(ראה גם: משה-לוחות, מתן תורה, תורה)
ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, ויגד משה את דברי העם אל ה'. (שמות יט ט)
ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר והאלקים יעננו בקול. (שם שם יט)
ויעמד העם מרחוק, ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים. (שם כ כא)
ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל, והשתחויתם מרחוק. ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו, והעם לא יעלו עמו. (שם כד א)
ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. ויקם משה ויהושע משרתו, ויעל משה אל הר האלקים... ויעל משה אל ההר, ויכס הענן את ההר, וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן... ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. (שם שם יב)
ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים, וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני כאשר צוה ה' אותו, ויקח בידו שני לחות אבנים. וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם, ויקרא בשם ה'. ויעבר ה' על פניו ויקרא, ה' ה' א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים... (שם לד ד)
ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, ויכתב על הלחות את דברי הברית עשרת הדברים. (שם שם כח)
ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם, ועשו בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה. (דברים ה כח)
בעלותי ההרה לקחת לחות האבנים לחות הברית אשר כרת ה' עמכם, ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי. ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים, ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל. ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה, נתן ה' אלי את שני לחת האבנים לוחות הברית...(שם ט ט)
בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה, ועשית לך ארון עץ. ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת, ושמתם בארון. ואעש ארון עצי שטים ואפסול שני לוחות אבנים כראשונים ואעל ההר ושני הלוחות בידי. ויכתוב על הלחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל, ויתנם ה' אלי. ואפן וארד מן ההר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי, ויהיו שם כאשר צוני ה'. (שם י א)
ויכתוב משה את התורה הזאת, ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה', ואל כל זקני ישראל. (שם לא ט)
ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר, עד תמם. ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית ה' לאמר. לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם, והיה שם בך לעד... (שם שם כה)
זכרו תורת משה עבדי, אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים. (מלאכי ג כב)
אמר רבי אלעזר, בשעה שנכנס משה לתוך הענן, כמו שכתוב ויבא משה בתוך הענן, כאדם ההולך במקום הרוח, פגש בו מלאך גדול אחד, ולמדנו ששמו קמואל, והוא ממונה על י"ב אלפים ממונים שליחים, רצה להתחבר בו במשה, פתח משה פיו, בי"ב אותיות חקוקות של השם הקדוש, שלמד אותו הקב"ה בסנה, והתרחק ממנו י"ב אלף פרסאות, והיה הולך משה בענן, ועיניו לוהטות כגחלי אש. (פירוש, נודע שבכל מדרגה יש בה נפש רוח נשמה יחידה חיה, וכשבא משה למדרגת קבלת התורה בשביל ישראל, היה צריך להשיג את הנרח"י של מדרגה ההיא, גם נודע שתפקיד המלאכים הוא לעזור את הנשמות שישיגו מה שצריכים, וכן מלאכים אלו שלפנינו באו לעזור למשה שישיג את הנרחנ"י הגדולים הללו... (בשלח רחצ, ועיין שם עוד)
עד שפגש בו מלאך אחד, גדול ויקר מן הראשון, ולמדנו הדרניאל שמו, והוא עליון על שאר המלאכים, אלף וששים רבוא פרסאות, וקולו הולך במאתים אלף רקיעים המסתובבים באש לבנה, כיון שראה אותו משה לא יכול לדבר, רצה להפיל עצמו מתוך הענן, אמר לו הקב"ה, משה, וכי אתה הוא שהרבית דברים עמי בסנה, שרצית לדעת הסוד של השם הקדוש ולא פחדת, ועתה אתה מפחד מפני אחד ממשמשי. כיון ששמע משה קולו של הקב"ה נתחזק, פתח פיו בע"ב אתוון של השם העליון, כיוון ששמע הדרניאל האותיות של השם הקדוש מפי משה, נזדעזע, קרב אליו, אמר לו אשרי חלקך משה, שנגלה לך מה שלא נגלה למלאכים עליונים... והיה הולך עמו עד שהגיע לאשא תקיפא של מלאך אחד ששמנו סנדלפון, ולמדנו שסנדלפון גבוה על שאר חבריו חמש מאות שנים והוא עומד אחר הפרגוד של אדונו, וקושר לו כתרים מבקשותיהם של תפלות ישראל, ובשעה שמגיע כתר הזה לראש המלך הקדוש, הוא מקבל תפלות ישראל...
אמר לו הדרניאל למשה, משה, איני יכול ללכת עמך, מפחד שלא ישרוף אותי אש החזק של סנדלפון, ובו בשעה נזדעזע משה, עד שהחזיק הקב"ה במשה, והושיבו לפניו, ולימד אותו תורה. וכסה את משה באור ההוא והזיו של אותו הנועם, והיה פני משה מאירים בכל הרקיעים, וכל צבאות השמים היו מזדעזעים לפניו, בשעה שהיה יורד עם התורה...
כיון שחטאו ישראל למטה, לקח הקב"ה ממשה אלף חלקים מאותו הזיו, בו בשעה רצו המלאכים העליונים וכל ההמונים לשרוף את משה, בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך, נזדעזע משה ולא יכול לדבר, עד שהרבה בקשות ותפלות לפני הקב"ה...
אמר לו הקב"ה משה אחוז בכסא שלי, עד שגער הקב"ה בכל אלו הממונים בכל אלו הצבאות, (ואז) אחז משה בשני לוחות אבנים והורידם למטה, וזה שאמר עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה. ומזיו ההוא שנשאר בו, היו מבריקים פניו של משה, ומה שנשאר בו לא יכלו להסתכל בפניו, במה שנסתלק ממנו על אחת כמה וכמה. (שם רצט, ועיין שם עוד)
פתח זקן ההוא ואמר, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר וגו', ענן זה מה הוא, אלא זה הוא שכתוב, את קשתי נתתי בענן, למדנו, שקשת הזה (שהוא סוד המלכות בעת שמקבלת ג' גוונין לבן אדום ירוק מג' קוין דז"א), שפשטה את לבושיה, (שהם ג' גוונים לבן אדום ירוק), ונתנה אותם למשה. ובלבוש ההוא עלה משה אל ההר, וממנו ראה מה שראה, ונהנה מכל... (משפטים צו)
קום זקן, הכה לכל הצדדים, בשעה שעלה משה לקבל התורה, מסר לו הקב"ה ע' מפתחות התורה, (שהן ז' ספירות חג"ת נהי"מ, שבכל אחת עשר ספירות והן ע'), כשהגיע לחמשים ותשעה היה מפתח אחד גנוז וסתום, שלא היה מסר לו, התחנן לפניו, אמר לו משה, כל מפתחות עליונים ותחתונים תלוים במפתח הזה... (שם שג, ועיין שם עוד)
עוד פתח ואמר, החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, החכמה תעוז לחכם, זהו משה, כשעלה משה להר סיני לקבל התורה נזדעזעו כל הרקיעים וכל מחנות העליונים, אמרו לפניו, רבון העולם, והרי כל טוב וכל שמחה שלנו אינו אלא בתורה, ואתה רוצה להורידה לארץ, נקהלו על משה לשרפו באש, נתחזק משה וכו' כמו שהעידו החברים, הקב"ה אמר לו למשה וכו'. (תרומה תקנג)
אשריהם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, שהקב"ה רוצה בכבודם, ומגלה להם סודות עליונים של שמו הקדוש, שלא גילה (למלאכים) העליונים הקדושים, ועל כן יכול משה להתעטר בין הקדושים, וכולם לא יכלו לקרב אליו כאש שורף וגחלי אש, (משום שהזכיר שמות הקדושים שהמלאכים לא ידעום, שאם לא כן מה היה לו למשה שיוכל לעמוד ביניהם, אלא אשרי חלקו של משה, כי כשהתחיל הקב"ה לדבר עמו, רצה לדעת שמו הקדוש, הסתום והגלוי, כל אחד ואחד כראוי לו, ואז נתדבק וידע יותר מכל בני העולם.
תא חזי, בשעה שעלה משה תוך הענן נכנס בין הקדושים, פגע בו מלאך אחד בשלהבת אש, בעינים לוהטות, וכנפיו שורפות, ורצה לבלע אותו לתוכו, קמואל שמו, אז הזכיר משה שם אחד קדוש, שהיה חקוק בי"ב אותיות, ונזדעזע ונתרגש עד שעלה משה ביניהם, וכן לכל אחד ואחד אשרי חלקו. (אחרי שצא)
הוצרך משה ארבעים יום ללמדו תורה שבעל פה, משום שאותה מדרגה, (דהיינו בינה), נקראת ארבעים, (כמו שאמרו בן ארבעים לבינה), ולכך אמר, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, שפירושו שנתחברו תורה שבכתב (שהיא ז"א), עם תורה שבעל פה, (שהיא מלכות, כי בינה היא שורשם של ז"א ומלכות, וממנה יצאו, והיו מיחדים אותם), ולכך הוצרך להזכיר ולפרט ארבעים יום וארבעים לילה, (מפני שרומז על ז"א ומלכות, כי אם לא כן) היה די שיאמר ארבעים יום.
ובארבעים יום הוציא אותם הורתם בתורה ומצוה, אך את הדכר, (שהוא משה), ללמד תורה ומצוות (לישראל), כנגד מ' יום של יצירת הולד, היוצא מן הכח, (שהוא בינה), אל הפועל, (שהוא מלכות), ונרשמו אבריו של אותו הדכר, (שהוא משה), בארבעים יום אלו, שיכלול בו האור שלמעלה (של הבינה), וגופו יהיה נבנה מהאור שלמעלה, כדי שיהיה ראוי לשמש לפני המלך, ולהמשיך עליו רוח הנבואה למטה... (זהר חדש תרומה טז, ועיין שם עוד)
כתוב ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, מקרא זה העמידו החברים, אבל עלה אלי ההרה אשרי חלקו של עבד שאדוניו מעלהו אליו במרכבתו, זה שאמר עלה אלי ההרה, ההרה ודאי, (שהיא המלכות הנקראת הר ה'), כי ההר היה צריך לכתוב, (וכתוב ההרה, עם ה' מיותרת, לרמז על מלכות שנקראת ה'). והיה שם, כאן נמסר למשה מה שלא נמסר לו מקודם לכן, כי אותו השם של המרכבה הקדושה נמסר לו בידו, כי והי"ה שם הוא שם הוי"ה הרוכב על המרכבה הקדושה, שהיא המלכות הנקראת אלקים... (שם שיר השירים תקעג, ועיין שם עוד)
...נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי, והלא תורת אלקים היא, שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש, הא מה תלמוד לומר תורת משה עבדי, לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו, והיכן מצינו שמסר נפשו על התורה, שנאמר ויהי שם עם ה', ואומר ואשב בהר וגו', הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. (בשלח-שירה פרשה א)
רבי יהודה אומר, מנין אתה אומר שאמר הקב"ה למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזירני, ואני מודה לך, שיהו ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום... (יתרו-בחודש פרשה ב)
משה ידבר והאלקים יעננו בקול, רבי אליעזר אומר, מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אמר דבר, שכבר קבלו בניך עליהם, לכך נאמר משה ידבר, אמר לו רבי עקיבא בודאי כן הוא הדבר, ומה תלמוד לומר משה ידבר, אלא מלמד שנתן הקב"ה כח וגבורה במשה, והיה הקב"ה מסייעו בקולו, ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע לישראל, לכך נאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול. (שם ד)
...וכי מה היו ההפסקות משמשות, ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה, ובין ענין לענין... ומנין שכל הקריאות היו משה משה, תלמוד לומר ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה, ויאמר משה משה, שאין תלמוד לומר ויאמר, ומה תלמוד לומר, מלמד שכל הקריאות היו משה משה, ומנין שעל כל קריאה היה אומר הנני, תלמוד לומר ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני, שאין תלמוד לומר ויאמר, ומה תלמוד לומר ויאמר, מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר הנני. (ויקרא פרשה א)
דבר אחר יערוף כמטר לקחי, חכמים אומרים, אמר להם משה לישראל, שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה, וכמה עמל עמלתי בה, ומהי יגיעה יגעתי בה, כענין שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, ונכנסתי לבין המלאכים, ונכנסתי לבין החיות, ונכנסתי לבין השרפים, שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו, שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, נתתי נפשי עליה, דמי נתתי עליה, כשם שלמדתי אותה בצער, כך תהיו אתם למדים אותה בצער, או כדרך שאתם למדים אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער, תלמוד לומר תזל כטל אמרתי... (האזינו שו)
אמר רבי שמעון בן פזי, מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, שנאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול, שאין תלמוד לומר בקול, ומה תלמוד לומר בקול, בקולו של משה. (ברכות מה א)
...כדאמר רב אדא בר אהבה, משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד, בהשכמה עלה, דכתיב וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני, בהשכמה ירד, דכתיב לך רד ועלית אתה ואהרן עמך, מקיש ירידה לעליה, מה עליה בהשכמה, אף ירידה בהשכמה. (שבת פו א, וראה עוד משה-כללי עירובין נד ב, נדרים לח א, מנחות נג ב)
תא שמע רבי יוסי אומר, בשני עלה משה וירד בשלישי (בסיון), בד' ירד ושוב לא עלה, ומאחר שלא עלה מהיכן ירד, אלא ברביעי עלה וירד, בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן, בששי לא היה לו פנאי, מאי לאו משום תורה, לא משום טורח שבת... (שם פח א, וראה שם עוד)
ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו, אמר להן לקבל תורה בא, אמרו לפניו, חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. אמר לו הקב"ה למשה, החזיר להן תשובה. אמר לפניו, רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שפיהם, אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה. שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, ואמר רבי תנחום מלמד שפירש ש-די מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו, רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להן, למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם. שוב מה כתיב בה, לא יהיה לך אלהים אחרים, בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים. שוב מה כתיב בה, זכור את יום השבת לקדשו, כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות, שוב מה כתיב בה, לא תשא, משא ומתן יש ביניכם. שוב מה כתיב בה, כבד את אביך ואת אמך, אב ואם יש לכם. ושוב מה כתיב בה, לא תרצח, לא תנאף לא תגנוב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם. מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו', ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר עלית למרום שבית שבי, לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם, ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו', אילו דאמר ליה מי הוה ידע.
ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו, רבונו של עולם תורה היכן היא, אמר לו נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא, אמרו לו אלקים הבין דרכה וגו'... חזר ואמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם חפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה, אמר לו לך אצל בן עמרם. הלך לו אצל משה, אמר לו תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא, אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה, אמר לו הקב"ה למשה, משה בדאי אתה, אמר לפניו רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך, שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי. אמר לו הקב"ה למשה, הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'. ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, אמר לו, משה, אין שלום בעירך, אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, אמר לו היה לך לעזרני, מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת. (שם פח ב)
תניא כוותיה דריש לקיש, משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה לישראל בקדושה, שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני, זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, שהיו תחלה לארבעים יום, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר, וישכון כבוד ה' מראש חודש, ויכסהו הענן להר, ויקרא אל משה, משה וכל ישראל עומדין, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה. רבי נתן אומר לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו לשומו כמלאכי השרת. רבי מתיא בן חרש אומר, לא בא הכתוב אלא לאיים עליו, כדי שתהא תורה ניתנת באימה ברתת ובזיע, שנאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה...
במאי קמיפלגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא, בפלוגתא דהני תנאי, דתניא, בששה בחודש ניתנה תורה לישראל, רבי יוסי אומר בשבעה בו, מאן דאמר בששה, בששה ניתנה ובשבעה עלה, דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי, ומאן דאמר בשבעה, בשבעה ניתנה ובשבעה עלה. רבי יוסי הגלילי סבר לה כתנא קמא, דאמר בששה בחודש ניתנה תורה, הלכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים למשה, ויקרא אל משה ביום השביעי לקבולי שאר תורה, דאי סלקא דעתך וישכון כבוד ה' מראש חודש, ויכסהו הענן להר, ויקרא אל משה ביום השביעי לקבולי עשרת הדברות, הא קבילא להו מששה, והא אסתלק ענן מששה...
רבי זריקא רמי קראי לקמיה דרבי אלעזר, ואמרי לה אמר רבי זריקא רבי אלעזר רמי, כתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן, וכתיב ויבא משה בתוך הענן, מלמד שתפסו הקב"ה למשה והביאו בענן, דבי רבי ישמעאל תנא, נאמר כאן בתוך, ונאמר להלן בתוך, ויבואו בני ישראל בתוך הים, מה להלן שביל, דכתיב והמים להם חומה, אף כאן שביל, ויקרא אל משה וידבר, למה הקדים קריאה לדיבור, לימדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורהו... (יומא ד א)
ותניא רבי יוסי אומר, מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם... ולא עלו משה ואליהו למרום, והכתיב ויעל אליהו בסערה השמימה, למטה מעשרה, והכתיב מאחז בפני כסא פרשז עליו עננו, ואמר רבי תנחום מלמד שפירש ש-די מזיו שכינתו ועננו עליו, למטה מעשרה, מכל מקום מאחז פני כסא כתיב, אישתרבובי אישתרבב ליה כסא עד עשרה ונקט ביה... (סוכה ה א)
אמר רבי יוסי ברבי חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך, פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא, ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, ואותי צוה ואני לכם, ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי, אותי צוה ואני לכם, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, השירה לחודה, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל, אלא פילפולא בעלמא. (נדרים לח א)
ראה משה-כללי, הוריות יח א.
רבי יהושע בן קרחה אומר, משה היו רגליו עומדות בהר וכולו בתוך השמים, כסנדס שהיא פרושה ובני אדם יושבין בתוכה ורגליהם עומדות בארץ וכלם בתוך האהל, כך היה משה רגליו עומדות בהר, וכולו בשמים צופה ומביט כל מה שבשמים, והקב"ה מדבר עמו כאדם שהוא מדבר עם חברו, שנאמר (שמות ל"ג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. אמר לו הקב"ה לך וקדש את ישראל שני ימים, שנאמר (שמות י"ט) ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר, וכי מה היתה קדושתן של ישראל במדבר, ערלי לב לא היו בתוכם... אמר משה ילך אדם אצל אשתו ונמצאו מתעכבין מלקבל את התורה, מה עשה הוסיף להם יום אחד משלו... אמר לו הקב"ה, משה, מה שעשית יפה עשית... אמר הקב"ה ירד משה אל המחנה ואחר כך אני משמיע תורתי לישראל, שלא יהא אומר משה היה מדבר עמנו מתוך הענן, אמר לו לך העד בעם... (פרק מא, וראה עוד מתן תורה)
...וכתיב ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ושמע הקב"ה קולן של ישראל וערב לו, ושלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בידיו של משה שלא ברצונו, והגישוהו אל הערפל, שנאמר (שמות כ' י"ח) ומשה נגש אל הערפל, נוגש אין כתיב, אלא נגש, ושאר כל הדברים דבר עם משה, ועליו הכתוב אומר (משלי כ"ה י"ג), כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו. (שם)
...וכשאמר הקב"ה למשה (שמות ל"ד) פסל לך שני לוחות אבנים וגו', מחצב של סנפירינון נברא למשה בתוך אהלו, וחצבן, שנאמר (שם) ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים. עלה משה עם הלוחות ועשה מ' יום בהר, יושב לפני הקב"ה כתלמיד שיושב לפני רבו, קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת משנה בלילה, אמרו לו מלאכי השרת, משה לא נתנה התורה אלא למענינו. חזר משה ואמר להם, כתיב בתורה (שם כ') כבד את אביך ואת אמך, וכי יש לכם אב ואם, ועוד כתיב בתורה (במדבר י"ט) אדם כי ימות באהל, מה שאין ביניכם מקרה מות, ולא נתנה אלא בשבילנו, וחשו ולא ענו עוד, מכאן אמרו, עלה משה בחכמתו אל העליונים והוריד עוז מבטחן של מלאכי השרת, שנאמר (משלי כ"א), עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה. ראו מלאכי השרת שנתן הקב"ה תורה למשה, עמדו גם הם ונתנו לו מתנות ואגרות ופתקין של רפואות לבני אדם, שנאמר (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי. בן בתירא אומר, מ' יום עשה משה בהר, דורש בדברי תורה וחוקר באותיותיה, ולאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשור לחודש השביעי ביום הכפורים, והנחילה לישראל לחק עולם, שנאמר (ויקרא ט"ז) והיתה זאת לכם לחקת עולם.. (פרק מו)
משה נתקדש בענן וקבל תורה מסיני, שנאמר (שמות כ"ד) וישכון כבוד ה' על הר סיני, למשה לטהרו, זה היה אחר עשרת הדברות, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר ויכסהו הענן ששת ימים למשה, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, לחלוק לו כבוד למשה...
