(ראה גם: אדם-מלאך, מלאך-כללי, תפלה)
...ובשעה שהם פורשים כנפיהם, נשמע קול כנפיהם של כולם שאומרים שירה, וזה שאמר כקול ש-די, שאינו נדם לעולם, כמו שכתוב, למען יזמרך כבוד ולא ידום, ומה אומרים, הודיע ה' ישועתו לעיני הגוים גלה צדקתו. קול המולה כקול מחנה, כקול מחנה הקדושה, כאשר מתחברים כל צבאות העליונים למעלה, מה אומרים, קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות מלא כל הארץ כבודו, מחזירים עצמם לדרום אומרים קדוש, מחזירים עצמם לצפון אומרים קדוש, מחזירים עצמם למזרח אומרים קדוש, מחזירים עצמם למערב אומרים ברוך... (נח רסב, ועיין שם עוד)
ג' מחנות הם, וחיה אחת (שהיא הנוקבא) ממונה עליהם ועומדת עליהם, וכולם משבחים אל הקב"ה עד שבא הבוקר, כל אלו שבצד דרום וכל הכוכבים (דהיינו המלאכים) המאירים כולם משבחים ואומרים שירה לקב"ה, כמו שאמר ברן יחד כוכבי בקר, ויריעו כל בני אלקים, ברן יחד כוכבי בקר, הם הכוכבים שבצד דרום, (דהיינו צד ימין), חסד כמו שאמר וישכם אברהם בבקר, ויריעו כל בני אלקים אלו הם הכוכבים שבצד שמאל, שנכללו בימין. ואז הבקר מאיר, וישראל לוקחים השירה ומשבחים אל הקב"ה ג' פעמים ביום, כנגד ג' פעמים, (ג' משמרות שבלילה, ועומדים אלו מול אלו עד שמתעלה כבוד הקב"ה ביום ובלילה כראוי, והקב"ה מתעלה בששה אלה.
אותה החיה העומדת עליהם למעלה, (שהיא הנוקבא), עומדת על ישראל למטה, כדי לתקן הכל כראוי, מה כתוב בה, ותקם בעוד לילה ותתן טרף וגו', אלו הם המחנות של מעלה, (תלת משריין הנ"ל), וחק לנערותיה אלו מחנות ישראל שלמטה, ועל כן כבוד הקב"ה מתעלה מכל הצדדים מלמעלה ומלמטה, ועל כן הכל ברשותו עומד, והכל הוא ברצונו... (וישב ר)
וכל אלו המזמורים עומדים מחוץ להיכל ואומרים שירה בשלשה משמרות הלילה, (שהן נגד ג' הקוין), וכולם מזמרים בשירים ידועים, וכל צבאות השמים כולם מתעוררים בלילה, וישראל ביום, (משום שהם מהפנימיות, ואין מוחים דפנימיות מאירים אלא ביום כנ"ל), ואין אומרים קדושה למעלה עד שמקדשים ישראל למטה, (כי אין קיום למוחין דחיצוניות של המלאכים זולת על ידי קו אמצעי המאיר ביום לישראל). ואז כל צבאות השמים מקדשים את השם הקדוש ביחד, ועל כן ישראל הקדושים מתקדשים מעליונים ותחתונים ביחד, וזה שאמר קדושים תהיו וגו'. (ויחי תמג)
צבאות יש למעלה, וצבאות ומחנות למטה, המשבחים לשם הקדוש ומזמרים לו, ומשום זה (שהמזמרים של מטה הם דוגמא למזמרים של מעלה), ישוב מצבא העבודה, ומשום שכנסת ישראל משבחת להקב"ה אמר הכתוב צהלי קולך בת גלים, (דהיינו בת האבות)... (שם תתכו, ועיין שם עוד)
...וברא המלאכים והממונים לומר שירה בלילה, (כי השירה היא סוד הארת חכמה הנמשכת על ידי הנוקבא הנקראת לילה), זה שאמר יומם יצוה ה' חסדו (על ידי המלאכים הממונים על החסד), ובלילה שירה עמי, (על ידי המלאכים הממונים על השירה), ואלו (שמימין), מקשיבים שירת היום, שירתם של ישראל קדושים, (כי ישראל אומרים שירה ביום), רבי יצחק אמר, אותם שאומרים שירה בלילה מקשיבים שירתם של ישראל ביום, זהו שכתוב חברים מקשיבים לקולך. אמר רבי שמעון, כת אחת שהיא מבחינת קו שמאל, כלולה משלש כתות, (דהיינו שכלולה מכל ג' הקוין), אומרת שירה בלילה, זהו שכתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה... ותנא אלו האומרים שירה בלילה אלו הם שרים (המתעלים) על כל בעלי השיר, וכשפותחים החיים (היינו התחתונים) בשירה, מוסיפים העליונים כח, לדעת להכיר ולהשיג מה שלא השיגו. שמים וארץ (שהם זו"ן גם הם) מוסיפים כח על ידי שירה זו.
