(ראה גם: דבור, לשון, לשון הקדש)
אמר רב אסי חיפני ובישני לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי, אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. (מגילה כד ב)
תני אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, מפי שהן עושין היהין חיתין, ועיינין איין, אם היה לשונו ערוך מותר. (ברכות טז ב)
אד-ני - ...ולפי הפשט הקמץ ראשון לז' התנועות הנקראים ז' הברות או קולות, שעליהם אמר דוד במזמור מתן תורה ז' קולות, וההפרש בין קמץ לפתח רק בנקודה, והנקודה רמז לנקודת המציאות, שהיא היכל הקדש מכוון באמצע ומשמשת ז', חולם, שורוק, קמץ, ציירי, סגול וקבוץ כשיוסיפוה, וכן באותיות השמש, חית זין בית גימל דלת, לכן המוסיף נקודה או גורעה מחריב את העולם ומקצץ נטיעות התורה. ואין הקמץ והפתח תנועה אחת, שהרי תנועת הקמץ עליונה והפתח נסמך, והקמץ בפני עצמו לעולם, ולכן הוא באתנחתא, ולכן בנקוד זה השם לא תמצא פתח, והמחליף קמץ בפתח יהרס הכונה או יבא לידי כפירה, ולהמדקדקים הקמץ יאמר על ענין אמיתי, ולא כן הפתח, ולכן נמשלו האותיות לגוף והנקודה לנשמה, כי מניעות את האותיות... (בראשית יח ג, ועיין שם עוד)
ראה: לשון הקדש.