(ראה גם: כבוד אב ואם, מקלל)
ומכה אביו ואמו מות יומת, למה נאמר, לפי שהוא אומר עין תחת עין וגו', והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו, שיהא במיתה, לכך נאמר פרשה זו. ומכה אביו ואמו, אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו, ואמו שלא אביו מניין, הרי אתה דן הואיל והמכה חייב והמקלל חייב, מה המקלל אחד אחד בפני עצמו, אף המכה אחד אחד בפני עצמו, לא אם אמרת במקלל שהוא חייב על המתים כחיים, לפיכך הוא חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו, תאמר במכה שאינו חייב על המתים כחיים, לפיכך אינו חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו, שאין תלמוד לומר ומכה אביו ואמו, אלא אפילו אחד מהן, דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחת, ומשמע אחד ואחד בפני עצמו, עד שיפרט לך הכתוב אחד... מות יומת בחנק, אתה אומר בחנק, או אינו אלא אחת מכל המיתות האמורות בתורה, אמרת, זו מדה בתורה, כל מיתה האמורה אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל, דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה, אלא מפני שנאמר סתם, וכל מיתה האמורה סתם הרי זו בחנק... (משפטים פרשה ה)
תנו רבנן הכה זה וחזר והכה זה, קלל זה וחזר וקלל זה, קלל שניהם בבת אחת (בספק איזה מהם אביו), רבי יהודה אומר בבת אחת חייב, בזה אחר זה פטור... מאי טעמא דמאן דפטר, אמר רבי חנינא נאמר ברכה למטה ונאמר ברכה למעלה, מה למעלה שאין בה שותפות, אף למטה שאין בה שותפות, ואיתקש הכאה לקללה. (יבמות קא א)
אלו הן הנחנקין, המכה אביו ואמו... דכתיב מכה אביו ואמו מות יומת, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. אימא עד דקטיל ליה מיקטל, סלקא דעתך קטל חד בסייף, ואביו בחנק... אלא מדכתיב מכה איש ומת מות יומת, וכתיב או באיבה הכהו בידו וימות, שמע מינה כל היכא דאיכא הכאה סתם לאו מיתה היא... תנן המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה, אמר קרא מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה, דכתיב בה נפש, אף מכה אדם עד דעביד חבורה... דאיבעיא להו, בן מהו שיקיז דם לאביו, רב מתנא אמר ואהבת לרעך כמוך, רב דימי בר חיננא אמר מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה לרפואה פטור, אף מכה אדם לרפואה פטור. רב לא שביק לבריה למשיקל ליה סילוא (קוץ), מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא, דילמא חביל והוה ליה שגגת איסור... תא שמע היוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקיללו חייב, בא אחר והכהו וקיללו פטור, והוינן בה, מאי שנא בנו ומאי שנא אחר, ואמר רב חסדא במסרבין בו לצאת ואינו יוצא... (סנהדרין פד ב, וראה שם עוד)
המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה, זה חומר במקלל מבמכה, שהמקלל לאחר מיתה חייב, והמכה לאחר מיתה פטור... (שם פה ב)
...רב מרי אמר אתיא ממכה אביו ואמו, דאמר רחמנא קטליה, וליחוש דלמא לאו אביו הוא, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא... (חולין יא ב)
