(ראה גם: יצר הרע, מיתה, סמאל, שטן)
והנחש היה ערום, הנחש הוא יצר הרע, הוא מלאך המות, ומשום שנחש הוא מלאך המות, על כן גרם מות לכל העולם, וזהו סוד הכתוב קץ כל בשר בא לפני, שפירושו מלאך המות שהוא עושה קץ לכל בשר. (בראשית תמ)
על פני, זה מלאך המות, משום שהוא מחשיך פני העולם, וכן משום שכתוב בו וחשך על פני תהום, אמר רבי אבא, הרי ביום שני נברא... (בראשית ב קסז, ועיין שם עוד)
תא חזי, כל בני אדם נפטרים על ידי מלאך המות, חוץ מזה, שהקדימו אותו בני אדם והרגוהו, מטרם שהגיע זמנו לשלוט עליו ולקבל רשות (לקחת את נשמתו), כי אינו שולט על האדם עד שמקבל רשות. ומשום זה יש לו למלאך המות לשלוט עליו מן הדין, ויש לו גם כן דין כדי לקטרג על מקום הזה, (שהוא הנוקבא), ועל כן ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו', כדי להעביר הדין מאותו מקום, ולהתתקן שלא ישלוט עליו המקטרג וינצל ממנו... (ויגש קיד, ועיין שם עוד)
תא חזי, כתוב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, מהו טוב, למדנו שזהו מלאך הטוב, מאד, זהו מלאך המות, ולכל הקב"ה מזמין את תקוניו, (עד שאפילו מלאך המות חוזר להיות טוב מאד)... (משפטים קסה)
ואם תאמר והרי כתוב, והנה טוב מאד, שזהו מלאך המות, וכאן אתה אומר שלא נאמר בשבילו כי טוב, אלא סוד הסודות כאן, כי ודאי מלאך המות הוא טוב מאד, מה הטעם הוא משום שכל בני העולם יודעים שימותו וישובו לעפר, ועל כן רבים הם החוזרים בתשובה לאדונם בשביל יראה זו, ויראים לחטא מפניו... (תרומה תלב, ועיין שם עוד)
מקום יש בישוב, שאינו שולט בו מחבל ההוא ולא ניתנה לו רשות להכנס שם, וכל אלו הדרים שמה לא מתים עד שיוצאים מחוץ לעיר, ואין לך אדם מכל הדרים שם שלא ימות, וכולם מתים כשאר בני אדם, אלא לא בעיר, מה הטעם משום שאינם יכולים לשבת תמיד בעיר, אלא אלו יוצאים ואלו נכנסים, ועל כן כולם מתים.
מהו הטעם שמלאך המחבל אינו שולט שם, אם תאמר שאינו עומד ברשותו, הרי ארץ הקדושה שאינה עומדת ברשות אחרת, ומתים, במקום הזה מהו הטעם שאינם מתים, ואם תאמר בשביל קדושת (המקום), הרי אין לך מקום שבקדושה בכל הישוב כמו ארץ ישראל. ואם תאמר משום זכותו של אדם הזה שבנה העיר, הלא כמה בני אדם היו שזכותם יותר משלו, אמר רבי יצחק אני לא שמעתי ואיני יכול לומר.
באו ושאלו את רבי שמעון, אמר להם ודאי, מקום ההוא אין מלאך המות שולט עליו, והקב"ה אינו רוצה שימות אדם במקום ההוא לעולם, ואם תאמר שמקודם לכן, עד שלא נבנה מתו במקום ההוא בני אדם, אינו כן, אלא מיום שנברא האדם נתתקן מקום ההוא לקיום, וסוד הסודות כאן לאלו המסתכלים בסוד החכמה.
כשברא הקב"ה את העולם ברא אותו בסוד האותיות, ונתגלגלו האותיות ובא העולם בחקיקות של השם הקדוש, ונתגלגלו האותיות וסבבו העולם בחקיקות... אמר הקב"ה שיסתיים העולם ביו"ד, נשארה אות הט' במקום ההוא תלויה באויר, היא אות המאירה חיים... ועל כן מפני שהט' תלויה על מקום ההוא, אין המות שולט בו... (שם תסז, ועיין שם עוד)
בתוך כך שעסקו בתורה האיר היום, קמו והלכו לפני רבי שמעון. כיון שראה אותם, אמר רבי שמעון, אלעזר בני, אתה והחברים הסתירו עצמכם אלו ג' ימים שלא תצאו לחוץ, משום שהמלאך המות נמצא בעיר, ויש לו רשות לחבל, כיון שניתנה רשות למשחית יכול להשחית ומבקש דין מלפני הקב"ה, ואינו סר משם עד שאותו האדם נידון וניתנה לו רשות להרגו. אמר רבי שמעון, האלקים, שרוב בני העולם אינם מתים לפני זמנם, חוץ מאלו שאינם יודעים לשמור את עצמם, כי בשעה שמוציאים המת מביתו לבית הקברות, נמצא מלאך המות בין הנשים, למה נמצא בין הנשים, שכך הוא דרכו משום שפיתה את חוה, ובשבילה גרם המות לכל העולם, שעל כן הוא ממית האדם, והגברים נמצאים עם המת, (המלאך המות) נכנס בין הנשים בדרך.
