על כן יאמרו המושלים באו חשבון, תבנה ותכונן עיר סיחון. (במדבר כא כז)
הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך, ויאמרו לזית מלכה עלינו. ויאמר להם הזית החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלקים ואנשים והלכתי לנוע על העצים. ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו, ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים. ויאמרו העצים לגפן לכי את מלכי עלינו. ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים והלכתי לנוע על העצים. ויאמרו כל העצים אל האטד לך אתה מלך עלינו. ויאמר האטד אל העצים אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם באו חסו בצלי, ואם אין תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון. (שופטים י ח)
כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע, וידי לא תהיה בך. (שמואל א כד יג)
וישלח ה' את נתן אל דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש. לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד, ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת... (שם ב יב א, וראה שם עוד)
וישלח יהואש מלך ישראל אל אמציהו מלך יהודה לאמר, החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה, ותעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמס את החוח... (שם יד ט, וראה שם עוד)
אשירה נא לידי שירת דודי לכרמו. כרם היה לידידי בקרן בן שמן, ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו, ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה, שפטו נא ביני ובין כרמי... ועתה אודיעה נא אתכם את אשר אני עושה לכרמי, הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס. ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר. כי כרם ה' צב-אות בית ישראל, ואיש ישראל נטע שעשועיו, ויקו למשפט והנה משפח, וצדקה והנה צעקה. (ישעיה ה ב)
קום וירדת בית היוצר, ושמה אשמיעך את דברי, וארד בית היוצר, והנהו עושה מלאכה על האבנים. ונשחת הכלי אשר הוא עושה כחומר ביד היוצר, ושב ויעשהו כלי אחר, כאשר ישר בעיני היוצר לעשות. ויהי דבר ה' אלי לאמר. הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם ה', הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל... (ירמיה יח ב)
הראני ה' והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' אחרי הגלות נבוכדנצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה ואת שרי יהודה ואת החרש ואת המסגר מירושלים ויביאם בבל. הדוד האחד תאנים טובות מאד, כתאני הבכורות, והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע, ויאמר ה' אלי מה אתה רואה ירמיהו, ואמר תאנים התאנים הטובות טובות מאד, והרעות רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע. ויהי דבר ה' אלי לאמר כה אמר ה' אלקי ישראל , כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטוב... (ירמיה כד א, וראה שם עוד)
ויאמר אלי בן אדם את אשר תמצא אכול, אכול את המגלה הזאת ולך דבר אל בית ישראל. ואפתח את פי ויאכילני את המגלה הזאת, ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נותן אליך, ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק... (יחזקאל ג א)
ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלים. ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סוללה ונתתה עליה מחנות, ושים עליה כרים סביב. ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר, והכינתה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה, אות היא לבית ישראל. ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו, ומספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם... (שם ד א, וראה שם עוד)
...ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום, מעת עד עת תאכלנו. ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד עת תשתה. ועוגת שעורים תאכלנה והיא בגללי צאת אדם תעוגנה לעיניהם... (שם שם י, וראה שם עוד)
