מדון

(ראה גם: ריב)

הגר"א:

מדון תחילת הריב, שדן עמו מה שעשה לו. (משלי טו יח)

מלבי"ם:

ריב - בלא ענין, מדון - שיש לו דין ודברים. (ירמיה טו י)

מדנים - ריב הוא פעולת הקטטה, מריבה היא הדבר עבורו מתקוטטים, ואם הוא ממון או אונאה שבדיינים נקרא מדון, הדבר שדנים עבורו. (משלי י יב)

מדון - שמדיינים זה עם זה, והדבר שמדיינים עליו היא סבת הריב... יעורר מדון - עלילה לבקש ריב. (שם טו יח)

ריב הוא פעולת הריב שמתקוטטים זה עם זה, יהיה לפעמים על לא דבר ובלא סבה, והדבר שבעבורו מתקוטטים נקרא בשם המופשט מריבה, ואם סבת הריב הוא דברי ממון או אונאה שבעבורם יש להם דין אצל השופט, נקרא מדון. מדנים שדנין בעבורו, והמ"ם הנוסף על שם דין מציין המקום שבו ענין הדין ודברים בדבר הבלתי מבורר עם מי הצדק, ורוצה לזכות נגדו מצד המשפט... (הכרמל)