על ידי משה נתנה תורה בסיני, שנאמר (דברים ה') ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי, ולהלן הוא אומר (ויקרא כ"ו) אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. תורה שנתן הקב"ה לישראל לא נתנה אלא על ידי משה, שנאמר ביני ובין בני ישראל, זכה משה להיות שליח בין בני ישראל למקום. (פרק א א)
ומשה עלה אל האלקים, הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי, מהו עלית, נתעלית נתגששת עם המלאכים של מעלה, דבר אחר עלית למרום, שלא שלטה בריה מלמעלן כשם ששלט משה, אמר רבי ברכיה הלוחות היו ארכן ו' טפחים, כביכול היו ביד מי שאמר והיה העולם ב' טפחים, ובידו של משה ב' טפחים, וב' טפחים היו מפרישין בין יד ליד. דבר אחר עלית למרום שבית שבי, בנוהג שבעולם, הנכנס למדינה נוטל דבר שאין עין בני המדינה עליו, ומשה עלה למרום ונטל את התורה שהיו הכל נושאין עיניהם עליה, הוי עלית למרום שבית שבי. יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם, תלמוד לומר לקחת מתנות באדם, בלקיחה ניתנה לו. יכול יהא חייב ליתן לו דמים, תלמוד לומר מתנות, במתנה ניתנה לו. באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה, עשה לו הקב"ה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם, אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים הימנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו, אמר הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם, שנאמר לקחת מתנות באדם, ואין אדם האמור כאן אלא אברהם, שנאמר (יהושע י"ד) האדם הגדול בענקים, הוי ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, בזכות ההר, ואין ההר אלא אבות, שנאמר (מיכה ו') שמעו הרים את ריב ה' ומשה עלה אל האלקים, עלה בענן וירד בענן, וזכות אבות עולה ויורדת עמו. (שמות כח א)
אמר רבי שמעון בן לקיש, מהו לדבר אתו, משל לתלמיד שלמדו רבו תורה, עד שלא למדו היה הרב אומר והוא עונה אחריו, משלמד אותו אומר לו רבו בא ונאמרה אני ואתה. כך כשעלה משה לשמים התחיל לומר אחר בוראו את התורה, משלמדה אמר בא ונאמר אני ואתה, הוי לדבר אתו... דבר אחר ויתן אל משה, אמר רבי אבהו, כל יום שעשה משה למעלה היה למד תורה ושוכח, אמר לו רבון העולם יש לי מ' יום ואיני יודע דבר, מה עשה הקב"ה משהשלים מ' יום נתן לו הקב"ה את התורה מתנה, שנאמר ויתן אל משה, וכי כל התורה למד משה, כתוב בתורה (איוב י"א) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, לארבעים יום למדה משה, אלא כללים למדהו הקב"ה למשה, הוי ככלותו לדבר אתו. (שם מא ו)
אמר רבי יצחק, בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד, חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות ולא היה יודע מאיזה מקום לירד, והיו מלאכי השרת מבקשים להרגו, ואמרו הרי השעה להרגו, ידע הקב"ה מה המלאכים מבקשים לעשות לו, מה עשה הקב"ה, אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רב חנן בר יוסף בשם רבי אבא בר איבו, פתח לו הקב"ה פישפש מתחת כסא כבודו, ואמר לך רד, שנאמר (דברים ט') ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה, רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהודה ברבי אלעאי אמר, כיון שבא משה לירד באו המלאכים להרגו, מה עשה, אחז בכסאו של הקב"ה, ופרש הקב"ה טליתו עליו שלא יחבלוהו, שנאמר (איוב כ"ו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, פרשז נוטריקון פרש רחום ש-די זיו עננו עליו. (שם מב ג)
ויהי שם עם ה' וגו', וכי אפשר לו לאדם להיות מ' יום בלא מאכל ובלא משתה, רבי תנחומא בשם רבי אלעזר אבין בשם רבי מאיר אומר, המשל אומר אזלת לקרתא הלך בנימוסיה, למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה ונדמה להם, למטה שיש אכילה ושתיה ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו, שנאמר (בראשית י"ח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. (שם מז ו)
לחם לא אכל, אבל מלחמה של תורה אכל, ומים לא שתה, אבל מלחמה של תורה שתה, והיה למד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה, ולמה היה עושה כך, אלא ללמד את ישראל שיהו יגיעים בתורה ביום ובלילה. רבנן אמרי ביום ובלילה, שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לכך התקינו חכמים שיהו המשנים יושבין בבקר ובערב, לקיים מה שנאמר (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה וגו'. (שם שם ח)
דבר אחר ויהי שם עם ה' לחם לא אכל ומים לא שתה, בעולם הזה, אבל לעולם הבא הוא אוכל מלחמה של תורה, והוא שותה מימיה, לפיכך לחם לא אכל, אלא מאין היה אוכל, מזיו השכינה היה ניזון, ואל תתמה, החיות שנושאות את הכסא מזיו השכינה הן ניזונות. (שם שם ט)
דבר אחר, ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ט) טוב לי כי עוניתי למען אלמד חקיך, לטובתו של משה נתענה ק"כ יום, שקבל את התורה, ומאין היה משה אוכל, מזיו השכינה, שנאמר (נחמיה ט') ואתה מחיה את כולם, דבר אחר מאין היה אוכל, מן התורה, שנאמר (יחזקאל ג') בן אדם את אשר תמצא אכול ואוכלה, למה שהתורה מתוקה, שנאמר (תהלים י"ט) ומתוקים מדבש ונופש צופים. דבר אחר מלחמה של תורה, כדכתיב (משלי ט') לכו לחמו בלחמי... כך משה מודד התורה, שכח ולא אכל ולא שתה, ביקש לישן, אמר, אם אישן אני מפסיד שלא אמר לי אלא מ' יום בלבד, אמר הקב"ה נצטערת עליה, חייך אין אתה מפסיד, בלוחות הראשונות לא היו אלא עשרת הדברות בלבד, עכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות מדרשות ואגדות, שנאמר כתב לך את הדברים האלה... אלא כך אמר לו הקב"ה, כתב לך תורה נביאים וכתובים שהיו בכתב, אבל הלכות ומדרש ואגדות ותלמוד יהיו על פה. כיון שידע משה, התחיל אומר (תהלים קי"ט) טוב לי כי עניתי וגו', וטוב לי תורת פיך. (שם שם יב)
...אמר לפני הקב"ה כל התורה שנתת לי היא, וידבר ה' אל משה, דבר אל בני ישראל, צו את בני ישראל, אמור אל בני ישראל, אם הם כלים מה אני עושה בתורתך, לכך אמר אם אין מחני נא מספרך... כשראה הקב"ה שנותן נפשו עליהם, אמר בשבילך אני נותן להם את התורה, שנאמר כתב לך את הדברים האלה. (שם שם יד)
דבר אחר כתב לך, התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה, אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש שיאמר לישראל, אני נתתי לכם את התורה, אני הוא שכתבתי ונתתי לכם, אמר להם הקב"ה חס ושלום שמשה עושה את הדבר הזה, ואפילו עושה נאמן הוא, שנאמר (במדבר י"ב) בכל ביתי נאמן הוא. (שם שם טו)
דבר אחר תן לחכם ויחכם עוד זה משה, שנאמר (משלי כ"א) עיר גבורים עלה חכם, שהיה למד תורה מפי הגבורה, ובא אמר לישראל ומטיבן והוא מוסיף להם חיים, הוי תן לחכם ויחכם עוד. (שם נ ב)
דבר אחר יושב בסתר עליון וגו', אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן ג' דברים שמע משה מן הקב"ה והרתיע לאחריו, כיון שאמר לו (שמות ל') ונתנו איש כופר נפשו, אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו, (איוב ב') עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. ועדיין אינו מגיע, שנאמר (תהלים מ"ט) אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו ויקר פדיון נפשם, אמר לו הקב"ה איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן, זה יתנו, אמר רבי מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה, זה יתנו, כזה יתנו, וכן בשעה שאמר לו הקב"ה (במדבר כ"ח) צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי, אמר משה מי יוכל להספיק לו קרבנות... וכן בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אמר משה מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה, (מ"א ח') הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'... (במדבר יב ג, וראה עוד משה-כללי, במדבר יט ד)
...וכן במשה לפי שעסק בתורה נעשה ראש ומלך, שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך, ומנין שיגע בתורה הרבה, שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה, ביום היה הקב"ה מלמדו תורה שבכתב, ובלילה היה מלמד המשנה על פה, לסוף כיון שנתן לו את הלוחות וירד ומצא שעשו את העגל, מיד שבר את הלוחות... (תשא כח)
פסל לך, אימתי ירד משה מן ההר, אמר רבי יהודה בר שלום ק"כ יום עשה משה אצל הקב"ה, כיצד, בחדש השלישי לצאת בני ישראל וגו', בששה בחדש נתן להם עשרת הדברות, וכתיב בו ומשה עלה אל האלקים, ועשה שם ארבעים יום, כ"ד מסיון וי"ז מתמוז הרי מ' יום, ירד בי"ז בתמוז ראה את העגל, שבר את הלוחות ורדה את הסורחין י"ח וי"ט, וחזר ועלה בכ', שנאמר ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה, ועתה אעלה אל ה' וגו', וכתיב וישב משה אל ה', ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו', עשה שם עשרה מן תמוז וכל חדש אב, הרי ארבעים יום, עלה בראש חודש אלול, כשאמר לו פסל לך והיה נכון לבקר וגו', ועשה שם אלול כולו ועשרה מתשרי, וירד בעשור, והיו ישראל שרוים בתפלה ותענית, ובו ביום נאמר לו למשה סלחתי כדבריך... (שם לא)
יערוף כמטר לקחי, אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום עמדו המלאכים להורגו, אמר להם בשביל שני דברים שנתנו לי מבני אדם אתם מבקשים להרגני, כיון ששמעו כך הניחוהו... אף כך אמר משה רבינו למלאכים, ב' דברים עמי, ומה מתנה גדולה היתה עמו, שנאמר (תהלים ס"ח) עלית למרום וגו', לכך אמר דוד טוב לי תורת פיך וגו'... אמרו ישראל למשה רבינו אשריך שלקחת מתנות, אמר להם אלולי שאמרתי למלאכי השרת שהם ב' דברים הייתי נשרף מאישם, והתורה הזאת היא הצלתני מידם, עליהם אמר יערף כמטר לקחי וגו'... (האזינו ג)
תנו רבנן, אנכי ה' אלקיך וגו' (שמות כ'), בשעה שעלה משה למרום באותה שעה באתה ענן ורבצה כנגדו, לא היה יודע משה אם לרכב עליה אם לאחוז בה, מיד פתחה ונכנס בתוכה, שנאמר ויבא משה בתוך הענן (שם כ"ד), ויכס הענן (שם), ונשאתו ענן והיה מהלך ברקיע ופגע בו קמואל המלאך, שהיה ממונה על שנים עשר אלפים מלאכי חבלה, שהם יושבים בשער הרקיע, גער במשה, ואמר מה לך בקדושי עליון, אתה ממקום הטנופת באת, ומהלך במקום טהרה, ילוד אשה מהלך במקום אש, אמר לו משה, בן עמרם הנני שבאתי לקבל תורה לישראל, כיון שלא הניחו הכהו משה פצע אחד ואבדו מן העולם, והיה משה מהלך ברקיע כאדם שמהלך בארץ, עד שהגיע למקום הדרניאל המלאך, שהוא גבוה מחבירו ששים רבוא פרסאות, וכל דיבור ודיבור שיוצא מפיו, יוצאים בדיבור שנים ברקים של אש, פגע במשה, אמר לו מה לך במקום קדושי עליון, כיון ששמע קולו נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות וביקש ליפול מן הענן, באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה, ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם, כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור, ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח'), ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש, ועכשיו אתם עומדים במריבה ואין אתם מניחים אותי ליתן תורה לישראל, שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם. כיון ששמע הדרניאל כך, אמר לפניו, גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא, עכשיו אני אעשה לו שליח, ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו, והיה מהלך לפניו עד שהגיעו לאשו של סנדלפון, אמר לו הדרניאל למשה, עד כאן היה לי רשות להלוך, מכאן ואילך אין לי רשות להלוך מפני אשו של סנדלפון, שלא ישרפני, כיון שראה משה את סנדלפון נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות, ובקש ליפול מן הענן, ובקש רחמים מלפני הקב"ה וענהו, בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, באותה שעה ירד הקב"ה בעצמו מן כסאו ועמד לו לפני סנדלפון עד שעבר, ועל אותה שעה אמר ויעבור ה' על פניו וגו' (שמות ל"ד)... כיון שעבר פגע בו ריגיון נהר של אש, שגחליו שורפים את המלאכים ושורפים בני אדם, נטלו הקב"ה והעבירו ממנו, פגע בו גליצור שכתב בו מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג') והוא מגלה צור וכנפיו פרושים לקבל הבל החיות, שאלמלא אין מקבלו נשרפים מלאכי השרת מהבל החיות, ושוב מלאך אחד גליצור עומד ואומר שנה זו חיטין יצליחו ויין יזול, ושוב מלאך אחד שנוטל אודות של ברזל ועליהם גחלי ריגיון, ומעמידם כנגד המלכים ונגד נגידים כדי שתפול אימתם בעולם, נטלו הקב"ה והעבירו ממנו, פגע בו גדוד של מלאכי חבלה, שהם סבובים לכסא הכבוד, שהם גיבורים ועצומים, כיון שהגיע משה אליהם בקשו לשורפו בהבל שבפיהם, מה עשה הקב"ה, פירש עליו מזיוו והעמידו לפני כסאו, ואמר משה השב להם תשובה למלאכים, ואמרו להם מאחז פני כסא פרשז עליו עננו (איוב כ"ו)...
מיד כשעלה משה למרום פתח הקב"ה שבע רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה, והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן, שנאמר והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר, אמר לפניו רבונו של עולם, איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור לימינך, חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת... (פרשה כ)
יום ליום יביע אומר, כתיב במשה רבינו (שמות כ"ד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, והלא כתיב (חבקוק ג') ונוגה כאור תהיה (דניאל ב') נהורא עמיה שרי... ומנין היה יודע משה מתי יום ומתי לילה, שהוא אומר ארבעים יום וארבעים לילה, אלא בשעה שהקב"ה מלמדו תורה יודע שהוא יום, ובשעה שהוא מלמדו משנה יודע שהוא לילה. דבר אחר כל זמן שהמלאכים מקלסין להקב"ה בקדושה היה יודע שהוא יום, ובשעה שרואה אותם מקלסין בברוך, יודע שהוא לילה. דבר אחר כשהוא רואה את המלאכים שוחקים את המן להוריד להם לישראל יודע שהוא יום, וכשהיה יורד להם יודע שהוא לילה. דבר אחר, כשהוא רואה גלגל חמה בא וכורע היה יודע שהוא לילה, וכשרואה הכוכבים והלבנה והמזלות באין ומשתחוין לפני הקב"ה יודע שהוא יום, שנאמר (נחמיה ט') וצבא השמים לך משתחוים. דבר אחר כשהיה שומע קריאת שמע קודם לתפלה יודע שהוא יום, וכשהיתה תפלה קודמת לשמע יודע שהוא לילה. (מזמור יט)
אמר רבי חלבו שלש עשרה ספרי תורות כתב משה באותו היום שיצא מן העולם, אחד לכל שבט ושבט, ואחר שהיה מונח בארון, שאם יבקשו ישראל לזייף מתוכה לא היו יכולין. (שם צ)
והיה שם, רצה לומר ארבעים יום עד שילך כל ליכלוך הגוף ויבדל מבני אדם מענין אכילה ושתיה, כאשר לא יאכל ולא ישתה עוד אינו צריך לנקביו, ולא רוח יוצאת ממנו ויהיה כמלאכי השרת, ועל זה ישב ארבעים יום. ואתנה לך את לוחות האבן - הם לוחות הברית, והתורה - אלו החקים והמשפטים, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם זה תלמוד, מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני... (שמות כד יב)
ויתן אל משה, מאי נתן לו, החכמה במתנה, שנאמר כי ה' יתן חכמה, והתורה מתנה, שנאמר ויתן אל משה. (שם לא יח)
דבר אחר, אל"ף מלמד שחמשת אלפים שערי חכמה נפתחו לו למשה בסיני, כנגד חמשה חומשי תורה, ושמונת אלפים שערי בינה כנגד ח' נביאים, ואחד עשר אלפים שערי בינה כנגד אחד עשר כתובים, שנאמר אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו (משלי כ"א)...
