמר מן הנפלאות כי אף על פי שנהפך המטה לנחש ונהפכו המים לדם מבלתי סבה טבעית מחייבת אותם הענינים ההם והדומה להם לא ימשכו ולא שבו טבע אחר, אבל כמו שכתבנו עולם כמנהגו נוהג, וזהו דעתי, והוא שצריך שיאמן... (שם פרק כט, וראה עוד ערך נס)

...ואמנם ענין כי טוב הוא, שהוא נגלה התועלת ומבואר במציאות זה המציאות והתמדתו, אבל הדבר שנעלם ענינו אשר פשוטו בלתי נמצא כן אי זה תועלת בו נראה לבני אדם, עד שיאמר בו כי טוב. ואי אפשר לי מבלתי שאוסיפך ביאור, והוא שזה הוא חלק גדול מאד מן הנמצאות אינו תכלית מכוונת להמשך המציאות שיאמר בו כי טוב, אבל להכרח התחייב כדי שתגלה הארץ, והבן זה... וכבר ידעת אתה המעיין, כי ראש סבות ההויה והפסד אחר הכחות הגלגליות האור והחושך, ולמה שימשך אחריהם מן החום והקור. ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות, ובאור ובחושך ישתנו משיגיהם, והתחלת המזגות שיתחדש מהם שינוי האדים אשר הם תחלת סבות אותו המים אשר המטר מהם, והם גם כן סבות המחצבים ואחר כך הרכבת הצמחים ואחר הצמחים בעלי החיים, וההרכבה האחרונה היא האדם, ושהחושך הוא טבע מציאות העולם התחתון כולו, והאור מקרי חוצה לו מתחדש עליו מחוץ, הלא תראה שבהעדר האור ישאר הענין הנח... (שם פרק ל, וראה שם עוד וערך בריאה)

הרבה פעמים יעלה בלב ההמון שהרעות בעולם יהיו יותר מן הטובות, עד שבהרבה מחידות רוב האומות ובשיריהם יכללו זה הענין, ויאמרו כי מן הפלא שיצא בזמן דבר טוב, אמנם רעותיו רבות ומתמידות. ואין זה הטעות אצל ההמון לבד רק עם מי שיחשוב שהוא חכם גם כן... לחלוק על מה שיחשבו אנשי האמת מגמילות חסדי ה' ולמציאותו וטובתו המבוארת, והיותו יתעלה הטוב הגמור בלא ספק, וכל מה שיבא מאתו טוב גמור.

וסבת זו הטעות כולה היות זה הסכל וחבריו מן ההמון לא יבחנו המציאות רק באיש אחד מבני אדם לא זולת זה, וידמה כל סכל כי המציאות כולו היה בעבורו, וכאלו אין שם מציאות זולתו לבד, וכשיבואוהו הענין בחלוף מה שירצה, יגזור מהמציאות כולו רע, ואלו בחן האדם המציאות וציירו וידע מיעוט חלקו ממנו, התבארה לו האמת, ונגלה כי זה השגעון הארוך, אשר ישתגעו בו בני אדם ברוב רעות העולם, אינם אומרים שהוא בחק המלאכים, ולא בחוק הגלגלים והכוכבים, ולא בחק היסודות ומה שהורכב מהן ממוצא או צמח, ולא בחק מיני בעלי החיים גם כן. ואמנם תלך מחשבתם כולם לקצת אישי מין האדם, ויתמהו מזה אשר אכל המאכלים הרעים עד שהצטרע, איך חלה בו זאת הרעה הגדולה, ואיך נמצא זה הרע... 

והבחינה האמיתית היא, שכל בני האדם הנמצאים כל שכן זולתו משאר מיני בעלי חיים הוא דבר שאין לו שיעור כלל בערך אל המציאות כולו הנמשך, כמו שביאר ואמר אדם להבל דמה, אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה, אף שכוני בתי חומר הן גוים כמר מדלי וגו'. וכל מה שבא בדברי ספרי הנביאים מזה הענין הנכבד, גדול התועלת בידיעת האדם ערכו, ושלא יטעה ויחשוב שהמציאות היה בעבורו לבד, אבל המציאות לפי דעתינו הוא מפני רצון הבורא, אשר מין האדם הקטן שבו בערך אל המציאות העליון, רצוני לומר הגלגלים והכוכבים, אמנם בערך למלאכים איך יהיה ערך על דרך האמת בינו ובינם. ואמנם האדם הוא הנכבד מכל מה שבעולמנו זה התחתון, רצוני לומר מכל מה שהורכב מן היסודות, ועם זה גם כן מציאותו הוא טוב גדול לו וחסד מה' במה שיחדו בו והשלימו, ורוב הרעות הנופלות באישיו הם מעצמם, רצוני לומר מאישי בני אדם החסרים, ומחסרונותינו נצער ונבקש עוד, ומהרעות נעשה אותם בעצמנו בבחירתנו נכאב וניחסהו לשם חלילה לו ממנו...

המין האחד מהרע הוא מה שיקרה לאדם מצד טבע ההויה וההפסד, רצוני לומר מאשר הוא בעל חומר, כי מפני זה יארע לקצת בני אדם מומים גלויים ובטול אברים בכלל היצירה...

והגזרה היא, שכל מה שאפשר שיתהוה מאי זה חומר שיהיה, יתהוה על השלמות שאפשר לו להתהוות מן החומר ההוא המיני, וישיג אישי המין מן החסרון כפי חסרון חומר האיש ההוא, ותכלית מה שאפשר להתהוות מן הדם והזרע והשלם שיהיה מהם הוא מין האדם כפי שנודע מטבעו שהוא חי מדבר מת, ואי אפשר לזה המין מבלעדי רע שימצא לו, ואתה תמצא עם זה שהרעות אשר ימצאו בני האדם בזה המין מעטים מאד מאד ולא יהיו אלא לעתים רחוקות, שאתה תמצא מדינות שיש להם אלפים שנים לא נשקעו ולא נשרפו וכן יולדו אלפים מבני אדם בתכלית הבריאות, ולא יוולד בעל מום רק על דרך פלא ועל צד הזרות. 

המין הב' מן הרעות הוא מה מה שיארע לבני אדם מקצתם לקצתם בהתגבר קצתם על קצתם, ואלו הרעות יותר מרעות המין הראשון, וסבותם רבות וידועות והם גם כן ממנו, אלא שאין לעשות בהן תחבולה... אבל מציאותו גם כן מעט...

המין הג' מן הרעות הוא מה שימצא כל אחד מבני אדם מפעולתו בעצמו, וזהו הרוב, ואלו הרעות יותר מרעות המין השני הרבה, ומרעות זה המין יצעקו בני אדם כולם, וזהו אשר לא ימצא מי שלא יחטא על עצמו בו אלא מעט, וזהו שראוי לגנות בעל המאורע על מה שיארע לו באמת, ויאמר לו כמה שאמר "מידכם היתה זאת לכם"... (חלק ג פרק יב)

הרבה נבוכו מן השלמים בבקשת התכלית זה המציאות מה הוא, והנני מבאר לך איך תבטל זאת השאלה לכל אחת מן הדעות. ואומר כל פועל שיעשה בכונה אי אפשר לדבר ההוא אשר עשה, מבלתי תכלית אחת בגללה עשה, וזה מבואר, לא יצטרך למופת לפי העיון הפילוסופי. והן הוא מבואר גם כן שהדבר אשר נעשה בכוונה הוא מחודש אחר שלא היה, וממה שהוא מבואר מאד גם כן ומוסכם עליו שהמחוייב המציאות אשר לא נעדר כלל ולא יעדר לא יצטרך לפועל, וכבר ביארנו זה, ולהיותו בלתי פעול בטלה מעליו בקשת התכלית, ולזה לא יאמר מה תכלית מציאות הבורא יתברך אחר שהוא אינו דבר נברא, הנה כבר התבאר לפי אלו ההקדמות שהתכלית אמנם יבוקש לכל מחדש שנעשה בכונת התחלת שכל, רצוני לומר למה שיש לו התחלה שכלית מתחייב בהכרח שתבוקש סבת התכלית מה היא, אמנם הדבר שאינו מחודש לא יבוקש לו תכלית כמו שזכרנו.

ואחר זאת ההצעה דע, שאין דרך לבקש תכלית לכלל המציאות, לא לפי דעתנו האומרים בחדוש העולם, ולא לפי דעת אריסט"ו בקדמות, וזה שלפי דעתו בקדמות העולם לא יבוקש תכלית אחרונה לחלק מחלקי העולם, כי לא יתכן לפי דעתו שיאמר מה תכלית מציאות השמים... כי הכל אצלו על צד החיוב הנצחי אשר לא סר ולא יסור, ואף על פי שהחכמה הטבעית תחקור על תכלית כל נמצא טבעי, אבל אינה התכלית האחרונה אשר דברנו בזה הפרק בה... ודע כי הגדולה בראיות על חדוש העולם למי שמודה על האמת ההוא, מה שיעמוד עליו המופת בנמצאות הטבעיות, כי לכל דבר מהם תכלית אחרת, ושזה מפני זה, והיא ראיה על כונת מכוין, ולא יצויר כוונה רק עם התחדשות מחדש.

ואשוב על כוונת הפרק והיא הדברים בתכלית, ואומר כי כבר באר אריסט"ו שבענינים הטבעיים יהיה הפועל והצורה והתכלית אחד, רוצה לומר במין, והוא שצורת ראובן על דרך משל היא העושה לצורת חנוך בנו, והדבר אשר עשתה הוא נתינת צורה ממינה לחומר חנוך, ותכלית חנוך שיהיה בו צורה אנושית... ואמנם מציאות תכלית אחרונה לכל מין חשב כל מדבר אחד, וזה בטבע שאי אפשר מבלעדה, אמנם ידיעתה דבר כבד מאד, כל שכן תכלית המציאות בכללו. ואשר יראה לי מדברי אריסט"ו שהתכלית האחרונה אצלו לאלו המינים הוא התמדת ההויה וההפסד, אשר אי אפשר מבלעדיהם, בעבור המשך ההויה בזה החומר אשר אי אפשר עמידת אישיו, ושתהיה ממנו מה שאפשר להתהוות, רצוני לומר השלם שאפשר להתהוות ממנו, כי הכוונה האחרונה היא הגיע השלמות, ומבואר הוא שהשלם שאפשר מציאותו מזה החומר הוא האדם, והוא סוף אל המורכבות והשלם שבהן, עד אם יאמר כי כל הנמצאות מתחת גלגל הירח הם בעבורו היא אמת מזה הצד... וכאלו הענין מבואר כי לפי דעת הקדמות תבטל שאלת התכלית האחרונה למציאות בכללו. 

אמנם לפי דעתנו בחידוש העולם בכללו אחר ההעדר, יש חושבים שזאת השאלה מחוייבת, רצוני לומר בבקשה התכלית לכל זה המציאות. וכן יחשבו שתכלית המציאות כולו מציאות מין האדם לבדו לעבוד את השם, ושכל מה שנעשה אמנם נעשה בגללו... וקצת פשוטי ספרי הנביאים יעירו זאת המחשבה הרבה, "לשבת יצרה", אם לא בריתי יומם ולילה וגו'.

ואם הגלגלים היו בעבור האדם, כל שכן שאר מיני בעלי חיים והצמחים, וזה הדעת כשיחקר כמו שצריך למשכילים, יתבאר מה שבו מן הטעות, והוא שיאמר למי שיאמין זה שהכל מפני זאת התכלית, כלומר מציאות האדם, אם הבורא יכול שימציאהו מבלתי אלו ההצעות או כולם, או אי אפשר שימצא אלא אחריהם, ואם יאמר אומר שאפשר ושהשם יכול להמציא אדם מבלתי שמים עד דרך משל, יש לשאול, אם כן מה תועלת באלה הדברים כולם, אחר שאינם התכלית, אבל הם מפני דבר שאפשר המצאו מבלתי אלו כלם. ואפילו אם היה הכל מפני האדם, ותכלית האדם לעבוד השם כמו שנאמר, השאלה קיימת, והיא מה התכלית בהיותו עוד, והוא יתעלה לא יוסיף שלמות אם יעבדהו, כל מה שברא וישיגוהו תכלית ההשגה, ולא ישיגהו חסרון אם לא יהיה זולתו נמצא כלל.

ואם יאמר אומר אין זה לשלמותו אבל לשלמותנו, כי הוא הטוב לנו והוא שלמותנו, תתחייב השאלה בעצמה, ומה תכלית מציאותנו בזה השלמות, אי אפשר בהכרח מבלתי שיגיע הענין בנתינת התכלית אלא: כן רצה ה'! או גזרה חכמתו, וזהו האמת... (שם פרק יג, וראה שם עוד וערך אדם-ומציאות)

חזקוני:

לעשות - ...דבר אחר לעשות כל ימי עולם כמנהגם ולא לשנות, מכאן תשובה לאומרים הקב"ה עושה מלאכה בשבת, שכל זה נקבע מו' ימי בראשית... (בראשית ב ג)

רבינו בחיי:

כי טוב - על דרך הפשט מלת וירא קיום הדבר ועמידתו בחפץ השי"ת, ובכל יום ויום של מעשה בראשית תמצא כן, והכוונה בו שגזר על כל אחד מן הנבראים שבכל הנמצאים העמידה והקיום שיהיה קיומן בחפצו, ואם יפרד מהם חפצו רגע יהיו לאין, ועל כן חתם מעשה בראשית "והנה טוב מאד", שרצה בקיומן...

ויש לי לומר כי מכאן ראיה עצומה כי העולם השפל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא עיקר המציאות, שאף על פי שנגמרה ביום שני בריאת הרקיע והמלאכים שהם העולם העליון, לא היה בזה שלמות עד שנגמרה מלאכת המים בשלישי ונעשה העולם השפל, כי כל העולם היה מים, והוצרכו להקוות במקום אחד כדי שתראה היבשה... ועם כל זה היה המציאות שלם וראוי להזכיר בו כי טוב... אם כן העולם השפל הזה הוא עיקר המציאות, ואולי מפני זה נקראה יבשה ארץ, לפי שבה נשלם רצון השי"ת וכוונתו במציאות... (בראשית א ד)

...ודע והבין שכל מצוי ומצוי שבעולם הוא עומד בכח מצוי אחר, אי אפשר לעמוד בפני עצמו, בלתי נמצא אחר, כגון שתאמר הרי שיש בכל העולם מין אחד בלבד, והוא חי, אם אין ארץ לא יוכל לעמוד המין החי ההוא בעצמו... ואם כן כל העולם הזה וכל מה שהוא עליו אי אפשר שיתפרק מצוי אחד מאחד, כי כולו נקשר זה בזה, העליון עם התחתון, והכל אחד, כמו שקבלנו המופת במלת אחד, שכל המציאות כולו אחד, וכשם שהנברא אחד, כך הבורא אינו אלא אחד... ומזה הזכיר על הכלל טוב מאד, לפי שהכל יותר שלם מן החלק... (שם לא)

...ובפרק רבי אליעזר דרשו, שמים וארץ עתידים לעבור ולהתחדש, מה כתיב עליהם (ישעיה ל"ד ד') "ונגולו כספר השמים", כאדם שהוא קורא בספר תורה וגולל אותו, וחוזר ופותח וקורא וגולל אותו, כך הקב"ה עתיד לגלול את השמים כספר, שנאמר "ונגולו כספר השמים והארץ כבגד תכלה", כאדם שהוא פושט טליתו ומקפל אותה, וחוזר ולובש אותה, רבי אליעזר אומר, כל צבא השמים עתיד ליבול ולהתחדש, שנאמר "וכל צבאם יבול כנבול עלה מגפן", מה הגפן והתאנה הזאת עליהן נובלות ועומדות כעץ יבש וחוזרות ופורחות ונוצצות ומוציאות עלים חדשים רעננים, כך כל צבא השמים עתידים ליבול, והן חוזרין ומתחדשים לפניו, להודיע שיש א-ל מבלה ואינו בולה... (שם ב ג)