אמר רבי נחמיה אשרי הזוכה לדעת באותו שיר, (דהיינו באותן המוחין דהארת החכמה), שלמדו, הזוכה באותו שיר, ידע בעניני התורה והחכמה, ויאזון ויחקור ויוסיף כח וגבורה במה שהיה ובמה שעתיד להיות, ובזה זכה שלמה לדעת... (שמות שכד, ועיין שם עוד וערך שירה)
כי בשעה שישראל מסדרים בבית הכנסת סדר שירות ותשבחות, וסדר התפלה, אז מתאספים ג' מחנות של מלאכים עליונים. מחנה אחד, הם מלאכים הקדושים המשבחים להקב"ה ביום, כי יש אחרים שמשבחים להקב"ה בלילה, ואלו הם המשבחים להקב"ה ואומרים שירות ותשבחות עם ישראל ביום.
מחנה השני הם המלאכים הקדושים הנמצאים בכל קדושה וקדושה שישראל מקדשים למטה, ותחת ממשלתם הם כל אלו המתעוררים בכל הרקיעים בתפלה ההיא של ישראל. מחנה השלישי עולמות העליונות (שהן ז' רוחות של ז' היכלות דבריאה), שמתתקנות עם המלכות, והן מתקנות את המלכות להכניסה לפני המלך, ואלו הן מחנות העליונים על כולם. וכולם מתתקנים בסדר של ישראל שמתקנים למטה, באלו שירות ותשבחות, ובתפלה ההיא שמתפללים ישראל כיון שאלו ג' מחנות מזדמנים, אז ישראל פותחים בשירה ומזמרים לפני אדונם, ומחנה האחד ההוא הממונים לשבח לאדונם ביום, מזדמנים עמהם ומזמרים עמהם יחד באלו השבחים של דוד המלך, והרי העמדנו הדברים... (תרומה צג, ועיין שם עוד)
היינו כשהקב"ה מקדים לבית הכנסת, והעם לא באו להתפלל ולשבח להקב"ה, אז כל הממשלה ההיא שלמעלה, וכל אלו הממונים ומחנות העליונים, כולם נשברו מן ההתעלות ההוא שלהם, שמתקנים בתקוני מלך ההוא. מהו הטעם, משום שבשעה ההיא שישראל למטה מסדרים תפלותיהם ובקשותיהם ומשבחים למלך העליון, כל אלו מחנות העליונים מסדרים שבחים ומתתקנים בתקון ההוא הקדוש, משום שמחנות העליונים כולם הם חברים עם ישראל למטה, לשבח אל הקב"ה ביחד, כדי שהתעלות הקב"ה תהיה למעלה ולמטה ביחד.
