משה

(ראה גם: דור המדבר, יוכבד, יציאת מצרים, מתן תורה, עמרם, פרעה)

 

ותהר האשה ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים. ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת, ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור. ותתצב אחותו מרחוק, לדעה מה יעשה לו. ותרד בת פרעה לרחץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה... ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והיניקיהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו. ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, ותקרא שמו משה, ותאמר כי מן המים משיתיהו. (שמות ב ב והלאה)

ויאמר ה' למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה, ואהרן אחיך יהיה נביאך... (שם ז א)

והאיש משה ענו מאד, מכל האדם אשר על פני האדמה... לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. (במדבר יב ג)

ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם. (שם טז טו)

ויקרב משה את משפטן לפני ה'. (שם כז ה)

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול, אשר עשה משה לעיני כל ישראל. (דברים לד י)

ויאמר ה' אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה, שלח מעל פני ויצאו. (ירמיה טו א)

משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה' והוא יענם. בעמוד ענן ידבר אליהם, שמרו עדותיו וחוק נתן למו. ה' אלקינו אתה עניתם א-ל נושא היית להם ונוקם על עלילותם. (תהלים צט ו)

זהר:

...מה כתיב אחריו, והוא הכה איש מצרי איש מראה, כאן בא סוד הכתוב להודיע שבכל פעם שחטאו ישראל הוא נסתלק ומנע מהם כל הטוב וכל האורות שהיו מאירים להם. הוא הכה את איש מצרי, זהו אור, אותו האור שהיה מאיר להם לישראל, ומי הוא, משה, שכתוב עליו ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו', כי שם (במצרים) נולד, ושם גדל ושם נתעלה לאור העליון... איש מראה, היינו כמו שאתה אומר, ומראה ולא בחידות, איש הוא כמו שאתה אומר איש האלקים, כביכול, בעלה של אותו מראה כבוד ה' (שהיא מלכות), כי זכה להנהיג מדרגה זו בארץ בכל חפצו, מה שלא זכה לזה איש אחר... וביד המצרי חנית, זו היא מטה האלקים שנמסר בידו, כמו שאתה אומר ומטה האלקים בידי, וזהו המטה שנברא ערב שבת בין השמשות... (הקדמה צט, ועיין שם עוד)

יעקב מת והעלו את גופו לארץ הקדש, יוסף מת ולא נקבר גופו בארץ הקדש רק עצמותיו בלבדם, משה לא זה ולא זה... למה היו השינויים האלה ביניהם... משה היה בחוץ לארץ ולא נכנס שם לא גופו ולא עצמותיו, אלא השכינה נכנסה בארץ אחר שמת משה, וחזרה לבעלה הראשון שהוא יעקב בודאי כנ"ל... ולפיכך נקבר משה בחוץ לארץ משום שבעלה הראשון יעקב היה בארץ, (והנוקבא שייכת רק לבעלה הראשון).

משה זכה בחייו למה שיעקב לא זכה בחייו, (כי יעקב גרם זווג ז"א בהנוקבא בעולם העליון רק לאחר פטירתו, אבל משה גרם לזווג ז"א עם הנוקבא בעודו בחיים בעולם הזה, אבל לא לאחר פטירתו), ואם תאמר שזהו היה חסרון של משה. (דהיינו מה שלא יכול לגרום זווג זו"נ לאחר פטירתו), אינו כן, אלא כשיצאו ישראל ממצרים מצד היובל היה גאולתם, (שהוא בינה)... (בראשית קנ, ועיין שם עוד)

...ואות ו"ו ירדה עם משה לשמרו שלא יאבד ביניהם, כי בסוד הגלגול עתיד משה להתערב בערב רב, שנשמותיהם הם מצד אותם, שנאמר בהם כי שמים כעשן נמלחו וגו', ואלו הם שנח לא בקש רחמים עליהם, ונאמר בהם וימחו מן הארץ, משום שהיו מאלו שנאמר עליהם תמחה את זכר עמלק. ומשה לא נשמר מהם, והפיל ה' זעירא ביניהם כנ"ל, ומשום זה לא יכנוס לארץ ישראל עד שישיב הה' למקומה, ומשם זה ירד משה ממדרגתו וירדה עמו ו' דהוי"ה... (שם רכב, ועיין שם עוד)

פירוש אחר, וכל שיח השדה קאי על משיח ראשון, (דהיינו משיח בן דוד), טרם שיהיה בארץ, וכל עשב השדה קאי על משיח שני, (שהוא משיח בן יוסף), ולמה לא היו המשיחין בארץ, הוא משום שאין עמהם משה, שעליו נאמר ואדם אין לעבוד את האדמה. וסוד הדבר לא יסור שבט מיהודה זהו משיח בן דוד, ומחוקק מבין רגליו, זהו משיח בן יוסף, עד כי יבא שילה זה משה, כי משה בגימטריא שילה, ולו יקהת עמים הוא אותיות ולוי קהת, כלומר שיגיע התיקון ממשה עד קהת ועד לוי שהם אבותיו. (שם רלד, ועיין שם עוד)

ומשום זה נאמר על משה וכל עשב השדה טרם יצמח, דהיינו שעוד לא נצמח הצדיק, שהוא משה, שממנו מתקיים הכתוב אמת מארץ תצמח... ואמת זהו משה שנאמר עליו תורת אמת היתה בפיהו, שאין מי שידרוש את השכינה כמותו, ומשום זה אומר עליו הכתוב ואדם אין לעבוד את האדמה, אדם הוא משה כנ"ל, האדמה היא השכינה, ומטרם שבא משה לא היה מי שיתקן את השכינה כראוי.

ומיד שיבא משה תיכף יקויים וא"ד יעלה מן הארץ, דהיינו א"ד מן השם אדנ"י, עולה לו ו' (פירוש ז"א הוא סוד ו', וכשיבא משה עולה ז"א ומתיחד עם השכינה שנקראת אדנ"י), והשכינה נעשית אז אדון כל הארץ, (שיעור הכתוב), וא"ד יעלה מן הארץ, (שהיא השכינה הנקראת אדנ"י, ואדנ"י הוא שם של נקבה)... מיד והשקה את כל פני האדמה, (שפירושו שישראל למטה ישקו ויקבלו מהשכינה את המוחין הנקראים ע' פנים לתורה)... (שם רלז, ועיין שם עוד)

ומחמת הערב רב נגלו ישראל בגלות ונגרשו מאדמתם, וזה שאמר ויגרש את האדם, אדם רומז ודאי על ישראל, ומשה נגרש ממקומו מחמת הערב רב, כי לא נשמר מהם כמו שהזהיר אותו הקב"ה, אלא שרצה לקרבם להקדושה, ומשום זה לא זכה ליכנס לארץ ישראל ונקבר בחוצה לארץ, כי בשבילם עבר מאמר הקב"ה וחטא בסלע שהכה אתו. ועם כל זה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, כי משה לא היה מקבל את הערב רב ליתן בהם אות ברית, אלא כדי לכסות ערות אביו כנ"ל, (על כן) הקב"ה אמר לו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו, (כמו שאמרו חז"ל שנתקיים בו במשה כמו שנאמר ובני רחביה רבו למעלה ראש)... (שם רפז)

...ונתן הקב"ה את האור למשה, ושמש עמו בג' החדשים שנשארו לו מימי העיבור שלו, כי נולד לששה חדשים ויום אחד, ונשארו לו ג' חדשים עד ט' ירחי עיבור, ועל כן כתוב ותצפנהו שלשה ירחים... (פירוש כי אמרו בכל אדם שבזמן עבורו נר דלוק על ראשו צופה ומביט מסוף העולם עד סופו, והרבותא הוא אצל משה שאפילו אחר שנולד לאויר העולם עוד נתן לו הקב"ה את האור הזה, דהיינו רק אותו זמן שעוד היה צריך להיות בעיבור, אבל אחר ט' חדשים לקח הקב"ה את האור ממנו).

ואחר שלשה חדשים נכנס לפני פרעה, (כלומר שבת פרעה מצאה אותו על שפת היאור והביאתו לפני פרעה), ואז לקח הקב"ה את האור ממנו, עד שעמד על הר סיני לקבלת התורה, ואז החזיר לו הקב"ה את האור, ושמש עם האור כל ימיו, ולא יכלו בני ישראל לגשת אליו עד שנתן מסוה על פניו, כמו שכתוב וייראו מגשת אליו, והוא נתעטף בהאור כמו בטלית, וזה שאמר עוטה אור כשלמה וגו'. (שם שמט)

בשגם הוא בשר, רבי אליעזר אומר בשגם זה משה, כי הוא בגימטריא שמ"ה כמו משה, שהוא מאיר אל הלבנה, ומכח הזה חיים בני אדם בעולם ימים רבים... והיו ימיו מאה ועשרים שנה, הוא רמז על משה שחי ק"כ שנים, שעל ידו ניתנה התורה, ואז, דהיינו בעת מתן תורה, השפיע חיים לבני אדם מעץ החיים ההוא, ויוצא מעדן מלובש בו, (שהוא סוד בינה), ואלמלא חטאו ישראל היה תמיד כך, דהיינו שהיו מקבלים החיים מעץ החיים ולא היו מתים, וזה שאמר חרות על הלוחות, להורות שהיה חרות ממלאך המות, כי עץ החיים היה נמשך למטה. ועל כן אומר הכתוב בשגם הוא בשר, מפני בשגם שהוא בשר, (דהיינו) משה המלובש בבשר הגוף, (בו תלוי הדבר להשפיע רוח החיים הנצחיים), כי בשגם (שהוא משה) נאחז למעלה ונאחז למטה, (כלומר שז"א שלמעלה נקרא גם כן משה)... ועל כן למדנו שמשה לא מת, אלא נאסף מן העולם לעולם העליון, והוא מאיר שם ללבנה (שהוא הנוקבא), (כי השמש אף על פי שנאסף מהעולם אינו מת, (כלומר אינה מתבטל אלא שנכנס ומאיר להלבנה)... (שם תעח, ועיין שם עוד)

בא וראה, משה לא היה יכול לגשת להסתכל במה שנסתכל אלא כאשר התלבש בלבוש אחר, כמו שאמר ויבא משה בתוך הענן וגו', ותרגום במציעות עננא, ונתלבש בו כמו שמתלבשים בלבוש, ומשום זה ומשה נגש וגו', וכתוב ויבא משה וגו' ויהי משה בהר וגו', שהיה יכול להסתכל במה שהסתכל... (נח קמד)

נתן חכמה למשה, מה כתוב בו, בכל ביתי נאמן הוא, ולא היה כמשה איש נאמן בכל המדרגות ולא נטה לבו מחמת תאוה לאחת מהן, אלא עמד באמונה העליונה כראוי. (שם שעה)

...אבל משה משה אין מפסיק (טעם ביניהם), משום שמיום שנולד לא סרה ממנו השכינה, ואין הפרש מהראשון אל האחרון... (וירא תקו)

בא וראה, יעקב כשישב על הבאר, כיון שראה שהמים עולים אליו ידע שאשתו תזדמן לו שם, וכן במשה, כשישב על הבאר כיון שראה המים עולים אליו ידע שאשתו תזדמן לו שם, וכן היה... (ויצא צה)

במשה לא כתוב (באר) אלא פעם אחת, שכתוב וישב בארץ מדין וישב על הבאר, והוא משום שמשה נפרש מכל וכל מן הבית שלמטה (דהיינו הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, שהוא רחל הנקראת שבע)... (שם צט, ועיין שם עוד)

ולא הגיע (יעקב) אל הנבואה של ויחי, אלא במצרים, והיא נבואה חשובה שלא התנבאו כמותה ולא הגיעה לשום איש מן בני הנביאים, אלא לו ולמשה, במשה כתוב כי לא יראני האדם וחי, אבל כשקבל מבחינת אחורים היה חי, וכן ביעקב לא נאמר ויחי אלא במצרים, שהיא בחינת אחורים... (ויחי ב, ועיין שם עוד)

...ולמדנו שהראה לו כל הדורות העתידים לבא לעולם, וכן למשה, שכתוב ויראהו ה' את כל הארץ וגו', שהקב"ה הראה לו כל דורות העולם, וכל מנהגי העולם, וכל הנביאים מטרם שבאו לעולם. (שם שסט)

ותרא אותו כי טוב הוא, מה כי טוב הוא, אמר רבי חייא שפירושו שנולד מהול, כי סוד הברית נקרא טוב, שכתוב אמרו צדיק כי טוב, רבי יוסי אמר אור השכינה שהיא בו ראתה, שבשעה שנולד נתמלא כל הבית אור, שכתוב, ותרא אותו כי טוב הוא, וכתוב וירא אלקים את האור כי טוב. ועל זה כתוב כי טוב הוא, והכל היה בו (שהיה בו אור השכינה וכן שנולד מהול).

ותצפנהו שלשה ירחים, מהו הוראתם, אמר רבי יהודה רמז הוא שרומז שלא הוכר מעלת משה בזהר העליון עד ג' ירחים, שכתוב בחדש השלישי וגו', כי אז ניתנה התורה על ידו, והשכינה נתגלתה ושרתה עליו לעיני כל, שכתוב, ומשה עלה אל האלקים, ויקרא אליו ה'... ותקח לו תבת גומא, רמז על הארון שלוחות הברית באו בתוכו. ותחמרה בחמר, כי הארון היה מחופה מבפנים ומבחוץ, רבי יהודה אומר זו התורה שהחמירה הקב"ה במצוות עשה ובמצוות לא תעשה. ותשם בה את הילד, הוא ישראל, כמו שאתה אומר, כי נער ישראל ואהבהו, ותשם בסוף, שלא היה חיוב לעשות את מצות התורה עד סוף שבאו ישראל לארץ, לסוף ארבעים שנה, על שפת היאור, היינו על פי הדבור של המורים בתורה וחוקה לישראל... (שם קפו)

מה בין משה ליעקב, (כלומר שאין הפרש בין משה ליעקב), יעקב כתוב בו, ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו' ויגל את האבן וגו', משה מה כתוב בו, ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וגו', בודאי היה יודע משה אחר שראה את המים עולים אליו, ששם תזדמן לו בת זוגו, אמר משה ודאי כשיעקב בא לכאן והמים עלו לקראתו, נזדמן לו אדם שאספו לביתו ונתן לו כל מה שצריך, גם לי יהיה כן... (שם רכט)

רבי יצחק אמר, למה אהרן ומרים לא נאמר זווג אבותם בתורה, ובמשה כתוב ויקח את בת לוי, להראות שהשכינה נקראת על שם לוי, ולא היה עמרם ראוי להוליד את משה, עד שלקח חלק בשכינה והוליד את משה, זה שאמר ויקח את בת לוי (שהיא השכינה), ולפיכך כתוב ותרא אותו כי טוב הוא.

רבי אלעזר אמר, עמרם זכה שיצא ממנו בן שזכה לקול גדול, שכתוב והאלקים יעננו בקול, ועמרם זכה לבת קול, (היא המלכות), שכתוב ויקח את בת לוי, כלומר בת קול, ולפיכך כתוב וילך, כלומר שהלך למדרגה זו, למדנו כשנולד משה יחד הקב"ה שמו עליו, שכתוב ותרא אותו כי טוב, (וטוב הוא שמו של הקב"ה), שכתוב טוב ה' לכל... (שם שלח)

דבר אחר ומשה היה רועה, אמר רבי יוסי תדע לך, שכל זמן שהרועה חכם לנהל את צאנו, הוא מוכן לקבל עול מלכות שמים, אם הרועה שוטה עליו נקרא תקוה לכסיל ממנו. אמר רבי יהודה משה חכם היה ובקי להנהיג את צאנו, בא וראה, מדוד, שנאמר והנה רועה בצאן, ללמדך שדוד חכם גדול היה, והיה רועה צאן כדין וכשורה, לפיכך עשהו הקב"ה מלך על כל ישראל... (שם שעד)

ולפיכך כתיב ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, ולא שלו, דאמר רבי יוסי וכי מה שנתן את צפורה בתו למשה, לא נתן לו צאן ובקר, והלא יתרו עשיר היה, אלא משה לא היה רועה את צאנו, כדי שלא יאמרו בשביל שהיה צאנו עמו היה רועה אותן בטוב, ולכן כתיב את צאן יתרו חותנו, ולא את שלו. כהן מדין, רבי תנחום אומר אף על גב שהיה עובד כו"ם בשביל שעשה עמו חסד, היה רועה צאנו כדין וכשורה, במרעה טוב שמן ודשן. וינהג את הצאן אחר המדבר, רבי יוסי אמר משה מיום שנולד לא זזה ממנו רוח הקודש, ראה ברוח הקודש שאותו מדבר היה קדוש, ומוכן לקבל עול מלכות שמים עליו, מה עשה הנהיג את הצאן אחר המדבר, רבי יצחק אמר אחר המדבר על כל פנים, ולא במדבר, שלא רצה שיכנסו בתוכו, אלא הרחיקם אחר המדבר... (שם שעז)

רבי אבא אמר, בענין הזה של משה, יש להסתכל בו בחכמה עליונה, כי למה כתוב מן המים משיתיהו, (אלא ללמד), כי מי שנמשך מן מים (שהוא חסד), אינו מתיירא מאש (שהוא דין), כי למדנו אמר רב יהודה ממקום שנגזרה נשמת משה, לא נגזר אדם אחר. אמר רבי יוחנן בעשר מדרגות (דז"א) נשתכלל, שכתוב בכל ביתי (שהיא הנוקבא), נאמן הוא, ולא כתוב נאמן ביתי, (שהיה משמע נאמן של הנוקבא, אלא כתוב נאמן הוא, שפירושו נאמן של ז"א), שהיא למעלה מן הנוקבא). אשרי חלקו של אדם שאדונו מעיד עליו כזה... (שם שצא)

תא חזי, כתוב וידבר אלקים אל משה, (השם אלקים רומז על) גזירת הדין שעומד עליו, מה כתוב למעלה וישב משה אל ה' ויאמר אדנ"י, אל"ף דלי"ת (שהוא שם המלכות), ראה תוקפו של משה, בראשית נבואתו לא נח רוחו במקום הזה (שהוא מלכות), אמר, אדנ"י למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני וגו', מי שהוא שיוכל לומר כזה, אלא משה שידע שמדרגה אחרת עליונה (מן המלכות) נועדה לו, (כי היה מרכבה לז"א, שהוא בעלה דמטרוניתא)... (וארא ט, ועיין שם עוד)

אשרי חלקו של משה, שהלא כתוב יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך מנח ובניו, (שנאמר עליו ונח מצא חן), על כן משחך אלקים מחבירך, היינו משאר הנביאים, וכי גבר שעלה במדרגות עליונות שלא עלה אדם אחר, לא ידע מה שאמר.

אלא כך למדנו, ספירה זו שנקראת זאת, (דהיינו המלכות), נקראת אשה, כמו שאמר לזאת יקרא אשה, (ולמה נקרא כן, משום) כי מאיש לוקחה זאת, מי הוא האיש, הוא אותו שנקרא זה, וזהו איש זכר, (דהיינו ז"א), כמו שאמר כי זה משה האיש, האיש הזה, הרי שאיש נקרא זה, וזה נקרא איש, וזאת לוקחה מזה שנקרא זכר... (בא קיא, ועיין שם עוד)

ויאמר משה אל העם אל תיראו וגו', אמר רבי שמעון אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם, כתוב ויזכור ימי עולם משה עמו, ויזכור ימי עולם זה הקב"ה, משה עמו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל... (בשלח סח)

כי אלו הסימנים להכיר על ידם בני אדם, לאלו שרוח החכמה שורה עליהם, ועם כל זה, משה לא היה צריך לזה, אלא מה כתוב, ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, משום שרוח הקדש היה בא אליו, והודיע לו, ובו היה רואה הכל, מאין לנו זה, כי כתוב, כי יהיה להם דבר בא אלי, באים אלי לא כתוב, אלא בא אלי, זה הוא רוח הקודש שהיה בא אליו, ובו היה יודע, ולא היה צריך לכל זה להסתכל ולעיין, אלא לפי שעה היה משה יודע... (שם קעב)

ומשה עלה אל האלקים, אשרי חלקו של משה שזכה לכבוד הזה, שהתורה מעידה עליו כך, בא וראה מה בין משה לשאר בני העולם, שאר בני העולם כשעולים עולים לעושר, עולים לגדולה, עולים למלכות, אבל משה כשעלה מה כתוב בו, ומשה עלה אל האלקים, אשרי חלקו... (יתרו רנז)

משה זווג את המלכה בעולם הזה למטה, דהיינו בבחינת מחזה ולמטה דז"א, שהיא רק בחינת ו"ק), שתהיה בעולם הזה בזווג שלם בתחתונים (דהיינו בבחינת תנה"י בלבד). שלמה זווג את המלכה בזווג שלם למעלה... (תרומה שמה, ועיין שם עוד)

...אלא כמו שאת אומר, וירד ה' על הר סיני, וכתוב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, וכי הקב"ה שהיה בהר סיני, וכתוב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, איך היה יכול משה לעלות אליו, אלא במשה כתוב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, שנכנס בענן כמי שמתלבש בלבוש, וכאן (בהכתוב ואל משה אמר עלה אל ה') גם כן נתלבש בענן ונכנס בתוכו, ובענן קרב אל האש, ויכול לקרב... (ויקהל מה)

תא חזי, מה בין משה לאהרן, איזה מהם הוא עליון, אלא משה הוא עליון, משה הוא שושבינו של המלך, אהרן הוא שושבינה של המלכה, משל למלך שהיתה לו מטרוניתא עליונה, מה עשה, נתן לה שושבין שיתקן אותה ושישגיח בדברי הבית, ועל כן כשנכנס השושבין אל המלך לא נכנס אלא עם המטרוניתא... משה היה שושבינו של המלך ומשום זה נזדמן (אל המלכות) כמו אורח, (שזה סוד ויקרא עם אל"ף קטנה), ואחר כך וידבר ה' אליו, אהרן הוא שושבין של המטרוניתא (דהיינו להמלכות), וכל דבריו היו לרצות את המלך על המלכה, ויתרצה המלך עמה... (מצורע כג, ועיין שם עוד)

...בשגם זה הבל (שמשה היה נשמת הבל, ולא היה לאדם הראשון בן ראשון לפניו, (כי קין היה מצד הנחש, והבל היה מצד אדם), והעמידו רבנן בשגם זה משה, בן המלך בכל מקום... (קדושים נה, ועיין שם עוד)

ויהי ביום כלות משה, (היינו השכינה הנקראת משה), שהיא כלת של משה ודאי, שלמדנו אמר רבי שמעון, מה שכתוב עלית למרום שבית שבי וגו', אלא בשעה שאמר לו הקב"ה של נעליך מעל רגליך, נזדעזע ההר, אמר מיכאל לפני הקב"ה רבונו של עולם, תרצה לסתור (בנין) אדם, והרי כתוב זכר ונקבה בראם ויברך אותם, ואין ברכה נמצאת אלא במי שהוא זכר ונקבה, ואתה אמרת (למשה) להפרד מאשתו, (כי נעליך מעל רגליך פירושו שיפרד מאשתו, שהכתוב מדבר בלשון נקיה).

אמר לו הרי קיים משה פריה ורביה, עתה אני רוצה שישא את השכינה, ובשבילו תרד השכינה לדור עמו, זה שאמר עלית למרום שבית שבי, מהו שבי, השכינה שנשאת עמך וביום שירדה השכינה ביום ההוא שנשאת למשה ירדה, זה שאמר כלת משה, כלת משה ממש... (נשא קצו)

אמר רבי יצחק, מהו השינוי שאמר משה בדבר זה למעלה כמו אל נוקבא, שכתוב אם ככה את עושה לי, (שאומר לשון נקבה) את, אלא למקום שהמות שורה בו אמר, שאותו מקום הוא של הנקבה, (דהיינו המלכות), ומשום זה אמר הרגני נא הרוג, שזה אילן המות, וכבר העמדנו שבאילן החיים (שהוא ז"א) אין מות שורה בו, (ולא יוכל לומר אליו הרגני נא הרוג, ועל כן החזיר עצמו מאילן החיים), ואמר אל אילן המות (שהוא המלכות) את, ולא אמר אתה... מיד ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש וגו', תא חזי שכאן ידע משה שהוא ימות ולא יכנס לארץ, כי אלדד ומידד היו מתנבאים דבר זה. על כן לא צריך האדם בעת ששרוי בכעס לקלל עצמו... בזמן אחר (שמשה) בקש מיתה, (דהיינו במעשה העגל שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת) לא קבלו ממנו, מפני שהיה הכל לתועלת ישראל, עתה לא אמר זה אלא מתוך כעס ודוחק, ועל כן קבלו ממנו, ועל כן נשארו אחר כך אלדד ומידד ואמרו זה שמשה יאסף אל עמו ויהושע יכניס את ישראל לארץ. ומשום זה בא יהושע אל משה וקנא על משה, ומשה לא השגיח על כבודו... צא וראה עניוות של משה, מה כתוב המקנא אתה לי וגו', אשרי חלקו של משה, שהוא עלה על כל נביאים העליונים, אמר רבי יהודה כל שאר נביאים כלפי משה הם כלבנה כלפי השמש. (בהעלותך קלו)

עוד אמר רבי יוסי, כתוב, אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, וכי משה שהיה ענו מכל בני העולם, משום ששאלו ממנו ישראל לאכול מסר עצמו למיתה, למה, אמר רבי אבא, דבר זה למדתי, וסוד עליון הוא, משה לא חרה לו ולא שאל למסור עצמו למיתה משום זה ששאלו ממנו ישראל (לאכול בשר). תא חזי, משה נתאחד למעלה, והיה עולה במה שלא נתאחד נביא אחר, ובשעה שאמר לו הקב"ה למשה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, שמח משה ואמר ודאי עתה שלימות הזה תהיה נמצאת בי, כי בזכותי נמצא המן לישראל, כיון שראה משה שחזרו לרדת למדרגה אחרת ושאלו בשר, ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, אמר, אם כן הוא הרי מדרגתי היא פגומה, שהרי בזכותי יאכלו ישראל מן במדבר, הרי אני פגום ואהרן פגום ונחשון בן עמינדב פגום, כי היו אחוזים בימין ושמאל של משה.

לפיכך אמר אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, כי נהייתי כנוקבא (שהיא מלכות), בהמאכל שלה, (דהיינו בבשר שהם שואלים), ואני יורד מן השמים שהוא מדרגה עליונה, דהיינו ז"א, על ידי זה שמאסו בלחם מן השמים), לרדת למדרגת הנוקבא (לאכילת בשר), והלא אני מעולה מכל שאר נביאי העולם... ועל כן אמר ואל אראה ברעתי, (שנחשב) למת ודאי לרדת למדרגה תחתונה.

 אז ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, הרי הם לתת להם מאכל אחר (שאינו לחם מן השמים, שהוא מדרגת משה), ולא תהיה נפגם במדרגה שלך. ועל כן ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, משום שהם נתאחדו בלבנה (שהיא הנוקבא), וצריך השמש (שהוא מדרגת ז"א ומדרגת משה) להאיר לה, ועל כן ושמתי עליהם, כדי שיאירו מן השמש... ומשום זה מאכל זה (בשר) לא בא על ידי משה, אלא על ידי שבעים איש כדי שלא יופגם... אשרי חלקו של משה, שהקב"ה רצה ביקרו, עליו כתוב, ישמח אביך ואמך וגו', ישמח אביך זה הקב"ה, ואמך זו היא כנסת ישראל (היא המלכות), ותגל יולדתך זו אמו של משה שלמטה, הקב"ה אהב אותו יותר מכל נביאי העולם, (שנבואתו) היתה בלי אמצעי כלל, שכתוב פה אל פה אדבר בו. (שם קמו)

...והוא (אהרן) נוסע עם כל הישיבה ובסתר ודקות מתעופפים כנשרים אל הישיבה של האור, והיא הישיבה של משה, כולם עומדים בחוץ, ואינם נכנסים חוץ מאהרן בלבד, אלא שנקראים בשם כפי השעה (דהיינו בשבת וחודש). ואין מי שיראה את משה, כי מסוה ההוא שעל פניו פורשה עליו, וז' ענני כבוד סביב לו, אהרן עומד תוך הפרגוד, (שהיא מחיצה), שלמטה ממשה והפרגוד פוסק ביניהם ואינו פוסק ביניהם, (כלומר שאינו הפסק גמור), וכל ראשי הישיבות הם לחוץ מן הפרוכת... ונזדככו בדקות האור, עד שנראה להם המסוה (של משה), ומתוך מסוה ההוא היו רואים אור המאיר יותר מכל האורות שבעולם, והוא (דהיינו המסוה) הוא הפנים של משה, כי פניו אינם נראים כלל, ואין מי שיראה אותם, וחוץ מאותו האור היוצא מן המסוה מאחורי כל אלו העננים... (שלח קיא ועיין שם עוד)

ותצפנהו שלשה ירחים, אלו הם ג' ירחים שדין קשה שורה בעולם, ומה הם, תמוז אב וטבת, (ועל כן השכינה הצפינה אותו), מה משמיענו בזה, (משיב שמשמיענו) שמטרם שירד משה לעולם היה נמצא למעלה, ועל כן נתחברה עמו השכינה מיום שנולד, (ושמרה אותו), מכאן אמר רבי שמעון, שהרוחות של הצדיקים נמצאים למעלה מטרם שירדו לעולם. (שם שיג)

ויפלו על פניהם, תא חזי, משה ואהרן מסרו עצמם למיתה, במה שכתוב ויפלו על פניהם ויאמרו א-ל אלקי הרוחות, רוחת כתיב חסר ו', ומשום זה, אילן המות הוא (שהוא מלכות), ובכל מקום נפילת אפים הוא לצד הזה... (קרח יד)

בו בשעה ירא משה, איך הוא יכול לעקור הרושם שרשם אברהם, אמר ודאי הרי הימין שלי (הוא אהרן) מת, כי צריכים ימין לנצח את זה, ואם נאמר שיש אלעזר, הוא הימין של הלבנה, (דהיינו של המלכות) ולא שלי... מיד אמר לו הקב"ה אל תירא אותו, אל תירא מפני אות שלו ואפילו לימין אינו צריך, כי בידך נתתי, השמאל שלך יעקר אותו מן העולם, כי הוא פגם את רושם הברית שלו... (חקת פז)

אבל משה שלא היה בו פירוד, שכתוב משה משה בלי טעם מפסיק ביניהם, כמו שכתוב אברהם אברהם, שטעם מפסיק ביניהם, עתה הוא שלם מה שלא היה כן (באברהם הא'), מקודם לכן... אבל משה, מיד שנולד היה עמו אספקלריאה דנהרא (שהוא אור ז"א), שכתוב ותרא אותו כי טוב הוא, וכתוב וירא אלקים את האור כי טוב, (שסובב על ז"א, אף) כי טוב (שבכאן סובב על ז"א), כי משה נתקשר מיד במדרגה שלו, ועל כן משה משה בלי טעם מפסיק. ועל כן אל משה (שהיה תמיד במדרגת ז"א), הקטינה עצמה (המלכות) כשכתוב (מלאך ה') ולא בשמה עצמה, (כי המלכות היא מקבלת מז"א)... (בלק נב, ועיין שם עוד)

ומשום זה אמר משה ויתעבר ה' בי וגו', כאן הוא סוד העיבור (שהמלכות נתעברה משמת משה), רועה הנאמן הציל ששים רבוא, כמה בפעמים שבא בגלגול, (בכמה דורות), ומשום זה זכות כולם תלה הקב"ה (במשה), ומשום זה העמידו רבנן אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד... (פנחס נה, ועיין שם עוד)

תא חזי, שמש הזה מתגלה ביום ומתכסה בלילה, ומאיר בששים רבוא כוכבים, אף רועה הנאמן כך, אחר שנפטר מן העולם (חוזר ומתגלגל) ומאיר בששים רבוא נשמות ישראל, אם הדור הוא כראוי, וזהו סוד הגלגול שאמר עליו קהלת, דור הולך ודור בא, ולמדנו שאין דור פחות מששים רבוא... 