את חוקותי תשמורו - על דרך הפשט הטעם איסור הכלאים מפני שכל הדברים הנבראים בארץ בין חי בין צומח יש לו כח ומזל למעלה, וכל אחד ואחד נברא למינו, כי כן יסד המלך יתעלה במעשה בראשית, שיהיה כל אחד ואחד למינהו, ומי שהוא מרביע או מרכיב שני מינין הרי הוא מכחיש מעשה בראשית, שכתוב שם למינהו, והוא עושה הפך ה' שרצה להבדיל בין המינין, כאלו מראה את עצמו שהוא חושב כי לא יספיקו הנבראים שברא הקב"ה בעולמו... ועל דרך הקבלה בסוד מצות הכלאים, מצוה זו ממצוות הנקראות חקים ואין תכלית הכוונה בחקים האלה בענינים הגופניים בלבד, רק בחקות השכליים הנמשכים מן השמים, ולכך נקראו חקות שמים, כענין שנאמר (איוב ל"ח) "הידעת חקות שמים", וחקות אלו לא נתנו רק לישראל, הוא שכתוב (תהלים קמ"ז) "חקיו ומשפטיו לישראל", וכל הכחות העליונים השכליים כל אחד ואחד ממונה על פקודתו ועל ממשלתו, והפעולות בעולם השפל הזה משתלשלות בסבתם, ובזה העולם מתקיים ועומד על השלמות, וכבר ידעת מאמרם ז"ל אפילו העליונים צריכים שלום, שנאמר "עושה שלום במרומיו", והשלום שלהם הוא קיומם ושיפעלו פעולתם במנויים, ואם כן המעמיד תולדות למטה מין במינו גורם השלום למעלה, כי הכחות הממונים הם משלימין מנוים הראוי כפי שצריך העולם השפל, והמעמיד תולדות למטה מין בשאינו מינו, הרי זה גורם הפך השלום, כי הוא מערבב הכחות העליונים ומבטל אותן ועוקר אותן ממנוים, וזהו סוד הלשון של כלאים, שהוא לשון מניעה כלומר בטול הכוחות... וזהו לשון חקים, מלשון חקיקה וציור, כי הם ציורי ענינים שכליים של מעלה... (ויקרא יט יט, וראה עוד כלאים, שעטנז)

...ועל דרך הקבלה יובל היא מלשון (ירמיה י"ז) "ועל יובל ישלח שרשיו", וירמוז כי כל הדורות יובלו אל הסבה הראשונה, ולכך נקרא היובל בשם דרור, כי הוא היובל אשר שם שרשי הדורות והנבראים כלם, כי שמם נאצלו בברית עולם, שנאמר (בראשית א') "בראשית ברא אלקים". ושמע תשובתם והבן זה, כי כל אחת מן השבע פועלת שבע אלפים, והנה הם מ"ט וכשישלמו לעולם ארבעים ותשעה יהיה תהו ובוהו, וישוב הכלל ליובל כמו שנאצל משם. והבן זה... (שם כה י, ועיין שם עוד)

...ועל דרך הפשט ענין ההפסק בזה (פרשת ויהי בנסוע הארון), ידוע כי חלקי עולם השפל הם שלשה חלקים, ואלו הן ים מדבר וישוב, וכן דרשו ז"ל העולם שלישו ים שלישו מדבר שלישו ישוב, והרי ישראל כשנכנסו לארץ עברו על שלשה חלקים אלו, ונתבאר להם חדוש העולם במופת באותן הנפלאות הגדולות והנוראות אשר ראו בעיניהם, והנסים המפורסמים הנעשים להם בכל חלק נסי הים ונסי המדבר ונסי כבוש ארצות שבעה עממין, ומפני שהולכי מדברות כי יראו ההרים הגבוהים והצורים החזקים השרשיים שהם יסודות הארץ תתאמת מהם לבעלי הטבע אמונת קדמות העולם, ועל כן חייבה חכמת התורה להפסיק פרשה זו בענין הארון שבו לוחות העדות... (במדבר י לה)

ויתכן לפרש בקשור דברי התפלה והתחנה הזאת, כי יזכיר משה בכלל דבריו כלל הנקודות כלן, שהן עקרי המציאות כולו, מעלה ומטה, מפני שהשיג כבר הקו האמצעי של מעלה, לכך בקש שיראה בחוש העין הקו האמצעי של מטה, להשיג המכוון נגדו, ועל כן יאמר אתה החלות ונתתה בי כח והשגה להשיג הנקודה האמצעית שכל הענפים משתלשלין ומשתרגין ממנה, והיא כנקודה בתוך העגול, שהיא תחלת העגול, אשר מי א-ל בשמים ובארץ, שהיא הנקודה בתוך השמים שהם הגלגלים המקיפים אותה, ולכך אמר אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, כי גבורתו של הקב"ה מתפרסמת כשעולם מתקיים בתנועת הגלגלים, וכן לשון הכתוב (תהלים י"ט) "ומעשה ידיו מגיד הרקיע", ועל כן יאמר אעברה נא ואראה, כיון שחוננתני דעה שהשגתי הנקודה האמצעית למעלה, יגדל נא חסדך עמי שתראני את הארץ הטובה, שהיא הנקודה האמצעית של מטה, ההר הטוב הוא ירושלים, שהוא הקו האמצעי של הארץ הטובה, והלבנון שהוא בית המקדש, שהוא הקו האמצעי של ההר הטוב... (דברים ג כד)

...ואותו כח המצמיח יש לו כח אחר ממונה, ואותו כח אחר יש לו כח גבורה מושל עליו, שהוא מעמידו ומקיימו, וכן מכח לכח עד הסבה העליונה, שהוא כח הכחות כלן, וגבוה על גבוהים, והוא מקור חיים וחיות כל חי, שהרי ישראל כל ארבעים שנה במדבר לא אכלו לחם, וחיו, זהו "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", כלומר על הכח הנגזר מפי עליון, וכל הכחות האמצעיים קראם הכתוב מוצא פי ה', כלומר כי הם כלם נגזרים ויוצאים מכחו, ובא הכתוב הזה להודיע שאין עיקר החיות במזון הבא מסבה אחר סבה, כענין הלחם שאנו אוכלין שהאמצעיים רבו בו, אלא שעיקר החיות במזון המתקרב אל הסבה העליונה, כי כל מה שיתקרב מכחו יתברך ויתמעטו האמצעים הוא עיקר החיות... (שם ח ג)

...וכן מצינו לרז"ל שאמרו עיקר שכינה בתחתונים היתה (ב"ר י"ט י"ג), כי בודאי הגלגלים וכל צבאם עם היותם עצומים ונבראים, נכבדים בעלי שכל ודעת רבה, לא נבראו אלא לתשמיש מין האדם, הוא שכתוב "והיו למאורות ברקיע השמים", ביאר הפירוש, כי כוונת אומרו "יהי מאורות" להאיר על הארץ היה, ואף על פי שחכמי המחקר סותרים זה בטענה שאין מפועל חכם לבנות בירה גדולה ובצורה להצניע שם גרגיר אחד, אף על פי כן אין לנו אלא אמונת התורה הצודקת בכל דבריה, כי מין האדם כשהוא צדיק נכבד וחשוב מן הכל אפילו מן הגלגל, אפילו מן המלאך, ומפורש אמרו גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת...

והדבר ידוע, כי עיקר מצות התורה ועיקר העבודה הוא היחוד, אף על פי שהוא יתברך ברא כל הנמצאים בשמים והם רבים, הוא אחד בכולם ועליון עליהם, ויכולין אנו להוכיח זה מכח חשבון, כי מן הידוע שהאחד אינו ראשית החשבון, אבל הוא סבה אל החשבון, וכשם שהוא סבה למציאות המספר ואינו מן המספר, כן הבורא יתעלה הוא סבה למציאות העולם ואינו מן העולם, וכשם שאם תסלק כח האחד יהיו כל המספרים בטלים, כי אין מציאותם אלא ממנו, כן הבורא יתברך לולא כחו יהיו כל הנמצאים בשמים ובארץ בטלים... וזה ראיה ומופת גמור מדרך חכמת המספר, כי העולם צריך עליו יתברך, והוא יתברך בלתי צריך לעולם, וכשם שהאחד הוא סבה למספר השנים, ומוליד השלשה באמצעות השנים, ומוליד הארבעה באמצעות השלשה, ומוליד החמשה באמצעות הארבעה, וכן כולם עד תשעה שהוא תכלית האחדים, האחד סבה לכלן באמצעות מה שבינו וביניהם, זה למעלה מזה, וכח האחד שהוא סבת כלן מתפשט בכולן, כן כחות הנמצאים כלם בשמים ובארץ זה עליון מזה, וזה למעלה מזה, סבה אחר סבה עד הסבה העליונה יתעלה שהוא סבת הכל ועליון על הכל, כמאמר שלמה "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם". וענין הגדול הזה רמוז במצות הלולב, כי הלולב עלים רבים נפרדים זה מזה, וזה למעלה מזה, וכלם תלויים ודבוקים בשדרה שהיא הלולב... (כד הקמח לולב)

ידוע כי מציאות השי"ת מציאות מוחלטת, ומציאות שאר הנבראים מציאות קנויה, וענין מציאות מוחלטת היא, כי אלו ידומה הסתלקו יהיו מסתלקים כל הנמצאים, על כן יקרא מציאותו מציאות מוחלטת, שהוא עומד בעצמו ואינו צריך לזולתו. ומציאות קנויה היא מציאות כל שאר הנמצאים כלם, אשר מציאותם אינה מסתפקת בעצמה, אלא שהיא קנויה ממנו יתברך, הכל צריכים למציאותו, ואינו צריך למציאותם... וכשם שהמספרים כלם קנו המציאות מן האחד מבלתי תנועה ולא זמן ולא מקום, ולא יצטרך האחד בהמציאו אל דבר זולתי עצמותו, כן נתחדשו הברואים מן הבורא יתברך בלא תנועה ובלא זמן ובלא מקום ובלא כולם, וכשם שהאחד לא ישתנה מן האחדות בריבוי מה שתתחדש מן המספרים, ולא יחייב זה ריבוי בעצמו ולא שינוי בעצמו, כן חידוש העולם בריבויו לא יחייב שינוי בבורא יתברך באחדותו ולא שינוי בעצמותו... (שם מציאות השי"ת)

בא וראה כמה גדול כח הפרנסה, שהרי חלקי העולם הצריכין פרנסה הן ארבעה, ואלו הן, דומם וצומח וחי ומדבר, וכל אחד ואחד פרנסתו מוכנת לו כפי ערכו וכפי ענינו הראוי לו, הדומם והם ההרים והגבעות והאבנים והמתכות, הפרנסה שלהם היא קיומם בעצמם, והפסדם ובטולם מהויתם היא העדר פרנסתם, וכל זמן שהויתם קיימת וצורתן שלמה, אותו קיום הוא פרנסה שלהם, והשחיקה והרקבון בהם הוא העדר הפרנסה, ואם כן פרנסת הדומם היא עומדת בעצמו וגופו. הצומח יש לו מעלה יתרה על הדומם בנפש הצומחת שבו, מה שאין כן לדומם שאין לו נפש כלל, ופרנסת הצומח הוא יניקתו מלחות הארץ, וכפי עילוי הצומח על הדומם כן פרנסתו מתרחקת ממנו יותר מפרנסת הדומם, שהרי פרנסת הדומם בעצמו וגופו ופרנסת הצומח צריך הוא שיינק ממקום שסמוך לו.

החי יש לו מעלה על הצומח בנפש התנועה שבו, וכפי עילויו על הצומח פרנסתו מתרחקת ממנו יותר, שהוא צריך לרדוף אחריו ברחוק מקום, שהרי אפשר לו בכך להתנועע וללכת שם. המדבר והוא מין האדם יש לו מעלה על כלם בנפש השכלית שבו, וכפי עילויו על הכל אין פרנסתו מוכנת לו כל כך, שאם יתנועע שם ימצאנה, אלא צריך הוא שיטרח במזונותיו יותר ויותר על ידי אפיה ובישול ותקון המאכל... (שם פרנסה)

ויש לפרש עוד, "מי עלה שמים וירד", הכוונה בכתוב הזה להתבונן בנפלאות מעשיו של הקב"ה בבריאות בעלי חיים שברא, שכל אחד מהם מורכב מד' יסודות, וזהו שאמר מי עלה שמים וירד, כלומר מי עלה למדרגת החכמה הזאת וירד בעומקה שידע היאך נבראת מיסוד האש בריה הנקראת בלשון רז"ל סלמנדרא, בהסקת הכבשן שבע שנים רצופות... גם מיסוד העפר, והן הבהמות והחיות, וזה שדרשו רז"ל, כשהיה רבי עקיבא מגיע אצל מקרא זה, "והצב למינהו", היה אומר "מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית", בראת בריות גדילות בים... אלמלא יוצאות ליבשה מיד מתות... (שם פסח א)

...דבר ידוע וברור כי חסד השי"ת קדם לכל הנבראים כולם, לפי שהנבראים לא היו ראוים להברא, כי כיון שהיתה הויתם נעדרת קודם היותם, לא היה בהם זכות ולא שום ענין שבשבילו יהיו ראוים להברא, אם כן חסדו הגדול הקדימם כשברא אותם, וכענין שכתבו "מי הקדימני ואשלם"... ואחר שהמציא את עולמו בחסד, הוא מתנהג עם נבראיו בחסד, הוא שכתוב "עושה חסד לאלפים"... (שם פורים)

...ועל כן מאזנים בעל שתי כפות, כף זכות וכף חובה, והן הן שתי מדות שהקב"ה מנהיג בהן את עולמו, והן נקראות מדת הדין ומדת רחמים, ושמו המדה הטובה מרובה, שהיא לשון רבים, ומדת הדין לשון יחיד, והטעם בזה, לפי שההויה מרובה על ההפסד, וכן גזר בעל ההויות יתעלה בבריאת העולם במעשה בראשית שתהיה ההויה מרובה על ההפסד, בין בכלל המציאות כולו, בין בכלל העולם השפל, בין בפרטי בני אדם בכל אחד ואחד מהן. בכלל המציאות, שהמציאות נחלק לג' חלקים, עולם המלאכים, ועולם הגלגלים, ועולם השפל, ובודאי ההויה בכלל המציאות מרובה מן ההפסד, שהרי שני העולמות קיימים נצחיים, אין הפסד שולט בהם, והאחד הוא נפסד. ולפי הכונה הזאת היה מאמר רז"ל שאמרו המלאך שלישו של עולם. בכלל העולם השפל מצינו גם כן שההויה מרובה מן ההפסד, שאלמלא שיולדו הבריות בעולם יותר ממה שהם מתים היה העולם חרב, וזהו מדת הרחמים המתפשטת בכל העולם, ועל כן תמצאנה בלשון רבים, כי צריך העולם שתתרבה מדת רחמים על מדת הדין... וידוע כי ממדת רחמים מציאות החיים, וזהו שאנו אומרים בתפלה "זוכר יצוריו לחיים ברחמים"... (שם ראש השנה א)

ונראה לי לומר, כי מה שהזכיר למעלה העולם עומד, וכאן העולם קיים, לפי שהשנים שהזכיר למעלה, והן התורה והעבודה הן מדות שכליות, ולכך אמר העולם עומד, כי הם עמודי העולם, ובריאתו של עולם נשענת עליהם, כי הם עמודים שכליים רוחניים, וכן לשון עמודים מיוחדים לשמים, "עמודי שמים ירופפו", וכן אין עמידה אלא תפילה, מלשון עמודים, כלומר אין עמידת העולם ועמוד שלו אלא תפילה, אבל בכאן העולם קיים, לפי שהשלום שהזכיר כאן, והן משפט שלום הן מדות גופניות, שהן קיום בני העולם, וזהו לשון העולם קיים... (פרקי אבות א יח)

...כמו שהזכיר באברהם, שאף על פי שהיה נח עשירי, ובו נתקיים העולם בישובו, מכל מקום לא נתבשם העולם ולא עמד על השלימות עד שבא אברהם שהיה עשירי לנח, כי אז נשלמו שלש עשיריות עמו, עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ועשרה דורות שמאדם ועד נח,ועשרה דורות שמנח ועד אברהם, ובכל נעשה העולם שלם, והיה זה כעין בריאת האדם שקראוהו עולם קטן, שאינו נשלם בבריאתו עד שיהיו בו שלש עשיריות, והוא שאמרו במסכת קדושין, שלשה שותפין יש בו באדם, הקב"ה ואביו ואמו, אביו נותן בו עשרה דברים... ועוד יש לבאר שנשלם העולם באברהם מפני שתקן עוותתו של אדם הראשון, שהרי אדם קצץ ואברהם ייחד, אדם לא עמד על נסיון אחד, אברהם עמד על י' נסיונות... (שם פרק ה ג)