ויש לו רשות להמית (אז) בני אדם, והוא מסתכל בפניהם של הנראים לפניו בדרך משעה שמוציאים המת מביתו לבית הקברות עד שחוזרים לביתם, ומשום זה גורם מות לכמה אנשים בעולם מטרם שמגיע זמנם, ועל זה כתוב, ויש נספה בלא משפט, משום שעולה ומסטין, ומזכיר עונותיו של האדם לפני הקב"ה, הוא נידון על אלו העונות ונסתלק מטרם שמגיע זמנו. מהו התקון שלו, בשעה שנושאים המת לבית הקברות יחזיר אדם את פניו ויעזוב הנשים שיהיו אחר כתפיו, ואם מקדימות ילך לאחוריהן, באופן שלא יתראה עמהן פנים בפנים, ואחר שחוזרים מבית הקברות לא יחזור באותו הדרך שהנשים עומדות ולא יסתכל בהן כלל, אלא יטה עצמו בדרך אחר, ומשום שבני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים על זה, רוב העולם נידונים בדין ומסתלקים מטרם שבא זמנם.
אמר רבי אלעזר, אם כן טוב לאדם שלא ילוה המת, אמר לו לא. כי האדם השומר את עצמו כאופן הזה, הוא ראוי לאריכת ימים, וכל שכן לעולם הבא. תא חזי, לא בחנם התקינו הראשונים לתקע בשופר להוצאת המת מביתו לבית הקברות, אם תאמר שהוא בשביל המת לכבודו בלבד, לא, אלא שהוא כדי להגן על האנשים החיים, שלא ישלוט עליהם מלאך המות להשטין למעלה וישמרו ממנו. (ויקהל כו)
פתח ואמר, וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו', והסתכלתי על הצר זהו מלאך המות, הצורר אתכם תמיד וממית בני אדם, ומבקש להמית את הכל, מהו התקון שלו, והרעותם, אם בראש השנה שהוא יום הדין למעלה, יורד מלאך המות למטה, כדי להסתכל במעשה בני אדם, ולעלות למעלה להסטין עליהם, וישראל שיודעים שמלאך המות יורד למטה, ועולה למעלה להיות מקטרג עליהם, הם מקדימים לתקוע בשופר ליבב עליו, שלא יוכל להם ולהגין עליהם. וכל שכן שבשעה שעושה דין והורג בני אדם, ונמצא למטה, וכל שכן בשעה שהולכים לבית הקברות וחוזרים מבית הקברות, כי בשעה שנשים נושאות רגליהם עם המת, הוא יורד ונמצא לפניהם, שכתוב, רגליה יורדות מות, יורדות, למי, לאותו מקום שנקרא מות, כי על כן גרמה חוה המות לכל העולם, הרחמן יצילנו.
תא חזי, כתוב כן דרך אשה מנאפת וגו', והעמדנוהו, אבל כן דרך אשה מנאפת, זהו מלאך המות, וכך הוא, וכן נקרא, אכלה ומחתה פיה, ששורף העולם בלהבות שלו, וממית אנשים מטרם שמגיע זמנם, ואמרה לא פעלתי און, כי דין בקש עליהם, ונתפשו בעונם, ובדין אמת מתו.
בשעה שעשו ישראל את העגל, ומתו כל אלו ההמונים, היה מלאך המות נמצא בין הנשים בתוך מחנה ישראל, כיון שראה משה שמלאך המות נמצא בין הנשים, ומחנה ישראל ביניהן, מיד הקהיל את כל האנשים בפני עצמם, זה שאמר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, אלו הם הגברים שהקהילם והפריד אותם בלבדם. ומלאך המות לא היה נפרד מן הנשים עד שהוקם בית המקדש, שכתוב, ויקם משה את המשכן. ואפילו בשעה שהנשים היו מביאים נדבה למשכן, לא עבר מהם, עד שראה משה, ונתן עצה אל האנשים שלא יבואו עמהם בחבור אחד, ולא יתראו פנים בפנים, אלא (שילכו) לאחורי כתפיהן, זה שאמר ויבאו האנשים על הנשים...
