מדה   מדד

(ראה גם: אדם-טבע ומדות, אלקים-מדת הדין-מדת הרחמים, מסחר, עונש, שיעורים)

 

לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. (ויקרא יט לה)

לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, גדולה וקטנה. אבן שלמה וצדק יהיה לך, איפה שלמה וצדק יהיה לך, למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך. כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה, כל עושה עול. (דברים כה יג)

מאזני מרמה תועבת ה', ואבן שלמה רצונו. (משלי יא א)

אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם. (שם כ י)

תועבת ה' אבן ואבן ומאזני מרמה לא טוב. (שם שם כג)

זהר:

(זו המדה) אינו ניצוץ הקשת הנעלם וגנוז, אלא משם (מניצוץ הקשה), יוצא קנה המדה למטה, שנגלד מן האור שנעזב מניצוץ הקדוש בעם שנסתלק למעלה, ונגלף שם בתוך הספיריות הנוצץ שאינו נודע, ועל כן נמצא קנה המדה ההוא במדידות המדה הנמצאת למטה (בעולם הזה)... ולפעמים בקנה המדה ולפעמים בקו המדה, ועל כן פתיל פשתים וקנה המדה, הכל הוא מדה לעשות מדידה, כל המדידות של יחזקאל היו בקנה המדה ההוא, ובמעשה המשכן הכל היה בקו המדה... (פקודי רלט, ועיין שם עוד)

והכל, (דהיינו כל המדידות שהיו במשכן), בסוד קו המדה, וקנה המדה היה במדידה ההיא של יחזקאל, שהוא בית להתקיים במקומו באלו הכתלים באלו החומות באלו הפתחים, באלו הדלתות כדי שיהיה הכל במדה, אבל לעתיד לבא (במדידת הבית דיחזקאל, שהוא לעתיד לבא), מדה ההיא מה כתוב בה, ורחבה ונסבה למעלה למעלה, כי בשעה שיתחילו לבנות בקנה המדה, היא עולה למעלה למעלה לארך ולרחב, שתהיה התפשטות הבית לכל הצדדים, ולא יסתכלו עליה לרע, כמו שהעמידו שכתוב ודמשק מנוחתו... כי בזמן ההוא לא יהיה דין בעולם, משום זה הכל מתקיים על קיומו בקיום שלם, כמו שאמר לא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו. ובא וראה, כל המדות וכל המדידות (הנאמרות בבית דיחזקאל), כולם נמצאות בעולם הזה, כדי שיתקיים עולם הזה בסוד כעין של מעלה, לקשר עולם הזה בעולם העליון, שיהיה הכל אחד בסוד אחד, אבל בזמן ההוא שיתעורר הקב"ה לחדש העולם, אז ימצאו כל העולמות בעצמם בסוד אחד... (שם רס, ועיין שם עוד)

ספרא:

לא תעשו עוול במשפט, אם לדין כבר הדין אמור, אם כן למה נאמר לא תעשו עול במשפט במדה ובמשורה, מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה קרוי עוול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה, וגורם לחמשה דברים, מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק השכינה, ומפיל ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם.

במדה, זו מדת הארץ, במשקל זו טריטני, ובמשורה זו זיר הגדול, ויש אומרים זו קוטית קטנה, ויש אומרים זה המחוק. מאזני צדק, צדק את המאזנים יפה, אבני צדק, צדק את המשקלות יפה, איפת צדק צדק את האיפות יפה, והין צדק, צדק את ההין יפה. רבי יוסי ברבי יהודה אומר, והלא ההין בכלל איפה היה שנאמר ואיפת צדק, אם כן למה נאמר והין צדק יהיה לך, לאו צדק, והין צדק.

יהיה לך, מנה לך אגרדמים על כן, מיכן אמרו הסיטון מקנח את מדותיו אחת לשלשים יום, בעל הבית אחת לשנים עשר חודש, רבן שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים, החנוני מקנח מדותיו פעם אחת בשבת, ויקנח מאזנים על כל משקל ומשקל... אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי כך הוצאתי אתכם, שתקבלו עליכם מצוות מדות, שכל המודה במצוות מדות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצוות מדות כופר ביציאת מצרים. ושמרתם את חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, ליתן שמירה ועשיה לחוקים, ושמירה ועשיה למשפטים. אני ה', אני נאמן לשלם שכר. (קדושים פרק ח)

ספרי:

...כתוב אחד אומר מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל, וכתוב אחד אלפים בת יכיל, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, אלפים בלח שהן שלשת אלפים ביבש, מיכן אמרו חכמים ארבעים סאה בלח שהם כורים ביבש... (נשא מב)

לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, יכול לא יעשה ליטרא חצי ליטרא ורביע ליטרא, תלמוד לומר גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, לא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה. רבי עקיבא אומר מניין שלא יעשה סאה פחות משקל ולא דינר פחות מטרפעיקא, תלמוד לומר יהיה לך. רבי יוסי ברבי אומר, אם קיימת הרי הוא בלא יהיה לך. לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, יכול לא יעשה קב, תרקב, וחצי תרקב, ורביע תרקב, תלמוד לומר גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה. רבי אליעזר אומר מניין שלא יעשה אדם מדת בת ארבע קבים להיות מודד בה לתוך ביתו, תלמוד לומר לא יהיה לך. מניין שלא יעיין במקום שמכריעים, ולא יכריע במקום שמעיינים, תלמוד לומר לא יהיה לך. אבן שלימה וצדק, מניין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעים או הרי אני מכריע במקום שמעיינים לפחות מן הדמים, או להוסיף על דמים, מניין שאין שומעין לו, תלמוד לומר צדק יהיה לך...

למען יאריכון ימיך, זו אחת מכל מצות שבתורה שמתן שכרה בצידה, והרי דברים קל וחומר גרוגרות שאין אחד מן מאה באים באיסר האיטלקי נאמר בה אריכות ימים, שאר מצוות, שיש בהן חסרון כיס על אחת כמה וכמה. כי תועבת ה' יכול לא יהיה חייב עד שיעבור את כולם, תלמוד לומר כל עושה אלה, אפילו אחת מהם. מיכן אמרו, אין מערבים פירות בפירות אפילו חדשים בישנים, אפילו סאה בדינר ואפילו יפה בדינר וטריסית לא יערבם וימכרם סאה בדינר. כל עושה עול, קרוי חמשה שמות, עול שנאוי, משוקץ חרם ותועבת. (תצא רצד ורצה)

תלמוד בבלי:

אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו... (שבת לא א)

...כל שיש בהיקפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח. מנא הני מילי, אמר רבי יוחנן אמר קרא ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב, וחמש באמה קומתו, וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב... (עירובין יד א, וראה שם עוד)

...הרוצה לידע כמה עומקו של גיא מביא שפופרת ומביט בה וידע כמה עומקו של גיא, והרוצה לידע כמה גובהו של דקל מודד קומתו וצלו, וצל קומתו, וידע כמה גובה דקל... (שם מג ב)

אין מודדין אלא בחבל של נ' אמה, לא פחות ולא יותר, ולא ימדוד אלא כנגד לבו, היה מודד והגיע לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למדתו... אמר רבי אסי אין מודדין אלא בחבל של אפסקימא, מאי אפסקימא, אמר רבי אבא נרגילא... אמר רבי יהושע בן חנניא אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל, אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה, והכתיב וביד האיש קנה המדה, ההוא לתרעי... (שם נז ב, וראה שם עוד)

דתניא מערב עד בקר, תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר... (פסחים נט א)

אמר רבי יצחק קסתא דמוריסא דהוה בציפורי היא הות כמן לוגא דמקדשא, ובה משערין של פסח. אמר רבי יוחנן תמנייתא קדמייתא דהוה בטבריא הות יתירה על דא ריבעא, ובה משעירין רביעית של פסח. אמר רבי יוחנן תמנייתא קדמייתא דהוה בטבריא הות יתירה על דא ריבעא, ובה משעירין רביעית של פסח. אמר רב חסדא רביעית של תורה אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע. כדתניא ורחץ במים את כל בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, במים במי מקוה, את כל בשרו, מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן, אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים שיעור מי מקוה ארבעים סאה. (שם קט א)

אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה אבל לא במדה, רבי יהודה אומר אם היה כלי של מדה לא ימלאנו. מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב, אבא שאול אומר אף במועד עושה כן מפני ברורי המדות, וחכמים אומרים אף בחול עושה כן מפני מצוי המדות. מאי אבל לא במדה, אמר רב יהודה אמר שמואל אבל לא בכלי מיוחד למדה... והא איפכא שמעינן להו, דתנן רבי יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי וכנגד הקופיץ, וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר... רבא אמר מאי אבל לא במדה, שלא יזכור לו שם מדה, אבל כלי המיוחד למדה ימלאנו, ואתא רבי יהודה למימר כלי המיוחד למדה לא ימלאנו... (ביצה כט א, וראה שם עוד)

והאמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה... (יומא כא א)

...מתיב רבינא מעשה בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן לאמו, בכל יום היתה אמו מודדתו בטפחים, ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש... (שם לח ב)

תנא דבי רבי ישמעאל, משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון, בא למדוד נפט, אומר לו מדוד אתה לעצמך, בא למדוד אפרסמון, אומר לו המתן לי עד שאמדוד עמך, כדי שנתבסם אני ואתה. (שם לח ב)

...הניחא לרבי מאיר דאמר כל האמות היו בינוניות, אלא לרבי יהודה דאמר אמה של בנין ששה טפחים ושל כלים חמשה, מאי איכא למימר... אלא לרבי יהודה הלכתא גמירי לה, דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני, שעורין דאורייתא נינהו, דכתיב ארץ חטה ושעורה וגו', ואמר רב חנין כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר, חטה לבית המנוגע... (סוכה ה ב, וראה שם עוד)

כל מדות חכמים כן הוא, בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן, כביצה מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין... (ראש השנה יג א)

תנו רבנן הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד, ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין. (תענית ח ב)

...דאמר רבי לוי קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן אל, וזה נאמר בהן אלה, אל קשה ואלה קשה מאל... (יבמות כא א)

...פישון הגמל במדה כפושה מדד, לפיכך מדדו לו במדה כפושה... (שם קז ב)

במדה שאדם מודד בה מודדין לו, היא קשטה את עצמה לעבירה המקום ניוולה, היא גילתה את עצמה לעבירה, המקום גילה עליה... (סוטה ח ב, וראה שם עוד)

דאמר רבה כל דבר שבמדה ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר... (קדושין מב ב)

כמה מדה מרובה, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עשרה כורין... (בבא מציעא מב א, וראה שם עוד)

אמר ליה רב יימר לרב אשי לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי, אמר ליה לטומן משקלותיו במלח, היינו גזל מעליא הוא, לעבור עליו משעת עשיה. תנו רבנן לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, במדה זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים, במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח, ובמשורה שלא ירתיח, והלא דברים קל וחומר, ומה משורה שהיא אחד משלשים ושלשה בלוג הקפידה עליו תורה, קל וחומר להין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין, ולוג וחצי לוג ורביעית הלוג. אמר רבא למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית, יציאת מצרים גבי ציצית, יציאת מצרים במשקלות, אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי... שטומן משקלותיו במלח. (שם סא ב)

אמר רבי חנינא בר פפא בקש הקב"ה לתת את ירושלים במדה, שנאמר ואומר אנה אתה הולך, ויאמר אלי למד את ירושלים לראות כמה רחבה וכמה ארכה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, הרבה כרכים בראת בעולמך של אומות העולם, ולא נתת מדת ארכן ומדת רחבן, ירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה אתה נותן בה מדה, מיד ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלים... (בבא בתרא עה ב, וראה שם עוד)

...דתנן לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנה ד' אמות, ותני עלה ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם... (שם פג א, וראה שם עוד)

תא שמע משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו, בין פסק עד שלא מדד, ובין מדד עד שלא פסק, שניהן יכולין לחזור בהן, פירקן והכניסן לתוך ביתו, פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בהן... (שם פה ב)

הסיטון מקנח מדותיו אחד לשלשים יום, ובעל הבית אחד לשנים עשר חודש, רבן שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים. חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל, אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח, אבל ביבש אינו צריך, וחייב להכריע לו טפח, היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין, אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש, מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה, בגסה לא ימוד בדקה, למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. מנהני מילי, אמר ריש לקיש דאמר קרא אבן שלמה וצדק, צדק משלך ותן לו... תנו רבנן, מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין, תלמוד לומר איפה שלמה, ומנין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין ולפחות לו מן הדמים, והריני גודש במקום שמוחקין ולהוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו, תלמוד לומר איפה שלמה וצדק יהיה לך. תנו רבנן, מנין שאין מעיינין במקום שמכריעין, ואין מכריעין במקום שמעיינין, תלמוד לומר אבן שלמה. ומניין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין ולפחות לו מן הדמים, והריני מכריע במקום שמעיינין ולהוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו, תלמוד לומר אבן שלמה וצדק. אמר רבי יהודה מסורא לא יהיה לך בביתך, מה טעם, משום איפה ואיפה, לא יהיה לך בכיסך, מה טעם משום אבן ואבן, אבל אבן שלמה וצדק יהיה לך... תנו רבנן לא יהיה לך, מלמד שמעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים... תנו רבנן היה מבקש ממנו ליטרא שוקל לו ליטרא, חצי ליטרא, שוקל לו חצי ליטרא, רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא, מאי קא משמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי... (שם פח א וראה שם עוד)

