(ראה גם: דבור, מסחר)
...אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור ההפלגה, הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו... (בבא מציעא מד א)
...והתניא רבי שמעון אומר אף על פי שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית, מכל מקום כך הלכה, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים, הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, והנושא ונותן בדברים לא קנה, והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו... (שם מח א)
אמר רבא למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית, יציאת מצרים גבי ציצית, יציאת מצרים במשקלות, אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית, וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. רבינא איקלע לסורא דפרת, אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא, יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים למה לי, אמר ליה אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים טהורים ומוכרן לישראל... (שם סא ב)
האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא צריך לאתחזויי לבי דרי, למאי, אי למקנא הא לא קני, אי לקבולי עליה מי שפרע כי לא מיתחזי נמי מקבל עליה מי שפרע... (שם סג ב)
איתמר אביי אמר אודועי מודעין ליה, רבא אמר מילט לייטינן ליה, אביי אמר אודועי מודעינן ליה, דכתיב ונשיא בעמך לא תאור, רבא אמר מילט לייטינן ליה, דכתיב בעמך, בעושה מעשה עמך. אמר רבא מנא אמינא לה, דרבי חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמלחא, לסוף אייקר מלחא, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה זיל הב להו, ואי לא קביל עליך מי שפרע, ואי אמרת אודועי מודעינן ליה, רבי חייא בר יוסף בר אודועי הוא, ואלא מאי מילט לייטינן ליה, רבי חייא בר יוסף אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן, אלא רבי חייא בר יוסף ערבון הוא דיהבי ליה, הוא סבר כנגדו הוא קונה, ואמר ליה רבי יוחנן כנגד כולו הוא קונה... (שם מח ב)
רבי חייא בשם ר"י אמר הנושא והנותן בדברים זמנין דאת אמר אין רוח חכמים נוחה הימנו, וזימנין דאת אמר אין מוסרין אותו אלא למי שפרע... (שביעית ל ב)
רבי חייה בר יוסף יהב דינר למלחא, חזר ביה ההוא, אמר לא ידע דכבר יהבון מגלא גו שקיה (אינו יודע שיבא מגל להכרית שוקו, דהיינו שיקבל מי שפרע) דההוא גברא, מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדבורו. חד בר נש יהב דינרין למטכסא, חזר ביה, אתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף ורבי יוחנן, רבי חייה בר יוסף אמר או יתן לו כדי עירבונו או ימסור אותו למי שפרע, ורבי יוחנן אמר או יתן לו כל מקחו, או ימסור אותו למי שפרע... כל הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע. רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן, אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר... (בבא מציעא טו א)
מי שנתן הדמים ולא משך הפירות, אף על פי שלא נקנו המיטלטלים כמו שביארנו, כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר לא עשה מעשה ישראל, וחייב לקבל מי שפרע, ואפילו נתן הערבון מקבל מי שפרע, וכיצד מקבל מי שפרע, אוררין אותו בבית דין, ואומרין מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים, הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבור, ואחר כך יחזור הדמים... מכר לו בדברים בלבד, ופסקו הדמים, ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו, אף על פי שלא נתן מהדמים כלום, כל החוזר בו אחר שרשם מקבל מי שפרע, ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור, נקנה המקח, ואין אחד מהן יכול לחזור בו, ויהיה זה חייב ליתן דמים... הנושא ונותן בדברים בלבד, הרי זה ראוי לעמוד לו בדבורו, אף על פי שלא לקח מן הדמים כלום, ולא רשם ולא הניח משכון, וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אף על פי שאינו חייב לקבל מי שפרע, הרי זה ממחוסרי אמנה, ואין רוח חכמים נוחה הימנו... (מכירה פרק ז א, וראה שם עוד)