וכשהם (המלאכים) מזדמנים להיות חברים עם ישראל (לשבח ביחד להקב"ה), וישראל למטה אינם באים לסדר תפלותיהם ובקשותיהם ולשבח לאדונם, כל המחנות הקדושים שבממשלה העליונה נשברים מתקוניהם, כי אינם מתעלים בהתעלות, שאינם יכולים לשבח לאדונם כראוי, משום ששבחים של הקב"ה צריכים להיות ביחד למעלה ולמטה עליונים ותחתונים בשעה אחת, ועל כן נאמר מחתת רזון, ולא מחתת מלך... (שם תרצו, ועיין שם עוד)
בעוד שהם משבחים להקב"ה, הולכת הסטרא אחרא ומשוטטת למטה בכל צדדי העולם, וכל עוד שהסטרא אחרא אינו נעבר משם, אין המלאכים יכולים להתיחד ברבונם. הוא לחכמים מלאכים עליונים וכן ישראל למטה, כולם דוחקים את הסטרא אחרא ההוא, מלאכים העליונים כשרוצים להתיחד ברבונם אינם יכולים עד שדוחים הס"א לחוץ, מה עושים, יורדים ששים רבוא מלאכים קדושים ומפילים שינה על כל בני העולם, כיון שהסט"א ירדה שדחו אותה לחוץ, ונותנים לה כל עולם הזה בשינה ההיא, אז הסטרא אחרא שולטת עליהם (על בני האדם) מקבלים טומאה ממנה... כעין זה ישראל למטה אינם יכולים להתיחד ברבונם עד שדוחים הסטרא אחרא מהם, ונותנים לה חלק במה שתתעסק... (שם תתסו, ועיין שם עוד)
בשעה שהקב"ה נכנס בגן העדן, אז כל עצי הגן וכל אלו נשמות הצדיקים פותחים ואומרים, שאו שערים ראשיכם וגו'... ובשעה שנשמות של הצדיקים שהם בארץ חוזרות לגופיהם, אז מחזקים אותם כל אלו המלאכים ואומרים הנה ברכו את ה' כל עבדי ה', ולמדנו שפסוק הזה אומרים מחנה השלישי בארבעה שעות האחרונים. ומחנה השלישי אומרים שירה עד שאור הבוקר עולה, שאז משבחים לרבונם, כל אלו כוכבים ומזלות, וכל אלו מלאכים העליונים השולטים ביום (דהיינו הנמשכים מז"א), כולם משבחים לרבונם ואומרים שירה, זה שאמר ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים... (ויקהל כג ועיין שם עוד)
כשבא הבקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה, זה שאמר ברן יחד כוכבי בקר, אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים, והשער של אברהם נפתח בה בכנסת ישראל, לזמן לכל בני העולם... (מצורע ח, ועיין שם עוד)
ויצא אל המזבח וגו', רבי יהודה פתח ואמר, מזמור לאסף א-ל אלקים דבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש ועד מבואו, למדנו אלף וחמש מאות וחמשים רבוא בעלי שירה מזמרים להקב"ה כשמאיר היום, ואלף וחמש מאות וארבעים ושמונה (כשמאירה) הלבנה. ואלף וחמש מאה ותשעים אלף רבוא (אומרים שירה) בשעה ההיא הנקראת בין הערבים...
רבי יוסי אמר, כשמאיר היום כל אלו בעלי יבבה (דהיינו אותם הנמשכים מקו שמאל, שמרוב הדינים שבו הם מיבבים תמיד), משבחים בדברי תשבחות כנגד בוקר הזה (שהוא אור החסדים), כי כשנתעורר בקר הזה, כלם מתבשמים והדין נשקט. ואומרים תשבחות, זה שאמר ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים. ובעת ההיא נמצאות שמחה וברכות בעולם... בזמן ההוא של בין הערבים, כל אלו אלף ות"ק וצ' אלף רבוא (הנמשכים אז, הם) נקראים בעלי יללה, (מחמת שנמשכים מקו וחצי דבצד שמאל, שמשם נמשכים דינים כנ"ל, ועל כן הם מיללים, כי אינם יכולים לסבל הדינים האלו). ומזמרים אותה שעה. ומריבה שורה בעולם. ושעה ההיא היא ההתעוררות שעורר הקב"ה את יצחק (שהוא קו השמאל דז"א)...
בזמן שמגיע הלילה אלו האלף וחמש מאות וארבעים ושמונה (הנמשכים אז), הם נקראים מחוץ לפרוכת ואומרים שירה, אז מתעוררים הדינים שלמטה, (דהיינו הדינים של המלכות), והולכים ומשוטטים בעולם. ואלו אומרים שירה עד שנחלק הלילה, (דהיינו) משמרה וחצי. אחר שנחלק הלילה מזדמנים כל האחרים יחד ואומרים תהלות, וכמו שאמר ותהלות ה' יבשרו. רבי יהודה אמר כשהרצון נמצא בבקר, אז תהלות ה' יספרו, (ולא בלילה).
