(ראה גם: משה-תפלה)
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. אד-ני אלקים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה, אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון. ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. (דברים ג כג)
ומשה לא נשמר מהם (מערב רב), והפיל ה' זעירא ביניהם, כנ"ל, ומשום זה לא יכנוס לארץ ישראל עד שישיב הה' למקומה. ומשום זה ירד משה ממדרגתו וירדה עמו ו' דהוי"ה, ומשום זה הה' נפלה והו' יקים אותה... (בראשית רכב, ועיין שם עוד ומשה-כללי בראשית רפז)
תא חזי, משה אם תאמר שהוא לא היה יודע שלא יכנס לארץ בעת הזאת, אינו כן, אלא ידע, והיה רוצה לדעת ממנה בטרם שיסתלק, ושלח אלו המרגלים, כיון שלא השיבו לו דבר כראוי, לא שלח עוד בזמן אחר, עד שהקב"ה הראה לו (אותה), שכתוב עלה אל הר העברים הזה, וראה את הארץ, וכתוב ויראהו ה' את כל הארץ, ולא זה בלבד (הראה לו), אלא כל אלו (המנהיגים העתידים לקום בכל דור ודור... (שלח ט)
ויאמר ה' אלי רב לך, אמר רבי חייא, אמר לו הקב"ה למשה, משה, רב לך שנתחברת בשכינה, מכאן ולהלאה אל תוסף, רבי יצחק אמר, רב לך, באור השמש שהיה אצלך, אל תוסף כי הגיע זמן הלבנה (שהיא יהושע)... (ואתחנן טו)
משה נתן לו רמז ולא חש... משה מנין, ושים באזני יהושע, אמר יהושע מנחיל ישראל את הארץ, ובסוף משה עומד ומתחנן, שנאמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס עמו לפלטרין שלו, נכנס בפתח ראשון ושתקו לו, בשני ושתקו לו, בשלישי ונזפו לו, אמרו לו דייך, עד כאן. כך כשכבש משה ארץ שני עממים סיחון ועוג, ונתנה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, אמרו לו דומה שלא נגזרה גזרה אלא על תנאי, אף אנו אין אנו נידונין אלא על תנאי. אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, שמא דרכיך כדרכי בשר ודם, אפוטרופוס גוזר גזירה דיקוריון מבטל על ידו, דיקוריון גוזר גזירה הגמון מבטל על ידו... בא המושל הגדול מבטל על ידי כולם, מפני מה שהן ממונין זה למעלה מזה... שמא דרכיך כדרכיהם, אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וגבורותיך...
אעברה נא ואראה, ואין נא אלא לשון בקשה, את הארץ הטובה, זו ארץ ישראל, ההר הטוב הזה, זה הר המלך, והלבנון זה בית המקדש, שנאמר פתח לבנון דלתיך, וכתיב והלבנון באדיר יפול...
ויאמר ה' אלי רב לך, אמר לו דייך, עד כאן, רבי יהושע אומר רב לך, דייך העולם הבא עדיין היה עומד ומבקש כל אותן הבקשות, אמר משה לפניו, רבונו של עולם, כלום נגזרה גזרה שלא אכנס לה, לכן לא תביאו את הקהל הזה במלכות, אכנס לה כהדיוט, אמר לו אין המלך נכנס כהדיוט, עדיין היה עומד ומבקש כל הבקשות ההם, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם הואיל ונגזרה גזרה שלא אכנס לארץ לא כמלך ולא כהדיוט, אכנס לה במחילת קסריון, שהוא מתחת לפני לפנים. אמר לו ושמה לא תעבור. אמר לפניו, רבונו של עולם, הואיל ונגזר עלי שלא אכנס לא מלך ולא הדיוט ולא במחילתה של קיסריון, שהוא מתחת לפנים, מעתה עצמותי יעברו את הירדן, אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה. רבי שמעון בן יוחאי אומר, אינו צריך, והלא כבר נאמר כי אנכי מת בארץ הזאת ואינני עובר את הירדן, וכי אפשר למת לעבור, אלא שאמרו לו למשה אף עצמותיך לא יעברו את הירדן. רבי חנניה בן אידי אומר, משה היה בוכה על עצמו, שנאמר כי אנכי מת בארץ הזאת, ואומר כי אתם עוברים, ואני איני עובר.
אחרים אומרים, משה מוטה על רגליו של אלעזר ואומר לו, אלעזר בן אחי, בקש עלי רחמים כשם שבקשתי על אהרן אביך, שנאמר ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואתפלל גם בעד אהרן, אמר לפניו רבונו של עולם, אם כן אראנה במראית העין, ובדבר זה נאמר עלה ראש הפסגה... (בשלח-עמלק פרשה ב, וראה משה-מיתה)
בעת ההיא לאמר, שאין תלמוד לומר לאמר, אלא אמר לו הודיעני אם אני נכנס לארץ ואם לאו. אד-ני, אדון לכל באי העולם, אלקים, בדין בראת את העולם, אתה החלות, אתה החלות לפתוח פתח לעבדך בשעה שנכנסתי לנחלת בני ראובן ובני גד. דבר אחר אתה החלות את השבועה, כתבת בתורה זובח לאלהים יחרם, ובניך עבדו עבודת כוכבים, ובקשתי רחמים ממך וסלחת, אתה החלות את השבועה. להראות את עבדך, נסים וגבורות, שנאמר ויאמר משה אסורה נא ואראה. את גדלך, זו מדת טובך, שנאמר ועתה יגדל נא כח אד-ני, ואת ידך זו ימינך שפשוטה לכל באי העולם... אמר מי א-ל בשמים ובארץ, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם הגדול מחברו מבטל גזרת חברו, אבל אתה מי יכול למחות על ידך, וכן הוא אומר והוא באחד ומי ישיבנו, רבי יהודה בן בבא אומר, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם, אדם שנתון בקונטריסים של מלכות, אפילו נותן ממון הרבה, אי אפשר ליעקר, אבל אתה אומר עשו תשובה ואני מקבל, שנאמר מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך. רבי אומר אשר מי א-ל בשמים ובארץ, שמא חוץ מכאן יש, תלמוד לומר וידעת היום והשבות אל לבבך אין עוד, אף באויר העולם. אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, כמעשיך במצרים, וכגבורותיך על הים. דבר אחר כמעשיך על הים, וכגבורותיך על נחלי ארנון...
ויתעבר ה' בי, כאדם שאומר נתעבר בי פלוני ונתמלא עלי חמה, למענכם, שאתם גרמתם, וכן הוא אומר ויקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם. ולא שמע אלי, ולא קבל תפלתי. רבי נתן אומר, הרי הוא אומר (איוב ל"ו) הן כביר א-ל לא ימאס, אין הקב"ה מואס תפלתם של רבים (ברכות ד'), אבל כאן ולא שמע אלי, ולא קבל תפלתי...
דבר אחר רב לך, אמר לו הרבה שמור לך הרבה צפון לך, שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך... דבר אחר רב לך, אמר לו הרבה יגעת הרבה עמלת, צא משה ונח, שנאמר לך לקץ הימין ותנוח... (פנחס קלד וקלה, וראה עוד משה-מיתה, וכנ"ל במכילתא)
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, זהו שאמר הכתוב תחנונים ידבר רש, ועשיר יענה עזות, שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל, משה ודוד מלך ישראל, משה אמר להקב"ה רבונו של עולם, עבירה עברתי תיכתב אחרי, שלא יהיו הבריות אומרות דומה שזייף משה בתורה, או שאמר דבר שלא נצטוה... כך אמר משה לפני הקב"ה, עבירה שעברתי תכתב אחרי, אמר לו הקב"ה הריני כותבה, שלא היתה אלא על המים...
שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל, משה ודוד מלך ישראל, והיו יכולים לתלות את העבירות במעשיהם הטובים, ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם, זה הדבר קל וחומר, ומה אלו שיכולים לתלות את העבירה במעשיהם הטובים ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם, מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מתלמידיהם על אחת כמה וכמה שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם...