ואתה בן אדם קח לך תער הגלבים תקחנה לך והעברת על ראשך ועל זקנך, ולקחת לך מאזני משקל וחלקתם. שלישית באור תבעיר בתוך העיר כמלאת ימי המצור, ולקחת את השלישית תכה בחרב סביבותיה, והשלישית תזרה לרוח וחרב אריק אחריהם. ולקחת משם מעט במספר וצרת אותם בכנפיך. ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל תוך האש, ושרפת אותם באש, ממנו תצא אש אל כל בית ישראל. (שם ה א, וראה שם עוד)
ויהי דבר ה' אלי לאמר, בן אדם חוד חידה ומשול משל אל בית ישראל. ואמרת כה אמר אד-ני אלקים הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז, את ראש יניקותיו קטף, ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו... (שם יז א, וראה שם עוד)
תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה', וילך ויקח את גומר בת דבלים ותהר ותלד בן... (הושע א ב, וראה שם עוד)
ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה, ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים. ואמר מה אלה אדני, ויאמר אלי המלאך הדובר בי אני אראך מה המה אלה.... (זכריה א ח, וראה שם עוד)
ויאמר אלי מה אתה ראה, ואמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מצקות לנרות אשר על ראשה. ושנים זיתים עליה, אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה... (שם ד ב, וראה שם עוד)
ויאמר אלי מה אתה רואה, ואמר אני רואה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה... (שם ה ב, וראה שם עוד)
ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים, וההרים הרי נחושת. במרכבה הראשונה סוסים אדומים, ובמרכבה השניה סוסים שחורים. ובמרכבה השלישית סוסים לבנים, ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים אמוצים... (שם ו א, וראה שם עוד)
ומאי שנא יונה, דמתילי כנסת ישראל ליונה, דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה, אף ישראל אינן ניצולין אלא במצוות. (ברכות נג ב)
למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. (שבת פח א)
אמר רב המנונא מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל... איזן וחיקר תיקן משלים הרבה, אמר עולא אמר רבי אליעזר בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. (עירובין כא ב)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב נוצר תאנה יאכל פריה, למה נמשלו דברי תורה כתאנה, מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם... (שם נד א, וראה שם עוד)
ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, למה נמשלו מצרים כמרור, לומר לך מה מרור זה תחילתו רך וסופו קשה, אף מצרים תחילתן רכה וסופן קשה. (פסחים לט א)
תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם,וישיא בתו לתלמיד חכם, משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל... (שם מט א)
אי אתא עולא אמר מתלא מתלין במערבא, דאכיל אלית טשי בעליתא, (האוכל בשר שמן תמיד, כשבאין לתובעו הקפותיו נסתר בעליה), דאכיל קקולי אקיקילי דמתא שכיב, (האוכל ירקות יושב על אשפות העיר). שם קיד א)
אמר רבי זירא למה נמשלה אסתר לאילה, לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה. אמר רבי אסי למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים... דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר, למה נמשלה תפלתן של צדיקים כאילה, לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת... (יומא כט א)
אמר רבי אליעזר למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר, לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות. (סוכה יד א)
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות... משלות כובסין משלות שועלין... (שם כח א)
תנא דבי רב ענן, מאי דכתיב חמוקי ירכיך, למה נמשלו דברי תורה כירך, לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר... (שם מט ב)
אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', לומר לך מה אש אינו דולק יחידי, אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי... אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים... ואמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו, במים וביין ובחלב, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עליו... (תענית ז א)
אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהן יורדין יורדין עד עפר, וכשהן עולין עולין עד לכוכבים. (מגילה טז א)
...למה נמשלו דברי תורה לדרבן, לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה, להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים... (חגיגה ג ב)
דרש רבא, מאי דכתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו', למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז, לומר לך מה אגוז זה אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם אף על פי שסרח אין תורתו נמאסת. (שם טו ב)
...למה ארץ ישראל נמשלה לצבי, לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה... (כתובות קיב א, וראה שם עוד)
...אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלה, יהודה גור אריה, דן יהי דן נחש... (סוטה יא ב)
משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים. (שם מט א)
נמשלה תורה כסם חיים, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו, בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואי אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי... (קידושין ל ב)
אמר רבי אלעזר ברבי צדוק, למה צדיקים נמשלים בעולם הזה, לאילן שכולו עומד במקום טהרה, ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו כולו עומד במקום טהרה, כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו העולם הבא... (שם מ ב, וראה שם עוד)
יתיב ההוא מרבנן קמיה דרבי שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה, אמר ליה עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ איוב שמו. אלא מעתה ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה וגו', מי הוה, אלא משל בעלמא, הכי נמי משל בעלמא. אם כן שמו ושם עירו למה. (בבא בתרא טו א)
דאמר רבי יוחנן כי הוה דריש רבי מאיר בפרקיה הוה דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתי מתלי. ואמר רבי יוחנן שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר, ואנו אין לנו אלא שלש, אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, מאזני צדק אבני צדק, צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו, (רש"י: משל הוא, שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בערב שבת ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת, וכשבא ליכנס חברו עליו במקלות, בא להרוג את השועל, אמר לא הלקוך אלא בשביל אביך, שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב, אמר לו ובשביל אבא אני לוקה, אמר לו הן, האבות יאכלו בוסר וגו', אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבע, בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו, ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים, נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה, אמר לו הזאב למה אתה נכנס לשם, אמר לו יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבע, והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול כמו גבינה, אמר לו אני היאך ארד, אמר לו הכנס אתה בדלי העליון, נכנס והכביד וירד, ודלי שהשועל עליו עלה, אמר לו היאך אני עולה, אמר לו צדיק נחלץ מצרה ויבא רשע תחתיו). (סנהדרין לח ב)
...ונילף ממתים שהחיה יחזקאל, סבר לה כמאן דאמר באמת משל היה... רבי יהודה אומר אמת משל היה, אמר לו רבי נחמיה אם אמת למה משל, ואם משל למה אמת, אלא באמת משל היה. (שם צב ב)
...אלא איסתפי מנבוכדצר הרשע דמתיל כאריה, שנאמר עלה אריה מסוכבו וגו'. (שם צד ב)
אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב ותעשה אדם כדגי הים, למה נמשלו בני אדם כדגי הים, לומר לך, מה דגים שבים כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם, כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצוות מיד מתים... (ע"ז ג ב)
ואמר רבי יוחנן למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין. (מנחות נג ב)
אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניא אלקיכם כאריה מתיל, דכתיב אריה שאג מי לא יירא, מאי רבותיה... (חולין נט ב, וראה שם עוד)