רבי יוסי אמר, אחר שנתעורר רוח צפון בחצות הלילה והולך לו, אז תהלות מבשרים עד שיבא הבקר, ומתעורר בקר הזה, ואז שמחה וברכות נמצאות בעולם. למדנו, אמר רבי אבא, כולם (מה שאמר רבי יהודה ורבי יוסי) כך הוא, ולמעלה מהם, יש שלשה שרים. באותה שעה שנתעורר בקר הזה, ומתעוררים התשבחות של כל אלו אלף וחמש מאות וחמשים רבוא, נתמנה עליהם ממונה אחד ששמו הימן, שהוא נגד (הימן) שלמטה, ותחת ידו שרים ממונים עליהם לתקן השירה (הימן הוא אותיות ימין, כי הוא נמשך מימין).
בשעה ההיא שנתעורר הזמן של בין הערבים, ומזמרים כל אלו אלף וחמש מאות ותשעים אלף רבוא בעלי היללה, נתמנה עליהם ממונה אחד ושמו ידותון, כנגד שלמטה, ותחת ידו שרים ממונים עליהם לתקן הזמן ההוא, כמו שאמר זמיר על עריצים, (כריתת הרשעים, אף הזמירות שלהם מכלים את הרשעים, ידותון הוא אותיות יד ודיון, שזה המורה שהוא מיד שמאל, ודינים נמשכים ממנו).
בשעה ההיא שבא הלילה, מתעוררים כל אלו (המלאכים) שהם מחוץ לפרוכת, (שנמשכים מאחורים דמלכות ומחיצוניות שלה), אז שוקט הכל, ופתיחת (פתח) לא נמצא, והדינים שלמטה (של המלכות שהיא למטה מכל הספירות) מתעוררים, כולם (כל הדינים) נתמנו יחד, אלו על אלו, עד שנחלק הלילה. אחר שנחלק הלילה ומתאספים כל (המלאכים הנמשכים מקו אמצעי), נתמנה עליהם ממונה אחד, ומאסף לכל המחנות, כמו שאמר מאסף לכל המחנות וגו', ושמו אסף, כנגד ההוא שלמטה, ותחת ידו כל השרים והממונים ומבשרי תהלות (המלכות נקראת אסף, שמתאספים בה כל הארות הספירות, שהיא מקבלת מכולם)... (אחרי קמה, ועיין שם עוד)
מבן שלשים שנה ומעלה וגו', מצוה זו להיות הלוים משוררים במקדש, ואף על פי שכבר העמדנו למעלה, כאן צריך לחדש דברים, כי הכהן הוא המקריב קרבן, והוא מיכאל (שהוא חסד, והחסד הוא כהן). לוי הוא גבריאל, (שהוא גבורה הנקראת לוי), והוא צריך לנגן... ובלילה שירה עמי, זהו גבורה (דז"א), כי שירה (היא כמו) בכור שורו הדר לו, ופני שור מהשמאל, (ושירה ושור שוים זה לזה), וגבריאל הוא שליחו של הגבורה, וצריך לשורר לנגן בשמחה ביינה של תורה, לעסוק בתורה, ולקיים קומי רוני בלילה לראש אשמורות. (נשא ט, ועיין שם עוד)
תא חזי, בלילה ההוא שרצה הקב"ה להרוג כל אלו הבכורים, כמו שלמדנו, שבשעה שהחשיך הלילה באו מזמרים לזמר לפניו, אמר להם אין הזמן (לומר שירה),כי שירה אחרת מזמרים בני בארץ, בשעה שנחלק הלילה נתעורר רוח צפון, והקב"ה עשה אז נקמות, וישראל מזמרים שירה בקול רם, ואז עשה אותם בני חורין מכל. ומלאכים עליונים וכל מחנות (העליונים) כולם, היו מקשיבים לקולם של ישראל אחר שנמולו... (בהעלותך ז)
ראה גם מלאך-כללי, זהר חדש בראשית תצו.
ראה מלאך-כללי, האזינו שו.
ראה מלאך-כללי, חולין צא ב.