תנו רבנן, לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, במדה זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים, במשקל, שלא יטמין משקלותיו במלח, במשורה שלא ירתיח, וקל וחומר ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה תורה עליו, קל וחומר להין וחצי ההין ושלשית ההין ורביעית ההין, ולוג וחצי לוג ורביעית, וחצי תומן ועוכלא. אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שישהה מדה חסרה או יתרה בתוך ביתו, ואפילו היא עביט של מימי רגלים. אמר רב פפא לא אמרן אלא באתרא דלא חתימי (המדות), אבל באתרא דחתימי, אי לא חזי חתימה לא שקיל... אמר רב פפא מדות קטנות בקיאי בהו אינשי, שלישית ההין רביעית ההין לא ליעביד, כיון דהוו במקדש לא גזרו בהו רבנן. במקדש נמי לגזור, כהנים זריזין הן. אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות ולא על המטבע יתר משתות, והמשתכר אל ישתכר יותר משתות. אין מוסיפין על המדות יותר משתות, מאי טעמא, אילימא משום אפקועי תרעא, שתות נמי לא, אלא משום אונאה, דלא ליהוי ביטול מקח, והאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר, אלא דלא ליהוי פסידא לתגרא... אלא אמר רב חסדא קרא אשכח ודרש, והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם, מנה, מאתן וארבעין הוו, אלא שמע מינה תלת... ואין מוסיפין יותר משתות. רב פפא בר שמואל תקין כיילא בר תלתא קפיזי, אמרו ליה הא אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות, אמר להו אנא כיילא חדתא תקיני. שדריה לפומבדיתא ולא קבלוה, שדריה לפאפוניה וקבלוה, וקרו לה רוז פפא... (שם פט ב, וראה שם עוד)

המוכר מקום לחבירו וכן המקבל מקום מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו, בונה ארבע אמות על שש, דברי רבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר רפת בקר היא זו, הרוצה לעשות רפת בקר בונה ד' אמות על שש, בית קטן שש על ח', גדול ח' על עשר, טרקלין י' על י', רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו, ראיה לדבר רבן שמעון בן גמליאל אומר כבנין היכל... (שם צח ב)

שתי מדות של יבש היו במקדש, עשרון וחצי עשרון, רבי מאיר אומר עשרון עשרון וחצי עשרון, עשרון מה היה משמש, שבו היה מודד לכל המנחות, לא היה מודד לא בשלשה לפר ולא בשל שנים לאיל, אלא מודדן עשרונות. חצי עשרון מה היה משמש, שם היה מודד חביתי כהן גדול, מחצה בבקר ומחצה בין הערבים. תניא היה רבי מאיר אומר, מה תלמוד לומר עשרון עשרון לכבש האחד, מלמד ששתי עשרונות היו במקדש, אחד גדוש ואחד מחוק, גדוש שבו היה מודד לכל המנחות, מחוק שבו היה מודד לחביתי כהן גדול... שבע מדות של לח היו במקדש, הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין, לוג וחצי לוג ורביעית לוג, רבי אליעזר בר רבי צדוק אומר שנתות היו בהין, עד כאן לפר, ועד כאן לאיל, עד כאן לכבש, רבי שמעון אומר לא היה שם הין, וכי מה היה הין משמש, אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שם, שבה היה מודד למנחת כהן גדול, לוג ומחצה בבקר לוג ומחצה בין הערבים... מאי איכא בין רבי מאיר לרבי יהודה, אמר רבי יוחנן בירוצי מדות איכא בינייהו, למאן דאמר ממטה למעלה קסבר בירוצי המדות נתקדשו, ורביעית יהיב ליה רחמנא למשה, ואמר ליה שער דקא עיילי להו בירוצין, למאן דאמר ממעלה למטה דקסבר בירוצי מדות לא נתקדשו, והין יהיב ליה רחמנא למשה, אמר ליה שער בהא דקא נפקא בירוצין... (מנחות פז א, וראה שם עוד)