...ולמה נקרא שמו סגנזגאל מפני שכל גנזי החכמה מסורין בידו וכולן נפתחו לו למשה בסיני עד שלמדו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר, תורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים בשבעים פנים של ע' לשון, כתובים בשבעים פנים של ע' לשון, הלכות בע' פנים של ע' לשון, שמועות בע' פנים של ע' לשון, הגדה בע' פנים של ע' לשון, תוספות בע' פנים של ע' לשון, וכיון שכלו עליו סוף מ' יום נשתכחו לו כולן בשעה אחת עד שקרא לו הקב"ה ליפיפיה שרה של תורה, שנאמר יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך, על כן ברכך אלקים לעולם (תהלים מ"ה) ויתן לו למשה במתנה, שנאמר ויתנם ה' אלי (דברים י') ואחר כך נתקיימה לו ושוב לא נשתכחה לו. ומניין שנתקיימה לו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים (מלאכי ג'), תורת משה אלו תורה ונביאים וכתובים, חקים אלו הלכות ושמועות, ומשפטים אלו הגדות ותוספתות, וכולן נתנו למשה בסיני.
אמר מטטרון מלאך שר הפנים, מלאך שר התורה, מלאך שר החכמה, מלאך שר התבונה, מלאך שר הכבוד, מלאך שר ההיכל מלאך שר המלכים, מלאך שר הרוזנים, מלאך שר השרים, רמים וגבוהים רבים ונכבדים שבשמים ובארץ. ה' אלקי ישראל הוא עד לי בדבר הזה שכשגליתי רז זה למשה רגשו עלי כל חיילי מרום שבכל רקיע ורקיע, ואמרו לי מפני מה אתה מגלה רז זה לבני אדם ילודי אשה בעלי מום בעלי טומאה בעלי דם ובעלי זיבה בעלי טיפות סרוחות, רז שנבראו בו שמים וארץ ים ויבשה הרים וגבעות נהרות ומעינות גיהנם אש וברד גן עדן ועץ החיים...
אמרתי להן מפני שנתן לי רשות המקום, ועוד נטלתי רשות מכסא רם ונשא שכל שמות המפורשות מלפניו יוצאין בברקי אש ובבזיקי זהר ובחשמלי להב, ולא נתקררה דעתן עד שנזף בהם הקב"ה והוציאן בנזיפה מלפניו. אמר להן אני רציתי אני חשקתי ופקדתי, ואני מסרתי למטטרון עבדי בלבד, שהוא אחד מכל בני מרום, ומטטרון מוציא אותו מן בית גנזים שלי ומסר אותו למשה ומשה ליהושע ויהושע לזקנים...
אם נאמר אהיה עם פיך, למה נאמר והוריתיך, ואם נאמר הוריתיך למה נאמר אהיה עם פיך, אלא אהיה עם פיך זה פתיחת פה ומענה לשון, הוריתיך זה גנזי חכמה שגלה הקב"ה למשה על כל גנזי תורה חכמה ומדע וגנזי חיים, והראהו מה שעתיד להיות לעולם הבא, וכיון שראה בפרגוד של הקב"ה כתות כתות של סנהדרין שהיו יושבין בלשכת הגזית ודורשים התורה במ"ט פנים והראהו רבי עקיבא דורש כתרי אותיות, אמר אין לי עסק בשליחות של מקום, שנאמר ויאמר בי א-דני שלח נא ביד תשלח, מה עשה הקב"ה שגרו לשר של חכמה ותפשו למשה והוליכו למקום אחד, והראה לו בפרגוד של הקב"ה בו רבוא רבבות של סנהדרין שיושבים ודורשים ואומרים הלכה למשה מסיני, מיד נתקררה דעתו של משה. (שמות פרק ד, קעג)
ויעמוד העם מרחוק, ומשה נגש, מבית הבחירה נדבר עמו, כמה דאת אמר וירא את המקום מרחוק, מלמד שנכנס למקום שאין רשות למלאכי השרת ליכנס, שנאמר ומשה נגש אל הערפל, וכן שלמה אמר, ה' אמר לשכון בערפל, וכן הוא אומר ויהי שם עם ה'. (שם פרק כ, שא)
תנא דבי רבי ישמעאל, שלשה דברים היו קשין למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים, מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה, ראש חדש דכתיב החדש הזה לכם, שרצים דכתיב וזה לכם הטמא, ויש אומרים אף הלכות שחיטה, שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח. (שם פרק כה, שסט)
כתוב אחד אומר ואשב בהר ארבעים יום, וכתוב אחד אומר ואנכי עמדתי בהר, אמר רב עומד ולומד, יושב ושונה, רבי חנינא אומר לא עומד ולא יושב אלא שוחה, אמר רבי יוחנן אין ישיבה אלא לשון עכבה, שנאמר ותשבו בקדש ימים רבים, רבא אמר רכות מעומד קשות מיושב. (דברים פרק ה, תתלב)
כימים הראשונים, מה ראשונים ברצון, אף אחרונים ברצון... (שם פרק י, תתנה)
הלא חכמה תקרא, זה הקב"ה שנאמר כי ה' יתן חכמה, בראש מרומים זה משה, שנאמר עלית למרום, עלי דרך, אמר הקב"ה במקום שאני עומד שם יעמוד משה, שנאמר ומשה נגש אל הערפל, בית נתיבות נצבה, שעשה הים נתיבה, שנאמר ובמים עזים נתיבה, ליד שערים לפי קרת, שנאמר ויעמוד משה בשער המחנה, מבא פתחים תרונה, אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה והוא מבפנים ואני מבחוץ, אני קורא לו, ויקרא אל משה. (משלי פרק ח, תתקמ)
ואל הזקנים אמר, אשריהן שלצדיקים שאין מחזיקין טובה לעצמן, בא וראה אף על פי שנתן הקב"ה למשה רשות ליכנס במחיצה שלו, ועילהו יותר ממלאכי השרת, התחיל מרתית ומזדעזע, ואמר לזקנים בקשו עלינו רחמים, שכן הוא אומר ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה, אמר להן שבו עלינו בתענית במקום זה, ראו לפני מי אנו נכנסין, ולמקום מי אנו נכנסין, למקום חיות ושרפים וגדודי אש, ואין אנו יודעין מה יהיה בסופנו, בקשו עלינו רחמים שניכנס ונצא בשלום, והנה אהרן וחור עמכם, מלמד שלא עלה עד שמינה עליהן אפרטרפלין. (שמות כד יד)
...ועתה למה נמות וגו' (דברים ה') שמע הקב"ה קולן וערב עליו, ושלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והביאוהו אל הערפל, שנאמר ומשה ניגש אל הערפל (שמות כ' י"ח) אין כתיב אלא ניגש, ושאר כל הדברים דבר עם משה, ועליו הכתוב אומר כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב. (משלי כה יג)
סח לי מטטרו"ן שר הפנים, בשעה שעלה משה למרום צוה הקב"ה אותי ונתן לי משיעור קומה שלו ע' אלף רבוא פרסאות על ע' אלף רבוא פרסאות למד משה התורה בשבעים פנים של ע' לשון, וכן נביאים וכתובים, וארבעים יום למד משה הכל, ובשעה א' שכחה, שלח לו הקב"ה יפיפיה שר התורה ולמדה עמו עד שנתנה לו במתנה וכו'. (משפטים)
משה למד בתורה שבעל פה למ' יום, שבהם תתק"ס שעות כמנין מתניתין, והם מנין לוגין כמקוה... (שם, וראה שם עוד)
ראה משה-כללי, מאמר ט פרק ה.
ואתנפל לפני ה' כראשונה - שנאמר (שמות ל"ג) ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה, באותה עליה נתעכבתי מ' יום, נמצאו כלים בכ"ט באב, שהוא עלה בי"ח בתמוז, בו ביום נתרצה לישראל, ואמר לו למשה (דברים י') פסל לך שני לוחות אבנים, עשה עוד מ' יום נמצאו כלים ביום הכפורים, בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה, ואמר לו למשה סלחתי כדבריך, לכך הוקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם, שנאמר במ' של לוחות אחרונות (דברים י'), ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים, מה הראשונים ברצון, אף אחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס. (דברים ט יח)
וטעם ויקרא אליו ה' - וכבר קרא אליו השם, כי בלא רשות לא עלה, והזכיר מן ההר, כי לא עלה למעלה מההר, כי שם דבר עמו השם. ואל יקשה עליך בעבור שאמר אחרי כן "וירד ה' על הר סיני", כי הזכיר זה כנגד כל ישראל לראותם הענן והאש... (שמות יט ג)
משה ידבר - לדעת הגאון כי השם פעם מעביר קול השופר, אז היה משה מדבר בקול גדול, והשם יעננו בקול, כדרך וישמע את הקול מדבר אליו, ועל זה כתוב בעבור ישמע העם בדברי עמך. וטעם משה ידבר - דבק עם קול השופר, כי נשמת משה היתה דביקה בשם, כי משה היה מדבר בתחתית ההר עם ה' שם לשאול לו, והכתוב לא גלה מה היה שואל, והשם עונהו בקול שהיה משה שומעו, ולא היה קול השופר אף על פי שהיה חזק מונע אותו לשמוע הקול, בעבור זה כתבו אחריו ויקרא ה' למשה, בקריאת הקול לעלות אל ראש ההר, ששם ירד כבוד השם. (שם שם יט)
ויהי שם - רבים חשבו, ששמונים יום עמד משה בהר, עד שנתן לו השם הלוחות, ולא דברו נכונה, רק דברי הקדמונים ז"ל אמת, כמו שכבר זכרתי, כי הנה ארבעים יום עמד משה בהר, עד שנתן לו השם הלוחות הראשונים, וכן כתוב ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, והוא אמר ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה, אז אמר משה פרשת ראה אתה אומר אלי, ואחר כן ירד ופסל הלוחות והעלה עמו אל הר סיני, והנה כתוב ויעבור ה' על פניו, ואחר כך ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל כמשפטו, בפעם הראשונה גם בשניה. (שם לד כח)
...כי משה לא עלה אל ראש ההר אל הערפל אשר שם האלקים, רק לאחר מתן תורה, וכן אמר אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה', כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר, כאשר עליתי אני. (שמות יט יט)
ראה עוד משה כללי שמות כד א, ולג ז.
ראה משה-כללי, חלק ג פרק נא.
