מחצית השקל

(ראה גם: ישראל-מנין, קרבן, שקל)

 

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. זה יתנו כל העובר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש, עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'. כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם. ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אהל מועד, והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם. (שמות ל יב)

והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלקינו ללחם מהמערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על ישראל וכל מלאכת בית אלקינו. (נחמיה י לג)

ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה' והקהל לישראל לאהל העדות. (דברי הימים ב כד ו)

זהר:

תא חזי, הרי העמידו שאין ברכה עליונה שורה על דבר שנמנה, ואם תאמר ישראל איך נמנו, אלא לקח מהם כפר נפשם, והעמידו שלא עשו חשבון עד שנתקבץ כל הכופר ההוא, והוא עלה לחשבון, ונמצא שמתחלה מברכים את ישראל (בעת קבלת הכופר), ואחר כך מנו את הכפר ואחר כך חוזרים ומברכים את ישראל, ונמצא שישראל נתברכו בתחילה ובסוף, ולא היה בהם נגף. למה עולה נגף בסבת מנין, אלא משום שהברכה אינה שורה בדבר שבמנין, וכיון שנסתלק הברכה שורה עליו הסטרא אחרא, והוא יכול להזיק, משום זה מקבלים כפר ופדיון להעלות המנין עליו. מהו מחצית השקל, הוא כמו חצי ההין, וזהו ו' ממוצע בין ב' ההין, אבן לשקול בה, הוא י' עשרים גרה השקל, הוא יו"ד. העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי (ז"א), שלא ירבה על י', וכך למדנו בספר יצירה עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט, זהו צדיק (יסוד) לא ימעיט מעשר, כמו שאמר בספר יצירה עשר ולא תשע, ממחצית השקל שהוא י'... (תשא ב, ועיין שם עוד)

זה יתנו, תא חזי, בית דין של מעלה אינו מעניש את האדם עד שיהיו לו עשרים שנה, מה הטעם, משום שבעת ההיא הוא נשלם בב' חלקים, בחלק הקב"ה וכנסת ישראל, ועל כן אם באותו זמן עבר על מצוה למי צריך לתת, הוא במקום שחטא לו (שהוא סוד) זה (שהוא ז"א), ולמי צריך להמשיך, חזר ואמר מחצית השקל (שהוא יסוד). תא חזי, הקב"ה וכנסת ישראל (שהם ז"א ומלכות), נקרא אחד, וכשכנסת ישראל בגלות, לא נקרא אחד, ועל כן מחצית השקל שהוא עשר גרה, הוא סוד הי' (שהיא יסוד), שצריך להמשיך ולהאיר במקום שפגם, (שהוא המלכות), וזה הוא כופר נפשו, ודאי, (כי נפשו היא אותיות) נפש ו', שהיא בית הדין... 

תא חזי, הכופר הזה כדאי לכפר על עשרה שבטים שמכרו את יוסף (שהוא יסוד), והפרידו זה (שהוא ז"א), מזאת (שהיא המלכות), ועברו על מצות אדונם, משום זה עשרים גרה השקל, שהוא כנגד אותו הגר בארץ נכריה (שהוא יוסף), שנסתלק מהארץ הקדושה ונמכר בעשרים, ובני ישראל לא הרימו ראשם מאותה שעה משום העון הזה. אמר הקב"ה למשה, אם אתה רוצה להרים ראשם למעלה, זה יתנו כל (שהוא יסוד)... (זהר חדש תשא ב', ועיין שם עוד)

דבר אחר, זה יתנו, כמה יש לבני אדם להשמר מדרכיהם, כי כאשר נמכר אותו צדיק (יוסף), כל עשר המדרגות (עשר ספירות) סתמו אורותיהן, כי אינו נמשך האור מעתיקא (כתר), אלא בשביל התועלת של הארץ, (וכיון שחטאו נסתם האור ולא נמשך למטה, ומי שעבר על זה עבר על כל מצוות, והקב"ה באהבה רבה נתן לשמור את השבת כנגדו, (לכפר על מכירת יוסף), שהיא שקולה כנגד כל המצוות.

ועל כן עשר גרה (שהוא סוד עשר ספירות), שהחזיר למקומם, (שיחזרו ויאירו), היא כופר נפש, שמאירים למקום שנקרא נפש (שהוא המלכות), ממקום של ישראל (שהוא ז"א המאיר למלכות), ושמים (שם ז"א) מאירים לארץ הזו, (שהיא המלכות, וישראל) נותנים לה כל התקונים להתחבר למעלה (עם ז"א). (שם נד ועיין שם עוד)

ועל כן כל העובר על הפקודים נותן שכר, בקע לגולגולת, שיהיה כופר לנפשו ההיא, (דהיינו המלכות), ויתפשט ממנה האור, בשעה שנתחברה לה הימין (שהוא סוד) הכסף (שנותן, דהיינו חסדים), ועל כן יברך את בית אהרן, (כי המלכות נקראת בית אהרן), בשעה שניתווספו בה ברכות, והימין (שהוא חסד) נתעורר אליה באותו כסף, (מחצית השקל), אז נמשכות ברכותיה באלו היראים מפניה. (שם קג)

ספרא:

מנין שאין מקבלים שקלים מן הגוי, תלמוד לומר ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה... (אמור פרק ז)

תלמוד בבלי:

מיתיבי, שלש עשרה שופרות היו במקדש, והיה כתוב עליהן תקלין חדתין ותקלין עתיקין, וקינין וגוזלי עולה, ועצים ולבונה, וזהב לכפורת, וששה לנדבה, תקלין חדתין אלו שקלים של כל שנה ושנה, תקלין עתיקין, מי שלא שקל אשתקד ישקול לשנה הבאה, קינין הן תורין, גוזלי עולה הן בני יונה... (יומא נה ב)

באחד באדר משמיעין על השקלים... כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן, ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה, באחד בניסן... (שקלים ב א, וראה שם עוד)

בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה, בכ"ה ישבו במקדש, משישבו במקדש התחילו למשכן, את מי ממשכנין, לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ועבדים וקטנים, וכל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק, אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום, אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא, אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי, אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא, אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמם, וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו היאך נאכלין. אין ממשכנין הא לתבוע תובעין, הדא דתימר בשהביא שתי שערות... אמר רב ברכיה טעמא דרבי יוחנן בן זכאי זה יתנו, י"ב שבטים יתנו... רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר כל דעבר בימא יתן, וחרנא אמר כל דעבר על פיקודיא יתן, מאן דאמר כל דעבר בימא יתן, מסייע לרבי יוחנן בן זכאי, ומאן דאמר כל דעבר על פיקודייא יתן מסייע לבן בוכרי. אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים, אם שקלו מקבלין מידן, הנכרי והכותי ששקלו אין מקבלין מהן, ואין מקבלין מידם קני זבין וקני זבות וקני יולדות וחטאות ואשמות, זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן, כל שאינו נידר ונידב אין מקבלין מידן, וכן מפורש על ידי עזרא, שנאמר לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו. ואלו שחייבין בקלבון (תוספת) לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים... (שם ג ב, וראה שם עוד)

...דאמר רבי מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה ואמר לו זה יתנו, כזה יתנו. (שם ד ב)

המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי, בית שמאי אומרין מותרן נדבה ובית הלל אומרים מותרן חולין, שאביא מהן שקלי שוין שהמותר חולין. אלו לחטאתי, שוין שהמותר נדבה, שאביא מהן חטאתי, שוין שהמותר חולין, אמר רבי שמעון מה בין שקלים לחטאת, אלא של שקלים יש להן קצבה ולחטאת אין לה קצבה, רבי יהודה אומר אף לשקלים אין להן קצבה, שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות, חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין, בקשו לשקול דינרין, ולא קבלו מהן. אמר רבי שמעון אף על פי כן יד כולן שוה, אבל חטאת זה מביא בסלע וזה מביא בשתים וזה מביא בשלש... בקשו לשקל דינרין קרטין ולא קבלו עליהן, מן הדא, והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלקינו... רבי חלקיה בשם רבי אחא מכאן שצריך אדם לשלש שקלו ג' פעמים בשנה, מכאן שאין מטריחין על הציבור יותר מג' פעמים בשנה. אמר רבי אבין מכאן לג' סאין, מכאן לשל קופות, מכאן לג' הפרשות. כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים, רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל, וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל, דעבד שיתא גרמסין. רבי יהושע בי רבי נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכאי, לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה. רבי ברכיה רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף, רבי פנחס בשם רבי לוי לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל אחד ואחד מהם טבעה, לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה. (שם ו א)

ועשרת אלפים ככר כסף, אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים... (מגלה יג ב)

 

המודר הנאה מחברו שוקל לו את שקלו ופורע את חובו... (נדרים לג א)

שומר חנם אינו נשבע וכו', ורמינהו, בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם משנתרמה התרומה נשבעין לגזברין, ואם לאו נשבעין לבני העיר, ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן, נמצאו או שהחזירום הגנבים אלו ואלו שקלים הם, ואין עולין להם לשנה הבאה, אמר שמואל הכא בנושא שכר עסקינן, ונשבעין ליטול שכרן... אלא אמר רבי אלעזר שבועה זו תקנת חכמים היא, שלא יהו בני אדם מזלזלים בהקדשות. (בבא מציעא נז ב)

אמר רב אסי לעולם אל ימנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל בשנה, שנאמר והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלקינו... ואמר רבי אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין בית המקדש קיים אם עושין צדקה מוטב, ואם לאו באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע... (בבא בתרא ט א)

תלמוד ירושלמי:

רב יהודה שאל לשמואל הפריש שקלו ומת, אמר ליה יפלו לנדבה. (עירובין מג ב)

רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל, אמר מוטב שיקדים כספן של בני לכספו של אותו רשע, לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים. (מגילה ז א)

תמן תנינן המכנס מעות ואמר הרי אילו לשקלי, בית שמאי אומרים מותרן נדבה, ובית הלל אומרים מותרן חולין, שאביא מהן שקלי שוין שמותרן חולין... רבי יוסי בשם רבי אלעזר מה פליגא במכנס פרוטרוט, אבל באומר אילו, כל עמא מודי שהמותר נדבה. רבי חזקיה רבי ביבי בשם רבי לעזר מה פליגא במכנס פרוטרוט, אבל באומר אילו כל עמא מודי שהמותר חולין... (נזיר כ ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

...אמר רב יהודה בר סימון אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מגיעו בקע לגולגולת, הדא הוא דכתיב בקע לגולגולת מחצית השקל. (בראשית פד יז)

דבר אחר יושב בסתר עליון וגו' אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן ג' דברים שמע משה מן הקב"ה והרתיע לאחוריו, כיון שאמר לו (שמות ל') ונתנו איש כופר נפשו, אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו, (איוב ב') עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ועדיין אינו מגיע, שנאמר אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו ויקר פדיון נפשם, אמר לו הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן, זה יתנו, אמר רבי מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, והראה לו למשה זה יתנו, כזה יתנו... (במדבר יב ג)

מדרש תנחומא:

ילמדנו רבינו, כמה תרומות היו תורמין ישראל בכל שנה, כך שנו רבותינו שלש תרומות תורמין, בראש חודש אדר, ובניסן ובאלול, בראש חודש אדר ובניסן היתה תרומת הלשכה נגבית, והיו באין הכהנים ומכפרין על עונות ישראל מן השקלים שהיו שוקלין, למה כדי שיהיו כל ישראל עסוקין במתנותיהם, והיו מתחילין לגבות מראש חודש אדר, ותורמין בראש חודש ניסן, ולמה מתחילין באדר ותורמין בניסן, שלא לדחוק על ישראל, והיו מזהירין את ישראל מראש חודש. אמר שלמה דרך עצל כמשוכת חדק ואורח ישרים סלולה, בעשו הרשע הכתוב מדבר, כשם שמשוכה של קוצים מתחדקת בבגדיו של אדם, את מפשר אותה מכאן ומתחדקת ממקום אחר, כך מלכות עשו גובה את הארנון מישראל, עד שלא תגבה הרי הגולגולת באה, ועד שהיא נגבית באין לעסק טרופין. אבל הקב"ה אינו כן, אלא ואורח ישרים סלולה כבושה לפני ישראל, משמיעין באחד באדר, ונגבית בראשון של ניסן. וכמה היו גובין, מחצית השקל, וכמה הוא חצי סלע, ולא היתה נגבית אלא לכפרת ישראל, והיו לוקחין מהן תמידין, לפי שצפה הקב"ה שכל מנין שעתידין ישראל שיהא בהן חסרון, והתקין להם את השקלים רפואה, כדי שיהא להן כפרה ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. (תשא א)

...ואף כאן מי גרם לשבטים בפרשת שקלים שיתנו כופר נפשותיהן, מעשה העגל, ואם חטאה גדולה שעשו גרמה למצוה ולזכות, מצוה שהן עושין על אחת כמה וכמה. (שם ב)

מחצית השקל, על שחטאו בשש שעות בחצי היום יתנו מחצית השקל שהוא ששה גרמיסין, רבי יוחנן אמר על שעברו על עשרת הדברות, לפיכך יתן כל אחד עשרה גרה, שהוא מחצית השקל, רבי שמעון בן לקיש אומר לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונטל כל אחד ואחד מטבע, לפיכך יתן כל אחד ואחד מטבע. רבי יהודה בר סימון אמר שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונרתע לאחוריו... וכשאמר ונתנו איש כופר נפשו, תמה ואמר מי יוכל לתת פדיון נפשו, שנאמר (תהלים מ"ט) ויקר פדיון נפשם וחלד לעולם, אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו, אמר לו לא כמו שאת סבור, אלא זה יתנו, כזה יתנו, רב הונא בשם רב אמר, ש-די לא מצאנוהו שגיא כח (איוב ל"ז), אין הקב"ה בא בטרחות עם ישראל, כששמע משה כך אמר אשרי העם שככה לו... (שם י)

תוספתא:

...משישבו במקדש התחילו למשכן, נתמשכנו ישראל על שקליהן כדי שיהיו קרבנות צבור קרבים מהם במקדש. משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה רופא כופתו ומחתך ברגלו כדי לרפאותו, אף כך אמר הקב"ה יתמשכנו ישראל על שקליהם, כדי שיהו קרבנות צבור קריבין מהם, מפני שקרבנות ציבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהם שבשמים. וכן מצינו בתרומת שקלים ששקלו ישראל במדבר, שנאמר, ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל וגו'... (שקלים פרק א)

פרקי דרבי אליעזר:

רבי ישמעאל אומר חמש אצבעות של ימינו של הקב"ה כלן יסוד גאולות... אצבע רביעית שהיא שניה לבוהן בה הראה הקב"ה למשה מה יתנו ישראל בפדיון נפשם, שנאמר זה יתנו... (פרק מח)

פסיקתא:

דבר אחר ונתנו איש כופר נפשו,אמר לו הקב"ה למשה, מיתה הם חייבים על שעשו את העגל, אלא יתנו כפרת נפשם, ונתנו איש כופר נפשו, כיון ששמעו ישראל היצירו, אמרו על חנם היינו יגיעים ובוזזים בתי מצרים ונוטלים את ממונם ולהשליך את ממונם... כתב בתורה שיתן קנס וענשו אותו מאה כסף, ואנחנו אנסנו את הדבור, קבלנו אותו ועברנו עליו, עכשיו צריך כל אחד ואחד ממנו ליתן חמשים כסף כאונס אשה, אלא כמי שמפתה את הבתולה... הרי כל אחד ואחד מישראל צריך ליתן לו חמשים סלע שנעשינו כמפתה ופתינו את הדיבר ולא שמרנו אותו... ידע הקב"ה מה בלבם, אמר למשה אמור להם למה אתם מתייראים, איני מבקש מכם שתתנו לי לא כאונס ולא כמפתה ולא כמוציא שם רע ולא כשור נגח, אלא זה יתנו... (פרשת כי תשא)

מסכת סופרים:

...וצריכים ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור, ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה, צריכין להספיק מים ומזון לאחיהם עניים משום קובלים ומתנות לאביונים, ויש שמספיקין לחם ודגים... (פרק כא)

מדרש הגדול:

דבר אחר ונתנו איש כופר נפשו, אמר רבי יהודה בשעה שקיבלו ישראל את התורה ירדו ששים רבוא מלאכים, והלבישו ישראל עטרות, וכיון שעשו עגל ירדו וניצלו אותן מהן, שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים (שמות ל"ג י'), והיו אותה שעה חייבין כליה, אמר הקב"ה למשה ונתנו איש כופר נפשו, והוא שאמר הכתוב כפר נפש איש עשרו. (שמות ל יב)

ילקוט ראובני:

רזא דמחצית השקל כרזא דרוח ונפש, ואיבעי ליה לבר נש לזכאה נפשיה לאדבקא לה בהדי רוח, והא רוח ונפשא כד דבקין כחדא אקרי שק"ל ומקרי סל"ע, ומשום דבר נש מלוכלך בחטאים וכסופין דעלמא איבעי ליה למיתן כופר נפשו לזכאה יתיה למזכי לחבקא ליה בהדי רוח, והיינו כי תשא את ראש בני ישראל, כלומר כד תיבעי לארמא נפשא דבני ישראל לאתדבקא לה בהדי רוח, ונתנו איש כופר נפשו לה', דמטובה דיהיב ליה הקב"ה יתן לזכאה נפשיה לאדבקא בהדי רוח. ולא יהיה בהם נגף, כלומר דבר נש מברח מן קדם בעל דבביה מקרי נגף, וקאמר קרא דכד יתנו כופר נפשם לה' לא יהיה בהם נגף בנפשיהון, דלא יתדבקון ברוח בפקוד אותם, כלומר בעידנא דקב"ה יפקוד נפשיהון וודאי על ידי דיתנו כופר נפשם יתדבק נפשיהם ברוחיהון, זה יתנו כל העובר, כלומר ולא אשתלים נפשייהו כדקא יאות, ובתר הכי אמר ועשית כיור נחושת, רמז לכנסת ישראל, ונתת שמה מים, דתימשך מים מהחס"ד, ובתר הכי פקיד קטורת לקשרא כולהו ספירין... (שמות כי תשא דף עז)

תרגום יונתן:

דין שיעורא איתחמי למשה בטוורא הי כדינרא דאישא, והיכדין אמר ליה כדין ינתנון כל מאן דעבר על מנינא... (שמות ל יג)

רש"י:

כי תשא - לשון קבלה, כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מנינם. (שם שם יב)

עשרים גרה השקל - שהשקל השלם ד' זוזים, והזוז מתחלתו חמש מעות, אלא באו והוסיפו עליו שתות והעלהו לשש מעה כסף, ומחצית השקל הזה שאמרתי לך יתנו תרומה לה'. (שם שם יג)

לכפר על נפשותיכם - דבר אחר, לפי שרמז להם כאן ג' תרומות שנכתב כאן תרומת ה' ג' פעמים, אחת תרומת אדנים, שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן, שנתנו כל אחד מחצית השקל... והשנית אף היא על ידי מנין, שמנאן משהוקם המשכן, הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים, והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה, והושוו בהם עניים ועשירים, ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים, והשלישית היא תרומת המשכן, כמו שנאמר (שמות ל"ה) כל מרים תרומת כסף, ולא היתה יד כולם שוה בה, אלא איש מה שנדבו לבו. (שם שם טו)

כסף עובר - הוא כסף השקלים, כסף נפשות ערכו - של האומר ערכי עלי... (מלכים ב יב ה)

ורש - ...ומדרש אגדה על מחצית השקל שעני ועשיר שוים, ואינו יכול לומר לו חלקי גדול מחלקך. (משלי יג ח)

אבן עזרא:

החל לפרש כסף הכפורים, שהוא חיוב על כל אחד, ולא היה נדבה, והזכיר זה בעבור הכתוב למעלה כי אחת בשנה יעשה כפורים, וכסף הכפורים גם כן יהיה אחת בשנה כאשר אפרש... והגאון אמר כי כסף הכפורים הוא חיוב על ישראל בכל שנה, בין שיספרם מלכם או לא ישא מספרם, וראייתו: משאת משה במדבר, ואמר כי ממנו יקריבו קרבנות הצבור, ותקון הכיור וכו', גם ינתן ממנו לסנהדרין, וזה רמז בצלאל ואהליאב... יש אומרים כי המגפה שהיתה בימי דוד בעבור שלא נתנו כופר נפשם, ואם זה אמת היא תשובה על הגאון. טעם בפקוד אותם, כי אם לא יתנו כפרם ברגע הפקידה אז יבא הנגף, ויפת אמר אם לא יתנו כפרה בצאת למלחמה ויסופרו ינגפו לפני האויב. (שמות ל יב)

זה - השיעור, כמו וזה אשר תעשה אותה. כל העובר - שעברו משנותם עשרים, והם כמו שלשה שבועות שנים, אז הוא האדם תמים דעת, גם גופו לא יגבה עוד בקומה. עשרים גרה - גרגרות חרוב המה. העשיר - הזכיר לא ירבה ולא ימעיט, כי כפר נפש הוא. (שם שם יד וטו)

רמב"ן:

כי תשא - צוה הקב"ה את משה, כאשר תשא ראש בני ישראל במנין יתנו כפר נפש מחצית השקל. ואמר לו ולקחת את כסף הכפורים הנזכר, ונתת אותו על עבודת אהל מועד, ומזה ילמוד משה שימנה אותם עתה, וכן עשה... ולפיכך כלל המצוה כאשר תשא ראשם תעשה כן שיכנס בכלל כל פעם שימנם, והנראה אלי, כי לא הצריך אותו עתה לבא באהליהם ולמנותם כאשר יעשה בחומש הפקודים, רק שיעשה כאשר אמרו רבותינו בשקלי הקרבנות, צוה עליהם שכל היודע בעצמו שהוא מבן עשרים שנה ומעלה יתן הסך הזה, והם הביאו אליו הכופר נדבה עם כל שאר הנדבה בבקר בבקר, ולכן לא אמר רק ונתת את כסף הכפורים, כלומר הנה ציויתיך כאשר תמנם שיתנו כופרם, ועתה יתנו מעצמם הכופר, ותתן אותו על עבודת אהל מועד...

ומפני שלא נתפרש כאן אם היא מצות דורות או לשעה למשה במדבר, טעה דוד ומנה אותם בלא שקלים, והיה הנגף בהם... ורבותינו דרשו מכאן שלש תרומות מרבוי המקראות. וכן נראה ממה שאמר הכתוב מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה וירושלים את משאת משה עבד ה' והקהל לאהל העדות, יראה מזה כי משאת משה מצוה לדורות להביאו לבדק הבית, אף על פי שלא ימנם, וכן בקרבנות כדברי חכמים. וכן כתוב והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלקינו וגו', מכאן מפורש שהיו מביאים שקלים בכל שנה לקרבנות ולבדק הבית. ואמר שלישית השקל, כי בימי עזרא הוסיפו עליהם והיה שלישית השקל גרה. ובמסכת שקלים שנינו, כשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות, חזרו לשקול סלעים, חזרו לשקול טבעין, ובקשו לשקול דנרין. ופירושה שכשעלו מן הגולה מפני שהיה בדק הבית צריך להוצאות מרובות היו שוקלים דרכונות שהם גדולים מן הסלעים, והיה כל אחד שוקל דרכמון אחד, חזרו לשקול טבעין, ומפורש בירושלמי שהוא פלגות סלעין, ובקשו לשקול דינרין,ולא קבלו מהן, שיכול הצבור להוסיף ליתן יותר מחצי סלע, ובלבד שתהא יד כולן שוה, כמו ששנינו במשנת שקלים, ומכל מקום אין אדם רשאי לפחות וליתן פחות מחצי סלע, בין יחיד בין רבים, כי אין כופר נפש פחות מכן, כדכתיב זה יתנו...

