מאורות

(ראה גם: אור, בריאה-מאורות, ירח, כוכבים, שמש)

זהר:

הכתוב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, הרי שזה מאור וזה מאור, שהשמש הוא מאור והלבנה היא גם כן מאור בפני עצמה, משום זה אלו המאורות העולים למעלה נקראים מאורי אור, ואלו המאורות היורדים למטה נקראים מאורי אש, כי אלו מאורי אש הם מדרגות שלמטה, ושולטות בכל ימות החול. (בראשית קכז, ועיין שם עוד)

יהי מאורות וגו', כתיב מארת חסר ו', רבי חזקיה אומר מארת ששרוי בה תוקף הדין וקליטת הדין. רבי יוסי אומר הטעם שכתוב מארת חסר ו', שהוא לשון קללה, משום שהכתוב אומר (יהי קללה למטה, כי היא הלבנה, דהיינו המלכות, שבה תלוי מיתת אסכרה לתנוקות שבעולם התחתון, ובה תלוי קללה), משום שהיא אור הקטן מכל האורות דאצילות, ולפעמים נחשכת ואינה מקבלת אור, על כן נמשך ממנה למטה אסכרה ויללה.

ברקיע השמים, זה הוא הרקיע שהוא כולל הכל, משום שלוקח כל האורות, הוא מאיר לאותו האור שאיננו מאיר...

רבי אלעזר אומר יהי מארת פירושו המלכות מבחינת מה שנקראת אספקלריא שאינה מאירה מעצמה, אלא על ידי האורות שלמעלה ממנה המאירים לה כדופני הזכוכית של העששית שלוקטים אור, (מהנר העומד ביניהם ומראין לחוץ, כך הנוקבא לוקטת אור מהמדרגות שלמעלה ממנה ומאירה לתחתונים, אבל בה עצמה אין שום אור, כמו בדופני הזכוכית של העששית)... (שם שצ ועיין שם עוד)

יהודה אתה יודוך וגו', רבי יוסי פתח, עשה ירח למועדים וגו', עשה ירח בשביל לקדש בו ראשי חדשים וראשי שנים, ולעולם אין הלבנה מאירה אלא משמש, וכשהשמש שולט, הלבנה אינה שולטת, אבל כשנאסף השמש אז שולטת הלבנה, ואין חשבון ללבנה אלא כשנאסף השמש. ושניהם עשה הקב"ה להאיר, זהו שכתוב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ וגו', והיו לאותות אלו הם השבתות, (שנקראים אות), שכתוב כי אות היא, ולמועדים הם הימים טובים, ולימים אלו ראשי חדשים, ולשנים אלו ראשי השנים, ושיהיו אומות העולם עושים חשבון לשמש וישראל ללבנה. והוא הולך כפי שאמר רבי אלעזר, הרבית הגוי לו הגדלת השמחה. הרבית הגוי אלו הם ישראל, שכתוב בהם כי מי גוי גדול, וכתוב גוי אחד בארץ, לו, בשבילו, הגדלת השמחה, זו היא הלבנה שנתגדל אורה בשביל ישראל. אומות העולם (מחשבים הזמנים) לפי מהלך השמש, וישראל הלבנה, איזה מהם חשוב יותר, ודאי הלבנה היא למעלה, והשמש של אומות העולם היא מתחת לבנה הזו, ואותו השמש מקבל מלבנה זו ומאיר. ראה מה בין ישראל להם, ישראל אחוזים בלבנה ונשתלשלו בשמש העליון, ונתאחדו במקום המאיר משמש העליון ונתדבקו בו, שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו'... (ויחי תקסד, ועיין שם עוד)

כיון שיצא המקטרג כתוב, יהי מארת חסר ו', (שהוא לשון מארה וקללה), שנמשכה מחלת אסכרה בילדים, ונתמעט מאור הלבנה, ואחר כך כתוב והיו למאורות, דהיינו בשלמות יחד, על ידי מי (נשלמו) על ידי רקיע השמים ההוא, (שהוא קו אמצעי, תפארת)... והיו למאורות ששניהם יחד היו אורות שלמים שאינם פגומים כלל. (תרומה תשנג, ועיין שם עוד)

פרקי דרבי אליעזר:

ומופת ששי, מיום שנבראו שמים וארץ הירח וכוכבים והמזלות עולין להאיר על הארץ, ואינן מערעין זה עם זה, עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, וערב שבת היתה, וראה יהושע בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת, ועוד שראה חרטומים כובשין במזלות באים על ישראל, מה עשה יהושע, פשט ידו לאור השמש ולאור הירח ולאור הכוכבים והזכיר עליהם את השם, ועמדו כל אחד ואחד ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת... (פרק נב)

מדרש רבה:

רבי יודן בשם רבי תנחום ברבי חייא, ורבי פנחס בשם רבי סימון אמרי, מאחר שהוא קורא אותן גדולים, הוא חוזר ופוגם אותם, את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, אתמהא, אלא על ידי שנכנס בתחומו של חבירו, אמר רבי פנחס בכל הקרבנות כתיב שעיר עזים אחד לחטאת, ובראש חדש כתיב שעיר עזים אחד חטאת לה', אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, שאני הוא שגרמתי לו להכנס בתחומו של חבירו, ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב, הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה. (בראשית ו ד)

ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, אמר רבי יוחנן ג' דברים נתנו מתנה לעולם, ואלו הן, התורה והמאורות והגשמים... המאורות מנין, שנאמר (בראשית א') ויתן אותם אלקים ברקיע השמים... (שם שם ז)

רבי יהושע בר אבין אמר (תהלים נ') ויגידו שמים צדקו, לעתיד לבא שמים מתנים צדקה שעשה הקב"ה עם עולמו, שלא נתנם ברקיע הראשון, שאלו נתנם ברקיע הראשון לא היתה בריה יכולה לעמוד מאשו של יום. (שם שם יא)

ילקוט שמעוני:

ידע מה בחשוכה, אל תקרי מה אלא מאה, גדול האור של מעלן, שלא נתן ממנו לבריות אלא אחד ממאה, אילו חמה ולבנה מהיכן הם מאירים, מן זקוקי אור של מעלה הם חוטפים, שנאמר לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך. (דניאל פרק ב, תתרס)

לקח טוב:

להאיר על הארץ - ולא למעלה לרקיע, כי למעלה אין צורך המאורות להאיר, כי עמיה נהורא שריא. (בראשית א טו)

אבן עזרא:

לאותות - רגעים, ולמועדים - שעות, ויתכן להיות לאותות על קדרות הלבנה והשמש, ודילוג דמות הכוכבים, כי הכוכבים סבת דמות הנראה, כטעם מאותות השמים... (שם א יד)

ויעש אלקים, נקראו השנים הגדולים כנגד הכוכבים, יש לו סוד ממשלת השמש ביום, ולא בלילה, כי אין לה אור, גם ללבנה וכוכבים לא יראה אורם ביום, ואם ישאל שואל הלא אמרו חכמי הספירות שכוכב צדק וכל הכוכבים חוץ מכוכב ונוגה גדולים מהלבנה, ואיך כתוב הגדולים, התשובה, אין פירוש הגדולים על מדתם בגופם, רק על אורם, והאור הלבנה כפלי כפלי כפלים בעבור היותה קרובה מהארץ, וכן כתוב מאור. (שם טז)

לעושה אורים גדולים - הזכירם כי חיי האדם תלויים בהם... (תהלים קלו ז)

רד"ק:

המאורות הגדולים - וחקרו בעלי המחקר כי השמש גדול מהלבנה ק"ז פעמים, והלבנה אין לה אור כי אם מהשמש, כי גופה עכור, ולפיכך אורה מוסיף וחסר כפי התקרבותה לשמש, והשמש לא יאיר בלילה שהוא תחת הארץ, והלבנה וכוכבים לא יאירו ביום, כי אור השמש הגדול ימנע אורם, והממשלה היא האורה והפעולה. (בראשית א טז)

רבינו בחיי:

ולמשול - ומלבד מעלת האור נתן להם הממשלה בשפלים בהויה והפסד, השמש יצמיח ויוליד ויגדל בחם ויבש, והלבנה תוסיף בלילה במעינות ימים ונחלים, ובכל הקרים והלחים. ועל דרך הקבלה ירמוז למנהיגי המאורות שבכחם ימשל כל מושל, וכנגדם ב' כבשים בקרבן תמיד, ומכאן יתבאר לך סוד התענית שגם הוא קרבן, וצריך קבלה בזמן ממשלת ב' המאורות מבעוד יום, והדמעה בשעת התפלה קרבן כנגד נסוך המים... והמאורות נבראו ביום ד', שהוא אמצעי לז' ימי בראשית והחמה בגלגל ד' האמצעי בשצ"ם חנכ"ל, ומשתנים בכל יום ד' פעמים בד' משמרות... (שם שם יח)

הרקאנטי:

ויעש אלקים את שני המאורות וגו', המאורות האלו הם האורות שהוזכרו בפסוק יהי אור, ובתחילת אצילותם קראם גדולים בשוה, כי היו שניהם כאחד יונקים בשוה אור הלבנה כאור החמה, ואחר כן נקרא אור הלבנה קטן, ואמרו רבותינו ז"ל כי אמרה לפני הקב"ה אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחר, אמר לה לכי והמעיטי את עצמך, כי הלבנה היתה דורשת לעצמה ואמרה לתשובה די באחד שיהיה פועל, והקב"ה מיעטה שאינה באה אל המלך כבתחלה רק באמצעות הקו השוה, הלא תראה כי אין לה אור בפני עצמה, רק המגיע אליה מן השמש, וזהו מיעוט גדול, עד שיתקיים הכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה... (בראשית דף ו)