ודרשו רז"ל, תעניות עשה משה בהר ולא הניח גדר ולא מחיצה שלא קרעה, והגדר והמחיצה אין להבין אותו ברקיע, אלא בחומר הגוף, והכונה שהגביר שכלו על גופו, והיה נכון לקבל המושכלות ולא היה חומרו מעכב ההשגה, כי החומר הוא הגדר והמחיצה והמסך המונע את האדם מן ההשגה. (כד הקמח תענית)
ויהי שם עם ה', שלשון עם ה', יורה שהוא נזון ממדת החסד ומזיו האור העליון, שהרי כתיב (תהלים ק"ל) כי עם ה' החסד, וכתיב (דניאל ב') ונהורא עמיה שרא... ומה שאמר לחם לא אכל ומים לא שתה, ידוע כי הלחם והמים מזון הגוף, ובסבת הגוף תתקיים ותעמוד הנפש בגוף, וכיון שכן ראוי מקל וחומר שיעמוד הגוף ויתקיים בסבת מזון הנפש, וכיון שהיה משה נזון מזיו האור העליון, שהוא מזון הנפש, אין לתמוה אם נתעכב שם כל הזמן הזה בלא מאכל ומשתה. והאמת כי מזון הגוף בא מסבה אחר סבה, ורבו האמצעיים והסבות עד הסבה העליונה יתעלה שהוא מקור החיים, ואם כן משה שהיה דבק בסבה העליונה עצמה, הוא מהמזון האמיתי, והוא שאמרו רז"ל (שמות כ"ד) ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו... (שמות כד כח)
אשר אני מראה אותך - מראה בגימטריא גבריאל, מלמד שהיה חגור כמין פסיקיא של עור, ומראה למשה תבנית המשכן ותבנית כל כליו. (שמות כה ט)
ארבעים יום - מה שהיה שם בלי אכילה ושתיה היה פלא, אמנם כשנשים לב לרודפי ההצלחות המדומות, שידמה להם הזמן הרב המעונג לקצר מאד, ומשה נכסף מאד אל חמודות התורה, ולזה אומר אני שלא היה שם עינוי כי אם עונג, וכשם שהמלאכים למטה נראו אוכלים ולא אכלו, כן משה נראה כאינו אוכל ואוכל, כי מההנאה ההיא מתברך המזון שבמעיו כל הזמן ההוא... (שם כד יח)
ואיש לא יעלה עמך - שיתבודד בתכלית, ושלא יבלבלו השגותיו, ובעבור שעם כל השגותיהם בפעם הא' לא נמנעו מלחטא, ועוד כי עתה אין צורך בעדות שה' מדבר עם משה. (שם לד ג)
ראה גם משה-כללי, שמות כד יז.
ויהי משה בהר - בכל פעם שעלה שם מכאן ואילך שהה ארבעים יום וארבעים לילה, כימי יצירת הולד, לקנות תחתיו שם הויה נכבדת ראויה לשמע מפי הרב, מה שלא ישיגהו זולת, כמו שהעיד באמרו, "כי קרן עור פניו בדברו אתו". וקלקל זה חטאם בסוף ארבעים יום הראשונים, בעת שהיה ראוי להשיגו, כאמרו "לך רד כי שחת עמך", ובאמצעיים כפי הקבלה שהיו בכעס, ולא זכו ליהנות מקרני הוד, והושג זה בארבעים יום אחרונים, ובהם נצטוה על מלאכת המשכן, כמו שבאר... (שמות כד יח)
בתוך הענן ויעל אל ההר - שעבר ב' מסכים, ופירש עליו הענן ועצר כח לסבל האש מבלי להנזק, וקנה הויה חדשה שנזדכך חמרו כבריה חדשה, כדי שלא ישכח תורה שבעל פה, ויקבל הלוחות מידו יתברך. (שמות כד יח)
ויתן אל משה - הקב"ה רצה ללמד כל התורה שבעל פה למשה, על ידי שחקר אתו יחד ואמרוה שניהם, כמו שכתוב "ככלותו לדבר אתו", ולתת לו לוחות האבן מיד ליד, להיות כי אף על פי שהאדם מחומר יוכל להדבק בקונו על ידי התורה, וחיכה עד שיזדכך משה בשיעור מופלג, ואז נתן לו בסוף המ' יום הכל יחד, כל תורה שבעל פה שעד אז היה למד ושוכח, וגם תורה שבכתב הלוחות, שלא יאמרו שיש עוד פעם מתן תורה. ואמר בהר סיני - כי למעלה היו גם הלוחות רוחניות, וברדתם להר סיני התלבשו גשמיות כדרך המלאכים. (שם לא יח)
ויפן וירד - יצא לאחוריו, וכבר היה תחת ההר, שהלוחות נושאות נושאם, כי מעשה אלקים המה. (שם לב טו)
בעלותי ההרה - ואין לומר שהיתה טעותם בענין המ' יום, כי היו מוכרחים להיות מ' יום מעת לעת, כפי יצירת הולד, שצריך מ' יום להתהפך מציאות החומר להויה רוחנית, וכן היה משה צריך להתהפך לקבל הלוחות שהם הויה אלקית, כי "ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה'", ודברים אלו היו רוחניים מאד. (דברים ט ט)
ואתנפל - ואחר שהיה במקום טומאה, הוצרך להתנפל עוד מ' יום לקנות שוב הויתו הרוחנית, מפני האף, שעדיין היו ב' מלאכי חבלה אלו נטויים נגדם. (שם שם יח)
מעשרה שליטים - כפי שכל סוגי המלאכים לא יכלו לשלוט במשה כשעלה לסיני בזכות התורה. (קהלת ו יט)
...ועם זה יתאר היטב כוונת התנא, כי באומרו משה קבל תורה מסיני, ולא אמר מסיני נתנה תורה למשה, רצה לרמוז היות משה ראוי לשתנתן התורה לו מצד עצמו, ושהיה עיקר סיבת הפועל ההוא מצד המקבל, כמדובר, מה שלא היה בכל הזקנים ויהושע, ובאומרו ומסרה ליהושע, רמז שעיקר סבת הפועל בקבלה היה הנותן, שמצד השפעתו ביהושע עשה אותו ראוי ונאות לקבלת התורה... (אבות פרק א א)
...והטעם לכל זה הוא לפי שמשה רע"ה לא סרסר בהן ליהושע ולא פירש בהן כלום לא לו ולא לזולתו, אין כאן סדר המשנה בפרק כיצד מעברין שיהיו רבים נזקקין להם, אלא הקב"ה אמרן ומשה כתבן בדמע בספר המונח מצד ארון הברית שממנו מעתיקין או מגידים למלך. ונגנז עם הארון בימי יאשיהו, ואחרי כן נולד הספק בג' ספרים שנמצאו בעזרה, כדאיתא במסכת סופרים פ"ו. ופשוטן של דברים כי דמוע תדמע עינו של משה על מה שיודע אחרי מותו כי השחת ישחיתון ושלא זכו שיכנס עמהם לארץ ישראל לתקוע אותם יתד במקום נאמן ולבטל גזרת הגלות שנאמרה בין הבתרים, והיה אותו דמע מגוון הדיו מן השחור שבאישון בת עין יורד טיפין טיפין לכל אות, נוזלו מבהיק כעצם השמים עד שהיו האותיות מתאימות ואין עינו של משה ולא ספר התורה חסרים כלום, והיו אמנם הפסוקים שנתייחדו עמו באותה שעה שמנה אותיות של שם הכתיבה ושם הקריאה וכל דכוותייהו משמות הייחוד, וכנגדן נזכר בהם שמו של משה ח' פעמים והתיבות יב"ק שסודו ידוע והאותיות כמנין חשק ודי בזה להעיר המשכיל.
אבל בי"ב ספרים שכתב משה לכל שבט ושבט נתקיים נוצר תאנה יאכל פריה, ויהושע כתבן לח' פסוקים הללו וכל דברי חכמים קיימים. ואין ספק שראויה כל התורה ליכתב באותו דמע, אלא שלא זכינו להשתמש בו כי האיש משה שכתיב בן מן המים משיתיהו ליודעי סודו חזר ליסודו בהעלותו מן המדומע לשמי מרום. ועל כל זה לא כהתה עינו מקירון עור הפנים כמראה אש בית לה לתורה שהיא ברית אש מדת הדין, ולא היה העולם מתקיים בה אלא בהשתתף אליה מדת רחמים, כדכתיב במשה וירא ראשית לו, ולא נס לחה בטבע המים הנגרים במורד... (מאמר חקור דין חלק ב פרק יג)
התבאר לך כי ראוי שתנתן התורה על ידי אחד שהוא מיוחד ונבדל מן הכלל, ודבר זה למדרגת התורה, שיש אל התורה המדרגה העליונה שתנתן התורה על ידי מי שהיה מיוחד במדרגה מכל באי עולם, הוא משה, ואף כי התורה היא תורה אל הכלל, נתנה על ידי משה. והענין הוא כמו שהענין בנפש האדם, אשר הלב מקבל החיות למעלתו ולחשיבותו, והוא שולח החיות לכל האברים, ואין בכל אבר ואבר החיות בפני עצמו...
ואין הפירוש גם כן כי היה לשלמה נבואת משה רבינו ע"ה, כי אין הדבר כן, רק כי היה למשה בודאי מדרגה בנבואה עד שנמסרו למשה כל מ"ט שערי בינה ובודאי אין דבר זה לשלמה, רק מה שאמר אבל במלכים קם, שהגיע בנבואתו לדעת דברים עליונים נעלמים, כמו משה שהיה משיג דברים הנעלמים, והנה היתה מדרגתו בנבואה כל כך גדולה כמו שהיה גדול משה רבינו ע"ה, אבל שיהיה יודע מה שהיה יודע משה רבינו ע"ה, דבר זה אינו, כי למשה נמסרו כל מ"ט שערי בינה, ובידיעה הכללית שידע משה רבינו ע"ה הכל, שהיה למשה רבינו ע"ה בודאי, אינו מדבר מזה בגמרא כלל. ולפיכך היתה נתינת התורה על ידי משה, ולא נתנה תורה לכלל ישראל, כי ראוי שתנתן התורה, שהיא מיוחדת, ואין לתורה שום שתוף אל כל שאר השגות, ראויה שתנתן דוקא על ידי משה רבינו ע"ה, שהיה מיוחד, דכתיב ולא קם נביא עוד וגו'...