תא חזי, אין (מלאך המות) נמצא בין הנשים שהן פחות משבע נשים, ולא פחות מעשר, בדרך בגלוי הוא נמצא בשבע נשים, ומבקש דין, ואם יש עשר נשים הוא מסטין להמית, ומשום שנמצא ביניהן בדרך בגלוי, כתוב ויבואו האנשים על הנשים, (דהיינו לאחורי כתפיהן כנ"ל).
פתח רבי שמעון ואמר, ויאמר ה' אל נח בא אתה וכל ביתך אל התיבה... אלא כיון שהמשחית ירד לעולם, מי שלא סגר את עצמו ונמצא לפניו בגלוי, מתחייב בנפשו, כי המית את עצמו. מאין לנו, מלוט, שכתוב המלט על נפשך אל תביט אחריך, מהו הטעם אל תביט אחריך, מפני שהמשחית הלך אחורי כתפיו, ואם החזיר ראשו להסתכל בו פנים בפנים, היה יכול להזיקו. ועל כן כתיב בנח ויסגר ה' בעדו, שלא יתראה לפני המשחית, ולא ישלוט עליו מלאך המות. ובעוד שהחברים היו נסתרים מתו י"ג אנשים בעיר, אמר רבי שמעון ברוך הרחמן, שמלאך המות לא הסתכל בצורתכם. (ויקהל לג)
מה כתיב באהרן, ויעמוד בין המתים ובין החיים, ותעצר המגפה, כי אסר את מלאך המות עד שלא יכול לשלוט כלל, ולא לעשות דין. סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרים בכוונה וברצון הלב מעשה הקטורת, אינו שולט המות במקום ההוא, ולא ינזק. (שם תעג)
שלש טפות הם בחרבו, וכבר העמידו החברים, כיון שרואה אותו מזדעזע כל גופו ורוחו, ולבו אינו שוקט, משום שהוא מלך של כל הגוף והרוח שלו הולך בכל אברי הגוף ונפרד מהם. מפחד אדם ורוצה להסתתר ואינו יכול, כיון שרואה שאינו יכול, הוא פותח את עיניו, ויש לו להסתכל בו, ומסתכל בו בעינים פקוחות, ואז הוא מוסר עצמו ונפשו... (נשא קיח)
בא ואומר לך דבר, אם תאמר שהיא שמחה למלאך המות כשהורג בני אדם, לא, אלא משום שרואה שרצונו שלאדונו הוא בזה, מראה את עצמו בשמחה לעשות רצונו של הקב"ה, שכתוב רוח סערה עושה דברו, אמר לו רבי שמעון, והרי הוא הולך ורוקד בשמחה לפני הנשים, אמר לו אהה חסיד קדוש, ודאי כך הוא, כדי להראות לפני המלך, שיש לו נחת מרצון המלך, אבל הנחת שלו בהספד הנשים הוא, שהוא רוקד ואזנו אל ההספד. אמרו לו, אם כן למה הולך ומסטין על האדם למעלה, ומזכיר את עונותיו, אמר לו משום שהוא זקן וכסיל, וחושב לשלוט על הרוח, וכל תאותו היא בשביל זה, אבל לסוף אינו שולט אלא על מה שהוא שלו, הבשר הוא שלו, וכן כתוב, ישוב עמלו בראשו... (שלח רפב)
מן הכבד ויותרת שהם (סמאל ולילית) יוצאת מרה, שהיא חרבו של מלאך המות, שיוצאות ממנה טפות מרות, להרוג בני אדם, זה שאמר ואחריתה מרה כלענה, (המרה) תלויה על הכבד, כל המחלות והמות תלוים בה... (פנחס שסד)
...אלו הם ילדים שהם עוד צריכים לאמם, שהולכים מן העולם על ידי מלאך המות. וכי מלאך המות הורג אותם, שהוא עושק, אלא חזר ואמר ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם, מי הוא אותו הכח (שהורגם), זה שאמר יהי מארת ברקיע השמים, וזה הוא מארת חסר ו', וזו היא לילית שהיא הממונה על עושק ההיא... (פנחס תט, ועיין שם עוד)
ומשום זה העמידו בעלי המשנה, המבקר את החולה לא ישב למראשותיו, משום שהשכינה על ראשו, ולא לרגליו משום שמלאך המות הוא לרגליו, וזה אינו לכל אדם אלא לבינוני, אבל לצדיק גמור ה' יסעדנו על ערש דוי על ראשו, והשכינה מסבבת גופו עד רגליו... ולרשע גמור מלאך המות מסבב אותו מכל צד, וזה הוא יצר הרע, שמלאך המות מסבב אותו מכל צד, והחרב שלו (היא מרה), שפניו מוריקות בטפה אחת מאלו ג' טפות (שהמרה) שזורקת בו, וזה שאמר ואחריתה מרה כלענה... (שם תיד)
מה כתוב באהרן, ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו', כי קשר את מלאך המות שלא יוכל לשלוט כלל ולא לעשות דין. סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרים מעשה הקטורת בכוונה וברצון הלב, אין המות שולט באותו מקום, ולא יהיו נזוקין, ולא יוכלו עכו"ם ולא שאר המדרגות האחרות להתקרב אליהם. (זהר חדש שיר השירים שנד)
