(ראה גם: אחשורוש, אסתר, המן, כנסת הגדולה, פורים)
איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בין יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל. ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם, והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת. (אסתר ב ה)
אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר ציוה עליה מרדכי, ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו. בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך, קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף, ויבקשו לשלח יד במלך אחשורוש. ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה, ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. (שם ב כ)
וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן כי כן ציוה לו המלך, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה... ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם, ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי. (שם ג ב)
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר, ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק... ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו, ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקל על גנזי המלך ביהודים לאבדם... ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר, אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות... (שם ד א והלאה)
ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר, ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. וישב מרדכי אל שער המלך... (שם ו יא)
ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צורר היהודים, ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה. ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי, ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. (שם ח א)
ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והעיר שושן צהלה ושמחה. (שם ח טו)
כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות, כי האיש מרדכי הולך וגדול. (שם ט ד)
ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף, לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית. וישלח ספרים אל כל היהודים, אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת... (שם שם כט)
וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. (שם י ב)
אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, מספר בגוי רחום בענה, מספר אנשי עם ישראל. (עזרא ב ב)
וכשנכנסה לפני מלך אחשורוש, וראה לבוש ההוא של אור, צורתה נדמה לו למלאך אלקים, ופרחה נשמתו ממנו לרגע. מרדכי גם כן, (לבש לבוש של עולם ההוא), שכתוב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, לבוש מלכות ודאי, דהיינו צורה של עולם ההוא, ועל כן כתוב כי נפל פחד מרדכי עליהם, פחד מרדכי ולא פחד אחשורוש, (כלומר לא מטעם שגדלו אחשורוש, אלא מפני הלבוש שלו שמעולם ההוא)... אמר לו האויר של גן עדן, הוא נשיבת רוח הקודש, ומתלבשים בו הצדיקים כעין שהיו בעולם הזה. ואחר כך רוח הקודש שורה על ראש כל אחד ואחד, ונתעטר בו ונעשה לו עטרה, וכך היה למרדכי שכתוב בלבוש מלכות, בצורה של עולם ההוא, ואחר כך ועטרת זהב גדולה, זו היא העטרה השורה על ראש הצדיקים בעולם ההוא... (שלח רל ועיין שם עוד)
מרדכי נתן לו רמז וחש, שנאמר ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו', אלא אמר מרדכי אפשר חסידה זו תנשא לערל הזה, אלא שמא עתיד ליארע לישראל דבר והם עתידין להנצל על ידה. (בשלח-ויבא עמלק פרשה ב)
רבי יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע, הם אמרו לא לנו, ומשיבה רוח הקדש ואמר להם למעני למעני אעשה... (פסחים קיז א)
...ברוש זה מרדכי, שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור, ומתרגמינן מרי דכי... רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק... לתת לטוב לפני האלקים זה מרדכי ואסתר, דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן... (מגילה י ב)
ברבות צדיקים ישמח עם זה מרדכי ואסתר, דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה... לכלותם בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר. (שם יא א)
לעשות כרצון איש ואיש, אמר רבא לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב איש יהודי... איש ימיני, מאי קאמר, אי ליחוסא קאתי ליחסיה ואזיל עד בנימין, אלא מאי שנא הני, תנא כולן על שמו נקראו, בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, בן שמעי בן ששמע א-ל תפלתו, בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונתפתחו לו. קרי ליה יהודי אלמה מיהודה קאתי, וקרי ליה ימיני, אלמא מבנימין קאתי, אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה. ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אומרת אנא גרים דמתיליד מרדכי, דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא, ומשפחת בנימין אמרה מינאי קאתי... רבי יוחנן אמר לעולם מבנימין קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי, על שום שכפר בעבודה זרה, שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי. (שם יב א וב)
ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת, תנא משום רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית. (שם יג א)
כאשר היתה באמנה אתו, אמר רבה בר לימא משמיה דרב, שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי... ויודע הדבר למרדכי, אמר רבי יוחנן בגתן ותרש שני טרסים היו, והיו מספרים בלשון טורסי ואומרים, מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו, בא ונטיל ארס בספל כדי שימות, והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים לשון... ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו, אמר רבא בתחילה במרדכי לבדו, ולבסוף בעם מרדכי, ומנו רבנן, ולבסוף בכל היהודים. (שם יג ב)
אמר רב נחמן מלאכי זה מרדכי, ולמה נקרא שמו מלאכי, שהיה משנה למלך. מיתיבי ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי בלשן, וחגי זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש, תיובתא...
...אמר רבי אבא שלא כדת היה, שבכל יום ויום עד עכשיו באונס, ועכשיו ברצון, וכאשר אבדתי אבדתי, כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך. ויעבור מרדכי, אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית, ושמואל אמר דעבר ערקומא דמיא. (שם טו א)
לא נעשה עמו דבר, אמר רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן... ועשה כן למרדכי, אמר ליה מנו מרדכי, אמר ליה היהודי, אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי, אמר ליה היושב בשער המלך, אמר ליה סגי ליה בחד דיסקרתא, אי נמי בחד נהרא, אמר ליה הוא נמי הב ליה... אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן, כיון דחזיה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה, מירתת, אמר להו לרבנן האי רשיעא ליקטל נפשי קא אתי, זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו. בההאי שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא, אתא המן ויתיב ליה קמייהו, ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה... אמר ליה קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא, אמר ליה לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא, דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי... אמר ליה סק ורכב, אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא, גחין וסליק, כי סליק בעט ביה, אמר ליה לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח, אמר ליה הני מילי בישראל... והיינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך, אמר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו. (שם טז א)
אמר רבי בנימין רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו'... כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, לרוב ולא לכל, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, אמר רב יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד', ולבסוף בתר חמשה, מעיקרא כתיב אשר באו עם זרובבל, ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, ולבסוף כתיב הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן. (שם שם ב)
...אמר רבי יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו, ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף ... ומאן דאמר מאיש יהודי תוקפו של מרדכי... (שם יט א)
...אמר רבי חסדא פעם אחת יבשה ארץ ישראל ולא ידעו מהיכן להביא עומר, והיה תמן חד אלם דהוה יהיב חד ידיה על גגות וחד ידיה על צריפים, אייתוניה קמיה דפתחיה, אמר להו אית אתר דמתקריא גגות צריפין או צריפין גגות, אזלין לתמן ואשכחן... (שקלים יג ב, וראה שם עוד)
והיינו דתנן פתחיה על הקינין זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה, שפותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון... אלא דהוה בייל לשני ודריש, והיינו דכתיב מרדכי בלשן. (מנחות סה א)
בהתנדב עם ברכו ה', התנדבו ראשי עם כשהקב"ה עושה לכם ניסים תהו אומרים שירה... הרי מרדכי ואסתר, שנייא היא שהיו בחוץ לארץ, ואית דבעי מימר מרדכי ואסתר משונאיהם נגאלו, לא נגאלו מן המלכות. (פסחים עא א)
איש יהודי היה בשושן הבירה, רבי שמעיה אומר וכי לא היה יהודי בשושן הבירה אלא מרדכי בלבד, והא כתיב והיהודים אשר בשושן, אלא לפי שהיה יהודי צדיק ובן אבות ומזרע המלוכה, והיה עוסק בתורה כל ימיו, ובפיו לא היה נכנס מאכל אסור, לפיכך נקרא איש יהודי. ושמו מרדכי, לפי שהיתה תפלתו נכנסת לפני הקב"ה כמר דכי. בן יאיר שהיה מאיר פנים בהלכה. בן שמעי שיצא לקלל את דוד, בן קיש שהקיש על דלתי רחמים ונפתחו לו. רבי שמעון אומר בא וראה חכמתו של מרדכי, שהיה יודע בשבעים לשון, והיה שמו מרדכי בלשן, והיה יושב בשער המלך לראות שלא תטמא אסתר ונערותיה בכל מאכל אסור... ושמע מרדכי לשונם ונכנס והגיד לאסתר, ואסתר הגידה למלך בשם מרדכי... ומה עשה המן, עשה לו תבנית גלולים מרוקם על בגדיו, וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לתועבה שעשה לו, וראה מרדכי ולא קבל עליו להיות כורע ומשתחוה... ושמע מרדכי וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר ויצא לרחוב העיר והיה צועק ואומר, רבון העולמים, לא נשבעת לאבותי להרבות זרעם ככוכבי השמים, ועכשיו נתתה אותם כצאן טבחה... אמרה לו אתה ראש סנהדרין, ואתה אומר דבר זה, ואם אין ישראל למי הפסח. שמע מרדכי את דבריה ועשה כל אשר צותהו, שנאמר ויעבר מרדכי, מלמד שעבר יום א' של פסח בלא אכילה... רבי פנחס אומר מרדכי היה שליט על היהודים, שנאמר ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, למה, שהוא איש טוב ודובר שלום לכל זרעו, שנאמר כי מרדכי היהודי וגו', ועליו הכתוב אומר (תהלים ל"ז) שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום. (פרק נ)
מרדכי היה מתוקן לגאולה. (בראשית לא ח)
מרדכי זן ופירנס, אמר רבי יודן פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר לאלתר מניקה, והיה מניקה הוא, רבי ברכיה ורבי אבהו בשם רבי אליעזר בא לו חלב והיה מניקה. (שם שם ט)
מרדכי, כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות, יצא לו מוניטון, ומה מוניטון שלו, שק ואפר מיכן, ועטרת זהב מיכן. (שם לט טז)
כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב, בימי מרדכי ואסתר... (שם נג יד)
רבי יודן בשם רבי בנימין אמר, בניה של רחל ניסן וגדולתן שוה. ניסן שוה, ויהיה כדברה אל יוסף יום יום, ויהי כאמרם אליו יום יום (אסתר ג'), ולא שמע אליה, ולא שמע אליהם, גדולתן שוה, ויסר פרעה את טבעתו (בראשית מ"א), ויסר המלך את טבעתו (אסתר ח')... וילבש אותו בגדי שש, ונתון הלבוש והסוס... וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר. (שם פז ז)
רבי יודא ברבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן, כתיב לכו חזו מפעלות ה' וגו', הקציף הקב"ה אדונים על עבדיהם ליתן גדולה לצדיקים...עבדים על אדוניהם ליתן גדולה לצדיק (אסתר ב') קצף בגתן ותרש ליתן גדולה למרדכי... (שם פח ב)
מלכות מדי נופלת ביד מרדכי, שהוא בא משל בנימין... (שם צט ב)
...כל מי שכתוב בו היה מתוקן לכך... במרדכי כתיב (אסתר ב') איש יהודי היה, מתוקן להצלה. (שמות ב ד)
דבר אחר נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן... (שם לג ו)
ואתה על במותינו תדרוך, בימי מרדכי, שנאמר ויקח המן את הלבוש ואת הסוס, מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת, אמרו שהיה מתפלל בכל שעה, שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וגו', מאחר שראה עצמו בגדולה, לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה, אלא וישב מרדכי כשם שהיה מתחלה... כשם שעשה מרדכי, שנאמר (אסתר ו') וישב מרדכי אל שער המלך, שחזר לשקו ולתעניתו... (שם לח ה)
...ואת השפן זו מדי, כי מעלת גרה היא שמגדלת את מרדכי,שנאמר ומרדכי יושב בשער המלך. (ויקרא יג ה)
...דבר אחר אשר קצירו זה המן, רעב יאכל, זה מרדכי ואסתר, ולא מצינים יקחהו, שק ואפר יוצע לרבים. (שם כח ד)
דבר אחר תכתב זאת לדור אחרון, זה דורו של מרדכי שהיו נוטין למות, ועם נברא יהלל י-ה, שבראן בריה חדשה. (שם ל ג)
...אבל הצדיקים שמן קודמים... ושמו מרדכי... (במדבר י יד)
אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן העץ, יבא מרדכי ויעיד שהצלתיו מן העץ שהכין לו המן, שהיה עמלקי מזרע אדום, והשבתי לו גמולו בראשו... (שם יד ד)
דבר אחר אשרי שומרי משפט זה מרדכי, עושה צדקה בכל עת שגדל יתומה בתוך ביתו, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, זכרני ה' ברצון עמך, בשעה שתעשה תשועה לישראל על ידי מרדכי ואסתר... מה כתיב שם, איש יהודי.
