וזה אמרו השמר מהרהור רע, שאינו זוכה לאורות העליונים אלא מי שנשמר מהרהור רע, (דהיינו מן ההרהור לחטא ולהמשיך הארת השמאל ממעלה למטה), מהרהור דמשקר באילנא דחיי, (מאותו הרהור המשקר ופוגם בעץ החיים, כי עץ החיים הוא סוד קו אמצעי)...
אוי לו שבסבת אותו ההרהור נעקר מעץ החיים ונתדבק בעץ המות, אשר אין לו ענפין, אינו רואה טוב לעולם, הוא יבש בלי שום לחלוחית (של אור), פירותיו מרים כלענה, ועליו נאמר והיה כערער ולא יראה כי יבא טוב וגו', כי הרהור טוב העולה למעלה נאחז בעץ החיים (שהוא קו אמצעי), ומחזיק בענפיו ואוכל מפירותיו, כל הקדושות וכל הברכות יוצאות ממנו, ונוחל חיים לנפשו ורפואה לעצמו, עליו נאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל וגו', כל דברי העולם הולכים אחר המחשבה והרהור, ועל זה כתוב והתקדשתם והייתם קדושים, משום שכל הקדושות שבעולם הוא מוציא וממשיך עם הרהור טוב.
מי שנטמא בהרהור רע כשבא להזדווג באשתו, כי שם רצונו והרהורו באשה אחרת, והזריע זרע בהרהור זה, זה הוא שהחליף מדרגות העליונות של מעלה, שהחליף מדרגת הקודש על מדרגת הטומאה... (ויצא קעח, ועיין שם עוד)
אמר רבי יהודה כשאדם רואה שהרהורים רעים באים אליו יעסוק בתורה, ואז יעברו ממנו. אמר רבי אלעזר כשאותו צד הרע בא לפתות את האדם ימשיך אותו אל התורה, ויפרד ממנו. (וישב רכג)
ואין רצון טוב שיאבד מלפני המלך הקדוש, ומשום זה, אשרי הוא מי שמהרהר הרהורים טובים לאדונו, ואף על גב שאינו יכול לעשותם, הקב"ה חושב לו רצונו כאילו עשה, זהו לטוב, אבל הרצון לרע (אין הקב"ה חושב למעשה), חוץ מהרהורי עבודה זרה. אלו שלא הרהרו בתשובה יורדים לשאול, ואינם עולים משם לדורי דורות... (תרומה תמא)
פירוש אחר, זאת תורת זו היא כנסת ישראל, (שהיא המלכות), העולה, זו היא מחשבה רעה, שהיא עולה על רצונו של האדם להטות אותו מדרך האמת. היא העולה זו היא העולה ומסטנת על האדם וצריכים לשרוף אותה באש כדי שלא לתת לה מקום להתרבות... (פקודי שסו)
עריא"ל עומד לצד צפון, וזה עומד להשגיח לכל אלו שחשבו לעשות רע ולא עשו, או רצו לחטא ובאו לעשות העבירה ונתגברו על יצרם ולא עשו... (שם תקפה)
הסוד הוא לחברים שילכו בדרך הישר, מחשבה, רצון, קול ודבור, הם ארבעה המקושרים קשרים, (שהם כנגד חו"ב תו"מ, מחשבה ורצון הוא חו"ב, קול ודבור הוא תו"מ), ואחר שקשרו כולם יחד קשרים נעשו כולם מרכבה אחת לשרות עליהם השכינה...
מחשבה (שהיא סוד חכמה), מוציאה ומולידה את הרצון, (שהוא סוד בינה), והרצון שיצא מן המחשבה מוליד ומוציא קול הנשמה, (שהוא סוד ז"א), וקול ההוא הנשמע עולה לקשר קשרים ממטה למעלה, היכלות התחתונים בעליונים, הקול שהוא מקשר קשרים, בין ב' הקוים שבינה, וממשיך ברכות מלמעלה למעלה (מן הבינה) בחשאי, נסמך גם כן על אלו ד' עמודים, מחשבה רצון קול דבור (שהם חו"ב תו"מ), והסמיכה היא בסיום הקשר (דהיינו בהדבור שהוא המלכות), שהוא המקום שהכל נקשר בו יחד, ונעשו כולם אחד, (כי המלכות מקבלת לתוכה את כולם)... (שם תתלג)
אם כן במקום מחשבה של מעלה היה צריך להקריב העולה, (דהיינו לספירת חכמה), ולמה קריבים יותר למטה, (דהיינו אל היסוד), לא היה בידו (של רבי חייא להשיב לו). בא לפני רבי שמעון, אמר לו ראש הכל הוא המחשבה, (דהיינו ספירת החכמה, שהיא ראשית ז"א), והסיום של מחשבה ההיא הוא מקום שנקרא בקר, ומי הוא, הוא סיום הגוף המבשם הנוקבא, (דהיינו יסוד, שהוא סיום ז"א שנקרא גוף), כך המחשבה של אדם היא ראש לכל, סיום מחשבה ההיא הוא כאשר נעשה המעשה שחשב, (אז נסתיימה המחשבה), מתי, בבקר, זה שאמר הוי חושבי און ופועלי רע מתי, על משכבותם באור הבקר יעשוה, (אשר אור הבקר רומז על יסוד שנקרא כן), ועל כן המחשבה שבקרבן או עולה למקום המחשבה (שהיא חכמה), והמעשה (של הקרבן) מתקרב לסיום המחשבה ודאי, (שהוא יסוד). (ויקרא עד)
ועל כן ניתן צד האחר הזה ביד הכהן, שכתוב, צו את אהרן ואת בניו לאמר, ויש סוד כאן, כי העמדנו שאין צו אלא עבודה זרה (דהיינו סטרא אחרא), וכאן ניתן לו לשרוף את המחשבה הרעה ההיא ולהעבירה מן הקדושה ברצון הזה שעולה למעלה ובעשן הזה, ובחלבים הנשרפים, כדי שיהיו נעברים מן הקדש על ידי הקרבן הזה... (צו טו, ועיין שם עוד)
דבר אחר זאת תורת, זו היא כנסת ישראל (המלכות), העולה זו היא מחשבה רעה, שהיא עולה על מחשבתו של אדם להטותו מן דרך האמת, היא העולה, זו היא העולה ומשטנת על האדם וצריכים לשרפה באש, כדי שלא לתת לו מקום להשטין. ומשום זה על מוקדה על המזבח כל הלילה, מי הוא לילה, הוא כנסת ישראל (מלכות), שהיא זאת (הבאה) לטהר את האדם מאותו רצון. על מוקדה, שמשום שנהר דינור הוא מקום לשרוף כל אלו שאינם נמצאים בקיומם, כי מביאים אותם באש ההוא השורף, ומעבירים ממשלתם מן העולם... (שם כ)
אמר רבי חייא מקרא זה העמדנו אותו באופן זה, זאת תורת זו היא כנסת ישראל, העולה זה היא מחשבה רעה, העולה ברצון בן האדם להטותו מדרך האמת, היא העולה, היא היא העולה ומשטינה על האדם, וצריכים לשרוף אותה באש, שלא לתת לה רשות להשטין... (שם עב)
משום זה הרהור מותר, מה הטעם, משום שהרהור אינו עושה כלום, ולא נעשה ממנו קול, ואינו עולה, אבל אחר שמוציא דבור מפיו, דבור ההוא נעשה קול, ובוקע אוירים ורקיעים ועולה למעלה ומעורר דבור אחר (של חול), ועל כן ממצוא חפצך ודבר דבר, כתוב, (ולא הרהור)... (אמור רצו)
תא חזי, ב' שותפין הם, אדם דבריאה, אדם דעשיה, אדם דבריאה נשמה היא שאדם חושב בה, וזו נקראת ודאי עולם המחשבה, הרוח, הוא אדם דיצירה, והוא עולם הדבור, כשהמחשבה מתלבשת (בדיבור, הדיבור) חושב בה, ומצייר ציורים של קוים וצורות, ואף על פי שחושב בהם אין כח (אל הדבור) להוציאם מאותו הכח, שנאמר בו (שהוציאם) מהכח אל הפועל, עד שהנשמה והרוח מתלבשים בנפש, ובה מוציאים את הכל לפועל, משום שהנפש היא (עולם המעשה). (זהר חדש יתרו קסג)
והאדם למטה יש לו מחשבה סתומה, שאין מי שידע בה רק הקב"ה לבדו, ונתנה לאדם שיחשוב בה דברי תורה ודברי מצוה, משום שמחשבה העליונה ההיא נמשכים המבועים שלה למקום החכמה, ואינה מתגלית כלל, ומחכמה עליונה ההיא יוצאת התורה (שהיא ז"א), ונמשך שיקוי העליון עד מקום ההוא (שנקרא) חכמה תחתונה שנקראת מצוה (שהיא מלכות). ועל כן מי שחושב לעשות מצוה הוא כאילו עשה אותה, משום (שבמחשבתו) גרם שיבא שפע רב של ברכות ממחשבה ההיא העליונה אל המקום שנקרא מצוה, (שהוא המלכות, ועל כן) כאילו עשה אותה (את המלכות), כמו שאמר ועשיתם אותם. מחשבה ודאי ראש הכל, ואף על פי שמצד מחשבה העליונה נתנה לו רשות לחשוב דברים של מצוה מותר, דברים שאינם מצוה אסור, שכתוב לא תחמוד... (שם תא מה, ועיין שם עוד)
ובצד שמאל עומדת מדרגה אחרת שמצד הטומאה שנקראת גם כן מחשבה, ונקראת מחשבה רעה, משום שהמדרגה שעליה היא רעה, ומשום זה נקראת מחשבה רעה. כאן נמצאים כל הרצונות הרעים, וכל ההרהורים הרעים וכל הרעות שבעולם, והיא (המחשבה הרעה) עומדת על כל הרצונות האלו, שהאדם יטמא בהם, במחשבה רעה זו, נמצאים כמה מדרגות טמאות, וכולן עומדות לטמא האדם ברצונות ובהרהורים האלו של המחשבה הרעה, ואז נטמא האדם בהם, ומתדבק באותו הצד. ועל זה צריכים להקריב קרבן עולה להטהר, וכשמקריב אותו, הוא צריך להטות רצונו על המחשבה הקדושה, וכשעולה עשן מהחלבים האלו ומהאמורים האלו, עולה תחילה לאותה מחשבה רעה, ולוקחת את כולם וניזונת מהם... (צו א, ועיין שם עוד)
...מאי ולחושבי שמו, אמר רב אשי חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. (ברכות ו א)
פרשת ציצית מפני מה קבעוה, אמר רבי יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים, מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצוות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה... דתניא אחרי לבבכם זו מינות... אחרי עיניכם זה הרהור עבירה... אתם זונים זה הרהור עבודה זרה. (שם יב ב)
אמר ליה רבי מאיר הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך, אחר כוונת הלב הן הן הדברים... (שם טו א)
תנא דבי רבי ישמעאל אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה... (שם יט א)
בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו... אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי, דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי, למה מהרהר, אלא מאי הרהור כדבור דמי, יוציא בשפתיו... (שם כ ב, וראה שם עוד)
...והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא... (שם כד ב)
דרבי אבהו רמי, כתיב זכר ונקבה בראם, וכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם, הא כיצד, בתחלה עלה במחשבה לבראת ב', ולבסוף לא נברא אלא אחד... (שם סא א)
ויקצוף משה על פקודי החיל, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל, שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו לו לא נפקד ממנו איש, אמר להן אם כן כפרה למה, אמרו לו, אם מיד עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד ונקרב את קרבן ה'. (שבת סד א)
...אלא כיוון דקא מיכוין, מחשבתו משויא ליה מקום... (שם קב א)
אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה, דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר, דיבור אסור הרהור מותר... אלמא הרהור לאו כדבור דמי, והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא, שאני התם דבעינן והיה מחניך קדוש וליכא, הכא נמי כתיב ולא יראה בך ערות דבר... (שם קנ א)
תנו רבנן, שבעה דברים מכוסים מבני אדם, אלו הן, יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו... (פסחים נד ב)
הרהורי עבירה קשו מעבירה, וסימנך ריחא דבישרא... (יומא כט א)
בעי רב פפא חישב בחפינת קטורת מהו, מי אמרינן יליף מלא מלא ממנחה, מה התם מהניא בה מחשבה, הכא נמי מהניא בה מחשבה, או לא... (שם מח א, וראה שם עוד)
וכי תימא קסברי רבנן כיון דנמלך עליהן לסיכוך בטלה ליה מחשבתו, ומי בטלה ליה מחשבה בהכי, והתנן כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה, ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה, מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה, מחשבה אינה מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה... (סוכה יג ב, וראה שם עוד)
שאלו תלמידיו את רבי זירא במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי... ולא הרהרתי במבואות המטונפות... (מגילה כח א)
...אמר רב ראובן בן אצטרובילי אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו, ראה אחרים שעשו ושמח. (מועד קטן יח ב)
...לא, דכולי עלמא חדא יצירה הואי, מר סבר בתר מחשבה אזלינן, ומר סבר בתר מעשה אזלינן... (כתובות ח א)
מיתיבי, תמרים... ומבטלות שלשה דברים, מחשבה רעה... (שם יב ב)
...ונשמרת מכל דבר רע, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה... (שם מו א)
...אמר הקב"ה אני חשבתיה לטובה, והם חשבו לרעה, אני חשבתיה לטובה, דכל היכא דמטו, מת חשיבא דידהו, כי היכי דניטרדו ולא לישאלו אבתרייהו... (סוטה לה א)
משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה... (שם מט ב)
בההיא שעה הרהר תשובה בדעתיה, אמר, ומה אם על נפש אחת כך, ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא על אחת כמה וכמה... (גיטין נז ב)
ודלמא מהרהר בעבירה הוה, מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים הוה, וכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם, איהו נמי הכי דאמר, אי סלקא דעתך שכר מצוה בהאי עלמא, אמאי לא אגין מצות עליה כי היכי דלא ליתי לידי הרהור. (קדושין לט ב)
אלא לאו משום דאמרינן דברים שבלב אינן דברים... (שם נ א, וראה שם עוד)
...שאני מחשבה דטומאה, דכי מעשה דמי... (שם נט ב)
איתיביה אביי לרב יוסף עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן, ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן, רבי שמעון אומר חילוף הדברים... דתנן כל מקום שאין חסרון מלאכה מחשבה מטמאתן, יש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן, חוץ מן העיצבא... (בבא קמא סו ב)
אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, הרהור עבירה ועיון תפלה ולשון הרע... (בבא בתרא קסד ב)
...אמר להן שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות ויפרע מכם, מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו... (סנהדרין יט ב)
...אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות... ואיבעית אימא מהכא, הפליא עצה הגדיל תושיה, אמר רבי חנן למה נקרא שמה תושיה, מפני שהיא מתשת כחו של אדם. דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן, דבר אחר תושיה שדברים של תוהו שהעולם מושתת עליהם, אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, שנאמר מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. (שם כו א וב)
למימרא דרבנן חיישי להרהורא ורבי יהודה לא חייש להרהורא... אמר רבא גמירי אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות. (שם מה א)
אמר רבי אבהו כל המהרהר אחרי רבו כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר וידבר העם באלקים ובמשה. (שם קי א)
תנו רבנן ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות... (עבודה זרה כ ב, וראה שם עוד)
...רבי יוחנן אמר פסולה, מחשבין מעבודה לעבודה, וילפינן ממחשבת פגול, וריש לקיש אמר כשרה, אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא ילפינן ממחשבת פגול... (זבחים ט ב, וראה שם עוד)
...והאמר רבא אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה, ובדבר הראוי לעבודה, ובמקום הראוי לעבודה... (שם כו ב, וראה שם עוד)
...דאמר רבי ינאי מנין מחשבות שמוציאות זו מזו, שנאמר לא יחשב, לא יערבו בו מחשבות אחרות, ורב מרי מתני אמר רבי ינאי מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה, תלמוד לומר לא יחשב... (שם כט ב, וראה שם עוד)
...אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר, שהוא תנאי בית דין, שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד... טעמא שלא היה בלבו כלל, הא היה בלבו לשם חולין פסול... אמר אביי רבי אלעזר ברבי יוסי ורבי אליעזר ורבי שמעון בן אלעזר כולהו סבירא להו זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה... (שם מו ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יוסי הגלילי מה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ לא עשה את המשוייר כיוצא, מקום שאין המחשבה פוסלת, בפנים, אינו דין שלא נעשה את המשוייר כנכנס... (שם פב א, וראה שם עוד)
אמר רבי ירמיה הא מני רבי אליעזר היא, דאמר מחשבין מאכילת אדם לאכילת מזבח, ומאכילת מזבח לאכילת אדם... (מנחות יב ב, וראה שם עוד)
...אמר לפניו, רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה, אמר לו שתוק, כך עלה במחשבה לפני. (שם כט ב)
הנה נפשי לא מטומאה, שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה... (חולין לז ב)
...הכי נמי, כיון דבעיתי לא אתי להרהורי... איכא דאמרי אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, כתיב הכא וירע בעיני ה', וכתיב התם כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע... (נדה יג א)
...מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכיהם, אלא כל עבירה שעשת פרי יש לה פרי, ושלא עשת פרי אין לה פרי, מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה. מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו', מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, שנאמר אוון אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. הדא דתימא בישראל, אבל בגוים חילופא, מחשבה טובה אין הקב"ה מצרפה למעשה, מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה. מחשבה טובה אין הקב"ה מצרפה למעשה, דכתיב ועד מעלי שמשא הוה משתדל להצלותיה, ולא כתיב ושזביה, מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה, דכתיב מקטל מחמס אחיך יעקב, וכי הרגו, אלא מלמד שחשב עליו להורגו, והעלה עליו הכתוב כאילו הרגו. (פאה ה א)
...יוכיח מעשה שלהן על מחשבתן, דתנינן תמן העלו חרש שוטה וקטן, אף על פי שחישב שירד הטל עליהן אינן בכי יותן, מפני שיש בהן מעשה ואין בהן מחשבה... רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן רבי זעירא בשם רבנן, ונחשב לכם תרומתכם, את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו, ואת שאין כתוב בו מחשבה, מעשה שלו מוכיח על מחשבתו, וכאן הואיל וכתוב בו מחשבה, אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו... (תרומות א א, וראה שם עוד)
רב המנונא אמר תינוק שחיפה כלכלה לשוק נטבלה, מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת שם מעשיו של קטן מתקיימין, רבי זעירא בעי, כלום מחשבתו של גדול מתקיימת עד שיפתח לשוק, ודכוותה אין מעשיו של קטן מתקיימין עד שיפתח לשוק, מתניתא פליגא על רב המנונא, תינוקות שטמנו תאינים לשבת ושכחו לעשרן, לא יאכלו למוצאי שבת עד שיתעשרו, רבי זעירא בשם רב המנונא תפתר בשלקטום עד דמדומי חמה, והוכיח מעשה שלהן על מחשבתן... (מעשרות יט א)
...נטעו לסייג וחישב עליו למאכל בא במחשבה (לחיוב ערלה), למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימנו... (ערלה ב א, וראה שם עוד)
תמן תנינן, המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה, עולה ואמר שלמים, שלמים ואמר עולה, אמר רבי ירמיה בא לומר חולין ואמר עולה קדשה, אמר רבי יוסי במתכוין להקדיש אנן קיימין, אלא שהוא טועה משום דבר אחר היא מתניתא, מהי, על דעתיה דרבי ירמיה במחלוקת, על דעתיה דרבי יוסי דברי הכל. בשפתים לא בלב, יכול שאני מוציא את הגומר בלב, תלמוד לומר לבטא. שמואל אמר הגומר בלב אינו חייב עד שיוציא בשפתיו, והתני כל נדיב לב זה הגומר בלב, אתה אומר זה הגומר בלב, או אינו אלא המוציא בשפתיו, כשהוא אומר מוצא שפתיך תשמור, הרי המוציא בשפתיו אמור, הא מה אני מקיים כל נדיב לב, זה הגומר בלב... (נזיר כ א, וראה שם עוד)
שחטה לזרוק דמה לעבודה זרה ולהקטיר חלבה לעבודה זרה, רבי יוחנן אמר המחשבה פוסלת, ריש לקיש אמר אין המחשבה פוסלת. התיב רבי יעקב בר אידי קומי ריש לקיש, והתנינן רבי יוסי אומר קל וחומר הדברים, מה אם במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין וכו', ופיגול ונותר המחשבה פוסלת, אמר ליה פיגול ונותר אין המחשבה פוסלת, אבל אם שחטה לזרוק את דמה לעבודה זרה לקטור חלבה לעבודה זרה אין המחשבה פוסלת... (גיטין לח א)