אזהרה למכה אביו ואמו מניין, ארבעים יכנו לא יוסיף, מה אם מי שהוא מצווה להכותו, הרי הוא מצווה שלא להכות, מי שאינו מצווה להכות אינו דין שיהא מצווה שלא להכות. אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה, באי זו חבורה כחבורת שבת, כחבורת נזקין, אין תימר כחבורת שבת, אפילו לא חיסר, ואין תימר כחבורת נזקין עד שעה שיחסר. (סנהדרין נד ב)
...כיוצא בו אתה אומר (שמות כ"א) ומכה אביו ואמו וגונב איש ומכרו, וכי מה ראה להפסיק גונב נפש בין מכה למקלל, והלא לא היה ראוי להפסיק ביניהם, לפי שמכה ומקלל שניהם נאמרים בעונש אביו ואמו, למה עשה כן, ללמדך שעל זה נתחייב גונב נפש מישראל, לאחר שהוא מכה אביו ואמו ומקללם, לפי שאינו גדל עמם ואינו מכירם... (במדבר ט ד)
ומכה - ודחבל באבוי ובאמיה אתקטלא יתקטיל בשינוקא דסודרא. (שמות כא טו)
ומכה - לפי שלמדנו על החובל בחבירו שהוא בתשלומין ולא במיתה, הוצרך לומר על החובל באביו שהוא במיתה, ואינו חייב אלא בהכאה שיש בה חבורה. אביו ואמו - או זה או זה, מות יומת - בחנק. (שם)
ומכה - ...והחמיר במיתת המקלל יותר ממיתת המכה, (סקילה וחנק), מפני שחטא הקללה מצוי יותר, שהכסיל כאשר יכעוס והתקצף וקלל במלכו ובאביו ואמו תמיד כל היום, והעבירה כפי מציאותה תמיד צריכה ייסור גדול. או מפני שיש בקללה חטא גדול יותר, שהיא בהזכרת ה', והנה צריך להענישו על חטאו באביו ואמו ועל אשר נשא שם ה' אלקיו לפשע וחטא... (שם)
המכה אביו ואמו מיתתו בחנק, שנאמר מכה אביו ואמו מות יומת, וצריך עדים והתראה כשאר כל מחוייבי מיתת בית דין, ואחד האיש ואחד האשה, וכן הטומטום ואנדרוגינוס, והוא שיגיעו לכלל עונשין, אינו חייב חנק עד שיעשה בהן חבורה, אבל אם לא עשה בהן חבורה, הרי זה כמכה אחד מישראל, והמכה אותן לאחר מיתה פטור.
מי שהכה את אביו על אזנו וחרשו, חייב ונהרג, שאי אפשר שיעשה חרש בלא חבורה, אלא יצאת טיפת דם בפנים באוזן ונתחרש. המקיז דם לאביו או שהיה רופא וחתך לו בשר או אבר פטור, אף על פי שהוא פטור לכתחילה, לא יעשה. או להוציא סלון מבשר אביו או אמו לא יוציא, שמא יעשה חבורה, במה דברים אמורים כשיש שם אחר לעשות, אבל אם אין שם מי שיעשה אלא הוא, והרי הן מצטערין, הרי זה מקיז וחותך כפי מה שירשהו לעשות...
הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו, ולא יבזהו, שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי זה מבזה אביו, אלא נוהג בו מקצת כבוד. אבל העבד אין לו ייחוס, אלא הרי אביו כמי שאינו אביו לכל דבר, אף על פי שנשתחררו.
מי שהיו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירות, אפילו נגמר דינן להריגה והם יוצאים ליהרג, אסור להכותן ולקללם, ואם קלל או חבל בהן פטור, ואם עשו תשובה הרי זה חייב ונהרג עליהן, אף על פי שהרי הן יוצאין למיתה... עבר אביו או אמו על עבירה שלוקין עליה, והיה הוא חזן לפני הדיינים, לא יכה אותם, וכן אם נתחייב נידוי לא יהיה שליח לנדותם... לכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו חוץ ממסית ומדיח, שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו. (ממרים ה ה, וראה שם עוד)
שלא יכה הבן האב והאם, ואפילו אם הם יכו אותו הכאה רבה, בכל זמן שלא ישאו נפשם להמיתו, שנאמר ומכה אביו ואמו מות יומת... משרשי המצוה ליסר הנבלים והמוסרים שהרימו יד במי שהביאם לעולם ברצון הא-ל ועשה להם טובות, ומלך במשפט יעמיד ארץ... (משפטים מצוה מה)