איש יהודי היה, איש מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו, דכתיב ביה (במדבר י"ב) והאיש משה עניו מאד, מה משה עמד בפרץ, דכתיב (תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו', אף מרדכי דכתיב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, מה משה למד תורה לישראל, דכתיב (דברים ד') ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים, אף מרדכי כן, דכתיב דברי שלום ואמת... ושמו מרדכי... אבל הצדיקים שמם קודם להם... ושמו מרדכי, לפי שדומין לבוראן, דכתיב (שמות ו') ושמי ה' לא נודעתי להם.
יהודי, למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא, לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם, הדא הוא דכתיב לא יכרע ולא ישתחוה, וכי קנתרן היה, ועובר על גזירת המלך, אלא כשצוה אחשורוש להשתחות להמן, וחקק עבודה זרה על לבו, ונתכוון כדי שישתחוו לעבודה זרה, וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחוה לו נתמלא חמה, ומרדכי אומר לו יש אדון המתגאה על כל גאים, ואיך אני מניחו ואשתחוה לעבודה זרה, ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי, לומר יהודי יחידי, ויש אומרים שהיה שקול כאברהם בדורו, מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש, והחזיק והכיר לבריות גדולתו של הקב"ה... אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים... ריש לקיש אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש, אמר רבי שמואל בר נחמן וחמשה הן... ומרדכי, אתמול וילבש שק ואפר, ועכשיו יצא מלפני המלך בלבוש מלכות... ושמו מרדכי, מה מור ראש לכל הבשמים, אף מרדכי ראש לצדיקים בדורו...
ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לשאול על כתמה ועל נדותה, לדעת את שלום אסתר, שלא יעשו לה כשפים, אמר רבי יעקב בר אחא, אמר לו הקב"ה אתה דרשת שלום נפש אחת, לדעת את שלום אסתר, חייך סופך לדרוש שלום אומה שלמה, הדא הוא דכתיב דורש טוב לעמו... (אסתר פרשה ו)
מה אמר להם מרדכי, למי שאומר לו מדוע אתה עובר את מצות המלך, רבי לוי אמר, אמר להם מרדכי, משה רבינו הזהיר לנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ורשע זה עושה עצמו עבודה זרה... ולא עוד אלא שאני איסגנטרירין של הקב"ה, שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ, וזקני נולד בארץ ישראל... ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם, וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר, ורץ מרדכי אחריהם, וכשראה המן וכל חבורתו שהיה מרדכי רץ אחרי התינוקות, הלכו אחריו לדעת מה ישאל מרדכי מהם, כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות, שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקיך, אמר ליה (משלי ג') אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא. פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר, (ישעיה ח') עצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל, פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט. כיון ששמע מרדכי כך, שחק והיה שמח שמחה גדולה... אמר לו משה כלום יש אדם כשר באותו הדור, אמר לו יש ושמו מרדכי, אמר לו לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן, ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה. (שם פרשה ז)
ויקרע מרדכי את בגדיו, בנימין גרם לשבטים ליקרע, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ג) ויקרעו שמלותם, והיכן גרמה לו קריעה, בשושן הבירה, הדא הוא דכתיב ויקרע מרדכי את בגדיו, והוא איש ימיני... ויזעק זעקה גדולה ומרה, והיכן נפרע לו, בשושן, שנאמר ויזעק זעקה גדולה ומרה. דבר אחר את אשר קרהו, מלמד שהזכיר לה את החלום אשר חלם בענין הזה בשנה השנית למלך אחשורוש, וירא והנה רעש גדול וחזק ובהלה על הארץ ופחד ורעד לכל יושביה, והנה שני תנינים גדולים ויריעו זה לקראת זה ויערכו מלחמה, וינוסו לקולם כל גויי הארץ, והנה ביניהם גוי אחד קטן, ויקומו כל הגוים על הגוי הקטן לאבד זכרו מעל הארץ, ויהי היום ההוא חושך לכל העולם ויצר לגוי הקטן מאד ויזעקו אל ה'... ובעת אשר הצר לו המן אמר לאסתר על ידי שלוחה, הנה החלום אשר ספרתי לך בימי נעוריך, ועתה קומי ובקשי רחמים מאת הקב"ה, ובואי אל המלך והתחנני על עמך ועל מולדתך...
ועל אותה צרה ויתפלל מרדכי אל ה' ויאמר, גלוי וידוע לפני כסא כבודך אדון העולם, כי לא מגבהות לב ומרום עין עשיתי אשר לא השתחויתי להמן, כי מיראתך פעלתי זאת לבלתי השתחוות לו, כי יראתי מפניך לבלתי תת כבודך לבשר ודם, ולא רציתי להשתחוות לזולתך כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן על תשועת עמך ישראל, כי לוחך הייתי מנעל רגליו, ואתה אלקינו הצילנו נא מידו ויפול ברשת אשר כרה וילכד ברשת אשר טמן לרגלי חסידיך...
מה עשה מרדכי, קבץ את התינוקות וענה אותם מלחם ומים והלבישם שק והושיבם באפר, והיו צועקים ובוכין ועוסקין בתורה... (שם פרשה ח)
...כיון שהגידו למרדכי שהוא בא, נתיירא עד מאד, והיה יושב ותלמידיו לפניו, אמר להם לתלמידיו, בני רוצו והבדלו מכאן, שלא תיכוו בגחלתי, שהרי המן הרשע בא להרגני, אמרו אם תמות נמות עמך, אמר להם אם כן נעמוד בתפלה, ונפטר מתוך התפלה. וחסלין צלותהון, יתבון ועסקין בהלכות מצות העומר, שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה... אתא המן לגביהון אמר להון במה אתון עסקין... אמר להם קומו דנצחין עשרה מנכון לעשרת אלפי קנטרין דכסף דילי...
ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו', רבי פנחס אומר מלך מרדכי על היהודים, מה המלך לובש פורפרין, כך מרדכי לובש פורפרין, מה המלך עושה עטרה כלולה בראשו, כך מרדכי לובש ועטרת זהב גדולה, מה המלך מוניטה שלו הולכת בכל הארץ, כך מרדכי מוניטה שלו הולכת, ומה מוניטה שלו, מרדכי מכאן ואסתר מכאן, למה שהיה איש טוב ואיש שלום, ומבקש שלום, שנאמר כי מרדכי וגו', ועליו אמר הכתוב (תהלים ל"ז) שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום... ולערב יחלק שלל, זה מרדכי ואסתר שעמדו להם לישראל בגלותם שהוא דומה לערב, וחלקו שללו של המן שנמשל לזאב... (שם פרשה י)
אמר ליה רבי חייא רבה לרבי שמעון בר חלפתא, כך תהיה גאולתן של ישראל מצפצפת, דכתיב (מיכה ז') כי אשב בחשך ה' אור לי, בתחלה היא באה קימעא קימעא, ואחר כך היא מנצנצת ובאה, ואחר כך פרה ורבה, ואחר כך מרטבת והולכת, כך בתחלה (אסתר ב') בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך, ואחר כך (שם ח') ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות... (שיר ו טז)
דבר אחר לא ידעתי נפשי שמתני, הכתוב מדבר במרדכי, אתמול וילבש שק ואפר, והיום ומרדכי יצא מלפני המלך, וקרא על עצמו לא ידעתי נפשי שמתני... (שם שם יח)
אימתי נעקר יצר עבודה זרה, רבי בנייה אמר אלו מרדכי ואסתר. (שם ז יג)
ורבנן אמרי טובים השנים זה מרדכי ואסתר, מן האחד, זה לעצמו וזו לעצמה, והחוט המשולש, זה אחשורוש שהסכים עמהם, וגזר אומר ואמר, (אסתר ח') ואתם כתבו על היהודים וגו'. רבי לוי בר חמא בשם רבי חנינא אמר טובים השנים שתלו מרדכי ואסתר, מן האחד שתלה יוסף, שאלו נעשו נסים על ידיהם לכל ישראל, וזה לא נעשו נסים על ידו... (קהלת ד יד)
שומר מצוה לא ידע דבר רע, זו אסתר שהיתה עסוקה במצות ביעור חמץ, ועת ומשפט ידע לב חכם זה מרדכי, דכתיב (אסתר ד') ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. (שם ח ט)
דבר אחר אם רוח המושל תעלה עליך וגו', מדבר במרדכי, עד שלא באתה לו גדולה (אסתר ב') ומרדכי יושב בשער המלך, וכשבאת לו גדולה, וישב מרדכי אל שער המלך. (שם י ו)
אמר רבי יהושע בן לוי מתוך צרה רוחה, מתוך אפילה אורה, מתוך נבולן של צדיקים רוממותן... מרדכי וילבש שק ואפר (אסתר ב'), ונתרומם, דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות... (מקץ ג)
מרדכי עמד כנגד השעה, והיה לו להחניף לרשע, ולפי שעמד כנגד המן הרשע קמעא היו ישראל כלים מן העולם... (ויחי ו)