ספר החינוך:

שלא להרביע בהמה כלאים... משרשי המצוה, כי השם ב"ה ברא עולמו בחכמה ובתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צורך ענינו ראוי להיות מכוונות כוון העולם, וברוך הוא היודע, וזה שנאמר במעשה בראשית "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", וראיתו היא ידיעתו והתבוננותו בדברים, כי הוא ברוך הוא לגודל מעלתו אינו צריך לראיית העין אל הדברים אחר מעשה, כי הכל נגלה וידוע ונראה לפניו קודם מעשה כמו אחר מעשה... ובהיות יודע אלקים כי כל אשר עשה הוא מכוון בשלמות לענינו שהוא צריך בעולמו, צוה לכל מין ומין להיות עושה פירותיו למינהו, כמו שכתוב בסדר בראשית, ולא יתערבו המינין פן יחסר שלמותן, ולא יצוה עליהן ברכתו... (קדושים מצוה רמד)

הרקאנטי:

וכל שיח השדה... יש לך להתעורר על מה שעוררתיך כבר, כי כל הדברים העליונים בהגלותן נגלה בעולם השפל דוגמתם, וכפי התעוררות הנעשה למטה כך נעשה למעלה ועל כן העולם העליון צריך לשלימות עולם התחתון, ואם חס ושלום התחתונים אינם בשלימות, הנה הפגם ההוא עולה במסילה עולה נוכח בית אל ויגבהה ופוגם פגם במרכבה העליונה, ורמז בזה הפסוק שכל עוד שלא היה לאדם עזר כנגדו למטה, ולא נתחברו צורתם פנים בפנים, לא נראית שלימות המרכבה למעלה... (בראשית)

...ומכאן תבין סוד זיווג חתן וכלה ומצות פריה ורביה, ותדע ותשכיל ממוצא דבר כי כל ההוויות הם כמער איש ולויות, כאיש המעורה בלויה שלו, והעולם התחתון שהוא צל העולם העליון הוא כך כמו שאמרו רז"ל בספר הבהיר, אמר רבי עקיבא כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא זה כנגד זה, שנאמר "גם את זה לעומת זה עשה האלקים", ובפרק המוכר את הספינה אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם... (שם, ועיין שם עוד)

...ועל תתמה אחרי שכח הלוים הוא מדת הדין של מעלה איך יצא אהרן מהם שהוא הפך מדתם, כי כך דרכו של הקב"ה, מוציא אש ממים ומים מאש, מתוך מים מלוחין מוציא המתוקים ובתוקף המרירות מזריח שם פלאו למתקן. (תצוה)

יובל היא וגו' שבע שבתות שנים הם שבע שמיטות, רמז כי יחדש הקב"ה עולמו שבעה פעמים בכל שמיטה פעם אחת, ובכל אחת מהן תהיה תוספת טובה והשפעת ברכה משלפניה, כי בהתעלות יום השביעי ישאר הרוב מהנשמות, כי יחזיר אותן ואחרי כן יהיה עולם חדש להשפיע נשמות חדשות בלא יצר הרע ובלא זוהמא וטומאה... (בהר)

מהר"י יעבץ:

למנצח מזמור לדוד השמים, כבר כתבתי כי תורתנו הקדושה נשמה לזה העולם, כמו שנפשו של אדם נותנת לו קיום והעמדה לעולם... וכל זה לראיה כי קשר גדול לעולם עם התורה... (תהלים יט א)

גם כי אלך - אמרו המקובלים כי מהארץ עד לרקיע אין מקום פנוי, אלא הכל מלא המונים המונים, מהם טמאים ומהם טהורים, ובצאת הנפש מהגוף פוגעת בהם... (שם כג ד)

אמרם (מדרש פ"ה) בשנותו את טעמו, זה שאמר הכתוב (קהלת ג') "את הכל עשה יפה בעתו", כל מה שעשה הקב"ה בעולמו יפה עשה, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם כל מה שעשית יפה עשית, והחכמה יפה מהכל, וכן הוא אמרו (תהלים ק"ד) "מה רבו וגו' כלם בחכמה עשית", אבל השטות שבראת מה הנאה יש לפניך וגו', עד אומרו וכן אתה מוצא בתחלת בראשית שנאמר (בראשית א') "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", יורו לנו רבותינו שאין דבר בטל בעולם, אלא הכל היה בכונה ובהשגחה מדוקדקת מן הבורא, וכמאמר התנא (אבות ד' ג') "אל תהי בז לכל אדם", ושם פירשתיו, והנה זאת הסברא תורה על חדוש העולם מהאפס המוחלט, וזה שאם היה נברא יש מיש היינו אומרים שמשם נתחייבו הדברים שנראים בטלים, כי העושה דבר מדבר אי אפשר לו מבלי תוספת או גרעון... ואחר שידענו שלא נמצא מפעולותיו דבר בטל, אלא הכל היה בכונה ובדקדוק, ייטיב שכלינו להאמין שנברא העולם מהאפס המוחלט, ולכן לא היה שם מותר... (שם לד א)

המה יאבדו - הוקשה למפרשים והכתיב (קהלת א') "והארץ לעולם עומדת", (ירמיה ל"א) "אם ימשו החקים וכו'", (תהלים קמ"ח) "ויעמידם לעד לעולם", ויש שפירשו הדברים כפשטן כי יש לעולם קץ וגבול, ויביאו ראיה שהשמים חדשים, ויפרשו "לעולם" כמו (שמות כ"א) ועבדו לעולם, ור' אברהם אבן עזרא כתב, כי הפרטים יאבדו והכללים שמורים לעד, ואינו נכון בלשון הכתוב, כי אמר על השמים עצמם והארץ יאבדו... (שם קג כז)

דרשות הר"ן:

...ואמנם עם העיון הטוב מחוייב והוא כי האפשרי בבחינת סבותיו ישוב מחוייב, כאלו תאמר שירידת המטר ביום מחר דבר אפשרי, אבל אם נציע כי הוכנו סבותיו, וכאלו תאמר כי האדם החליט כבר עליו, והאויר האמצעי בתכונה משיבה אתם מים ושוב זה האפשר מחוייב, ואין מנוס אם כן לבל יהיה מטר נתך ארצה על צד הפלא, אלא בשנות הדבר המחייב, ומאשר למחייב ההוא עוד מחייב אין מנוס שלא ישתנה האמצעי העליון בצד מה, כי המציאות כולו נקשר קצתו בקצתו, ולזה אמרו אין הקב"ה נפרע מהאומה עד שנפרע מאלהיה תחלה, כי הם ברוב יעבדו למשפיעיהם, ואין המשפיעים המאזירים חיל המדריכים עוז למצרים לא ישתנו כלל, גם תעוז במעוזם לא תאבד האומה על ידי כן אם לא תחלש יד התומכה ומחזיקה. וכאשר יתוקן גם כן ענין איזה נברא יצטרך שפע שופע עליו מתקן ענינו באמצעות לא נשערהו, אבל יבא התיקון מצד איזה מעתיר נראה שיהיה המעתיר אמצעי באותו השפע השופע באמצעותו יחול על אשר יעתיר בעדו, ולזה בהחיות אליהו בן הצרפית התמודד על הילד שלשה פעמים... (דרוש ב)

...הוא ענין נפלא צריך שיתבאר, איך יתכן לשכל נקשר בגוף גם כי יהיה גוף פשוט, וכל שכן אם יהיה מורכב, לפי שידוע שאי אפשר שימצא זה אלא בנמצא שלא ישיגהו היפך, וזו היא מדרגת השכלים הנפרדים או הגופים השמימיים, שמצד שלא ימצא להם הפך לא בעצמם ולא חוץ מהם ישארו תמיד על ענין אחד ולא יתפעלו מדבר, אבל הנמצאים הטבעיים אשר הם מתחת גלגל הירח, הן שיהיו גופות פשוטות או מורכבות, אי אפשר שלא יתפעלו וישתנו אם מן ההפכים הנמצאים בתוכם, אם הם מורכבים או מן ההפכים הנמצאים חוץ להם אם הם פשוטים, כמו שיתפעלו וישתנו המים מהאויר כל אחד מהם מחברו, ועם היותם פשוטים... (דרוש ד)

...והטעם בזה, כי עם היות האדם בחירי במעשיו, והרשות נתונה בידו לבחור איזה דרך שירצה, כאמרו "ראה נתתי לפניך את החיים וגו'", ומי שיכפור זה יכפור בכל התורה כלה, ולא די שעוקר התורה, אבל יחלוק על טבע המציאות הנראה, כי מבואר נגלה שטבע המציאות על שלשה טבעים, מחוייב אפשר נמנע, ושהדברים האפשריים נעלמים אצל הטבע כמו שהוא נעלם אצלנו, ולולא זה היה האדם יודע במה שיעשה חבירו לאחר שעשה כמו שיודע במעשה עצמו, או יהיה סכל במעשיו כמו שיסכל במעשה חברו, וטבע המציאות נגלה מפורסם שיחלוק על זה... (דרוש ה)

במה אקדם ה' וגו', אין ספק שהמציאות כלו חסד פשוט, כמו שאמר הכתוב (תהלים פ"ט), "עולם חסד יבנה", כי לא קדם לנו דבר ראוי שנקבל עליו גמול, אבל טובותיו מתמידות עלינו תמיד, ומרוב התמדתם והרגלם אצלנו סכלנו בהם, כמו שאמר הכתוב... ולפעמים מתחדשים מקרים ברחוק מקום ובאיים הרחוקים, כדי שיתעוררו ישראל אל התשובה וייראו ויפחדו פן יגיעם הפורענות, והוא מאמר הנביא (צפניה ג') "הכרתי גוים נשמו פינותם" וגו', אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר... (דרוש ו)

ההקדמה השלישית, שהענין כאשר יקבל צורה אחת גם כי תסתלק הצורה ההיא מן הדבר ההוא שיקבל הדבר ההוא הצורה ההיא שנית יותר בקלות במעט פעולה, וזה מבואר נגלה, כי המים כשהוחמו וקבלו צורת החום, כי גם נתקררו יקבלו החום שנית יותר בקלות, מפני שהחום הראשון חלחלו ודקדקו חלקיהם, ולכן יקבלוהו שנית בקלות יותר, וביחוד כאשר לא עמדו בקרירותם זמן רב, גם העץ והפתילה כישדליקו האש או הנר בהם הם יותר מוכנים לקבלו פעם שנית אחר הכבותם, מאשר היו קודם הפעם הראשונה... (דרוש ח)

ספר העקרים:

ענין המציאות הנאמר על כל נמצא מן הנמצאים נחלקו בו בפילוסופים, אם הוא מקרה קרה לנמצא או הוא ענין עצמותי בו, ואולם שם המציאות הנאמר עליו יתברך, אי אפשר לומר שהוא מקרה, כי הוא יתברך איננו מקבל למקרים, כמו שיתבאר במאמר זה פרק ט'. ואי אפשר גם כן שיהיה דבר עצמותי לו, ונוסף על מהותו, שאם כן היה עצמו הא-ל יתברך מורכב משני דברים, וזה לא יתכן כמו שיתבאר, אם כן אין המציאות הנאמרת עליו יתברך דבר זולת המהות, ואחר שמהותו נעלמת תכלית ההעלם, כמו שכתב הרב... אם כן מציאותו נעלמת תכלית ההעלם, שאיננה נודעת אפילו למלאכי השרת, ולפי זה ראוי שישאל השואל ויאמר איך יונח שורש לתורה אלקית דבר הוא נעלם השגתו משום נמצא זולת השם... (מאמר ב פרק א, וראה עוד אלקים-מציאותו)

מה שראוי שיאמינהו כל בעל דת בעיקר הזה, שהוא מציאות השם, לפי מה שנתבאר במופת הוא, שיש בעולם נמצא מחוייב המציאות בעצמו, שאין לו עלה ולא דומה לו, והוא עלת כל הנמצאים ובו קיום מציאותם, ואין קיום מציאותו תלויה בהם ולא בזולתו, והוא הא-לוה יתברך, וזה הענין נותן הבנה ציורית למה שנתאמת במופת בפרקים שעברו...

ומה שיובן מן העיקר הזה הוא, כי כמו שהגדר או הרושם נותן הבנה ציורית במה שיש לו גדר או רושם, כן מלת נמצא במקום הזה הוא כסוג שכולל כל הנמצאים, ואמרנו מחוייב המציאות בעצמו הוא ההבדל העצמי שיש בינו ובין זולתו מן הנמצאים, והדברים הנמשכים לזה, והם עלה לו ולא דבר דומה לו, ושאר הדברים אינם אלא באור חיוב המציאות בעצמו, כדי שתשלם ההבנה הציורית במה שאפשר שיצוייר ממציאותו יתברך, אבל לפי האמת אין זה גדר ולא רושם, כי הוא יתברך אין לו גדר, כי הגדר מחובר מסוג והבדל, ומלת נמצא אינה סוג שתאמר על כל נשואיו ובהסכמה כמו שמדרך הסוג להיות, כי אין בעולם סוג יכללהו עם זולתו, כי לא יאמר נמצא על הא-ל יתברך ועל זולתו בהסכמה, כי המציאות האמיתית היא אליו יתברך, ומציאות שאר הנמצאות קנויה ממציאותו, ואחר שהנמצא אינו סוג יכלול אותו יתברך ואת זולתו, אין לו הבדל, ובעבור זה מה שנאמר עליו יתברך שאין דומה לו ולא שוה לו, הם מלות מורות על הזולתיות בלבד, כלומר שהוא יתברך זולת הנמצאים, שכולם קנו המציאות ממנו, ואין להם מציאות זולתו, ואין מציאותו תלויה במציאותם... (שם פרק ו)

 הנמצאים יחלקו חלוקה ראשונה אל שני חלקים, אל נמצאים עומדים בעצמם, ואל נמצאים עומדים בזולתם, והעומדים בזולתם הם כמקרים העומדים בגשמים, והצורות במציאותם בחמרים, והעומדים בעצמם ג' חלקים, החלק הראשון הגשמים, והוא היותר פחות שבהם, והחלק השני השכלים הנבדלים שאין להם התלות בגשמים, והחלק השלישי הנפשות שהן חלק ממוצע בין שני אלו, כי הן נתלות בגשמים מין מה מן ההתלות, כי הן תקבלנה רושם והפעלות מן השכלים הנבדלים, ותפעלנה ותעשינה רושם בגשמים, וכאלו הן ממוצעות במדרגה בין הגשמים והשכלים הנבדלים.

ואחר שהריבוי בנמצאים מושכל ומוחש ראוי שנבאר, איך אפשר שימצא הרבוי מן הסבה הראשונה, עם היותו אחד בתכלית הפשיטות. ואופן המצא הריבוי ממנו הוא על זה הדרך, כי אחר שאנחנו נמצא מיני הגשמים שהם עשרה או תשעה בהכרח, והט' מהם שמימיים והעשירי הוא החומר אשר בתוך מקוער גלגל הירח, והט' השמימיים הם חיים ויש להם גרמים ונפשות שהם פועלים ורושמים במציאות בראיה שהם בתנועותיהם ונטיותיהם לצפון ולדרום יסדרו עניני הבעל חי ויתקנו חיותם באופן נאות לקיום מינם, ולא יסדר על עניני החי מי שאינו חי, ועל כן נאמר שהם חיים משכילים, משיגים הדברים המסודרים מהם. וזה הריבוי אי אפשר שימצא מן האחד הפשוט אלא בשנאמר כי ההתחלה הראשונה השפיעה ממציאותה הפשוט בתכלית הפשיטות שכל אחד, והוא העלול הראשון, שהוא נמצא עומד בעצמו ואיננו גשם ולא מוטבע בגשם, והוא התחלת הרבוי, לפי שהעלול הזה יושכל בו רבוי בצד מה, כי יש בו שני מיני השכל, כי ישכיל את עצמו ואת התחלתו...