ועוד סוד אחר העמידו חכמים, הדור שהולך הוא הדור שבא, הלך חגר בא חגר, הלך עור בא עור, ועוד העמידו חכמים שעתיד היה משה לקבל התורה בדור המבול, אלא משום שהיו רשעים (לא קבל אז) זה שאמר בשגם הוא בשר, בשגם הוא אותיות משה, ולמה קרא אותו בשגם, אלא (הוא כדי לכסות את הדבר)... (שם נט, ועיין שם עוד)

אתה החלות להראות וגו', איזו התחלה היא כאן, אלא ודאי משה היה התחלה בעולם להיות שלם לגמרי, ואם תאמר יעקב היה שלם (תחילה למשה), שהאילן (שהוא ז"א) נשלם בו למטה כעין של מעלה... כך הוא ודאי, אבל מה שהיה למשה, לא היה לאדם אחר, כי נתעטר ביתר שלמות בכמה אלפים ורבבות מישראל, בתורה במשכן, בכהנים ובלוים, בי"ב שבטים ובי"ב נשיאים הממונים עליהם, בע' סנהדרין, והוא נשלם בגוף שלם, כי אהרן היה לימינו נחשון לשמאלו, והוא ביניהם... (ואתחנן יג)

ואתה פה עמוד עמדי, מכאן שנפרד מכל וכל מאשתו, ונתדבק ונתעלה במקום אחר (עולם הזכר), ולא בנוקבא. אשרי חלקו של משה הנביא הנאמן שזכה למדרגות עליונות, מה שלא זכה אדם אחר לעולם. על זה כתוב טוב לפני האלקים ימלט ממנה, מהו וטוב, זהו משה, שכתוב בו כי טוב הוא, ומשום שהיה טוב עלה למדרגה אחרת עליונה (שהיא מדרגת ז"א), ועל כן כתוב כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, עומד עליו הוא בדיוק, ומה הטעם (כתוב בו עמידה), משום כי טוב הוא, וטוב הוא זכר (שהיא יסוד ז"א), ובזכר נוהג עמידה... (שם ל)

...מה שמו (הוא אדם הראשון), ומה שם בנו (הוא משה), ומשום זה, כהנים ולוים מזונותיהם הם על ידי המלך, שאוכל על שלחנו, ושאר צבאות המלך, כל אחד נותנים לו לאכול בבית מושב שלו, ורעיא מהימנא הוא כבן המלך, שהוא קרוב אל המלך יותר מאלו האוכלים על שלחנו, כי אין קרוב אל המלך בכל בני מלכותו יותר מבנו... (כי תצא עז)

בתוך כך קם המאור הקדוש, ואמר, רבון העולם, הרי כאן רעיא מהימנא, שנאמר בו, והאיש משה ענו מאד, עד כאן וירא כי אין איש, הרי כאן והאיש משה ששקול כנגד ששים רבוא מישראל, ובו ממכון שבתו השגיח (שהוא ראשי תיבות משה), שבו נאמר על הדור של הגלות האחרון, וה' הפגיע בו את עון כלנו, והוא כלול בעשר מדות, שבשבילם אמרת לא אשחית בעבור העשרה, רק עליו להשגיח על העולם, וקיים דבריך שאתה אמת וכל דבריך אמת, שהוא גמל חסד עם השכינה, וקשר השפחה שלה בגבורה שתהיה השפחה אסורה תחת גבירתה, בקשר של תפילין, והשתדל בשבילה בתורת אמת, תורת אמת היתה בפיהו... (שם קלא, ועיין שם עוד)

...בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היינו שאמר רבי אלעזר ארבעים שנה האיר השמש לישראל, ונאסף לסוף ארבעים שנה, והאירה הלבנה... (וילך ו)

אלא אמר הכתוב הנך שוכב עם אבותיך, אמר הקב"ה למשה, אף על פי שאתה תשכב עם אבותיך, הרי אתה עומד תמיד להאיר אל הלבנה, (דהיינו יהושע שהוא בחינת לבנה, שהיא מלכות), כמו השמש אף על פי ששקע לא שקע אלא להאיר אל הלבנה, כי אז לאחר ששקע הוא מאיר ללבנה, (דהיינו יהושע שהוא בחינת לבנה, שהיא מלכות), ועל כן הנך שוכב להאיר... (שם יד)

רבי יצחק אמר, קמתי אני לפתוח לדודי, זה הקב"ה בימיו של משה, שכל ימיו לא רצה שמלאך ושליח ינהג עמו, שכתוב, אם אין פניך הולכים וגו', אשרי חלקו של משה, שהקב"ה הסכים לרצונו, ודודי חמק עבר, היינו בימיו של יהושע, שכתוב לא כי אני שר צבא ה'. בא וראה משה היה שומע את קול הקדוש של מלך העליון ולא נזדעזע, וכל שכן מלאך, שלא רצה (לקבלו), אחר שמת מה כתוב, ויאמר לא כי אני שר צבא ה', וכתיב ויפול יהושע על פניו ארצה... (האזינו ד)

...ולמדנו, למה מת משה בחוצה לארץ, הוא להורות שבזכותו יקומו לתחיה מתי המדבר, ואמר אביו, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אכנס לארץ לקיים מצותיך, כי כתוב כי תבואו אל הארץ, והיה כי תבואו אל הארץ, ששם הוא קיום המצות, אמר לו הקב"ה מה שהזהרת (לעשות את המצוות בארץ), משלים אותך, כלומר נחשב לך כאילו קיימת אותם (בפועל), ומה שיעשו ישראל בארץ ישראל יהיה חלקך עמהם, זה שאמר לכן אחלק לו ברבים... 

רבי חייא הזקן אמר, לא מצינו רועה שימסור נפשו על צאנו, כמו משה, שאמר ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, מהו מחני נא, היינו מן העולם הזה ומן העולם הבא, לקיים תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה, היינו שנקבר עם מתי מדבר שהיו רשעים לפני הקב"ה, והוא חטא רבים נשא, היינו שלא זז משם עד שמחל להם הקב"ה, ולפושעים יפגיע, היינו שהרבה תפלתו עליהם. ומשום זה שלשתם (משה אהרן ומרים) חקוקים למעלה... (זהר חדש בראשית תרי)

ובחדש השלישי בארבעה לחודש, בתשע שעות ומחצה, ילכו כל בני הישיבה עם האילה (שהיא המלכות) לקברו של הרועה נאמן ביתו, (שהוא משה), ותתן ג' קולות עליו, בשעה שהשמש יפנה מן העולם, וקברו יהיה נפתח, ובני הישיבה ירצו להכנס שמה, לא יתנו להם רשות, ויסתלקו כולם למקומם, והיא (השכינה) תכנס, ומתוכה יצא מי שיצא, ותמצא את משה יושב ולומד, ונר דלוק לפניו, וכמה ריחות ובשמים מסביב לו, כיון (שמשה) רואה את השכינה נכנסת, יקום, ויתחברו יחד זה עם זה, והקולות יתערו ברום מרומי רקיעים, והקב"ה ישמע, ויכנס לתוך היכל אהבה, ויקח משם ג' אוהבים, ויפתח להם המערה (של משה), אז באותו לילה יתעורר המשיח והוא ימצא שם עמהם, ויחזרו על סודות התורה בכל אותו הלילה במערתו של משה. וכשעלה עמוד השחר יסתתר המשיח, וישארו משה והשכינה באותו היום כביום השבועות (דהיינו כבמתן תורה), והשכינה עולה על ההר, וישמעו ג' קולות, אחד כנגד אברהם, ואחד כנגד יצחק, ואחד כנגד משה ויעקב. וזה שאמר על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך וגו'... (שם בלק קיז, וראה שם עוד)

פתח ואמר, ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, קללה זו היתה על תנאי, כי הקב"ה מחל לעונותיהם בשביל משה, ואף על פי כן נמחה (שמו) מפרשה יפה שבתורה, במצות מעשה המשכן, שהיא פרשת ואתה תצוה, שהיה לו לכתוב שמו של משה בכל מלה ומלה, בכל מצוה ומצוה אשר שם, ונמחה מכל הפרשה ההיא ולא נזכר שם, הרי שקללת חכם אפילו על תנאי היא מתקיימת. (שם שיר השירים ח)

בתחלה (כשמשה) היה במצרים חקק בו את השם אלקים, שכתוב ראה נתתיך אלהים לפרעה. שם זה ודאי נחקק בו בתחילת נבואתו, כיון שנתעלה במעלה אחרת, חקק בו הקב"ה את שמו ממש, (השם הוי"ה) כדי שיתעלה על השם אלקים שהיה בו מתחילה, ועתה חקק בו את השם הקדוש שלו כדי להתחבר בשם הראשון, (אלקים), ויהיה בארץ שם שלם כעין של מעלה, הויה אלקים, שהוא שם שלם. ושם שלם היה בימיו של משה בארץ, אלקים אותו הזווג שלו, הוי"ה הוא השם הקדוש שבו, וכל עוד שלא נחקק במשה השם הזה, לא נתחבר בו השם אלקים, כיון שכתוב עלה אלי ההרה, (שהוא סוד אלקים כנ"ל), ניתנה לו רשות לשבת על כסא המלך (שהוא מלכות), ואז כשהמלך נתן לו את כסאו, נתן לו שמו ממש, שכתוב והיה שם (שהוא אותיות השם) והניחו על מקומו לגמרי.

בשתי מדרגות עלה משה באותו זמן, מה שלא נתעלה כך איש בעולם, שניתן לו הכסא של המלך (שהוא השם אלקים), והמלך מסר לו את שמו (הוי"ה), אשרי חלקו של משה. 

והנה העמדנו לוחות האבן כפשוטן, אלא כל המפתחות נמסרו (כאן) למשה, זה משמע משכתוב ואתנה לך, לך ודאי, כי כשנתעלה בשם הזה, והיה שם, ונמסר לו כסא המלך (שהוא אלקים), אז העתירו מכל וכל, שיהיה תקון שלם תקון עליון... ((שם תקעה, ועיין שם עוד)

מכילתא:

ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכות מאה ועשרים פרסה, מהלך ארבעים מיל פרסה הולך קולו של משה, מהלך ארבעים יום, ואל תתמה, שהרי כתוב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם, והיה לאבק וגו', והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבק שאין דרכו להלך הולך מהלך ארבעים יום, קל וחומר לקול שדרכו להלך כהרף עין. (בא פרשה יד)

משה שקול כנגד כל ישראל, וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה... (בשלח פרשת שירה פרשה א)

וירד משה מן ההר אל העם, מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו, ולא היה יורד לביתו, אלא מן ההר אל העם. (יתרו פרשת בחודש פרשה ג)

ספרא:

אשר צוה ה' את משה, כדי השליח לשלחו, את משה אל בני ישראל, כדי השליח למי שנשתלח אצלו, וכדי מי שנשתלח אצלו לשליח, אל בני ישראל, זכות ישראל גרמה. (בחוקותי בסוף)

ספרי:

והאיש משה עניו מאד, עניו בדעתו, אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בגופו, תלמוד לומר ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, ירד על סיחון והרגו, על עוג והרגו. דבר אחר עניו מאד בדעתו, אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בממונו, תלמוד לומר והאיש משה עניו מאד, מצינו שהספיר של לוחות של משה היה, שנאמר בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים... מכל האדם אשר על פני האדמה, ולא מאבות, רבי יוסי אומר אף מאבות, מכל האדם ולא ממלאכי השרת. (בהעלותך קא)

...בכל ביתי נאמן הוא, חוץ ממלאכי השרת, רבי יוסי אומר אף ממלאכי השרת... (שם קג)

...משה רבינו לפי שהיה בכלל כעס בא לכלל טעות, רבי אלעזר אומר בשלשה מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות, כיוצא בו אתה אומר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן וגו', כיוצא בו אתה אומר ויאמר אליהם שמעו נא המורים המן הסלע הזה וגו'... ויש אומרים משה רבינו נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר, שכשיפטר משה מן העולם לא יהיו אומרים לו בחיי משה רבך לא היית מדבר עכשיו מה אתה מדבר. (מטות קנז)

רבי שמעון בן יוחי אומר ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורשם ואין אני דורשן כמותו, ודברי נראים מדבריו... כיוצא בו אתה אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, דברי רבי עקיבא, ואני אומר אפילו מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם סופם לדון אחריך, השיבתו רוח הקודש עתה תראה היקרך דברי אם לא... (ואתחנן לא)

דבר אחר האזינו השמים, לפי שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים, ולפי שהיה רחוק מן הארץ, לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי פי... (האזינו שו)

...דבר אחר מלמד שהיה משה עתיד ליכנס בראש כל העם חבורה וחבורה, בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי תלמוד, וליטול כל אחד ואחד שכר, וכן הוא אומר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל. (ברכה שנה)

תלמוד בבלי:

ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת, השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים... וכיון דמשה הוה ידע למה ליה למימר כחצות, משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו משה בדאי הוא... (ברכות ג ב)

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו, בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר הלא בלכתך עמנו, בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו, שנאמר ונפלינו אני ועמך, בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו, שנאמר הודיעני נא את דרכיך. אמר לפניו, רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו... ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר וחנתי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון... 

ויאמר לא תוכל לראות את פני, תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה, כך אמר לו הקב"ה למשה, כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה, ופליגא דרבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן... בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר משה פניו, זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא, זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה לתמונת ה' יביט. והסירותי את כפי וראית את אחורי, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין.

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל דבור ודבור שיצא מפני הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו, מנא לן, ממשה, שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום, אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה, אפילו הכי אוקמה בזרעיה, שנאמר בני משה גרשום ואליעזר, ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו', ובני רחביה רבו למעלה וגו', וקתני רבי יוסף למעלה מששים רבוא... (שם ז א)

משה תלה בזכות אחרים, שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, תלו לו בזכות עצמו, שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. (שם י ב)

...אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם... (שם יח ב)

ואמר רבי אלעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר ויתפלל משה אל ה', אל תקרי אל ה' אלא על ה'... דבי רבי ינאי אמרי מהכא, ודי זהב, מאי ודי זהב, אמרי דבי רבי ינאי, כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל... רב נחמן אמר מהכא, ורם לבבך ושכחת את ה', ורבנן אמרי מהכא, ואכל ושבע ודשן, ואי בעית אימא מהכא, וישמן ישורון ויבעט, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה, שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל. 

וידבר ה' אל משה לך רד, מאי לך רד, אמר רבי אלעזר אמר לו הקב"ה למשה משה רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו, אתה למה לי, מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר, וכיון שאמר הרף ממני ואשמידם, אמר משה דבר זה תלוי בי, מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים... אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שתפסו משה להקב"ה כאדם שהוא תופס את חברו בבגדו, ואמר לפניו, רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם. ואעשה אותך לגוי גדול וגו', אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה, ולא עוד שיש בי בושת פנים מאבותי, עכשיו יאמרו ראו פרנס שהעמיד עליהם, בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים. 

ויחל משה את פני ה' אלקיו, אמר רבי אלעזר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שהחלהו, ורבא אמר עד שהפר לו נדרו... ושמואל אמר מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם, שנאמר ואם אין מחני נא מספרך, אמר רב אמר רב יצחק מלמד שהחלה עליה מדת רחמים, ורבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, חולין הוא לך מעשות כדבר הזה. ויחל משה את פני ה', תניא רבי אליעזר הגדול אומר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שאחזתו אחילו, מאי אחילו, אמר רבי אלעזר אש של עצמות...

אמר רבי יוחנן מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך, תני דבי רבי ישמעאל, כדבריך, עתידים אומות העולם לומר כן, אשרי תלמיד שרבו מודה לו. ואולם חי אני, אמר רבא אמר רב יצחק מלמד שאמר לו הקב"ה למשה, החייתני בדבריך. (שם לב א)

אטו יראת שמים מלתא זוטרתא היא... אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא. (שם לג ב)

תנו רבנן הרואה... אבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק... על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום... (שם נד א)

מאי אבני אלגביש, תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש, עמדו על גב איש זה משה, דכתיב והאיש משה עניו מאד, וכתיב ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, ירדו על גב איש זה יהושע... משה כמה הוה עשר אמות, שקיל נרגא בר עשר אמין, שוור (קפץ) עשר אמין ומחייה בקרסוליה (של עוג) וקטליה. (שם נד ב)

...אמר לו הקב"ה למשה משה הגון עליך בצלאל, אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן... בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו, משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים... אמר לו שמא בצל א-ל היית וידעת. (שם נה א)

ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, אמר רבי יצחק אמר לו הקב"ה למשה, משה אני ואתה נסביר פנים בהלכה, איכא דאמרי כך אמר לו הקב"ה למשה, כשם שאני הסברתי לך פנים, כך אתה הסבר פנים לישראל והחזר האוהל למקומו. ושב אל המחנה וגו', אמר רבי אבהו, אמר לו הקב"ה למשה עכשיו יאמרו הרב בכעס והתלמיד בכעס ישראל מה תהא עליהם, אם אתה מחזיר האהל למקומו מוטב, ואם לאו יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך... (שם סג ב)

...שהרי יתרו אמר למשה לך לשלום, עלה והצליח... (שם סד א)

...ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות ותקן כמה תקנות וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים וגו'. (שם ל א)

...והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו, אמר להם מקרה אחד לצדיק ולרשע... דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בחטאם מתו, שנאמר יען לא האמנתם בי, הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם... (שם נה ב)

ויקצוף משה על פקודי החיל, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו לו לא נפקד ממנו איש... (שם סד א)

...דתניא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו, הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות. הוסיף יום אחד מדעתו, מאי דריש, היום ומחר, היום כמחר, מה למחר לילו עמו, אף היום לילו עמו... ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו, דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא. ופירש מן האשה מאי דריש, נשא קל וחומר בעצמו, אמר, ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וקבע להן זמן אמרה תורה היו נכונים וגו' אל תגשו, אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן, על אחת כמה וכמה, ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו, דכתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמוד עמדי... שבר את הלוחות, מאי דריש, אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן וישראל מומרים, על אחת כמה וכמה, ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו, שנאמר אשר שברת, ואמר ריש לקיש, יישר כחך ששברת... (שם פז א)

...אמר רבי יוחנן וכולן זכה משה ונטלן, (את הכתרים שפירקו ישראל), דסמיך ליה ומשה יקח את האוהל. (שם פח א)

ואמר ר' יהושע בן לוי, בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו, רבונו של עולם, תורה היכן היא... אמר לו לך אצל בן עמרם, הלך אצל משה, אמר לו תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא, אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה, אמר לו הקב"ה למשה, משה בדאי אתה, אמר לפניו, רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי, אמר לו הקב"ה למשה, הואיל ומיעטת את עצמך תקרא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'.

ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, אמר לו, משה אין שלום בעירך, אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, אמר לו היה לך לעזרני, מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת... בשעה שעלה משה למרום אמר להם לישראל לסוף ארבעים יום מתחלת שש אני בא, לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן משה רבכם היכן הוא, אמרו לו עלה למרום, אמר להן באו שש ולא השגיחו עליו, מת, ולא השגיחו עליו, הראה להן דמות מטתו, והיינו דקאמרי ליה לאהרן כי זה משה האיש וגו'. (שם פט א)

...וליגמר ממשה, דלמא משה שאני, דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה. (שם צב א)

אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב והן לא יאמינו לי וגו', וגלי קמי קוב"ה דמהימני ישראל, אמר לו הן מאמינין בני מאמינין, ואתה אין סופך להאמין... שנאמר יען לא האמנתם בי וגו', ממאי דלקה, דכתיב ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו'. (שם צז ב)

תנו רבנן כיצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פרקן, נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן, רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר, נכנסו זקנים שנה להן משה פירקן, נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן... וליגמרו כולהו ממשה, כדי לחלוק כבוד לאהרן ובניו וכבוד לזקנים... כיון דמשה מפי הגבורה גמר מסתייעא מלתיה... (עירובין נד ב)

...מאי טעמא דתנא קמא, שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני... מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל, שהרי משה עומד בראש חדש ומזהיר על הפסח, שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, וכתיב דברו אל כל עדת בני ישראל... (פסחים ו ב)

תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן... וקברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו... (שם נד א)

באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמרי רבנן היכי נעביד, נאמרוהו, לא אמרו משה רבינו... (שם נו א)

ריש לקיש אמר כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו... ממשה דכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וגו', וכתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה וגו', מכלל דמשה איעלם מיניה. (שם סו ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים... הלל זה מי אמרו, רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר, משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים... (שם קיז א)

בקש קהלת למצא דברי חפץ, בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו, וכתוב יושר דברי אמת, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה... (ראש השנה כא ב)

אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה, אמר כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. (שם יז ב)

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים, ואם לאו היו נופלים... (שם כט א)

אמר ליה רב ספרא, משה (ביקרא דמשה משתבע), שפיר קאמרת. (ביצה לח ב)

מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן באר וענן ומן... מן בזכות משה... (תענית ט א)

אלא יצער אדם עצמו עם הצבור, שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה, אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער... (שם יא א)

אמר רב, משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וד' מאיתמר... תניא אידך משה תיקן להם לישראל שש עשרה משמרות, שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר... (שם כז א)

...הוא אהרן ומשה, הן בצדקתן מתחילתן ועד סופן... (מגילה יא א)

ירד זה משה, ולמה נקרא שמו ירד, שירד להם לישראל מן בימיו, גדור שגדר פרצותיהן של ישראל, חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים, סוכו שנעשה להם לישראל כסוכה, יקותיאל שקוו ישראל לא-ל בימיו, זנוח שהזניח עונותיהן של ישראל, אבי אבי אבי, אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות. (שם יג א)

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר כי לא יראני האדם וחי... ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר, מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש, ומאי ניהו, מקרא מגילה. (שם יט ב)

ונתינים דוד גזר עליהם, משה גזר עליהם, דכתיב מחטב עציך עד שואב מימיך, משה גזר לההוא דרא... (יבמות עט א)

...אמר ליה אני ישמעאל ברבי יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי... אמר ליה וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה, אמר ליה וכי משה אתה, אמר ליה וכי רבך אלקים הוא... (שם קה ב)

ואלו יוצאות שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית, ואיזו היא דת משה, מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נדה... (כתובות עב א)

...אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה. (שם קיב א)

אמר רבי חמא ברבי חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, שנאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, פסולתן שלך יהא, אמר רבי יוסי ברבי חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך, פסל לך, מה פסולתן שלך, אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך וגו' מתיב רבי חסדא ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, ואותי צוה, ואני לכם... אלא פלפולא בעלמא. אמר רבי יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה, גבור דכתיב ויפרוש את האוהל על המשכן, ואמר מר משה רבינו פרסו, וכתיב עשר אמות ארך הקרש וגו', אימר דאריך וקטין, אלא מן הדין, ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם, ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה. עשיר, פסל לך, פסולתן שלך יהא. חכם, רב ושמואל דאמרי תרוייהו חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים. עניו, דכתיב והאיש משה עניו מאד. אמר רבי יוחנן כל הנביאים עשירים היו, מנלן ממשה ומשמואל... משה דכתיב לא חמור אחד מהם נשאתי... (שם לח א)

דרש רבא ואמרי לה אמר רבי יצחק, מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה, שמש וירח בזבול מאי בעיין, והא ברקיע קביעי, מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול, ואמרו לפניו, רבונו של עולם אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים, ואם לאו אין אנו מאירין... (שם לט ב)

פועה זו מרים... דבר אחר פועה שהיתה פועה ברוח הקדש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. (סוטה יא ב)

ותרא אותו כי טוב הוא, תניא רבי מאיר אומר טוב שמו, רבי יהודה אומר טוביה שמו, רבי נחמיה אומר הגון לנביאות, אחרים אומרים נולד כשהוא מהול, וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב. ותצפנהו שלשה ירחים, דלא מנו מצרים אלא משעה דאהדרא, והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא... ותראהו את הילד, ותרא מיבעי ליה, אמר רבי יוסי ברבי חנינא שראתה שכינה עמו, והנה נער בכה, קרי ליה ילד וקרי ליה נער, תנא הוא ילד וקולו כנער, דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה שמא לא אזכה לחופתו... האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ומאי שנא מעבריות, מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק, אמר פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא, והינו דכתיב את מי יורה דעה וגו' למי יורה דעה ולמי יבין שמועה, לגמולי מחלב ולעתיקי משדים... (שם יב א, וראה עוד משה-ביאור)

תנו רבנן בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו. שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה, והוא נתעסק במצוות, שנאמר חכם לב יקח מצוות וגו'... (שם יג א, וראה עוד משה-ויוסף)

מי לנו גדול ממשה, ויאמר ה' אלי רב לך, אמר רבי לוי ברב בישר, ברב בישרוהו, ברב בישר רב לכם, ברב בישרוהו רב לך. דבר אחר רב לך, רב יש לך, ומנו יהושע. דבר אחר רב לך, שלא יאמרו הרב כמה קשה ותלמיד כמה סרבן, וכל כך למה, תנא דבי רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא. ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, דכתיב מספר ימיך אמלא. לא אוכל עוד לצאת ולבא, מאי לצאת ולבא, אילימא לצאת ולבא ממש, והכתיב ומשה... לא נס ליחה, וכתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה... (שם יג ב, וראה עוד משה-מיתה)

דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה, הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי, אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם, שנאמר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יפגיע, לכן אחלק לו ברבים יכול באחרונים ולא בראשונים, תלמוד לומר ואת עצומים יחלק שלל, כאברהם יצחק ויעקב שהם עצומים בתורה ובמצוות, תחת אשר הערה למות נפשו, שמסר עצמו למיתה, שנאמר ואם אין מחני נא וגו', ואת פושעים נמנה, שנמנה עם מתי מדבר, והוא חטא רבים נשא, שכיפר על מעשה העגל, ולפושעים יפגיע, שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ולא תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. (שם יד א)

בו ביום דרש רבי עקיבא, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר, שאין תלמוד לומר לאמר, ומה תלמוד לומר לאמר, מלמד שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את הלל, לכך נאמר לאמר, רבי נחמיה אומר כקורין את שמע ולא כקורין את הלל. (שם כז ב)

ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס, מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד... (גיטין נט א)

תניא רבי שמעון אומר, מלוי רבית יותר ממה שמרויחים מפסידים, ולא עוד אלא שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת, ואומרים אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו. (בבא מציעא עה ב)

אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם... (שם פו ב)

אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפילו בשעה שאתה מחבב עמים כל קדושיו יהיו בידיך. (בבא בתרא ח א)

אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, ואילו בעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף... (שם ט ב)

אמר רבי אבהו אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא. (שם י ב)

משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב... דתניא וימת שם משה, אפשר משה מת וכתיב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי רבי יהודה, ואמרי לה רבי נחמיה. אמר לו רבי שמעון אפשר ספר תורה חסר אות אחת, וכתיב לקח את ספר התורה הזה, אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר, ומשה כותב בדמע... קא חשיב משה וקא חשיב הימן, והאמר רב הימן זה משה, כתיב הכא הימן, וכתיב התם בכל ביתי נאמן הוא, תרי הימן הוו... (שם יד ב)

 ומשה הוא דאיקרי מחוקק, דכתיב וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון... (שם טו א)

תנו רבנן ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים... משה אהרן ומרים דכתיב בהו על פי ה'... (שם יז א)

אמר ליה תא אחוי לך בלועי דקרח... ושמעית דהוו אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין... (שם עד א)

כיוצא בדבר אתה אומר ונתתה מהודך עליו, ולא כל הודך, זקנים שבאותו דור אומרים פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה. (שם פח א)

...אמר ליה ולטעמיך וכי בן מנשה הוא, והלא בן משה הוא, דכתיב בני משה גרשם ואליעזר, אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה... אמרו לו לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה אל תקרב הלום, לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה מה זה בידך, לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה ואתה פה עמד עמדי... (שם קט ב)

...וכך היה משה אומר יקב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום... (סנהדרין ו ב)

והדבר אשר יקשה מכם, אמר רבי חנינא ואיתימא רבי יאשיה על דבר זה נענש משה, שנאמר ויקרב משה את משפטן לפני ה'... אלא כדתניא, ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן, ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו... (שם ח א)

וכי תימא משה במקום שבעים וחד קאי, אי הכי ליבעי שבעים וחד... (שם יג ב)

...שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אמר משה כיצד אעשה... ומה נבואה נתנבאו (אלדד ומידד), אמרו משה מת ויהושע מכניס את ישראל... (שם יז א)

דבר אחר שקר החן זה דורו של משה ויהושע... (שם כ א)

אמר רב נחמן אמר רב מאי דכתיב תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות, תחנונים ידבר רש זה משה... (שם מד א)

תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'. (שם צד א)

איתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה, איהו הוה מלכא, לאחוה שוויה כהנא רבא, לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא, אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן... ועוד דגיזז למזייכו (שערותיכם) ומיטלל לכו כי כופתא, עינא יהב במזייכו... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שחשדוהו מאשת איש, שנאמר ויקנאו למשה במחנה, אמר רב שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שנאמר ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקין במחלוקת... (שם קי א)

תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן... דרש רבי שמלאי מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש, אמר לו הקב"ה למשה תזרח שמש לרוצחים, איכא דאמרי אמר לו הזרחת שמש לרוצחים. דרש רבי סימאי מאי דכתיב אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה, אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו, שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה... (מכות ט ב וי א)

דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד אבריו של אדם, אמר רב המנונא מאי קרא, תורה צוה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום... (שם כג ב)

אמר רבי יוסי ברבי חנינא ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים ובטלום, משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, ובא עמוס ובטלה, שנאמר חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא, וכתיב ניחם ה' על זאת וגו'. משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע, בא ירמיה ואמר הלוך להרגיעו ישראל, משה אמר פוקד עון אבות על בנים, בא יחזקאל ובטלה, הנפש החוטאת היא תמות. משה אמר ואבדתם בגוים, בא ישעיהו ואמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. (שם כד א)

תא שמע וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל, אמר להן דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעת המקום ועל דעתי... (שבועות כט א)

תנו רבנן מי יתן והיה לבבם זה להם, אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לומר תן אתה... אף משה רבינו לא רמזה להם לישראל אלא לאחר ארבעים שנה, שנאמר ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר. (עבודה זרה ה א)

משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, שנאמר (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. (אבות ה יט)

...ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה, כדי לחלוק כבוד לנשיאים. (הוריות ו ב)

תנו רבנן כשמן הטוב וגו' יורד על הזקן זקן אהרן וגו', כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו... ועל דבר זה היה משה דואג, אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה, יצתה בת קול ואמרה כשמן הטוב וגו'... (שם יב א)

...מיד וישמע משה ויטב בעיניו, הודה ולא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא אמר שמעתי ושכחתי. (זבחים קא א)

תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן, מנורה, וראש חדש, ושרצים... ויש אומרים אף הלכות שחיטה, שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח. (מנחות כט א)

והסירותי את כפי וראית את אחורי, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, מלמד שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפילין. (שם לה ב)

...יבא טוב זה משה, דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, ויקבל טוב זו התורה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם... יבא זה זה משה, דכתיב כי זה משה האיש, ויקבל זאת זו התורה דכתיב וזאת התורה אשר שם משה... (שם נג ב)

שהיו בייתוסים אומרים עצרת אחר השבת, ניטפל להם רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם, שוטים מנין לכם, ולא היה אדם אחד שהיה משיבו, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו, ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד, עמד ותקנה אחר השבת, כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים... (שם סה א)

אמרי ליה יוחנא וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפרים, אמר להו, אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול. (שם פה א)

דתנא דבי רבי ישמעאל, זאת החיה אשר תאכלו, מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זאת אכול וזאת לא תיכול. (חולין מב א)

...וכי משה קניגי היה או בליסטרי היה, מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים. (שם ס ב)

...נתתי גדולה... למשה ולאהרן אמרו ונחנו מה... אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר, ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה. ואמר רבא ואיתימא רבי יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן כתיב הכא ונחנו מה, וכתיב התם תולה ארץ על בלימה... (שם פט א)

אלא גפן זה תורה, שלשה שריגים אלו משה ואהרן ומרים... (שם צב א)

משה מן התורה מנין, בשגם הוא בשר... (שם קלט ב)

ועוד שאלו, בגיבוי כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה, דכתיב בקע לגלגלת מחצית השקל וגו', ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר, דכתיב ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', משה רבכם גנב היה, או קביוסטוס היה, או אינו בקי בחשבונות, נתן מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר. אמר לו משה רבינו גיזבר נאמן היה ובקי בחשבונות היה, ומנה של קודש כפול היה. (בכורות א א)

אמר רב משה רבינו עשר אמות היה, שנאמר ויפרש את האהל על המשכן, מי פרשו משה רבינו פרשו, וכתיב עשר אמות אורך הקרש, אמר ליה רב שימי בר חייא לרב אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, דתנן גופו גדול מאבריו או קטן מאיבריו, אמר ליה שימי באמה של קרש קאמר. (שם מד א)

ואמר רב יהודה אמר שמואל, כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו, והאמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, דאישתכח להו אשתכח, ודגמרינן להו הוו גמרי כמשה רבינו... (תמורה טו ב)

רבי יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה נסים נעשו בו מתחלתו ועד סופו, תחלתו לא היה אלא י"ב לוגין, כמה יורה בולעת, כמה עיקרין בולעין, כמה האור שורף, וממנו נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים... (כריתות ה ב)

...אשר דבר ה' זו הלכה, ביד משה זה תלמוד... (שם יג ב)

אמר להם כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני, כך פחותה מבת שלש שנים כשרה לכהונה הלכה למשה מסיני. (נדה מה א)

תלמוד ירושלמי:

אבל הקב"ה הציל את משה מחרב פרעה, הדא הוא דכתיב ויצילני מחרב פרעה, אמר רבי ינאי כתיב ויברח משה מפני פרעה, ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות, אלא בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה, הדא הוא דכתיב צוארך כמגדל השן, זה צוארו של משה, רבי אמר רבי אביתר ולא עוד אלא שנתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסתינר והרגו, הדא הוא דכתיב ויצילני מחרב פרעה, לי הציל וקוסתינר נהרג, רבי ברכיה קרא עליו כופר לצדיק רשע, רבי אבן קרא עליו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. תני בר קפרא מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שברח משה מפני פרעה נעשו כל אוכלוסין שלו אילמין, ומהן חרשין ומהן סומין, אמר לאילמין היכן הוא משה, ולא היו מדברים, אמר לחרשין ולא היו שומעין, אמר לסומין ולא היו רואין, הוא שהקב"ה אמר לו למשה, מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו'... (ברכות סג א)

...והיה כצאת משה האהלה יקומו כל העם וגו', תרין אמוראים חד אמר לשבח וחד אמר לגנאי מאן דאמר לשבח מיחמי צדיקא ומזכי, ומאן דאמר לגנאי חזי שקיה חזי כרעין, (ראו שוקיו, ראו כרעיו, אוכל משל היהודים), אכיל מן יהודאי שתי מן יהודאי, כל מדליה מן יהודאי. (בכורים יא ב)

רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום, ומה אומר, ממקום פלוני על מקום פלוני כת אחת, וממקום פלוני ועד מקום פלוני כת אחת... (פסחים לז א)

רבי יהושע בן לוי אמר עמלק כושפן היה, מה היה עושה היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלו, לומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, מה עשה משה, עירבב את המזלות, הדא הוא דכתיב שמש ירח עמד זבולה וגו'...(ראש השנה יז ב)

אמר רבי לעזר בי ברבי יוסי פשט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה בכהונה גדולה, אמר רבי תנחום בן יודן ותני לה כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה שרתה שכינה על ידיו... (יומא ב ב)

...עליה אמר רבי אבין משה עשה להן שלשה צריפין ושלשה בורגנין מרבעה ריבוע עולם, כדי שיהא מערבה למערבו של עולם, ודרומה לדרומו של עולם... (עירובין לב ב)

משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד, שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל... (מגילה כט א)

משה כתב חמשה ספרי תורה וחזר וכתב פרשת בלק ובלעם וכתב ספרו של איוב. (סוטה כו א)

...באותה שעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כהן גדול, באותה השעה אמר משה, רבון כל העולמים, אם נברא לארץ פה מששת ימי בראשית הרי מוטב, ואם לאו יברא לה מעכשיו, ואם בריאה יברא ה'. אמר רבי שמעון בן לקיש שלשה כפרו בנבואתן מפני פוגרייה, ואילו הן, משה ואליהו ומיכה, משה אמר אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו'. (סנהדרין נ א)

אמר רבי יוחנן כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשכחה, ובסוף נתנה לו במתנה, כל כך למה, שבשביל להחזיר את הטיפשים. (הוריות יח ב)

משה הקדים ראשים לזקינים, יהושע הקדים זקינים לראשים, משה על ידי שהיו הכל תלמידיו הקדים ראשים לזקינים... משה עד שלא צרך להם בכיבוש הארץ הקדים ראשים לזקנים... משה על ידי שלא נתייגע בתלמוד תורה הקדים ראשים לזקנים, יהושע על ידי שנתייגע בתלמוד תורה הקדים זקנים לראשים. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי משה על ידי שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל להיסתכר במלכיות וראשיהן עומדין על גביהן הקדים ראשים לזקנים... (שם יט א)

פרקי דברי אליעזר:

...אלא תביאמו ותטעמו, והמביא הוא המוציא, אמר חייך כן יהיה בעולם הזה, אתה מביא אותם, ולעתיד לבא אני נוטע אותם... (פרק מב)

...מה עשה משה, חפר בארץ כבית דירה גדול בנחלת בני גד, וטמן חרון אף בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורים, ובכל זמן שהיו ישראל חוטאין הוא עולה ופוער את פיו לנשוך ברוחו ולהשחית את ישראל, לפיכך נקרא שמו פעור, והיה משה מזכיר עליו את השם, ומורידו למטה לארץ, וכשמת משה מה עשה הקב"ה נתן את קברו כנגדו, כל זמן שישראל חוטאין והוא פוער את פיו לנשוך ברוחו ולהשמיד את ישראל, הוא רואה קברו של משה כנגדו, הוא מתפחד וחוזר לאחוריו, שנאמר ויקבר אותו בגיא מול בית פעור. (פרק מה)

אבות דרבי נתן:

...שמשה עשה את איל המלואים ואת שמן המשחה, ומשח בו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ממנו נמשכו כהנים גדולים ומלכים... יהושע קבל ממשה, שנאמר ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל... (א ב וג)

והאיש משה עניו מאד, יכול שהיה עניו ולא נאה ומשובח, תלמוד לומר ויפרוש את האהל על המשכן, מה משכן י' אמות אף משה י' אמות קומתו, יכול שהיה עניו כמלאכי השרת, תלמוד לומר מכל האדם, מאדם אמרו ולא ממלאכי השרת, יכול שהיה עניו כדורות הראשונים, תלמוד לומר על פני האדמה, מדורו אמרו ולא מדורות הראשונים, ג' מיני מוכי שחין נבראו בעולם, לח יבש בעל פוליפוס, והיתה נפשו של משה נמוכה מכולם. (פרק ט ב)

דבר אחר בני אמי נחרו בי, זה משה שהרג את המצרי, שנאמר (שמות ב') ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וגו'. וירא כי אין איש, מה תלמוד לומר כי אין איש, מלמד שהושיב לו משה סנהדראות של מלאכי השרת, ואמר להם אהרוג את זה, ואמרו לו הרוג, וכי בחרב הרגו, והלא במאמר הרגו, שנאמר הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, מלמד שהרגו בשם. דבר אחר בני אמי נחרו בי, זה משה שברח למדין, שנאמר וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה, ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר וגו', וישב עליהם בדין, אמר להם מנהגו של עולם אנשים ממלאין ונשים משקות, כאן נשים דולות ואנשים משקין, עוות הדין יש כאן, חייבין בדין חייבין לשעה. ויש אומרים כל זמן שהיה משה עומד על שפת הבאר היו המים צפין ועולין לקראתו, וכיון שחזר וחזרו המים לאחוריהם, באותה שעה אמר אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדור עם כותים. (שם פרק כ א)

מדרש רבה:

רבי ברכיה אמר (העולם נברא) בזכות משה, שנאמר (דברים ל"ג) וירא ראשית לו... (בראשית א ו)

...ממאמר למאמר, ממאמר של הקב"ה למאמר של משה... מנאמן לנאמן, מהקב"ה שנקרא א-ל מלך נאמן, למשה שנקרא נאמן, דכתיב (במדבר י"ב) בכל ביתי נאמן הוא, מצדיק לצדיק, מהקב"ה שנקרא צדיק, דכתיב (תהלים קמ"ה) צדיק ה' בכל דרכיו, למשה שנקרא צדיק, דכתיב (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה, מפה אל פה, מפיו של הקב"ה לפיו של משה, מכף לכף, מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה... (שם שם טו)

אמר רבי לוי יש מן הדרשנים שהן דורשין, כגון בן עזאי ובן זומא, נעשה קולו של הקב"ה מיטטרון למשה, בשעה שאמר לו (דברים ל"ג) עלה אל הר העברים הזה וגו'... (שם ה ב)

רבי שמואל בן נחמן בשם רבי יונתן אמר, בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר רבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא, אמר לו כתוב, והרוצה לטעות יטעה. (שם ח ז)

אמר רבי חנינא בר פפא אפילו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי, אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו, שנאמר בשג"ם, זה משה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין, רבנן מייתי לה מהכא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומשה היה ק"כ שנה. (שם כו טו)

...משה היה מתוקן לגואל. (שם ל ח)

אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלקים. (שם לו ו)

...ומעמיד אני מהם משה, שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים א') הואיל משה באר וגו', בזכות מי, בזכות המילה, שנאמר סוד ה' ליראיו... (שם מט ב)

אמר רבי שמואל בן נחמן כמה יגיעות יגע בו בן עמרם עד שלימד שירה ללוים, ואתן אומרות שירה מאליכן, יישר חילכם. (שם נד ו)

ויאמר הנני, אמר רבי יהושע בן קרחה, בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם, אמר לו הקב"ה (משלי כ"ה) אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד, אברהם אמר הנני... משה אמר הנני, הנני לכהונה הנני למלכות, אמר לו הקב"ה (שמות ג') אל תקרב הלום, אין קרב אלא כהונה, הדא מה דאמר (במדבר א') והזר הקרב יומת, ואין הלום אלא מלכות, הדא מה דאמר (שמואל ב' ז') כי הביאותני עד הלום. (שם נה ו)

משה ניסן של ישראל, דכתיב לכל האותות והמופתים אשר עשה משה, ומי הוא נסו של משה, הקב"ה, שנאמר (שמות י"ז) ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. (שם נט ח)

ויהי עשו בן ארבעים שנה, הדא הוא דכתיב יכרסמנה חזיר מיער (תהלים מ'), רבי פנחס בשם רבי סימון אמר מכל הנביאים כולם לא פירסמוה אלא שנים, משה ואסף, משה אמר (דברים י"ד) ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא... (שם סה א, וראה שם עוד)

צדקת צדיקים זה משה... (שם שם ג)

ואין שלטון ביום המות, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי חצוצרות שעשה משה במדבר, בשעה שנטה למות גנזם הקב"ה, שלא יהא אחר תוקע בהן והן באים אצלו... דבר אחר כשעשה זמרי אותו מעשה מה כתיב שם, (במדבר כ"ה) ויבא אחר איש ישראל אל הקבה, והיכן היה משה, ופנחס מדבר לפני משה, אלא לקיים ואין שלטון ביום המות, ואין מות אלא לשון השפלה, ניתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה. (שם צו ג)

דבר אחר וייטב אלקים למילדות, אמר רב ברכיה בשם רבי חייא ברבי אבא הדא הוא דכתיב (איוב כ"ח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, מהו שכר היראה, תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקב"ה העמיד ממנה משה, שכתוב בו (שמות ב') כי טוב הוא, ונתנה תורה על ידו שנקראת לקח טוב. ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי. (שמות א כ)

ותרא אותו כי טוב הוא, תני רבי מאיר אומר טוב שמו, רבי יאשיה אומר טוביה שמו, רבי יהודה אומר הגון לנביאות, אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול... (שם שם כד)

רבנן אמרין בת פרעה היתה מצורעת, לפיכך ירדה לרחוץ, כיון שנגעה בתיבה נתרפאה, לכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתרה. (שם שם כז)

...איתיבון בז' באדר נולד משה, על דעתיה דמאן דאמר בששה בסיון נשלך ליאור ניחא, שמז' באדר עד ו' בסיון יש שלשה חדשים שנטמן, אלא למאן דאמר בכ"א בניסן לא ניחא... (שם שם כט)

למה אמרה מרים מן העבריות, וכי אסור לו למשה לינק מחלב הנכריות, לא כן תנינן בת ישראל לא תניק בנה של כותית, אבל כותית תניק בן ישראל ברשותה, אלא למה אמרה כן, לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולן, ולמה פסלן, אמר הקב"ה הפה שעתיד לדבר עמי ינק דבר טמא, והיינו דכתיב (ישעיה כ"א) את מי יורה דעה וגו', למי יורה דעה, לגמולי מחלב וגו', דבר אחר למה פסל דדיהן אמר הקב"ה זה עתיד לדבר עמי, למחר יהיו המצריות אומרות זה שמדבר עם השכינה אני הנקתיהו. (שם שם ל)

ויהי בימים ההם ויגדל משה, בן כ' שנה היה משה באותה שעה, ויש אומרים בן מ'. ויגדל משה, וכי אין הכל גדלים, אלא לומר לך שהיה גדל שלא כדרך כל העולם. ויצא אל אחיו, שתי יציאות יצא אותו צדיק, וכתבן הקב"ה זו אחר זו, ויצא ביום השני, הרי שתים. וירא בסבלותם, מהו וירא, שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתיפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן... אמר הקב"ה אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים, אני מניח את עליונים ואת תחתונים ואדבר עמך, הדא הוא דכתיב וירא ה' כי סר לראות, ראה הקב"ה במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם, לפיכך (שמות ג') ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה.

דבר אחר וירא בסבלותם, ראה שאין להן מנוחה, הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום א' בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום א' בשבוע הם מתים, אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח. (שם שם לב)

...ולמי בוחן, לצדיק, שנאמר (תהלים י"א) הן צדיק יבחן, ובמה הוא בוחנו, במרעה צאן, בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה... ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן. אמרו רבותינו כשהיה משה רבינו ע"ה רועה צאנו של יתרו ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסוח, כיון שהגיע לחסוח נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר, אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה, הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי ומשה היה רועה. (שם ב ב)

דבר אחר ומשה היה רועה, הדא הוא דכתיב (משלי ל') כל אמרת אלקי צרופה, אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן ואחר כך מעלהו לגדולה, הרי לך שני גדולי עולם שבדקן הקב"ה בדבר קטן ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה... וכן במשה הוא אומר וינהג את הצאן אחר המדבר, להוציאן מן הגזל, ולקחו הקב"ה לרעות ישראל, שנאמר (תהלים מ"ז) נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. (שם שם ג)

דבר אחר ומשה היה, כל מי שכתוב בו היה מתוקן לכך... ומשה לגאולה, מתחלת ברייתם נתקנו לכך. (שם שם ד)

ויאמר משה אסורה נא ואראה, רבי יוחנן אמר ה' פסיעות פסע משה באותה שעה, שנאמר אסורה נא ואראה, רבי שמעון בן לקיש אמר הפך פניו והביט, שנאמר וירא ה' כי סר לראות, כיון שהביט בו הקב"ה אמר, נאה זה לרעות את ישראל. אמר רבי יצחק מהו כי סר לראות, אמר הקב"ה סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן, מיד ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה. (שם שם יא)

ויאמר הנני, הנני לכהונה ולמלכות... אמר לו הקב"ה אל תקרב הלום, כלומר לא יהיו בניך שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך, הלום זו מלכות, כמה דתימא (שמואל ב' ז') כי הביאותני עד הלום... אמר לו הקב"ה כבר מתוקן המלכות לדוד, אף על פי כן זכה משה לשתיהן, כהונה ששימש בז' ימי המלואים, מלכות דכתיב (דברים ל"ג) ויהי בישרון מלך. (שם שם יג)

...ורבי הושעיא רבה אמר, יפה עשה שהסתיר פניו, אמר לו הקב"ה אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד והסתרת פניך, חייך שאתה עתיד להיות אצלי בהר מ' יום ומ' לילה לא לאכול ולא לשתות, ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה... (שם ג ב, וראה עוד משה-נבואה)

וילך משה וישב אל יתר חותנו, הדא הוא דכתיב (תהלים כ"ד) מי יעלה בהר ה' וגו' נקי כפים ובר לבב, מי יוכל לעלות בהר ה', מי שיש בו מדות הללו, וכולן נאמרו במשה, נקי כפים זה משה, שנאמר (במדבר י"ד) לא חמור אחד מהם וגו'... אלא כך אמר משה, כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר, לא אמרתי לאחד מהן שיטול דבר משלי ויטעון על חמורו... ובר לבב זה משה, שלא הלך בשליחותו של הקב"ה עד שנתברר על עסקיו, שנאמר ואמרו לי מה שמו וגו', אשר לא נשא לשוא נפשו, זה נפשו של המצרי, שלא הרג את המצרי עד שעמד עליו בדין והרגו, שראה שחייב מיתה, ולא נשבע למרמה, זה משה, כשהלך אצל יתרו נשבע לו שלא ילך חוץ מדעתו, וכשהלך בשליחותו של הקב"ה הלך אצל יתרו שיתיר שבועתו, הדא הוא דכתיב וישב אל יתר חותנו. (שם ד א)

אמר רבי חמא בן י"ב שנה נתלש משה רבינו מבית אביו, למה כן, שאילו גידל בבית אביו ובא ואמר להן לישראל המעשים לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרה לו, לפי שיוסף מסרה ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו, וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים לפיכך האמינו בו, שנאמר ויאמן העם. (שם ה א)

וילך ויפגשהו, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד זה אהרן... ואמת זה משה, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה וגו', הוי חסד ואמת נפגשו כמו דתימא וילך ויפגשהו וגו' צדק זה משה, שנאמר (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה... (שם שם יג)

ויצאו נוגשי העם ושוטריו, כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה ו' חדשים, ואהרן היה יושב במצרים, ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין... שם שם כג)

...כיצד נאמר על משה, לפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ואני אחזק את לב, ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזירתו של הקב"ה, והתחיל אומר אד-ני למה הרעתה לעם הזה, התחיל לדון לפניו, ועל זה נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היה, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקב"ה את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה. ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגע במשה, הדא הוא דכתיב וידבר אלקים אל משה, ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דבר כן חזר ונהג עמו במדת רחמים, הדא הוא דכתיב ויאמר אליו אני ה'. (שם ו א)

אמר רבי יהודה ברבי סימון, כי העושק יהולל חכם זה משה, עשק שעשקו אותו דתן ואבירם יהולל חכם, עירבבו אותו, ויאבד את לב מתנה, וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד, אלא הם שהקניטוהו, ואמרו לו ירא ה' עליכם וישפט, ואף הוא מקפיד ויאמר ומאז באתי אל פרעה. אמר לו הקב"ה אני כתבתי עליך שאתה עניו ואתה מקפיד על דברי, חייך יש לך לידע, שנאמר (קהלת ז') טוב אחרית דבר מראשיתו, טובה אחריתן של ישראל מראשית שנתתי להם במצרים, שנאמר ויאמר ה' אל משה עתה תראה, באותה שעה בקשה מדת הדין לפגע בו, שנאמר וידבר אלקים אל משה, אמר לו הקב"ה וכי בשר ודם אני, שאיני מרחם... (שם שם ב)

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו וגו', כדכתיב בפרשה (מלכים א' ז') ותשלם כל המלאכה, דבר אחר חזית איש מהיר זה משה, שהיה מהיר במלאכת המשכן, לפיכך לפני מלכים יתיצב. רבי יהודה אומר חזית איש מהיר זה משה, שהיה זריז להביא המכות על פרעה, לפני מלכים יתיצב, ויתיצב לפני פרעה... (שם יא א)

דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (מיכה ו') ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, וזהו שאמר הכתוב (תהלים מ"ג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני, זה משה ואהרן ומרים, שנאמר (דברים ל"ג) וללוי אמר תומיך ואוריך, וכן כתיב (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו. ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, מלמד שלא היה מבקש לגאול את ישראל, אלא אמר משה להקב"ה מי אנכי וגו', וכי כך הבטחת לאבותם שביד בשר ודם אתה מוציא בניהם... אלא לכו אתם והודיעו לבני שאני גואלן ואחר כך אני מציל אותם, לכך כתיב שלח אורך ואמתך המה ינחוני, לכך אמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. (שם טו טו)

כשבקש הקב"ה לקדש את החודש, אמר הקב"ה למשה ולאהרן אני ואתם נקדש את החדש, הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן... (שם שם כ)

דבר אחר החדש הזה לכם, זה א' מד' דברים שהראה הקב"ה למשה באצבעו לפי שהיה מתקשה בהן, הראהו מעשה שמן המשחה, שנאמר (שמות ל') שמן משחת קדש יהיה זה לי וגו', הראהו מעשה המנורה שנאמר (במדבר ח') וזה מעשה המנורה, הראהו השרצים, שנאמר (ויקרא י"א) וזה לכם הטמא... (שם שם כח)

דבר אחר וקחו לכם צאן, הדא הוא דכתיב (משלי ט"ז) פלס ומאזני משפט לה', וכן מצינו משה ושמואל שוין כאחד, שנאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו. בא וראה כמה בין משה לשמואל, משה היה נכנס ובא אצל הקב"ה לשמע הדבור, ואצל שמואל היה הקב"ה בא, שנאמר (שמואל א' ג') ויבא ה' ויתיצב, למה כך, אמר הקב"ה בדין ובצדקה אני בא עם האדם, משה היה יושב, ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר וישב משה לשפט את העם (שמות י"ח), אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט כדי שלא יצטערו לבא אצלו... (שם טז ד)

...באותה שעה שנאמר ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים וגו', ומשה היה עוסק בעצמות יוסף ובכלי המשכן שהכין יעקב אבינו... (שם יח ח)

אמרו רבותינו, ג' דברים עשה משה והסכימה דעתו לדעת המקום, בהר סיני דרש ואמר אם ישראל שאינם מועדים לדברות אמר להם (שמות י"ט) אל תגשו אל אשה, אני שאני מועד לדבור אינו דין שאפריש עצמי מן האשה, והסכים הקב"ה עמו, שנאמר (דברים ה') ואתה פה עמוד עמדי. והשניה באהל מועד, דרש ואמר ומה אם סיני שלא היה קדושתו אלא לשעת מתן תורה לא עליתי אלא ברשות, שנאמר (שמות י"ט) ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, אהל מועד שהוא לדורות היאך יכול אני להכנס לתוכו אלא אם קורא אותי הקב"ה, והסכים לדעתו, שנאמר (ויקרא א') ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד. הג' דרש בחקת הפסח כשעשו ישראל את העגל, אמר, ומה אם הפסח שהיה לשעה במצרים אמר לי זאת חקת הפסח כל בן נכר וגו', ישראל שעבדו עבודה זרה יכולין הן לקבל את התורה, מיד (שמות ל"ב) וישבר אותם תחת ההר. (שם יט ג)

דבר אחר ויהי בשלח פרעה, מי אמר וי, משה אמר וי, משל לא' שנעשה לבתו של מלך שושבין, והיה רואה במזל שהוא מוציאה מבית אביה ואינו בא עמה לבית החתן לחופתה, התחיל בוכה... כך אמר משה, צועק אני שנתיגעתי להוציא את ישראל ממצרים ואיני נכנס עמהן לארץ, לכך ויהי בשלח. (שם כ ו)

ויקח משה את עצמות יוסף, עליו הכתוב אומר (משלי י') חכם לב יקח מצות, שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה עסוק בעצמות יוסף, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, אמר הקב"ה למשה, עליך נתקיים חכם לב יקח מצוות... (שם כ יז)

דבר אחר ואלה המשפטים, ג' דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו, ואלו הן ישראל והתורה והדינים, ישראל כמה נצטער עליהם ונקראו על שמו, שנאמר (ישעיה ס"ג) ויזכר ימי עולם משה עמו, התורה שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי, והדינין שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם... (שם ל ד)

דבר אחר ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ב) נבחר שם מעושר רב נבחר שמו של משה שנאמר תהלים ק"ו) לולי משה בחירו, וכן הוא אומר (שמות ל"ג) ואדעך בשם, מעשרו של קרח... (שם לג ה)

וכשבקש הקב"ה לעשות כהן גדול היה משה סבור שהוא נעשה כהן גדול, אמר לו הקב"ה לך ומנה לי כהן גדול, אמר לפניו, רבון העולם מאי זה שבט אמנה לך, אמר לו משבט לוי, אותה שעה שמח משה, אמר כך שבטי חביב, אמר לו הקב"ה אהרן אחיך הוא, לכך נאמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך... (שם לז א)

דבר אחר ואתה הקרב אליך, אמרו בשעה שירד משה מסיני וראה ישראל באותו מעשה, הביט באהרן והיה מקיש עליו בקורנוס, והוא לא נתכוון אלא לעכבם עד שירד משה, ומשה היה סבור שהיה אהרן שותף עמהן והיה בלבו עליו, אמר לו הקב"ה, משה, יודע אני כוונתו של אהרן היאך היתה לטובה... (שם שם ב)

...בא משה לירד, סבור שהוא עושה אותו, קרא לו הקב"ה, אמר לו, משה, מלך עשיתיך, אין דרך המלך לעשות דבר אלא גוזר ואחרים עושים, אף אתה אין לך רשות לעשות דבר, אלא אמור להם והם עושים... (שם מ ב)

...אמר הקב"ה למשה הם קמו לצחק בעבודה זרה, ואתה יושב כאן, רד. אותה שעה בקש משה לירד ומצא מלאכי חבלה, ונתיירא מהם ולא ירד, כמו שכתוב (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחימה, מה עשה משה, הלך ואחז את הכסא, שנאמר (איוב כ"ו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, פרש והגין עליו הקב"ה, אמר לו קום רד מהר מזה, אמר לו מתיירא אני, בא וראה כמה גדולים העונות... (שם מא יב)

דבר אחר עת להשליך אבנים, ויחר אף משה וישלך מידיו, ועת כנוס אבנים, פסל לך, הפסולת שלך, משם העשיר משה, אמר הקב"ה דין הוא שיטול אותן פסולת משה, למה, אלא ישראל שלא נתעסקו במצוות נתתי להן כל טוב ארץ מצרים, שנאמר (שמות י"ב) וה' נתן את חן העם, והעשירו... (שם מו ב)

משה אחד משני סניגורין שעמדו ללמוד סניגוריא על ישראל, והעמידו פנים כביכול נגד הקב"ה, משה ודניאל, משה מנין, שנאמר לולי משה בחירו וגו', דניאל מנין, שנאמר (דניאל ט') ואתנה את פני אל ה' האלקים לבקש וגו', אלו שני בני אדם שנתנו פניהם כנגד מדת הדין לבקש רחמים על ישראל... כך בשעה שעשו ישראל את העגל היה השטן עומד ומקטרג, ומשה עומד מבחוץ, מה עשה משה, עמד ודחף את השטן והוציאו לחוץ ועמד במקומו, שנאמר עמד בפרץ לפניו, עמד לו במקומו של פורץ. רבי שמואל בר נחמן אמר עמד בפרץ לפניו, דבר קשה... כך בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, ישב הקב"ה עליהם בדין לחייבם, שנאמר הרף ממני ואשמידם, ולא עשה אלא בא לחתום גזר דינן, שנאמר (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם, מה עשה משה, נטל את הלוחות מתוך ידו של הקב"ה כדי להשיב חמתו... כלומר שאילו היו רואין עונשן לא חטאו, ועוד אמר משה מוטב נידונין כשוגגין ואל יהיו מזידין, למה שהיה כתוב בלוחות אנכי ה' אלקיך ועונשו אצלו זובח לאלהים יחרם, לפיכך שבר את הלוחות... (שם מג א)

...אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך היה תופס בלוחות, ולא היה מאמין שחטאו ישראל, אמר אם איני רואה איני מאמין, שנאמר (שמות ל"ב) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא וגו', שלא שברן עד שראה בעיניו... (שם, וראה עוד משה-לוחות)

...ראה שבחו של משה, אהרן וע' זקנים אוחזים בידיו של משה ולא יכלו לו, ולא אלו בלבד אלא אף רצונו של הקב"ה היה שלא ישברם, שנאמר (דברים ל"ד) לכל האותות והמופתים וגו', אמר לו הקב"ה יהא שלום באותו היד, שנאמר (שם) ולכל היד החזקה. (שם שם ב)

דבר אחר תן לחכם ויחכם עוד זה משה, שנאמר (משלי כ"א) עיר גבורים עלה חכם, שהיה למד תורה מפי הגבורה, ובא ואמר לישראל ומטיבן והוא מוסיף להם חיים, הוי תן לחכם ויחכם עוד. (שם נ ב)

 

כך פתח רבי תנחומא בר אבא (משלי כ"ח) איש אמונות רב ברכות, אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידיו, מי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה. איש אמונות זה משה, שהוא נאמנו של הקב"ה, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, הוי איש אמונות רב ברכות, שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים, לפי שהוא נאמן... דבר אחר איש אמונות זה משה, שנעשה גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים, והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו, וכאן אתה אומר אין ממנין פחות מב', אלא אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם... (שם נא א)

משכן העדות אשר פוקד על פי משה, כל מה שהיו עושין על פי משה, שנאמר אשר פקד על פי משה. וכל מה שהיה משה עושה על ידי אחרים שנאמר עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן, לא עשה אלא כשנגמרה מלאכת המשכן, אמר להם בואו ואני עושה לפניכם חשבון, אמר להם משה אלה פקודי המשכן, כך וכך יצא על המשכן, עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות וע"ה שקל מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה, אמר עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן, מה עשה האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים, אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן. ולמה עשה עמהם חשבון, הקב"ה ית"ש מאמינו, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ולמה אמר להם משה באו ונעסוק במשכן ונחשוב לפניכם, אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו... (שם שם ד)

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ורבי חמא אבוה דרב הושעיא בשם רב אמרי לא ניתן דברי הימים אלא לידרש, ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור וגו' ואשתו היהודיה זו יוכבד, וכי משבטו של יהודה היתה, והלא משבטו של לוי היתה, ולמה נקרא שמה יהודיה, על שם שהעמידה יהודים בעולם. ילדה את ירד זה משה, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, רבי חנינא בר פפא אמר ירד שהוריד את התורה מלמעלה למטה, דבר אחר ירד שהוריד את השכינה מלמעלה למטה, אמר רבי סימון אין לשון ירד אלא לשון מלוכה, כמה דתימר וירד מים ועד ים, וכתיב כי הוא רודה בכל עבר הנהר. אביגדור, רבי הונא בר אחא אמר הרבה גדורין עמדו לישראל, וזה היה אביהן של כולן, חבר שחבר את הבנים לאביהם שבשמים, דבר אחר חבר שהעביר הפורענות מלבא בעולם, אבי סוכו שהיה אביהן של הנביאים שסוכים ברוח הקדש, רבי לוי אמר לשון ערבי הוא, בערביא קורין לנביא סכיא. יקותיאל, רבי לוי ורבי סימא אמר שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים. אבי זנוח, זה משה שהיה אב למזניחים, שהזניחם מעבודה זרה, הדא הוא דכתיב ויזר על פני המים וגו'...

ו' שמות נקראו לו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, רבי יהודה ברבי אלעאי אמר אף טוביה שמו, הדא הוא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, כי טוביה הוא. רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו, אתא רבי יהושע בר נחמיה ופירש הדין קרא, ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו', שמעיה ששמע י-ה תפלתו, בן נתנאל וגו' בן שנתנה לו התורה מיד ליד, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי שהיה משבטו של לוי, לפני המלך והשרים, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו, וצדוק זה אהרון... הרי י', אמר לו הקב"ה למשה חייך מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, ותקרא שמו משה, ויקרא אל משה. (ויקרא א ג)

ותאמר שויתי עזר על גבור, אתיא כי ההיא דאמר רבי תנחום בר חנילאי, בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים, קשה לשנים נוח לאחד, כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים אם יוספים אנחנו לשמע, ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחיה, תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה, שנאמר ויקרא אל משה, הרימותי בחור מעם, לולי משה בחירו. (שם שם ד)

...את מוצא בשעה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו, שנאמר ויסתר משה פניו וגו', אמר הקב"ה לכה אל פרעה, ואשלחך אל פרעה וגו', אמר רבי אלעזר ה"א בסוף תיבותא, לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. בים עמד לו מן הצד, אמר לו הקב"ה ואתה הרם את מטך ובקעהו, לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו, בסיני עמד לו מן הצד, אמר לו עלה אל ה', לומר שאם אין אתה עולה אין אחר עולה, באהל מועד עמד לו מן הצד, אמר לו הקב"ה עד מתי את משפיל עצמך, אין השעה מצפה אלא לך, תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדבור אלא למשה, ויקרא אל משה. (שם שם ה)

וכלי יקר שפתי דעת, לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו, ואמר הכל הביאו נדבתן למשכן, ואני לא הבאתי, אמר לו הקב"ה חייך שדבורך חביב עלי יותר מן הכל, שמכולם לא קרא הדבור אלא למשה, ויקרא אל משה. (שם שם ו)

...כך בשעה שאמר לו הקב"ה למשה עשה לי משכן, על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר צוה ה' את משה, אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה, ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפני ולפנים, לכך נאמר ויקרא אל משה. (שם שם ז)

זה שאמר הכתוב עם חסיד תתחסד, עם גבר תמים תתמם וגו'...רבי נחמיה פתר קרא במשה, בשעה שבא בחסידות, הקב"ה בא עמו בחסידות, בשעה שבא בתמימות, הקב"ה בא עמו בתמימות, בשעה שבא בעקמניות, הקב"ה בא עמו בעקמניות, בשעה שנתברר על עסקיו, הקב"ה בירר עסקיו. אימתי בא בחסידות, בשעה שאמר מדוע לא יבער הסנה, אמר ליה מן דיקרי קאים בגויה, אימתי בא בעקמנות, בשעה שאמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, מה אמר לו, זה שמי, לפי שעה אהיה אשר א-היה, אימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר לו לכה ואשלחך אל פרעה, אמר לו שלח נא ביד תשלח, ומאז באתי אל פרעה, מה כתיב תמן, עתה תראה. (שם יא ה)

אמר רב הונא בג' מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, ואלו הן, בשבת ובכלי מתכות, ואונן, בשבת מנין, ויותירו אנשים וגו', כיון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת, אמר להם הוא אשר דבר ה' אכלוהו היום כי שבת היום לה', ובכלי מתכות מנין, שנאמר ויקצוף משה על פקודי החיל, וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שכח לומר להם הלכות כלי מתכות, וכיון שלא אמר להם משה אמר אלעזר הכהן תחתיו, שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא, אמר להם למשה רבי צוה ולי לא צוה. באונן מנין, שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, וכיון נתעלמה ממנו הלכה, שאונן אסור לאכול בקדשים... (שם יג א)

אמר רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא צער גדול היה לו למשה בדבר הזה, כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה את הנגעים, אמר לו הקב"ה ולא נהנה ממנו כ"ד מתנות כהונה... (שם טו ח)

באבות חביב השביעי, אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, וכתיב ומשה עלה אל האלקים. (שם כט ט)

דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל זה משה, דכתיב ויהי בישורון מלך, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר זה משה, ומהיכן העשיר משה, אמר רבי חנין מחצב של סנפירינון ברא לו הקב"ה בתוך אהלו ומשם העשיר, הדא הוא דכתיב פסל לך, הפסולת שלך, באותה שעה אמר משה ברכת ה' היא תעשיר... (שם לב ב)

...ולא העמדתי להם ג' פדגוגין משה אהרן ומרים, שבזכות משה הייתם אוכלים את המן, מה שלא ראו אבות הקדושים, שנאמר (דברים ח') ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך... (במדבר א ב)

...ומלך עז ימשל בם זה משה, שהיה מלכה של תורה, שנקראת עוז, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן, לפיכך כל כבודה בת מלך פנימה... (שם שם ג)

משה בחרו אבל לא קרבו, שנאמר לולי משה בחירו (תהלים ק"ו), אבל לא קירבו, אשריהם אלו שבחרם הקב"ה אף על פי שלא קירבם. (שם ג ב)

ויהי ביום כלות משה וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים צ"א) יושב בסתר עליון, אמר רב הונא בשם רבי מי אמר המזמור הזה, היינו סבורים שבא שלמה ואמרו, ולא אמרו אלא משה, הדא הוא דכתיב יושב בסתר עליון, זה משה שישב בסתר עליון, כמה דכתיב עבים סתר לו, כן כתיב (שמות כ"ד) ויבא משה בתוך הענן. בצל ש-די, שלן שם לינות הרבה, שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, והוא אמר, אומר לה' מחסי וגו'.

אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן, ג' דברים שמע משה מן הקב"ה והרתיע לאחוריו, כיון שאמר לו (שמות ל') ונתנו איש כופר נפשו, אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו (איוב ב') עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ועדיין אינו מגיע, שנאמר (תהלים מ"ט) אח לא פדה יפדה, איש לא יתן לאלקים כפרו ויקר פדיון נפשם, אמר לו הקב"ה איני מבקש לפי כוחי אלא לפי כחן, זה יתנו, אמר רבי מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה זה יתנו, כזה יתנו, וכן בשעה שאמר לו הקב"ה צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי, אמר משה מי יוכל להספיק לו קרבנות, אם אנו מקריבין לפניו כל חיתו שדי ועורכין כל עצי לבנון אינו מספיק... וכן בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אמר משה מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו, (מלכים א' ח') הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'... אמר לו הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן, כשאני מבקש כל העולם כולו אינו יכול להחזיק כבודי, ולא שמש אחד משלי, אלא אני איני מבקש מידך אלא כ' בדרום וכ' בצפון וח' במערב, לכך משה אמר יושב בסתר עליון, הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם הוא רואה את הכל ואינו נראה, הא נתאוה ללון בצלנו. (שם יב ג)

וכן את מוצא במשה שנתן נפשו על ג' דברים ונקראו על שמו, ואלו הן, דינים תורה ומשכן, דינים מנין, דכתיב (שמות י"ח) וישב משה לשפט את העם... משכן מנין, שכן את מוצא שהיה משה מחזיר על האומנין בכל יום ובכל שעה ללמדם כיצד יעשו את המלאכה שלא יטעו בה, לפי שאמר לו הקב"ה וראה ועשה בתבניתם וגו', ולכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה, שלא היה זז מעל גביהם, וכן הוא אומר וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה... אמר רבי חייא בר יוסף כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן ומפרקו בכל יום ב' פעמים, ואם תאמר שהיה אחד משבטו של לוי נותן לו יד, לאו, אלא אמרו חכמים היה קובעו ומפרקו ולא סייעו אחד מישראל, שנאמר ויהי ביום כלות, לכך נקרא על שמו, שאינו אומר ביום הקים, אלא ביום כלות, יום שכלו הקמותיו, וזכר שמו שם, לכך נאמר כלות משה. (שם שם יא)

דבר אחר מי עלה שמים, זה משה, דכתיב (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלקים, וירד, וירד משה מן ההר אל העם, מי אסף רוח בחפניו (משלי ל') כצאתי את העיר אפרוש את כפי וגו' (שמות ט'), מי צרר מים בשמלה כמו דכתיב (שם ט"ו) נצבו כמו נד נוזלים, מי הקים כל אפסי ארץ, וכי משה הקים כל אפסי ארץ, אלא שהקים אהל מועד שהעולם הוקם עמו... (שם שם יג)

...משה נתקדש בענן כל ז', שנאמר (שמות כ"ד) וישכן כבוד ה' על הר סיני וגו'... (שם שם יח)

רבי לוי בר רבי אומר, מנורה טהורה ירדה מן השמים, שאמר לו הקב"ה למשה (שמות כ"ה) ועשית מנורת זהב טהור, אמר לו כיצד נעשה אותה, אמר לו מקשה תיעשה המנורה, ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח מעשיה, עלה ואמר רבוני כיצד נעשה אותה, אמר לו מקשה תיעשה המנורה, ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח מעשיה, עלה ואמר רבוני שכחתי אותה, הראה לו למשה, ועוד נתקשה בה, אמר לו וראה ועשה, עד שנטל מטבע של אש, והראה לו עשייתה, ואף על פי כן נתקשה משה, אמר לו הקב"ה לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה... (שם טו ז)

מהו ה' צב-אות הוא מלך הכבוד סלה, שהוא חולק ליראיו מכבודו, כיצד, הוא נקרא אלקים, וקרא למשה אלהים, (שמות ז') ראה נתתיך אלהים לפרעה... (שם שם י)

ומנין שנמשלו הנביאים כמלאכים, שכן הוא אומר במשה (במדבר כ') וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, והלא משה היה, אלא מכאן שנמשלו הנביאים כמלאכים... (שם טז א)

...ולא היה יודע (קרח) שבעלי דיניו היו קשים כבריח ארמון, זה משה ואהרן, מה הבריח אינו זז, כך משה, שנאמר (שמות כ"ו) והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה... (שם יח יב)

דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחביריו... רבי אחא בשם רבי חנינא אמר בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה, ואומר הלכה בשם אומרה, רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, ואמר לפניו, רבונו של עולם, יהי רצון שיהא זה מחלצי, אמר לו חייך שהוא מחלציך, הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר. (שם יט ד)

...מיד נתרשלו ידיו של משה ונתעלמה ממנו הלכה וגעו כולם בבכיה... ולפי שנתעצל, ולא ידע איש את קבורתו (דברים ל"ד)... (שם כ כה)

רבי יהודה אומר, אילו היה רוצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שאמר לו הקב"ה נקם אחר תאסף, תלה הכתוב מיתתו במדין, אלא להודיעך שבחו של משה, אמר בשביל שאחיה יעכב נקמת ה'. דבר אחר נקם נקמת, זה שאמר הכתוב (איוב ל"ז) לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא, מהו לא יגרע מצדיק עיניו, אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה בעיניו, ללמדך שמשה מתאוה לראות בנקמת מדין קודם שימות, והיה מבקש מן הקב"ה שיראה בעיניו... (שם שם ה)

...מלמד שהראה הקב"ה למשה כל מה שהיה ועתיד להיות, הראה לו מדן עומד שמשון וברק בן אבינועם מנפתלי, וכן כל דור ודור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ופושעיו, דור דור וצדיקיו, שנאמר (דברים ל"ד) ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה, הראיתיך בעיניך מלמד שהראהו גיהנם... התחיל משה מתיירא מן גיהנם, אמר לו הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר. ומהו זאת הארץ, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם קיימתי לבניכם, לכך נאמר לאמר. (שם כג ד)

...רבי לוי אומר מה לנו ללמוד ממקום אחר, נלמוד ממקומו, הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שמות ד') לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים, מניין, ממה שקרינו בענין, אלה הדברים אשר דבר משה. (דברים א א)

דבר אחר אלה הדברים, זה שאמר הכתוב מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון, רבי פנחס בשם רבי חמא בר חנינא אמר מוכיח אדם זה משה, אדם אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, מהו אחרי, אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי, חן ימצא זה משה, דכתיב (שמות ל"ג) וגם מצאת חן בעיני, ממחליק לשון זה בלעם... (שם שם ב)

...אמר הקב"ה יוכיחן משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל. דבר אחר אילו אחר הוכיחן היו אומרים זה מוכיחנו, משה שכתוב בו לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר ט"ז), לזה נאה להוכיח את ישראל. (שם שם ד)

דבר אחר ואתחנן אל ה', זה שאמר הכתוב (תהלים ל"ט) בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו, אך הבל כל אדם, ומהו בתוכחות על עון, על ידי עון אחד שהיה ביד משה, שהוכיח את בניך ואמר להם (במדבר כ') שמעו נא המורים, יסרת אותו והוכחת אותו... מהו ותמס כעש חמודו, כל חמדה שהיה מתאוה משה ליכנס לארץ המסות אותו כעש הזה שנכנס בכלים ומרקיבן... אמר רבי אבין משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב והוא ממנה דוכסים ואיפרכין ואיסטרטליטין, לאחר ימים ראו אותו שהיה מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו, היו הכל תמהין ואומרין אתמול היה ממנה דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין ועכשיו הוא מבקש מהן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו, אמרו להם שעתא עברת. כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים, קומה ה', שובה ה', ואם בריאה יברא ה'... ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ואינו מתקבל, שעתא עברת... (שם ב ב)

...כך משה, כל ימים שהיה בארכי שלו, היה חובש למי שרוצה, שנאמר (במדבר ט"ז) וירדו הם וכל אשר להם וגו', ופודה למי שירצה, שנאמר (דברים ל"ג) יחי ראובן ואל ימות, וכיון שנתחלף ונתמנה יהושע תחתיו, שנאמר קח לך את יהושע בן נון, התחיל מתחבט להכנס לארץ... (שם שם ד)

...משה שמו אף בחללו של עולם, שנאמר כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, מהו אין עוד, אפילו בחללו של עולם, אמר רבי הושעיא אמר הקב"ה (משלי ל"א) תנו לה מפרי ידיה, אתה העידות עלי ואין עוד, ואף אני מעיד עליך (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. (שם שם יט)

דבר אחר שמע ישראל, רבנן אמרין בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והוריד אותה לישראל, ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא, אמר רבי אסי למה הדבר דומה, לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך... (שם שם כה)

בסופה זה משה, דכתיב (שמות ב') ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בסוף... (שם ג טז)

ברוך אתה בבואך, אמר רבי יהודה בר סימון המקרא הזה מדבר במשה, בבאך זה משה בביאתו לעולם קירב רחוקים זו בתיה בת פרעה, וברוך אתה בצאתך זה משה, ביציאתו מן העולם קירב רחוקים זה ראובן... (שם ז ה)

זה שאמר הכתוב שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המירוץ וגו', ומהו כי לא לקלים המרוץ, אמר רבי תנחומא המקרא הזה מדבר במשה, כיצד, אתמול היה עולה לרקיע כנשר, ועכשיו היה מבקש לעבור את הירדן ואינו יכול, ולא לגבורים המלחמה, אתמול היו מלאכים מרתתין לפניו, ועכשיו הוא אומר (דברים י') כי יגורתי מפני האף והחמה, וגם לא לחכמים לחם, אתמול (משלי כ"א) עיר גבורים עלה חכם וירד עוז מבטחה, מן השמים, ועכשיו ניטלה ממנו וניתנה ליהושע בן נון, וגם לא לנבונים עושר, אתמול היה מסיח כעשיר שוב מחרון אפיך, סלח נא לעון העם הזה, ועכשיו הוא מסיח כרש ואתחנן, עשה עמי חנם, וגם לא ליודעים חן, אתמול היה יודע היאך לרצות את בוראו, קומה ה', שובה ה', ועכשיו משנתחנן כל שבעת הימים לסוף אמר לו הקב"ה הן קרבו ימיך. (שם ט ב)

רבנן אמרי מדבר במשה, מי יעלה בהר ה' זה משה, שנאמר (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלקים, ומי יקום במקום קדשו זה משה, מנין שנאמר (שמות ג') כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, נקי כפים זה משה, מנין, שנאמר (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו', ובר לבב זה משה... אמר למה ה' יחרה אפך בעמך, אלא לבו ברור עליו שאינו תובע צורך עצמו אלא צורכן של ישראל, אשר לא נשא לשוא נפשו זו נפשו של מצרי, שלא על חנם נטלה אלא כדין עשה, ולא נשבע למרמה זה משה, שנאמר (שמות ב') ויואל משה לשבת את האיש, ישא ברכה מאת ה' זה משה, אמר רבי תנחומא אל תהי קורא בו ישא, אלא ישיא ברכה לאחרים. (שם יא ב)

דבר אחר וזאת הברכה וגו', אמר רבי תנחומא אם אלהים למה איש, ואם איש למה אלהים, אלא בשעה שהיה מושלך ליאור של מצרים איש, ובשעה שנהפך לדם האלהים, דבר אחר בשעה שברח מלפני פרעה איש, ובשעה ששיקעו אלהים. דבר אחר בשעה שעלה לרקיע איש, ומהו איש לפני המלאכים שכולהון אש, ובשעה שירד מן הרקיע אלהים, מנין, שכתוב וייראו מגשת אליו. דבר אחר בשעה שעלה לרקיע אלהים, כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין אף הוא לא אוכל ולא שותה, מנין, שנאמר (שמות ל"ד) ויהי שם עם ה' וגו', דבר אחר מהו איש האלהים, אמר רבי אבין מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה האלהים. רבנן אמרי מה עשה משה, נטל את מלאך המות והשליכו לפניו, והיה מברך השבטים כל אחד ואחד לפי ברכתו... (שם שם ד)

דבר אחר חזית איש מהיר וגו' (משלי כ"ב), זה משה רבינו במלאכת המשכן, לפיכך לפני מלכים יתיצב, זה פרעה, שנאמר (שמות ח') השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, בל יתיצב לפני חשוכים זה יתרו. אמר רבי נחמיה עשית קדש חול, אלא לפני מלכים יתיצב זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, שנאמר (שם ל"ד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום, בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה, שנאמר (שם י') ויהי חושך אפלה וגו'. (שיר השירים א ב)

דבר אחר צאי לך בעקבי הצאן, אמר לו סוף הדור למות, ואת תהוי כותיהון, מהיכן היה לו הדבר הזה, רבי שמואל בר נחמן אמר מהסנה, דאמר רבי שמואל בר נחמן כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים, שנאמר (שמות ד') ויאמר משה אל ה' בי א-דני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך, הרי ששה ימים... אמר לו הקב"ה חייך שאני צוררה לך בכנפיך, ומתי פרע לו הקב"ה, רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי לוי, חד אמר כל ז' ימי המלואים היה משמש בכהונה גדולה, סבור שהיא שלו, ובסוף נאמר לו אינה שלך, של אהרן אחיך היא, שנאמר (ויקרא ט') ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן, רבי חלבו אמר כל ז' ימי אדר היה משה מפייס ומתחנן לפני הקב"ה שיכנס לארץ, ולבסוף אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה... (שם שם מד)

נאוו לחייך, מה לחיים הללו לא נבראו אלא לדבור, כך משה ואהרן לא נבראו אלא לדבור, בתורים, בשתי תורות, שבכתב ושבעל פה, דבר אחר בתורים, בתורות הרבה... (שם שם נא)

מי מלן (במצרים), רבי ברכיה אמר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה, ויש אומרים יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה היה משקה, הדא הוא דכתיב (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית, ולמה שנית, מכאן שמלן בראשונה... (שם שם נז)

רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור, בקש לעוררן, אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחר ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו, אמר ליה מאן הות כן, אמר ליה זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל... (שם שם סד)

דבר אחר על משכבי בלילות, זה לילה של מצרים, בקשתי את שאהבה נפשי זה משה... (שם ג ב)

רבי איבו אמר מלאכי צב-אות אין כתיב כאן אלא מלכי צב-אות, מלכיהון דמלאכיא, איזה זה, זה מיכאל וגבריאל, לא היו יכולין להסתכל בפניו של משה, וכיון שחטאו אפילו פניהם של גולירין לא היה יכול משה להסתכל, הדא הוא דכתיב (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה... (שם שם יד)

שני שדיך, אלו משה ואהרן, מה השדים הללו הודה והדרה של אשה, כך משה ואהרן הודן והדרן של ישראל, מה השדים הללו נויה של אשה, כך משה ואהרן נוין של ישראל, מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה, כך משה ואהרן כבודן ושבחן של ישראל, מה השדים הללו מלאים חלב, כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה, ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן, כך כל תורה שלמד משה רבינו לומדה לאהרן... אמר רבי חנינא בר פפא, ברוך המקום שבחר בשני אחים האלה, שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל... (שם ד יב, וראה עוד משה-ואהרן)

...חטא אדם הראשון נסתלקה השכינה לרקיע הראשון... עמד משה והורידה לארץ... ואימת שרת שכינה עליה, ביום שהוקם המשכן, שנאמר (במדבר ז') ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן... (שם ה א)

...אמר לפניו (ירמיה) רבונו של עולם, איני יודע היכן משה קבור, אמר לו הקב"ה לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים... הניחן ועמד על שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם, עמוד הגיע זמן שאתה מבוקש לפני הקב"ה, אמר לו מה היום מיומים שאני מבוקש לפני הקב"ה, אמר לו ירמיה איני יודע, הניחו משה והלך אצל מלאכי השרת, שהיה מכיר אותן משעת מתן תורה, אמר להם משרתי עליונים כלום אתם יודעים מפני אני מתבקש לפני הקב"ה, אמרו בן עמרם אי אתה יודע שבית המקדש חרב וישראל גלו, והיה צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם... (איכה פתיחתא כד, וראה שם עוד)

פתח משה ואמר ליטא שימשא, אמאי לא חשכת בשעה דעאל שנאה לבית מקדשא, אהדר ליה שמשא בחייך משה רעיא מהימנא, היכי אהוי חשוכא דלא שבקינן לי ולא רפו לי, דנקטין בשיתין שוטי דנורא ואמרין לי פוק ונהר נהוריך. תוב פתח משה ואמר ווי על זיוך מקדשא היכי חשך, ווי כי מטא זימניה דיחרב והיכלא מכלי ודרדקי דבי רב מתקטלין, ואבוהון אזלין בשביה וגלותא ובחרבא. תוב פתח משה ואמר שבאי אי בחייכון אתון קטולי לא תקטלון קטולא אכזראה, ולא תשוון כלא גמירא, ולא תקטלון ברא באנפוהי דאבא וברתא באנפה דאמא, דמטי זימנא דמרי שמיא חושבנא חשיב מנכון... (שם)

דבר אחר החכם עיניו בראשו זה משה, והכסיל בחשך הולך זה בלעם הרשע, וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם. ואמרתי אני בלבי וגו' זה נקרא נביא וזה נקרא נביא, אם כן ולמה חכמתי אני אז יותר, למה נתתי נפשי על התורה, וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם וגו' הכל נשכח, למחר ישראל נכנסין לצרה ואומרים (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו וגו', שמא אומות העולם אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל. (קהלת ב יז)

...כך גזר הקב"ה על העליונים שיהיו עליונים, ועל התחתונים שיהיו תחתונים, עמד משה עשה עליונים תחתונים, ותחתונים עליונים, הדא הוא דכתיב (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלקים, וירד ה' על הר סיני... (שם ג יז)

...משה נרדף מפני פרעה, ובחר הקב"ה במשה, שנאמר (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. (שם שם יט)

רבי יוחנן אמר בה חורי, טובים השנים זה עמרם ויוכבד, אשר יש להן שכר טוב בעמלם זה משה, שנקרא טוב, שנאמר (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא כי טוביה שמו, שנולד מהול. (שם ד יד)

לפיכך אוהב כסף אוהב מצוות, לא ישבע מן המצוות, ואם אין לו מצוה קבועה לדורות מה הנייה יש לו, שהרי משה כמה מצוות וצדקות עשה, ויש לו מצוה קבועה לדורות, דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים. (שם ה ח)

דבר אחר מה שהיה כבר נקרא שמו זה משה, שנאמר ויקרא אל משה, ונודע לכל כי זה משה נביא הוא בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, וכשבא לאותו מעשה אמר לו לך רד וגו', אמר לפניו רבונו של עולם כד אינון טבין אינון דידך, וכד אינון בישין אינון דידי, בין טבין בין בישין אינון דידך... ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו, כשאמר לו (דברים ג') אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. (שם ו יא)

דבר אחר כי העושק יהולל חכם, עושק שעשקו דתן ואבירם למשה רבן אבדו חכמתו ממנו, ויאבד את לב מתנה, מתונה כתיב, אילו היה משה מתון היה ניצול, אלא שהקניטו והקפידו אותו, ואמרו לו (שמות ה') ירא ה' אליכם ולא סבל, אלא אף הוא הקפיד מכעסו ואמר, (שם) ומאז באתי אל פרעה וגו', אמר הקב"ה אני כתבתי עליך שאת חכם, ואת מקפיד ואומר לי כך, חייך יש לך לידע וליידע טוב אחריתן של בני מראשית שנתתי להם במצרים, דכתיב (שם) עתה תראה וגו', באותה שעה אמר הקב"ה ווי דמובדין ולא משתכחין, אבדתי את אברהם יצחק ויעקב שלא הרהרו אחרי ולא מצאתי כיוצא בהן. באותה שעה בקשה מדת הדין לפגע בו, דכתיב וידבר אלקים, ואין אלקים אלא מדת הדין, ונאמר ויאמר אליו אני ה', אמר לו את בשר ודם לא יכולת לסבול אותם, אני ה' רחמן בעל הרחמים במדותי ארחם. (שם ז יז)

דבר אחר טובה חכמה, טובה חכמתו של משה שנאמר (משלי כ"א) עיר גבורים עלה חכם עם נחלה, שהנחיל תורתו לישראל... (שם שם כב)

דבר אחר החכמה תעוז לחכם זה משה, מעשרה שליטים מעשרה דברים שמשמשין את הגוף, שכבשן משה, ואלו הן מן פומא לוושטא, ומן וושטא להמסיסא, ומהמסיסא לקיבתא, ומקיבתא לאיסטומכא, ומאיסטומכא לכרוכא קטינא, ומכרוכא קטינא לבית כסא, ומבית כסא לבנת מעיא, ומבנת מעיא לכרוכא עביא, ומכרוכי עביא לסני דיבא, ומסני דיבא לפטרוכא, ומפטרוכא לעיזקתא, ומעיזקתא לברא, ומכולן לא נצרך משה לא להכניס ולא להוציא, שנאמר ויהי שם עם ה' וגו'. (שם שם לח)

דבר אחר אדם זה משה שבא לאלף דור, ואשה זו היא התורה שניתנה לאלף דור, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ה) דבר ציוה לאלף דור, מלמד שצפה הקב"ה בכל הקנקנים ולא מצא קנקן מזופת מקנקנו של משה, שפשט ידו וקבל התורה. (שם שם מט)

דבר אחר מי כהחכם זה משה, דכתיב ביה עיר גבורים עלה חכם, ומי יודע פשר דבר שפשר תורה לישראל, רבי מנא דשאב בשם רבי יהושע בן לוי אמר, על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת (ויקרא כ"א) אמור אל הכהנים, אמר לפניו רבונו של עולם ואם נטמאו אלו במה היא טהרתן, לא השיבו דבר, אותה שעה נשתנו פניו של משה, וכיון שהגיעו לפרשת פרה אדומה, אמר לו הקב"ה למשה, משה אותה אמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים, ואמרת לי אם נטמאו במה היא טהרתן ולא אמרתי לך דבר, זו היא טהרתן, ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת, אמר לפניו רבונו של עולם וכי טהרה היא, אמר הקב"ה משה, חקה היא וגזירה גזרתי, ואין בריה יכולה לעמוד על גזירתי, דכתיב זאת חוקת התורה. (שם ח ה)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, כתיב (ישעיה מ') הנותן רוזנים לאין זה משה, בשעה שאמר (דברים א') והדבר אשר יקשה מכם, אמר לו הקב"ה משה, את דן קשות, אני אביא לך דין שתלמיד תלמידך יכול לדון, ואפילו הנשים, ואין את יכול להוציאו, אי זה, זה דינן של בנות צלפחד, רבנן אמרי, חס ושלום, לא נתגאה משה, אלא כך אמר והדבר אשר יקשה מכם אם הייתי סוברו ושמעתיו, ואם לאו והשמעתיו לאלקים. (שם שם יח)

דבר אחר כי לא לקלים המירוץ, זה משה, אתמול טס ברקיע ועולה כעוף, שנאמר ומשה עלה אל האלקים, והיום (דברים ג') כי לא תעבר את הירדן הזה, אפילו חבל של נ' אמה לא היה יכול לעבור... וגם לא לחכמים לחם זה משה, אתמול הביד קומסי קלטור בפלטין של פרעה, שנאמר (שמות ב') ויגדל משה ויצא אל אחיו, מהו ויגדל, שהיתה גדולתו להכניס ולהוציא, והיום (שם) קראן לו ויאכל לחם... אמר ליה מהו דין דכתיב כי עת ופגע, אמר לו פעמים שאדם מפגיע בתפלה ונענה, פעמים שמפגיע ואינו נענה, שאין לך שסידר תפלות ותחנונים יותר ממשה רבינו, ולבסוף נאמר לו (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות. (שם י יב)

...ומצא בה איש מסכן וחכם זה משה, שנאמר (שמות י"א) ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו', ומלט את העיר בחכמתו, שנאמר ולקחו מן הדם וגו', ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה, (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו. (שם שם יח)

מה כדור זה מקלעין בה בידים ואינה נופלת, כך משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע... (שם יב יא)

רבי מנחם בן אבין פתר קרייה במשה, ויוקים על שם (במדבר י') קומה ה' ויפוצו אויביך, אנשי כזבה, שעשה דבר של הקב"ה כמו כזבים, שנאמר (שמות ל"ב) למה ה' יחרה אפך בעמך, יואש על שנתיאש מן החיים, שנאמר ואם אין מחני נא, ושרף שהזכיר מעשה שרופין, שנאמר (שם) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר בעלו למואב, שבאו ועלו מעשיו הנעימים לפני אביו שבשמים, וישבי לחם, שעלה למרום ושבה התורה על שם שנאמר (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי, והדברים עתיקים, רבי איבו ורבי יהודה בר סימן, רבי איבו אמר אפילו דברים שנעתקו מהם החזירם, שנאמר (שמות ל"ד) פסל לך וגו', הדברים הללו נאמרו ממעתיקי של עולם... (רות ב ג)

...דלי זה משה, שנאמר (שמות ב') וגם דלה דלה לנו, בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא נמצא לו זכות, ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן, והוא לא ידע שבאחד באדר מת משה ובא' באדר נולד משה... (אסתר ז)

מדרש תנחומא:

...וכן בני קרח אמרו נמוגים ארץ וכל יושביה, אנכי תכנתי וגו', (תהלים ע"ה) זו התורה שפתח הקב"ה וזכה משה רבינו וקבלה, לפי שהתורה סוליתה ענוה וכתרה יראה, סוליתה ענוה שנאמר עקב ענוה יראת ה' (משלי כ"ב), וכתרה יראה, שנאמר ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קי"א), ושניהם במשה רבינו, שנאמר והאיש משה ענו מאד (במדבר י"ב), יראה דכתיב כי ירא מהביט אל האלקים (שמות ג')... (בראשית א)

משה התחיל בכהונה, ובדוכן, וקרבנות ובתורה, בכהונה ששמש בכהונה גדולה בשבעת ימי המלואים, ובדוכן שהעמיד אלעזר בן אהרן על הדוכן, שנאמר ונשיא נשיאי הלוי אלעזר (במדבר ג'), בקרבנות שנאמר ויקטר משה את הראש וגו' (ויקרא ח'), בתורה שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה (שמות כ"ד). (נח יד)

...ואף משה היה רועה את צאן יתרו, וינהג את הצאן אחר המדבר להרחיקן מן הגזל, אמר לו הקב"ה נמצאת נאמן על הצאן, אני אמסור לך צאני שתנהג, שנאמר (תהלים ע"ז) נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן, בא וראה שפרסם הקב"ה מעשיו של משה עד שהוא בן שלשה חדשים, שנאמר ותצפנהו שלשה ירחים... (שמות ז)

ותפתח ותראהו וגו', והנה ילד בוכה לא נאמר אלא נער, מלמד שהיה ילד וקולו כנער, ונער גדול הוא, שכן הוא אומר והנער שמואל משרת את ה', (שמואל א' ג'), והיתה בת פרעה מנשקתו ומחבקתו ומחבבתו, ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך לפי שהיה יפה מאד, והכל מתאוין לראותו, מי שהיה רואהו לא היה מעביר מעליו, והיה פרעה מחבקו ומנשקו, והוא נוטל כתרו מעל ראשו ומשליכו כמו שעתיד לעשות לו, וכן הקב"ה אומר לחירם ואוציא אש מתוכך היא אכלתך (יחזקאל כ"ח), ובת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה ומארצו... והנה משה בפלטרין של פרעה כ' שנה ויש אומרים מ' שנה ומ' במדין ומ' במדבר, ויש אומרים כ' בבית פרעה וששים במדין ומ' במדבר, ומנין את למד שלא עשה בבית פרעה אלא עשרים שנה, שבשעה שנצו אותם שני אנשים עברים אמר לו אחד מהם מי שמך לאיש, ועדיין אין אתה איש, מלמד שהיה פחות מבן עשרים. (שם ח)

ויהי בימים ההם ויגדל משה, וכי אין הכל גדלים האדם והבהמה, אלא מלמד שהיה גדל שלא כדרך העולם, ויצא אל אחיו, ב' יציאות יצא אותו צדיק וכתבן הקב"ה, הרי אחת, ויצא ביום הב' הרי שתים, ומהו וירא בסבלותם, שהיה רואה ובוכה בסבלותם, ואומר חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם, שאין לך קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתיפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן, ולכך כתיב וירא בסבלותם. (שם ט)

וינהג את הצאן אחר המדבר, אמר רבי יוחנן למה היה רודף למדבר, לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר, שנאמר מי זאת עולה מן המדבר, עלייתה מן המדבר, התורה מן המדבר, המן והשליו מן המדבר... ויבא אל הר האלקים חורבה, אמר רבי שמעון בן יוסי שהלכה צאנו של משה מ' יום ולא טעמה כלום, כשם שהלך אליהו ז"ל, שנאמר (מלכים א' י"ט) ויקם ויאכל וישת וילך בכח האכילה ההיא מ' יום ומ' לילה... (שם יד, ראה עוד משה-בסנה)

ויאמר משה אסורה נא ואראה, רבי יוחנן אמר שלש פסיעות פסע משה, רבי שמעון בן לקיש אמר לא פסע אלא צוארו עקם, אמר לו הקב"ה נצטערת לראות, חייך, שאתה כדאי שאגלה עליך, מיד וירא אליו ה' מתוך הסנה, אמר לו הקב"ה אתה אמרת הנני, חייך שתבא השעה ותתפלל על ישראל, ומיד אני עונה לך אותך בלשון הזה, אז תקרא וה' יענה, תשוע ויאמר הנני (ישעיה נ"ח). (שם טו)

הנה אנכי שולח מלאך, אמר לו הקב"ה למשה לפניך אני משלח ולא לפניהם, אמר משה אם אתה משלח לפני איני מבקש אלא ועתה ילך נא ה' בקרבנו... (משפטים יח)

דבר אחר כבוד חכמים ינחלו זה יהושע, שירש כבוד ממשה רבינו, שאמר לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, למשה אמר לו הקב"ה של נעליך מעל רגליך (שמות ג') וליהושע ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך (יהושע ה'), משה כתוב בו אז ישיר משה ובני ישראל, ויהושע אז ידבר יהושע לה' (יהושע י')... משה העמיד גלגל חמה, שנאמר (חבקוק ג') נתן תהום קולו רום ידיהו נשא, ויהושע כן... (תצוה ט)

...וכן משה למד תורה לישראל והדריכן למצוות ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד, והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה, ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם משאני מת אין אני נזכר, אמר לו הקב"ה חייך שכשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים, ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן, מנין ממה שקראו בענין, וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש, שא את ראש לא נאמר, אלא כי תשא. (תשא ג)