בעת ההיא, משל לבני מדינה שמבקשים מאת המלך שיעשה מדינה קלניא, פעם אחת היו לו ב' אויבים ונפלו לפניו, אמרו, הרי שעה שנבקש מלפני המלך שיעשה מדינתנו קלניא, כך משה מבקש מלפני הקב"ה שיכנס לארץ, כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו, אמר הרי שעה שאבקש שאכנס לארץ, לכך נאמר בעת ההיא. לאמר, זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום, הודיעני אם אתה עושה לי או אין אתה עושה לי. (ואתחנן כג)
אעברה נא ואראה, אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ, והלא כבר נאמר כי לא תעבור את הירדן הזה וגו', משל למלך שהיו לו ב' עבדים וגזר על אחד מהם שלא לשתות יין ל' יום, אמר מה גזר עלי שלא אשתה יין עד ל' יום, איני טועמו אפילו שנה אחת אפילו שתי שנים, וכל כך למה, כדי לפוג את דברי רבו. חזר וגזר על השני שלא לשתות יין ל' יום, אמר אי אפשר אני לחיות בלא יין אפילו שעה אחת, וכל כך למה, כדי לחבב את דברי רבו. כך משה היה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ, לכך נאמר אעברה נא ואראה... (שם כה)
ויתעבר ה' בי, רבי אליעזר אומר נתמלא עליו חמה, רבי יהושע אומר כאשה שאינה יכולה לשוח מפני עוברה. למענכם, בשבילכם נעשה לי כך... דבר אחר ויאמר ה' אלי רב לך, אמר לו דוגמא אתה עושה לדיינים, שיאמרו מה משה חכם גדול לא נשא לו פנים, על ידי שאמר שמעו נא המורים נגזרה גזרה שלא יכנס לארץ, המענין את הדין והמעוותין את הדין על אחת כמה וכמה. ומה משה שנאמר לו לכן לא תביאו וגו', לא נמנע מלבקש רחמים מלפני המקום, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה... (שם כו)
דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה, הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם, שנאמר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה, והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע, לכן אחלק לו ברבים. יכול כאחרונים ולא כראשונים, תלמוד לומר ואת עצומים יחלק שלל, כאברהם יצחק ויעקב, שהן עצומים בתורה ובמצות. תחת אשר הערה למות נפשו, שמסר עצמו למיתה, שנאמר ואם אין מחני נא וגו', ואת פושעים נמנה, שנמנה עם מתי מדבר, והוא חטא רבים נשא, שכפר על מעשה העגל, ולפושעים יפגיע, שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה... (סוטה יד א)
אמר רבי יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן... ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים, אמר רבי יוחנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראו, שהרי משה רבם של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים. אמר רבי לוי למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים, המשל אומר, הוי זהיר בדבריך שלא תתפס מקום דבורך... ובשעה שהיה משה מבקש ליכנס לארץ ישראל, אמר לו הקב"ה רב לך, אמר לפניו, רבונו של עולם, לא כך אמרת לי, כל מי שאין לו בידי וחנותי, במתנת חנם אני עושה עמו, עכשיו איני אומר שמתבקשת לי אצלך מאומה, אלא חנם עשה עמי. (דברים ב א)
ואתחנן אל ה', זה שאמר הכתוב (משלי י"ח) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות, אמר רבי תנחומא תחנונים ידבר רש זה משה, שבא אצל בוראו בתחנונים, ועשיר יענה עזות, עשירו של עולם, זה הקב"ה, ענה אותו עזות, שנאמר (דברים ג') אל תוסף דבר אלי... ואין לך גדול בנביאים ממשה וישעיה, ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר (ישעיה ל"ג) ה' חנינו לך קוינו, ומשה אמר ואתחנן אל ה'. דבר אחר ואתחנן אל ה', למה הדבר דומה, למטרונה שילדה בן, כל ימים שבנה קיים היתה נכנסת בפלטין בזרוע, מת בנה התחילה מבקשת ליכנס בתחינות. כך כל זמן שהיו ישראל קיימים במדבר, היה משה נכנס לפני הקב"ה בזרוע, (שמות ל"ב) למה ה' יחרה אפך בעמך וגו', סלח נא לעוון העם הזה וגו', כיון שמתו ישראל במדבר התחיל מבקש ליכנס לארץ ישראל בתחנונים, ואתחנן. (שם שם ג)
ואת יהושע ציויתי, אמר רבי הונא כיון שאמר לו הקב"ה למשה הגיע ארכי של יהושע, אותה שעה התחיל לבקש רחמים ליכנס לארץ. למה הדבר דומה, לאיפרכוס שהיה בארכי שלו, והיה גוזר על המלך והוא עושה, היה פודה למי שרוצה וחובש למי שרוצה, וכיון שנתחלף ונתמנה אחר תחתיו, התחיל לבקש מן השוער ליכנס, ולא היה מניח לו. כך משה, כל ימים שהיה בארכי שלו, חובש למי שרוצה, שנאמר (במדבר ט"ז) וירדו הם וכל אשר להם חיים וגו', ופודה למי שרוצה שנאמר (דברים ל"ג) יחי ראובן ואל ימות, וכיון שנתחלף ונתמנה יהושע תחתיו, שנאמר קח לך את יהושע בן נון, התחיל להתחנן ליכנס לארץ, אמר לו הקב"ה רב לך. דבר אחר בעת ההיא לאמר, מהו לאמר, אמר רבי עזריה לאמר לדורות שיהו מתפללין בשעת הצרה, שהרי משה, אף על פי שנאמר לו (דברים ג') לא תעבור את הירדן, התחיל מתחנן... (שם שם ד)
...ואף משה כך אמר, ה' אלקים אתה החילות, אם מתבקש בדין שאכנס לארץ ישראל אכנס, ואם לאו אכנס ברחמים, אמר לו הקב"ה אל תתהדר לפני מלך וגו', כי לא תעבור את הירדן הזה, וכיון שראה משה היאך הדברים חזקים, התחיל מדבר דברים קשים, ה' אלקים אתה החילות, אמר לפניו, רבונו של עולם, למה איני נכנס לארץ, מפני שאמרתי (במדבר כ') שמעו נא המורים, אתה הוא שאמרת תחלה (שם י"ז) למשמרת לאות לבני מרי.
דבר אחר אתה החילות, אמר רבי ראובן, אמר משה לפני הקב"ה למה את עושה לי כך, אתה התחלת לבא אצלי, מנין, שנאמר (שמות ג') וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, אמר לו משגדלת אותי אתה מורידני מגדולתי. אמר לו הקב"ה והרי נשבעתי, אמר לפניו, רבונו של עולם אתה החילות, כשבקשת לא חללת השבועה, לא נשבעת שאתה מכלה את בניך בעגל וחזרת בך, שנאמר (שמות ל"ב) וינחם ה'.
דבר אחר אמר רבי לוי, אמר לפניו, רבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ, ואני איני נכנס, אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו... כיצד בנות יתרו אומרות איש מצרי הצלנו מיד הרועים (שמות ב'), והוא שומע ושותק, לפיכך לא יקבר בארצו... (שם שם ה)
...אמר לו הקב"ה, משה, (תהלים פ"ט) מי גבר יחיה ולא יראה מות, מהו מי גבר יחיה... מי גבר כמשה שדבר עם בוראו פנים בפנים, ואחר כך הן קרבו ימיך למות... דבר אחר הן קרבו ימיך, למה נגזר עליו מיתה בזה לשון הן, רבנן אמרי, למה הדבר דומה לאחד שכיבד את המלך והביא לו דורון חרב חדה, אמר המלך התיזו את ראשו בה, אמר לו אותו האיש, אדוני המלך, במה שכיבדתיך בה אתה מתיז את ראשי. כך אמר משה, רבונו של עולם, בהן קילסתיך, שכן כתוב (דברים י') הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים וגו', ובהן אתה גוזר עלי מיתה, אמר לו הקב"ה, שכן רע, רואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות, אמר לו אי אתה זכור בשעה ששלחתיך לגאול אותם ממצרים ואמרת לי (שמות ד') והן לא יאמינו לי... (שם ט ד)
אמר רבי יוחנן י' מיתות כתובות עליו על משה, ואלו הן, (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות... מלמד שעד י' פעמים נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל, ועדיין לא נתחתם גזר דין הקשה, עד שנגלה עליו בית דין הגדול, אמר לו גזרה היא מלפני שלא תעבור, שנאמר כי לא תעבור את הירדן, ודבר זה היה קל בעינו של משה, שאמר, ישראל חטאו חטאות גדולות כמה פעמים, וכיון שבקשתי עליהם רחמים מיד קבל ממני, שנאמר (דברים ט') הרף ממני ואשמידם, מה כתיב תמן, (שמות ל"ב) וינחם ה' על הרעה... אני שלא חטאתי מנעורי לא כל שכן כשאתפלל על עצמי שיקבל ממני. וכיון שראה הקב"ה שהדבר קל בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה, מיד קפץ ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ ישראל, שנאמר (במדבר כ') לכן לא תביאו את הקהל הזה... וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה. באותה שעה מה עשה משה, לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר, ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקב"ה, עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית, ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו, אלא (איוב י"ב) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין איש אלא משה, שנאמר (במדבר י"ב) והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. מה עשה הקב"ה באותה שעה, הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע בכל בית דין ובית דין שלא יקבלו תפלתו של משה, ולא יעלו אותה לפניו מפני שנתחתם גזר דין. אותו מלאך שממונה על הכרזה אכזריאל שמו, באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה, ואמר להם למלאכי השרת רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע, שגבר קול התפלה כלפי מעלה, וביקשו לעלות הרקיע מפני קול תפלתו של משה, שהיתה תפלתו דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב, שהיתה תפלתו מעין שם המפורש שלמד מן זגזגאל רב וסופר של בני מרום, אותה שעה הוא אומר (יחזקאל ג') ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו, ואין רעש אלא זיע, ואין גדול אלא משה, שנאמר (שמות י"א) והאיש משה גדול מאד בארץ מצרים וגו', מהו ברוך כבוד ה' ממקומו, בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקב"ה לא תקבלו תפלתו של משה, ולא נשא לו פנים ולא נתן לו חיים, ולא הכניסו לארץ ישראל, אמרו, ברוך כבוד ה' ממקומו, שאין לפניו משוא פנים לא לקטן ולא לגדול. ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים, שנאמר (דברים ג') ואתחנן אל ה', ואתחנן בגימטריא הכי הוי. באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה, גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך, כמה צער נצטערתי עליהן במצוות, עד שקבעתי להן תורה ומצוות, אמרתי כשראיתי בצרתן כך אראה בטובתן, ועכשיו שהגיעה טובתן של ישראל, אתה אומר לי (דברים ל"א) לא תעבור את הירדן הזה, הרי אתה עושה תורתך פלסתר, דכתיב (דברים כ"ד) ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו, ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, זו היא שילום עבודה של מ' שנה שעמלתי עד שהיו עם קדוש ונאמן, שנאמר (הושע י"ב) ויהודה עוד רד עם א-ל ועם קדושים נאמן...