והוא מבואר שכל אלו הגרמים מתחלפים במין בהכרח, להיות עלותיהם מתחלפות כהתחלף העלול לעלה, וכמו שיתחלף חומר כל מה שתחת גלגל הירח לחומר גלגל הירח להיות עלותיהם מתחלפות, שהאחד עלה והאחד עלול... ולא ישתתפו בדבר אלא בתמונה הכדורית והתנועה הסבובית.

וכאשר מה שלמעלה מגלגל הירח קיים באיש, ובלתי נפסד, ומה שהוא למטה נפסד ובלתי קיים באיש אלא במין, ולזה היה האור בירח נוסף וחסר, ולהורות שהוא כאמצעי בין הדברים ההווים ונפסדים ובין הדברים הקיימים באיש הבלתי נפסדים. ולפי שאי אפשר שישתלשל הענין הזה מעלה ועלול אל בלתי תכלית עמד ההשתלשלות בשכל העשירי שהוא הפועל החומר כל מה שתחת גלגל הירח, ולכן נקרא שכל הפועל, ונקרא בלשון רז"ל שר העולם... (שם פרק יא וראה שם עוד)

התחלפות הפעולות ורבויים לאחת מג' סבות, אם בסבת התחלף הכחות הפועלות כמי שנפעל עם כח התאוה חלוף מה שנפעלהו עם כח הכעס, ואם סבת התחלפות החמרים כמו שהאש יתיך הזפת ויקשה המלח, ואם בסבת התחלפות הכלים, כמו שהחייט יתפור במחט ויחתוך במספריים. ופועל הא-ל יתברך אי אפשר שיתרבה לאחת משלש סבות הללו, כי הוא יתברך אחד פשוט אין בו רבוי כחות ואין עמו חמרים מתחלפים ולא רבוי כלים כדי שימצא הרבוי ממנו, ולא ישאר שיהיה הרבוי נמשך אלא מפני דבר אחר זולת אלו, והוא מפני הממוצע, וזה כשיסודר ממנו ראשונה אחד, ומאותו האחד אחר, ומאותו אחר נמצא שלישי, ועל הדרך שכתבנו בפרק י"א, עד שיתרבו האמצעיים וימצא הרבוי על ידם, ואם לא על זו הדרך יאמרו כי לא יצוייר שימצא הרבוי במציאות מן השם, עם היותו אחד פשוט, כי מהאחד לא ימצא ממנו אלא דבר אחד.

אבל כבר יקשה לפי זה הדרך, כי יתחייב שלא ימצא בעולם דבר מורכב מנפרדים אלא שיהיו הנמצאים כולם אחדים, וכל אחד מהם עלול מהאחר, יהיה למעלה ממנו שהוא עלול לו. ואחר שאנחנו נמצא בעולם הגשם שהוא מורכב מחומר וצורה והאדם מנפש וגשם, ואין מציאות אחד מהם סבה לאחר, שאם כן לא נמצא אחד מהם בזולת האחר, אבל מציאות שניהם מעלה אחרת זולתם, בוטל שיהיה הרבוי נמצא על זו הדרך...

...והרע אינו מכוון כוונה ראשונה, אבל אמנם יתחדש במקרה, כמו העונש או המוסר המגיע מן האב אל הבן, כי הוא רע מגיע בעבור הטוב, לא על הכוונה הראשונה, וזה כי אחר שהיו במציאות טובות, אי אפשר שימצאו מבלתי שימצא בהם רע מעט מעורב, כמציאות האדם אשר הוא מורכב מנפש מדברת ונפש בהמית, שהם יצר טוב ויצר הרע, והושם בו היצר טוב להשארות האיש במה שאפשר, שזהו השארות הנפש, והיצר הרע הושם להשארות המין, אשר אי אפשר שימצא האדם זולתו, גזרה החכמה העליונה שראוי שימצא מטוב הרב, ואף עם יעורב בו רע מעט, כי הדעת נותנת שמציאות הטוב הרב עם הרע המועט יותר נבחר מהעדר הטוב הרב בעבור הרע המועט, ולזה לא יתחייב ממציאות הטוב והרע שיהיו מהתחלות מתחלפות, כי כבר ימצא מהתחלה אחת טוב מצד עצמו והרע במקרה, כמו האש שימשך ממנו הטוב לכל המציאות השפלה בהוית ההוויות כולן, וכבר יגיע ממנו הרע לפעמים...

ועל כן הסכימו קדומי הפילוסופים כמו שיאמר אבן רש"ד שההתחלה אחת אחדות גמורה, שיתאחד כל המציאות אחדות גמורה, ושממנה סודרו סדור ראשון כל הנמצאות המשתנות והמתחלפות לתכלית אחד, שהוא קיום כל המציאות והקשרו קצתו בקצתו, עד שיתאחד המציאות אחדות גמורה, כמו שהראש במדינה ימנה קצת אנשים שיעשו מלאכה מה ולא זולתה, כדי שתהיה המלאכה ההיא יותר שלמה, וימנה אחרים שיעשו מלאכה אחרת ולא זולתה... כן הא-ל יתברך, אם היותו אחד אחדות גמורה, ימשך ממנו הרבוי, ולא יחייב זה רבוי בעצמותו...

והנך רואה כי אחר כל אלה הדברים הוצרך להודות (אבן רשד) כי קיום השמים והארץ הוא על צד המצוה והאזהרה, לא על צד החיוב, כי לעולם לא יצוייר המצא הדבר החמרי מן השכל הנקי מחומר הפשוט בתכלית הפשיטות על צד החיוב אלא על צד המצוה, וזה יורה על החדוש בהכרח, רצה לומר היות העולם נמצא ונתקיים ברצון רוצה... (שם פרק יג)

כאשר עייננו במציאות בכלל, נמצא אותו מתחלק לשלשה חלקים אי אפשר להכחיש מציאותם, החלק האחד העולם התחתון, שהוא עולם היסודות וההויה וההפסד, והחלק הב' עולם הגלגלים, והחלק הג' עולם המלאכים. ואלו השלשה חלקים נבדלים זה מזה תכלית ההבדל, כי אנחנו נמצא העולם התחתון שהוא עולם ההויה וההפסד כל אישיו נפסדים, אין להם קיום באיש כלל, ועולם הגלגלים כל אישיו קיימים באיש ובלתי נפסדים, אבל הם גשם וישיגם מקרי הגשם, שיש להם תמונה ותואר וממלאים מקום והם כמה ומחוברים מחלקים, ואלו השני חלקים, עם היותם נבדלים זה מזה נמצא אותם פעולים קצת בקצת ומתפעלים קצתם מקצתם, כי מתנועת הגלגלים וחלופי מצביהם יתחדשו ביסודות תנועות וחלפים, כי פעם יגבירו היסוד הלח, ופעם יגבירו הפכו שהוא היבש, ויתחדש מזה התערבות היסודות קצתם בקצתם, ויתחדש מזה התערבות המחצבים למיניהם, ואחר יתעלה ההתמזגות הזה ויזדכך יותר ויומזג באופן שיוכל לקנות צורת החי, וההקנאה הזאת לא יתנוה הגלגלים, מאשר הם גופים מתים, אבל ספק מאשר כח בהם לתת החיות לנמצאים המורכבים בהיותם מוכנים לכך מצד התנועה הגלגלית, ואותו הכח הנותן החיות נקרא נפש הגלגל...

ואותה סבה המיוחדת לכל גלגל תיחד לו תנועה מיוחדת, ואותם המיחדים תנועת הגלגלים הם מניעים אותם, והמניעים ההם נקראים שכלים נבדלים, לפי שהם נבדלים מחומר כמו שהתבאר בחכמה הטבעית, ויקראו בלשון התורה מלאכים. ונמצא לפי זה שיש במציאות חלק שלישי בהכרח, ונקרא עולם המלאכים, והחלק הזה עם היותו נבדל תכלית ההבדל לשני החלקים האחרים שזכרנו הנה הוא פועל בעולם הגלגלים כמו שאמרנו, בשהם מניעים את הגלגלים תנועות מתחלפות תכלית החלוק, זה למזרח וזה למערב... ובתנועות המתחלפות הללו נראה חלקי המציאות מתאחדים ונקשרים קצתם בקצתם, ונשמר הסדר תמיד בעולם הגלגלים ובעולם ההויה וההפסד, נשפט בהכרח שאי אפשר מבלי שיהיה לשלשת החלקים האלה כח אחד מנהיג ומאחד ומקשר קצתם בקצתם...

וכמו שיש לשלשת הכחות הללו אשר בגוף הבעל חי כח אחד מאחד נקרא הכח המנהיג הגוף, והוא מקשר כל חלקי הגוף וכחותיו קצתם בקצתם נקרא אצל הרופאים הטבע, כן יש בעולם בכללו כח אחד קושר כל חלקי המציאות וכחותיו קצתם בקצתם ומנהיג אותם... אבל דעתי בכאן הוא על הכח המנהיג גוף הבעל חי בלבד בכלל, שזה הכח נמצא בכל אחד מהבעלי חיים, אף על פי שיש יתרון בו לקצתם על קצתם, מכל מקום מזה הכח בכללו ילקח ראיה, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל על מציאות נמצא אחד מנהיג מקשר כל פרטי המציאות וחלקיו קצתם בקצתם. ומן הכח הדברי אשר באדם ילקח ראיה על שהנמצא ההוא דבר שכלי פועל ברצון כמו שבאדם כח שכלי פועל ברצון, שלכך נצטווה צווים אלקיים ואין הבדל בדמיון הזה מכחות הגוף אל כלל המציאות, אלא שבכחות הגוף כל כח מהם הוא נותן שפע ומקבל שפע מחברו המושפע ממנו... ובעולם כולו אין הדבר כן, אבל הנותן השפע לא יקבל שום שפע מן המושפע ממנו, כי יושפע השפע מהעליונים על התחתונים על צד הנדיבות וההטבה לבד, לא לקבלת שום תועלת מהם... (שם פרק לא)

הדברים יש להם שתי מציאויות מתחלפים, האחד המציאות אשר בכח והשני המציאות אשר בפועל, והשגת המציאות אשר בפועל היא על שני פנים, האחד היא ההשגה החושיית כראיית העין ושמיעת האוזן, היא השגה חלושה, לפי שהחוש אינו משיג מהדבר רק המקרים כלובן והשחרות... והשני השגת המציאות המושכלת, והיא ההשגחה שישיג השכל מהדבר הנראה, כי יפשיט המקרים ממנו וישיג עצמות הדבר ההוא שהוא המציאות הנמצא בפועל לדברים הנמצאים, ולזה ייחס הכתוב ראית השי"ת הדברים לראית השכל... (מאמר ד פרק מג)

עקדה:

בראשית - היות וקיום המציאות הכרחי להצלחת אדם, פתחה התורה בבראשית, והחוקרים ביררו שהסבות המקיימות יושגו בשאלות כמה (צורה), ממה (חומר), ממי (פועל) ולמה (סבה), ומציאות הסבות העצמיות של הנמצאים ודרך סדורם וכו' הוא סולם בו יעלו עד שיגיעו לאמיתת מציאות הסבה הראשונה לכל. וכפי שתראה, הדברים שאין להם סבה ידועה, כגון בענינים האלוקיים, הסגוליים, ורוב השמימיים, על אלו לא תפול ידיעה אמיתית, והחוקרים לאי ידיעתם בהרבה מהסבות נשתבשו לחשוב שהכל בא מהכרח החומר והמקרה שנזדמן בעת ההויה, עד שיצאו לאפיקורסות בבורא, והחשוב בחוקרים הכה על קדקדם כפי שזכר המורה חלק ד' פרק כ' בג' טענות, שההזדמן יקרה רק מעט והנמצאות יהיו על הרוב, ב' הבא בהזדמן לא יפול על השלמות, היושר, וההגיון, הראוי מכל צדדיו, שעל כן צריך לעשות המצוה לשמה... ג' בהזדמן לא תפול תכלית בשום צד, והנה מפורסם שהדברים יביטו אל תכלית, כן המלאכה הנמשכת לטבע, ומכל שכן הטבע בעצמו, וסכלותנו בזה אינה ראיה למקריותם, כי לבוראם הם מושכלים... אם כן בריאה זו היא כסולם מה' יצא ובו נעלה לשבח לאדון הכל, ואם ישארו לנו ספקות הוא לקוצר דעתנו וללאות השגתנו, וזה שאמר דוד ע"ה בתהלים כ"ד, מי יעלה בהר ה' וגו'... (בראשית א א)

ואת הארץ - תכלל גם כן היסודות הנטפלים עמה, וגלה לנו סוד נפלא מסודות המציאות, שגרמי השמים לא הוצרכו לתת המציאות ליסודות אלו, וכבר נמצאו במה ששופע על הנמצאים שפע האצילות, עם היותם חמרים מורגשים, וצורך הגרמים לאלו היסודות הוא רק אחר כך בתנועותיהם התמידיות, ולערבם ולמזגם להתמד הווייתם הנפסדת, ולא יקשה לנו אם השמים נבראו קודם או הארץ, כי אין צורך להאמין שהעגול קדם למרכז או להפך. (שם)

נעשה אדם - היה צורך לקיום הנמצאים השפלים לקשרם בנמצאים העליונים כדי שיהיה העולם אחד, וזהו על ידי מציאות האדם כממצע בין שני הטבעים, ויחדו מכל הנמצאות בה' ענינים... (שם כו)

ויכולו - המציאות נשלמת על ידי הבריאה הראשונה מהאפס המוחלט אל היש, ב' הוצאת יש נגמר מהאין הבלתי מוחלט (נתינת צורה לחומר), ג' הוית עצם מעצם על ידי המרת הצורות, כהאפרוח מהביצה וכדומה, וזו האחרונה היתה מהכונה בשאר הבריאות, ולזה כיוון רבי יהושע באמרו למטרונה, מכאן ואילך הקב"ה יושב ומזווג זיווגים. ובריאות אלו יוחסו, א' לערב הראשון של הבריאה, ב' מיום א' עד סוף יום ו', וג' מתחלת ליל ז' ואילך, ולכן אמר ב' פעמים ויכל ויכולו... (שם ב א)

יסוד מקובל באמונת השכר והעונש הוא, כי קיים יחס גדול וקשר אמיץ בין פעולות בני אדם ובין טבע המציאות, בתקון וביושר פעולותיהם יתחזק טבע כל הנמצאות, ולהיפך, וזה ייחד שהבנין האנושי הוא כעין בנין העולם, ונקראים עולם גדול ועולם קטן, וימצא ביניהם יחס כעין הנמצא בין כלי זמר הנערכים על ערך אחד, ובהגיע טור מהאחד, יתעורר אל קולו הטור שכנגדו בכלי השני, מפני היחס השוה שביניהם... ואם יוסכמו שניהם, העולם הגדול והקטן לפעול ולהפעל באופן שיושלם על ידם הנהגת המציאות יד ביד, יכונו לקבל שפע מאתו יתברך... הנה הורו, שכל טורי מערכות השמים והארץ נסדרו על פי התורה, ומצוותיה חקוקים על סדרי העולם ולב האדם... (שם ו ט)

ויברך אלקים - מעשה היצירה הוא, שהמתאחר ביצירה גדול במדרגה מקודמו, כמו שהחומר ההיולי קודם לצורה הפועלת בו, וכן בבראשית רבה י"ט, כל שנברא אחר חברו שליט בו, ולכן הכל נכנע למין האדם. ומה שאין כח בגדולי הבהמות לעמד בפני כפיר אריה קטן, הוא מצד צורתם וסגולתם המוסכלת מבעלי החקירה שילאו למצאה. וממשלת האדם טבע נפלא מתחייב מעצמות הבריאה לצורך ההנהגה ההשגחיית, כי טבעי הנמצאות הנבראים במדת החסד שנשתתפה למדת הדין, מתבוננים לפעול כפי המחויב מההשגחה על הענינים המושגחים, מה שקראו ההמוניים נס לפי הטבע המפורסם אצלם. אמנם אצל המשכילים המתבוננים במעשה ה' הוא טבע גמור... (שם ט א)