וכי ימוך אחיך אלו ישראל, שנאמר (תהלים ק"ו) וימכו בעונם, ומכר מאחוזתו, שנמכרו במדי בימי המן, שלקחן אותו רשע מאחשורוש, ובא גואלו זה מרדכי, וגאל את ממכר אחיו, שכסה את עונותיהם, שכולם היו ראוים להריגה, למה שאכלו מתבשילי המלך... ובזכות מרדכי ניצלו, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, הוי וגאל את ממכר אחיו. (בהר ד)
...וכך היה מרדכי ואסתר נר לישראל וחושך לאומות העכו"ם, אסתר נקראת הדסה, שנאמר (אסתר ב') ויהי אומן את הדסה, ומרדכי על שם צדיק נקרא הדס, שנאמר (זכריה א') והוא עומד בין ההדסים, מה ההדס זה ריחו טוב וטעמו מר, כך מרדכי ואסתר חושך לאומות העכו"ם ונר לישראל... העם ההולכים בחושך (ישעיה ט') מדבר בדורו של מרדכי שאין לך שעה של אפילה שהיתה להן לישראל כשושן הבירה, שנגזר עליהם להשמיד להרוג ולאבד, וראו אור גדול שנצמח להם גואל, זה מרדכי, שנאמר (אסתר ח') ומרדכי יצא מלפני המלך וגו', ומה כתיב אחריו, ליהודים היתה אורה. דבר אחר למנצח על אילת השחר, זה שאמר הכתוב (תהלים ס"ו) אמרו לאלקים מה נורא מעשיך, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, מה דחלין אינון מנגניא דילך, הנהרגין הורגין את הורגיהן... המן הרשע עומד כל הלילה ומתקן קורה של חמשים אמה לתלות את מרדכי עליו, ונתלה הוא ובניו עליו... דבר אחר בך בטחו אבותינו אלו מרדכי ואסתר. תאנא לשלשה חלקים נחלק ממונו של המן, שליש למרדכי, שליש לעמלי תורה, ושליש לבנין בית המקדש, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, יאכלו ענוים וישבעו זה מרדכי ואסתר... (תהלים כב)
...ועם נברא, וכי עדיין אומה עתידה להבראות, שהוא אומר ועם נברא, אמר רבי יוסי ברבי שמעון זה דורו של מרדכי שנברא בריה חדשה. (שם קב)
אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן, מפני מה זכו מרדכי ואסתר ליעשות נס זה על ידם, מפני אשתו של שמעי אם אביהם, שהצילה שני צדיקים מן ההריגה, ואלו הן אחימעץ ויונתן בשעה שרדפו עבדי אבשלום אחריהם... אמר לה הקב"ה, הואיל ובזית את עצמך על שני הצדיקים הללו, אני אוציא ממך שני צדיקים שיעמדו בפרצותיהם של ישראל, ובשבילן אני מציל את ישראל מן ההרגה. (פרשה כב)
...תדע לך שהוא כך, מרדכי בשעה שדברה עמו אסתר שלא כהוגן קצף עליה, ואלו הן הדברים שדברה עמו אסתר שלא כהוגן, שאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך וגו', השיב לה כי אם החרש תחרישי וגו', וכשחזרה ודברה עמו כהוגן הודה לדבריה, ואלו הן הדברים שדברה לו כהוגן, לך כנוס את כל היהודים, העביר כל דבריה, שנאמר ויעבר מרדכי... (פרק א)
...מי פורע לכם ממדי בעשור, אמר רבי אבין בא עשור שנכרת המן ועשרת בניו, מי פורע לכם מהם, סנקליטין מרדכי ואסתר, מרדכי מבחוץ ואסתר מבפנים... (שמות פרק יב, קצא)
....כלהו סנהדרי נמי הוון ידעי שבעים לשון... אלא דהוה בליל לישניה ודורשן, כי הא דלא הוו ידעי מהיכא איכא עומר לאתויי, אכרוז, אתא ההוא חרשא אותיב חדא ידיה אאיגרא וחדא ידיה אצריפא, אמר להו מרדכי מי איכא דוכתא דשמיה צריפין גגות או גגות צריפין, בדוק ואשכחו... (עזרא פרק ב תתרסז, וראה גם תלמוד בבלי שקלים)
איש יהודי, אמר הקב"ה לדוד אתה הצלת לשמעי בשביל שיוליד את הצדיק, על שבטך אני כותבו, שנאמר איש יהודי, עליו נאמר זכר צדיק לברכה... היה, מלמד שהיה שקול כאברהם שנאמר בו היה יהיה, אברהם מסר שמו על קדושת השם, אף מרדכי כן. ושמו מרדכי, ששמו נאה ומתקבל על הבריות... בן קיש, וכי בנו של קיש היה והלא הרבה דורות היו ביניהם, שכן הוא אומר בן יאיר בן שמעי בן בענא בן מוצא בן אלה בן מפיבושת בן יהונתן בן שאול בן קיש בן אביאל בן צרור בן בכורת בן אפיח בן שחריה בן עזריה בן שוקק בן מיכאל בן אליאל בן עמיהוד בן שפטיה בן פתואל בן פתיון בן מלוך בן ירובעל בן חנניה בן זבדי בן שמריה בן זכריה בן מרימות בן חושם בן שחריה בן אצבעון בן עזריה בן גרא בן בלע בן בנימין בן יעקב, אלא שהקיש על דלתי תפלה ופתחו לו. (אסתר פרק ב, תתרנג)
דבר אחר אמר מרדכי איני יכול להחניף לרשע הזה, שאני טעון סגנון של מלך, שנאמר לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו, ואי אפשר להשתחוות לו, דלא דחיל מינה דשכינה השרויה על כתפי, שנאמר ובין כתפיו שכן... ומרדכי לא יכרע, אמרו לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב, מה ראית לבטל קלבסים של מלך, אמר שאני יהודי, אמרו לו והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותיו, שנאמר וישתחו ארצה שבע פעמים, אמר להם בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה... בא לו המן ועשה עצמו כאלו שואל בשלומו של מרדכי, אמר לו מרדכי אין שלום אמר ה' לרשעים... (שם פרק ג, תתרנד)
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, ידע לרפאות את המכה, ידע מאי זה חטא לקו, על שאכלו בשולי כותים... ותשלח בגדים להלביש את מרדכי להסיר שקו, אמר איני מזיז השק עד שיעשה הקב"ה נסים כשעשה לראשונים. (שם פרק ד תתרנו)
...משום דרואה את מרדכי יושב בשער המלך, אמר כל זה איננו שוה לי, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי, פעם אחת נתן המלך ממון ושגרם בראשי גייסות לכבוש את המדינה, נטל המן ממון שלו ואכלו ולא נשתייר לו ממון, כשבא להוציא על בעלי מלחמה לא היה בידו כלום, אבל מרדכי חצי הממון היה בידו, בא המן אמר לו הלויני ממון זה שבידך, אמר לו אין אני מלוך אלא אם כן תמכור נפשך לעבד לי, קבל על נפשו והלוהו, וכתב לו הרי המן עבדו של מרדכי, זבין נפשיה למרדכי בטולמא דנהמא, היינו דאמר מרדכי להמן, עבדא דקנה נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן... (שם פרק ה תתרנו)
...וחשב בדעתו שבזמן קריאת שמע יתלה את מרדכי... באותה שעה הלך ומצא למרדכי שהיה יושב בראש תינוקות ושקים במתניהם וסופדים ובוכים, ופקד אותם ומצאם שנים ועשרים אלף, מיד השליך בצוארם חבלים ושלשלאות של ברזל, והפקיד עליהם שומרים, ואמר הללו אני הורג תחלה ואחר כך אני תולה את מרדכי... (שם פרק ו תתרנז)
ויצעק צעקה גדולה, וכי הדיוט היה מרדכי שצוח, וכי אין הקב"ה שומע לחישות, שכן הוא אומר וחנה מדברת על לבה, מה כתיב, ואלקי ישראל יתן שאלתך, אלא מרדכי הכי צוח ואמר יצחק אבי מה עשית לי, הצוחה שצוח לפניך עשו ושמעת קולו וברכת אותו והרי אנו מכורים להריגת חרב, לפיכך ויזעק. (תולדות)
איש יהודי - חסידא ומודה ומצלי קדם ה'... דהוה מתיל למירא דכיא... וכד צדא כורש ודריוש ית בבל נפק מרדכי עם דניאל וכל כנישתא דישראל למידר בשושן. (אסתר ב ה)
ולא זע ממנו - אלא שפשט לו רגל ימינו ששטר המכירה עליו. (שם ה ט)
ומרדכי יצא - (ראה שם על בגדי מרדכי בפירוט). וכולם מזמרים לפניו, וי' בני המן האסורים, ואומר ברוך ה' שלא נתנני טרף לשיניהם... (שם ח טו)
הפכת מספדי למחול - לרז"ל המזמור על מרדכי אסתר והמן, בפסיקתא זוטא... והסוף אמר מרדכי וישראל. (תהלים ל יב)
איש יהודי - על שם שגלה עם גלות יהודה. ימיני - משבט בנימין. (אסתר ב ה)
ומרדכי ידע - בעל החלום אמר לו שהסכימו עליונים על כך, על שהשתחוו לצלם ושנהנו מסעודת אחשורוש. (שם ד א)
לרוב אחיו - ולא לכל, שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, שנעשה קרוב למלכות ובטל מלמודו. (שם י ג)
לבת - לולא שהיתה בתולה לא היה מרדכי מסכן בה, כי לא יסמוך על מעשה נס. והדרש לבית, אולי היה במחשבתו לקחתה לאשה מפני יפיה. (שם ב ז)
אשר לא תגיד - יש אומרים שמרדכי לא עשה נכונה, כי פחד שהמלך לא יקחנה אם ידע שהיא מהגולה, ויש אומרים שידע בנבואה שתבא על ידיה תשועה, והנכון שעשה כך כדי לשמור תורת ה' בסתר... וידענו שמרדכי מגדולי ישראל, שהוא ג' לשרים העולים עם זרובבל, וכשראה שהבית לא נבנה חזר לשער ארמון המלך בעילם שהיא מעלה גדולה, ולכן יכול ללכת לפני חצר בית הנשים. (שם שם י)
ומרדכי יושב - להודיע מה רבים הקמים עלינו, שקצפו על שניתן למרדכי רשות לשבת והם עומדים כל היום על רגליהם. ויגד לאסתר - ולא אמר שתאמר בשמו אלא הגיד לה, רוצה לומר גילה לה שתאמר למלך ותמצא חן בעיניו. (שם שם כא)