אחר הדברים האלה, אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי הרהר, אברהם הרהר, ואמר שמחתי ושימחתי את הכל, ולא הפרשתי להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד... (בראשית נה ד)
בראשית ברא אלקים, ששה דברים קדמו לבריית העולם, יש מהם שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות... האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות, האבות מנין, שנאמר (הושע ט') כענבים במדבר וגו', ישראל מניין, שנאמר (תהלים ע"ד) זכור עדתך קנית קדם... רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רבי יצחק אמרו מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר... (בראשית א ה, וראה שם עוד)
...מי הרהר, יוסף הרהר, כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה אי זו מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי, והיו אחי מכניסין בי עין רע, עכשיו שאני בכאן, מודה אני לך שאני ברווחה... (שם פז ג)
ויבאו מרתה, התחיל משה מהרהר בלבו, ואמר המים הללו למה נבראו, מה הנייה יש לעולם בהן, מוטב היה אילו לא נבראו, ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו, אמר לו הקב"ה לא תאמר כן, ולא מעשי ידי הן... (שמות מג ד)
אמר רבי תנחום ברבי חייא ואמרי לה בשם רבנן, אין מלך המשיח בא עד שיכלו כל הנפשות שעלו במחשבה להבראות... (ויקרא טו א)
...לב חורש מחשבות און מעוזיה, שביקש לבוז כהונה גדולה, ומנין שלקה בצרעת, שנאמר וינגע ה' את המלך... (שם טז א)
...והיה אברהם מהרהר בלבו ואומר, שמא חס ושלום נמצא בו פסול ולא נתקבל קרבנו... (שם כ ב)
ולמה מנאם האלקים, אמר הקב"ה שלא יאמר אדם וכי משה ואהרן היו יכולין למנות כל אותן אוכלוסין, אמר האלקים אם הרהרת אחריהם כאילו אחרי אתה מהרהר, לכך כתיב ופקודיו ופקודיהם... (במדבר ז ב)
...אמר האלקים אל יהרהר אדם אחריו, לשמי עשה, ואני הוא שאמרתי לו, שנאמר (שופטים ו') ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך וגו'. (שם יד ה)
ילמדנו רבינו, העולה על מה היתה באה... ורבי שמעון בן יוחאי אומר על הרהור הלב, שנאמר ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם, והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם, כי אמר איוב, אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם. אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחד מדת הדין, ומה היה אומר, רבי לוי אמר, כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה... אמר לו הקב"ה כיון שהרהרת אחר מעשי עולה אתה צריך, לפיכך ויאמר קח נא את בנך וגו'. (לך י)
התחיל אברהם מהרהר לומר, המלכים באין להלחם על הסדומים, והמלכים נופלים ואלו ברחו, שנאמר והנשארים הרה נסו, אלו לא היו כשדין לא היו בורחין, אמר לו הקב"ה אלו יברח משק ברזל תחלפהו קשת נחושה וגו' (איוב כ')... (וירא ז)
...כיצד, כשהיה יעקב מסתלק מן העולם הרהר בלבו ואמר, אברהם אבי הוליד יצחק וישמעאל, יצחק אבי הוליד אותו ועשו, שמא אני יש במטתי פסול... (ויחי ח)
ולמה כתיב כאן כמה פעמים כאשר צוה ה' את משה, לפי שהרהרו ישראל אחרי משה בשעה שהיו מעמידין את המשכן ולא היה עומד, אמרו שמא דבר קל אמר לו הקב"ה למשה לעשות לו במשכן, ומשה מעצמו הכניסונו בכל הטורח הזה, לפיכך אמר הקב"ה, הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני ציויתי אותו... (פקודי יא)
...כך שנו רבותינו, היתה עולה כולה קדושה, מפני שלא היתה באה על עונות, אשם היתה באה על הגזילות, אבל העולה לא היתה באה לא על חטאת ולא על גזל, אלא על הרהור הלב היא באה, וכן מי שהיה מהרהר בלבו דבר היה מביא קרבן העולה לשום דברים העולים על הלב, שנאמר והעולה על רוחכם וגו'. ותדע לך שקרבן עולה לא בא אלא על הרהור הלב, מן איוב אתה למד, שהיה מקריב על בניו, שנאמר (איוב א') ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות, אמרו לו, איוב, למה אתה עושה כך, והוא אומר אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם, הוי אתה מוצא שעל הרהור הלב התקין כפרה להם, וזהו קרבן עולה. (צו יג)
זממה שדה ותקחהו וגו', בא וראה, כל מה שהרהר אברהם אבינו בלבו נתן לו הקב"ה, הרהר על ארץ ישראל ונתן לו, שנאמר (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו', אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו על עולם, אתה נתת לי רשות לומר לפניך, שנאמר (שם) ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה... (קדושים יג)
רבי חנניה סגן הכהנים אומר, כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם, שכן כתוב בספר תלים על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר (תהלים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים, וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו, נותנים לו הרהורי חרב... שכך כתוב במשנה תורה על ידי משה רבינו, (דברים כ"ח) והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם, תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וגו'... (פרק כ א)
תחלת עבירה הרהור הלב, שניה לה ליצנות, שלישית לה גסות הרוח... (פרק ו)
רבי נחמיה אומר, חשב עכו"ם לעשות עבירה, אף על פי שלא עשאה הקב"ה חושבה כאילו עשאה, שכן הוא אומר ארמי אובד אבי, וכי היכן איבד לבן ליעקב, אלא על ידי שחשב לעשות כן מעלה עליו הכתוב כאילו עשה, ואם חשב עכו"ם מצוה אינו כותבה עד שיעשנה, שנאמר (דניאל ו') ועד מעלי שמשא וגו', ולא חשב לו הקב"ה עד שעשאה. וישראל שחשב לעשות עבירה ולא עשאה, אין הקב"ה כותבה עד שיעשנה, שנאמר (מיכה ב') חושבי אוון ופועלי רע, אמר דוד אם כן (תהלים ס"ו) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. ואם חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, הקב"ה מעלה עליו כאילו עשאה, תדע לך שהרי דוד חשב לבנות המקדש, ואף על פי שלא בנאו נכתב על שמו, שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד... (תהלים ל)
רחש לבי דבר טוב, להודיעך שלא יכלו להתודות בפיהם, אלא כיון שרחש לבם בתשובה קבלם הקב"ה, וכן אומר (דברי הימים ה' כ"ח) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם. וכל מחשבות אינו אומר אלא וכל יצר מחשבות, ומהו וכל יצר, עד שאין האדם צר את המחשבה בלבו הקב"ה מבין, וכן בני קרח לא יכלו לומר שירה בפיהם, אלא רחש לבם בתשובה, ומיד קבלם... והיו בני קרח רואים שאול פתוחה מכאן ואש מכאן, ולא היו יכולין להתודות בפיהם, לכך רחש לבי, וכי לא היו שלשה, ולמה אמר רחש לבי, אלא ללמדנו, מה שכיון זה בלבו כיון זה בלבו, ושלשתן היו שוין בלב אחד... (שם מה)
רבי ברכיה בשם רבי יהודה אומר, (דברי הימים א' כ"ח) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, קודם עד שלא נוצר יציר מחשבתו גלויה לפניו. רבי יודן בשם רבי יצחק אומר, קודם שלא נוצרה מחשבה בלבו של אדם גלויה לפניו, רבי יודן בשם רבי ירמיה אמר, (תהלים קל"ט) כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כולה, קודם שלא יפרש לשוני דיבור, הן ה' ידעת כולה. (מדרש שמואל פרשה ה)
רבות מחשבות בלב איש, אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, שנאמר מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה, רבא אמר אם עסוקים לשמה אינה מועלת, שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, עצה שיש בה דבר ה' היא תקום. רבות מחשבות בלב איש, אמר רבי יוסי הגלילי כנגד מי נאמר הפסוק הזה, כנגד אבשלום, שהיה מחשב להרוג את דוד וליטול את המלוכה, ולא היה יודע שמחשבותיו של הקב"ה קודמות לשלו והיא תקום. דבר אחר כנגד אדוניהו, שהיה מחשב אני גדול משלמה ולי נאה המלוכה. דבר אחר נגד המן, שהיה מחשב לתלות את מרדכי. דבר אחר נגד פרעה, שהיה מחשב להרוג כל בכורי ישראל, ולא היו יודעים שמחשבותיו של הקב"ה קודמות לשלהם, והיא תקום. (משלי פרק יט, תתקנח)
הכל תלוי במחשבה, כמו שאשכחן בקין והבל, קין אייתיה קורבניה פשתן והוה מחשבתיה לקמיה הקב"ה ערוה, ופשתים מסטרא דערוה, דכתיב ועשו להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, ובגין דא לא קיבל לה, הבל הביא מבכורות צאנו, מחשבתו הוה בההוא אתר דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב ושער רישיה כעמר נקי, ובגין דא חרה ליה וקטל ליה... (בראשית)
...ולפי שהיתה מחשבת הלב מתהפכת הרבה ואין לה קימה למהירות עבור ההרהורים על הנפש, היה קשה עליה לסדר עניני התפלה מעצמה, תקנו אותה רז"ל במלים מתוקנים יסדרם האדם בלשונו... (שער ח פרק ג)
...אבל הפרישות הנוהגת בפנים השלישיים, והוא מה שיתייחד בנו במצפוננו ומחשבותינו ויצרי לבבנו הטובים והרעים, תחלת הפרישות ההיא שתפרוש מקניני העולם במעשיך ובמחשבתך, אלא למזון ופרנסה לא לתענוג מתענוגי הגוף, ולא להגיע אל המנוחות והשררות, והתפאר בהון העולם הכלה מהרה... (שער ט פרק ה)
המצוות על ג' דברים, מצוות הלב, הלשון ועשה, במצוות הלב והלשון יש עשה ולא תעשה, ומצוות הלב נכבדות על כולן, לרבים אין עוון כי אם במחשבת עכו"ם, ובאמת היא קשה מכולן, אך כתוב שש הנה שנא ה' וגו', לב חורש מחשבות און, אני ה' חוקר לב ועוד... (שמות כ ב)
ודע כי בשנים הנקרבים שהם במוח על מצח שם יתחבר כח החמש הרגשות, ושם כח הדמות, ושם תחל המחשבה, על כן כתוב על הציץ "לשאת את עון הקדשים", אולי לא היה מחשבת המקדישים כהוגן... (שם כח לז)
...ורבים אמרו כי אין עוון במחשבת הלב, ואין עליהם שכר ועונש, ויש ראיות רבות להשיב עליהן, ולא אאריך רק אראה להם "לב חורש מחשבות און", "הטיבות כי היה עם לבבך", "ולישרים בלבותם", ומשה אמר בסוף "בפיך ובלבבך לעשותו", ועיקר כל המצוות ליישר הלב, ורובם זכר, והמזיד והשוגג יוכיחום. (דברים ה טז)
זמה היא - ...אבל הענין הוא, כי שם זמה גזרו מן כאשר זמם לעשות לאחיו, ולמחשבה הגונה יקראנו מזמה, "לולא יבצר ממך מזמה", ולזנות העשוי במחשבה בסתר יקרא זמה... (ויקרא יח יז)
דע כי השי"ת א-ל דעות, והתקין פעולותיו בחכמה תמימה, ונתן בכל טבע וטבע מטבעי העולם כח מיוחד פועל הדבר שנתן לו במשמרת מבלי שינוי, רק בדרך נס, והנה נתן הכח בדמיון האדם להוליד כיוצא בדבר שהוא מדמה, ודבר זה בדעתו גם מצד הטבע. והנה כשהאדם מתחבר לאשתו, אם דמיונו ומחשבותיו עסוקים בדברי חכמה ובינה ומדות טובות והגונות, הנה אותו הדמיון אשר במחשבתו יש לו כח לצייר הצורה בטיפת הזרע כפי שיהיה מדמה בשעת החבור בלי ספק, וזה סוד ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו', ואומר ויחמו הצאן אל המקלות, ותלדנה הצאן עקודים נקודים וטלואים, בדמיון הציור הנדמה בהן. והנה רבותינו עוררונו על זה בגמרא ברכות, רבי יוחנן הוה קא אזיל ויתיב אשערי טבילה, אמר אי סלקן ואתיין בנות ישראל מינה ליסתכלן בי, כי היכי דלהוו להו בנין דשפירין כוותי. התבונן המראה הגדול הזה, שהודיע זה החסיד כי בהיות האשה מחשבת ביופיו בעלותה מן הטבילה ומתחברת עם בעלה, אותה המחשבה אשר בדמיונה תצייר צורת הוולד כפי הדמיון ההוא תדמה...
ואני חפץ לעוררך עוד על עיקר גדול, ואמסור לך מתנה גדולה בסוד המחשבה, היאך היא פועלת הצורה בדבר שהוא נתקבל ממנה. הנה רז"ל אמרו מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, חוץ מבעבודה זרה, שנאמר למען תפוש ישראל בלבם, ובמקום אחר אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה... דע כי מעין המים בהיותו נמשך ממקום גבוה למקום נמוך יש בו כח להעלות אותן המים למקום גבוה אחר כנגד גובה המקום שיצא ממנו, וכן ידוע לבעלי קבלה, שמחשבת האדם היא ממקום הנפש השכלית הנמשכת מהעליונים, ויש כח במחשבה להתפשט ולהעלות ולהגיע עד מקום מוצאה, ואז תהיה נדבקת בסוד העליון שנמשכה משם, ונעשין היא והוא דבר אחד, וכשהמחשבה חוזרת מלמעלה למטה יעשה הכל לדמיון קו אחד, ואותו האור העליון נמשך למטה בכח המחשבה שמושכת אותו למטה, ואז האור הבהיר נמשך ומתפשט באותו המקום שבעל המחשבה יושב שם. וכך היו חסידים הראשונים מדביקים המחשבה בעליונים, ומושכין מאור העליון למטה, ומתוך כך היו הדברים מתווספין ומתברכין כפי כח המחשבה, וזהו סוד צפחת השמן של אלישע, וכד הקמח כמו כן, ואחר שהדברים כך, הוצרכו חז"ל לומר, כי בהתחבר האדם עם אשתו ומחשבתו נדבקה בעליונים, הרי אותה המחשבה מושכת האור העליון למטה, והוא שורה על אותה הטפה שהוא מתכוין עליה ומהרהר בה, כענין אסוך השמן, ונמצא אותה הטפה נקשרת לעולם באור הבהיר, וזהו סוד "בטרם אצרך בבטן ידעתיך", מפני שכבר נקשר באור הבהיר בטפת אותו הצדיק בעת החיבור. ותבין מזה ממנו סוד גדול בענין אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, כי זהו הסוד שלא היתה מחשבתם נפרדת אפילו שעה אחת ורגע אחד מן האור העליון, ונמצאו האבות כעבדים הקנויין לאדון קנין עולם, ולפיכך אמר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ושם אמרו וכי עסוקין במאכל ובמשתה ומשגל ושאר עסקי הגוף כל כוונתם היתה לשם שמים, ולא היתה מחשבתם נפרדת מן האור העליון אפילו רגע אחד, ומתוך כך זכה יעקב אבינו ע"ה להוליד י"ב שבטים... (אגרת הקדש פרק ה)
פרי מחשבותם - שהם מעשיהם, ולאדוני אבי המחשבות שלא באו לידם לעשותם, ויונתן תרגם תושלמת עובדיהון. (ירמיה ו יט)
למען תפוס - אתפסם שאגלה מחשבותיהם הרעות, או כתרגום יונתן. ולרז"ל שבעבודה זרה הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה, כי לא עבדו עבודה זרה אחר שגלו אלא חשבו עליה. (יחזקאל יד ה)
תחשבו - אפילו בלבבכם, שהמחשבה גם כן אסורה, שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך, ועוד שמביאה לידי מעשה. (זכריה ז י)
אמר החבר, ותורת משה לא העבידה אותנו בפרישות, אך בדרך השוה, ולתת לכל כח מכחות הנפש והגוף חלקו בצדק מבלי רבוי, כי הרבוי בכח אחד קצור בכח אחר, ומי שנטה עם כח התאוה קצר בכח המחשבה, ובהיפך... (מאמר ב נ)
...ומיישר כלי המחשבה ומפנה אותו מכל אשר קדם מהמחשבות העולמיות, ומצוה המדמה להמציא ההדור שבצורות הנמצאות אצלו בעזר הזכרון, לדמות אליו הענין האלקי המבוקש, כמו מעמד הר סיני ומעמד אברהם ויצחק בהר המוריה... ויגער במחשבי ובשדיו מבלבל האמת ומספקו, ויגער בכעסני ובתאותני מהטות החפצי והניעו והטרידו במה שיש אצלם מהכעס והתאוה. ואחר זאת ההצעה ינהיג הכח החפצי כל האברים המשמשים אותו בזריזות וחריצות ושמחה... (מאמר ג ה)
אמר החבר, זאת טענת הפילוסופים, ואשר נראה מנפש האדם כי היא יראה בהמצא המפחידות מורגשות, מה שאינה יראה כאשר יסופר לה עליהם, כאשר היא אוהבת הצורה היפה הנמצאת, מה שאינה אוהבת כשיסופר עליה, ואל תאמין למתחכם, שיאמר כי מחשבתו מתחברת על סדר, עד שיגיע אל כל הענינים הצריכים באלקות בשכלו בלבד מבלתי שיסמוך אל מורגש, בראות דמיון ממלות או מכתב או מצורות נראות או מתדמות. הלא תראה שאינך יכול לכלול כל עניני תפלתך במחשבה לבדה בלתי קריאה, ולא תוכל לספור עד מאה דרך משל במחשבה לבדה בלא דבור, כל שכן אם תהיה המאה המנינים מתחלפים... (מאמר ד ה)
אמר הכוזרי, לא יתכן זה, כי המחשבה איננה כי אם בספור דברים, לא יתכן בה לתאר שני דברים יחדיו, ואילו יהיה אפשר לא יתכן לשומע לכלול אותם יחד, כי החלקים אשר נראה אותם מהמדינה ואנשיה בשעה אחת, לא יסבלם ספר גדול, והנה נכנסה האהבה במדינה או השנאה בלבי כרגע אחד, ואילו היו קוראים עלי זה בספר, לא היה נכנס בנפשי, כל שכן שהמחשבה מתבלבלת במה שיפגענה מן הטעות והדמיון ומדברים שקדמו, ולא יזדכך לה דבר שלם. (שם ו)
...ואחריו הכח המחשבי, והוא כח שופט דן על דבר שראוי שיבוקש ועל דבר שקרוי להתרחק ממנו, ואין ביצורי ולא ביצרי משפט ודין, אבל ציור בלבד... (מאמר ה יב)
ומהן חמשה דברים העושה אותם ימשך אחריהם תמיד, וקשים הם לפרוש מהן, לפיכך צריך אדם להזהר מהן שמא ידבק בהן, והן כולן דעות רעות עד מאד, ואלו הן, רכילות, ולשון הרע, ובעל חימה, ובעל מחשבה רעה... (תשובה ד ה)
הקטן אינו שוחט קדשים, אף על פי שהגדול עומד על גביו, שהקדשים צריכין מחשבה, וקטן אין לו מחשבה, אפילו היתה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינה מחשבה להקל אלא להחמיר... (פסולי המוקדשים א ו)
שלש מחשבות הן שפוסלין את הקרבנות, ואלו הן, מחשבת שינוי השם, ומחשבת המקום, ומחשבת הזמן. מחשבת שינוי השם כיצד, זה השוחט את הזבח שלא לשמו... מחשבת המקום כיצד, כגון ששחט את הזבח לשמו על מנת לזרוק דמו או להקטיר ממנו דבר הראוי להקטרה חוץ לעזרה... מחשבת הזמן כיצד, כגון ששחט את הזבח לשמו על מנת לזרוק דמו מאחר שתשקע החמה, שאינו זמן זריקתו... (שם יג א, וראה שם עוד)
אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד, אבל מחשבת בעל הקרבן אינה מועלת כלום, אפילו שמענו הבעלים שפגלו והיתה מחשבת העובד נכונה, הרי זה כשר. ואין המחשבה מועלת אלא ממי שהוא ראוי לעבודה, ובדבר הראוי לעבודה, ובמקום הראוי לעבודה... (שם יד א, וראה שם עוד)
כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים, הרי זה עובר בלא תעשה, שהרי הוא אומר לא יחשב, מפי השמועה למדו, שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה, שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים, ואף על פי כן אינו לוקה, שאין המחשבה מעשה. (שם יח א)
...כי יש מבני אדם אנשים שכל השתדלותם תמיד הנכבד, לבחור ולבקש העמידה המתמדת כפי גזירת צורתו הנכבדת, ולא יחשוב רק בציור מושכל והשגת דעת אמיתי בכל דבר והדבק בשכל האלקי השופע עליו, אשר ממנו נמצאת הצורה ההיא, וכל אשר יביאהו צרכי החומר ותאוותיו, לכלוכיו וחרפתו המפורסמת יצטער על מה שנשקע בו... כבר ידעת אמרם הרהורי עבירה קשין מעבירה, ולי בפירושו פירוש נפלא מאד, והוא שהאדם כשימרה, אמנם ימרה מצד המקרים הנמשכים אחר החומר שלו כמו שבארתי, שהאדם לא יעשה מרי רק בבהמיותו, אבל המחשבה היא מסגולות האדם הנמשכים אחר צורתו, וכשיחשבו במרי ובעבירה ימרה בנכבד שבשני חלקיו, ואין חטא מי שעבר והעביד עבד סכל, כחטא מי שהעביד בן חורין חשוב, כי זאת הצורה האנושית וכל סגולותיה וכל כחותיה, אין צריך להשתמש בהן אלא במה שהן ראויין לו להתדבק בעליונים לא לרדת להשיג השפל... (חלק ג פרק ח)
