(ראה גם: כפרה, סליחה)
תני תנא קמיה דרבי יוחנן כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו, מוחלין לו על כל עונותיו... תנא ליה ההוא סבא משום רבי שמעון בן יוחאי אתיא עון עון, כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון, וכתיב התם ומשלם עון אבות אל חיק בניהם. (ברכות ה א)
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש מוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלקים... (שם יב ב, וראה שם עוד)
אמר לו (רבן גמליאל לרבי יהושע), נעניתי לך, מחול לי, לא אשגח ביה, עשה בשביל כבוד אבא, פייס. (שם כח א)
אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שתפסו משה להקב"ה כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו, ואמר לפניו רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם. (שם לב א)
דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה, ויראו שונאי ויבושו, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מחול לי על אותו עוון, אמר לו מחול לך... (שבת ל א)
אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו, קורין לו גזר דינו, שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה', מאי טעמא בפרוע פרעות, משום דברכו ה'. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו, כתיב הכא בפרוע פרעות, וכתיב התם כי פרוע הוא. (שם קיט ב)
תניא היה רבי מאיר אומר, גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, מהם לא נאמר, אלא ממנו... תניא רבי יוסי בר יהודה אומר, אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו, שלישית מוחלין לו, רביעית אין מוחלין לו, שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו... (יומא פו ב, וראה שם עוד, וערך כפרה)
תני תנא קמיה דרב נחמן הרואה קרי ביום הכפורים עונותיו מחולין לו, והתניא עונותיו סדורין לו, מאי סדורין, סדורין להמחל. (שם פח א)
אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה, אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם... מיתיבי, השב בינתים מוחלין לו, לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו, לא קשיא, הא ביחיד הא בצבור... (ראש השנה יז ב)
אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהם של ישראל, שנאמר רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה... (תענית ז ב)
...אמר לו כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם. (שם כז ב)
אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם אמרי להו דידי עדיפא מדידכו, שנאמר לא יחל, אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי... (נדרים מא א)
איבעיא להו בעל שמחל על קינויו קינויו מחול או אינו מחול... תא שמע דאמר רבי יאשיה שלש דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים, בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, וזקן ממרא שרצו בית דין למחול לו מוחלין לו, ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו. וכשבאתי אצל חבירי בדרום, על שנים הודו לי, ועל זקן ממרא לא הודו לי, שלא ירבו מחלוקות בישראל... (סוטה כה א)
בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, וחזר ואמר לה מחולים לך, מהו, תיבעי לרבנן תיבעי לרבן שמעון בן גמליאל, תיבעי לרבנן, עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא אחלה גבה... (גיטין עד ב)
דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול, ואפילו יורש מוחל... (קדושין מז ב)
אף על פי שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר ועתה השב אשת וגו', ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי, שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך וגו'... תנו רבנן כל אלו שאמרו דמי בושתו, אבל צערו, אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר השב אשת האיש כי נביא הוא וגו'... (בבא קמא צב א)