 ...וכשאמר ונתנו איש כפר נפשו, תמה ואמר מי יוכל לתת פדיון נפשו, נאמר (תהלים מ"ט) ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם, אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו, אמר לו לא כמו שאת סבור, אלא זה יתנו, כזה יתנו. רב הונא בשם רב אמר ש-די לא מצאנוהו שגיא כח (איוב ל"ז), אין הקב"ה בא בטרחות עם ישראל, כששמע משה כך אמר אשרי העם שככה לו, (תהלים קמ"ד), אשרי שא-ל יעקב בעזרו (שם קמ"ז). (שם י)

...באותה שעה נזעף משה על שדבר הקב"ה קשות כנגדו, ואין וידבר האמור כאן אלא קשות, שנאמר (בראשית מ"ב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, באותה שעה יצאו חמשה מלאכי חבלה כנגדו, קצף אף וחמה משחית והשמד, עמד משה מתחבט למעלה ולא הניח זוית שם שלא נתחבט עליה... (שם כ, וראה משה-תפלה בעגל)

דבר אחר ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת משה, שאמר לו הקב"ה פסל לך שני לוחות, והראה לו הקב"ה מחצב של סנפירינון בתוך אהלו, ופסל ממנו, ואמר לו פסל לך, הפסולת שלך, ומשם נעשה מלך... (שם כט)

אמרו לו ומי יעשה כל זאת, אמר להם, בצלאל, התחילו ישראל מרננים על משה, ואמרו לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו, משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה... וזה שליט על מלאכת המשכן כל הגדולה הזו מבקש משה לכוין, אמר להם משה אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקב"ה... (ויקהל ג)

אלה פקודי המשכן זה שאמר הכתוב איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כ"ח), איש אמונות רב ברכות זה משה, שנעשה גזבר על המשכן, וכל הדברים היו מתברכים על ידו לפי שהיה נאמן... (שם ה)

מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב אמר להם בואו אתם והעמידו המשכן, שאתם עשיתם אותו, שמא על ידכם ראוי לעמוד, מיד התחילו להעמידו ולא יכלו, התחילו מסיחין ומרננין ואומרים ראו מה עשה לנו בן עמרם, שהוציא את ממונינו במשכן הזה, והכניס אותנו לכל הטורח הזה, ואמר לנו הקב"ה יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים, שנאמר (שמות כ"ה) ושכנתי בתוכם. ולמה לא היו יכולין להעמידו, אלא שהיה משה מיצר על שלא נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן, כיצד, הנדבה על ידי ישראל, והמלאכה נעשית על ידי בצלאל... ולפי שהיה משה מיצר העלים הקב"ה מהם ולא היו יכולין להעמידו, כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו, נכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו, משה רבינו כל מה שאמרת לנו עשינו, וכל מה שצויתנו ליתן ולהוציא נתננו הכל, והרי כל המלאכה לפניך, שמא חסרנו שום דבר ולא ויתרנו על כל מה שאמרת, ראה הכל לפניך, והיו מראין לו כל דבר ודבר, שנאמר ויביאו את המשכן אל משה וגו', וכתיב וירא משה את כל המלאכה... ואם כן למה אינו עומד... והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקב"ה לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשיה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו בשבילך, כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה אלא על ידך... אמר משה, רבונו של עולם איני יודע להעמידו, אמר ליה עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה העמדתו... מה ברכה ברכן, רבותינו אמרו ה' אלקי אבותיכם וגו', רבי מאיר אומר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אמרו ויהי נועם וגו'... (שם יא)

...ומשה ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות ג') ועתה לך ואשלחך אל פרעה, ויאמר בי א-דני שלח נא ביד תשלח... וכן על כל דבור ודבור לך אל פרעה וגו', ללמדך שהיה בורח מן השררה, לסוף הוציאם ממצרים וקרע להם את הים והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן והעלה להם את הבאר... משה ברח מן השררה ורדפה אחריו, (תהלים ח') ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו, וכן אברהם יצחק ויעקב יחידים בעולם היו, אבל משה כמה צדיקים היו עמו, שבעים זקנים, ובצלאל וחור ואהרן ובניו והנשיאים, ולא קרא אלא למשה, הוי הרימותי בחור מעם זה משה, שנאמר (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו. (ויקרא ג)

תפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זה אכול וזה לא תאכל, שנאמר זאת החיה אשר תאכלו וגו' ואם אתה תמיה על שהעבירן הקב"ה לפני משה, כך העבירן לפני אדם הראשון... (שמיני ח)

ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב') זה משה שלא עמל בו ונקרא על שמו, שנאמר ויהי ביום כלות משה, ביום כלות בצלאל אין כתיב כאן... (נשא כא)

ויקחו אליך, רבי יוסי בר חנינא אמר, אמר ליה הקב"ה למשה אני מגלה לך טעם פרה, אבל לאחרים חקה... וכתיב (ישעיה מ"ב) אלה הדברים עשיתים, אעשה אין כתיב כאן, אלא עשיתים לרבי עקיבא וחבריו, דבר אחר אחר דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחבריו... אמר רבי יוסי בר חנינא רמזו שכל הפרות בטלות ושלך קיימת. (חקת ח)

...דבר אחר ויקרב משה את משפטן, ריש לקיש אמר יודע היה משה רבינו את הדין, אלא באו לפני שרי עשרות תחלה, אמרו להן דין של נחלה הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו, וכן לנשיאים השיבו כולן כענין הזה, שלא רצו לפתוח פה לפני מי שגדול מהם... באו אלו ואלו לפני משה, ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו, אמר משה אומר להם את הדין ואטול את גדולתם, אמר להם אף אני יש גדול ממני, לפיכך ויקרב משה... (פנחס ט)

אלה הדברים אשר דבר משה וגו', אמרו ישראל, אתמול אמרת לא איש דברים אנכי, ועכשיו אתה מדבר כל כך, אמר רבי יצחק אם אתה חייך שנה את התורה והתרפא, משה כבר למד את כל התורה, במדבר בערבה מול סוף, זה שאמר הכתוב אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישעיה ל"ה). בא וראה, כשאמר הקב"ה למשה לך ואשלחך אל פרעה, אמר לו משה בייא אתה מעביר עלי לא איש דברים אנכי, אמר לו שבעים לשון עומדין בפלטרין של פרעה, שאם יבא אדם אחד ממקום אחר מדברים עמו בלשונו, ואני הולך בשליחותך, והם בודקין אותי לומר שאני שלוחו של מקום, וגלוי לפניהם שאיני יודע להשיח עמהם שוחקין עלי, לומר ראו שליח של מי שברא העולם ואת כל הלשונות אינו יודע לשמע ולהשיב, הוי בייא לא איש דברים אנכי... בסוף ארבעים שנה שיצאו ישראל ממצרים התחיל מפרש התורה בשבעים לשון... (דברים ב)

...תתן לך, מלמד שנקראו הדיינין על שם משה, זה אחד משלשה דברים שמסר משה נפשו עליהן ונקראו על שמו... (שופטים ה)

האזינו השמים ואדברה, אשרי ילוד אשה שאומר למלאכת השמים כמלך שאומר לעבדיו האזינו ושמעו לדברי, כך הוא אומר לשמים וארץ שתקו עד שתכלה כל דברי... (האזינו א)

האזינו השמים, זה שאמר הכתוב נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו (משלי ט"ז), מה ראה משה לקרא לשמים ולארץ בשעת פטירתו, אלא ללמדך שקרא אותן לצוותן על עצמן, אמר להן הרי גזר הקב"ה עלי שאמות, תנו דעתכם היאך תהיו מקבלין אותי בכבוד שתהיו מסתכלין בי כאילו אני חי ומדבר את דברי תורה לעולם. האזינו השמים, שכבר אמרתי לכם העדותי בכם היום וגו', תנו דעתכם שלא תהיו מקטרגין על ישראל לאחר מותי, אלא היו זכורים כאילו אני חי ועומד עליהם לבקש רחמים... (שם ב)

הלה' תגמלו זאת, הה"א רחוקה מן השם, למה, שהוא סיום חתימתו של משה, קח ראשי תיבות של פסוקים עד ה' מלה', כגון ה"א מהאזינו וי' מיערוף כ' מכי שם ה' אקרא, ה' מהצור, שי"ן משחת לו, ה' מהלה' ותמצא שהכל עולה בגימטריא כמנין משה, וזו היא חתימתו של משה, כאדם המסיים ספרו וחותם את שמו בסיום ספרו. (שם ה)

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי:

וכבר היה ר' יושב ודורש שילדה אשה מישראל ששים רבוא בכרס אחד, נענו תלמידיו באותה השעה ואמרו מי גדול צדיק או כל אדם, אמר להן צדיק, אמרו לו במה, אמר להן מצינו שילדה יוכבד אמו של משה את משה ששקול כנגד כל ישראל, וכן מצינו שהיה משה שקול ככל ישראל בשעה שאמר שירה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' ואומר ככל אשר צוה ה' את משה עבדו וגו', ואמרו ששים המה מלכות וגו' ואומר אחת היא יונתי תמתי וגו'... (בשלח טו יג)

פסיקתא:

ואת מוצא שמשה ואליהו שוין זה לזה בכל דבר, משה נביא, אליה נביא, משה נקרא איש האלקים ואליהו נקרא איש האלקים, משה עלה למעלה ואליהו עלה למעלה, שנאמר (מלכים ב' ב' א') ויהי בעלות אליהו, משה הרג את המצרי ואליהו הרג את חיאל, ויאשם בבעל וימות (הושע י"ג א'). משה מתכלכל על ידי אשה, על ידי בתו של יתרו, קראן לו ויאכל לחם (שמות ב' כ'), ואליהו נתכלכל על ידי הצרפית, לקחי נא לי פת לחם (מ"א י"ז י"א), משה ברח מפני פרעה ואליהו מפני איזבל, משה ברח ובא לבאר, ואליהו ברח ובא לבאר, דכתיב ויקם וילך וגו', ויבא באר שבע (שם יט ג'), במשה נאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה, באליהו חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה בשנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, במשה ויעבור ה' על פניו (שמות ל"ד ו'), ובאליהו והנה ה' עובר (מ"א י"ט י"א)... (פרק ד וראה שם עוד)

שוחר טוב:

ומי הוא משובח שבנביאים ומשובח שבמלכים, משובח שבנביאים זה משה, משובח שבמלכים זה דוד, את מוצא שכל מה שעשה משה עשה דוד, משה הוציא את ישראל ממצרים, ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות, משה עשה מלחמות בסיחון ובעוג, ודוד עשה מלחמותיו של הקב"ה, שנאמר (שמואל א' כ"ה) כי מלחמות א-דני נלחם, משה מלך על ישראל ויהודה, שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך, ודוד מלך על ישראל ויהודה, משה קרע להם את הים, ודוד קרע להם את הנהרות, שנאמר בהצותו את ארם נהרים. משה בנה מזבח, ודוד בנה מזבח, זה הקריב וזה הקריב, משה נתן להם חמשה חומשי תורה, וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים, שיש בו חמשה ספרים... משה בירך את ישראל באשריך, ודוד בירך באשרי... כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיה ט"ו) אם יעמוד משה ושמואל, אתה מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה לוי וזה לוי, זה בנה מזבח וזה בנה מזבח, זה הקריב וזה הקריב, זה מלך וזה מלך... (תהלים א)

...אמרו בשר אנו מבקשים, כיון ששמע משה כך, הלך אצל הקב"ה אמר לו, רבונו של עולם בניך מבקשים בשר, אמר לו הקב"ה תן להם, אמר לו מאין לי בשר, הצאן ובקר ישחט להם, אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, אמר לפניו, רבונו של עולם אם לא אתן להם הורגין אותי, מכאן ומכאן הרוג אני, בבקשה ממך הרוג נא את ההרוג, שנאמר הרגני נא הרוג. מיד חרה לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ק"ו) ויקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם, אמר לו הקב"ה תן בשר לבני, אמר לו מאין לי בשר, אמר לו צפרדעים היה לך במצרים, כנים היה לך במצרים, וכל כך היית שם עשיר ועכשיו נעשית עני, אמר לפניו ולא משלך היה לי, אמר לו במצרים היה לי וכאן לא היה לי, היד ה' תקצר... (שם מזמור כג)

מי יעלה בהר ה', זה משה, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה'), נקי כפים זה משה, שנאמר (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי, ובר לבב זה משה שהיה מברר עסקו בשעה שאמר לו הקב"ה שילך בשליחותו, שנאמר (שמות ג') ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא אל בני ישראל, אשר לא נשא לשוא נפשי זה משה שנטל נפשו של המצרי, שנאמר (שם ב') ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי, שראה את המלאכים ונמלך בהן, והרגו בדין... (שם כד)

...וכן מצינו בשמואל הרמתי, שהיה שקול כמשה, שנאמר (ירמיה ט"ו) אם יעמד משה ושמואל, ונאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, ואתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה... זה מלך מ' שנה, וזה מלך מ' שנה, וזה עשה מלחמות וזה עשה מלחמות, זה הרג מלכים וזה הרג מלכים, זה בנה מזבחות וזה בנה מזבחות, זה הקריב וזה הקריב, זה בקריאה וזה בקריאה, זה התפלל על ישראל וזה התפלל על ישראל, זה שמש בכהונה וזה שמש בכהונה. דבר אחר הודיעני נא את דרכיך, אמר לפניו הודיעני באיזה מדה אתה נוהג עם אומות העולם... (שם כה)

אמר רבי חלבו שלש עשרה ספרי תורות כתב משה באותו היום שיצא מן העולם, אחד לכל שבט ושבט ואחד שהיה מונח בארון, שאם יבקשו ישראל לזייף מתוכה לא היו יכולין. אמר רבי אלעזר מן מטרופולין היה משה, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה, דבר אחר איש האלקים, גברא דיינא, שנאמר (דברים י"ג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, שהיה אומר יקוב הדין את ההר. דבר אחר שהטיח דברים כלפי מדת הדין, שנאמר (במדבר ט"ז) אם בריאה יברא ה', אמר משה אם בריאה מוטב, ואם לאו יברא בשביל קרח ועדתו. ואין איש שהטיח כנגד מדת הדין כמשה, שהקב"ה אמר (ששם י"ד) אכנו בדבר ואורישנו, ומשה אמר סלח נא (שם), ומה השיבו, ויאמר ה' סלחתי כדבריך...(שם צ)

מדרש שמואל:

רמה קרני בה', י' קרנות הם... קרנו של משה (שמות ל"ד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו... (פרשה ד)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר הקב"ה למשה את אמרת (שמות י"ח) כי יבא אלי העם לדרוש אלקים, דצריך לנורא יפיח בה, אף את כשתהא צריך דבר תהא בא אצלי, הדא הוא דכתיב (שם כ"ד) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו. (פרשה ט)

אמר רבי אבא בר כהנא קשה הוא הגזל, ששני גדולי עולם נצרכו להתווכח עליו, משה ושמואל, משה (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו', רבי חנינא בר שלדא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי וכי מה הניח משה לקפחין ולגנבין, אלא אמר משה, בשעה שהיו ישראל מתנדדין ממסע למסע לא אמרתי לאחד מהם טול כלי זה על חמורך, נשאתי בעצמי ונטלתי וטענתי... אמר רבי יודן גדול הדור בשעה שהוא הולך לעשות צרכי צבור ממי הוא צריך ליטול את החמור, לא משל צבור, ברם הכא ויקח משה את אשתו וגו'... (פרשה יד)

רבי בשם רבי שמואל בר יצחק, מגילת בית המקדש שמסר הקב"ה למשה בעמידה, הדא הוא דכתיב (דברים ה') ואתה פה עמד עמדי, עמד משה ומסרה ליהושע בעמידה... (פרשה טו)

אמר רבי אליעזר בן יעקב ברכותיו של משה אין להם קצבה, (דברים א') ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. (פרשה ל)

תנא דבי אליהו רבא:

ובר לבב זה משה, שהיה לבו של משה ברור ביראת אלקים, אשר לא נשא לשוא נפשי, אמר הקב"ה למשה, רוח ונשמה שנתתי בך לא טענה דבר שוא, שלא כתבתי בתורתי ולא נשבע למרמה, שלא רמה בשבועתו שנשבע ליתרו... (פרק יז)

שתי מדות של צדיקים כיצד, צא ולמד מן משה ואהרן, שנתכוונו ועשו שלום בין ישראל לאביהן שבשמים, ובין ישראל תלמיד חכם לעם הארץ, ובין חכם לחכם חבירו, ובין איש לאשתו, ומתוך דרכיהם הטובים נקבע להם שם טוב ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות... (פרק יח)

...לפיכך נתן הקב"ה להם לעכו"ם את בלעם בן בעור שהוא היה מעולה בחכמתו כמו משה, אבל משה יתר דבר אחד ובלעם חסר דבר אחד ממשה, במשה כתיב (ויקרא א') ויקרא אל משה, ובבלעם כתיב (במדבר כ"ג) ויקר אלקים אל בלעם, ובלעם יתר דבר אחד ממשה, ומשה חסר דבר אחד מבלעם, בבלעם כתיב (שם כ"ד) ויודע דעת עליון, ובמשה כתיב (שמות ל"ג) הודיעני נא את דרכיך... (תנא דבי אליהו זוטא פרק י)

ילקוט שמעוני:

...משה אתמול בורח מפני פרעה, ועכשיו משקעו בים, אלא שראה עולם חדש. (בראשית פרק ו, מט)

...ויהי כאשר גדל משה בבית המלך, ותחשבהו בת פרעה לבן, וייראו מפניו כל בית פרעה. ויהי היום ויוגד לבלעם לאמר, הנה בן בתיה מבקש להרגך, ויברח בלעם הקוסם ושני בניו אתו, וינוסו וימלטו את נפשם, וילכו ארץ כוש... בימים ההם היתה מלחמה בין כוש ובין בני קדם, ויצא קוקנוס מלך כוש להלחם בארם ובבני קדם, ויעזוב את בלעם הקוסם הוא לבן הארמי מפתור ושני בניו ינוס וימברוס לשמר את העיר, ויועץ בלעם למרוד במלך קוקנוס מלך כוש, ומשה בן שמונה עשרה שנה בברחו, ויהי הבחור הולך ובא עמהם, ויאהב המלך והשרים וכל חיל המלחמה את הבחור כי רב ויקיר הוא, וקומתו כארז ופניו כצאת השמש, וכח גבורתו כארי, ויהי יועץ למלך. ויהי מקץ תשע שנים ויחלה המלך את חליו אשר ימות בו, ויהיה ביום השביעי לעת חלותו וימת ויחנטוהו עבדיו ויקברוהו... וימהרו ויפשיטו איש לבושו וישליכו ארצה ויעשו במה גדולה, ויושיבו עליה את משה, ויתקעו בשופרות ויאמרו יחי המלך יחי המלך, וישבעו כל השרים וכל העם לתת לו את הכושית הגבירה אשת קוקנוס לו לאשה, וימליכו אותו עליהם. ומשה בן שבע ועשרים שנה במלכו על בני כוש... ויען המלך את העם ויאמר, אם תשמעו בקולי דעו כי תנתן העיר בידינו... עתה לכו היערה והביאו מבני החסידה איש אפרוחו בידו והיו לכם למשמרת עד גדלם, ולמדום לטוש כדרך בני הנץ, וימהרו העם וילכו היערה ויעלו הברושים ויביאו איש אפרוחו בידו, ויעשו כדבר המלך. ויהי כאשר גדלו בני החסידה ויצו המלך להרעיבם ימים שנים, ויעשה העם כן, ויהי ביום השלישי ויאמר המלך אליהם לבשו איש כלי מלחמתו בידו ורכבו איש על סוסו וקחו איש אפרוחו בידו, ונקומה ונלחמה בעיר, מקום אשר הנחשים שם, ויעשו כדבר המלך, ויהי בהגיעם אל מקום הנחשים ויאכלום וישביתום מן המקום ההוא. ויהי כראות המלך והעם כי נשבתו הנחשים ויריעו העם תרועה גדולה, וילחמו העירה ויתפשוה, ויבאו איש אל ביתו אל אשתו ואל אשר לו, וימותו ביום ההוא מעם הארץ אלף ומאה איש, ומעם המצור לא מת אחד... וילכוד משה בחכמתו את העיר, ויושיבוהו על כסא המלכות וישימו כתר מלכות בראשו, וגם את הכושית הגבירה נתנו לו לאשה. ויירא משה את אלקי אבותיו ולא בא אליה, כי זכר את השבועה אשר השביע אברהם את אליעזר עבדו לאמר, לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני... ויתחזק במלכות בני כוש, וילחם את אדום ואת בני קדם ואת ארם ויכניעם תחת יד בני כוש, והימים אשר מלך על בני כוש ארבעים שנה, ויצלח בכל מלחמתו כי ה' אלקי אבותיו אתו...

בשנת ארבעים למלכו והוא יושב על כסא המלכות והגבירה יושבת לימינו אצלה, ותאמר הגבירה אל השרים ואל העם, הנה זה ארבעים שנה אשר מלך זה על כוש ואלי לא קרב ואת אלהי כוש לא עבד, ועתה שמעו נא בני כוש ולא ימלוך עליכם זה, הנה מונחס בני ימלוך עליכם, כי טוב לכם לעבוד את בן אדוניכם מעבוד איש נכרי עבד מלך מצרים. ויהי כל העם נדון, וישכימו בבקר וימליכו את מונחס בן קוקנוס עליהם. וייראו בני כוש לשלוח יד במשה, וכי זכרו את השבועה אשר נשבעו לו, ויתנו לו מתנות גדולות וישלחו אתותו בכבוד גדול ויצא משם ויחדול ממלוך על כוש. ומשה בן שבע שנים וששים שנה בצאתו מכוש, כי מה' יצא הדבר, כי בא הקץ אשר התעתד מימי קדם להוציא את בני ישראל.

וילך משה מדינה, כי ירא לשוב מצרימה מפני פרעה, ויבא אל רעואל ויספר לו משה את אשר ברח ממצרים ואת אשר מלך על בני כוש ואת אשר לקחו מידו המלוכה ויגרשוהו, והיה כשמוע רעואל את דבריו אמר בלבו, אתנה זה בית הכלא וארצה בו לבני כוש, כי נוסס הוא, ויקחהו אל בית הסהר ויהי כלוא שם עשר שנים. ויהי בהיותו עצור שמה, ותחמול עליו צפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים. ויהי מקץ עשר שנים ותאמר אל אביה לאמר האיש העברי אשר כלאתו זה עשר שנים בבית הסהר ואין דורש ואין מבקש עליו, ועתה אם טוב בעיניך אבי נשלח ונראה אם מת ואם חי הוא. ואביה לא ידע כי כלכלתהו, ויען ויאמר רעואל הנהיה כדבר הזה להעצר גבר בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל ויחיה. ותען צפורה את אביה לאמר, הלא שמעת אבי כי אלקי העברים גדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עת, הוא הציל את אברהם מאור כשדים... וגם עם זה רבות עשה ויצילהו מיאור מצרים ומחרב פרעה, גם מזה יכול למלטהו. וייטב הדבר בעיני רעואל ויעש כן כדבר בתו, וישלח אל הבור לראות מה נעשה בו ויראו והנה האיש חי ועומד על רגליו ומתחנן אל אלקי אבותיו, ויוציאוהו מן הבור ויגלחוהו, וישנו את בגדי כלאו, ויאכל לחם. וירד האיש אל גנת רעואל אשר אחרי הבית ויתפלל אל אלקיו אשר עשה אתו נפלאות רבות, ויהי בהתפללו ויבט בצדו והנה מטה ספיר מוצב ארצה והוא נטוע בתוך הגנה, ויקרב אל המטה, והנה חקוק בו שם ה' אלקים צ-באות כתוב ומפורש על המטה, ויקרא בו, ויתלשהו כהתלש עץ יער מסבכו והיה למטה בכפו, הוא המטה הנברא מפעלות אלקים אחרי בוראו שמים וארץ וכל צבאם, ויהיה בהגרש אדם מגן עדן ויקח את המטה בידו ויצא ויעבוד את האדמה אשר לוקח משם, ויגיע המטה עד נח ויוותר אל שם ואל תולדותיו, עד הגעתו אל ידי אברהם העברי... ויהי אחרי מות יוסף וישבו שרי מצרים בית יוסף, ויגיע המטה אל יד רעואל המדיני, ובעת צאתו ממצרים לקחו בידו ויטעהו בתוך גנתו, ויבחנו כל גבורי קיני לתלשו בבקשם לקחת צפורה בתו ולא יכלו, וישאר בתוך הגן עד בא אשר לו המשפט ויקחהו. והיה כראות רעואל את המטה בידו ויתמה על ככה, ויתן רעואל צפורה בתו למשה. ומשה בן שבע שנים ושבעים שנה בצאתו מבית הסהר. ויקח צפורה המדינית לאשה, ותלך צפורה בדרכי בית ישראל לא חסרה דבר מצדקת שרה ורבקה רחל ולאה גבעות עולם. ותהר בן ויקרא משה שמו גרשום וכו', רק לא מל את בשר ערלתו בגזרת רעואל חותנו, ויהי בעת ההיא מקץ שלש שנים ותהר עוד ותלד בן שני וימל בשר ערלתו ויקרא שמו אליעזר. (שמות פרק ב, קסח)

ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו, שמע הקב"ה קולן של ישראל וערב עליו, שלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו אל הערפל... ומאמר משה אל העם אל תיראו הרי מזה מזרזן, להודיע חכמתו של משה, היאך היה עומד ומפייס כל אותן האלפים וכל אותן הרבבות, עליו מפורש בקבלה החכמה תעוז לחכם וגו'... (שם פרק כ, שא)

...כך אמר משה להקב"ה כשעשו ישראל אותו מעשה אין אתה יודע מאיזה מקום הוצאת אותם, ממקום עבודה זרה, אמר לו הקב"ה ומה אתה מבקש שאתרצה להם, הבא לוחות משלך והרי כתב ידי. אמר לו הקב"ה חייך, כשם שנתת נפשך עליהם בעולם הזה, אף לעתיד לבא כשאביא להם את אליהו זכור לטוב שניכם באים כאחד, שנאמר ה' בסופה ובשערה דרכו, בסופה זה משה, דכתיב ותשם בסוף על שפת היאור... (שם פרק לד, שצז)

משה ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וגו' ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח וגו', אמר לו הקב"ה חייך סופך לילך, כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלקי העברים שלח את וגו', אמר אותו רשע מי ה', אמר משה כבר עשיתי שליחותי, הלך וישב לו, אמר לו הקב"ה ישבת לך, בא דבר אל פרעה, וכן על כל דבר ודבר לך אל פרעה, השכם בבקר, לסוף הוציאם מצרים וקרע להם את הים, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר... ועשה להם את המשכן... אמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, עמד וישב לו. אמר לו הקב"ה חייך יש לך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד לבני טומאה והטהרה, ולהזהירן היאך יהו מקריבין קרבן לפני, הוי ושפל רוח יתמוך כבוד, זה משה, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו. לכך נאמר ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב אז דברת בחזון לחסידיך, אף על פי שדבר הקב"ה עם אדם הראשון ועם נח ואברהם ויצחק ויעקב, הן היו יחידים בעולם, אבל משה כמה צדיקים היו, שבעים זקנים, בצלאל, ואהרן ובניו, ולא קרא מכולם אלא למשה, הוי אומר הרימותי בחור מעם זה משה, שנאמר לולי משה בחירו, דבר אחר מדבר במשה שנדבר עמו בדבור ובחזון, שנאמר פה אל פה אדבר בו... ותאמר שויתי עזר על גבור, משאוי שקשה לששים רבוא נוח למשה, הרימותי בחור מעם, לולי משה בחירו. (ויקרא פרק א, תכז)

עשרה שמות היו לו למשה, שנאמר ואשתו היהודיה זו יוכבד, על שם שהעמידה יהודים בעולם, ילדה לו את ירד, זה משה שהוריד את התורה מלמעלה למטה, דבר אחר שהוריד את השכינה מלמעלה למטה, דבר אחר אין לשון ירד אלא לשון מלכות, כמה דאת אמר וירד מים עד ים... אבי גדור הרבה גודרין עמדו לישראל, והוא היה אביהם של כולם, חבר שחיבר הבנים לאביהן שבשמים, דבר אחר שהעביר הפורענות מלבא לעולם. אבי סוכו שהיה אביהם של נביאים שסוכין ברוח הקדש, בערביא צווחין לנביא סוכיא. יקותיאל שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים אבי זנוח, בא והזניחן מאותה עבירה, הדא הוא דכתיב ויזר על פני המים... רבי יהודה ברבי עילעאי אומר אף טוביה היה שמו, הדא הוא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, רבי ישמעאל ברבי אמי אמר שמעיה שמו, דכתיב ויכתב שמעיה בן נתנאל הסופר, שמעיה ששמע א-ל תפלתו, בן נתנאל, בן שנתנה לו תורה מיד א-ל, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי, שהיה משבטו של לוי... ומשה הרי עשרה, אמר לו הקב"ה למשה, חייך מכל שמות שיש לך איני קוראך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, ותקרא שמו משה, הוי ויקרא אל משה. (שם תכח)

נקם נקמת, זה שאמר הכתוב ישמח צדיק כי חזה נקם, זה משה, פעמיו ירחץ בדם הרשע, בדמו של בלעם הרשע, אתה מוצא שהשליט הקב"ה למשה בעליונים, שנאמר עלית למרום שבית שבי, והיו מלאכים נותנין לו מקום והוא נכנס לתוך מחיצות של אש, והיו רואין אותו והיו עומדים מפניו, שלט בים כשבקש קרעו וכשבקש החזירו למה שהיה, נטה ידך על הים וישובו המים, וכן בעשר מכות שלט באוצרות שלג, ואחר כל השבח הזה היה יושב ובוכה והמה בוכים פתח אהל מועד, והיתה נפשו של משה עגומה עליו, ידע הקב"ה מה בלבו של משה אמר לו חייך, אין אתה מסתלק מן העולם עד שתתנקם מהם, שנאמר נקם נקמת בני ישראל אחר תאסף אל עמך... (במדבר פרק לא, תשפה)

ויהי אחרי מות משה, בשבעה באדר מת משה, דכתיב ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש וגו', מאחד בשבט עד ששה באדר שלשים וששה ימים פירש משה את התורה כולה, בששה בו ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות, באותו היום נאמר לו צו את יהושע, מה היתה צואתו חזק ואמץ וגו', בשבעה באדר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום... (יהושע פרק א, א)

אם יעמד משה ושמואל, זה לוי וזה לוי, זה בנה מזבח וזה בנה מזבח, זה מלך על ישראל ויהודה וזה מלך על ישראל ויהודה, זה הקריב וזה הקריב, זה בקריאה וזה בקריאה, זה בהנני וזה בהנני, ולמה הוא מעלה שני נביאים הללו מכל הנביאים, על ידי שלא נטלו שחד, שאלמלא כן לא היה להם כח לעמוד כנגד ישראל ולהוכיחן... (ירמיה פרק יד, רצב)

כצאן קדשים, זו צאנו של יתרו, שהיה משה רועה ארבעים שנה במטה האותות ולא שכלה אותם חית השדה, והם פרים ורבים הרבה מאד. (יחזקאל פרק לו, שעה)

תאות ענוים שמעת ה', רבי לוי אמר זה משה שנקרא עניו, בשעה שאמר לו הקב"ה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש, התחיל מצטער, אמר כמדומה אני שאין אחי יכול להכנס לפנים מן המחיצה, אמר לו הקב"ה לא כשאתה סבור, אלא בכל עת שרוצה ליכנס יכנס, אלא יכנס בסדר הזה. (תהלים י, תרנב)

ותפלת ישרים רצונו, אלו ישראל, אחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים שברך, ולמה לא ברך לשבטו של שמעון, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים... (שם צ, תתמא)

אמר רבי יודן מאי דכתיב נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, והא כתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, ומאי אמר כמוך, אלא היה ירמיהו כמותו בתוכחות, שכל הכתוב בזה כתוב בזה, זה ניבא ארבעים שנה וזה ניבא ארבעים שנה, זה ניבא על יהודה וישראל ועמדו בני שבטו להרגו, וזה כמו כן, זה הושלך ליאור וזה הושלך לבור, זה ניצל על ידי אמה וזה על ידי עבד, זה בא בדברי תוכחות וזה בא בדברי תוכחות... (איכה פרק א, תתקצט)

הגידה לי שאהבה נפשי, רבי יוחנן ברבי סימון בשם רבי חנינא פתר קראי במשה, בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר משה וכי דברים הללו יכולים ליעשות, איני יכול לעמוד בכל האוכלוסין הללו, כמה חיות יש בהם, כמה מעוברות יש בהם, כמה מניקות יש בהן, כמה קליות ואגוזים התקנת לתינוקות שבהם, כמה מיני רקיקים התקנת להם, הגידה לי אומה שאהבה נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה, איכה תרעה בימות הגשמים, איכה תרביץ בצהרים בימות החמה... אמר לו הקב"ה אם לא תדעי לך היפה בנשים, היפה בנביאים... (שיר השירים פרק א, תתקפב)

שני שדיך, מה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק טועם, כך משה ואהרן, כל מה שהיו למדין היו מלמדין לישראל, דבר אחר מה שדים חיים לתינוק, כך משה ואהרן חיים לישראל, מה תואמי צביה מת אחד מהם אין חברו משתהא, כך ואכחיד את שלשת הרועים וגו'. (שם פרק ד, תתקפח)