עד כאן עלתה למשה שעה אחת, באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל, הניח אותי בעולם הזה, ואחיה ולא אמות, אמר לו הקב"ה למשה, אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא, ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר, שכתוב בתורתי על ידיך ואין מידי מציל, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אם אין מכניס אותי לארץ ישראל, הניח אותי כחיות השדה, שהן אוכלין עשבים ושותין מים וחיין ורואין את העולם, כך תהא נפשי כאחת מהן, אמר לו רב לך. אמר לפניו רבונו של עולם, ואם לאו הניח אותי בעולם הזה כעוף זה שהוא פורח בכל ד' רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת הערב חוזר לקינו, כך תהא נפשי כאחת מהן, אמר לו רב לך... מהו רב לך, אמר לו רב לך אשר דברת. כיון שראה משה שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות, באותה שעה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא... (שם יא ו)
והסכל ירבה דברים, רבי ברכיה בשם רבי סימון פתר קריא במשה, אמר הקב"ה למשה, כתבתי עליך שאת חכם, ועומד ומרבה דברים אתה ואינך חכם, (דברים ג') אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. (קהלת י טז)
ואתחנן אל ה', זה שאמר הכתוב (איוב ט') אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אמר משה, רבונו של עולם, אחת היא, הכל שוין לפניך, גזירה אחת לצדיקים ולרשעים, וכן שלמה אומר הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו'... אמר משה לפני הקב"ה רבון העולם, הכל שוין לפניך תם ורשע אתה מכלה, מרגלים הכעיסו לפניך בדבת הארץ, שנאמר ויוציאו דבת הארץ, ואני ששמשתי את בניך לפניך במדבר ארבעים שנה מקרה אחד לי ולהם... אמר משה לפני הקב"ה, רבוני, המרגלים הוציאו דבה על הארץ ואמרו ארץ אוכלת יושביה, אבל אני לא ראיתי אותה ושבחתיה לפני בניך, ואמרתי כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה, ועכשיו אראה אותה אם כדברי אם כדבריהם, שנאמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן וגו'. אמר ליה כי לא תעבור, אמר לו משה, אם כן הכל שוין לפניך, תם ורשע אתה מכלה. (ואתחנן א)
...שמא תאמר עמד לו ולא התפלל, תלמוד לומר ואתחנן אל ה', למה כדי שיכנס לארץ, זה שאמר הכתוב שמעה אלקים רנתי אל תתעלם מתחנתי (תהלים ס"א) אמר לו מה אתה מבקש, אמר לו מקצה הארץ אליך אקרא בעטוף לבי, אמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף, אמר לו משה, רבון העולמים, אתה קראת משה עבדי, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה, אני עבד, ולויתן עבד, ואני מתחנן לפניך והוא מתחנן לפניך שנאמר (איוב מ') הירבה אליך תחנונים אם ידבר עליך רכות, תחנת לויתן שמעת וכרת עמו ברית... ואני עבדך ואמרת לי הנה אנכי כורת ברית וגו' (שמות ל"ד), ולא קיימת אלא אמרת ומות בהר אשר אתה וגו'. ולא עוד אלא כתבת בתורתך ואם אמר יאמר העבד אהבתי וגו' (שם כ"א), ואני אהבתי אותך ותורתך, לא אצא חפשי, איני מבקש למות. והגישו אדוניו וגו' ועבדו לעולם, ולא קיימת עמי, ועכשיו בבקשה ממך שמעה אלקים רנתי ואל תתעלם מתחנתי. אמר לו הקב"ה רב לך, בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזירה שתמות, וכל הבריות כמותך, אדם הראשון שאכל מן האילן גזר מיתה לכל. (שם ד)
ה' אלקים אתה החילות, משל למה הדבר דומה, למלך שראה אשה אחת יתומה וביקש לישאנה, שלח ותבעה, אמרה איני ראויה להנשא למלך, שלח תבעה ז' פעמים, ולא שמעה לו, ואחר זמן נישאת למלך, כעס עליה המלך ובקש לגרשה ולישא אחרת, אמרה הראשונה, אני אין לי בושת אם אתה מגרשני, שאתה בקשתני תחלה, אלא הואיל ואתה מגרשני, בבקשה ממך אל תעשה לזאת כשם שעשית עמי. כך עשה הקב"ה למשה, פתהו ז' ימים, והוא אמר ליה לא איש דברים אנכי, לאחר זמן פייסהו הקב"ה והלך בשליחותו, ונעשו לו כל הנסים על ידו, בסוף אמר לו כי לא תבא, אמר לו משה רבינו, רבונו של עולם, אם אתה רוצה שלא אביאם לארץ אין לי בושת, כי אתה החילות לשון התחלה, אלא הואיל וכן גזרת עלי, אותו שיביאם אל תעשה לו כשם שעשית לי... (שם ה)
...אמר לו, משה, כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון, אמר לפניו, אדוני, אדם הראשון היה ראוי למות, שמצוה קלה שציוית אותה עבר עליה, ולכך נאה שימות, אמר הרי אברהם קדש את שמי בעולמי, אמר לפניו, רבונו של עולם, אברהם יצא ממנו ישמעאל שגזעו מכעיסין לפניו... אמר לפניו יעקב לא עלה לרקיע, ולא דשו רגליו ערפל, ולא היה כמלאכי השרת, ולא דברת עמו פנים בפנים, ולא קבל התורה מידך, אמר ליה הקב"ה רב לך אל תוסף דבר. אמר לפניו, רבונו של עולם, שמא יאמרו הדורות אלמלא לא מצא במשה דברים רעים לא היה מסלקו מן העולם, אמר לו כבר כתבתי בתורתי, ולא קם נביא וגו'. אמר לפניו, שמא יאמרו הדורות בקטנותי עשיתי רצונך ובזקנותי לא עשיתי רצונך, אמר ליה כתבתי בתורתי על אשר מעלתם בי. אמר לפניו, אם רצונך אכנס לארץ ואחיה שם שנים ושלש שנים ואחרי כן אמות, אמר לו ושמה לא תבא, אמר לפניו אם לא אכנס בחיי אכנס לאחר מותי, אמר לו לא בחייך ולא לאחר מותך. אמר לפניו כל הכעס הזה עלי למה, אמר לו על אשר לא קדשתם אותי. אמר לפניו, עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים, שנאמר (איוב ל"ג) הן כל אלה יפעל א-ל פעמים ושלש עם גבר, ואני עון אחד אין אתה מוחל לי, אמר ליה הקב"ה משה, הרי אתה עשית ו' עונות ולא גליתי לך אחד מהם, בתחלה אמרת שלח נא ביד תשלח... אמר לפניו אני יחיד וישראל ששים רבוא, הרבה פעמים חטאו לפניך ובקשתי עליהם רחמים ומחלת להם, על ששים רבוא השגחת, ועלי אין אתה משגיח, אמר ליה משה, אין דומה גזרת צבור לגזרת יחיד, ועוד עד עכשיו היתה שעה מסורה בידך, ומעכשיו אין שעה מסורה בידך. אמר לפניו, רבון העולמים עמוד מכסא דין ושב בכסא רחמים עלי ולא אמות, ועונותי יהיו נמחלים ביסורין שתביא בגופי, ואל תתנני בחבלו של מלאך המות, אם אתה עושה כך אגיד שבחך לכל באי עולם, כשם שאמר דוד לא אמות כי אחיה וגו' (תהלים קי"ח). אמר ליה זה השער לה' צדיקים יבאו בו, מוכן הוא לצדיקים ולכל הבריות ומתוקן מימות עולם.
כיון שראה משה שאין משגיחין בו, הלך אצל שמים וארץ, אמר להם בקשו רחמים עלי, אמרו ליה עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמנו, שכתוב כי שמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תכלה (ישעיה נ"א)... מיד הלך לו אצל שר הפנים, אמר לו בקש עלי רחמים שלא אמות, אמר לו משה רבי, טורח זה למה, כך שמעתי מאחורי הפרגוד שאין תפלתך נשמעה בדבר הזה. הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמר אצל מי אלך לבקש עלי רחמים. אמר רבי שמלאי באותה שעה נתמלא הקב"ה בעברה עליו, שנאמר ויתעבר ה' בי למענכם, עד שפתח משה מקרא זה, ויעבר ה' על פניו ויקרא (שמות ל"ד), באותה שעה נתקררה רוח הקדש, ואמר לו למשה, משה, שתי שבועות נשבעתי, אחת שתמות ואחת שלא לאבד את ישראל, לבטל את שתיהן אי אפשר, אם תרצה לחיות ויאבדו ישראל מוטב. אמר לפניו, רבוני בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כמוהו ואל יאבד אחד מישראל. אמר לפניו, רבון העולמים, רגלים שעלו לרקיע ופנים שקבלו פני השכינה, וידים שקבלו תורה מידך ילחכו עפר, ווי יאמרו כל הבריות, ומה משה שעלה למרום והיה כמלאכי השרת ודבר עמו פנים בפנים, וקבל התורה מידו, לא היתה לו תשובה להשיב לפני הקב"ה, בשר ודם על אחת כמה וכמה שילך בלא תורה ובלא מצוות. אמר לו הקב"ה כל זה שאתה מצטער למה, אמר רבון העולמים מתיירא אני מחבלו של מלאך המות, אמר לו איני מוסרך בידו... (שם ו, ראה עוד משה-מיתה)
...אתה החילות, אם תאמר שנשבעת שלא אעבור את הירדן שאל על שבועתך, כשם שהפרתי נדרי ושבועתי שעשיתי ליתרו, כך התר נדרך, ואין החילות אלא לשון נדר ושבועה, שנאמר לא יחל דברו... להראות את עבדך, כמה דתימר וירא אליו ה' בלבת אש (שמות ג' ב'). את גדלך, כמו שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' (במדבר י"ד י"ז), ואת ידך החזקה, בחזקה גאלת את ישראל ממצרים, שלא היו ראוים לצאת, לפי שהיו עובדי ע"ז, והארכת להם אפך ופדית אותם, כמו שנאמר אשר פדית בגדלך (דברים ט' כ"ו)... ואם לישראל עשית כל אלו שלא היו ראויים, אף עמי נהוג במדת רחמים אף על פי שחטאתי... רב לך, מה שאתה אומר לי, כשם שהתרת נדרך כך שאל על נדרי, אין נדרי דומה לנדרך, לפי שנדרך היה להרב להתיר אותו, אני אין לי רב, אני יחיד בעולמי ואין שני לי. דבר אחר רב לך לפי שאמר רב לכם בני לוי (במדבר ט"ז ז'), נאמר לו רב לך וגו'. (דברים ג כג)
ואל תשאל לו בשעת נדרו, אתה למד ממשה, כשאמר לישראל שמעו נא המורים, נשבע הקב"ה שלא יכנס לארץ, שנאמר לכן לא תביאו את הקהל, ואין לכן אלא שבועה, שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי. אמר משה שעה של שבועה היא, איני צריך לדבר עכשיו, המתין משה לסוף מ' שנה התחיל מתחנן ואתחנן אל ה', אמר לו הקב"ה עלה ראש הפסגה... (במדבר פרק יד, תשדמ)
...כך בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר דומה אני שהתיר לי נדרי, התחיל שופך תחנונים לפני המקום. והלא דברים קל וחומר, ומה אם משה חכם חכמים גדול גדולים, אבי הנביאים, אף על פי שידע שנגזרה גזרה עליו לא מנע עצמו מן הרחמים, קל וחומר לשאר בני אדם. (שם פרק כז, תשעו)
דבר אחר ואתחנן, למה לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים, אלא בשעה שעמד משה ואמר לפני הקב"ה הודיעני נא את דרכיך, אמר משה, רבונו של עולם, הודיעני נא באיזה מדה אתה מנהיג את עולמך, אמר ליה הקב"ה אני אראה לך, ויאמר אני אעביר כל טובי, אמר לו איני חייב לבריה כלום, כל מה שיעשה אדם מצוה חנם אני נותן להם, שנאמר וחנותי את אשר אחון, אמר לו משה, אם כן עשה עלי מצוה ותן לי חנם, לפיכך כתיב ואתחנן.
