מיתה בידי שמים

(ראה גם: כרת, מיתה, עונש)

תלמוד בבלי:

רבי אומר, נאמר מיתה בידי שמים ונאמר מיתה בידי אדם, מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם, אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם... (סנהדרין נב ב)

ראה ערך מיתה, מועד קטן כח.

תלמוד ירושלמי:

ראה ערך מיתה, בכורים ו ב.

תרגום יונתן:

וגם בעליו יומת - יתקטיל במיתותא דמשתלחא עלוי מן שמיא. (שמות כא כט)

רמב"ן:

וגם בעליו יומת - קבלו רז"ל שהיא מיתה בידי שמים, וכמוה והזר הקרב יומת, ומתו בו כי יחללוהו. וראיתי שלא בא בתורה בחייבי מיתות בית דין יומת בלבד, אבל מות יומת נאמר בכולן, ואין טענה ממכה אדם יומת... ולא ידעתי טעם לתרגומו של אונקלוס שאמר יתקטל, ואולי ירצה לומר כי ראוי הוא שיהרג, אלא שיש עליו כופר, או רצה לפרש שאמר הכתוב וגם בעליו יומת, יהרג, כאשר נהרג האיש המנוגח, כי יומו יבא, או במלחמה ירד ונספה לא ינקה ה' אותו, רצה ללמד שהוא חייב בידי שמים למות ביד הורג, לא מיתת עצמו, כענין והרגתי אתכם בחרב... (שם כא כט)

משנה תורה:

כל מחוייבין מיתה בידי שמים שהן בלא תעשה, ויש בהן מעשה שלוקין עליהן שמונה עשר, ואלו הן, זר שאכל תרומה גדולה בין טהורה בין טמאה, זר שאכל תרומת מעשר, זר שאכל בכורים אחר שנכנסו לירושלים, זר שאכל חלה, האוכל טבל שלא הורם ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר, האוכל עסה שלא הורמה חלתה, כהן טמא שאכל תרומה טהורה, כהן שנכנס לקדש הקדשים שלא לעבודה, כהן שיצא מן המקדש בשעת עבודה, ולוי שעבד בעבודת כהנים, זר ששמש במקדש, מחוסר בגדים הרי הרי הוא כזר ולוקה אם עבד, כהן טמא ששמש, שתוי יין ששמש, טבול יום ששמש, מחוסר בגדים ששמש, פרוע ראש ששמש, קרוע בגדים ששמש. אבל המשמש בלא קדוש ידים ורגלים, אף על פי שהוא חייב מיתה אינו לוקה, מפני שהיא מצות עשה, וכן נביא שכבש נבואתו או שעבר על דברי עצמו, והעובר על דברי נביא, אף על פי ששלשתן במיתה, אינו לוקה, שהן באין מכלל עשה... (סנהדרין יט ב)

 

רבינו יונה:

המדרגה הששית, מיתה בידי שמים, ההפרש אשר בין מיתה וכרת, כי חיוב המיתה עליו לא על זרעו, ובעונש הכרת הוא וזרעו נכרת. אולם אמרו רז"ל (פסחים ל"ב ב') כי על ענין אחד ועל צד ינשא חומר המיתה בידי שמים מן הכרת, כי מי שהוא חייב מיתה בידי שמים עולה מות בחלונותיו, ובעלי חיים מקנה קנינו מתים, פרתו רועה באפר והיא מתה, תרנגלתו רועה באשפה והיא מתה, וידבק המות בו על כלותו אותו...

ויש בהם אשר בארו אותם רז"ל בגמרא ובמדרשים, ורובם יש ללמוד אותם מן הפסוק, כגון המענה אלמנה ויתום, שנאמר (שמות כ"ב כ"א) "אם ענה תענה וגו' וחרה אפי וגו'"... והגוזל את העני, שנאמר (משלי כ"ב כ"ב) "אל תגזל דל כי דל הוא וגו' כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש"... והמוציא שם רע, שנאמר (במדבר י"ד ל"ז) "וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה"... והמשחק עם התינוקות ומנאף בין ביד בין ברגל חייב מיתה בידי שמים... ותלמיד חכם שאינו נוהג בצניעות חייב מיתה בידי שמים, לפי שמרחיק אהבת הבריות מן התורה, ואמרו רז"ל (שבת קי"ד) כי על זה נאמר (משלי ח' ל"ו) "כל משנאי אהבו מות", פירוש משנאי-משניאי, שהם גורמים לבריות לשנא את התורה... אמרו רז"ל כל שיש בית המדרש בעירו ואינו הולך לשם, חייב מיתה בידי שמים, (מסכת דרך ארץ י"א). והמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה בידי שמים... ואמרו רז"ל (אבות ה' י"א) דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית... ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים, וראינו מזה, כי יש מיתה בידי שמים על גזל מתנות עניים. (שערי תשובה קז-קיח)

וענין הכרת קצור השנים, ויש בענין קצור השנים הפרש בין מיתה לכרת, כי הכרת מות האדם קודם חמשים שנה, והמיתה קודם ששים כמתי מדבר, רצוני לומר, כי מי שנגזר עליו לחיות שבעים או שמונים שנה ונתחייב מיתה, ימות פחות מבן ששים, אבל יש צדיקים שמספר ימיהם פחות מששים... (שם קכד)

דרך חיים:

ובענין הכרת ומיתה בידי שמים יש ארבעה סברות חלוקות, כי במועד קטן אמרו, כי עד ששים הוי כרת, וראיה לזה מה שאמרו שם רב יוסף כי הוה בר ששים עבד יומא טבא לרבנן, ושנת ששים עצמה הוי מיתה בידי שמים, ומשם ואילך מיתת כל אדם, וזהו דעת הרמב"ן הנ"ל, כי כרת עד ששים ולא עד בכלל.

ובהתוספות שם כתבו, כי יש מפרשים דעד ששים הוי כרת אי גם זרעו נכרת, ואי אין זרעו נכרת הוי מיתה בידי שמים, וששים עצמו מיתת כל אדם, וכן פירש רש"י ז"ל, כי תרווייהו פחות מששים, אלא שהכרת הוא וזרעו נכרתין, ומיתה בידי שמים אין זרעו נכרת. והתוספות כתבו סברא שלישית, כי כרת הוי עד ששים, וששים עצמה מיתת כל אדם, ומיתה בידי שמים אין לה זמן קבוע, אלא הוא שמת על אותו עון, ואפילו אם היה אחר הששים. ובירושלמי סברא רביעית, כרת ופחות מששים מיתה בידי שמים, וכן כתבו התוספות, דהכי סבר לה לרבי"א, דאין ערירי פירוש דזרעו נמי נכרת אלא בעריות בלבד... (שער א פרק ג)

העמק דבר:

וגם בעליו יומת - מיוחד לבא לידי מיתת בית דין, שהרי קל עליו שפיכות דמים, וגם בידי שמים יבא לכך. (שמות כא כט)

תורה תמימה:

ומתו בו - מיתה בידי שמים, וההבדל לכרת בג', שכרת פחות מבן ס', וזרעו הקטנים בשעת החטא נכרתים, (עיין תוספות ריש יבמות ב' א'), ולאחר מותו נפשו כעשן תכלה, ומיתה בידי שמים שמת בן ס', ולהתוספות שבת כ"ה או מת בקוצר שנים, ואין זמן קצוב למיתתו, ולהרמב"ם ביאת מקדש ד' ד' עולה מות בחלונותיו ובעלי חיים שלו מתים, וזה על פי מדרש רבה קהלת ז' כ"ז. (ויקרא כב ט)