מדרש הגדול:

ותקרא שמו משה, היה ראוי לקרות אותו משוי שנמשה מן המים, אלא קראתו משה, אמרה הוא משה את עצמו, כלומר זכותו גרמה לו להנצל. דבר אחר על שם ישראל שהוא משה אותם והוציאם ממצרים, שנאמר והוצא את עמי בני ישראל ממצרים, לכך נקרא שמו משה, שהוא משה אחרים... (שמות ב י)

דבר אחר וירא בסבלותם, ראה שהיו מטעינין את הזקן כבחור, ואת האשה כאיש, ואת הקטן כגדול, עמד והשוה אותן, לפיכך זכה שתנתן פרשת ערכים על ידיו להבחין בין האיש לאשה, בין הזקן לבחור, בין הקטן לגדול. (שם שם יא)

...בא וראה ענותנותו של משה, אף על פי שהיה בורח כאחד מן ההדיוטים, ראה בנות יתרו מצטערות ולא נתנאה מלעמוד ולדלות להם, והוא היה בנפשו בן בתו של מלך. (שם שם יז)

בשעה שאמר משה לפני הקב"ה אני ערל שפתים, נזדעזעו כל בריות העולם ואמרו, מה משה שעתידה שכינה לדבר עמו במאה ושבעים וחמשה מקומות, והוא מבאר כל אות ואות, וכל דבר ודבר וכל פיסוק ופיסוק שבתורה בשבעים לשון, הוא אומר אני ערל שפתים, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, ובשביל שאמר אני ערל שפתים זכה לבסוף, אנכי עומד בין ה' וביניכם. (שם ו יב)

גדולה הענוה שבה נתגדל משה, שנאמר והאיש משה ענו מאד, מה תלמוד לומר מכל האדם, אלא בני אדם עשויין שלש כתות, מהן בגדולת שמים ומהן בגדולת המלכות ומהן הדיוטות, ומשה רבינו ראה עצמו בשלשתן, ובשלשתן היה עניו, בתחלה היה בגדולת המלכות, שהיה כבן בתו של פרעה, ולא הניח ענותנותו, שנאמר ויצא אל אחיו וירא בסבלותם... כשהיה במדין בורח כהדיוט לא הניח את ענותנותו, ראה בנות יתרו מצטערות ולא נתגאה מלעמוד ולדלות להן, אף כשהיה בגדולת שמים לא הניח בענותנותו, שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו... ואפילו בשעת המחלוקת כתוב בו וילך אל דתן ואבירם, ולא נתגאה לומר אלו חולקים על הקב"ה ואני הולך אחריהן, אלא כל דבריו היו ענוה... (במדבר יב ג)

ויקחו אליך,יביאוה אליך ותהא גזבר עליה, יכול שאין לי שהיה משה גזבר אל על הפרה, ומנין אף על השמן, תלמוד לומר ויקחו אליך שמן זית זך, יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה, ומנין אף אהרן, אמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן... (שם יט ב)

דבר אחר זה שאמר הכתוב מי יעלה בהר ה' וגו' (תהלים כ"ד), זה משה שאמר לו הקב"ה ואתה פה עמד עמדי, וכתיב ומשה עלה אל האלקים (שמות י"ט ג'). ומי יקום במקום קדשו זה משה, שנאמר בו כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. נקי כפים זה משה שהיו ידיו נקיות מן הגזל, שאמר לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר ט"ז), ומהו ובר לבב, בשעה שאמר לו אהרן הן היום הקריבו את חטאתם (ויקרא י'), מיד וישמע משה וייטב בעיניו (שם), שהיה אומר לכל ישראל בברירות לב אני טעיתי, ואהרן אחי יפה אמר, ולפי שהוא נקי כפים ובר לבב היה אומר למה ה' יחרה אפך בעמך (שמות ל"ב)... (דברים לג א)

ומשה בן מאה ועשרים, מלמד שלא נמלט נח מן התבה אלא בזכות משה, את מוצא בשעה שבקש הקב"ה להביא מבול על עולמו להחריבו, אמרו מלאכי השרת לפני מי שאמר והיה העולם, רבון העולמים הואיל ואתה מביא על עולמך מבול שלמים מה אתה עושה לו לאותו האיש שהוא עתיד לחיות מאה ועשרים שנה, וכבר קצבת לו ימיו והיו ימיו מאה ועשרים שנה... זה אחד מארבעה שחיו מאה ועשרים שנה, ואלו הן, משה, והלל הזקן, ורבן יוחנן, ורבי עקיבה, משה עשה במצרים ארבעים שנה, ועשה במדין ארבעים שנה, ושימש את ישראל ארבעים שנה... (שם לד ז)

ילקוט המכירי:

...ומנין שיו"ד שכתוב באותה תיבה שמו של משה, שנאמר וידי משה כבדים (שמות י"ז), כשם שיו"ד משמש עם כל האותיות של שם המפורש, כך משה שמש את כל התורה כלה, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי. (תהלים ק"ב)

לקח טוב:

ויקם משה ויושיען... ברח מן הדינין ובא ומצא דינין, לפיכך הכתוב משבחו (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. (שמות ב יז)

של נעליך מעל רגליך, וביהושע כתוב (יהושע ה') של נעלך, לפי שמשה רבינו לא זכה בשני דברים, בכניסת הארץ ולא שיעמדו בניו תחתיו, אבל יהושע אף על פי שלא היה לו בנים נכנס לארץ. (שם ג ה)

ויקרא אל משה, נאמר כאן קריאה ונאמר בסנה קריאה, מה להלן משה משה, אף על כל קריאה כך. ומה להלן היה עונה הנני, אף על כל קריאה היה עונה הנני. אל משה, הוא משה עד שלא נדבר עמו, הוא משה לאחר שנדבר עמו. דבר אחר ויקרא אל משה, מלמד שכיון שהוקם המשכן נתייאש משה, אמר מעתה אין לי עבודה, אמר לו הקב"ה עמוד ללמד לישראל סדר קרבנות, ללמדך שכל הבורח מן השררה שררה רודפת אחריו... דבר אחר וידבר כאשר ידבר איש אל רעהו, שנאמר (שמות ל"ג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, כל הנביאים היו רואין מתשע אספקלריות ומשה מתוך אחת, של כל הנביאים לא היו צלולות ושל משה היתה צלולה... (ויקרא)

ילקוט ראובני:

וירא אלקים את האור כי טוב וגו', ותרא אותו כי טוב הוא, סוד כמוס ומופלא, כי משה רבינו ע"ה היה נברא בצלם דמות אשה, אם כן נכון שתמלא הבית אורה, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, ה' פעמים אידכר סנה, וה' פעמים אור בעובדא דבראשית... (בראשית)

...אמנם משה רבינו ע"ה אף על פי שלא יצא ממנו טיפה, עם כל זאת לקח אשה כושית, ולקחה כבעל עם אשתו מ' שנה, לכן לא נקבר בארץ ישראל לא גופו ולא עצמותיו בארץ ישראל הנקראת אשה יראת ה'... (ויחי)

מאחר שבא משה מאיסורי ערוה, שעמרם לקח דודתו, לכן לא זכה לכנוס לארץ ישראל... ותהר האשה ותלד בן וגו', ותצפנהו שלשה ירחים, תמוז אב אלול, סבה שלא יגן זכותו לעכב חרבן הבית כדי לשפוך חרון אפו על העצים והאבנים, ובי"ד באדר הטיפו ממנו דם ברית, להשבית אויב בימי מרדכי ואסתר. אמר רבי נתנאל ראו אבותיו של משה תארו כמלאך אלקים ומלו אותו לשמנה ימים, וקראו אותו יקותיאל... בתחלת לידת משה זכה לדרגא דיוסף שהוא יסוד, שנקרא טוב, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא, שנולד מהול... ותצפנהו שלשה ירחים, טמנו בבית תחת הארץ... משה רבינו ע"ה נולד מהול, דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, בלא רע, לפיכך זכה ועלה אל האלקים... 

כד אתי משה רבינו ע"ה לעלמא אייתי עמיה ס' רבוא נשמות משום הכי היו נולדים ששים רבוא בכרס אחד, והיינו רזא ויהי נא פי שנים וכו', דכד אתי אליהו לעלמא איתי עמיה נשמתא של אלישע... (שמות, ועיין שם עוד)

משה רבינו היה משמיטה שעברה שמיטת החסד, וכששלח בזה השמיטה אמר רבונו של עולם איני משמיטה הזאת אלא משמיטה שעברה, שהיתה כולו רחמים וחסד בלי יצר ובלי עון, אמר לו בבינה אני הבאתיך לצורך העולם להוציא על ידך ישראל ממצרים, ולהביא על מצרים עשר מכות... בחשבון שמך, מפני זה יהיה להם כח להצילם ממדת הגבורה מהם עתידים לעשות עונות וחטאות במורדים באדוניהם, ועל ענינים רבים לבריאה הבאתיך, ואני יודע כי היית במדת החסד נקי וטהור ושלם בלי פשע, לכן כתבתי בתורתי כי מן המים משיתיהו, אמר משה אם כן עתה שאני בא תוך יצר הרע שמא אכשל, אמר לו נשמתך לא תחליף ולא תמיר ולא תגולגל עוד בגלגול כל ימי עולם אלא תעלה במעלה הנקרא ר"ב, וזהו שאמר למשה רב לך, ולא תבא עוד בגלגול כמו שבא עליך מהב"ל וש"ת, ועל כן אמר ולא ידע איש את קבורתו, מפני שכל המלאכים העלוהו למרום. אמר לו משה רבינו ע"ה מפני מה לא תתן התורה אלא על ידי, אמר לו מפני שישראל הם ס' רבוא דוגמא עליונה, אמר לו רבוני דעלמא האיך התורה בחשבון שמי, אמר לו מפני שקראך ישראל מש"ה רבינ"ו, מפני שמשה רבינו גימטריא תרי"ג, וכשהחליק השם המיוחד לשני שמות, וזה שחלקם דוד הללוי"ה הללוה"ו תצרף י"ה עם שמ"י, הרי שס"ה, ה' עם זכרי הרי רמ"ח, הרי תרי"ג מצות של אדם. משה רבינו ע"ה אמר לישראל י"ה עם שמ"י הרי שס"ה מצות לא תעשה, ושהו חקוק על לב החמה... אמר לו משה, רבונו של עולם כל המצוות תרי"ג, וכולם רומזים, ואני אדם אחד ואני כל המצוות, אם כן למה אמרו כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מי' בני אדם, אמר לו, משה, י' פעמים אדם בגימטריא משה, מ"ם שי"ן ה"א אם כן שקול נגד י' בני אדם. (שם)

משה רבינו ע"ה למד לעשות כלי זיין למלחמה, ואומרים שהיה משורר גדול, שכן נמצא בשירה וכו', גם היה חכם בשרטוטי ידים ופנים. (שמות בשלח)

משה הוא גלגול הבל וקין, אמר לו פרח באויר כשחלקו העולם, ולכן משה עלה למרום. (יתרו)

ודעת הרמב"ן מלאך שר הצבא שחזר בימי יהושע היה גבריאל, ומשה כל ימי חייו הוא הממלא מקומו של גבריאל השר, כנרמז בפסוק והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, והנצרך ללכת עמו המלאך הזה שהוא שר הגבורה להיות על ערי האויבים ויפילו לפני ישראל לאלפים ולרבבות. (שם משפטים)

שני שרי תורה הם, מיכאל זנגוגא"ל חיילותיה מאה וא' כמנין משה של כל א', והנעלם של משה עולה ק"א, וכל זמן שהיה משה חי לא יכול מיכאל לשלוט על ישראל, וכשנעלה משה בא מיכאל... (שם תצוה)

אל"ף זעירא של ויקרא עשה משה מדעתו, כבודו בהיותו בהיות קורא לו לשכינה וטעם הקריאה ידועה כתרגומו של סדר קדושה... והאיש משה עניו, שהקטין משה מדעתו נתעלה וישב על קרני ההוד של משה, א' בימינו ו' בשמאלו. (ויקרא)

בשתי מקומות דימה משה עצמו לאברהם לכהונה ולמלכות, אלא שאברהם נתקרב ומשה נתרחק, והטעם כי אדם הראשון היה בכור של עולם, והיה ראוי להיות כהן לעצמו לכל באי עולם כמשפט הכהונה לשמש לא-ל עליון בשביל בניו, והוא לא הקריב אלא שור פר לעצמו, גם אלו לא חטא היה מולך על כל העולם, ולא היה קין והבל חולקים העולם, כי היה הכל של אדם, ולא היו באים לידי מריבה. והנה אברהם רצה לתקן את שניהם, בהיות אצלו נשמתו של אדם הראשון וזכה לכהונה ומלכות. ומשה חשב להדמות לשם בן נח, שהיה מלך שלם וכהן לא-ל עליון, אמרו לו אל תקרב הלום, ולא נתרחק לגמרי, אלא שלא להנחיל את בניו, אבל הוא זכה לשניהם, שהרי היה מלך בישורון, וגם כהן היה שהקריב אנשים לשמים, שכן כתיב ויקרב משה את אהרן ואת בניו, והיו נדב ואביהו כאברי עולה וכאימורי חטאת שנשרפו, ואלעזר ואיתמר היו כשירי המוקדשים. (שם שמיני)

אם ככה את עושה לי וגו', משה ובלעם היו מחומר וגזעא, רק משה היה מצד הטוב של הבל, ובלעם מהרע מהבל, וכשראה משה האספסוף וכו', אמר משה אם ישראל חוטאים ולא תשא חטאתם יותר טוב שתהרגני, מפני שהערב רב יגברו, וההתגברות שלהם נמצא גוברת הרע של הבל על צד הטוב, וצד הטוב ידחה ממני, וזהו אל אראה ברעתי, שיגבור על יצר הרע... (במדבר בהעלותך)

הענין היה, אלדד ומידד היו מתנבאים משה מת יהושע מכניס לארץ, וזו היתה לפני גזירת מי מריבה, וחשבו אהרן ומרים שהם יבאו לארץ, וכששמעו אלדד ומידד שמשה לא יבא לארץ, היו מסופקים למה זה, והנה האמת על פי הא דכתיב היש בה עץ וגו', רוצה לומר אם אין שם עץ החיים שהוא פני חמה, אם כן אינו מן הראוי שמשה הוא פני חמה יכנוס לשם, אבל הם אמרו על כרחך לא מטעם זה, כי מה שמשה הוא פני החמה היינו משום נבואתו, והלא גם בנו דבר ה', ואם כן אנחנו פני חמה, למה אנחנו נבא לארץ ישראל, אלא על כרחך משום האשה הכושית אשר לקח, והשיבם הקב"ה לעולם אמת הטעם שהוא פני חמה כנ"ל, ושאמרתם הלא גם בנו דבר, אין אתם שוים במדרגה. (שם)

משה בגימטריא א-ל ש-די, שהוא משלים ליסוד אמת, והוא חביב עלינו יותר מלוחות הברית המכוונת נגד כ"ה, תדע כי הוא האומר לפנחס במצות המקום הנני נותן לו את בריתי, אלמא ברית שלום מעיקרא של משה הוי בסוד צדיק מושל ביראת אלקים. (שם פנחס)

משה היה בעולם הזה במדת מטטרון, שהוא סוד עץ הדעת טוב ורע שבעולם היצירה, ורצה משה להשיג ולעלות לעולם הבריאה דתמן אכתרי"אל וכו', ועל זה אמר אתה החילות להראות את עבדך זה מטטרו"ן, שהוא עבד נאמן כלול מסטרא דטוב ורע, מסטרא דטוב את גדלך, ומסטרא דרע את ידך החזקה, ורצה משה להגיע עד מדריגה שלישית מנ' שר הפנים... (דברים ואתחנן ועיין שם עוד)

וימת שם משה עבד ה' וגו', משה לא היה לו שייכות בעולם הזה, ולא ירד אלא להעלות ניצוצי הקדושה מעולם העשיה, שירדו בעוון אדם הראשון. משה רבינו ע"ה מת בשבת, וכן בתשובות גאונים בסדר עולם, וכן הרא"ש, בפרק ערבי פסחים מוכח שהיה ערב שבת. משה מוזכר בתורה תקצ"ב פעמים, וכן ישראל, ששקול משה נגד ישראל... משה בק"ך שנים הכניע ד' קליפות שהם ד' בנים שהיה להם, מצרים כוש פוט וכנען, פוט בגימטריא מאדי"ם, והוא כח המ"ן, מ' שנים ראשונים הכניע קליפת מצרים, מ' שנה בכוש הכניע קליפת כוש, מ' שנים במדבר פוט, דתמן מאדים, ובקש גם להכניע כנען, אמר לו הקב"ה צו את יהושע... משה לאחר מותו העביר בעל פעור, לכן נקבר על הר העברים, שהוא בגימטריא מרכבה טמא"ה... (שם וזאת הברכה)

מש"ה בגימטריא אלהי"ם אחרי"ם... (שם)

אמונות ודעות:

...ומן ההוכחות המחזקות שיש לומר על כך, שאנו מצאנו משה רבינו ע"ה גדול הנשמעים והצדיקים לא הגיעו מן הגמול הגדול שבעולם הזה מאומה, כגון ונתתי גשמיכם בעתם, והשיג לכם דיש, ונתתי שלום... מפני שלא נכנס לארץ, ואלו היה שאין לצדיקים אלא מה שאמור באם בחקותי, כי אז צריך היה להיות למשה רבינו במדה יתרה, אלא מקור זה מורה שעיקר הגמול לעולם הבא... (מאמר ט פרק ב)

ואם יבקש שואל שנמשיל לו היאך יחיה גוף ורוח בלי אוכל תמיד, נדגים לו במשה רבינו ע"ה, אשר החיהו ה' יתברך שמו ארבעים יום וארבעים לילה שלשה פעמים בלי אוכל, כמו שאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, ולא העמיד את חיותו כי אם האור אשר בראו ה' וחפץ בו על פניו, כמו שאמר "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו", ועשה את זה אות לקרב את הדבר אל שכלינו, כדי שנקיש לו חיי הצדיקים באור ללא מזון, וכך אמר לו "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים", וזה כמו שנאמר לצדיקים, ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו... (שם פרק ה)

תרגום יונתן:

וידי משה כבדים - וידוי דמשה הווו יקירין מן בגלל דעכב קרבא למחר ולא אזדרז ביומא ההוא לפורקנא דישראל ולא הוה יכיל למיזקפהון בצלו, ומן דהוה צבי לסגופיה נפשיה נסיבו אבנא ושויו תחותוי ויתיב עלוה ואהרן וחור מסעדין לידוי... (שמות יז יב)

ואמר דא אנא גזר קים דלא אשלחיף עמיה הדין בעם אוחרן, ברם מנך יפקון אוכלוסין צדיקין, קביל כל עמך אעביד פרישן להון בזמן דיהכון בשבייתא על נהרות בבל, ואסליקינון מתמן ואשרונון מן לגיו לנהר סמבטיון, וכהינון פרישן לא איתבריו בכל דיירי ארעא ובכל עממיא... (שם לד י)

דין חד מן ארבע דינין די עלו לקדם משה רבן, בתרין מנהון הוה מורה מתון, ובתרין מנהון הוה משה זריז, במחרפא דחריף שמא קדישא בגידופין, ובמקוששא דחליל שבתא בזדנו הוה משה מתון, מן בגלל דיהיה דיניהון דיני נפשן, ובמסאבין דלא יכילו למעבד פסחא בזמניה, ובגין בנת צלפחד הוה זריז מן בגלל דהוה דיניהן דיני ממון. ובאילין אמר לא שמעית, למילפא דיני דעתידין למיקם בתר משה, למיהון מתונין בדיני נפשן וזריזין בדיני ממון, דלא יבהתון למימר לא שמעינן... (ויקרא כד יב)

ואישתעו מרים ואהרן במשה על עיסק איתא כושיתא דנסיב, והא לא איתא כושייתא הות צפורא אתת משה, אלא היך מה דהויון כושיא משני בשריה מכל ברייתא, כן הות צפורא אתת משה יאה בריוה ושפירא בחיזוה ומשניא בעובדיא טבא מכל נשיא דדריא ההוא. (במדבר יב א)

רש"י:

בכופר - בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ, ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ. (בראשית ו יד)

ויגדל משה - והלא כבר כתב ויגדל הילד, אמר רבי יהודה ברבי אליעזר הראשון לקומה והשני לגדולה שמינהו פרעה על ביתו. וירא בסבלותם - נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם. (שמות ג יא)

ויבקש להרג - מסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר ויצילני מחרב פרעה. וישב על הבאר - למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר. (שם שם טו)

מי שם פה - מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי, או מי ישום אלם - מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך, ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך, ולאספקלטורין ההורגין מי עשאם עורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת. (שם ד יא)

הוא משה ואהרן - הם בצדקתם ובשליחותם מתחלה ועד סוף. (שם ו כז)

ויגידו למשה - שאלוהו מה היום מיומים, ומכאן יש ללמד שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת... ולכך ענשו הכתוב שאמר לו עד אנה מאנתם, ולא הוציאו מהכלל. (שם טז כב)

וידי משה כבדים - בשביל שנתעצל במצות ומינה אחר תחתיו נתייקרו ידיו. (שם יז יב)

פסל לך - אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות. משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע את כתובתה, אמר, אם יאמר המלך להורגה, אומר לו עדיין אינה אשתך, בדק המלך ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה, אמר לו שושבינה כתוב לה כתובה אחרת שנקרעה הראשונה, אמר לו המלך אתה קרעת אותה, אתה קנה לה נייר אחר... (שם לד א)

ויביאו את המשכן וגו', שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזוקפן, ומשה העמידו, אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר הוקם המשכן, הוקם מאליו. (שם לט מג)

ויברך אותם משה - אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו', והוא אחד מי"א מזמורים שבתפלת משה. (שם שם מד)

ויבא משה ואהרן - למה נכנסו, מצאתי בפרשת מלואים ברייתא הנוספת על תורת כהנים שלנו, למה נכנס משה עם אהרן, ללמדו על מעשה הקטורת... דבר אחר כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ועשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואומר יודע אני שכעס הקב"ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל, אמר לו למשה, משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי, מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל. (ויקרא ט כג)

על אלעזר ועל איתמר - בשביל כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס, לאמר - אמר להם השיבוני על דברי. (שם י טז)

ואם ככה את עושה לי - תשש כחו של משה כנקבה כשהראהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת, אמר לפניו הרגני תחלה. (במדבר יא טו)

ושמתי עליהם - למה משה דומה באותה שעה, לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו ואין אורו חסר כלום. ונשאו אתך - התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טורח בני, שהם טרחנים וסרבנים. (שם יא יז)

ויחר למשה מאד - נצטער עד למאד. לא חמור אחד מהם נשאתי - לא חמורו של אחד מהם נטלתי, אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי, ותרגום אונקלוס שחרית, לשון ארמי כך נקראת אנגריא של מלך. (שם טז טו)

לעשות את כל המעשים האלה - שעשיתי על פי הדבור לתת לאהרן כהונה גדולה, ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי. (שם שם כח)

וכפר עליהם - רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע, שהקטורת עוצר המגפה... (שם יז יא)

ויעמד בין המתים - אחז את המלאך והעמידו על כרחו, אמר לו המלאך הנח לי לעשות שליחותי, אמר לו משה צווני לעכב על ידך, אמר לו אני שלוחו של מקום, ואתה שלוחו של משה, אמר לו אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד, בא עמי ושאל... (שם שם יג)

...ולמה לא נזכר שמו של משה בשירה זו, לפי שלקה על ידי הבאר, וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה, משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו איני הולך. (שם כא כ)

ויסמוך את ידיו - בעין יפה, יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך, הוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה. (שם כז כג)

ואומר אליכם בעת ההיא לאמר - מהו לאמר, אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב"ה, לא אוכל לבדי - אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים... אלא כך אמר להם, ה' אלקיכם הרבה אתכם הגדיל והרים אתכם על דייניכם, נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין, וכן אמר שלמה (מלכים א' ג') כי מי יוכל לשפט... (דברים א ט)

יוסף עליכם - מהו שוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם, אלא אמרו לו, משה אתה נותן קצבה לברכותינו, כבר הבטיח הקב"ה את אברהם "אשר אם יוכל איש למנות וגו'", אמר להם זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם. (שם שם יא)

לא כהתה עינו - אף משמת, ולא נס ליחה - לחלוחית שבו לא שלט בו רקבון ולא נהפך תואר פניו. (שם לד ז)

ולכל היד החזקה - שקבל התורה בלוחות בידיו, ולכל המורא הגדול - נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא, לעיני כל ישראל - שנשאו לבו לשבור את הלוחות לעיניהם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת, יישר כחך ששברת. (שם שם יב)

אין האדם - זכות משה, שנאמר בו ענו מכל האדם. (ירמיה ד כה)

משה ושמואל - לא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב. משה - שימו איש חרבו וגו', ואחר כך אולי אכפרה... (שם טו א)

אבן עזרא:

ותחמרה בחמר - ויוכבד עשתה כן, כי אמרה אל אראה במות הילד, ואולי אחותו נתנבאה לעשות כן, ומחשבות השם עמקו ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבדו נתכנו עלילות, אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס, והושיע בנות מדין מהרועים, בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנם מהמים שדלו. ועוד דבר אחר, כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם. (שמות ב ג)

...שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש, ושמו בלשון מצרים היה מוניוס, וכן כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים, גם ככה בספרי חכמי יון, אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה, ואל תתמה בעבור שאיננו (נקרא) משוי, כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים. (שם שם י)

וישמע פרעה - ארץ מדין היו סרים אל משמעת פרעה, על כן הוצרך להיות רועה צאן, שלא יעמוד בישוב אולי יכירוהו, וכאשר אמר לו השם שמת פרעה ועבדיו שברח מפניהם, ונולד לו בימים ההם בנו הקטן, אז אמר ויצילני מחרב פרעה, כי כל ימי חייו היה ירא ממנו. ואחר שהזכיר וישב בארץ מדין, שב לפרש למה ישב, כי בתחלה ישב לפני הבאר הידועה, כדרך ויצא ויעקב וכו'. (שם שם טו)

ביד תשלח - חסר אשר, כאלו הוא כתוב ביד אשר תשלח, כמו עם לבבם שלם, והטעם שישלח זה השליחות ביד אהרן אחיו, שהוא איש דברים, כי איננו כבד לשון, והוא רגיל להנבא לישראל, וכתוב ביחזקאל, כי השם שלח נביא בישראל לפני בא משה אדונינו... ועוד כי הוא גדול ממנו בשנים, אולי יחר לו שיהיה משה שליח אל פרעה, על כן אמר השם וראך ושמח בלבו, והנה משה אינו ממאן ללכת, רק בתחלה אמר לא איש דברים אנכי, כי קשה הוא לדבר לפני מלך מי שהוא כבד פה, וחשב כי השם יחדש לו אות להסיר כובד פה, וכאשר השיבו השם והוריתיך, ידע כי כובד לשונו לא יסור, הנה תמה משה למה לא ישלח השם אהרן אל פרעה... (שם ד יג)

ויחר אף - חלילה להיות פירוש זה הפסוק ויבקש המיתו, כי עתה היה ראוי שיבקש המיתו אם היה ממאן ללכת, ולא כאשר הלך, כאשר אמרו אחרים, ולמה יבקש המיתו בעת לכתו... וטעם "הלוי", שכן היה נודע בישראל, הנביא הלוי, כי היו בהם אחרים ששמם כשמו, ודבר זה אין זה גרעון למשה רק מעלה גדולה, כי אהרן יהיה דומה לפה שיוציא דבור הנשמה שאינה נראית... והנה ידמה משה כמעלת המלאך, וזהו ואתה תהיה לו לאלהים... (שם שם יד)

וישב משה - הנה שאלה, אחר שהשם הודיע למשה ואמר לו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך עד שיעשה כל האותות אשר צוהו, אם כן למה יתרעם משה לומר למה זה שלחתני והצל לא הצלת. התשובה, חשב משה, כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם, והנה הוא הכביד העבודה עליהם, וטעם למה הרעות, הפך מה שאמרת ראה ראיתי את עני עמי, וארד להצילו, ולמה זה שלחתני להרע לישראל, והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים. (שם ה כב)

וידי משה - ידענו כי אין כח באדם להרים ידיו יום שלם, ואפילו שעות מועטות, ואף כי עד בא השמש, והנה הזכיר וידי משה כבדים, יותר מידי שאר הזקנים, על כן לא היה יכול להרימם תמיד, וטעם וישימו - שלא היה יכול לעמוד... (שם יז יב)

ואתה הקרב - בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה, על כן טעם הקרב אליך, וכבר רמזתי לך למה נבחר אהרן להקדישו לשם, בעבור כבוד משפחת נחשון, כשיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל, ואין לדבר על משה אדונינו כי בורח היה, ומי יתן לו עברית, ועוד כי טורח כל ישראל על משה ללמדם המצות ולדון כל דבר קשה. (שם כח א)

ומשה יקח - ...והנה משה נבדל מישראל בעבור הכבוד שידבר עמו, וזה היה אחר שהוריד הלוחות השניים כתובים, והחלו ישראל לעשות המשכן, וקרא לאהלו אהל מועד, כי השם נועד לו שם עד שנעשה המשכן, ואין מוקדם ומאוחר בפרשה בתורה... (שם לג ז)

ונצבת על הצור - הוא ראש ההר, כי כן כתוב ונצבת לי שם על ראש ההר, ואמר שהוא יתיצב שם, ובעבור הכבוד הוא שישימנו בנקרות הצור, כי כן כתוב "ושמתיך בנקרת הצור", לא שיכנס הוא מעצמו. אמר הגאון כי השם אמר למשה העל את העם הזה מזה המקום שחטאו בו, ובמקום אחר אסלח להם, ומשה השיב אם לא ישוב אפך עתה במקום הזה אל תעלנו מזה, והנכון בעיני, בעבור שהשם אמר לו ושלחתי לפניך מלאך, אז השיב משה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, אם הוא הכתוב בו כי שמי בקרבו, והשם השיבו אני בעצמי אלך והניחותי לך... והשם השיב גם את הדבר הזה אעשה כי מצאת חן בעיני, ובעבור זה שמח משה ואמר "ילך נא ה' בקרבנו", הפך "כי לא אעלה בקרבך", ומשה בקש לראות את השם, והשם השיבו "כי לא יראני האדם וחי", וזהו האמת, כי ההרגשות אינם מרגישות רק המקרים, על כן "ויראו את אלקי ישראל"... (שם שם כא)

ולא יכול משה - אז קראו השם שיכנס אל האהל, והיה מדבר עם השם פנים אל פנים, במקום שהיה נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה עם ענן הקטורת, כי משה בן בית הוא, והוצרכתי לומר ככה, כי משה שם הלוחות בארון ושם הכפורת שהם הכרובים על הארון, ועליהם תמיד הכבוד. והנה מה נעשה כאשר יורידו אהרן ובניו פרכת המסך מחוץ מקום הארון, איך יגשו אליו, על כן אמרתי כי משה לבדו היה נכנס לפנים מהפרוכת, ואהרן ובניו יורידו המסך הנקרא פרכת, ומשה היה לוקח המסך ומכסה בו מיד את ארון העדות, שלא יראוהו אהרן ובניו... (שם מ לה)

ותדבר - יש אומרים כי משה מלך על כוש ולקח כושית, והמתרגם אמר שפירתא... והישר בעיני שזו הכושית היא צפורה, כי היא מדינית, ומדינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים... והנה חשדו משה כי לא נמנע לשכב עם צפורה רק בעבור שאינה יפה. (במדבר יב א)

וילך משה - הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת, שלא יפחדו, וחזק לבם בדברי יהושע, על כן כתוב אחריו "ואתה תנחילנה אותם". ולפי דעתי כי אז ברך השבטים, ואם ברכותיהם מאוחרות במכתב... לצאת ולבא - במלחמה, והטעם כי אלו לא הייתי מת עתה, אין בי יכולת להלחם, ואין לכם צורך למי שיעזוב אתכם כי השם ישמיד הגוים, גם יהושע... (דברים לא א וב)

כי העליתיך - רק טובה עשיתי לך והוצאתיך על ידי אדם שתוכל לדבר עמו, ולומר לו כל צרכיך ושיודיעך דרכי, ומשה ואהרן למדו לאנשים ומרים לנשים, וה' דבר עם משה פנים אל פנים שהדברים יהיו ברורים, כאב לבנו ורב לתלמידו. (מיכה ו ד)

רמב"ן:

...וכן כל היעודים שבתורה, אבל כולם נסים, ובכולם תנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שוני ממנהגו של עולם... והנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם, שהם מופתים משנים הטבע בפירסום, והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו, ולכן אמר עתה לאברהם אבינו כי הוא התקיף המנצח שיגבר על מזלו ויוליד... (בראשית יז א)

...וכן בתו (של פרעה) קראה שם משה רבינו בלשון עמו "מן המים משיתיהו", ואל תשתומם שקראוהו סופרי המצרים מוניוס, כי ישנו השמות ללשון מובן או מורגל להם, כאשר יעשה התרגום בקצתם... (שם מא מה)

ויהי בימים הרבים - ...ולדעתי כי טעם הכתוב הזה ירמוז על הימים שהיה משה בורח מפני פרעה, כי באמת בנעוריו ברח, שהכתוב אמר "ויגדל משה ויצא אל אחיו", שהיה זה מיד כאשר גדל ועמד על דעתו, והגידו לו כי הוא יהודי, ונכסף לראות סבלות אחיו ועמלם ולחצם, וביום ההוא הכה את המצרי, וביום השני הלשינו עליו וברח, והנה היה כבן שתים עשרה שנה, כאשר הזכירו רבותינו, ועל כל פנים לא הגיע לעשרים, ובעמדו לפני פרעה היה בן שמונים, אם כן עמד כמו ששים שנה בורח מלפני פרעה. (שמות ב כג)

ושמעו לקולך - ...ויש לשאול, ומנין להם שיאמינו, שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם, ויש לומר כך קבלו מיוסף ששמע מפי הנביא אביהם הראשון שיבא ויאמר להם בלשון הזה, הוא יהיה הגואל אותם, גלוי וידוע לפני הקב"ה שלא יבא אדם ויכזב בהם, בכך הבטיחם. אבל במקום אחר מצאתי שם, אמר רבי חמא ברבי חנינא בן שתים עשרה נתלש משה מבית אביו, למה, שאילו גדל בבית אביו ובא ואומר להם המעשים לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרה לו, לפי שיוסף מסרה ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו, וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים לפיכך האמינו בו, שנאמר ויאמן העם... (שם ג יח)

גם מתמול גם משלשום - ...ועל דרך הפשט יאמר כי אני כבד שפה גם מתמול גם משלשום, כי מנעורי הייתי כבד פה, אף כי עתה כי אני זקן, גם מאז דברך היום אל עבדך, כי לא הסירות כבדות פי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך, ואם כן איך אלך לפניו. והנה משה מרוב חפצו שלא ילך לא התפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו, אבל טען אחרי שלא הסירות כבדות פי מעת שדברת לי ללכת, אל תצוני שאלך, כי לא יתכן לאדון הכל לשלוח שליח ערל שפתים למלך עמים. והקב"ה כיון שלא התפלל בכך לא רצה לרפאותו, אבל אמר לו אני אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר, שיהיו דברי אשר אשים בפיך במלות נכונות, שתוכל לבטא בהן יפה... ולפי זה נראה בעיני שלא רצה להסיר ממנו כובד הפה, שאמר ה' למשה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו', הלא אנכי ה' ובידי לרפאות אותך, ועתה כיון שלא תרצה ברפואתך ולא התפללת לפני על זה, לך אל אשר אני מצוך, ואנכי אהיה עם פיך ואצליח שליחותך. גם אפשר שיהיה רמז בפסוק מיוחד, ויחר אף ה' במשה, שלא רצה לרפאתו ושלחו בעל כרחו. (שם ד י)

שלח נא ביד תשלח - ...והנכון בעיני, שלח נא ביד כל אשר תשלח, כי אין אדם בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות, והסבה למשה בכל הסרבנות הזאת ענותו הגדולה מכל האדם אשר על פני האדמה, שלא היה מוצא את לבבו להתגדל ולדבר אל המלך, ושיתפאר לומר ה' שלחני, ולא על ישראל להוציאם ממצרים ולהיות עליהם למלך. (שם שם יג)

א-דני למה הרעותה - נכתב באל"ף דל"ת, כי בשם המיוחד שהוא מדת הרחמים לא יריע לעם, ולמעלה הזכירו שני פעמים באל"ף דל"ת שהיה מתחנן בו שלא יחר בו האף, ואולי היה מתירא מהזכיר ה' הגדול המחודש לו ומדבר אליו. 