ראה מלאך-כללי, בראשית עח א, ויקרא כד ח.
דבר אחר אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ח) קדמו שרים אחר נוגנים, אמר רבי יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותה הלילה שעברו ישראל את הים, ולא הניחן הקב"ה, אמר להם לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה, הדא הוא דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כמא דכתיב (ישעיה ו') וקרא זה אל זה ואמר, וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקב"ה, אמר להם הקב"ה יקדמו בני תחלה, הדא הוא דכתיב אז ישיר משה, אחר נוגנים אלו המלאכים, ולמה כך, אמר הקב"ה למלאכים, לא מפני שאני משפיל אתכם, אני אומר שיקדמו תחלה, אלא מפני שבשר ודם יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם. (שמות כג ח)
...כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת, שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה, ואומרים קדוש קדוש קדוש משקיעת החמה ועד יציאתה, ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו... (ויקרא ב ז)
...אלא עד שלא חרב בית המקדש היה קלוסו של הקב"ה עולה משלם, כיון שחרב בית המקדש, כביכול מיעט הקב"ה פמליא שלו, ואמר הקב"ה אינו בדין שיהא קלוסי עולה כמו שהיה עולה... (ויקרא לא ו)
אמר ריש לקיש בג' מקומות בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה ולא הניחן, ואלו הן, דור המבול, בים, ובחורבן בית המקדש. בדור המבול מה כתיב, (בראשית ו') ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם, בים כתיב (שמות י"ד) ולא קרב זה אל זה כל הלילה, ובחורבן בית המקדש כתיב (ישעיה כ"ב) על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי, אל תאיצו לנחמני, אל תאספו אין כתיב כאן, אלא אל תאיצו, אמר הקב"ה למלאכי השרת, ניחומין אלו שאתם אומרים לפני ניאוצין הן לי, למה (שם) כי יום מהומה ומבוסה לה' אלקים צב-אות... (איכה פתיחתא כד)
אמר רבי חלבו בכל יום ויום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשים, ואומרין שירה חדשה והולכין להם. אמר רבי ברכיה השבתי לרבי חלבו, והא כתיב (בראשית ל"ב) ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לי חנוקה סברת לחנוקני, גבריאל ומיכאל הן שרים של מעלה, דכולם מתחלפין ואינון לא מתחלפין... (שם ג כא)
...ובשתים יעופף, וכי בכנפים מעופף, אלא מכאן תקנו ז"ל לעוף אדם על רגליו בשעה שאומר שליח צבור קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות... וקרא זה אל זה ואמר, נוטלין רשות זה מזה שלא להקדים האחד ויתחיל ויתחייב שריפה, אלא פתחו כולם כאחד ועונין וכו'. וינועו אמות הספים (ישעיה ו') הם מזוזות ההיכל, מקול הקורא, מקול המלאכים הקוראים... (צו יג)
קדושים תהיו כי קדוש אני, אמר להם הקב"ה לישראל עד שלא בראתי עולמי היו מלאכי השרת מקלסים אותי בכם ומקדשין את שמי בכם, והיו אומרים ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם (דברי הימים א' ט"ז), כיון שנברא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, זהו שאנו מקלסין אותך בשמו, אמר להם לא, גנב הוא זה, שנאמר (בראשית ג') ותאכל מן העץ... כיון שבא יעקב אמרו לפניו זה הוא, אמר להן הן, וכן הוא אומר (שם ל"ה) ולא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל... (קדושים ב)