...ודע שמעשה העבודות האלו כולם כקריאת התורה, והתפלה, ועשות שאר המצוות, אין תכלית כוונתם רק להתלמד ולהתעסק במצוות השי"ת ולהפנות מעסקי העולם... אבל אם תתפלל בהנעת שפתיך ופניך אל הכותל, ואתה חושב במקחך וממכרך, ותקרא התורה בלשונך ולבך בבנין ביתך, מבלי בחינה מה שתקראנו, וכן כל אשר תעשה מצוה תעשנה באבריך, כמי שיחפור חפירה בקרקע מבלי בחינת ענין המעשה ההוא, לא מי שצוה לעשותו ולא מה תכלית כוונתו, לא תחשוב שהגעת לתכלית... ומכאן אתחיל להיישירך אל תכונת ההרגל והלמוד, עד שתגיע לזאת התכלית הגדולה. תחלה מה שתתחיל לעשות שתפנה מחשבתך מכל דבר כשתקרא קריאת שמע ותתפלל... וכשתרגיל על זה... תתחיל אחר כך כל אשר תקרא בתורה ותשמענה, שתשים כל לבבך וכל מחשבתך להבין מה שתשמע או שתקרא. וכשיתחזק זה בידך גם כן זמן אחר, תרגיל עצמך להיות מחשבתך לעולם פנוי בכל מה שתקראהו משאר דברי הנביאים, עד הברכות כולם, תכוין בהן להבין מה שתהגה בו ולבחון ענינו, וכשיזדככו לך אלו העבודות ותהיה מחשבתך בהם בעת שתעשה נקיה מן המחשבה בדבר מעניני העולם, הזהר אחר כן מהטריד מחשבתך בצרכיך או במותרי מאכלך, וסוף דבר תשיב מחשבתך במילי דעלמא, בעת אכלך או בעת שתיתך או בעת היותך במרחץ, או בעת ספרך עם אשתך ועם בנים הקטנים... אלו זמנים רבים ורחבים המצאתים לך, לחשוב בהם בכל מה שתצטרך אליו מעניני הממון והנהגת הבית ותקנת הגוף, ואמנם בעת מעשה העבודות התוריות, לא תטריד מחשבתך אלא במה שאתה עושה, כמו שבארנו. אבל בעת שתהיה לבדך בפני עצמך מבלתי אחר, ובעת הקיצך על מטתך, הזהר מאד מלשום מחשבתך בעתים הנכבדים ההם בדבר אחר אלא בעבודה ההיא השכלית, והיא להתקרב אל השם ולעמוד לפניו על הדרך האמיתית אשר הודעתיך לא על דרך ההפעליות הדמיוניות... אבל בהגיע איש מבני אדם מהשגות האמיתיות ושמחתו במה שהשיג לענין שיהיה בו מספר עם בני אדם ומתעסק בצרכי גופו, ושכלו כולו בעת ההיא יהיה עם השי"ת, והוא לפניו תמיד בלבו, ואף על פי שגופו עם בני אדם, על הדרך שנאמר במשלים השיריים אשר נשאו לאלו הענינים, אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק, זאת המדרגה איני אומר שהיא מדרגת כל הנביאים, רק אומר שהיא מדרגת משה רבינו ע"ה, הנאמר עליו ונגש משה לבדו אל ה'... וזאת גם כן מדרגת האבות... (שם פרק נא)
...האדם ההוא אינו בדרך טובה, כי משפט האדם לחשוב בבוראו תמיד ולשוותו נגד פניו, שנאמר, (תהלים ט"ז ח') "שיויתי ה' לנגדי תמיד", וכל זמן שאדם יושב ודומם באיזה מקום שיהיה ומפנה לבו מכל מחשבות לדברי הבאי אם יחשוב בבוראו ובקדושתו ובנפלאותיו וטובותיו אשר הוא עושה בכל יום עמנו, אבל בזמן שאדם הנבזה מחשב לדברים בטלים או לשמוע דברי הבאי, אפילו אין בדעתו לדבר כלל, מיד הוא פונה את לבו לבטלה מופסדת מכל וכל המחשבה הטובה, אשר היא לחשוב בקדושתו של בוראו וביראתו הטהורה ולהיות במעלה הטהורה והטובה לעבוד את ה' מאהבה... (לה)
מחשבה מי שיעץ וגמר בלבו לעשות ניגון לעבודה זרה, כאילו עשאה, שנאמר בזמרי (מלכים אף ט"ז י"ח) "וימת על חטאתיו אשר חטא לעשות הרע בעיני ה' ללכת בדרך ירבעם"... (קצח)
"ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על עם אלקים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם" (שמואל ב' י"ד י"ג), הרי מי שחושב על הטובים רעה, חוטא. (תרכד)
אדם שגמר בלבו צריך להוציא בשפתיו, ואם אדם שדובר אמת בלבו חושב וגומר בלבו, יכתוב שלא ישכח מחשבותיו, ולא יחל דברו, ואם אינו יכול לעמוד בו ילך אצל חכם ויתיר למחשבותיו, אף על פי שלא הוציאם בשפתיו, אלא שגמר בלבו, לפיכך על כל מחשבותיו יהרהר שלא יהא במחשבותיו כלום כל זמן שלא הוציאם בפיו, אף על פי שכתוב (תהלים קי"ט ק"ו) "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך", לא ישבע בזמן הזה... (תתרנט)
ויתעצב אל לבו - משל לאדם שחושב בלבו, כי הלב כלי המחשבה הבאה מהמוח, ולכן הרוצה להתבודד ולהמשיך שפע המחשבה יכוף ראשו, כדי שירד שפע ללב... (בראשית ו ו)
"מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה'" (משלי ז') הלב עיקר האברים, שכולם משוכים אחריו, והלב השלם והמחשבה הטובה נמשלים לכסף צרוף, שסופו להביא למלאכה לטובה... (שמות יג יז)
ומלקחיה ומחתותיה - העצה והמחשבה מלקחים לתורה, והמחשבה בלב, והמשילם למחתה שלוקחים בה... (שם כה לח)
...והנמשך אחר התאוה הוא בד', במחשבתו, בדבורו, במאכלו ובגופו. והנה מחשבת הלב נכרת בגוף, כי הלב שורש הגוף, והדבור משוקץ ומגונה, כבישעיה ט' וכל פה דובר נבלה, ונמצא בעיקר בבחורים... ויתכן שקדושים יהיו בא על קדושת המחשבה, כמו שאמרו יקדש עצמו בשעת תשמיש, לפי ששלמות הקדושה לזרע ישראל תלויה ביצירה... (ויקרא יט א)
בשרירות לבי - ...יש לפרש בחוזק לבי, מלשון אשרתא דדייני, שהוא הקיום, כי לבו חזק בתאוות ובמחשבות רעות כל היום, וגם ידוע שהלב באדם שורש, המחשבות ענפים, והמעשים פירות, ויצר מחשבות רשע רק רע, ולא ימיש מעשות פרי, ונענש גם על המחשבה, וזה שאמר שלמה, "לב שמח ייטיב פנים" (משלי ט"ו), שהמחשבה יוצאה לפועל ומתגלית בגוף האדם, ומעתה יתבונן גודל שכרו אם ישמח במצוה ולהיפך... וזה שאמרו רז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה, כי ההרהור מתגלה בגוף, וקשה מהעבירה בלא הרהור. או רוצה לומר, כי רגילות המחשבה מביאה האדם לעבירה, או לפי שההרהור תלוי בלב, והנפש משכנה בלב ומטמאה, והעושה עבירה אין מחשבתו טרודה כל כך. או שהמהרהר מהרהר על עוד עבירות שיעשה עמה, כגון שיגנב, ואם יבא אדם יכנו וכו'. ואם תאמר איך יעניש על הרהור בלא מעשה, והרי אין אדם יכול לשלט במחשבותיו? אבל אודיעך עיקר הדבר, כי גם בחירת המחשבה מסורה אחר ההכנות, כי נצטוה לחשוב טוב, ולפנות לבו ממחשבה רעה, ומה שיעלו על לבבו מחשבות פתאום, הוא טרם ההכנות, והוא סימן למכשול ולחטא, ותקנתו שישתדל בהכנות ויכין לבו ומחשבותיו אל ה', וה' יגמלהו כצדקו, שיכין לבו לא לחשב רע, ועל זה אמרו הבא ליטהר מסייעין אותו... (דברים כט יח)
הבא לבית הכנסת ראוי לו ליטהר מכל מחשבה רעה, כי המחשבה הרעה היא טומאת הלב, וזהו קל וחומר ממה שהצריך יעקב טהרת הגוף כשרצה לבא אל בית אל, שנאמר, "והטהרו והחליפו שמלותיכם", הזהיר בטהרת הגוף מטומאת עבודה זרה שלקחו משכם... ואם על טומאת הגוף הצריכם טהרה בבואם אל בית השי"ת, קל וחומר שיצטרך האדם טהרת הלב בבואו להתפלל שם, כי מן הידוע שטומאת הלב שקשה היא מטומאת הגוף, וענשה החמור במאד מאד אצל הנפש, וכענין שדרשו ז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, ואחר שיטהר לבו ממחשבה רעה, צריך שיגדור עצמו בריבוי שיחה עם חבירו בבית הכנסת בדברי חול... (כד הקמח בית הכנסת)
וצריך שיתבונן כי מעלת טהרת המחשבה היא מפני שהמחשבה היא מצד הנפש השכלית שבאדם, ושורש הנפש השכלית עליון עד מאד, ואם כן המחשבה והנפש עיקר אחד להם, ולפיכך יש כח באדם להעלות השפל ולהוריד העליון במחשבתו, ומעתה יתעורר האדם החוטא כשהוא מטמא בהרהוריו הרעים המחשבה הטהורה הזאת, כמה לו עונות וחטאים, ועל זה אמרו הרהורי עבירה קשין מעבירה, כלומר קשין על הנפש מעבירה עצמה, לפי שההרהור תלוי בלב, והנפש משכנה בלב, ולכן כשהוא מטמא אותה במחשבה רעה, קשה יותר מן העבירה עצמה, כי העושה העבירה עצמה אין המחשבה טרודה כל כך...
אבל הרב הגדול הרמב"ן ז"ל פירש, הרהורי עבירה קשין מעבירה, אחר מעשה העבירה שכיון שעשה העבירה כבר, ועוד הוא מהרהר בה, בזה הוא קשה מגוף העבירה עצמה, אבל קודם מעשה העבירה אין ענשו קשה, ואינו נענש כלל, שהרי אמרו רז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ואינו נענש עליה, וכן אמר הכתוב "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'", אלא אם כן היתה מחשבת עבודה זרה. נראה מדעת הרב, כי כיון שההרהור אינו ביד האדם, אין לו עונש בזה קודם מעשה העבירה, וזה תימה, כי למה לא יענש בהרהוריו הרעים במחשבה בלבד בלא מעשה, והוא מטמא נפשו השכלית בהם כמו שהזכרתי. אבל יש לומר בעיקר הדבר, כי בודאי יש עונש על ההרהור בלא מעשה כלל, וכאשר ההרהור הזה מצוי באדם אף על פי שאין בו מעשה, הנה הוא סימן המכשול והחטא כי הטה עצמו מני אורח, ולא גדל נפשו במדרגות ההכנות, כי כשם שבחירת המעשה מוסרה ביד האדם לטוב או לרע, שנאמר, "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב", כל בחירת המחשבה מסורה בידו אחר ההכנות, ועל כן צריך שיחזק אחר רפואתו שישתדל בהכנות, והוא שיכין לבו ומחשבותיו אל השי"ת, ולא יחשב ויבין מחשבתו רק במחשבה טובה וכשרון המפעלים, ואם באה אליו המחשבה הרעה שיגער בה שלא תגמר בלבו, שאם אינו גוער בה והיא נגמרה בלבו, הרי זה נענש, וכאשר יתמיד מחשבתו זאת זמן רב, ויכין בלבו לאהבה את השי"ת ולקרבה אליו וללכת בדרכיו, גם השם יתן הטוב ויגמלהו כצדקו, שיכין לבו שלא יחשוב בדבר רע, ולא יעלה במחשבתו רק טוב, ועל זה אמרו בא לטהר מסייעין אותו. ורבו הכתובים על העיקר הזה, והוא שכתוב "כי כל לבבות דורש ה'", וכתיב "ותוכן לבות ה'", כי השי"ת מכין לב האדם ומיישר תולדתו כשהאדם מכין את לבו כנגדו יתברך... (שם טהרת הלב)
ולפי שהכתוב שלמעלה מדבר על זכות הלב, נסמך הכתוב הזה אחריו, והביא מופת כי הלב שבו המדות הרעות אין לשי"ת חפץ בו, כי נכון למועדי רגל בעליו ולהכשילו בפעולותיו, כי מחשבות הלב יביאו הפעולות הרעות, וכתיב פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה, יקרא הכתוב הלב הרע שורש פרה ראש, לפי שהוא שרש המחשבה, ובא לבאר כי אם השי"ת יתעב האיש בידו מדות רעות של עץ ואבן אף על פי שלא חטא בהן, מפני שהן מזומנות להכשילו. ולא יתכן שיטהר מחטאתו עמהן, כן כתב הרבי רבינו יונה ז"ל. ולמדנו מכל זה שהעיקר תלוי בלב, ואם הלב שלם עם השי"ת הכל שלם עם השי"ת, ואם לב חסר, הכל חסר, וכמו שאמרו "רחמנא ליבא בעי"... ומצינו גם כן שהזהיר את שלמה בנו על כונת הלב, הוא שאמר, "ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה'". הזהירו תחלה על ידיעת השי"ת, ואמר דע את אלקי אביך, לפי שהוא תכלית המבוקש מן האדם... והעד על זה שהמחשבה אל הלב הוא עיון השכל, מה שאמר הכתוב "ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה לאמר"... ועל כן אמר ועבדהו בלב שלם, לפי ששלמה היה עתיד לבנות בית המקדש, שהוא מקום הקרבנות, לפיכך אמר לו כן, כי עבודת התפלה והקרבנות צריכין כוונה, התפלה ממה שכתוב, "תכין לבם תקשיב אזנך"... (שם עצרת)
התשובה צריכה ארבע תנאים, האחד שיעזוב החטא בין המעשה בין במחשבה, הוא שהנביא צווח, "יעזב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו", זהו המחשבה, לפי שיש כמה בני אדם שהם סבורים שאין תועלת והפסד במחשבת הלב, כי אם בדבור ובפועל, ודבר ידוע כי עיקר שמחת הגוף וצערו תלויים בלבו, אם כן הרי שהמחשבה מתפעלת בגוף כפי הצער או כפי השמחה, והמופת על זה הכתוב שאמר, "לב שמח ייטב פנים", עיקר תענוג הגוף יגיע משמחת הלב, כי הלב שורש, והמחשבות משתרגות ממנו כענפים משרש האילן, וכשם שמתגלה בענפים כח השרש שהיה בו לחלוחית, כן יתגלו בפנים מחשבות הלב אם לצער אם לשמחה... ומעתה נוכל ללמוד מזה עונש הלב השמח בחטא, כי המחשבה ההיא יוצאת לפועל באשר השמחה ההיא ניכרת בגוף, זהו לב שמח ייטיב פנים... (שם ראש השנה א)
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר ט"ו ל"ט), הוזהרנו בזה, שלא לחשוב עבירה וכל דבר פשע וחטא, כענין שנאמר (משלי כ"ד ח'), מחשב להרע, ושלא להרהר בדברי המינים, פן יכשל וימשך אחריהם, ואשר ישיב אל לבו כי השי"ת בוחן לב וחוקר כליות, איך יעיז פניו לטמא לבו לדבר בליעל יצוק בו. ואמר שלמה ע"ה, "זמת איוולת חטאת" (שם ט'), ועוד אמר, (שם ו' ט"ז) "שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו וגו', לב חורש מחשבות אוון". (שערי תשובה שער ג מא)
וכל עת וכל שעה חשוב איך תעשה מצוות ואיך תשמר מעבירה, כדי שתשלים כל היום בטובה, סוף דבר הכל נשמע, הסר מלבך כל מחשבות אוון, אך הרהר תורה ויראת שמים, ובמקום מטונף בבית הכסא יחשוב חשבונות, וזה הדבר יסיר מלבו מחשבות טהורות במקום טנופות, ואחרי טהרתו ישוב למחשבתו הראשונה, איך יהיה זהיר בעבודת הבורא, וזה נקרא ערום ביראה. (ספר היראה)
שלא לאכול הפגול... משרשי מצוה זו, היסוד אשר בנינו תחלה שאמרנו כי עניני הקרבן להכשיר מחשבות בני איש ולצייר בנפשם מתוך הפעולה שבין ידם רוע החטא וטוב דרכי היושר, על כן מהיות עיקר סבתו על דבר המחשבות, היה ראוי להפסל במחשבה הנוטה בו מן היושר בכל מעשיו, וזה דבר ברור קרוב אל השכל למודה על האמת... (צו מצוה קמד)
שלא לפנות אחר עבודה זרה... דיני המצוה ופרטיה יתבארו בהרבה מקומות בגמרא בפזור, שהזהירונו בו ז"ל שלא להרהר במחשבת עבודה זרה, ואמרו ז"ל שלא מחשבת עבודה זרה בלבד אסורה, אלא כל מחשבה הגורמת לו לאדם לעקר דבר מן התורה, ובפירוש הזהיר הכתוב על זה, דכתיב "ולא תתורו אחרי לבבכם" (במדבר ט"ו ל"ב)... (קדושים מצוה ריג)
שלא נתור אחרי מחשבת הלב וראיית העינים, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים אחריהם". ענין לאו זה, שנמנענו שלא נסיח מחשבותינו לחשב בדעות שהן היפך הדעת שהתורה בנויה עליה, לפי שאפשר לבא מתוך כך למינות, אלא אם יעלה על לבו רוח לחשב באותן דעות הרעים יקצר מחשבתו בהם, וישנה לחשב בדרכי התורה האמיתיים והטובים... שורש מצוה זו נגלה, כי בזה ישמר האדם מחטא לשם כל ימיו. והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שורש שכל הטובות יוצאות ממנה... (שלח לך מצוה שפז)
שנמנענו לקבע במחשבתנו להתאוות מה שביד אחד מאחינו בני ישראל... כי האמנם ביד האדם למנע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו מכל מה שירצה, וברשותו ובדעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו, ולבו מסור בידו על כל אשר יחפץ יטנו, והשם אשר לפניו כל תעלומות, חופש כל חדרי בטן רואה כליות ולב, אין אחת קטנה או גדולה טובה או רעה מכל מחשבות האדם נעלמת ממנו ולא נסתרת מנגד עיניו, ישיב נקם לעוברי רצונו בלבבם, ונוצר חסד לאלפים לאוהביו מהפונים לעבודתו מחשבותם, שאין טוב לאדם כמו המחשבה הטובה והזכה, כי היא ראשית כל המעשים וסופן, וזה לפי הדומה ענין לב טוב ששבחו חכמים במסכת אבות (ב' ט')... (ואתחנן מצוה תטז)
שנצטוינו בהבאת בכורים למקדש, לקרות עליהם הכתובים... משרשי המצוה, לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו, על כן בהיטיב אליו השם ב"ה ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות וזכה להביאם לבית אלקינו, ראוי לו לעורר לבו בדברי פיהו ולחשב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם... (תבא מצוה תרו)
...ויש בחלק המחשבה צד אחר שהוא צריך מחילה על דעת כולם, לפי מה שאמרו ז"ל, והוא במי שחשב לעשות עבירה ועשה מעשה במחשבת עבירה, אלא שנזדמן שהיה המעשה מותר, כענין מי שגמר בדעתו לאכול חלב, והוציא מחשבתו למעשה, אלא שנזדמן שהיתה אותה חתיכה של שומן, אבל הוא שאכלה במחשבת הלב, צריך הוא סליחה ומחילה על מחשבתו... (משיב נפש מאמר א פרק ז)
איוותה רע - המחשבה הרעה מביאה לידי מעשה, ואף שכבש יצרו נקרא רע, כשמתאווה לרע במצוות שכליות. (משלי כא י)
...כי כשהיו החסידים ואנשי מעשה מתבודדים ועוסקים בסודות העליונים, היו מדמים בכח ציור מחשבותם כאלו הדברים ההם חקוקים לפניהם, וכשהיו קושרים נפשם בנפש העליונה היו הדברים מתרבים ומתברכים ומתגלים מאליהן מאפיסת המחשבה כאדם הפותח בריכת מים ומתפשטת אילך ואילך, כי המחשבה הדבקה היא המקור והבריה והמבוע אשר לא יפסק, ולכך המדביק המחשבה בהרהור רע קשה מעבירה, כענין שאמרו רז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה... הטעם הוא, כשהיה מדביק נפשו בנפש העליונה היו חקוקים בלבו הדברים הנוראים והיה מציירם כאילו היה אדם משים הדברים בפיו, כי בדבוק המחשבה מתוך האצילות ההוא שהיה מאציל וממשיך עליו היו הדברים מתוספים ומתרבים, ומתוך השמחה היו נגלים אליו... (ויחי דף לז, ועיין שם עוד)
דע כי בהיות בלעם הרשע מעלה נפשו בעליונים, היה צריך לראות ולהסתכל במי שכוונתו עליו להרע או להטיב, והיה מדביק וקושר מחשבתו למעלה והיה ממשיך כח עליון על מי שהיה מסתכל, זהו שנאמר עליו "אשר מחזה ש-די יחזה נופל וגלוי עינים", כי גלוי עינים ממש היה צריך לו, וזהו ויקחהו שדה צופים, שהיה צופה בהם כדי להמשיך עליהם כוונתו ומחשבתו הרעה. אבל ה' ית' היודע ומבין כל הכוונות, ראה רוע שיעור כוונתו ומחשבתו הרעה לקלל את ישראל, והפכה לטובה, שנאמר, "ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה". ותתבונן מכאן עד היכן מגיע כח המחשבה והרהור אם לטוב אם לרע, על כן ארז"ל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני, וכענין רבי יוחנן דלו לי גבינאי, ונתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, כי בהיות החסיד הקדוש והטהור מדביק מחשבתו בעליונים, כל דבר וענין שהיה חושב בו ומכוין עליו באותה שעה היה מתקיים מיד אם טוב אם רע, ועל דרך סוד התפלה וסוד הקרבנות, שהוא דבקות והתקרבות העליונים... (בלק דף עט)
...וכבר ידעת מה שאירע לדוד המלך בענין תמר ואמנון ואבשלום, כי כלם היו בני יפת תאר, כל זה בסבת הכוונה שיש בו כח לצייר הצורה בטפת הזרע, וידוע לבעלי הקבלה כי מחשבת האדם היא מקור הנפש החכמה כי נמשכת משם, ויש בה כח לעלות ולהשיג עד מקום מוצאה, ובהגיעה עד מקום מוצאה אל המקור אז היא נדבקת באור העליון שנמשכה ממנו, ונעשית היא והוא דבר אחד, וכשהמחשבה היא חוזרת להמשך מלמעלה למטה, נעשה הכל כדמיון קו אחד, ואותו האור העליון נמשך למטה בכח המחשבה המושכת אותו למטה, ונמצא שכינה למטה... (תצא דף צ, ועיין שם עוד)
הנה מבואר שהמצוות והעבירות העיקר בהן היא הכוונה, אם כן מחשבת הלב הוא שורש העבודה והמרי, ולזה אמר "מכל משמר נצור לבך" וגו', כי להתפעלויות הנפשיות אשר שרשם ויסודם הלב, מבוא גדול בדבקות השם יתברך והקורבה אליו, גם באותם הפעליות שאין בהם מצוה ולא עבירה כשמחה ועצבון... (דרוש ה)
וכן הענין בעצמו בעבירות, כי מחשבות האדם בהם קשים מגופה של עבירה, ונראה לי שזהו מה שאמרו רז"ל ביומא, הרהורי עבירה קשין מעבירה, ואף על פי שהר"ם פירש יפה במורה, שכשהאדם ממרה השם במחשבתו ממרה בחלק הנכבד שלו, שהוא השכל, אך כשיעשה אותן בגופו, עושה אותן בחלק היותר פחות שלו, שהוא החומר, עדיין יש לי לחדש בה דבר, כי מי שעושה עבירות בתמידות ואינו עושה תשובה מהן, איזו מחשבת שורש רע פורה בלבו, שאם לא כן היאך ימשך תמיד לאבד דבר יקר ונכבד בעבור דבר קל עובר בשעתו, ולא היה תמיד עומד בעונש גדול אם לא שאיזה שורש רע פורה בלבו...