והשקלים של הקרבנות לויים חייבים בהם לדברי הכל, וכדברי חכמים אף הכהנים וכן הלכה כמו שמפורש במסכת שקלים. ועוד כי השקלים לקרבנות אינם מבן עשרים שנה ומעלה, אלא משהביא שתי שערות חייב לשקול, וכן מפורש שם, אבל צוה הכתוב שיביאו למלאכת המשכן תרומת חצי השקל לכל העובר על הפקודים מבן כ' שנה ומעלה, ורמז העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לכפר על נפשותיכם, שכל הצריך כפרה שהגיע לכלל חיוב המצוות יביא מחצית השקל אחד לקרבנות. (שמות ל יב)

מחצית השקל - קבע לו משה רבינו מטבע כסף בישראל, כי מלך גדול היה, וקרא למטבע ההוא שקל, בעבור שכל המטבע במשקל שלם אין בו פחת ולא כסף סיגים... בתלמוד כתב רש"י שהשקל משקלו ארבע זהובים, שהוא חצי אוקיא למשקל הישר של קולוניא, מצא הרב מפורש בגמרא שהסלע ארבעה דינרין, וקבל במשקל הדינרין שהוא כמשקל הזהובים, וכן כתב בפירושו בגמרא בבא קמא הדינר משקלו זהוב, וכן קורין בקסטנטינה הזהוב דינר, וכל זה אמת הוא, אבל שיער הרב בזהובים הנמצאים בדורו, וגם בדורנו היה כמשקל חצי האוקיא שהזכיר, ואיננו כן, כי מלכי הגוים פחתו הזהובים. וכבר מצינו בדברי בעל הלכות גדולות והגאונים הראשונים, כי הדינר הנזכר בכל מקום בתלמוד הוא דינר ששדנ"ג, והוא יתר על דינר ערבי שתות. ולפי השיעורין הנמצאים בדבריהם הדינרין שבתלמוד גדולים מן הזהובים הנמצאים היוצאים בזמננו קרוב לשליש, והשקל שלשה רביעי אוקיא למשקל של הארץ הזאת, והיא האוקיא שהזכירה הרב ז"ל... ויתכן שעשו בזמן בית שני מטבע כסף של ב' דינרים כדי שיהא מצוי לתת לגזבר ההקדש, ולא יצטרכו לקלבון, וקראו לזה המטבע שקל, והיו קורין לשקל של משה שהוא שקל של תורה סלע, כתרגומו... (שם שם יד)

טעם העשיר לא ירבה - שיביאו השקלים בהשויה הנזכרת. והנראה מן הכתוב הזה, שאם הביא הדל בשקלו פחות ממחצית השקל שהוא עובר בלאו הזה, שהכתוב הזה מניעה... ושמא מה שהיו תורמין בקופות על האבוד ועל העתיד לגבות יתקן להם זה, כי הדל הממעיט בנותר עתיד לגבות הוא, ומן העשיר המרבה לא יתרמו הגבאין ביתרון ולא יהו מזכין במותרות. וראיתי לבעל הלכות גדולות ולכל המונים המצוות שלא הזכירו הלאו הזה. (שם שם טו)

משנה תורה:

מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב, ושואל מאחרים או מוכר כסות שעל כתיפו, ונותן מחצית השקל כסף, שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וגו', ואינו נותנו בפעמים רבות, היום מעט ולמחר מעט, אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת.

מנין כסף האמור בתורה באונס ובמפתה ובמוציא שם רע הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה, ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה, וכבר הוסיפו חכמים עליו ועשו משקלו כמשקל המטבע הנקרא סלע בזמן בית שני, וכמה הוא משקל הסלע, שלש מאות וארבע ושמונים שעורה בינונית. הסלע ארבעה דינרין, והדינר שש מעין, ומעה היא הנקראת בימי משה רבינו גרה, ומעה היא שני פונדיונין, ופונדיון שני איסרין, ופרוטה אחת משמנה באיסר, נמצא משקל המעה והיא הגרה שש עשרה שעורות ומשקל האיסר ארבע שעורה... 

מחצית השקל זו מצותה שיתן מחצית מטבע של אותו הזמן, אפילו היה אותו מטבע גדול משקל הקדש, ולעולם אינו שוקל פחות מחצי השקל שהיה בימי משה רבינו, שהוא משקלו מאה וששים שעורה. בזמן שהיה מטבע של אותו זמן דרכונות היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל שלו סלע... ומעולם לא שקלו ישראל במחצית השקל פחות מחצי שקל של תורה.

הכל חייבין ליתן מחצית השקל, כהנים לוים וישראלים, וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הכותים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם. קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק, אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.

השקלים אינם נוהגים אלא בפני הבית, ובזמן שבית המקדש קיים נותנין את השקלים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ, ובזמן שהוא חרב אפילו בארץ ישראל אין נוהגין.

באחד באדר משמיעין על השקלים, כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו, ויהיה עתיד ליתן. בחמשה עשר בו ישבו השולחנים בכל מדינה ומדינה ותובעין בנחת, כל מי שיתן להם יקבלו ממנו, ומי שלא נתן אין כופין אותו ליתן. בחמשה ועשרים בו ישבו במקדש לגבות, ומכאן ואילך כופין את מי שלא נתן עד שיתן, וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו ולוקחין עבוטו בעל כרחו, ואפילו כסותו. כל מי שאינו חייב בשקלים, אף על פי שדרכו ליתן או הוא עתיד ליתן אין ממשכנין אותו, ואין ממשכנין את הכהנים לעולם מפני דרכי שלום, אלא כשיתנו מקבלין מהן, ותובעין אותן עד שיתנו. (שקלים פרק א א והלאה)

כיצד כונסין השולחנים את השקלים, בכל מדינה ומדינה מניחין לפניהם שתי תיבות, שולי התיבה רחבין מלמטה ופיה צר מלמעלה כמין שופר, כדי שישליכו לתוכן ולא יהיה אפשר ליקח מהן בנחת. ולמה עושין שתי תיבות, אחת שמשליכין בה שקלים של שנה זו, והשניה מניחין בה שקלי שנה שעברה, שגובין ממי שלא שקל בשנה שעברה. ובמקדש היו לפניהם תמיד שלש עשרה תיבות, כל תיבה כמין שופר, ראשונה לשקלי שנה זו, שניה לשקלי שנה שעברה, שלישית לכל מי שיש עליו קרבן שתי תורים או שני בני יונה...

בכל מדינה ומדינה כשגובין השקלים משלחין אותן ביד שלוחים למקדש, ויש להם לצרף אותן בדינרי זהב מפני משאוי הדרך, והכל מתקבצין למקדש ומניחין אותן בלשכה אחת מן הלשכות במקדש, וסוגרין כל דלתותיה במפתחות וחותמין עליה חותמות, וממלאין מכל השקלים שיקבצו שם שלש קופות גדולות, שיעור כל קופה כדי שתכיל תשע סאין, והשאר מניחין אותו בלשכה. וזה שבתוך הקופות הוא הנקרא תרומת הלשכה, וזה שישאר שם יתר על מה שיש בקופות הוא הנקרא שירי הלשכה... (שם ב א וראה שם עוד)

חציי השקלים הכל צריכין להן כדי שיתן כל אחד ואחד חצי שקל שהוא חייב, לפיכך היה אדם הולך אצל השולחני ומצרף שקל בשני חצאין יתן לו תוספת על השקל, ואותה התוספת נקראת קלבון, לפיכך שנים שנתנו שקל על שניהם חייבין בקלבון. כל מי שאינו חייב בשקלים כגון שתי נשים או שני עבדים שנתנו שקל, פטורים מן הקלבון, וכן אם אחד חייב ואחד פטור ונתן החייב על ידי הפטור... וכן הכהנים פטורים מן הקלבון, והשוקל על ידי הכהן פטור מן הקלבון... 

כמה הוא שיעור הקלבון, בזמן שהיו נותנין במחצית השקל שני דינרין היה הקלבון חצי מעה, שהיא אחד משנים עשר בדינר, ומעולם לא נתן הקלבון פחות מזה. והקלבונות אינן כשקלים, אלא מניחין אותן השולחנים בפני עצמן, עד שיסתפק מהן ההקדש.

מי שאבד שקלו חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר. בני העיר ששלחו את שקליהן ביד שליח ונגנבו או שאבדו, אם שומר חנם הוא הרי זה נשבע להם ונפטר כדין כל שומרי חנם, והן חוזרין ונותנין שקליהן פעם שניה, ואם אמרו אנשי העיר הואיל ואנו משלמין שקלינו אין רצונינו שישבע השליח שהוא נאמן לנו, אין שומעין להן, לפי שתקנת חכמים היא, שאין הקדש יוצא בלא שבועה. נמצאו השקלים הראשונים אחר שנשבע השליח, אלו ואלו שקלים, ואין עולין להן לשנה האחרת, והראשונים יפלו לשקלי השנה, והאחרונים יפלו לשקל שנה שעברה... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)

חזקוני:

מבן עשרים - שבפחות אינן נענשים בידי שמים. וסכום כולם רבוא ככר, שרוב בני אדם חיים ע' שנה, מהם נ' שנה לשקלים, שכל אחד ואחד מישראל נותן בהם מנה של חול למחצית השקל, שקל קדש בכל שנה ושנה, הרי ששים איש נותנים בחיים ששים מנה שהם ככר, והם היו ששים רבוא, הרי כולם נותנין רבוא ככר, ולפיכך אמר המן הרשע ועשרת אלפים ככר כסף אשקול לבטל שקליהם. (שמות יב יד)

בקע לגולגולת - גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבכסף זה די לצורך מלאכת הכסף במשכן, לפיכך ציוה שיעור זה. (שם לח כו)

רבינו בחיי:

...ולכן ציותה התורה לספור ישראל על ידי שקלים, כדי שתחול הברכה על זרעם בנס נסתר, ושלא תשלוט בהם עין הרע השוללת בעצם הדבר המנוי. (שם ל יב)

בשקל הקדש - משה קראו שקל, כי היה משקלו כסף מזוקק, וקראו קודש, כי בקצת המצוות יש צורך במטבע, וכן אנו קורים לשוננו לשון הקדש, הכולל כמה מיני קדושות. מחצית - ...ועל דרך השכל, כי ראוי שישקל מעשיו בשוה, ויתן לגופו ולנפשו חוקו, והנכון שימשוך גופו לעבודת ה', ויכוון בהשתדלותו בצרכי גופו שיועיל בזה לנפשו. ועל דרך הקבלה, לפי שהרהרו לתת קצוץ וחציצה בין האש והקול שבהר סיני, ולפי שעשו ראש מן הסוף ועליון מהתהום, נעשו מכסף זה האדנים. (שם שם יג)

ספר החינוך:

שיתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה בין עני בין עשיר מחצית השקל, שהוא משקל עשרה גרה כסף בכל שנה ליד הכהנים. והיו מניחין הכל בלשכה אחת שבמקדש, ומשם היו מוציאין לקנות תמידין ומוספין וכל קרבן הקרב על הצבור ונסכיהם... משרשי המצוה שרצה הקב"ה לטובת כל ישראל ולזכות שתהיה יד כלם שוה בדבר הקרבנות הקרבים לפניו כל השנה, בהתמדה ובענינים אלו הנזכרים, ושיהיו הכל, אחד עני ואחד עשיר שוים במצוה אחת לפניו, להעלות זכרון כולם על ידי המצוה שהם כלולים בה יחד לטובה לפניו...