הפילוסופים יבקשו תכלית אחרונה למציאות זו, כי היא הנכספת לכל, ופלא שהשתדל המורה לבטל דרישה זו, וקיצור האדם מהשיג את תכלית החלקים לא ימנע מהשיג את תכלית הכלל, וכל שכן עבודת המאמינים בחידוש. ועוד תימא על הרמב"ם שבא בעקיפין על האומרים שתכלית המציאות הוא האדם לבדו לעבוד את ה', וכל השאר בגללו, אלא שראוי להאמין כי כל דבר נמצא לעצמו, כי כן רצה ה'. ואנחנו נאמין, שה' יכול אמנם לברא האדם בלי שמים וכוכבים, אבל כך מציאותו יותר נאה ומשובחת, ומה שרצה בבריאת אדם לעבדו, אף שאם יצדק מה יתן לו, כי כן רצה מפני חסידותו ונדיבותו, להמציא נמצאים שישתלמו בהכרת מציאותו ופלאיו ויודו לשמו... (שם יז א)

והנה סולם - הסולם הכולל שהוא מדרגת הנמצאות וסוד השתלשלותם, ובו יקשור העולמות יחד, מלאכי אלקים - הם השלמים מבני אדם, המשתדלים לעלות במחשבותיהם עד הגיעם אל ראש הסולם, והיא חכמת הטבע הנקראת מעשה בראשית... (שם כח יב)

האלקים נושא העולם וסובלו בכח בלתי בעל תכלית, לא באופן גופני כי אם על דרך אדנות ושררה כסיבה ומסובב, כמו שיאמר שהרוכב נושא מרכבתו, רצוני לומר שהולכת על פי דרכו. ועוד שהוא סבת הסבות כמו שאמרו בשוחר טוב תהלים צ' שהוא מקומו של עולם, כי הכל בו ובעבורו, רוצה לומר על דרך הדבוק וההשכלה, ודרך השכלים הנבדלים היושבים ראשונה במלכות, ותנועת כל המתנועעים בכחו יתברך, ועל זה אמר המשורר מזמור כ"ט הבו לה' בני אלים וגו', אמנם חוזק קיום הנמצאות האלו בכל המדרגות שזכרם במזמור הוא כפי חוזק ההשכלה, ובי' דורות ראשונים מאדם עד נח נתבטלה מהם ההשכלה בשיעור שנפסדו להם סדרי בראשית ונמחו מן העולם, כדפירשנו, וכן אחריהם... ולעומתם היו שהשתדלו לתקן עולם במלכות ש-די, והתחיל באברהם עד שהופיע האור הבהיר והמשובח שבמין האנושי משה אדון הנביאים, שהשלים זאת ההשכלה וההדבקות האלוקי... (שמות א א)

החודש הזה - כפי שסדר המציאות לפי הטבע יעיד אל אמיתות מציאותו יתברך, כן גם שדודו והריסת טבעו לפעמים יגידו, כי הנה הפלוסופים יודו בעוצם חקירתם על מציאות סבת הסבות, שבלעדו אין מציאות, אך לא שמו לו מציאות בפועל (פועל רצוני), כי שמו את כל הנמצאות מחויבות ממנו, כמו השכל והמושכל, ושתפו אם כן הסבה והמסובב... ואנחנו היונקים מתורת ה' יודעים, שהוא מסתפק בעצמו ובלי שום צורך אל נמצא, והנברא נמצא רק לצורך עצמו, שימצא על הצד יותר נאות האפשרי, ויתישר להכיר את בוראו. והוא יתברך חילק את בריותיו לג' ממשלות, עולם השכלים הנבדלים, שהם שכל בפועל, עומדים לפניו ראשונה, הקצה האחר הוא העולם השפל, והאדם נכבד ממנו, שופע עליו השכל בכח, ואחר כך בעזר האלקים וההישרה התורתית שב שכל בפועל, ומעט משותף לקצה העליון, וביניהם העולם האמצעי הגלגלים וכו', כדי שימצאו ב' המנהגות, הטבע הנוהג על ידי השפעת השכלים העליונים ואינו משתנה כמותם, וההנהגה השניה על פי השכלים האנושיים השלמים האותות והמופתים, ששמה התורה לשכר ועונש מצוותיה, ויונהג על ידי שלמי האנשים הדבקים בו... (שם יב ב)

הנני ממטיר - נראה מהמציאות שכל דבר גדל וקיים ממזון הלקוח ממדרגה שלמטה ממנו, והנה היסודות הפשוטים גדולם וצמיחתם מהחומר ההיולי המשותף להם, ומה שיהפך יסוד האש לאויר וכדומה, אינו להפך היסוד בעצמו, אלא חלק מההיולי יפשיט צורה זו ויקבל צורה אחרת, ובמדרגה הבאה, הדומם, יצמחו מהתחבר אליהם מהיסודות הפשוטים שהם במדרגת מזון להם, וכן הצמחים מהיסודות הבלתי פשוטים, והחי מהצמחים שתחתיו... (שם טז ד)

מעשה אלקים המה - ולכל אחד מהדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות מציאות נסית נוראה מאד, בלתי נמצאת על ידי הטבע הכללי, ולא על ידי שינוי, כשאר הנסים שאמרו עליהם בבראשית רבה פ"ז, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו', ומציאותם הנפלאה היתה תלויה ועומדת עד בא העת, כפי שימשך ממעשי המקבלים... (שם לב טז)

...וכן בהנהגה העליונה, שהעולם נתון ביד באי עולם ואינם יכולים להקימו ולהמשיך סדרו ולואי שלא יחריבוהו, והשלם יעמיד ארץ על מכוניה, אם בשפע מושפע על הנמצא, כענין כד הקמח וצפיחית השמן, או בהפוך טבע הדברים, ועל זה אמר משה, ומעשה ידינו כוננהו. וכשם שה' עשה העולם בנדבה, כן בא המשכן בנדבה, חוץ מהאדנים, שהם מדרגה תחתונה, וחובה על האדם להשלים את עצמו, ובהשלמתו יעמיד העולם, ולכן דקדק בהם דקדוק גדול בחשבונם, כי יסוד העולם וקיומו שידקדק האדם חשבונותיו ולצמצם עם נפשו. (שם לח כא)

...ולדעתי הקריבו הנשיאים לרמוז על כללות העולם שנרמז במשכן, ותכלית הבורא בו שהכל נברא לכבודו ולעבוד עבודתו, והביאו שש עגלות צב ושנים עשר בקר, להסיע המשכן, כפי שהעולם יתקיים על ידי י"ב המזלות המתנהלים שש ושש סביב העולם הזה... (ויקרא א א, וראה שם עוד)

והנה הזמן נמצא מעת בא דברו יתברך להוציא העולם מהאפס אל היש, ומאז והלאה לא יצויר פועל בטבע זולתי בזמן, וזה שאמרו "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג'), כי זה יתחייב תמיד לכל הנמצאים הנופלים תחת שינוי ותנועה, ולא באלו הנמצאים למעלה מהטבע... (שם ט א, וראה עוד ערך זמן)

...אמנם הטוב המתפשט מהא-ל הוא לכל, וההבדל הוא רק לפי המקבלים, והנמצא היותר גרוע מציאותו טובה לו מהעדרו, ולא כדעת הפתאים הטוענים מדוע לא עשה הנמלה גמל וכו' שאם יכול ולא רצה היא כילות, ואם לא יכול הוא קוצר יד, וטענו שהכל מקרה. אלא ברא את הכל על הצד היותר נאות, עשה באדם שערות מפני צורך השער בעצמו, שהוא נאות לו לאדם, וחומר השער קבל בזה מה שאפשר לו לקבל מהשלמות, כמו שקבלו גם העין והלב... (שם יא א)

מבואר שמדרגות הנמצאות מתחלפות מצד חלוף הנהגותיהם, והנה החומר שוה בכל, והצורה היא ההבדל המיוחד לכל, נמצא בעבורו יאמר כי הוא זה, אמנם הטבע ישתדל תמיד להמיר הצורה הזאת ולהביא אחרת תחתיה, והוא ההעדר, שהוא הכרחי לחידוש צורה, וזה אינו בעולם האמצעי, על כן לא ישתנה. ומה שאמר כי שמים כעשן נמלחו וגו' (ישעיה נ"א), הוא על דרך ההפלגה, שאפילו אם זה אפשר, אתה תעמוד לעולם. ובעולם העליון אין גם חומר כי אם רק צורה, אך יש להם התחלה, מה שאינו כן בבורא, שהוא רם מחומר ונשא מההתחלה. ואמר שם בשתים יכסה פניו על הצורה, כי הפנים סימן הצורה, ובשתים יכסה רגליו שאין לו התחלה החמרית אשר לרגלו, שהוא עולם הגלגלים, כמו שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר... (שם כא א, וראה שם עוד)

שאו את ראש - טעם המנין להורות שמציאותם טוב ומשובח, שעל זה יורה החשבון המדויק, כי כל מה שהמציאה החכמה האלקית הוא בחשבון מדויק, וכן בישעיה מ' "מי מדד בשעלו מים וגו'", שהכל בחכמה נפלאה ובשמירת היחס המספרי, וכן באומה זו... (במדבר א ב)

...ועל כן נקרא ה' שלום, כי הוא המקשר העולמות ומקיימם על צורתם, ואם היה העולם על שלמותו, היה כל חי בשלום, כי החוט המחזיק החלקים ומסב תועלתם אל הטוב הכללי, היה גם כן קיים, ורק בהנתק החוטים המקשרים ימות החי, ולכן שואלים בשלום לדעת המצב, כי השלום הוא הטבע המעמיד חלקי הנמצא... (שם ו כד)

...כי ה' ברא הכל בצורת משפיע ומושפע, עילה ועלול, הנקראים זכר ונקבה, וכן במשה כשעשאו מושפע מה', אמרו "ואת תדבר אלינו", ובהשפיעו אליהם אמרו דבר אתה עמנו וגו'... (שם יד יג)

הדברים שהם שלמי הצורה הם חלושי החומר, והאדם שהוא היותר מוכן וזאת האומה הנבחרת שהיא יותר מכולם, יתחייב ביותר בהפסד צורתה היותה חלושה... ועל כן יתחייבו בכל עוז לעמוד על שלמות צורתם, כי ככל שהצורה שלמה יותר, יהיה הנזק הבא מהפסדה יותר חזק... (שם כה יא)

אחר שהחכמה האלקית ראתה לעשות את האדם מחבור חומר וצורה, צריך לברא למענו הקרקע לעניני החומר, והשמים לנשמתו, והשמים מסך מבדיל בין המדור העליון הרוחני, והשפל החמרי, והתנועה הנמצאת בשמים היא המבדיל ביניהם, כי בעליונים שאינם גוף לא תמצא תנועה, ולכן אין זמן במערכותם ואינו שולט בהם, כי אם להפך הם שולטים בו, והנמצאים השמימיים שלתנועתם נמשך הזמן, הם שוים לזמן כי בהתחדש תנועתם יתחדש הזמן, והנמצאים התחתונים כל סוגי תנועותיהם מוקפים בזמן, ויש לו עליהם ממשלה עצומה שהזמן יספיק להוית הדברים וגם להפסדם, וזו הממשלה הטבעית אשר למערכות השמים על ההוים ונפסדים. ובאדם יחוייב שימצאו שניהם, מצד חומרו הוא תחת ממשלת הזמן, כי התנועה הכרחית בו, וכל מעשיו בחומר מוגבלים על ידי הזמן, אך מצד השכל אינו תחת הזמן... (שם ל ב)

מאז הסכימה הדעת האלוקית להמציא עולמו, גזרה חכמתו על מציאות השלום, כי מהות מציאותו מחוברת מענינים רבים בעצם אחד, כי החומר המשותף הנברא ראשונה כבר בחבור העדר ומציאות, עד שבררוהו שהוא אמצעי בין ההעדר והפועל, וישיגהו הכח לקבל הצורות, וכן תארו הנבואה כדפירשנו, וכל שכן היסוד הפשוט שחוברו בו ב' עצמים חומר וצורה, ומבואר שכל המחובר מהם מתקיים על ידי השלום והערך והיחס הנאותים להם היא עיקר מציאותם, עד שגזרו שעיקר ההויה וההפסד אינו כי אם קבוץ העצמים ופרידתם, ועל כן אמר יוצר אור וגו', כמו שתיאר יציאת היש מהאין המוחלט באור, שעל ידי יצירתו נתן מציאות זה להעדר המתואר בחושך, על ידי שיצויר בשכל האנשים, כן תיאר את הבריאה השלמה בעושה שלום, ועל כן תיארוהו במלך שהשלום שלו, רוצה לומר שמשפיע ההתיחדות וההסכמה הזאת על כל בריותיו, וזהו ענין כבוד מלכותו ממש, שכל הדברים חוזרים אל האחדות הפשוטה, וכאמרו "והיה ה' למלך וגו' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", כי המלכות והאחדות הם ענין אחד...

ולפי שבעשיית השלום הזה נתן מציאות לפירוק והפירוד שבעקבם, אמר גם כן ובורא רע, ובמין הדבר, סבת כל הבריאה מצד שמציאותו תלויה בהסכמת הדברים הטבעיים נוספת עליהם הסכמת כל אלו עם הצורה השכלית. ולכך הוצרכו המשפטים והתורות לשלום בין קצתם וכן גם במזלות ובכוכבים, וכבמדרש אמר רבי יוחנן לית מזל חמי מה דיהא קדים ליה, ומה דהוא לעיל מיניה, אלא מאי דהוה מלרע מיניה, רוצה לומר שאין לו השקפה שכלית, ורואה רק המעשה שנמסר אליו, על כן פנים גם הנמצאים העליונים מורכבים, ואין פשוט אלא הוא יתברך לבדו, ואם כן צריכים ההסכמה ושמירת יחסם ומצבם עם עצמם ואלו עם אלו... (דברים א א, וראה שם עוד)

לא ירבה - לפי שהסדר המוגבל הוא הראוי בחיים, ועקר הזמן יצא בלמוד התורה האלקית ובמעשה מצוותיה, לכן מחוייב שימצא דבר זה בעצם ובראשונה במלך, כמו שחוייבו הפעולות העליונות להיות מוגבלים בתכלית ההגבלה, כי מהם ימשך סדר התחתונים, ולכן ציוה הגבלה זו במלך, וקל וחומר לכל אדם... (שם יז טז)

ידוע שג' חלקי המציאות לא ישנו מעלתם, העליונים לא ירדו מטבעם, האמצעיים לא יעלו ולא ירדו, ולתחתונים השפלים אין עוד ירידה, ואין לבקש מכל אלו לשנות מקומם, אך האדם מוצב עם הממשלה השלישית השפלה והרחוקה מכל שלמות, וראשו מגיע אל הממשלה העליונה, כי הבורא נפח באפיו נשמת א-לוה קדושה לחבר בו ב' קצוות היצירה ולחדש בחבורם ענין הבחירה, שהוא סוד האדם ומהותו... (שם ל א)

אור ה':

הפרק הב' בבאור ההקדמה השנית האומרת שמציאות גדלים אין תכלית למספרם שקר, והוא שיהיו נמצאים יחד. הנה אחר שבאר בהקדמה הראשונה המנעות מציאות גודלים בבלתי בעל תכלית, ביאר בהקדמה הזאת השנית המנעות מציאות גודלים בבלתי בעל תכלית במספר, ואמנם אמיתות זאת ההקדמה יגיע במופת ההקדמה הראשונה, וזה שכל גודל יש לו שיעור מה, וכאשר הוספנו עליו גודל אחר היה מקובץ שעורם יותר גדול, וכאשר יוסיף גודלים בבלתי בעל תכלית במספר, יהיה השיעור בלתי בעל תכלית, אשר התבאר המנעו.

