מחנה ישראל

(ראה גם: דור המדבר-מסע, טומאה-שלוח)

 

וחנו בני ישראל, איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם. והלוים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל, ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות... (במדבר א נב)

איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, מנגד סביב לאהל מועד יחנו. והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם, ונשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב... (שם ב ב, וראה שם עוד)

צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש... (שם ה ב, וראה גם טומאה-שלוח)

כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע... כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך, להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. (דברים כג י)

זהר:

מיכאל לימין, גבריאל משמאל, אוריאל לפניהם רפאל לאחוריהם, השכינה עליהם שנים מכאן ושנים מכאן, והיא (המלכות) באמצע, כעין זה בארץ שלמטה, שנים מכאן (דגל מחנה יהודה ודגל מחנה ראובן וכו')... כיון שנסעו ב' דגלים מה כתוב, ונסע אוהל מועד מחנה הלוים וגו', ולאחר כך אלו שני דגלים אחרים, שהם ד' מחנות לד' רוחות העולם, ונמצאים י"ב, כי למטה הוא גם כן כמו למעלה... ובתחילה נסע דגל מחנה יהודה שהוא כנגד המחנה של אוריאל, ואחר כך גדל מחנה ראובן כנגד המחנה של מיכאל... (במדבר כט, ועיין שם עוד)

ומשום זה, דגל מחנה אפרים הוא ימה, והוא בין צפון לדרום, דרום הוא ראובן, הוא מצד אחד, שכתוב, דגל מחנה ראובן תימנה, צפון הוא דן מצד האחר, שכתוב, דגל מחנה דן צפונה, אפרים בין זה לזה... נמצא המערב שהוא אפרים, שהוא בין צפון לדרום הכל כעין (המלכות) שלמעלה. (שם נב, ועיין שם עוד)

מכילתא:

ויעמדו העם מרחוק, אלו שנים עשר מיל, מגיד שהיה מחנה של ישראל שנים עשר מיל. ומנין שהיה מחנה ישראל שנים עשר מיל, שנאמר ויחנו על הירדן מבית הישימות שנים עשר מיל. (יתרו בחודש פרשה ט)

ספרי:

...מיכן אמרו שלש מחנות הן, מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה, מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל, מפתח הר הבית עד העזרה מחנה לויה, מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה... (נשא א)

תלמוד בבלי:

איתיביה רב נחמן לרב הונא, ומחנות במדבר לא הואי, והא תניא כשם שמחנה במדבר כך מחנה בירושלים, מירושלים להר הבית מחנה ישראל, מהר הבית לשער נקנור מחנה לויה, מכאן ואילך מחנה שכינה, והן הן קלעים שבמדבר, אלא אימא בכל מקום מחנה ישראל... (זבחים קטז ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

באותות - סימנים היו לכל נשיא ונשיא, מפה וצבע על כל מפה ומפה, כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדין המלכיות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה... ראובן אבנו אודם ומפה שלו אדום ומצוייר עליו דודאים, שמעון פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם, לוי ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום, ומצוייר עליו אורים ותומים, יהודה נופך וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה, יששכר ספיר, ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול, ומצוייר עליו שמש וירח, על שם ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. זבולן יהלום, וצבע מפה שלו דומה לספיר, ומצוייר עליו נחש על שם יהי דן נחש, גד שבו, וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן, ומצוייר עליו מחנה על שם גד גדוד יגודנו (בראשית מ"ט). נפתלי אחלמה, וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמותו עזה, ומצוייר עליו אילה על שם נפתלי אילה שלוחה. אשר תרשיש, וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים, ומצוייר עליו אילן זית על שם מאשר שמנה לחמו. יוסף שוהם, וצבע מפה שלו שחור עד מאד, ומצוייר לשני נשיאים אפרים ומנשה מצרים, על שם שהיו תולדותם במצרים, ועל מפה של אפרים היה מצוייר שור על שם בכור שורו זה יהושע שהיה משבט אפרים, ועל מפה שבט מנשה היה מצוייר ראם, על שם (דברים ל"ג) וקרני ראם קרניו, על שם גדעון בן יואש שהיה משבט מנשה. בנימין ישפה, וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים לי"ב הצבעים, ומצוייר עליו זאב, על שם בנימין זאב יטרף, ולכך נאמר באותות, שסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא. (במדבר ב ו)

לבית אבותם, לא היה צריך לומר אלא איש על דגלו באותות יחנו בני ישראל, מה תלמוד לומר לבית אבותם, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ו) אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק, בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מיצר, אמר עכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים, אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח, והוא אומר אי אפשרי אלא בדרום, וכן ראובן וכן אפרים, וכן כל שבט ושבט, מה אני עושה. אמר לו הקב"ה משה מה איכפת לך, אין צריכין לך, מעצמן הן מכירין דירתן, אלא דייתיקי יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים, איני מחדש עליהם, כבר יש להם טכסיס מיעקב אביהם, כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו, כך יקיפו את המשכן... (שם שם ז)

והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגו', הדא הוא דכתיב (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ וגו', ברא הקב"ה ד' רוחות לעולם, מזרח מערב צפון ודרום, מזרח משם האור יוצא לעולם, מערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום יוצאין לעולם, דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם, צפון משם החושך יוצא לעולם, וכשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם, כך סיבב לכסאו ד' חיות, ולמעלה מכולם כסא הכבוד, וכנגדן סידר הקב"ה הדגלים למשה, אמר לו הקב"ה, משה, מזרח שממנו אור יוצא לעולם יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה, שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגו', ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכן הוא אומר והחונים עליו מטה יששכר וגו', ועליו זבולן שהוא בעל עשירות, כמה דכתיב (בראשית מ"ט) זבולון לחוף ימים וגו'... ראשונה יסעו, שכן התורה נקראת ראש, (משלי ח') מעולם נסכתי מראש, ואומר כי בצל החכמה בצל הכסף, ואומר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב')...

ודרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, יהי כנגדו שבט ראובן שהוא בעל תשובה, ותשובה מדה טובה ורחמיו של הקב"ה באים על הבריות בשעה שהם עושין תשובה, הדא הוא דכתיב דגל מחנה ראובן תימנה וגו', ועליו גד שהוא בעל גדוד, שנאמר (בראשית מ"ט) גד גדוד יגודנו. ראובן בחשכה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו, הדא הוא דכתיב והחונים עליו מטה שמעון וגו', ומטה גד וגו', כל הפקודים למחנה ראובן וגו' ושנים יסעו, שהתשובה שניה היא לתורה, לאחר שהיו נוסעים אלו שני דגלים היו הלוים נושאים את המשכן. 

מערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור והחום, וכנגדן אפרים ובנימין ומנשה, ומי יעמוד לפני שלג וברד, אפרים ומנשה ובנימין, שנאמר (תהלים פ') לפני אפרים ובנימין עוררה גבורתך, ושכינה לעולם במערב בגבול בנימין, שנאמר (דברים ל"ג) לבנימין אמר ידיד וגו'... ועליו מטה מנשה וגו' ומטה בנימין וגו', נאה לתורה ולתשובה גבורה, כדי שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו. צפון משם החושך יוצא לעולם וכנגדן שבט דן, למה שהוא החשיך בעולם בעבודת אלילים, שעשה ירבעם שני עגלי זהב, ועבודת אלילים חושך הוא, שנאמר (ישעיה כ"ט) והיה במחשך מעשיהם, וחזר ירבעם על כל ישראל ולא קבלו ממנו אלא שבט דן... ועליו שבט אשר מאיר על החושך, שנאמר (דברים ל"ג) וטובל בשמן רגלו, וכן הוא אומר והחונים עליו מטה אשר, ועליו נפתלי שהוא מלא ברכה כדי לפרנס, כמה דכתיב נפתלי שבע רצון וגו', לאחרונה יסעו לדגליהם, שכל מי שעובד עבודת אלילים הולך לאחור ולא לפנים, לכך נאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, כשם שברא הקב"ה ד' רוחות וכנגדן ד' דגלים, אף כך סובב לכסאו ד' מלאכים... (שם שם ט)

והחונים לפני המשכן קדמה, זכה קהת שהקיפו בניו המשכן מב' רוחות, הרי נעשו שבט לוי ד' מחלוקת להיקף ד' רוחות המשכן כנגד ד' דגלים, ולפי מעשיהם היו הלוים חונים לארבע רוחות כמו שהיו הדגלים סדורים. הא כיצד, מערב משם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וכנגדן היו חונים דגל אפרים ובנימין ומנשה, שהיו גבורים כדי לעמוד בכולם, וכן השרה המקום לרוח מערב גרשון שהיה עבודתו בקדש האהל מכסהו ומסך, מי יעמוד לפני שלג וברד וקור וחום, אהל ומכסה ומסך. ולמה נקרא נקרא גרשון, מי יגור נגד שלג וברד וקור וחום, מי שהוא חזק כשן, ואין שן אלא לשון חזק, כדכתיב מעיו עשת שן. דרום טללי ברכה, וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, ושם חונים דגל ראובן, שהוא בעל תשובה, שבזכות התשובה הגשמים יורדין, וכן השרה הקב"ה לאותו רוח דרום בני קהת שהיו נושאין הארון שבו התורה, שאין הגשמים תלוים אלא על התורה, שנאמר (ויקרא כ"ו) אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו', ולכך נקרא קהת, כמה דתימא (קהלת י') אם קהה הברזל, אם ראית שקהו השמים מלהוריד מטר ונעשו כברזל, הוי ידוע בעבור עונש התורה שלא קיימו... 

צפון משם החושך יוצא לעולם, ושם היו חונים שבט דן שהיה חושך בעבודת אלילים שעשה ירבעם והניח בדן, לכך היו חונים שם בני מררי שהיתה עבודתם העצים, קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו, כמה דתימא (ירמיה י') מוסר הבלים עץ הוא, ולכך נקרא שמו מררי על מירור. מזרח משם האור יוצא לעולם, ושם היו חונים דגל יהודה שהיו בעלי מלוכה בעלי תורה בעלי מצוות, לכך היו חונים שם משה ואהרן ובניו שהיו בעלי תורה בעלי מצוות מכפרים על ישראל בתפלתם ובקרבנם, ועליהם נאמר אשרי צדיק ואשרי שכנו, אלו שבטים שהיו סמוכים למשה ולאהרן יהודה ויששכר וזבולון היו כולם גדולים בתורה... וג' של דרום שהיו לבעלי מחלוקת סמוכין אבדו עמהם, ועליהם נאמר אוי לרשע אוי לשכנו, ומי היו בעלי מחלוקת, קרח בן יצהר בן קהת, ולפי שהיו סמוכים להם ראובן ושמעון וגד היו כולם בעלי מחלוקת, שכן הוא אומר (במדבר ט"ז) ויקח קרח בן יצהר וגו', וכן בני גד ובני שמעון אף הם היו בעלי מריבה... (שם ג יב)

וישלחו מן המחנה, ממחנה שכינה, מלמד שמצורעים וטמאי מתים משתלחים משם, צרוע זה מוסגר, כל צרוע זה מוחלט... (שם ז ח, וראה שם עוד)

מדרש תנחומא:

...כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקב"ה הרי השעה שיעשו דגלים, כשם שבשרן אביהן שהן עתידין לעשות דגלים, מיד אמר הקב"ה למשה, משה עשה אותם דגלים לשמי, מיד עמד משה והתחיל מיצר, אמר עכשיו עתידה מחלוקת להנתן בין השבטים... (במדבר יב, וראה שם עוד וכמו במדרש רבה דלעיל)

פסיקתא:

אמר לו הקב"ה למשה, משה הנהג את ישראל לפי מעשיהם, מזרח שממנו אורה יוצאת לעולם, יהא שבט לוי כנגדו, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגו', ומניין שלוי נקרא אור, שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך וגו' (דברים ל"ג ח'), ועליו שבט יהודה שהם ראוין, שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם (במדבר ב' ג'), ועליו יששכר שהוא בעל תורה, ומנין שהתורה נקראת אור, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו' כ"ג), ועליו זבולן שהוא בעל עושר, שנאמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך (דברים ל"ג י"ח). דרום שמשם יוצאים גשמי נדבה וטללי ברכה יהו שבט ראובן שרוי כנגדו, שהוא בעל תשובה, שנאמר דגל ראובן תימנה (במדבר ב' י'), ועליו גד שהוא גבור, שנאמר גד גדוד יגודנו (בראשית מ"ט י"ט), ועליו שמעון, ראובן בתשובה, גד בגבורה, ושמעון באמצע לכפר עליו. 