ונוהגת בזמן הבית, שחייבין לתת אותה כל ישראל בין העומדין בארץ או חוצה לארץ, ושלא בזמן הבית אין חייב בה אדם, ואפילו העומדין בארץ, והעובר עליה ולא נתנו בטל עשה, ועונשו גדול מאד שפרש עצמו מן הצבור ואינו בכלל כפרתן, ועכשיו בעונותינו שאין לנו מקדש ושקלים, נהגו כל ישראל לזכר הדבר לקרות בבית הכנסת בכל שנה ושנה פרשה זו של כי תשא עד ולקחת את כסף הכפורים בשבת שהוא לפני ראש חדש אדר לעולם. (כי תשא מצוה קה)

בעל הטורים:

ג' פעמים פקודים בפסוק, וג' פעמים מחצית השקל בפרשה, ג' פעמים כופר נפשו, וג' פעמים לכפר, וג' פעמים בני ישראל, לכפר על ג' דברים, על המלחמה ורעב ודבר, וכן אמר גד החוזה כשמנה את ישראל (שמואל ב' כ"ד י"ב) שלש אנכי נוטל עליך. (שמות ל יב)

שקל - בגימטריא נפש, שבא לכפר על הנפש. (שם שם יג)

עקדה:

...והנה כלל החסדים שאנו מקבלים ממנו ית' הם ג', החיות, והמדע והפרנסה, ותחת אלו ציוה עלינו לגמול גמול מועט, על ששם נפשנו בחיים ציוה לתת כל שנה מחצית השקל לכופר נפשנו, לא לפי הראוי לו במעשה זה, כי לא ישוה לו כל מחיר, אלא כפי כוחנו אנו, כלומר כופר שיספיק להביאנו לידי הכרה זו לפי טבענו, ויהיה שגור בפינו... (שם)

והקדים למנין תקון השקלים, שיהיו כתריס בפני הפורענות, שיפול עליהם המספר תחילה ואחר כך יעתק אל האנשים, וכך באה ההבטה על ידי אמצעי, והורע כוחה לפי הטבע, או שתהיה כפרה על פי ההשגחה... (במדבר א א)

אלשיך:

כופר נפשו - על מה שלא מיחו בעגל, כי החוטאים כבר נענשו, וגם ציוה למנותם כדי לשמחם בידיעה שלא חסרו ממנין ס' רבוא, וראויים לשכינה, ובזה נשא ראשם... (שמות ל יב)

מחצית - ...ובשם הר"ש אלקבץ, שיראה כל אחד עצמו חצי, ובהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל הוא שלם. והנה ידענו מהזהר שכל הנפשות בצאתן למעלה יצאו זוגות זכר ונקבה, ועל שניהם יחד אמר ויקרא את שמם אדם, והזכר לבדו מחצית. ולחז"ל לא חטאה בעגל שום אשה, ואפילו פרשו על רגל העגל (מבעליהן) באמרם שנשתמדו, ואם כן נפגם רק חצי אדם, וצריך חצי כופר, ומה שאמר במנחות דאמר רבי מאיר שהראה לו כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, רוצה לומר ממקום יציאת הנשמות, שמעלה עליהם כאילו את נפשם, שהיא אש מתחת כסא הכבוד, הם מקריבים על ידי התשובה, וזהו הסמיכות לכיור... (שם שם יג)

ונתת אותו על עבודת - בל תחשוב שעל ידי מחצית השקל נתכפר העגל לגמרי, רק תצורף כפרתו לכפרת אוהל מועד, כי עבודת הקרבנות מסוגלת להעביר המקטרגים, וכסף הכפורים התחיל לטהר ולכפר, או מצות הכסף תגין על מלאכת אוהל מועד, בל ישטין עלינו משטין. (שם שם טז)

כלי יקר:

כי תשא - שאם ימנה כל אחד יתעורר עליו חטא העגל, שנמחל בעבור שרחמי ה' על הרבים מרובים, ואם יעלה זכרון יחיד מתעורר החטא, לכן צריך לתת כופר. ובאומות אין המספר מזיק, כי אינו בא לנשאם... ונתנו - מה שאמרו רז"ל שנתקשה משה רבינו ע"ה במחצית השקל, רוצה לומר נתקשה איך יקח בעל כרחם, ולכן אמר לו שיהיה ראש כל שבט אתו, ואז לא יחשדו אותו, ויתנו מרצונם הטוב, לכן כתב כאן ונתנו, ולא לשון לקיחה כבמשכן, ולכן נקרא כאן תרומת ה', שנתנו מרצונם הטוב. (שם שם יב)

כל העובר - רמז שחויבו לכך מפני חטא העגל, ומה שנתנו מחצית, יש לומר שבעבורם נשברו הלוחות, לשון בקע, ומצינו שעברו ישראל בעגל על כל ראשי עבירות כפירש"י בפסוק ויקומו לצחק... וכשאמר הקב"ה ונתנו איש כופר, היה משה רבינו ע"ה מסופק על איזה מהחטאים יתנו כופר, אם על עבודה זרה ככר וכו' כבמדרש, ואם על גילוי עריות ישלמו כאונס, ושורש החטא היה רוב זהב, כמו שאמר משה לפני הקב"ה, ושחשבו כי מזל שור מעשיר, ועל כן ציוה לתת מחצית לכפר על החומר, שלעולם אין בידו יותר ממחצית של תאותו, שכל זמן שריבוי כסף מצוי, בעליו מוסיף תאוה, ולעולם עני בדעתו, רמז לכך שאותיות "עני" סמוכות לאותיות "כסף". (שם שם יג)

אור החיים:

ונתנו - ...אם כן ג' גדרים, מנין לצורך עם נתינת מחצית השקל כשהיו חייבים כמו כאן, ב' כשיש צורך למנות אפשר על ידי חרסים וכיוצא בזה, ג' כשאין צורך אין למנות אלא במחצית השקל לכפרה. ולא מנאם על ידי מחצית שקלי השנה (במנין דוד), כי אותם מביאים אפילו הקטנים, והוא מנה רק שולפי חרב. (שם שם יב)

זה יתנו - לרז"ל לקח מטבע מתחת כסא הכבוד והראהו, והלא היה יותר בדיוק אם היה אומר לו המשקל, ולמה דוקא חצי שקל? דע שאין העיקר הנגלה אלא הנסתר, על ידי מעשה החטא סובבו הפרדת השכינה בשרשו בשרשי נשמות כל בני ישראל, וצריך לחזור ליחדם, ולזה הראהו מטבע מתחת כסא כבודו, ששם בחינת שרשי נשמות ישראל, ויתנו מחצית השקל שהפרידו, ויכוונו ליחד הנפרד והנחלק, ולכן לא ירבה העשיר ולא ימעיט הדל, כי היא תרומת ה', ולכן הקדים השיעור לנתינה... (שם שם יג)

הכתב והקבלה:

כי תשא - לרמב"ן ציוהו שגם עתה ימנם בחצי שקל, וכל מוני המצוות לא הזכירו הלאו של העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, ולהגר"א השקלים מצוה לדורות, ועתה לא נצטוה כלל למנות עד חומש הפקודים, ו"זה יתנו" מצוה אחרת, שינדבו לעבודת המשכן בלי מנין, ועל זה בא הצווי של העשיר לא ירבה, ולכן לא נמנה, והשקלים לקרבנות לא נכתבו בתורה, והיא הלכה למשה מסיני, ולפירושו "זה" רוצה לומר עתה. ובכל זאת לא מיושב מדוע ימנו שקלי כל שנה למצוה ממקראות אלו, ובמדרש רבה ובתנחומא ועוד איתא שנמנו כאן, ורק בירושלמי כהגר"א, שלא נמנו כאן, בפרק קמא דשקלים, ועיין שם עוד... (שם)

מלבי"ם:

כי תשא - כשתרצה לדעת מנינם ימנו לדורות רק בשקלים, כך פירש רש"י, ומהר"י אברבנאל השיג עליו, ולדעתו כשנמנו על פי ה' לא הוצרכו לשקלים, וכאן רק נתן לו רשות למנות, כי רצה לדעת מפקדם לפני שיכנסו לארץ, ואמר לו שיתנו שקלים להסיר הנגף. ולדעתי נתנו תמיד שקלים, ומשה רצה לדעת מנינם אחר העגל, והתירא שהמנין יזיק, ואמר לו כי תשא את ראש, ולא על ידי בזק ולא בשקלים, אלא ראש דוקא, יתנו שקלים לכופר נפש, וגם כן לא יהיה בהם נגף - יפסוק נגף העגל... ולקחת - מצוה לדורות לכל שנה, על עבודת - לקנות הנחוץ לעבודתו ולכן נקרא משאת משה. אמנם שאול מנה רק הבאים למלחמה, וכבר נתנו בשנה זו שקלים, ולכן מנאם בבזק ובטלאים, ודוד מנה כולם לגולגולת ובלי שקלים... (שם שם יג וטז)

ארון אחד - בדברי הימים כתוב שנתנו בחוץ, וזה היה לשקלים עתיקים של שנים שעברו, וכאן נתן ארון של שקלים חדשים. (מלכים ב יב י)

שלישית השקל - ששוה עתה כמחצית הקודם. (נחמיה י לג)

רש"ר הירש:

...על ידי מחצית השקל מדגים לעם, כי אין המקדש מוסד קבוע ועומד, אלא עליהם לחדשו תמיד על ידי השתתפות ערה של כל העם. (שם שם יב)

זה יתנו - מתן סמלי לחובתו יתן ברגע שהוא עובר על הפקודים - נכנס בחוג הספורים מתוך המון האנוכיים שאין להם חשיבות. אך ככל השתדלויותיו האחרים, פועל היחיד תמיד בלתי מושלם, רק מחצית מתוך השלם, וגם לא עליך המלאכה לגמור, אך בפרט הוא נותן י' גרה, שלמות אחת, מצדו הוא עליו לתת את כל יכלתו. (שם שם יג)

העמק דבר:

והיה לבני ישראל לזכרון - כבמגילה י"ג שהקדימו לשקלי המן, כי במדבר לא היו צריכים שקלים, שלא הקריבו, או שרק שבט לוי הקריב, שהמשכן היה רק ליעוד, ובארץ ישראל הקריבו לפרנסה ולכפרה על עוון חוצץ בינם לאביהם שבשמים, אם כן טעם השקלים הראשונים דכאן להקדים שקליהם לשקלי המן. לכפר - שהאדנים רומזים לעולם הזה, ואם כן באו לכפר על מי שעיקם דרכו בעולם הזה, וכן כל תרומת שקלים באה לכפרה על ידי קרבנות תמידים וכו'. (שם שם טז)

תורה תמימה:

מחצית השקל - לרמב"ם ולרמב"ן חיוב מחצית השקל מתחיל מבן י"ג. והנה בבשמים ראש פ"ט שנשים פטורות ממוסף, כי הקרבן בא משקלים, ונשים לא נתחייבו בשקלים ואין להן חלק בקרבן. והובא בחידושי רעק"א או"ח ק"ו לפי זה פחות מבן כ', לר"ב רק למצות חנוך ולגר"א פטור ממחצית השקל, יהיה גם כן פטור ממוסף, ואם כן אין מוציא את הרבים ידי חובתם, וצריך עיון גדול... (שם שם יג)