למימרא דסבר רב נחמן מחילה בטעות לא הויא מחילה... (בבא מציעא סו ב)
...אלא אמר רבא שתא קמייתא מחיל איניש (לאדם האוכל פירות קרקעו), תרתי מחיל, תלת לא מחיל... (בבא בתרא כט א)
...כיון דשמעה להא דאמר רבי אלעזר אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו, אמצי ליה נפשיה... (סנהדרין יד א)
תנו רבנן מעשה באדם אחד שיצא ליהרג, אמר אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה לכל עונותי... והעדים לא תהא להם מחילה לעולם... (שם מד ב)
...אי הכי כותי בישראל נמי אסור, בר מחילה הוא, נהי דבתר הכי מחיל ליה, צערא בשעתיה מי לית ליה, כותי בכותי כיוצא בהן, כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעליא הוא... (שם נז א)
רב זעירא הוו בעיין ממניתיה ולא בעי מקבל עליו, כד שמע ההן תנייא תני, חכם נשיא גדולה מכפרת, מקביל עליה ממניתיה. חכם מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, מה כתיב בתריה וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו, מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו, אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עונותיו. חתן, וילך עשו אל ישמעאל, ויקח את מחלת בת ישמעאל, וכי מחלת שמה, והלא בשמת שמה, אלא שנמחלו לו כל עונותיו. נשיא, בן שנה שאול במלכו, וכי בן שנה היה, אלא שנמחלו לו כל עונותיו כתינוק בן שנה. (בכורים יא ב)
אמר רבי ינאי פשיטא שאדם מוחל על קינויו, גירש כמי שמחל... (סוטה יג ב)
רב אמר אדם שסרח לחבירו וביקש ממנו ולא קיבלו, יעשה שורת בני אדם ויפייסנו, דכתיב ישור על אנשים וגו', ואם עשה כן מה כתיב תמן, פדה נפשו מעבור בשחת וגו', אמר רבי ייסה הדא דתימר שלא הוציא עליו שם רע, אבל הוציא לו שם רע אין לו מחילה עולמית. (בבא קמא לו ב)
אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, אין בריה שאינה חייבת לאלקים, אלא שהוא חנון ורחום ומוחל על כל הראשונים, שנאמר (תהלים ע"ט) אל תזכר לנו עונות ראשונים... כך אדון העולם הבריות חוטאין לפניו, והוא מסתכל שאין עושין תשובה, והוא מניח להם ראשון ראשון, וכשהם שבים באין להזכיר החוב שעושה ראשונה, והוא אומר להם אל תזכרו ראשונות... (שמות לא א)
יעזוב רשע דרכו וגו', אמר רבי ביבי בר אביי כיצד אדם צריך להתוודות ערב יום הכפורים, צריך לומר מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד, וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמותו, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתמחול לי על כל חטאתי... (ויקרא ג ג)
...ויתפלל, להודיעך ענותנותו של משה, שלא נשתהא לבקש עליהם רחמים. ולהודיעך כח התשובה, כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם, שאין המוחל נעשה אכזרי, וכן הוא אומר (בראשית כ') ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים... ומנין שאם סרח אדם לחבירו ואמר לו חטאתי שנקרא חוטא אם אינו מוחל לו, שנאמר, (שמואל א' י"ב) גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם, אימתי, כשבאו ואמרו חטאנו... (במדבר יט יב)
רבי מונא דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתר קרייה בראש השנה וביום הכפורים, משל למדינה שהיתה חייבת ליפסין למלך, שלח המלך גבאי טימיון לגבותה, ברחוק י' מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו והתיר להם שליש, ברחוק ה' מילין יצאו הבינונים וקלסוהו, והתיר להם שליש, כשקרב יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף וקלסוהו, ומחל להם את הכל, אמר לון מה דאזל אזל, מן הכא ולהלן הוא חושבנא. כך ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, הקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהם... וביום הכפורים מתענין כולן, והקב"ה מתיר להם עוד שליש מעונותיהן, עד שמתענין אנשים ונשים וטף מוחל להם הקב"ה את הכל, אומר מה דאזל אזל, מן הכא ולהלן חושבנא... (קהלת ט ג)