אמר לו הקב"ה מערב שממנו שלג וברד השרה כנגדו אפרים ומנשה ובנימין, שהם בני יוסף שנתגבר על יצרו, ומנין שנקראו שלשתן גבורים, שנאמר לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך, ולכה לישועתה לנו. והשכינה במערב, שנאמר ובין כתפיו שכן (דברים ל"ג ל"ב). אמר לו הקב"ה צפון שממנו חושך יוצא לעולם הסדר כנגדו שבט דן, על שם עבודה זרה שעבדו... (פרשה מו)

פרקי דרבי אליעזר:

רבי זכריה אומר, והיה עמוד הענן סובב את מחנה ישראל כעיר מוקפת חומה, ולא היה יכול צר ואויב ליגע בהם, אלא כל מי שהיה צריך טבילה היה הענן מפליטו חוץ ממחנה ישראל שהיה קדוש, שנאמר והיה מחניך קדוש, ועמלק היה מזנב והורג כל מי שאחורי הענן... (פרק מד)

ילקוט שמעוני:

והלוים יחנו סביב, כיצד היתה חנייתן, כפסיקיא אחת של ארבעת אלפים אמה, היו חונין ומקיפין את המשכן מכל רוח, משה ואהרן ובניו במזרח, הם ובניהם וכל אשר להם על פני כל מזרח אהל מועד, הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה, והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו. כיצד, כיון שעמדו קלעי החצר היו י"ב נשיאים עומדים על הבאר ואומרים שירה, שנאמר באר חפרוה שרים וגו', והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרים נהרים, נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה, ומאותו נהר יוצאין ארבע נהרות בד' זויות החצר, כל אחד ואחד הולך לבסוף משמש ב' רוחות דרום ומזרח, ויוצא אל מחנה ישראל, עבר מחנה הלוים היו מתערבין הנחלין זה לזה ומקיפין את מחנה השכינה, ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ, ונעשין נהרים נהרים בין כל שבט ושבט, והיו הנהרות מודיעין בין כל אחת ואחת גבולן, ואין אחד צריך לחברו, ולא תאמר שמא בסילות המים, אלא מגדלין להן כל מיני מעדנים... ועכשיו מחנות מחנות, מזרח ומערב וצפון ודרום כל מחנה ומחנה ארבעת אלפים אמה, משה אהרן ובניו במזרח, בני קהת בדרום, בני גרשון במערב, בני מררי בצפון, כל אחד ואחד מהם על פני מאה באמה בתוך ארבעת אלפים אמה, ועוד ארבעת אלפים מכל רוח ורוח, כך היה מקומן, נמצא מקומן של לוים מאחד בשמונה במקומן של שבטים. ובהמתן היכן היתה, שנים עשר מיל על שנים עשר מיל היתה חנייתן, חשוב מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל ובשאר זויות של כל רוח היתה בהמתן רועה נגד חנייתן, והנהרות מקיפין מבפנים ומבחוץ ומציינין אותו טבליות טבליות מראש עד סוף, שיהא להם רשות להלך למשכן בשבת וממחנה למחנה, והענן פרוס עליהן מבדיל בינם לבין בהמתן, שנאמר וענן ה' עליהם יומם, וזיו התכלת היו הנהרות נראין כתכלת מצויירין כעין השחר והלבנה והחמה... (שמות פרק מ, תכו)

 כיצד היו הלוים משמרין במשכן, בני קהת משמרין בדרום, שנאמר משפחות בני קהת יחנו וגו', והם היו ממונין על הארון, שנאמר ומשמרתם הארון והשלחן וגו', חוצה להן שלשה שבטים ראובן שמעון גד. בני גרשון משמרים במערב, שנאמר משפחות הגרשוני אחרי המשכן יחנו ימה, והם היו ממונין על האהל, שנאמר ונשאו את יריעות המשכן, וחוצה להן שלשה שבטים אפרים ומנשה ובנימין. בני מררי היו משמרין בצפון, שנאמר ונשיא בית אב למשפחות מררי, והן היו ממונין על הקרשים ועל הבריחים, שנאמר ופקודת משמרת בני מררי וגו', וחוצה להן שלשה שבטים דן אשר ונפתלי. למזרח משה ואהרן ובניו, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, וחוצה להן שלשה שבטים יהודה יששכר וזבולון. מחנה ישראל היתה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, מן המזרח למערב שנים עשר מיל, ודגלו של יהודה ארבעת מילין, מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעת מילין... מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעת מילין, דגלו של דן ארבעת מילין, נמצאו ארבע זויות של ארבעת מילין משמשין בכל צדדין, שנאמר איש על דגלו באותות, איש על ידו לדגליהם... (שם תכז)

...וכן אתה מוצא כשאמר הקב"ה למשה שיעשה אותם דגלים, אמר השרה אותם לדגליהם לכל רוח מנין אלפים אמה, איש על דגלו באותות, וזה שאמר הכתוב נרננה בישועתך ובשם אלקינו נדגול, שהקב"ה שם שמו בשמותינו ועשה אותנו דגלים, שנאמר איש על דגלו באותות, חיבה גדולה חבב הקב"ה את ישראל שעשאן דגלים כמלאכי השרת, כדי שהיו נכרים בני ראובן לעצמן, ובני שמעון לעצמן, ומנין שהיא אהבה, שנאמר ודגלו עלי אהבה... (במדבר פרק ב, תרפד)