אמר רבי שמעון בן לקיש אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל... (שם צב א)
משל משלו חכמים באשה, פגה, בוחל וצמל, פגה עודה תנוקת, בוחל אלו ימי נעוריה... צמל כיון שבגרה... (נדה מז א)
ואמר אביי משל דרבי אושעיא למה הדבר דומה, לאדם שנותן אצבע בעין, כל זמן שאצבע בעין דמעה שוהא לבא, נוטל האצבע דמעה ממהרת לבא. (שם ס ב)
כתיב שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד, רבי אחא אמר רבי אבהו ורבנן, חד אמר למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה, אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים, מינים הרבה בים מה שאין ביבשה, ואין חולדה בים. וחורנה אמר, למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה, אלא מה החולדה הזאת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי היא מנחת, כך הן כל באי עולם, גוררין ומניחין, גוררין ומניחין, ואינן יודעין למי הן מניחין. (שבת עד ב)
תני רבי ישמעאל, זה אחד משלשה מקריות שנאמרו בתורה במשל, אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו, אם במחתרת ימצא הגנב, אם זרחה השמש עליו דמים לו. וכי עליו לבדו החמה זורחת, והלא על כל באי עולם זורחת החמה, אלא מה זריחת החמה מיוחדת שהוא שלום לכל באי העולם, כך כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו בין ביום ובין בלילה ההורגו נהרג... (סנהדרין מג ב)
משל הדיוט אומר, עבדא דמלכא מלכא, הדבק לשחוון (שחרורך) וישחון לך (ישתחוו לך). (בראשית טז ה)
מתלא אמר, אם אמר לך חד אוניך דחמר לא תיחוש, תרין, עביד לך פרוכי. (שם מה י)
מתלא אמר, בחקל דאית ביה איזגדין (מרגלים), לא תימר מילה דמסטירין. (שם עד ב)
וישא יעקב את עיניו וגו', אמר רבי לוי ארי כעס על הבהמה ועל החיה, אמרין מאן אזיל ומפייס יתיה, אמר להו הדין תעלא אתון להכא, דאנא ידע תלת מאה מתלין, ואנא מפייס יתיה. אמרין ליה אגומין. הלך ציבחר (מעט) וקם, אמרו לי מה דין, אמר להו אנישת (שכחתי) מאה, אמרו ליה אית במאתן ברכאן. הלך ציבחר וקם ליה, אמרו ליה מה דין, אמר להו אנשית אף מאה, אמרו ליה אף במאה ברכאן, וכיון דמטא תמן אמר, אנשית כולהון, אלא כל חד וחד יפייס על נפשיה, כך יעקב... (שם עח י)
המשל אומר מן שטייא לית הנייא אלא מן קציא, (אין הנאה משטים אלא אם יקוצצו). (שמות ו ו)
משל הדיוט אומר, מחי אלהיא ויבעתון כומריא. (שם ט ח)
למה נמשל הקב"ה לתפוח, לומר לך מה תפוח זה נראה לעין בלא כלום, ויש בו טעם וריח, כך הקב"ה חכו ממתקים וכולו מחמדים... (שם יז ב)
...ורבי חמא ברבי חנינא פירשה משום אביו, משל לרועה שהיה מעביר צאנו בנהר, בא זאב להתגרות בצאן, רועה שהיה בקי מה עשה, נטל תיש גדול ומסרו לו, אמר יהא מתגשש בזה עד שנעבור את הנהר, ואחר כך אני מביאו, כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן, אמר לפני הקב"ה עד עכשיו היו אלו עובדי עבודה זרה ואתה קורע להם את הים, מה עשה הקב"ה מסר לו איוב... (שם כא ז)
דבר אחר אז ראה ויספרה, שאמרו רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור, לא יאמר הואיל שאני יודע בו יפה כשאכנס לדרוש אני אומר... (שם מא)
במתלא אמרין, דיוזיף בריביתא מאבד דיליה ודלא דיליה. (ויקרא ג א)
במתלא אמר אשתרי (נפתח) חד חבל, אשתרי תרין חבלין... (שם יד ג)
במתלא אמרי דאכל בהדי קורא ילקי בהדי קולא, (האוכל קור של דקל הרך ילקה בקורתו של דקל). (שם טו ח)
מתלא אמרי, גור טב מכלבא ביש לא תרבי. (שם יט ו)
משלן בעפר משלן בכוכבים, בעולם הזה הם משולים בעפר, מה עפר הארץ עשוי דייש לכל באי עולם, כך ישראל עשויים דייש לאומות העולם... (במדבר ב יב, וראה שם עוד)
עמודי שש, למה נמשלו דברי תורה לעמודים, לפי שהם עמודי העולם, שנאמר (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי... (שם י ד וראה שם עוד)
מתלא אמר לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. (שם י כב)
מתלא אמרי טב לביש לא תעביד ובישא לא מטי לך. (שם יח יח)
מתלא אמרין דעה חסרת מה קנית, דעה קנית מה חסרת. (שם יט ג)
משל הדיוט אומר, נתת פת לתינוק הודיע לאמו. (שם יט כ)
המשל אומר, הוי זהיר שלא תתפס מקום דבורך... (דברים ב א)