...אמר לפניו קין גדול עוני מנשא, לא יהא עוני גדול מששים רבוא שהן עתידין להכעיס לפניך במדבר, וכיון שאומרים לפניך נושא עון מיד אתה מוחל להם, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך, באותה שעה אמר הקב"ה אם איני מוחל מיד, אני נועל דלת בפני בעל תשובה, מיד מחל לו הקב"ה מחצה... (בראשית פרק מט קנח)
ויסע משה את ישראל, אמר רבי סימון לא כל הרוצה לומר שירה אומר שירה, אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה, בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה, ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה, נמחלו להן עונותיהן, שנאמר ויסע משה את ישראל, שהסיען מעונותיהן... (שמות פרק טו, רנד, וראה שם עוד)
...בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ונושא קרבן ומתכפר לו, עכשיו שאין אנו נושאין קרבן, הרי נפשנו נשואה לך, אין לנו להתלות אלא על רחמיך, הוי אליך ה' נפשי אשא, רבי יהודה אומר אף הקב"ה מוותר לנו סליחה הרבה משלו, ואל אלקינו כי ירבה לסלוח. (תהלים כה, תשב)
ורב חסד לכל קוראיך, רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, רבי אלעזר אומר מכף מעוינת, עונות מכאן וזכיות מכאן, מה הקב"ה עושה, חוטף אחת מן החובות ומטה אותו לכף זכות, שנאמר מי א-ל כמוך נושא עון. (שם פו, תתלה)
ואבאר עוד מה שהבטחתי בו לבאר את העבירות אשר יש עליהן על כל פנים עונש בעולם הזה, אף על פי שעשה האדם תשובה. ואומר שהן ארבע, הראשונה שבועות השוא... והשניה שפיכת דם נקי... והשלישית הנואף עם אשת איש... והרביעים עדות השקר... ויש לצרף להם מה שכבר נגזר הדין עליו, כמו רב לך אל תוסף דבר עלי. והתשובה על חמשת אלה מתקבלת, אלא שמנקודת לא ינקה אי אפשר בלי יסורין בעולם הבאים על אותו אדם. וכן מי שהרע לחברו שלא בממון אלא בחרפות או במכות, הרי הדבר תלוי במחילתו על כך, אם מחל נסתלק העונש, כאמור כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'... (מאמר ה פרק ו)
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל את חבירו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם, עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב בו וירצהו, אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו, לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו, לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית, לא רצה מניחו והולך לו, וזה שלא מחל הוא חוטא, ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו.
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, ולא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור, וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון, אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינו כן, אלא "ועברתן שמרה נצח"... (תשובה ב ט וי, וראה שם עוד)
ואסור לנחבל להיות אכזרי ולא ימחול, אין זו דרך זרע ישראל, אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה, וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו, ימחול לו, וכל הממהר למחול הרי הוא משובח, ורוח חכמים נוחה הימנו. (חובל ה י)
ונקה - ג' במסורה, ונקה המכה, ונקה האיש מעוון (במדבר ה' ל"א), מי שלח ידו במשיח ה' ונקה (שמואל א' כ"ו ט'). ג' מוחלין להם על כל עונותיהם, חולה שנתרפא, חתן ומלך, אם יקום והתהלך בחוץ, כגון שנתרפא ונקה מעונותיו... (שמות א כא יט)
ואמנם להיות בלבו ההכנעה היא בחינת תשובה תתאה כנ"ל, וגם השמחה בה' שתיהן ביחד... ובצירוף עוד האמונה והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה', כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאיתו יתברך, בלי שום ספק וספק ספיקא בעולם, וכמו שאנו מברכין בכל תפלת י"ח תיכף שמבקשים סלח לנו וכו', ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח, והרי ספק ברכות להקל, משום חשש ברכה לבטלה, אלא אין כאן שום ספק כלל, מאחר שבקשנו סלח לנו מחל לנו, ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים היינו נגאלים מיד, כמו