משיח

(ראה גם: אליהו גאולה, לעתיד לבא, משיח בן יוסף)

לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. (בראשית מט י)

אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. והיה אדם ירשה והיה ירשה שעיר אויביו, וישראל עושה חיל. וירד מיעקב, והאביד שריד מעיר... (במדבר כד יז)

והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. (ישעיה ב ג)

ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה. ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'. והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח. ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ, והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו. וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטון נוהג בם... לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו, והיתה מנוחתו כבוד. והיה ביום ההוא יוסיף א-דני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים. ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ... (שם יא א, וראה שם עוד)

הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי, נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא. לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו. קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה, לאמת יוציא משפט. לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחלו... אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך, ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים. לפקח עינים עיוורות, להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חושך... (שם מב א)

מי האמין לשמועתנו, וזרוע ה' על מי נגלתה. ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה, לא תואר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו. נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי, וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו. אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה. והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו, מוסר שלומנו עליו, ובחבורתו נרפא לנו... לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה, והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע. (שם נג א והלאה)

ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק, וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד, כי פי ה' צב-אות דבר... (מיכה ד ג)

ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאותיו מקדם מימי עולם. לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. ועמד ורעה בעוז ה' בגאון שם ה' אלקיו, וישבו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ... (שם ה א)

ואמרת אליו לאמר, כה אמר ה' צב-אות לאמר, הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח, ובנה את היכל ה'. והוא יבנה את היכל ה', והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו, והיה כהן על כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם... (זכריה ו יב)

גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות. והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים, ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים, ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ... (שם ט ט)

הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני, ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צב-אות. ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו, כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים. וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה. וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם וכשנים קדמוניות. (מלאכי ג א)

זהר:

דבר אחר, וכל שיח השדה קאי על משיח ראשון, (דהיינו משיח בן דוד), טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, קאי על משיח שני, (שהוא משיח בן יוסף), ולמה לא היו המשיחין בארץ, ואומר שהוא משום שאין עמהם משה, שעליו נאמר, ואדם אין לעבוד את האדמה. וסוד הדבר, לא יסור שבט מיהודה זהו משיח בן דוד, ומחוקק מבין רגליו, זהו משיח בן יוסף, עד כי יבא שילה, זהו משה, כי משה בגימטריא שילה, ולו יקהת עמים, הוא אותיות ולוי קהת, כלומר שיגיע התיקון ממשה עד קהת ועד לוי שהם אבותיו. (בראשית רלד, ועיין שם עוד)

...ולמעלה מהצדיקים עומד משיח, והוא נכנס ועומד ביניהם ומוריד להם האור שיוכלו להשיגו. (בראשית ב טו, ועיין שם עוד)

המשיח נוסע מהיכל זה הב' ונכנס בהיכל השלישי, ושם כל אלו שסבלו מחלות ומכאובים ביותר כדי להתתקן. וכל אלו תינוקות של בית רבן שלא השלימו ימיהם, וכל אלו המתאבלים על חורבן בית המקדש ומורידין דמעות, כל אלו נמצאים בהיכל ההוא, ומשיח מנחם אותם (כלומר שמאיר להם אורותיהם).

ונוסע מהיכל זה ונכנס בהיכל הרביעי, כלומר, אחר שמשתלם בכל האורות שבהיכל הג' הוא יכול להכנס להיכל הת"ת), ושם כל אלו אבלי ציון וירושלים עם כל אלו שנהרגו על ידי עמים אחרים עכו"ם, המשיח רואה (את אבלי ציון וירושלים והרוגים של האומות), הוא מתחיל לבכות, ואז כל אלו הנשיאים מזרע דוד, כולם אוחזים בו ומנחמים אותו, המשיח חוזר לבכות פעם ב', עד שיוצא הקול ונתאחד בקולו של משיח, ועולה קולו למעלה, והוא מתעכב שם עד ראש חודש... וכשיורד יורדים עמו כמה אורות ומיני זיו המאירים לכל אלו ההיכלות, ורפואה ומאור לכל אלו הרוגים שעל ידי אומות העולם, ובעלי מחלות ומכאובים הסובלים עם המשיח, בכדי להמשיך הגאולה.

ואז המשיח מתלבש בבגד מלכות הנקרא פורפירא, כל אלו שנהרגו על ידי האומות עכו"ם חקוקים ורשומים באותה פורפירא, ועולה פורפירא זו של המשיח למעלה (אל הבינה), והוא נחקק בתוך פורפירא עליונה של המלך... עד שהמשיח חוזר ויורד ממקום הזיווג), ומנחם את הנשמות ויורדים עמו אורות ותענוגים להתענג, וכמה מלאכין ומרכבות יורדים עם המשיח, שכל אחד מהם נושא מלבוש בשביל כל אלו הנשמות של הרוגי אומות העולם עכו"ם, שם מתעדנים כל אותה העת שהמשיח עולה ויורד... (שם טז, ועיין שם עוד)

דבר אחר כי פשעי אני אדע וגו', כל המדרגות שבהם תלוים עונות בני אדם אני אדע, (כלומר שכבר תיקן אותם), וחטאתי נגדי תמיד, זו מיעוט הירח (שלא תקן), כי לא יצאה מפגמה עד שבא שלמה, ואז האירה בשלמות, ואז נתבשם העולם וישבו ישראל לבטח, שכתוב וישב יהודה וישראל וגו', ועם כל זה וחטאתי נגדי תמיד, כלומר שגם בימי שלמה לא נתקן מיעוט הירח בשלמות, כי בית המקדש חזר ונחרב, והלבנה שהיא הנוקבא חזרה למיעוטה, ולא יפסוק הפגם מהעולם עד שיבא מלך המשיח לעתיד לבא, כמו שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. (נח שיט)

ומשום זה דוד המלך חי לעולם, ואפילו בימות המלך המשיח, הוא המלך, כי למדנו אשר מלך המשיח, אם הוא יהיה מבין החיים דוד שמו, ואם הוא יהיה מנשמות הנפטרים דוד שמו, והוא היה מעורר השחר מטרם שיבא... (לך לך קלה, ועיין שם עוד)

וכאשר הקב"ה יעשה נקמות בשאר העמים עובדי כו"ם, אז נאמר אוקיר אנוש מפז, זהו מלך המשיח, שיתעלה ויתכבד על כל בני העולם, וכל בני העולם יעבדו וישתחוו לפניו, שכתוב, לפניו יכרעו ציים וגו', מלכי תרשיש וגו'. (וירא רנד)

בשבעים ושלש שנים, דהיינו אחר ז' שנים לגילוי משיח בן יוסף כל מלכי העולם יתאספו לעיר הגדולה רומי, והקב"ה יעיר עליהם אש וברד ואבני אלגביש ויאבדו מן העולם. ורק אותם המלכים שלא באו לרומי ישארו בעולם, שיחזרו אחר כך לעשות מלחמות אחרות, ובזמן ההוא יעיר מלך המשיח בכל העולם, ויתאספו אליו כמה עמים וכמה צבאות מכל קצוי העולם, וכל בני ישראל יתאספו במקומותיהם. עד שנשלמו השנים, והגיעו למאה שנים לאלף השישי, אז יתחבר הו' בה', (שישפיעו תקוני ג' הקוים הנ"ל אל הה' שהיא המלכות, דהיינו תקון הד' הנ"ל), ואז והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה', (ואז יהיה קבוץ גלויות), ועתידים בני ישמעאל (שהם הראש לכל כחות הקליפות מימין, כמו רומי לכחות השמאל), בזמן ההוא להתעורר יחד עם כל עמי העולם, (שלא באו לרומי כנ"ל), לבא על ירושלים למלחמה... (שם תפ, ועיין שם עוד)

ויהי אחר הדברים וגו', אמר רבי חזקיה לא בא הכתוב להשמיענו מה שעשה (יוסף), אלא הכתוב בא להשמיענו מה שיהיה בסוף הגלות, שכל אלו לסוף המנין שנמנה (דהיינו לסוף שש אלפים שנה כנ"ל, והכתוב, ויאמר ליוסף הנה אביך חולה), רוצה לומר, שיבא משיח (שהוא סוד יוסף), ויאמר לו, אביך שבשמים נחפז לקבל פניך הצופים על הקץ של המשיח... (ויחי לו, ועיין שם עוד)

אסרי לגפן עירה, זהו מלך המשיח, שעתיד למשול על כל צבאות העמים ועל הצבאות הממונים על עמים עכו"ם שהם מעוזם להתחזק, ועתיד מלך המשיח להתגבר עליהם, משום שגן הזה, (שהוא הנוקבא), שולט על כל אלו כתרים התחתונים, ששולטים על ידם כל העמים עכו"ם, והוא נצח למעלה, ישראל שהם נקראים שורקה, שישמידו וינצחו צבאות אחרים למטה. ועל כולם יתגבר מלך המשיח, הדא הוא דכתיב, עני ורוכב על החמור ועל עיר, עיר וחמור, הם שני כתרים, שהעמים עכו"ם שולטים בהם, והם מצד שמאל, בחינת חול (ומלך המשיח מתגבר עליהם). ומה שאומר (הכתוב על המשיח) שהוא עני, וכי מלך המשיח יקרא עני, אלא הכי אמר רבי שמעון, משום שאין לו מעצמו כלום, (כי הוא הנוקבא דז"א), וקוראים לה מלך המשיח, (אבל) זו היא הלבנה הקדושה למעלה, (שהיא הנוקבא דז"א) שאין לה אור (מעצמה) אלא (מה שמקבלת) מן השמש (שהוא ז"א, ועל כן נקראת עני).

מלך המשיח זה ישלוט בשליטתו, יתיחד במקומו למעלה, ואז, הנה המלך יבא לך סתם, (להיותו כולל את הנוקבא למעלה ומלך המשיח למטה), אם למטה, עני הוא, כי בבחינת הלבנה היא, (שהיא הנוקבא העליונה, כי מלך המשיח למטה נמשך מן הנוקבא, ועל כן נקרא עני כמוה), ואם למעלה (שהיא הנוקבא עצמה), היא עני, כי היא מראה שאינה מאירה (מעצמה, אלא מז"א, ונקראת משום זה) לחם עני, ועם כל זה (המשיח) רוכב על חמור ועל עיר, שהם מעוזם של עמים עכו"ם, להכניעם תחתיו, ויתחזק הקב"ה (שהוא הנוקבא), במקומו (למעלה, כי הכתוב הנה מלכך יבא לך כולל את שניהם כנ"ל). (שם תקפז, ועיין שם עוד)

אחר שהצרות האלו מתעוררות על ישראל, וכל העמים ומלכיהם יתיעצו יחד עליהם, ומעוררים כמה גזרות רעות, וכולם בעצה אחת באים עליהם, ותבאנה צרות על צרות, והאחרונה משכחת את הראשונה, אז יתראה עמוד האש עומד ממעלה למטה ארבעים יום, וכל העמים שבעולם יראו אותו. בזמן ההוא יתעורר מלך המשיח לצאת מן גן העדן ממקום ההוא שנקרא קן צפור, ויתגלה בארץ הגליל, וביום ההוא (שהמשיח) יצא לשם, יתרגז כל העולם, וכל בני העולם יתחבאו בתוך מערות (ובבקעות) שבאבנים, ולא יחשבו להנצל, ועל זמן ההוא כתוב, ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ את הארץ. מפני פחד ה', זה הוא הרגזה של כל העולם, ומהדר גאונו, שהוא משיח, בקומו לערוץ הארץ, הוא כאשר יקום (המשיח) ויתגלה בארץ הגליל, משום, שהוא מקום הראשון שנחרב בארץ הקודש (על ידי אשור), שמשום זה יתגלה שם תחילה לכל מקום, ומשם יעורר מלחמות על כל העולם.

ואחר ארבעים יום, שהעמוד יקום מארץ לשמים, לעיני כל העולם והמשיח יתגלה, יקום מצד מזרח כוכב אחד המלהט בכל הצבעים, וז' כוכבים אחרים מסבבים לכוכב ההוא, ויעשו עמו מלחמה בכל הצדדים ג' פעמים ביום, עד שבעים יום, וכל בני העולם רואים. ואותו כוכב יעשה עמהם מלחמה בלפידי אש הלוהטים ומנצצים לכל צד, ומכה בהם עד שבולע אותם בכל ערב וערב, וביום (חוזר) ומוציא אותם, והם עושים מלחמה לעיני כל העולם, עד שבעים יום, לאחר שבעים יום יתגנז כוכב ההוא, ויתגנז משיח עד י"ב חודש, ויחזור עמוד האש כמקודם לכן, ובו יתגנז המשיח ועמוד ההוא אינו נראה.

לאחר י"ב חודש יעלו את המשיח בתוך עמוד ההוא אל הרקיע, ושם יקבל תוקף ועטרת המלכות, וכשיורד לארץ יתראה שוב אותו עמוד האש כמקודם לכן, לעיני כל העולם, ואחר כך יתגלה המשיח, ויקבצו אליו עמים רבים, ויעשה מלחמות בכל העולם, ובזמן ההוא יתעורר הקב"ה בגבורתו לכל עמי העולם, ומלך המשיח יהיה נודע בכל העולם, וכל מלכי העולם יתעוררו להתחבר יחד לעשות עמו מלחמה. וכמה מפריצי ישראל יתהפכו לחזור אל (הגוים), ויבואו עמהם לעשות מלחמה על מלך המשיח, אז יחשך העולם חמשה עשר יום, ורבים מעם ישראל ימותו בחשך הזה, ועל זה כתוב, כי הנה החושך יכסה ארץ וגו'. (שמות צט)

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו, אלעזר, בזמן שיתעורר מלך המשיח, כמה אותות ונסים אחרים יתעוררו בעולם, תא חזי, בגן עדן התחתון יש מקום אחד גנוז ונעלם שלא נודע, והוא מרוקם בכמה גוונים, ובו גנוזים אלף היכלות נחמדים, ואין מי שיכנס בהם בלבד המשיח, שהוא עומד תמיד בגן עדן, וכן הגן מסובב ממרכבות רבות של הצדיקים ומשיח עומד עליהם, ועל כמה צבאות ומחנות של נשמות הצדיקים אשר שם. ובראשי חדשים ובימים טובים ובשבתות נכנס המשיח במקום ההוא להשתעשע בכל היכלות האלו...

לפני ולפנים מכל אלו היכלות (דכסופין), יש מקום אחד נעלם וגניז שאינו נודע כלל, ונקרא עדן, ואין מי שיכול להשיג אותו, והמשיח נגנז בחוץ סביב לאותו מקום, עד שנגלה לו מקום אחד שנקרא קן צפור, והוא מקום שמכריז עליו צפור הזה, המתעוררת בגן עדן כל יום... במקום ההוא (שנקרא קן צפור) מרוקמים (בבגד המכונה פורפירא דמלכא) צורות של כל העמים שנאספו על ישראל להרע להם. נכנס (המשיח) במקום ההוא, ונושא עיניו ורואה את האבות שנכנסו בבית אלקים החרב, עד שרואה את רחל שדמעתה על לחיה, והקב"ה מנחם אותה ואינה רוצה לקבל תנחומים, כמו שאמר מאנה להנחם על בניה, אז המשיח מרים קולו ובוכה, ומזדעזע כל גן העדן, וכל אלו הצדיקים שהם שם, גועים ובוכים עמו. געה ובכה פעם שנית, ונזדעזע הרקיע של הגן, ואלף וחמש מאות רבוא מחנות (מלאכים) עליונים. עד שמגיע (המשיח) לכסא העליון, אז רומז הקב"ה לאותו צפור, ונכנסת אל הקן שלה, ויושבת אצל המשיח, וקוראת מה שקוראת, ונעור מה שנעור... עד שמתוך כסא הקדוש (שהוא בינה) נקרא ג' פעמים אותו קן צפור והמשיח, וכולם עולים למעלה (לבינה), והקב"ה משביע אותם להעביר מלכות הרשעה מן העולם על ידי המשיח, ולנקום נקמת ישראל, (ולהמשיך) כל הטוב שעתיד הקב"ה לעשות לעמו, וחוזרים אותו קן צפור והמשיח למקומם, וחוזר המשיח ונגנז בתוך המקום ההוא (קן צפור) כמקודם...

ויקום שלהבת אש אחת מצד צפון, (דהיינו מקו שמאל, שבשעה שממשיך החכמה מלמעלה למטה נהפך אורו לשלהבת אש) בתוך הרקיע ויעמדו זה כנגד זה ארבעים יום, (כי השלהבת שהיא מקו שמאל מפריד עצמו מכל אחת שבחו"ב תו"מ, שבקו האמצעי, שכל אחת כלולה מעשר ספירות, והם ארבעים). ויבהלו כל בני העולם. לסוף ארבעים יום, (דהיינו בספירה סופית מהם שהיא מלכות דמלכות), יעשו מלחמה הכוכב והשלהבת לעיני כל, ותתפשט השלהבת בשרפת אש בתוך הרקיע מצד צפון... אז יסולק הכוכב ההוא לצד דרום, (שהוא קו ימין ואור החסד, ויחזרו החסדים להאיר בעולם, שבזה) וישלוט על השלהבת, והשלהבת תהיה נבלעת מעט מעט ברקיע, מפני הכוכב, עד שלא תהיה נראה כלל. אז יעשה הכוכב אורחות ברקיע בי"ב גבולים ויעמדו אלו האורות ברקיע י"ב יום.

כשירצה (להמשיך הארתם) לאחר י"ב יום, (דהיינו לבחינת המלכות),יחרדו כל בני העולם (ממדת הדין שבמלכות), ויחשך השמש בחצי היום, כמו שנחשך ביום שנחרב בית המקדש עד שלא יהיו נראים שמים וארץ, ויתעורר קול אחד ברעם וזיקים (דהיינו קול ממדת הדין שבמלכות), ותתחלחל הארץ מאותו הקול, וכמה צבאות ומחנות ימותו מחמתו. ויום ההוא (שהוא מלכות כנ"ל, יגרום) שיתעורר בעיר רומי הגדולה (שהוא סוד בינה דקליפות), שלהבת אש (שהיא דינין דשמאל), בקול ההוא שיתעורר בכל העולם, (שהוא ממדת הדין שבמלכות, כלומר, שאלו ב' מיני דינים יתחברו יחד), וישרוף הרבה מגדלים והרבה היכלות וכמה מגדלים יפלו, וכמה רוזנים ושרים יפלו ביום ההוא, וכולם (דהיינו כל הדינים) יתקבצו עליה להרע. וכל בני העולם לא יוכלו להנצל. (וכל זה השתלמות המשיח באור החיה דג"ר, כנודע)...

מיום ההוא עד י"ב חודש, (כלומר עד שיתוקנו הארת י"ב גבולים גם במלכות, כי בז"א נקראים י"ב יום, ובמלכות נקראים י"ב חדש), יתיעצו כל המלכים ויגזרו כמה גזירות וכמה שמדות על ישראל, ויצליחו בהם, כמו שלמדנו אשרי הוא מי שיקרה לשם (היינו בימות המשיח), אשרי הוא מי שלא יקרה שם, (שינצל מדינים הללו), וכל העולם יהיו במבוכה גדולה.

לסוף י"ב חודש, (דהיינו אחר שיתוקנו י"ב האורות במלכות), יקום שבט מישראל, שזהו מלך המשיח, שיתעורר בתוך הגן עדן, וכל הצדיקים יעטרו אותו שם ויחגירו אותו כלי זיין באותיות רשומות של כלי השם הקדוש.

וקול יתפוצץ בענפי העצים דבגן, וקורא בכח, ואמר התעוררו קדושים עליונים, קומו מפני המשיח, הנה הזמן להתחבר אשה בבעלה, (דהיינו ת"ת ומלכות), ובעלה (ת"ת), רוצה לנקום בשבילה נקמות בעולם, ולהקים אותה ולנערה מעפר, אז יקומו כולם ויחגירו אותו כלי זיינו כמקודם, אברהם מימינו, יצחק משמאלו, יעקב מלפניו, משה רועה הנאמן מעל כל אלו הצדיקים הולך ורוקד בגן עדן, (ובזה נשתלם המשיח באור החיה דג"ר).

כיון שהמשיח נתקן על ידי הצדיקים בגן עדן, יכנס כמקודם במקום זה שנקרא קן צפור, ורואה שם צורת חורבן בית המקדש, ואת כל הצדיקים שנהרגו בו, אז לוקח משם עשר לבושים והם נקראים עשרה לבושי קנאה, ויהיה נגנז שם מ' יום שאינו מתגלה כלל. לסוף ארבעים יום, יתעורר קול אחד ויקרא מתוך כסא העליון, (שהוא בינה), את קן צפור עם מלך המשיח שנגנז בו, ואז מעלים אותו למעלה, והקב"ה רואה את מלך המשיח שמתלבש בלבושי נקם וחוגר כלי זיינו, ולקחו ונושק אותו על ראשו.

אז נרעדים ג' מאות ותשעים רקיעים, ורומז הקב"ה לרקיע אחד מהם, שהיה גנוז מששת ימי בראשית, והוציא מהיכל אחד שברקיע ההוא כתר אחד מפותח וחקוק בשמות הקדושים, בעטרה זו נתעטר הקב"ה כשעברו ישראל את הים, לקבל נקמה מכל רכבי פרעה ופרשיו, והעטיר את הכתר למלך המשיח... כיון (שהמשיח) נתעטר ונתתקן בכל אלו התקונים, לקח אותו הקב"ה ונשקו כמקודם. מי ראה המרכבות הקדושות ומחנות מלאכים העליונים שמסבבים אותו, ונותנים לו מתנות ומחמדים רבים, והוא יתעטר מכולם, נכנס שמה בהיכל אחד, ורואה כל המלאכים הנקראים אבלי ציון, הם הבוכים על חורבן בית המקדש ובוכים תמיד, והם נותנים לו לבוש מלכות אדום, לעשות נקמות, אז הקב"ה גונז אותו באותו קן צפור, ונסתר שם שלושים יום, (שהוא הכנה לקבל בחינת ג"ר יחידה).

לאחר שלשים יום באותו קן צפור, ירד מעוטר בכל התקונים מלמעלה ומלמטה, כמה מחנות קדושים סביבו, ויראו כל העולם אור אחד תלוי מן הרקיע לארץ, ויעמוד שבעה ימים... וכל בני העולם יתמהו ויבהלו ולא ידעו כלל, חוץ מאלו החכמים שיודעים בסודות אלו, אשרי חלקם.

וכל אלו שבעת הימים יתעטר בארץ, (שהוא סוד המלכות), באותו קן צפור שזה הוא סוד כי יקרא קן צפור לפניך, (שסובב על מלך המשיח המתעטר בקן צפור), באיזה מקום הוא, בדרך, זו קבורת רחל, שהיא עומדת בפרשת דרכים, (ומתוך שהמשיח מעוטר גם באור מלכות דמלכות, הראוי לקבוץ גלויות), על כן יבשר לה זה, וינחם אותה, ואז תקבל תנחומים, והיא תקום ותנשק אותו.

אחר כך יקום אור ההוא מאותו מקום, (מקבורת רחל), וישרה בעיר יריחו עיר האילנות, (ועל כן) בכל עץ זהו יריחו, (אשר יהושע לא יכול לתקן אותה לגמרי... ועתה המשיח יתקן אותה באור הימים), או על הארץ זהו ירושלים, (שהיא בחינת חיצוניות המלכות), ויהיה גנוז באותו האור בגן צפור י"ב חדשים.

לאחר י"ב חודש, יהיה אותו האור זקוף בין שמים וארץ, וישרה בארץ הגליל, ששם היה התחלת הגלות של ישראל, (היינו גלות אשור), ושם יתגלה המשיח מאותו האור של קן צפור, ושב למקומו. ובאותו יום תרעד הארץ כמקודם, מסוף חמשים עד סוף חמשים, ואז יראו כל העולם שנגלה מלך המשיח בארץ הגליל, ויתקבצו אליו כל אלו שעסקו בתורה, (והם שנקראים בכתוב) בנים, והם מעטים בעולם, ובזכות תנוקות של בית רבן, יתחזק כחו (של משיח), להתגבר, וזה סוד אפרוחים (שבכתוב), ואם לא נמצא אלה, הנה היונקים שיושבים בחיק אמותיהם ויונקים, כמו שאמר גמולי מחלב עתיקי משדים, והיינו או ביצים (שבכתוב), כי בשביל אלו שורה השכינה עם ישראל בגלות... והמשיח יתעכב עד י"ב חדשים אחרים, ואחר כך יבא בעלה, (שהוא ז"א), ויקים אותה מעפר, כמו שכתוב, אקים את סוכת דוד הנופלת.

ביום ההוא יתחיל המלך המשיח ויקבץ הגלות מסוף העולם ועד סופו, כמו שאמר אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו'. מיום ההוא, כל האותות והנסים והגבורות שעשה הקב"ה במצרים יעשה לישראל, כמו שאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

אמר רבי שמעון, בני אלעזר, כל אלו הדברים תמצא בסוד של שלשים ושנים שבילי (החכמה) של השם הקדוש, וכל עוד שנסים אלו לא יתעוררו בעולם, לא יהיה נשלם סוד השם הקדוש, ולא תתעורר האהבה, כמו שאמר השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות וגו', בצבאות זהו מלך המשיח, שנקרא צבאות, או באילות השדה, זהו שאר הצבאות שלמטה... (שמות קו, ועיין שם עוד)

מלך המשיח דן בריח, כמו שאומר והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט וגו', ושלשה אלו, (משה, ושלמה המלך ומלך המשיח), דנים העולם בלא עדות והתראה, שאר בני העולם דנים על פי עדות על פי התורה... (יתרו קעה)

ראיתי בספר אדם הראשון שאמר כך, התורות של משיח הראשון ללבנה, (שהיא המלכות, דהיינו מזרעו של דוד, כי משיח השני הוא משיח בן יוסף), המראה שלו זהב ירקרק בפניו, המראה שלו זהב אופיר זקנו, המראה שלו זהב שבא בגבות עיניו, המראה שלו זהב פרוים בקריצין שעל עיניו, (דהיינו בריסי העינים), המראה שלו זהב סגור בשערות ראשו, המראה שלו זהב מופז על החזה שלו בלוח שעל לבו, המראה שלו זהב תרשיש על שני זרועות, כל שבע מראות האלו היו רשומות על כל אלו מקומות של השערות.

בזרוע ימין שלו היה חקוק ורשום רושם אחד סתום מבני אדם, שהוא מגדל שחקוק בו אריה, ואלף קטנה רשומה בו. וזה סימן אלף המגן תלוי עליו, כל זמן שעושה מלחמה רושם ההוא עולה ובולט ועל המגדל דופקת אלף הזו, ואז מתגבר לעשות מלחמה, וכשנכנס במלחמה, דופק האריה ואז מתגבר כארי ומנצח המלחמות, ומגדל ההוא מריץ, וסימנו בו ירוץ צדיק ונשגב... (שם ריב)

משיח בן דוד שהוא אריה (חסד), יהיה מימינו של משה, משיח בן יוסף, שהוא שור (גבורה) משמאלו, (דהיינו בסוד ג' קוין), שמימין אברהם (שהוא חסד), ומשמאל יצחק (שהוא גבורה), ומשה עצמו שהוא נשר (תפארת) הוא באמצע... (משפטים תפא)

בשעה שאומרים למשיח צערם של ישראל בגלותם, ואלו הרשעים שבהם, שאינם מסתכלים לדעת רבונם, הוא מרים קול ובוכה על אלו הרשעים שבהם, זה שאמר והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו, חוזרות הנשמות ועומדות במקומן... בגן עדן יש היכל אחד, שנקרא היכל החולים, אז משיח נכנס בהיכל ההוא וקורא כל המחלות וכל המכאובים וכל היסורים של ישראל, שיבואו עליו, וכלם באים עליו, ולולא שהוא מקל מעל ישראל ולוקחם עליו, לא היה אדם שיכול לסבול יסוריהם של ישראל על עונשי התורה, זה שאמר אכן חליינו הוא נשא וגו'... (ויקהל שלה)

...כי בהיכל זה נמצאות כל הנשמות וכל הרוחות העתידים לרדת לבני אדם מיום שנברא העולם... ומיום שנחרב בית המקדש לא נכנסו כאן נשמות אחרות, וכשיגמרו אלו, (דהיינו שכל הנשמות שבהיכל זה תרדנה להתלבש בבני אדם), היכל נמצא ריקם ויהיה נפקד מלמעלה, ואז יבא מלך המשיח, ויתעורר היכל זה שלמעלה, (דהיינו המלכות), ויתעורר ההיכל למטה (לגלות מלכותו בעולם הזה). (פקודי תרלח)

עוד פתח ואמר, על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו', על הר גבוה, היינו ודאי הר העברים, המקום שנקבר משה בו, והרי העמדנו שהשכינה תעלה שמה, ותבשר אל העולם, אבל הכל היא, (כלומר שכל הפשטים כוללת המלה מבשרת ציון), מבשרת ציון זו היא חפצי בה, שהיא אשת נתן בן דוד, שהיא אמו של משיח, מנחם בן עמיאל (שהוא יצא מחלציה), והיא תצא ותבשר (על הגאולה), והיא בכלל מבשרת ציון. קול ישמע בעולם, ושני מלכים יתעוררו בעולם לערוך מלחמה, (ואז) יצא השם הקדוש (למלוך) על העולם... (שלח רחצ, ועיין שם עוד)

אמר רבי יוסי, אלו (עשרה) של ימין כלולים כולם באחד שנקרא חמור, וזה הוא אותו חמור שכתוב לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, וזהו החמור שמלך המשיח עתיד לשלוט עליו, כמו שהעמדנו, ואלו (עשר) של שמאל כלולות כולן באחת הנקראת אתון, כי מצדה יוצא עירה המקטרג על הילדים... וזהו שכתוב עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות... (בלק תד, ועיין שם עוד)

ואמר בוצינא קדישא, כל הנפש לבית יעקב ששים ושש, ששים הוא להתעוררות של משיח ראשון, ושש הוא להתעוררות משיח שני, נשארו שש שנים למספר ע"ב, (שאז תהיה הגאולה, דהיינו אלף שנה שהוא כל אלף החמישי שכולו חרב, ורע"ב שנה לאלף הששי), לקיים בהם שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה... (פנחס רעיא מהימנא תשמז, וראה עוד גאולה)

...ומה כתוב בהם, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, שכולם חייבים ולא נמצא בהם איש שיהיה זוכה לצאת מן הגלות, ומשום זה מיאנה ללכת שם, ואמרת שלח נא ביד תשלח, והרי אתה (עתה) כמו בזמן ההוא (של יציאת מצרים), כך, עם ישראל יתקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. (ובגלות האחרון ישלח עמך ב' משיחין, (משיח בן יוסף ומשיח בן דוד), שהם כנגד ב' כנפים של היונה, (שהיא השכינה), כי אתה בגלות הד' כגוף, ואין לך כנפים... (כי תצא נו)

...ובזמן שהנקב פתוח, כל מי שנופל שמה אינו עולה, ומשיח בן דוד נפל שם, עם משיח בן יוסף, שאחד הוא עני ורוכב על החמור, ואחד הוא בכור שורו, שזהו משיח בן יוסף. וזה הוא כי יכרה איש בור ולא יכסנו, ונפל שמה שור או חמור, ומשום זה נקרא משיח בר נפלי. והיא (דהיינו השכינה) נפלה עמהם, ונאמר עליה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. (ואתה רעיא מהימנא, הוא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו, והמת יהיה לו, זהו משיח בן יוסף שעתיד ליהרג. (שם סב, ועיין שם עוד)

ואם תאמר, למה בא המשיח מיהודה, מיוסף היה צריך לבא, אלא שניהם יבואו, (משיח בן יוסף ומשיח בן דוד), ומשום שהקב"ה אינו מאבד שכר כל בריה, נתנה המלכות לדוד, משום שהיה עשירי לצדיקים ושביעי שבאחים... (זהר חדש וישב מז)

כיון (שמשה) רואה השכינה נכנסת, יקום ויתחברו יחד זה עם זה, והקולות יתערו ברום מרומי רקיעים, והקב"ה ישמע, ונכנס לתוך היכל אהבה, ויקח משם ג' אוהבים ופתח להם המערה (של משה), אז באותו לילה יתעורר המשיח, והוא ימצא שם עמהם, ויחזרו על סודות התורה בכל אותו הלילה במערתו של משה. וכשעולה עמוד השחר יסתתר המשיח, וישארו שם משה והשכינה באותו יום, כביום השבועות... (שם בלק קיח)

ובחדש בול (שהוא מרחשון), יפלו שונאי ישראל, ויעברו כל אלו הגילגולים שישארו בארץ הקדושה, ומשם ילכו (ישראל) ויעוררו מלחמות על העולם, ובעוד שאלו יעשו מלחמות עם כל בני העולם, יתקבצו בניו של אדום על הארץ הקדושה, ויתפשו אותה, וישלטו עליה י"ב חדשים, לסוף י"ב חדש יתגעש וירעש העולם, ובין הזמנין האלו, תלך השכינה ותחזור למערה של משה. ויסתתר מלך המשיח תשעה ירחים, כירחים של היולדת, באלו ט' ירחים כמה צירים וחבלים יקבל על עצמו... ובין כך יהיו למשיח צירים וחבלים כיולדה, ועל הזמן ההוא כתוב, יענך ה' ביום צרה, שהם תשעה פסוקים כט' ירחים של יולדת, ויש בו ע' מילים, (רומז) כי לשבעים שנים באלף הששי יוליד את ממשלתו, דהיינו שישלוט על כל העולם, משום זה, באלו ט' ירחים יהיו נראים בכל לילה מחצות לילה ולהלאה רכב אש וסוסי אש לחוץ מן הרקיע, שעושים מלחמות אלו באלו עד שיאיר הבוקר.