ומפני כי משה היה מן התחתונים ומן העליונים, כמו שאמרו שנקרא משה איש האלקים, מחציו ולמטה היה איש, ומחציו ולמעלה היה אלקים, ולכך אי אפשר לומר רק שהיה כמו אמצעי בין העליונים ובין התחתונים, והאמצעי מצורף לשניהם, ולפיכך עלה שמים וירד, והיה למשה המשפט האמצעי, שנאמר אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר ה'... (תפארת ישראל פרק כא)
התבאר לך, כי אי אפשר לומר רק שהיה משה מיוחד לתורה. והנה יש לשאול שאלה עצומה מאד, איך היה אפשר שיתיחד משה עד שראוי לו התורה, וזה כי לפי מדרגת התורה ומעלתה, שהיא שכל פשוט, איך אפשר לומר שיתיחד אדם אל מדרגת התורה. ובפירוש קושיא זו בארו חכמים בפרק רבי עקיבא במסכת שבת (פ"ט), אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם, תורה היכן היא, אמר נתתיה לארץ... הלך אצל בן עמרם, אמר לו תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא, אמר לו וכי מה אני שיתן הקב"ה תורה על ידי, אמר לו הקב"ה, משה, בדאי את, אמר לפניו, רבונו של עולם, חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי... בארו בזה, כי השטן שהוא מקטרג על כל מעשה, היה מקטרג על קבלת התורה, שאין המקבלים שהם התחתונים ראוים לתורה, ויש לאדם ב' בחינות, כי האדם הזה יש לו דביקות אל העליונים מצד הנשמה הנבדלת, ויש לו חבור אל התחתונים מצד גופו החמרי, ומצד הדביקות שיש לו אל העליונים אין לו מקטרג על התורה, כי האדם נחשב מן העליונים, ולפיכך כל זמן שהיה למשה חבור עם הקב"ה, לא היה כאן קטרוג על התורה, שמזה הצד אין התורה בתחתונים רק בעליונים, אבל כאשר הפריד החבור הזה וירד לתחתונים, אז יש כאן קטרוג כי אין התחתונים ראוים אל התורה, ולפיכך אמר אחר שירד משה בא השטן, כלומר אחר שירד משה, ושוב יש לו חבור לתחתונים בא שטן וכו'. ופירוש זה, כי השטן המקטרג, והיה מקטרג תורה היכן היא, כלומר מה ענין יש לתחתונים אל התורה שהיא שכל פשוט... ולכך אמר הקב"ה לך אצל בן עמרם, וכאשר אתה מעיין מה ענינו של משה אל התורה, תמצא כי מדרגת משה שהוא אומר מה אני שתנתן התורה, שהיא השכל הפשוט על ידי, ובשביל שהיה ממעט עצמו הוא ראוי אל התורה, שהיא שכל פשוט, וכמו שאמר הואיל ומעטת עצמך תקרא על שמך, כי מצד הזה יש למשה יחוס אל התורה. וזה כי לא היה הקטרוג רק מה התיחסות יש בתחתונים אל התורה שהיא שכל הפשוט, אבל התחתונים אין בהם פשיטות גמור, אבל משה מפני הענוה עד שאמר מה אני, הרי אינו מיייחד עצמו כלל, וזה ענין הענוה, כי המתגאה הוא הפך הענוה, שהמתגאה הוא שמייחד עצמו בחשיבות ובמעלה, ואיש כזה אין לו מעלת הפשיטות כלל, אבל מי שיש בו הענוה עד שאינו מחשיב עצמו לדבר, הרי הוא פשוט לגמרי, שאינו מיוחד בדבר מה, וזה שהוא ראוי ומיוחד אל התורה שהיא שכל פשוט... (שם פרק כג)
יש לשאול, התורה שהיא שכל הפשוט העליון, איך יהיה דבר זה, שיהיה לאדם, שהוא בעל גשם וחומר מה שאינו נמצא למלאכי מרום. והתשובה על זה אמרו בפרק רבי עקיבא, אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו המלאכים מה לילוד אשה בינינו, אמר להם לקבל תורה בא... במאמר הזה בא לבאר תשובה לשאלה הראשונה, כי אי אפשר שלא היה למשה הכנה ובחינה, שהיה מתעלה בין העליונים, ועל ידי זה היה מקבל התורה. ודבר זה נתבאר כבר, כי היה משה כמו אמצעי בין העליונים והתחתונים, והיה משה מתעלה על העליונים עד שהיה ראוי לקבל התורה, שהיא מתייחסת אל העליונים, ומפני כי משה היה ילוד אשה, ואין לילוד אשה שתוף עם העליונים ומדרגתם, שאין שייך בהם ילוד אשה, רוצה לומר בעל חומר, והמה נבדלים, ולכך אמרו מה לילוד אשה בינינו, והשיב להם לקבל תורה וראוי מצד קבלת התורה, שיהיה נכנס במדרגת עליונים... כל הדברים אשר נאמרו כאן, מה שאמר הקב"ה ושאלת המלאכים, ותשובת משה, אינו ויכוח דברים, רק מה שמתחייב מן השי"ת נקרא שכך אמר השי"ת, ומה שמתחייב מן המלאכים נקרא שכך אמרו המלאכים, ומה שמתחייב מצד משה נקרא שכך אמר משה.
ומפני כי הסדר אשר השי"ת סדר הכל באמת יסולק כל שאלה אשר יש לשאול עליו, לפיכך אמר שהקב"ה שהוא מסדר הכל, ונותן סדר הנמצאים, וסדר את משה שיקבל את התורה והוא מן התחתונים, בסדר הזה עצמו השי"ת מסלק מאתו כל דבר שאלה... ואמר משה מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, כי הבל פיהם הוא הדבר המתחייב מן הנבדל, כי ההבל יוצא מן הפה, ולכך אמר משה מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, ורוצה לומר כי אחר שמצד הנבדל מתחייב שתהיה התורה בעליונים, שאליהם ראוי כל מעלה, ואף כי מצד משה מתחייב הפך זה, שתהיה התורה בתחתונים, הלא הנבדל מבטל הדבר הגשמי, וזהו מה שאמר שמא ישרפוני בהבל פיהם... ולפיכך אמר הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, רוצה לומר כי יש לאדם מדרגה בין העליונים מיוחדת לעצמו, ובפרט בכסא הכבוד...
ואמר שכולם נעשו אוהבים אליו, וביאור זה, כי לפי מדרגת משה, שיהיה תחת כסא הכבוד, וזה בשביל שהוא אדם, ובשביל כך ראוי אל התורה נעשהו כולם אוהבים אליו, כי הכל מתחבר אל המדרגה הזאת, לזה אמר שכל אחד ואחד מסר לו דבר, כי כולם הם המתחברים למדרגת משה, וכל אשר מתחבר עם אחד הרי אותו אחר מקבל הימנו... ואף מלאך המות, שהוא מתנגד אל המציאות, לא היה מתנגד אל מדרגת משה, שהכל מתחבר אל האמצעי, ואין לאמצעי שום התנגדות כלל... (שם פרק כד)
כבר התבאר ההכנה הפרטית שהיתה למשה אל התורה, שבשביל אותה ההכנה נתנה התורה על ידו, ומפני הכנת משה אל התורה אמרו בנדרים (ל"ח), אמר רבי יוסי בר חנינא מתחלה לא ניתנה תורה אלא למשה וכו', ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל... וביאר זה, שרוצה לומר שהיה קבלת התורה בשביל שהיה משה מוכן לתורה, לכך נתנה תורה למשה בלבד, רק מפני שמשה היה טוב עין היה משפיע לאחרים, כמו שראוי אל השכל להשפיע, נתן משה התורה לישראל... ולכך נתן השי"ת למשה התורה, שהוא היה ראוי ומוכן לתורה כמו שהתבאר, ורק הוא ישפיע לישראל התורה, מכל מקום עיקר הנתינה למשה מפני שהוא מיוחד בפרט אל התורה... ומתרץ הוא דאמר שנהג משה טוב עין אפלפולא בלבד, רוצה לומר, לימוד התורה בעצמה, לדעת החקים והמשפטים, בודאי היה דבר זה לכל ישראל, שהרי הם הגזרות על ישראל, וחפץ השי"ת לזכות ישראל שיעשו המעשים והמצוות, לכך מצוות התורה לא נתנו למשה בלבד, אבל פילפול שלתורה שאין יוצא ממנו שום גזרת הקב"ה, רק פילפולא בעלמא, דבר זה נתן למשה בלבד, מצד כי משה היה נביא לישראל, ואליו נתנה בראשונה חכמה והפילפול, וממנו לישראל, כי התורה מתייחסת למשה, עד שנקראת תורת משה. אמנם אל תטעה לומר, כי התורה הזאת היא לגמרי תורת משה, שאם כן יש לחשוב כאשר מת משה נתבטלה חס ושלום התורה, ולכך אמר שם, אמר רבי יוחנן, מתחלה היה משה לומד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו. ביארו בזה, מפני מדרגת התורה שאין לה צירוף וחבור אל האדם, היה משכח משה התורה כשלמדה, ולא היה חבור התורה אל משה, רק מצד מה שנותן השי"ת ומשפיע לאדם התורה, ובזה הצד היה חבור התורה למשה, ולא שהיה החבור מצד משה בעצמו כמו שכל אדם שהוא מקבל מושכלות, ודבר זה בודאי מצד האדם עצמו... (שם פרק נ)
...כי משה היה מצורף אל התורה שהוא קבלה, ולכך הכל היה כמו שראוי להיות, כי משה שהיה מקבל התורה ומתחבר אל התורה היה מקבל אור הפנים, כי התורה היא אור שהוא זך לגמרי, כי התורה עצמה נקראת אש לפשיטות ודקות השכל שבה, ומשה שהיה מצטרף אל התורה, שהוא הכותב והמקבל התורה, ולכך אמר שקנח הקולמוס בשערו, מפני כי כאשר נשאר מן הדיו בקולמוס הוא יותר עב כמו שאמרנו, ואמר שקנח אותה בשערו, כי השער הם בראש, אשר שם השכל, כי בשביל כי שכל משה הוא מצטרף אל שכל התורה, היה מקבל אור הפנים... הרי תראה כי כל ענין התורה הכל נבדל, עד שהיה דבק בפניו של משה הזיו, ומאחר כי כל אשר שייך לתורה מתייחס אל האור הנבדל מן הגשמי, ואם כן איך יאמר שכל שכר התורה הוא ענין גופני בלבד... (שם פרק נט)
לדבר אתו - וחוזרים ושונים יחד, שדרכי התורה מחוייבים מצד עצמם, ולפיכך כתיב ויכל לדבר אתו, שנושאים ונותנים ביחד, ואינם גזרות מלך בלא טעם. ויש בזה עוד דבר מופלג מאד, כי התורה בין באדם והשי"ת משלמת רצון השי"ת ונותנת לאדם שלימות... (גור אריה שמות לא יח)
ביום דבר - ומה שנקראו בני אהרן תולדות משה, ולא כל ישראל שלמדם, שישראל ציוה לו ללמדם תורה, ואלמלא הם לא ניתנה לו תורה, אבל מה שלימד לבני אהרן יותר מהשאר, שזה היה ממשה לבד, ובזה כאילו ילדם. (שם במדבר ג א)
בתחלה לא ניתנה תורה אלא למשה וכו'. וביאור זה שרוצה לומר, שהיה קבלת התורה בשביל שהיה משה מוכן לתורה לכך נתנה תורה למשה בלבד, רק מפני שמשה היה טוב עין, והיה משפיע לאחרים, נתן משה התורה לישראל. ומה שכתיב בכל התורה דבר אל בני ישראל, רוצה לומר, שהוא ישפיע לזולתו מצד הטוב שבו, מכל מקום עיקר הנתינה למשה מפני שהוא מיוחד בפרט אל התורה. ומקשה מן "ואותי ציוה ללמד אתכם", דמשמע שציוה השי"ת למשה ללמד ישראל, וכל צוואה הוא בחיוב ובאזהרה, ולשון זה מוכיח, כי לא למד משה לישראל מפני שהטוב משפיע לזולתו, רק היה מחוייב בדבר זה. ותירץ דכך פירוש הכתוב, ואותי ציוה התורה, שידע הקב"ה בי שאני מלמד אתכם התורה על צד הטוב. ומקשה הא כתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו', ומתרץ הא דאמר שנהג משה טוב עין אפלפולא בלבד, אבל לדעת החקים והמשפטים בודאי היה דבר זה לכל ישראל, שהרי הם גזירות על ישראל...
ואמר ר' יוחנן, מתחלה היה משה לומד תורה ומשכחה וכו', בארו בזה מדרגת התורה, שאין לה צרוף וחבור אל האדם לפי מעלתה העליונה, לכך היה משה משכח התורה כשלמדה, כי התורה היא נבדלת אלקית, ואינה שייכת לאדם מצד שהאדם הוא בעל גוף, ולכך לא היה חבור אל משה אל התורה, רק מצד מה שנותן השי"ת ומשפיע לאדם, ובצד הזה היה החבור, ולא שהיה החיבור מצד משה בעצמו, כמו שכל אדם שהוא מקבל מושכלות, ודבר זה בודאי מצד האדם... וכאשר נתן השי"ת הלוחות אל משה, ועל ידי הלוחות היה אל התורה יותר חבור אל משה כאשר היו אצלו הלוחות, ובזה היתה התורה מתנה אל משה, והמתנה היא באה מן השי"ת לגמרי אל האדם, אף על גב כי מצד האדם עצמו אין ראוי זה, רק כי השי"ת משפיע אל האדם והוא מקבל. וזהו שאמר ויתן אל משה לשון מתנה, והוי ליה לכתוב ויהי ככלותו לדבר ויכתוב על הלוחות באצבע אלקים ויקח אותם משה, אלא לכן כתב ויתן, לומר, כי לא היה אל התורה חבור להאדם עד שנתן אל משה הלוחות במתנה, ואז היה משה רבינו מקבל התורה, לומר כי המתנה היא אל המקבל לגמרי. (חידושי אגדות נדרים לח א)
ואתה אל תתמה מה שאמרו, כי לא ידע משה רבינו ע"ה מאי קאמרי, ותאמר חס ושלום כי מדרגת רבי עקיבא היתה יותר מן משה רבינו ע"ה חבור אל התגין, וזה מפני כי משה רבינו ע"ה השגתו בכלל התורה שהיא תורה אחת כללית, שנאמר (דברים ד') וזאת התורה, והתגין הם יוצאים מן האות, והוא השגה על השגה, ומשה היה מביט בהשגת התורה עצמה, ולכך במה שהיה משיג התורה בנבואה והוה משיג התגין שהם על האותיות, היתה מדריגתו יותר, שהיה משיג בנבואה התגין שהם על האותיות, שהוא השגה מתוך השגה, וזה בודאי השגה יותר עליונה. ורבי עקיבא שלא היה משיג השגת התורה בנבואה בהשגת התגין שהם על התורה, ולא היה דורש אותם גם כן בלא נבואה, כי משה רבינו ע"ה לא היה דורש רק את אשר משיג בנבואה, כי בנבואה ניתנה לו כל התורה...
