מים אחרונים

(ראה גם: אכילה, ברכת המזון, נטילת ידים)

זהר:

לאחר שאדם אכל והתענג, צריך לתת חלק תמצית לצד ההוא (לקליפות), ומה הוא, הוא מים אחרונים, זוהמא ההיא של הידים שצריך לתת לצד ההוא, שהוא החלק שנצרך לו, ועל כן הם ודאי חובה, שהם חוב ושורים במקום חוב, שהוא חיוב על האדם לתת לו חלק הזה, ועל כן אין צריך לברך כלל (על מים אחרונים), כי הברכה אינה בצד ההוא... (תרומה תקכג)

מהו הטעם שאין כאן (בברכת המזון) שמאל (אלא ימין בלבד), משום שאין חלק לסטרא אחרא במזון של ישראל, ואם היה מתעורר שמאל, היה הסטרא אחרא מתעורר עמו, (להיותו נמשך לשמאל), וכבר הוא מכר בכורתו וחלקו ליעקב אבינו, ועל כן אנו נוהגים לתת לו חלקו למקטרג ההוא בזוהמא של מים אחרונים, ואם אין זוהמא (בידים שנרחצו), הרי חלק במאכל שהידים קרבו אליו... (שם תשפא, ועיין שם עוד)

כי רב המנונא הזקן אמר, ישלח עזרך מקדש וגו', מקדש זהו קדוש ידים, (דהיינו מים ראשונים שלפני סעודה), ומציון יסעדך זהו המוציא, שהוא סועד לבו של אדם, יזכור כל מנחותיך, הנה כל בא לרבות דבר אחר, שזהו נטילת ידים האחרונה, (דהיינו מים אחרונים), ועולתך ישנה סלה, זהו ברכת המזון בזמון, ואם אתה עושה כן, יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא... (שלח רצז)

תקון השביעי הוא מים אחרונים, והעמידוהו מים ראשונים מצוה, ואחרונים חובה, אמצעים רשות, במים ראשונים צריך להגביה אצבעותיו, כדי שלא יחזרו המשקים ויטמאו את הידים, ויש מן החכמים שאמרו שמים אחרונים הוא משום מלח סדומית שלא תסמא את העינים, ואם כן הוציאו אותנו בזה מחוב, (שאינם אלא עצה טובה ולא חובה), ויש סתרי דברים באלו שאמרו על (מים אחרונים) חובה, ואין דרך העולם לסתור דברי גאונים אלא שנקרא עליהם על פי התורה אשר יורוך. ולא עוד אלא שאמרו עליהם ג' קדושות, זה שאמר והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן ערב... (פנחס תרלז, ועיין שם עוד)

תקון השמיני הוא מים אחרונים, שתקנו אותם משום מלח סדומית המעוורת את העינים, ולמה נקראים חובה, אלא בדרך סוד הוא, כי סם המות שורה על ידים מזוהמים, שעושים עליהם ברכה, ועל כוס שמברכים עליו בלי טהרה, ונקרא טמא, ומה כוס ששותים בו הוא טמא לברכה עד שהם מטהרים אותו ברחיצה בפנים ומבחוץ, כל שכן הידים,ומשום זה מים אחרונים חוב, וסוד הדבר... והייתם קדושים אלו מים אחרים... (אלו ג' דברים) הם נגד קדוש קדוש קדוש וגו', ומשום זה והתקדשתם וגו', שיהיה ניכר שאתם בנים להקב"ה... (עקב נו)

העשירי שהוא מים אחרונים שהם חובה, כי צריכים להעביר ממנו הזוהמא הרעה, ולתת חלק לצד האחר מהזוהמא ההיא שעל ידיו, כדי שלא ימצא אצלו מקטרג, (אבל אם אינו נותן לו חלקו, הוא יכול לקטרג עליו). (זהר חדש רות תקעז)

תלמוד בבלי:

...מים אחרונים מהיכן מתחילין, אמר ליה מן הקטן, וגדול יתיב וידיו מזוהמות עד שנוטלין כולן, אמר לו ליה לא מסלקי תכא מקמיה עד שנמטי מיא לגביה... דתניא מן הקטן עד שמגיעים אצל ה', וחוזרין ומתחילין מן הגדול, ולמקום שמים אחרונים חוזרין לשם ברכה חוזרת, מסייע ליה לרב דאמר רב חייא בר אשי אמר רב, כל הנוטל ידיו באחרונה תחלה הוא מזומן לברכה. רב ורבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמיה דרבי, אמר ליה רבי לרב קום משי ידך, חזייה דקא מרתת, אמר ליה בר פחתי, עיין בברכת מזונא קאמר לך. (ברכות מו ב)

אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא זילאי ולא זיואי ולא זוהמאי ידענא, אלא מתניתא ידענא, דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן, אני ה' אלקיכם זו ברכה. (שם נג ב)

ופטורין (במחנה) מרחיצת ידים, אמר אבי לא שנו אלא מים ראשונים, אבל מים אחרונים חובה, אמר רב חייא בר אשי מפני מה אמרו מים אחרונים חובה, מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים... (עירובין יז ב)

...משכוהו ועיילוהו לחנותא, חזו טלפחי אשפמיה (עדשים על שפמו), אזלו ויהבו סימנא לדביתהו, ושקולוהו לכיסוייהו, אזל איהו וקטליה לאיתתיה, היינו דתנן מים ראשונים האכילו בשר חזיר, מים אחרונים הרגו את הנפש. (יומא פג ב)

אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה, מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה... (יומא ד ב)

אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיין מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה, מיתיבי מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות, מצוה לגבי רשות חובה קרי לה. גופא מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות, ראשונים נוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע, אחרונים אינן נוטלין אלא בכלי, ואמרי לה אין נוטלין על גבי קרקע, מאי בינייהו, איכא בינייהו קינסא. מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן, אחרונים אין נוטלין אלא בצונן, אבל בחמין לא, אמר רב יצחק בן יוסף אמר רבי ינאי לא שנו אלא שהיד סולדת בהן, אבל אין היד סולדת בהן נוטלין, מכלל דראשונים אף על פי שהיד סולדת בהן מותר... אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה, שמלח סדומית יש שמסמא את העינים, אמר אביי ומשתכח קורטא בכורא... אמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא משו מיא בתראי על ארעא משום זוהמא, אמר לי מר משום דשריא רוח רעה עלייהו... (חולין קה א)

תלמוד ירושלמי:

הני מים שלפני המזון רשות, ושל אחר המזון חובה, אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק, מה הוא נוטל ומפסיק, רבי יעקב בר אחא, אמר נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק, מה הוא נוטל ומפסיק, רבי יעקב בר אחא אמר נוטל ושונה... אמר רבי יעקב בר אידי על הראשונים נאכל בשר חזיר, על השניים יצאה אשה מביתה, ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות... (ברכות נח ב)

מדרש רבה:

הלכה מי שאכל ולא נטל ידיו מה יהא חייב, שנו רבותינו נטילת ידים לפני המזון רשות לאחר המזון חובה. מעשה בשעת השמד בחנוני אחד מישראל שהיה מבשל בשר טהור ובשר חזיר ומוכר, שלא ירגישו בו שהוא יהודי. וכן היה מנהגו, כל מי שנכנס לחנות שלו ולא נטל ידיו יודע שהוא גוי, ונותן לפניו בשר חזיר, וכל מי שנוטל ידיו ומברך יודע שהוא ישראל ומאכילו בשר טהור, פעם אחת נכנס יהודי לאכול שם ולא נטל ידיו, והיה סבור שהוא גוי, נתן לפניו בשר חזיר, אכל ולא בירך, בא לעשות עמו חשבון על הפת ועל הבשר, אמר לו יש לי עליך כך וכך מן הבשר שאכלת, שהחתיכה עולה עשרה מנה... אמר לו זו שאכלת של חזיר היא, כיון שאמר לו כך עמדו שערותיו, נבהל ומחפז, אמר לו בצנעה יהודי אני ונתת לי בשר חזיר, אמר לו תיפח רוחך, כשראיתי שאכלת בלא נטילת ידים ובלא ברכה הייתי סבור שאתה גוי, מיכן שנו חכמים מים ראשונים האכילו בשר חזיר, אחרונים הרגו את הנפש. מעשה באדם אחד שאכל קיטנית ולא נטל ידיו, וירד לשוק וידיו מטונפות מן הקטנית, ראה אותו חברו הלך ואמר לאשתו אומר ליך בעליך סימן שאכל עכשיו קטנית, שגירי לי אותה טבעת, נתנה לו, אחר שעה בא בעלה אמר לה היכן הטבעת, אמרה לו בא פלוני בסימנים שלך ונתתיה לו, נתמלא עליה חימה והרגה, לפיכך כל שאינו נוטל ידיו אחר המזון כהורג את הנפש, ולכך הזהיר הקב"ה את ישראל אפילו במצוה קלה, שנאמר (דברים ל"ב) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם... (במדבר כ כ)

משנה תורה:

ומים אחרונים אין מברכין עליהן, שאינם אלא מפני הסכנה, ולפיכך חייב אדם להזהר בהן ביותר. (ראה שם בראב"ד לענין הברכה על רחיצת ידים)...

כל פת שהמלח בו צריך נטילת ידים באחרונה, שמא יש בו מלח סדומית או מלח שטבעו כמלח סדומית, ויעביר ידיו על עיניו ויסמא, מפני זה חייבין ליטול ידים בסוף כל סעודה מפני המלח, ובמחנה פטורין מנטילת ידים בתחלה מפני שהן טרודים במלחמה, וחייבין באחרונה מפני הסכנה...

עד היכן היא נטילת ידים, עד הפרק, וכמה שיעור המים, רביעית לכל שתי ידים... (ברכות ו ב, וראה שם עוד)

מים הראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה עד שלא יצאו מים חוץ לפרק, ויחזרו ויטמאו את הידים, ואחרונים צריך שישפיל ידיו למטה כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו. מים ראשונים ניטלים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע, ואחרונים אינן ניטלין אלא על גבי כלי, מים ראשונים ניטלין בין בחמי האור בין בצונן, ואחרונים אינן ניטלין בחמין, והוא שיהיו חמים שהיד סולדת בהן, מפני שאין מעבירין את הזוהמא, שאינו יכול לשפשף בהן, אבל היו פושרין נוטלין מהן באחרונה. (שם שם טז)

הביאו להם מים לנטילה, כל שמברך ברכת המזון הוא נוטל ידיו תחילה, כדי שלא ישב הגדול וידיו מזוהמות עד שיטול אחר, ושאר הסועדין נוטלין ידן בסוף זה אחר זה, ואין מכבדין בדבר זה, שאין מכבדין בידים מזוהמות... (שם ז יב)

ולמה אין מברכין על נטילת ידים באחרונה, מפני שלא חייבו בדבר זה אלא מפני הסכנה, ודברים שהם משום סכנה אין מברכין עליהם, הא למה זה דומה למי שסינן את המים ואחר כך שתה בלילה מפני סכנת עלוקה, שאינו מברך וציונו לסנן את המים... (שם יא ד)

רבינו בחיי:

מים אחרונים חובה, מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח, ויש בו מלח סדומית שמסמא את העינים, ומשתכח בקורטא בכורא, ואין בה ברכה אלא למברך, במה דברים אמורים שצריך ליטול ידיו אחר סעודה כשאכל דבר מזוהם, לפי שאין ראוי לברך בידים מזוהמות, אי זה הוא דבר מזוהם, כל שאינו ראוי ליקרב על גבי מזבח, כגון חיה או עופות, אבל ראוי ליקרב אין צריך ליטול, שאין דבר זה מזוהם, ויש מגדולי המורים שסברו שכל דבר נקרא מזוהם. תיכף לנטילת ידים ברכה, כלומר מי שנוטל ידיו במים אחרונים יש לו לברך ברכת המזון מיד... (שולחן של ארבע שער א)