אמר רבי שמואל בר נחמן נמשלו ישראל כטוחנות, מה הטוחנות אינן בטלות לעולם, אף ישראל אינן בטלין מן התורה לא ביום ולא בלילה... (איכה פתיחתא כג)
מתלא אמרה, עד דשמינא עביד קטין, נפשיה בקטינא נפקת. (שם ג יח)
...אמרין ליה בגין חד סב דיתיב תמן, וכיון דתבשילא עליל הוא אמר תלת מאה מתלין בהדין תעלה (שועל), בגין כן תבשילא צנין ולא טעמין מידי. (קהלת א ד)
מתלא אמר, הן דתלה מרי זיינא קולבי, רעיא תלה קולתיה. (שם ג כ)
מתלא אמר, טבא חדא ציפרתא כפותא, מן מאה פרחיין (טובה צפור אחת כפותה ממאה עפות)... מתלא אמרה, גייפה בחזורין ומפלגא לבישייא, (נואפת בשכר תפוחים, ומחלקתן לחולים)... מתלא אמר לא מיסתתיה מובד דידיה, אלא דאחרינין מובד דידיה ודלא דידיה... מתלא אמר דאגיר גנא אכל ציפרין, דאגיר בנייאן אכלין ליה צפרין. (שם ד ט)
צדיק מוליד צדיק יש לו מקרא ויש לו משל, מקרא דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך, משל, סרכא דאקים אתאניתא. רשע מוליד רשע... משל מולידיין דלית כוותהון, מרביין דלא דמיין להו. רשע מוליד צדיק... משל, מן סניא נפק ורדא. (שיר השירים א ו)
...כך מדבר לדבר ממשל למשל עמד שלמה על סודה של תורה, דכתיב משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, על ידי משלותיו של שלמה עמד על דברי תורה. ורבנין אמרין אל יהי המשל הזה קל בעיניך, שעל ידי המשל הזה אדם יכול לעמוד בדברי תורה, משל למלך שאבד זהוב מביתו, או מרגלית טובה, אלא על ידי פתילה באיסר הוא מוצא אותה, כך המשל הזה, לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל אדם עומד על דברי תורה, ותדע לך שהוא כן, שהרי שלמה על ידי המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה. (שם שם ח)
שלש משלות אמר, משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, משלי שלמה בן חכם ישמח, גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. (שם שם י)
ומייתי לה רבי יונתן מדרך ארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים. (שם)
רבי אליעזר בר אבינה משום רבי אחא ורבנין, רבי אליעזר אמר וידבר ג' אלפים משל על כל דבר ודבר, והיה שירו חמשה ואלף, אלף וחמשה טעמים על כל דבר ודבר, ורבנין אמרין וידבר ג' אלפים משל על כל פסוק ופסוק, והיה שירו חמשה ואלף, אלף וחמשה על כל משל ומשל, ויהי משלו אין כתיב כאן, אלא ויהי שירו חמשה ואלף, שירו של משל, טעמיה דמילתא אמר רבי שמואל בר נחמן חזרנו על כל ספר משלי ולא מצינו שכתוב בו אלא תשעה מאות וחמשה עשר פסוקים, ואת אומר ג' אלפים משל, אלא שאין לך כל פסוק ופסוק שאין בו שנים ושלשה טעמים, כגון נזם זהב וחלי כתם, נזם זהב באף חזיר, אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד. (שם שם יא)
אחזו לנו שועלים, כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא באש, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ט"ו) ונתתי את פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם, וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן אלא בדבר שכבה באש, הדא הוא דכתיב דעכו כפשתה כבו, כשהוא מושל המלכיות אין מושלן אלא בכסף וזהב, הדא הוא דכתיב, הוא צלמא ראשה די דהב טב, וכשהוא מושל המצריים אינו מושלן אלא כעופרת, שנאמר צללו כעופרת (שמות ט"ו), כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בארזים, הדא דכתיב (יחזקאל ל"א) הנה אשור ארז בלבנון... כשהוא מושל את המצריים אין מושלן אלא כקש, שנאמר (שמות ט"ו) יאכלמו כקש, כשהוא מושל המלכיות מושלן בחיות, שנאמר (דניאל ז') וארבע חיון רברבין סלקן מן ימא, שניין דא מן דא... כשהוא מושל המצריים מושלן בשועלים, שנאמר אחזו לנו שועלים... (שם ב לג)
בעשר לשונות נקראת הנבואה... משל מליצה חידה. (שם ג ג)
אל גנת ירדתי, אמר רבי יהושע בן לוי נמשלו ישראל כאגוזה, מה האגוזה נגזזת ונחלפת ולטובתה נגזזת, למה שהיא מחלפת ששער הזה שנגזז ונחלף, וכצפרנים הללו שנגזזין ומחלפין, כך כל מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה, לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם ומרבין להם עושר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא... (שם ו יז)