שפת אמת:

באחד באדר משמיעין על השקלים, למה באדר, ויראה שהוא זמן תשובה, כמו אלול סוף השנה כי גם בניסן ראש השנה, ובאה תשובה מאהבה, לכך מרבין בשמחה, שנתעורר רצון ונדיבות בכל איש מישראל, שזה ענין שקלים, לעורר נדיבות ישראל, כי בודאי אין רצון ה' במחצית השקל, רק בהתעוררות רצון פנימי שבין ישראל לאביהם שבשמים, כי יש בכל איש ישראל נקודה פנימית בלתי לה' לבדו, וכן הגיד אא"ז מו"ר זצלה"ה על פסוק מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, בתו של אברהם אבינו ע"ה, שהוא הנדיבות שבישראל, וצריך מנעל שלא תתפשט האהבה לחוץ, כי באהבה צריך שמירה יותר, וזה שאמר על השקלים ועל הכלאים, שלא יתפשט לחוץ, והשקלים היה תיקון לחטא העגל, כי כשנתעורר רצון פנימי כנ"ל נדחה הכל, כענין אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת. וכן בא בכל שנה, דכתיב במדרש כשקורין פרשת שקלים וכו', ובאדם מתעורר רצון פנימי למסור הכל להשי"ת, רק על ידי שאין לנו בית המקדש בעונותינו הרבים, ממילא נתעורר אהבת ה' לישראל ויכולין לשוב בתשובה מתוך שמחה, וניסן ראש השנה לחדשים הוא בחינת התחדשות שבא על ידי שמחה ואהבה להשי"ת. (שקלים תרל"א)

...וכן איתא משמיעין על השקלים, גם כן הפירוש שמעוררין משמים לכל איש ישראל לעורר הנדיבות והרצון להשי"ת, ובודאי נשאר גם עתה התעוררות כמו שאמר במדרש, שמשה רבינו ע"ה זוקף ראשן של ישראל וכו', וכנ"ל שעל ידי הנדיבות שנותנין הכל להשי"ת ומבררין כי הכל ממנו יתברך, על ידי זה נדבקין בשורש החיות, וממילא הם מתרוממים אליו יתברך. ובנתינת מחצית השקל היה צריך להיות מוסר לצבור יפה יפה, עיין שם, הפירוש להיות רק לשם שמים, ולא לגרמייהו, ומי שרוצה באמת רק לעשות נחת רוח להשי"ת, אין הפרש בין על ידו או על ידי חברו, וכל המעשים צריכים להיות רק כדי להעלות כלל ישראל אליו יתברך, ועל ידי זה יש לו חלק גם כן... (שם תרל"ב)

...נראה כי הנדיבות כמו אז, כי כל הקרבנות נתקבלו לרצון רק על ידי כח הנדיבות של ישראל, שמזה היו כל הקרבנות, וזה הנדיבות יש גם עתה, ואפשר יותר, על ידי שמשתוקקין לנדב להשי"ת כבראשונה... ונראה שזה הכנה להגאולה, לאשר בניסן זמן גאולה, התקינו חז"ל לזכור השקלים להשתוקק להשי"ת לנדב אליו בכל לב ונפש, ועתה כשאדם מוכן להקריב כל נפשו להשי"ת בודאי יותר נחת רוח מהקרבת בהמה שנוגע רק לממון... (שם תרל"ג)

נתקשה משה וכו' והראה לו הקב"ה מטבע של אש, פירוש אף כי קשה להבין איך יוכלו בני ישראל בשר ודם לתקן דברים עליונים, אך כי הצורה של בני ישראל הוא מטבע של אש, כמו שאמר בצלם אלקים וכו', והחומר נמשך אחר הצורה... פירוש מחצית השקל כמו שכתוב עשה רצונו כרצונך, כי האדם נברא שיהיה דבוק בהשי"ת, אף שעוסק גם בעניני עולם הזה, ועל ידי זה יוכל להמשיך הכל להשי"ת, ואיתא כי הנשמה של האדם ממוצעת בין יצר הרע ויצר טוב, שהם ימין ושמאל, ועל ידי זה מכריע הכל לטוב, והוא בחינת אמת, כשאין האדם נוטה אף כחוט השערה, והוא העמוד שהכל עומד עליו ונקרא עמודא דאמצעיתא, ופשוט פירוש שקלים שישקול האדם כל מעשיו אחר נקודה הקדושה הפנימית של האדם. (שם תרל"ד)

...אבל הופסק התאספות בני ישראל כנ"ל, וזה עצמו היה גם כן בחטא העגל, שהוכרחו הצדיקים להפרד כנ"ל, ולכן אחר החטא הקהיל אותם משה רבינו מחדש, ומצות שקלים וגם אז הנדבה למשכן, זה היה כל תיקון החטא, לכן הקדימו חז"ל גם עתה שקלים לזכור, כי הוא מצוה כללית, וכתוב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו', שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל כי העשיר שיש לו רוב נדיבות יתן שלא ירבה, ונראה הטעם כדי שיבטל עצמו לכללות ישראל, שידע שמה שכל בני ישראל מתחברין להיות שוה בנדבה זו, זה לרצון יותר מנדיבות שלו... (שם תרל"ה)

...כי על ידי הקבלה שהאדם מקבל על עצמו לקיים המצוה, בזה עצמו נעשה קצת בן חורין בכל עת צרה, כאשר חכמים הגידו נודרין בעת צרה, ולכן אף שהתרומה בניסן, רק הקבלה היא באדר, ופירוש משמיעין הוא גם כן אצל כל יחיד, שבשמוע פרשת שקלים מקבל עליו ונודר בפיו ליתן, וזהו גם כן הרחב פיך, שעל ידי הקבלה מתרחב האדם ממקום המיצר, שזהו פירוש כלאים, כמו בית הכלא, שעל ידי השקלים נעשין בני חורין כנ"ל... וגם לפי פשוטו שכשהקב"ה מרומם אותנו יש על זה קטרוג, רק על ידי הצדקה מתבטל הקטרוג... (שם תרל"ז)

 ...וזה מטבע של אש, צורה שנטבעת בנפשות בני ישראל בכח התורה כנ"ל, וזהו עצמו פירוש מחצית השקל, שתיקון הגוף הוא רק חצי צורה להדמותו ולעשותו עם חלק הנפש, דכתיב הנסתרות לה' אלקינו וכו', וכפי תיקון הנגלות, כן מתעורר חלק הנסתרות... (שם תרל"ח)

באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, על ידי שהתנדבו בני ישראל משכן בנדבת הלב, לכן נשאר כח נדבה זו לבני ישראל לעולם, כמו שאמרו רז"ל, מצוות שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושין בשמחה, לכן מרבין בשמחה, שנתעורר נדבה רצון טוב... ועל ידי התגלות השמחה יכולין לברר ולתקן הכל, וזה שאמר ועל הכלאים... (שם תר"מ)

וכן התעוררות השקלים באדר, שהוא כמו אלול שנתקן לתשובה מאימת הדין, כן אדר מתוך האהבה שימי ניסן ממשמשין ובאין, שהוא התחדשות שניתן לבני ישראל, שבחר השי"ת בנו להיות עמו וחלקו... לכן חכמינו ז"ל בחכמתם הקדימו פרשיות אלו להיות התעוררות האהבה מלמטה מקודם... (שם תרמ"א)

בענין מצות השקלים קודם ניסן, דכתיב כי תשא וגו' ראש בני ישראל וגו', דבראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו, אבל ניסן הוא ראש השנה למלכים, וכל ישראל בני מלכים הם, ולכן שולט עליהם קנאת האומות וצריכין כופר נפש, ואין זה סגולת הצדקה בלבד, רק שעל ידי השקלים נתרומם ראשן של ישראל ומתעלין לשורש העליון, ושם נעשין אחדות אחת, וכתוב מחצית השקל, ואמרו חז"ל מטבע של אש הראה לו וכו', היינו שיש לבני ישראל חלק בשמים, וחלק הניתן להם בעולם הזה, וצריכין להתדמות ולהתדבק בחלק העליון... (שם תרמ"ד)

...וכן הוא במדרש כשקורין פרשת שקלים משה רבינו זוקף ראשן של ישראל, יש לכל אחד מישראל שורש בשמים, וזה הרמז מחצית השקל, היינו החלק שלמטה הוא חצי, והחצי השני בשורש, ולכן הראה לו שיכולין למטה ליתן כפי החלק שלמעלה... ולכן תיקנו לקרות פרשת שקלים בשבת, כי המצוה היה בבית מקדש, לעורר על ידי החלק שלמטה להתדבק בחלק שלמעלה, וזהו שסידר הפייטן "ושקל אשא", הגם שנותנין רק מחצה, אבל על ידי זה נושא כל השקל, כנ"ל, שחל על זה חלק השני. ועתה אין לנו המצוה בפועל, ורק בשבת קודש על ידי הארה היורדת מלמעלה, שהוא מין מה שאמרו ז"ל, לעתיד לבא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם, לכן יורד הארה מחלק הנ"ל, ובכח זה מבקשין לזכות עתה בתיקון החלק שלמטה, ועל ידי הרצון שמשתוקקין ליתן הנדבה... מכלל שקריאת הפרשה הוא מתקן כאילו נתנו, ובאמת נדיבות זה נמצא בלב איש ישראל לעולם, כמו שאמר מו"ז ז"ל שהוא בכח אברהם אבינו ע"ה, כמו שכתוב בת נדיב, והקב"ה מגין על נקודה זו של הנדיבות שנמצאת תמיד בנפשות בני ישראל... (שם תרמ"ז)

...ולכן הקדים הקב"ה שקלי ישראל, שעל ידי זה מתרוממים להתדבק בשורשם, וזה מתקיים בכל שנה, כמו שאמרו ז"ל באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, כי ראשיתן של בני ישראל הוא קודם לעולם, ושם אין מגע נכרי כלל, רק על ידי החטאים נתערבו בין האומות, ועל ידי השקלים חוזרין להתדבק בשורש הראשית, ונבדלו מהתערובות... כי הרשעים רוצים לכבות דביקות בני ישראל בהקב"ה, וגם רוצין להתערב עמהם, ועל ידי השקלים מתעורר האהבה לבני ישראל ומתפרדין כל פועלי אוון. ואמרו רז"ל נתקשה משה רבינו במחצית השקל, והראה לו הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, הרמז על פי מאמרם ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, ומשה רבינו ע"ה היה בחינת צדיק גמור, והוא הוריד התורה משמים לארץ... ובני ישראל שנפלו ממדריגה זו, ומכל מקום על ידי רשפי אש של בעלי תשובה שבא בחילא סגי, אמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, וזה מטבע של אש, בחינת תשובה מלמטה למעלה אל השורש, וזו התשוקה נשאר בבני ישראל לעולם... (שם תרנ"ב)

ונראה כי עשרה גרה הוא ביטול הי' מדות שנמשך כח זה לבני ישראל מעשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ע"ה, שהיה נכלל בזה ביטול כל העשר מדות, ומכולם נשאר הארה לכלל ישראל, ונראה כי עשרים גרה הוא חל למשוך עצמו מעולם הזה בכל בחינת הי' מדות, ועשרה להימשך אחר עשרה מדות רוחניות, ולכן המבוקש מהאדם מחצית השקל הוא היציאה מגשמיות, ועשרה עליונות באים ממילא בסייעתא דשמיא... (שם תרנ"ג)

...שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי גרה לשון המשכה, ולכן מעה כסף נקרא דבר חשוב, שנמשך האדם אחריו, ונקרא גרה וכו', ונראה כי העשרה מוחין ומדות שבאדם צריכין להיות נמשך אחר הקב"ה, אך עשרים גרה הוא בחינת המשכות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, כמו שכתוב את ה' האמרת וה' האמירך, ואלו ב' הם נעשה ונשמע, ועתה נשאר מחצית בחינת נשמע, וזהו הרמז משמיעין על השקלים, והעשיר לא ירבה, לרמוז כי אפילו הצדיקים הגדולים שלא היו בכלל החטא... מכל מקום מכח שכלל ישראל חטאו, גם אותן שמתו בעטיו של נחש צריכין להבטל אל ההנהגה שבכלל ישראל, ונקרא מדרגה זו נשיאת ראש... (שם תרנ"ה)

...אבל בני ישראל התרוממות שלהם לבטל כל הראשית אל הקב"ה, כמו שכתוב ראשית תבואתו, אם כן צריכין להרמת ראש שלהם, והצדקה מרים ראשית בני ישראל, ולכן צריכין כופר נפש, וצוה ליתן מחצית השקל להיות על כל פנים בחינת בינוני, וזה ענין עשה רצונו כרצונך על כל פנים, ואז יעשה רצונך כרצונו, ומטה כלפי חסד, ועל ידי המחצית זוכין אל השלימות, ונמשך כל הרצונות אחר זה הרצון, כי נפש פירושו רצון... (שם תרס"ד)

...וזהו סמיכות שקלים לזכור, כי פירוש שקל להיות נשקל כל מעשי האדם אחר החכמה והדעת שבאדם, להיות כל מעשה נעשה בכח הפנימיות שהוא חיות השי"ת, ועל כל פנים מחצית השקל, כי עשרים גרה השקל, שבכל בחינה יש עשר מדות, וכן בחיות השי"ת שבכל אדם, וכן עשיות האדם מעצמו... (תצוה תרל"א)

...והם בחינת נעשה ונשמע, נשמע הוא הארה שמקבלין מלמעלה והוא אחדות אחד, כי נשמע לשון אסיפה וקיבוץ, והנעשה הוא בחינת גליא, כל אחד מה שנשלח על דבר פרטי, ולכן כשנמנו היו צריכין כופר נפש על ידי שחטאנו בנעשה, כי קודם החטא היה כל מעשיהם למטה דבוק בשורש הנסתר והאחדות, כי לכן על מנין שורה עין רע, כי הלא למטה יש מקום גם לכל הברואים, והסט"א גם כן תובעת חלקה, אבל למעלה בשורש האחדות סט"א ערקת, אבל בני ישראל נבראו לתקן גם עולם הפירוד, וכתוב אתם עדי נאום ה', פירוש שבני ישראל הם נבראו לפרסם כבוד שמו יתברך, בבחינת גליא, ולכן המצוה ליתן מחצית השקל להעלות חלק התחתון בחלק העליון, ששם אחדות אחד, ולכן לא כתיב חצי שקל רק מחצית, לרמוז על הדביקות חלק בחלק... (ויקהל תרנ"ד)

...ומנדבת מחצית השקל נעשה כל כלי המשכן, והקמה נעשה על ידי משה רבינו ע"ה, והרמז בקע לגלגולת, בקע לשון עקב שבני ישראל צריכין להרים העקבים עד הגלגולת, שהוא הראש כנ"ל, וב' בחינות הנ"ל הם בחינת יעקב וישראל... והוא בחינת מחצית השקל, לשקול כל המעשים אחר הי' שרומז לחכמה ודעת שלא לעשות בלי דעת, להיות המחשבה והרצון בכל מעשה להשי"ת, ועל ידי זה נעשה יסוד המשכן, שהם האדנים, שהכל עומד עליהם, ואחר כך ניתן בו כחו של משה רבינו ע"ה בחינת לי ראש, שזוקף ראשן של ישראל לה'... (פקודי תרמ"ג)

שם משמואל:

לכפר על נפשותיכם, הקשה כ"ק אבי אדמו"ר זצוקלה"ה הא אין הכפרה אלא בדם, ואמר הוא זללה"ה דהשקלים מועילים שיוחזר החוטא לכלל ישראל, דמצד העונות נדחה מכלל ישראל... וצריכים להבין, היאך על ידי השקלים באין לכלל ישראל אחר שעדיין לא נתכפר עד זריקת הדם. והנה להבין ענין שקלים נראה, דהנה אמרו ז"ל (מגילה י"ג) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל וכו', ויש לפרש דהנה אמרו ז"ל (שקלים א' ד') כמין מטבע של אש הראה הקב"ה למשה ואמר לו כזה יתנו, נראה לפרש דכסף הוא אהבה, מלשון נכסוף נכספת, והוא של אש, היינו שלא תהיה האהבה בקרירות, אלא רשפיה רשפי אש, והיינו דהחטא הוא שנתקרר בעבודה, לכן צריכין ליקח את עצמו נגד זה בחמימות ובאש לעבודת השי"ת, וזהו כפרה ותיקון על חטא ההתקררות, זהו ענין השקלים, וזהו שאמרו ז"ל הקדים שקליהם לשקליו, דבעמלק כתיב אשר קרך בדרך (דברים כ"ה), ופירש רש"י צננך והפשירך מרתיחתך... דאם האהבה אצל ישראל להקב"ה כראוי, אז האומות יראים מהם... וכאשר רפו ידי ישראל מהתורה היה בכחו של עמלק לקרר אותם לגמרי, ועל ידי זה יש מציאות לאומות העולם להלחם נגד ישראל, והתיקון בזה לגמרי יהיה רק לעתיד שיהיה הכסא שלם והשם שלם, ובכחו של עמלק בא המן ימח שמו להתגבר על ישראל... ולכך אמר השי"ת הקדים שקליהם לשקליו, שבכל שנה ושנה מתעורר הכח ההוא לעורר האהבה ברשפי אש להשי"ת, ובכח ההוא התגברו ישראל על המן ימח שמו. ומעתה מובן איך באין על ידי השקלים לכלל ישראל, דצורת ישראל היא שמשתוקקת ומתרפקת על דודה באהבה, כידוע, ובכלל אף אם האדם עושה כל המצוות ואינו עושה אותן בחמימות, עדיין הוא מחוץ לכלל ישראל, ומצד השקלים שהוא מטבע של אש רשפי אש שלהבת י-ה בחמימות, נעשה מחובר לכלל ישראל.

בירושלמי שקלים ב' ג' פלוגתא על מה באו השקלים, חד אמר לפי שחטאו במחצית היום וכו'... והענין בזה יש לומר דמאן דאמר הראשון סובר, דהחטא היה שנתנסו אם יעמדו בלא השכל, כי השטן הביא חושך וערבוביא לעולם, והיו צריכין לעמוד בזה בלא שכל, וזהו חטאו בשש, דהוא גופו של אדם שש קצוות מדות של אדם כנודע, ועל זה באה כפרת השקלים. ומאן דאמר הסובר דהוא לכפרה על חטא שכנגד השכל, דמכירת יוסף היתה בשכל, רק שהיה עיוות הדין, שהיה להם לשפוט בשכלם כראוי. והנה אלו ואלו דברי אלקים חיים, ובזה יש להבין מה שבענין שקלים יש שני סוגים אחד המספר, ואחד שיהיה דוקא טיבעא, מטבע של כסף, דמצד המספר הוא כנגד העגל שש שעות, כמו שכתוב בירושלמי, ומה שהוא דוקא כסף דהמהר"ל כתב ובכל מאודך, זהו השכל, דלבא בכיסא תלי, והאהבה של אדם שקועה בה, ומצד זה נקרא כסף... (משפטים תרע"א)

...אבל הקב"ה הקדים שקליהם לשקליו, והיינו כמו שכתבנו לעיל, שענין שקלים לעשות כולם אגודה אחת לעשות רצונו יתברך בלב שלם, ובזה הם שבים להתאחד לחסות תחת כנפי כנסת ישראל, ומצות שקלים היא מצוה והבטחה לישראל, שאף שיהיו איך שיהיו והחיצוניות נתקלקלה אצלם, מכל מקום הפנימיות שלהם תישאר לעולם קיימת, ואם ישובו לעשות אגודה אחת כנ"ל יתפשט כח הפנימי שלהם עד שישובו לכנסת ישראל.. (שם תרע"ב)

ולפי האמור יובן ענין השקלים לקרבנות צבור, לאחד רצון ונפש כל קהל עדת ישראל בעבודת הקרבנות, וזוהי מצות מחצית השקל שהוא עשר גרה, רומז לכל כחות הנפש, השכל שבמוח והמדות שבלב, שבכל איש ואיש לעשות הסכמה בכל כחות נפשו בעבודה... 

ויש לומר עוד דהתאחדות כל קהל עדת ישראל שיהיה להם לב אחד לאביהן שבשמים הוא רק בבחינת הלב, שכולם יש להם מטרה אחת... אבל במוח ושכל אין דעתן של בני אדם שוות, זה נדמה לו וישר בעיניו זה הדרך להתקרב לאביו שבשמים, וזה ישר בעיניו זה הדרך. ולפי זה התאספות האדם הפרטי כל כחות נפשו היא תיקון לפגם ברית המעור המתיחס להמוח כנ"ל... אך התאספות כל קהל עדת ישראל על ידי צירוף כל השקלים יחד מתיחסת ללב, שאין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים, הוא תיקון פגם ברית הלשון המתיחס ללב כנ"ל. הנה נתבאר שמצות השקלים שהם התאספות כל כחות הנפש של כל אחד ואחד והתאספות כל קהל עדת ישראל לעבודה לעבדו שכם אחד הוא תיקון פגם ברית המעור והלשון, ונתגלה פנימיות ישראל ויוצאין בניסן ופסח נפשות ישראל לחירות בלי עיכוב... ולפי האמור יובן הא דבאחד באדר משמיעין על השקלים ולא עוד אלא שמקדימין וקורין פרשת שקלים בשבת הקודם, דהנה כבר אמרנו דאדר מלשון אדיר, שהוא לשון חיזוק, והיינו שהזמן מסייע לאדם להתחזק בכל כחות הנפש ובפנימיותו... ויש לומר עוד דמזל חודש זה הוא דגים שהמים מכסים עליהם, ואין עין הרע שולטת עליהם, הרי שמהות חודש זה פנימית, על כן אז משמיעין על השקלים להתחזק בהתאספות כל כחות נפשו... (שם תרע"ב)

...וזה שאמר כל דעבר בימא יתן, היינו דענין שקלים הוא התעוררות להתחיל מחדש בעבודה, והתעוררות זה באה מלמעלה בחסדי השי"ת אפילו לאנשים שהם נרדמים בהבלי הזמן, קול דודי דופק על פתחי לבם, והשקלים הם כלים לקבל את ההתעוררות הלזו שתבא לכלל מעשה שיהיה לו קיום...