כל מדות שבמקדש היו נגדשות, חוץ משל כהן גדול, שהיה גודשה לתוכה, מדת הלח בירוציהן קדש, ומדת היבש בירוציהן (מה שנופל מהכלי אחר שנתמלא) חול, רבי עקיבא אומר מדת הלח קדש לפיכך בירוציהן קדש, מדת היבש חול לפיכך בירוציהן חול, רבי יוסי אומר לא משום זה, אלא שהלח נעקר והיבש אינו נעקר... (שם צ א, וראה שם עוד)

האומר משקלי עלי נותן משקלו, אם כסף כסף אם זהב זהב, מעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי, ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב. משקל ידי עלי, רבי יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפקו, ושוקל מבשר חמור ועצמות וגידים ונותן לתוכה עד שתתמלא, אמר רבי יוסי וכי היאך אפשר לכווין בשר כנגד בשר ועצמות כנגד עצמות, אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול... (ערכין יט א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

כמה הוא מדת התחום, ארבעים חבלים, לא פחות שהוא נמתח ונשכר, ולא יתר שהוא נקמז ותפסיד, אית תניי תני מודד בחבל של פשתן, ואית תניי תני בחבל של שלש לח, ואית תניי תני בחבל של ארבע אמות. אמר רבי יושוע אין לך מידה של אמת אלא שלש, אבל מה אעשה וכתיב בנביאים חבלים ופתיל פשתים בידו וקנה המדה. היה ממנו לנחל שבעים וחמש אמה, תרין אמורין, חד אמר מודד בחבל של חמשים אמה וחוזר לאחוריו עשרים וחמש אמה, וחורנה אמר מודד בחבל של חמשים אמה, והשאר מודד בחבל של ארבע אמות, היה הנחל צר מלמעלן ורחב מלמטה, עד חמשים אמה את רואה אותו כילו מלא עפר וצרורות, ואם לאו את רואה אותו כי מתרפס ועולה ומתרפס ויורד. היה הנחל מעוקם, רבי חסדיי אמר מצופות ומשער בה עיניו כמישור (רואה ומשער כמדת עיניו), וחוזר ועושה כן בהר... (עירובין לד ב, וראה שם עוד)

אמר רב בא בר ממל בעשירות חייב להכריע לו טפח, כתיב מאזני צדק אבני צדק, מיכן אמרו חכמים כל מצוה שמתן שכרה בצידה אין בית דין מוזהרין עליה. יהיה לך, מנה לך אנגרמוס על כך ותימר הכן. אמר רבי בין בר חייה כיני מתניתין כל מצוה שמתן שכרה בצידה אין בית דין נענשין עליה. רב מנייה ריש גלותא אנגרמוס, והוה מחי על מכילתא ולא על שיעורייא, חבשיה ריש גלותא, עאל רב קרנא גביה, אמר ליה אנגרמוס שאמרו למידות ולא לשיעורין, אמר ליה והא תנית אנגרמוס למידות ולשיעורין, אמר ליה פוק אמר לון אנגרמוס שאמרו למדות ולא לשיעורין, ואמר לון בר נש דתנה כבשה דאחינו חבשין ליה (אדם היודע עיקר הדברים והם חובשין אותו). (בבא בתרא יח א)

האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך, היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה, פחות מיכן נמדדין עמה... רבי יסא בשם רבי יוחנן ובלבד במעוטי שדהו במובלעים בהו, ובסלע ששילחו בית רובע אין נמדד עמה, שבאמצע נמדד שבצד אין נמדד... (שם כ א, וראה שם עוד)

הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני, ולמה הוזכרו רמוני בדאן שיהו מקדשין כל שהן דברי רבי מאיר, רבי יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את הכלים... כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, רבי יהודה אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים, אמר רבי יוסי וכי מי מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה, אלא הכל לפי דעתו של רואה. כגרוגרת שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, זו מדברית, כעדשה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מצרית... 

האמה שאמרו באמה הבינונית, שני אמות היו בשושן הבירה, אחת על קרן מזרחית צפונית, ואחת על קרן מזרחית דרומית, שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע, שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע, נמצאת יתירה על של משה אצבע, ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה, אלא שהאומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה, כדי שלא יבואו לידי מעילה. רבי מאיר אומר כל האמות היו בינוניות חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד, רבי יהודה אומר אמת הבנין ששה טפחים ושל כלים חמשה... ויש שאמרו במדה דקה, מדות הלח והיבש שיעורן באיטלקי זו מדברית, יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם... (כלים פרק יז)

מדרש רבה:

רבי אבין הלוי בר רבי פתח (עזרא ח') במספר במשקל לכל וגו', אמר רבי אבין כל הדברים יש להם מדה, המים יש להם מדה, שנאמר (ישעיה מ') מי מדד בשעלו מים, והשמים יש להם מדה, שנאמר (שם) ושמים בזרת תיכן, והעפר יש לו מדה, שנאמר (שם) וכל בשליש עפר הארץ, וההרים יש להם מדה, שנאמר (שם) ושקל בפלס הרים, והגבעות יש להם מדה, שנאמר (שם) וגבעות במאזנים, כל הדברים יש להם מדה, שנאמר במספר במשקל לכל, ומי שאין לו מספר ולא מדה אלו ישראל, שאין להם מספר ומדה, שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים, מה חול הים אין לו מדה, כך ישראל... (במדבר ב יז)

תני רבי חייא לא תעשו עוול במשפט, בדין, אם לדין כבר אמור בדין, אם כן למה נאמר במשפט במדה, אלא מלמד שהמודד נקרא דיין, ואם שיקר קרוי חמשה שמות וגורם ה' דברים, אוי לדור שמדותיו של שקר, דאמר רבי בניא בשם רבי הונא אם ראית דור שמדותיו של שקרים מלכות באה ומתגרה באותו הדור, מה טעם, מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב (שם) בא זדון ויבא קלון... אמר רבי לוי אף משה רמזה להן לישראל בתורה (דברים כ"ה) לא יהיה לך בכיסך לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, ואם עשית כן סוף שהמלכות באה ומתגרה בו, דכתיב (שם) כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה, כל עושה עול, וכתיב (שם) זכור את אשר עשה לך עמלק. (רות א ב)

מדרש תנחומא:

ויקר אלקים אל בלעם, אמר לו רשע מה אתה עושה, אמר את שבעת המזבחות ערכתי, משל לשולחני שהיה משקר במשקלות, בא בעל השוק הרגיש בו, אמר לו מה אתה עושה מעוול ומשקר במשקל, אמר לו כבר שלחתי דורון לביתך... (בלק יב)

שוחר טוב:

יפלס נתיב לאפו, רבי הונא בשם רבי איבון אומר כל מכה ומכה שהיתה באה על המצריים במדה במשקל היא באה עליהם... (מזמור עח)

אשר בידו מחקרי ארץ אשר לו הים, מלך בשר ודם אם אומרים לו הים שלך, אינו יכול לומר כמה מדות יש בו, אבל הקב"ה נאה לו לומר אשר לו הים, למה, כי הוא עשהו והוא יודע כמה מדות יש בו, וכן הוא אומר (ישעיה מ') מי מדד בשעלו מים. (שם צה)

תנא דבי אליהו רבא:

ואמר לי, רבי, מעשה שמכרתי לעכו"ם אחד ארבעה כורין של תמרים, ומדדתי לו בבית אפל מחצה על מחצה, ואמר לי אלקים על השמים ואתה יודע על מדה שאתה מודד לי, ומתוך שמדדתי לו בבית אפל חסרתי לו שלשה סאין של תמרים, ולאחר כך נטלתי המעות ולקחתי בהן כד אחד של שמן והנחתי אותו במקום שמכרתי התמרים לעכו"ם, נקרע הכד ונשפך השמן והלך לו... אוצרי פירות ומלוי בריבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים עליהם הוא אומר (עמוס ח') נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם, כל אלו אין מורישין לבניהם, ואם הורישו לבניהם אין מורישין לבני בניהם... (פרק טו)

רש"י:

לא תעשו עול במשפט - אם לדין הרי כבר נאמר לא תעשו עול במשפט, ומהו משפט השנוי כאן, היא המדה והמשקל והמשורה, מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין, וקרוי עול שנוי ומשוקץ חרם ותועבה, וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין, מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם... (ויקרא יט לה)

גדולה וקטנה - גדולה שמכחשת את הקטנה, שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה, לא יהיה לך - אם עשית כן לא יהיה לך כלום... (דברים כה יג)

לחשף - לשאוב ממנו מ' והיו כ', שהאדם טועה יותר באומד היקב שהוא לעומק, מבמדת הכרי. ובאבות דרבי נתן שהיין במדה יתרה, לכן אמר נ' ובערימה כ', וכשהוא לוקה סימן רע. (חגי ב טז)

ופתיל פשתים - אין יפה ממנו למדידת קרקע, וקנה המדה - למוד עובי החומה ואורך ורוחב השערים. (יחזקאל מ ג)