אמר ליה הקב"ה על מנת כן בראתי שמים, שיעלה אליהו לשם. אמר ליה מלאך המות, רבונו של עולם, עכשיו יהיה פתחון פה לבריות, אמר ליה הקב"ה אין זה כשאר הבריות, ויכול הוא להעביר אותך מן העולם, ואינך יודע כחו, אמר ליה, רבונו של עולם, תן לי רשות וארד אליו, אמר ליה רד, מיד ירד, כיון שראה אותו אליהו הכריחו תחת רגליו וביקש להעבירו מן העולם, ולא נתן לו הקב"ה רשות, מיד כפף אותו תחתיו ועלה לשמים, דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים. (שם רות לה)
...מי יתן והיה לבבם זה, אילו אפשר להעביר מלאך המות הייתי מעבירו, אלא שכבר נגזרה גזירה. רבי יוסי אומר על תנאי כך עמדו על הר סיני, שלא ישלוט בהם מלאך המות, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו. (יתרו בחודש פרשה ט)
תנא, מיכאל (טס) באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע, ומלאך המות בשמנה, ובשעת המגפה באחת. (ברכות ד ב)
אמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים סח לי מלאך המות, אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד לפניהן ובא לפניהן וחרבי בידי, ויש לי רשות לחבל, ואי פגע מאי תקנתיה, לינשוף מדוכתיה ארבע אמות, אי איכא נהרא ליעבריה, ואי איכא דרכא אחרינא ליזיל בה, ואי איכא גודא ליקו אחורא, ואי לא ליהדר אפיה ולימא, ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך וגו', עד דחלפי מיניה. (שם נא א)
ההוא יומא דבעי למינח נפשיה (דדוד), קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה, דלא הוה פסק פומיה מגרסא, אמר מאי אעביד ליה, הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה, אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני, נפק למיחזי, הוה סליק בדרגא, איפחית דרגא מתותיה (הפיל המדרגה מתחתיו), אישתיק ונח נפשיה... (שבת ל א)
...אף מלאך המות מסר לו (למשה) דבר, שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם, ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה, מי הוה ידע. (שם פט א)
אמר רבי יהודה בן פזי, אף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכו, (בתוך הנחל הזה), כתיב הכא בל תלך בו אני שיט, וכתיב התם משוט בארץ. (יומא עז ב)
הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה, אליחרף ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו, יומא חד חזייה למלאך המות דהיה קא עציב, אמר ליה אמאי עציבת, אמר ליה דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא, מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז (עיר שאין מלאך המות שולט בתוכה), כי מטו למחוזא דלוז שכיבו, למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח, אמר ליה אמאי בדיחת, אמר ליה באתר דבעו מינאי תמן שדרתינהו... (סוכה נג א)
...כי הא דרב ביבי בר אביי הוא שכיח גביה מלאך המות, אמר לי לשלוחיה זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא, אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי, אמר ליה אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך, אמר ליה אי הכי אהדרה, אמר ליה הואיל ואייתיתה ליהוי למניינא, אלא היכי יכלת לה, הות נקיטא מתארא בידה (האוד של תנור), והות קא שגרא ומחריא תנורא, שקלתא ואנחתא אגבה דכרעה, קדחא (נשרפה ברכה) ואיתרע מזלה, ואייתיתה. אמר ליה רב ביבי בר אביי אית לכו רשותא למיעבד הכי, אמר ליה ולא כתיב ויש נספה בלא משפט, אמר ליה והכתיב דור הולך ודור בא, אמר דרעינא להו אנא עד דמלו להו לדרא, והדר משלימנא ליה לדומא, אמר ליה סוף סוף שניה מאי עבדת, אמר אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוסיפנא להו ליה והיה חלופיה. (חגיגה ד ב)