...בא וראה היאך חיבבן ושמרן ונצרן, שאמר לו הקב"ה למשה אמור להם שיעשו לי משכן ואשכון ביניהם, ולא עוד אלא שאעשה אותם דגלים לשמור, למה שהן בני, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, והם צבאותי, שנאמר והוצאתי את צבאותי, לפיכך עשיתים דגלים לשמי, שנאמר איש על דגלו באותות, זה שאמר הכתוב הביאני אל בית היין. כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו עשרים ושנים אלף רבבות מרכבות של מלאכים, שנאמר רכב אלקים רבותים, והיו כולם עושים דגלים דגלים, לכך נאמר דגול מרבבה, כיון שראו אותן ישראל שהן עשוין דגלים דגלים, היו מתאוין לדגלים, אמרו הלואי שאנו נעשין דגלים כמותם, לכך נאמר הביאני אל בית היין, זה סיני, שבו נתנה התורה שנמשלה ליין, שנאמר ושתו ביין מסכתי, ודגלו עלי אהבה, הלואי הוא מדגיל אלינו אהבה, וכן הוא אומר נרננה בישועתך ובשם אלקינו נדגול, אמר להם הקב"ה נתאויתם לדגלים, חייכם שאני עושה שאלתכם, שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך, מיד הודיע הקב"ה אהבתו של ישראל, ואמר למשה לך עשה אותם דגלים, כמו שנתאוו איש על דגלו באותות... שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, אמר הקב"ה אם כעסתי על בני יהו עושין פשרה ביני לבין בני, לכך היו סמוכים לו, אבל השבטים מנגד סביב לאהל מועד יחנו... (שם תרפז)

מדרש הגדול:

דבר אחר, מהו באותות לבית אבותם, מלמד שכל ראש דגל ודגל עשה לו אות על דגלו, כיצד, היה יהודה תוקע אהלו במזרח, מפני שהוא מלך, שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה (במדבר ב' ג'), וכנגדו מחנה משה שהוא מלך, שנאמר (דברים ל"ג ה') ויהי בישורון מלך. ונסמך ליהודה מחנה יששכר וזבולון, והיו יושבין ממול משה, לפי שהיו חכמים, והיה כתוב על דגלו שליהודה קלצטר אריה, על שם גור אריה יהודה. ודגל ראובן שרוי בדרום, שנאמר דגל מחנה ראובן תימנה (במדבר ב' י'), ולמה בדרום, כנגד עשו הרשע, שזה בכור והשליך בכורתו, וזה בכור וניטלה בכורתו בעל כרחו, וסמוך לו שמעון וגד, והן כנגד בני קהת, שנאמר משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה. והיה כתוב על דגלו שלראובן קלצטרין שלדודאים, על שם (בראשית ל' י"ד) וימצא דודאים בשדה. ודגל אפרים היה שרוי במערב שנאמר דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה (במדבר ב' י"ח), כדי שיהא כנגד מחנה יהודה שבמזרח, שהוא מלך כמותו, שהן נזדווגו יחד במצרים, וכן לעתיד לבא עתידין להזדווג זה לזה, והיו סמוכין לו מנשה ובנימין, והן כנגד בני גרשון, שנאמר משפחות הגרשוני אחרי המשכן יחנו ימה (שם ג' כ"ג), והיה כתוב על דגלו קלצטר של דגים, על שם וידגו לרוב בקרב הארץ, ויש אומרים קלצטר של ראם היה כתוב עליו, על שם וקרני ראם קרניו (דברים ל"ג י"ז). ודגל דן היה שרוי בצפון, שנאמר דגל מחנה דן צפונה לצבאותם (במדבר ב' כ"ה), כדי שיהא כנגד מחנה ראובן שבדרום, וסמוכין לו אשר ונפתלי, והן כנגד בני מררי, שנאמר בני מררי על ירך המשכן יחנו צפונה, וכתוב עליו קלצטר נחש, על שם יהי דן נחש עלי דרך (בראשית מ"ט י"ז), ולמה היו על הטכס הזה מרובעים, שהן כנגד ארבע פינות העולם. (במדבר ב ב)

ילקוט ראובני:

צו את בני ישראל וישלחו וגו', מן חומות המקדש ולחוץ יש כיתות רעות לצד שמאל, וראש כל הכיתות רעות שהם סמאל, ואלו כלם בעלי קטטה, ואינם בכלל בני חצר המלך, אלא חוץ לג' מחנות המקיפות את המחנה. והסוד הגדול צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, שלש מחנות הזכיר כאן. ואינו בפירוש הדבר הזה. ואומר עוד ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם, ואלו הן הכפירים שואגים לטרף, ועל מי אמר הכתוב שלא יטמאו את מחניהם, וודאי שהוא מדבר על אותם, כלומר על אלו שחוץ לשורה מצפים מתי יכשלו בני אדם בחטא ובטומאה, ויקטרגו עליהם למעלה, ויצא הדין שיתן בידיהם של אלו המקטרגים, וזהו סוד, "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אכלם", כי מדת א"ל מלמד זכות על בני עולם שלא יפלו ביד הכפירים הנ"ל. (במדבר נשא דף ו)

תרגום יונתן:

משיריתא דישראל הוה אורכה תריסר מילין ופותיה תריסר מילין, ודישרין קידומא מדינחא טיקס משריתא יהודה לחיליהון בארבעתי מילין מרבען, וטיקסי הוה ממילת תלת גוונין כל קביל תלת מרגליתא דבחושנא, ספוקא וירוקא וברוקא, וביה חקיק ומפרש שמהת תלת שבטיא יהודה יששכר וזבולן, ובמציעותיה כתיב יקם ה' ויתבדרון סנאך ויערקון בעלי דבבך מן קדמך, וביה הוה חקיק צורת בר אריון, מטול דרבא לבני יהודה נחשון בר עמינדב. (במדבר ב ג)