הנה מבואר כי המצוות והעבירות העיקר בהן הכוונה, וימשך ששנים יעשו מעשה אחד בשוה, ויגדל שכר אחד מהם על האחר לאין חקר, כי האחד יעשהו בלי כוונה וכמסתפק ואומר אם לא יועיל לא יזיק, והאחר עושהו בכוונה שלמה... (דרוש ו)
...והנה יש הפרש בין מלאכה ומדה, כי במלאכה לא נדרוש את איכות וטיב הפועל, כי אם של הפעולה, ובמעלות הוא להיפך, לא נדרוש איכות הפעולה כי אם הפועל, אם ידע מה שעושה, וכן אמרו חז"ל בקדושין מ', "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", כי אצל המעלות המחשבה היא הטוב והעקר, ובה כבר הושלם עיקר הפועל, אבל בחטא המעשה הוא עקר הרע והקשה להנהגה המדינית, ולכן ראוי לתלות הדבר במעשה. וכן ענשה התורה במעשה גם בלי כונה בקרבן או בגלות, ולא אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה ביומא כ"ט, אלא כשהיו שניהם, ההרהור עם המעשה, כי אז נתלה החטא יותר בנפש המחשבות, ורק בעבודה זרה נענש על המחשבה, כי עיקר עבודה זרה בנפש, אך במצוות עשה המחשבה השלמה עליהם היא העיקר, ומזה נבין עיקר ויסוד העקדה... (בראשית כב א)
אחר שמותר האדם מהבהמה הוא בדבורו, מחוייב שלא יצא משפתיו אלא דבר שבו ישמר הבדלו זה, ותרגם אונקלוס ויהי האדם לנפש חיה, לרוח ממללא, וכוונתו שם העיקר על הדבור הפנימי, המחשבה, שעליה נקרא חי מדבר, אם גם הדבור החיצוני שייך לזה... (ויקרא יד א)
לא תטה - כי עקוב הלב מכל, אמנם לא תשחית ותהפך כל מחשבה אם למשולש ב' זויות ישרות, אבל תשחית המחשבה אצל הנפעלים (התלוים בשקול הדעת)... (דברים טז יט)
...וגלוח הראש הוא פרישה מהדעות המשובשות, הנולדות מאידים רעים בראש... (שם כא יג)
...ואחשב עוד שטעם זו המשנה גדול מאד, כי מהארץ עד לרקיע כלו המונים המונים מהם טמאים מהם טהורים ומזדווגים לאדם, ולזה אמר הנעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, שהוא פנוי ולא ישמור עצמו במחשבות הטהורות, תדבקנה בו המחשבות המגונות המאבדות הנפש, אבל בעיר יהיה נטרד בראות בני אדם וייתחדשו לו מחשבות ביישובו של עולם, גם בהיותם שנים ידברו בעניני העולם ולא יזדווגו אליהם כחות הטומאה, ודע את זה מאד... (אבות ג ה)
ומנין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה וכו', כלומר שיושב ומחשב בדברי תורה, כי על המחשבה נותנים שכר כמו על העסק בדבור, שנאמר "ישב בדד וידום", כי השותק ומחשב בתורה כאלו נטל עליו עול התורה בהגיון ובדבור... (אבות ג ג)
ולא תתורו אחרי לבבכם, הזהירנו בזה, שלא נחשוב לעשות עבירה או כל דבר פשע ושלא להרהר בדברי מ"ה המסיתים, פן יכשל וימשך אחריהם, ואחר שהשי"ת רואה כליות ולב, איך יעוז אדם פניו לטמא לבו, רמב"ם ר"י סמ"ק ממנין תרי"ג. (מצוות לא תעשה מן התורה התלויות בלב, פרק א)
...אין לך פגם הנפש כהרהור רע, אף על פי שלא יעלה על לבו לעשות רע כלל, כדאיתא בזוהר פרשת ויצא, אלא יהיה לב טהור וזך, והיינו רחצו הזכו, ויהיה אדם לעבודת ה' בלבבו דירה נאה פנויה מכל זבל ועפרורית ובמצעות נאות, מחשבות טהורות להבות אהבה עזה... וכשם שואהבת לרעך כמוך כולל קיום כל התורה, כך השנאה להיפך לעבור על כל התורה לב חורש מחשבות און, שנאוי מה', כדכתיב שש הנה שנא ה' וגו', ואמרו רז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה. וכתב ראב"ע דמטמא הנשמה הטהורה, והיא הכנה אל העבירה כחריש אל הזריעה, ואף על פי שלא יחשבו לעשות המחשבה וההרהור שבלבו של ציור ומציאות העבירה, פורם ומרחיק האדם מבוראו, ועל זה הזהיר, "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", והרי המהרהר דומה למי שנכנס במקום מטונף ומטנף כל בגדיו, הלא יבוש ליכנס לפני המלך, ועל זה נאמר רחצו הזכו. לב חושב בעניני גופו בעת התפלה או חזרת ש"ץ גדול עונו מנשא, ועליו נאמר ובוזי יקלו, כדאיתא בזוהר, שאין לך ביזוי שמו גדול מזה, שהרי לפני מלך, ואפילו לפני אחד ממשרתיו ברעש ורעד אדם עומד וירא פן ילכד בדבריו, וכל שכן חמת מלך מלכי המלכים הקב"ה, שאפילו משה רבינו ע"ה היה ירא, שנאמר "כי יגורתי מפני האף והחימה", ועוד עונו גדול, שהרי העיד עדות שקר בעצמו, שאמר בקריאת שמע, "ולעבדו בכל לבבכם", שהיא העבודה שבלב התפלה, והרי לבבו פונה מעם ה' לתעתועי מחשבות, עליו יאמר ה', "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים" וגו'...
יש לאדם ליכנס במחשבתו ברוח בהיכלין קדישין מיום הראשון עד יום השביעי, וגם יכוין בלילו ויומו, בשם של מ"ב אב"ג ית"ץ ביום אחד, וקר"ע שט"ן ביום ב', ועל דרך זו כל שבעת הימים, ויהיה מהרהר בשם תדיר ביראה, יש לאדם להיות מרכבה לסיטרא דטוב בהרהורים טובים ולא רעים ולא בטלים, שבבטולו ידבק ברוח הטומאה... (פרק ד דברי כבושין)
הב' מחשבתו תדמה למחשבת הכתר, כמו שאותה חכמה לא תפסוק תמיד לחשוב מחשבות טובות, והרע לא יכנס בה, מפני שהיא רחמים גמורים, ואין שם דין ולא שום קושי כלל, כך האדם, תמיד תהיה מחשבתו פנויה מכל דבר מכוער. וכמו שהיא סוד חכמה תורה קדומה, ולא יחסר שום סוד תורה, כך לא יפנה אל שום פניה חוץ ממחשבת התורה, ולחשוב בגדלות הא-ל ופעולותיו הטובות, ולהיטיב וכיוצא בזה. כללו של דבר, לא יכנס זר ובטל במחשבתו, וזו היתה מעלת רבי שמעון וחביריו, והנה כשהפריד רבי יוסי מחשבתו מעט, כמה הוכיחו רבי שמעון בזוהר פרשת ויקהל רי"ז ב'. (פרק שני)
נמצא כי כמה מיני מסכים הם, אם מסך בין נפש הצומחת ולמעלה, יען פגם במאכלות אסורות אשר כחם הם בנפש הצומחת, ואם הם במדות רעות או בעבירות הבאות על ידי תאוה והתעוררות נפש החיה, הם פוגמים בה, ואם הם עבירות דיבור באים מנפש המדברת, ואם הם במחשבה והרהור פוגם בנפש השכלית, וכבר נתבאר כי כל הפגמים אינן רק באותו הניצוץ הפרטי שיש אל הנפש ההיא בכל מדריגה ומדריגה ובכל עולם ועולם, והבן זה. (חלק ג שער ג)
ואמר בראשית ברא אלקים, כל פעולה תכלול מחשבה דבור ומעשה, ובבחינת המחשבה ברא אלקים, מדת הדין, ולפי שהמחשבה פועלת רק בדקות אמר ברא ולא עשה, אלא שאם היתה הבריאה נגמרת במדת הדין היתה חוזרת לתוהו ובוהו בבא הדורות המכעיסים, וזה שאמר וחושך על פני תהום... (בראשית א א)
...ומה שחטא במחשבה מבחינת הנפש, יביא עולה זכר, ולהיות שאין במחשבה תפיסת ידי אדם, אין בקרבן (עולה) אכילת אדם, ואמנם הגיע לנפש עכירות מהחטא, ונגדה יקריב דם הנפש, ומה שמקריב חומר עכור על המחשבה המתייחסת לנפש הוא, כי המחשבה כוללת ב' הלבבות, יצר הטוב ויצר הרע המתייחס לצד החומר, ובבא מחשבת עוון הוא על ידי התגבר מחשבת היצר הרע על היצר הטוב, לחשוב לעשות חטא, ולכן מתכפר על ידי בעל חי... (ויקרא א א)
...ואמר בקנאו את קנאתי - מרגע שקנא במחשבה כבר נחשב בריה חדשה. (במדבר כה יא)
וסרתם - בברכה לא אמר מה יעשו בפירוש, כי מסייעין לאדם המתחיל במעשה, ואין המעשה מתייחס לו לבד, מה שאינו כן בחטא... או בברכה השמיעה והמחשבה לבד כבר נחשבים למעשה, מה שאינו כן בחטא, ורק בעבודה זרה תחשב המחשבה לעוון וקללה. (שם יא כח)
חלמא יאמר - כי בחכמי הגוים ובכחות הטומאה אין יודע ממחשבות איש עד שיצאו דברי מחשבתו משפתיו מהכח אל הפועל, אז יחרץ כח הטומאה לקבל ולהודיע הדבר לחרטומים וחכמים. (דניאל ב ז)
בפרק קמא דמכות מה שאמרו אצל עדים זוממים לא הרגו נהרגין, דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה... מכל מקום מצד עצם הדין ראוי להיות נהרגין כשלא הרגו ויזמו להרוג, ואף כי עדים זוממין לא עשו מעשה רק שחשבו לעשות, וכדכתיב, "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו", והוא ענין מחשבה בלבד, וכדכתיב, "בצע ה' אשר זמם". ומפני שענשו של עד זומם מפני אשר זמם לעשות לאחיו, לכך כאשר המחשבה עוד בנמצא, וזהו קודם שהרגו, שאז נמצאת המחשבה, וניכר המחשבה כאשר בית דין עוסקים בעדות זה, ואז שייך ובערת הרע מקרבך, אבל כאשר נעשה הדין, ושוב אינו נמצא עוד מחשבת העדות ואין כאן רושם מעשה, שאילו הרגו בידים, אף שכבר עבר, הלא עשה המעשה והמעשה הוא לפנינו, אבל המחשבה אם נהרג לא נקרא המעשה על שמו, כי בית דין עשו, ואין מצד השכל שיהיה חייב מיתה, וכאשר המחשבה היא נמצאת מחשבת רע, אז יש לבער את החושב שיש בו מחשבה זאת, וכאשר העידו נמצאת בהם המחשבה, לכך יש לקיים בם ובערת הרע מקרבך. אבל כאשר לא נמצאת המחשבה, שכבר עברה, אין כאן דין, ודבר זה יש לו טוב טעם ודעת. ועוד תדע להבין דברי חכמים העמוקים, והם דברי אמת, מה שאמרו כאשר זמם ולא כאשר עשה, כי זהו מסגולת המחשבה, וזה כי אין ראוי לפי הסברא שיהיה דין עד זומם למיתה, שהרי אין כאן רק מחשבה בלבד, ומה שהתורה חייבה את עד זומם מיתה הוא, בשביל שראוי שתהיה המחשבה שהיה רוצה לעשות לאחיו נהפך אותה המחשבה עליו בעצמו, והוא היה חושב לברכו, יהיה נהפך עליו, ויהיה דינו להיות נהרג... ומצינו בכל מקום כי ראוי לפי השכל כי אשר חשב מחשבת און נהפך אותה המחשבה עצמה על החושב, כמו אמר ישוב מחשבת המן על ראשו אשר חשב לאבד את היהודים, וכן בכל מקום, וזה כי המחשבה קלה היא להיות נהפך על החושב, כאשר המחשבה אינה יוצאה לפועל, והיא נהפכת על החושב... ובודאי דבר זה למדו ממה שחייבה התורה עד זומם מיתה כאשר זמם ולא כאשר עשה, כי כאשר העד עדיין במחשבתו אשר חושב לעשות הרי אותה המחשבה נהפכת עליו, עד שהוא נידון באותה מחשבה, שהרי הוא עצמו עוסק בדבר זה להרוג, ובקל יאמר על זה שיהיה נהפך על החושב, מאחר שהוא חושב לעשות, ודבר שהוא קל שיצא אל הפועל הוא יוצא אל הפועל, אבל כאשר עשה אין שייך לומר שתהיה המחשבה נהפכת עליו כלל, כי קרוב להיות נדון העד במחשבה שהוא היה רוצה לעשות, וכמו שאמר אחשורוש... (באר הגולה באר כ)
...ולפיכך זה (המחול) שייך דוקא לבתולות, מפני כי הנשים ובפרט הבתולות אינן בעלות מחשבה, כמו כל איש אשר הוא בעל מחשבה, יותר ויותר כל מחשבה מעכבת השמחה, שלא תצא לפועל לגמרי, כי המחשבה מתנגדת אל השמחה, ולפיכך באנשים השמחה היא בלב, מפני שיש להם מתנגד מעכב השמחה לצאת לפועל, אבל הבתולה אין מעכב אליה, כי אינה בעלת מחשבה, ונמצא אצלה השמחה בפועל... (שם באר ד ד"ה פרק בתרא דתענית)
אמר רב ששת מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטים שבפנים, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה, כאלו מסתכל במקום התורפה, ופירוש זה כי אין חלוק אצל אשה בין אבר לאבר, רק בשביל שאותו מקום מביא ההרהור ויצר הרע, אבל אם מסתכל באשה לזון עיניו ממנה, הרי יש כאן הרהור, והוי כאילו מסתכל במקום התורפה...
ובמסכת יומא אמר רפרם הרהורי עבירה קשים מעבירה עצמה, וסימנך ריחא דבשרא. ורש"י ז"ל פירש הרהורי עבירה תאות נשים קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה, וקשה, דאם כן הוי ליה לומר הרהורי אשה קשים מן המעשה, דלא תליא בזה מידי מה שהוא הרהור עבירה. ומפני שהוקשה לרש"י ז"ל היאך אפשר לומר כי ההרהור יותר קשה מן עבירה עצמה, לפיכך פירש כך, ונראה דמשום זה אין קשיא, לכך פירושו שאין עבירה של זנות בלא הרהור זנות, והרהור של זנות כאשר הוא בעבירה, יותר קשה מן המעשה של זנות עצמו, אף כי אי אפשר שיהיה זה בלא זה, והעבירה היא מכח שניהם, אך יותר קשה ההרהור מן גוף המעשה, ונפקא מיניה דהרהור לחוד גם כן עבירה גדולה היא... ויש לפרש כמשמעו, דלענין חיוב מיתה או מלקות אינו מדבר שעל גוף המעשה חייב מיתה, אבל לענין דדבק בתעוב ובזמות, בזה הרהורי עבירה הם יותר קשים מעבירה עצמה, וזה מפני כי כח ההרהור יותר קשה, כמו שמביא מן ריחא דבשרא, שהוא חזק מאד, לפי שהוא על ידי המחשבה, שהמחשבה היא שכלית, והשכל הוא קשה יותר מגוף המעשה, שהוא מעשה חמרי, ואינו קשה כמו הרהור שהוא על ידי המחשבה... (נתיב הפרישות פרק ב)
כאשר זמם - ולא כאשר עשה, ונראה הטעם, דכתיב ובערת הרע, פירוש דבר שהוא רע, והמחשבה של אדם אינה דבר קיים, שהיום יחשוב על דבר ומיד תסור מחשבתו, ולפיכך עדים זוממים שאינם עושים מעשה בידיהם, אלא במחשבתם, והכתוב אמר כאשר זמם, כלומר בשביל שחשב להמית, לכן אין נהרגים, אלא אם הדבר עדיין במחשבתם, אבל אם כלתה המחשבה שנגמר המעשה, שאז סרה מהם המחשבה, ולא יתכן עוד ובערת הרע על מחשבתם... (דברים יט יט)
מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, מפני שהמחשבה טובה ראוי להביא לידי מעשה, והבא לטהר מסייעין, ואם כן נחשב מחשבה טובה כאלו עשה מעשה, אבל מחשבה רעה אין מחשבה רעה מצרפה לידי מעשה, מפני כי הבא לטמא אין מסייעין לו, ולכך אין נחשב המחשבה מעשה, ועוד כי הדבר ראוי להיות נעשה, ומאחר שראוי להיות נעשה, נחשב המחשבה טובה כאלו נעשה, אבל מחשבה רעה אין ראוי להיות נעשה, ולכך אין נחשב מעשה עד שנעשה... (חידושי אגדות קדושין לט ב)
...הטעם קודם שעשה החטא בפועל, לא הזכירו אף שחשב לחטוא, ולאחר שחטא הזכירו, וכן באלימלך... אמנם יש להתפלא, "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט" וגו', וכי חס ושלום משוא פנים בדבר, דבישראל תרתי לטיבותא, מחשבה רעה לא תצטרף למעשה, ומחשבה טובה תצטרף למעשה, ובעכו"ם להיפך תרתי לריעותא... אלא ברוך הוא וברוך שמו צדיק בכל דרכיו, בר ישראל נשמתו אצולה ממקום קודש וחזקתו היא חזקת טהרה, על כן אף שחושב רע, אמרינן בודאי יתעורר קודם שיבא לידי מעשה ויתחרט, על כן אם בלאו הכי נאנס ולא נעשתה העבירה, החזקה היא שאף אם לא היה נאנס היה חוזר מעצמו, ולהיפך במחשבה טובה חזקה היא שאם לא היה נאנס היה עושה... אבל העכו"ם אשר נשמתו מסטרא דמסאבא טמא טמא יקרא, והחזקה היא להיפך, על כן גם דינו להיפך.