כי הוה שכיב (רבי יהושע בן לוי), אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה. אזל איתחזי ליה, אמר ליה אחוי לי דוכתאי (מקומי בגן עדן), אמר ליה לחיי, אמר ליה הב לי סכינך, דלמא מבעתת לי באורחא, יהבה ניהליה. כי מטא התם דלייה קא מחוי ליה, שוור (קפץ) נפל לההוא גיסא, נקטיה בקרנא דגלימיה, אמר ליה בשבועתא דלא אתינא (שלא אבא), אמר קודשא בריך הוא אי איתשיל אשבועתא (אם נשאל פעם על שבועה) ניהדר, אי לא לא ניהדר. אמר ליה הב לי סכינאי, לא הוה קא יהיב ליה, נפקא בת קלא ואמרה ליה הב ניהליה דמיתבעה (צריכה) לברייתא... רבי חינא בר פפא שושביניה הוה, כי הוה קא ניחא נפשיה, אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה, אזל לגביה ואיתחזי ליה, אמר ליה שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי, דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שבקיה, לבתר תלתין יומין, אזל איתחזי ליה, אמר ליה אחוי לי דוכתאי, אמר ליה לחיי, אמר ליה הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא, אמר ליה כחברך בעית למיעבד לי... (כתובות עז ב)
...חזא קרא (דלעת) דמחת בביתיה, שבקיה ונפק, אמר מלאך מותא איך ליה לדין בביתיה, ואנא איעול לאסאה (לרפאות) יתיה... (נדרים מט א)
תניא היא לוז שצובעין בה תכלת... ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה, בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים... (סוטה מו ב)
תנו רבנן, דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך, מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים, דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדאי (הולך בפרסום), שלום בעיר אל יהלך בצדי דרכים, דכיון דלית ליה רשותא מחבי חבויי ומסגי. תנו רבנן דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת, שמלאך המות מפקיד שם כליו, והני מילי היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה. תנו רבנן כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר... והני מילי דלית בהו נקבה. (בבא קמא ס ב)
...דאמרינן מלאך המות מה לי הכא ומה לי התם. (בבא מציעא לו ב)
לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה (דרבה בר נחמני), מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה, אדהכי נשב זיקא ואויש (הרוח הרעיש) ביני קני, סבר גונדא דפרשי הוא, אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא... (שם פו א)
במתניתא תנא, יורד ומטעה, ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה... אמר ריש לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות... דכתיב אך את נפשו שמור, אלמא בדידיה קיימא. (בבא בתרא טז א)
תנו רבנן ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים... (שם יז א)
אמר רבי יוחנן מניין לדברי תורה שהן קולטין, שנאמר את בצר במדבר וגו', וכתיב בתריה וזאת התורה... ואי בעית אימא מאי קולטין, ממלאך המות, כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב, ולא הוה קא יכול שליחא דמלאכא דמותא למיקרב לגביה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא, סליק ויתיב אארזא דבי רב, פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה. (מכות י א)
דתניא רבי יוסי אומר, לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם, חבלתם מעשיכם, אכן כאדם תמותון. (עבודה זרה ה א)
...אמרו עליו על מלאך המות שכולו מלא עינים, בשעת פטירתו של חולה עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו, וטיפה של מרה תלויה בו, כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח את פיו וזורקה לתוך פיו, ממנה מת, ממנה מסריח, ממנה פניו מוריקות. (שם כ ב)
דרש רב נחמן בריה דרב חסדא, מאי דכתיב לריח שמניך טובים, למה תלמיד חכם דומה, לצלוחית של פלייטין... ולא עוד אלא שמלאך המות אוהבו, שנאמר עלמות אהבוך, קרי ביה על מות... (שם לה ב)
...כי אתא איתרמי על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא (פרדות לבנות), אמר, מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו... (חולין ז ב)