אחרי הודיע אלקים את משה פעמים שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך, מדוע יתרעם. ואמר רבי אברהם... ואיננו נכון בעיני, בעבור שאמר והצל לא הצלת, ואין ההצלה רק יציאתם מן הגלות, ולפי דעתי שחשב משה רבינו כי יאמר ה' שלא ישמע אליהם פרעה להוציאם מיד במצותו ולא באות ומופת עד שיעשה בו נפלאותיו הרבות, אבל חשב כי יביאם עליו תכופות זו אחר זו בימים מעטים, וכשאמר לא ידעתי את ה', יצוה לעשות מיד לפניו אות התנין, והוא לא ישמע ויכה אותו בו ביום בדם ואחר כך בכל המכות. וכשראה שעמדו ג' ימים והוא יריע להם בכל יום וה' לא כהה בו, ולא נתגלה למשה להודיעו מה יעשה, אז חשב משה כי ארוכה היא. ויתכן שהיו בזה המעשה שספר הכתוב ימים רבים... וכן אפשר ששב משה אל ה' ואמר למה הרעותה אחרי ימים מעת שהגיעו בו השוטרים. ובאלה שמות רבה אמר, ויצאו נוגשי העם ושוטריו כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה שם ששה חדשים ואהרן היה יושב במצרים, אותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין. ועוד אמר ויפגעו את משה ואת אהרן, אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה למשה במדין ואמר לו לך שוב מצרים, בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ופגעו בהם שוטרי ישראל כשהן יוצאין מלפני פרעה. וכן ראיתי עוד במדרש חזית, "דומה דודי לצבי", מה צבי זה נראה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם וחזר ונכסה מהן, וחזר ונראה להם... והנה היה ימים רבים מעת דבר לו השם ובואו אל פרעה ולכן כששב משה אל ה' אמר למה הרעתה לעם למהר לשלוח אותם קודם שהגיע הקץ, כי לא היה ראוי לשלח לו עד שתרצה להצילם, כי עתה הרעותה להם ולא הצלת אותם, ואם ככה את עושה להם יסופו ברעה אשר תמצאם, לכן ענה אותו עתה, כעת הזאת בקרוב תראה אשר אעשה לפרעה, כי לא אאריך לו כל כך כאשר חשבת, וקרוב לבא עתו וימיו לא ימשכו. (שם ה כב)

ויצום אל בני ישראל - ...ואין כך דעתי, אבל כאשר צוה השם את משה לדבר אל בני ישראל, "לכן אמור לבני ישראל", ועשה כן ולא שמעו אליו, וחזר וצוה אותו שיבא אל פרעה, ואז ענהו "הן בני ישראל לא שמעו אלי", והקב"ה צוה את שניהם לדבר אל העם ואל פרעה, וחשב משה כי שניהם יתנבאו בכל האותות, ושניהם יבאו אל בני ישראל ואל פרעה, ודי שידבר האחד, כי כן דרך כל שנים שלוחים, שהאחד ידבר והשני יחריש, ונתפייס בזה, וחזר השם ואמר אליו אני ה' הנגלה לך לבדך לדבר בשמי הגדול, דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך, כי לך יהיו הדברות כולם לא לאהרן עמך, ואותך עשיתי שליח אל פרעה, אז ענהו משה פעם אחרת הן אני ערל שפתים, והשם אמר אליו ראה נתתיך אלהים לפרעה כי אתה תבא לפניו עם אהרן, ושם תצוה אתה את אהרן ולא ישמע פרעה דבריך, ואהרן בשליחותך ישמיענו דברים כאשר האלקים מצוה לנביא, והנביא משמיע דבריו ומוכיח. והנה זו מעלה גדולה למשה, זכה בה בענותו שהיה בוש לדבר בערלת שפתיו, וכן אמר גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, מדה כנגד מדה, שהיה ירא שלא יהיה נבזה בעיניהם... (שם ו יג)

מה תצעק אלי - רבי אברהם... ורבותינו אמרו שהיה משה צועק ומתפלל, והוא הנכון, כי לא ידע מה יעשה, ואף על פי שאמר לו השם "ואכבדה בפרעה", הוא לא היה יודע איך יתנהג, כי הוא על שפת הים, והשונא רודף ומשיג, והיה מתפלל שיורנו ה' דרך יבחר, וזה טעם מה תצעק, שהיה צריך לשאל מה תעשה, ואין לך צורך לצעוק כי כבר הודעתיך ואכבדה בפרעה. (שם יד טו)

כי יבא אלי העם לדרש אלקים - השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרש אלקים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה ידבר להם, כי זה יקרא דרישת אלקים, וכן יעשו עם הנביאים... ועוד שאיני שופט אותם כי יהיה להם דבר באו אלי ושפטתי, ועוד שאני מלמד אותם תורה, והודעתי את חקי האלקים ואת תורותיו. (שם יח טו)

כי שמי בקרבו - ...ומכל מקום לדברי הכל המדרש שהזכרתי אמת הוא, שכל ימי משה לא היה מלאך שר צבא הולך עמהם, כי משה היה ממלא מקומו, כענין שנאמר "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", ובימי יהושע הוצרך לו שיבא אליו מלאך שר צבא ה' ללחום מלחמותם, והוא גבריאל שנלחם להם, וזהו שראה אותו וחרבו שלופה בידו, כי בא לעשות נקמה בגוים. (שם כג כב)

עלה אל ה' - ...אבל בתלמוד (סנהדרין ל"ח) שאלו עלה אלי מיבעי, ולכן אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו, כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחלת הענין ויאמר ה' אל משה, עלה אל מטטרון שנקרא כשמי ה', והטעם עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול, והטעם כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד ה', ולא יבא אל השם המיוחד, כי לא יראני האדם וחי. ואין כוונת רבותינו כלל במה שכתב רש"י למעלה, גם במסכת סנהדרין הפך הרב הענין... (שם כד א, ועיין שם עוד)

ומשה יקח את האהל - רש"י ור' אברהם... ואינו נכון בעיני, כי מה טעם להזכיר זה בכאן באמצע הפרשה. ודברי רבותינו בכל המדרשים שעשה משה זה בעבור חטא העגל, דרש משה מנודה לרב מנודה לתלמיד... ואם היה הוצאת האהל אחרי יום הכפורים, הנה גם הקב"ה גם משה היו ברצון, אבל הנראה כי ביום רדתו בי"ז בתמוז שרף העגל ודן עובדיו, ויהי ממחרת אמר להם שיעלה אל ה' לכפר עליהם, ועלה אל ההר ששם הכבוד, וזהו וישב משה אל ה', והתפלל תפלה קצרה אנא חטא העם, והחל בהם הנגף, וצוה לו לך עלה מזה, והוא הגיד זה לישראל, ויתאבלו ויתנצלו איש עדיו, אז ראה משה כי הדבר ארוך מאד ולא ידע מה יהא בסופו, ולקח האהל ונטה לו חוץ למחנה, שתהיה שכינה מדברת לו משם, כי איננה שורה בקרב העם, ואם יהיה האהל בקרב המחנה לא יהיה לו הדבור משם... וראיתי בפרקי דרבי אליעזר רבי יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר... בשבעה עשר בתמוז שבר את הלוחות והרג את חוטאי ישראל, ועשה מ' יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ, הכרית עבודה זרה מישראל והתקין כל שבט במקומו, ובראש חודש אלול אמר לו הקב"ה עלה אלי ההרה, והעבירו קול במחנה שהרי משה עלה להר שלא יתעו עוד אחר עבודה זרה... אבל לא יבא כהוגן ממה שאמר הכתוב ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי וגו', ואמר ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי, ואי אפשר שיהיה כל זה בארבעים יום אחרונים, אחר שנאמר לו פסל לך ועלה אלי, כי היו ברצון. (שם לג ז)

ויכס הענן - ...ואמר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד, אפילו אל הפתח, מפני שהיה הענן מכסה אותו, ולא היה רשאי לבא בתוך הענן, ועוד כי המשכן מלא כבוד ה', ואיך יכנס בו. והטעם שלא יבא שם בלא רשות, אבל יקרא אותו ויבא בתוך הענן, כאשר עשה בהר סיני, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, ואמר ויבא משה בתוך הענן. ועל דרך הפשט בעבור שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד לא נכנס משה למשכן, אבל קרא אותו מאהל מועד, ועמד פתח אהל מועד וידבר אליו, ורבותינו אמרו כתוב אחד אומר "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד", וכתוב אחר אומר "ובבוא משה אל אהל מועד", הכריעו כי שכן עליו הענן, כי לדעתם ובבא משה אל אהל מועד שיבא שם בלא קריאה, מדעתו, או מפני שאמר שם "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת", נראה להם שהיה משה עומד בתוך האהל לפני הכפורת, וכל עת היות כבוד השם מלא את המשכן לא נכנס משה בתוכו, ולכך יאמרו שהיה זה לאחר שנסתלק הענן, כלומר שנסתלק מלכסות כל האהל ואין הכבוד מלא את המשכן... (שם מ לה)

וטעם אחיך, שהזהירנו כי אחיך הוא, ואף על פי שאתה אינך בבל יבא, אהרן אחיך בבל יבא. (ויקרא טז ב)

וידבר משה את מועדי - כי הפרשיות של מעלה אזהרות באהרן ובניו, ומשה ידבר בהן אל אהרן ואל בניו, ופעמים יזכיר אחריהם גם בני ישראל, כמו שאמר בפרשת מומין... כי אף על פי שלא נצטוה אלא דבר אל אהרן איש מזרעך וגו', רצה להזהיר בית דין של ישראל על כך, ואולי הטעם מפני שאדם מכסה על מומיו... אבל בכאן אמר שדבר את מועדי ה' אל בני ישראל לכלם כאחד, לא ייחד בהם בני אהרן, והטעם מפני שהאזהרה בכולם שוה... ואונקלוס גם הוא נתכוון לזה, שאמר ומליל משה ית סדר מועדיא דה' ואלפינון, והנראה כי דעתו לרמוז שלמדם סדר המועדות בתקוני העבור, הנמסר לו על פה בסיני, ונרמז כאשר תקראו אותם מקראי קדש, והוא למדם על פה כל הסדר המקובל בסוד העבור. (שם כג מד)

ואת כל העדה הקהילו - יזכיר זריזות משה רבינו במצות השם, כי ביום הדבור לקח את הנשיאים והקהיל כל העדה, והתחיל לפקוד אותם, אבל לא נשלם המנין ביום אחד... ויתילדו - הביאו ספרי יחוסיהם לשבטיהם... והנה הביאו כל העדה איש שקלו ואמרו לפני משה והנשיאים אני פלוני נולדתי לפלוני ממשפחת פלוני, שהוא לשבט ראובן וזולתו, ומשה נתן שקלי כל שבט ושבט במקום מיוחד... (במדבר א יח)

ויהיו כל פקודי - ...ולא הבינותי טעם המצוה הזאת, למה צוה בה הקב"ה כי היה צורך שיתיחסו לשבטיהם בעבור הדגלים, אבל ידיעת המספר לא ידעתי למה צוה שידעו אותו... ועוד כי הבא לפני אבי כל הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל, ושזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן, כי ישימו עליהם עינם לטובה ויבקשו עליהם רחמים, ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים... (שם שם מה)

וירדתי ודברתי עמך - ענין הכתוב להגיד כי בעת הדבור עם משה יהיה האצילות וממנו הוא, וכן אמר במעשה, וירד ה' בענן וידבר אליו, ולא פירש הכתוב בדבור הזה מה היה, כאשר הוא בכל התורה, כי הענין בכאן כי הזקנים אשר אמר בהם שהתנבאו לא שמעו דבור מפי השם, ולא נראה להם במראה או בחלום, אבל השם מדבר עם משה, ומאצילות רוח משה הם יודעים הנבואה ההיא, וזה טעם ויתנבאו ולא יספו, שלא יספו להתנבאות מעצמם... (שם יא יז)

נקום נקמת - נגזר על משה רבינו שלא יעבור את הירדן, אבל מעבר לירדן עשה מצות ישראל, נצח שני מלכי האמורי הגדולים, וחלק את ארצם בנחלה, והוא ראוי שיעשה נקמה בשונאי ה'... ועוד שחלק לו הקב"ה כבוד זה, שיראה וישמח צדיק כי חזה נקם... (שם לא ב)

וטעם טרחכם ומשאכם וריבכם - על דרך הפשט רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו, טרחכם נגד והודעתי את חקי האלקים ואת תורותיו, כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות פירושם וביאורם, והזכיר ומשאכם נגד לדרוש אלקים, שהוא ענין תפלה שמתפלל עליהם, והוא מלשון "ונשאת תפלה", "ואל תשא בעדם רנה ותפלה", וריבכם כפשוטו עניני המשפטים. (דברים א יב)

...ולכן ספר בכאן כי כאשר מינה שרי האלפים והמאות לא מינה אותם רק על המשפט, אבל הוא בעצמו ילמדם כל הדברים אשר יעשון על פי התורה, כי שמע לעצת חותנו... ונראה בעיני שלא רצה להזכירו במעמד כל ישראל לענוותו, או שלא יהיה לכבוד לו שיזכיר לדור הזה כי אשה כושית לקח, ויתכן שהטעם מפני שנמלך בשכינה, ועל פי הגבורה נעשה הענין ההוא. (שם שם יח)

 

וטעם לכל האותות - דבק עם ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות, או יאמר שידעו השם פנים אל פנים באותות ובמופתים שכולם נעשו בשמו הגדול, כמו שאמר ויוציאך בפניו בכחו הגדול, וכבר פירשתי, כי האותות הם הדברים שהתרה בהם בתחלה, כמו למחר יהיה האות הזה, ויאמר אל כל הדבר שיקדים הנביא לאמר כן יבא ויאתה לעתיד... והנה גם לשאר הנביאים נעשו אותות ומופתים, כאליהו וכאלישע, אבל ההפלגה למשה רבינו בהם אמרו במדרש, כל הנביאים כולם היו עושים נסים על ידי תפלה, כחמה ליהושע, וכן הצרפית... אבל משה מיד היה עושה, ואין המדרש הזה ברור. והרב אמר במורה הנבוכים כי ההפלגה למשה רבינו הוא מה שאמר, "לפרעה לכל עבדיו ולכל ארצו ולעיני כל ישראל", כי היו לעיני החולקים עליו והמסכימים עמו, אבל שאר הנביאים יעשו אותם ליחידים מבני אדם, כענין "ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע". ואיננו נכון בעיני, כי עצירת הגשמים לאליהו העצירה והביאה נתפרסמו מאד, וגם היה בגזרה ממנו "חי ה' אם יהיה השנים האלה וגו'"...וכן עמידת השמש ליהושע היה באמת לעיני כל ישראל, וראו אותה כל מלכי כנען הנלחמים בו והנשארים... אבל לפי פשוטו של מקרא הכל קשור ומחובר, ויאמר שלא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו השם פנים אל פנים, ולעשות אותות ומופתים ביד חזקה ומורא גדול כמשה, ואם עשו מקצת מהם לא הגיעו לרובם ולא למעלה הגדולה שבהם, כי לא היה כסיני לפניו ולאחריו, וכן לא הגיעו אותות הנביאים לזמן הגדול אשר הגיע הוא עליו השלום, כי אות המן יתמיד ארבעים שנה... ועל דרך האמת יאמר כי אותותיו ומופתיו של משה היו פנים אל פנים, כמו שפירשתי. (שם לד יא)

רשב"ם:

הכושית - ...כדכתיב בדברי הימים דמשה רבינו מלך היה מארץ כוש ארבעים שנה, ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה, כמו שכתוב שם, והם לא ידעו כשדיברו בו שלא נזקק לה, וזהו עיקר פשוטו, שאם בשביל צפורה דברו, מה צורך לפרש כי אשה כושית לקח, וכי עד עתה לא ידענו כי צפורה מדינית היא... (במדבר יב א)

מבעלי התוספות:

והיו ימיו - ימי משה, והכי פירושו, לא ידון רוחי באדם עד שיבא משה שיהיה לו יצר טוב, דהיינו לב בשר. (בראשית ו ג)

ענו - חסר יו"ד, לומר שהוא עניו בכל אבריו, עי"ן נו"ן וא"ו עולה רמ"ח. (במדבר יב ג)

כוזרי:

...ובא משה אחריו לארבע מאות שנה, והעולם מלא מחכמת שמים וארץ, ובא אל פרעה וחכמי מצרים וחכמי בני ישראל המסיכימים לו וחוקרים עליו, על אשר לא האמינו לו אמונה שלמה כי הבורא מדבר עם אדם, עד שהשמיעם דבריו בעשרת הדברים, וכן היו עמו עמו, ולא מסכלותם אבל מחכמתם, מיראת תחבולות החכמות השמימיות בעבור הכוכבים וזולתם. מאשר לא יעמדו למחקר... (מאמר א מט)

אמר הכוזרי, בכמו זה תנוח הנפש לקבל התורה מבלי ספק ולא פקפוק, שיבא נביא לעבדים משועבדים ולחוצים ויעד אותם שיצאו מעבודתם בעת ההיא מבלי איחור על התכונה ההיא, ושיכניסם לארץ כנען, והיא ביד שבע אומות... והתקיים הכל בזמן מועט במופתים נוראים, זה מאמת גדולת השולח וכבוד השלוח, וגודל מעלת העם אשר אליהם לבדם שולח. ואילו היה אומר כי אני שלוח ליישר כל העולם, ולא היה דברו מגיע עד חציו היה פגם בשליחותו, מפני שלא נשלמה כוונת הבורא בשליחותו, והיה מונע השלמת שליחותו, היות ספר תורתו עברי, והיה מעמס טורח ולאות רבה על אומות שבא והודו וכוזר להבינו ולעשות מה שכתוב בו, אלא אחרי מאות שנים או שיקרה להם להשתנות אליהם בעבור נצחון או שכונה (שישבו בשכנותם), לא בראית הנביא עצמו, או נביא אחר שמעיד ומזהיר אל תורתו. (שם ק)

...ולולא בני ישראל לא היתה התורה, ועוד כי לא היתה מעלתם בעבור משה, אבל מעלת משה היתה בעבורם, כי האהבה לא היתה כי אם בהמון זרע אברהם יצחק ויעקב, ובחר במשה להגיע הטוב אליהם על ידו, ואנחנו אין אנו נקראים עם משה, אלא עם ה'... (מאמר ב נו)

משנה תורה:

משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית, כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה... (תפלה פרק יב א)

...ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראים בכל מועד ענינו ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד ומה הן קורין... (שם יג ח)

...ומשה רבינו תקן להם לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה. (אבל פרק א א)

מורה נבוכים:

...וביאור זה כפי מה שיראה לי, שמשה ע"ה בקש השגה אחת, והיא אשר כינה אותה בראיית הפנים, באמרו ופני לא יראו, ויעדהו בהשגה למטה ממה שבקש, והוא אשר כינה אותה בראיית אחור, באמרו וראית את אחורי, וכבר העירונו על זה הענין במשנה תורה. ואמר כי ה' יתעלה העלים ממנו ההשגה ההיא המכונה בראיית הפנים, והעבירו לענין אחר, כלומר לידיעת הפעולות המיוחסות לו יתעלה, שיחשב בהם שהם תארים רבים כמו שאבאר, ובאמרי העלים ממנו, ארצה בו, כי זו ההשגה נעלמת נמנעת בטבעה, ושכל אדם שלם עם הדבק שכלו במה שטבעו שישיג ויבקש השגה אחרת אחריה, תשתבש השגתו או ימות... אלא אם ילוה אליו עזר אלקי, כמה שאמר ושכותי כפי עליך עד עברי... (חלק א פרק כא)

דע כי אדון החכמים משה רבינו ע"ה בקש שתי בקשות, ובאתהו התשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת היא בקשו ממנו יתעלה שיודיעהו עצמו ואמיתתו, והבקשה השנית היא אשר בקש תחילה, שיודיעהו תאריו. והשיבו יתברך על שתי השאלות, בשיעד לו בהודיעו אותו תאריו כולם ושהם פעולותיו, והודיעו כי עצמו לא יושג לפי מה שהוא, אלא שהוא העירו על מקום עיון, ישיג ממנו תכלית מה שאפשר לאדם שישיגהו, ואשר השיגו ע"ה לא השיגו אדם לפניו ולא לאחריו, אמנם בקשתו ידיעת תאריו הוא אומרו "הודיעני נא את דרכיך, ואדעך למען אמצא חן בעיניך", והסתכל מה שנכנס תחת זה המאמר מענינים נפלאים, אומרו "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" מורה על היותו יתעלה נודע בתאריו, כי כשידע הדרכים ידעהו, ואומרו "למען אמצא חן" בעיניך מורה על שמי שידע הבורא הוא אשר ימצא חן בעיניו, לא מי שיצום ויתפלל לבד, אבל כל מי שידעהו הוא הנרצה המקורב... 

וכאשר בקש ידיעות התארים ובקש מחילה על האומה ונענה במחילתם, ובקש אחר כן השגת עצמו יתעלה, והוא אומרו "הראיני נא את כבודך", נענה על המבוקש הראשון, והוא הודיעני נא את דרכיך, ונאמר לו "אני אעביר כל טובי על פניך", ונאמר לו במענה השאלה השנית "לא תוכל לראות את פני וגו'". אמנם אמרו "כל טובי" הוא רמז להראות אותו הנמצאות כולם, הנאמר עליהם "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", רוצה לומר בהראות אותם לו שישיג טבעים והקשרותם קצתם בקצתם, וידע הנהגתו להם איך היא בכלל ופרט. ואל זה הענין רמז באומרו "בכל ביתי נאמן הוא", כלומר שהוא הבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית קיימת, כי הדעות שאינן אמיתיות לא יתקיימו, ואם כן השגת הפעולות ההם הם תאריו יתעלה אשר יוודע מצדם... והחכמים יקראום מדות... ואמנם הספיק לו זכרון אלו שלש עשרה מדות, ואף על פי שכבר השיג כל טובו, רוצה לומר כל פעולותיו, כי אלה הם הפעולות הבאות ממנו יתעלה בחק המצאת בני אדם והנהגתם, וזאת היתה אחרית כוונת שאלתו, כי סוף המאמר "ואדעך למען אמצא חן בעיניך, וראה כי עמך הגוי הזה", כלומר אשר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בדרך פעולותיך בהנהגתם... (שם פרק נד)

...ואמנם הבדל מופתיו על הכלל ממופתי כל נביא על הכלל, כי כל הנפלאות אשר עשאום הנביאים או נעשו להם, הגידו בהם יחידים מבני אדם, כאותות אליהו ואלישע, הלא תראה מלך ישראל תמה מהם וישאל גחזי שיגידם לו, כמו שכתוב "ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע"... וכן אותות כל נביא זולת משה רבינו, ולזה הגידה התורה עליו גם כן שלא יקום נביא לעולם שיעשה אותות בפרהסיא לעיני האוהב והשונא הנאות לו והחולק עליו, כמו שעשה משה, והוא אומרו "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות והמופתים וגו' לעיני כל ישראל", שהוא קשר הנה שני הענינים יחד, שלא יקום מי שישיג כהשגתו, ולא מי שיעשה כמעשיו, ואחר כך באר שהאותות היו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו החולקים עליו, והיו גם כן לעיני כל ישראל הנמשכים אחריו, שנאמר לעיני כל ישראל, וזה דבר לא נמצא לנביא לפניו, וכבר קדמה הגדתו הצודקת שלא יהיו לזולתו... (חלק ב פרק לה)

ואחר שדברנו במהות הנבואה והודיענו אמיתתה ובארנו שנבואת משה רבינו ע"ה נבדלת מנבואת זולתו, נאמר שעל ההשגה ההיא לבדה נתחייב הקריאה אל התורה, וזה שזאת הקריאה שקרא משה רבינו ע"ה לנו, לא קדמה כמותה לאחר ממי שקדם מאדם אליו, ולא התאחרה אחריו קריאה כמותה לאחד מנביאינו, וכן יסוד תורתנו שלא יהיה בלתה לעולם, שכל מי שקדם למשה רבינו ע"ה מן הנביאים כאבות ושם ועבר ונח... לא אמר אחד מהם כלל לכת מבני אדם, שהשם שלחני אליכם וצוני שאומר לכם כך וכך, והזהירכם מעשות כך וכך, וצוה אתכם לעשות כך, זה דבר שלא העידו בו כתובי התורה ולא באה בו הגדה אמיתית, אבל היתה באה אליהם הנבואה מהשם כמו שבארנו... כלם ע"ה היו נביאים ילמדו בני אדם על תכונת דורשים ומלמדים ומיישרים, לא שיאמרו ויאמר ה' אלי דבר אל פלוני, כן היה הענין קודם משה רבינו ע"ה, אבל משה רבינו כבר ידעת מה שנאמר לו ומה שאמר, ומאמר כל העם לו "היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי". אמנם כל נביא ממנו שהיה אחר משה רבינו כבר ידעת דברי עניניהם כולם, והיותם כדמות המזהירים לבני אדם קורים להם לשמור תורת משה מיעדים הרע למניח אותה ומיעדים הטוב למי שהתיישר להמשך אחריה... (שם פרק לט, וראה עוד משה-נבואה)

...וזאת היא מדרגת הנביאים, ויש מהם מי שהגיע מרוב השגתו ופנותו מחשבתו מכל דבר זולתי השי"ת, עד שנאמר עליו ויהי שם עם ה' וגו', ושאל ויענה וידבר עמו במעמד ההוא המקודש, ומרוב שמחתו במה שהשיג לחם לא אכל ומים לא שתה, כי התחזק השכל עד שנתבטל כל כח עב שבגוף, רצוני לומר מיני חוש המשוש... (חלק ג פרק נא)

ספר חסידים:

בכל דרכיך דעהו (משלי ג' ו') כל אדם ירא שמים כשהוא כועס על עוברי עבירה ישקול כעסו כדי שתהא דעתו מיושבת עליו בינו לבין עצמו, וילמוד ממשה רבינו כשכעס על בני ראובן אמר תרבות אנשים חטאים, לפיכך בן בנו נעשה עבד לפסל מיכה, אף על פי שלשם שמים כעס הכל צריך מדה, וכן בשחוק של מצוה לא ירחיק, (פירוש העושים מצוה ברוב שחוק) אל ירחיק הכעס. (קלז)

מזמור שיר ליום ליום השבת, ומשה רבינו אמרו, וסופו צורי ולא עולתה בו, לומר שמת משה בשבת והצדיק עליו את הדין, ולמה מתו משה ודוד בשבת, כדי לקיים ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ... (שנו)

...הרי משה רבינו בראותו שלא היה יכול לחזור למצרים לקח גיורת... (תקד)

חזקוני:

ותקרא שמו משה - בת פרעה כשנתגיירה, דבר אחר אמו, שאלה את בת פרעה מהו, ואמרה יפה כך. (שמות ב י)

יוכבד דודתו - מה שהסכים קב"ה שיצא אדם כמשה מלקוחין שעתיד להזהיר עליהן, לפי שאין מעמידין פרנס אלא אם כן קופה של שרצים תלויה בצוארו, פן יתגאה. (שם ו כ)

רבינו בחיי:

...ותמצא באלה הדברים רבה בפסוק פסל לך, אמר לו הקב"ה דייך, כשם שנתת נפשך עליהם בעולם הזה, אף לעתיד לבא כשאביא להם את אליהו שניכם באין כאחד, מנין, שכן כתיב (נחום א') "ה' בסופה ובשערה דרכו", בסופה זה משה דכתיב (שמות ב') ותשם בסוף... וזהו דבר הנביא (מיכה ז') "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", אראך לא נאמר אלא אראנו, כלומר למי שראה תחלה אראנו עוד. (בראשית מט י)

ותרא אותו כי טוב הוא - על דרך הפשט יאמר כי היה יפה אף נעים, ואפילו היה כעור דרך האם לרחם על בנה ולשמרו מן הסכנה ולהצפינו, ולא היה צריך הכתוב לומר בשביל זה כי טוב הוא, ועל כן הוצרכו ז"ל לעשות מדרש בזה, כי יתרון הטובה שראתה בו הוא שנולד מהול... ועל דרך הקבלה כי טוב הוא, היה מספיק לפי המדרש הזה שיאמר ותרא אותו כי טוב, כיון שהוציאו אותו מלשון "וירא אלקים את האור כי טוב", אבל הוסיף מלת הוא, כי הוא שמו של הקב"ה... ולפיכך הזכיר כאן במשה כי טוב הוא, רמז במלת כי טוב שנתמלא הבית אורה, גם במה שהוסיף מלת הוא רמז לשכינה שראתה עמו, וזהו שדרשו רז"ל ותפתח ותראהו את הילד, ותרא מבעי ליה, מלמד שראתה עמו שכינה, הרי מפורש שהוציאו לנו חכמי האמת רמז לשכינה מתוספת ה"ו וא"ו של "ותראהו", וכן אני אומר בתוספת "כי טוב הוא", שהרי הדין נותן, אם בתיה בת פרעה זכתה לראות פני השכינה לכבוד משה, כל שכן הצדקת אמו שתזכה לזה. (שמות ב ב)

מי שמך לאיש - ואתה עודך נער ותרצה להיות איש, ומכאן למדנו שלא היה למשה י"ג שנה, שהרי בן י"ג שנה נקרא איש, וכן אמרו במדרש, אמר רבי חנינא בן י"ב שנה נתלש משה מבית אביו. (שם שם יד)