והנה אף שבישראל אין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה, מכל מקום לאו משנת חסידים היא, הנה אומר הפסוק און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', ולא ישמע פירוש מלשון רז"ל לא שמיע כלומר לא סבירא לי, והכוונה שאין הקב"ה פוסק על מחשבה זו כמעשה, מכל מקום הקב"ה רואה אותה דרך ראיה, אף שאין מביט הבטה גמורה, וזה הוא שאומר, "און אם ראיתי", רוצה לומר מחשבה שהיא דרך ראיה ולא הבטה, כי אלו היה האדם מעמיק במחשבתו בדרך הבטה, שחושב ומעמיק איך לעשות העבירה ומתאמץ במחשבה זו ומתלהב ומתחכם לחשוב תחבולות על זה אמרו רז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, והטעם, כי פעולת העבירה היא בכלי גשמי, והרהורי עבירה היא ברוחניות, בסוד המחשבה, רק כשהמחשבה היא דרך ראיה אז אין מביט בה, אבל מכל מקום רואה בה דרך ראיה, הגם כי אוון לא ישמע, כלומר לא סבירא ליה, מכל מקום שמיעה כפשוטו יש, דהיינו הכנה, ובא הרמז וישמע ה' ויחר אפו, בר מינן, ועל זה נאמר, "ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, רוצה לומר אף על פי שאינו מעניש על המחשבה, מכל מקום יודע אותה, אף שעדיין לא יצאה לפועל והיא הבל, כי כל דבר שלא נגמר נקרא הבל... (בעשרה מאמרות מאמר הט')
כתב רבינו יונה, מי שמחייב בברכה ואינו יכול לאמרה מפני שאין ידיו נקיות, או שעמד במקום שאינו נקי, כגון חולה שאין מיטתו נקיה... יש לו להרהר בלבו, וה' יראה ללבב, ויתן לו שכר המחשבה. דאמרינן הכי במדרש, "אמרי האזינה", אמר דוד המלך ע"ה רבונו של עולם בשעה שאני יכול לדבר אמרי האזינה, ובשעה שאיני יכול לדבר בינה הגיגי, והגיגי רוצה לומר מחשבה... ובית יוסף סימן פ"ה תמה עליו, דאם אינו יכול לבטא בשפתים גם להרהר אסור, וכדאיתא בפרק כירה... ואפשר דלאו בידים מטונפות או מקום מטונף ממש קאמר, אלא כשהידים או המקום אינם נקיים, אבל טינוף אין בהם, ואילו לא היה אנוס היה צריך לנקות... אמנם נראה בעיני שאין הפשט בדברי רבינו יונה כך שיהרהר נוסח הברכה או נוסח התפלה, דאז ודאי אין חילוק בין דיבור ובין הרהור, אלא יהרהר בלבד חיוב הברכה או התפילה שהוא מחויב לעשותה, ויצטער על שאין יכול לעשות מחמת שאין נקי... (שער האותיות אות ט)
ומצאתי כתב יד של האלקי מהר"ם קורדוורא ז"ל שכתב וזה לשונו, למדני זקן אחד לבטל המחשבה יאמר פסוק זה הרבה פעמים, "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". ובעיני פשוט שזה הזקן היה אליהו הנביא, ולרוב ענותנותו של הרב לא רצה לגלות, על כן יהא נזהר בזה במי שנפל בלבו מחשבת און או מחשבת הבל, שיאמר הפסוק הנ"ל הרבה פעמים. ונראה בעיני שיאמר גם כן הפסוק "סעפים שנאתי ותורתך אהבתי", ויאמר אותו בהתעוררות גדולה, ויהיה גבור כארי... (שם אות ל)
גם שייך שתיקה בלב, רוצה לומר שלבו אל ימהר להוציא מחשבתו לפועל, כי כמו שדבור אסור כך הרהור אסור, וישתוק בלבו מדברים הפוגמים, רצוני שיסלק הרהורו מהם, ואז יבטל בלבו קנאה ושנאה ותאוה וכבוד והרהורי עבירה הקשין מעבירה, כמו שאמרו רז"ל שהלשון קולמוס הלב, וכן כתוב אמרתי בלבבי כי הדבור בלב הוא ההרהור, ואחר כך יוצא לפועל בדבור ממש בעקימת שפתים, ולא אמר מדבר רע, כי בלב אין דבור ממש רק הרהור, ואחר כך על הדבור הנשמע על ידי מוצא שפתיו אמר ושפתיך מדבר מרמה... (שם אות ת בדיקה)
והנה סדר האדון ב"ה שכל הענינים אשר תפול בהם בחירתו של האדם, יגיעו להניע בתנועה הבחירית את הכחות ההם, באותו השיעור והמדרגה שחקק להם, והיינו כי לא מעשיו לבדם יניעום, אלא אפילו דבורו ואפילו מחשבתו, אך שיעור התנועה ומדרגתה לא יהיה אלא באותו הגבול שגזרה והגבילה החכמה העליונה. (דרך ה' חלק א פרק ה, ה)
הטהרה היא תיקון הלב והמחשבות, וזה הלשון מצאנוהו אצל דוד, שאמר "לב טהור ברא לי אלקים" (תהלים נ"א), וענינה שלא יניח האדם מקום ליצר במעשיו, אלא יהיו כל מעשיו על צד החכמה והיראה, ולא על צד החטא והתאוה, וזה אפילו במעשים הגופניים והחומריים... דהיינו שלא יקח מן העולם אלא ההכרחי, עדיין יצטרך לטהר לבבו ומחשבתו שגם באותו המעט אשר הוא לוקח לא יכוין אל ההנאה כלל, אלא תהיה כוונתו אל הטוב היוצא מן המעשה ההוא על צד החכמה והעבודה... (מסילת ישרים פרק טז)
הנה הדרך להשיג המדה הזאת, קל הוא למי שכבר השתדל והשיג המדות השנויות עד הנה, כי הנה כשיחשוב ויתבונן על פחיתות תענוגי העולם וטובותיו כמו שאמרנו לעיל, ימאס בהם ולא יחשבם אלא לרעות ולחסרונות הטבע החומרי החשוך והגס, ובהתאמת אצלו היותם ממש חסרונות ורעות, ודאי שיקל לו להבדל מהם ולהסירם מלבו... אמנם כמו שטהרת המחשבה חילקנוה לב' חלקים, האחד במעשים הגופניים והאחד במעשי העבודה, כי העיון המצטרך כדי לקנותה תחלק לב', כי הנה לטהר מחשבתו במעשי גופניותו הדרך היא התמיד הסתכלותו על פחיתות העולם ותענוגיו, כמו שכתבנו, ולטהר מחשבתו במעשי העבודה ירבה התבוננותו על תרמית הכבוד וכזביו, ירגיל עצמו לברוח ממנו, אז ינקה בעת עבודתו מפנות אל השבח ואל התהלה אשר יהללוהו בני האדם, ותהיה מחשבתו פונה ביחוד אל אדוניה אשר הוא תהלתנו... (שם פרק יז)
הנה דע שלמחשבה שבאדם שהיא המעולה שבבחינה, יש לה גם כן ששה בחינות, בחינה אחת הכח שיש בשכל פשוט להוציא איזה מחשבה, וזוהי הבחינה היא במשל כח הבן שעדיין במוח האב, בחינה שניה עלות הרצון שרוצה לחשבו באיזה מחשבה שכלית, והיא עלול שבבחינה ראשונה. בחינה שלישית מציאת המחשבה לבד, ועדיין היא בהעלמה גדולה, שלא נתהוה עדיין אפס איזה ענין מעניני המחשבה. בחינה רביעית מציאת הענין, והחכמה היא במחשבה ובוחר בזאת החכמה ודוחה את זולתו מן החכמות והענינים, ובחינה זו נקראת נאצל, כי היא נפרשה את עצמה מכח השכל, ועלול מבחינה השלישית בסוד הקבלה, ובחינה רביעית קבלה זאת שהיא בחינתה מבחינה הג' שהיא בסוד הנקיבה המקבלת מהזכר, כן קבלה בחינה רביעית זו מבחינה השלישית, וקשורה בה בתמידות, כל זמן שעוסק בזאת הבחינה הרביעית דבוקה בחינתה בבחינה הג', והג' בבחינתה הב', והב' בבחינתה הראשונה, שאלמלא הכח שהיא בחינה הא' לא היה נמצאים כולם, רק שהבחינות הקודמות לרביעית אין להם מציאות מופרש ומובדל בשם או באיזה תואר מן השם להקרא בשם נאצל ונקיבה, לומר שזאת הבחינה בה מגודל הכח השכל אשר בו, כי עדיין אין לו לזאת שום מציאות שיהיה באפשר להקרא באיזה שם בעולם, והבן זה מאד. נמצא הבחינה הד' אינה רק בחירת איזה חכמה מהחכמות, ולא מציאת החכמה ההיא ממש תקוע במחשבתו, ובחינה חמישית היא מציאת החכמה ההיא והענין ההוא במחשבה, והוא חושב בה ועדיין אינה מסודרת לפניו במחשבה החכמה ההיא על סדר נכון ומסודר, ובחינה ששית בהיות החכמה ההיא כבר מסודרת ומחשבתו בכמה בחינות מסודרת על סדר נכון, מציאת הענין והחכמה ההיא וממלכה נכונה. ודע שכל אלו הבחינות יהיה משל למבוקשתנו, והיא מציאת הבחינה העליונה שבספירות, והיא כתר... (חוקר ומקובל פרק טו)
מדו בד - שבלילה זמן הרהור, שעל ידי זה בא לגילוי עריות של הוצאת שכבת זרע, והיא גם שפיכות דמים, ולכן הזכיר כאן כתונת המכפרת על שפיכות דמים, ומכנסים המכפרים על גלוי עריות, והעולה מכפרת על הרהור שניהם, ודרשו העולה על מוקדה, שהמתגאה נידון באש... (ויקרא ו ג)
לרצונכם - סמך פיגול לעבודה זרה, שגם שם חוטא אפילו רק במחשבה, ורק בב' דברים אלו בתורה דברים שבלב הוו דברים... (שם יט ה)
אשר תשמעו - שהמחשבה לבד מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ויסיר המניעים כדי שיכול גם לעשותה, וזה בלשון ודאי, שהמחשבה בכל אחד... (דברים יא כז)
והתברך בלבבו - מדבר על החוטא במחשבה, ואומר שעבודה זרה נאסרה רק במעשה, כאמור אשר יעשה פסל, והוא חוטא רק בשרירות לבו, ואם כן נכלל בכלל הרוב בברכה, ועל זה אמר לא יאבה ה' סלוח לו, שהרהורי עבירה קשים מעבירה, ויקבל עונשו לבדו ככתוב בספר התורה הזה... (שם כט יח)
זה פתרונו - נתכוון להשליט דבור הפתרון על המחשבה, שהמחשבה מתהפכת כפי הדבור השולט עליה, וזה שהחלומות הולכים אחר הפה. (בראשית מ יח)
...והנה תולדת ראובן לא היתה במחשבה במדרגת הטוב כמו בבני תמורה, כי לא היתה מחשבת יעקב שלמה, ולכן יצא שבלבל יצועי אביו... (שם מט ג)
קדושים תהיו - ...עוד נראה שהשי"ת ציוה על התאוה הקבועה בטבע האדם האנושי ושולטת על הרצון, וכדכתבנו אי אפשר לשלוט עליה אלא על ידי ריחוק המחשבה, ולצד שציוה ה' לקיים המין, יש בזה מוצא רע, שתתגבר בו בחינת החשק הנוצח הרצון, ואין אדם שולט בעצמו להשמר מעריות, על כן ציוה קדושים תהיו, שיקדשו עצמם במעשים שבאה עליהם המצוה לעשותם... (ויקרא יט ב)
אם בחקותי - ...או אחר שעיקר המצוה הכוונה, אם יעשה המצוה בכוונה לצד אשר חקק השי"ת, תועיל כוונה זו, אבל לא יחשוב שתועיל המחשבה בלי המעשה, אלא ועשיתם... (שם כו ג)
אשר דברת - כי כשהאדם רק חושב, שפתיו ממללות. (דברים כג כד)
בטוחות - מחשבה רעה רע מאד, כי היא במקום נגיעת החכמה. (תהלים נא ח)
ועוד יש לכל נפש אלקית שלשה לבושים, שהם מחשבה דבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה, שכשהאדם מקיים במעשה כל מצוות מעשיות ובדבור הוא עוסק בפירוש כל תרי"ג מצוות והלכותיהן, ובמחשבה הוא משיג כל מה שאפשר לו להשיג בפרד"ס התורה, הרי כללות תרי"ג אברי נפשו מלובשים בתרי"ג מצוות התורה ובפרטות בחינת חב"ד שבנפשו מלובשות בהשגת התורה, שהוא משיג בפרד"ס כפי יכולת השגתו ושורש נפשו למעלה... כך התורה ירדה ממקום כבודה, שהיא רצונו וחכמתו יתברך, ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל, ומשם נסעה וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות עד שנתלבשה בדברים הגשמיים ועניני עולם הזה שהן רוב מצוות התורה ככולם... כדי שתהא כל מחשבה תפיסא בהן, ואפילו בחינת דבור ומעשה שלמטה ממדרגת מחשבה תפיסא בהן ומתלבשת בהן... (ליקוטי אמרים פרק ד)
ולמשל כמו שנפש האדם כשמדבר דבר אחד שדבור זה לבדו כלא ממש, אפילו לגבי כללות נפשו המדברת, שהוא בחינת לבוש האמצעי שלה, שהוא כח הדבור שלה, שיכול לדבר דבורים לאין קץ ותכלית, וכל שכן לגבי בחינת לבוש הפנימי שלה, שהיא המחשבה, שממנה נמשכו הדבורים והיא חיותם, ואין צריך לומר לגבי מהות ועצמות הנפש, שהן עשר בחינותיה הנ"ל, חב"ד וכו', שמהן נמשכו אותיות מחשבה זו המלובשות בדבור זה כשמדבר, כי המחשבה היא גם כן בחינת אותיות, כמו הדבור, רק שהן רוחניות ודקות יותר, אבל עשר בחינות חב"ד וכו', הן שורש ומקור המחשבה ואין בהם בחינת אותיות עדיין, קודם שמתלבשות בלבוש המחשבה, למשל כשנופלת איזו אהבה וחמדה בלבו של אדם, קודם שעולה מהלב אל המוח לחשב ולהרהר בה, אין בה בחינת אותיות עדיין, רק חפץ פשוט וחשיקה בלב אל הדבר ההוא הנחמד אצלו, וכל שכן קודם שנפלה התאוה והחמדה בלבו לאותו דבר, רק היתה בכח חכמתו ושכלו וידיעתו שהיה נודע אצלו אותו דבר שהוא נחמד ונעים וטוב ויפה להשיגו ולידבק בו... רק לאחר שכבר נפלה החמדה והתאוה בלבו בכח חכמתו ושכלו וידיעתו, ואחר כך חזרה ועלתה מהלב למוח לחשב ולהרהר בה איך להוציא תאותו מכח אל הפועל להשיג המאכל, או למידת החכמה בפועל הרי בא בכאן נולדה בחינת אותיות במוחו, שהן אותיות כלשון עם ועם המדברים והמהרהרים בהם כל עניני העולם. (שם פרק כ)
וכן על ההתעוררות שלמעלה על ידי בחינת המחשבה אמר דוד המלך ע"ה היוצר יחד לבם המבין וכו', והיה צריך לומר המבין על מעשיהם, ולמעלה בפרק י"ב פירשנו על בחינת המעשה, ויש לפרשו גם כן על בחינת המחשבה, והוא כי יתכן ששני אנשים עושין עבירה אחת, ועם כל זה אין עונשן שוה, או מפני שהא' שכלו והשגתו יותר גדולה מחברו, מצד ששורש נשמתו ממקום גבוה ועליון משל חבירו, והעונש הוא כפי ענין הפגם שגרם למעלה, והפגם של שניהם שוה בעת עשיית העון, והפגם נמשך בהעולמות גם לפי ענין המחשבה בשעת העשיה, ואם האחד הדביק יותר מחשבתו לעבירה, ודאי שהוא ראוי לעונש יותר גדול, כי אז הפגם מגיע חס ושלום לעולמות יותר עליונים, ומטעם זה השוגג עונשו יותר קל מהמזיד, ולכן אמרו שהרהורי עבירה קשין מעבירה, זה שאמר היוצר יחד לבם, היינו שרואה יחד מחשבות לבם, המבין אל כל מעשיהם, רוצה לומר, שהיוצר עליון ית"ש רואה ומבין מחשבות לבם המצטרף אל מעשיהם...
ואל הג' מעשה דבור מחשבה, שהן כלל הבחינות פנימיות של האדם, שהם הג' בחינות נר"ן (נפש רוח נשמה), כי המעשה הוא מבחינת הנפש, כמו שכתוב, "והנפש אשר תעשה", הנפשות העושות... והדבור הוא מבחינת הרוח, כמו שכתוב, (שמואל ב' כ"ג) "רוח ה' דבר בי", (ישעיה י"א), "וברוח שפתיו", וכמו שתרגם אונקלוס לנפש חיה, לרוח ממללא (בראשית ב')... ומחשבה היא בחינת הנשמה, שהיא המלמד לאדם דיעה ובינה בתורה הקדושה, לכן עיקר משכנה הוא במוח כלי המחשבה, והיא הבחינה העליונה שבהם... (שער א פרק יד)
על שלשה דברים וכו', רומז בזה גם כן לג' בחינות הנ"ל, על התורה בחינת דבור, והעבודה שהיא הקרבנות בחינת מחשבה, תלויה במחשבה של כהן, פגול ישנו במחשבה, וכל עיקר היה צריך לחשוב להעלות נפש הבהמית למעלה, ולכן בזמן הזה עבודת התפלה במקום קרבן... כי ענין התפלה היא מסירת נפש להקב"ה כענין הקרבן, כי בכל תיבה שמוציא מפיו הוא חלק מהנפש שלו, וכמו שאמרו חז"ל עקימת שפתיו הוי מעשה, ועיקר עבודת התפלה צריך להיות בלב ונפש, ולא בגוף בלבד... (רוח חיים אבות א ב)
...אבל הלא באדם נמצא נפש המשכלת שלא נמצא תמורתו בגוף הבהמה, ועל זה השם מקבל מחשבת המקריב שחושב בעת הקרבת הקרבן כאלו אני נשחט, כאילו אני נקרב, והשם מקבל מחשבה זו כמעשה, כי המחשבה היא פועל הנפש, ומה שנוגע להגוף יקבל גוף הבהמה... (בראשית כב יג)
נשאו לבו - התבאר במשלי שרוח פנימי מלב, שהלב הכלי החיצוני, והרוח מעלה ציורים מעומק הנפש ומגלה אותם על פני הלב, והלב כח המושל והבחירה, ויש שרוחו טובה מלא ציורים טובים לנדיבות, ובכל זאת הלב המושל מעכב מאהבת ממון, ויש להיפך, לכך כפל נשאו לבו ונדבה רוחו, גם כח המושל וגם ציור הרוח מתועלת הנדבה... (שמות לב כא)
הביאו את קרבנם - העולה קודמת בעבודה זרה לחטאת, כי בעבודה זרה עונשים גם על המחשבה, והמחשבה קרובה למזיד, ועולה מכפרת גם על מזיד. (במדבר טו כה)
למען תזכרו - ...וציוה במילה על הנפש הצומחת ממנה התאוה הבשרית, ותפילין של יד לשעבד הנפש החיונית, ושל ראש לשעבד העיון והמחשבה. (שם שם מ)
ובפרשכם כפיכם - לומר שטוב המחשבה לא יועיל אם מלוכלך בחטאים, כי המעשה והמחשבה צריכים להתקדש. (ישעיה א טו)
תחבולות - מחשבה היא על כל צדדי האפשר, ועצה היא הסכמה על דרך אחת, ותחבולה היא קשר של עצות רבות, שבכל אופן שיפנה האויב יש עצה נגדו, ולכן צריך רוב יועצים. (משלי יא יד)
מחשבות - היא שעולות בלבות כמה מחשבות בצדדי האפשר, ועצה כאשר יכון בידו דבר ברור... (שם יב ה)
דרך רשע - גם הכוונה והדרך בה יתקרב לרע שנואה לפניו, שזה צומח מרעת הנפש שקשה יותר מרוע המעשה, שהוא פעולת הגוף... (שם טו ט)
יצר מחשבות - רוצה לומר יצירי מחשבותיו, נפשנו חושבת, זאת אומרת אורגת ומחברת לצורות את האידיאלים שלנו, יצר הוא האידיאה, ההצבה של הדבר שאנחנו יכולים להשיגו, ולפי היצר שיצרנו, אנו משתדלים אל הטוב או אל הרע. עכשיו מובן גם לשון הפסוק, וכל יצר - שאי אפשר לאמרו על יצר רע כשלעצמו, אלא כל יצורי מחשבותיו. (בראשית ו ה)
לא תחמוד - זו כמיהה פנימית העוברת גם למעשה, ותאוה היא הפנימית בלבד, לגבי אשת חבירו גם זו אסורה, לגבי השאר רק אם משתדל שיגיעו לידו... (שמות כ יד)
...לרבי שמעון בן יוחאי העולה באה על הרהור הלב, ואכן הרהורים אלו אינם טעות חיובית כי אם שלילית, אי-הפנית המחשבות לעליה, הרהורי הבל נולדים מיד כאשר הרוח עוזבת את המרץ הנחוץ להכרת האמת, וכן המצב גם בעבירה על מצות עשה... (שם כז ה)
עשתונותיו - לשון חוזק, התעשת, מחשבה שמושית המשמשת יסוד חזק. (תהלים קמו ה)
ה' יראה - כי רק הוא רואה המחשבות, ויראה כי מכאן ואילך הוטבעה בנפש הישראלי הטבע להמשך אחר רצון ההשגחה... (בראשית כב יד)
והייתם קדושים - שחייבים על מחשבת עבודה זרה, והמחשבה אינה ברשותו של אדם, ומבטיח, שאם יתקדשו יקדש מחשבותיהם. (ויקרא כ ז)
עונה בה - במפיק, שאף אם החטא רק בה, במחשבה, גם כן תשא עונה בעבודה זרה... (במדבר טו לא)
והדברים נכוחים למבין והעיקר לקיימם כפשוטן, לשמור עצמו מאד ממחשבות רעות, כי מחשבות רעות הם עיקר היצר הרע, בחינת יצירה לביש, על כן צריכין לשמור מחשבתו מאד ולהכריח עצמו תמיד לחשוב מחשבות טובות שהם בחינת יצר טוב, ולזכות לעשות על ידי זה מעשים טובים... (מט ז)
הענין הוא כך, דקשה מאין יבא מחשבה זרה לצדיק שרוצה להתפלל בדביקות גדול, הלא ארז"ל (יומא ל"ח ב') הבא לטהר מסייעין אותו, אלא הענין כך הוא, כי מעת השבירה נפלו הנצוצות מכל העולמות ועל ידי תפילות הצדיקים עולין מעט מעט מדריגה אחר מדריגה, וכשצדיק עומד להתפלל ומדבק את עצמו למדה שהוא בה עתה, נופל לו מחשבה זרה מעין אותה מדה, וכשבא למדריגה יותר גדולה נופל לו המחשבה זרה מעין המדה הזאת שהוא בא עתה, והצדיק צריך לידע מאיזה מדה ומאיזה עולם היא זאת המחשבה זרה, וצריך לידע במה להעלותה לאותו עולם ולאותה המדה שהוא עתה בה. אך לפעמים הצדיק רוצה להעלותה ואינו יכול. הטעם הוא כי נופל לו מחשבה זרה ממדריגה עליונה שלא בא עדיין למדריגה זו, לכן אי אפשר לו להעלותה, כי יש לו עדיין מדריגה תחתונה מזו, היינו מדריגה שהוא בה עתה. אך קשה, למה באה לו מחשבה זרה קודם זמנה. דע כי יש קבלה בידי, כי כשיש מחלוקת על איזה צדיק נופל מחשבה זרה מעין אותה מחלוקת לצדיק אחר, ומחמת שרוצה להעלותה אף על פי שאינו מעלה אותה, משבר בכח הרצון כל בעלי המחלוקת... (צו)
...ועיקר התנועה הוא מהמחשבה, כי מתחלת המחשבה נוחה ושקטה, ואחר כך מתחלת המחשבה להתנועע ממחשבה למחשבה היינו מתחילה כשישב על מקומו היה מחשבתו לישב, ואחר כך כשרוצה לילך מתחיל מחשבתו להתנועע ממחשבה הראשונה לחשוב לילך, ועל ידי כן מוריד חמימות, ועל כן כשאדם ישן צריך לכסות עצמו, כי מחמת שהמחשבה נוחה ושקטה אין לו חמימות. וכמו כן ברוחניות, כשהמחשבה חושבת בגדולת הבורא ית' ובתורתו הקדושה ומתנועע ממחשבה למחשבה על ידי התנועה מוריד חמימות ובוער לבו להשי"ת... (קנו)
דע שהמחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם יוכל לפעול שיהיה כך, ואפילו אם יחזק מחשבתו מאד שיהיה לו ממון, בודאי יהיה לו, וכן בכל דבר, רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות. והמחשבה תקיפה כל כך עד שאפשר למסור נפשו במחשבתו ממש, דהיינו שירגיש צער המיתה ממש, על ידי שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרוצה למסור נפשו על קידוש השם באיזה מיתה שתהיה. ואפשר לחזק ולגבר המחשבה כל כך, עד שבשעה שמקבל במחשבתו שהוא מרוצה למסור נפשו למות על קידוש השם, אזי ירגיש צער המיתה ממש... (קצג)
כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים והוא מתחזק ומתגבר עליהם ומנצח אותם, יש להקב"ה תענוג גדול מזה, והוא יקר מאד בעיני השי"ת, כמשל שיש אצל המלכים לפעמים ביומא דפגרא, הם מניחין כמה חיות שינצחו זה עם זה והם עומדים ומסתכלים ויש להם תענוג גדול מן הנצחון, כמו כן המחשבות הם באים מבחינת החיות ומחשבות קדושות הם בחינות חיות טהורות, ומחשבות רעות הם בחינת חיות טמאות, ומניחים בכוונה מלמעלה שינצחו זה עם זה, ויש להקב"ה תענוג גדול כשהאדם מתגבר על החיות טמאות ומנצח אותם.