טיקס משירית ראובן דרומא ישראון לחיליהון בארבעתי מילין מרבען, וטיקסיה הוה ממילת תלת גונין כל קבל תלת מרגלייתא דבחושנא אזמורד ושבזיז וסבהלום, וביה חקיק ומפרש שמהת תלת שבטיא ראובן שמעון גד, ובמציעותיה כתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, וביה הוה חקיק צורת בר אילא, והוה חמי למהוי ביה צורת בר תורי, ברם משה נביא חלפיה מטול דלא ידכר להון חובת עיגלא... (שם שם י)

טיקס משרית אפרים לחיליהון מערבא ישראון, ומשיריתהון בארבעתי מילין מרבען, וטקסיה הוה ממילת תלת גוונין כל קביל תלת מרגליתא דבחושנא, קנברין טרקין וענעינל, וביה חקיק ומפרש שמהת תלת שבטיא אפרים מנשה ובנימין, ובמציעותיה כתיב ועננא דה' עליהון ביממא במטליהון מן משריתא, וביה היה חקיק צורת ריבא, ורבא דהוה ממני על חילית שבטא דבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. (שם שם יח)

טיקס משרית דן לצפונא לחיליהון, ובית משירייתהון בארבעתי מילין מרבען, וטיקסיה הוה ממילת תלת גוונין כל קביל תלת מרגלייתא דבחושנא, כרום ימא ובילוות חלא ואפנטור, וביה חקיק ומפרש שמהת תלת שבטיא דן ונפתלי אשר, ובמצעותיה חקיק ומפרש ובמישרוי יימר תוב ה' שרי ביקרך בגו ריבוות אלפיא דישראל, וביה היה חקיק צורת חיוי חרמן ורבא דהוה ממני על חילוות שבטוי דבני דן אחיעזר בר עמישדי. (שם שם כה)

רש"י:

באותות - כל דגל יהי לו אות מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה. צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחושן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו. דבר אחר, באות שמסר להם יעקב אביהם כשהעלוהו ממצרים, כדאיתא בתנחומא בפרשה זו. מנגד - רחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע (יהושע ג') אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה, שיוכלו לבא בשבת, משה ואהרן והלוים חונים בסמוך לו. (במדבר ב ב)

אבן עזרא:

ושכנתי בתוך - יספר איך ישכון הכבוד בתוך בני ישראל בהקים הדגלים, כי ארבעת הדגלים היו בארבע הפאות, ומחיצה בין מחנה לוים למחנה ישראל, כי גם הם היו לארבע הפאות, ואחר כן מחיצה, ושם האהל בתוך בני ישראל. והנה בעל קרי לא יצא ממחנה ישראל, גם יד לא היה להם לשבת חוץ לתחום, רק המצוה באה על מחנה ישראל בצאתו למלחמה על האויב... והנה בנשאם הארון עמהם כאשר עשה פנחס לא יכלו לעשות מחיצה למקום הארון. (שמות כט מה)

...ודע כי אחר שהיו כל השבטים שנים עשר, שיצא לוי והיו ליוסף בנים שנים, ורוחות העולם ארבע, הנה לכל רוח שלשה. והנה יש ללאה חמשה בנים, יחסר האחד, ויהיו לה שני דגלים, השלימו הדגל עם בכור שפחתה, ושמוהו עם דגל ראובן שהוא גם בכור, והדגל השני ליהודה, והחונים עליו אחיו הקטנים ממנו. ולרחל דגל בפני עצמה, ואפרים מקום יוסף הוא קודם מנשה, כדברי יעקב, והדגל הרביעי לשפחת רחל שהוא הבכור שלה, ואחריו אשר ואם הוא קטן בשנים מנפתלי, בעבור היות הדגל לבן שפחת רחל, שם זאת המעלה לבן שפחת לאה. ואם תסתכל היטב אז תדע כי הראש הוא הדרום והזנב הצפון, ולא אוכל לפרש, על כן ראובן בדרום כי הוא הראש, ודן בצפון. ודע כי לא היו גבורים בשבטים כשבט יהודה הנמשל לגור אריה וכשבט דן הנמשל כן בדברי משה, על כן היו הם בראשונה ובאחרונה... (במדבר א יט)

באותות - סימנים היו בכל דגל, וקדמונינו אמרו שהיה לדגל ראובן צורת אדם מכח דרש דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה כי בו המשילו יעקב, ובדגל אפרים צורת שור מטעם בכור שור, ובדגל דן צורת נשר, עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא. (שם ב א)

כל צרוע - אלה הם מטומאות שבעה, והם מטמאים אחרים, על כן לא יצא בעל קרי מחוץ למחנה, ואין יד במחנה לצאת חוץ, רק כל אחד חופר באהלו כמנהג כל המחנות כולן, כי תינוקים יש ביניהם. ופרשת כי תצא מדבר על מחנה קטן, שאין שם אשה והארון ביניהם, ואין סובבים, כי במחנה ישראל השכינה באמצע, ועוד אפרשנו במקומו. (שם ה ב)

למשכן קרח - הנכון בעיני שהיה לקרח אהל לאדם שלו ולרכושו רחוק ממחנה הלוים, והיה עם אהלו אהלי דתן ואבירם, כי לא יחנו סביב המשכן כי אם הלוים לבדם, ומזה הכתוב נלמוד כי בעל הדגל היה חונה קרוב ממחנה הלוים. (שם טז כד)

רמב"ן:

איש על דגלו - כל דגל יהיה בו מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כעין אבנו הקבועה בחושן, ומתוך כך כל אחד מכיר את דגלו, לשון רש"י. וכתב רבי אברהם סימנים היו בכל דגל, וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם ומצוירים עליו דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה, כי בו המשילו יעקב, ובדגל אפרים צורת שור, מטעם בכור שורו הדר לו, ולדגל דן צורת נשר, עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא, והיה אהל מועד בתוך האמצע, ומחנה הלוים סביביו בתוך המחנות בענין שהוזכר בספר יצירה, והיכל קודש מכוון באמצע. והנה הפאות תחלתן מן המזרח כמהלך השמש ואחריו הדרום ואחריו המערב ואחריו הצפון. ושמו דגל יהודה במזרח, כי הוא נוסע בראשונה, שהוא הנגיד, כמו שצוה ה' יהודה יעלה בתחילה, וראובן בדרום לכבוד הבכורה. והנה שני הדגלים הסמוכים היו ללאה עם בכור שפחתה הנולד על ברכיה, ודגל אחר לבני רחל במערב, ודגל בני השפחות בצפון אחרונים... (שם ב א)