דבר אחר ואתחנן, מה כתיב למעלה מן הענין, ועריו נתתי לראובני ולגדי, למד משה את באי העולם, שלא יאמר אדם הואיל וחולי שלו מסוכן, ועושה דייתיקי וחלק כל אשר לו, לא יאמר לא אתפלל עוד, אלא יתפלל, שאין הקב"ה פוסל תפלת כל בריה, שהרי משה עשה דייתיקי, שנאמר ועריו נתתי לראובני ולגדי וגו', ולמכיר נתתי את הגלעד וגו'... שמא תאמר עמד לו ולא התפלל, תלמוד לומר ואתחנן אל ה'... (דברים פרק ג, תתיב)
דבר אחר והוא מהשנא עדניא וזמניא, משל לשלטון שהיה עושה כל מה שהיה מבקש, ולא היה המלך מוחה בידו, ולאחר ימים שלח המלך והתיר זונין שלו, והיה מהלך פיגן. אמרו לו את הוא שהיית מרעיש המדינה, אמר ליה שעין אינן, בשעתן עבדית כל מה דהני לי. כך משה, ויהי בישורון מלך, ונקרא מלאך, ונקרא אלהים, שנאמר ראה נתתיך אלהים, וכתיב תפלה למשה איש האלקים, והיה גוזר וכל מה שהיה מבקש עושה, וכשהוא עובר מן העולם תשש כחו מעליו... תדע לך משה היה גוזר על האלקים בכל שעה והוא עושה, שנאמר ויחל משה, לא זז משם עד שנאמר וינחם ה' על הרעה, במתאוננים ויצעק העם אל משה, ויתפלל וגו' ותשקע האש. נכנס משה והיה דורס לתוך האש ומשקעה כציפין של צמר. וכשבאת השעה היה עומד ומתפלל ולא נתקבל, אמר לו, אתה יודע שגזר הקב"ה עליך לכן לא תביאו את הקהל הזה, ואתה עומד ומתפלל, באשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה, האתה מבטל גזרות של הקב"ה, אמר משה יודע אני שאמר הקב"ה, אלא הראני מדת רחמים, ה' ה' א-ל רחום, אמר משה הריני דוחק בתפלה, שמא יעשה לי צדקה, לכך נאמר ואתחנן אל ה'. (שם שם תתיג)
דבר אחר אתה החילות, אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך, בשעה שסרחו במעשה העגל, שנאמר הרף ממני, וכי משה היה תפוש בהקב"ה, עמדתי והתפללתי עליהם, ושמעת תפלתי וסלחת לעונם, הייתי סבור שאני עמם בתפלה, והם לא התפללו עלי, והלא דברים קל וחומר אם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת, תפלת הרבים על היחיד על אחת כמה וכמה...
דבר אחר, אתה החלות, החלת השבועה, כתבת בתורה זובח לאלהים יחרם, ובניך עבדו ע"ז ובקשתי עליהם רחמים וסלחת, אתה החלות השבועה. את גדלך זו מדת טובך, שנאמר ועתה יגדל נא כח ה', ואת ידך זו ימינך שפשוטה לכל באי העולם, שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח, ואומר כי ימינך וזרועך ואור פניך, ואומר בי נשבעתי יצא מפי צדקה. החזקה, שאתה כובש ברחמים את מדת הדין, שנאמר מי א-ל כמוך נושא עון וגו'... (שם שם תתיד, וראה שם עוד)
ה' אלקים אתה החילות, מה ראה להזכיר שתי פעמים מדת הדין ומדת רחמים, משל למלך שהיה יושב בבית דירתו, מסביר פנים טובות לכל בני פלטין, כיון שנכנס איפרכוס שלו התחיל מזדעף, גזר אומר, עשו בימה, פרסו וילון, שאני יושב בדין, אמר ליה איפרכוס שלו, מרי המלך, לכל בני הפלטין עשית פנים יפות, וכיון שנכנסתי פרסת עלי בימה, עלילה אתה מבקש לי. כך אמר משה לפני הקב"ה, לאבות דברת במדת רחמים, שנאמר ויאמר ה' אל אברם וגו', וכך עם יצחק, וירא אליו ה', וכן עם יעקב, והנה ה' נצב עליו, ועלי נגלית מתחלה במדת הדין, אני ה' אלקי אברהם אביך, אותה שעה יראתי והטמנתי, שנאמר ויסתר משה פניו. להראות את עבדך את גדלך, מלאכיך קיימים לעולם, אף על פי שהן משבחין אותך לא ראו ולא ידעו את מקומך, שנאמר וקרא זה אל זה ואמר וגו', ואני דברתי עמך פנים אל פנים וראיתי תמונתך, שנאמר פה אל פה אדבר בו וגו', ולא עוד אלא שנכנסתי למקום שאין רשות למלאכי השרת ליכנס, שנאמר ומשה נגש אל הערפל וגו'... ואתה גוזר עלי מיתה. אמר לו הקב"ה מה אעשה לך, חתכתי ימים מימי בראשית, שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם וגו'. אמר לפניו, רבונו של עולם, אתה אמרת לא יומתו אבות על בנים, והרי לא טעמתי חטא מימי, למה אני מת, אמר לו אתה כנסת ישראל כבר אצל הסלע, ואמרו לך לא אמרת שיש לנו א-לוה בכל מקום, שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים, הקפדת כנגדן, ואמרת שמעו נא המורים, ואמרו יודעים אנו שהיית רועה במדבר... ונחזקת להכות הסלע ויצאו המים בזעף... אין את כשר לעמוד על בני, כבר מיניתי אחר תחתיך... (שם שם תתקטו)
אעברה נא, למה היה מבקש מלפני הקב"ה לעבור הירדן, והלא כבר אמר לו לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וגו' אלא כדי לחבב את הארץ בפני בני ישראל... דבר אחר אמר משה רבינו, אפילו חרב חדה על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, כשם שמחל לישראל שמא כך ימחול לי... (ואתחנן)
רצה משה להמתיק בארץ ישראל הקול קול הגדול שבאה מחטא אדם הראשון, שהטיל הנחש כ"ד מיני מסאבא בחוה, כמו שכתוב בזוהר אחרי מות על פסוק ואיב"ה אשית, כמנין איב"ה הטיל הנחש זוהמא בחוה וכו', וזה שאמר משה ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכו', וזה שאמר משה ואתחנן, ראשי תיבות ואיב"ה רצה לתן, לכן פתח בשם אד"ני, שיש בב"ר צירופי אד"ני... לכן אמר משה אעברה נ"א, לבטל נחש איבה, ובארץ ישראל יתקיימו קראי ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך... והשיב הקב"ה רב לך, עשיתי רצונך והארכתי העגל כ"ד דורות... (דברים ואתחנן)
רצה משה לבטל כ"ח דרגין ששלח בלק לבלעם, סוד ארה לי, לבטל כ"ח עיתים של לבנה, שהם כ"ח מחנות שכינה, זו שאמר משה אתה החילות להראות את עבדך... והשיב הקב"ה רב לך, צו את יהושע, כי בפרשת פנחס כתיב קח לך את יהושע, יש בהם כ"ח תיבות נגד כ"ח שנים שפרנס יהושע את ישראל, וזה תיקון והעביר כ"ח קסמין מישראל, ז' שנים שכבשו וז' שחלקו, הרי הם י"ד, ואחר כך ימים רבים עשה יהושע מלחמה, י"ד שנים...
ראה משה ברוח הקודש בימי סיסרא ישלם ה' גמול לאויביו, התפלל משה לראות נקמה בשונאיו, וזה סוד אתה החילות להראות בשעת קריעת ים סוף, את גדלך, כמו שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה. ואת ידך החזקה, כמו שכתוב ימינך ה' נאדרי בכח וגו', אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, שבפעם אחת יצאו מכולם נשמותיהם...