הכלל שאי אפשר בשום אופן בעולם שיהיו שני מחשבות ביחד בפעם אחת, על כן בקל יכולין לגרש מחשבות רעות רק בשב ואל תעשה, דהיינו שלא לחשוב אותה המחשבה רק לחשוב איזה מחשבה אחרת בתורה או עבודה או אפילו משא ומתן, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אופן. וכבר מבואר במקום אחר שאין צריכין לעשות מלחמה ולנענע ראשו אנה ואנה כדי לגרש המחשבות רעות, כי אין זה מועיל כלל, אדרבא על ידי זה מתגברים יותר, רק לבלי להשגיח עליהם כלל, רק לעשות את שלו במה שהוא עוסק בתורה או תפילה או משא ומתן... (רלג)
...אבל בחינת מחשבה בכח הנשמה הוא חלק א-לוה ממעל, ולזה צריכין סייעתא דשמיא הרבה, לפי שהוא לגמרי רוחניות היפוך לגמרי מן הגוף, לכן צריך להיות על ידי יסורין, והוא להשיג הדרך חיים אחר חטא אדם הראשון, שנגזר המיתה... (בראשית וישלח תרנ"ח)
וידבר אלקים וגו'... כמו כן נעשה בגאולה זה, התחיל במדת הדין ושיתף מדת הרחמים. ולהבין דבריהם ז"ל, כי חס ושלום שמחשבת השי"ת לא נתקיימה, אכן פירוש דבריהם, כי מעשה בראשית בפועל אי אפשר להתקיים במדת הדין, פירוש שיתנהגו כל הברואים ממש במשפט השי"ת, אך נתקיימה מחשבתו בבני ישראל, אשר הם עלו במחשבה לפניו, ואנחנו בני ישראל צריכין בודאי לקיים הכל על פי התורה, ואם אמנם גם זה אי אפשר לקיים בפועל, כמאמר אין צדיק בארץ וכו' ולא יחטא, כי החסרון דבוק ומוכרח כמעט במעשה, עם כל זה במחשבה זה צריך להיות מוכן כל איש ישראל למסירות נפש, וכל מעשיו לשמים, וזה שנאמר עלו במחשבה, פירוש בעולם המחשבה אי אפשר לצאת מהדין כמלא נימא, וכמו כן כשמתקיים רצון בני ישראל במשפט אמרו חז"ל כי בישראל הקב"ה מחשב מחשבה כמעשה, והטעם כי בני ישראל שורשם במחשבה, והגשמיות טפל אצלם, ועיקר רצונם בהתדבקות הרצון בהשי"ת, ובשבת קדש מתגלה בחינת המחשבה, כמו שאמרו יומא דנשמתין איהו ולא דגופא, לכן בשבת קודש נאסר המלאכה, כי במעשה אי אפשר להיות על פי דין ומשפט ממש... לכן קיבלו ישראל התורה בשבת, כי אי אפשר בימי המעשה כנ"ל, רק ביום המחשבה, וזה שאמר ורצה בנו וכו', כי בני ישראל דבוקין בעולם המחשבה והרצון כנ"ל... (שמות וארא תרל"ו)
...והענין הוא, כי ודאי עיקר המצוה היא צורך גבוה, וצריך האדם לעשות המצוה לשם שמים בלבד, אבל הכנת המצוה והתשוקה קודם המצוה ולאחריה מצד זה נעשה מלבוש הנפש, שהמצוה נותנת ברכה לפניה ולאחריה, וכמו שאמרנו במקום אחר, ממה שאמרו חז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, כמו כן הרהורי מצוה טובים מגוף המצוה, והיינו כי הגם שעיקר פגם העבירה בשורש היא בעשייתה, אבל הקילקול אל נפש האדם מתרבה ביותר על ידי הרהורי עבירה, וכן הוא במצוה, אשר עיקר המצוה צורך גבוה, אבל רוב ההרהור והתשוקה אל המצוה מתקן נפש האדם, וזה שאמרו ז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצוות. שכל התיקונים שלמעלה מסר הקב"ה לבני ישראל להיות נעשין אלה התיקונים על ידי המצוות שבני ישראל עושין, ועל ידי זה מזדככין הנפשות של בני ישראל. (שם בא תרנ"ט)
סמיכות הפרשה לאות על ידך וגו'... וקריעת ים סוף היה הגאולה בנפש, שאחר הגלות היה נשאר מחשבות והרהורים מטומאות מצרים, כעין דאיתא דהנשמות עוברין בנהר דינור קודם שעולין לגן עדן לעזוב כל הרהורים מעולם הזה, כן עברו בים קודם קבלת התורה, כמו שנרמז בפרשה פן ינחם העם וכו', וכן כל היראה והפחד היה הכל רק במחשבה, וכן פרעה שרדף ואמר ארדוף אשיג אחלק וכו', ולא היה הפועל, רק שהיה הגאולה לעקור שורש הגלות, ועל ב' הגאולות רמז בתפילין, של יד תיקון המעשה, ושל ראש הוא תיקון המחשבות והמוחין, וכתוב למען תהיה תורת ה' בפיך, לכן בעוד שלא נתקן הכל גם במחשבה לא אמרו שירה, כי שירה היא אחר שלמות כל הגאולה... וכן הוא בכל הגאולות, ובפרט נפש ישראל גם כן כשיוצא לחירות מאיזה שיעבוד של סט"א, צריכין אחר כך גאולה שנית, שלא להשאיר שמץ והרהורים וזהו גאולה שלמה כנ"ל... (שם בשלח תרמ"ה)
ויקחו לי תרומה וגו'... שעל ידי הלקיחה מתרומם הדבר להשי"ת, ונקרא תרומה, כי מי עלה שמים, רק שעל ידי נדיבות האדם מתרומם הנדיבות עד השי"ת, ואיתא תרומה ניטלת באומד ובמחשבה, שעל ידי מחשבה ורצון טוב ניטלת ומתרוממת עד לשמים. ומצוה זו נוהגת בכל דבר להיות בו חלק להשי"ת, ועשו לי מקדש וכו', שהוא בכל מעשה האדם, ואיתא עין טוב וכו', ועין רע א' מס', כי כשיש משהו רצון להשי"ת, שלא יהיה פחות מס' שיתבטל ברצונות החיצוניים, רק א' מס' נשמר להניח מקום לחול עליו שם שמים, על ידי זה מתרומם המעשה כולו. מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו', פירוש מכל מיני נדיבות ורצונות שנמצאים בלב האדם יפרשו תרומה. (שם תרומה תרל"ד)
במדרש זית רענן וכו'... כי באדם יש בחינת מעשה דבור מחשבה, ובכל אלה מתקן הנר, שהשמן הוא בחינת מחשבה, ובמעשה המצוה, כשנמשך המחשבה הטהורה בתוך המעשה, חל עליו תורה בכח הדיבור, וכבר כתבנו במקום אחר, כי דורו של משה רבינו היה בחינת מגרגרו בראש הזית, והוא מאיר לכל הדורות, כמו שכתוב להעלות נר תמיד, אבל יש מעין זה בכל דור, ואפילו בכל פרט ופרט, שיש זמנים שנמצא בו מחשבות טהורות ולעת מצא זאת המחשבה הטהורה, צריכין להתדבק בה להיות מאיר לזמנים אחרים, לברר בכח מחשבה זו גם המחשבות אשר אינם מבוררים, וזה שאמר ויקחו אליך וגו' להעלות נר תמיד, ובשבת קודש יש התגלות שמן זך בכל איש ישראל, כי משה רבינו ע"ה מאיר לבני ישראל בכל שבת ושבת, כמו שכתוב בספרים, לכן בשבת קודש אין צריך בירור... (שם תצוה תרנ"א)
...ובאמת בחינת מחשבה דיבור ומעשה הן המה הג' שמנים, כי במחשבה לא שייך להרבות, וזה השמן שכתב במדרש שאינו מתערב עם שאר משקין, כי אין המחשבה מקבלת תערובת, והמחשבות זרות שבאין לאדם מכל מקום אינם יכולין להתערב, רק שנדחה המחשבה מפני המחשבה זרה, אבל אין מתערב מחשבה במחשבה, לכן אין פגם במחשבה, ועל ידי בחינת המחשבה יכולין לעולם לשוב ולתקן גם הדבור והמעשה, כי המחשבה אינה נפגמת כנ"ל, ובכחה יכולין לתקן כל הרמ"ח איברים, כמו שכתוב להעלות נר תמיד, רמז לרמ"ח איברים שהם התפשטות הנשמה. (שם תרנ"ז)
ותוסף אסתר וגו' ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים וגו'. ביאור הענין, כשיש קצת גאולה לאדם צריך לתקן כל המעשים אשר לא טוב עשה, ואשר נתפזרו הרצונות והמחשבות להחזיר הכל לשורשן, וכפי מחיית עמלק כך נחזרין כל ההארות לבני ישראל, כי הכל שלהם, כאשר שמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל על מה שנאמר זכר בעמלק, כי מאין יש לו שם זכירה, רק מה שגונב מבני ישראל על ידי המחשבות זרות שעולין במחשבות הישראלי... (שם פורים תרל"ו)
על מוקדה וגו', זוהר הקדוש, מחשבה רעה היא העולה וכו', שכל מחשבה זרה שעלה לאדם רק כדי להעלותה על ידי האדם בעת שיהיה לו ישוב הדעת כראוי, וזהו עד הבוקר, שמבורר אצלו האמת, רק להיות אש התבערה והרצון והתשוקה להשי"ת תמיד, וזהו על מוקדה... (שם פרה תרל"ב)
מצות תרומת הדשן שעל ידי שריפת המחשבות הרעות, כמו שאמרו היא העולה, מחשבה רעה, כבזוהר הקדוש, על ידה מתרומם האדם אחר כך ואש המזבח תוקד בו, על ידי זה לא תכבה, כי כפי מה שפועל התלהבות התורה לשרוף על ידה מחשבות היצר, כפי הכח זה שנמצא בה מתקיימת ומתחזקת, וכן הוא סדר אלו הפרשיות שקלים הנדיבות שנמצא בבני ישראל ענין צדיקים גמורים שנמצא בבני ישראל נקודה התלהבות להבורא יתברך, אך אחר כך באה התנגדות מצד יצר הרע, והוא זכור מלחמת עמלק... (שם תרל"ח)
בענין א' זעירא דויקרא... דיש בחינת מחשבה דיבור ומעשה, והתורה היא בחינת הדיבור, וזה היה מיוחד למשה רבינו ע"ה, כמו שהיה במתן תורה, דכתיב שם, "ומשה עלה" מעצמו, שהיה מיוחד למדרגה זו, ואתוון רברבין הם עוד למעלה בשורש התורה שבכתב, בחינת מחשבה, ולכן הם רברבין, כמו שבמחשבה יכולין לחשוב למעלה מהמציאות והטבע, והדיבור בחינת ממוצע בין המחשבה והמעשה, ולכן כתיב ויקרא בא' זעירא, כי הוא מלה זוטרתא לגבי משה, ובמדרש עושי דברו לשמוע בקול דברו, כי צריכין לקשר המעשה בדיבור, ודיבור במחשבה, ולכן ניתן תורת הכהנים על ידי משה רבינו שיקשר בחינת המעשה בדיבור כמו שכתוב במדרש... (ויקרא תרנ"ה)
זאת תורת העולה וגו', במדרש ובזוהר הקדוש מחשבה רעה היא העולה לאוקודה לה וכו', כי עולה באה על הרהור הלב, וכשאדם מבער זאת עד שנעשית אפר ונתבטלה לגמרי, אז נמשך תועלת, כמו שכתוב בכל לבבך בשני יצריך, והיא מצות תרומת הדשן שיש עליה למחשבה זו על ידי דמתוקדה לאפר, ומשמע דמצוה זו היא עיקר בהקרבן, דכתיב זאת תורת העולה, ומפרש תרומת הדשן, שזה סוף העליה כנ"ל. והיא מצוה ראשונה בבקר, וגם עכשיו שאין לנו הקרבנות, כי נוכל לקיים זאת ברצון של אמת למסור נפשו להשי"ת בכל לילה, כדאיתא ברעיא מהימנא פרשה זו ועל ידי המסירות נפש מבער כל המחשבות שעברו עליו כל היום, ומזה עצמו יש לו התעוררות בבוקר. (שם צו תרל"ד)
במדרש על כל פשעים תכסה אהבה... כמו כן בנפש האדם שצריך להיות תשוקת רשפי אש בלב בוער לעבודת הבורא יתברך, ולחדש בכל יום זה ההתלהבות, כמו שכתוב וביער עליה הכהן, כל עובד ה' נקרא כהן, והתעוררות האהבה הנ"ל בלבות בני ישראל הוא העבודה שבלב, זו תפלה שבמקום קרבן, וכשיש זאת ההתלהבות כל מחשבה זרה העולה על הלב נשרפת, כי כמו שכתוב בזוהר הקדוש מחשבה רעה העולה על מוקדה וכו', כי זאת היתה עיקר הכוונה בכל המחשבות העולות על הלב שיהיו מתבטלים בעלותן על לב עובד ה', ועל ידי זה מתעלין ומתבררין כל המחשבות זרות, וזה שאמר כל הלילה עד הבקר... (שם תרמ"ד)
ובמדרש ישלח עזרך מקודש וכו', הם ב' קדושות שבראש בני ישראל, והם בחינת ברית הלשון והמעור... וקדושת המחשבה היא למעלה מכל זה, ולכן בזה אין רושם מיוחד בבני ישראל, אבל בתיקון בחינת דבור ומעשה ניתקן ממילא המחשבה, ועל זה מבקשין ויהי נועם ה' וכו'. (שם קדושים תרנ"ד)
במדרש ג' קדושות הם, וב' קדושות נתן לבני ישראל. דיש קדושה בבחינת מחשבה דיבור ומעשה, ובכח התורה ומצות מתקדשין בני ישראל בדיבור ובמעשה, כמו שכתוב אשר קדשנו במצוותיו, וב' קדושות אלו יכול איש ישראל להתקדש בעולם, להיות כל דבריו ומעשיו נשמרים בקדושה, לשמור הדיבור והמעשה, אבל המחשבה להיות נשמר לעולם בקדושה בלי מחשבה, אין באפשרות, ובאמת עשה האלקים וכו' האדם ישר, אבל אחר החטא אי אפשר לאדם להתקדש בבחינת מחשבה, לכן ניתן לנו ב' קדושות, אך המקדש עצמו כראוי בב' הקדושות מעלין עליו כאילו נתקדש גם קדושה שלישית, כיון שברצונו להתקדש ונאנס, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו. ובקדושת הדיבור ומעשה כל שאינו מתקדש בהם נעשה רשימה בפועל בדיבור או במעשה, לכן לא סגי ברצון בלבד, אבל בבחינת המחשבה תלוי ברצון, ולכן כל שרצונו באמת להתקדש אין האונס פוגם בו... (שם תרנ"ט)
...ועוד עתה כל המחשבות זרות שבאין אל האדם דיקא בעת עבודתו להשי"ת הוא לטובה, שבהתגבר עליהן מתחברין אליו, כדי שיכול להיות טוב גם בעוסקו בדברים זרים בעניני העולם הזה. (דברים ראה תרל"ג)
הברכה אשר תשמעו וגו', על פי מאמרם ז"ל כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, לכן כשמוכנים לשמע, הברכה חלה ומסייעת לצאת מכח אל הפועל... (שם תרמ"ב)
...וכן איתא עצה זו בשם הבעש"ט ז"ל, ה' אלקיך מתהלך, מהלך לא כתיב, רק ביד האדם לזכות לזה לעורר חיות השי"ת שיש בנשמת האדם, ולא יראה בך, פירשו חז"ל לבו רואה הערוה אסור, והוא דבר גדול לבד שלא לחשוב חס ושלום בדבר ערוה, רק שלא יוכל הלב לראות ולהסתכל בשום דבר שאינו להשי"ת, כמו שכתוב קדושים תהיו. (שם תצא תרל"א)
ונראה דהנה יש להבין למה אברהם אבינו ע"ה לא נולד מהול כמו אדם הראשון ונח... ונראה על פי מה דאיתא בזוהר הקדוש שמחשבה בלי עובדא איננה מעוררת בעליונים ובמקום דלית עובדא מלולא במקום עובדא... והרי מחשבה היא יותר נכבדת ומקורה בראש ובמוח שהוא כלי יותר נכבד, למה בענין ההתעוררות למעלה היא גרועה מעשיה בכלי ידים, ועוד הלא רבי שמעון מארי דספר הזוהר קדוש אזיל בתר כוונה, ומזהיר תמיד על רעותא דלבא ומחשבה, וכל ספר הזוהר מלא מזה, ובענין ההתעוררות למעלה מבכר את המעשה על המחשבה, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד הכרעה בדבר, שגוף ההתעוררות למעלה תלויה יותר במחשבה, אך ההמשכה למטה תלויה במעשה, עד כאן תוכן דבריו, ושפתים ישק משיב דברים נכוחים... (בראשית וירא תרפ"א)
...ובסמוך עוד במדרש רבי בא פתח ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור וכו', על שני דרכיך נגה אור, לפי שכתוב אם יהיה אלקים עמדי וגו' והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו', ויש לפרש דשני דרכיך היינו זה שכתוב ושמרני, וה' השיבו ושמרתיך וגו', וידוע דשמירה היא בלב כברש"י בעלמא, משום דכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך, והיינו כעין שמירת המקדש שלא יכנס בו ערל וטמא, כן הלב צריך שמירה מהרהורים רעים, וחס ושלום אם מהרהר הריהו כמכניס טומאה במקדש, ויעקב נתיירא מאד מזה, ואמר ושמרני, כאמרם ז"ל (סוכה נ"ב) אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, והובטח בשמירה, והנה הוא שלם בבחינת הלב, הרי זו דרך אחרת המובילה אל ההצלחה העליונה... (שם וישלח תרפ"ג)
...אך הענין כמו שאיתא בחובת הלבבות, שבזכות מעשי המצוות בפועל זוכין בהאי עלמא, ובמצפון הלב שבמצוה זוכין בעולם הבא, שהוא עולם המצפון, ועל כן ביוסף הצדיק נמי, אף כי זכותו הגדולה בשביל מצפון הלב שבמעשה שמורה ומונחת לו לעולם הבא עולם המצפון, אבל עבור מה שפעל ועשה בגלוי שכרו נמי בעולם הזה הנגלה. והנה שם אמרו מחשבה שלא חשבה בעבירה תבא ותקרא חכמה, הרי שמחשבה איננה נחשבת עוד בפנימיות ובמצפון, והיא רק מלבושי הנפש. והטעם יש לומר על פי מה שכתב הרמ"ע, שמחשבתו של אדם נחקקת באויר ונראית לדקי הראות, על כן איננה נקראת עבודה שבמצפון, ועוד אין זה בכח לתקן את הפגם שהוא בפנימיות אלא על ידי רגש הנפש שיש במצוה, הן בנרות הן בהלל ובהודאתה... (שם מקץ תרע"ב)
...והנה המעשה מתייחס לחומר ונקרא בלשון נקבה, ומחשבה לצורה שהיא נקראת בלשון זכר, ועל כן חטאת הבאה על כפרת המעשה שהוא בחומר באה נקבה, וקרבן עולה שבא על הרהור הלב הוא זכר, ולפי זה אצל ישראל שהיה החטא גם במחשבה, היה צריך לכאורה שיהיה קרבנם זכר, ואצל אהרן יצדק יותר שיהא קרבנו נקבה... (שמות תצוה תרע"ב)
הענין מה שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף, יש לומר, דהנה אמרו ז"ל (ויקרא רבה ז') שעולה באה על הרהור הלב, ויש לדקדק הלא הרהור הוא במחשבה, שהיא במוח, ולמה חז"ל אמרו בכל מקום הרהור ה"לב", וגם בלישנא דקרא הכי הוא, "וכל יצר מחשבות לבו רק רע", הלא דבר הוא. ונראה מזה דהנה מחשבות אדם כים נגרש השקט לא יוכל, וכל רגע ורגע בלי הפוגות כלבוש יחלופו, וזה איננו ביד האדם לעצור בעד המחשבה, שלא יעלה על מחשבתו מה שאינו ראוי, ועל כן איננו שייך לומר שיש בזה חטא, שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, אלא העיקר שלא יהא האדם משים המחשבה אל לבו להרהר בה, וכמו ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירוש הדברים (במדבר ט"ו), "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", שהוא מלשון וישובו מתור הארץ, והיינו שלא ירגל ויפשפש במחשבה זו, אלא יסלקה תיכף מחשוב בה, כי זה מביא שימצא הדבר חן בעיניו, וכן היה בחטא הראשון... ועל כן יצדק מאד לכנות את ההרהור במחשבות הלב ולא במחשבות המח, כי במחשבת המוח עדיין אין בו חטא, אלא כאשר תבוא המחשבה אל הלב והתעורר הלב לרגלי המחשבה, אז צריך כפרה, וזהו שעולה באה על הרהור הלב, ולא על מחשבת המוח.