והראה לו הקב"ה שהיו סורקין בשרו וכו', ויש לך לומר גם כן כי התגין שהם על התורה, והם מורים על השגות שאינם שייכות אל העולם הזה, וכמו שפירשנו, לכך לא היה משיג אותם מן טעם זה משה רבינו עצמו, כי משה רבינו ע"ה היה לו עולם הזה, עד שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צ"ח), לא נברא עולם הזה אלא למשה... ואיך לא יהיה משה עיקר עולם הזה, שהרי הוא היה משלים את העולם על ידי התורה שנתנה על ידו... ומפני שהיה משה שולט גם כן בעולם הזה, לכך לא היה למשה רבינו ע"ה חבור אל התגין, כי במה שהם השגות דקות נבדלות מן התורה עצמה, אין למי שהוא בעולם המורגש שייכות בשלימות אל אותם השגות, והם נבדלים מאתו, ולא כן היה לרבי עקיבא, שמדריגת ומעלת רבי עקיבא לא היתה בעולם הזה המורגש, וכאלו היה מסולק לגמרי ממציאות עולם הזה, ולכך היה לרבי עקיבא שייכות לגמרי אל השגות ההם, אשר לדקות השגתן נבדלים מעולם המורגש... וכשהיה משיג משה רבינו ע"ה שכל ההלכות שהם הלכה למשה מסיני לא היה משיג רבי עקיבא, כי ההשגות ההם לא השיגו על ידי אדם כי אם על פי השי"ת בנבואה, ומשה היה נביא השי"ת, והשגתו היתה בנבואה, ולפיכך היה דוקא השגה זאת שהיא הלכה למשה מסיני למשה...
ועוד יש לפרש, מה שהיה רבי עקיבא מוכן אל השגות התגין שהם על האותיות, כי משה רבינו ע"ה היה משיג כלל התורה, אבל התורה היא כמו דבר אחד, כמו שפירשנו במסכת אבות אצל "כי נר מצוה ותורה אור", והתגין שעל האותיות הם השגות פרטיות היוצאים מן התיבות, כמו התג על האות, ולכן לא היה מוכן משה אל דבר זה, כי משה רבינו ע"ה כמו שהיה שקול כנגד כלל ישראל, ונחשב כמו הכלל, היתה השגתו בכלל, לא בתגין שהם על האותיות שהם השגות פרטיים... (שם מנחות כט ב)
...ועוד יותר בזה, כי הרב שלומד תורה לתלמיד יש לרב צירוף אל התלמיד, והתלמיד אל הרב, כי נקרא רב אליו, וזה נקרא תלמידו, עד כי יש להם צירוף ביחד. ודבר זה בכל רב ותלמיד בעולם, אף אם לא יהיה מיוחד אליו על כל פנים הרב... ולכך לא אמר משה קבל תורה מפי הקב"ה, כי זה היה משמע שיש כאן צירוף הרב והתלמיד ביחד, ואין זה כבוד כלפי מעלה... אף על גב שבתורה כתיב ויתן אל משה שני לוחות העדות, וידבר ה' אל משה לאמר, דבר זה בא על ענין מיוחד, שדבר אליו דבר מיוחד, ואין זה צירוף תלמיד אל הרב...
ולפיכך אמר משה קבל תורה מסיני, כי לקבלת תורה מסיני בודאי יש למשה צירוף מיוחד, דהיינו לקבל התורה מסיני הר האלקים, ומשה נקרא גם כן איש אלקים, לכך ראוי שתבא התורה מהר סיני אל משה, כמו שבארנו בספר גבורת השם... ולכך לא אמרו משה קבל התורה בסיני, כי לא בא לומר באיזה מקום קבל משה התורה, אבל בא לומר, כי סיני הוא מיוחד למשה, ויש צירוף אל משה, שעל ידי הר סיני בא למשה התורה מן הנותן... עכשיו שאמר מסיני, היה הר סיני סבה לנתינת התורה, כי ההר הזה הר האלקים, כמו משה איש האלקים, והיה מתייחס ההר למשה, שתבא ממנו התורה כמו שראוי שתבא התורה מן משה ליהושע... אמר אצל משה לשון קבלה, כי המקבל הוא מקבל לפי כחו, ולא קבל משה כל התורה, כדאיתא בשבועות, דאמר שם אלא מעתה גבי תורה דכתיב ונעלמה מעיני כל חי, מי איכא מאן דידע לה, והא כתיב לא ידע אנוש ערכה וגו', אם כן אי אפשר לומר שקבל משה כל התורה כולה עד שידע כל התורה כולה, אלא קבל התורה מה שאפשר לקבל, אבל אמר "ומסרה ליהושע", כי משה היה אפשר לו למסור כל אשר קבל ליהושע... (דרך חיים פרק א א)
אלא הענין הוא במאמרים האלה, לאחר שנתן השי"ת שתי תורות, שבכתב ושבעל פה למשה רבינו ע"ה, נתגבר שכלו של משה רבינו ע"ה להבין דבר מתוך דבר בפלפול הגדול בלי סוף ובלי תכלית, וכאלו הוא מרא דשמעתא, וכהא דאיתא בפרק אין בין המודר דף ל"ח, אמר רבי יוסי בר חנינא לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך, פסל לך, מה פסולתן שלך, אף כתבן שלך. משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל... וכענין מדרש כי תשא, השיב להם הקב"ה חס ושלום שמשה כותב מדעתו, רק מפי יקרא, ואם בענין פירוש התורה, אף אם הוא מוסיף בתוקף פלפולא, בכל ביתי נאמן הוא. וכבר נודע כי מלכות בית תפארת ומלכות התורה שבעל פה, והיא כלת משה כאשר יתבאר לקמן. (מסכת שבועות)
אמנם נשאר עלי לבאר, למה קרא למשה שם אשה, שאמר אשה יראת ה' היא תתהלל, ויתן אל משה ככלותו, אמרו במדרש והבאתיו לעיל, ככלתו, כללים מסר לו, עוד אמרו במקום אחר ככלותו, ככלתו כתיב, שנתנה לו ככלה, ואלו שני מדרשים הם ענין אחד, כללים מסר לו פירשתיו לעיל, כי רב גובריה דמשה הוא בהבנת דבר מתוך דבר, ובפלפולא רבה, בתלמוד, דהיינו לאחר שקבל תורה שבעל פה, והודיעו הקב"ה בעל פה פירוש המצות, אז היה מעין המתגבר בפלפולא, נמצא הוא מרא דתלמוד, ונקראת זו התורה על שמו, כי מוצא תורת ה', ומצינו זכרו תורת משה עבדי, תורה שבכתב נקראת תורת ה', כפי תיבות אותיות ותגין ופתוחות וסתומות אשר נתן ה' לא הוסיף חס ושלום ולא יגרע, ותורה שבעל פה שהוסיף בפלפולו דברי אלקים חיים, ונקראת על שמו, על כן כתב זכרו תורת משה, כי היא צריכה לזכרון, מאחר שלא נתנה לכתוב... (שם)
ראה משה-כללי, אדיר במרום.
ואת תדבר - כפי שיותש כח החומר יגדל כח השכלי, ודעת זקנים תוכיח, לפיכך היה משה יכול לשמע קול ה' ולא נתפעל, כי כבר תש כנקבה כח חומרו, על ידי שפירש מן האשה ושאר פרישות, ואמרו "קרב אתה ושמע את אשר יאמר", אמירה רכה תוכל לסבל גם אם היה חומרך חזק, "ואת תדבר אלינו", תוכל לסבל גם דבור קשה לפי שתש חמרך... (דברים ה כד)
ומשה עלה - שכבר אמר לו תעבדון את האלקים על ההר, וכעבד נאמן קדם ועלה בלי קריאה, ואם היה מתעכב עד שיקרא היה נראה התרשלות ומיעוט חשק, ומאחר שה' הרכין שמים על ההר נמצא עולה לשמים, ואז תיכף קרא לו, כי בחינת הקדושה לא תקדים אלא למזמין אותה, כברז"ל, דאתערותא דלתתא כאתערותא דלעילא. (שמות יט ג)
לזקני ישראל - נתחכם לעשות שליחותו בהתבוננות, פן תארע תקלה, וקרא לזקנים והושיבם לפניו, וכל ישראל שומעים, והועיל שלא יתחילו להשיב אלא הזקנים, שמובטח בהם שתשובתם תהיה כהוגן, ואחר כך כל העם יטו אחריהם... (שם שם ז)
הנה אנכי בא אליך בעב הענן - אולי לצד שהיה רגיל שידבר עמו פה אל פה, לזה אמר שידבר עמו באופן אחר, בעב הענן - ולא יהיה הדבור רוחני, כרגילות הקודם, ונתן הטעם בעבור ישמע העם, ואם ידבר באספקלריא המאירה, אין כח בישראל לשמע הדברים לעוצם רוחניותם, ואמר לו מלבד תכלית שישמע העם המצוה מפי הבורא, ויש בזה חיזוק האמונה, אלא גם עוד יש תועלת שיאמינו במשה לעולם בשאר המצות. ונתכוון בזה גם כן לרצות למשה על המעטת כבודו. (שם שם ט)
משה ידבר - ואולי היה מדבר דברי שבח, כמקבל פני מלך גדול, והאלקים יעננו בקול - הקול האמור בסמוך, קול השופר. ואמר בקול - גדול, שישמע העם, שבזה יצדיקו נבואתו, ויש בזה תוספת הדרגה, שהיה עונה לדברי משה, וזה יותר מעלה ממה שהיה ה' מדבר תחלה ויענהו משה... (שם שם יט)
אנכי מלמד אתכם - ...להורות כי למד משה לישראל את המכוון האמתי שבכל חק ומשפט, ובאר להם הפירוש הברור והנכון בהם, והיא התורה שבעל פה, המקובלת בידינו מרבותינו חכמי הקבלה מדור דור עד משה רבנו, כי הדבר הנכתב יסבול פירושים שונים, ואפשר שיובן בו הבנות מתחלפות, לכן כדי להשמר מרשת הטעות ללכת עקלקלות בהבנת המקראות המדברות ממצות ה' באה מסורת התורה שבעל פה לעשות בה סייג וגדר לתורה שבכתב, בל יבאו החכמים בעיניהם לפרוץ סייג וגדר זה... (דברים ד א)
ויאמר ה' אל משה - אחר שירד מן ההר עם הזקנים צוהו ה' שיעלה שנית. והיה שם - רוצה לומר תתעכב שם ימים, ולדעת חז"ל הודיע לו שישב שם ארבעים יום, והוא הודיע זה לישראל, כמו שכתוב על "וירא העם כי בושש משה". והר"י אברבנאל פירש והיה שם, ששם יתהוה בריה חדשה, כי שם הזדכך חמרו עד שלא הוצרך לאכילה ושתיה ולכל צרכיו הגשמיים, ונפשו לא היתה קשורה עוד בגופו דבוק מזגי, רק דבוק שכני, כמו שהיה קודם החטא, ומאז נעשה מוכן תמיד לדברות אלקים, והיה ראוי שישיג קירון עור פנים במ' יום הראשונים, רק החטא גרם, ועל כן הוצרך להיות שם מ' יום כשיעור יצירת הולד, כי נעשה בריה חדשה. (שמות כד יב)
ויכסהו הענן - נחלקו חז"ל אם פירושו שכסה את ההר, וזה למאן דאמר בז' בסיון נתנה תורה, ויש מפרשים שכסה למשה, וזה למאן דאמר בו' בסיון נתנה תורה. ויש לפרש שמה שכתוב "ויכסהו" מוסב על הכבוד, שהענן כסה את הכבוד, ששה ימים הראשונים היה הכבוד מכוסה מן הענן... שכל זמן שהיה משה עוסק בפרישה כסה הענן את משה ואת הכבוד, ומשה עמד בשפולי ההר. ומה שלא הוצרך משה פרישה קודם מתן תורה, מפני שעתה קנה הויה חדשה, ונכנס למחנה שכינה אל מקום האש, וקודם מתן תורה נגש אל הערפל ולא בא בתוכו, ולא הוצרך פרישה במ' יום האחרונים, שכבר הוכן בראשונים, שנפרדה נפשו מחמרו, ושכלו עם גופו היה לו יחס מניע הגלגל עם הגלגל... ויקרא אל משה - שיעלה ממקום שעלה בשפולי ההר אל ראש ההר, ויקרב אל מקום הכבוד, ונעשה לו שביל בענן ללכת בו, כמו שאמרו חז"ל ביומא, ועל זה אמר אחר כך "בתוך הענן". (שם שם טז)