והשיב הקב"ה רב לך, אותו ניצוצו של ברק הוא שלך, לכן נקרא בן אבינועם, שהוא היה עניו מן נביאי ישראל, שתיקן לישראל ויהי נועם. (שם)
ג' כתרים הם, כתר כהונה, כתר תורה, כתר מלכות... ואברהם זכה לשלשתן, ומשה בקש לכנוס לארץ ישראל לזכות גם כן לג' כתרים, והשיב הקב"ה רב לך בכתר תורה, וזהו רמז אתה החילות, את"ה ראשי תיבות אל תקרב הלום, וזהו כהונה ומלכות. (שם וראה שם עוד)
ראה משה שכל ברכות בלעם נהפכו קללות, בקש משה ליכנס לארץ ישראל להעביר כל צרות ורעות קשה ורפה שצרר בלעם בקסמים, וזה שאמר אעברה נא בגימטריא בעו"ר, שיניקתו מן נ"א, נוטריקון נוגה ארמית, וזהו ואראה את הארץ, גימטריא תרמ"ו, והוא רוכב עליהם, הרי תרצ"ג, שכל כחותיו היה תרצ"ג, לכן התפלל משה בשעת מיתה אתהלך לפני ה' בארצות החיים...
אעברה נא, רוצה אני להעביר רעת המן וזרש אשתו, שהוא סוד סמא"ל ולילית וכו', ועל זה אמר אתה החילות להראות את גדלך, לבטל המקטרג הגדול ברקיע בסטרא דגדולה שהיה למשה... השיב הקב"ה רב לך וגו', עלה ראש הפסגה, שהיא י"א מדרגה בהר נבו, ולקביל י"א קטרון של המן וי' בניו, שהוא סמא"ל וי' קטרון דיליה.
רצה משה לכנוס לארץ ישראל, להיות לו השגה על נקודות התורה, וזה שאמר אעברה נא, ראשי תיבות נקודות אותיות. רצה משה לכנוס לארץ ישראל לבטל וא-ל זועם בכל יום... ראה משה מחלוקת שמאי והלל שהיה מחלוקת גדול, והיה אותו היום קשה כיום שעשו בו העגל וכו', ובקש משה לכנוס לארץ ישראל, שלא יהיה מחלוקת הלל ושמאי, משה ראשי תיבות מחלוקת שמאי הלל, וישמשו התלמידים כל צרכם ויהיה תורה א' ומשפט א', ועל זה אמר אשר מי א-ל בשמים ובארץ, א-ל אחד בראנו, כי כן יהיה אב אחד לכלנו, וכשיהיה משה בארץ ישראל יתקיים קרא כלם נתנו מרע"ה אחד, ראשי תיבות מטטרו"ן ראש עולם היצירה, וכן למטה משה רבינו ע"ה. לכן בקש משה לכנוס לארץ ישראל, לקיים אב אחד לכלנו רע"ה אחד, וזה אעבר"ה, א"ב רע"ה, והשיב הקב"ה רב לך, אתה גרמת שרבו המחלוקת בישראל, שהכית בסלע וכו', וזה סוד אל תוסף דבר אלי עוד דב"ר, שאתה גרמת בדבור שלא דברתם אל הסלע.
רצה משה לכנוס לארץ ישראל לקיים מאה ברכות בכל יום ויום וכו', ובקש לתקן ברכת הארץ, וזהו אעברה נ"א נוסח ארץ, השיב הקב"ה וצו את יהושע וכו'. (שם)
ראה משה דורו של ינאי המלך ששימש פ' שנים בכהונה גדולה אחר כך נעשה צדוקי, ודבר זה נעשה על ידי איש בליעל אלעזר בן פועירא, כדאיתא בקדושין שהרג כל חכמי ישראל וכפר בתורה שבעל פה, ולולי חסדי ה' שאשתו של ינאי הטמינה את אחיה הקטן שמעון בן שטח היתה תורה שבעל פה נשתכחה וכו', ומשה בקש לכנוס לארץ ישראל להעביר רעות אלעזר, וזה שאמר אעברה נ"א, ראשי תיבות נפש אלעזר, וארא"ה, בגימטריא זה ינאי, זה יוחנן, הה"ר בגימטריא צדוקי, שרצה לעבור ינאי שנעשה צדוקי. והשיב לו הקב"ה רב לך, רוצה לומר הועילה תפילתך על אותו הדור, עד שיבא שמעון בן שטח, ויחזור עטרה ליושנה ויאיר עיני ישראל בתורתו באותו הדור, ניצוצך ונשמתך, והיה רב של כל ישראל... (שם)
רצה משה לכנוס לארץ ישראל להעביר אגרת בת מחלת וי"ח אלפים שעמה, שהיה כח בידה להזיק בראיה, בגמרא אביי פגע וכו' אגרת בת מחלת, וגזר עליה שלא תהא בישוב, ומשה רצה לתקן זה המכשול, שהיו שכיחי מזיקין בעולם, וזהו אעברה נ"א, ראשי תיבות נחמני אביי, מה שעשה אביי הנקרא נחמני, בקש הוא לעשות עתה, כי יועיל לו זכות ארץ ישראל... (שם, וראה שם עוד)
בקש משה לכנוס לארץ ישראל שיהיו ב' מנהיגים, אשר יצא לפניהם למלחמה, ואשר יצא לפניהם בתורה, כי כל מה שברא הקב"ה ברא זוגות... וזהו ה' אלקים אתה החילות להראות את גדלך זו מדת החסד, ואת ידך החזקה זו מדת הדין, וכן יהיו שני מנהיגים, אמר לו הקב"ה רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד, שיהא מנהיג עוד, צו את יהושע וחזקהו בתורה, ואמצהו במלחמה...
עלה על דעת משה שהותר נדרו של הקב"ה, והתפלל אעברה נא, כי על שניהם יחד עלתה הגזרה, לא תבואו, משמע ביחד, השיבו לו הקב"ה רב לך, חטא שלך גדול משל אהרן...
ראה משה העיר יריחו קשה משאר כרכים והעיירות, והטעם שבנו האמוריים את יריחו על ז' דרגי דטומאה, שהם ז' היכלות דתמורה, ולכן הוצרך להקיף אותה ז' פעמים, ז' הקפות וז' שופרות, ובכל הקפה צריכה להזכיר שם של מ"ב שהם ז' שמות שבכל שם ו' שמות, ולפי שזכה משה להשיג שם של מ"ב ולהמתיק מ"ב נהרי אש ברקיע, לכן בקש לכנוס לארץ ישראל, להעביר כחות הטומאה שיריחו היתה סגורה ומסוגרת וכו', אמר הקב"ה רב לך, צו את יהושע...
רצה משה לתקן דורו של רבן גמליאל, שנתרבו באותו דור המינים, והוצרכו לתקן ביבנה ברכה נגד המינים, ואיתא בכנפי יונה, שבאותו הדור גברו הקליפות עד שהוצרכו לתקן כתר דמלכות, והשיבו הקב"ה רב לך, שיהיה באותו הדור שמואל הקטן, שהיה מניצוץ של משה וגו'. (שם)
ומות - ...מן יד פתח משה פומיה בצלותא וכן אמר, רבוניה דעלמא, בבעו מנך לא אהי מתיל כבר נש דהוה ליה ביר יחידאי ואשתבי, אזל פרקיה בממון סגי, אלפיה חכמתא ואומנותא, קדיש ליה איתא, נציב אבוורנקי דמלכיא בנא ליה בית חתנותא אתקין ליה פוריינא וקטר ליה גננא בגויה זמין ליה שושביני אפא פיתיה נכס ניכסיה מזג חמריה, כיון דמטא למחדי ביה עם אנתתיה ובעו שושביני למברך ריפתא, אתבע ההוא בר נש לבי דינא קמי מלכא, ואתקנס דין קטול ולא דלו מניה עד דחמי בחדות בריה, היכדין אנא טרחית בעמא הדין, אפיקית יתהון במימרך ממצרים, אלפית יתהון אורייתך, בניתי להון משכנא לשמך, וכד מטא זמנא למיעבר ית יורדנא למירות ית ארעא אנא מתקנס לממת, אי ניחא לקמך דלי מני דאעבור ית יורדנא ואחמי בטובתא דישראל ומבתר כדין אימות. (דברים לב נ)
בעת ההיא - רמז לעת הגזרה, שהזכיר "גם בי התאנף ה'", ולא נזכרה שם התחינה ביום המעשה. והנכון כי בעת ההיא בעת הנזכרת, שכבשתי סיחון ועוג, והתחלתי להלחם בעממין שניתנו לישראל, וחלקתי הארץ לשני השבטים, ויהיה זה כאשר נאמר לו "עלה אל הר העברים", כי אז בקש רחמים על הדבר והתחנן המחילה הזאת, וכאשר לא שמע השם בקולו חזר והתפלל "יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה", כמו שנזכר שם, וזהו "וצו את יהושע", אבל הזכיר שם התפלה אשר נענה עליה, וכאן הזכיר זה להודיע כי הארץ היתה חביבה עליו מאד, ולא זכה אליה בעבורם, וכל זה מתוכחותיו. (דברים ג כג)
ה' - ...וענין הפרשה יובן בזה, כי אמר ואתחנן ולא אמר ואתפלל, כי ידבר בתחנה, ואמר אדון אשר בך הרחמים, אתה החלות להראות את עבדך, כך היא תחלת נבואתי, שהראת לי כבודך, דכתיב "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים", עם הגדולה והגבורה הראיתי לדעת מי א-ל בשמים ובארץ, שממנו יהיו כמעשיך הגדולים וכגבורותיך החזקות, ומכאן תבין עוד במה התאנף בו השם הנכבד. אבל לשון ספרי בכל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים, שנאמר ה' א-ל רחום וחנון אלקים זו היא מדת הדין, שנאמר ה' א-ל רחום וחנון, אלקים זו היא מדת הדין, שנאמר עד האלקים יבא דבר שניהם, והכוונה לפרש, כי השם השני בכאן הוא מדת הרחמים, והוא השם המיוחד, ושאר השמות כולן מדת הדין... (שם שם כד)
ויתעבר ה' בי למענכם - אמר לו אם אתה עובר יאמרו מה שלא נכנסו דור המדבר היינו לפי שאין להם חלק לעולם הבא, ואם תכנס בתפלתך יאמרו שלא חש להתפלל אלא על עצמו, אלא תקבר עמהם ותביאם לעתיד. רב לך - מה שהראיתיך כבוש סיחון ועוג. (שם שם כו)
בעת ההיא - אחר שכבשתי סיחון ועוג והתחלתי להלחם בעממין שניתנו לישראל, חשבתי שמא בטלה הגזרה, והכתוב הזה דבק עם הפרשה שלמעלה. לאמר - היתה התפלה בחתוך שפתים. (שם שם כג)
אד-ני אלקים - יש לתמוה על התפלה והתחנה הזאת של אדון הנביאים, איך היא נקשרת, ומה ענין זה לזה, כי מתחיל ספורו בזכרון נפלאותיו של הבורא וגבורותיו, וחותם שאלתו ותחנתו באעברה נא ואראה. ועל דרך הפשט, אתה החלות יבאר ענין מתן תורה, שהוא התכלית המבוקש מהאדם, ולכך אמר "את עבדך", שהוא העבד הנאמן שזכה בקבלת תורה שניתנה על ידו, את גדלך - על פשט שכתוב במתן תורה "את כבודו ואת גדלו"... ויתכן לפרש בקשור דברים התפלה והתחנה הזאת, כי יזכיר משה בכלל דבריו כל הנקודות כלן שהן עקרי המציאות כולו, מעלה ומטה, מפני שהשיג כבר הקו האמצעי של מעלה, לכך בקש שיראה בחוש העין הקו האמצעי של מטה, להשיג המכוון נגדו, ועל כן יאמר "אתה החלות", ונתתה בי כח והשגה להשיג הנקודה האמצעית שכל הענפים משתלשלין ומשתרגין ממנה, והיא כנקודה בתוך העגול שהיא תחלת העגול... ועל כן יאמר אעברה נא ואראה, כיון שחננתני דעה, שהשגתי הנקודה האמצעית למעלה, יגדל נא חסדך עמי, שאראה את הארץ הטובה, שהיא הנקודה האמצעית של מטה, ההר הטוב הוא ירושלים, שהוא הקו האמצעי של הארץ הטובה, והלבנון הוא בית המקדש, שהוא הקו האמצעי של ההר הטוב, ירצה לומר, כי כיון שהורהו והשכילהו העליון בעין השכל, בדין הוא שלא יסתיר ממנו השפל, אבל יזכה לבא שמה לראותו כדי שיוסיף זכות על זכותו בקיום המצות התלויות שם, ומתוך השפל תתעלה נפשו על העליון, ליאור באור החיים באותה מעלה המעותדת למי שקיים כל המצוות כלן על השלמות...