כי יד על כס - בפשט ה' ישביע כל מלך ישראל על כך... ולכן נזהר מרדכי מליהנות משלל המן, דכתיב תמחה את זכר עמלק... (שמות יז טז)
...וידוע כי אחשורוש והמן שניהם היו בהסכמה אחת להשחית ולעקר אמונתנו, ולכן הוצרכו לעמוד בפרץ מרדכי ואסתר שהם כנגד נגה וצדק, ולעזור ולהגן בעד ישראל, ומן הידוע בספרי חכמת המחקר כי התכלת מיוחס לנגה, כי לכל ישראל היה אור על ידו, וזהו שסמך לו מיד "ליהודים היתה אורה ושמחה"... (כד הקמח פורים)
היה בשושן - לפני אחשורוש, ולא אמר אשה יהודית וגו', שגדול המעשה יותר מן העושה, איש ימיני - ממשפחת שאול שנקראה כך, ולא פרסם בפירוש שהיה מבני שאול, שלא לפרסם שבח עצמו. אשר הגלה נבוכדנצר - ולא נבוזראדן, אלא היה מהחרש והמסגר וראוי ליעשות נס על ידו... (שם ב ה)
מרדכי מתהלך - מרדכי פחד פן יקצוף המלך כשיודע לו שנסתרה ומיאנה להתחתן בו, ויקצף על עמה ומשפחתה, לכן ציוה שלא תגיד עמה ומולדתה, ומעתה באה דאגתו פן יזיק לה על שנלקחה לשם באונס גדול ובכי, או שיבזוה שם על שמיאנה התחתן במלך, ולכך היה מתהלך שם. (שם שם יא)
וכל עבדי המלך - המלך הזכיר בדיוק ב' תנאים להשתחוות, שהיה עבד המלך, ועומד בשער המלך, ומרדכי אמר שאינו מעבדי המלך, וכיבד את המן רק בקימה והדור ולא בהשתחויה, כי יהודי אינו נעשה עבד, שהוא עבד ה', והשרים חשבו שהצו אינו רק על עבדי המלך, על כן אמרו לראות היעמדו דברי מרדכי. (שם ג ב)
עם מרדכי - ויוכל לומר על כולם "ואת דתי המלך אינם עושים", כפי שעשה מרדכי. (שם שם ה)
ומרדכי ידע - שהדבר בא על שלא השתחוה ושאר הפרטים. ויקרע - לא כאבלות ויאוש, שהרי מיד התפלל, אלא להפשיטם מהר וללבוש שק, והאבל יושב בבגדים הקרועים בעצמם... (שם ד א)
ויבא עד - להודיע לאסתר, ולא רצה להקדים השתדלות על ידי בני אדם לתפיסת אומנות אבותיו, שכן יעקב שלח המנחה לעשו רק אחר שהתפלל. (שם שם ב)
להלביש את מרדכי - רצתה שיסיר שקו העליון ולהלביש בגדים על התחתון, שיוכל להכנס ולספר לה, כי השק שעל בשרו עיקר, ולא קבל - עצתה, שרצה לעשות מתשובה ותפלה עיקר. (שם שם ד)
מי בחצר - משחשב המלך שאסתר רוצה לבקש שכר וגדולה למרדכי, וחשש שתבקש יותר מדאי, רצה למהר ולהקדים שכרו על ידי יועצי החצר, שלא תאמר אסתר שהשכר אינו מספיק. (שם ו ג)
ולמרדכי היהודי - שיסביר לאסתר, כי על ידי שתלה המן ונתן להם ביתו כבר הראה לכל כי מה שעשה המן נגד היהודים היה נגד רצון המלך, וזה העקר, שהרי נעשה על אשר שלח ידו ביהודים, ולא כדי להעשיר את אסתר, ועתה יכולים לכתב פתשגן כרצונם, כי השרים יודעים דעת המלך... (שם ח ז)
ויכתב ספרים - בעצמו הכתיב לעשות מצוה בגופו, ובהמן נכתב ונחתם, שהלך עם המלך לשתות. (שם שם י)
...ולכן הוצרכו ב' גואלים להצילם, מרדכי להגן על עוון הסעודה, ואסתר על עוון הצלם, כי מרדכי נקרא יהודי, שהוא הזהירם לא ללכת לסעודה, ובכל זאת לא יכול לגאלם לבדו מב' העבירות כי זקנו שאול גרם ללדת אגג, והיתה אסתר צריכה להסתכן על כך. איש ימיני - מבני רחל, שבידיהם נופל אדם המתגבר כאשר ישראל נכשלים בחטא, ועוד שהיה מבנימין שלא השתחוה לעשו, וכן לא השתחוה לצלם של המן. (אסתר ב ה)
ומרדכי יושב - הגיע לשררה מעצמו כדין הבורח מן הכבוד, ואם כן בטל אחד מהטעמים, שלא תאמר אסתר שהיא קרובתו, כדי שלא יגיע לגדולה, ובכל זאת שמרה ציוויו ולא אמרה בלי להשקיף על הסבה... והקשר לבא הוא, שעל ידי זה לא אמרו כי הספור על בגתן ותרש הוא קנוניא של מרדכי ואסתר הקרובים, כדי שמרדכי יירש את מקומם... שם שם יט)
ולא קם - בתחלה רק לא יכרע ולא ישתחוה, שהוא חוק לעבודה זרה, אבל מפני אדם חשוב קמים, ולכן נתמלא המן חמה על עם מרדכי, כי מה שלא השתחוה הוא מפני דת היהודים, ומעתה שראה מרדכי כי ה' עם אסתר אפילו לא קם ממנו, כי נבזה בעיניו. (שם ה ט)
...ומה שנזכר מרדכי בלשון ואתה קח לך בשמים ראש, יש לך להבין בחכמה, כי מרדכי הפך המן, כי המן כחו מאדים, שהיה רוצה להשמיד ולהרג הכל, ומספר המן מאדים, כמו שיתבאר, ורמד כי כל ענינו הפך זה, להציל מן המות, כאשר עשה בענין זה, לכך נרמז מרדכי בזה שאמר קח לך בשמים ראש, לפי שהקטורת מצילה מן המיתה ומן המגיפה ומן מלאך המות... וכך מרדכי שנרמז בלשון בשמים ראש הכתוב אצל הקטורת מורה על ההסתר, כי הקטורת הוא נסתר כאשר ידוע, שהרי היו מקטירים אותו לפני ולפנים ביום הכפורים, ובשאר ימות השנה לא היו מקטירין אותו כי אם על המזבח בפנים, והיו פורשים מן העזרה שיהיה הקטורת בחשאי... ומזה תבין כי אסתר בת זוג למרדכי שנקרא על שם מרי דכי, והדברים האלה עמוקים מאד ואי אפשר לפרש יותר. (אור חדש הקדמה)
איש יהודי וגו'... באסתר רבה, מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו... פירוש משה נחשב איש, כי שם איש נאמר על מי שהוא זריז מאד, וכאשר באה פרצה אחת והוא עומד כנגד זה בכח שלו, זה נקרא איש, כמו שעשה מרדכי שעמד בפרץ, לכך נקרא איש יהודי... היה בשושן הבירה, מה שהוצרך לומר שהיה בשושן הבירה, רוצה לומר שהיה מרדכי איש מסוים וניכר בכל הכרך, אף שהיה בין האומות, ושושן כרך גדולה היה, ושם היו חשובים וגדולי המלכות מאד, מכל מקום היה ניכר ונודע מרדכי, וכל זה מפני כי היה מוכן לגאולה, כמו שרמז במלת היה, לכך היה מצליח אף קודם לכן... ולעיל פירשנו כי נקרא מרדכי איש, כמו שנקרא משה איש, כי מרדכי הוא שלימות ישראל וצורתם, כמו שהאיש צורת האשה...
אשר הגלה וגו' ושלא יקשה כיון שהיה מרדכי מוכן לגאולה באחרונה, אם כן היה ראוי שלא ילך בגולה הוא בעצמו, ועל זה אמר שהוגלה עם יכניה וגו', ועם יכניה הוגלה החרש והמסגר, ולכך הוגלה להיות עם אנשי התורה, ולא היה רוצה לפרוש מן התורה, ומפני שלא תטעה לומר כי גלות זה לשושן היה כי מרדכי בשושן היה, ואם כן לשושן הוגלה, לכך אמר שנבוכדנאצר הגלה אותם לבבל, ומבבל בא לשושן, וכל זה בא לומר, כי מרדכי היה קרוב למלכות אצל נבוכדנאצר, וכאשר בטלה מלכותו על ידי מלך פרס ומדי לקחום יועציו וחכמיו של נבוכדנאצר עמו לשושן. (שם)
ויהי אומן... וזה שאמר לבית, כי אשתו תקרא בית, כמו שאמרו (שבת קי"ח) מימי לא קריתי לאשתי אשתי רק ביתי, ומפני כך באה הגאולה על ידי מרדכי ואסתר, כי אם לא כן לא היתה ראויה אסתר לגאול את ישראל, כי אין ראוי שתבא הגאולה על ידי אשה, כי עצם האשה שהיא תחת בעלה משועבדת, ואין האשה מוכנת לגאול את אחר, ולפיכך צריך שתהיה הגאולה גם כן על ידי מרדכי ואסתר, מפני שהיתה אשתו נחשבו כמו אדם אחד... ולא באה הגאולה על ידי אחד, כי בודאי אילו היתה הגאולה גמורה, שיצאו מתחת אחשורוש, אז היתה ראויה שתהיה הגאולה על ידי מרדכי בלבד, אבל עתה, שלא היה כאן גאולה גמורה, כי כל אשה היא משועבדת לבעלה... רבי ברכיה ורבי אבהו בשם רבי אלעזר בא לו (למרדכי) חלב והיה מניקה... וכל זה מורה על הגאולה הזאת, כי אסתר היתה מקבלת על ידי מרדכי שפע עליון מאד, שבזה היתה גוברת על המן, וזה היה גורם גם כן שהיתה אסתר מקבלת שפע חלב על ידי מרדכי, כי החלב הוא בא ממקום עליון נסתר מאד, וכדאמרינן בפרק קמא דברכות (י' א'), ינק משדי אמו ואמר שירה... גם יש לפרש הכל כמשמעו, כי ראוים היו מרדכי ואסתר לניסים כמו אלו, וכאשר ראוי מרדכי שיהיה הוא אומן הדסה, נעשה דבר זה גם כן ממש על דרך נס. (שם)
ובהקבץ בתולות שנית וגו'... ונראה לומר כי לכך נתן מרדכי עצה זאת אל אחשורוש, שהיה ירא מרדכי פן יהיה קצף עליה כאשר אינה רוצה להגיד מולדתה, ועתה שנתן לו עצה זאת יחשוב אחשורוש כי יודע לו מולדתה בענין זה, אף שאינו כל כך מיד, ובין כך ובין כך יהיה נפשו קשורה באסתר יותר, כאשר תהיה אצלו זמן מה, ושוב בשביל האהבה לא יעשה לה דבר...
בגמרא, אמר רבי אבא בר לימא מלמד שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, והקשו בתוספות (מגילה י"ג ב') והלא צריך ג' חדשים להבחנה... ונראה שאין שאין צריך לזה, כי נקראה יושבת בחיקו היינו יחוד בעלמא, ולא תאמר שנאסרה על בעלה, רק אנוסה היתה, ואין האשה נאסרת כאשר היא אנוסה, לכך היתה מתיחדת עמו, כי אין הדעת נותנת שיהיה מרדכי מסכן נפשו, שאם יהיה נודע למלך היתה הוא והיא נהרגין...