קדושים תהיו, אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אמר רבי ראובן, מאי דכתיב (יחזקאל א') ואשמע אחרי קול רעש גדול, מהו אחרי, אמר יחזקאל משקלסתיו אני וחבירי שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו אחרי, ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (שם), תדע לך, שבשעה שעלה משה למרום שמע קול מלאכי השרת מקלסין כן, ירד ולמד את ישראל שיהיו אומרים כן בלחישה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר רבי שמואל בר רבי נחמני ראה מה כתיב שם, בעמדם תרפינה כנפיהם (שם א'), מי ששומע בעמדם, סבור שיש ישיבה למעלה, אלא הכל בעמידה, שנאמר (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו... מהו בעמדם תרפינה כנפיהם, משישראל מקלסין מלאכי השרת מרפין כנפיהם, עומדים מלומר שירה, שבכנפיהם אומרים שירה, וכן הוא אומר (איוב ל"ח) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים... (שם ו)
דבר אחר אז ישיר, בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה, ולא הניחן הקב"ה, שנאמר (שמות י"ד) ולא קרב זה אל זה וגו', למי היו דומין, למלך שנשבה בנו, לבש נקמה באויביו והלך להביא אותו, ובאו הבריות לומר לו אימנון, אמר להן לכשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי. כך ישראל היו נתונים בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה, נזף בהם, אמר להם הקב"ה, בני נתונים בצרה ואתם מקלסים לפני. כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר רבי אבין הלוי, למה הדבר דומה, למלך שירד למלחמה ונצח, ובאו בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך, באו למלך ואמרו לו בנך ועבדך עומדים ועטרה בידם, מי יכנס תחילה, אמר להם שוטים שבעולם, עבדי קודם לבני? יכנס בני תחילה... נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי יקלס תחילה, אמר רבי חייא בר אבא, רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות (תהלים ס"ח כ"ו), קידמו שרים אלו ישראל, ואחר כך נוגנים אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות אלו הנשים. אמר רבי לוי השמים לא אקבל דבר זה, אלא הנשים קילסו תחילה... אחר כך הלכו מלאכי השרת ואמרו ברוך כבוד ה' ממקומו... (בשלח יג)
ראה מלאך-כללי, פרק ד.
ומנין שיראים זה את זה ומכבדין זה את זה, וענותנין מבני אדם, שבשעה שפותחין את פיהם ואומרים שיר, זה אומר לחבירו פתח אתה, שאתה גדול ממני, וזה אומר לחבירו פתח אתה, שאתה גדול ממני, לא כדרך שבני אדם עושין, שזה אומר לחבירו אני גדול ממך, ויש אומרים כתות כתות הן, כת אחת אומרת לחברתה פתחי את, שאת גדולה ממנו, שנאמר (ישעיה ו') וקרא זה אל זה ואמר. (פרק יב ו)
יום ליום יביע אומר... ומנין היה יודע משה מתי יום ומתי לילה... דבר אחר כל זמן שהמלאכים מקלסין להקב"ה בקדושה היה יודע שהוא יום, ובשעה שרואה אותם מקלסין בברוך יודע שהוא לילה... (תהלים יט)
ראה מלאך-כללי, פרק ו.
ערבות שמועיאל השר הגדול הנכבד והנורא עומד על חלוני הרקיע התחתון לשמוע ולהקשיב על שירות ותשבחות וזמירות העולה מן הארץ מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות, לשמוע אותן לפני ערבות רקיע. ומפני מה עומד על רקיע, מפני שאין רשות למלאכי השרת לומר שירה עד שפתחו ישראל פיהם בשירה למטה, ולמה נקרא שמו שמעיאל, מפני שעומד בכל שחר ושחר ומשמיע קול שירות ותשבחות העולות מן הארץ ומביאם למעלה, ואחר כך משמיע לכל רקיע ורקיע, מיד יורדים כתות כתות חבורות חבורות צבאות צבאות של מלאכי השרת מן כל רקיע ורקיע, לתוך נהר אשר מנהרי להבה ונהרי שלהבת, וטובלים עצמם באש שס"ה פעמים, ואחר כך כורעים זה לזה וכו'...
מעון, מלאכים שבמעון אין נשלחים למטה, זהו ברכו ה' כל צבאיו, הם כתות של שרים, ולפי שהמלאכים שבמעון אין נשלחים למטה, זהו ברכו ה' כל צבאיו, הם כתות של שרים, ולפי שהמלאכים שבמעון אין נשלחים למטה, ואין בו אלא המלאכים המשבחים והממונים עליהם, וכל הלילה אומרים שירה, וביום שותקין מן השבח, והם עוסקים בהלכות מלאכים ובהלכות עולם הבא, והם נקראו צבאיו של מלך הכבוד גאה גאה, והם מלאכי גאוה, ואומרים שיר בענוה ובנחת להנעים קולם, עטופים בראש העטרת, אש לפידים, אש יוצאה מפיהם כשמשוררים. (בראשית)
ראה מלאך-כללי, ויקרא טז א.