אחר שיעברו תשעה ירחים אלו, אז יעורר הקב"ה את המשיח הזה, ויוציאו מגן עדן, ואותו יום שיצא מגן עדן יזדעזע כל העולם, כי כל בני העולם יחשבו שימותו. ועל היום ההוא כתוב, ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה', זו היא השכינה, שתתרומם מאותו זמן ולהלאה ומשיח עמה ומהדר גאונו, זה הוא המשיח, בקומו לערוץ הארץ, אז, ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ וגו', זהו בששים שנה של האלף הששי, וילכו לאחר שיעשה להם הקב"ה כמה נסים. (שם שם קלב)

דבר אחר עיר קטנה, זו היא ציון (דהיינו המלכות), ואנשים בה מעט, אלו ששת ימי בראשית, (שהם חג"ת נה"י), ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זהו פלוני, (דהיינו סמאל), ומצא בה איש מסכן, זהו משיח בן דוד, שנאמר בו עני ורוכב על חמור, ונאמר הצדיק אבד, כל זמן שלא יבא עליו השפע, ועליו נאמר ונהר יחרב ויבש, (ועל כן נקרא מסכן). חמור (ורוכב על החמור) וזהו סמאל, חכם, זהו משיח בן דוד, ועליו נאמר ומלט הוא את העיר בחכמתו, שיהיה גואל את משיח בן אפרים, וזהו היא גאולה שמלמעלה... 

דבר אחר, עיר קטנה זו ירושלים, שהיא בזמן הזה קטנה וחרבה, ואנשים בה מעט, מעטים הם היהודים שיש בה, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, דא הוא מלכא מבני עשו, דאתמר עליה בדניאל שקוהי די פרזל, די מרע כל אילין תדיק ותרוע, תדיק ותרוע, תדיק ותסף כל אילין מלכוותא. ובזמן שהוא סיבב בירושלים, מצא בה איש מסכן וחכם, זה משיח ראשון, ומלט הוא את העיר בחכמתו, זה משיח אחרון. (שם רות רסו)

לא אוכל לגאול, פן אשחית את נחלתי, מכאן ששני משיחין הם, גואל קרוב וגואל רחוק, גואל קרוב הוא מצד ימין (דהיינו אור החסד), גואל רחוק זהו משיח בן יוסף, ומי הוא, הוא יוסף שנקרא צדיק, (שהיינו יסוד דז"א), יבא ויגאל תחלה, ואחר כך יתעורר (אור) הימין הגנוז, (דהיינו אור הראשון ששמש ביום א' דמעשה בראשית), שהוא נגנז לב' הצדיקים האלו צדיק וצדק... (שם תרכ, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

תא שמע, הריני נזיר ביום שבן דוד בא, מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ואסור לשתות יין כל ימות החול... שאני התם, דאמר קרא הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', והא לא אתא אליהו מאתמול, אי הכי בחול כל יומא ויומא נמי לישתרי, דהא לא אתא אליהו מאתמול, אלא אמרינן לבית דין הגדול אתא, הכא נמי לימא לבית דין הגדול אתא, כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא, לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח. קא סלקא דעתך מדאליהו לא אתא משיח נמי לא אתי במעלי שבתא לישתרי, אליהו לא אתי, משיח אתי, דכי אתי משיחא הכל עבדים הן לישראל... (עירובין מג א)

דתנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון, להכרית זרעו של עשו, לבנין בית המקדש, ולשמו של משיח... דכתיב ראשון לציון הנה הנם. (פסחים ה א)

והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן, תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש, ושמו של משיח... דכתיב יהיה שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. (שם נד א)

כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי שלח לו רבי אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת לנו משום אביך, שלח לו כך אמר אבא, מאי דכתיב הללו את ה' כל גוים... ועוד חדא, עתיד מצרים שתביא דורון למשיח, כסבור אינו מקבל מהם, אמר לו הקב"ה למשיח קבל מהם, אכסניא עשו לבני במצרים, מיד יאתיו חשמנים מני מצרים, נשאה כוש קל וחומר בעצמה, ומה הללו שנשתעבדו בהן כך, אני שלא נשתעבדתי בהן לא כל שכן, אמר לו הקב"ה קבל מהם, מיד כוש תריץ ידיו לאלקים, נשאה מלכות רומי הרשעה קל וחומר בעצמה, ומה הללו שאין אחיהן כך, אנו שאנו אחיהן לא כל שכן, אמר לו הקב"ה לגבריאל גער חית קנה, געור חיה וקנה לך עדה... (שם קיח ב)

דאמר רבי יהודה אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים, שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. (יומא יא)

...דאמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, אמריתו אמאי לא אתי משיח, והא האידנא יומא דכיפורי הוא, ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא. (שם יט ב)

תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר אספרה אל חוק וגו', אני היום ילידתיך, שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו, רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים, אומר לו חיים עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך, שנאמר חיים שאל ממך נתת לו וגו'... ויראני ה' ארבעה חרשים מאן נינהו ארבעה חרשים, אמר רב כהנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף, ואליהו וכהן צדק... ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם, ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו. (סוכה נב א וב)

...ועוד בקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו דייך, מאי טעמא, משום דאית ביה קץ משיח. (מגילה ג א)

דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו, וכי כורש משיח היה, אלא אמר לו הקב"ה למשיח, קובל אני לך על כורש, אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי, והוא אמר מי בכל מכל עמו ויעל. (שם יב א)

והאמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא, מלחמה נמי אתחלתא דגאולה. (שם יז ב)

...דאמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר כי רוח מלפני יעטוף וגו'. (יבמות סב א)

...ולוקמינהו (לאבות) בהדי הדדי (להתפלל), סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה. (בבא מציעא פה ב)

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן ג' נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הן צדיקים ומשיח וירושלים... משיח דכתיב וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. (בבא בתרא עה ב)

...כיון דאיבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן, ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל. (סנהדרין לח א)

...הלכתא למשיחא... (שם נא ב)

...וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין, אלא רמז רמז לה, שעתידין ששה בנים לצאת ממנה, שמתברכין בשש ברכות, ואלו הן, דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה... משיח דכתיב ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה' וגו'. וכתיב והריחו ביראת ה', אמר רבי אלכסנדרי מלמד שהטעינו מצות ויסורין כריחיים. רבא אמר דמורח ודאין, דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט, ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ. בר כוזיבה מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן אנא משיח, אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו. (שם צג ב)

אמר רבי תנחום דרש בר קפרא בציפורי, מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום, בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה, רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח, לכך נסתתם, מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו, רבונו של עולם אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח... (שם צד א)

אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי, אמר ליה מאן בר נפלי, אמר ליה משיח, משיח בר נפלי קרית ליה, אמר ליה אין, דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן, דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטים... (שם צו ב, וראה עוד משיח-ימות)

כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו במטותא מנייכו לא תרחקוה, דתנינא ג' באין בהיסח הדעת, אלו הן משיח, מציאה ועקרב... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה שלו, שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה, תלמוד לומר לכן יחכה ה' לחננכן ולכן ירום לרחמכם, וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב, מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכין, לקבל שכר, שנאמר אשרי כל חוכי לו... (שם צז א וב)

...ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, בדור שכולו זכאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, בדור שכולו חייב, דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב למעני אעשה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב וארו עם ענני שמיא כבר איניש אתה, וכתיב עני ורוכב על חמור, זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני רוכב על חמור. אמר ליה שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי, אמר ליה מי אית לך בר חיור גווני... רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליה אימת אתי משיח, אמר ליה זיל שייליה לדידיה, והיכא יתיב, אפיתחא דקרתא, ומאי סימניה, יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא (את מכותיהם), איהו שרי חד ואסיר חד, אמר דילמא מבעינא דלא איעכב. אזל לגביה, אמר ליה שלום עליך רבי ומורי, אמר לי שלום עליך בר ליואי, אמר ליה לאימת אתי מר, אמר ליה היום. אתא לגבי אליהו, אמר ליה מאי אמר לך, אמר ליה שלום עליך בר ליואי, אמר ליה אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי, אמר ליה שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא ולא אתא, אמר ליה הכי אמר לך, היום אם בקולו תשמעו. 

שאלו תלמידיו את ר' יוסי בן קסמא, אימתי בן דוד בא, אמר מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות, אמרו לו אין אנו מבקשין ממך אות, אמר להו לכשיפול השער הזה ויבנה, ויפול ויבנה, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא, אמרו לו רבינו תן לנו אות, אמר להם ולא כך אמרתם לי, שאין אתם מבקשין ממני אות, אמרו לו ואף על פי כן, אמר להם אם כך יהפכו מי מערת פמייס לדם, ונהפכו לדם...

אמר רב אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל תשעה חדשים, שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. אמר עולא ייתי ולא איחמיניה (אראהו), וכן אמר רבה ייתי ולא איחמיניה. רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא (רעי) דחמריה... אמר רב גידל אמר רב עתידין ישראל דאכלי שני משיח, אמר רב יוסף פשיטא, ואלא מאן אכיל להו, חילק ובילק אכלי להו, לאפוקי מדרבי הילל דאמר אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב לא אברי עלמא אלא לדוד, ושמואל אמר למשה, ורבי יוחנן אמר למשיח. מה שמו, דבי רבי שילא אמרי שילה שמו, שנאמר עד כי יבא שילה, דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו, שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. דבי רבי חנינה אמרי חנינה שמו, שנאמר אשר לא אתן לכם חנינה, ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. ורבנן אמרי חיוורא (מצורע) דבי רבי שמו, שנאמר אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו מוכה אלקים ומעונה. אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא, שנאמר והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא, אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש, אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות... והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אימתי אתי משיח, אמר ליה לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי, אמר ליה מילט קא לייטת לי, אמר ליה קרא כתיב, כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה... הילל אומר אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה, אמר רב יוסף שרא ליה מריה לרבי הילל, חזקיה אימת הוה בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני, ואמר גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות... (שם צח א, וראה עוד משיח-חבלי-ימות)

מאי שנא הני דחשיבי ומאי שנא הני דלא חשיבי להו, משום דהנך משכי במלכותייהו עד דאתי משיחא... (ע"ז ב ב)

ואמר רבי יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי... (שם ה א)

אמר רבי יוחנן למה נקרא שמו רחם, כיון שבא רחם באו רחמים לעולם, אמר רב ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק, וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיחא. (חולין סג א)

תנו רבנן הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח... (נדה יג ב)

תלמוד ירושלמי:

...רבנן אמרי אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא דוד שמיה, אין מי דמכייא הוא דוד שמיה, אמר רבי תנחומא אנא אמרית טעמא, ועושה חסד למשיחו לדוד, רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו, רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר מנחם שמו, אמר חנינה בריה דרבי אבהו ולא פליגי חושבניה דהדין כחושבנא דהדין, הוא צמח הוא מנחם, ודא מסייעא להו דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאים רדי (חורש), געת תורתיה קומו עבר חד ערביי ושמע קלה, אמר ליה בר יודאי בר יודאי שרי תורתך ושרי קנקנך דהא חריב בית מוקדשא, געת זמן תניינות, אמר ליה, בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קנקניך דהא יליד מלכא משיחא, אמר ליה מאן שמיה, מנחם, אמר ליה ומה שמיה דאבוי, אמר ליה חזקיה, אמר ליה מן הן הוא אמר ליה מן בירת מלכא דבית לחם יהודה... (ברכות יז א)

אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד, דכתיב ודם ענב תשתה חמר, ואת אמרת הכין. (מעשר שני כט ב)

תני רבי שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב, רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר, דין הוא מלכא משיחא, אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא, עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. (תענית כד א)

פרקי דרבי אליעזר:

...ובשלשתן עתיד ליתן שלש מתנות טובות לישראל, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, ושלשתן כפולות נתנו למלך המשיח, שנאמר (ישעיה י"א ב') ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו'. (פרק ג)

...מלך התשיעי זה מלך המשיח, שהוא עתיד למלוך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דניאל ב' ל"ה) ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא... (פרק יא)

צדיק כתמר יפרח, מה תמרה זו נאה במראיה וכל פירותיה מתוקים וטובים, כך בן דוד נאה במראהו וכבודו, וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני הקב"ה. כארז בלבנון ישגה, מה הארץ שבלבנון שרשיו מרובים למטה בארץ, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, כך בן דוד כחו ומעשיו לפני הקב"ה מרובים אפילו כל הרשעים באין עליו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר כארז בלבנון ישגה. (פרק יט)

אבות דרבי נתן:

כיוצא בו (זכריה ד') אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ, זה אהרן ומשיח, ואיני יודע איזה מהן חביב, כשהוא אומר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, הוי יודע שמלך המשיח חביב יותר מכהן צדק. (פרק לד ג)

מדרש רבה:

בראשית ברא אלקים, ששה דברים קדמו לבריית העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות... שמו של משיח מנין, שנאמר (תהלים ע"ב) יהי שמו לעולם וגו'. (בראשית א ה)

ונהורא עמיה שרא, זה מלך המשיח, שנאמר (ישעיה ס') קומי אורי וגו'. (שם שם ח)

ורוח אלקים מרחפת, זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה י"א) ונחה עליו רוח ה', באיזו זכות ממשמשת ובאה, המרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה למים, שנאמר (איכה ב') שפכי כמים לבך. (שם ב ה)

ותקרא את שמו שת כי שת לי אלקים זרע אחר וגו', רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר, נסתכלה אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, ואי זה, זה מלך המשיח. (שם כג ז)

רבי תנחום בר חייא ואמרי לה בשם רבנן, לעולם אין מלך המשיח בא עד שיבראו כל הנשמות שעלו במחשבה להבראות, ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם הראשון. (שם כד ד)

אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח, תדע שכן, שהרי בימי אברהם, על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם. (שם מב ז)

ויאמר אברם ה' אלקים מה תתן לי, אמר רבי יונתן ג' הן שנאמר בהם שאל, ואלו הן, שלמה ואחז ומלך המשיח... דכתיב ביה (תהלים ב') שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. (שם מד ט)

...רבנן אמרי, שור זה משוח מלחמה, שנאמר (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו, חמור זה מלך המשיח, שנאמר (זכריה ט') עני ורוכב על חמור וגו'. (שם עה ז)

חד עמא דארעא אמר ליה לרבי הושעיא, אין אמרית לך חדא מילתא טבא את אמרת בציבורא מן שמי, אמר ליה מה היא, אמר ליה כל אותן הדורונות שנתן יעקב אבינו לעשו עתידין עכו"ם להחזיר למלך המשיח לעתיד לבא, מאי טעמא, (תהלים ע"ב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו. אמר ליה חייך, מלה טבא אמרת ומן שמך אנא אומר לה. (שם עח טז)

אלוף עירם, אמר רבי חנינא צפוראה, למה נקרא עירם, שהוא עתיד לערום תסווריות למלך המשיח... (שם פג ג)

ויהי בעת ההיא, רבי שמואל בר נחמן פתח, (ירמיה כ"ט), כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, וראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של משיח. ויהי בעת ההיא וירד יהודה (ישעיה ס"ו), בטרם תחיל ילדה, קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון. (שם פה ב)

...ויש אומרים כרע רבץ מפרץ עד דוד, כרע שכב, מצדקיהו עד מלך המשיח... (שם צח יב)

עד כי יבא שילה, זה מלך המשיח, ולו יקהת עמים, שהוא בא ומקהה שיניהם של עכו"ם. (שם שם יג)

...ורבנן אמרי, אני נאסר לגפן ולשרקה עירה והאתונות לכשיבא אותו שכתוב בו (זכריה ט') עני ורוכב על חמור וגו'. כבס ביין לבושו, שהוא מחוור להן דברי תורה, ובדם ענבים סותה, שהוא מחוור להם טעויתיהן. אמר רבי חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה י"א) אליו גוים ידרושו, לא ישראל, אם כן למה מלך המשיח בא, ומה הוא בא לעשות, לכנס גליותיהן של ישראל וליתן להם ל' מצות, הדא הוא דכתיב (זכריה י"א) ואמר אליהם אם טוב בעיניכם וגו'... (שם שם יד)

לא יסור שבט מיהודה, זה כסא מלכות, (תהלים מ"ה) כסאך אלקים עולם ועד שבט מישור, אימתי ומחוקק מבין רגליו, כשיבא אותו שהמלכות שלו, שכתוב בו (ישעיה כ"ח) ברגלים תרמסנה עטרת וגו'. עד כי יבא שילה, מי שהמלכות שלו. ולו יקהת עמים, מי שמקהה שיני כל העכו"ם, שנאמר (מיכה ז') ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה, דבר אחר ולו יקהת עמים, מי שאומות העולם מתקהלין עליו, שנאמר (ישעיה י"א) שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו. אוסרי לגפן עירה, משיכניס כל ישראל שנקראו גפן, שנאמר (תהלים פ') גפן ממצרים תסיע, ולשרקה בני אתונו, זה שכתוב בו (זכריה ט') עני ורוכב על חמור וגו'. דבר אחר ולשורקה בני אתונו, מי שנוטע כל ישראל כשורק, שנאמר (ירמיה ב') ואנכי נטעתיך שורק, והיאך הוא עושה, (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים... ובדם ענבים סותה, ואין סותה אלא טעות, כדכתיב (דברים י"ג) כי יסיתך אחיך וגו', אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו. (שם צט י)

...ואף מלך המשיח שעתיד ליפרע מאדום יושב עמהם במדינה, שנאמר (ישעיה כ"ז) שם ירעה עגל ושם ירבץ וגו'. (שמות א לא)

...מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו, והקב"ה עתיד להלביש עטרה שלו למלך המשיח, ומהו עטרה של הקב"ה, כתם פז, שנאמר (שיר ה') ראשו כתם פז, קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, וכתיב (תהלים כ"א) תשית לראשו עטרת פז. (שם ח ב)

קדש לי כל בכור, רבי נתן אומר, אמר הקב"ה למשה, כשם שעשיתי יעקב בכור, שנאמר (שמות ד') בני בכורי ישראל, כך אני עושה למלך המשיח בכור, שנאמר (תהלים פ"ט) אף אני בכור אתנהו... (שם יט ח)

אמר רבי לוי אם משמרים ישראל את השבת כראוי, אפילו יום אחד, בן דוד בא, למה שהיא שקולה כנגד כל המצות, וכן הוא אומר (תהלים צ"ה) כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, היום אם בקולו תשמעו. (שם כה טז)

...למה אמר אלה תולדות השמים והארץ מלא, מפני שברא הקב"ה את עולמו ולא היה מלאך המות בעולם, ובשביל כך הוא מלא, וכיון שחטא אדם וחוה מחסר הקב"ה כל תולדות שבמקרא, וכיון שעמד פרץ נעשה תולדות שלו מלא, שהמשיח עומד הימנו, ובימיו הקב"ה מבליע המות, שנאמר (ישעיה כ"ה) בלע המות לנצח, לפיכך תולדות השמים ותולדות פרץ מלא. (שם ל ב)

מחוץ לפרוכת העדות, אמר רבי אלעזר בן שמוע, בזכות יערוך, תנצלו מן כי ערוך מאתמול, אמר רבי חנין בזכות להעלות נר תמיד אתם זוכים להקביל פני נרו של מלך המשיח, מה טעם, שם אצמיח קרן לדוד וגו', ואומר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. (שם לא ט)

רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, כגואל הראשון כך גואל האחרון, הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם, כמה נכסה מהם, רבי תנחומא אמר ג' חדשים, הדא הוא דכתיב (שמות ה') ויפגעו את משה ואת אהרן וגו', אף גואל אחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם, כמה נכסה מהם, אמר רבי תנחומא בשם רבי חמא ברבי הושעיה מ"ה ימים, הדא הוא דכתיב (דניאל י"ב) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ משומם ימים אלף ומאתים ותשעים, וכתיב (שם) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, אילין מותירה כמה אינון, מ"ה יום, שהוא נכסה מהן וחוזר ונגלה להם. ולהיכן מעלה אותן, אית דאמרין למדבר יהודה, ואית דאמרין למדבר סיחון ועוג, כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו הוא אוכל שרשי רתמים ועלי מלוחים, הדא הוא כדכתיב (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם, וכל מי שאינו הולך אחריו הוא הולך ומשלים לאומות העולם, ובסוף אומות העולם הורגים אותו... (במדבר יא ג, וראה עוד גאולה)

...והכתיב (ירמיה ל"ח) והיה כאשר נלכדה ירושלים, אמר להם אף היא אינה צרה אלא שמחה, שבו ביום נולד מנחם... (שם יג ז)

דבר אחר וקרבנו, למה וי"ו יתרה, רבי ביבי בשם רבי ראובן, שיתא כנגד ו' דברים שניטלו מאדם הראשון, ועתידים לחזור על ידי בן נחשון, הוא משיח, אלו הן ו' דברים שניטלו מאדם הראשון, זיוו וחייו וקומתו ופירות הארץ ופירות האילן ומאורות... ומנין שעתידין לחזור לימות המשיח, זיוו מנין, שנאמר (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, חייו (ישעיה ס"ה) כימי העץ ימי עמי... קומתו ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כ"ו)... פירות הארץ ופירות האילן מניין, דכתיב (זכריה ח') כי זרע השלום הגפן וגו', מאורות מנין, (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה. (שם שם יא)

דבר אחר לי גלעד ולי מנשה, לפי שיש מחלוקת הרבה על המשוחים, יש אומרים ז' שנאמר (מיכה ה') והקמנו עליו שבעה רועים, ויש אומרים ח', (שם) ושמונה נסיכי אדם, ואינו אלא מה שמפורש ד', שנאמר (זכריה ב') ויראני ה' ארבעה חרשים, ואומר מה אלה באים לעשות, ונימא ויאמר לאמר אלה בקרבנות אשר זרו וגו', ואלו הן ד' חרשים, דוד בא ומפרש, לי גלעד זה אליהו שהיה מתושבי גלעד, לי מנשה זה משיח שעומד מבניו של מנשה, שנאמר (תהלים פ') לפני אפרים ובנימין ומנשה וגו', ואפרים מעוז ראשי זה משוח מלחמה שבא מאפרים, שנאמר (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו, יהודה מחוקקי זה הגואל הגדול, שהוא מבני בניו של דוד, מואב סיר רחצי, מהו מואב סיר רחצי, אמר האלקים אף כשיבואו הגואלים הללו אני בא ומסייען עד שיבואו המואביות עמהם, על אדום אשליך נעלי, מה אני עושה, שולף מנעלי ודורכן ורומסן בעקבי... (שם יד ב)

...דבר אחר, אמר לו, עד עכשיו יש לי להעמיד מלך המשיח, שכתוב בו כי ילד יולד לנו... אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, עד מתי משועבדים אנו בידו, אמר להם עד שיבא אותו היום שכתוב בו (במדבר כ"ד) דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, כשיצא כוכב מיעקב וישרוף קשו של עשו... (דברים א יז)

דבר אחר מהו שלח תשלח את האם, אם קיימת מצוה זו את ממהר לבא מלך המשיח, שכתוב בו שילוח, שנאמר (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא... (שם ו ג)

אר"י בן חלפתא, כל מי שהוא יודע כמה שנים עבדו ישראל עבודת אלילים הוא יודע אימתי בן דוד בא, ואית תלתא קראי מסייע ליה, חדא (הושע ב') ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם כימי הבעלים... (איכא פתיחתא כא)

...והדא מסייע להדא דרבי יודן בשם רבי איבו, עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי, געת חדא תורתיה, עבר אליו ערבי אמר ליה מה את, אמר ליה יהודאי אנא, אמר ליה שרי תורך ושרי פדנך, אמר ליה למה, אמר ליה דבית מקדשון דיהודאי חרב, אמר ליה מנא ידעת, אמר ליה ידיעת מן געיית תורך, עד דהוה עסיק עמיה געת זימנה אחריתי, אמר ליה אסור תורך אסר פדנך, דאתייליד פריקהון דיהודאי, אמר ליה ומה שמיה, אמר ליה מנחם שמיה, ואבוי מה שמיה, אמר ליה חזקיה, אמר ליה והיכן שריין, אמר ליה בבירת ערבא בדבית לחם יהודה, זבין ההוא גברא תורוי זבין פדניה, והוה מזבין לבידין דינוקין, עלל לקרתא ונפק לקרתא, עלל למדינה ונפק למדינה, עד דמטא לתמן, אתיין כל כפריא למיזבן מיניה, וההיא איתתא אימיה דההוא ינוקא לא זבנית מיניה, אמר לה למה לית את זבנת לבידין דינוקין, אמרה ליה דחשייה (סיפוריו ועניניו) קשיי לינוקי, אמר לה למה, אמרה ליה דעל רגילוי חרב בית מקדשא, אמר לה רחיצין אנן במריה עלמא דעל ריגלוהי חרב ועל ריגלוי מיתבני, אמר לה את הוי נסיבא ליך מן אילין לבידין דינוקיך, ולבתר יומין אנא אתי לביתך ונסך פריעיך (אקח הכסף). לבתר יומין אמר האי גברא איזיל ואיחמי ההוא ינוקא מאי קא עביד, אמרה ליה לא אמרית לך דחשייה קשיי, אפילו על רגליה נחשיה דמן ההיא שעתא אתיין רוחין ועלעולין טענוניה ואזלין להון, אמר ליה ולא כך אמרית לך דעל רגילוי חרב ועל ריגלוי מתבני, אמר רבי אבון למה לי ללמוד הן ערביי ולא מקרא מלא הוא, דכתיב (ישעיה י') והלבנון באדיר יפול, וכתיב בתריה ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. דבי רבי שילה אמרי שילה שמו של משיח, שנאמר (בראשית מ"ט) עד כי יבא שילה, שלה כתיב, דבי רבי חנינא אמרין ינון שמו, שנאמר ונהורא עמה שרא, נהירא כתיב, רבי יהודה ברבי סימון אמר בשם רבי שמואל ברבי יצחק, הדין מלכא משיחא אי מחייא הוא דוד שמיה, אי ממיתיא הוא דוד שמיה, אמר רבי תנחומא אנא אומר טעמיה, (תהלים י"ח) מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו, ולדוד אין כתיב כאן, אלא לדוד ולזרעו. (שם א נז)

רבי ברכיה אמר בשם רבי יצחק, כגואל ראשון כך גואל אחרון, מה גואל ראשון נאמר (שמות ד') ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, כך גואל אחרון, שנאמר (זכריה ט') עני ורוכב על החמור, מה גואל הראשון הוריד את המן, שנאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, אף גואל אחרון יוריד את המן, שנאמר (תהלים ע"ב) יהיה פסת בר בארץ, מה גואל ראשון העלה את הבאר, אף גואל אחרון יעלה את המים, שנאמר (יואל ד') ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים. (קהלת א כח)

ויזכור את ימי החושך אלו ימי הרעה, כי הרבה יהיו וגו', תורה שאדם למד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח. (שם יא יב)