ועל דרך הקבלה, אתה החלות בסנה, את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה, הגדולה והגבורה, וכן היתה תחלת נבואתי, והודעת לבריות על ידי שאין א-לוה בשמים ובארץ שיעשה כמעשיך וכגבורותיך... ועל כן יגדל נא חסדך עמי, ואעברה נא ואראה וגו', ולפי שהוא אדון חולי ארץ ההופכי הצור אגם מים, ושמה חטא בו בענין הצור, ונגזר עליו על זה שלא יכנס לארץ, על כן יבקש משה עתה מלפניו שיסלח לו ויעבור ויראה, מזה נכתב השם הזה אל"ף דל"ף ואחריו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כי הוא אדון אשר בו הרחמים, כי בי-ה ה', ולכך הזכיר לשון ואתחנן, שהוא לשון נאמר על מדת הדין, כגון (תהלים ל') "אליך ה' אקרא ואל אד-ני אתחנן", סמוך התחנה לאל"ף דל"ת... (שם שם כד)
ואתחנן אל ה' וגו' אד-ני אלקים אתה החלות וגו', אמר ואתחנן ולא אמר ואתפלל, כי ידבר בתחנה לשם הנכבד, והיה סבור לכפר פניו בהיותו מגדלו ומשבחו ונותן בו כח הפך חטאו אשר בעבורו התאנף בו, ומה שלא נכנסו לארץ, ועל כן הזכיר אחריו השם באד-ני, ואחרי כן השם ביו"ד ה"א, ורוצה לומר אדון אשר בך הרחמים... (ואתחנן ועיין שם עוד)
...אבל גזר דין של משה, היה גזר דין שיש עמו שבועה, שנשבע, שנאמר "לכן לא תביאו את הקהל" (במדבר כ'), וכן אמרו רז"ל כי לכן לשון שבועה, ולפיכך לא הועילה התפלה של משה רבינו ע"ה. וזהו ההבדל שיש בין יחיד לצבור, שהיחיד אין גזר דינו נקרע כשיש עמו שבועה, ושל צבור הוא נקרע, ומתבטל על ידי התפלה, וזה יראה שהוא כן מקשר הפרשה. וכדי שיובן זה היטב, אבאר הפסוקים שבאו בתפלתו של משה, כדי שיובן הקשר יפה. הנה תחלה אמר, ואתחנן אל ה', ואמרו רז"ל (ברכות ל"ב) אין חנון בכל מקום אלא מתנת חנם, ודקדקו זה, לפי ששורש חנם חנן, ובא להורות שאין ראוי לאדם לתלות תפלתו במעשיו הטובים, ולא בזכות עצמו... ובעבור זה לא תלה משה רבינו תפלתו בזכות עצמו, אלא במתנת חנם, ולפיכך אמר ה' אלקים אתה החלות וגו', כלומר כך הוא דרכך לעשות עמי חסד חנם, שאתה החלות מעצמך בחנם להשפיע עלי שפע נבואי מבלתי שאהיה ראוי ולא שאכין עצמי לכך, וכן אמרו רז"ל בספרי, אתה החלות להראות את עבדך נסים וגבורות, שנאמר אסורה נא ואראה, וכאלו אמר רבונו של עולם, אל יקשה בעיניך לעשות עמי חסד, אף על פי שאיני ראוי אליו, ולתת לי מתנת חנם, שכן דרכך עמי, שאתה מעצמך החלות בסנה להראות את עבדך וגו', ואחר שכך דרכך עמי, עשה גם עתה עמי החסד הזה שאני שואל, אעברה נא ואראה וגו', ומה הוא המונע שלא תעשה עמי החסד הזה. שהמיתה הזאת נגזרת עלי אי אפשר שתהיה אלא מאחד מג' פנים: או לצד העונש הנוגע על חטאי, או מצד הוראת המערכת, או שהגיע זמני להפטר. ואלו השלשה הם הקצים הקבועים לחיי האדם... ואמר לפניו, רבונו של עולם, המיתה הנגזרת עלי, אם הוא מצד העונש על החטא, אם כן עוני כל כך גדול שאי אפשר לימחל, כמו שאמר קין "גדול עוני מנשא"... ואלו בעצמם דברי משה, במה שאמר את גדלך וגו', כלומר אני יודע שגדלך בבלתי תכלית, ואי אפשר שיהיה עוני כל כך גדול שלא יספיק גדלך הבלתי בעל תכלית למחלו. ואמר עוד "ואת ידך החזקה", לרמוז שאם היתה המיתה מצד הוראת המערכת, כבר הראיתני נסים ונפלאות המורות שידך החזקה והתקיפה על המערכת לנצחו, ואמר עוד "אשר מי א-ל" וגו', ורצה לרמוז שאם המיתה היא טבעית, כמו שהוא מיתת הצדיקים, כמו שאמרו רז"ל שהקב"ה יושב וסופר שנותיהן של צדיקים וכו', כלומר שהוא סופר שנותיהן שלא יתקצרו, לא על צד העונש ולא על צד המקרה, אבל שיחיו השנים הראויות להם לחיות כפי טבעם והרכבת מזגם, והלחיות השרשית שבהם מתחלת יצירתם... ועל כן היה משה אומר, אם מיתתי היא טבעית שאין בכח הרכבת מזגי שאחיה יותר, הרי אתה יכול לחדש כנשר נעורי, ולתת בי כח להשיבנו כברוש רענן ובריא אולם, שאין א-לוה אחר מעולם זולתך שיעשה כמעשיך, שיוכל לברא בריות ולתת טבע חדש זולתך, ואם תחדש בי ענין חדש, כאלו אני בריה חדשה, מי יאמר לך מה תעשה, שאין בעולם מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך, ואחר כל זה כן שאין מי שיעכב על ידך, אעברה נא ואראה. והשיב לו השי"ת "רב לך וגו', וצו את יהושע כי הוא יעבור" וגו', וכל כך היתה גזרת השי"ת קיימת עלי כשהגענו אל הגיא מול בית פעור וישבנו שם, שלא נתן לי רשות לעבור משם... (מאמר ד פרק כא)
ואתחנן - משה חשב שרק נגזר עליו שלא ינהיגם בארץ, ועל כן מסר ההנהגה ליהושע, כאמרו לעיל ואת יהושע צויתי וגו', ואמר את גדלך - שזוכר טובת האב לבנים, לעמון ומואב. ואת ידך החזקה - בכבוש סיחון ועוג הגבורים. וה' השיב רב לך - שגם מלחמת סיחון ועוג היתה ראויה להיות על ידי יהושע. הטעמים שמשה רצה ליכנס לארץ ישראל היו, א' לקנות שלמות על ידי המצוות התלויות בארץ, ב' שישלם עמלו עם העם עד לתכלית להושיבם בארץ, ג' להראות לעם שהארץ טובה באמת, ולא כדברי המרגלים, ד' להשתטח בהר המוריה המקודש... הטעם שלא נתקבלה תפלתו היה לחז"ל, כי היה גזר דין שיש עמו שבועה, ושל צבור נקרע בכל זאת. אבל לא של יחיד. ונראה לי לפי שנענשו ישראל במרגלים על ידו, היה ראוי שגם הוא לא יכנס לארץ, וכן רצה ה' שתגן קבורתו שם על השבטים שישבו שם. (דברים ג כג)
ואת ידך החזקה - לשנות טבע הבלתי נפסדים, וכל זה עשית להביא את ישראל לארץ, אם כן ראוי להשתדל בקיום ישיבתם בה. (שם שם כג)
אעברה נא - להכרית את הכנענים, כדי שלא יגלו ישראל, ואראה - אתן עיני בה לטובה בברכתי, שתהיה טובה לעולם לישראל. (שם שם כה)
אלקי הרוחות - התפלל פה, אף על פי ששמע מאלדד ומידד שיהושע מכניס, כי קיוה שהוא יכניסם בעצמו, וידענו שנשמת משה רבינו כללה כל ס' רבוא מישראל, והיתה להם כשורש האילן המריק שפע, ויכול להוריק גם לעדת ה' - למובחרים שבעדה, כי הוא למעלה מהם... (במדבר כז טז)
אתה החלות - והוא כנותן לעבדו מנה חסר דינר, או עשה ההכנות למתנה ולא נתן לו המתנה, כי כל הנעשה ממצרים ועד הנה היתה ההכנה לנתינת הארץ, כמו שכתוב בוארא בסוף, והבאתי אתכם אל הארץ, או קרה לו כמראה לעבדו מעצמו כל אוצרותיו, ובסוף נתן לו כיס מלא מעות. רב לך - על מה שנוגע אלי פייסני שזכות רב לך, וגם אם לא תעבר, ואם כן מה שהתעבר עלי היה רק למענכם, וכל שכן שלא היה מועיל אם בקשתי שאעבור למענכם. אל תוסף דבר אלי - על הנוגע לכבודי, שתדריך את בני ישראל לעבודתי בארץ, וראה בעיניך - זו הראיה שרב לך, כי גופך אינו צריך לקנות עוד שלמות, וכל שכן נפשך, ולא יחסר מאיכות ראייתך עתה מאשר היית רואה בעברך, ועוד שעל ידי ראייתך תהיה נוחה ליכבש לפניהם. (דברים ג כג)