דרך ארץ שיכבד אדם לחברו ליטול ידיו תחלה במים ראשונים, אבל במים אחרונים לא, לפי שמים אחרונים ידיו מזוהמות, וכן שנינו אין מכבדין לא בידים מזוהמות ולא בדרכים ולא בגשרים, לפי שכיון שידיו מזוהמות אינו דרך ארץ שיתעכב מלרחוץ ידיו לכבוד שום אדם, אלא כל הקודם ליטול ידיו זכה בטהרה... (שם שער ג)

ספר החינוך:

מים אחרונים חובה, וצריכים להיות מים קרים, ושיפלו לכלי או כל דבר שחוצץ ביניהן ולקרקע, כגון קסמים וכיוצא בהן, ומי שלא אכל דבר מזוהם ולא טלטל מלח בסעודתו, אינו צריך להן... (עקב מצוה תל)

הרקאנטי:

העשירית ליטול ידיו אחר אכילה, כמו שאמרו רז"ל מים אחרונים חובה, הטעם כי הם באים להעביר הזוהמא הבאים מחמת נחש הקדמוני, ובמים האחרונים תתפרש ממנו מדת הדין ולא תקטרג עליו, ועל כן הן חובה באמת, הן חובה ולמקום חובה מתעלין, והנה המים האחרונים הם הפך הראשונים, ועל כן דינן הפוך, כמו שאמרו רז"ל בפרק קמא דסוטה, מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה, מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה, אף כי לפי הפשט הוא שלא יחזרו המים ויטמאו הידים, וממה שכתבנו תבין טעם מפני מה מים אחרונים טעונים כלי, כי רוח רעה שורה עליהם, ובזה תטול חלקה שלא תקטרג עליו, כי צריך האדם לחלוק לה כבוד בפעולותיו. (עקב דף פד)

מהר"ל:

מים אחרונים שלאחר סעודה אין עתה נוהגין בהם, וכתבו התוספות בפרק כל הבשר כי לכך אין נוהגין בהם, מפני שתקנו מים אחרונים מפני מלח סדומית, ואין מלח סדומית מצוי בינינו... והא דאמר התם כשם שהמזוהם פסול לעבודה, כך ידים מזוהמות פסולין לברכה, היינו שלהם, לפי שהיה הדבר עליהם חובה ליטול ידים אחר הסעודה, ולפיכך נחשבו כמזוהמות כאשר אינו נוטל... ומפני שאין בני אדם נוהגים בהם, לכך לא סדרנו דין מים האחרונים לפני ברכת המזון, מכל מקום כיון שנמצא זה בתלמוד, ומאד הזהירו על זה כמו שנתבאר, הנה נפרש טעם המצוה הזאת, והרוצה לשמע ישמע, והרי אף התוספות כתבו שהמעונגים שרגילין ליטול ידיהם אחר הסעודה מעכבת הנטילה מלברך ברכת המזון...