אבן עזרא:

עשר אמות - אמות המשכן לא ידענו אם הם כאמות יחזקאל שהם אצילה, ובדרך סברא אמות הבית הראשון כן היו, בעבור שמצאנו בדברי המים כתוב במדה אחרונה. (שמות כו טז)

רמב"ן:

...ואל תתפתה לומר כי היו שלש מאות אמות באמות איש נח, והיה גדול, שאם כן היו גם האנשים גדולים, גם החיה והעופות בדורות ההם גדולים, ועוד כי האמות אמות התורה הנה. (בראשית ו יט)

 

רד"ק:

מאזני צדק - הוא עוון המלכים שאינם מוחים, וגם ידם במעל. (יחזקאל מה י)

משנה תורה:

כשמודדין אין מודדין אלא מקומות הראויין לזריעה, היו שם סלעים גבוהים עשרה טפחים או נקעים מלאים מים עמוקים עשרה טפחים אין נמדדין עמה, פחות מכאן נמדדין עמה. היו בה מקומות נמוכות עשרה או יותר ואין בהן מים נמדדין בפני עצמן, ומחשבין לה מה שראוי להם... (ערכין ד יג, וראה עוד שיעורים)

כוזרי:

...רצונו בספר, השיעור והפילוס בגופים הנבראים, כי השיעור עד שיהיה הגוף מסודר וערוך ראוי למה שנברא לו, לא יהיה כי אם במנין, והמדה והמשורה והמשקל, וערך התנועות וסדור המוסיקא הכל במנין, רוצה לומר ספר, כאשר אתה רואה הבונה לא יצא מתחת ידו בית עד שקדם ציורו בנפשו... (מאמר ד כה)

רבינו בחיי:

ובמשורה - דרשו רז"ל שלא ירתיח המדה, על כן יש להשהות המדה מעט עד שתחסר כל צרכה, ויחזור וימצאנה כראוי, ועוד דרשו רז"ל שלא ירתיח, שיתן המשקה בנחת, שלא יכנס אויר עם המשקה, ויתנשא לשעתו, ולא נכתב משורה אלא לחייב משעת עשייתו, אף על פי שלא נשתמש בו, ולכן סמך לו במשלי כ' "כי מי יאמר זכיתי לבי וגו'", שכן במחשבה רעה יענש אף על פי שלא הוציאה לפועל... כי המשורה עצמה קטנה, ואין בה שוה פרוטה לחייב משום גזל... (ויקרא יט לו)

מהר"ל:

לא יהיה לך - דע שהקב"ה שקל ופלס לכל אחד קיומו, שלא יהיה נוגע בחברו כחוט השערה, וכאשר משקר במדות ומשקלים בא האויב ונכנס בגבולו. ובפרק המוכר את הספינה, קשה עונשן של מדות יותר משל עריות, כי גזל הרבים אין לו תשובה, ועוד שמשקר בדבר שהוא בשיעור מצומצם, וזה קשה, לכן באה עליו המלכות, שהיא קשה ומתגרה בו. (דברים כה יג)

ובפרק שני דיבמות, קשה עונשין של מדות מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן אל, וזה נאמר בהן אלה וכו'. וביאור ענין זה, כי אף על גב כי שני חטאים אלו, עריות ומדות שניהם יש בהן עונש קשה, כשם שיש עונש קשה במדות במה שהמדה היא שיעור ומדה ולהשוות דבר והוא עושה בה היפך זה, ולכך הוא קשה, כך עריות קשה הוא במה שהוא יוצא מן החוק שחקק הקב"ה בעריות, דכתיב בהן חוק ודבק בערוה, רק שעונש מדות קשה יותר, מה שאי אפשר בתשובה, שהוא חוטא לאחרים, ואין תשובה לרוב אנשים שחטא להם. ומה שהחטא הזה של משקלות ומדות דבר קשה, שהחטא הזה יוצא מן ההקש והדעת, בשביל טעם זה עצמו נאמר אצל זה תועבת, כי בודאי דבר מתועב דבר העשוי לאמת ולהשוות והוא משקר בדבר כזה, לכך כתיב אצלו יציאת מצרים, כלומר הרי הוצאתי ישראל ממצרים לתת להם מעלה עליונה, שאין חטא כזה ראוי שימצא ביניהם לגודל החטא, וגם כן כך דרשו ז"ל אני שהבחנתי בין טפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, אני עתיד להבחין מי שטומן משקלותיו במלח. ופירושו כמו שאמרנו כי המצוה הזאת לישראל בשביל שיצאו ממצרים, וקנו מדרגה העליונה, שהיא למעלה מן הטבע, ולכך ראוי שלא ישקרו במדות, ובשביל שהוא למעלה מהטבע, הוא מבחין הכל, וכמו שהבחין במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור. ואם טומן משקלותיו במלח וכו', הרי הוא כופר שלא יצאו במדה העליונה הזאת, ואם לא כן לא היה עושה דבר זה במצוה זאת בפרט שהיא לישראל בשביל מדריגת היציאה, ולכך אני שהבחנתי בין טפה לטפה עתיד להפרע, והוא דבר מבואר... (גבורות ה' פרק מה)