ובפרק גיד הנשה: חביבין ישראל לפני הקב"ה, שהמלאכים אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבוע... ואמרי לה פעם אחת לעולם, וישראל אומרים שירה בכל יום ובכל עת, ובכל שעה שירצו, וישראל מזכירין השם לאחר שתי תיבות, שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אחר שלש תיבות, קדוש קדוש קדוש ה', ואין מלאכי שרת אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים למטה, שנאמר ברן יחד כוכבי בקר, ואחר כך ויריעו כל בני אלקים.
הנה ביארו, כי המלאכים מפני שהם כתות מחולקים מתחלפים לפי שהם כחות פרטים, כמו שאמרו מיכאל ממונה על מים וגבריאל ממונה על אש, ואם כן תמצא חילוק ביניהם, מה שמסודר מן כל אחד ואחד. ולכל הדברים תמצא שעה וזמן בפני עצמו מחולק מן השני, כי יש זמן מיוחד לכח המים, ויש זמן מיוחד לכח האש, וכן כל דבר ודבר יש זמן מיוחד. ושירת המלאכים כאשר הם פועלים מה שהוא מסודר מאתם, ואז מציאות שלהם מורה על הפועל והמסדר אותם. ולפיכך יש מלאכים אומרים שירה בכל יום, ויש בכל שבוע, ויש בכל שנה, ויש לעולם, כפי מה שמסודר מאתם, שיש מסודר מאתם דבר מה בכל יום, ויש בכל שבוע וכו'. אבל ישראל אינם חלק כלל, כי הם אומה יחידה שלא תמצא עוד כמותה, שאם אתה מוצא כמותה היתה האומה הזאת חלק, ולא היו אומרים שירה בתמידות.
וכן ישראל אחר שתי תיבות מזכירין השם, והמלאכים אחר ג' תיבות, וזה כי השי"ת נבדל מן המלאכים לגמרי, ואין לו יתברך צירוף להם כלל, ומפני זה אין מזכירין השם רק אחר שלש תיבות, להורות כי השם נבדל מהם. וענין זה, כי אילו היו מזכירין השם אחר שתי תיבות, היה כאן צירוף עדיין, כי השלישי אינו נבדל מן השנים, כי כל שלשה יש בהם ראש וסוף ואמצעי, ואין הסוף נבדל מכל וכל מן הראש, שהרי הסוף הוא סוף לראש, ומכל שכן אם היו מזכירין השם אחר תיבה אחת, וכאשר מזכירין השם אחר ג' תיבות אין כאן צירוף כלל, שהרי מזכירין השם חוץ לשלשה שהם מתחברין ביחד. אבל ישראל במה שהם עלולים ממנו בעצם ובראשונה, ולכך נקראים בניו, הם מזכירין השם אחר ב' תיבות, ודוקא שתי תיבות, כי ישראל שהם עלולים והם בתחתונים, יש להם הצטרפות אליו אחר שני מעלות...