...תרין ברוי דרבי ראובן בר איסטרובילוס תלמידוי דרבי חמא מלאכא דמותא מסתכל בון וחרק בשינוי, ואמר נגלינן לדרומא, שמא גלות מכפרת, אזל ונסבון (לקחם) מן תמן. (כלאים מג א)
...רב אמר היושב בבית מרועע עושה מלאך המות דניסטיס (מלוה) שלו, דכתיב ישית מות עלימו... (שבת יט ב)
אמר רב שמואל בר יצחק הנה טוב מאד זה מלאך חיים, והנה טוב מאד זה מלאך המות, וכי מלאך המות טוב מאד, אתמהא... כך כל מי שהוא מסגל מצוות ומעשים טובים הרי מלאך חיים, וכל מי שאינו מסגל מצוות ומעשים טובים הרי מלאך המות. (בראשית ט יב)
...ה' ישמרך מכל רע, מעשו ומלבן, ישמור את נפשך, ממלאך המות. (שם סח ב)
למה אמר אלה תולדות השמים והארץ מלא, מפני שברא הקב"ה את עולמו, ולא היה מלאך המות בעולם, ובשביל כך הוא מלא, וכיון שחטא אדם וחוה חסר הקב"ה כל תולדות שבמקרא... (שמות ל ב)
מהו חרות, רבי יהודה אומר חירות מן הגליות, רבי נחמיה אמר חירות ממלאך המות, בשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אמר הקב"ה אדם הראשון ציויתי אותו מצוה אחת כדי שיקיימנה, והשויתיו למלאכי השרת, שנאמר (בראשית ג') הן האדם היה כאחד ממנו, אלו שהן עושין ומקיימין תרי"ג מצוות חוץ מן הכללים ומן הפרטים ומן הדקדוקים אינו דין שהן חיים וקיימין לעולם... כיון שאמרו אלה אלהיך ישראל (שמות ל"ב) בא מות עליהן. (שם לב א)
...אמר רבי פנחס בן חמא בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, אמר הקב"ה אם יבא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי, אני אומר לו סטטיונר בראתיך על העכו"ם ולא על בני, שכיון שקבלו התורה הלבישם הקב"ה מזיו הדרו, ומה היה הלבוש, רבי יוחנן אומר עטרות הלבישן, ורבי שמעון בן יוחאי אומר כלי זיין נתן להם, והשם הגדול חקוק עליו, וכל ימים שהיה בידם לא היה מלאך המות יכול לשלוט בהם... (שם נב ו)
...מה עשה הקב"ה במתן תורה, הביא למלאך המות, אמר לו, העולם כולו ברשותך חוץ מאומה זו שבחרתי לי. אמר רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, אמר מלאך המות לפני הקב"ה, על חנם נבראתי בעולם, אמר לו הקב"ה בראתי אותך שתהא משכל באומות העולם, חוץ מאומה זו שאין לך רשות עליה... (במדבר טז טו)
אשר בטחתי בו, בשעה שעצר את מלאך המות, מניין שנאמר (במדבר י"ז) וישב אהרן אל משה אל פתח אוהל מועד והמגפה נעצרה. (דברים ו ה)
אין אדם שליט ברוח לכלא את הרוח, רבי יהודה אומר אין אדם שליט במלאך המות לכלות אותו ממנו, ואין רוח אלא מלאך, שנאמר (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות... רבי שמעון בן חלפתא אומר, אין אדם יכול לעשות כלי זיין ולהנצל ממלאך המות, כענין שנאמר (דברי הימים ב' ל"ב) ויעש שלח לרוב ומגינים, מהו ואין שלטון ביום המות, אין אדם שליט לומר המתינו לי עד שאעשה חשבונותי, ועד שאצוה לביתי, ואחר כך אני בא, דבר אחר, מהו ואין שלטון ביום המות, אין מלאך המות אומר הואיל וזה מלך נוותר לו עוד יום אחד או ב' ימים. (שם ט ג)
...אמר לו הקב"ה לסמאל בא והבא נשמתו של משה, מיד שלף חרבו מתערה ועמד על משה, מיד קצף עליו משה, ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש, ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו, ורץ אחריו בשם המפורש, ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיוור את עיניו... אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה... בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות, יצתה בת קול ואמרה לו אל תתיירא, אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך... (שם יא ו)
רבי בנימין ברבי לוי אמר, גם את העולם נתן בלבם, אהבת עולם נתן בלבם, אמר רבי יונתן פחדתו של מלאך המות נתן בלבם. נחמיה בריה דרבי שמואל בן נחמן אמר, והנה טוב מאד, והנה טוב זה אדם, והנה טוב זה יצר טוב, מאד זה יצר הרע... (קהלת ג טו)
ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש, זו אידרתו של מלאך המות. (שם ד יב)
