מכוה

ספרא:

מכות אש, יכול מורדת, תלמוד לומר והיתה מחיית המכוה, יכול עד שתעשה צלקת, תלמוד לומר והיתה מחיית המכוה, כיצד, חיתה ולא חיתה, וכן הוא אומר צרבת המכוה היא, שהקרום כקליפת השום. אין לי אלא בזמן שנכוה באור, נכוה בגחלת או ברמץ או בסיד רותח בגיפסיס רותח וכל שהוא מחמת האש, זו היא מכוה, תלמוד לומר מכוה מכוה ריבה... (מצורע פרשת נגעים פרק ז)

תלמוד בבלי:

איבעיא להו, ליבן שפוד והכה בו, משום שחין נדון או משום מכוה נדון, למאי נפקא מינה, לכדתניא, שחין ומכוה מטמאין בשבוע אחד... ותניא איזהו שחין ואיזהו מכוה, לקה בעץ באבן בגפת בחמי טבריא ובכל דבר שלא בא מחמת האור, לאתויי אבר מעיקרו, זהו שחין, ואיזהו מכוה, נכוה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגפסית רותח ובכל דבר הבא מחמת האור, לאתויי חמי האור, זו היא מכוה... (חולין ח א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

מכות אש, יכול מורדת, תלמוד לומר והיתה מחית המכוה, אם מחית המכוה יכול עד שתעשה צלקת, תלמוד לומר מכות אש, הא כיצד, חיתה ולא חיתה, וכן הוא אומר למטן צרבת המכוה היא, עד שתקרום כקליפת השום... (פסחים מז א)