מתלא אמר שילא חטא, ויוחנא משתלמא. (רות א ד)
משל הדיוט אומר, מת בריה דרחמך טעון, מת רחמך פרוק. (ויחי ג)
ולזקני ישראל, אמר רבי עקיבא נמשלו ישראל לעוף, מה עוף זה אינו יכול לפרוח בלא כנפים, כך ישראל אין יכולין לעשות דבר בלא זקנים. (שמיני יא)
בראשונה היו אומרים, משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם. (פרק א ד)
וכן הוא אומר לא תעמוד על דם רעך, אם אדם בא להורגך ויכולת לו אל תעמוד על דם רעך... והמשל אומר, קטליה עד דלא ליקטלך. (מזמור נו)
ולא המזמורות בלבד, אלא אף החידות והמשלות שהן מושלין תורה הן, וכן הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות. וכן הקב"ה אומר ליחזקאל (יחזקאל י"ז) בן אדם חוד חידה ומשול משל, וכן שלמה אומר (משלי א') להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, לפיכך הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם. (שם מזמור עח)
להבין משל ומליצה, אלו משלים של תורה, ומליצה זו התורה עצמה, שהיא מצלת עוסקיה מדינה של גיהנם... (פרשה א)
...בשביל זכות התורה שנמשלת בצדקה ונמשלה בחיים, שנאמר כן צדקה לחיים. (פרשה יא)
מתלא אמר לחכימא ברמיזא, ולשטיא בכורמיזא. (פרשה כב)
...ואמרו בהבאת המשלים לקרב הענינים הקשים בהם, אגמרה בסימנין ואסברה בדדמי לה, והחכם אמר (משלי א') "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם". (הקדמה)
משל - דבר שאינו מובן כמשמעו. (ישעיה יד ג)
חידה - יבינוה רק המשכילים, שלא כמשל המובן לכל. (יחזקאל יז ב)
ומהן מה שהן משלים מובאים על סודות החכמות, נמנע לגלותם מפני שאין להמון תועלת מהם, והם מונחים לחקור ולחפש ליחידים כשיגיע אליהם מי שהוא ראוי להם אחד בדור או בדורות. (מאמר ג עג)
...ובכלל המאמר הזה כוונה שניה, והוא ביאור משלים סתומים מאד, שבאו בספרי הנביאים ולא פורש שהם משל, אבל יראה לסכל ולנבהל שהם כפשוטיהם, ואין תוך בהם, וכשתיבונן בהם היודע בהם באמת, ויקחם על פשוטיהם, תתחדש לו גם כן מבוכה גדולה וכשנבאר לו המשל ההוא או נעורר על היותו משל, ימלט וינצל מן המבוכה ההיא, ולזה נקרא המאמר הזה מורה הנבוכים... (הקדמה)
כבר ביארנו בחיבורנו שהנביאים פעמים יתנבאו במשלים, וזהו שהוא יראה דבר על צד המשל, ויפורש לו ענין המשל ההוא במראה בהנבואה ההוא בעצמו, כי כמו שיראה אדם חלום וידמה בחלומו ההוא שהוא נעור, וסיפר החלום לזולתו, ופירש לו ענינו והכל חלום, וזהו אשר קראוהו חלום שנפתר בתוך חלום. ומן החלומות גם כן מה שיודע ענינם אחר ההערה, כן משלי הנבואה, יש מהם שיפורש ענינם במראה הנבואה... (חלק ב פרק מג, וראה שם עוד)
והנה זה דרך הנביאים שמדברים דבריהם בתוך משל, וכדי להעלים בתוך המשל הדבר הנמשל כתפוחי זהב הללו, שהם נעלמים בתוך המשכיות, וזהו מאמר הנביא, "חוד חידה ומשול משל, הלא המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא". גם שלמה המלך בתחלת ספרו אמר, "משלי שלמה וגו', לדעת חכמה ומוסר", יבאר, כי המשל הוא לדעת מתוכו חכמה ומוסר, וכן אמר "להבין משל ומליצה", כי המשל הוא הנגלה, והנמשל הוא הנסתר, ומשלו רז"ל, משל לאדם שאבד ממנו מרגלית במקום החושך, והוא יודע שהמרגלית שם, אבל אין לו כח להוציאה משם כי אינו רואה אותה, והנה הוא מוצאה על ידי פתילה. כך המשל הזה אינו כלום, ועל ידי המשל יוציא אדם חכמה גדולה מפוארה, הרי שהמשילו דבר התורה לחושך, כי הם חשוכים למי שאינו מבינם, והמשילו הנסתר למרגלית המאירה. וזה דרך התלמוד גם כן באגדות ובמדרשים שהמדברים דרך משל, ורוב דבריהם בדרך נגלה ונסתר, כדי להסתיר הענינים, והוא שאומרים תמיד, משל למלך בשר ודם, משל למטרוניתא. (כד הקמח סוכה)
...ח', התוודעות והתחכמות הנביא בדברים אלקיים כנו בשם משל. ט', אם יהיה זה באופן עמוק קשה הבנה כינוהו בשם חידה... (הושע הקדמה)
יש הבדל בין משל ובין דמיון, שהמשל יחבר שני דברים על ידי מקריהם, והוא פחות מדמיון, כי ימשילו שני דברים, הגם שלא ידמו זה לזה בשום תואר, רק שיש יחוס חיצוני ביניהם, על ידי שקרה להם שינוי אחת במקריהם, אף שלא ידמו בעצם בכמות או באיכות, כמו שתשימנו משל בגוים, רוצה לומר המקרה שקרה לישראל שהוא שינוי הגדולה והצלחה מטוב לרע, יהיה משל אל כל שינוי מצב ומדרגה אם יקרה כן בגוים. (הכרמל)