ונראה לומר שלזה בא הרמז שמבדילין בעולת העוף, היינו שצריך שיהא הראש, שבו עלתה המחשבה, נבדל מהגוף שבו הלב, וגם בעולת בהמה אף שאין חותך את המפרקת ואינו מבדיל... מכל מקום אמרו שאין הראש בכלל הפשט, שכבר הותז בשחיטה, הרי שנחשב שהסיר הראש בשחיטה, משום שכבר חתך את שני הסימנים, שוב אינו נחשב חיבורו חיבור, וכן הדין בעוף, שאחר שהבדיל בשני סימנים יצא... ועל כן הא דמבדילין בעולת העוף הוא הרמז, שצריך שהמחשבה הרעה לא תחדור לתוך הלב, אבל חטאת העוף אינו מבדיל, שחטאת באה על השוגגין שהיו בלי ידיעה, שמשכנה במוח, ולזה צריך כפרה מחמת שמעשיו היו נפרדין ממחשבתו, כי כל מעשה האדם צריך להיות על פי הוראת השכל, והעושה מעשיו בלי הוראת השכל, ממציאין לו חטא בשוגג... (ויקרא תרע"ה)
ונראה לפרש, דהנה אמרו ז"ל (מכילתא פרשת בשלח), ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים. והטעם יש לומר דהנה ידוע דמחשבה היא יותר במעלה ממעשה, שזו בחוש הנכבד שבאדם, שהיא המחשבה, אבל המעשה הוא באברים גשמיים, ומכל מקום אם אדם יחשוב בתפילין ויכוון כל הסודות ולא יניח תפילין במעשה, כל מחשבתו אינה כלום, ויעבור על מצות עשה. והטעם דהנשמה לא חסר לה כלום, אף טרם שירדה לעולם, וכל ירידתה לעולם היא לתקן את הגוף או בחינה התחתונה בנפש, ועל כן בלי מעשה בפועל אינה כלום, ורק המעשה בפועל הוא מזכך את הגוף, ולעומת הזדככות הגוף כן תהיה מעלתו בנבואה... (שם פסח תרע"ב)
ולפי האמור יש לפרש, כי שני הטפחים של הלוחות שביד הקב"ה הם חלק המחשבה, ושני הטפחים שביד משה היינו בשליחות ישראל, שנחשב שהם ביד ישראל הם חלק המעשה, ושני הטפחים שבין יד ליד הם חלק הדיבור, והנה אם האדם עושה מה שבידו לעשות, אז השי"ת מסייעהו להשתלם גם במה שאין בידו, היינו הדיבור והמחשבה, כמו שכתוב, "ומה' מענה לשון", הרי חלק הדיבור, וכתיב עוד שם, גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך, היינו ממילא יהיו נכונים, וזוהי תשובה נצחת למתאוננים על המחשבות הבלתי נכונות, שהכל תלוי בחלק המעשה... (שבועות תרע"ה)
...וישראל בעצם הם נקיים וטהורים, והחטא מסתעף מחמת הגוים, כמו שנאמר (תהלים ק"ו ל"ה), ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, או מחמת קלקול האויר שהגויים מקלקלין את האויר במעשיהם הרעים, כי אפילו מחשבה נחקקת באויר... וכמו בגשמיות שנשימה מאויר מושחת מקלקלת את הגוף, כן הוא ברוחניות, וזה נתברר במדת האמת, ובהעמקת מדת האמת ישראל לעולם זכאין... (יום הכפורים תרע"ט)
...ולפי שהדבור הוא ראשית כח ההרכבה, כי המחשבה הוא א' ולכן יכול לחשוב כמה אלפים רבבות מחשבות ברגע אחת, מה שאינו כן בדבור, שלכן נאמר בדבר ה' שמים נעשו, ואמרו ז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם, רוצה לומר בעשרה הרכבות, כי המאמר ודבור הוא כח ההרכבה, והשפתים הם ראשית כח ההרכבה, וכן הבי"ת ראש ההרכבה, ולכן פתח מעשה בראשית בראשית, רוצה לומר בי"ת הוא הראשית מבריאת שמים וארץ... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד מ)
ולכן אמרו ז"ל דאין מעניש על המחשבה אלא בעבר ושנה, וזה כי כבר אמרנו כי כח ההרכבה אינו אלא בדבור אבל המחשבה היא באחד, ולכן אין כח הרע הנצמח על ידי ההרכבה מגיע להמחשבה שהוא הפכו. ולכן אין מאמר זה סותר למאמר הרהורי עבירה קשין מעבירה, כי איכות החטא עצום מאד שמכניס כח הרע שהוא תולדות ההרכבה למקום המחשבה שהוא האחדות. אבל מכל מקום אין נענש על זה כי הרע אינו אלא זיווג מקריי לעושה הרע אי אפשר לו לחול במקרה אלא במי שהוא ממינו ולא במחשבה שאינה ממינו, שהכח המחשביי אינו מורכב. אבל מי שעבר ושנה כבר נעשה כח הרע לו זיווג עצמיי כמו שאמרנו לכן יחול גם על המחשבה... (שם שם עמוד מא)
במקום שהוא המחשבה של אדם שם הוא כל האדם, כי עיקר האדם אינו הגוף רק הנפש, והנפש אינה דבר רק כח המחשב ומהרהר והרוצה שבאדם, ומקום שמחשבתו אדוקה כך הוא כל צורת האדם באותה עת. תדע שכח המחשבה שבאדם בעת הזיווג פועל בולד שיהיה כן, וכמו שהיה בכבשים דיעקב, וכאז"ל (תנחומא נשא ז') מלידת בן לבן לכושיים... ולכך המחשבה באחדות השי"ת בכל שעה נעשה כן, ועז"א (שהש"ר ה' ב') תמתי - תאומתי וכו'... וכן הדבק בתורה שמחשב בה תמיד כל אבריו כן, כמשז"ל (סוף חגיגה) תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן שכל גופן אש, שנאמר הלא כה דברי כאש, וכן בכל מדה ומדה...
בכל פעולת האדם המעשה הוא כמו גוף והמחשבה נשמה, וגוף בלא נשמה אינו כלום, לכך מתעסק פטור, ואינו כשוגג דעל כל פנים מתכוין למעשה, מה שאינו כן מתעסק שאין שום כונת המחשבה, רק בחלבים ועריות שכן נהנה, ובהנאת אדם אי אפשר שלא יתכוין בהעלם כל שהוא על כל פנים, שבטבע האדם מרגיש בהנאתו אף על פי שאין יודע בעצמו שאינו זוכר. וידוע נשמה שנתת בי טהורה, ולכך מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (קידושין מ'), כי באמת כל מחשבות רעות הוא מרוח שטות שהוא דמיון המתדמה לחכמה כקוף בפני אדם כידוע. רק כשיוצא לפועל במעשה ובעשייה שם הוא מקום שליטת הרע וכח הדמיון. ובתשובה שלוקח כל המחשבות ומחזירן למקורן ממילא נשארו הפעולות גוף מת בלי חיות. ומכל מקום צריך סיגופים לגוף נגד הגוף שיכלה מהר.
וכן במעשה המצות דשם מחשבה טובה מצטרפת שהוא באמת, ומעשה בלא מחשבה הוא בעולם עשיה, ועל זה נאמר אשרי איש ירא וגו', ואז"ל (ברכות ח') ד"וטוב לך" לא כתיב כידוע, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא שהוא ביו"ד על שם המחשבה... (חלק ב צדקת הצדיק קמה וקמו, עמוד מז)
...והמבין על זה לדעת התוכיות שבכל הדמיונות הוא מי שנקי מתאות כיוסף בתאות נשים ודניאל בתאות אכילה, הם היו פותרי חלומות, דשורש כל הרהורי בטלה הם בתאוות, שבזה הלב חושק להרהר, ומי שהוא שקוע בדמיון אין יכול להחליף ולהוציא הדבר אמת המלובש תוך הדמיונות, רק מי שאינו שקוע הוא יוכל לברר הטוב מן הרע. וזה סוד העלאת מחשבות זרות שבתפלה הידוע בספרים שאמור לגדולים, היינו לשאין שקועים בתאוה הם יכולים לעמוד על הדברי תורה ומוחין דגדלות הגנוזים בתוך המחשבות הבל שלו, ועל ידי זה מעלה אותה המחשבה זרה גם כן מאחר שעל ידה עמד. ע"כ שזה מעין נבואה, דהיינו דבר שאינו יכול לעמוד עליו מכח החכמה שהוא בכח השכל שבמוח, רק על ידי כח המדמה שבו עומד על דברי תורה זה כנ"ל. (שם שם רג עמוד פא)
הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו כל מיני הרהורים, וכן להיפך כשאין נותן דברי תורה על לבו נותין לו כל מיני הרהורים... דהתחלת הרהורים זרים נובעים מהלב, וכמ"ש כי יצר לב וגו', וכמ"ש בברכות (ס"א) דיושב על ב' מפתחי הלב וממנו נכנס למוח. אבל מצד החכמה שבמוח עצמו אין מקום לרע, כטעם נשמה שנתת בי טהורה היא... והגם דכל אחד יש זמן שהוא בקטנות, ואי אפשר להיות לעולם בגדלות ודביקות הראוי, וכמו שנבראת השינה... מכל מקום גם באותו זמן יש חילוק בין הרהורים כפי מדרגתו בדברי תורה שעל לבו... (שם שם רד וראה שם עוד)
הדמיונות כולם נולדים מן הלב שבו הם ההרהורים, ונמשכים ממנו למוח ומן העין על ידי הראיה נכנסים ההרהורים ללב, כמ"ש בע"ז כ', ולכן אמרו שם באדר"נ ראיה דדברי תורה מבטלין הרהורין מקרא דמאירת עינים ומשמחי לב. ואסרו (מגילה כ"ח) להסתכל בפני אדם רשע, כי בפנים בולטין כל מיני הרהורים שבלב למבינים, כדאיתא בזוהר (ח"א ק"צ א'), דהכירו בא' שהיה לו מחשבת עבירה שפניו מוריקות... ועל ידי הראיה נכנסין ההרהורים בו חס ושלום. וההיפך בראיית תלמיד חכם, כדאיתא (עירובין י"ג) דחזיתיה לר"מ מאחוריה... וכמו ששמעתי דאוירא דארץ העמים הוא מכניס ללב כחות הזדון של האומות, וההיפוך בארץ ישראל דאוירא מחכים (ב"ב קנ"ח), כי ברית חלוקת לאוירות כמ"ש בב"ר (סוף פ' ל"ד). והשי"ת יסד גבולות עמים לכל אומה שהיא כח מיוחד מקו מיוחד, ואויר המקום שאותה אומה דרה שם וקנויה להם יכול להכניס מאותו כח גם בלב בני ישראל חס ושלום... אבל על ידי דברי תורה הם מוציאים הדברי תורה המלובשת באותם הרהורי שוא... (שם שם רה עמוד פב, וראה שם עוד וערך גאוה לעמוד פג)
העצות למחשבות זרות והרהורים הוא מצות ציצית ותפילין וכמ"ש (סוטה י"ז) בשכר אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לחוט של תכלת ורצועה של תפילין. כי שורש כל הדמיונות ומחשבות זרות הוא רק בלב חומד לעניני עולם הזה, אבל הנקי מזה לגמרי כאברהם אבינו ע"ה, שמדתו זיכוך האהבות והתאוות בלתי לה' לבדו, ונתברר אז כמ"ש "אם אקח וגו' ולא תאמר אני העשרתי וגו'"... בשביל כן זכו בניו לב' מצות אלו השומרות אותם גם כן מזה. בציצית מפורש "וראיתם אותו וגו' ולא תתורו", משמע לא שיעקר ההרהור מלב לגמרי, רק שיהיה בכחו לדחותו... שמעוטף בלבוש של יראת שמים המזכירו בכל עת לבלתי לתור אחר הרהורים זרים, הוא כמו אור מקיף מהשי"ת שמקיפו ומעוררו לזכור בהשי"ת ובתורתו ולא תתורו וכו'... וזהו התפילין שהוא גם כן לבוש ואור מקיף רק שהוא בקשירה ודביקות לגמרי... (שם שם רכ עמוד צה)
להנצל ממחשבות זרות והרהור שחוץ מרצון השי"ת כל היום זה אי אפשר אלא מי שנקי לגמרי מנגיעה לגופו, והיינו כאשר כבר הרגו ליצר הרע כדוד המלך ע"ה... כי מי שאינו נקי ממחשבות זרות כל היום לא ימלט גם כן ממחשבות זרות בתפלה... וכידוע דג' אלו קנאה תאוה וכבוד אין אדם כמעט שיהיה נקי לגמרי, וכמש"נ ומי יעמוד לפני קנאה, ובתאוה אז"ל (מ"ר ריש פרשת תזריע) אפילו חסיד שבחסידים וכו', ואין צריך לומר בכבוד שהוא כולל דשניהם כנודע... (שם שם רלג עמוד קי)
...וזה טעם מה שכתבו כי סכנה גדולה לתקן נפשות שפגומים ביותר כנודע, ולפי שזה ממילא ואין הקב"ה בא בטרוניא, דודאי אין מזמין לאדם אלא מחשבות שבכחו לתקנם, אם לא בפשיעותו חס ושלום כענין יוחנן כהן גדול... ומכל מקום זכות גדול הוא לו על ידי זה כי בתיקון אותה הנפש הוא זוכה בכחה שבקדושה להתלוות עמו ולהאיר לו נוסף על נר נשמתו של עצמו שנעשה לו כמו בן ותלמיד דברא מזכה אבא... (שם שם רלט (עמוד קיח)
על ידי חטאת נעורים בהוצאת זרע לבטלה וראיית קרי כל זמן שלא תיקן כראוי קשה לינצל ממחשבות זרות המאפיל אור השמש, כי מאותן טיפין שהם חלקי נפש ממש כנ"ל אות רמ"א ורמ"ב, וכן קראום בנדה י"ג שוחטי הילדים, הרי זה כנפשות הרשעים שמולידים מחשבות רעות כנ"ל אות רל"ט. ואלו מאחר שהם חלקי נפשו ממש והיו ראויים להיות בניו, הרי סובבים אותו ואויר שלו מלא מהם, והאויר מכניס מחשבה ללב, רק שאינו מחשבת עבירה רק מחשבה זרה ובטילה לגמרי או לתאות היתר ורשות כידוע מהאריז"ל בפע"ח שער ק"ש שעל המטה... (שם רמה עמוד קכג)
...אבל כתר הוא שורש הנעלם וכמו מקיף כנודע, והוא ברע כל מיני מחשבות זרות הנכנסות ופורחות מעצמן למוח ומבלבלים, ושורשן מקליפת נוגה שמכחו כל דברי הרשות כנודע, וזה עטיו של נחש ומשכא דחיויא דידוע דהוא מקליפת נוגה, והוא שורש החמדה הגופניות שזה אי אפשר לתקן לגמרי בעולם הזה... (שם רסד עמוד קנ)
...דרך משל באדם כשנופל לו איזה מחשבה במוחו והיא קושרה וסתומה תחילה עדיין רק מתגלה במוחו ראשית הגלוי היינו מחשבת כך וכך, ואחר כך הוא ממשיכה לאורך וגם לרוחב, פירוש שמתפשטת ומתרבית בכמות שהוא האורך וגם באיכות ומהות שהוא הרוחב, ואז נפסקה המחשבה ואין לה עוד להמשך, רק שהיא מולדת מחשבה אחרת, ואז היא נקראת ה"א, כמ"ש בזוהר שהוא לאחר שקיבלה העבר בתוכה שהוא היה תוך ד', ובכחה להוליד עוד י' ראשית והתחלה למחשבה אחרת... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רטו, ועיין שם עוד)
...וכן הרצון שבלב מוליד מחשבה שבמוח כשחושק בלב לאיזה דבר, אז גם כל מחשבות מוחו לדבר ההוא, (זה צור ילדך תשי שמתישין כח פמליא של מעלה, וכשחושק לרע חס ושלום כן מחשבת מוחו, אבל העיקר באמת נמשך מן הלב, וכמו שאמרו ז"ל לא עבדו ע"ז אלא כדי להתיר עריות (סנהדרין ס"ג)... (שם שם עמוד רלא)
...וגם בזה יש כמה מדריגות, והיינו דגם בהרגשה שבלב יש גם כן הרבה מדריגות, וגם בה יש הרגשה חיצונית שאינה במעמקי הלב ופנימיותו כלל, כי הלב ממנו תוצאות חיים, והרגשה גמורה הוא מה שנוגע לעומק חיותו זהו שורש הבינה שבלב הנמשך מעומק החכמה שבמוח. דמחשבה כזו שעיקר נקודת החיות שבלב נתלה בה זהו עיקר האדם לא שאר מחשבות חיצוניות שהם לבושי המחשבה הפנימית והעקריית, וכמעט אין אדם שיהיה נקי לגמרי גם בלבוש החיצוני מהמחשבה שיהיה בלתי לה' לבדו ולא יעלה על ימיו על מחשבתו רגע אחד הרהור אחר. וחטא אדם הראשון היה במחשבה כמ"ש בת"ז שם, וזהו הדמיון שהכניס בו הנחש במה שאמר "והייתם כאלקים" וגו', כי זהו שורש של המחשבות של תוהו והבלים ודמיונות שבאדם, לדמות עצמו שיהיה באיזה מעלה וענין שהוא למעלה ממנו, ושאין ראוי לה כל אחד כפי השגתו... ומזה יוכל להפילו מאגרא רמה לבירא עמיקתא חס ושלום כמו שקרה להאיש ולש"ץ שר"י על ידי רבוי פרישותם גבר כח הדמיון שבהם לחשוב שיוכלו לדמות לעליון... (שם מחשבות חרוץ א עמוד ג)
...והמעמקים שבמוח ולב הנסתרים הם לעולם דבוקים בהשי"ת ואי אפשר להפרידם כלל על ידי שום חטא גם כן, דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה, דאין חטא מגעת למחשבה שבמוח ולב, רק כל החטאים הם במעשים שבפועל ובע"ז דמענישים על מחשבה שבלב היינו משום דכל מחשבות הדמיונות אפשר להחזירן למקורן על ידי התבוננות דהכל ברא לכבודו, וגם כל הדמיונות דעולם הזה אפשר ליקח מהם לכבודו ית', מה שאינו כן ע"ז דהוא מחשבה הנמשכה מאל זר שבגופו של אדם בחלל השמאלי שבלב, שהוא ממש היפך כבודו. וזו המחשבה אין לה שום שייכות והתדבקות עם מעמקי הלב של הנפשות דבני ישראל... ומכל מקום גם מחשבה זו תיקונה קל מאד בחרטה בעלמא... (שם שם ה עמוד יט)
...ובבריאה רובו טוב כנודע, לכך אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא, גם עתה דאין הקלקול בחלק הנשמה שהוא נגד המחשבה שבמוח, ועיקר החטא מן הלב, כמש"נ "לא תתורו אחרי לבבכם וגו'" דשם משכן היצר רע כמש"נ יצר לב האדם רע מנעוריו... ועל ידי ההרהור תשובה שבלב דלבבו יבין ושב בא לרפואה דסליחה על להבא, וכששוקד על תשובתו יותר ומעמיק בה הוא מגיע לתקן עד המחשבה שבמוח. והמחשבה הוא עיקר האדם כידוע בספרים, דכל מקום שהאדם מחשב שם הוא כולו... וברשעים מחשבת המוח נמשכה אחר הרצון שבלב שכולו רק רע בתולדה, והצדיקים בהיפך רצון הלב נמשכת אחר מחשבת המוח שכולו טהור בתולדה, ואינו רוצה בלבו רק מה שמבין בשכלו וחכמתו שהוא טוב ושהוא רצון השי"ת. ובמחשבת השכל אין רע כלל אלמלא המשכתו אחר יצר הלב שהוא המגרש הנשמה שבמוח ממשכנה... (חלק ה תקנת השבין עמוד ה)
וכל עסק קדושת לאה וזרעה הוא בטהרת המחשבה ושלא להשגיח במעשה אם לא כן והוא הדבקות במחשבתו ית', כטעם ישראל עלו במחשבה, ואוכמא הוא לגבי מדרגות שלמטה הימנו ושנוא לגבי מדריגת הראיה... (שם שם עמוד כט)
...כי ידוע בכל דבר שהמחשבה קבועה שם הוא קביעות כל הגוף, כידוע ממקלות יעקב, וכשזוכר מקדושה זו היינו שמחשבתו שקועה בזה ממילא הקדושה ההיא שורה עליו... (שם רסיסי לילה עמוד עו)