...הדא הוא דכתיב ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך, וכי יש חשך למעלה, והא כתיב ונהורא עמיה שרא, ומהו מתוך החושך, זה מלאך המות שקרוי חושך... (שיר השירים ח ג)
...וכיצד נהרג קין, נעשה מלאך המות ק"ל שנה והוא נע ונד בקללה... (בראשית יא)
בא וראה, כשברא הקב"ה את העולם, מיום הראשון ברא מלאך המות, מניין, אמר רבי ברכיה משום שנאמר וחושך על פני תהום (בראשית א'), זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות, ואדם הראשון נברא בששי, ועלילה נתלה בו, שהוא הביא את המיתה לעולם, שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות... (וישב ד)
...לסוף מגיע זמנו, בא לו אותו המלאך ואומר לו תכירני, אומר לו הן, ואומר לו למה באת לי היום מכל שאר הימים, אומר לו המלאך כדי להוציאך מן העולם, כי הגיע זמנך להפטר, מיד מתחיל בוכה ומשמיע קולו מסוף העולם ועד סופו... ואומר למלאך הלא כבר הוצאתני משני עולמות והכנסתני בזה העולם, ואומר לו המלאך והלא כבר אמרתי לך שעל כרחך נוצרת ועל כרחך נולדת ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני הקב"ה... (פקודי ג)
...אמרו להם היאך מלאך המות יכול לפגוע בו, אדם שעמד במלאך המות ועצרו, דכתיב (במדבר י"ז) ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה... (חקת יז)
...ומהו לפני מותו, לפני מלאך המות, שבשעה שאמר לו הקב"ה עלה ומות, היה מלאך המות סבור בדעתו ואומר כבר נתן לי הקב"ה רשות על נפשו של משה, בא ועמד למעלה הימנו, אמר לו משה, כבר הבטיחני הקב"ה שלא ימסרני בידך, אמר לו הקב"ה שלחני אליך שאתה מסתלק ביום הזה, אמר לו משה לך מכאן, שאני מבקש לקלס להקב"ה, לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י-ה (תהלים קי"ח), בא אצלו פעם שניה, מה עשה משה, הזכיר שם המפורש וברח, שנאמר (דברים ל"ב) כי שם ה' אקרא, בא אצלו פעם שלישית, אמר משה, הואיל ומן השמים הוא בא, צריך אני לצדק עלי הדין... (ברכה ג)
...מה עשה המלאך, לקח את חרבו וקנחה בטלית של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך המות, והיה מרתיע בכל אבריו עד יום מותו... (פרק מג)
כיצד אדם מת, באים עליו שלשה מלאכי השרת, אחד שהוא מלאך של מות, והשני סופר, והשלישי שממונה עליו, אמר לו קום הגיע קצך, אמר לו איני בא, ועדיין לא הגיע קצי, מיד יושב הסופר ומחשב ימיו ושנותיו, מיד פתח בשר ודם את עיניו ורואה את מלאך המות, ומזדעזע ונופל על פניו. וחכמים אומרים מלאך המות ארכו מסוף העולם ועד סופו, מכף רגלו ועד קדקדו כולו עינים, לבושו אש, כסותו אש, רגליו אש, בסכין אש שבידו טפה של מרה תלויה בו, ממנה מת... (פרק ג)
...ואל יקדמוך רגליך לדבר עבירה, שמא יקדמך מלאך המות... (פרק ד)
ואין לך סם חיים למלאך המות אלא מדת הצדקה בלבד, שנאמר (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה וגו', ואומר (משלי כ"א) מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה. (פרק י)
...וכן היתה שמחה גדולה בעולם לשלשה דברים, למלאך המות, וליצר הרע ולישיבת בית הכסא. ואמר לי, רבי, מפני מה אתה שמח במלאך המות, אמרתי לו, בני, אלמלא מלאך המות מה אנחנו עושין לאבינו שבשמים, צא ולמד מעשרה דורות הראשונים, שהקב"ה השפיע להן טובה מעין עולם הבא, והם עמדו להחריב את כל העולם. (פרק טז)
...וכשם שלא שלט מלאך המות באהרן אלא בנשיקה, כך אתה לא ישלוט בך מלאך המות ותפטר בנשיקה, שנאמר על פי ה'... (במדבר פרק לג, תשפז)
ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים... רבי יהושע בן לוי אמר לא בישראל ולא בעובדי אלילים... והא כתיב כצאן לשאול שתו מות ירעם, והוא מסייעא לרבי חנינא, ומה עבד ליה רבי יהושע בן לוי, לפי שבעולם הזה פרעה בשעתו, סיסרא בשעתו, סנחריב בשעתו, אבל לעתיד לבא הקב"ה עושה למלאך המות אסטרטיגוס שלהם... (ישעיה פרק כה, תכח)