ויואל משה - מה ראה משה ליטפל ביתרו עובד ע"ג, אלא היה משה בורח מפני פרעה, ומתיירא ממנו שמא יגלגל עלילות בכל מקום שהוא כדי שיהרגוהו, ועל כן הלך להתחתן עם אחד הכהנים שהם כומרים לעבודת גלולים, מפני שהיו כל נכסיהם בני חורין, אין למלך עליהם שום נגישה ולא שום תביעה, כענין כתוב "רק אדמת הכהנים לא קנה"... ומה שבחר יתרו מן הכהנים, מפני שהיו לו בנות רבות, כדי שיעשה לו זול וירצו בו לאלתר, ולא ידקדקו עמו... כך שמעתי מפי הרב רבי דן ז"ל. (שם שם כא)

ומשה היה רועה - אחז משה רבינו האומנות הזאת מנהג הצדיקים הראשונים, כי כן מצינו בהבל הצדיק גם באבות העולם גם בשבטים, והטעם כדי שיתרחק מן הישוב שהוא עלול אצל החטא, ועוד כדי להתבודד בנבואה, ומה שאמר אחר המדבר, למדך הכתוב שהיה משה מתרחק מן השדות, שלא ירעה צאנו בשדה של אחרים... (שם ג א, וראה עוד משה-בסנה)

...ודע והתבונן שלא נשתמש שום נביא במטה אלא משה בלבד, ומפני שהמטה היה תחלת האותות נמסר למשה שהיה תחלת הנביאים, ואף יהושע תלמידו שקבל ממנו, לא נשתמש במטה אלא בכידון, הוא שכתוב (יהושע ח') ויהושע נטה בכידון אשר בידו על העי. וטעם הדבר כי המטה אשר ביד המושל מורה על האדנות ועל היכולת ועל הכח, כענין שכתוב (יחזקאל י"ט) "מטה עוז שבט למשול"... והנה ההפרש שבין המטה והכידון כהפרש שיש בין נבואת משה לנבואת יהושע, והמטה מספרו ידוע, וכדון הוא המלאך, והבן זה. כי נבואת משה היתה מאמיתת הכח העליון בלתי אמצעות מלאך, ונבואת יהושע היתה על ידי המלאך שחזר למקומו אחר מות משה עבד ה', והחילוק שבין נבואת משה רבינו ליהושע, כחילוק שבין השמים לארץ, כי זה פועל וזה מקבל, ולכך כל ימי משה אכלו לחם מן השמים, שנאמר "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", כיון שמת משה רבינו ובאו לרשותו של יהושע אכלו לחם מן הארץ, שנאמר (יהושע ה') "ויאכלו מעבור הארץ", ומזה הענין היה שהטיל משה על יהושע מלחמת עמלק בארץ, ולקח לעצמו מלחמת השמים להפיל כחו של עמלק ולעקרו מן העולם... (שם יז ה)

ואצלתי - ...והיא היתה שכרו מפני שמסר נפשו עליהם באמרו "הרגני נא הרוג", ועוד שאמר "ואל אראה ברעתי", והוא כנוי שהיה לו לומר ברעתם, אלא שכנה בעצמו. והנה משה נתעלה באותה שעה עילוי רב, בהדמותו לקונו יתברך המאציל אצילות שפע על שבעים שרים של מעלה, שהם בית דינו, כן עשה למשה שיהיה הוא המאציל על שבעים זקנים למטה, שהם בית דינו של משה, והוא הנשיא עליהם ועליון על כלן, והאצילות הזה ממשה לא היה אלא בשעה שהקב"ה מדבר עמו, והוא לשון הכתוב "וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי", וכן במעשה, וידבר אליו ויאצל, כי הוא יתברך בעת הדבור עם משה משך מן הרוח אשר עליו ונתן עליהם, וזו תשובה למה שאמר ומצא להם, כלומר היאך אתה מסתפק בדבר אם אני מספיק לתת להם בשר שלא בדרך הנס... והלא רוח שלך אחד, ואני אעשה שיספיק לשבעים הזקנים... (במדבר יא יז, ועיין שם עוד)

איש האלקים - על דרך הפשט גדולת הנבואה באלקים, כי גם בתחלת נבואתו בסנה נגלה אליו האלקים. ועל דרך המדרש איש האלקים גברא דיינא, שנאמר "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", שהיה אומר יקוב הדין את ההר. אמר רבי יהודה בר סימון למה נקרא איש האלקים, מה האיש הזה אם מבקש להפר נדרי אשתו מפר... כך משה, כביכול, אמר לו להקב"ה קומה ה' שובה ה'. צריך שתתעורר מה היתה כוונת המדרש הזה, כי מתוך שהיתה נבואתו של משה נאצלת מכח הרחמים הנמשל לפועל, המשיל הכתוב משה ומדת הדין לפועל ומקבל, לפי שהדבק בדבר נקרא על שמו. ועל דרך הקבלה איש האלקים, דרך הכתוב שיזכיר לשון איש אצל האלקים, כי לא נמצא בכל התורה איש ה', אבל יזכיר לשון עבד אצל ה', שהוא המיוחד, וזהו משה עבד ה', וזה מבואר. (דברים לג א)

לא כהתה עינו - זה קרון עור פנים שקבל מסיני, מלשון ועינו כעין הבדולח. ולא נס ליחה - לחותו, ולפי שממנהג הזקן שיתגבר עליו היובש ויפרד הלחות ממנו, העיד הכתוב בכאן במשה שלא נפרד ממנו לחותו. ומלת ליחה מצאנוה בתוספת ה"א, והתבונן כי כשנולד הנביא הוסיף הכתוב ה"א, גם עתה במותו הוסיף, וזה לבאר כי השכינה דבקה עמו מדי היותו גם אחרי מותו. (שם לד ז)

והענין הזה שאל משה כשאמר "הראיני נא את כבודך", ויש כאן מקום שאלה, מה ששאל משה בזה באפשר או בנמנע. אם באפשר למה מנעו ואמר לא תוכל לראות את פני, ואם בנמנע למה בקש. ותשובת הדבר דבור על אופניו, כי משה בקש להשיג בעודו בחומר מה שישיג אחר הפרדו מן החומר, והטעם לו בזה, מפני שראה שעמד כבר בהר ארבעים יום וכחש כח הבשר ונתדלדל חומרו מן צד עפריותו בהתגבר עליו האור שבו קרן עור פניו, שאל שיהיה חומרו כמי שאינו, ושלא יעכבנו מלהשיג מה שישיג אחר הפרידה, והקב"ה השיבו, כי לא יראני האדם וחי, כלומר מכל מקום עדיין אדם אתה, ואי אפשר שתשיג בעודך בחומר מה שתשיג אחר כך. (שולחן של ארבע שער ד)

בעל הטורים:

ולא יכלה ב' במסורה, הכא, ולא יכלה ארץ מגוריהם, מלמד שעשתה לו מערה בארץ, ואפילו תחת הקרקע חפשו אחריו, מפני שידעו שמשם יצא הגואל, וזהו ולא יכלה ארץ, ולא יכלה עוד הצפינו. (שמות ב ג)

ויסתר משה פניו - ב' במסורה, הכא, ואידך "ויסתר עמל מעיני" (איוב ג' י'), שאילו היה מביט בזיו השכינה והיה מבקש רחמים על ישראל, לא היו גולים יותר, כי הסנה הוא סימן עמו אנכי בצרה, וזהו ויסתר משה, ויסתר מעיני, שאם לא היה מסתיר פניו, היה מסתיר עמל מעיני. (שם ג ו)

מי אנכי - ב' במסורה, הכא, "ומי אנכי וגו' כי הביאותני עד הלום" גבי דוד (שמואל ב' ז' י"ח), מלמד שבקש משה מלכות לו ולזרעו, ולא רצה הקב"ה ליתן לו, שנאמר אל תקרב הלום, ואין הלום אלא מלכות, אמר משה, כיון שהמלכות פוסקת ממני ואינה לבני, שלח נא ביד תשלח. (שם שם יא)

ושמעו לקולך - ב' במסורה, ושמעו לקולך, ושמעו מצרים כי העלית בכחך, כשדבר משה עם פרעה שמעו אותו בכל מצרים, ועל כן לקולך, והב' ולא ישמעון לקולך, אף על פי שקולו היה נמוך היה נשמע בכל ארץ מצרים, ולפי שקול בני אדם נמוך לכך הוא חסר. (שם שם יח)

ואתה תצוה - לא הזכיר משה בזה הסדר, מה שאין כן בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה, והטעם משום שאמר "מחני נא מספרך אשר כתבת", וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיים בזה. ועוד דזו הפרשה מדברת בטכסיסי כהונה, וממשה היתה הכהונה הגדולה לצאת, אלא על ידי שסירב לילך בשליחות המקום ניטלה ממנו ונתנה לאהרן, לכן לא נזכר שמו של משה בפרשה זו מפני עגמת נפשו. (שם כז כ)

מבין שני הכרובים - ראשי תיבות משה, לומר לך שהוא חשוב ככרוב של מעלה. (במדבר ז פט)

דרשות הר"ן:

אמנם יש לעיין, איך היה שלא השלים השי"ת למשה רבינו שלימות גמורה, עד שלא יצטרך לשליחות שתוף כלל, כי אין ספק שענין משה ומדרגתו הוא למעלה מן הטבע, ושהשלימו השי"ת בענין סיני, במה שאין בכח האדם ויכלתו להשיג, כאמרו "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו'". בזה הפסוק הודיענו שנבואת משה ומדרגתו הוא דבר למעלה מן הטבע, איננו אפשרי שישיגנו האדם כפי המנהג הטבעי... אבל ענין הפסוק הוא להודיע, כי ענין משה היה מן כת הנסים והנפלאות ויצא מגדר הענינים הטבעיים, כי אם היות שחול רוח הנבואה על האדם הוא ענין אפשרי לפי מנהג הטבעי, אמנם כאשר תחול בו ישקעו כחות גופו עד שיבטלו פעולותיו, אבל כשתחול רוח נבואה על האדם, והוא ער עומד על רגליו שלם בכחותיו כאשר ידבר איש אל רעהו, זה נמנע בחוק הטבע, כי מי שישיג זאת המדרגה ישיג היותו איש ושכל נבדל בבת אחת... אם כן נדע בזה, שכל מי שיחלקו עליו הוא מכזב, כי מזה הגיע למדרגה שלא הגיע אדם אליה לעולם, והוא שהוא שב שכל נבדל בפועל, ולא היה ענינו מקבל השנוי וההתפעלות עד שישכיל בעת אחד יותר ממה שישכיל בעת אחרת, אבל היו כל האותות שוים בהשגה... אמנם מדרגת משה רבינו ע"ה, שהיתה למעלה מן הטבע, כמו שנתבאר, היתה נשגבה מזאת, כי הוא היה שכל בפועל, ולא היה לו כח שלא יצא אל הפועל, ולא היה גם כן שכלו אחר ששב בפועל מתחדש אל ליאות וחסרון, שישוב כח שלא נשאר לשכלו מסך כלל, ונעלה כל הפך ממנו כי שב במדרגת שכל נבדל והורה זה באמרו "עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם", באור זה כי היה מוכן לנבואה בכל עת שירצה... (דרוש ג)

עקדה:

... ולעומתם היו שהשתדלו לתקן עולם במלכות ש-די, והתחיל באברהם עד שהופיע האור הבהיר והמשובח שבמין האנושי, משה אדון הנביאים, שהשלים זאת ההשכל וההדבקות האלקי לא בעצמו, כהשלמים הראשונים, אלא הספיק לשתף עמו כלל המציאות או חלק גדול ממנו. (שמות א א)

ויך את המצרי - ואם כן היתה במשה המעלה הא' שזכרנו, שהיה אוהב צדק ומשפט, ויאמר לרשע - זו המעלה הב' שנוססה בו רוח משפט... ויקם משה ויושיען - שהסביר טעמם לרועים, וזה שאמרו הצילנו מיד הרועים וגם דלה דלה, וזו מעלה ג' שיציל עשוק מעושקו. (שם ב יג ויז)

...ומקדימת מעלות אלו תועלת גדולה לנביא, כי החכמות למשל, מלבד מה שהן תחלת דעת את ה', הנה עיקר ייחוד הנביא הוא לחדש אותות ומופתים, ואם לא ידע משפט הטבע לא יבין המופת שהוא נגד הטבע, ובעקר הנסים הנסתרים, וזה שאמר "ומשה היה רועה", שבדק אותו, ועלה ממדרגת רעיית הכחות החיוניות אל הדבריות, עד עלותו להר האלקים... (שם ג א)

הוא אהרן - להודיע מעלותיהם, שלמות ההכנה לנבואה, שבזה קדם אהרן למשה, ב' גבורת הלב הנחוצה לשליח, על זה אמר הם המדברים אל פרעה, הוא משה ואהרן - על שלמות המדות. (שם ו כו)

ויבן משה מזבח - שה' רצה את מעשיו וקבל עליו לגמור מה שהחלו לעשות, שאם יפול המעשה על ישראל לבדם לא יעשוהו כהוגן, כמו שהיה בז' עממין ובשאול, והכרתת עמלק צורך גדול להצלחת ישראל... (שם יז טו)

הצאן ובקר - אמר לפניו שהיה ראוי שתהיה פרנסתם על ידו, ושלא יתאוו תאוות גדולות ומשונות כאלו, ואף על פי שנקל ביד ה' לעשותו, מה יהיה אם ישאלו כן מחר בניהם מיד מפרנסיהם, ולכן אין להתיר להם שאלות כאלו, והשיב היד ה' תקצר, בשביל כבוד הבאים אחריך. (במדבר יא כב)

...ולכן צריך להרחיק גם עניני המלחמה, בה יהפכו אוהבים לשונאים, וגוזלים וחומסים, ואפילו בכבוש הארץ שלח מלאכים לשלום, ובמדרש שאלה מהדברים שגזר משה והסכים הקב"ה על ידו... ומה שהיה משה ירא מעוג, רק הראה עצמו מתיירא, ולכן הועיל על זה הציווי אל תירא אותו, כי יראה אמיתית אי אפשר להעביר על ידי ציווי... ואמרו שמשה גבוה י' אמות, דהיינו אמה יותר מעוג, רוצה לומר שאינו נופל ממנו בגבורה, אלא יתר עליו, כי גבהו י' אמות... ונגד הזכות אמרו שלקח מטה בן י' אמות, רוצה לומר זכות האבות, והכהו בקרסולו, בזה שבר זכות פסיעות ששמש בהן לאברהם. (שם כ יד)

...ופנחס גם לא שמע לטענות השכליות, שמעשה זה קרוב להפסד מלשכר, שגם לפי הדין מסתכן מאד, שאם פירש הבועל והרגו חייב מיתה... מלבד הסכנה מקרובי הבועל, ולכן ניתן הדין לבית דין של מעלה, ולכן לא ציוה משה הדבר לאיש וגם לא עשה בעצמו, וגם שאין דרך המלכים והנביאים להרג במו ידיהם, ועל זה באה התוכחה לאליהו שהרג נביאי הבעל בידיו... (שם כה א)

עלה אל הר - העירו על כך כדי שיבקש רועה נאמן, והיה הדבר מדעתו ורצונו. (שם כז ה)

מערבות מואב - חז"ל דרשוהו על מה שראה שלשלת המלכים שתעמד מרות המואביה, עד מלחמת גוג ומגוג בבקעת ירחו. ונראה לדרשו על מעלותיו השכליות, שעלה מהשלמות האנושית מצד תולדתו אל הר נבו, הוא יום מדרגת הנבואה, על פני ירחו - להשגת הנמצאים הרוחניים, ואת הגלעד - שהיו גלי העתידות גלויים לפניו, דן ונפתלי - ודין ה' עם הנפתלים אפרים ומנשה - הפרים בתאוות העולם ושוכחים נפשם, יהודה - השבים שיש להם תקוה, ואת הנגב - העולם התחתון המנוגב מטוב עצמי, ואת הככר - העולם האמצעי והגלגלים העגולים... (דברים לד א)

אור ה':

...ואם הספק הב' הנתלה ביתרון מופתי משה, הנה כבר רמזנו בפרק הב' שהיתרון היה בריבויים ופרסומם והתמדתם, ואם היה שעמידת השמש יחשב בו שיש לו יתרון גדול לחשיבות נושאו, הנה אם היה שלא נקבל היות השמים חיים מדברים, הנה אין מקום לספק הזה כי היה המופת הזה ביטול התנועה או אחורה לבד, שהיה מקרה במתנועע, ובמופתי משה היו מופתים בעצם, כמקצת המכות שהיה בהם הווית עצמם... (מאמר ב כלל ד פרק ג)

אמנם ההבדל במופתים בא בתורה בפירוש, אמרו לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים וגו', ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה לעיני כל ישראל, הנה הבדלם בשלשה ענינים, אם ברבויים הורה באמרו לכל האותות והמופתים, ואם בפרסומם לעיני הכת המנגדת אשר נתפרסם ענינם בשעור גדול מהחכמה, כמו שרמזו זה בגמרא מנחות אמרו ליה יוחני וממרא למשה רבינו תבן אתה מכניס לעפרים, והורה בזה באמרו ולכל היד החזקה, כי התמדת המופתים ברדת המן והנהגת ענני הכבוד ארבעים שנה, כנרמז באמרו "ולכל המורא הגדול", כאמרם ז"ל ובמורא גדול זה גילוי שכינה, עם שנכלל בו אשר קרן עור פני משה, אשר נאמר בו "וייראו מגשת אליו", אשר היה כל זה היד החזקה. ואחשוב גם כן שנרמז באמרו "את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך", ויחזק זה אצלי יעוד הנפלאות הגדולים אשר לא שמענו אחרי המעמד ההוא חדוש נפלאות גדולות אשר לא נבראו, וכן אמרו "כי נורא הוא", מתייחס לאמרו "וייראו מגשת אליו"... ואמרו גם כן "וראה כל העם אשר אתה בקרבו", יחוייב אמרו אשר אני עושה עמך שב אל משה, ולפי שרבוים ופרסומם היה לעיני פרעה ולעיני עבדיו והתמדתם היה לעיני ישראל לבד, סדר לפרעה ולכל עבדיו קודם אמרו ולכל היד החזקה, וסדר לעיני כל ישראל בסוף, שהיה לעיניהם... והנה חתם במורא הגדול, שהוא המופת היותר נפלא לאין תכלית, למה שהוא דבקות השכינה עם ישראל, וביחוד עם משה בהתמדה, והיה ריבוי לבדו יתרון על זולתו מהנביאים, גם אם לא נשתמש מהקבלה במה שהישרתו מעמידת השמש למשה, וזה שאם היה מופת יהושע גדול יותר להיות נושאו יותר חשוב מהרבה מהמופתים, הנה מופת דבקות השכינה עם משה יותר גדול הרבה, להיות נושאו יותר חשוב לאין שיעור... (מאמר ג כלל ו פרק א)

אברבנאל:

ויחבש את חמורו - שהכניע החומר והיצר שלו, כי בזה יוכל ללכת למקום האלקים, וכן אמרו במשה, שהיה משלים האמונה בנתינת התורה לפסוק מהם זוהמת נחש, וכן אמרו במשיח שיהיה תכלית כל הטוב. (בראשית כב ב)

כי טוב הוא - יפה תואר יותר מהרגיל או נורא כמלאך... שלשה ירחים - שהיה מבורך, לא יבכה, אבל אחר כך התחיל לשחוק, או ששאלו אחריה. (שמות ב ב)

ויך את המצרי - מורה על אומץ לבו, שלא נשא עלבון אחיו. (שם שם יב)

ויקח משה את אשתו - לקח גם אשתו ובניו הקטנים לחזק את לב ישראל, כי המפחד מסכנה לא יכניס בה את משפחתו, וגם כדי שיצאו כולם בגאולה. בלכתך - אמר לו שלא יבטח במטה, כי אינו צריך לו, וגם אינו צריך להחניף לפרעה, אבל גם שלא יחשבו כי פרעה ירא מפניו כי אני אחזק את לבו. (שם ד כ וכא)

בחודש השלישי - מג' סבות ניתנה תורה רק לישראל... ב' מצד השליח, שלא היה מוכתר במעלות ושלמות במין האנושי כמשה רבינו ע"ה, א' שלמות גופו מזגו וטבעו, ככתוב כי טוב הוא, ושהה מ' יום בלי מאכל, וקרן עור פניו כגרם שמימי, ולא נס ליחה בן ק"כ, ב' במדותיו, שפירש מהאשה, יציאתו מהארמון אל אחיו, עזרתו לבנות יתרו, והיה בלי קנאה וכבוד, ג' בשכלו שהשיג טבעי העליונים והתחתונים, הבריאה הראשונה והסתעפות הדורות, שהשיג מ"ט שערי בינה, ושאר הנביאים השיגו רק עתידות תוכחה ולמודים, ד' שמוכן לנבואה בכל עת כמדרגת השכלים הנבדלים מחומר, כי נרדמו כחותיו הגשמיים ותאוותיו החמריות, וקשר גופו בנפשו כהשכל בגלגל שמניעו שהוא נבדל ממנו, ה' שהושיע והוציא ישראל ממצרים, ונצח במלחמותיהם, שלזה נקרא וישלח מלאך, מה שאינו כן בשאר בנביאים, ו' שהתחברו בו כל מדרגות מעלות האומה, בית דין קטן וגדול, מלך לוי וכהן גדול, ורבן של נביאים, ז' האימות והצדק בנבואתו, ושאר הנביאים שיש בדבריהם משלים וספקות, וכן הוא בר"ן, ח' שלא ניבא בכוחות הדמיוני כי אם בשכלו לבד, שהוא אספקלריא מאירה, והיה סבה למעלה הז', ט' שהיה סבה ומקור לכל הנביאים, כמו שהעלול הראשון בשכלים הנבדלים מקבל השפע מהסבה הראשונה בלי אמצעי, ושאר השכלים העלולים נמשכים ממנו בהשתלשלות והתמעטות מעלתם, י' שמשה רבינו ע"ה קבל נבואתו מהסבה הראשונה בלי שום אמצעי, והדעת הזאת יסוד התורה, ועליה נשענים שאר המעלות... (שם יט א)

ויכסהו הענן ששת ימים - כי עתה היתה דביקותו גדולה, והשיג סודות יותר גדולים ממתן תורה, על כן הוצרך הכנה מרובה ולפרוש מכל עניני הגוף, ומעתה נשאר במדרגה זו, ולא היה לו קשר עם הגוף כלכל בני אדם, וקנה שכלו תכונת השכלים הנבדלים, וגופו תכונת הגרמים השמימיים, ולא השתוקק לדברים החמריים כי אם נזון כפי השכל, ונעדרו ממנו כל מקרי הטבע. ויבא משה - עלה להר להחליף מזגו כדי שיוכל להשיג השגה רוחנית יותר ממה שאפשר לסובלה, וישב מ' יום שהוא הזמן המוגבל להתהוות הצורה האנושית, ובסופם נשלמה ההכנה לקבל אותה, ועוד בי' ימים ראשונים השיג טבעי השפלים ההווים ונפסדים, ובשניים טבעי גרמי השמים, ובשלישית השיג השגות השכלים הנבדלים, ובאחרונים התעלה אל האלקים כמה שיוכל, וגבהה השגתו על השגת המקרים כי לא היתה בעיון אשר בחשכה יתהלכון, כי אם בנבואה, והשיג הבריאה וסדור המציאות כפי שישיגוהו הנבדלים, ומספר הימים כמספר עניני הידיעות שבכל מדרגה, ועוד סבה, כדי להכניע יצרו מזגו וטבעו תחת ממשלת השכל היו מ' ימי ההכנה, ומה ששהה עוד מ' יום יש לומר כי על ידי חטא העגל התעצב עד שחזק להסתבך בסנסיני ההגשמה, או אחר שזכה לכל זה במ' יום הראשונים, קנה מספר זה סגולה נפלאה, וגם אנו עושים מ' ימי תשובה כל שנה, ועיין עוד בפרשת עקב על זה... (שם כד יז)

הרחק מן המחנה - כדי להכניע את לבם הורה להם שראוי לו להתרחק מהם, והנבואה לא תחול עליו בתוכם, וגם רצה לדעת אם הוא עדיין במציאות חן לפניו כבראשונה, ולא יוכל להשיג זאת בהיותו בקרב הפושעים, ושם אהלו במקום גבוה על הר סיני. כצאת משה - להודיע מעלת משה אצל העם שקמו מפניו מלא עיניהם, ולפי שלא רצה שילווהו נצבו בפתח אהליהם והתבישו להביטו בפניו כי אם אחרי משה, וראו שה' מדבר אתו פנים אל פנים. אמנם לא היתה בו גאוה שילכו אחריו וירוצו לפניו, כי רק היה לפניו משרתו, וגם הוא לא הלך אתו אלא נשאר באוהל, או אחר הנבואה היה במשה תיכף כח לשוב להמחנה, מה שאינו כן ביהושע... (שם לג ז וח)

ושמתיך בנקרת הצור - ...דרך ג' הנכון בעיני, שמשה רבינו ע"ה בקש ג' בקשות, כי אחר שאמרו נעשה ונשמע, ומשה הגיע למעלת הנבואה העליונה, רצה להנהיגם בעצמו גם במדבר הבלתי מושגח, וציום על המשכן, שיהיו ראויים באמצעותו להדבק בם, ומשה ינבא שם ולא על ידי מלאך, ואחרי חטא העגל השחית החסד הזה, ומשה מתפלל עבורו ב"ראה אתה אומר אלי העל את העם וגו'", ועתה אם נא - שהרי הוא לא חטא, ומדוע יענש שינבא שוב על ידי מלאך, ומבקש הודיעני נא את דרכיך, אתה בעצמך. והשיב פני ילכו - אל תרצני בשעת כעסי אלא אחר כך, והניחותי לך על שאלתך... (שם שם כא)

אל יעשו עוד - לשבח משה שלא רצה להתעשר בזה כשאר המושלים. (שם לו ו)

ותדבר מרים - ואמרו שפרידתו מן האשה היתה מאחת מג' סבות, כי היתה כושית ואינה מוצאת חן בעיניו, ב' מהתבודדותו, ג' בהיותו עניו ומואס בפחיתות המשגל, ועל זה השיבו כנגדו אשר לקח - כבר היתה כושית וחפץ בה, לטעם השני גם בנו דבר ה', ולג' והאיש משה ענו מאד, שלא עשה אדם כן מעולם, כי הוא מדרך הטבעי, ועד כאן דבריהם. (במדבר יב א)

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי - בל יחשבו שמשה עסוק ויפסקו מה שלא ידעו. ואצוה אתכם - ולא שהשאיר את ידיעת הדינים לעצמו, או צוה לישראל שלא יעשו דבר כי אם על פי השופטים. (דברים א יח)

ולכל היד החזקה - זה שעשה משה מעצמו, שהפציר אחר העגל שתלך שכינה עמהם, וכמו שאמרו חז"ל, המורא הגדול - זו גילוי שכינה, והיד החזקה הנבואה בסיני. (שם לד יב)

...וההבדל בינו לבין משה, שמשה נדבק בעליונים דבוק נמרץ, לא כשכל האנושי עם הנבדל, אלא כעלול הראשון בסבה הראשונה יתברך בלי אמצעי, ובאותה התבודדות מופלאת פנים אל פנים הוסר חמרו ונשארה נשמתו קשורה דבקה בו יתברך, וזה שאמרו חז"ל שמת בנשיקה, ועוד שמשה אהב הארץ על כן נקבר בתוכה, ואליהו שונא אותה ואת אנשיה ומתפלל על צערה, ועוד שאליהו לא עזב העולם לגמרי להדבק רק ברוחניים כמשה, לכן נעשה גופו כאחד הגרמים השמימיים בדרך פלא, ואינו מוגבל במקום ולא צריך למאכל וכו'. (מלכים ב ב יב)

ספורנו:

ותקרא שמו משה - ממלט ומושה את אחרים מצרה, כי מן המים משיתיהו - הטעם שקראתיו משה, להורות שימלט את אחרים הוא, כי אמנם משיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם, וזה לא היה כי אם בגזרת עירין כדי שימלט הוא את אחרים. (שמות ב י)

וירא בסבלותם - נתן לבו לראות בעוני אחיו, וירא איש מצרי מכה איש עברי - ומצד האחוה התעורר להנקם. (שם שם יא)

ויבא אל הר האלקים - הוא לבדו להתפלל ולהתבודד. (שם ג א)

רפא נא לה - בבקשה אני שואל שתרפא עתה לה, ולא נצטרך לביישה להוציאה חוץ למחנה. (במדבר יב יג)

אל תפן אל מנחתם - אל שום מין קרבן שיקריבו לכפר עליהם, על הפך ירח מנחה, וזה כי איני מוחל על עלבוני, ואין למחול להם בלעדי זה, כאמרם עוונות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו... לא חמור אחד מהם נשאתי - אפילו במה שיהנה הדיוט מחבירו לא נהניתי מהם, שלא קבלתי מהם אפילו חמור בהשאלה, ואם כן היתה שררתי עליהם כולה לתועלתם ולתקן עניניהם, לא לתועלתי והנאתי כלל כמנהג כל משתרר, ואינם מתרעמים על שררתי אלא מצד מה שהם כפויי טובה. ולא הרעותי את אחד מהם - אפילו איבת היוצא מבית דין חייב אין להם עלי, שלא קרה להם שיבאו לפני לדין באופן שאחייבם. (שם טז טו)

 

שערי קדושה:

...ולא זכה משה לכל מעלותיו אלא שהיה אוהב לישראל ומצטער בצרתם, כמו שאמרו ז"ל על "וירא בסבלותם", ועל פסוק "אם תשא חטאתם ואם אין מחיני נא וגו'", ולכן היה שקול ככל ישראל, כמו שכתוב "ויזכור ימי עולם משה עמו". (חלק ב שער ד)

אלשיך:

כי טוב הוא ותצפנהו - ראתה שנתמלא הבית אורה, רוצה לומר בזכות התורה שהיא אור ראתה שתוכל להצפינו ג' ירחים עד יום מתן תורה. תבת גומא - להזכיר זכות התורה שקבל ושישים בארון מצופה מבית ומחוץ, ועשתה הכל היא ולא בעלה, לשתף זכות ידיה שבהם טפלה בילדי העברים. ותשם בסוף - להזכיר זכות קריעת ים סוף שעל ידו, ועוד טעם לתבת גומא, שהרך עומד בפני הרך ובפני הקשה, והגומא גדל במים ואינו חציצה מהמים, ועל כן יאמרו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל כבר נתון במים. (שמות ב ב)

משיתיהו - אמרה לאמו לקראתו בלשון הקדש על שם מאורע זה, על שנשתרבבה אמתה או על שירדה לרחוץ ביאור במקום המרחצאות, או להצילו מאביה, כי אילו היה זה הגואל היה אובד במים, ואצטגנינים בטלו הגזרה אחר שראו שהמושיע במים. (שם שם י)

וישמע פרעה את הדבר הזה - שהרגו בדבור, ופחד שיעשה לו כך. מפני פרעה - בהיותו לפני פרעה, שירד מלאך במקומו. וישב בארץ מדין - ותיכף היה במדין, לכן לא כתוב וילך. (שם שם טו)

ויבא אל הר האלקים - ועל ידי התבודדותו שם זכה המקום להיות הר האלקים, ומשה הרחיק עצמו לשם, כי יתרו היה עדיין כהן מדין. (שם ג א)

משה משה - שעלה למדרגה חדשה בנבואה. של נעלך - שהנבואה רק במקום קדוש... (שם שם ד)

ויצום אל בני ישראל - באמת היה רק משה מוכשר לגאולה, ועל ידי סירובו הגדול במשך ז' ימים נתרצה ה' לעשות את אהרן אמצעי לדבר אל העם ואל פרעה, ומשראה משה בדברו אל העם שהוא מצליח והם מאמינים לא רצה עוד למנע עצמו מהשליחות כרצונו יתברך, ולכן דבר הוא עם אהרן לפני פרעה, ומה שכתוב ויאמרו אל פרעה, ואחר כך שלח רק אותו אל בני ישראל, וכשראה כאן שלא שמעו מקוצר רוח, חזר להפצרתו הראשונה, וחזר הדבור אל שניהם. (שם ו יג)

ומשה עלה - על ידי מעלת ישראל נתעלה גם הוא, שעלה מעצמו אל האלקים בלי עזרת מלאך, ושקרא אליו ה' בשם הוי"ה ולא אלקים. (שם יט ג)

בתוך הענן ויעל - שעבר ב' מסכים ופירש עליו הענן, ועצר כח לסבל האש מבלי שיוזק, וקנה הויה חדשה שנזדכך חמרו כבריה חדשה, כדי שלא ישכח תורה שבעל פה, ויקבל הלוחות מידו יתברך. (שם כד יח)

...ועל זה אמר לו ואתה תצוה - חלקך גדול, כי שלמות כולם על ידך, ועל ידך גם יאיר להם לעולם הבא, וגם שלמות אהרן על ידו. להעלות נר - להאיר לכם, להעלות נשמת בני ישראל הנקראת נר ה' מעלה מעלה, שתהיה תמיד לפניו יתברך בעולם שכולו ארוך, ועל כן לא נאמר לשון הדלקה, ולכן רצה שמן כתית חדש וזך בלי שמרים. ואמר עוד ואתה קח לך בשמים וגו', לומר שגם בעולם הזה ישופע שפע במעשה ידיהם על ידו, ואחר כך ואתה דב—