ותאכל ותשבע ותותר, אוכל בעולם הזה, ואוכל לימות המשיח, ואוכל לעתיד לבא... דבר אחר מדבר במלך המשיח, גשי הלום, קרובי למלכות, ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות, וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, שנאמר (ישעיה נ"ג) והוא מחולל מפשעינו, ותשב מצד הקוצרים, שעתידה מלכותו ליצד ממנו לשעה, שנאמר (זכריה י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר, ויצבט לה קלי, שהיא עתידה לחזור לו, שנאמר (ישעיה י"א) והכה ארץ בשבט פיו... (רות ה ו)

רבי חלבו אומר ד' שבועות יש כאן, השביע לישראל שלא ימרדו על המלכיות, ושלא ידחקו על הקץ, ושלא יגלו מסטירין שלהם לאומות העולם, ושלא יעלו חומה מן הגולה, אם כן למה מלך המשיח בא, לקבץ גליותיהן של ישראל... (שיר השירים ב יח)

תשורי מראש אמנה, אמר רבי הונא בשם רבי יוסטא, עתידות הגליות מגיעות עד טיורוס מונוס ואומרים שירה, ועתידות אומות העולם להביא אותה סרדיוטות למלך המשיח, מאי טעמא, תשורי מראש אמנה, אין לשון תשורי אלא לשון קרבן... אלא הן עצמן עתידין להביא דורונות למלך המשיח, מאי טעמא, (ישעיה ס"ו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה', בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות... (שם ד טז)

רבי יהושע בן לוי אמר, אילו אמר חזקיהו שירה על מפלת סנחריב היה נעשה הוא מלך המשיח וסנחריב גוג ומגוג, והוא לא עשה כן, אלא אמר (תהלים כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו וגו', מה כתיב בתריה, ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. (שם ד יט)

מדרש תנחומא:

משלחי רגל השור והחמור, זה משיח בן יוסף שנמשל לשור, וחמור זה משיח בן דוד, שנאמר עני ורוכב על חמור (זכריה ט'), עד שיבואו, על אותה שעה הוא אומר, ומעולם לא שמעו ולא האזינו... (בראשית א)

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קכ"א), זה שאמר הכתוב (זכריה ד') מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור, זה משיח בן דוד, ולמה נקרא שמו הר הגדול, שהוא גדול מן האבות, שנאמר (ישעיה נ"ב) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב, ירום מאברהם שנאמר (בראשית י"ד) הרמותי ידי אל ה', ונשא ממשה, שאמר (במדבר י"א) כי תאמר אלי שאהו בחיקך, וגבה ממלאכי השרת, שנאמר (יחזקאל א') וגבותם מלאות עינים, לכך נאמר מי אתה הר הגדול, וממי הוא יוצא, מזרובבל... עד ודליה וענני שבעה (דה"א ג'), ומהו ענני, זה משיח, (זכריה ד') כי מי בז ליום קטנות שבעה, אלה שנאמר (דניאל ז') חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא, וענני שבעה, מהו שבעה, מה שכתוב במלך המשיח, כי מי בז ליום קטנות שבעה אלה, לכך נאמר מי אתה הר הגדול, זה שכתוב בו (ישעיה י"א) ושפט בצדק דלים וגו'... וכתיב ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא (דניאל ב'), לכך נאמר מי אתה הר הגדול, והיכן הוא בא, דרך ההרים, שנאמר (ישעיה נ"ב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו', באותה שעה יהיו ישראל מסתכלים ואומרים אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, אמן כן יהי רצון. (תולדות יד)

ילמדנו רבינו, כמה נימין היו באותו כנור שהיו הלוים מנגנין בו, כך אמר רבי יהודה, ז' נימין היו בכנור... ולימות המשיח נעשה ח', שכן דוד אומר בניגון למנצח בנגינות על השמינית... (בהעלותך ז)

דבר אחר וקראת אליה לשלום, מדבר במלך המשיח, שפותח להם לשלום, (זכריה ט') ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים. והיה אם שלום תענך, שהם כופתים את עצמן, שנאמר (ישעיה ב') וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך, שיהיו מביאין לו דורון, שנאמר (תהלים ס"ה) יאתיו חשמנים מני מצרים, שהם חשים ובאים במנחתם, כוש תריץ ידיו לאלקים, שהן רצים ובאים במנחתם. ואם לא תשלים עמך, רוח תזזית נכנסת בהם והם מורדין במלך המשיח, מיד הורגם, שנאמר (ישעיה ל"א) והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, ואין משייר אלא ישראל, שנאמר (דברים ל"ב) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. (שופטים יט)

מדרש תנחומא הקדום:

...ומנין לדורו של מלך המשיח שהוא שלשה דורות, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהלים ע"ב) דור חד דורים שנים, הא תלתא. (תצא יח)

פסיקתא:

צדיק ונושע הוא, זה משיח, שמצדיק דינו על ישראל, כששחקו עליו כשיושב בבית האסורים, והוא נקרא צדיק, למה נקרא נושע. אלא שמצדיק עליהם את הדין, ואומר להם, כולכם בני הלא אתם, אלא כי תושעו כולכם ברחמיו של הקב"ה. עני ורוכב על חמור זה משיח, ולמה נקרא שמו עני, שנתענה כל אותם השנים בבית האסורים, ושחקו עליו פושעי ישראל, רוכב על חמור, מפני הרשעים, אין להם זכות, ההולך הלך ויזכור אבות. בזכות של משיח הקב"ה מגין עליהם ומוליכם דרך ישרה, וגואל אותם, שנאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, אוליכם אל נחלי מים דרך ישר לא יכשלו בה, כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא (ירמיה ל"א ט'), מה תלמוד לומר הוא, לימות המשיח, הוא לעולם הבא ואין אחר עמו, ואויביו אלביש בושת, אלו החלוקים עליו, ועליו יציץ נזרו (תהלים קל"ב) עליו ועל הדומים לו. (פרשה לד)

...מהו באורך נראה אור, איזה אור שכנסת ישראל מצפה, זה אורו של משיח, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית א'), מלמד שצפה הקב"ה במשיח ובמעשיו קודם שנברא העולם, וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו. אמר השטן לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי, אמר לו למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושת פנים. אמר לו רבונו של עולם הראהו לי, אמר לו בא וראה אותו, וכיון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו, ואמר בודאי זהו משיח, שהוא עתיד להפיל לי ולכל שרי אומות העולם בגיהנם. שנאמר בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים (ישעיה כ"ה). באותה שעה התרגשו האומות, אמרו לפניו, רבונו של עולם, מי הוא זה שאנחנו נופלים בידו, מה שמו, מה טיבו, אמר להם הקב"ה משיח הוא, ושמו אפרים משיח צדקי, ומגביה קומתו וקומת דורו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו, שנאמר לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו (תהלים פ"ט), וכל אויביו וצריו מתברחים, שנאמר וכתותי מפניו צריו (שם שם), ואף נהרות פוסקים, שנאמר ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו (שם שם), התחיל הקב"ה מתנה עמו ואמר הללו שגנוזים הם אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו, ומשנקים את רוחך בעול, ובעונותיהם של אילו עתיד לשונך לידבק בחיכך, רצונך בכך, אמר משיח לפני הקב"ה שמא אותו צער שנים רבות הם, אמר לו הקב"ה חייך וחיי ראשי, שבוע אחת שגזרתי עליך, אם נפשך עציבה אני טורדן מעכשיו, אמר לפניו, רבון העולמים, בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חיים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשיו, ולא אילו בלבד, אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא אלו בלבד יושעו בימי, אלא כל מי שעלתה על דעתך להבראות ולא נבראו, בכך אני רוצה, בכך אני מקבל עלי. באותה שעה מונה לו הקב"ה ארבע חיות שנושאות את כסאו של הכבוד של משיח, באותה השעה אמרו אויביו ושרי המלכיות, בואו ונשטין על דורו של משיח שלא יבראו לעולם, אמר להם הקב"ה איך אתם מסטינים על הדור ההוא שהוא חמוד ונאה ואני שמח בו, ואני חפץ בו, ואני אתמוך בו, ואני רוצה בו, שנאמר הן עבדי אתמוך בו, בחירי רצתה נפשי, נתתי רוחי עליו (ישעיה מ"ב) והיאך אתם משטינים עליו, הריני מאבד את כולכם, קודחי אש מאזרי זיקות, ונשמה אחת אין אני מאבד, לכך נאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.

שבוע שבן דוד בא, מביאים קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו, עד שנכפפה קומתו, והוא צועק ובוכה, ועולה קולו למרום, אמר לפניו, רבונו של עולם, כמה יהא כוחי וכמה יהא רוחי, וכמה יהא נשמתי, וכמה יהיו איבריי, לא בשר ודם אני. על אותה השעה היה דוד בוכה ואומר יבש כחרס כחי וגו' (תהלים כ"ב), באותה השעה אמר לו הקב"ה אפרים משיח צדקי, כבר קיבלת עליך מששת ימי בראשית, עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגלה את בני לבין האומות העולם, חייך וחיי ראשי, שלא נכנסתי לכסא שלי, ואם אתה מאמין, ראה טל שעלה על ראשי, שנאמר שראשי נמלא טל, קוצותי רסיסי לילה (שיר השירים ה'), באותה השעה אמר לפניו, רבונו של עולם, עכשיו נתיישבה דעתי, דיו לעבד שיהא כרבו...

שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח נגלה ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל, ואומר להם, ענוים, הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, ועליכם בלבד זרח, ולא על אומות העולם, שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. באותה השעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל, וכל אומות העולם בחושך ואפילה, והולכים כולם לאורו של משיח ושל ישראל, שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך (ישעיה ס'), ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח, שנאמר ועפר רגליך ילחכו (שם מ"ט), ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל, ואומרים נהיה לך ולישראל עבדים, וכל אחד ואחד מישראל לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר (זכריה ח') והיה ביום ההוא אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל הלשונות הגוים, והחזיקו בכנף יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם. (פרשה לו)

כחתן יכהן פאר, מלמד שמלביש הקב"ה לאפרים משיח צדקנו לבוש זיוו הולך מסוף העולם ועד סופו, וישראל משתמשין לאורו, ואומרים אשרי שעה שבה נברא, אשרי הבטן שממנו יצא, אשרי הדור שעיניו רואות אותו, אשרי עין שחיכתה לו, שמפתח שפתיו ברכה ושלום, ושיחתו נחת רוח, והרהור לבו בטח ושלאנן, אשרי עין שזכתה בו, שמלל לשונו סליחה ומחילה לישראל, תפלתו ריח ניחוח, תחינתו טהרה וקדושה, אשרי אבותיו שזכו לטוב העולם הגנוזים לנצח. (פרשה לז)

שוחר טוב:

כך כשיבא משיח צדקנו במהרה בימינו, אין אומרים שירה עד שיתחרף משיח, שנאמר (תהלים פ"ט) אשר חרפו עקבות משיחך, ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות זו עכו"ם הרשעה, שנאמר (דניאל ב') ואצבעת רגליא מנהון ברזל וגו', ועד שיפלו לפניו ארבע מלכיות, שנאמר (זכריה י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלים מיד ויצא ה' ונלחם, באותה שעה אומר שירה, שנאמר (תהלים צ"ח) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. (מזמור יח)

למנצח מזמור לדוד ה' בעזך ישמח מלך, זה שאמר הכתוב (ישעיה י"א) והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אמר רבי חנינא אין מלך המשיח בא, אלא ליתן לאומות העכו"ם שש מצות, כגון סוכה ולולב ותפילין, אבל ישראל למדין תורה מן הקב"ה, שנאמר וכל בניך למודי ה', ולמה, בשביל (ישעיה י"א) אליו גוים ידרושו. רבי חנינא בשם רבי אחא אמר, מהו (שם) והיתה מנוחתו כבוד, שהוא ניתן לו למלך המשיח מן הכבוד של מעלה, הוי בעזך ישמח מלך... וקורא למלך המשיח על שמו, ומה שמו, (שמות ט"ו) ה' איש מלחמה, ומלך המשיח (ירמיה כ"ג) וזה שמו אשר יקראו, ה' צדקנו...

תאות לבו נתת לו ומהו ארשת שפתיו, רשות שבשפתיו, שהן אומרים לו מדינה פלונית מרדה, והוא אומר ילך גובאי ויחבל אותה, אפרכיה פלניא מרדה בך, והוא אומר ילך מלאך המות ויחבל אותה, שנאמר והכה ארץ בשבט פיו. וארשת שפתיו, כשהוא גוזר דבריו הן קיימין. כי תקדמנו ברכות טוב, רבי יהודה אומר ברכות משה שנקרא טוב, שנאמר (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא, רבנן אמרי ברכותיה של תורה... (מזמור כא, וראה שם עוד)

אזכיר רהב ובבל, אמר רבי יוסי בר סימון, עתידין כל האומות להביא דורונות למלך המשיח, שנאמר תשורי מראש אמנה, אמר רב סימון למה נקרא דורון תשורה, דבר נש נסתכל בה ומשמר יאי, וכיון שהן באין אצל מלך המשיח, הוא אומר להם יש ביניכם ישראל, הביאו אותם לי, שנאמר (תהלים צ"ו) הבו לה' משפחות עמים, עמים הביאו לי משפחותיהם של ישראל, אמר רב אחר ואומר להם הביאו אותם דרך כבוד ולא דרך בזיון. (שם) הבו לה' כבוד שמו, אותן שכיבדו אותו בעולם הזה ונתנו כבוד לשמו. אמר רבי ברכיה בשם רבי יהודה (ישעיה י"ח) בעת ההיא יובל שי, גימטריא בהם, שהם מביאין אותן דורונות למלך המשיח, שנאמר (שם ס"ו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'... (מזמור פז)

...וכן הוא אומר למשיח, (ישעיה ו') והוכן בחסד כסא, וישב עליו באמת, אמר הקב"ה הוא ישב ואני אעשה מלחמה, לכך וישב עליו באמת. ומה עלינו לעשות, לקרות ולשנות בתורה שנקראת אמת, (משלי כ"ג) אמת קנה ואל תמכור, הוי וישב עליו באמת. (מזמור קי)

דרשים:

...ויאמר לי זה משיח ה' הצפון כאן עד עת קץ... (ספר זרובבל, וראה שם עוד)

האות הראשון עתיד הקב"ה להעמיד שלש המלכים וכופרים בדעתם ומשקרים ומראים עצמם לבני אדם שהם עובדים להקב"ה ואינם עובדים ומתעים ומבלבלים כל הבריות, וכופרים אומות העולם בדינים ואף פושעי ישראל המתיאשים מן הגאולה כופרים בהקב"ה ועוזבים את יראתו, ועל אותו הדור נאמר ותהי האמת נעדרת, ומהו נעדרת, שבעלי האמת נעשו עדרים עדרים והולכים ובורחים ומתחבאים במערות ובמחילות עפר, ונאספים כל גבורי הדור ובטלו אנשי אמנה ונגנזין שערי חכמה והעולם עומד משונה, ובאותו זמן אין מלך ולא נשיא בישראל... ובזמן שמשיח יתגלה בגבורתו דור הולך ונופל בחייו מפני גזרות קשות ומשונות ומבוהלות שגוזרים שלשה מלכים הללו, ועוד שגוזרים לכפור במקדש בה' ובתורה, והקב"ה גזר שתמלוך מלכות הרשעה ט' חדשים מכיפה לכיפה, שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ואין לכן אלא שבועה...

האות השני, מביא הקב"ה חום בעולם מחמתה של חמה עם שחפת וקדחת ורבים חלאים רעים ודבר ומגפה וממיתים מאומות העולם אלף אלפים בכל יום, וכל רשעים שבישראל מתים, עד שיבכו אומות העולם ויצעקו אוי לנו אנה נלך ואנה נברח... ואם תאמר איך נצלו הצדיקים מחום החמה, הקב"ה יעשה להם רפואה באותו חום, שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה...

האות השלישי, הקב"ה מוריד טל של דם ויראה לאומות העולם כמו מים וישתו ממנו וימותו, ואף רשעי ישראל המתיאשים מן הגאולה ישתו ממנו וימותו... האות הרביעי, הקב"ה מוריד טל של רפואה לרפאות הדם, וישתו ממנו הבינוניים ויתרפאו מחלים... האות החמישי, הקב"ה מחזיר השמש לחשך שלשים יום, שנאמר השמש יהפך לחשך והירח לדם, אחר שלשים יום הקב"ה מחזירו לקדמותו...

האות השישי ממליך הקב"ה אדום הרשעה על כל העולם כמו שאמרנו למעלה, ויקם מלך אחר ברומי וימלוך על כל העולם תשעה חדשים ויחריב מדינות רבות, ויחר אפו על ישראל וישליך עליהם מס גדול, ויהיו ישראל באותה שעה בצרה גדולה... לסוף תשעה חדשים יגלה משיח בן יוסף ושמו נחמיה בן חושיאל עם שבט אפרים ומנשה ובנימין ומקצת בני גד... וינצח את אדום ויהרוג מהם תילי תילים... ויוציא קצת כלי בית המקדש שהם גנוזים בבית יוליינו"ס קיסר ויבא לירושלים... ומלך מצרים ישלים עמו ויהרוג כל אנשי המדינות אשר סביבות ירושלים עד דמשק ואשקלון...

האות השביעי הקב"ה בעל נפלאות עושה מופת בעולם... מיד יחרה אפו של ארמילוס הרשע ויקבוץ כל חילי אומות העולם לעמק החרוץ וילחם עם ישראל ויהרגו ממנו תילי תילים וינגפו מישראל מעט ויהרג משיח ה'... ותהי צרה לישראל שלא היתה כמותה מימות העולם עד אותו זמן. ובאותה שעה יעמוד מיכאל לברר את הרשעים מישראל, שנאמר ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך... מיד יברחו כל ישראל במדברות, וכל מי שלבו מסופק בדינו חוזר על האומות העולם... באותה שעה הקב"ה בוחן את ישראל וצורפן ככסף וכזהב...

האות השמיני יעמוד מיכאל ויתקע בשופר שלשה פעמים, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. תקיעה ראשונה יגלה משיח בן דוד ואליהו הנביא לאותן הצדיקים הברורים מישראל שנסו למדבר יהודה לסוף מ"ה ימים... ומאותו קול יפול פחד ורתת על אומות העולם ויפלו עליהם חלאים רעים... מיד ה' נלחם בהם, שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב, והקב"ה מוריד אש וגפרית מן השמים... מיד ארמילו"ס הרשע ימות הוא וכל חילו ואדום הרשעה שהחריבו בית אלקינו והגלונו מארצנו, ובאותה שעה יעשו בני ישראל נקמות גדולות...

האות התשיעי יתקע מיכאל תקיעה גדולה ויבקעו מחילות המתים בירושלים ויחיה אותם הקב"ה... וישלחו את משיח בן דוד בשביל שארית ישראל הפזורים בכל הארצות...

האות העשירי, תוקע מיכאל תקיעה גדולה ויוציא הקב"ה מנהר גוזן ומחלח וחבור ומערי מדי כל השבטים ויבאו עם בני משה באין מספר ובאין שיעור...(אותות המשיח)

ילקוט שמעוני:

אדוני יודע כי הילדים רכים, אמר ליה יעקב אני רואה שיסורין עתידין לבא מבניך על ילדי, אלא הנהוג אתה בשררותך, ושמש בכתרך עד שיעמוד משיח מחלצי ויקבל המלכות ממך, שנאמר יעבר נא אדוני לפני עבדו... (בראשית פרק לג, קלג)

אמר רבי יוחנן טבריא היא משלמת למשיח, שנאמר תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, מה כתיב אחריו והוכן בחסד כסא, באותה שעה נפרע הקב"ה מהרשעים פורענות גדולה שאין לה הפסק וקץ, ומורידן לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים. (שם פרק מט, קסא)

...אמר לו הקב"ה כל אלו שהראיתי לך דעה אחת ורוח אחת יש בהן, אבל מה שבקשת לראות מראש בסוף רוח אחת יש בו, והיא שוקלת כל הרוחות, זה משיח, שנאמר ויצא חוטר מגזע ישי וגו', ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה וכו', זה שאמר הכתוב לעשות לרוח משקל לרוחו של כל בריה ובריה. (במדבר כז תשעו)

כיוצא בו אתה אומר, דרש רבי יהודה משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו, זהו משיח, שהוא חד לאומות העולם ורך לישראל, אמר לו רבי יוסי בן דרומסקית, יהודה, למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך... (דברים פרק א, תשצב)

דבר אחר מי יתנך כאח לי, אלו שבעה דברים שמשיח עומד ומראה לישראל, גן עדן, וכסא הכבוד, קרח ועדתו, גיהנם, רשעים יורדים, ודין רשעים, שכר הצדיקים ומחיה מתים. (שיר השירים פרק ח, תתקצד)

ילקוט ראובני:

...ישארו לך מאה ותשעים מחשבון המאתים ומשער עתה על הדרך הזה עיקר החשבון, ה' אלפים מאה וצ', שסימנם הק"ץ, ואז בשנה ההיא בתשלום חשבון הזה יתחיל להתעורר הגאולה, והעד על זה שיתקוטטו ויתגרו כל מלכות יון ואדום זה עם זה, אלה כנגד אלה, ואז יתקיימו דברי הנביא, וביום ההוא יפקוד ה' על צבא מרום במרום וגו', ומאז יתחיל השם לעורר ענין המשיח לבא לגאול לישראל, ותבא הגאולה לישראל, ואין לאדם לתמוה ולומר מה האות הזה היות מלחמות בין מלך למלך בין עיר לעיר, כן באמת, אלא בזמן הזה כולם כא' יתבלבלו וכבר יגיע העת שנאמר בדניאל... (בראשית ועיין שם עוד וערך גאולה)

בגן עדן אית היכלא חדא איקרו היכלא בני מרעין, כדון משיח יגלה בההוא היכלא, וקרא לכל מרעין כל כאבין כל יסורין ייתון, וכלהו אתיין עליה. ואלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה, לא הוי בר נש דיכול לסבול יסוריהן דישראל על עונשא דאורייתא, הדא הוא דכתיב אכן חליינו הוא וגו'... והכונה כי צדיקי יסודי עולם מקבלין יסורין ומקילין על משיח, והנה צריך שתדע כי אותם הצדיקים הם מורכבים מניצוצי נשמת משיח עצמו, וזהו יצא יצא ושוב בגלגול, ועיבור היינו ניצוצי נשמתו מתפשטים מאותן צדיקים המדוכאין ביסורים... 

ובמדרש אמרו, עד יבושת המים מעל הארץ, בימי אליהו, ובעלי נוטריקון אמרו, יבש"ת אותיות תשב"י, ולפי דרכו של המחבר הוא משיח, ונקרא ערב על שם הערבות של ישראל, כי הוא פורע חובן של ישראל ביסורין, כדין הערב קבלן, וישלח היונה, צריך שתדע כי יונה בן אמתי הוא משיח בן יוסף, הרי ערב משיח בן דוד, יבש"ת תשבי מתושבי גלעד מנין יצו"א, יונה הוא יונה בן אמתי, והנה עלה זית בגימטריא אד"ם דו"ד משי"ח... (נח, ועיין שם עוד)

גור אריה יהודה מטרף בני עלית וגו', גו"ר ארי"ה בגימטריא משי"ח בן דוד, מטרף בני עלית, ראשי תיבות מנחם בן עמיאל. (שם ויחי)

וזה שאמר המלך חזקיה בתפלתו ויחי מחליו, דורי נסע וניגלה מני כאהל רעי קפדתי כאורג חיי מדלה יבצעני מיום עד לילה תשלימני, כי חזקיה היה ניצוץ ממשיח, כמאמר רז"ל ראוי היה חזקיה לעשות משיח וכו', והכוונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח, או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיום העולם כדורו של שמד, או להאיר לעולם בגלות באור תורתו שלא יאבד העולם לגמרי, וחזקיה היה ניצוץ ממנו כנזכר חז"ק י"ה, שמשבט יהודה, וקרני ראם קרניו, בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח, שיהרג את כל העמים וכו'. והוא אמר בתפלתו ודורי נסע ונגלה מני כאהל רועי, שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום, כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ, וזה הסוד רזי לי רזי לי, כי ב' פעמים רז"י בגימטריא דל"ת כמספר משי"ח ב"ן דוד, שכל תאוה וחשקה על אות ם של לםרבה המשרה, שיפתחו ויעשו שני דלתי"ן... (שמות בא)

דע כי מסורת בידינו, כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו מתים בארץ ישראל, באותו היום נסתלקו חומת אש מירושלים, באותו היום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות, ובאותו היום יחזרו המתים שבארץ ישראל היות בריה חדשה רוחנית, וכן ז' אלפים איש הנמצאים חיים כולם נעשו בריה חדשה גוף ורוח, גוף של אדם קודם החטא כגופו של משה רבינו, ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים, וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו אנשי קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה, ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך, אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש, ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו, וכי אין אנו בני ישראל כמותם, ומאין זכו להיות רוחניים בגוף ונפש, מה שאינו כן אנו, ואומר להם מלך המשיח, כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה שהוא מדה כנגד מדה, ואותם שהיו בחוצה לארץ והשתדלו לבא לארץ ישראל כדי לזכות נפש טהורה, ולא חסו על ממונם ולא על גופן, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיות נטבעים בים, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו עיקר מרוחם ונפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרה רוחניותם מדה כנגד מדה... וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן קיבוץ גליות הכל עתיד ים יפו להקיא אותו ליבשה, ומלך המשיח יחלוק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו, הדא הוא דכתיב כי שפע ימים ינקו, וגם כל המטמונים תחת עפר עתיד הוא להיות מחילות מחילות תחת הארץ לעשות להוליך כל האוצרות המלכים לארץ ישראל, הדא הוא דכתיב, ושפוני טמוני חול, והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד מחלקו, וישבעו ממון רב, לאותן שהקפידו על ממונם ועל גופם, ישארו גשמיים וישבעו ממון, ואותן שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד, עשה אותם כבריה חדשה, ומוליך אותם לגן עדן התחתון כנ"ל. (דברים ברכה)

רבי יצחק פתח, ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור, וכתיב ולא ידע איש את קבורתו, אמר הקב"ה, שוטים הם המחשבים קיצים של משיח, תלתא סימני כתבתי בתורה ואחוית לדרא עלמא בקבורת משה עבדי, ואילין אינון, בגי, בארץ מואב, מול בית פעור, ולא ידע איש את קבורתו, דבר שלא גיליתי ולא הראיתי האיך אמר שקרותא ושטות קמיה הקב"ה. (שם)

אמונות ודעות:

ואמר עוד על שני המצבים יחד, כלומר אם לא נשוב ויארעו מאורעות משיח בן יוסף ואם נשוב ונפטר מהם, יתגלה לנו משיח בן דוד פתאום, אם כבר קדם לו משיח בן יוסף יהיה כשליח לפניו, ומדריך לאומה ומפנה את הדרך, כאמרו הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני, וכמצרף באש את בעלי העבירות החמורות ממנה, וכמכבס בבורית לבעלי העבירות הקלות ממנה, כאמרו אחריו, כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים, ואם לא יבא, יבואנו משיח בן דוד פתאום, כאמרו ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים (מלאכי ג'), ומוליך עמו אנשים עד שיגיע לבית המקדש, ואם היה ביד ארמליוס ויהרגהו ויקחהו מידו, והוא מה שאמר "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל" (יחזקאל כ"ה), ואם היה ביד זולתו הרי גם הוא יהיה מאדום, ואם לא יבא בן יוסף יבואם בן דוד מה שמחזק לבותם ומחבש שברם ומנחם נפשם, כאמרו "רוח ה' אלקים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור וגו' לקרא שנת רצון לה'" (ישעיה ס"א). ופתח כאן במיני הגמול מן הכבוד והעוז והתפארת כמו שאמר אחריו, "לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר". ויבנו את הארץ וישכנוה, כאמרו ובנו חרבות עולם.

ואז ישמע גוג ומגוג עניני בן דוד טוב עמו וארצו ורוב עשרם ובטחונם, באין חומה דלתים ובריח, ולא מה שדומה לכך, וירצה לכבשם, כאמרו בפרשת גוג, "ואמרת אעלה אל ארץ פרזות אבא השקטים יושבי לבטח כולם", ואז יקבץ עמו אנשים מעמים רבים ויעבור ארצות עד שיבא אליהם, כאמרו "ובאת ממקומך מירכתי צפון", ועשה את העמים הבאים עמו לשני סוגים...