אמר אתה החלות, כלומר התחלה על ידי כיבוש וחילוק של מקצת שבטים, ומאי טעמא לא הנחת הכל ליהושע, שהוא מוכן לזה, ודבר זה הוא כענין שאמר משה רבינו ע"ה להשי"ת שלח נא ביד תשלח... והוכיח משה לפי הבנתו בודאי שהשי"ת מראה לו שהותר הנדר כי סבר משה, כי סיחון ועוג גם כן קצת מקדושת ארץ ישראל יחשב, ואינו חוצה לארץ, ואף שבפרשת מסעי הגיד השי"ת למשה רבינו ע"ה הגבולים של ארץ ישראל, חשב שארץ סיחון ועוג מאחר שנחלק לשבטים הוא ענף מארץ ישראל, אף שאינן ארץ ישראל ממש, מכל מקום ארץ ישראל תחשב ויש בו קדושה, וכן היה באמת אחר כך, שקדשוה עולי בבל, על כן סבר הותר הנדר, והגיד לפי סברתו טעם ההיתר, כדי לידע ויתבוננו בעצמם אשר מי א-ל בשמים ובארץ וכו', כי יהיה לו בהנהגת שררה זו תוספות השגה, כמו שכתבנו לעיל, על זה התפלל "אעברה" כי הוא יעבור לפניהם ויהיה מנהיגם, וכענין "יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה" וגו', ובמדרש ילקוט שיהיה יכול לעמוד נגד ששים רבוא וכו', וזה היה מעלת משה רבינו ע"ה שהיתה נשמתו כוללת ששים רבוא נשמות של ישראל, על כן בקש אעברה, לא עבור שררה, רק עבור תוספות השגה, ואז יתרומם גם כן קרן ישראל, כשהוא מנהיגם. אחר כך אמר ואראה את הארץ הטובה, כבר כתבתי כי מעלות יש בקדושה, ואף שסבר שסיחון ועוג הוא כמקצת ארץ ישראל, מכל מקום גוף ארץ ישראל מקודש ביותר... והוא מה שאמר משה "ויתעבר ה' בי למענכם", כלומר השי"ת אמר לו, היא הנותנת, שאיני רוצה שתהיה אתה מנהיגם כי אז תתגדל ותתרומם מעלת ישראל, כי משה מאס במלאך, והם לא זכו לזה רק על ידי יהושע... כי אין אתם זוכים לזה שאהיה מנהיגכם לקדושת ארץ ישראל... (תורה שבכתב ואחתחנן)
בעת ההיא - חשב שתיקן החטא על ידי העמדת חמה מעצמו, שלפי העקרים היה חטאו על שלא דבר מעצמו אל הסלע, כענין צדיק גוזר והקב"ה מקיים.. (דברים ג כג)
ימה וצפונה - מתחיל בימה, שנתן שם בראיתו קדושה יתרה... ותפלת משה עשתה מחצה, שהרוחניות לא הסתלקה מארץ ישראל, כי אם הגשמיות. (שם שם כג)
בעת ההיא - התפלל על עצמו בשעת הגזרה, כדי לומר אחר כך נדר שהותר מקצתו הותר כולו, שהיה יותר קל להתיר הנדר שעליו... (שם שם כג)
אתה החלות - שהתרת נדרי ליתרו, לא לזוז ממדין, ואף על פי שמשה לא רצה להתיר, שהרי סרב ז' ימים, אלא ה' נשא ונתן עמו עד שנתרצה, שכן הדין לדבר מצוה, כרמב"ם שבועות פרק ז', וכן הוא כאן... (שם שם כד, וראה שם עוד)
אעברה נא - רצה להשיב על ב' דברים, שיעבר רק כאדם פשוט, ואין מלכות נוגעת בחברתה, והגיע זמנו של יהושע, ועל שלא יבנה הבית כדי שיוכל להתמשכן עבור עוונות ישראל אמר ואראה, ולא שיבנהו. ואמר בעת ההיא - שאם יעבר אז שהיו עוד ימיו רבים, היה מעביר דור המדבר עמו, או רצה לעבור ולשוב ולמות שם, או שילך ד' אמות בארץ ישראל, דאז יש לו חלק לעולם הבא. (שם שם כה)
אל תוסף - בשביל העם, או אחר שניתן לו לראות, לבל יחשוב שיעביר כל הגזרה... (שם שם כו)
ואתחנן - כבר פירש המרי"א שמפני שבגזרת מי מריבה אמר "לכן לא תביאו את הקהל הזה", ולא אמר לכן לא תבא אל הארץ, חשב משה שלא נגזר עליו שלא יבא שמה הוא בעצמו, רק שלא יביא את הקהל, היינו שהוא לא יהיה השר והמנהיג אותם, רק ינהיגם איש אחר, ועל כן אחר מלחמת סיחון מסר מינוי ההנהגה ליהושע, כמו שכתוב לעיל, "ואת יהושע ציויתי" וגו', ואחר זה התחנן אל ה' אעברה נא - רוצה לומר שלא אעביר את העם כשר ומנהיג, רק אעברה כהדיוט, ולכן אמר בעת ההיא - בעת שמסרתי ההנהגה ליהושע. (שם שם כג)
ואראה - והנה משה לא נתאוה לכנס לארץ כדי לאכול מפריה, רק מפני שהארץ מוכנת לקדושה עליונה יותר, ושם יתעלה יותר בשלמותו, וגם יקיים מצות התלויות בארץ, וזה שאמר הארץ הטובה - לשלמות הנפש, שהוא הטוב האמיתי, וגם אם היה משה נכנס לארץ היה נודע לו מיד מקום הר המוריה, וזה שאמר ההר הטוב הזה והלבנון. (שם שם כה)
בעת ההיא - כשראה שיבא גלות, והכרח להרביץ תורה, למה שמסוגלת בעיקר ירושלים לפני בית המקדש, ועל כן רצה לעבור לשם. (שם שם כג)
...וזהו הענין בתפילת משה רבינו ע"ה, אף כי בודאי ידע והבין גם הוא כי אי אפשר שיבא לארץ ישראל, ועם כל זה לא הניח מלהתפלל, כאמרם ז"ל אפילו חרב וכו' לא ימנע מן הרחמים, והוא הוראת אמונה, שאדם מאמין בהשי"ת כי לא יפלא ממנו כל דבר, וכענין במקום שאתה מוצא גדולתו שם ענותנותו, ולכן על ידי סידור שבחו יכול להתעורר רחמים... (דברים ואתחנן תרל"ג)
ובפסוק אתה החילות וגו' לעבדך לא נאמר, אלא את עבדך, הפירוש שמשה רבינו ע"ה בקש כמו שהתחיל השי"ת על ידו לעשות נסים, ושיתגלה כבוד גדולתו על ידו, כן יגמור הכל על ידו, כמו שיהיה לעתיד נגלה כבוד שמו, וכמו כן צריך כל איש ישראל להתפלל להקב"ה על כוונה זו... (שם שם תרל"ה)
תפלת משה רבינו ע"ה לכנוס לארץ ולא נענה, נראה שהיא להעלות כל תפלות בני ישראל אשר אינן יכולות לעלות, כל אותן התפילות הפסולות יש להם תיקון ועליה על ידי תפלה זו, והכל במדה אשר משה רבינו ע"ה מסר נפשו בעבור בני ישראל, וגם מה שבקש לעלות לארץ ישראל היה גם כן רק לטובת ישראל, כי ידע שאם לא יכניסם הוא, ישחיתו אחר כך דרכם... לכן הועילה תפלתו זאת לבני ישראל, אף שלא נעשתה בקשתו, לא היה לבטלה חס ושלום התפלה. (שם)
...וזאת היתה תפלת משה רבינו ע"ה, אתה החלות, שעל ידי משה רבינו ע"ה מתגלה כבוד ה' בכל הנסים מיציאת מצרים וקבלת התורה, וזה שאמר "את עבדך", כלומר באמצעיות פעולת משה רבינו ע"ה, לכן בקש אעברה נא וגו', כדי לתקן הגמר גם כן, ואם היה משה רבינו ע"ה נכנס עמהם היה באמת תיקון הגמור... (שם שם תרל"ז)
ברש"י ומדרש, אף על פי שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשין אלא מתנת חנם, ואינו מובן, הלא באמת לא נשמעה תפלתו זאת, ואיך נאמר שגם בדין היה לו לתבע, אבל הענין הוא, כי באמת היתכן לתבע בדין מהבורא יתברך, רק שיש מתנה במשפט... כי דור המדבר היה בחינת תורה, ועתה התחילה בחינת תפלה, ולכן בא משה רבינו ע"ה במדת תחנונים, על פי מה שכתוב בזוהר על דוד המלך ע"ה, עביד גרמיה עני וכו', והא הרבותא שאמרו חז"ל שהצדיקים יכולין לבטל עצמם כל כך... (שם תרל"ט)