הפרק הג', בבאור ההקדמה הג' האומרת שמציאות עלות ועלולים אין תכלית למספרם שקר, ואם לא היו בעלי גודל משל זה שיהיה זה השכל דרך משל סבתו שכל שני, וסבת הב' ג', וכן אל לבלתי תכלית, זה גם כן מבואר הבטול. הנה אחר שבאר בהקדמה הב' המנעות מציאות בבלתי בעל תכלית בדברים אשר להם סדר במצב בגודלים, באר המנעות מציאותו בדברים אשר להם סדר בטבע בעלות ועלולים, כי העלה היא אשר בהמצאה ימצא העלול, ואם יצוייר העדרה לא אפשרי המציאות בבחינת עצמו, והוא צריך אל מכריע יכריע מציאותו על העדרו, אשר המכריע ההוא הוא עלתו, ולזה השתלשלות עלות ועלולים לבלתי תכלית לא ימלט כללם מהיותם כולם עלולים, אם לא, ואם היו כולם עלולים הנה הם אפשרי המציאות, ולפי שהיו צריכים אל מכריח יכריח מציאותם על העדרם, הנה להם עלה בלתי עלולה בהכרח, ואם לא היו עלולים כולם, הנה אחד מהם עלה בלתי עלולה, שהיא תכלית ההשתלשלות, וכבר הונח שלא היה לו תכלית זה שקר בטל, והשקר הזה התחייב בהניחנו עלות ועלולים אין תכלית למספרם, וצריך שנתעורר שלא חייב המנעות בבלתי בעל תכלית אלא לדברים שיש להם סדר במצב, בגודלים, או בטבע בעלות ועלולים, אבל בדברים אשר אין להם סדר במצב ולא בטבע בשכלים או בנפשות, הנה לא ימנע מציאותם בבלתי בעל תכלית. וזה הוא דעת ן' סנא ואבוחמד, ואולם ן' רשד יראה ההמנעות גם בדברים שאין להם סדר, כי הוא אמר שהמספר בפועל הוא בלתי תכליתי בהכרח, וזה שכל מספר בפועל הוא ספור בפועל, וכל ספור בפועל הוא אם זוג ואם נפרד, ומה שהוא זוג או נפרד הוא בעל תכלית בהכרח. ומה שיראה לנו בזה הוא, שהחלוק הזאת למספר היא אמיתית, אין המלט ממנה, אבל המספר הבלתי בעל תכלית אחר היותו בלתי מוגבל, לא יתואר בזוגיות והפרידה, ולזה אין הבלתי בעל תכלית נמנע בו, ולזה מה שדקדק הרב בהמנעות המספר הבלתי בעל תכלית בדברים שיש להם סדר במצב בגודלים או בטבע כעלות ועלולים, בשיהיה האחד עלה לשני והשני לשלישי וכן לבלתי תכלית. (מאמר א' כלל א פרק ב וג)

הפרק הי"א בביאור ההקדמה הי"א האומרת בקצת הדברים שעמידתם בגשם יחלקו בהחלק הגשם, ויהיו נחלקים במקרה כמראית ושאר הכחות המתפשטות בכל הגשם, וכן קצת המעמידות לגשם לא יחלקו בשום פנים כנפש וכשכל. הנה חלוקת הדברים אשר עמידתם בגשם והמעמידות לגשם מבוארת בעצמה למה שהמקרים אשר עמידתם בגשם מהם יחלקו במקרה בחלוקת הגשם, במראה ובשיעור, ומהם שלא יחלקו כנקודה והקו, והקו מצד הרחבי, והשטח מצד העמק, וכן המעמידות לגשם מהם שיחלקו בחלוקת הגשמים כהיולי אשר הוא דבר המקבל החלוקה למה שצורת הגשמיות שהיא דבקות הרחקים לא יקבל החלוקה שאין מדרך ההפך שיקבל ההפך ומה שצריך לבאר אמרו כנפש ושכל, כי הוא יראה שהם כח בגוף, ולמה שאין מתפשטות בכל הגוף לא יחלקו בחלוקת הגשם. ועוד יתבאר זה לענינו כי אריסטו יראה בחלוף זה, כי השכל הנקנה נקשר בגוף הקשר מציאות לא הקשר עירוב, ולזה לא יתנועע במקרה כשיתנועע הגוף, ולזה יראה שהשכל הנבדל הוא מניע לגלגל ולא יתנועע מקרה, ולהיותו מניע הוא ונפשו ולזה יקרא הגלגל מתנועע מפאת נפשו. והרב יראה ששכל הגלגל הוא כח בגוף ויתנועע במקרה בתנועת הגלגל, ולזה יחד מופת על שאין השכל ההוא מניעו, כי למה שיתנועע במקרה יצטרך לנוח בהכרח כמו שיבאר בהקדמה הח', ויהיה פועלו בלתי תכלית אחר שיתחלק בהחלקו, ולזה אמר כי מניעו הוא השכל הנבדל. (שם פרק יא, וראה עוד שם פרק יב)

הפרק הי"ח בבאור הקדמה הי"ח האומרת שכל מה שיצא מן הכח אל הפועל מוציאו זולתו, והוא חוץ ממנו בהכרח, כי לא היה המוציא בו ולא יהיה שם מונע לו נמצא בכח עת אחר אבל היה בפועל תמיד, ואם היה מוציאו בו והיה לו מונע והוסר, אין ספק שמסיר המונע הוא אשר הוציא אותו מן הכח אל הפועל, וחתם ההקדמה הזאת באמרו והבן זה.

ההקדמה הזאת כבר תתאמת בחפוש, וזה כי מה שיאמר עליו שהוא בכח דבר הנה יהיה אם בפועל ואם במתפעל, והנה במתפעל אם שיהיה בעצם אם במקרים. ואמרם בעצם בהויה והפסד אין ספק שמוציא הכח בהם זולתם למה שהוא מבואר שהדבר לא יהוה את עצמו ולא יפסיד עצמו, ואמנם במקרים בשינוי בכמה ובאיך ושאר המאמרות הנה להצטרכם אל נושא אין ספק שהכח אשר בנושא יפעלם ויוציאם מן הכח אל הפועל, ואולם בבחינת הפועל, וזה כשנאמר בדבר יש שהוא פועל לדבר בכח אין ספק שהכח אם שיהיה בו או חוץ ממנו, ואם הוא חוץ ממנו הנה מוציאו זולתו, ואם הוא בו הנה למה שהכח בו לפעול אם לא יהיה לו מונע ולא יחסר בו תנאי הנה יהיה בפועל תמיד הוא מפני שהיה לו מונע. ולזה אם לא יהיה בפעל תמיד הוא שיהיה לו מונע, ולזה מסיר המונע הוא המוציא. והנה צריך שיתבונן בזה הדבר, כי אמרנו בדבר שהוא בכח וכך הנה יחייב שינוי במתפעל בהכרח, ואמנם בפעל, אם יהיה הכח בו לפעול ויש לו מונע מצד המקבל הנח, הנה אם היה שהמסיר המונע הוא המוציא מן הכח אל הפועל, אבל לא יחוייב שינוי בפועל. וכל זה מה שהעיר במקום הזה וחתם ההקדמה הזאת בשאמר והבן זה.

הפרק הי"ט, בבאור ההקדמה הי"ט האומרת שכל אשר למציאותו סבה הוא אפשר המציאות בבחינת עצמותו, כי אם נמצאו סבותיו נמצא, ואם לא נמצאו או נעדרו או השתנה יחסם המחייב למציאותו לא ימצא. והוא מבואר בעצמו, כי מה שלמציאותו סבה, אם שיהיה מחוייב בבחינת עצמו או נמנע או אפשר, כי טבע החלוק כן חייב, ואיננו מחוייב לעצמותו, כי מה שהוא מחוייב לעצמותו לא יחוייב העדרו בהעדר זולתו, ומה שלמציאותו סבה הנה העדר מחוייב בהעדר סבתו, ואיננו גם כן נמנע לעצמותו, כי מה שהוא נמנע או מציאותו אי אפשר שהיה למציאות סבה מחוייב אם כן שיהיה אפשר בבחינת סבתו, רוצה לומר שמציאותו נצחית היא או בלתי נצחית אפשר שיהיה מצוייר ההעדר בהעדר סבתו...

בביאור ההקדמה הכ"ב האומרת שכל גשם הוא מורכב משני ענינים בהכרח, ישיגוהו מקרים בהכרח, אולם השני ענינים המעמידים אותו חמרו וצורתו, ואולם המקרים המשיגים אותו, הכמה והתמונה והמצב הנה להכרח מציאות הנושא להויה והפסד חוייב מציאות החומר, ולהיות החומר בעצמו משולל מכל צורה, למה שאם היה לו צורה היה ההויה השתנות ולא הויה, ולכן אשר ייחדהו ויגבילהו ישימהו נמצא בפועל נרמז אליו, הוא הצורה, התבאר אם כן שהדברים המעמידים אותו הוא החומר והצורה, ולהיות המקרים יצטרכו אל נושא, ומהם מתפרדים אל הנושא ומהם בלתי מתפרדים, הנה אשר הם בלתי מתפרדים הם הכמה שלא יצוייר הגשם זולתו, והתמונה אשר במאמר האיך שלא יפרד מן הגשם למה שהיה רושם התמונה שהיא אשר יגבילהו קו או קוים והמצב שהוא יחס חלקיו קצתם אל קצתם ואל הגשמים אשר מחוץ, והנה נתייחדו אלו למה שהם בלתי מתפרדים מהגשם, והוא אשר רצוהו באמרו וישיגוהו מקרים בהכרח, ופירש הכמה והתמונה והמצב.

הפרק הכ"ג, בבאור ההקדמה הכ"ג האומרת שכל מה שהוא בכח ולו בעצמותו אפשרית מה, כבר אפשר בעת מה שלא ימצא בפועל, ההקדמה הזאת נבוכו בה רבים מהמפרשים, ולא עלה בידם, וזה שמשפט הלשון יראה שאין המלט מהכפל, וזה שמה שהוא בכח דבר לו בעצמותו אפשרות מה לדבר ההוא, ואם כן אמרו ולו בעצמותו אפשרות כפל ומותר, כי אמרו כבר אפשר בעת מה שלא יצא לפועל, אין ענין לו, וזה שאפשר לו אפשרות מה, אין עניין לו יותר מאמרנו אפשר שיצא לפועל ואפשר שלא יצא, ולזה היה המשפט הזה כמשפט אמרנו האדם אדם, ואם היתה הכוונה באמרו ולו בעצמותו אפשרות מה, שנושא הכח היה לו אפשרות שימצא ושלא ימצא, ואם לא יראה כן מאמרו אפשרות מה, שאם היה הכוונה על מציאותו לא יתכן אמרו מה, אבל נניח כן, הנה אם כן הנושא כבר יצא לפועל, ולזה יהיה אמרו כבר יהיה אפשר בעת מה שלא לפועל בלתי מתיחס כלל. ומה שיראה לנו בבאור זאת ההקדמה, הוא כפי מה שאמר, כל מה שהוא בכח דבר והאפשרות ההוא הוא בעצמו, וזה שהאפשרות הוא בכח דבר ממנו שהאפשרות בעצמו, כאלו תאמר שיהיה אפשר בעצמו שישתנה וישוב לבן, ואפשר שיהיה האפשרות נתלה בדבר חוץ ממנו, כאילו תאמר שאפשר כשישחיר שישחיר בתנאי שיהיה המקבל גשם לח, ולזה גזר שכאשר יהיה האפשרות בעצמו, כבר אפשר בעת מה שלא ימצא בפועל, רוצה לומר שיהיה נעדר, וזה שיהיה האפשרות בעצמו בלתי צריך לדבר מחוץ יחוייב היותו בחומר מקבל השינוי, ולכן אפשר שיהיה נעדר בעת מה, כי החומר המשתנה הוא סבת ההעדר בעצם, והנה יסכים הפירוש הזה במה שהשתמש בו הרב בזאת ההקדמה בפרק א' מחלק הב' מהמורה.

הפרק הכ"ד, בבאור ההקדמה הכ"ד, שכל מי שהוא בכח דבר א' הוא בעל חומר בהכרח, כי האפשרות הוא בחומר לעולם. ההקדמה הזאת מבוארת בעצמה שמה שהוא בכח דבר אחד, יתחייב שיהיה נושא הכח וישאר עם האחד, ואם לא לא היה הוא דבר אחר, ומה שזה דרכו הוא החומר, שהצורה איננה בכח להיות דבר אחר, ולזה יתאמת שהאפשרות היא בחומר לעולם, ואולם צריך שנתעורר כי למה שהאפשרות אם שיאמר בנושא הנמצא, כאלו תאמר שחומר הנחשת אפשר שיהיה זנגאר, ואם שיאמר בנושא הנעדר כאלו תאמר הזנגאר אפשר שיחול בחומר הנחושת, הנה הכוונה בזה האפשרות אשר בנמצא.

הפרק הכ"ה, בבאור ההקדמה הכ"ה, האומרת שהתחלות העצם המורכב האישי החומר והצורה, ואי אפשר מבלתי פועל, רוצה לומר מניע הניע הנושא עד אשר הכינו לקבל הצורה, והוא המניע הד' הקרוב המכין לחומר איש מה, וחוייב מזה העיון בתנועה והמניע והמתנועע וכבר התבאר כל זה מה שחוייב לבארו... (שם, וראה שם עוד)

הפרק הז' בחקירה בהקדמה הי' האומרת כי כל מה שיאמר שהוא בגשם יחלק אל שני חלקים, אם שתהיה עמידתו בגשם כמקרים, ואם שתהיה עמידתו בגשם בו כצורה הטבעית. ראוי שתדע, שב"ס ואבוחמד והנמשכים אחרים היו רואים שמציאות החומר והצורה בכל גשם ואף בגרמים השמימיים, למה שהצורה הגשמית אצלם אינה זולת דבקות הג' רחקים מתחתכים על זויות נצבות, ולפי שהדבקות זולת המתדבק אמרו שהמתדבק מקבל החלוק, והדבקות אינו מקבל החילוק צריך גם כן אל נושא יקבל החלוק והדבקות השכל אם כן יגזור בכל גשם ב' דברים עצמיים לו, הם החומר והצורה, ואולם ב"ר למה שהגם השמימיי לא יקבל החילוק בפועל, יראה שאין בו ריבוי והרכבה כלל, וזה כי הגשם אחד במציאות, אלא שהשכל יחייב בו הרכבה מנושא ונשוא מצד ההויה וההפסד, לפי שהנפסד לא יקבל ההויה וכמו שקדם לנו ביאורו בפרק הי' מהכלל הא', הגם שנצחי אם כן, שלא יפול תחת ההויה וההפסד, לא יגזור בו השכל הרכבה כלל מחומר. והנה לפי דעת ב"ר מה ההכרח מי יתן ואדע שלא נאמר כן בגשמים הוויה והנפסדים, רוצה לומר שהחומר בהם הגשמות והצורה היא הצורה מיוחדת כלל אחד ההולכת מהלך השלמות לגשמות, והגשמות הנקראת אצלו צורה גשמית, שתהיה הולכת מהלך החומר אל הצורה המיוחדת, ויהיה גם כן החומר בזולת הצורה המיוחדת יצטרף אל מקום ונמצא בפועל, והנה שהדי במרומים שהגרם השמימיי שהוא גשם בלא חומר נמצא בפועל, והנה בזה יותרו קושיות חזקות ומבוכות רבות אשר טבע ההיולי, למה שהונח, ואם כן הוא הנה לטוען היטעון שאין בכאן צורה מיוחדת יהיה קיום הגשם בו, אבל הצורה הגשמית היא הנושא בפועל והעמדת הצורה המיוחדת, ואם היה שאין ראוי לומר בצורות המיוחדות היותם מקרים, למה שבהם ייחודים יובדלו בהם מהמקרים כאלו מתאמר שהצורות המיוחדות להם מקומות מיוחדים, ושאינם מקבלים התוספות והחסרון וכיוצא באלו, הנה אמנם יאמר בהם שהם דברים עצמיים, אבל שיהיה עמידת הגשם בקיומו בו לא למה שצורת הגשמית שהיא הנושא היא לעולם נמצאות בפועל ועמידת הצורה המשלמת אותו היא בו.