אז יראו האומות שהחשוב ביותר שבו שיתקרבו אל המשיח הוא שיביאו אליו מי שיש אצלם מאומתו מנחה, כאמרו ולקחום עמים והביאום אל מקומם, ואמר "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'", וכל אומה תעשה בדבר כפי השג ידיה... וכאשר יתקבצו מן המאמינים החיים עם המתים כמו שתיארתי, אז תהיה תחיית המתים, כמו שביארתי... ואז יחדש ה' יתרומם ויתהדר את מקדשו כמו שתיארנו, "כי בנה ה' ציון נראה בכבודו" (תהלים ק"ב)... (מאמר ח פרק ו, וראה עוד גאולה, משיח בן יוסף)

...והודיע כי בסופן יפסק כל כהן משיח ולא ימצא, לפי שנאמר "ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו" (דניאל ט'), ואין הכונה בדבר זה אדם שמסויים בעצמו, אלא הכוונה בו כל כהן משוח, כאמרו בתורה "אם הכהן המשיח" (ויקרא ד'), "והכהן המשיח תחתיו" וכל הדומה לכך, ונפסק מן האומה כהן גדול אחר תקופה זו, כמו שהודיענו ה' יתרומם ויתהדר. ודמו האנשים הללו כי אמרו יכרת משיח, ואין לו הכוונה בן אדם אחד מסויים, וזה בטל מכמה פנים, האחד כי מלת המשיח אינה מיוחדת לאדם מסויים, אלא נאמרת על כל כהן ומלך, ועוד כי מלת יכרת אם היתה הריגה אינה נאמרת אלא על הנהרג מפני שהוא חייב, כאמרו "כל אוכליו יכרת", ועוד שהמאורע הזה עם חרבן המקדש, כמו שהסמיך לו, "והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף" (דניאל ט')... (פרק ט)

כבר אינש - משיח צדקנו, והעננים משל למלאכי צבא השמים ורוב הגדולה שניתנה לו. (דניאל ז יג)

תרגום יונתן:

מהלאה למגדל עדר - אתרא דמתמן עתיד דאתגלי מלכא משיחא בסוף יומיא. (בראשית לה כא)

לא יסור - לא פסקין מלכין ושליטין מדבית יהודה וספרין מאלפי אורייתא מזרעיה, עד זמן די ייתי מלכא משיחא זעיר בנוי ובדיליה יתימסון עממיא. מה יאי מלכא משיחא דעתיד למיקום מדבית יהודה אסר חרצוי ונפיק לקרבא לקביל שנאוי, ומתקטלין מלכין עם שלטונין, מסמק נהריא מדם קטליהון ומחור גולמתיה מן תרב גבריהון, לבושוי מענינין באידמא, והוא מדמי לדפוס עינבין. מה יאין הינון עינוי דמלכא משיחא למיחמי מן חמרא זכיכא מלמחמי בהין גילוי עריות ושפיכות דם זכי, שינוי בקיין בהלכה ממיכל בחין חמסין וגזילין, יסמקון טורוי מן גפני ומעצרתי מן חמריה, יחוורון גולמתי מן סיגוי עבור ועדרין דען. (בראשית מט יא)

אראנו - חמי אנא ליה וליתיה כדון מסתכל אנא ביה וליתי מקריב כד ימלוך מליך תקיף מדבית יעקב ויתרבי משיחא ושיבט תקיף מישראל ויקטול רברבני מואבאי וירוקן כל בנוי דשת משירייתה דגוג דעתידין למסדרא סדרי קרבא בישראל ויפלון פגריהון כלהון קדמי... (במדבר כד יז)

צמח ה' - משיחא דה', לצבי - למרוה... (ישעיה ד ב)

והריחו - ויקרביניה לדחלתיה דה'. ויוכיח במישור לענוי - בהימנותא מחשיכי עמא דארעא. ימית רשע - ובממליל ספותיה יהי ממית ארמילוס רשיעא. (שם יא ג וד)

והיה צדק - ויהון צדיקיא סחור ליה, ועבדי הימנותא מקרבין ליה. (שם שם ה)

יהיה ה' - משיחא דה', צבי - חדוה, ולצפירת תפארה - ולכתר דתושבחא, ולגבורה - ולמתן נצחנא. (שם כח ה)

צמח צדקה - משיח דצדקה, ה' צדקנו - יתעבדון לנא זכון מן קדם ה' בגוה. (ירמיה לג טו)

ועל בן - מלכא משיחא דחילתא לך. (תהלים פ טז)

שדיך - הגואלים משיח בן דוד ובן אפרים דומים למשה ואהרן. (שיר השירים ד ה)

תרגום אונקלוס:

לא יסור שבט - לא יעדי עבד שלטן מדבית יהודה וספרא מבני בנוהי עד עלמא, עד דייתי משיחא דדיליה היא מלכותא וליה ישתמעון עממיא. יסחר ישראל לקרתה עמא יבנון היכלה, יהון צדיקיא סחור סחור לה ועבדי אוריתא באולפן עמה, יהי ארגון טב לבושוהי כסותיה מילא צבע זהורי וצבעונין... (בראשית מט יא)

רש"י:

וישב אותם אברם - ...רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח. (בראשית טו יא)

עד כי יבא שילה - מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגמו אונקלוס, ומדרש אגדה שי לו, שנאמר (תהלים ע"ו) יובילו שי למורא. ולו יקהת עמים - אסיפת העמים... שנאמר (ישעיה י"א) אליו גוים ידרושו. (שם מט י)

על החמור - חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקדת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט') עני ורוכב על חמור. (שמות ד כ)

למרבה - שם זה יקרא לזה שמרבה משרת הקב"ה על שכמו... ואמרו חז"ל בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח, וסנחריב גוג ומגוג, אמרו מלאכי השרת מי שיקצץ דלתות היכל יעשה משיח, מיד סתמו הכתוב. (ישעיה ט ו)

משיח - ענין שררה וגדולה. (שם סא א)

שלח אורך ואמיתך - מלך המשיח שנדמה לאור, ואליהו שהוא אמיתי נביא נאמן. (תהלים מג ג)

אל תגעו במשיחי - בגדולי. (שם קה טו)

אבן עזרא:

ויצא חוטר - לרוב המפרשים המשיח, רוצה לומר עוד יבא עם הגאולה השלמה. (ישעיה יא א)

שנית ידו - ידבר נגד גאולת מצרים, וזה לאות שידבר על ימות המשיח, כי בבית שני לא היתה גאולה שלמה. (שם שם יא)

משח - שהנביאים נקראו משיחים, וכמו אל תגעו במשיחי ובנביאי וגו'. (שם סא א)

גילי - זו תחלת הפרשה, יש מפרשים על משיח בן דוד, ויש על משיח בן יוסף, ויש מפרשים על נחמיה, אך לא היה עני... (זכריה ט ט)

נשקו בר - המשיח, שנקרא בני... (תהלים ב יב)

רמב"ן:

בת איש כנעני - ...כי חלילה שיהיה אדוננו דוד ומשיח צדקנו שיגלה במהרה בימינו מזרע כנען המקולל... (בראשית לח ב)

לכה איעצך - ...ועתה בנבואה הזאת הרביעית יוסף לראות ענין המשיח, ולכך הרחיק הענין מאד, ואמר "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב", מה שלא אמר כן בנבואות הראשונות, ואמר שזאת עצת ה' שיעץ להיות באחרית הימים... וכן זה יכוון לומר שהוא יודע ויאמר עתה, מה שיש בדעתו של א-ל עליון לעשות בעולמו בסוף כל הימים, וזה כענין שנאמר "כי יום נקם בלבי", ואמרו, לבא לפומא לא גלי. והנה אמר הכתוב בכאן "וישא משלו ויאמר", ולא הזכיר שהיה זה בנבואה, כאשר הזכיר בשלשה פעמים, כי כיון שאמר "נאם שומע אמרי א-ל ומחזה ש-די יחזה", בידוע כי היתה עליו יד ה'... (במדבר כד יד)

דרך כוכב - בעבור שהמשיח יקבץ נדחי ישראל מקצה הארץ, ימשילנו לכוכב הדורך ברקיע מקצה השמים, כמו שנאמר בו "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי" וגו', ואמר שהוא רואה לזמן רחוק שידרוך כוכב מקצה השמים ויקום ממנו שבט מושל ומחץ פאתי מואב וגו'... (שם שם יז)

ואשר נאמר בחלום נבוכדנצר, "וביומיהון די מלכיא אינון יקים א-לה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל", אין טעמו בימי שתי מלכויות, רק טעמו על הארבע מלכיות שבימיהן, רצוני לומר בהמשכת מלכות, כהתם ימיהם יקים האלקים המלכות הגוברת הזאת. ותראה בספור החלום שאמר, "עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא" וגו', זה התגבר המשיח על המלכות הרביעית, ומן ההתגברות עליה אמר, "באדין דקו כחדא פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט", והנה נתבאר כי המלכיות הארבע לא יכרתו עד בא המשיח, וקצם בשטף ידו. (ספר הגאולה)

...ואמר כי מעת הוסר התמיד בחרבן הבית עד תת השקוץ שבהסיר אותו שמם וכלה מן העולם שנים אלף מאתים ותשעים, כי אז יתגלה משיח בן אפרים, אשר אנחנו מקובלים בענינו, ויתן השקוץ שמם, ונאמר עליו בקבלה בפרקי היכלות, כי ארבעים שנה ילך ויקבץ מן הנדחים, וילחם מלחמות וימות במלחמות גוג, עד שיתגלה משיח בן דוד וינצח אותם, ויאספנו אוסף שלם ויטהר אותנו, ואז נמלט כל הנמצא כתוב בכל ספרי הנביאים, והימים האלה יהיו מחמש שנים ואלה הם מ"ה ימים הנוספים באשרי המחכה... (שם וראה עוד גאולה)

אמרתי לו, ואמת הוא כי רז"ל בספרי ההגדות דורשים אותו על משיח, אבל לא אמרו מעולם שיהרג ביד שונאיו, כי לא תמצא לעולם בשום ספר מספרי ישראל, לא בתלמוד ולא בהגדות שיהרג משיח בן דוד לעולם, ולא שימסר ביד שונאיו, ולא שיקבר בין הרשעים, כי אפילו המשיח שעשיתם לכם לא נקבר... ואתה אדונינו המלך שאלת והקשית לי יפה מהם, שאין במנהג האדם לחיות אלף שנה. ועכשיו אברר לך תשובה לשאלתך, הנה אדם הראשון חיה אלף שנה פחות ע' שנה, ואלו לא חטא, חיה יותר ויותר או לעולם, והגוים והיהודים כולנו מודים שחטאו וענשו של אדם הראשון יתבטל לימות המשיח, אם כן, אחר שיבא המשיח יהיה בטל מכלנו, אבל במשיח עצמו בטל הוא לגמרי, אם כן ראוי הוא המשיח לחיות אלף ואלפים שנה, או לעולם, וכן המזמור אומר, חיים שאל ממך וגו', וזה מבואר...

אמרתי לו, לא אמרתי שמעמדו ברומה, אלא שנראה ברומה איזה יום כי הגיד אליהו לאותו חכם שימצאנו שם באותו היום, ונראה שם. והיה ראותו שם מפני טעם מוזכר בהגדות, ואיני רוצה להגידו בפני עמים רבים כאלה. והיה הענין שלא רציתי לומר להם מה שאומר בהגדה, שהמשיח יעמוד ברומה עד שיחריב אותה, כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה שנתגדל בביתו של פרעה, עד שנפרע ממנו והטביע כל עמו בים...

אמרתי לו, וחכמינו אומרים זה תדיר בכל הצדיקים, גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת... ומלאכי השרת מזדרזים מאד בענין הגאולה, כמו שאמר, ואין עמי מתחזק בכל אלה כי אם מיכאל שרכם (דניאל י')... והמשיח יעשה יותר מכולם, ויגבה לבו בדרכי ה', ויבא ויצוה לאפיפיור ולכל מלכי העמים בשם הא-ל שלח עמי ויעבדוני, ויעשה בהם אותות ומופתים גדולים ורבים, ולא יירא מהם כלל, והוא יעמוד בעירם רומא עד שיחריב אותה. 

עוד הביא הגדה, שאומרת על המשיח שהוא מתפלל על ישראל שימחול להם הקב"ה עונותיהם, וקבל עליו יסורין, אבל אמר לפניו, על מנת כן אני מקבל יסורין שתחית המתים תהיה בימי, ולא על המתים בדורי בלבד, אלא על כל המתים שמתו מאדם הראשון ועד הנה...

אמרתי גם כורש נקרא משיח, ואברהם ויצחק ויעקב אמר בהם "אל תגעו במשיחי" (תהלים ק"ח) ולכך אמר בו נגיד, שלא תנשא מלכותו, אבל הוא נכבד ונשא בעמו, כמו "נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם" (שם מ"ז)... ואני אומר לפני אדונינו המלך והעמים כלם, שאין בפרשה הזאת ולא בכל דברי דניאל קץ לביאת המשיח, אלא בסוף הספר, כי כן מבואר בכתוב שאמר כל הנאמר לו בפרשה זו ובפרשיות אחרות, היה מתפלל תמיד לדעת הקץ, ובסוף אמרו לו הקץ בפסוק שאמר, "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ משומם ימים אלף ומאתים ותשעים"... (ספר הוויכוח וראה שם עוד)

וזה פירוש הפרשה, הנה ישכיל עבדי - כי בעתות הגאולה יבין המשיח וישכיל הקץ, וידע כי הגיע תור ביאתו ובא הקץ שיתגלה לעדת המיחלים לו. ואמר ישכיל, לפי שנאמר בספר דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, ויתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים, והמשכילים יבינו, אמר דניאל כי יהיו מן הרשעים שירשיעו לחרף עקבות המשיח, בעבור איחורו הגדול, ולא יאמינו בו כלל, ולא יבינו כל רשעים הקץ, כי יהיו מהם שיטעו אחרי מי שיטעון שהוא משיח, והמשכילים יבינו הקץ האמיתי ויחכו אליו, וכנגד זה אמר ישעיה כי המשיח עבד ה' ישכיל ויבין הקץ, ומיד יקום וירום וישא ויגבה לבו בדרכי ה', לבא ולקבץ נדחי ישראל, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו אשר יבטח בה', כענין שהיה הגואל הראשון, שבא במקלו ובתרמילו לפרעה, והכה ארצו בשבט פיו... והמשיח יעשה יותר מזה, שיגייר עמים רבים, ונשא ממשה, שבא לפרעה, המלך הגדול הרשע, שאמר לא ידעתי את ה'... והמשיח יעשה יותר ממנו, שיתעורר על כל מלכי העולם כולו, להוציא את ישראל מידם ולעשות נקמה בגוים, וגבה ממלאכי השרת, שגם המה מזרזים מאד בענין גאולתם של ישראל... ויתכן החכמה למעלתו של משיח וקרבתו אל האלקים, כי אברהם שקראו ה' הנכבד והנורא אוהבו, וכרת עמו ברית חדשה, ומשה שהיה קרוב להשי"ת מכל האדם ומלאכי השרת עומדים עליו מימינו ומשמאלו, כולם אינם קרובים בידיעת השי"ת כמשיח, כי כן כתוב, ועד עתיק יומי מטה וקדמוהי הקרבוהי, ובמלאכי השרת כתיב, אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי יקומון, ולכך אמר ישעיה שהוא ירום בשכלו, אשר ישכיל מאד את השי"ת... ואמר הכתוב במשיח כאשר שממו עליך רבים וגו' רוצה לומר, כאשר שממו עליך להלעיג בך בתחלת בואך, ואמרו האיש הנבזה העני ורוכב על חמור, איך ינצח כל מלכי העולם, אשר כולם החזיקו בישראל, ואיך יצילם מידם, וכן היה פרעה עושה במשה... כן יזה גוים רבים, יאמר כאשר יאמרו האיש הזה משחת מאיש מראהו, כן יאמרו עתה, שתטיף מלתו עליהם ופיהם יפערו למלקוש דברו... והוא נבזה - שאין לו חיל ועם, אבל עני ורוכב על חמור, כאשר היה הגואל הראשון משה רבינו ע"ה בבואו למצרים, הוא ואשתו ובניו על החמור, איש מכאובות - מצטער על עונות ישראל הגורמין איחורו, ומונעים אותו מהיות מלך על עמו. (ביאור לפרשת הנה ישכיל עבדי, וראה שם עוד)

...ונחזור בקצרה, כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבאו ימי המשיח, והוא מכלל העולם הזה, וסופן יהא הדין ותחיית המתים, שהוא השכר הכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא, שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנה, ויהיה קיום הכל לעד ולנצח נצחים... (תורת האדם, וראה גם עולם הבא)

...מכל הטעמים האלה, אין דעתי לפרש פרשה זו על בית שני, כי אם לעתיד בימי המשיח, הנה מלכך יבא לך, הוא מלך המשיח, עני ורוכב על חמור, רמז כי לא בקשתם ובחרבם ירשו ארץ, לא בסוס ורכב, כי אם ברצון הבורא, שיפיל וישפיל כל האומות לפניהם... ואחר שהיו המדות כתיקונם ובשלימם לא יהיו גשמים צמוקים פעם מרובים ופעם מועטים, כי ההמשכה הפנימית יהיה כתקונו... ומשלו מים עד ים הוא גבול ארץ ישראל, כדכתיב "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים", ואחר שהזכיר גאולת אפרים, היא י' שבטים, הזכיר גאולת יהודה נפוצות יהודה, ואמר בה גם את בדם בריתך שלחתי וגו', רמז בכאן על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות, כדכתיב מבור אין מים בו, ולא ישאר בידם רק זכות מצות מילה... (שיר השירים ח יג, וראה עוד משיח-ימות)

רד"ק:

לא כל הימים - שבימי המשיח יהיו לעם אחד, כביחזקאל, ומכאן תשובה לאומרים שוא אתם מצפים למשיח. (מ"א יא לח)

ושפט בצדק - יקח משפט הדלים מהעשירים, ויוכיח החזקים במישור בעבור הענוים שלא יעשקום. והכה ארץ - רוצה לומר רשעי ארץ יקללם וימותו, כבאלישע. (ישעיה יא ד)

קנה רצוץ - אפילו החלשים לא ירגישו במלכותו, וכל זאת לא מפאת רכותו, כי יוציא לאור משפט. (שם מב ב)

לברית עם - לקיום הגוים, שכל ברית הוא לשון קיום, וישראל יביא קיום לגוים על ידי השלום שיבא על ידי המשיח, ושעל ידי שישמרו ז' מצות. לפקח - עיניהם שחשכו ולגאלם. (שם שם ו)

צמח - יצמחו עמו צדיקים רוב העולם. ומלך מלך - להגדיל מלכותו, ה' צדקנו - לפי שבימיו יהיה צדק ה' לנו קיום תמיד. (ירמיה כג ה וו)

ועמד - מתוך הצרה מלך המשיח. ז' נסיכים - שרי מלך המשיח, ורוצה לומר רבים, ואני תמיה איך תרגם יונתן ונמני עלנא, ואולי רוצה לומר עמו. (מיכה ה ג)

צדיק ונושע - לאבן עזרא מים האדום עד אוקינוס, ומנהר - היוצא מגן עדן שבמזרח העולם, ורוצה לומר ימשול בכל העולם. (זכריה ט וי)

ופתאום יבא - שלא נגלה הקץ ולא ידע אדם יום בואו. האדון - המלך המשיח, והוא מלאך הברית. (מלאכי ג א)

שבת אחים - מלך המשיח וכהן גדול, שהמלך על כסא המשפט והמלוכה, והכהן יורה התורה והמצוה, ולא יקנאו זה בזה. (תהלים קלג א)

כוזרי:

אמר החבר, כי הנבואה התמידה עם אנשי בית שני ארבעים שנה, מהזקנים הנעזרים בכח השכינה שהיתה בבית ראשון... ולא היו מקוים לה אלא בעת מופלאה, ובעבור כח גדול, כמו אברהם ומשה והמשיח שאנחנו מקוים, ואליהו והדומים להם... (מאמר ג סה)

...ואלה האומות הן הצעה והקדמה למשיח המחוכה, אשר הוא הפרי, וישובו כלם פריו, כאשר יודו לו וישוב העץ אחד, ואז יפארו ויוקירו השורש אשר היו מבזים אותו, וכאשר אמרנו ב"הנה ישכיל עבדי"... (מאמר ד כג)

משנה תורה:

ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכיות, שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע, וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה'", ונאמר "ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו", ונאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם", מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו, שנאמר "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים", וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא, אבל ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. (תשובה ט ב)

האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו, אם בחול נדר הרי זה אסור לעולם, ואם בשבת או ביום טוב נדר, אותה שבת או אותו יום טוב מותר, מכאן ואילך אסור לעולם, שהדבר בספק אם יבא בשבת או ביום טוב או לא יבא, והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה עליו נזירות, שספק נזירות להקל. (נזירות ד יא)

המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר, ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם. (מלכים ד ח)

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו', אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'". ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר, ושם ניבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל (באחרונה), ושם הוא אומר "אראנו ולא עתה", זה דוד, "אשורנו ולא קרוב", זה מלך המשיח, "דרך כוכב מיעקב", זה דוד, "וקם שבט מישראל", זה מלך המשיח, "ומחץ פאתי מואב" זה דוד, וכן הוא אומר "ויך את מואב וימדדם בחבל", "וקרקר כל בני שת", זה מלך המשיח, שנאמר בו "ומשלו מים עד ים", "והיה אדום ירשה" זה דוד, שנאמר "ותהי אדום לדוד לעבדים" וגו', "והיה ירשה" וגו' זה המלך המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון" וגו'.

אף בערי מקלט הוא אומר "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים" וגו', ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו, אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראיה שכל הספרים מלאים בדבר זה.

ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.

ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר כי אז אהפוך על עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. (שם פרק יא א והלאה, וראה עוד משיח-ימות)

פירוש המשניות לרמב"ם:

היסוד השנים עשר, ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ולא יחשב שיתאחר אם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן, ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו, וחכמים אומרים תפח רוחן של מחשבי קצין, ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם כפי מה שנבאו עליו כל הנביאים ממשה רבינו ע"ה עד מלאכי ע"ה, ומי שהסתפק בו או נתמעט אצלו מעלתו כפר בתורה, שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ובפרשת נצבים. ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם השי"ת ובדברי נביאיו. (סנהדרין הקדמת פרק חלק)

אגרת תימן (להרמב"ם):

וממה שהקדמתי לך תדע, שאין ביאת המשיח תלויה בדין הכוכבים בשום פנים, וכבר עמד אחד מן המחודדים בספרד וחבר ספר הקץ על דרך הכוכבים, ואמר שהמשיח יגלה בשנה פלונית, ואין אחד מחכמינו חסידנו שלא זלזל שם דבריו וזלזל עצתו, ושמוהו במעלת החסרים...

ודבר זה, אחינו, יסוד גדול מיסודי אמונת ישראל, והוא שאי אפשר שלא יעמוד מזרע שלמה איש שיקבץ נפוצותינו ויאסוף חרפתנו וגלותנו, ויגלה הדת האמיתית, וישמיד כל מי שימרה דברו, כמו שהבטיחנו הקב"ה (במדבר כ"ד), "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב" וגו'... והעת שיגלה תהיה צרה גדולה על היהודים, שנאמר (דברים ל"ב) "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב", ואז יגלהו הקב"ה וישלים מה שהבטיח. ואמר הנביא מתמיה על העת שיראה בה הגואל (מלאכי ג'), "ומי יכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו".

אבל העת ההיא כבר התבארה מדברי דניאל וישעיהו ומשאר רבותינו ז"ל, שביאתו תהיה כשתתקף יד אדום וערב וכשתתפשט מלכותם בעולם כמו היום הזה, וזה דבר שאין בו ספק, ומזה לא יעבור. ודניאל, סוף מה שספר מלכות ישמעאל ועמידת מחמד, ואחריו ביאת הגואל בסמוך, וכן ישעיהו באר, שהראיה על ביאת המשיח היא הראות משוגע, שכן אמר (ישעיה כ"א) "וראה רכב צמד פרשים, רכב חמור רכב גמל, והקשיב קשב רב קשב". אמר שרכב חמור הוא המשיח, שנאמר בו (זכריה ט') "עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות", ובא תכף עמידת רוכב על גמל, והוא מלך ערב, ומה שאמר "צמד פרשים", כלומר הזדווג שתי אומות, שהם אדום וישמעאל, ובענין זה יתבאר מן החלום של צלם ומן החלום של חיות הנזכר בדניאל, ודברים אלו מבוארים מפשט הכתובים, אבל אמיתת העת על בוריה אינה מודעת...

אבל מעלתו תהיה מעולה ממעלת הנביאים ויותר נכבדת זולת משה רבינו ע"ה, ויחד אותו הבורא יתברך בדברים שלא יחד משה רבינו ע"ה, שנאמר בו, "והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ונחה עליו רוח ה'" (ישעיה י"א)... וקרא לו הקב"ה ששה שמות, באמרו (שם ט') "כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו, ויקרא שמו פלא יועץ א-ל גבור אבי עד שר שלום", וזה שקראו א-ל על דרך ההפלגה, להודיע שגדולתו מעולה ממעלת כל אדם.

ואחד מן התנאים שיש אצלנו הידועים לכל נביא, שיהיה בתכלית המדע, אז ינבא אותו הקב"ה, לפי שהוא עיקר אצלנו, שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, ובארו שאפילו גבור שיהיה כובש את יצרו, ועשיר עשיר בדעתו, אבל כשיעמוד אדם שאינו מפורסם בחכמה ויאמר שהוא נביא אין אנו מאמינים אותו...

אבל איכות המשיח ובאיזה מקום יראה, בתחלה יראה בארץ ישראל, כי בארץ ישראל תהיה תחלת הראותו, שנאמר (מלאכי ג') "ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים" וגו'. אבל איכות עמידתו דע שלא תדע עמידתו קודם היותה, עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית, אבל יעמד איש שלא נודע קודם הראותו. והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמיתת יחוסו, שכן אמר הקב"ה כשספר לנו ענין זה, "הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו'). ואמר ישעיהו כמו כן, שיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה, "ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה" וגו' (ישעיה נ"ג), ואחר שיגלה בארץ הצבי, ויקבץ כל ישראל לירושלים ולשאר ארצות, אז תמשך האומה ותתפשט ימה וקדמה עד שיגיעו לכם אל ארץ תימן וליושבים אחריכם בארץ הודו, שכן כתוב על ידי ישעיהו (י"ח), "לכו מלאכים קלים אל גוי ממושך וממורט, אל עם נורא מן הוא והלאה" וגו'... 

אבל המדה המיוחדת לו היא, בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ משמעו ויפחדו ותבהל מלכותם ויתנכלו איך לעמד כנגדו בחרב או בזולתה, כלומר שלא יוכלו לטעון ולערער עליו ולא יוכלו להכחישו, אלא יבהלו מן המופתים שיראו על ידו, וישימו ידם לפיהם, שכן אמר ישעיהו בעת שספר שישמעו המלכים לו אמר, (שם נ"ב) "עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו, ואשר לא שמעו התבוננו". ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו, ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו, שכן אמר והכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע. אבל הסתלק החרום והמלחמה ממזרח שמש וממערבה אין זה בתחלת הגלותו, אלא אחר מלחמות גוג ומגוג, כמו שבאר יחזקאל ע"ה, ואיני רואה שזה שעמד בארצכם יש בו מכל אלו. 

ספר חסידים:

אם תראה אדם שמתנבא על משיח, דע שעסקיו היו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש, ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח, כדי שיתגלה לעולם (על שהטריחו המלאכים), ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם, על שהטריחו המלאכים או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו. (רו)

אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו, ובקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש קדוש, כי היה מלא כל הארץ, בא הקב"ה ומיעטו, ונטל מאבריו קצת והיו מונחים חתיכות בשר סביבותיו, אמר אדם להקב"ה למה אתה גוזלני, "הטוב לך כי תעשוק יגיע כפיך" (איוב י'), וכתיב (תהלים קל"ט) "ותשת עלי כפיך", אמר לו אני אחזיר לך, פרו ורבו ומלאו את הארץ כבראשונה, והיינו דאמרינן אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, אמר לו הקב"ה טול אלו חתיכות ותפזרם בכל הארץ, ובכל מקום שתוליך ושתשליך אותם שם ישובו לעפר, ויהיה מתישב המקום מזרעיך... (תק)

מבעלי התוספות:

נופלת עליו - אלו בני ישמעאל, שעליהם בן דוד יצמח, שנאמר אויביו אלביש בושת וגו'. (בראשית טו יב)

רבינו בחיי:

...ויתכן לפרש הפרשה הזאת כפשוטה, תבאר בברכת יהודה בן יעקב, ותרמוז בשני המשיחים העתידים דוד המלך ומלך המשיח. ולפי דעתי לכך נכתבו בברכת יהודה שלשה פסוקים קודם שיתחיל בברכות בשבח ארצו, ובכל אחד מהם הזכיר "יהודה", מה שלא תמצא כן ביתר השבטים, שיזכיר שמו של אחד מהם פעמים, והיה הענין שהזכירו ג' פעמים, כדי לרמוז על שלשתן, על יהודה בן יעקב, ועל דוד המלך, ועל מלך המשיח. הפסוק הראשון "יהודה אתה יודוך אחיך" יהודה בן יעקב... הפסוק השני "גור אריה יהודה" על דוד המלך... השלישי "לא יסור שבט מיהודה" על מלך המשיח, הגואל האחרון, וזה שאמר "עד כי יבא שילה", כלומר בנו שיולד משלית אשה, כדרך כל הנולדים... ותוספת ה"א במלת שילה, רמז לה"א אחרונה שבשם, והיא בתו של אברהם, והיא שנשאת לשלמה, והיא היא מדתו של מלך המשיח, עליו רמז הנביא ע"ה חמשה לשונות של שבח, הוא שכתוב (ישעיה י"א) "ונחה עליו רוח ה' וגו'", שהרי בזמנו של מלך המשיח יהיה שפע הנבואה והחכמה והדעת כמים לים מכסים, ויהיה באור הכתוב שלא תפסק המלכות ליהודה לעד כשיבא שילה... (בראשית מט י)

...ולפי קשור הכתובים מלמעלה ומטה, ותהיה מלת מלך כוללת להקב"ה ומלך המשיח, ויאמר "מלך ביפיו תחזינה" על מלך המשיח, שיראו אותו הקרובים, "תראינה ארץ מרחקים", שיראו אותו גם כן אותן שגלו לארץ מרחקים, כי אליו יבאו כלם, ולו יקהת עמים. והזכיר אחריו "לבך יהגה אימה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים", יאמר, גם כשתהיה בירושלים בזמן המשיח, שם יהגה לבך אימת הגלות, ותאמר איה סופר המלך, איה שוקל המס מישראל, כלומר שהיה מציק אותם על כך... נמצאת למד שכל הפרשה כלה עתידה, וכשהזכיר מלך ביופיו נאמר על מלך המשיח, כי בזמנו נזכה לראות מלך ביפיו, הוא הקב"ה, שתחזור השכינה לבית קדשי הקדשים, ושבו בנים לגבולם, ואז תראה ההשגה והידיעה בהם יותר מהשגת דור המדבר שקבלו את התורה, ואותו זמן יהיה שלמות העולם, ויהיו ישראל עם הקב"ה בדרך נישואין, כי בזמן הזה אינם עמו אלא בדרך אירוסין... (כד הקמה חתן בבית הכנסת)

בעל הטורים:

על פני כל אחיו נפל - וסמיך ליה, ואלה תולדות יצחק, לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אז יצמח בן דוד, שהוא מתולדות יצחק. (בראשית כה יח)

מדר דר - בגימטריא לימות המשיח. (שמות יז טז)

לבדד ישכון - בגימטריא בימי משיח. (במדבר כג ט)

שלום - דבר אחר וי"ו קטיעא, כי פנחס הוא אליהו, וכן אליהו כתיב חסר וי"ו, ויעקוב מלא וי"ו שנטל מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו, וזהו יגל יעקב ישמח ישראל (תהלים י"ד), ישמח אותיות משיח, שישמח לימות המשיח ויחזור הוי"ו ויהא אליהו שלם, שלום בגימטריא זהו משיח. (שם כה יב)