ולפי האמור דלאדנים כל דעבר על פיקודייא, שהוא ענין יראה ועול מלכות שמים ולזה יש קיום, ועל כן לא נפל דבר מכל כלי המשכן בידי האויבים... אבל יש זמנים מיוחדים שמצד מדת החסד מקדימין ההארה אלקית כנ"ל, וזהו ניסן, זמן התגברות החסדים מקדימין באדר ההארה האלקית והשקלים הם כלים, על כן כל דעבר בימא יתן... (שם)

...ולפי האמור יובן ענין שקלים לקרבנות, דהנה בפסיקתא ובירושלמי (שקלים ב' סוף ג') אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף, שהגיע לכל אחד טבעא, לפיכך יהיה שוקל כל אחד מכם מחצית השקל, הרי שהשקלים לכפרה על חטא מכירת יוסף. ויש להסביר הדברים, כי השקלים הם קיבוץ כל כחות ישראל לעבודה בכלל ובפרט, היינו שהוא עשר גרה רומז לעשרה חלקי הנפש שבאדם, והוא של כסף שהוא רומז לאהבה, והיינו שכל אחד מקבץ כל כחות נפשו ומוסרם לעבודת השי"ת באהבה, ולא בפני עצמו לבד, אלא כל ישראל יחד כענין ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, זוהי נשמת המצוה, והפועל דמיוני הוא גוף המצוה, כמו הגוף שנושא את הנשמה, והוא תיקון לחטא מכירת יוסף הצדיק יסוד עולם המאחד את כל קהל ישראל שפגמו בזה... ויש לומר עוד טעמא דחודש אדר דוקא מסוגל לזה, דהנה בחטא מכירת יוסף איתא בספרים שגם ליוסף עצמו יש חלק בו, שהוא היה הגורם במה שהביא את דבתם רעה, אך בנימין הוא היה נקי לגמרי מחטא זה, והנה לפי הראשונים המחלקים את החדשים לשבטים לפי סדר תולדותם מתייחס חודש אדר לבנימין, על כן לתיקון חטא זה מסוגל החודש הזה דוקא. (משפטים תרע"ה)

...וזהו ענין שני הזמנים הללו, בא' באדר משמיעין על השקלים, ובזה מעוררין למעלה להאיר לישראל מפלא עליון כנ"ל שיציצו מתרדמתן, ועל ידי זה ביכולת ישראל להתאחד וליתן השקלים ברעותא דלבא, וכעין מטבע של אש, שהכוסף לעבודה יהיה ברשפי אש שלהבתיה, אף שהאנשים מצד עצמם רחוקים... כן בכל אדר באתערותא דלתתא נעשה אתערותא דלעילא על כל פנים. ואחר כך כשמגיע ניסן זמן המסוגל כנ"ל נפתחו לישראל האורות העליונים, וכמו אז שנאמרה פרשת החודש הזה לכם שנעשתה לישראל התגלות ממש אור אלקי... ואז נדחה מנפשות ישראל שעבוד הסט"א, ויוצאין לחירות כמו אז במצרים...

אך להנ"ל יש לומר, דהנה ישראל הם ממעטין את עצמן וכופפין את קומתם לפני השי"ת ומבטלין את דעתם ורצונם אליו ית"ש, ולעומתם השי"ת זוקף כפופים, והיינו שמאיר עליהם מרישא דכל דרגין, והוא פלא עליון כנ"ל, וזה נקרא שזוקף את ראשן, היינו הראשית שלהם, אך הנה ידוע כי במקום גבוה מאד אין בכח הדיבור לעורר שמה, וצריכין דוקא למעשה בפועל, ועל כן אינו דומה לסדר כל הקרבנות שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה שיהיה נחשב כאילו הקריבום בפועל, ששקלים צריכין לעורר את רישא דכל דרגין פלא עליון כנ"ל, על זה היה ההבטחה למשה שיהיה חשוב כאילו הוא עומד שמה וזוקף את ראשן... (שם תרע"ז)

והנה בתורה שבכתב אינם מפורשים השקלים לקרבנות אלא השקלים למנין, והשקלים לקרבנות מפורשים בתורה שבעל פה, והם רק ברמז בתורה שבכתב, כמו כל תורה שבעל פה שהיא מרומזת בתורה שבכתב, וידוע שאומות העולם אינם נותנים לב לתורה שבעל פה ואינם מאמינים בה... ועל כן המן לא ידע מענין השקלים לקרבנות, וחשב שכל ענין השקלים אינם אלא למנין, והיינו שחשב שכל מהות ישראל שהם נרצים להשי"ת אינו אלא מצד התנשאות והגבהת הלב, וכאשר חשב שישראל אבדו מעלה זו שוב יהיה ביכולתו לשלוט בהם ולכלותם חס ושלום, כי בלאו הכי גם המן לא היה שוטה גמור לחשוב שיהיה ביכולתו לעמוד נגד השי"ת אשר כבר ידוע היה לכל העולם מנפלאותיו שבמצרים... אך באמת אף שישראל מהותם בהתנשאות והגבהת הלב... מכל מקום ישראל עם כל עזותם הם בטבע נכנעים... ועל זה מורים השקלים לקרבנות, שהיא כניעה וביטול להשי"ת, ועל כן אף שמצד הגלות לא עצרו כח להתקומם נגד האומות בריש גלי, מכל מקום עצם מעלתם שהיא הביטול והמיעוט לפני השי"ת לא אבדו, והכניעה לפני האומות לא היתה בעצם מהות נפשם, אלא פרי הגלות לבד... ונתגלה מצפון לבם שהם עזים נגד האומות ואומרים או יהודי או צלוב, היפוך מחשבת המן שמהות ישראל היא התנשאות לבם בעצמם, ולא ענין הביטול וההכנעה להשי"ת, כי לא ידע מהשקלים לקרבנות, וזהו שאמר שהקדים שקליהם לשקליו, כי שקלי ישראל לקרבנות, שהיא הכניעה, הם קודמים לשקליו שהם התנשאות והגבהת הלב על ידי חוצפה וגסות רוח. (שם תרע"ז)

...ובטעמו של דבר נראה, דהנה בגור אריה למהר"ל ריש תרומה, שבשקל עשרים גרה, שהם נגד עשרה הכחות שבגוף ועשרה כחות שבנפש, שבשניהם יחד הוא אדם שלם, נגד עשרה הכחות שבגוף היתה המצוה מחצית השקל עשר גרה לאדנים, ונגד עשרה הכחות שבנפש היתה מחצית השקל לקרבנות, כי האדנים הם בית קבול שבו היו עומדים הקרשים דוגמת החומר והגוף שהוא הנושא את הנפש, על כן עשר גרה שהם לעומת כחות הגוף נתנו לאדנים, אבל הקרבנות הם מכפרין על הנפשות.

ויש לומר עוד בלשון אחר, על פי דרכו ז"ל, שעשר גרה הם לעומת עשרה הכחות שבנפש הבהמית, ועשר גרה הם לעומת הכחות שבנפש השכלית והאלקית, שבה נמצאים נמי עשר כחות כידוע, ועשר גרה שלעומת כחות הנפש השכלית ניתנו לקרבנות. והטעם יש לומר, דהנה ידוע דיסוד וראשית העבודה הוא לזכך את הנפש הבהמית, שבלתי זיכוך הנפש הבהמית היא מושכת את האדם לתאוות החומר... ולפי זה האדנים שהם יסוד המשכן וקודמים לכל הם בהתדמות הנפש הבהמית שבאדם, על כן נעשים מעשר גרה שהן לעומת כחות הנפש הבהמית, אבל הקרבנות שהם להגביה את הנפש השכלית... באים מעשר גרה שהן לעומת עשרה כחות הנפש השכלית. (שם)

ולפי האמור יובנו דברי התוספות מנחות, שהשקלים להאדנים הם מאותן דעבר על מנינא, על פי שהגדנו דענין האדנים הם לזיכוך הנפש הבהמית שבאדם, שתהיה בטלה בתכלית לנפש האלקית, ומאחר שהכונה לנפש הבהמית שבעצמה שייך בה מניין, על כן נאות לענינה שקלים שעל ידי מנין, ולעשות מכולם גוש אחד על ידי היתוך, והוא ביטול צורת הפרטי של כל שקל, לעשות מכולם נושא אחד למשכן, והוא דוגמת ביטול הנפש הבהמית לנפש האלקית. 

אבל לקרבנות שבאים להגבהת הנפש השכלית והאלקית, שכולם מתאחדים לעולם כאיש אחד, אין שייכות בהם מנין, ואין צריך היתוך לעשותם גוש אחד, אלא כמו שהם תורמין מהם התרומה, ולדידהו כל דעבר בימא יתן, והיינו דהנה ישראל נקראים עברו ים, והטעם יש לומר דהנה ישראל אז לא היו עוד מזוככים כראוי, ועדיין היו צריכין חושבנא לדכיותא, ומכל מקום היתה להם התגלות אלקית בשער הגבוה מאד, והיו כולם רואים את הדמות... שאם רק בדעתם להזדכך וללכת ישר, שוב ביכלתם להתלהב ולקבל הארות גדולות מאד, וזה עצמו מסייע להם לבא להזדכך, וזהו טבע מהות ישראל לעולם, על כן נקראים עברים, על שם העברת הים... ולפי האמור מובן איך זה מקביל לעומת שקלי המן לקנות את ישראל להריגה, משום שחשב שהנפש האלקית שבישראל כרעה ונפלה לפני הנפש הבהמית, ושוב יש לאחשורוש שליטה עליהם למכרם לו, אבל הקב"ה הקדים שקליהם לשקליו, היינו משום דבכל אדר קול דודי דופק על מיתרי לבם, ובא בלב ישראל הארה גבוהה מאד, והכלי לזה הוא מה שמשמיעים על השקלים, ואם כן לעולם הנפש האלקית שבישראל אף שלפעמים היא בבחינת שינה, מכל מקום היא מתחדשת בכל אדר, ואם כן אין לאחשורוש שליטה על ישראל כלל וכלל... (שם)

ויש לומר שכענין זה עצמו היא מצות השקלים לישראל, שיהיה ביד האדם לשקול בפלס ומאזני משפט צדק את כל מעשיו ותהלוכותיו, לא לפי שטחיות הענין אלא לחדור עמוק עמוק לתוך פנימיותו של דבר ולחפש בחפש מחופש אולי סופו של דבר יש בו נגיעת עצמו, ואף שבשטחיות נראה שכוונתו לשמים, מכל מקום כשידקדק בפלס ומאזני משפט צדק, יבחון וימצא מעט צביעות או התפארות או לתועלת עצמו בזה, שעל ידי זה יפיק את רצונו בדברים חומריים, ואפילו על מנת שאהיה בן עולם הבא נמי אין בו שבח... וזהו שרמז במצות שקלים לצמצם המשקל העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, ושתהיה תכלית הכוונה לצורך עבודת השי"ת לחדש מעשיו, כאמרם ז"ל (ראש השנה ז') חדש והביא קרבן מתרומה חדשה. (משפטים תרע"ח)

ויש לומר שמצות שקלים בכל שנה שהם ענין חידוש קיבוץ כל הכחות לעבודה והכנה על ניסן, כאמרם ז"ל (ראש השנה ז') חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, במתינות ובישוב הדעת הוא תיקון על החטאים הנ"ל לעומת פגם ברית וחטא התאוה המתיחסת ללב, שהוא קיבוץ ההרגש, שהיה הפגם בצדיק יסוד עולם ובכנסת ישראל, התיקון הוא הרגש וחידוש כל הכחות יחדיו לעבודה בחיות נמרצת, וזוהי מדתו של יוסף שנקרא חי, כמו שאמרו עוד יוסף חי, וכל שהעבודה היא בחיות הוא מוסיף כח בכל עת... וכבר אמרנו שזהו ענין מטבע של אש הראה לו, היינו שכסף מורה על תשוקה, כמו שכתוב נכסוף נכספת, והוא של אש על שם רשפיה רשפי אש, ומכל אלה נתקבץ אסיפה ונעשה מהם קרבן ציבור, היינו כל הציבור כאיש אחד, והנה זהו תיקון על החטא השני ממכירת יוסף, שגרם פגם צדיק יסוד עולם ובכנסת ישראל, ונמשכו מזה כחות רעים המושכין לפגם לתאוה ולפגם ברית, ועל כן ענין השקלים שהוא תאוות צדיקים בחיות וחידוש העבודה מדתו של יוסף הצדיק, והתאחדות הציבור הוא תיקון לזה...