קצף בגתן ותרש וגו'... ויש לשאול למה עשה מרדכי זה שהיה מציל הרשע, הרי אם נותנים לו סם המות היה מציל את אסתר, ובמדרש (ילקוט סימן תתרנ"ג), ויודע הדבר למרדכי זה מהול וזה ערול, וחס עליו. רבי יהודה אומר מזקנים אתבונן, יעקב בירך את פרעה, יוסף לא גילה לו את חלומו, דניאל לא גילה לנבוכדנאצר חלומו? אף אני אגיד לאסתר המלכה. דבר אחר וכי אין כתיב בתורה לא תכרות להם ברית, אלא אמר מרדכי, מוטב יחיה זה מי שנתן לי רשות לבנות בית המקדש. דבר אחר מוטב זה שאני מכירו, שאם בא דבר לישראל אני אומר לו והוא עושה, דבר אחר שלא יאמרו כל ימים שהיה נשוי גויה היה שמור, ועכשיו שנשא בת ישראל מת, דבר אחר שלא יאמרו כל ימים שהיו גוים משמרים אותו היה שמור, ועכשיו מששמרו מרדכי נהרג... ויש לשאול למה לא אמר מרדכי בעצמו, ויש לומר כי דבר זה יותר טוב, כי עתה היה אחשורוש מחזיק טובה למרדכי וגם לאסתר, שהיא היתה אומרת הדברים לאחשורוש, ועוד חשב מרדכי כי באולי המלך לא יאמין לו ויחשוב שאני עושה משום טובתי, אבל כאשר לא אמר הדברים רק לאסתר, לא יאמר אחשורוש כי מרדכי עושה בשביל שיחזיק לו המלך טובה על זה. (שם)
אחר הדברים האלה וגו'... שגדולת המן תלויה במה שכתוב לפני זה, כי אסתר ומרדכי גדלם המלך, וידוע כי מרדכי והמן משורה אחת יצאו, ולפיכך נחשב כי הגדולה שבאה לאחד ראויה גם כן לשני, ודבר זה בודאי כך הוא, שהרי משורש אחד יצאו, אבל בסוף האחד נוטל מן השני, כמו שהיה כאן, שהיה המן רוצה לבטל גדולת מרדכי, ולבסוף היו מרדכי ואסתר מכלין אותו, רק כי בתחלה כאשר האחד גדול גם כן השני גדול, אבל בסוף אי אפשר שיעמדו יחד, וזה כי מתחלה קודם שיגיעו אל תכלית גדולתם יש לתלות גדולתם במה שהם משותפים, והרי המן שהוא מזרע עשו יש לו שיתוף אל מרדכי, כי שניהם מזרע יעקב, ויעקב ועשו הם אחים, אבל בסוף כאשר הגיעו אל תכלית גדולתם, שהיתה גדולתם בשלמות, אז האחד הוא בטול השני, כי כאשר הגדולה לשניהם, אז יש לכל אחד חלק גדולה בלבד, וזה אינו גדולה בשלמות... ואידך סבר, כי אחשורוש הרהר, כי מאחר שאחשורוש גדל את מרדכי ודבר זה סבה שיהיה נבנה בית המקדש, ואחשורוש הוא רשע ואין לו דבר זה, ולכך גדל גם כן המן שהוא כנגדו שיהיה האחד ביטול השני, וחכמים אומרים כי פירושו כאשר היה מרדכי יושב בשער המלך וראוי לבנות בית המקדש בשביל זה, וכדי שיצא לפעל דבר זה גדל המלך את המן, ויהיה מאסף עושר גדול ויקח מרדכי את הכל ויהיה נבנה בית המקדש. ודוקא עושר המן ראוי לזה, מטעם שאמרנו, כי הרשעים יותר מוכנים לעושר, והצדיק בולע את הרשע ואת עושרו... ונראה שאין צריך לפרש כי מרדכי אסף עושר ממש, ומזה נבנה בית המקדש, רק כאשר ראוי למרדכי העושר, ומכח הכנה הזאת שראוי למרדכי העושר נבנה בית המקדש, כי על כל פנים בנין בית המקדש צריך לעושר, ועל ידי מרדכי היה העושר מגיע לישראל... (שם)
וכל עבדי המלך וגו'... ומרדכי לא יכרע, כתב לשון עתיד, מפני שלא נעשה זה בפעם אחת בלבד, רק הרבה פעמים עשה זה, ולכך כתיב לשון עתיד, כי כך משמע לשון עתיד על דבר שהוא תמיד, כמו ככה יעשה איוב, ועוד יש לפרש לא יכרע, היינו אף שהיה יכול מרדכי לילך דרך אחרת שלא היה פוגע בו ולא יכעוס, היה מרדכי הולך נגד המן על דעת זה שלא יכרע ולא ישתחוה, והכל כדי לקדש שמו יתברך. ויש מקשין כי למה עשה זה מרדכי, היה לו לסלק עצמו מן שער המלך, ולא היה לו לסכן עצמו ואת ישראל להתגרות ברשע, ואין זה קשיא, כדאמרינן בפרק קמא דברכות (ז' ב') "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם", ומכל שכן רשע שהוא המן, שהוזמן למכשול ולתקלה את כל ישראל... ובלא זה לא קשיא, כי מרדכי שהיה יושב בשער המלך היה זה מן אחשורוש שמנה אותו, ואין מסלק עצמו מן המנוי. (שם)
ותשלח בגדים וגו'... ומרדכי לא קבל, שאם כן יהיה נראה שלא לבש השק מתחלה רק כדי להודיע לאסתר את הצרה, ולא בשביל אבל וצער, ועתה יהיה נראה כי לבישת השק הוא בשביל התשובה, ועוד לא קבל, שלא רצה לחזור מן התשובה הזאת אף שעה אחת, כי השק הזה הוא הדבק על בשרו... כי השק דבק על בשרו ביותר, ומורה זה כי הצרות לישראל הם תמיד, כי הם רודפים אחריהם ודביקים כמו השק הזה... (שם)
ולא קם ולא זע, פירושו לא קם כמו שדרך לקום מפני אדם חשוב, ולא זע, אף שלא היה רוצה לקום, מפני שגם הוא אדם חשוב, מכל מקום היה לו להיות זע קצת, והוא לו דרך כבוד כאשר אינו רוצה לטרוח כל כך, וגם זאת לא עשה. אבל המתרגם תרגם ולא קם מן קדם אנדרטיה ולא רתת מיניה, כי ב' דברים היה להמן שבשבילם יש להשתחות לו, האחד מצד הצלם שהיה על המן, השני מצד המן עצמו, וכנגד אלו שניהם תרגם גם כן למעלה אצל לא יכרע ולא ישתחוה, ומרדכי לא הוי גחין לאנדרטה ולא הוי גחין להמן... (שם)
וימלא המן על מרדכי חמה וגו'... שכל מחשבתו היתה להנקם מן מרדכי, ולפיכך כתיב ויבא אל ביתו וישלח ויבא את אוהביו וגו'... וכך הוא משמעות הפסוק, ולא היה מבקש רק להעביר את מרדכי מן שער המלך שלא יראה אותו יושב שם ומבטל ממנו שמחתו וטוב לבו, ואם לא היה רואה אותו יושב בשער המלך אף על גב שלא יעשה לו דבר, אינו מקפיד על זה, אבל מדכתיב וימלא המן על מרדכי חימה, ורוצה לומר שהיה מחימה עליו ומבקש להנקם ממנו, וכתיב ויבא אל ביתו וגו', כלומר כי מיד שבא אל ביתו הביא את אוהביו לתת לו עצה איך יוציא מחשבתו אל הפעל להנקם ממנו, הכל היה מן המן... (שם)
...ודבר זה אי אפשר שיהיה מרדכי והמן שהם הפכים יחד, וגדולת אחד מהם מחייב שפלות האחר, ולכך היה מחייב מן גדולת מרדכי אצל המלך שיהיה המן עבד לו. ובמדרש (אגדת אסתר ה' ט' ובהערות שם) בשתא דתרתין למלכא אחשורוש מרד עלוי קרתא דמא הנדיקא, וכנס אוכלוסין סגיאין למכבשה יתה, ושדר יתהון בבהילו עלה, ומני על פלגתהון ית מרדכי ויהב להון דורון, ומני להמן על פלגתהון ויהב להון זוודין וכל צרכיהן בשוה למיזן תלת שנין. אזלו ואעיקו על קרתא דהינדיקא מרדכי וחלותיה ממדינחה, והמן וחלותיה ממערבא. אזיל המן ואפיק לממוניה וכן זודין דיהב ליה לפרנסא בשתא חדא, ומרדכי היה מצמצם לממונהי ופרנס מן זודים דיהב ליה מלכא לפרנס פלגות אוכלוסון. אמר המן חבל לי השתא, דאילו כן מתעכבין בקרבא לא יהא לן למכלוה, אזל גבי מרדכי ואמר ליה כולהו זודין דיהיב ליה מלכא לפרנס אוכלסהון דאני מתמני אליהון נפקו ואזלו מן יד, השתא לית לן מה למיכל ונימות בכפנא, אמר ליה מרדכי לא בשוה לפלגות יהב לן מלכא, השתא אית בידי תרין חלוקין מכל מה דיהב מלכא, ואנת בזבזת חולקך, אמר ליה המן אי ניחא קמך אוזיף לי אנא אפרע לך על חד תרין, אמר ליה מרדכי משום תרין לא אוזיף לך, חדא דאין אנא יהיב לך משוני דאכולכס אינון ממה יתזון, ותוב לית אנא מוזיף לך ברבית, דאנא מן יעקב ואת מן עשו, ועשו ויעקב אחים היו, ורחמנא אמר לבר עממין תרבי ולאחיך לא תרבי, ולא הוי אלא לאשתמוטי מן ידוי דהמן, כיון דמטא זמן סעודתא אתו אוכלוסא דהמן אמרו ליה הב לון וניכול, ולא הוי ליה מה למיתן, בעו למיקטליה, הדר גבי מרדכי, ואמר ליה אוזין להו ואפרע לך על חד עשרה, אמר ליה לית אנא מוזיף כלל ברביתא, אי את בעי למיזבין לי גרמך אנא מפרנס אוכלוסי ואוכלוסך, אמר ליה המן לחיי, בעו ניירא למכתב עלוהי שטר זבינתא ולא אשכחו, אזיל מרדכי וכתב זבונתא על ארכובותיה, והכין כתיב ומפרש... (פירוש כתב על טס של כסף שהיה על ארכובותיו של מרדכי עצמו), עד שהיה מרדכי דורך בארכובותיו על המן, ואין ביטול לדבר זה... וכל המדרש בא לפרש, כי מעצמו של מרדכי הוא מוכן שיהיה דורך ברגליו על המן... וזה מפני כי היו עבדיו של המן כמו המן, שהוא אדם חסר, כך היו עבדים שלו חסרים ולא היו שביעים, כי המן ועבדיו היה להם מדת החומר החסר, ומרדכי ומשרתיו היו לו מדת הצורה השלמה, וכן עבדיו, ולכך היה להם שביעה ושלימה... ולכך נמכר המן למרדכי בשביל הלחם, וידוע כי החומר שהוא חסר ראוי לו העבדות בפרט... (שם)
וישב מרדכי אל שער המלך, פירוש ששב אל שער המלך ולא בא לפני המלך, כי לפי הסברא היה ראוי לקרבו ולגדלו, והיה ראוי אל המלך לשלח אחר מרדכי ולומר לו כי מפני שעשית הדבר הזה לכך עשיתי לך הגדולה הזאת, רק מפני שאם כן יאמר מרדכי כי לקח אותו משער המלך ולהיות אצל המלך, לכך אמר להמן שיקח מרדכי משער המלך וממילא יחזור לשער המלך, ומזה ידע מרדכי כי אין המלך רוצה שיהיה אצלו רק בשער המלך, כי שם היה יושב ומשמר שלא יבא אדם להזיק את המלך. ואפשר כי אחשורוש היה מכוון שישב מרדכי בשער המלך מפני כי אף על גב שעשה לו מרדכי כל הטובה הזאת, מכל מקום לא בטל גזירתו ממנו, וכל מה שעשה אחשורוש למדרכי לא שהיה מבטל גזירתו, רק שאמר אולי יתחבר מרדכי עם אחשורוש להיות אומה אחת, ולכך קרבו להגדיל אותו, ואפשר גם כן שעשה זה בשביל שלא יחשוב המן כי הוא יהיה נדחה מבית אחשורוש על ידי מרדכי... (שם)
ומרדכי בא לפני המלך וגו', פירש כי אסתר הגידה מה הוא, ולכך בא לפני המלך לעשות אהבה ורעות עמו בשביל זה, ואל תאמר אסתר כי המלך מחשיב לו דבר זה לבזיון, כי היה מחותן אליו מרדכי, ולפיכך כתיב ומרדכי בא לפני המלך.
ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, דבר זה הוי ליה למכתב למעלה, אצל ביום ההוא נתן המלך לאסתר וגו', כי מפני שדבר זה נראה בזיון למלך שנתנה אסתר תכף למרדכי את המתנה שנתן לה המלך, כאלו היתה מבזה את המלך ולא רצתה במתנה שלו, ולכך אמר כי נתנה המתנה למרדכי כאשר עשה המלך דבר זה שנתן למרדכי טבעתו, ואמרה אסתר אם כל כך חביב אל המלך מרדכי, אם כן גם זה היה בעיניו לתת לו בית של המן... רק שכל ענין המגילה שבא לומר כי בא מרדכי תחת המן, ואשר חשב המן על מרדכי לעשות נהפך עליו... כלל הדבר במגילה הזאת כי היה המן הכנה למרדכי, שכל דבר שרצה המן לעשות נהפך עליו. (שם)
...כי נפל פחד מרדכי עליהם, בזה בא לומר כי הגדולה שהיתה למרדכי לא היתה מצד שהמלך היה מגדל אותו, אם כך לא נפל פחדו על כל העמים, כי הפחד הזה אינו מן המלך, רק גדולתו היתה שנתן לו השי"ת מלכות, ולכך נפל פחדו על כל העמים, וכל זה אשר הגיע למדרגה הזאת להפיל את המן, ומפני שקנו מעלה העליונה, כאשר הפיל מרדכי את המן, זכה מרדכי להיות מלך, אשר המלך מצד המלכות יש לו מדרגה חשובה עליונה, וזה שאמר כי למרדכי היה לבוש מלכות, וזה מורה על כבוד אלקי... ודבר זה גם כן רצה לומר דהיה מרדכי על כל האומות שהם שבעים לשון, לכך היה יודע שבעים לשון, ואף על גב דכל אשר בסנהדרין גם כן יודע שבעים לשון, קאמר שם דהוה מרדכי בייל לישנא ודורשין, כי כשם שהיה כולל כל שבעים אומות, שהרי נפל פחדו על כל האומות, לכך כלל גם כן כל שבעים לשון ביחד ומערב אותם, וכל זה כאשר היה מרדכי מנצח את המן, בשביל זה היה עולה על שבעים לשון, כי ראשית גוים עמלק, וכאשר היה עולה על ראשית שלהם היה עולה על שבעים לשון, ונפל פחדו עליהם... (שם)
...וזהו שקשה להם קרי ליה איש יהודי, משמע שהוא עכשיו על כל יהודה, שהם כל ישראל שנקראו בשם יהודים, וקרי ליה איש ימיני, משמע שהיה מתחילה שר כשהיו על אדמתם, והיה נקרא כל שבט בפני עצמו על שם שבטו, ועל זה משני שמוכתר בנימוסו היה, פירוש בשני כתרים, דהיינו שהיה שר מתחילה על שבט בנימין, ואחר כך כשגלו נעשה גם שר על כל היהודים, ושמו הראשון גם כן נשאר. (קול אליהו מגלת אסתר)
וכל עבדי המלך, כי כן צוה לו המלך, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. בהפקודה שיצתה שכולם יכרעו וישתחוו להמן היה כתוב ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, וכל הקנאה של המן היתה על אשר הגיד להם מרדכי שבשביל שהוא יהודי אינו משתחוה, ובזה ראו בני הדור עקשנות יתרה, שלפי שהיה אפשר לצאת ידי חובת התורה בשתיקה, לא היה לו להבליט כל כך יהדותו ובדידותו מן העמים. (דברי אליהו)
בשושן הבירה - וידע מגזרת המלך, ושמו מרדכי - והיה איש מפורסם וגם מבני הגולה, ובכל זאת הסתכן ולא מסר את אסתר. (אסתר ב ה)
ויהי אומן - והיה אחראי עליה, ונודעה במעשיה וביפיה, וכבר נשמע דבר המלך והנערות נקבצו. (שם שם ז)
ומרדכי יושב - ועל ידי זה הזמין לו הקב"ה זכות לפני אחשורוש, גם סבה שהמן יקנא בו על שאינו משתחוה.. (שם שם כב)
כאמרם אליו - התרו בו, כי המן העמידם לשמר מצות המלך. לראות - אם אינו משתחוה מרחוק הוא מפני עבודה זרה, אבל אם אינו משתחוה כשהוא נראה לפניו הוא מורד בשררותו ובמלכות. (שם ג ד)
ויקרע מרדכי - הכין עצמו לתפלה ותשובה, ואחר כך לאמצעים טבעיים. ויצא - עצתו הראשונה היתה לראות שלא ישאר הדבר בסוד, ויבא עד לפני - כדי שיוודע הדבר בחצר המלך ולאסתר. (שם ד א)
מנשאים את היהודים - והעלימו האגרות הראשונות מפחד מרדכי, כי האיש מרדכי הולך וגדול - על ידי שהכניע מדינות רבות תחת מלכות אחשורוש. (שם ט ד)
וישב מרדכי וגו', אמרו חז"ל ששב לשקו ותעניתו, פירוש ששב בתשובה, כי כן דרך הצדיק על ידי שעוזר לו השי"ת מכניע עצמו ביותר על ידי הבושה מלפניו יתברך, ומרדכי נצטער שגרם הוא כל הגזירה, ועתה עשה לו השי"ת חסד כזה נתבייש עוד יותר, ושב, כי ודאי אין התשובה על ידי הבושה כמו מקודם, שיש ב' הכנעות, א' על ידי שפלות, והב' על ידי גדלות... עוד נראה כי מרדכי ידע שהשי"ת יעזור לבני ישראל בודאי, כמו שכתוב רוח והצלה וכו', וכמו כן ידע את כל אשר נעשה וכו', רק שכן דרך כל הצדיקים שאף שיודעין הישועה מכל מקום יכולין לצעוק בלב שלם ממש, כמו אם לא היה יודע... (פורים תרל"ד)
ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו', כנראה שכל הדברים הנזכרים במגלה היה הכל לצורך הנס, ובודאי זה דבר גדול מאד, שהיה כארבעה וחמשה שנים מעת הלקח אסתר לאחשורוש, ומרדכי הצדיק הלך בכל יום ויום לראות שלומה בעבור כי היתה יתומה ובצער התפיסה בבית הנכרי, ובזכות זה זכה לנס, וכתיב באמרם אליו יום ויום וגו', שעל ידי שבכל יום ויום היה מתהלך, זכה לזה לנצח את המן הרשע ולהכעיסו בכל יום ויום. (שם תרל"ז)
איש יהודי וגו' יחידי וכו', עיין שם במדרש, כי כשבני ישראל יש נעשין אגודה אחת אין לעמלק שליטה בהם... ומרדכי הצדיק איחא אותם ונתאחדו על ידו, כי היה לו כח האחדות כנ"ל, לכן נקרא יחידי, כלל כל היהודים, וכן בכל פורים מתעורר כח האחדות... (שם תרמ"א)
ומרדכי לא יכרע, הוה ליה למכתב כרע, ופרשנו כי הכתוב נותן טעם על כל הגזרה, שכל המכוון היה עבודה זרה, באשר כי מרדכי לא יכרע, גם מודיע לנו הכתוב כי מלבד שלא כרע במעשה, רק כי לא עלה במחשבתו שום ספק אם יארע, כי היו"ד על שם המחשבה נאמרה, גם פרשנו כי הוא הכנה לדורות, שבל דור יש צדיק והוא לא יזוז מאמונתו בכל מיני שמדות, ואמת כי זה כחו של משה רבינו ע"ה, כידוע שמרדכי שורש משה רבינו ע"ה, לכן כתיב איש יהודי היה ושמו מרדכי, כי בכל דור יש איש יחיד שכולל כל הדור, והיא הארת משה רבינו ע"ה, ואז היה שמו מרדכי, רק כי היה בזמן הסתר וגלות, ופעל בנסיון זה, שלעולם לא יכרע כנ"ל, ובזכות שלא כרע זכה להוסיף כריעה יתרה במודים, שנתווסף הודאת על הנסים. (שם תרמ"ג)
איש יהודי, במדרש מוכן לגאולה, דחז"ל דרשו הגלה מעצמו, להודיע כי בכל גלות הקב"ה מכין צדיק אשר הוא אינו בגלות, ונכנס בין הגולים כדי להיות הכנה לגאולה, ולכן כתיב ומרדכי לא יכרע, שהיה מוכן שהוא לא יכרע, ולכן לא יכול המן ימח שמו לשלח יד בו לבדו, רק בכל היהודים שהיו אז במצב השפל, וכשהתחיל לחשוב על מרדכי בלבד והכין העץ, היה זה הכנה למפלה שלו. (שם תר"נ)
איש יהודי, איתא במדרש שנדמה לאברהם שגייר גיורים, דכתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים, דכתיב אם מזרע היהודים מרדכי, פירוש שהאדם עץ השדה, כמו שיש באילנות מזריע זרע, כן יש בצדיקים שבכחם להמשיך נפשות לזרוע צדיקים בארץ, ופירוש איש יהודי שעושה יהודים בעולם, ועל זה כתיב אור זרוע לצדיק, שהצדיק יש בו אור להזריע ולהוליד פרי עץ חיים. והנה סיום הפסוק ולישרי לב שמחה, זה בחינת בעלי תשובה שצריכים לישר העקמומיות, אבל למחית עמלק צריכין לצדיק גמור מעיקרו, כמו שכתוב איש יהודי היה, ואיתא כל מקום שכתיב היה הוא מתחלתו ועד סופו, שאין בו השתנות, וכמו כן לא יכרע ולא ישתחוה בלשון עתיד, כי הוא אין בו שינוי לעולם. (שם תרנ"ח)
ולפי האמור יובן נמי הא דאמרו ז"ל שבחמש חליפות שמלות לבנימין רמז להם על מרדכי כנ"ל, מחמת שהיה בעצם תוקפה של הגלות, וגודל כחו של המן זרעו של עשו שהיתה רשעתו בהסתר, פושט טלפיו ומראה שהוא טהור, נתבקש שתבא הגאולה גם כן על ידי גואל שהיה בו כח נעלם גבוה מאד, והם מרדכי ואסתר, שהיה בה כח נסתר ונעלם גבוה מעל גבוה, כמו שכתב מהר"ל ובספרי המקובלים, על כן נדרוש לו חמשה לבושים להסתיר הפנימיות שלו. ויש לומר שמספר חמשה הוא לעומת חמש ההרגשות שבנפש, שכולן היו בכח פנימי נסתר, והן לעומת חמשת חלקי הנפש, נפש רוח נשמה יחידה חיה, כידוע, ועל ידי כן היה ביכלתו להציל את ישראל מגזירת המן, שהיה כחו כל כך גדול... (בראשית ויגש תרע"ח)