שאנו מברכין גואל ישראל, והרי אפילו במדת בשר ודם כן, שצריך האדם למחול תיכף ומיד שמבקשים ממנו מחילה, ולא יהא אכזרי מלמחול, ואפילו קוטע יד חבירו, כדאיתא בגמרא בסוף פרק ח' דבבא קמא... ומה שמשבחים ומברכים את ה' חנון המרבה לסלוח, המרבה דייקא, וכמו שכתוב בעזרא: ורב לסלוח, דהיינו שבמדת בשר ודם אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו ואחר כך חזר לסורו, קשה מאד שימחול לו שנית, ומכל שכן בשלישית ורביעית, אבל במדת הקב"ה אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים, כי המחילה היא ממדת הרחמים ומדותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית, אלא בבחינת אין סוף, כמו שכתוב כי לא כלו רחמיו... ולכן מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, וכל החטאים שמתוודים בעל חטא מדי שנה, אף שחזר ועבר עליהם, חוזר ומתודה עליהם ביום הכפורים בשנה הבאה, וכן לעולם... ואין זה אחטא ואשוב, כי היינו דוקא שבשעת החטא היה יכול לכבוש יצרו אלא שסומך בלבו על התשובה, ולכן הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא אין מספיקים, ואף גם זאת אין מספיקין דייקא, אבל אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה, מקבלין תשובתו... (אגרת התשובה פרק יא, וראה שם עוד)
...סלח הוא שמעביר העון מן המציאות לגמרי, כמו לא היה במציאות כלל מעולם, ובזה נבדל מיתר הלשונות... ועל כן לא נמצא סליחה בשום מקום בתנ"ך רק אצל ה', לא מאדם לאדם, כמו "כי עמך הסליחה למען תיוורא"... (הכרמל בערך סלח)
דבר חדש למדנו מפרשה מפורשת בתורה, דרך במדות ובחינוך להפליא. הנה כלל בידינו להעביר על מדותינו, ואמרו חז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו וכו', ועם כל זה יש ענינים שלא ניתנו למחול אף לאב רחמן נגד בניו הנכבדים גדולים אשר ראוים למחילה, וטבע האב בלאו הכי שלא לדקדק עם בניו, וכל שכן לחשובים מופלגים, עם כל זה כך היא המדה לכבוש רחמיו ולא למחול אף אם עשה תשובה, וכל שכן חלילה בלא תשובה. הנה ידוע גודל ערך מעלת השבטים שנקראו שבטי י-ה וזכרונם כתוב על אבני ה' לזכרון... והנה ראובן חטא במעשה בלהה, ואמרו חז"ל שבת נ"ה כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, כי הכתוב מעיד תיכף ויהיו בני יעקב שנים עשר (בראשית ל"ב כ"ב), בלי הפרש, עם כל זה לא מחל לו אביו הנביא על זה, ואמר (שם מ"ט ג') ראובן בכורי אתה וגו'... וגילה לו שבשביל פחיזות בדבר קל שעשה כדרשת חז"ל, עם כל זה קנסו כל כך... וכן לשמעון ולוי, אף כי חסידים גדולים היו, ובפירוש נאמר (דברים ל"ג ח') וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך ועוד... ועם כל זה ארר אפם והפיצם בישראל, ולא מחל לחסידים האלה שלחמו קנאת ה' צב-אות בלי ספק... הרי כי לא הכל ניתן למחול, ורק לכבוש רחמיו.
והנה יעקב אבינו ע"ה למד זה מדרכיו יתברך, הוא אבינו, והנה רחמי האב מרובין על הבן, והוא יתברך בלי תכלית, וכן מדותיו בלי תכלית, ועל כל זה הוא מלכנו, ומדקדק כמלך אדיר ונורא מדקדק כחוט השערה, הרי שזה הדקדוק הוא גם כן רחמי האב בלי תכלית... (חלק א סימן קא)
...והנה שאול בחיר ה' כבן שנה לחטא, ולכן היה אהוב לשמואל כל כך, ומכל שכן להבורא ית"ש ובחר בו, ועם כל זה לא הועיל אהבתו ולא מחל לו, אי המחילה זה טובתו שלא להשאיר על העתיד, וזהו אבינו אתה - ומכל זה מלכנו, ואינו מוותר כלל, ובשביל ההבנה הזאת נענה מן השמים... (שם סימן קלט)
...ועוד נאמר שם בגמרא, הבוכה על אדם כשר מוחלין לו כל עוונותיו, בשביל כבוד שעשה לו, מחילת כל העונות מהותה שמסתלק טמטום הלב שנגרם על ידי החטאים, וצריך ביאור כיצד מזכך אדם את לבו על ידי בכיה זו. פירוש הדבר הוא, הבכיה על אדם כשר מהותה היא שבוכה על האמיתיות והכשרות שנעדרו מן העולם, והרי רק מי שמרגיש ערך כשרות הלב בוכה על הסתלקות הכשרות והאמיתיות, הגברת הרגשה זו עד כדי בכיה הוא גופו התיקון, כי ההכרה הפנימית בגודל ערך האמיתיות והכשרות מערערת ומחלישה את טמטום הלב... (חלק ג עמוד רנא)