והנה בתנחומא למה מתחילין באדר ותורמין בניסן, שלא לדחוק על ישראל וכו'... נראה לפי דרכנו, שאיננו דרך מהירות אלא במתינות מאדר עד ניסן, והיינו שהרצון והתשוקה לעבודה יהיו במתינות ובישוב הדעת היפוך החטא, וברצונם עקרו שור או המהירות לעשות העגל... (שם תר"פ)

והנה שקלים הם כופר נפש, וכתיב בהו לכפר על נפשותיכם, ודקדק כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, הלא אין כפרה אלא בדם, אך יש לומר לפי דרכנו שמאחר שהתעוררו ליעשות כולם אגודה אחת לנדב לעבודה הקרבנות, שוב נחשבו כל הקרבנות של כל השנה וכל הכפרה שנסתעף מהם למפרע, באשר ישראל הם למעלה מן הזמן... שקנו ישראל מעלה זו בעברם בים, וזהו כל העובר על הפקודים, כל דעבר בימא יתן, דכל ענין השקלים נצמח מפאת העברת הים. (ויקהל תרע"ו)

ועל כן אף שהיה בדין חטא גדול, מכל מקום חלק הזכות שבו, שהיו כל כך להוטין אחר השכינה ולא יכלו ליתן מעצור לנפשם, זה הביא לידי מצות שקלים, על פי מה שכתבנו כבר שענין מצות שקלים הוא ענין עשיית כולם אגודה אחת, להתחיל בעבודה באהבה יתירה רשפיה רשפי אש, ולזה בא הרמז מטבע של אש, וזה מתאים עם חלק הטוב שבחטא, שהיה מחמת גודל האהבה, אבל כלפי שהחטא נמשך מפאת המהירות בלתי ישוב הדעת חלק הזכות שבו באה בישוב הדעת, וזהו לשון שקלים, לשקול את מעשיו בפלס ומאזני משפט צדק... (שם)

...והנה בענין מנין ישראל במדבר כבר הגדנו הטעם שהיה צורך נסיעת ישראל במדבר הגדול והנורא מקום נחש שרף ועקרב משכן ס"ם וכל משירייתי, וישראל בעברם שמה הכניעוהו, מחמת שנפל עליו אימתה ופחד של המשכן וכליו וארון הקודש ודגלי ישראל... לזה היה בא המנין ברישא לחשיבות ישראל... והנה כבר הגדנו בשם כ"ק אבי אדמו"ר זצלל"ה שמכסת שהאדם יש בו יראת שמים, בה במדה כחות חיצוניים יראים ממנו בל קרוב אליו, ממילא מובן שנסיעת ישראל במדבר לכתתא רישא דההוא סטרא היתה בבחינת יראה ועול מלכות שמים. 

והנה בים אף דכתיב וייראו העם את ה', מכל מקום הרי היו בתכלית האהבה והדביקות עד ששרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, והיו מראין באצבע ואמרו זה א-לי ואנוהו, ויש לומר שכל ענין אהבה ודביקות שנוהג בישראל משם מוצאו, וזה היה הפתח שנפתח לישראל היכל האהבה, ואף שחזר ונסתם, מכל מקום נשאר רשימו ממנו, על כן ביד ישראל להתעורר באהבה יותר בקל מאשר להתעורר ביראה... ומעתה מבואר דיחוס השקלים לקרבנות שהוא דביקות אהבה להא דעברו בים, ויחסו השקלים לאדנים שהיא יראה וקבלת עול מלכות שמים למנין ישראל במדבר... ומעתה המקראות מבוארין, זה יתנו כל העובר וגו' במקרא זה לא התנה כלל שיהיה בן עשרים, אך בקרא תנין כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומה ה'... דקרא קמא מיירי לקרבנות, והעובר על הפקודים כל דעבר בימא, ולזה אין צריך להיות בן עשרים, אלא בן י"ג, וקרא תנין מיירי להאדנים, וכל דעבר על מניניא, על כן התנה שיהיה בן עשרים. (שם תרע"ט)

...ובזה יובן מה שהשקלים מכפרים לשוב ולהתאחד בתוך כלל ישראל, דהרי כל פירוד שבין אדם לחברו הוא רק באם כל אחד הויתו לצורך עצמו, ויבא לחשוב שחברו הוא לשטן על דרכו ומזה תצמח קנאה ושנאה ותחרות, אבל באם ישכיל אדם שכל הויתו לצורך גבוה, שוב אין כאן לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אדרבה הוא מוסיף אהבה לחבור, שגם הוא נושא עמו בעבודתו לאדון כל, ונעשו כולם כאיש אחד חברים, ולזה מסוגלת מצות שקלים. (שם תע"ר)

...כי המנין הוא מה שמשגיחין על כל אחד ואחד בפרט כנ"ל, כאלו אוחז כל אחד ואחד בידו, ובאשר הוא בנפשות כן יש נמי מנין בנפשות, שמשגיחין על כל נפש בפני עצמה, וזה מעורר דין, כבזוהר הקדוש, שאמרה השונמית בתוך עמי אנכי יושבת, על כן כמו ששייך במנין כופר נפש מהאי טעמא, כן נמי בכל ניסן צריכין כופר נפש, וענין אחד לשניהם, והיינו שעל ידי השקלים שוב מתאחדים כולם אגודה אחת, להתחיל בעבודה כולם יחד, ושוב נעשה כענין שאמרו בתוך עמי אנכי יושבת, וזה נשאר גם היום בקריאת הפרשה... (פקודי תרע"ג)

ר' צדוק:

וזה ענין מחצית השקל כופר נפש שלא יהיה בהם וגו', כי הקדושה השופעת מלמעלה לכל נפש בפרט הוא חלק הנפש ההוא עצמה בשרשה כי שורש כל הנפשות בישראל למעלה מעלה דמאן דנפח מתוכו נפח ומפנימיותו, וחלק ה' עמו, חלק ממש כמשל דוגמת איש ואשה שהוא סוד יחוד קובה"ו, דהיינו כנסת ישראל שהוא הקדושה שבלבבות בני ישראל מצד עצמם ומצד אבותם וגם זה הכל מצד השי"ת, כי כל הנפשות דבני ישראל מקור מחצבתם מנפיחתו ית' באפיו נשמת חיים שהוא שכינתו ית' בקרב הלבבות דבני ישראל מצד עצם קדושת נפשם, והם מתייחדים עם דודם שלמעלה לקבל עוד שפע קדושה מלמעלה, ויחוד נפש כל אחד הוא בחלקו שבשורש נפשו למעלה, ועל זה נאמר צור לבבי וחלקי וגו' צור הוא קשיות העורף דקדושה שבלבבות בני ישראל שיש בשורש מעמקי לבם שלא לשמוע לכל מסיתים שיהיו מבחוץ ומבפנים ביצר שבלב, כי שורש הלב הוא מושרש בקדושתו ית' השוכן בלבבות דבני ישראל, שהוא שורש קדושת נפשם וכל חיותם שבלב שממנו תוצאות חיים, וחלקי אלקים הוא החלק א-לוה ממעל... וכל זמן שלא זכה אדם עדיין לאותו חלק דקדושה שלמעלה ה"ה כעין פלג גוף. וכשהש"י רוצה להשפיע אותו חלק הקדושה ונשיאות ראש השייך לכל נפש בפרט ואין מוצא אותו נפש כלי מוכן לקבל, אפשר שיקלטו חס ושלום החיצונים קצת ובזה יוגרם מה שיוגרם חס ושלום לאותו נפש בהיות השפעת חלקו חס ושלום הולך למקום שהולך, שמקומם הוא מקום המיתה חס ושלום כידוע. והשי"ת נותן עצות לכל, ואדם יכול לפדות נפש על ידי כופר ממון, וכשנותן ממון לקדושה על ידי זה נפדה אותו חלק קדושה של נפשו ויוכל לזכות על ידי התעוררות קדושת מצוה זו עצמה, כי כל המצות נותנות קדושה בלב האדם ובפרט מצוה שיש בה חסרון כיס. וזהו מחצית השקל רומז למ"ש כי הוא פלג גוף ורוצה להשתלם כתפארת אדם לשבת בית, שגם הנוקבא נקרא אדם בהיותם ביחוד... (חלק ב ישראל קדושים עמוד ק, וראה שם עוד)

עדיין יש להבין שהיה די שהיה אומר לו שיתנו עשרה גרה וידע המטבע, ולמה הראהו, אך הענין כמו שאמר במדרש תנחומא שם, כמין מטבע של אש נטל מתחת כסא הכבוד, והיינו שתמה איך יועיל פדיון כסף שהוא גשמי, והראהו השי"ת כמין מטבע של אש, דהיינו שהמכוון רק האהבה והנדיבות נקרא אש, ולענין זה אין צריך סך מסוים, ואדרבא יספיק מטבע קטן כמחצית השקל, ואף לעשיר גדול, שכל שהוא קטן יותר יגדל האהבה והחשק שזכר שיקבל מלך מלכי המלכים מתנה קטנה ממנו, וזהו חשוב יותר, וזה שאמר מתחת כסא הכבוד, שעל ידי האהבה נעשה היחוד בין קוב"ה וישראל... וזה ענין זה יתנו, שעיקר שיתנו החשק והאהבה שיהיה חקוק אהבת ה' על לוח לבם, עד שיהיה מפורש לעין כמורה באצבע. (פרי צדיק שקלים ג)

ואברהם אבינו היה הראשון שהכניס בישראל החשק לקנות הקדושה שנתן קונטרין מרוב החשק לקנות מקום המקודש הזה... ולכן נתן אברהם אבינו ע"ה ת' שקלים שהוא ד' פעמים ק', שהוא עשר פעמים עשר בכל ד' עולמות כאמור, והשקלים דמקדש גם כן באו לכפר עוון העגל, שכפרו בעשרת הדברות, כמו שכתוב בירושלמי ובפסיקתא, וזה שאומרים זכרה לי שקלי עפרון... והשקלים באם לכפר קלקול העגל, וכן הועילו שקלי יבוסי כשגבה דוד המלך ע"ה חמשים שקלים מכל שבט לקנות מקום המקדש, ולכן מזכירין אותם כאן גם כן כדי לזכות להכתרים, ואחר כך אומרים אור פניך עלינו אדון נשא וכו', שנזכה להכתרים דמתן תורה... (שם ו)

כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן וגו', יש להבין דהא המספר מבן כ' היה רק בזמן משה רבינו מה שאינו כן אחר כך, ומצות שקלים היה לכל אחד מישראל בכל אדר לקרבנות, ולא בשעת מספר, ומה טיבו לפרשת שקלים, שאמרו במדרש תנחומא שאמר לו הקב"ה למשה שבכל שנה שקורין פרשת שקלים כאלו אתה עומד וזוקף את ראשם, אך הענין כמו שאמרנו, שבשעת המנין שמורה שכל אחד מישראל דבר חשוב לפני השי"ת, על זה נתעורר קטרוג, והיינו שהמנין מורה שכל אחד מישראל יש בו חלק מדברי תורה מיוחד, ומקטרג שיש כמה עמי הארצות שאין לו ידיעה כלל בדברי תורה, עד שזדונות נחשבות לו כשגגות... וכתוב ולקחת את כסף הכפורים וגו' ונתת אותו וגו', שעל ידי שמשה רבינו לקח בעצמו השקלים ונתן בעצמו על עבודת אוהל מועד פעל לדורות לישראל שיזכו תמיד במעשה השקלים לפעול מהשורש מדרגת משה רבינו והיינו שבכל פעם שישקלו השקלים לקרבנות, אף שאינם נמנין אז, השי"ת מונה את ישראל, שכל נפש בפרט דבר שבמנין דבר חשוב, שיש לו חלק מיוחד בתורה, וכמו שזיכה משה רבינו ע"ה את ישראל, אז על ידי כח משה רבינו ע"ה שלקח השקלים מהנמנים מבן כ', פועל למעלה שהשי"ת מונה ופוקד את ישראל וזוכה לברכה לפניו השפעה בדברי תורה... (שם יד)