ומצאתי פירוש להרב המופלא רבי מאיר גבאי ז"ל בספר מראות אלקים, שלכך המלאכים מזכירין השם אחר ג' תיבות, כי הוא יתברך סבה למלאכים ואין המלאכים סבה לו. השני כי אחר המצאם הוא יתברך נותן עמידה וקיום להם, ואין המלאכים נותנים עמידה וקיום לו. השלישי שהוא יתברך נבדל מן המלאכים, ואין המלאכים נבדלים זה מזה, לכך אחר ג' תיבות מזכירין השם. ופירוש דבר זה נכבד ועמוק מאד... (גבורות ה' פרק סח)
...והוסיף עוד לומר אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות, ודבר זה כי לא היה פועל בהם כלל, כי אם כפיו ספק להם, הרי ספק להם כפיו, רק ששמעו שירה מפי חיות, ודבר זה ענין מופלג, כי האומות אינם יכולים לעמוד בשירה של חיות שמספרים כבודו ורוממותו יתברך, וזה שאמר אזנים גלה להם, ורוצה לומר, כי יש מסך מבדיל בין השי"ת ובין האדם, כי אין מציאות לאדם עם השי"ת, ועל זה אמר אזנים גלה, שהסיר ההבדל הזה, והתחברו אל שירת החיות כדי שיהיו נדחים, וכאשר תבין ענין השירה אשר רמזנו לפני זה אצל חזקיה שלא אמר שירה, כי על ידי שירה הנמצא הוא בפועל הגמור, ועם זה אינם מתחברים הגוים, שהם פחותים ואין מציאות להם, ונחשבים לאין, ולפיכך כאשר גלה להם שירות החיות, כהרף עין היה בטל מציאותם ונחשבו לאין. (חדושי אגדות סנהדרין צה)
...ומה שמלאך זה הגיע זמנו לומר שירה דוקא אחר שנצח אותו יעקב, מפני שיעקב הוא ישראל, וישראל אומרים שירה תמיד, ובאותו יום שהיה המלאך מתאבק עם יעקב להתגבר עליו, באותה שעה היה מתדמה המלאך ליעקב, ולפיכך היה מתאבק עמו, ולפיכך באותו יום הגיע זמנו לומר שירה, כמו יעקב וישראל שאומרים שירה תמיד.
אחת אומרת קדוש וכו', ביאור ענין זה, כי המלאכים לפי מדריגתם מקדישים, כי האחת אינה יכול להקדיש, רק כי הוא יתברך קדוש מן הגוף, והשניה יכולה להקדיש יותר שהוא יותר קדוש מן הגוף, שאף אינו כח בגוף, וזהו קדוש קדוש, כי תמצא באדם הגוף חמרי, והשני שהוא כח בגוף, ולפיכך הכת השניה מקדישים שהוא קדוש מן הגוף ומן כח הגוף, וכת הג' מקדישים שהוא קדוש גם מן הצירוף אל הגוף, כי האדם יש בו ג' דברים האלו... וכל שהמלאך קרוב אל השי"ת הוא מקדש יותר אל השי"ת, ודבר זה מבואר.
שישראל אומרים שירה בכל יום וכו', פירוש מה שישראל הם עלולים מן השי"ת, ועלול מן השי"ת שהוא העלה זה בעצמו השיר, כי העלול הוא שבח העלה, ולפיכך העלול אומר שירה אל השי"ת... שכל מלאך הוא דבר פרטי, ויש לו שעה אחת ביום מה שהוא ממונה עליו, ואז אומר שירה, לא כמו שישראל הם נקראים עלולים והם בניו יתברך, מורה על שהם עלולים מן השי"ת בעצם, ולא שייך בזה חלק כלל, ולפיכך שירתם תמיד באין הפסק... ואין המלאכים אומרים שירה עד שישראל אומרים, כי ישראל הם עלולים בעצם ובראשונה מן השי"ת, כמו שהתבאר שנקראו בנים, ואין דבר קודם הבן, ולא כן המלאכים שאינם בעצם ובראשונה, רק הם נבראו לשמש העולם, ולפיכך שירת ישראל קודמת מן המלאך, שהשירה היא כי העלול מורה על העלה...
ברוך אופנים הוא דאמרי, ולפי זה לא יהיה מעלת ישראל על האופנים רק בדבר זה, שישראל אומרים שירה תמיד. ומה שאופנים מזכירים אחר שתי תיבות, מפני כי האופנים הם מצד מדת הדין קרוב אליו יתברך, ודבר זה מופלג מאד. (שם חולין צא)
...כי כשם שהיום הוא מיוחד שהוא יתברך פועל בנמצאים, והוא יתברך מוציא את הנמצאים אל הפועל, כך הלילה מיוחד, שהנמצאים שבים אל השי"ת, כי הלילה הוא כמו סלוק העולם הזה, והוא שב אל העלה... וזה שהשירה של החיות היא בלילה דוקא, וזה כי השירה היא השתוקקות אל העלה כמו שהוא ענין השירה בכל מקום, ולכך אמר, שהוא יושב ושומע שירה מפי חיות, כי הוא יתברך מקבל מה שהעולם משתוקק ושב אליו... (שם עבודה זרה ג)
ראה מלאך-כללי, דרך ה' חלק ד פרק ד ז.