בספר יצירה, המליך אות ו' בהרהור וכו', ואייר בשנה, וכוליא ימנית בנפש וכו'. ההבדל שבין הרהור למחשבה, דמחשבה במוח, והרהור בלב, כמו שמצינו (ברכות כ') מהרהר בלבו, ובלב יש לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, השי"ת שוכן בלב ישראל... ואמר המליך אות ו' בההרהור, היינו שיופיע אור הוי"ה, והוא על דרך מה שכתוב בתיקוני הזוהר (מ"ח) זכאה מאן דעבד לון דירה בתרי בתי לבא, ואתפני מתמן יצר הרע, שבלב יש ב' חללים, ויצר הרע יושב בין שני מפתחי הלב... (פרי צדיק ראש חודש אייר ה)
...וכוונתו למה שכתוב בזוהר הקדוש, את שבתותי תשמורו, דא שבת עלאה ושבת תתאה וכו', אעבר כרוזא ואמר ומקדשי תיראו, ודע שבת דמעלי שבתא דאיהי יראה ושריא בה יראה, והיינו שמצד הקדושה יראה ופחד שישראל משיגין תיכף בכניסת השבת ואומרים לפניו נעבוד ביראה ופחד, וקדושת הפחד מלפניו יתברך מבטלות כל הרהורים רעים מהלב... ומצד שמירת שבת ינקה האדם וטהר את לבו מהמחשבות והרהורים הרעים ויאחז צדיק דרכו בקודש בלי שום מחשבת פסול, ועל זה אמר את שבתותי תשמורו, שהשי"ת מופיע בשבת הקדושה, כמו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם, וינצלו שלא יתקלקלו חס ושלום... (קדושים ד)
וכבר כתבו המקובלים, כי כל הנאת עולם הזה נותן כח לסטרא אחרא, כענין שאמרו ז"ל (ברכות ל"ב) מלי כריסא זני בישי, כי הנאת עולם הזה גורמת מחשבות רעות באדם, ועל כן כתב האריז"ל שצריך לכוון ביותר באכילתו שתהיה לשם שמים, ומכל שכן הנהנה מדבר המעורב בו גזל... (חלק א נג)
..ומעתה יצא לנו חובת האדם להתרגל במחשבה, כי אין קל כזאת, בטול המחשבה, כי המחשבה יגיעה רבה היא, ובטבע קשה המחשבה, ואין עבודה קשה יותר מנגד הטבע, ועלול מאד לבטול הגיון חכמה ומוסר, ואין לך שלשלת חטאים יותר מזה, ובפעם הראשון חמור מאד, ומכל שכן עוד ועוד... (שם קטז)
הענין הזה מבהיל מאד למתבונן בו. כמה צריך האדם להזהר שיהא ראשיתו בכוונה רצויה לשמים, הנה אדם גדול כאלישע (בן אבויה), עשתה עליו רושם גדול כוונת אביו שלא היתה רצויה, הלא אמר אם כך גדול כח התורה, שכששנים עוסקים בתורה בדורו יצתה אש כמו לששים רבוא בסיני, אין לאדם ללמד לבנו אומנות אחרת רק תורה, ועם כל זה עשתה מחשבת האב שהוא רק שליח לשכור מלמד לבנו, רושם גדול כזה על בנו באחריתו, כמה רושם יעשה מחשבת מלמדו על המתלמד, אם חס ושלום אינה טובה, ומכל שכן מחשבת האדם על עצמו אם אינה טובה על אחת כמה וכמה... (שם קיט)
ראיתי למהר"י אבוהב ז"ל כתב בענין החבור, כי אם יתכוונו לדבר זמה ועבירה, פירוש למלאות תאוותם, זה בדוק ומנוסה גם לחכמי המחקר, כי אי אפשר שיוולד מהם זרע טוב, כי כח הדמיון מצייר בזרע כחו הרע שחושב אז, ועליו נאמר זורו רשעים מרחם (תהלים נ"ח ד'), ומביא כמה ראיות על זה, ממה שאנו רואים כי כח הדמיון מפעיל על האדם, מי שנשכו כלב שוטה רחמנא ליצלן, נראה בהשתן שלו כלבים קטנים הרבה, אף שאם יסננו במסננת אין שם כלום, ועוד ראיה מביא שם. על כן אמר כי אין באפשרי בזרע הנולד במחשבות פסולות, שלא יתחקה בטפה שלו כח דמיונו אז. ולכן גזר אומר, שאחד מאלף לא ימצא, שישנה טבעו הרע מלידה כזאת, רק מוסר הרבה ועמל תקון המדות... (שם קכג)
...וכענין שמצינו באשתו של לוט ברמב"ן פרשת וירא על הפסוק ותהי נציב מלח, כתב הרמב"ן כי באתה המכה במחשבתה, כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהם מן השמים, ודבקה בה, ועיין שם עוד. וכן להיפוך, המדבקים מחשבתם במחשבות זכות, נמשך ונדבק הגוף גם כן במחשבות הזכות האלו, ויזדכך, כענין שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית י"ב ה'), ומה מעשה היה שם? הלא רק שינוי הדעת, כי הוא הודיע להם אלוקות, ולכן נמשך הגוף והנפש אחר דעתם, ונעשה גופם ונפשם בריה חדשה. וזהו פירוש "ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל", על כרחך נמשך גופו אחר מחשבתו של הבל כמשפט ההפכיים, מה שאינו כן אם היה מדביק מחשבתו בעליונים, היה גופו ונפשו נעשה כעליונים, וזהו כמוהם יהיו עושיהם כנ"ל... וזה היה ענין המן, שדבקו במחשבתם בעליונים וטעמו בו כל הטעמים, מי לא יבין כי הצדיקים והחסידים אוכלים היום הזה מן, כענין כל המנסך יין לגרונו של תלמיד חכם. כתבתי זאת לעורר עצמי ואותך להתחזק במחשבה של תורה ויראה, אשר היא מחשבת עליונים, ובטח נהיה נצולים מכל מחלה ופגע רע בזה... (שם קנד)
יעוין ברמב"ן שכתב גבי נחש הנחושת, והיוצא מדבריו, כי הנשוך על ידי כלב שוטה מחמת חוזק הציור מפחד הכלב שנשכו, נצטייר בנפשו דמות כלב... ונראה מזה מה נפלא מאד בכחות הנפש, כי מחשבה עמוקה בנפש חזק מאד בפועל, ובוראת כמעט בריה חדשה בגוף כדמות הכלבים הנ"ל, הנראה גם לעין הגשמית... וכמו שמחשבה איומה ורעה מולידה בנפש וממנה בגוף ציורים רעים כדמותם הנ"ל לסכן נפשו, כן ציור טוב מוליד בנפש ציורים טובים ודמויות משמחות האדם... ולכן אמרו חז"ל (יומא כ"ט) שקשים הרהורי עבירה מעבירה עצמה, כי ההרהורים באים מעומק הנפש רחמנא ליצלן, ומציירים ונבראים מלאכי חבלה רחמנא ליצלן כנ"ל לרוב בנפש, ולהיפך על ידי הטוב שעושה בכוונה גדולה מצטיירים ונבראים בנפש מלאכי קודש, המשמחים ומטיבים עם האדם... (חלק ב קיז)
...והנה רואים אנו שקשה מאד לאדם לכבוש מחשבתו הפשוטה ולחשוב במחשבה סדורה. עבודה זו קשה מאד לאדם ומייגעת אותו יותר מעמל מלאכה, למה, הלא אינו עושה כלום, ובפרט במחשבה שאינה עמוקה רק סדורה, מדוע גם כן קשה לכבוש את המחשבה? והסבר הדבר, כי קשה מאד לשנות דבר ממה שהנהו, והנה המחשבה הפשוטה נתונה באדם לחשוב בלי סדרים, והמחשבה הסדורה עדיין אינה נמצאת בו בפועל, רק בכח, ועל כן המחשבה הפשוטה אשר היא כבר יצאה לפועל חשובה נגד המחשבה הסדורה כאילו רוצה לשנות דבר ממה שהנהו כעת, והשתנות דבר ממה שהנהו קשה מאד, ועל כן כבישת המחשבה ממה שהנה מייגעת אותו ויסורים הם לאדם ועל דרך זו ענין כל היסורים... (שם שלב)
והנה זאת ההשפעה מלמטה למעלה באה לא רק על ידי תפלה ותחנונים או על ידי מעשה המצוות, אלא כל מחשבה, רגש וידיעה הנולדים באדם, מתעוררת לעומתם ידיעה זו בכל העולמות. וכן ידיעה הידועה לו לאדם מכבר, אם היא מתבהרת אצלו יותר, הרי היא מתבהרת יותר בכל הבריאה, ואותה הידיעה פועלת יותר את פעולתה למעלה ונשפע השפע מלמעלה למטה על פי בהירות ידיעה זו. וכל מה שתתגבר הידיעה המבוררת לו למדי, בהתעמקו בה יותר ובהכירו אותה ביתר תוקף, הרי אותה הידיעה מתגברת בכל העולמות, אם טובה ואמיתית היא, הרי היא משפעת למעלה והסטרא דקדושא מתגברת, ואם היא חס ושלום ידיעה הגורמת חלול ה' הרי זו הידיעה מתעוררת ומתגברת בכל העולמות, ומביאה הפסד ופגם ונותנת כח לסטרא אחרא להתגבר... (חלק ב עמוד י)
...גם מחשבה ועיון אינן כפי שאנו סוברים סתם ענינים אויריים בעלמא, גם מחשבה ועיון אברים הם, תופסים מקום מיוחד, ומוגדרים הם במציאותם. בגמרא שבת פ"ח מובא מעשה בההוא צדוקי דחזייא לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעיה וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא, (אצבעותיו שותתות דם, ולא הרגיש). הנה שום דבר לא הפריע מחשבתו, שום דבר לא בא ולא הגיע אל המחשבה, עד כדי כך הנה מחשבה היא מציאות שלמה, אשר כל רוחות שבעולם לא יזיזוה. גם בדורינו אלה זכינו וראינו גדולים אשר בעסקם בהגיון ועיון, אי אפשר היה לבא אליהם, לא שמעו ולא ראו וכלום לא הפריע אותם. גם מחשבה ועיון אברים הם, ומציאותו של אבר היא כי עושה הוא את שלו, ושום דבר לא שולל חוקו, ובאם תראה פעם אבר שאינו עושה מלאכתו, הלא כי חולה הוא, אם איזה שהוא נדנוד קל מפריע תיכף מחשבתנו אנו, הלא סימן הוא או שאין לנו כלל אברים או שהאברים חולים הם, כי באברים שלמים אין מקום במציאות לשום הפרעה... (דעת תורה בראשית לך לך יז א)
כן הוא ההכרח והבחירה. ההכרח הוא בהפנימיות, כל מה שאדם יושב ונכנס בפנימיות הוא מקבל טבע ההכרח, היינו טבע אמיתית של דבר, והאדם בפנימיותו הוא מוכרח, היינו שהמחשבה איננה נקראת בשם מחשבה, כי אם בשם נמשך, היינו כאבן שואבת כן הם הולכים המחשבות, או כעבד אל אדוניו כן הוא סימני המחשבה אל מקורה, הולך כפוף ונכנע ומוכרח לאדוניו, הוא מקורו. וכל מה שאדם יוצא מפנימיותו והוא מתקרב אל החיצוניות, בזה הוא יוצא מטבעו של דבר, עד שאובד טבעיו ומתקרב אל גוונים אחרים, וזאת היא בחירה, היינו שאבד טבעיו ותכונתו של אדם אמיתי, וממילא מחשבותיו הם חפשיות, שיוכל לחשוב כל מה שרוצה, וזהו האדם חפשי בדמיונו ואסור הוא במושכלו. מושכלותיו הם פנימיות, ודמיוניו הם מחשבות חיצוניות, דמיונו מוליכו שובב בדרך לבו ובל יחת וכו'. (מאגרת המוסר להגר"י סלנטר זצ"ל). (דעת חכמה ומוסר ג קסה)
...ומכאן אגב לראות אשר אנו אומרים זה תמיד כי אין השקוץ והתעוב בדברים מצד עיקרם, לא עצם המעשה הוא המאוס, רק המחשבה שבו הוא המתעב והממאס, המחשבה הטמאה היא המטמאה, ובמחשבה טהורה הנה גם מראה (מראות הצובאות), קדושה היא. (דעת תורה במדבר עמוד מב)
אלא שמזה ילמוד האדם וידע, שאם בצד הטומאה הנה ככה "טפלנו שקר", מצודות גדולות וחרמים מתהוים על כל סביביו, ועל ידי מה, רק על ידי זכירת הרע, ומעכשיו כמה מהפכות יתהוו באדם בצד הטוב מן זכירה לבד, כמה יתהפך האדם לצד הטוב על ידי "שיויתי ה' לנגדי תמיד". ומה זה כבר "בכל דרכיך דעהו". וגם אלה אין הכוונה בהם על דברים גדולים, כי אם הזכירה הפשוטה, הלא רכושים רבים לנו, עשירות גדולות בריבוי המעלות נכונות... כל זה בא לנו כי אם מזכירת שמו ית'... (שם דברים ב עמוד רמה)
...כשנתחיל בעיון זה נמצא עובדה יסודית שאין מחשבה בלי התענינות קודמת, מי שאינו מתענין למשל באסיפת בולי דאר לא יעלה על דעתו לחשוב בפרטיהם, אשר אחרים כתבו ספרים שלמים אודותיהם... ומהו מקור ההתענינות, אין ספק שהיא תולדת הרצון כמובן, יש שני צדדים לרצון, חיובי ושלילי, ולפעמים יתענין אדם בדבר מחמת שרצונו מתנגד לו, והוא מבקש לדחותו מעליו וכדומה, על כל פנים אין התענינות אלא בקשר עם רצון, נמצא שכל ענין שאנו דנים בו, הרי הוא שאלה שהגיש הרצון אל השכל להחליט עליה... (חלק א עמוד נב)
יש לאו בתורה שצריך להבין ענינו, והוא לאו דלא תחמוד, איך אפשר שלא יעלה חמוד על לב האדם בשעה שרואה אושר והצלחת חבירו, ואיך שייך על זה אזהרה? אמנם כמו שכתב הרב אברהם אבן עזרא, אם מחשבת הגזילה היתה מופרכת אצלו מכל וכל, לא היה שייך חמוד, כי החמדה באה מחמת שיש עדיין בלבו שאיפה ליכנס בגבול חבירו וליקח את שלו, החמדה היא הגזילה שבלב... (שם עמוד קכו)
...המחשבה יש לה גבול, לא שייך לחשוב דבר ענין שאין לנו מושג בו. חושבים אנו על ידי מלים וציורים, שהם מושגים ידועים לנו. למשל, מי שלעולם לא היה לו חוש הריח, לא שייך שיחשוב דבר ריחות, כי אין לו הבחנה בזה. ורק אם נסביר לו על ידי משל, יוכל לחשוב בנמשל, על פי המושג שיש לו במשל... אבל לא יותר... (שם עמוד רטו)
לפעול על תת-הכרה אפשר בכמה פנים, אמנם מהם הוא להשתמש בציורים, כי מחשבת ציורים מפורטים מגעת אל תת-ההכרה, ופועלת שמה הרבה... הריקאנטי מוסיף: והמקריב קושר נפשו בנפש קרבנו ומעלה עליו הכתוב כאילו הקריב נפשו. פירוש, שהכתוב מעיד שהציור שמצייר לנפשו התחתוניה בהקרבת הקרבן, כאילו מקריב את עצמו, נחקק ונקבע ממש בתוך נפשו זו, ונעשה מציאות בה, ולפי זה כשמתחיל לצייר לנפשו בציור תחתון את השאיפה העליונה, הרי הוא מכין את התחתון להשגת השאיפה ההיא... (שם עמוד רס)
אמר הכתוב, ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וגו', וביאר הרמב"ן שיודה במצוות, בלבו, ויהיו בעיניו אמת וכו'. מכאן שגדר קיום, הוא אימות הדבר בלב... ובמה עושים האימות הזה? כתב בספר ציוני על דברי הרמב"ן, שהוא נקנה באימוץ כחו, פירוש ביגיעה רבה וגבורה מרוכזת, יגעתי ומצאתי נאמר גם על ההשבה אל הלב, שהוא ענין האימות הנ"ל, ועיין בספר התניא סוף פרק ג', התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד, ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה, לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית, כי אם דמיונות שוא... המשיב דבר אמת אל לבו, אפילו אם יסיח דעתו אחר כך ממנו, הרושם נשאר טמון בקרבו בעמקי הלב, זהו שמצינו שהתורה מצלת אף בעידנא דלא עסיק בה (סוטה כ"א), אבל ענין שיחשוב עליו במחשבתו לבד, אפילו אם ילמדנו בהתפעלות והתלהבות, מכל מקום תיכף כשיסיח דעתו ממנו כבר עבר ובטל לגמרי.
מכל מקום יש דרך לתיקון גם על ידי מחשבה לבדה, והיא שיעסיק את מחשבתו רק בעיונים של תלמוד תורה, ולא יסיח את דעתו כלל, כמו שאמרו רז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש (קדושין ל'), וכן כתב הרמב"ם (סוף איסורי ביאה), גדולה מזו אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה. אבל צריך תמיד לזכור את התנאי: שלא יסיח דעתו כלל... (חלק ג עמוד רצו)
אך מה שכתבת כי המחשבה גם כן עושה רושם, אם גם מחשבה קלה, נכון הוא מאד, וכבר שמעתי דבר נפלא בזה, שהנסיון מורה, כי אם יחשוב אדם פעמים הרבה לעשות איזה מעשה אפילו שלא על דרך הכרת הלב, מכל מקום המחשבה הרבה תבטל את העצלות ויעשה את המעשה ההוא, וכן גם המחשבה הרבה מועלת להקל בשבירת התאוה וכדומה, והיינו שמחשבה עושה רושם דק מאד, אבל כאשר כופלים חוט של משי נעשה כעבות העגלה כידוע... וכבר כתב מהר"ל שהמחשבה תחילת הדביקות... (חלק ד עמוד שנז)
ונשאלת איפוא השאלה: אם אמנם הרושם של מידת הכעס דק ועדין כל כך, איך היה אפשר לאליאב עצמו להכירה ולתקנה? אך יסוד גדול יש בזה, האדם עצמו יכול לדעת אמיתת מדרגתו אם רק יבחין במחשבות הקצרות הפורחות ועוברות במוחו (כנראה בלי שום סיבה, אכן באמת מחשבות קצרות אלו המציינות רצונות גרועים ומידות רעות, באות מעומק לבו ומגלות משהו ממה שמתרחש בתת-הכרה שלו. אמנם לפי התמונה שיש לכל אדם על עצמו לא נראה לו כלל שמחשבות אלו מתאימות לנקודת הבחירה שלו, אבל סימן הן שנקודות תורפה אלו אכן קיימות בעומק נפשו ועדיין לא באו לידי תיקון).
בני אדם נוהגים לדחות מחשבות אלו בכל כוחם ורוצים להתעלם מהן. וזאת מחמת בושתם שמחשבות רעות כהנה עולות בדעתם. הם מתכחשים להן באומרם שאין להן שום שייכות למדרגתם ואינן אלא "פנטזיות" בלי שום משמעות. אבל אנשים הרוצים לעמוד על האמת אינם משתדלים לכסות מחשבות כאלו, אלא אדרבה, הם מפנים להן את מלוא תשומת לבם כדי שידעו את האמת על עצמם.
(נשאלתי על ידי אחד מבני החבורה, הרי קורה לפעמים שנולד לאחד בן בכור והוא גאה בו ואוהבו כנפשו, ואף על פי כן לפעמים, כרגע קט, מתנצנצת במוחו המחשבה שהוא רוצה להרגו, ומיד נעלמת כאילו לא היתה. וכי איזו משמעות אפשר לייחס להרהור מוזר כזה? ואמרתי לו, שבטח קרה שהתינוק הפריע שנתו באמצע הלילה או גרם לו הפרעות אחרות, ומידת האנוכיות שלו, שלא תוקנה בשורשה בעמקי הלב, עושה את שלה. ומצד מידת הגאוה מי שמפריע לי אין לו זכות קיום. עד כדי כך! ואף שרצון זה ודאי סותר לאהבה העמוקה שיש לו לבנו, מקום יש בלב להרבה סתירות. (חלק ה עמוד קכז)
מהו גדר הפנים? "במה שהאדם חושב מעצמו - שם הוא כולו" (לשון ספר מי השילוח). מה שקוראים "מחשבות זרות" למחשבות העולות במוחו ומפריעות לתפלה, היינו שהן זרות לתפלה, אבל אין הן זרות לאדם עצמו אלא הן הן בחינת מהותו העצמית (שמעתי בשם הרבי מקוצק ז"ל).... (שם עמוד ר)