רמח"ל:

...ראה נא בענין ההונאה, כמה נקל הוא לאדם להתפתות וליכשל כאשר לכאורה יראה לו שראוי הוא להשתדל ליפות סחורתו בעיני האנשים, ולהשתכר ביגיע כפיו לדבר על לב הקונה למען יתרצה לו, ויאמרו על כל זה (משלי י') "יש זריז ונשכר, ויד חרוצים תעשיר", אמנם אם לא ידקדק וישקול מעשיו הרבה, הנה תחת חטה יצא חוח (איוב), יעבור בעון הההונאה אשר הוזהרנו עליו, ואמרו רז"ל (חולין צ"ד) אפילו לרמות את הגוי אסור... ואם תאמר בלבבך, ואיך אפשר לנו שלא להשתדל במשאנו ומתננו לרצות את חבירנו על המקח ועל שויו, חילוק גדול יש בדבר, כי כל מה שהוא להראות את הקונים אמיתת טוב החפץ ויפיו, הנה ההשתדלות ההוא טוב וישר, אך מה שהוא לכסות מומי חפצו, אינו אלא אונאה ואסור, וזה כלל גדול באמונת המשא והמתן, לא אומר מענין המדות, שהרי בפירוש כתוב בהם (דברים כ"ה) תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה, ואמרו (בבא בתרא פ"ח) קשה עונשן של מדות מעונשן של עריות וכו', ואמרו ז"ל הסיטון מקנח מדותיו וכו', וכל כך למה, כדי שלא יחסרו בלא דעת, ולא יענש... (מסילת ישרים פרק יא)

מלבי"ם:

למען יאריכון ימיך - שעל ידי הכרעה יתדבקו במדת שלי שלך, ויבואו לידי שלום, והבית חרב בשביל שנאת חנם. כל עושה אלה - שהמקפיד סופו שיבא לידי עוול. (דברים כה טו)

עקר שם מדה הונח על מדידת כמות כל גשם באחד משלשה מרחקיו, ומה שבא לפעמים גם על מדת הכלי כמה יכיל בתוכו, הוא שם מושאל מן מדידת האורך והרוחב והגובה, שלפיהן ישערו כמה תחזיק הכלי בתוכה, ובא רק על מדה גדולה. והלשון העצמי על שיעור הכלי הוא כול, כמו וכל בשליש עפר הארץ, ושם מדה עקרו על מדת הקרקע. (הכרמל)

רש"ר הירש:

במשפט - כל מי שמודד ושוקל שופט על כמות, האסור הוא משעת עשיית המדה הפגומה, או אי הקפדה על השלמתה אחר שמוש מרובה בה, כי מדידה פגומה כשלעצמה היא גזל מעליא... אשר הוצאתי אתכם - המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים ועוד, כך תהיה תחושת הצדק לקו אופי בעם היהודי... (ויקרא יט לה)

לא יהיה לך - בסוף החוקים הסוציאליים מביא, כמו בסוף חוקי קדושת חיי האישות, את ציווי המדות, ומעמיד את ענשם בשורה אחת עם אלו, או למעלה מהן, שם אוסר השמוש במדות אלו, וכאן אוסר את מציאותן בביתו... כי תועבת ה' - היהודי המרמה במשקלות ובמדות הוא תועבה בעיני ה', ואינו יכול לקרא את ה' כאלוקיו... (דברים כה יג)

העמק דבר:

היריעה האחת - מיותר, וכן מלת באמה, ונראה שרוצה לומר שאמות היריעות גדולות מאמת כלים, וכבמנחות צ"ו, שאמות בנין גדולות משל כלים, ואולי גם הרבי אברהם אבן עזרא כיון לזה בדבריו הסתומים, וזה שאמר היריעה האחת, שיעשו בתחלה יריעה אחת, וממנה תהיה מדה אחת לכל היריעות. (שמות כו ב)