(ראה גם: בועז, נעמי רות)
ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה, ויבואו שדה מואב ויהיו שם... וישאו להם נשים מואביות, שם האחת ערפה ושם השנית רות, וישבו שם כעשר שנים. וימותו גם שניהם מחלון וכליון, ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה. (רות א ב)
ויוקים ואנשי כוזבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישובי לחם והדברים עתיקים. (דברי הימים א ד כב)
ושם בניו וגו' רבי פדת ורב פרחיא אמרו, מחלון משום שמחל לו הקב"ה לאחר זמן, (לאחר מיתתו כשאשתו נתיבמה), משום שהיה מוחה בידו של אביו ומשתדל בו על המשפטים. כליון נקרא משום שנכלה מן העולם... (זהר חדש רות קמ)
ועל תיקון זה היא נשמה, אלימלך נשמה לנשמה, מחלון רוח השכלית, רות נפש השכלית, כליון רוח הבהמית, ועל זה אמר שלמה ומי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, רוח האדם זהו מחלון, רוח הבהמה זהו כליון, שהוא מהצד השמאלי, ערפה היא הנפש הבהמית, שהיא מקשה עורף והיא מצד שמאל, ועל כן כליון לא נזכר שמו בישראל. (שם קמד)
היה רבי שמעון אומר, אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו, מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ... (בבא בתרא צא א)
...כתיב מחלון וכליון, וכתיב יואש ושרף, רב ושמואל חד אמר מחלון וכליון שמן, ולמה נקרא שמן שרף ויואש, שנתייאשו מן הגאולה, שרף שנתחייבו שריפה למקום, חד אמר יואש ושרף שמן, ולמה נקרא שמן מחלון וכליון, מחלון שעשו גופן חולין, וכליון שנתחייבו כליה למקום. תניא כמאן דאמר מחלון וכליון שמן, דתניא מאי דכתיב ויוקים ואנשי כוזיבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים, יוקים זה יהושע שהקים שבועה לאנשי גבעון, ואנשי כוזיבא אלו אנשי גבעון שכזבו ביהושע ויואש ושרף אלו מחלון וכליון, ולמה נקרא שמן יואש ושרף, שנתיאשו מן הגאולה, שרף שנתחייבו שריפה למקום, אשר בעלו למואב, שנשאו נשים מואביות... (שם שם ב)
ושני בניה - שלא היו באחדות, ולא ניצלו אלא בזכות נעמי... (שם א ב)
מואביות - ולא נחתם גזר דינם אלא על שמאסו בארץ חמדה. ועוד אף שגיירון כדת, מואביות היו, ועדיין לא נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית, ולאיסור נתכוונו. ואמר וישאו ולא ויקחו, שלא גיירום ולא יכלו לקחתם בכסף קדושין, שאינו שייך במואביות, ואמר ויקחו להם - שלא היה הזיווג לשם השמים כי אם להתענג, ולא לקיום המין, דבנך הבא מן המואבית אינו קרוי בנך... ואילו גיירון לא היתה נעמי דוחה אותן כשרצו לשוב אתה. או חשבה שנתגיירו רק לאהבת בעליהן, ואחר כך לא היה לבן שלם. וישבו שם - נענשו על שהתעכבו שם, שהיציאה מארץ ישראל היתה עוון אביהם ולא יכלו למחות, ועל הנשים לבד לא היו נענשים כי גיירום. (שם שם ד)
גם שניהם - ובהם נפרע מממונם תחלה, מה שאינו כן באלימלך, שעשה ב' רעות... ובפשט שמתו ביום אחד, או שגם שמם נמחה מן הארץ. ילדיה - להורות על חסידותם, שעם היותן רופילין (חשובים), החזיקו עצמם לגבי אמם כילדים ושומעים לעצתה, ומשתעשעת בהם כילדים שאין בהם חטא, חוץ ממה שהתעכבו שם. (שם שם ה)
לכליון ולמחלון - יש אומרים שכליון היה קטן ממחלון, ומקדימו כאן כי קודם נשא הוא. ונראה הפשט שמחלון הברור והצדיק, ולכך נזדמנה לו רות, וכליון התחיל בעבירה לקחת המואבית, שעוד לא נתפרסם ההיתר... והקדים כליון כי עיקר הקנין הוא על נכסיו, שנכסי רות נקנים ממילא אתה... (שם ד ט)
ושם השנית רות - לומר לך שכליון הקטן החל בעבירה, אף על פי שמחלון הגדול נמנה, ורק נמשך אחריו. גם שניהם - בעוון שחטא אביהם ולא לקחו מוסר. מחלון - מת תחילה, שתחלה פוגעת מדת הדין בצדיק יותר. (שם א ד וה)