...ויצאה לו עצתו זו משרשו המר עמלק ימח שמו, שנאמר עליו "אשר קרך בדרך", ופירשו בו לשון קרירות, שקליפת עמלק היא לקרר את האדם... ומטעם זה נשמר הרשע ימח שמו שלא יהיה הדבר כל כך ברעש, ושלא יחלש כחו הרוחני. אבל מרדכי ידע את כל אשר נעשה, מכלל ששאר האנשים לא ידעו, וזהו שצעק מרדכי ברחוב העיר היפוך עצת המן הרשע, ועלתה בידו לעורר ישראל לתשובה, והופרה עצת הרשע, וזה היה המשא ומתן בין מרדכי ואסתר, שהיא שלחה בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו, היינו שעצתה היתה לעשות הכל בהסתר ובהעלם כמו מדתה ושמה, ועל כן יוכלו לעורר גם כן כח עליו ממקום גבוה ונישא מאד, עולם הנעלם, אבל מרדכי לא קיבל מטעם הנ"ל, שלהחליש כח עמלק צריכין לפעול דוקא ברגש והתעוררות גדולה, וזהו פירוש דברי המדרש רבה, "והיו חייך תלואים לך מנגד", מעת לעת מהסרת טבעת, כי לשון תלואים דרש המדרש מלשון אשם תלוי, שהוא לשון ספק, היינו שהיו מרגישים, אבל לא היו יודעין בבירור... (ויקרא פורים תרע"א)
ומעתה נבוא לבא ענין הגואלים שבימי המן, דהנה מרדכי היה הוא ניצוץ משה כידוע מכתבי האריז"ל, ובגליון הזוהר הקדוש ויצו גם את השני, שלשה פעמים גם רומז: גואל משה, גואל מרדכי גואל משיח, וכמו שמשה היה במלולא כן מרדכי כחו היה במלולא, והנה אמרו ז"ל (חולין קל"ט) מרדכי מן התורה מנין, שנאמר מר דרור, ומתרגמינן מרי דכי, הרי שנרמז בו ענין הקטורת, והיא עיקר עבודת אהרן, ואם כן יש בו נמי כח העובדא, ובאשר היה מתוקן לגאולה, היה בו כח המחשבה, ודבר זה ידוע למבינים וזוהי סמיכת גאולה לתפלה, מחשבה ודיבור, ובאשר נשלם בכל שלש הבחינות מחשבה דיבור ומעשה, מצינו שהשתמש בכל ג' בחינות אלו, ומרדכי ידע את כל אשר נעשה הרי בחינת מחשבה, ויקרע מרדכי את בגדיו וגו' הרי בעובדא, ויזעק זעקה גדולה ומרה, הרי במלולא. אך שלשה אלה עדיין לא הספיקו להתגבר על המן, שהרי כחו של המן בטומאה היה לו כנגד כל ג' כחות, ויאמר המן למלך הרי במלולא... על כן נצרך לזה שתשתתף עמו אסתר, שכחה היה מעולם הנעלם הכולל הכל כמו שכתב מהר"ל בספר אור חדש, ואז בכל הכחות האלו התגברו על המן. (שם תרע"ג)
הענין מה שהיה צריך לשני גואלים, מרדכי ואסתר, יש לומר על פי מה שהגדנו בשבת פרשת זכור, שעמלק יש בו הסתר כפול, הסתרת פנים של מעלה שלא יאיר למטה, כבמדרש תנחומא שכל זמן שזרעו של עמלק בעולם, כביכול כאילו הפנים של מעלה מכוסה... והסתר בפני הלב, שלא יקבל הארת המוח והשכל... ויש לומר שלזה היו שני הגואלים מרדכי ואסתר לסלק את שתי ההסתרות, מרדכי היה מסלק את ההסתר שבפני העולם העליון, ואסתר היתה מסלקת את ההסתר בפני עולם התחתון, ועל כן המגילה שכתבו שניהם... (שם תרע"ד)
ומרדכי לא יכרע, ואיתא בספרים שעשה פעולות שבמתכוון בא לנגד פניו, שהכל יראו שאיננו משתחוה לו, וכי האי גונא מצינו בחנניה מישאל ועזריה בצלמו של נבוכדנצר, שאיתא במדרש שהיו יכולין להטמין עצמן, ובמכוון הלכו לשם לקדש שם שמים.
ונראה לפרש בזה המדרש, מה מור ראש לכל הבשמים, אף כן מרדכי ראש לכל הצדיקים, והיינו כי מור הוא דם חיה אלא שנהפך לבשמים, וכן היה ענין מרדכי שהוא תיקן חטא שאול, ואולי בא בו שאול בעצמו, וה' הוא היודע, כי איתא בגמרא (יומא כ"ב) וירב בנחל על עסקי נחל... ויש לומר שטעותו היתה על פי מאמר הש"ס (יבמות ע"ט) מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא... אך באמת טעה, שזה שייך רק במצוה כללית כגון שהתורה אמרה לא תלין נבלתו על העץ... אבל באם השי"ת צוה על דבר זה בפרטות, לא שייך לומר מוטב לעקור אות וכו', שהרי השי"ת אמר בפירוש לעשות כן... ומזה נסתעף שצץ המטה פרח זדון הוא המן, אך מרדכי במה שקידש שם שמים שלא יכרע ולא ישתחוה, ממנו נסתעף כל מעשה פורים, שהיה נס מפורסם בכל העולם, ואם כן איגלאי מילתא למפרע שממעשה שאול ומטעותו על ידי שחש לקידוש השם במקום שלא היה ראוי לו לחוש, נסתעף קידוש השם בכל העולם, ונתקיימה מחשבתו של שאול לקדש שם שמים באופן הראוי... וזהו ממש כענין המור, שמהדם עצמו שהוא דבר של איסור, ויש אומרים עוד שהיא חיה טמאה, נהפך להיות ראש לכל הבשמים.
במדרש שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו, מה משה עמד בפרץ, כמו שכתוב לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו', אף מרדכי, דכתיב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, נראה לפרש דהנה משה רבינו אמר מחני נא מספרך אשר כתבת, ופירש הספורנו שימחה זכיותיו ממנו ויצטרפו לזכות ישראל, כן יש לומר במרדכי שמסר את כל זכיותיו לישראל, וזה יש לפרש דורש טוב לעמו, היינו שדרש את הטוב שבו, דהיינו מעשים טובים שלו לעמו, שיתחשבו על חשבון עמו. ונראה עוד לומר שזה קיים לדורות, שדורש הוא לשון הוה... שכל מי שנותן את עצמו להטהר ולהתקדש ולהיות שומר הברית הרמוז במלת שלום, כידוע, זכותו של מרדכי עומדת לו ומסייעתו. (שם)
ובדוגמת המלחמה הראשונה, שבא עמלק על ידי פגם שבת ברית תורה, והיו נוצחין את עמלק על ידי זכות ג' אלה על ידי משה ויהושע, כן היה בימי מרדכי ואסתר, שהתגברות המן היה על ידי פגם שלשה אלה, היה הניצוח לישראל על ידי זכות ג' אלה, מרדכי היה ראש סנהדרין, ובמדרש מה משה לימד תורה לישראל אף מרדכי כן, הרי זכות תורה, וגם בא מבנימין הצדיק דלתתא, הרי זכות שמירת הברית... ואולי יש לומר שמטעם שיש בו זכות תורה וזכות שמירת הברית נקרא איש יהודי ואיש ימיני, כבש"ס מגילה מרדכי מוכתר בנימוסין היה... ואסתר כנגד שבת מעין עולם הבא, עולם המצפון, ועל כן נקראת אסתר מלשון הסתר והעלם... (שם תרע"ו)
ויבא עד לפני שער המלך, יש להבין אחר שכל מגמתו בצעקתו לעורר היהודים בתשובה מה לו לשער המלך, והרי זה יתכן יותר ברחוב היהודים? וביוסף לקח פירש כדי להודיע לאסתר, ואינו מובן, שבעצמו לא היה באפשר להודיעה, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק... ואם כן היה לו לחוס על העת שלא יאבד בהתהלכו לפני שער המלך, בעוד שעליו מלאכה גדולה ונכבדת לעורר היהודים בתשובה. ויש לומר דהנה כולם ידעו מראש שלהשמיד את היהודים לא דבר נקל הוא כל כך, וכבר ראו סופם של ראשונים שבקשו להתגרות בישראל, אבל ידוע שכחו של המן היה גדול מאד, ולעומת מרדכי ואסתר בקדושה היו המן וזרש בטומאה, דאת זה לעומת זה עשה האלקים... ולא לקחו מוסר מהראשונים, בחשבם שהראשונים באשר לא היה להם כח נעלם על כן לא היה ביכולתם להתגבר על ישראל שיש להם כח נעלם, ועל כן היתה עצתם לעשות מה שיעשו בהעלם דבר בכל מה דאפשר... ועל כן היתה עצת מרדכי להתוודע להם שאכן נודע הדבר, ובזה ירפה ידיהם ויקחו מוסר מהראשונים. (שם)
ולפי האמור יש לומר, דזהו ענין שני הגואלים שהיו בימי המן, מרדכי ואסתר, ששני אלה לעומת שני הכחות הרעים של עמלק הנ"ל, ולעומת כחו הרע להכניס רוחות רעות על ידי כישוף, היה עומד כנגדו מרדכי, מרי דכיא, שהיה בו ענין הקטורת המדחה כחות רעים, ועוצר המגפה, כי קטורת היא לשון קישור האורות העליונים, ובמקום רב האור אין שום מציאות לחושך, ולעומת הכח השני של עמלק שהיה בעזות פנים ולא נכנע, היתה אסתר על שם אסתהר, שפירש"י יפה כלבנה...