 הפרק הח' בחקירה בהקדמה הי"ב האומרת שכל כח נמצא מתפשט בגשם הנה הוא בעל תכלית, להיות הגשם בעל תכלית. ואומר שהסבה אשר זכרה כבר התבאר בטולה במה שקדם, וזה שהמנעות גשם בלתי בעל תכלית לא התבאר עדיין, אבל נניחהו ואומר שהוא בטל, וזה שלא נודה בחיוב התדבקות הנמשך לקודם בהקש, וזה שלא תתחייב התנועה בזולת זמן, למה שלכל תנועה זמן שרשי, אין המלט ממנו, ולא יתחייב גם כן שינוי הזמן לכח הבלתי בעל תכלית, והבעל תכלית למה שיחס הכח אל הכח יהיה בזמן העודף על זמן השרשי הידוע אצל הטבע, וזה שהבלתי בעל תכלית והבעל תכלית למה שייחס הכח אל הכח יהיה בזמן העודף זמן השרשי הידוע אצל הטבע, וזה הבלתי בעל תכלית יגיע בזולת זמן חוץ מהזמן השרשי, והבעל תכלית יצטרף בו לזמן מה, ולו הונח מניע בעל תכלית, יניעהו בזמן השרשי יקרה ממנו בטול, למה שכבר ימצא החילוף ביניהם במתנועע גדול, שהמניע בעל תכלית יצטרך זמן בהנעתו, חוץ מהזמן השרשי, והבלתי בעל תכלית יניעהו בזמן השרשי לבד, וזה הדרך שנתבטל בו המופת... (שם מאמר א כלל ב פרק ז והלאה, וראה שם עוד)

ואולם בגבול הנשוא בהקדמה הזאת, שהוא אמרנו הא-לוה, נמצא למה שנפל מחלוקת בו בין מפרשי ספרי אריסטו, צריך שנרחיב בו הדבור ליוקר השורש הזה, והיותו עמוד והתחלה עצמית לכל. והוא כי ב"ס ואבוחמד והרב שנמשך אחריהם יראו, שהמציאות זולת המהות, ושהוא מקרב קרב לו, וב"ר וקצת האחרונים יראו שהמציאות איננו דבר זולת, ולזה צריך שנבאר דעת לדעת דעתם מאלו המפרשים מה שצריך שיובן מהגבול הזה בהקדמה הזאת. והנה לפי דעת ב"ר אין ספק שאחר שמציאותו ומהותו אחד, ומהותו מתחלף תכלית החלוף למהות זולתו, הנה מציאותו אם כן מתחלף תכלית החלוף למציאות זולתו, ולזה הוא מחוייב שהנמצא יאמר על הא-לוה יתברך ועל זולתו בשיתוף השם הגמור, ולא במין ממיני הספוק, למה שבמיני הספוק התיחסות מה, והחלוף הוא בקדימה ואיחור, אבל מהותו יתברך אין לו התיחסות עם מהות זולתו, מחוייב אם כן שיאמר שם הנמצא עליו ועל זולתו בשתוף השם הגמור וכל שכן לפי דעת הרב, שיראה שמציאות מקרה לכל הנמצאות שהוא מחוייב, ששם הנמצא יאמר על הא-לוה יתברך בשתוף השם הגמור, ולא במין ממיני הספוק. וזה שלמה שהוא מבואר שהא-ל יתברך לא ייוחס לו מקרה ומחוייב שהמציאות לו אינו זולת המהות, ולזה הוא מחוייב שיתחלף מציאותו תכלית החלוף כהתחלף מהותו ועצמותו ממהות זולתו. התבאר אם כן לפי דעת כולם, שהנמצא יאמר בו יתברך בשתוף השם הגמור עם שאר הנמצאות. וכן כתב הרב בפירוש לפי דעתי, לפי שעם היות יתחלפו המפרשים בשם הנמצא הנופל על שאר הנמצאות, הנה הם מסכימים על הנמצא הנאמר על הא-לוה יתברך, שאיננו דבר יוצא מעצמו. והנה מי יתן ואשער במה תפול הוראת זה השם כשיוחש על האלקות יתברך, וזה כי באמרנו הא-לוה נמצא, ויורה שם הנמצא על דבר שאינו יוצא מעצמו, הנה הוא כאמרנו הא-לוה הוא הא-לוה, וכבר יפול זה הספק בשאר הנמצאות לדעת ב"ר והנמשכים אחריו, שיראו שהמציאות איננו דבר זולת המהות, וזה כי באמרנו האדם נמצא, או הלובן נמצא, הנה הוא לפי דבריו כאמרנו האדם הוא אדם או הלובן לובן. ואם יאמר בזה שהוא חלק גדר, הנה לא ימלטו מההכפל, וזה כי באמרנו אדם, כבר יובן בו חי מדבר נמצא, ולזה יהיה אמרנו אדם כאמרנו החי מדבר נמצא. וכן יפול ספק אינו מעט לדעת האומר שהמציאות בשאר הנמצאות ושהוא מקרה קרה לו. וזה שאם המציאות מקרה, יתחייב נמצא בנושא, ויצטרך גם כן אל נושא, ושיהיה לו מציאות אחר וכן לבלתי תכלית, ועוד שיהיה המציאות כדמות הצורה לחומר, למה שהנושא לפי דבריהם יהיה נעדר כזולת מקרה, ויתחייב אם כן שאם היה המקרה הזה נותן המציאות והקיום לעצם שיהיה ראשון בשם העצם מהנושא, בהיות הצורה ראשון בשם העצם בשם מהחומר, וכמו שנתבאר באחד מהשמע, וכבר הונח מקרה זה חלוף לא יתכן. ולפי שיתחייב מזה שאין המציאות מקרה לנמצא, וכבר היה מחוייב מן הספק הקודם שאיננו המהות בעצמו, הנה מה הוא המציאות אם כן מי יתן ואדע.

והנה כבר יראה שהבטול בשלא יהיה מקרה למהות הוא אמיתי והכרחי יתחייב אם כן שיהיה עצם המהות או עצמי לו, וכאשר יתחייב שאיננו עצם המהות כמו שהתבאר מהספק הקודם הראשון, ישאר אם כן שיהיה עצמי למהות, וזה שמתנאי המהות היותו נמצא חוץ לשכל, כמו שאמרנו על דרך משל שמהות האדם החיות והדבור, הנה מתנאי המהות שיהיה נמצא חוץ לשכל, ולזה היה הוראת המציאות נאמרת בהסכמה בכל שאר הנמצאות, ובלבד במקרים שאין להם קדימה קצתם על קצתם, ויאמר בעצם ובמקרים בספוק למה שהמציאות חוץ לשכל יאמר כקדימה בעצם ובאיחור במקרים, אבל אמנם ההוראה הכוללת היא היות הדבר המיחס לו המציאות בלתי נעדר, ובדרך הזה בעצמו יאמר בא-ל יתברך ובשאר העצמים, רצוני לומר שהוא בלתי נעדר, אלא שהבלתי נעדר יאמר בקדימה בו יתברך ובאיחור על שאר הנמצאות, ולזה הוא מבואר, שלא יאמר הנמצא עליו ועל שאר הנמצאים בשיתוף השם גמור, אלא במין הספוק. (מאמר א כלל ג פרק א, וראה עוד אלקים-מציאותו)

והנה יתבאר זה גם כן אם מצד העיון ואם מצד התורה, אם מצד העיון יראה מפנים מהם, כי למה שהתבאר בחכמה הטבעית שכל הדברים הנטפלים תחת ההויה וההפסד יקדם בהכרח ד' סבות למציאותם, והיה שבמציאות הסבות ימצאו המסובבים בהכרח, הנה אם כן מציאות המסובבים מחוייב לו אפשר, וכאשר נעיין זה גם כן במציאות הסבות הנה הוא מחוייב בהכרח שיקדם מציאות סבות אחרות עליהם, אשר במציאות יתחייב מציאות הסבות ההם, ויהיה בהכרח מציאותם מחוייב לא אפשרי, וכאשר נבקש לסבות ההם סבות אחרות יהיה המשפט בהם אחד עד שיכלה אל הנמצא הראשון המחוייב המציאות יתברך שמו, התבאר אם כן שבטבע האפשר בלתי נמצא, ומהם שהוא הידוע בעצמות ומוסכם עליו, שהדבר שאפשר שימצא ושלא ימצא יצטרך לסבה תכריע מציאות על העדרו, ואם לא היה ההעדר קיים, ולזה כשנניח האפשר, נמצא הנה בהכרח כבר קדמה סבה חייבה מכריע מציאותו על העדרו, והיה הנמצא אם כן אשר הונחה אפשר מחוייב. וכאשר נעיין גם כן בסבה הקודמת, אם הונחה אפשרית, כשנניחה נמצאת יתחייב בה אשר התחייב באפשר הראשון, אשר הונח עד שיכלה אל הסבה הראשונה, והנמצא הראשון מחוייב המציאות יתברך, ומהם שהם מן הידוע בעצמו ומוסכם עליו שכל מה שיצא מן הכח אל הפועל יצטרך אל המוציא זולתו יוציאהו, ולזה יתחייב שכאשר יתחדש רצון האדם לפעול דבר מה, הנה הרצון אשר היה בכח ויצא אל הפועל הנה מוציאו זולתו בהכרח, והוא הדבר אשר הניע הכח המתעורר להתקבץ להסכים עם הכח המדמה כמו שהתבאר בספר הנפש, שהוא סבת הרצון...

הנה מכל הדברים יראה מצד העיון, שטבע האפשר בלתי נמצא, ואולם מצד התורה למה שיתבאר ממנה כמה שאין ספק באמיתתו ממה שזכרנו מידיעת השם שהיא מקפת בכל בפרטים, ואם הם נעדרים, וגם בנביאים נמצא שהיו מודיעים הרבה בכל הפרטים קודם היותם, ואם לא היו מחוייבים בעצמם רצון מה שהוא תלוי בבחירה, כמו הענין בפרעה, שכל זה הוראה גלויה שטבע האפשר בלתי נמצא. (מאמר ב כלל ה פרק ב)

ואומר כי למה שהתבאר במה שהמציאות טוב, והיה התכלית בזאת התורה הקנאת הטוב, כמו שהתבאר במה שקדם בזה המאמר, הנה הוא מבואר שהתכלית לכל הנמצאים ושאר התורה אחד הוא הטוב, אבל אומר שהתכלית בהם, רצוני לומר בכלל המציאות ובזאת התורה אחד במין, ושהתכלית בכלל המציאות השפל ובזאת התורה אחד באיש, אם שהתכלית לכלל המציאות כלו ובזאת התורה אחד במין, הנה יתבאר כן לפי שהמציאות בכלל ג' חלקים, עליון והוא עולם המלאכים, אמצעי והוא עולם הגלגלים, שפל והוא עולם היסודות, הנה לא ימלט מחלוקה אם שיהיו כולם נצחיים, רצוני לומר בלתי נפסדים. ואם היה שהתבאר היותן נבראים, ואם שהיו כולם נפסדים, ואם שיהיו קצתם נצחיים וקצתם נפסדים, וזה שהמלאכים אין להם סבות ההפסד, כי ההפסד והרע יבא מפאת החומר, כמו שהתבאר במקומו, ולזה נשאר בחלוקה אם שיהיו כלם נצחיים או יהיו קצתם נפסדים, ואם שיהיה תכלית בהם אחד במין, וזה שאם היו כלם נצחיים הנה התכלית בהם אחד במין, ואם היו קצתם נפסדים הנה יהיה סבת הנפסדים היותם הצעה לזולתם, אשר הוא החלק הנצחי, כאלו תאמר עולם היסודות למין האנושי, רצוני לומר לנפשות בני אדם או עולם הגלגלים, או היה שהתאמת בהם היותם מהחלק הנפסד. ואמנם להיותם הצעה לחלק הנצחי, כבר נתאמת בכללם היות תכליתם החיים הנצחיים, ולזה התבאר, שהתכלית בכלל המציאות כלו ובזאת התורה אחד במין, ואמנם שתכלית כלל המציאות השפל ובזאת התורה אחד באיש, זה יתבאר בקלות למה שהתבאר בזולת זה המקום, שהתכלית בעולם השפל הוא המין האנושי, ותכלית שלמות האנושי בזאת התורה, אשר תכליתה החיים הנצחיים והדבקות בו יתברך, הנה אם כן תכלית אחד במספר. (מאמר ב כלל ו פרק ג)

ואומר, וכבר בארו הקודמים והאריך בו הרב המורה, היות המציאות הזה בכללו כאיש אחד קצתו נקשר בקצתו, והיה ראוי כן להיותו נמצא הממציא אחד פשוט והיה ראוי להיות תכליתו בכללו אחד, להיות איש אחד ותכלית חלקיו האחרות עם תכלית כללו אחד, כי להיותו איש אחד קצתו נקשר בקצתו, הנה קצתו הצע לקצתו, ואם היה לקצה התכלית האחרות זולת התכלית האחרות לכלליו לא היה המציאות בכללו איש אחד, וזה להיות התכלית נמשך לצורה, כמו שהתבאר במקומו. ולזה כשתהיה הצורה אחת, הנה התכלית אחד בהכרח, ולפי שכבר נבוכו הקודמים בזה, אי אפשר מבלתי שנאריך בו, עם שיתבאר בו מה שזכרנו מהחיוב הזה, רצוני לומר היות התכלית אחד. ואומר דבר ידוע ומוסכם עליו שמהאחד הפשוט לא יתחייב רק אחד פשוט, ולמה שהתבאר מעצם השי"ת היותו אחד פשוט בתכלית הפשיטות, ואנחנו נראה עצמים מורכבים מחומר וצורה נאצלת מאתו. הנה זה מקום ספק גדול בהקדמה הזאת. וזה עם היות העצמים המורכבים מחומר וצורה נתהווה באמצעות שכלים נפרדים אחרים כאלו תאמר השכל העשירי, הנה להיות העלול הראשון נאצל מהאחד הפשוט בזולת אמצעי, כבר יתחייב היותו אחד פשוט. והעלול השני גם כן להיותו עלול מהאחד הראשון שהוא פשוט, כבר יתחייב גם כן היותו אחד פשוט, וכן בעלול האחרון, ולזה כמה אני תמה אם נתהוו הגשמים מהשכלים עם היותם פשוטים.

ומה שאמרו בהיתר הספק הזה הוא, כי עם היות ההקדמה האמיתית שמהאחד הפשוט לא יתחייב כי אחד פשוט בבחינת מהותו, הנה בבחינת חיוב מציאותו כבר יתחדש בהכרח הרכבה מה, וזה כי העלול עם היותו אחד פשוט בבחינת מהותו, למה שנתחייב מאחד פשוט, אי אפשר מבלתי התחדש בו הרכבה מה בבחינת חיוב מציאותו. וזה שהוא בבחינת עלתו הוא מחוייב המציאות, ובבחינת עצמו אפשר מציאותו. והנה העלול השני להיות עלתו מורכבת כבר, יוסיף הרכבה, וכל מה שישתלשל כן יוסיף העלול בהרכבה עד השכל הי' אשר לרבוי הרכבתו יתחייב ממנו גשם מורכב מחומר וצורה, זהו מה שאמרו בהתר זה הספק, או במה שבא מכח דבריהם והוא מבואר נגלה מה שבו מהחולשה. וזה כי ההרכבה נמצאת בשכלים העלולים הוא בבחינת אפשר וחיוב מציאותו, אבל בבחינת מהותם הם פשוטים בזולת הרכבה. והנה מה שחוייב מההקדמה הוא, שמהאחד הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט במהותו, ולא יחוייב מההקדמה הזאת פשיטות בחיוב המציאות ואפשרות, ואיך יחוייב זה והעלול הא' בבחינת מציאותו הוא מורכב בהכרח. ולזה עם היות העלולים מתרבים בהרכבה הזאת, הנה להיותם בבחינת מהותם פשוטים, איך התחדשו מהם דברים מורכבים, מי יתן ואדע.

