מחתה

(ראה גם: כלי מקדש, קטורת)

רש"י:

ומחתותיו - בית קבול יש להם ליטול בהן גחלים מן המזבח לשאתם על מזבח הפנימי לקטורת, ועל שם חתייתן קרויים מחתות, כמו לחתות אש מיקוד לשון שאיבת אש ממקומה. (שמות כז ג)

מחתתיה - כמין כף קטנה ושוליה פשוטין ולא סגלגלים, ואין לה מחיצה לפניה אלא מצדיה, וחותה בה את דשן המנורות כשמטיבן (במדבר ד ט)

מחתות - שבהן חותים גחלים לתרומת הדשן שעשוים כמין מחבת שאין לה אלא שלש מחיצות ומלפניה שואבת את הגחלים. (שם שם יד)

הכתב והקבלה:

מחתתו - מלשון חות, הורדה, כי כשלוקחים, הגחלים הן שוקעות מביעורן ונעשות עוממות. (ויקרא י א)

מלבי"ם:

שם מחתה מציין כלי שבה היה חותה האש והגחלים, כמו לחתות אש מיקוד, היחתה אש בחיקו, ונמצא עוד שם מקטרת שבה היה מקטר על הגחלים שנתנו שם מן המחתה, כמו שנאמר ויבא אל היכל ה' להקטיר ובידו מקטרת להקטיר... (הכרמל)