ויש לומר עוד שלעומת שתי בחינות אלו תקנו ז"ל להיות הימים האלה נזכרים ונעשים, נזכרים מקביל למדתו של מרדכי, ונעשים מקביל למדתה של אסתר, והיינו שעל ידי זכירה ועשיה דמצוות פורים זוכין לדורות הרבה משני גואלים אלו. ויש לומר עוד דבאשר כלולים הם, על כן יש כפל בזכירה, היינו זכירה דלילה וזכירה דיממא לעומת שניהם, וכנגדן בעשיה משתה ושמחה וכו', דלילה לעומת אסתר, ודיממא לעומת מרדכי, וכן משתה לעומת מרדכי, ושמחה לעומת אסתר, משלוח מנות לעומת מרדכי, מתנות לאביונים לעומת אסתר. (שם תרפ"א)
...וכן מרדכי אף שתיקן את עצמו כיון דלא תיקן אלא עצמו לבד שאר בני ישראל הרואים להמן מסתמא נשתחוו לו בדבר המלך, וגרם בזה התעוררות קטרוג הראשון דצלם וסעודה, ועל ידי זה גרם הגזירה על כלל ישראל וגם על מרדכי כי הוא הגורם. וזה טעם מה שאמרו (בב"ק ס' ב') על פסוק "כי תצא אש וגו' ונאכל גדיש", דהפורעניות מתחלת מן הצדיקים, והיינו לפי שהם הגורמים הקטרוג... על כן עיקר ההתחלה על הגורם, ולכן גם במרדכי היה עיקר התחלת הגזירה עליו ורצה לתלותו קודם כולם אלו עלה בידו הגזירה כמו שהיה נגזר בתחלה. אבל באמת הוא בתשובתו פעל דעל ידי זה באה גם כן התעוררות התשובה מן השמים לכל ישראל על ידי הגזירה הנמשך מזה, ותיקן באמת בזה את עצמו ואת כלל ישראל... (חלק ב ישראל קדושים עמוד צח)
...ותחלת התנשאותו (של המן במשתה אף שכבר היה אז מהשרים, כמשז"ל ממוכן זה המן, וכן על פסוק לעשות כרצון איש ואיש מרדכי והמן שהיו ממונים בסעודה. ומרדכי התחיל מסתמא להתקדש ביותר בכפיות התאוה בהיותו אז מוכרח מסתמא בהתמנותו בסעודתו זו של אותו רשע. והמן אז נשקע בטומאה יותר... (שם שם עמוד קטו)
ומרדכי זכה לקדושה הרבה על ידי משתה א' דמסתמא גדר עצמו אז הרבה כפי היכולת, ולקדושה מלמעלה בלבישת שק שעל ידי משתה ב', ובקדושה דעולם הבא על משתה אסתר שיצא בלבוש מלכות וגו', ושגם בלבוש שלו היה דבוק במלכות שמים לגמרי... (שם שם עמוד קטז)
ראה עוד העיקר הזה מפורש במגילת אסתר, אסתר לקחה מרדכי לו לבת, והיתה חביבה עליו ביותר... והנה כששלח לה על ידי חתך לבא אל המלך להתחנן על עמה, והיא שלחה לו דברים של טעם... ראה מה שלח לה מרדכי, ונהפך לה ברגע כאויב ושונא, ושלח לה אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך וגו', ראה עיקר הזה אצל הצדיקים, אם יראה בו דבר על דרך המוסר שלא כדת, אויב אורב הוא לו, והיא הצדקת תיכף הפקירה עצמה בשביל כלל ישראל. (חלק א סה)
...וכן בכל דור ודור זאת היא עצת עמלק להכניע רוממות הנפש מישראל, אבל ישראל מתחזקים לבלי למסור כבודם לאחר כנ"ל, וזה גם כן היה עצת המן הרשע להכניע לבב מרדכי היהודי, אבל ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ולא מסר כבודו לזרים, ולא לבד שהמן לא נטל כבוד מרדכי, אבל הוסיף לו יקר וגדולה, ובזה יכניע האדם את הרע, בהתגברו עליו ויתחזק להשאר בתוקפו, ולא יפול לבו בהכנעה בהמית מפני ליצני הדור. (חלק ב שכח)
הנה יש לשאול, כיון שכוונת המן בגזירתו להשמיד את כל היהודים היתה רק לכוף בזה לעבודה זרה, כמבואר במדרש, למה היה לו לגזור גזירה על כל ישראל, היה לו לגזור רק על מרדכי לבדו כדי לכבשו שיעבוד עבודה זרה מחמת פחד, וממילא כיון שהיה ראש כל בני הגולה ימשכו אחריו כל ישראל... בעל כרחנו צריכין אנו לומר, שהמן ידע שבדבר הזה משונה הרבה כוחן של עם ישראל מכל העמים, אשר אילו יצויר אם הגדול והמפורסם שבדור חלילה יקלקל עצמו לאכול בשר בהתשעה ימים של חדש אב לא יתפשט היתר לכל ישראל, אלא אדרבא יתפשט ביטול עליו, ויפרסמו עם ישראל איש לרעהו סרחונו... וזה שאמר ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו, בחשבו אם יפול הראש יפלו כל הנגררים אחריו, ולמה הזניח מחשבה זו, כי הגידו לו את עם מרדכי, שכל אחד ואחד נושא על עצמו אחריות לתורה, וזה גופא למדם מרדכי, אשר גם הגדול שבגדולים אם יגע כל שהוא בגוף התורה, אז יבטלו אלף שלמה ואל יבטל אות אחת מן התורה... (חלק א נא)
...ואביא סייעתא לדברי, מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל בשם אדמו"ר אור עולם גאון חכמת כחות הנפש הגרש"ז זצ"ל. מגילת אסתר היא רשימת כל המעשים של תשע שנים, אנו וגם גדולים ממנו לא היינו מבחינים בשום אופן שהכל ענין אחד, ורק מרדכי, ובצירוף רוח הקדש במדרגה שלו, ידע כי הכל ענין אחד. למשתה שלאחשורוש אסר להם מרדכי ללכת, כמפורש במדרש מגלת אסתר, ובמלאת הימים האלה, אמר להם אל תלכו... כדי שלא יהא לשטן פתחון פה עליכם, ולא הקשיבו לו, והיו הרבה טוענים נגדו, הרי פיקוח נפש הוא, כי מלך טפש כאחשורוש יהרוג חס ושלום את כל ישראל בראותו שכל העמים באו ליום שמחתו ומישראל לא יבא אף אחד, ועל כן לא שמעו בקולו והלכו, ומכל מקום לא קרה להם אחר כך דבר רע. אחר ט' שנים כשנתגדל המן וצוה שהכל ישתחוו לו, ומפורש בחז"ל שלא היה בכאן שום עבודה זרה אלא חשש רחוק של מראית עין בעלמא, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, היו הרבה מישראל צועקים שמעמיד בסכנת נפשות את כלל ישראל משום חסידות פרטית יתירה, כמפורש באגדת אסתר... ואחר זה קרה ממש ככל אשר פחדו החולקים על מרדכי מקודם, היינו שיצתה גזרה להשמיד את כל היהודים, אילו היינו שם מה היינו אומרים אנחנו? מה גרם לגזירה? האם מה שהקל מרדכי בענין כלל ישראל, או מה שתשע שנים מקודם היו מי שהקילו באיסור חכמים שלא ליהנות מסעודת אחשורוש בשביל פקוח נפש של כל ישראל? בודאי היינו אומרים שנראה בחוש שמעשה מרדכי גרם שכעס המן וגזר להשמיד כל היהודים, ואיך אפשר להכחיש את החוש? אבל האמת לא היתה כן, אלא שזה שהיה נראה כחוש, לא היה אלא דמיון מהרהורי השטן, ובאמת העבירה של תשע שנים מקודם היא שגרמה. ואפשר שמה שמרדכי מסר נפשו על חשש מראית עין של עבודה זרה כאילו בחשש רחוק החמיר לצורך שעה, להוציא מלבם אם הטעות שהקילו באיסור סתם יינם, שהוא מאביזרייהו דעבודה זרה... אמנם אחר כך שבו ממחשבתם, והודו על האמת, ותחת אשר היו יכולים לעמוד בדעתם הרעה, ולהתנקם ממרדכי שחשבוהו מקודם לבוגד בעמו, תחת זאת באו כולם לקול קריאתו, ואף שגם אסתר שידוע שהיא קרובתו של מרדכי הראתה התקרבות להמן הצורר... והיה בזה חיזוק לטענות השטן שלא ישמעו עוד אל דברי מרדכי, אבל הם כששבו תשובה שלמה, לא שמעו עוד ליצר הרע והצטרפו אל מרדכי בתענית וצום, ותשובה על חטאת שחטאו על פי החוש המדומה, אז נהיה הנס ואז ניצולו... (חלק א עמוד עו)
התנהגותו של מרדכי כלפי המן לכאורה תמוהה מאד, כי מי בקש זאת מידו לבא לידי התנקשות ישירה עם הרשע? לכאורה על ידי זה הביא את כלל ישראל לידי סכנה חס ושלום... וכן איתא בגמרא מגילה י"ב רבא אמר, אמרה כנסת ישראל ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני... מכאן ראינו עד כמה היתה טענת כנסת ישראל נגד מרדכי שעורר חימת המן... ולא עוד אלא שדייק המהר"ל (באור חדש) ומרדכי לא יכרע (בלשון עתיד), שאף שהיה יכול לילך דרך אחרת שלא היה פוגע בו, היה מרדכי הולך נגד המן, על דעת שלא יכרע... וצריך עיון למה התגרה מרדכי בהמן, וגם עשה מעשים להגביר את כעסו, ולא חש כלל לסכנת ישראל?
ותירץ המהר"ל ז"ל אין זו קושיא, כדאמרינן בפרק קמא דברכות ז', אמר רבי יוחנן משם רבי שמעון בן יוחי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם... וממשיך המהר"ל, וכל שכן רשע שהוא כהמן שהוזמן למכשול ולתקלה את כל בני ישראל, ולכך היה מתגרה ברשע הזה, וכל שכן שהיה מרדכי מקדש ה' על ידי זה שלא יכרע וכו', ומצוה היא, ואף שהיה יכול למלט את נפשו.
וכתב עוד שם על "לא קם ולא זע", וזה לשונו, ועוד במדרש... מרדכי אמר אין אני יכול להחניף לרשע זה, שאני סגמון של מלך... ומבאר אחר שהשכינה לחלקו... אם כן זה חלול ה' שאינו בוטח בו יתברך, והוא ירא מן הרשע...
ולהבין קצת עומק הענין צריך לדעת שהתנהגותם של צדיקי הדורות כלפי עשו וזרעו יש בה רמזים לגבי מלחמת היצר המוטלת על כל אדם מישראל. והנה יש ב' בחינות בעבודה, להתגרות בסט"א כפי שהתנהג מרדכי, ולהשתמט ממנו, כפי שטענו ישראל לעומתו, ובשתיהן השתמש יעקב אבינו ע"ה, שהכין עצמו לדורון וגם למלחמה. יש מלחמת היצר פנים מול פנים, ויש דרך למנוע עצמו מלהפגש עם היצר...
אבל ענין ההתגרות ברשעים ובסט"א הוא בחינת פינוי מקום להשראת השכינה בעולם הזה, הן בחינת שלא לשמה איננה טובה כלל, אלא רק שמשתמשים בה כדי להגיע אל לשמה... והיה צורך שיהיה על כל פנים שבט אחד בישראל אשר חלקו הוא שלא להכניע עצמו כלל, אלא אדרבא להתגרות ברשעים, ולגלות בזה קידוש ה' ובטחון גמור... אמנם כן, דרך קידוש ה' על ידי התגרות היא מסוכנת מאד, ויש לירא ממנו הרבה... (חלק ב עמוד קל)