בענין תפלת משה רבינו ע"ה, בודאי לא היתה למגן (לחנם) חס ושלום, ורז"ל אמרו כי הועילה מחצה, שהראהו כל הארץ, ויראה כי ידוע שהעיקר כוונת משה רבינו היתה להכניס את בני ישראל לארץ ישראל, שלא יהיה עוד גלות, כאשר ראינו כל מעשה משה רבינו נשארו... ואראה הוא ראיית השכל והדעת, להשיג מפנימיות ארץ ישראל, וזה ניתן לו, דכתיב "הארץ אשר תראה", שיהושע הנחיל לבני ישראל בפועל מה שהשיג משה רבינו ע"ה בדעת בחינת הפנימיות. וזה עצמו נשאר באמת לדורות גם בגלות, כאשר חכמים הגידו בתפלה יכוון לבו לבית קדשי הקדשים... ועתה בתפלה נתקן הפנימיות, שיכולין לכוון בעין השכל לבית קדשי הקדשים כנ"ל, וזה פעל משה רבינו ע"ה בתפלתו "ואראה" כנ"ל. (שם שם תרמ"ג)
במדרש תנחומא, בואו נשתחוה ונכרעה וכו'... אם כן נראה כי על ידי התפלות זוכין להתגלות הארת בית המקדש, ובאמת משה רבינו ע"ה פעל זאת, ולא על חנם התפלל הרבה תפלות אעברה נא ואראה וגו', רק שהכין אל הדורות שראה בתפלה ארץ ישראל, כמו שיהא על ידי ביאת בית המקדש במעשה, כך זכה לראות בכח הדיבור ותפלה, וכן הוא בכל ג' תפלות... (שם תבא תרנ"ג, וראה עוד משה-תפלה)
ונראה לפרש, דהנה במדרש שהקב"ה עצמו שומר ומקיים מצוותיו, וכן אם אדם רוצה לילך בדרך טובים ולעבוד עבודתו ית"ש, הן בתורתו והן במצוותיו כשם שמצוה על כל אדם להיות בעוזרי נפשו... בודאי גם הקב"ה מסייעו ומקיים מצוה זו, אך מובן שכל זה באם הכוונה זכה ונקיה לקיים מצות השם לבד, כי השי"ת יודע תעלומות לב, ועל כן הצדיקים דכתיב בהם (תהלים י"ב) "במצותיו חפץ מאד", ודרשו רז"ל (ע"ז י"ט) ולא בשכר מצותיו, בודאי הקב"ה מסייע להם ומגיעים למחוז חפצם. והנה בש"ס (סוטה י"ד) דמשה התאוה לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה היה צריך, אלא כדי לקיים מצוות התלויות בה, ואם כן יכול היה משה לבא בזרוע בטענה חזקה, שהשי"ת מחויב לסייעו לבא לארץ ישראל לקיים את המצוות התלויות בה, כי תפלתו זכה בלי תערובת כוונה אחרת. וזה שאמר רש"י, אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים... אינם מבקשים מאת הקב"ה אלא מתנת חנם. (דברים ואתחנן תרע"ג)
...והיינו שמשה רבינו ע"ה כל ימיו היה משתוקק ומתאוה ומצפה לעשות גמר התיקון ושיעביר הרע מן הארץ, וכמה פעמים שהיה עומד על סף תקותו באם היו ישראל עומדים בנסיונם, ונתקלקל הענין, כמו בעגל ובמרגלים, ומכל מקום זאת היתה נחמתו אחרי ראותו שישראל לא הגיעה זכותם לזה, שכאשר יכנס הוא עמהם לארץ, יעשה הוא בעצמו גמר התיקון על ידי המצות התלויות בארץ, ויגביה את הארץ לשמים, ואז ממילא רוח הטומאה יתבער מן הארץ, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, מה שלא היה ביכלתו לעשות כן במדבר, טרם השלים נפשו על ידי המצוות התלויות בארץ, וגם לא היו לו נסיונות כמו ישראל, כי על ידי נסיונות ועמידה בנסיון יכול אדם להשתלם בפעם אחת... וזאת היתה נחמתו, ועל כן כששמע שאבדה תקותו, נאמר עליו בדרך המליצה שהניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה. אך לא כן היתה הכונה האלקית, כי באם היו ישראל בעצמם זוכין לעשות גמר התיקון, היו מתעלים ומתרוממים יחד ישראל והארץ... אבל באם משה לבדו עושה גמר התיקון, על ידי השלמת נפשו על ידי המצוות התלויות בארץ... מכל מקום ישראל היו נשארים במצבם הקודם כי להם לא היתה מועילה השלמת נפשו כמו שמועילה לארץ... ואדרבה לישראל יותר טוב שלא יעשה התיקון על ידי משה רבינו ע"ה, כי עוד להם תקוה לעתיד, אבל באם היה גמר התיקון נעשה על ידי משה, שוב לא היה נשאר לישראל במה לזכות... (שם שם תרע"ה)
ולפי האמור יתבאר הא דאמר משה רבינו ע"ה, ואתחנן אל ה' וגו', וכלל בזה שני ענינים ראויים שתהא תפלתו מקובלת, הראשונה הלשון ואתחנן, שתפלה בלשון זו איננה זקוקה לעת רצון, ובכחה בעצמותה לפתח שערי הרצון העליון, והשנית, אף מבלעדי זה נמי, שהרי היתה בעת ההיא, בעת הידועה, בעת ששערי הרצון העליון היו פתוחים, והיינו אחר כיבוש ארץ סיחון ועוג, שכל עוד שהרשעים בעולם שערי רצון נעולים, למען לא יהנו ממנו גם הרשעים, אחרי שהוא רחמים פשוטים בלי תערובת דין... ויש לומר בטעמו של דבר, שהודיע לנו משה רבינו ע"ה את כל אלה, דהנה משה רבינו ע"ה בא להוכיח את ישראל, ועם התוכחה בא נמי לחזק ידים רפות לבל יפלו ביאוש הנורא, לומר הן בעוד משה רבינו ע"ה חי עמנו באנו לכל הקלקולים האלה, מה יהיה עוד אחר פטירת משה רבינו ע"ה, על כן הקדים להראותם איך השי"ת נוהג עמם במדת הרחמים, וכברש"י בפסוק (ג' כ"ט) ונשב בגיא וגו', ונצמדתם לע"ז, ואף על פי כן ועתה ישראל שמע אל החוקים, והכל מחול לך, ואני לא זכיתי לימחל לי, ועל כן הקדים להציע לפניהם איך תפלתו היתה בתכלית הראויה לקבול תפלות... (שם שם תרע"ז)
במדרש רבה אמר רבי תנחומא מלמד שהיה משה מחבט עצמו לפניהם ואומר להם וכו', ופתח להם פתח שמא יבקשו עליו רחמים. ויש להבין, וכי לא ידע משה רבינו ע"ה את גודל כחו בתפילה, עד שחשב שהם יפעלו בתפילתם עליו יותר ממנו, ולהיפוך אמרו ז"ל (בראשית רבה נ"ג) יפה תפילת החולה מתפילת אחרים עליו, אלא במקום שתפילת אחרים יותר במעלה... ובפשיטות יש לומר, שמאחר שכל ביאתו לארץ היתה לתועלתם ולא לו, אם כן הם כדמיון החולה, ויפה תפילת החולה יותר מתפילת אחרים אליו... אבל בנידון דידן שמשה רבינו ע"ה התחבט לפני כל קהל ישראל שיתפללו, והוי לה תפלת ציבור, שוב היתה לתפלתם מעלה יתרה, שהיא תפלת הציבור, ותפלת החולה על עצמו, מה שאינו כן תפלת משה רבינו ע"ה, שלא היתה אלא חשיבות תפלת צבור ולא תפלת החולה. (שם עקב תרל"ח)
...וכן הפירוש כאן רב לך בידי לעולם הבא, היינו בעד דבר זה שלא תפציר בתפלה, כי אם היה מפציר בתפלה היה כח ביד משה רבינו לפעול בתפלתו לבטל הגזירה, אבל רצון השי"ת היה שישאר משה רבינו ע"ה בחוצה לארץ, כדי שעל ידי זה יכניס גם דור המדבר לעתיד... (דברים ואתחנן א)
...ואם היה משה רבינו ע"ה נכנס לארץ, היה שם ההנהגה על ידי בחינת תורה שבכתב, והיה יורד להם מן מן השמים כמו שיהיה לעתיד לבא, ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו', אבל הנהגת ארץ ישראל היא בעצם בבחינת מלכות פה תורה שבעל פה, ולכן לא היה באופן שיכנס משה רבינו ע"ה בפועל לארץ ישראל, וכדי שיקיים המצות שהם תלויים בארץ פעל זאת בכל התפלות שלו ביתר שאת, שעל ידי התשוקה שלו בכל התפלות בא לתכלית המכוון של ביאת הארץ יותר מאשר היה נכנס בפועל... (שם שם יג)
ראה משה-כללי חלק ב עמוד כב.