ויתן אל משה - חז"ל אמרו, שתחלה היה לומד ושוכח וכו', ועוד אמרו, שתחלה היה הקב"ה המדבר, ולבסוף אמר לו השם בא ונאמר אני ואתה. פירוש, כי ישיבתו בהר מ' יום היתה להסיר מעליו גשמיות וחשכת החומר, עד שיהיה מלאכי כשכל הנפרד מחומר, שלזה היה צריך מ' יום כשעור יצירת הולד, וקודם שנשלמו המ' יום שעדיין לא הפשיט את החומר מעליו, והיתה השגתו הדרגיית, כשכל הנקשר בחומר, לא היה אפשר בלא שכחה, ככותב על הנייר שימחק ברבות הימים, עד סוף הארבעים יום שסר ענין הגשם מעליו, והשיג כשכל מלאכיי בהשגה פתאומית. מאז היה לומד ולא שוכח, וזה שאמר לו השם, בא ונאמר אני ואתה, כי שכל מלאכי מופשט מחומר אין צריך לשמיעה וללמוד, כי ישיג הכל מעצמו... ועל כן אמר לו בא ונאמר אני ואתה, כי תשיג הכל טרם שאומר לך, כאלו שניהם אומרים בפעם אחת... (שם לא יח)
ויהי שם - זה היה מ' יום השלישיים, כי בארבעים יום האמצעיים לא היתה סליחה גמורה, ואז הוצרך עוד הפעם מ' יום כיצירת הולד, ונזדכך חומרו ופניו עד שזכה לקרני ההוד. ומה שכתב לחם לא אכל - אבל היה נזון מן האור העליון, כמו שהנפש ברדתה ונמזגה בגויה מתקיימת על ידי מאכל הגשמי, כן עתה בהעלות הגוף מן החומריות אל הרוחניות... (שם לד כח)
וארבעים לילה - תוספות ב"ק פ"א הקשה, שהיה רק ל"ט לילות, ופירש על המ' יום אמצעיים, וביארנו שבאמצעיים לא היה תמיד בהר, וקאי על הימים האחרונים, וכדפירש הרא"ש שלהי פסחים, דאין הכתוב משגיח בחסרון אחד לעשיריות, ועוד נראה שעלה בעלות השחר, ויש לחושבו לילה, כבברכות ח'. (שמות לד כח)
בהעלותך - כתבנו שהמנורה לפלפולא של תורה, וזה הלימוד היה בלילה, כבשמות רבה תשא, שאז משה חוזר בפני עצמו תורה שבעל פה עם סייוע מלאכי השרת, וכן היה משה בא לאהל מועד בלילה, לכך ענין של פלפולא של תורה גם לדורות... (במדבר ח ב)
אשר צוה ה' ביד משה - היינו תורה שבעל פה, שלא היה דבור מפורש אלא בצווי... וכתוב כל אשר ציוה, דבזה גם כן נכלל שני אופני תורה שבעל פה, חדא הלכות המקובלות מהקב"ה, שנית מה שהעלה משה בעמלו על ידי פלפול וי"ג מדות, ופירושו בכח משה ועמלו, ומכל מקום הוא בסייעתא דשמיא. (שם טו כב)
כראשונה - בשמות הבאתי פרקי דרבי אליעזר מ"ו וכן כתב הגר"א, דבמ' אמצעיים היה למשה עסק במחנה, ועלה כל יום להתפלל, והתפלל כמו תפלה ראשונה, אבל בתוך התפלה הקבועה, דכל שמרבים בתפלה הוא משובח, וגם התענה כל הזמן. (דברים ט יח)
עמדתי בהר - לומר כמה חדושי תורה אפשר להוסיף מכתיבת התורה לאין תכלית, והיה יכול ללמד עוד מ' יום. (שם י י)
ראה עוד משה-כללי שמות כז כ.
במדרש, לקח טוב נתתי וכו', מקח שאינו יודע, משכר הסרסור נתוודע וכו', משה רבינו הוא הדעת של בני ישראל, והוא נותן דעת לכל ישראל, ומשה רבינו עצמו נקרא לקח טוב, שהוא היה כלי לקבל את התורה מסיני, וכמו שאמר במקום אחר, תורה צוה וכו' משה מורשה, שהתורה ירושה, ומשה רבינו ירושה לישראל, לכן כתב ביה כי טוב הוא, אין טוב אלא תורה... ולזה הדעת זכה משה רבינו ע"ה שהיה מ' יום ומ' לילה בהר, ואיתה מש"ה רבינ"ו גימטריא תרי"ג, פירוש על ידי שניתן התורה באמצעות הסרסור, נתפשטה התורה ברמ"ח ושס"ה בציור אדם, על ידי זה היא מורשה לעולם לישראל. ובמדרש לקחת מתנות שניתנה בלקיחה ומתנה ונקראה שבי, והענין כי משה רבינו ע"ה קיבלה בלקיחה, לקח טוב, שהרי נתענה מ' יום ומ' לילה, ואחר כך ניתנה לו במתנה, לזכות גם בני ישראל, שאין זוכין על ידי מעשיהם רק במתנה, כמו שכתבנו במקום אחר... וכתיב יודיע דרכיו למשה, הוא עצם התורה שנקראה דרך, לבני ישראל עלילותיו, בחינת נר מצוה, שהוא בעשיה, כמו שאמרו רז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שצמצם אור התורה במצות מעשיות, למען צדקו, ולזה היה חלק למשה רבינו, כמו שכתבו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל... (שמות תרומה תרס"ג)
ראה עוד משה-כללי, יתרו תרנ"ח.
במדרש (פרשה מ"א) אמר רבי אבהו, כל מ' יום שעשה משה למעלה, היה לומד תורה ושוכח... מה עשה הקב"ה, משהשלים מ' יום נתן לו את התורה מתנה, שנאמר ויתן אל משה. ויש להבין, אם כן כל מ' יום היה לריק חס ושלום כל יגיעו, ולמה הזקיקו הקב"ה לכך, ועוד למה אמרו ז"ל בכל מקום שהתורה נתנה למ' יום. ונראה לפרש שמכל מקום נשאר מכל פעם רושם הלימוד עד שביום הארבעים נקבצו באו בו כל הרשימות, ומזה נעשה כלי מוכן לקבל המתנה, עד שלא היה שוכח עוד, ואלמלא הרשימות שנתקבצו אצלו כל מ' יום, לא היה מועיל מה שניתנה לו לבסוף מתנה, שעדיין היה שוכח... (שמות תשא תרע"ה)
ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ויכתוב על הלוחות וגו', יש להתבונן למה הוצרך להתמהמה בהר גם בפעם הזאת ארבעים יום, שלימוד התורה כבר גמר בארבעים יום הראשונים, כבפרקי דרבי אליעזר... ובשלישית לא היה נצרך אלא כתיבת יד השי"ת על הלוחות את עשרת הדברים, שלזה בודאי לא נצרכה שהיות זמן, כי הוא אמר ויהי.
...ובליקוטי תורה מהאריז"ל פרשת בראשית דף י"ד, דאדם הראשון קודם שחטא היה גופו גבוה יותר ממה שהוא עתה מט"ט בעולם היצירה, ומכל הלין מובנת מהות ישראל קודם חטא העגל, ועל כל פנים לא היו במהות הגשמיות כמו עתה, ומובן לפי זה שלא היו המצות המעשיות באותו אופן שהן עתה, אלא בלבוש דק יותר, כי התורה מתלבשת בכל עולם ועולם כמהות אותו עולם, ובאופן זה יובן מה שרצו המלאכים שתינתן להם התורה, אף שאין שייכים אצלם דיני שור והבור וכדומה, אלא שכל אלה הדברים הם בעולם שלמעלה בלבוש אחר, והלבושים נקראים גופי תורה...
ולפי האמור אשר הלימוד שלמד משה את התורה בארבעים יום הראשונים לא היה בלבוש שהיא עתה, אלא בלבוש היותר דק שהיא בעולם שלמעלה, ועל כן אחר החטא, שנתלבשה התורה בלבוש כמו שהיא עתה, היה נצרך ללמדו מחדש בלבוש שהיא עתה. (שם שם תרע"ז)
והנה במשה כתיב כי מן המים משיתיהו, ופירש המהר"ל, שהיה נבדל מהחומר לגמרי, והיה כולו שכלי, ועל כן לא היה בעל שינוי, והיה תמיד מוכן לנבואה, כמו שכתב הרמב"ם, על כן רק הוא היה יכול להוריד התורה דכתיב בה עוז כנ"ל, אבל זולתו שהיו בעלי שינוי לא היו יכולים להוריד התורה, כי איך יעשו בלתי בעלי שינוי מתולדתו... ומאחר שהוא הוריד התורה לישראל, שוב באמצעות התורה יש מקום להגיע למדה זו, ובזה יובנו דברי המדרש, שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, שהרי כל הגאולה היא בשביל התורה, ותורה לא תתכן להנתן אלא על ידי משה, שוב הכל תלוי במשה. ובמדרש (במדבר רבה א') וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה ומלך עז ימשול בם, זה משה, שהיה מלכה של תורה שנקראת עוז, שנאמר ה' עוז לעמו יתן. והנה הכונה היתה בנתינת התורה באמצעות משה, שבאמצעות משה שהאיר בשורש נשמתם יהיה ביכולת ישראל לזכות שיהיו בעצמם בלתי בעלי שינוי, ושיזכו לרב טוב הצפון, כי בעודם בעלי שינוי אי אפשר לבא לכל היעודים הטובים... (במדבר קרח תרע"ב)
ראה משה-כללי תצא טו.
אמרו רז"ל (נדרים ל"ח) לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל. השגת משה רבינו ע"ה בתורה היתה בשרשה, כלומר השגה אחר שהגיע למדרגה עליונה, כפי שביארנו לעיל, והבנתו היתה מהקודם למאוחר, מהשורש אל הפרטים, אך הוא "הורידה לארץ", הוא זכה על ידי עבודתו הכבירה להוריד את התורה אלינו, עד שתהא מושגת ונתפסת גם במדרגה נמוכה, כאשר שרשה עדיין נסתר. זו היא בחינת הלכה מסיני. לאחר מכן, כשנתמעטו הלבבות, נלמדים הפרטים מתוך התורה שבכתב בכל אופני הדרשות, בל"ב מדות, בחסר ויתר, בתגין, ואפילו מקוצו של יו"ד דורשים תילי תלים של הלכות. זו היא ההתגלות הגדולה שבתוך ההסתר, הגילוי שבא על ידי עמל ויגיעה, שמגלים דברי סופרים יותר מיינה של תורה (ע"ז ל"ב), כי גילוי התורה מתוך ההסתר חביב מאד אצל הקב"ה, והיא היא הנבואה שלא נסתלקה מן החכמים... (חלק ג עמוד ג, למוד התורה, וראה שם עוד)
משה רבינו עלה לשמים והוריד התורה לארץ. "עלה לשמים" פירש מהר"ל שעלה בהשגותיו למדרגת העליונים. "הוריד את התורה מן השמים לארץ" פירוש שהוריד אותה משרשה האבסטרקטי מלמעלה מהרקיע אל "הארץ", שתשלוט גם במדרגות התחתונות הארציות. וזה כדי להשיג את הגילוי הגמור הכללי של כבוד ה' בעולם בכל מדרגותיו - "יכירו וידעו כל יושבי תבל" וכו'. האדם הכללי שואף לשלטון הכללי של התורה. (חלק ה עמוד רז)