ספורנו:

ולמשל - לחדש הויות בתחתונים, והוצרכו אז עם האור הראשון להוית בעלי חיים שהיו יותר נכבדים מהצמחים, להבדיל - בתחתונים בזריחתם ובשקיעתם, בין זמן האור והחושך. (שם)

מלבי"ם:

כדורי השמש והירח והכוכבים כולם נבראו יש מאין במאמר הראשון, ומאז מיד סבבו על מעגליהם כדרכם, רק השמש המפלש אורו על הארץ ועל כוכבי אור לא ניתן בו עדיין האור עד יום הרביעי, והיה כדור חשוך מעצמו מקודם, רק שהאור התפשט אז בכל רחבי הבריאה בזוהר עצום בלי נרתק, ושימש כל ג' ימים הראשונים. אבל אחרי שהברואים ובעלי החיים לא יכלו לסבול האור ההוא, שהיה מכהה עיניהם וחום הבוער היה ממיתם לפי טבעם, לכן היה מהכרח לאסוף האור הזה ולשומו בכדור השמש שהיה נרתק לו, ומצמצם אורו וחומו באופן שיוכלו הברואים להשתמש בו. וזה ויאמר אלקים יהי מאורות, היינו שהאור העצמי שהתפזרו ניצוציו בכל מרחבי הבריאה יאסוף עתה וינתן בכדור השמש, ומעתה לא יהיה אור אלא מאור, שמציין הדבר והמקום ששם נתון האור להאיר על ידו, וזה ויעש אלקים את שני המאורות... (הכרמל)

רש"ר הירש:

מארת - נכתב חסר כפול, לומר שכולם מערכה אחת, וגם שהאור אינו בשלימותו הראשונה. מהותם האמיתית ושאר יעודיהם אינם נתונים כאן, כי עיקר הפסוק הוא לומר שה' בראם וסידר מעגלותיהם וחוקיהם. לאותות ולמועדים - לקביעת המקום והזמן, בשאר התנ"ך אותות הן תופעות הממריצות את האדם למחשבה, גם המאורות מעוררים את מחשבת האדם על גדולת ויכולת הבורא. וכן היו לאותות על ההבטחות והיעודים המקובלים ביותר: הקשת, על מאמר "כה יהיה זרעך", וקדוש החודש, ואינם רק תופעה אסטרונומית בלבד... (בראשית א יד)

שם משמואל:

ונראה לפרש, דניתן כח במאורות לזכך את חומר הארץ וגשמיותה, וכח זה הוא למעלה מהטבע ותוספת מעלה, ובלעדי המתנה ההיא, אף שהיו המאורות מאירים, לא היו פועלים לזכך חומריות וגשמיות הארץ, והוא כענין התורה והגשמים שהם מתנה, שניתן דבר שלמעלה מהטבע לתוך הטבע. והנה כבר אמרנו שהאדם שהוא עולם קטן, יש בו נמי דוגמת שני המאורות הם המוח והלב, וכמו שהלבנה מקבלת מהשמש, כן הלב מקבל מהמוח, והרי זה בא ללמד ונמצא למד, ונמצא למד שהמוח והלב שהם משכן הנשמה והרוח הם פועלים על הנפש המתאוה שמשכנה בכבד, לזככה ולמרקה מזוהמתה, וזוהמא פירש רש"י תגבורת היצר, כן המאורות פועלים על חומר הארץ, ובשביל זה נמצאות אבנים טובות שבאות מכח נצוצי השמש על מין אבן שמזככין ומטהרין אותה, עד שתשוב גוף מאיר בעצמותו... (ויקרא בחוקותי תרע"ב)

רבינו ירוחם:

והיו למאורות - וברש"י, עוד זאת ישמשו שיאירו לעולם. מבהיל הדבר, שכל הארתם לעולם הוא כענין של עוד זאת, כענין של אגב, ועיקר צרכם הוא בשמושם לאותות ושנים. (בראשית א טו)

מכתב מאליהו:

"שני המאורות הגדולים" מרמזים על שני אופנים של הגעת אורו ית' הרוחני להשגת האדם, על ידי השכל, ועל ידי הלב. בעולם המתוקן במצב שעלה במחשבה להבראות, השכל והלב שוים בכחם, ופועלים ביחד וכל מה שמושג בשכל מיד מושב אל הלב בשלמותו. ובמצב זה אין "גדלות" הלב סותרת לעבודת ה' תמימה, כי גבהות זו היא לגמרי לשם שמים, וכן בעולם התיקון לעתיד לבא, כמו שאומרים, "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה... והיה אור הלבנה כאור החמה". (חלק ד עמוד רו)