הרקאנטי:

...ונשמת המשיח חדשה, ואין זה דעת הקלירי, שאמר הוא דוד בעצמו, וכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם, וסימן לדבר אד"ם, וכן דברי רבותינו ז"ל שאמרו על מלך המשיח שנולד מוכיח כדעת הקלירי, גם יש לדקדק מזה המאמר שאין עתה נשמות חדשות עד ימות המשיח, שנאמר "ורוח חדשה אתם בקרבכם, שהרי אמר ונשבע אלה האנשים פת אחרת לא יאכלו, וכן נראה לי להוכיח מפסוק מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש, והבן זה... (וישב ד"ה ספר הבהיר)

מהר"י יעבץ:

רחש - יאמר כי הדבר אשר עליו ידבר רחוק מאד, והוא דבר טוב לגמרי אין למעלה ממנו, והוא מלך המשיח, ולכן לא יחשוב חושב כי מעצמו הוא, אבל כי ירחש לבו, והוא כנוי לרוח הקדש... (תהלים מה ב)

...ואמר שנפלא בחכמתו על כל חכמי העולם בב' דברים, הא', שכל חכמי העולם אינם יודעים כל החכמות בפעל אבל יצטרכו לעיין בכל דבר שישאל מהם, ולזה אפשר שיעלם מהם האמת בקצת הפעמים, אבל מלך המשיח יהיה שכלו בפועל כמלאכי מעלה... (שם שם ה)

ספר העקרים:

...וכן ביאת המשיח, שהרמב"ם ז"ל מנאו אחד מעקרי תורת משה לפי דבריו, יהיה הכופר בו גם כן מכלל הכופרים בעקרי תורת משה היוצאים מכלל הדת, שאין להם חלק לעולם הבא, וכן מנאו הוא ז"ל בספר המדע בפרק ג' מהלכות תשובה, בכלל הכופרים, וזה דבר מתמיה מאד, שהרי מצינו בגמרת סנהדרין בפרק חלק, רבי הלל שהוא אחד מחכמי ישראל הנזכרים בגמרא אומר שאין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה מלך יהודה, ולפי דברי הרמב"ם יהיה אותו חכם מכלל הכופרים וממי שאין להם חלק לעולם הבא... ויש משיבים בזה ואומרים, כי רבי הלל לא היה כופר בעיקר המשיח חלילה, אבל דעתו לומר שאין להם משיח לישראל מהכרח הפסוקים, כי כל הפרשיות שנאמרו בישעיה על המשיח, כמו (ישעיה י"א) ויצא חוטר מגזע ישי ודומיהם לא נאמרו אלא על חזקיה מלך יהודה, ונתקיימו כל הנבואות ההן בימיו... ועל זה הדרך הוא המשך כל הפרשה. וכן פירשה רבי משה הכהן ובן בלעם וזולתם מן הפשטנים, והיה נראה לומר כי דעת רבי הלל הוא שאין מן הכתובים שבאו בישעיה ובנביאים הכרח על ביאת המשיח, אלא שמצד הקבלה היה מאמין בביאת הגואל, ולזה לא היה יוצא מכלל ישראל, ולא נמנה בכלל הפושעים. אבל אין זה במשמע, שהרי כשהשיבו עליו בגמרא אמרו, שרא ליה מריה לרבי הלל, כלומר ימחול לו הקב"ה, מכלל שהחזיקו אותו בחוטא על סברתו, ולא היו מחזיקין אותו בחוטא על היותו מכחיש ראיות הפסוקים אם היה מאמין כן על פי הקבלה, כמו שיתבאר במאמר הד' פרק מ"ב. אלא שבלי ספק רבי הלל לא היה מאמין בביאת המשיח כלל, ואף על פי כן לא היה נמנה בכלל הכופרים, לפי שאין ביאת המשיח עיקר לתורת משה, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, כי כבר יצויר מציאותה זולתו. והיא אמונה ראויה לכל בעל דת אלקית להאמינה, אף על פי שאינו עיקר לדת האלקית... (מאמר א פרק א)

...וכן אמונת ביאת המשיח על זה הדרך היא, כי הוא ענף מסתעף מן העיקר השלישי, שהוא השכר, והיא אמונה מקובלת באומה, ראוי שיאמינה כל בעל תורת משה, שכמו שיתבאר במאמר הרביעי בעזרת השם. (שם פרק כג)

האמונה בביאת המשיח מחוייבת על כל בעל תורת משה להאמינה, וזה כי לפי שבא בתורה מפורש החיוב להאמין בדברי הנביא, שנאמר "אליו תשמעון" (דברים י"ח) והנביאים נבאו בביאת המשיח, הוא מבואר, שכל שמי שאינו מאמין בביאת המשיח, הוא כופר בדברי הנביאים, ועבר על מצות עשה, אבל מכל מקום אין האמנת ביאת המשיח עיקר שתבטל התורה בכללה אם לא יאמינהו האדם, כי האמנת השכר מחוייב על כל בעל תורה אלקית, והכופר בו כופר בעיקר, ואולם מי שיאמין שהשכר הוא לנשמות בלבד, ובעולם הבא, או הוא גשמי ולתחית המתים, אף אם לא יאמין בשכר העולם הזה, איננו כופר בעיקר, אחר שהוא מאמין בעיקר השכר והעונש בכלל, אף על פי שיחלוק באחד ממיני השכר... 

ואולם לזכור הנבואות הפרטיות המורות על ביאתו אין זו כונת המאמר, ויארך הספור בהם, לפי שהמפרשים עם שהם מודים בביאתו, הנה הם חולקים בנבואות המורות עליו, שהרי יש מחכמי הגמרא מי שהבין שכל הנבואות הבאות בדברי הנביאים על המשיח כולם נתקיימו בעבר, עד שאמרו קצתם שכבר נתקיימו כולם בימי חזקיהו מלך יהודה, אמר רבי הילל אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיהו מלך יהודה (סנהדרין צ"ח), ורב אשי שהשיב על הדברים הללו, לא השיב אלא מדברי זכריה, שאמר "הנה מלכך יבא לך" (זכריה ט'), והיה זה בבית שני, אבל מדברי ישעיה לא השיב עליו, נראה כי רב אשי עצמו סובר שאין מדברי ישעיה תשובה מכרחת על זה... ואלה המפרשים יאמרו, כי עיקר האמונה במשיח הוא על פי הקבלה, ושאין בתורה ולא בדברי הנביאים נבואה שתורה בהכרח על ביאת המשיח, כי כולם יתפרשו לפי מקומם על ענין שנזכר, כי לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ" ) אפשר שיתפרש כי לא תסור מיהודה גדולת השבט והמעלה, כי יהודה יעלה בתחלה במלחמות עד שתחרב שילה, לפי שאמר שאחר חרבן שילה שנמשח שאול למלך, סרה הממשלה ההיא מיהודה... ואפשר שיתפרש פירוש אחר, מסכים למה שעבר כמו שפירש הרב אבן עזרא...

ויאמרו כי עיקר האמונה בביאת המשיח היא על פי הקבלה, כי אונקלוס הגר, שהיה מקובל משמעיה ואבטליון, שהיה בזמן בית שני, פירש לא יסור שבט מיהודה על המשיח, לפי שקבל כן משמעיה ואבטליון, וכן הקבלה נמשכת בידינו עד היום, ואי אפשר להכחיש הקבלה, לפי שאם היה אפשר להכחיש הקבלה, אף עיקרי האמונה נוכל להכחיש, ולפרש הפסוקים על דרך אחרת...

ואנחנו נאמר, שאם אין מהכתובים הכרח אין מהקבלה לבדה בזה הכרח, לפי שיש לאמר, כי אף אם בזמן אונקלוס עדיין לא בא, אפשר היה שבא אחר כך, על הדרך שאמרו רז"ל זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על החמור (סנהדרין צ"ח), ולפי זה אפשר לבעל דין לחלוק ולומר, שבא אחר זמן אונקלוס, ובסבת העונות לא נתקיימו כל הטובות המיועדות לבא על ידו, וחשבו הרואים שאינו משיח. אלא שהאמת הוא, שיש בתורה ובדברי הנביאים כתובים מוכיחים בהכרח על צמיחת ישראל ומעלתם שלא נתקיימו כלם ולא קצתם, וזה כמו שנאמר (במדבר כ"ד) "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת", ואמרו רז"ל ומחץ פאתי מואב זה דוד, וקרקר כל בני שת זה מלך המשיח, וזה אמת בהכרח, כי לא משל דוד בכל בני שת, וגם לא נמצא בכל ישראל מלך לעולם שימשול בכל העולם שהם בני שת... אבל מכל מקום הדבר מבואר, שיש דברים הרבה ביחזקאל שלא נתקיימו בימי עזרא כלל, ולא בבית שני, כמו חלוקת הארץ לשבטים, שלא נתקיימה בבית שני, כי כולם היו מעורבים, ולא היתה נחלה מיוחדת לכל שבט ולא לנשיא על הדרך שאמר יחזקאל, וכן נבואת גוג לא מצינו שנתקיימה בשום זמן כלל... ובפרש נבואת מלאכי וחותם הנביאים, שאמר, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' וגו' (מלאכי ג') שזה לא נתקיים מעולם. (מאמר ד פרק מב)

עקדה:

ואמרו על המשיח שירום יותר מאברהם, ונישא ממשה וגבה ממלאכי השרת, כי כל טוב ושלמות חזקים יותר כשיגיעו בלי אמצעי, על כן הלב בעל החיות היותר חזקה, כי הוא בלי אמצעי, והנה החותם שקבל אברהם להחליש הכח המתאוה שבאבר, ועל ידי זה יגיע כח גדול לכח המתעורר שמושבו בלב, והגיע לזרעו על ידי זה התועלת בענין האמונה להבדילם מכל האומות, ובזמן המשיח תהיה יותר חזקה, שהאמונה תקבע בלב קביעות נמרצת, וברית המילה בו ממש, בלי אמצעי, כמו שכתוב "ומל ה' אלקיך את לבבך" (דברים ל')... ואי אפשר לקבל השיעור מההצלחה הנפשית מבלי שתקדום לה גאולת הגופים והספקת צרכיהם, ויבא המשיח המקווה לגאלנו תחלה מאלו השעבודים, ויעדו אדון הנביאים ראשונה, "ושב ה' אלקיך את שבותך ושב וקבצך וגו' והטיבך והרבך וגו' ומל ה' אלקיך את לבבך" וגו'. (בראשית לז א)

אור ה':

הנה מה שבא בכתובים, ונתבאר בקבלה, ולא נפל המחלוקת בו הוא, שמגזע ישי ודוד בנו יקום מלך ונביא ימלוך על ישראל ויהודה, ויקבץ נדחי ישראל ויהודה מן הארצות אשר נפוצו שם, ויהיו לאחדים בידו ולא יחצו עוד לב' ממלכות, ולא יכרת עוד מלך מזרעו יושב על כסא ה', ובזה לא ערער אדם בעולם. ומה שנפל בו המחלוקת אם יתחדש עוד לימות המשיח דבר חוץ מהמנהג הטבעי, כאשר יורו מקצת הייעודים שבאו בנביאים אם לא, והנה לא נתבאר מזה דבר, אמנם דעת שמואל הובא במקומות בתלמוד, ונראה שהיו סומכין בו חכמי הדור ההוא, ואמר בפירוש אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואיך שיהיה הנבואות המעידות על הפלגת שלמותו, והנה לפי המדרש שיזכה למה שלא זכה בו משה עדיין, והוא הנצחיות באיש, שהם דרשו בפרשה "הנה ישכיל עבדי" ירום מאברהם, ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת, והנה אם היה שיזכה לגמול הנפשי ושיתענג מזיו השכינה בגוף ונפש, הנה כבר נעשה מלאך, והוא יתכן שיתנשא יותר מהם בבחינת היותו בגוף, אמנם אם יהיה תחיית המתים תיכף בואו ובנין בית המקדש אם לא, הנה דברנו בו בכלל הד' מה שבו די. ואולם בקצת המדרשים יראה בא משיח בן יוסף קודם משיח בן דוד, ופרשו רוב נבואות "הנה ישכיל עבדי עליו", וקצת הגאונים דברו בו, ולפי שלא התבאר באמיתתו לא ראינו להאריך בו. (מאמר ג כלל ח פרק א)

ואמנם בהגבלת זמן בואו הוא לאות ויגיעה לריק, אם מצד הכתובים שלא פורש הזמן בהם, אבל העירו על העלמו, באמרו ואני שמעתי ולא אבין כי סתומים וחתומים הם הדברים עד עת קץ, ואם למה שאמרו רז"ל תפח רוחן של מחשבי קצין, ואם הדבור בהיות ביאתו עתידה ושלא בא עדיין האריכות בו גם כן מותר, למה שהיא מפורשת ונמשך, כי בכל זה הזמן שהעתקו אלינו קורותינו לא שמענו ולא הוגד לנו שיהיה מלך על ישראל וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות כל הארץ, וכל שכן שלא התמיד כמו שיעיד עליו החוש, היותנו מפוזרים בגלות הזה... (שם פרק ב, וראה עוד גלות)

אברבנאל:

דרך כוכב - תימה על רש"י ורמב"ן שיפרשו הפסוק לשיעורין על דוד ומשיח, ודוד אינו באחרית הימים, ולא קרקר בני שת, אלא כולו על משיח המושל ככוכב על מערכות השפלים, ואמר שנסתלקה הוראת הכוכב מיעקב שלא יהיה להם מלך בגלות. (במדבר כד יז)

ונחה עליו רוח ה' - י' תנאים הכרחיים נאמרו במשיח, יחוסו יגיע עד ישי, דוד ושלמה השלמים, שנתנה מלכות ליהודה וה' בחר בדוד, ולכן אין הנבואה שייכת למלכי בית שני. ב' נבואתו במדרגה עליונה, כמו שאמר ונשא ממשה, וגבה ממלאכי השרת, שידע סתרי לבות בני אדם, ואם כן לא נתקיים זה גם בחזקיה. ג' מנה בו ג' רוחות וו' שלמיות, כי הנה נמצא בשלמות השכליות ג' חסרונות, שהשלם בעיוניות יבין מעט במדותיים-מעשיים, ולא יהיה בעל גבורה וחוזק הגוף, ועל הרוב יטה מדרך האמונה, עד שצוה שלמה אל תחכם הרבה למה תשומם, ובמשיח לא ימצאו החסרונות בדרך נס, שיהיה בו חכמה בינה עצה עם גבורה, ודעת עם יראת ה'. ד' המשיח כובש יצרו ונבדל מכל התאוות הגשמיות, והזכיר בו חוש הריח, שהוא נעלה מהגשמיים, המשוש והטעם, שגם בבורא אינם מכונים, וגם בריח שישתמש רק ליראת ה', ולא להנאתו בו, הריחתו ועידונו רק ביראת ה', ולא בהבלי העולם הזה. ה' המשיח ירדוף צדקה ומשפט, (ישעיה יא ב)

והוכיח במישור - ברוח הקודש, ולא ישגה בתוכחתו והכה ארץ - וישובו בזמנו הנבואה והנפלאות, ואם תמרוד בו ארץ לא יצא למלחמה, כי אם יגזרו עליו עונש בפיו, ותענש. (שם שם ד)

גוים ידרושו - תנאי ח' במשיח, שגם שאר העמים נכנעים תחתיו, וכל יושבי תבל יביטו בו ובמעשיו וכפי שיביטו אחרי הנס במלחמה. מנוחתו כבוד - יותר מהכבוד שקונים המלכים במלחמה ובהליכתם הנה והנה. (שם שם י)

קנה רצוץ - יעשה הכל בנחת. לא יכבנה - בטרם ישלם כיבוי פתילה דועכת יוציא לאמיתו, כי ידיעתו בכל אלקי ולא אנושי. (שם מב ב)

למשיחו לכורש - הנוצרים ברחו ממלת משיח, כי חשבו שהיא רק לאלקי, ובאמת היא לכל מלך בהשאלה ממלכי ישראל המשוחים, ומשם הושאל לכל ענין שררה, כמו ואת אלישע וגו' תמשח לנביא תחתיך. (שם מה א)

ה' צדקנו - כבר זכרתי הקושי שהשם המפורש לא ישתתף בו זולתו, ואיך יקרא המשיח בו, ומשה קרא המזבח ה' נסי, ועוד. ויש מפרשים ה' יקרא לו צדקנו, ונראה שרוצה לומר, ה' צדקנו יקרא שם המשיח צמח צדק. (ירמיה כג ו)

ועבדי דוד - המשיח מזרע דוד, ולבעלי הקבלה הוא גלגול נפש דוד... (יחזקאל לד כד)

והוציא מלך - המשיח הבנין החרב ביד האומות... ועוד דרשו הר גדול על המשיח, ובני היצהר על אהרן ודוד שאינם צריכים משיחה לעתיד לבא. (זכריה ד ז ויב)

ספורנו:

ולו יקהת עמים - אבל כשיגלה המשיח שיהיה שלום הסוף, לו תהיה גם יקהת עמים, חלישת העמים, כמו אם קהה הברזל, כלומר מותר חלושים שישארו אחר אבדן מלכותם ישמעו לשילה שהזכיר, כאמרו "וקרקר כל בני שת". אוסרי לגפן - ומאותו המשיח הוא אחד, שיגלה על עיר בן אתונות כמאמר הנביא, וזה שלא יבא על סוס מוכן ליום מלחמה, כי אמנם מלחמת האומות ואבדן מלכותם כבר תהיה נשלמת על ידי הא-ל יתברך, והוא יהיה למלך בשלום, שנית שיאסור אותו העיר אל הגפן, וזה שישכן מלכות שלומו בקרב ישראל שנמשלו לגפן, כאמרם ז"ל אומה זו לגפן נמשלה, וכן העיד הנביא באמרו, "כי כרם ה' צב-אות בית ישראל", ולשורקה - שלישית מאותותיו היא, שיקשור חמורו הנזכר, והיה משכנו בשורקה, שהוא מבחר הגפן, וזה שיאר פניו אל הצדיקים שבדור, ולא לכל הגפן. כבס ביין - רביעית מאותותיו תהיה שיוכל לכבס לבושו בדם שונאיו, כי ימצא הרג רב נעשה קודם בואו, כענין "מדוע אדום ללבושך" ועוד פסוקים כאלו. חכלילי עינים - חמישית מאותותיו תהיה שיגדל שובע שלא כמנהגו של עולם, כאמרו "יהי פסת בר בארץ בראש הרים" וגו', וכאמרם עתידה ארץ ישראל שתוציא גולסקאות וכלי מילת. (בראשית מט י והלאה)

עין יעקב אל ארץ - יהי רצון שלקץ הימין עין יעקב, והוא האדון אשר אתם מבקשים אשר הוא עין ישראל בסוף ובעקב הכל, וכן שמיו יערפו טל - יביעו טל בשופע, אל ארץ דגן ותירוש - כי אמנם המשיח יערוף לקחו כטל שהכל שמחים בו, וגם כן השמים יביעו טל בשופע אל ארץ דגן ותירוש, כמו שהיה הענין בששת ימי בראשית, קודם חטא של אדם הראשון, כי לא המטיר ואדם אין לעבוד, ואיד יעלה והשקה באופן שבהיות הארץ מעצמה ארץ דגן ותירוש בבא עליה עריפת טל לברכה מספיק לפרנס את יושביה שלא בצער, כאשר היתה הכוונה שיתפרנס אדם הראשון קודם חטאו. אשריך ישראל - ואז תגיע אל האושר ההוא, שהוא המדרגה העליונה האפשרית לעם... (דברים לג כח)

רמ"ע מפאנו:

והנה משיח לכפרת שניהם ישים אשם נפשו, כדכתיב גביה להדיא בפרשת הנה ישכיל עבדי, אשם בגימטריא מנח"ם ב"ן עמי"אל, מה כתיב בתריה, יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. ואליו היה דוד צופה כל ימיו אולי יזכה בשיריו וזמריו ליעשות משיח, כדכתיב ואני אי"חל, שהוא נוטריקון אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר, מספר הכל בראשית עם כללות הפסוק שזהו תכלית הבריאה, ואין חוכי לו אלא ישראל בגימטריא אם יתמהמה מה כתיב בתריה חכה לו, לשון יחיד, כטעם ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. (מאמר חקור דין חלק ב פרק ז)

...וכמוהו שבט דן הושוה ליהודה להקרא אריה על שם המשיח שאביו מיהודה ואמו מדן, כדאיתא במדרש רבה... (מאמר אם כל חי חלק א סימן ה)

...והמשיח היוצא מהם הוא מציאה ועקרב בהיסח הדעת בלא הזמנה משולמת כפי הראוי לדור שבן דוד בא שיהא כולו זכאי, ויועיל אז היותו נולד משורש החיצונים שלא יקטרגו עליו להזכיר עונות ראשונים. וגם הנה קליפה קשה של עמון ומואב היתה לו בסוד עקרב, שפירושו מעיק רב בשתי רעות, כמאמרם ז"ל דמחי בתר דמחי, והוצרך צירוף אחד קודם שיצא לאויר העולם בקדושה ובטהרה, ואם יבא בדור שכולו חייב תכתב זאת לדור אחרון בסוד מציאה ועקרב הן הם חבלי משיח. (מאמר העתים סימן יט)

מהר"ל:

...ואף מלך המשיח, שעתיד להפרע מאדום, יושב עמהם במדינה, שנאמר "שם ירעה עגל ושם ירבץ" וגו', והדבר הזה מופלא מאד למבינים, כי ההעדר דבק בנמצאים, ומצד שדבק בנמצאים תחול צורה אחרת, נמצא כי הצורה שתחול נמשכת אחר הדבר שבו ההעדר, שההעדר אשר יש בו בנמצא עצמו מביא אל צורה אחרת. לכך אמר כי מלך המשיח יושב עמהם במדינה, פירוש בהצורה שתחול, שהיא מלכות המשיח, נגרר אחר הדבר שבו ההעדר, כי מצד שההעדר דבוק במלכות אדום, מקבל העולם מלכות מלך המשיח, כאילו הם דבוקים זה בזה לגמרי, ולזה הטעם היתה ידו של יעקב אוחזת בעקב של עשו, שהרמז בזה, כי יעקב נאחז ונדבק בהעדר עשו, שהוא נרמז בעקב שלו, שהוא הסוף של דבר, וכאשר לא היה מלכות המשיח על השלימות, נגרר מלכות המשיח אל אדום, וזהו דכתיב שם ירעה עגל ושם ירבץ, קרא מלך המשיח כאשר לא נמצא עדיין בשלימות מעלתו עגל, שלא נשלם גידול שלו... וזהו שרמזו חכמים בהגדת חלק, שאמר אליהו ז"ל לרבי יהושע בן לוי, היכן יתיב, אמר לו אליהו ז"ל שהוא יושב על פתח המדינה של רומי, הראה לו הקשר, המשיח שהוא דבק ומחובר בעצמו אל מלכות רביעת בסוף שלהם, וזהו שאמר אפתחא של מדינה, דהוא סוף העיר, שההעדר כרוך בסוף, והבן זה היטב. (גבורות ה' פרק יח)

...ולפי זה תהיה החכמה מתייחסת לאברהם, מה שהיה אברהם משיג מדעתו ומחכמתו, כמו שדרשו אחות לנו קטנה ושדים אין לה, שלא הניקוהו תורה ומצות, ואמרו שהיו שתי כליותיו נעשים לו כשני רבנים, והיו מלמדים לו תורה ומצוות, בינה למלך המשיח, שנאמר עליו, ונחה עליו רוח חכמה ובינה וגו', והדעת למשה, וזה ידוע... וכל אלו דברים ידועים למבינים, כי לכל אחד ואחד שייך דבר מיוחד, ולפיכך היו רוכבים על החמור... ואברהם נגד כח הזכירה, וכן אמרו כי זכירה שייך באברהם, "כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו", והוא דבר נעלה, למה זכירה באברהם, כי היא מדתו, ואחר כך כח השופט הוא למלך המשיח, שיהיה מלך ושייך לו המשפט, שהוא יהיה שופט בחכמה, כדכתיב ושפט בצדק דלים, ואחר כך החכמה שייכת למשה... (שם פרק כט)

...וכן מה שאמר שמו של משיח, רוצה לומר עצם מעלת המשיח, מה שהוא מיוחד מבין שאר הנבראים, מעלתו המיוחדת לו נשאל שמו, כי השם מהו הוא מורה על דבר המיוחד בו מבין שאר הנמצאים, ולפיכך אף כי המשיח בעצמו לא נברא קודם שנברא העולם, אבל שמו, דהיינו מה שהוא מיוחד בו, נברא קודם שנברא העולם, שגזר השי"ת קודם שנברא העולם על המעלה שלו המיוחדת לו, וגזירתו יתברך היא הבריאה בעצמו... הוא כנגד שמו של משיח, שיהיה מושל בתחתונים, שאין עליו ממשלה, דכתיב וירום וגבה ונשא... ולפיכך שמו של המשיח נברא קודם שנברא העולם, כי הפשוט הוא קודם למורכב... (שם פרק ע)

ואמר אחריו שאין בן דוד בא, עד שתתפשט מלכות הרשעה בכל העולם ט' חדשים, וטעם כי יהיו ישראל נחשבים כאלו נולדו, וכדכתיב ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה, ועוד כתיב היוחל ארץ ביום אחד, אם יולד גוי פעם אחת... ואלו הם דור של משיח שיהיו נחשבים שנולדו מחדש, ומפני שיוצא לפעל הכח הנסתר העליון הפנימי הוא עולם המשיח, וקודם זה יהיה מתפשט מלכות הרשעה ט' חדשים בכל העולם, ובזה הזמן יולד בו ישראל שנקראים ישראל אדם, באלו ט' חדשים אשר יוצא לפעל ישראל יהיה מלכות הרביעית מושלת בעולם, ומן מלכות זו יקבל המלך המשיח המלכות, ולא יהיה מלך המשיח מקבל המלכות מן שנים, רק מן אחד ראוי לענין זה, שהיא מלכות ד', ולכך תחלה תפול מלכות פרס, שהיא שלישית ביד מלכות רביעית, ומן מלכות רביעית יקבל מלך המשיח המלכות... (נצח ישראל פרק כא)

...ולפיכך כאשר געה בפעם הראשונה אמר שחרב בית המקדש, ובפעם שניה אמר שנולד המשיח, כי כבר אמרנו למעלה, כי חורבן הבית הוא סבה להיותו, מפני שהדבר השלם לא יתהוה, וכאשר חרב הבית אז ראוי שיבא המשיח, ומפני זה אמר דעל רגליה מתבניה, פירוש כי נולד המשיח, והלידה הזאת אינה לידה ממש גשמית, כמו שהיה על ענין כל לידה, כי אין החכמים מדברים מענין הגשמי כלל, רק מופשט מן גשמי, ורוצה לומר שנולד המשיח, ודהיינו מצד עצם כח המשיח, שהוא נמצא בעולם, וזה כי קודם שחרב הבית לא שייך משיח בעולם כלל, כי השלם לא יתהוה, כמו שאמרנו, וכאשר חרב הבית, אז יש בעולם כח מה שלא היה קודם, ויש כאן ההעדר, שהוא סבה אל ההויה, ובודאי יש מונע ומעכב מצד אחר, כי עדיין כחות הטומאה גוברים בעולם עד שראויים שיעברם השי"ת מן העולם. סוף סוף נולד שם משיח, שלא היה דבר זה קודם, כי קודם אין ראוי שיהיה המשיח כלל בעולם, ואמר מנחם בן חזקיה שמו, פירוש שכל מי שהוא בכח על דבר אחד ומצפה לטוב ותשועה, נקרא שיש לו נחמה, לכך המשיח, שהוא נחמת ישראל בפקודם נקרא מנחם, כי הוא תנחומין לישראל, ומפני כי כל תנחומין נותן חוזק וכח לאשר מקבל התנחומין, כי האבל חלש מצד עצמו, והתנחומין שיש לו ממקום אחר מחזיקים אותו, ולכך קאמר שהוא בן חזקיה, וכן אמרו בפרק חלק, מנחם בן חזקיה שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי... ודבר זה מורה כי המשיח נבדל מישראל, כי הנחמה היא מצד זולתו, אשר הוא נבדל ממנו, וכך המשיח אינו מכלל ישראל, רק הוא במעלה היותר עליונה ונבדל מן ישראל, ולכך נקרא משיח מנחם, וזה שאמר הכתוב כי רחק ממני מנחם משיב נפשי, כי בודאי המשיח הוא רחוק ביותר מן ישראל, מצד עצם מעלת המשיח. 

ואמר והיכן שריא, בבירת ערבא, כך הגרסא בספרים שלנו, וכבר בארנו למעלה כי כל הדברים האלו בלתי גשמיים, רק כי הכל מחייב הסדר השכלי, שהמשיח הוא בבירת ערב, ורוצה לומר שיש לו צירוף וקישור לשם, ודבר זה ענין מופלא, כי אין ראוי שיהיה אצל ישראל, שקודם הגאולה אין ראוי להם מדריגת המשיח, ודבר זה מדבר קודם הגאולה, ודבר זה עצמו שגדל משה בבית פרעה ולא בבית אביו, וזה כי בודאי חטא מצרים מתועבותם היה גורם שיפקד ה' על חטאם, וכמו שהוא מפורש בכתוב, ולכך המצרים בעצמם הם הם שמגדלים הגואל אשר על ידי הגואל יהיה השי"ת נפרע מהם. וכך הערביים אצלם גדל מלך המשיח, כי האומה הזאת מגיעה לה הקצה, ומצד הקצה שהיה לאותה אומה נמשך מלכות המשיח, אשר ביאתו נמשכת אחר הקצה והסוף של אותה אומה... ולכך אמר כאן כי דירתו היא בבירת ערבא, כמו שהיה משה רבינו ע"ה גדל בפלטין של פרעה, כי המשיח הוא דבק בהעדר אותה אומה, כמו שפרשנו. ואמר בבית לחם, כי המלכות ראוי בבית לחם בפרט.