ודגלו עלי אהבה - שסידר ד' דגלים ומחנה שכינה באמצע, כמו שסיבב כסאו בד' מחנות של המלאכים, מיכאל בימינו שהוא מלאך החסד והרחמים, כנגד ראובן שהיה דגלו בדרום, שפתח ברחמים ובהצלה תחילה, שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם. אוריאל משמאל שהוא מלאך הממונה על הדין והנקמה, כנגד דן שהיה דגלו בצפון, שעשה פסל מיכה וקיבל עגל ירבעם, גבריאל מלפניו כנגד מלכות בית יהודה שהיה דגלו במזרח, כדכתיב כי יהודה גבר באחיו. רפאל מאחוריו, כנגד אפרים שהיה במערב, הצריך לרפואה בחטאת ירבעם. וכל הסדר הזה ד' רוחות העולם, מזרח משם האור יוצא לעולם, ומערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום יוצאים לעולם... וזהו סדר הבנין, ביום פניה למזרח למשול על פקודת היום, אבל בלילה פניה למערב להתפלל, והוא היפך למה שאמרנו. וכשם שהדגלים עשוים דוגמת העולם הבא והעולם הזה, כפי מה שבארנו, והמשכן כמו כן נעשה על דרך העולם העליון, בנין קדש הקדשים ששם השכינה שורה בין שני הכרובים, כנגד עולם התיכון שהמשרתים שם אשר משטרם בארץ היה אוהל מועד אשר שם השולחן והמנורה ומזבח הזהב, אשר הם כלים פנימיים רוחניים... ולכך אמר ודגלו עלי אהבה, רמז למחנה השכינה אשר היא תוך הד' דגלים, כדכתיב ונסע אוהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות... (שיר ד ב, ועיין שם עוד)

אחר שכתבתי סדר תולדות השבטים ופירשתי כחם אכתוב סדר דגליהם. ואתן טעם למה היו חונים שלשה אלה בדגל אחד. ותמצא לפי מה שכתבתי יהודה ויששכר וזבולון היו מכח אחד, אף על פי שהאחד על כל פנים יותר, וכן היו דגל אחר כסדר שנולדו, ונתייחס הדגל מיהודה, שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, והטעם להתייחס דגל אליו, מפני שהיה ראשון לכח ההוא. וסמך לו יששכר, שנאמר והחונים עליו מטה יששכר, וסמך ליששכר זבולון, וטעם להיותם על זה הסדר, שכן הוא תולדותם בבני לאה. ורז"ל פירשו למה היה דגל יהודה במזרח, ומדבריהם נלמוד שהיה ראוי להיות ראשון. וכן ראובן ואפרים ודן, וכל אחד ואחד לפי מקומו נקרא שני שלישי רביעי. דגל שני דגל ראובן שנאמר דגל מחנה ראובן תימנה לצבאותם, ונתייחס הדגל לראובן כי בו התחילו התולדות, הוא היה הבכור לאביו ולאמו. וסמך לו שמעון, שנאמר והחונים עליו מטה שמעון, וכן ראוי להיות לפי מה שכתבתי בענין ראיה ושמיעה, שהם רמז לשמו של הקב"ה. וסמך לשמעון גד, שנאמר ומטה גד, ונתחבר עמהם ענין הכתוב ועתה יגדל נא כח ה'. דגל ג' דגל אפרים, שנאמר דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה, ונתייחס הדגל לאפרים לפי שהיה במקום אביו יוסף, שהיה בכור שורו, שכל הדגלים נתייחסו לבכורות, חוץ מדגל יהודה שהיה במקום גד. ועל כן נתייחס הדגל לאפרים שמלא מקום אביו, שהיה בכור לאמו, ועוד שנקרא על שם פריה ורביה. וסמך לו מנשה, שנאמר ועליו מטה מנשה, וראוי להיות מנשה על שם השכחה סמוך לו אפרים שנקרא על שם פריה ורביה, שכן כתיב, "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". וכתיב, "שמעי בת וראי והטי אזנך" וגו', אימתי בשעה שיתאו המלך יפיך, רוצה לומר הבעל. ורגילים היו רז"ל לקרא בית אביה בי נשא, כלומר בית נשכח. וסמך למנשה בנימין, שנאמר ומטה בנימין וגו', וטעם להיותו אצלם לפי שהוא כלול מאביו ואמו, כמו שכתבתי. ודגל רביעי דגל דן, שנאמר דגל מחנה דן צפונה לצבאותם, ונתייחס הדגל לדן, לפי שבא מב' מדות, ממדת הדין וממדת הרחמים כמו שכתבתי. והכתוב ייחד דן בדינו של תורה, שנאמר דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, פירוש כסדורו של עולם. וסמך לו אשר, שנאמר והחונים עליו מטה אשר, טעם להיותו סמוך לו, לפי שנתפרשה לו מדת הדין ולא נפרשה בו מדת הרחמים, באמרו וגם שמע בקולי. ובכלם לא נתפרשה מדת הדין אלא ברמז, שרמז במקצתם כמו שישנה בו, לפיכך סמכו באשר, כלומר יישר כחך. וסמך לו נפתלי, שנאמר ומטה נפתלי, וטעם להיותו כך, לפי שנקרא נפתלי על שם נפתולי אלקים נפתלתי, שהוא לשון חבור לחבר את הכל יחד שבטי ישראל. ויש באגדה קרוב לזה אבל אך במקצת. (האמונה והבטחון פרק כה)

חזקוני:

ויצא - ...ואף על פי שסדר מחנות נאמרו רק בשנה שניה, וזה היה סמוך לפרשת מקושש בשנה הראשונה, מכל מקום כבר חנו כסדר שמסר להם יעקב אבינו ע"ה. (ויקרא כד י)

בעל הטורים:

איש על דגלו באותות - שיעקב רמז להם מי יהיה ראש דגל, שכל מי שדבר עמו לנוכח היה ראש דגל, כמו ראובן בכורי אתה (בראשית מ"ט ג'), יהודה אתה יודוך אחיך (שם שם ה')... מנגד סביב לאהל - בגימטריא לאלפים אמה... (במדבר ב ב)

אברבנאל:

...ובפסיקתא דרשו הסוסים על ד' מחנות, אדומים על מחנה יהודה, דכתיב חכלילי עינים מיין, שחורים על ראובן ושמעון, שעשו מעשה שחרות בבלהה וזמרי, לבנים אפרים ומנשה, שנתברכו במגד שמש, ברורים מחנה דן, ורוצה לומר בזמן שלא עשו מעשים טובים נפלו אלו ביד ד' מלכיות, ועיין שם עוד. (זכריה ו ז)

כלי יקר:

על דגלו - עיקר הענין שרצו ישראל להראות לאומות כי שם ה' נקרא עליהם ויראו מהם, ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות בכל העולם, וזה האות שאליו יישירו עיני כל השכונים סביבם. והחונים - טעם סיבוב הדגלים נראה על סדר ד' מדרגות הכוללים כל שלמות המין האנושי, קנין החכמה, המדות, הגבורה והעושר, כך סדרם הרמב"ם. ואמרו אין השכינה שורה כי אם על חכם עשיר גבור ועניו, על כן דגלים אלו שבאו להשרות השכינה, וסדרם איש על מעלתו, יהודה יששכר וזבולון ראשונה, שמהם תצא אור תורה, ולכן הם במזרח, והם ראשונים כי מלחמתן של ישראל בתורה. מחנה ראובן בדרום, שהודה ולא בוש, וזה נמשך מענוה, ומשמעון מלמדים וסופרים ועניים שבהם הכנעה, וגד בעל צדקה, שנאמר צדקת ה' עשה, ונאמר עליו יגוד עקב, המורה על עקב עונה יראת ה'. שלישית מעלת הגבורה באפרים, וכתיב לפני אפרים ומנשה עוררה גבורתך, וקנין זה תש והולך באדם, לכן היו במערב, דן וכו' בעלי עושר היו בצפון, שמשם זהב יאתה, וקנין זה הפחות שבכולם, ולכן היו לאחרונה. (שם)

מלבי"ם:

ראה ערך מחנה.

רש"ר הירש:

החניה היתה כדי להפנות את תשומת לבם למשכן בחנותם ובנסעם, על כן נקרא כאן בנגוד לשמו בסוף הפרק הקודם "אוהל מועד", שכל העינים מופנות ומועדות אליו. (במדבר ב א)

ויעשו - בראשונה חנה שבט יהודה המושל, אתו יששכר בעל עבודת האדמה והמדע, וזבולון שבט המסחר והספרות (מושכים בשבט סופר), יחד היוו שלשתם את היסוד החמרי והרוחני של העם. יד ימינו היו ראובן, לו יתרונות רוחניים ובעל רגש, אבל רך בטבעו, שמעון נוקם הכבוד המחולל, גד הנוקם במלחמת תנופה, יחד הם האומץ המעורב בחנינה וחסד. ליד שמאלו דן שבט הפקחות, אשר עדינות הטעם, ונפתלי כח הדבור, יחד הם הפתיחה לצד הרוח. שבטי יוסף אינם ברורים באפיים, אולי "מלא הגוים" שנאמר באפרים ומנשה פירושו שהוא ממלא את החסר לאחרים, על כל פנים כאשר התחרה שבט יוסף בשבט יהודה נכרה הקבר לקיום כל האומה... (שם שם כד)

העמק דבר:

דגלו באותות - משמע שלכל בית אב היה גם כן דגל בצורת הדגל הגדול של השבט, אך היה רשום עליו א' ב' ג' דהיינו כל אחד באות שלו. (שם ב ב)

והחנם - נכתב חסר, ששבט שמעון לא נתקרבו כל כך לראובן, מפני שהיו בהם אנשי רשע. (שם שם י)

ועליו מטה מנשה - כשכתוב והחונים עליו משמע הקטן הנסמך על הגדול, וכאן היה להיפך, והיינו אף על פי שאפרים ראש הדגל, משום שהנהגת המדבר היתה נסית, ובזה גדול כח אפרים, מכל מקום בנדרש להליכות עולם היה מנשה גדול מאפרים, ולכן בפרשת פנחס, קרוב לכניסתם לארץ, הקדים מנשה לאפרים. (שם שם כ)

...וכאן הוזהרו באותו דור לשלח טמא מת גם ממחנה ישראל, וכן אמר משה במלחמת מדין "חנו מחוץ למחנה", אם כן כל צרוע מרבה טהורים לאותו דור, כגון שנצטרעו לפני מתן תורה, שגם כן נשלחו. (שם ה ב)

שם משמואל:

...והנה במדרש רבה במדבר א' ב' בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים, והיו כולם עשויים דגלים דגלים. כשראו אותם ישראל אמרו, הלואי כך אנו נעשה דגלים כמותן וכו'. וכבר פירשנו הענין דדגלים כמו בגשמיות, שידע התועה מן המחנה לשוב אל מחנהו בנקל על ידי שרואה סימן דגלו, כן ברוחניות שצורת אדם המעלה להיות דבוק בהשי"ת, אך צרכי גופו הם המונעין את האדם מן הדביקות, על ידי טרדות מטרדות שונות, שעל זה נאמר (תהלים קי"ט) "תעיתי כשה אובד בקש עבדך", ולזה באים הדגלים לפועל דמיוני, שהענין האלקי יהיה עומד תמיד לפני עיניהם כדמיון דגל המחנה, ושבאמצעותן בנקל יהיה לו לשוב לדביקותו אל המקום אשר היה שם אהלו בראשונה, והיינו שראו את מלאכי השרת עשויין דגלים דגלים, היינו שצורת המלאך להיות תמיד דבוק בה' באין מפריע, כל אחד בשרשו איש על מחנהו, כן התאוו ישראל שיהיה מתמיד מאיר לנגד עיניהם הענין האלקי לשוב לדבקותן. ולפי זה יובנו דברי המדרש הנ"ל, דרבי יהודה אמר ארבע, כנגד כן נעשו בניו ד' דגלים במדבר, וסבירא ליה דענין הבארות הוא לסלק את המסך המבדיל, ויהיה הענין האלקי מאיר לנגד עיניהם, ועל כן כנגד זה נעשו הדגלים במדבר להיות הענין האלקי מאיר לנגד עיניהם עד שאפילו נעשה אהל לשעתו, יהיה ביכולת האיש לשוב אל המקום אשר היה שם אהלו בתחילה, באשר הענין האלקי היה עומד לנגד עיניו כמו הדגל לפני המחנה... (בראשית תולדות תרע"ה)

...דענין דגלי מדבר היה להטיל אימה ופחד על הכחות החיצוניים שבמדבר, שהם במספר ארבעה, נחש ושרף ועקרב וצמאון, שתוצאותם מד' גוליירין בישין עון משחית אף וחימה, המסתירים את האור האלקי, והדגלים היו כדי להטיל אימה ופחד עליהם, כמו שכתוב (שיר ו') איומה כנדגלות, והיו מסתלקין, וכמו שכתוב קומה ה' ויפוצו אויביך... (שם תרע"ח)

במדרש רבה ויעשו בני ישראל וגו', שרחקו עצמם מן המשכן ונתנו מקום ללוים לחנות סביב למשכן. ונראה שבשביל זה זכו אחר כך לדגלים. ובאמת שזה היה להם לנסיון גדול, שאחר כל טהרתם והזדככותם בעשיית המשכן וכליו וכו', והיו עומדים בהשתוקקות גדול להדבק בהשי"ת, נאמר להם שיתרחקו, ולא נכלמו ולא הפצירו שלא יעשה להם ככה, רק קבלו מאמר השי"ת כמו שנצטוו, ובשביל זה נתקיים בהם מרחוק ה' נראה לי, וזכו לדגלים שענינם הוא להדבק בהשי"ת בלי אמצעי...

נראה הצורך בדגלים במסעות המדבר, כי ידוע שהמדבר היה מקום השראת הסטרא אחרא וד' הקליפות הנרמזות בנחש שרף ועקרב וצמאון, ובכח התורה אוריין תליתאי בטלו את שלש הקליפות נחש שרף ועקרב, ובדגלים שענינם היה דיבוק אלקי בלי אמצעי כנ"ל, אשר לגודל תאותם להידבק בהשי"ת מסרו נפשם אף שתתפרק מעל גויתם, ומצד האהבה הגדולה זכו לדגלים, וזהו צמאון דקדושה, כמו שכתוב (תהלים מ"ב) צמאה נפשי לאלקים וגו', ובצמאון דקדושה בטלו צמאון דקלפה. (במדבר תרע"א)

...והנה בחטא העגל שלא יכלו לעמוד בעצמם בלתי אמצעות משה אבדו מעלה זו, ושוב אינם ראויים בלתי אמצעי, והיה בלתי אפשר לעשותם דגלים כנ"ל, שיהיו בעצמם מכון לשכינה בלתי המלאכים, על כן סיבב השי"ת להישירם גם לזה, כי ישראל היו להוטים אחר השכינה, כבמדרש בפסוק יבא דודי לגנו, לגנו זה אוהל מועד, ובעוד תשוקתם עזה כמוות אהבה, נצטוו להניח את מקומם ללויים והם יתרחקו, וקשה כשאול קנאה, והם סבלו הכל מחמת ציווי השי"ת, והוא ממש כעין מצות הגבלה בסיני, ועוד יותר הרבה מאד, ובטלו את מהותם לגמרי, על כן נעשו ראוים לדיבוק שכינה בלתי אמצעי, והוא הדגלים, ואם כן שפיר יצדק מקרא זה קודם הדגלים, כי זה עצמו הוא סיבה לדגלים...

איש על דגלו באותות וגו' מנגד, פירש רש"י ברחוק מיל, יש להתבונן למה נצטוו ישראל להתרחק מן המשכן כל כך, ובמדרש (סוף פרשה א') שהוא מחמת חטא העגל, והלא כבר נרצה עוונם על ידי תשובתם הגדולה, וחזרה לשרות שכינה ביניהם... ובזוהר הקדוש שאף אחר התשובה ונצטוו על מלאכת המשכן, עדיין היה להסט"א מהלכים בין נשי ומשרייתא דישראל בינייהו וכו', על כן למען יתרחק מהם הסט"א נעשה להם עוד תקנה זו, שעל ידי שיתרחקו ויעמדו מנגד ביראת הכבוד, ששפטו את עצמם שאינם ראויין לקרב יותר, מחמת זה עצמו יתרחקו מהם החיצונים, מה שקודם לעגל לא היו צריכים לכך... (במדבר תרע"ב)

פרי צדיק:

מחנה ישראל צריך שיהיה באמצע מחנה שכינה ומחנה לויה, וכתוב במזמור של שבת "שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו", בבית ה' מחנה שכינה, בחצרות אלקינו מחנה לויה... וג' מחנות ישראל הם כנגד נפש רוח נשמה, והוא כנגד מה שנאמר "בפיך ובלבבך לעשותו", המעשה על ידי הגוף שבא על ידי כח הדם, וכתוב כי הדם הוא בנפש יכפר, ולקדושת הנפש זוכה כל אחד מישראל... ובפיך דברי תורה, והוא כנגד מחנה לויה, דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו', ובלבבך מחנה שכינה, אני ה' שוכן בתוך בני ישראל... (מצורע ד)