ולאחר הסעודה צריך גם כן נטילה שלא יהיה הזוהמא על ידיו בשביל הברכה שמברך השי"ת על מזונו, וזהו פירוש והתקדשתם והייתם קדושים, ואלו שניהם הם סלוק הטומאה והזוהמא, ועדיין אין כאן זיכוך גמור, והוא צריך יותר מן הסרת הטומאה זכוך גמור, ועל זה אמר כי קדוש אני זה שמן, כי השמן הוא זכוך לידים לגמרי. אבל עתה בגלותנו די לנו להסיר הטומאה והזוהמא, אבל שיהיה לנו הקדושה בשלימות, דבר זה אין לנו, ולכך אין נוהגין בדבר זה... ומה שאמרו בפרק כל הבשר דמים אחרונים חובה, ומפרש שם מאי חובה, משום מלח סדומית, דבר זה בפני עצמו, שהיא חובה משום מלח סדומית נוסף על מה שצריך להסיר הזוהמא והטומאה... ואם כן למה לא יהיו נוהגים מים אחרונים גם כן אפילו אם נאמר דמלח סדומית אינה נמצאת בינינו... ולא ידעתי גם שום חילוק בין מדינת בבל שהיו האמוראים שם, ובין ארצות אלו, לומר כי שם היה מלח סדומית ובארצות אלו אין מלח סדומית, ולכך נראה דלא תליא ברגיל כלל, רק בשביל שאפשר שיהיה כאן מלח סדומית צריך להסיר אותו, ולכך צריך מים אחרונים...

ובפרק כל הבשר, כי אתא רב דימי אמר מים ראשונים האכילו בשר חזיר וכו'. הנה בדבר זה באו לבאר דברים גדולים בענין מים ראשונים ובענין מים אחרונים, כאשר תבין. כי מים הראשונים מסלק הטומאה שלא תהיה אכילתו בטומאה, וכאשר אין נזהר במים הראשונים הוא בא לדבר שהוא טומאה לגמרי, כמו אכילת חזיר ואכילת נבלה, שכל זה מה שלא היה נזהר באכילת טומאה היה גורם אכילה טמאה לגמרי, כמו אכילת בשר חזיר או אכילת נבלה. ומים אחרונים, כאשר אינו מטהר ידיו מן הזוהמא הוא שקוץ ומאוס אל הנפש, ודבר זה בטול הנפש, ולכך אמר שמביא דבר זה הריגת הנפש לגמרי, ולמאן דאמר שגרשו אשה מבעלה, כי גרוש אשה מבעלה דומה קצת להריגת הנפש, וזה כי איש ואשה ביחד הם כמו אדם אחד, וכאשר מגרש את אשתו הרי זה בטול האדם, לפי שהיו ביחד אדם אחד, כי סבר כאשר יש לו ידים מזוהמות ומאוסות אין זה בטול האדם, לפי שהיו ביחד הם כמו אדם אחד, וכאשר מגרש את אשתו, הרי זה בטול האדם, לפי שהיו ביחד אדם אחד. כי דבר כאשר יש לו ידים מזוהמות ומאוסות אין זה בטול הנפש לגמרי, רק הוא קצת בטול הנפש, דבר המאוס, ולכך אמר כי גרמו גרושי אשה מבעלה, שהוא קצת הריגה ובטול האדם... (נתיב העבודה פרק יח)

מים ראשונים יש להגביה ידיו וכו'... ואלו הדברים עמוקים מאד מאד, כי מים ראשונים מצד הימין, והימין מתרומם ומתעלה הקדושה, ואילו מים אחרונים מפני מלח סדומית, והוא מצד שמאל, וכמו שימין מתעלה בקדושה, כך השמאל מוריד בכח כל דבר, ואף על גב כי בברייתא מפרש טעמא במים ראשונים שלא יחזרו המים ויטמאו את היד, הנה רב לא פירש טעם, ולמה לא פירש הטעם כמו בברייתא, ואדרבא אמורא צריך לפרש דבריו, רק כי דבריו הם על פי החכמה. (חדושי אגדות סוטה ד)

הגר"א:

ולחשף מים מגבא, יש לומר על דרך רמז שהכתוב מרמז לנו הדברים שצריכים רביעית מים, מגבא, הג' רומז לנטילת שחרית שהוא ג' פעמים, והב' הוא נטילת סעודה שהוא ב' פעמים, והא' מים אחרונים, וכולם ברביעית, כמו שכתוב שבת פרק ב' ולחשוף מים מגבא על רביעית. (דברי אליהו ישעיה ל)