ומה שראוי שיאמר בהתר זה הספק כפי מה שאומר, וזה שאם היה העלול מתחייב לעלה חיוב מוחלט, היה מקום לספק הזה, אבל להיות העלול מתחייב מהעלה מפאת ציור רצונו התר הספק מה שלא יקשה, וזה שעם היות השכל יחייב היות לאחד הפשוט רצון אחד פשוט גם כן, הנה יתאמת אחדות הרצון הזה בהטבה, רצון השפעת הטוב האפשרי, או הטוב אשר גזרה חכמתו, ולהיות כל מציאות טוב כמו שהתבאר במקומו, היה ראוי להטבת הא-ל יתברך שהוא ראוי שתהיה ההטבה היותר שלמה שאפשר שתצוייר שלא תקצר בהמציא הטוב שאפשר להמציא, ולזה עם היות שבהמצאות הטוב יקרה ממנו רע מה, הנה להיותו טוב בעצמו ההוא טוב מה אשר לא היה ראוי שיקצר ממנו הרצון האלקי השלם. לזה הגשמים המורכבים במהותם לא ימנע שיתחייבו מהאחד הפשוט בלי אמצעי אחר שהם מתחייבים באמצעות הרצון האחד הפשוט, אשר הוא המצאת כל טוב אפשרי, או הטוב אשר גזרה חכמתו. וזה א' ממה שיקויים בו המצאת כל המציאות מאתו יתברך על צד הרצון, כמו שיבא במאמר ג' בכלל הא', אלא שהביא ההכרח לדבר בו להורות שהתכלית ברצונו יתברך אחד פשוט והוא המצאות הטוב, אם לכלל המציאות ואם לדברים האלקיים ממנו. ולפי שהטוב היותר שלם שאפשר הוא הדבקות בו יתברך, היה ראוי שיושפע הטוב ההוא ממנו לכל מי שאפשר השפעתו, ויתאמת זה אם כן מצד העיון. ואולם רז"ל בארו זה במקומות מתחלפים, רצוני לומר שהתכלית לכל העולם והתורה אחד, אמרם שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה יורה שהתורה קודמת קדימת סבה לעולם, להיות התכלית הראשונה שבסבות להיות תכלית הדבר קודם במחשבה בזמן לדבר. הנה לאמת היות תכלית העולם התורה, הפליגה בזמן ואמרו אלפים שנה, כאמרו על צד הגוזמא ואלו חיה אלף שנים פעמים, ואמנם הכוונה באמרם התורה תכלית התורה, והוא הדבקות הנצחיי בו יתברך, והוא האמת הגמור. וכן זכרו בפירוש באמרם אלמלא התורה לא נתקיימו שמים וארץ.

ואמנם היות תכלית המציאות בכללו וחלקיו טוב, הנה דרשו בפירוש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב מות, וזה להיות תכליתו החיים נצחיים, והנה להיות הטוב סוג כולל מיני הטובות, וזכרו בתחלת הלל הגדול הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, ירצה בו הטוב המוחלט ולהיות הטוב המוחלט ראוי שיהיה נצחי, אמר כי לעולם חסדו... (מאמר ב כלל ו פרק ד)

אלא שכבר תשאר השאלה למה המציאו בעת ידוע אחר שהיחס אם מצד הפועל ואם מצד המתפעל אל כל העתים אחד. והנה הספק הזה ואם הוא עצום מאד, הנה התרו בא' מבפנים, אם שנאמר שכבר גזרה חכמתו לסבה ידועה שיהיה לו התחלת הויה מחודש, ולא תשאר בו השאלה למה המציאות בעת הזאת למה שהחדוש בכלל העתים יחד אחד, ואם שנתיר לעצמינו מה שנמצא בקצת מאמרים לכלול הביאם הרב המורה ולא מצאנו חולק עליהם, אמרם מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבם, ומהם אמרו מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן, הכונה מהם לפי מה שיראה החדוש התמידי אלא שהיו הווים בעת ידוע ונפסדים בעת ידוע, אם בתנועה האישית והפסדם, ואם להיות כל אחד מהם הולך מהאחר מדריגת השלמות, ואפשר שזה שאנחנו בו נצחי, ואפשר שיפסד ויבא אחריו עולם אחר הולך מזה מהלך השלמות במדרגת החי מהצומח, כי בזה דלתי החקירה נעולות והדברים עתיקים למקבלי האמת, ואם היה מהחכמים שהרחיקו מאד הפסד העולם מצד העיון, הנה יתבאר בקלות שאין בכל מה שאמרו שמה שיחייב במה בחייבו כמו שיבא במאמר הד' בה'... (מאמר ג כלל א פרק ה)

כבר יראה שיש פנים הרבה מההראות לצד החיוב, מהם כל המופתים והטענות שחשבו קצת הפילוסופים לחייב קדמותו, וזה שכל הדברים שהראו בהם פנים לבטל התהוותו יבטלו גם כן הפסדו, וזה מבואר בהם מאד, ומהם שאף בשנניח חדושו והתהוותו, הנה למה שהמציאות בעצמו טוב, כמו שהתבאר בזולת זה המקום, הנה אם כן העדרו רע. ולפי שהתבאר שהרע לא יגיע מאתו יתברך, והוא דבר גם כן המוסכם בדברי רז"ל אמרם אין דבר רע יורד מלמעלה, יתחייב אם כן לפי מה שיראה שהעדרו נמנע, ואין ענין לנצחיות זולת זה. ומהם למה שהתבאר בטבעיות שההפסד הטבעי יבא מצד החומר לא מצד הצורה, וזה כשיגברו הכחות המתפעלות על הכחות הפועלות, ואמנם יתכן זה במה שיש בו הפך, ולפי שהוא מבואר בגרמים השמימיים שאין בהם הפך, הוא מבואר שאין להם ההפסד, ולפי שהגרמים השמימיים באמצעות תנועותיהם ונצוציהם פועלים ומשפיעים מה שבכאן הוא גם כן מבואר שאי אפשר בו שיפסד למה שהפועלים בהם תמידיים נצחים, ומהם שאחר שהונח היות ההויה הכוללת רצונית, הנה יחוייב אם היתה נפסדת שיהיה הפסדה רצונית גם כן, ועם ששינוי הרצון אי אפשר שייוחס לו יתברך, הנה רצונו הכולל הוא ענין בלתי מצויין בטוב המוחלט, הנה מכל אלו הפנים יראה מצד העיון שהעולם נצחי במה שיבא, והנה יסכים בזה פשט הכתובים אמר "אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור דור", רמז באמרו כסאך לפי מה שיראה אל השמים, כאומרו השמים כסאי, ואמר "וישב ה' מלך לעולם"... ואמנם לצד השלילה יש גם כן פנים מההראות מהביא למה שהונח העולם הויה כמו שקדם, ומפורסם מהם, שכל הוה נפש יתחייב אם כן לעולם שיהיה נפסד, ומרבי למה שנראה בגרמים השמימיים תנועות הפכיים, אלו תאמר שקצתם מתנועעים ממזרח למערב וקצתם ממערב למזרח וקצם תנועותת רבות מורכבות, הנה יראה שההפסד אפשרי בהם, ואם הוא אפשרי הוא מחוייב שיצא אל הפועל בזמן מה, כי המאמר בשיהיה אפשרי בעצמו ולא יצא אל הפועל לעולם הוא נמנע, הנה אם כן הפסדו מחוייב, וכבר יסכים בזה מאמר אחד לרז"ל, אמרם שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, והנה לפי שיש פנים מההראות לצד החיוב ולצד השלילה ראוי שנברר בהם הצודק מהבלתי צודק, ונאמר אמנם הטענה הא' לצד החיוב הנתלה במופתים אשר חשבו לקיים בהם הקדמות הוא מאמר בטל למה שכבר התבאר בהם שלא יחייבו אותו, אבל התבאר חדושו במה שאין ספק בו.

ואולם הב' הנתלים בהקדמה האומרת שהרע לא יגיע מאתו יתברך, הנה להיותה בקשר תנאי, והוא שלא יגיע ממנו בעצם, אבל יעבור שיגיע ממנו במקרה הוא בהכרח החומר, הנה לא נמנע מפני זה העדר העולם מהכרח החומר, וזה שלא יגיע הרע ממנו יתברך בעצם אבל במקרה מצד המתפעל.

ואמנם הג' הנתלית בטבע הגרמים השמימיים שאין להם סבות ההפסד למה שאין בהם הפך, לא תתן האמת בדרוש זה מפנים מהם למה שנמצא בהם הפכיות בצדדי התנועות כבר יעובר בהן שהוא נמשך לעצמותם, ואם היה שנעלם ממנו טבעם להפלגת מרחקם, ולזה יהיה היסוד אשר בנו עליו טענתם רעוע ונפסד, ומהם כי כשנודה שאין לו הפסד בטבע, הנה למה שהווייתם והתמדתם רצוני, כמו שהתבאר במה שקדם, הנה לא ימנע הפסד מה שבכאן, וזה כי למה שמצבי הגרמים השמימיים משתנים תמיד, הנה כמו שאפשר בחלק המיושב שישחת, כן אפשר בכלו, הנה למה שהבטול הזה לא יחייב אפשרות הפסדו אל לא דבר.

ואולם הד' הנתלית בהיות ההוויה רצונית לתכלית ההטבה שלא יצוייר הטוב המוחלט בהפסד כולל רצוני, הנה היא אמיתית בעצמה, אלא שלא תתן האמת במוחלט שלא יפסד העולם להניעה אל הטוב ממנו להיות הולך מהלך השלמות אל עולם אחר, כמו שאפשר בזה שאנחנו בו, וכמו שקדם, ואמנם מה שיתאמת בטענה הזאת הוא, שאי אפשר הפסדו אל לא דבר. ואולם פשט הכתובים לא יחייב גם כן נצחיותו למה שלא המשיך אלא הכסא לדור ודור, וזה בהתמדת הדורות לא יפסד כסא ה', אבל באבדן הדורות יעבור הפסיד הכסא, וכן המלכות יתמיד בהתמדת העולם, כאמרו לעולם תשב, כל שכן אחר שיפסיד אל לא דבר והמלכות נצחית. 

ואולם הטענה הא' לצד השלילה הנתלית בהקדמה האומרת שכל הוה נפסד, הנה יתבאר בקלות בטולה למה שכבר הכו על קדקדה ולא התבאר אמיתותה, ועוד שאם הודינו בה לא תתן האמת אלא בהויה הטבעית לא בהויה רצונית.

ואולם הב' הנתלית בהפכיות הנמצא בגרמים השמימיים ושההפסד מפני זה אפשרי בהם, הנה לא תתן האמת על כל פנים, וזה שלא יחוייב מחלוף התנועות הפכיות בהם בעצם, למה שהתבאר בהם שההוויה בהם רצונית, והיתה על צד ההשגחה להשלים מה שבכאן, ועוד כשנודה שההפיכות נמצא בהם, הנה כמו שהיתה ההויה בהם רצונית לתכלית ההטבה, כן אפשר וראוי שתהיה ההתמדה רצונית לאותה תכלית בעצמו, ואולם המאמר לרז"ל שחייב חרבן זמן אחר כן כשנשתכל בו יחייב התמדת העולם יותר, אם להגבלת זמן החורבן, כאמרו וחד חרב, שאלו היה חרב לעולם אחר השיתא אלפי לא היה מקום להגביל זמן אלף אחד, וזה מבואר בעצמו, ואם לאמרו חרב, כי שם חרבן לא יפול על העדר, ולזה יראה שהם יחייבו התמדתו אם במים אם באש, וקבלו היותו זמן מוגבל חרב. ולזה העולה מכל מה שנאמר חיוב נצחיות העולם במין, רוצה לומר שלא יפסד אל לא דבר, אבל אפשר שיפסד אל עולם אחר כשילך זה ממנו מהלך השלמות, אלא שנראה שמה שהעידו רז"ל בזה הוא חרבן מה שבכאן זמן מוגבל, אבל בגרמים השמימיים לא חייבו דבר, ולזה יותר ראוי שיאמר בנצחיותם באיש לפי דרכי התורה, וכל שכן עם מה שהתבאר מציאות נצחיות באיש בזמן תחיית המתים, כמו שקדם. (מאמר ד דרוש א)

והנה יש פנים מהראיות לכל הצדדין, אם לצד החיוב יש פנים מההראות מהם שאיך שיהיה שהוית העולם עולה אם שהיתה רצונית או מחוייבת מה המונע שלא יחול הרצון או החיוב בעולם אחד או עולמות זולת זה, ומהם כי למה שהתבאר היות העולם רצונית על צד ההטבה והחנינה, והוא מבואר שאין שם כילות וצרות עין להטיב כל אשר יוסיף בעולמו יוסיף בהטבה, ולזה כבר יתכן שיהיו בכאן עולמות רבים, הנה מאלו הפנים יראה צד החיוב ואם צד השלילה יש לו פנים מהראות גם כן מהם שם, שאם היו בכאן עולמות יחד לא ימלט העולם מחלוקה, אם שיהיה במה שבין כמה העולמות רקות או גשם, והיות רקות נמנע אצל הקודמים, יחוייב אם כן שיהיה ביניהם גשם, והגשם אם שיהיה ספוריי אם לא, ואם הוא ספוריי יחוייב שנראה בקצת זמנים שמשים וירחים יותר מאחד כשהיות שניהם על האופן, ואם הוא גוף חשוך הנה לפי מה שנמצא בגרמים השמימיים החשוכים שיקבלו האורה מזולתם, כמו הירח שקבל אורה מהשמש, וקצת הכוכבים לדעת מי שיראה כן, הנה יתחייב שיקבל אורה מה שבין העולמות מהשמשים, ויתכן שנראה כוכבים רבים מעולמם או מעולמות אחרים, ולזה יתחייב ממה שהתבאר בחוש שלא יהיה בכאן יותר מעולם אחד, מהם כי למה שלא נמצא ריבוי אישים לא באישים ההווים הנפסדים כמו בבעלי חיים ובצמחים, הנה יראה שהרבוי בהם לתכלית שמירת המין לבד, ולזה היו האישים הבלתי נפסדים בלתי נמצא בהם ריבוי, ויתחייב אם כן שהעולם אחר שהתבאר היותו בלתי נפסד, שלא יהיה בו ריבוי, ומהם כי למה שהם שהפועל למציאות אחד בתכלית הפשיטות, כי כבר יראה שהנמצא ראוי להיות אם למה שהוסכם עליו שמהאחד הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט, ואם למה שכבר יראה שהשלמות הגדול לנמצא הנאצל שיתדמה בכל מה שאפשר למאציל, ולמה שהיה המאציל אחד הנה יתחייב שיהיה האחדות לנאצל שלמות לו, ויתחייב אם כן מאלו הפנים מניעת הריבוי בעולמות, והנה לפי שיש פנים מהראות לב' הצדדין ראוי שנברור מהם הצודק מהבלתי צודק.

ונאמר אמנם הטענה הא' לצד החיוב הנתלות באפשרות חלות הרצון או החיוב בעולם אחר זולת זה, הנה לא תחייב המציאות אבל תתן האפשרות לבד מצד חול הרצון, ואולם אם ימצא שם מונע מצד הריבוי בעצמו הנה לא ישאר שם באפשרות, אולם המניעה מצד הריבוי כבר יתכן לאחד מהטענות המראות פנים לצד השולל. וזה אם להיות הריבוי מותר כאישים הנצחיים ואם להיות האחדות שלמות כמו שנזכר שם... (שם דרוש ב וראה שם עוד)

ואמנם לפי שהתבאר בטבעיות שהגרמים השמימיים מניעים היסודות ומרכיבים אותם ומשפיעים במורכבים כח והכנה אל שיקבלו צורותם הטבעית, ואין ספק שימשכו מזה מדות ורשמים לפי המזגת המורכבים ההם מהאיכיות הד' עד שימשך מזה גם כן שישימו קצת בני אדם אל שיקבלו השפע האלקי הנבואי לפי הכנת יצירתם הטבעית, הנה לא נפל ספק במין הזה מן ההנהגה במשפטי האדם. אבל במה שלא יתחייב מהמזגת האיכיות הד' כאלו תאמר האדם עני או עשיר מצליח בקנינים ומוצא מטמונות או ההפך... הנה נפל הספק בכיוצא בזה, אם יש הנהגה ומבא לגרמים השמימיים בו, והנה הצד המחייב נתפרסם לבעלי משפטי הכוכבים שנתאמת להם עם השנות רב, שלפי מערכות הכוכבים בבתיהם ומצבם קצתם והדבוקים והנה התנאים זכרום יתחייבו הדברים ההם, ואם היה שאין מבוא לאיכיות הדברים, ואולם הצד השולל יש לו גם כן פנים מההראות מהם, שלפי שהתבאר שלכל דבר טבעי היה או מלאכות ד' סבות, והם הפועל והחומר והצורה והתכלית הוא מבואר, ש