ויש להבין מה שאמר דוקא בבית ערבא, כי המשיח הוא רוכב ומתעלה על מדרגת הערביים, שהם בני ישמעאל, והוא דבר מופלג ועמוק בחכמה, כי כח ישמעאל נאמר עליו י"ב נשיאים יוליד, ודרשו רז"ל כי נשיאים חסר כתיב, ורוצה לומר יכלו כענן, ודבר זה רמז מופלג בענין כח ישמעאל, אשר ישמעאל מתעלה בכוחו למעלה למעלה, אבל הוא כמו ענן זה שיכלה בסוף, אבל מלך המשיח מתעלה עליהם, שהרי נאמר וארו עם ענני שמיא כבר אנש, ודרשו חכמים, זכו וארו עם ענני שמיא, לא זכו עני רוכב על החמור, הרי כי מדריגת המשיח לעתיד שיהיה מתעלה על כל העולם החמרי הזה מעלה מעלה, ולכך הוא רוכב על הענן שהוא למעלה, לפי שיהיה מתעלה על עליונים...

ובמדרש הזה מוכח, כי המשיח בבירת בית ערבא, הם ישמעאלים, ובגמרא אמרו שהוא על פתח של מלכות רביעית, ומחלוקת זו כמו שהתבאר למעלה, מי יהיה בסוף מושל, או מלכות רביעית היא מלכות אדום, או מלכות פרס, שפרשנו למעלה שהם מלכות ישמעאל. וכבר אמרנו לך שלא תטעה לפרש דברים אלו גשמיים, רק שבאו לומר לך ענין המשיח מופשט מן הגשמי, וכן מה שאמר, (שהאיש הזה) זבין לבידי (חיתולים) ועלל למדינה ונפק למדינה, כל הדברים האלו שכליים... ומה שאמר כי רוחין ושדין נטלו אותו (את הילד המשיח), כי בודאי כוחות הטומאה שעדיין שולטים בעולם הם מתנגדים למשיח, ומהם מגיע בטול אליו, וזהו שטענו אותו, ולפיכך השיב דרחיצין אנן במארי שמיא, דעל רגליה חרב ועל רגליה מתבני, כמו שהתבאר למעלה, שהחורבן המגיע לבית המקדש, הוא סבת הווייתו שיהיה לו בסוף... (שם פרק כו)

ושני אלפים ימות המשיח, פירוש הזמן האחרון הוא מיוחד לימות המשיח, כי הזמן האחרון הוא השלמה, שכל אשר הוא באחרונה הוא השלמה, ולכך הזמן האחרון מתייחס אל מלך המשיח, כי המלך המשיח יהיה משלים את כל העולם, כאשר יהיה כל העולם חד, עד שיהיה העולם בשלימות, ולכך שיהיה המלך המשיח, שהוא המשלים בסוף הזמן, שאז מסוגל אל השלמה ביותר, ודבר זה מבואר ועוד יתבאר... (שם פרק כז)

...ושאל אחר כך אימת אתי משיח, ואמר שייליה לדידיה, פירוש כי כאשר יתבונן בענין משיח בעצמו ובמדרגתו, ידע כי היום אתי, והכי יתיב אפתחא דמלכות רביעית בין עניים וסובלי חלאים. אל תטעה לומר כי דבר זה שאמר כאן והיכי יתבי הוא דבר מוחש כלל, אבל אין כאן דבר מוחש לעין, רק כמו שבארנו לך פעמים הרבה, כי דברי חכמים מצד ענין המופשט מן הגשמי, ואין ספק כי אף קודם שיצא המשיח לפועל לגמרי הנה סדר המושכל שלו נמצא מופשט מן הגשמי, ועל זה אמר שייליה לדידיה, כלומר שיתחבר בעיון אל המושכל המופשט בענין של משיח, ואז יעמוד על ביאתו.

ומה שאמר דיתיב על פתחא של מלכות רביעית, דבר זה גם כן כי בציור המושכל של משיח, נמצא המשיח על פתח מלכות רביעית, כי אמר במדרש רבא בפרשת שמות, וכדביארנו... ועוד תדע, כי מלכות ישראל היא מלכות נבדלת מן מלכות העובדי גלולים, ודבר זה עצמו פירוש הראשון כאשר תבין, ולפי שהעולם הזה הוא טבעי גשמי, אבל מעלת המשיח נבדל מן עולם הזה הטבעי הגשמי, וידוע כי הגשמי מתנגד לבלתי גשמי, ודבר זה ביארנו למעלה, והארכנו בזה... ולכך אמר, כי שהמשיח יושב בין עניים ואין למשיח חלק מן עולם השפל כלל, והוא כמו העני שאין לו עולם הזה, ובין סובלי חלאים שיש להם התנגדות מן עולם הזה, שהרי הם מדוכאים בחולי, וראוי שיהיה יושב המשיח ביניהם, רוצה לומר מצטרף להם, כי גם המשיח אין לו חלק בעולם הזה כלל, לפי שאין מעלת המשיח מן עולם הטבע, ולכך הוא מתייחס לעני שאין לו חלק בעולם הזה... 

וזה מורה שאין המשיח יש לו חיבור אל עולם הזה, כי אם היה ראוי לעולם, וכל אשר הוא בעולם יש לו זמן מיוחד, אם כן לא היה אומר כל שעה דלמא בעינא ליה, שזה מורה שאין לו זמן מיוחד בעולם. וכאשר התבונן בענין המשיח שיצא לפועל, מצא כי המשיח אומר שהיום יבא, כלומר בזה היום, כל יום שהיה שואל אותו, כי מעלתו בלתי טבעית ובלתי גשמית כלל, והדבר שאינו גשמי אינו תחת הזמן, ולכך המשיח אומר היום אתינא... ולכך היה אומר לאליהו ז"ל אשר מברר ענין המשיח, ואמר שקורי משקר, רוצה לומר כנגד החוש הנגלה הוא משקר, שהרי לא אתא היום, והשיב שכך הוא, כי בודאי מצד המשיח בעצמו אינו נופל תחת הזמן וביאתו כל יום, רק שצריך מקבל מוכן, שאם היה המקבל ראוי לזה, אז מצד המשיח אין כאן זמן, ומפני כי מדריגת משיח למעלה ממדריגת אליהו, ואליהו הוא שמברר ענין המשיח, ולכך לא שאל את המשיח בעצמו, כי בירור ענין המשיח הוא שייך לאליהו... (שם פרק כח)

וביאור ענין זה, כי לא היה ראוי לצאת המשיח רק בהרכבה הזאת מלוט שבא על בנותיו, שהיה נמשך הזרע מן הצורה ויבריך אותם בישראל, ואז יצאה הצורה האלקית הקדושה, הוא המשיח שיהיה לעתיד והשלטון הזה, והיינו דאמר זרע הבא ממקום אחר, רוצה לומר, שצריך פרי חדש אחר, כמו שהתבאר, וצריך נטיעה חדשה, ודברים אלו עמוקים מאד... (שם פרק לב)

ועוד אמר שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, כי מעלת מדריגת המשיח אינו שייך רק אם כל הדור זכאי או כל הדור חייב, כי יש לך לדעת כי המשיח יהיה משלים כל העולם, ואם הדור זכאי כולם ראוים להשלמה, ואם הדור כולו חייב, והם בעלי העדר והפסד, והעדר הוא קודם הויה, ולפיכך בשביל הדור שכולו חייב יבא המשיח. ועוד אמר אם ראית דור שנתמעט וכו', פירוש כי הדור אשר יבא בו משיח הוא דור שפל יותר מכל הדורות, ואלו זכו אל המשיח כאשר אין כאן הויה בעולם כלל, ויש כאן העדר, ואז יתחדש הויית המשיח, וישראל הויה אל כל העולם, וכאשר שהוא כאן חסרון הויה לגמרי בעולם, כפי חסרון הויה יתחדש הויה שלמה... (שם פרק לט)

בפרק חלק, ואפס עצור ועזוב, כביכול אין סומך ואין עוזר לישראל, כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו, במטותא מנייכו לא תרחקוה, דתני, ג' באין בהיסח הדעת, אלו הן, משיח, מציאה ועקרב. וביאור ענין זה, כי כאשר לא יהיה עצור ועזוב אז יתייאשו מן הגאולה, ולא יחשבו כלל שיהיו נגאלים, ואז יבא הגואל, כי ג' באים בהיסח הדעת וכו', וביאור זה, כל הדברים אשר הם מסדר הנהגת העולם, באים בסדר ובמחשבה עליהם, לפי שהם קרובים אל העולם, אבל הדברים אשר הם רחוקים מן העולם, יש בהם היסח הדעת, שהרי הם רחוקים מן סדר העולם, ולכך אינם באים רק בהיסח הדעת, ודבר אשר הם יוצאים מסדר העולם הם שלשה, כי הדברים שאינם בעצם רק שהם מקריים יוצאים מסדר העולם, שהמקרה אינו מסדר המציאות... אמנם המשיח הוא מדה שלישית, מצד המעלה היותר גדולה והעליונה, ואין זה מסדר העולם והנהגתו, ולפיכך אלו ג' דברים מיוחדים לבא בהיסח הדעת, כי הדבר כאשר מסיח דעתו מן הדבר הוא נבדל ממנו, ואם בא הרי בא מן המדריגה שיש לו, דהיינו שהוא רחוק מן מדריגת האדם, ודבר זה הוא דרך פתאומית, דהיינו ענין פתאומי, שכל ענין פתאומי אינו מסדר העולם, ולפיכך אי אפשר לבא כאשר מתעסקים בו, כי אז לא היו מסיחין דעת ממנו, ואין זה שייך למשיח...

ועוד מדברי חכמים, אשר העמיקו בחכמתם גלו ענין מעלתו של המשיח, אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב וארו עם עננא שמיא כבר אינש, וכתיב עני ורוכב על החמור, זכו עם עננא שמיא, לא זכו עני ורוכב על החמור, אמר ליה שבור מלכא לישראל אמריתו משיח על חמרא אתי, אשדר ליה אנא סוסיא ברקא, אמר ליה אית לך בן חיוור גוונא. ופירושו מאה גווני, כי חיור בלשון פרס מאה. ורוצה לומר כי מה שאנו אומרים, שהמשיח אתי על חמרא, דבר זה מורה על מעלת המשיח, מפני שהחמור הוא פשוט יותר מכל בעל חי, שהוא בריה פשוטה שאין לו דעת וחכמה, וכאשר הוא רוכב על דבר פשוט, מורה שהוא נבדל במעלתו לגמרי, ואל תשגיח במה שהוא שהחמור חמרי, אין זה קשיא, דסוף סוף הוא חמור פשוט יותר מכל בעל חי, והוא ההיפך מנחש שיש בו ערמומיות, ואין לה הפשיטה, והרוכב על הפשוט הוא נבדל לגמרי... כי למעלת המשיח שהוא נבדל לגמרי, לכך ראוי שירכב על החמור, שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, לכך מוכן לקבל כל הגוונים...

וכאשר תבין כי הענן והחמור שניהם ענין אחד, כי תמיד אלו שניהם מתיחסים אל החמרי... ועליו רוכב המשיח, אם זכו יהיה רוכב ומתעלה על חומר העליונים, ומתעלה על השמים, ואם לא זכו יהיה עני ורוכב על החמור, פירוש שהוא מתרומם על חומר הראשון, הוא חומר העולם התחתון בלבד...

ובמדרש תנחומא, "הנה ישכיל עבדי וירום וגבה מאד", מאברהם... פירוש זה, כי המשיח יהיה גדול מכל העולם, ומפני תוהו, כי אברהם היה התחלת העולם, כי היה הכל עד שבא אברהם כמו שאמרו ב' אלפים תוהו, ומשה היה כאשר היה עיקר העולם בפועל... והמשיח שהוא השלמת העולם ירום וגבה ונישא, והוא כמו התכלית, כאשר הוא השלמה, והתכלית הוא על הכל, כי הכל נמשך אל התכלית.

ובפרק חלק, אמר רב יודא אמר רב, עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר, שנאמר "ועבדו את אלקיהם ואת דוד מלכם אקים להם", הקים לא נאמר אלא אקים. אמר ליה רב פפא לאביי, והא כתיב "ודוד עבדי נשיא להם" וגו'... ואם כן לא יהיה המשיח מלך רק נשיא בלבד, ותירץ, כגון וכו', כי המשיח יהיה מלך, והנשיא הוא, כי נקרא משיח כי קדושתו ביותר, ועל כן משיח, כי פלגא יהיה קדוש ממה שיהיה עליו הוא קודש קדשים, כי כל דבר שנמשך הוא קדוש לגמרי, ומפני מעלתו וקדושתו יהיה תחתיו אחר, כי אין ראוי שיהיה הוא עצמו למנהיג למעלת קדושתו, שנקרא משיח, רק שיהיה תחתיו נשיא, והוא יהיה מנהיג, רק כי המשיח יהיה מנהיג בדברים האלקיים לגמרי... והדברים עמוקים מאד. (שם פרק מ)

התבאר לך המעלה הרמה, שורש המלך המשיח, וכמו כן יהיה מעלתו כוללת כל המעלות, שיש צדיק שיש לו מעלה אחת מיוחדת, כמו שתראה שאברהם ירש מדה מיוחדת בהתרוממות ובמעלה... והמלך המשיח שיגלה במהרה בימינו יהיה לו הכל. ועל דבר זה רמזו חכמים בסודותם בפרק חלק, מה שמו, דבי שילא אמרי שילה שמו, שנאמר עד כי יבא שילה, דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו, שנאמר יהיה שמו לעולם לפני שמש ינון שמו... הנה יש לך לתמוה מאד, איך רבי שילא אמר כי שמו שילה כשמו... אבל דבר זה מורה על מעלת המשיח אשר כולל הכל, ולפיכך הוא אל המעיין בו ומשיג בו כאשר הוא אותו המעיין, ודבר זה אמרו על המלך המשיח, לפי שהוא כולל מכל מעלות, כמו שיתבאר. ולכך נדמה למשיג בו כפי מה שהוא, ואינו דומה לשאר צדיקים אשר יש להם שמות פרטיים. ומפני שהוא כולל הכל, לכך יקרא לו הקורא שם כפי מה שהוא הקורא, כי שם הקורא הוא יתר ראשון עליו... ויש אומרים מנחם בן חזקיהו שמו, וביאור ענין זה, כי ראוי משיח לשם הזה, וראוי להיות שמו מנחם בן חזקיהו, כי הוא כאשר הגיע לאחד אבל ומיתה ומקבל נחמה, כאלו חוזר לחיותו, וכך המשיח יהיה מנחם אותם ומשיב נפשם, וכאלו חוזר להם חיותם. וקאמר שהוא בן חזקיהו, כי אין ספק, כי הנחמה היא מחזיקה הנפש, ולפיכך המשיח שהוא מחזיק את ישראל, הוא מנחם בן חזקיהו.

ורבנן אמרי חיורא דבי רבי שמו, עוד כולל המשיח מעלת השכלית, ולפיכך רבנן בעלי השכל קראו לו חיורא דבי רבי, ודבר זה ענין עמוק, כי הצרעת הוא דבר שנבדל מן העולם הזה, וזה מורה מה שהמצורע הוא נדחה מן מחנה ישראל, ואין לו שייכות אל העולם, ולכך כתיב "בדד ישב", ומפני כי המשיח גם כן הוא נבדל מן עולם הזה לגמרי, לכך קודם שיבא המשיח הוא דומה כמו מצורע שאין לו שיתוף וחבור אל העולם, רק הוא מחולק הימנו.. לכך נקרא שמו חיורא דבי רבי, כי בבית רבי היו מנוגעים, מפני כי בבית רבי היו נבדלים מן עולם הזה, והיו נמשכים אחר השכלי, אשר הוא נבדל מעולם הזה, לכך בא עליהם הצרעת, שהוא נבדל גם כן מן הבריות... (שם פרק מא)

...דברים אלו קשים להבין, דבשביל שלא אמר שירה יחזקיה לא יעשה אותו משיח, דמה ענין שירה למשיח, ועוד, דמה ענין שאמרה הארץ שירה בשבילו. דע שהיה לחזקיה ענין שראוי להיות משיח, מפני שבא עליו סנחריב שהיה מבלבל כל העובדי גלולים, ומביאם על יחזקיה למלחמה, כמו שלעתיד שיהיה גוג ומגוג מבלבל כל העובדי גלולים ויביאם על המלך המשיח. ואין ענין משיח, רק שהיה מבטל כח אחרים שהם יבואו עליו לבטל אותו, ולפיכך ראוי שיהיה נעשה יחזקיה משיח, וכאשר נעשה לו הנס, היה ראוי שיאמר יחזקיה שירה, כי הנס הוא מורה, כי הנהגת העולם שלא בטבע, וזהו שלימות העולם, כאשר הוא יוצא מן הטבע ונוהג בהנהגה בלתי טבעית, והאדם כאשר הוא בשלימות הגמור, אז נותן שירה ושבח למי שממנו השלימות, והיפך זה הוא האבל, שהגיע לו ההפך, שהוא ההעדר והמיתה, הוא יושב ודומם, ולא יפתח את פיו... ויחזקיה, אף על גב שהיה צדיק, לא היה שלימות בפועל, ולכך לא אמר שירה, כי השירה שהוא מוציא אל הפועל השיר הזה, מצד כי האדם שנותן השירה הוא בפועל גם כן, ולכך מוציא השירה אל הפועל, ולכך אין ראוי שיהיה משיח, כי אין המשיח, רק שהכל יהיה בפועל השלימות, ומפני שלא אמר יחזקיה שירה מורה שאינו בפועל השלימות, כי כבר אמרנו שאין הצדיקים כלם הם במעלה אחת, כי יש לפעמים לאחד מעלה עליונה, כמו שהיה ליחזקיה, מכל מקום אפשר שיהיה חסרון במעלתו, במה, ומצד אשר מעלתו אינה בשלימות הוא בכח בלבד, ואינו בפועל מצד החסרון. וחזקיה לא היתה לו המעלה זאת שיהיה בפועל, ולכך לא אמר שירה... ומפני כך אינו מוכן להיות משיח, שעל ידו הכל בשלימות בפועל... ואין הפירוש שלא רצה לומר שירה, רק היו באותו הדור יודעים, שאין ראוים לומר שירה, מטעם אשר התבאר בו... אבל הארץ היא מן התחתונים, ושלימות הארץ כאשר יש צדיק בארץ כמו יחזקיה, שעשה הקב"ה לו נס, לכך אמרה הארץ שהיא תאמר שירה בשביל הצדיק, כי בודאי כאשר אין צדיק בארץ אין הארץ גם כן בשלימות... אבל חזקיהו שהוא צדיק, ועשה לו הקב"ה נס, ועל כל פנים מצד מה היה הוא בשלימות, ולכך הארץ שהיא מן התחתונים, ושלימות התחתונים אין צריך כל כך, לכך אמרה הארץ, שהיא תאמר שירה בשביל חזקיה...

ואמר שר העולם שלפי סדר העולם ראוי שיהיה נעשה יחזקיהו משיח, ויצאת בת קול ואמרה, רזי לי רזי לי, שאין הדבר כך, רק שמדריגת המשיח היא נסתרת ונעלמת מן עולם הזה... והתבאר לך כי ענין המשיח שיהיה העולם בשלימות. ובפרק חלק אמר רב לא אברא עלמא אלא לדוד, ושמואל אמר למשה, ורבי יוחנן אמר למשיח. וביאור מחלקותם, כי התחלת הדבר יש לו בחינה שהוא עיקר הדבר במה שהוא התחלה, ואחר התחלה נמשך הכל, ויש בחינה שאמצע הדבר הוא עיקר הדבר, מה שעיקר הדבר הוא גוף הדבר והוא האמצע, והבחינה השלישית סוף הדבר, ששם השלמת הדבר, ראוי שיהיה עיקר כאשר נשלם. ולדעת רב לא נברא העולם רק למשה, מפני שאז היה התחלת ישראל, ולא היה לישראל מציאות עד משה... ולדעת רבי יוחנן לא נברא העולם אלא למשיח, מפני שאז יהיה העולם בשלימותו האחרונה, שלא נמצא בעולם חסרון, רק הכל בשלימות, וראוי לדבר זה דבר שהוא עיקר, שכל דבר נמצא בשביל שלימותו, כי זהו צורתו. (שם פרק מג)

...ולעתיד תהיה הגאולה גם כן על ידי שנים, האחד הוא המלך המשיח, שהוא יהיה מאחד ישראל, והוא כמו צורה שעל ידו נעשה אחד, כמו שהיה משה, וכך יהיה מדריגת המשיח, והשני אליהו, שלא יהיה ענינו רק לחבר ולקשר ולסדר את ישראל הכל בחבור אחד... (שם פרק נג)

...ולפיכך בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון יזכו לשמו של משיח, כי המשיח הוא יהיה משלים את העולם, ויהיה העולם בהשלמה, עד שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל, וזהו ההשלמה האחרונה והדביקות הגמורה, ובשביל כך כתיב "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים", כי כל השלמה יש בה שמחה, ולכך אמרו בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון, יזכו לשמו של משיח, כי המשיח הוא השלימות האחרונה שיקנו הדביקות בו יתברך... ואף כי גאולה אחרונה גם כן תהיה על ידי המשיח, חילוק והפרש בין גאולה ראשונה ובין גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היתה מתחייבת מצד ישראל, ומצד זכות אבות, וגאולה זאת תפסק, כי כל דבר שהוא מצד האדם שיש לו הפסק, אבל גאולה אחרונה אף כי תהיה על ידי המלך המשיח, תהיה מצד השי"ת, אשר הוא מעמיד המשיח, ודבר זה נקרא כי השי"ת הוא הגואל, וכבר התבאר למעלה על פסוק "ירום וגבה ונישא", כי מלך המשיח מעלתו על המלאכים, וזה מפני שהשי"ת מעמיד אותו... (שם פרק סב)

במדרש אחור וקדם צרתני, אמר ריש לקיש אחור למעשה יום אחרון, וקדם למעשה יום ראשון, הוא דעתיה דריש לקיש, דאמר ריש לקיש ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זה רוחו של משיח, כמו דאת אמר, ונחה עליו רוח ה'... ועל זה שואלים, כי למה זה ועל מה זה שברא המשיח בששת ימי המעשה, או איך אפשר להיות שיהיה נברא, כי מה מעשיו עד יום שיהיה נגלה במהרה בימינו. דע כי התורה רמזה לנו, כי לא שהוא יתברך היה פועל אל עולם הזה, אך פעולתו את העולם היה לתכלית מכוון, והתכלית אשר כוון השי"ת בבריאת עולם הוא כמו שאמר הכתוב "כל פועל ה' למענהו"... ומעתה אי אפשר לומר שיהיה אשר בו רצון השי"ת רק על זמן המשיח, כי אז נאמר "והיה ה' למלך על כל הארץ" וגו', ולא כמו שהוא עתה, וכן אמר רבי יוחנן בפרק חלק, לא אברא עלמא אלא למשיח, ומאחר שהיה מכוון אל תכלית זו בתחלת הבריאה, מוכרח לומר שבתחילת הבריאה היה בורא העולם על ענין זה שהוא מכוון העולם אליו בסוף, שהיה משיח יוצא לפועל, שכל פועל בתחלת פעלו הוא מביט איך יגיע פעלו אל התכלית... אבל רוחו של משיח נבדל לגמרי, ואף אם יש לו גוף רוחו נבדל מן הגוף, וכיון שרוחו נבדל ולכך הוא פשוט, ולפיכך נברא רוחו קודם הכל, ודבר זה מבואר למשכילים בחכמה. ואין לשאול אם כן למה ברא רוחו של משיח קודם המלאכים, וכי יותר נבדל הוא מן המלאכים, כי מה שנבראו המלאכים ביום ב' ושמים וארץ נבראו קודם המלאכים כבר פירשו במדרש... אבל המשיח, מפני שעל ידו יהיה כל העולם אחד, ולא יהיה העולם מחולק, ראוי לו שיהיה נברא ביום א' שהוא יום אחד... ומפני שכל דבר נברא בזמן המיוחד אליו הראוי לו, ולכך המשיח, שאין זמן מיוחד וראוי לו רק יום הראשון, ולכך נברא המשיח ביום א'. (באר הגולה באר ה בסופו)

...הרי כי אין למלכות רביעית חלק במלך המשיח, וזה כי מלך המשיח הוא השלום שיהיה בעולם, ועשו מסולק מזה, כי אין עשו דורך אל השלום הזה כאשר הוא בשלום, ומה שלא זכר בגמרא רק אלו שנים, כי כאשר מצרים מפני שנעשו אכסנאים לישראל יהיה להם חלק במלך המשיח, בזה נכללו שאר האומות כולם שישראל פזורים הם ביניהם, וגם יהיה להם בשביל זה חלק במלך המשיח, חוץ מכוש, כי בארץ כוש לא מצאנו שהיו ישראל גולים לשם, כי הוא רחוק מן הישוב... (דרשה לשבת הגדול)

וגם כן יש לך לדעת, כי המשיח הוא מתהוה מצד כי יש לישראל השפלות יותר מכל, כמו שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צ"ז), דור שבן דוד בא, שמבואר תכלית השפלות שיהיה להם אל דור שבן דוד בא, ואי אפשר שיבא המשיח שיהיה מתרומם מאד מאד, רק כי אם הגיעו קודם אל השפלות שאי אפשר לספר, ולכך שמו של משיח, רוצה לומר ענין המשיח הוא מצד המטה לגמרי, ואי אפשר לפרש יותר. (חדושי אגדות נדרים לט ב)

והריחו ביראת ה', אמר רבי אלכסנדרי מלמד שהטעינו מצות ויסורים כרחיים. ובהרבה נוסחאות לא מצאתי שהטעינו מצוות, רק שהטעינו יסורים כרחיים. ואם גרסינן מצות, פירוש מצות מה שיצוה לו השי"ת לעשות, וזה כדי לצרף נפשו, כי המצוות הם צרוף וזכוך הנפש, וכן היסורים גם כן זכוך הנפש, ומפני זה כתב והריחו לשון נופל על לשון, שמפני שיהיה לו יסורים ומצות שקשים עליו כריחיים, כתב גם כן והריחו וזה מפני מעלת נפשו, שיהיה לו יראת ה', וזה מורה שיש לו נפש נבדלת מן הגשמי לגמרי... ודבר הזה כאשר העולם הזה עדיין לא הגיע אל המדרגה העליונה, שהוא יהיה לזמן המשיח, אז יהיה העולם הזה הגשמי מתנגד לו, ולכך כתב "והריחו ביראת ה'", כלומר שבשביל שיהיה בו יראת השם יהיה נושא יסורים קשים עליו כמו הריחיים.

דמורח ודאין, יש לך לדעת כי הריח והמשפט הוא דבר אחד, ושניהם הם מדת הדין, כאשר ידוע לחכמים, לפיכך אמר דמורח ודאין. ותדע... אבל הריח כאשר מריח דבר רע אין מקבל אותו, ולכך אמר דמורח ודאין, כמו שאין מקבל חוש הריח דבר שהוא רע, וכך כאשר ישפוט מלך המשיח לא יקבל דבר רע... (שם סנהדרין צג א)

אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק שמיע לך אימתי אתי בר נפלי וכו', פירשו שהיה מתמיה שיקרא משיח נפלי, כי הדבר שעדיין לא יצא לעולם, כמו שהוא המשיח, שעדיין לא יצא לעולם, ואם כן למה יקרא אותו נפלי, דמשמע שכבר היה בעולם ונפל. ויראה שלכך קרא אותו בר נפלי, להודיע כי דבר זה מוכרח, שאי אפשר שלא יבא משיח, כי הדבר שהיה כמו מלכות בית דוד, שהיה כבר בעולם, אי אפשר שיהיה בטול לדבר זה, וכבר הארכנו במקומו, כי דברים הטבעיים אי אפשר אחר שנברא ויצא לפועל שיהיה בטול להם, רק הם קיימים תמיד, כל שכן וקל וחומר הדברים האלקיים, כמו מלכות בית דוד אין אפשר שיהיה בטול לזה, אחר שיצא לפועל... (שם שם צז א)

...ודע כי אלו ג' שמות, כי כאשר אנשי המעלה היו ג', והם אברהם יצחק ויעקב, והמלך המשיח כולל מעלתם, לכך אמר שאלו ג' שמות נקראים למלך המשיח, ואמרי דבי רבי שילא כי שילה שמו, כי שם זה למשיח, מפני שהכל הוא שלו, וכל האומות יהיו שלו, ולפיכך נקרא בשם שילה, וזהו מדת יעקב, כי הכל מצטרף אל יעקב והכל שלו, ודבר זה עמוק מאד... כמו שמצטרף הכל אל גוף האילן, שכל הענפים נמשכים אחר גוף האילן... דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו, זה השם נקרא על חשיבות והגדולה, וזה כנגד מעלת אברהם, שזכה לחשיבות והתרוממות שנקרא נשיא אלקים, וכל ענינו היה גדולה וחשיבות. ודבי רבי חנינא אמרי חנינא שמו, זה השם על החנינה שהיתה לו מאת השם, וזה השם זכה לו יצחק, וכבר הארכנו בזה, כי השם הזה הוא החנינה מדת יצחק... (שם צח ב)

ומה שאמר רבי הלל אין משיח לישראל, חס ושלום לא היה כופר במשיח, אבל היה סובר כי השי"ת יגאל אותם בעצמו, ואם תאמר אם כן אמאי קאמר שרי ליה מריה, דאין זה קשיא, דכל מי שאמר דבר ויראה סתירה מבוארת בכתוב נאמר עליו שרי ליה מריה... תדע לך, דהא למאן דאמר ימי המשיח מ' שנה או ג' דורות, מה יהיה אחר כך, אלא אחר שכלו ימי המשיח יהיה השי"ת מנהיג אותם או שישפוך רוחו על כל בשר, ויהיו כולם חכמים כולם נבונים, כולם יודעים את התורה... (שם שם צט א, וראה שם עוד)

של"ה:

ראה: משיח-ימות.

רמח"ל:

...וטרם יכלו ששת אלפים אלה, הנה צריך שתעמוד האומה הנבחרת במצבה השלם, שיוכלו ליעתק הדברים אחר כך אל הנצחיות, וזה מה שהובטחנו עליו שיהיה על כל פנים, והאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון ב"ה לזה, ויעזרהו שיצליח בו, והוא מלך המשיח. והנה בזמנו ועל ידו יתוקנו ישראל תקון גדול, וכל הבריאה אחריהם, שירבה הטוב בכל הצדדים ויסור הרע לגמרי, בין במה שנוגע לנפש, ובין במה שנוגע לגוף, דהיינו לב האבן יעשה לב בשר, והוא שיתגבר בבני אדם הנטיה לטובות, ובאופן שלא ימשכו אחרי החומר כלל, אלא ינטו תמיד לעבודה ולתורה ויתגברו בה, וכנגד זה תרבה השלוה והרווחה, ולא ימצאו נזקים ולא הפסדים כלל, והוא מה שהבטיחו הנביאים (ישעיה י"א), "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי", ולא תהיה סכלות בעולם, אלא כל הלבבות יהיו מלאי חכמה, ורוח הקדש יהיה שפוך על כל בשר, באופן שיזכו לו הכל, בלי קושי כלל, והוא מה שאמר הנביא (יואל ג') "אשפוך רוחי על כל בשר" וגו'. והנה ישמחו ויעלצו ברוב הטובה, והם מתדבקים בבורא יתברך ועובדים לפניו עבודה שלמה, ועל ידי זה יהיו מתעלים והולכים עלוי על עלוי, עד שיגיעו למה שצריך שיגיעו לו, לעבור ממנו אל מצב הנצחיות בחדוש העולם... (מאמר העקרים)

ועתה אבאר לך ענין כל הדברים האלה בסייעתא דשמיא, באר היטב. הנה רצה המאציל ב"ה שיהיה מלך המשיח סובל החלאים כמוזכר בדברי רז"ל, והוא מה שהוא סובל סיתומי הסט"א בעבור ישראל, וזה לרע לסט"א, כי על זה נאמר באשר כרע שם נפל שדוד, כי כל המקומות שהסט"א מתאחזת בהם בזמן שליטתה נשארת לכודה שם כצפור בפח... ובזה הדרך ימצאו כל המדרגות של הסט"א אשר שלטו על ישראל לסתום אורם וליסרם קשורות ועומדות תחתיהם לעתיד לבא, וכן משה הושם בסוף, כי היה גם הוא בתוך קליפת מצרים כדי שתשאר מצרים אחר כך כפותה תחתיו, והנה השכינה אינה עוזבת הנשמות השקועות בגלות, וכל שכן נשמות כאלה... (אדיר במרום דף ז)

ואפרש לך עתה מהו דרא דמשיחא, הנה אמרו רז"ל בעקבות משיחא חוצפא יסגי (סוטה מ"ט), וענין זה הוא, כי בעקבות משיחא יהיו חבלי משיח, כי כל מה שהקב"ה פועל הוא בסוד דמות אדם, וימצא באותו הפעולה הראש והגוף וכל החלקים הנמצאים באדם, והגלות גם כן הוא כך, ועל כן נמצאים בו כל האברים האלה, וכל אבר ואבר תלויים בו שנים במספר לפי מהות האבר ההוא וענינו, והנה בימי רבי שמעון בן יוחאי כבר הגיע לחזה, והוא מקום שמשם מתגלים החסדים, ולכן עד אותו זמן היה הכל בסיתום, ואז נפתח הסיתום בהיות המקום גורם כך, וצריך שתדע, שהמשיחים עומדים בשני עקבות הפרצוף הזה, אך משם מאירים הארות לכל הגוף, לכן אמר היום אם בקולו תשמעו. אך מקומם האמיתי, העקבות, וכל הדורות התלוים שם נקראים דרא דמשיחא ממש, שהוא מתקשר בהם קשר גדול מה שלא היה כן בשאר הקודמים, שהיה משלח ההארה והוא לא היה נמצא שם, והנה מצד העקבות באותם הדורות היו ראויים להמצא חבלי משיח, ולכן הוצרך שיתגלה אז ספרו הקדוש של רבי שמעון בן יוחאי, כי לכן נעשה לצורך זה, אלא שנעשה בזמן הראוי להעשות, שהוא בזמן התפשטות החסדים מן החזה ולמטה, כי אז נאמר מיד "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"... (אדיר במרום דף ט, ועיין שם עוד)

...אך האמת הוא, שזה הדבר הראוי למשה בסוד המשיח, כידוע, שמשה הוא המשיח שילה, ובארץ ישראל היה ההתפשטות נפתח מגן עדן אל ירושלים, ולעתיד לבא יהיה יותר, בסוד "ומלאה הארץ דעה את ה'", כי המשיח עדיין לא בא, ולכן תיקון זה עדיין לא נמצא בשלימותו, אך כיון שחרב הבית אמת הוא שנולד המשיח, כידוע, והוא סוד כי ילד יולד לנו, אך גזר הקב"ה שהוא עומד לעצמו בגן עדן, והתפשטותו יהיה נסתם, והוא לא ימשוך ההתפשטות בישראל כראוי לו, אלא יהא מושלך היאורה בסוד אורי"ה שזכרנו למעלה, ונקרא תשליכוה, לפי שאינו ממשיך ההתפשטות הזה לאחרים, אלא הוא מושלך ועומד, וגם כי בכל דור אפשר שיגאלו ישראל... (שם דף יד, ועיין שם עוד)

...והנה על זה נאמר, "גם אויביו ישלים אתו", זה הנחש, כי הנחש עצמו יוכל להיות תיקון טוב, שהיא הכפיית הרע, ותדע שבבחינת הקשר הזה צריך לעמוד מלך המשי"ח בזמן הגלות, הוא דוקא להכפיית הרע תחת הטוב, אך הזהר מאד בהבנת ענין זה, כי לא כאשר הרשיעו הרשעים בנפשותם, לומר שישנה המשיח מעשיו חס ושלום כנ"ל, אלא על היחידה אנו מדברים, העומדת מלמעלה מוכנת להנתן למשיח הזה, והזהר מאד בזה, שלא תגלה פנים בתורה שלא כהלכה... ונחזור לענין, כי החילוק הזה של השס"ה הוא בחינת ראש הנחש, הכופה את הזנב, וזהו מה שצריך להתחזק מלך המשיח, בסוד זה של נחש שהוא מנין משיח. (שם דף צו, ועיין שם עוד)

...ונמצא כי בהגלות פעולות המאורות האלה לגמרי, אז תהיה הזכירה, וקדם לזה נמצאת הפקידה. אבל האמת שקדימתה למטה ולא למעלה, כי למעלה הזכירה היא הראשונה, וממנה יצאה הפקידה, ועדיין לא פירשתי לך מה היא הפקידה. בהגיע הכח הנמשך מן השורש השלם עד הצדיק, הנקרא בתורה המלאך הגואל, אז ירד זה המאור, ונגלה לשכינה שהיא בת זוגו, ונתן לה כח שלא ניתן לה מיום גלות ישראל ועד היום ההוא, ואז נעשה חיבור ראשון שלא נתחבר מן היום שאמרתי עד הנה, ואחר כן אפרש לך למה נקרא פקידה, ותדע שהפקידה על ידי היסוד, כמו שאמרתי לך, וגילוי הזכירה על ידי התפארת, ולכן נמצא כח למשיח בן יוסף ולמשיח בן דוד בשתי הפעולות לקבל כח לעשות חיל לגאולה העתידה... 

ומפני שהעונות של ישראל רבים והקליפות נתגברו, על כן לא נראה דרך להשיב את המעיל הזה למקומו, ולכן אמרה פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה, ועוד פגם אחר נמצא, והוא שיטוף הרגלים, וזה נודע, כי אחיזת הטומאה היא באלה הרגלים, וכתוב רגליה יורדות מות, ושני המשיחים הם שתי הרגלים האלה, שהם עתידים לגאול את ישראל, ובהתחזק שרש הפגם בשרשם לא יעצרו כח לגאול, ועל כן אמרה רחצתי את רגלי איככה אטנפם...

אך עתה אפרש לך זה הענין היטב, ותבין סוד גדול מאד. כי כמה נשמות הן מעושקות מימים קדמוניות, בקצבי ההרים האלה, אשר לא יצאו משם עד היום הזה, מפני רוב התגברות הטומאה המתגברת כנגדן, בל יתנו אתהן לצאת, והן עתידות לצאת טרם בוא גאולתנו, ואיך תצאנה אם לא יכלו לצאת עד היום, אלא שברבות האור אליהן בפקידה תצאנה, כי אז יהיה מדלג הצדיק, שאמרתי, על כל ההרים ועל כל הגבעות אשר נמצאו שם הנשמות ההנה, ובהגיעו שם ילקחו הנשמות אור ממנו וכח גדול מאד, ובכח ההוא תצאנה משם, אך לא יעמוד הצדיק על ההרים והגבעות זמן הרבה, כי טרם תרגיש הקליפה צריך שהצדיק כבר חלף הלך לו. ותדע, כי רוב הנשמות האלה הם בני דורו של משיח, וכבר ידעת למה נקרא בני הדור בנשמות, אך גם כן נשמות אחרות גדולות מאד תצאנה מן הזמן ההוא והלאה בעתן, להתתקן ולהיות העולם באורה רבה ועצומה. ועוד פעולה אחרת נמצאת לפקידה, וזה נראה בפסוק בגאולת מצרים, שמיד אחר "וידע אלקים" (שמות ב' כ"ה) כתיב, "ומשה היה רועה" (שם ג' א') והבן היטב, כי מזמן הפקידה התחילה העטרה להבנות למשיח, וזאת העטרה נודעת שהיא היחידה ובתוך הזמן בין הפקידה לזכירה האיש אשר לו משפט הגאולה לגאול ראוי להיתקן ולהיות נכון למעשהו, ועל כן יעלה בימים ההם במעלות גדולות עד אין קץ, שאז יעטרהו מלך מלכי המלכים עטרת כבודו, ולכן כתיב "ומשה היה רועה", כי כן היה נתקן והולך עד שהגיע הזמן ועמד בחורב וקבל שם מצות הגאולה.

ועתה אכלול לך כל מה שאמרתי לך עד עתה בדברים מעטים, למען העמידך על האמת, שלא תטעה ולא תכשל. נמצאת הפקידה תיקון הקלקול הראשון אשר מן הגלות, והוא הסתר הפנים וסתירות האור, ועל כן ירד הצדיק ויתחבר עם המלכות, ושם תקבל ממנו כח ועצמה ותקום מן העפר, ואז כל הנשמות השקועות במחשכים תאמצנה גם כן ותצאנה משם, והמשיח יתקן ויכין את עצמו להיות גואל. ועוד דבר אחר נמצא בתוך זה הזמן, והוא נכלל בתיקוני המשיח, גם כי לא פירשתיהו למעלה, והוא היות נשמות כל ישראל נקשרות בעטרה שזמנם למשיח, ועל ידי זה נמצאות תאות כל העם אל רועם ואהבתם ואמונתן אליו גדולה מאד, וזה יהיה קיום השלוה והמנוחה כל הימים, וכל זה לפני ולפנים הוא ולא נגלה החוצה...

והאמת שזה הרע שחזר ונדבק עדן לא הטהרנו ממנו, וזה נמעט וחסר או חזק ונתגבר, אך לא יצא לגמרי, אלא שבזמן שלמה עמדו בתיקון ונבנה הבית, ונאמר (מ"א ה' י"ח) "אין שטן ואין פגע רע", ובאמת אלמלא בת פרעה היה הרע מסתלק וכלה, אלא שעל ידה עוד נשאר לפנים, אלא שמעט היה, וחזר עוד ונתגבר עד שהחריב את הבית... ועמדו בחשוכתו עד עמוד לכסא משיח צדק, כי בזמן ההוא יעמדו שני המשיחים, ובהם יתתקן העולם, ומשה הרועה הנאמן יהיה להשלים תיקונם של ישראל. והנה בזמן ההוא כבר תתבלע הקליפה, כי הטוב מן הטומאה יסתלק ויהיה נמשך אחר הקדושה והרע יידחה למטה, והשאר נדבק בעובדי אלילים, שכבר מתו בגיהנם... והנה אז בהיות הקדושה שולטת לבדה יהיה התיקון תיקון גדול, כאשר היה יכול לתקן אדם הראשון בראשונה, ואז ישתלם הבנין שלא נשלם, וזה בכל ימי המשיח... 

והנני אומר עתה סוד אחד מסודות המשיח, ותראה בזה הקדמות גדולות, והוא כי הנה כתוב (משלי כ"ג כ"ה) "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך", ובאמת כאן נראה כפל הפסוק כי כיון שאמר אמך, למה יחזור לומר ותגל יולדתך, וצריך שתדע, כי המשיח הוא היחידה, כאשר שמעת פעמים אחרות, ומאז חרב הבית נאמר בו, (ישעיה נ"ג ה'), "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו", והוא לא זז מן השכינה אלא לשעות ידועות שנמצאו לו פעולות למעלה, אבל בשאר כל הזמן הנה עמה הוא ישוב תמיד אפתחא דרומי בין סובלי חלאים. ואפרש לך בכאן סוד גדול... וכמו כן המשיח מקבל יסורי ישראל, שאם לא כן לא היו יכולים לעמוד. ועל כן המשיח והשכינה שניהם עומדים יחד, לא יפרדו זה מזה, כאשר שמעת, ולזמן היגלות המשיח במהרה בימינו, הנה ישוב אל אמו, ובהיותו שם כמה מאורות יתעוררו לתת לו עטרות גדולות ולשכינה כמו כן בעדו, ובאמת, שהמאורות האלה גם למלך ינתנו בראשונה, והוא נותן אותם לשכינה, ואז נאמר, ישמח אביך ואמך, ובצאת משם המשיח לבא אל המקום אשר יבא שם הנה יותר ויותר תרבה המעלה אל השכינה...

ועדיין נשאר לי לפרש סוד, והוא עיקר גדול, וזה נרמז בפסוק "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מ"ט). והלא נראה כי בן היה לו ליקרא, ונודע שזה הפסוק מדבר על המשיח, וכבר נאמר במקום אחר (תהלים ב') "ה' אמר אלי בני אתה", אבל האמת היא, שהתיקון הגדול שיתוקן בימות המשיח במהרה בימינו הוא תיקון הגוף מלבד תיקון הנשמה, וזה עיקר גדול, כי באמת בזה תלוי הרבה תיקון העולם, כי זה נתקלקל בחטוא האדם, ואחריו נמשכים שאר הקלקולים. והדברים נודעים ליודעי האמת, ועל כן צריכים הדברים לחזור לתיקונם הראשון, וזה העיקר הגדול. והנה הנשמה היא שנאמר בה בני אתה, אבל הגוף שכבר נתקן נאמר בו, ויאמר לי עבדי אתה, ועל ישראל שכבר נתקנו כמוהו נאמר ישראל אשר בך אתפאר... והנה בהיות הגוף נתקן נאמר בו, (ישעיה מ') וראו כל בשר יחדיו, והוא עצמו יהא מזהיר, כאשר קרן עור פני משה... והנה לעתיד לבא יגלה זה האור הגנוז, כיון שאין קליפה ולא רשעים, והוא שנאמר בו, (ישעיה ס') קומי אורי כי בא אורך, ולכן ימשך האור הזה אל ישראל, ויהיה גופם זך מכח האור ההוא.

ועל המשיחים כתוב (דניאל י"ב) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע", והם שני המשיחים, בסוד הנצח וההוד, "ומצדיקי הרבים ככוכבים" הם שאר השרים אשר יקומו לרעות את ישראל תחת המשיחים, והם יהיו ככוכבים המקבלים אורם מן השמש. ונודע שהשכינה עצמה תהיה סובבת על המשיחים ומקפת סביבותיהם, וסוד זה נתבאר בפסוק "ונגד זקניו כבוד"... והנה בכל שאר הפעמים היתה השכינה מתלבשת בתוך חכמי הדורות ומשם מאירה לישראל, ואפילו משה כך היה, אלא שבכח גדול היה האור בוקע ויוצא, אבל במשיחים כתוב (ישעיה ל') "ולא יכנף עוד מוריך", כי השכינה מלבד שכנה בתוכם עוד תסובבם, ויהנו ישראל מזיווה בגלוי. והנה האמת, שגם משה תהיה לו התעלה הזאת עם המשיחים, וגם יותר, וזה כבר נתפרש במקום אחר בסוד "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים ל"ד), ונמצא שעתה יהנו ישראל מאור השכינה הרבה, ועל כן (ישעיה י"א) "כי מלאה הארץ דעה את ה'"... (מאמר הגאולה, וראה עוד משיח-ימות)

הגר"א:

ויתן עוז למלכו - משיח בן יוסף, וירם קרן משיחו - משיח בן דוד (ש"א ב י'), מה שמו של משיח, דבי רב שילא אמרי שילה שמו וכו', הראשי תיבות של כל השמות הוא משיח: מנחם, שילה, ינון, חנינא. (דברי אליהו סנהדרין)

אור החיים:

אוסרי לגפן - ...ואולי שיכוון עוד לומר על ביאת המשיח, שיאסור העמים במאסר ובתפיסה לפני ישראל שנמשלו לגפן, כל האומות שנמשלו לחמור... ואל יקשה בעיניך שאנו מחלקים הכתוב, חלק בימי משה וחלק בימי המשיח, הלוא ידעת דברי הזוהר הקדוש כי משה הוא הגואל, הוא יגאל... ולא יקשה בעיניך הלא מלך המשיח משבט יהודה, ויש אומרים דוד בעצמו, דכתיב "ודוד עבדי מלך עליהם", והיאך אנו אומרים שהוא משה משבט לוי, יש לך לדעת כי בחינת נשמת משה כלולה מי"ב שבטי ישראל, כי כל הס' רבוא היו ענפים... ולעתיד לבא יתגלה בעולם שורש המלכות שבמשה, שהוא עצמו מלך המשיח. (בראשית מט יא)

אראנו - כפל כל דבריו, כל הנבואה במלך המשיח נאמרה, ויתבאר על פי דבריהם ז"ל, שאמר בפירוש "בעתה אחישנה", זכו אחישנה, לא זכו בעתה, והוא רחוק מופלג. וזה לך האות הן אנו בתחלת מאה הו' לאלף הו', וכנגד ב' קצים אלו דבר הכתוב, כנגד אם זכו אמר אראנו, פירוש לדבר שאני עתיד לומר, אבל אינו בזמן הזה, ויכול להיות רחוק כל כך... ונגד קץ בעתה אמר אשורנו, כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו ולא קרוב. דרך כוכב - שם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל משמים במופת ואות, מה שאינו כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראוים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר שהגואל יבא עני ורוכב על החמור... (במדבר כד יז, וראה שם עוד)

כי יהיה בך אביון - ...וברמז להעיר הערה גדולה על המיוחד באומה שאליו אנו מצפים, והוא מלך ישראל משיחנו אשר הוא אביון וכבר נמשל לעני ורוכב על החמור, ואמר בך - בסיבתך, כי עונותינו האריכו קצנו, או הוא אביון שמתאוה מתי יבא לגאלנו... באחד שעריך - שהוא מיוחד שבסנהדרין, שאין כמוהו מורה... בארצך - להורות שהורתו ולידתו בארץ הקדש. או אביון - כבזוהר הקדוש אי חדא קהלה או חדא כנישתא יתערון בתיובתא מיד אתי בן דוד, ומעתה הוא אביון - תאב בדבר זה... (דברים טו ז)

מלבי"ם:

ויהי בעת ההיא - לפי שמכירת יוסף היא התחלה לגלות הכללית ושעבוד מלכיות, שכולם שרשרת אחת, הקדים כאן אור המשיח, וגם משיח בן יוסף ירד למצרים למשול שם. (בראשית לח א)

עד כי יבא שילה - מענין ובשיליתה היוצאת מבין רגליה, רוצה לומר מבין רגליו, היינו מזרעו יהיו תמיד מחוקקים, עד שיבא מבין רגליו כשליא, דהיינו הנולד אשר לו יקהת עמים - שהוא מלך המשיח, שלו ובעבורו יקהלו עמים למלחמת גוג ומגוג. (שם מט י)

אוסרי לגפן - מציין בנבואתו את המלך המשיח כמו שראהו זכריה בנבואתו, עני ורוכב על החמור, שלא ירכב על סוס המוכן למלחמה, רק על החמור, ומצייר מה שינגפו הבאים למלחמה, כמו שצייר אותם הנביא בדריכת ענבים להוציא דם ענב... (שם שם יא, וראה עוד גוג ומגוג)

בין הגוים - ותסור הסבה למלחמה בין העמים, והוכיח - שישמרו החוקים של המדינה בל ימרדו וכו', ותסור הסבה השניה למלחמות. (ישעיה ב ד)

ויצא חוטר - זמן הגאולה התחיל מעת גלות סנחריב, ומתכוון כאן על גאולה בזכות ישראל, לא על זו של בעתה, ואם זכו היה חזקיה הגואל, ואז היה חוטר מגזע ישי, שעדיין היה חזק, ואם לא זכו יגאלו אחר תום מלכות בית דוד על ידי נצר מהשרשים הטמונים בארץ. רוח חכמה ובינה - יהיה בעל נפש משכלת, עצה וגבורה - יהיה שלם בכח החכמה, שישער כל דבר על נכון. רוח דעת ויראת ה' - ובעל נפש אצולה ששלמותה מדעת ויראת ה'. (שם יא א וב)

לא יצעק - שליחותו שונה משאר הנביאים, שלא יצעק להפחיד בעונשין, ולא ישא - משא ומשל, ולא בחוץ - ידבר באספת העם, וגם לא יעניש רשעים כאליהו ואלישע. קנה רצוץ - לא יעניש אלו שכחות הצומח שבקרבם הדיחום לחטא ונשברו מתפקידם, ופשתה כהה - אלו שחטאו בעקמומיות שכלם, שלאור משפט שלו ישובו כולם בלי עונש. (שם מב ב)

ושפט - לא תהיינה מלחמות דת, כי מציון תצא תורה, ואם יהיה ריב ישפוט המשיח, ואם יהיה מרד יוכיח, וישבו - וגם לא יהיה חסרון לחם שיפשטו בגדוד. (מיכה ד ג)

בית לחם - כבר התבאר ביחזקאל, שבעת קץ יתעוררו תחלה י' השבטים עם משיח בן יוסף ויעשו חיל, ובני יהודה יתקבצו ויהיו טפלים להם, עד שיקום משיח בן דוד ויקבלו כולם מלכותו, ואז יחדשו המלחמות... עד עת יולדה - כל זמן שימשך קבוץ גליות של בני יהודה יהיו בני ישראל העקר והם הלוחמים והמושלים. (מיכה ה ב)

עם ענני שמיא - ביאתו תהיה עם הרוחני, ויתנשא מהחמריות אל העליונים, כמו שכתוב, ורוכב על החמור, ולא כחיות היוצאות על ידי סערות וטרף. ועד עתיק יומין ימטי - במעשיו הטובים, ואת האלקים יתהלך. (דניאל ז יג)

שם משיח מציין יותר מן מלך, ומורה שהמלכות באה לו בירושה, ומזה הוא הכפל מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו... (הכרמל)

רש"ר הירש:

...היה יעקב חוזה את המשיח, והיאך הוא רואה אותו, את גואל האנושות, את מכניע העמים, הוא רואה אותו לא רוכב על סוסו, אלא רכוב על בן אתון, החמור הוא בהמת משא, והוא מייצג תמיד את העושר והשלום, את האמיצות הלאומית בשלום, בניגוד לדוד המייצג את הכח המלחמתי, כך יצא החמור מכלל הבהמות הטמאות, כדי לסמל, במצות פטר חמור, את קדושת כל הרכוש המטלטל... והוא אוסר את בהמתו לגפן, אם אפשר לאסור לגפן את העיר והעז, אות הוא להתפתחות עצומה של הטבע, ולעושר ושפע שאין למעלה מהם, שפע בברכה עד בלי די של הטבע, ושלום בעולם האנושות אלה הם שני הסימנים המציינים את אחרית הימים בפי כל הנביאים...

ראיה לנכונות תפיסתנו נמצא בזכריה ט' ט': "צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות". המשיח הוא צדיק ונושע, אין הוא מושיע, אין הוא בא להושיענו, אלא ללמדנו בדוגמתו היאך ניוושע, הרי הוא צדיק, ועל כן הוא נושע... הוא אדם שכל כחו בצדקו, ולמען צדקו יושיענו ה' ויביאנו לידי נצחון... (בראשית מט יא)

העמק דבר:

ויהי בעת ההיא - במדרש רבה איתא, קודם שנולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, ומה שבפרץ רשומה התנוצצות משיח יותר מיהודה עצמו, דבמה שנולד בפריצות דרך הטבע, ניכר שמזרעו יצא זרע מלוכה, ועוד הראה שטבע האומה הישראלית ברוחניות, דידוע דבני זנות לא מעלו, כשראו שפרץ וזרח היו אנשי מעלה, הבינו שמהם יצא משיח, שיפרוץ דרך ברוחניות... חירה - ללמדנו שבעת התנוצץ לידת המשיח היה על ידי סרסרות אדם נכבד, וכן לאחר זה שבבנין הבית ודוד המלך הזדקק לחירם, ובימי המשיח כתיב והיו מלכים אומניך. (בראשית לח א)

וקם שבט - המשיח, שמכונה בשם שבט, "והכה ארץ בשבט פיו", והליכותיו בדרך אדם המעלה רם ונשא, ומחץ פאתי - דוד, וקרקר - המשיח, שיהרוס כל הליכות בני שת, הכונה לעובדי אלילים, באשר בני שת החלו בזה לטעות שה' עזב הארץ, והמשיח יהרוס הליכות אלו. והיה אדום - כיון שבא למשיח כלה ענין דוד, ומכאן ואילך מדבר רק על משיח, והיה אדום - אומה של אדום לא תהיה עוד בארץ שעיר כמו מלפנים. ירשה שעיר אויביו - ארץ שעיר תהיה ירשה לאויבים, שהם אמונת ישמעאל, ושתי אמונות אלו לא יקרקר משיח, באשר מכירים את ה'... (במדבר כד יז)

מוהר"ן:

כי עיקר כלי זיינו של משיח הוא התפלה, שהוא בחינת חוטם, כמו שכתוב (ישעיה מ"ח) "ותהלתי אחטם לך", ומשם עיקר חיותו, וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבוש הכל משם, כמו שכתוב (שם י"א) "והריחו ביראת ה'" וכו', זה בחינת חוטם... (ב א)

...ודע כי כל אחד ואחד צריך לשמור את בחינת משיח שיש לו, כי כל אחד כפי קדושתו וטהרתו כן יש לו בחינת משיח, וצריך לשמור מאד שלא יתקלקל בחינת משיח שלו. ועיקר הדבר שבו תלוי בחינות משיח הוא שמירה מניאוף, כי משיח הוא בחינות חוטם, בבחינות (איכה ד') "רוח אפינו משיח ה'", וניאוף תלוי בחוטם כמו שכתוב (שמות כ') "לא תנאף", ואיתא במדרש (רבה נשא פרשה י') לא תהנה אף, וצריך לשמור עצמו מאד אפילו מריח ניאוף כי הוא פוגם בחינת משיח שלו, שהוא בחינת חוטם כנ"ל. ובחינת משיח הוא שורה על אנפי אורייתא, דהיינו הספרים הקדושים שמגלים הפנים של תורה, ושם מרחף רוחו של משיח, בבחינת (בראשית א') "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", רוח אלקים דא רוחו של משיח (זוהר ויחי ר"מ א') שמרחף על פני המים, ומים הוא התורה... (תנינא לב)

שפת אמת:

במדרש, כי אנכי ידעתי את המחשבות וכו', כולם עסוקים בשקן ותעניתן וכו', והקב"ה היה עסוק לברא אורו של משיח, הענין הוא, דאיתא משיח בא בהיסח הדעת, פירוש שגאולה אחרונה היא בישועת השי"ת בלי השגת שכל אנושי, וכמו כן לידת משיח היתה בהיסח הדעת, שהיו כולם טרודים בצערם. ויש להבין כי בודאי כל מחלוקת של השבטים היתה לשם שמים, לכן נתקיים שיש משיח בן יוסף ובן דוד, וכל אחד היה תופס לפי דעתו, כי המלכות מגיע ליהודה או ליוסף, וכולם כיוונו לשמים, אלו ואלו דברי אלקים חיים, וצריך להיות ב' הבחינות, משיח בן יוסף המתחיל, ובן דוד הגומר, ולכן היה הסדר כן, שמקודם נכסה מהם יוסף הצדיק, וזה נולד משיח בן דוד, והקב"ה יודע המחשבות ראה דעת כולם למצא האמת, ונפלו במבוכה דבדבר שאין ביכולת בני אדם לקיים בפועל בשלימות, וצירף הקב"ה מחשבה טובה שלהם וברא אורו של משיח... (בראשית וישב תרמ"ג)

וישב יעקב וגו', אמרו רז"ל ביקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, פירוש ביקש לישב בשלוה בארץ מגורי אביו, בבחינת מדת הדין, להיות נתקן גם מידת הדין שנפרצה על ידי עשו כמו שכתבנו, אכן זה יהיה מתוקן על ידי משיח בן דוד, שנקרא על שם זה פרץ, לתקן הפרצה מצד צפון. (שם שם תרנ"ז)

...ומצינו שיעקב אבינו ע"ה מסר הסודות ליוסף, כמו שאמרו חז"ל בבן זקונים וכו', אבל ליהודה שלח להיות הוא הדולה ומשקה מתורתו לרבים, וב' אלו הם גם בחינת משיח בן יוסף, ואחר כך עיקר הגאולה על ידי משיח בן דוד, (וכתיב אפרים לא יקנא עוד וכו'), שבחינת יוסף היא גבוהה ביותר, אבל הוא בהסתר, ובחינת יהודה בהתגלות. (שם ויגש תרמ"ה)

...וב' הלשונות הקבצו והאספו הם ב' מיני התאחדות, בחינת יוסף ויהודה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, אשר על זה אמרו חכמים אילו שמרו בני ישראל ב' שבתות הם נגאלין, כי יש שבת במתנה בחינת יוסף, שהוא נבדל מעולם הזה, נזיר אחיו, והוא התאחדות השורש ממש, על ידי ביטול אל השורש, ויש בחינת שבת הבאה על ידי יגיעת העבודה בחול, ונקרא שבת של חול, והוא מציאת המנוחה על ידי היגיעה כמו שכתוב, יגעתי ומצאתי תאמין, שהגם שהמנוחה היא למעלה מהטבע, עם כל זה צריכין להאמין שעל ידי יגיעה בטבע זוכין להמנוחה כנ"ל, והוא בחינת משיח בן דוד ויהודה, שהוא גמר הגאולה, שדבר הבא על ידי עבודת האדם מתקיים לעד, וזה הקבצו ואגידה בחינת יוסף, הקבצו ושמעו מצד השומע בחינת יהודה כנ"ל... (שם ויחי תרל"ח)

בענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף, יתכן לפרש שהיה צריך ב' גאולות, בבחינת יוסף ויהודה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שצריך להיות הגאולה בב' בחינות, והוא ברית המעור וברית הלשון, לכן ביציאת מצרים איתא שמלו בני ישראל את עצמם, וכתיב ויקח וכו' עצמות יוסף עמו, אך כדי לפתוח הפה בשירה ותפילה היה בחינת קריעת ים סוף, לכן נאמר סגר עליהם המדבר, כלומר שעדיין צריכין לגאולה בבחינת הדיבור... (שמות בשלח תרמ"ג)

...אבל עתיד מלך המשיח, שהוא המושיע לכללות בני ישראל, ויעמוד נגדו מלך כהמן, ובזכות משיחנו יהיה מפלה לאותו רשע, ויתרומם קרנם של בני ישראל במהרה בימינו אמן. (פורים תרמ"ז)

שם משמואל:

ויהי לי שור וחמור, במדרש רבה (ע"ה), שור זה משוח מלחמה וכו' חמור זה מלך המשיח, שנאמר עני ורוכב על חמור... צריכין להבין מה תועלת בשליחות זו כדי להגיד לו כל זה, ועוד מדוע נרמזו שני המשיחים בשור ובחמור דוקא. כשנתבונן בענין שיהיה צורך לעתיד בשני משיחים, הא דאיתא בספר הישר לרבינו תם, באשר יש באדם שני חלקים, גוף ונפש, ולכן הם מושכים לשני דברים, הגוף לדברים גופניים חומריים, והנפש לגיאות... וכיון שישראל בגלות הם בשפל המצב, צריכים לסלק מהם מקודם את גסות החומר והתאוה הגופנית, וזה יעשה על ידי שמירת הברית, וזהו כחו של יוסף, וזוהי פעולת משיח בן יוסף אצלם. ואחר כך כשיסולקו מהם החומר והתאוות, שאז מתגבר היצר הרע של גיאות והתנשאות, על זה יבא מלך המשיח שהוא דוד המלך ע"ה ראש בעלי הכנעה, להכניע אותם לעבדות השי"ת, ולבטל את הישות להיות בטל להשי"ת...

ועתה מובן מה שמשיח בן יוסף נרמז בשור, דשור עיקרו לחרישה... וזוהי עבודתו של משיח בן יוסף, לרכך את לב האבן, וכמו שכתוב (יחזקאל ל"ו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר", ומשיח בן דוד נרמז בחמור, שרומז על הכנעה, (זכריה ט') עני ורוכב על חמור, כמו שכתוב (בראשית מ"ט) יששכר חמור גרם וגו', ויט שכמו לסבול וגו'... (בראשית וישלח תרע"א)

...והנה ידוע שמחמת חטא אדם הראשון נתערבו כל הנשמות בין החיצוניים, ולהוציא נשמות מתוכם הוא דבר קשה מאד, וצריך לתחבולות גדולות כמבואר בדברי האריז"ל, והנה הנשמות שנתערבו בין כחות החיצוניים, בודאי שנתערבו כל אחת בדבר ההיפוך לו, נשמה שמקו הימין דקדושה בכחות החיצוניים שמסתעפים מצד הימין וכדומה, ועל כן נשמת משיח בן יוסף היתה בעירוב בקליפת עשו, שור דקדושה בשור דטומאה, ונשמת דוד המלך ע"ה היתה בעירוב קליפת ישמעאל, חמור דקדושה בחמור דטומאה... (שם שם תרע"ו)

ויש לומר דזה ענין שני המשיחים שלעתיד, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, כי משיח בן דוד ימשוך לעולם התגלות אלקות, אך מקודם צריכים להסיר את גסות הרוח מלב העולם והחוצפה היתרה של עמלק, דבלאו הכי העננין מכסין על הנהורין כבזוהר הקדוש הנ"ל, על כן בא יבוא מקודם משיח בן יוסף, והוא יגמור את כל המלחמות עד שיכניע אותם, והיינו דהנה הגדנו לעיל שהיפוך מדת הגיאות בטומאה, היא לעומתו בקדושה הגבהת הלב בדרכי ה', ויש לומר שבטומאה היא קרן שור המזיק זה עשו, ועל זה נאמר (תהלים ע"ה) ולרשעים אל תרימו קרן, ובקדושה הגבהת הלב בדרכי ה' הוא קרן ישראל, והיא מדתו של יוסף, דכתיב ביה (דברים ל"ג) וקרני ראם קרניו... כי שור הוא אחד הגאים שנבראו בעולם, ומגסות הרוח שבו מסתעף שהוא מזיק בקרן, וזה בעל קרנים שיש לו גובה לב בדרכי ה', לא ישוב מפני כל, וכשזה קם זה נופל, על כן בהופיע משיח בן יוסף בעולם, אז הצדיקים וכל ישראל עמם יגבהו לבם בדרכי ה', ותרום קרן ישראל, ואז יתקיים (תהלים ע"ה) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. ויש לומר עוד כי ידוע דפגם ברית כופף את הקומה, ואינו מניח להגביה את הלב בדרכי השי"ת, אך בזכותו של משיח בן יוסף, שמדת יוסף היא שמירת הברית, תופיע בישראל מדת הגבהת הלב, וזהו תרוממנה קרנות צדיק... (שם שם תרע"ט)

ולפי האמור יש לפרש ענין שני המשיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, דידוע, שהמלחמות תהיינה נגמרות על ידי משיח בן יוסף, שיכלה את זרעו של עמלק, ויתקיים להבה תלהט רשעים, ולא ישאיר את פליטי האומות שהם יהיו כענין קליפה השומרת לפרי, וכך היתה הכוונה ביצירתם, וזה יהיה תיקונם, כמו שומר לפרי שיש בו חשיבות לענין קבלת טומאה, ועל כן לעתיד כתיב, (ישעיה ס"א) "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וגו', וכאשר משיח בן יוסף ישלים ענין זה, אחר כך יבא משיח בן דוד, וימשיך הארות אלקות לכל העולם, ואפילו לפליטי האומות, כמו שכתוב, (שם י"א) אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד... וזהו במדרש שהרס הקב"ה עצתן של שבטים, שתהיה ההנהגה על ידי מלכות נוחה ושקטה בלי מלחמות ובלי להב אש אוכלה, אלא על ידי המשכת אור אלקי בעולם, וממילא יהיה שלום בעולם, וגם כל הרשעה כולה תיכנע לקדושה, אבל הרס ה' את עצתם, אלא שבראשונה תהיה ההנהגה על ידי יוסף ברעש ובלהבה תלהט רשעים, ועדיין לא נבנית עצתן של שבטים עד לעתיד, אחר האבדון של הרשעים יקום מלך המשיח מזרע דוד וינהג הנהגה נוחה ושקטה, על ידי המשכת האור האלקי בעולם, וכמו שהיתה עצתן של שבטים כנ"ל, ואז יהיה כל העולם מתוקן, ופליטי האומות יהיו לישראל כמו קליפה שומרת לפרי... (שם מקץ תרע"ח)

ונראה דשני סוגי הנר של חנוכה ושל שבת מקבילים לעומת שני המשיחים, משיח בן יוסף ואליהו ומשיח בן דוד, דבראשונה יבא במהרה בימינו משיח בן יוסף לדחות את כחות החיצוניים ולטהר את הארץ, ועל ידו תיגמר מלחמת עמלק, ואחר כך יבא אליהו הנביא לעשות שלום בעולם, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ומשיח בן דוד ימשוך התגלות אלקות בעולם. והנה נר חנוכה מקביל למשיח בן יוסף, ואליהו ומשיח בן דוד לנר של שבת משום שלום ביתו, וזהו שבת דליליא ומלאכי השרת מברכין בשלום, ומשיח בן דוד לשבתא דיממא, השמים מספרים כבוד א-ל... (שם חנוכה תרפ"א נר ו)

...ובזה יש לפרש ענין שני המשיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שצריכין לשניהם... אך יש לומר, דכל זמן דכנסת ישראל שכיבת לעפרא אין בה כח לעורר כלל מלמטה למעלה, וכמו שכתב הזוהר הקדוש, אך בראשונה יבא משיח בן יוסף וימשיך אור גדול רם ונשא וגבה מאד מלמעלה למטה, כמו שכתב הזוהר הקדוש, אנא איזיל עם כל בני היכלי ואתבע עלה, ולזה צריך דוקא משיח בן יוסף, כי לזה יש ליוסף תוספת מעלה כנ"ל, ואחר כך כשתקום מעפרא ותשוב רוחה עליה, אז תהיה ההתעוררות ממטה למעלה וציון במשפט תפדה ושביה וגו', ולזה צריך דוקא משיח בן דוד, שלזה יש ליהודה תוספת מעלה כנ"ל... (שם ויגש תרע"ג)

...וכמו שכתוב במשיח (ישעיה י"א) והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו, והיינו אף שההשגות שלו יהיו גדולות מאד, כדכתיב (שם נ"ב) "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", מכל מקום האמונה תתגבר בו מאד כל כך עד שכל ההשגות הגדולות עדיין אינן תופסות מקום, ותכלית הידיעה אשר לא נדע, וישוב הכל לאמונה, ובשביל האמונה יבא להשגות עוד יותר גדולות... והנה מובן דהתפעלות מהנס אף שישראל מאמינים בני מאמינים שהקב"ה כל יכול, מכל מקום כשבא בפועל דבר שהיה מקודם בבחינת אמונה, מביא התפעלות, ולפי זה אף בהשגות גדולות כמו במשיח, נמי יש מקום להתפעלות מהנס, שאף שמקודם בואו היה רואה זה היטב בעין שכלו ראיה ממש, מכל מקום הנסים עצמם, כמו שהם בעולם הזה הטבעי, הם נמי למעלה, למשל קריעת ים סוף, שהיתה בפועל בים אשר לפנינו... ועל כן מצינו שירה לעתיד, אף שיהיו השגות גדולות מצויות מאד, ויהיה הכל מאיר לנגד עיניהם שהכל הוא למעלה מהטבע, כמו חזקיה המלך כנ"ל, מכל מקום יבואו לתכלית שהוא אמונה, ותהיה שייכת בהם התפעלות, והמביא לידי אמונה זו הוא מלך המשיח, שיסודו ותכליתו אמונה, כדכתיב "והאמונה אזור חלציו", והוא יכניס זה בלב ישראל. לפי זה יובן מדוע לא נעשה חזקיה משיח, שהרי לא אמר שירה ולא נתפעל, ועל כרחך שעדיין לא בא לבחינת האמונה שתהיה למשיח, להכניס אותה בלב בישראל, לזכות על ידה לעולם הבא כנ"ל... (ויקרא פסח תרע"ב)

ונראה דהנה ידוע, דנשמת משיח במרום משלחת זהרורין ללב בני ישראל לחזקם ולעודדם אף בעודם בגלות, ואלא שתוקף הגלות וקליפת עמלק סותמים בעד הפתח למעלה ולמטה. ומכל מקום בשבת שכולהו ערקין לנוקבא דתהומא רבה, ונסתלקה הסתימה, ונאמר (יחזקאל מ"ו) "וביום השבת יפתח" וגו', אז שוב מאיר ללב בני ישראל השלהובין דרחימתא וזהורין דנשמת משיח, ומי שרוצה להרגיש מרגיש... (במדבר מטות תרע"ו)

...והנה שני אלה, מלך המשיח ואליהו הנביא הם ישלימו את ישראל בשכל ובנפש, משיח בשכל ואליהו בנפש, ועל כן במלך המשיח שנקרא אור כתיב (ישעיה י"א) "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", ובאליהו שהוא איש האמת, כתיב (מלאכי ג') "והשיב לב אבות על בנים". וידוע שהשכל נקרא אב, כמו שכתוב (דברים ל"ב) "שאל אביך ויגדך, והמדות שבנפש נקראים בנים, והיינו שהמדות היו נשמעות לשכל... וכן נמי בפשיטות, שאין אליהו בא לרחק ולקרב, אלא לעשות שלום בעולם, ושלום הוא שלימות המדות שבנפש כידוע. ולפי האמור יובן שמה שאמר את ממהר את מלך המשיח לבא, היא שלימות השכל, ואת אליהו זו שלימות הנפש. והנה נשלמו שלימות כל שלשת חלקי האדם, גוף ונפש ושכל, ומעתה יובן מה שסיים המדרש, והוא יבא וינחם אתכם, שנאמר והשיב וגו'... (דברים כי תצא תרע"ז)

ר' צדוק:

על כל מיני ישועות של השי"ת לאדם יש בעתה ואחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה... וכן הוא בעתה לענין ביאת משיח, כאשר יהיו הכל צמאים לישועתו ולא יהיה שום עצה אחרת לישועת ישראל, ומובן למשכיל כמה מרז"ל בזה, ואחישנה היינו טרם יקראו שמקדים רפואה למכה... (חלק ב צדקת הצדיק נ עמוד יד)

יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו, כמשאז"ל (יומא פ"ו). ואיך אפשר מחילה, רק שמעורר בלבם גם כן הרהורי תשובה ולא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד בזה עושה כי לא היה עדיין, רק משיח בן דוד הוא יהיה כן כי צריך שיהיה נפשו כוללת מכל הנפשות, כי בלאו הכי אין הרהורי תשובתו יכולים להוליד הרהורי תשובה במי שאין להם שייכות לנפשו. וצריך שיהיה ההרהורי תשובה כוללים כל חלקי נפשו, כי מי שכולל כל העולם כולו אם כן יש לו כל מיני כחות של כל העולם כולו, ואם שב רק בכח אחד לבד אין מעורר תשובה רק למי שנתלים באותו כח, כמו דוד המלך ע"ה, שהיה גם כן כולל כל הנפשות שהרי הוא רגל ד' שבמרכבה והקים עולה של תשובה רק בעון תאוה לבד... (שם קנט עמוד נד)

...והנה זהו תכלית הירידה שנדמה לשקוע בחושך הגמור שאפילו אור היום החול נעלם ממנו לא אור קדושת השבת לבד, אבל כל זה מצד ההתגלות בעולם הזה שהפנימיות נעלם והנגלה בו הוא עלמא דשקרא (היפך האמת ליעקב) דכולו שקרים והאמת נעלם, ומצד האמת לא היתה בזה קדושה וכולו בקדושה דמאתו ית' יצאו כבושים לברא אורו של משיח שהוא תכלית ושורש מציאות הקדושה בעולם הזה, והוא העתיד לברר דכל מעשים בעולם הזה היה הכל בקדושה, וגם מה שהיה בחושך והעלם ה' אור להם. ואף על פי שזרע יעקב י"ב שבטים בכלל חלוקים לב' יהודה ויוסף שכל ישראל נקרא על שמם, ומהם תרין משיחין, משיח בן יוסף הוא הנלחם עם האומות ומוחה זרע עמלק כי כל כחו בהשתדלות המעשים בקדושה נגד כח האומות ומברר הקדושה דעלמא דאתגליא בהתגלות המעשים דבני ישראל. ומשיח בן דוד הוא המגלה כל רזי התורה הנעלמים והקדושה שבפנימיות זרע ישראל, כי צור לבבם וחלקם אלקים לעולם, ואז ה' בדד ינחנו כי יבולע המות ושורש הרע מן העולם... (שם ישראל קדושים עמוד עא)

חלם לי (בהיותי באיזביצא) שהיו מגלין לי איזה דברים משורש נשמתי, ובכלל הדברים היו אומרים לי כי הדור של משיח יהיה אותם הנפשות עצמן של דור המדבר, ומשיח נשמת משה רע"ה כנזכר ברעיא מהימנא (זח"ג רמ"ו ב'), והם עצמן אותן הנפשות של דור המבול, דגם משה רבינו היה שם כדאיתא בזהר (ח"ג רט"ז ב'), וכמ"ש בחולין קל"ט ב' בשגם גימטריא משה, ואז השחיתו דרכם, וחטא זה נקרא בספרים חטאת נעורים, וכ"א בהם "כי יצר וגו' מנעוריו", ותיקנו זה בדור המדבר והיה נקרא אז חסד נעורים, (כנודע בסוד תאות אדם חסדו) כמ"ש "זכרתי לך חסד נעוריך", והדור של משיח יהיה בסוד תתחדש כנשר נעורייכי, שיהיה גם כן אותו הדור של חסד נעורים שיתחדש שנית. (חלק ה קונטרס דברי חלומות ג עמוד קפא)

...ועל זה אמר ויהי לי שור וחמור, שנדרש במדרש רבה, שור זה משוח מלחמה, והיינו משיח בן יוסף, שעסקו היראה להוריק הרע מלב כסיל, שעל ידי היצר הרע יש כח בקליפה לשלוט על ישראל, וזה שאמר בבראשית רבה, שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל. וחמור מלך המשיח, שעסק שלו יהיה להכניס קדושה ותורה בלב חכם לימינו, וכן דרשו שור זה יוסף שמדתו היראה, והגבורה להיות גבור הכובש את יצרו, וחמור זה יששכר שעסקו להכניס חכמה בלב ישראל... ומשיח בן דוד שנקרא עני ורוכב על החמור, והיינו שהוא מנושא מכל חמדות העולם הזה וחומריות הגוף נגד קליפה זו... (פרי צדיק בראשית וישלח ה)

...אך הענין דאיתא בסנהדרין צ"ד מה שמו, דבי רבי חנינא אמרי חנינא שמו וכו', ופירש רש"י כל אחד היה דורש אחר שמו. והיינו דידוע שבכל דור יש נפש משיח, ואמרו כל אחד שרבם נפש משיח, ואם יהיה הדור ראוי יהיה הוא משיח... אמנם נראה שיש ב' מיני משיח לפי כשרון הדור, יש נפש שמכיר שאין לו כלום אצל בוראו, והכל בתורת חסד וחנינה, וזה נקרא חנינה, ונפש כזו די לו בקב חרובין, ובשביל נפש כזו כל העולם ניזון... ונפש כזה שהוא בחינת חנינה יהיה משיח אם לא יזכה הדור לגאולה על ידי תשובה ומעשים טובים, רק השי"ת יעשה למען שמו... ואז יהיה המשיח נקרא חנינה מלשון "וחנותי את אשר אחון", אף על פי שאינו הגון... ואם יזכה הדור לגאולה על ידי תשובה ומעשים טובים יהיה נקרא המשיח ינון, שיהיה נפש זה משיח, הזוכה בשביל מעשיו, והוא מלשון "אחריתו יהיה מנון", שפירושו שר ושליט, ורבי ינאי היה נפש משיח מבחינה זו, ולכן אמרו תלמידיו ינון שמו. ודוד המלך שהיה כולל נפשות ב' בחינות המשיחים, קרא לנפשו חסיד וגם עני ואביון, והיינו נפשות ב' המשיחים הכלולים בו, שיהיו לפי זכות הדור... (שם ויגש ו)

...ויש לומר דלטעם זה מזכירין במוצאי שבת קודש אליהו הנביא ומלך המשיח, שהם ב' בחינות הבדלות הנ"ל, כי אליהו מלאך הברית הוא הבדלה בין ישראל לעמים, כי הוא יעיד דישראל מקיימין האי קיימא, ועמך כולם צדיקים, ומלך המשיח הוא בחינת קדושת שבת מיום שכולו שבת, ולכן יבא משיח גם בערבי שבתות, מה שאינו כן אליהו, שאינו בא בערבי שבתות מפני הטורח, כי אליהו הוא בחינת יוסף מנשמתין דחול, שיש עוד טורח והכנה מצד האדם, אבל משיח הוא בחינת נשמתין דשבת, ויבא כיום שכולו שבת, ואז אין טורח והכנה מצד ישראל... (שם ויחי א)

...וזה שאמר והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר עני ורוכב על חמור, שהוא יפעול אז, שכל ישראל יכבשו החמור, שאז ישחוט השי"ת היצר הרע, ואז יהיה הגוף מלא קדושה, וכתוב עני, שזה יפעול על ידי שידע שהכל מהשי"ת, ויהיה שפל בעיניו על ידי ענוה זוכין להיות רוכב על חמור, שיהיה נכבש תחתיו, והוא יפעול כן בכל ישראל שיתגברו על הרע מכל וכל... (שמות יא)

ובגמרא סוכה נ"ב מאן נינהו ד' חרשים, משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק, ופירש רש"י משיחים שניהם חרשים לבנין בית המקדש, אליהו חרש שבנה מזבח... ויש להבין מה טיבו של שם שבנה התיבה לד' חרשים בוני בית המקדש, אך הענין דב' המשיחים בוני בית המקדש הוא, דמה שכל ישראל נקראים על שם יוסף "שארית יוסף", היינו שיוסף מברר כל ישראל שנקראו צדיקים, כמו שנאמר ועמך כולם צדיקים וגו', וכל מאן דאתגזר איקרי צדיק, וזה יתברר על ידי משיח בן יוסף, וכן כל ישראל נקראו על שם יהודה, היינו גם כן שדוד המלך ע"ה שהקים עולה של תשובה, וכן משיח בן דוד יהיה יחיד שעשה תשובה וכו' כנ"ל, ויברר כל ישראל שיהיו זדונות נעשות כזכיות כשלג ילבינו... (שם פרשת החודש ג)

...והיינו שבמאמר בראשית שלא נאמר בו ויאמר, שהוא נעלם מכל רעיון, שכתיב ביה ורוח אלקים מרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה למים, והיינו שמשיח יהיה יחיד שעשה תשובה שמוחלין בשבילו לכל העולם, כמו שאמרו (יומא פ"ו), ובודאי לא יועיל תשובת היחיד לכל העולם בלא שום התעוררות תשובה, רק המכוון שהוא יכניס הרהור תשובה על ידי תשובתו בלב כל העולם, וזה יהיה משיח, שדוד הוא הגבר הוקם על, שהקים עולו של תשובה (מועד קטן ט"ז), וכתיב "ודוד עבדי נשיא להם לעולם", והוא בעצמו משיח, ויהיה הוא יחיד ששב שיכניס תשובה לכל העולם כולו, וימחלו בשבילו לכל העולם, וזהו שופר גדול שיתקע בו מלך המשיח... (במדבר שלח יב)

...ועיקר התגלות תורה שבעל פה יהיה על ידי משיח, כמו שאמרו במדרש (קהלת רבה ב' א'), כל התורה שאת למד בעולם הזה, הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא, והיינו ימות המשיח. ומשיח גימטריא נחש, שהוא יתקן כל הפגם הראשון עטיו של נחש, דישי נקרא נחש על שמת בעטיו של נחש, ומשיח גימטריא נחש, על שהוא יתקן כל הפגם עטיו של נחש, ונחשון נקרא נחשון, על שם משיח שגימטריא נחש, ואותיות ו"ן הוא להקטין... דאמרי הכא נחשון בן עמינדב הוי דרועא שמאלא דמשה... (שם חוקת טז)

...אך איתא (בבראשית רבה נ') מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתיו, בסדום, ששם היה נפש דוד שממנו יצא משיח, וזה ענין דכתיב בפרשה של סדום (איוב כ"ח) "מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו", והיינו שיש אור תורה שבעל פה של משיח... שמשיח הוא יגלה סתרי תורה שאין בעולם הזה דוגמתו רק מעט מזעיר יחידי סגולה שיכולין לזכות לאור זה, וזה האור היה בסדום, ונפשות דסדום הם יהיו דורו של משיח, ובעולם הזה מעט מזעיר דוגמתן, וזה שנאמר מקום ספיר אבניה, כמו שיהיה לעתיד דהלוחות של סנפירינון, והיינו דהלב אבן הוא אבן טוב אבן ספיר, והשי"ת חקק כל הדברי תורה על לוח לבם... ואחר כך יחקוק השי"ת על לוח לבם הדברי תורה, ולעתיד יהיה כן כשיתבטל היצר הרע והלב יהיה לאבן ספיר, ואז בסדום מקום ספיר אבניה... (סוכות כג וראה שם עוד)

רבינו ירוחם:

ויראה יהודה... ובמדרש (בראשית רבה פ"ה ט') אמר רבי יוחנן בקש לעבור, וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה, אמר לו יהודה היכן אתה הולך, מהיכן מלכים עומדים, מהיכן גדולים עומדים, ויט אליה אל הדרך, בעל כרחו, שלא בטובתו. אגיד לכם בזה הענין מה שקבלתי מרבותי, כי לו לא בא הענין בדרך זו, לא היה אפשר בשום אופן ליצא מה שיצא, כאן הוא סוד של מלכות מלך משיח, שמוכרח להיות דוקא באיתכסיא ובטמירי טמירין, בבחינת ליבא לפומא לא גליא, למען לא יודע לשום חי, ובעיקר לא יתודע "אליו", והקב"ה אשר לו לבדו נתכנו העלילות הוא יתברך סבב הכל דוקא באופן זה, כדי שלא יעלה על דעת שום בר דעת כי הולך ונצמח כאן מלכות המשיח, כי אם בסתר ובצל ילין. (דעת תורה בראשית לח טו)

 הגדנו כי יתכן שבחושך בו יתרון מן האור, ואמנם הלא חזינן זה, כי מן החושך היותר גדול והחזק ממנו משיח יבא. לכאורה היה נאות יותר להיות כי משיח צדקנו יבא בדור מאיר ביותר, כי יבא באחד הדורות הכי מובחרים במאורי אור, ולבסוף הנה בא יהא בדור חשוך, בדור של אפילה הכי מעורפלת, וזה הדור זה המעורפל בכל אפילה, הוא הנהו הראש של כל הדורות, משיח הנה בו יבא.

ומי אז יהיה המשיח? ראוי היה שיהיה אחד מראשי גדולי הדוררות הראשונים, מהדורות הכי בהירים. אבל היות כן לא יהיה, משיח יהיה איש מאנשי הדור שבו יבא. משיח יהיה גדול הדור של אותו הזמן, הגדול של אותו הדור החשוך הוא יהיה משיח.

ובכלל, כל גדול נחשב תמיד רק לפי הזמן שבו נמצא. ואיש כי יתגדל ויתנשא למעלה מן הדור אשר הוא חי בו, הגדול הזה הנה מכנים אותו בשם מיוחד, בשם "גדול לא לפי הדור", גדול נמדד רק לפי הדור. הנה כי המשיח יהיה הגדול של הדור הכי חשוך, וכגדול של אותו הדור החשוך, הנהו אמנם יותר גדול מהדורות הקודמים. חושך קובע מקום יותר גדול מן אור!...  (דעת תורה במדבר עמוד קמו)

מכתב מאליהו:

...משל לזה הביא מו"ח רבי נחום זאב זצ"ל, כשיש חולה מסוכן במשפחה, ובני המשפחה קראו לרופא ויושבים ומצפים לבואו, בכל פעם ששומעין קול דופק, הרי רצים לפתוח את הדלת, ואף כשפתחו הרבה פעמים ונמצא שטעו, לא בא הרופא, האם יתיאשו מביאתו ויתעצלו מלפתוח את הדלת? הלא כל חפצם הוא שיבוא, וכח ניתן באדם, שלא יתיאש מדבר אשר יחפוץ בו בכל לבו, כן צריכה להיות אצלנו הציפיה למשיח, שנבין שהוא לבדו תכליתנו והצלתנו, עד כדי כך שבכל רגע נדמה שיבא, כמו שהמשילה לנו הגמרא (ע"ז ט') אחר ד' אלפים ורל"א שנים לבריאת העולם, אם יאמר לך אדם קנה שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד אל תקח, ופירש רש"י, דלמה תפסיד הדינר, עד כדי כך עלינו לחכות לביאת המשיח... וזהו ששואלים לאדם ביום הדין, צפית לישועה (שבת ל"א), וכבר ביארנו, כי עיקר התביעה בשמים היא על המינימום, הלפחות שביד האדם לעשות.

להביא משיח זה רחוק ממך, לצפות, היינו לשאוף לביאתו, הרי זה ביכלתך, ולא עוד אלא שזה תנאי הקודם לכל עליה ולכל גילוי, וזה עיקר תכליתנו בעולמנו. (חלק ג עמוד רפ, גילויי העולם הזה והעולם הבא)

שבת הוא ראש הגילוים, חמדת ימים אותו קראת, מי שאינו שומרו כראוי, או אינו מענג אותו או אינו מקדשו, לא יהנה בביאת המשיח, אלא אדרבא ימצא את עצמו בצער, כי כבר הוכיח שבקרבו הנהו שואף להסתר ולא לגילוי רוחני... (שם עמוד רצה, שומרי ומענגי שבת)

ועיין באבן שלמה להגר"א בעניני משיח, דשני גדרי משיח יש, האחד בגילוי גדול ברוחניות, משיח בן דוד, והשני גאולה משיעבוד מלכויות בלבד, משיח בן יוסף, ומאמרי חז"ל הסותרים בזה לא פליגי... (שם עמוד שנד, מחלוקת חז"ל)

...חידוש גדול חידש לנו התרגום בזה, שיכול להיות אמנם שמשיח יתגלה לישראל תחילה והם יודיעו לאומות העולם, או אדרבא, שיתגלה לאומות העולם והם יספרו לישראל. והטעם בזה הוא, שאם יזכו ישראל המשיח בא בזכותם, ואם לאו חס ושלום הגוים יביאו אותו, שהם קרובים לתשובה יותר מישראל, כידוע, כי הם אינם שייכים ללשמה, וחלקם רק תיקון העולם כדי שישראל ימצאו סביבה מתוקנת לעסוק בתורה, ולזכות לבחינה זאת צריכה רק התעוררות רגשית שהגוים קרובים אליה יותר מאשר ישראל... (חלק ד עמוד ש, שני אופנים לביאת משיח)

קץ הימין הוא הגאולה של ביאת המשיח, בהתגלות כבודו ית' לכל, לא ירגישו ממנו כלום עד הרגע האחרון, שנאמר "פתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי ג' א'), ואמרו ז"ל שביאת המשיח היא אחד מן הדברים הבאים בהיסח הדעת (סנהדרין צ"ז). והענין הוא שההסתר יש לו גבול, וכשמגיעים לגבולו אותם בני אדם הראויים ומוכנים לגילוי כבוד שמים, מתבטל להם ההסתר פתאום כחלום יעוף ופתאום יתגלה האור. וכן הפסקת השינה, שהיא פתאומית, נקראת "הקץ", כמו שכתוב "ויקץ פרעה והנה חלום", כן ממש הוא ציור הגאולה, כי בהסתלק ההסתר פתאום נמצא כי כל הזמן הקודם "היינו כחולמים"... (חלק ה עמוד רפט)