...וה' אלקים בשופר יתקע, מה שופר של הקב"ה שלם, אף שופר של ראש השנה שלם, למה שבראש השנה הם נגאלים ממלאך המות... (זכריה פרק ט, תקעח)
הנה פרי חיים תלמידו של האריז"ל כתב, כי שני מלאכים על מתי ארץ ישראל, ושמו גבריאל, וכל אחד יש לו חיילות רבות, וכל חיילותיהם נקראים מלאך המות, ושני ממונים אלו הם עבדיו של מטטרון, והקב"ה מודיע למטטרון בכל יום ויום מי הם הנגזרים למיתה באותו יום, ואלו ב' ממונים לא נטלו נשמה מעולם, רק שולח כל אחד חיילותיו, כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש, ומדריגות כל מלאך ומלאך כפי מדריגות הנפש ההולך ליטול, ואחר כך שנטל אותו מלאך את הנפש ומסר ביד הממונה שלו, אז אותו המלאך בטל מן העולם, כי לא היה נברא אלא ליטול הנפש בלבד, כמו שאמרו רז"ל על הפסוק כאשר תעשנה הדבורים... וכל מלאך ממלאכי המות יש לו שמחה בנטילת נפש, בחשבו איך ניתן לי כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש. (בראשית)
...ואומר שהאבות מסרו לנו, כי המלאך אשר הבורא שולח אותו להפריד ביניהם, מתגלה לאדם בצורת אש ירוקה, מלאה עינים של אש כחולה, ובידו סייף שלוף מכוון כנגדו. וכאשר רואהו כך נחרד מפניו, ורוחו נפרדת מגופו. וכאשר התבוננתי בכתובים מצאתי את המצב בו כפי שמסרו לנו, כאמרו בזמן המגפה "וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו, נטויה על ירושלים", וכאשר התפלל והקריב נאמר אחר כך "ויאמר ה' למלאך וישב חרבו אל נדנה, ולמדתי לכך שגויית המלאכים מאש ירוקה, שנאמר "ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים", ושכולם מלאים עינים, שנאמר וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב, ושאור העינים כחול, כי אילו היה ירוק כמו הגויה לא היו ניכרות העינים, ומראה הכחלות היה עין החשמל האמור בכתוב וכבר ידעת כי מראה האש הגדולה היו אבותינו מתים מחמתה, כאמרו ועתה למה נמות, כל שכן אם היתה מכוונת כנגד האדם עם חרב שלופה, וכבר ידעת כי המלך דוד ע"ה כאשר ראה אותו המלאך, ואף על פי שלא היה מכוון נגדו להדיא, פחד וחל ורעד כאמרו "כי נבעת מפני חרב מלאך ה'"... (מאמר ו פרק ז)
ותרא - וחמת אתתא ית סמאל מלאך מותא ודחילת וידעת ארום טב אילנא למיכל... (בראשית ג ו)
והנה בא בספר הזה ענין השטן, וידוע בקבלתינו כי הוא מלאך נברא להשטין ולהזיק לאדם, ושמו מלשון כתבו שטנה, וכבר בא בדברי רז"ל ביאור ענינו, ואמרו הוא השטן, הוא מלאך המות, הוא יצר הרע, והנה החכמים ז"ל ייחסו לו כל אלו השמות, עם אמונתם שהוא מלאך באמת, לא טבע מן הטבעים ולא כח מן הכחות, כמו שנתבאר אחרי מימרא זו שספרו שם בתחלת בבא בתרא, וברוב מקומות בדבריהם. אם כן בארו לנו, כי זה המלאך נברא להשטין ולהזיק. ואולי נאמר כי מאצילות כחו יבא לאדם שטנה, כי הוא סבה לכוכבי החורבן והדמים והחרב והמלחמות והמכות והפצעים והמריבות והפרוד, והכלל לגלגל מאדים. וכבר נתנו לו רז"ל בחלקו מן האומות עשו, כי הוא העם היורש החרב והמלחמות, ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקים בלשון חז"ל... ופירוש מלאך המות כמו שאמרו נוטל רשות ונוטל נשמה. ונראה כי המות אצל רז"ל בבעלי הנפש המדברת אינה אפיסת החיים בלבד, אבל תעשה בהכרח המעשה על ידי מלאך, כחו אוסף אליו הדבר הזה המשכיל שאינו גשמי, והוא הנשמה... ונראה מפשטי הכתובים ומדעתם ז"ל, שהוא ושאר המלאכים יפעלו בחפץ ורצון מהם, כי ישתוקקו להשלמת הפעולות אשר הם סבה להנה. והמתפלספים ירחיקו זה, אבל בהיות כח השפלים בגלגלים, והיות כחות תנועות הגלגלים במלאכים, והם להם נפש, יודו בזה, עד אשר אמרו, כי לא ימצא לעולם פועל שפעל אותו הבורא אלא על ידי מלאך... (איוב הקדמה)
...ואמרו בתלמוד בפרק השותפין ועוד, כי זה השטן שהשטין על איוב הוא מלאך המות, ודבר זה אינו רחוק מן הדעת, הלא אמרו בתורה (במדבר כ"ב כ"ב) "ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו"... והמלאך שנראה ובידו חרב שלופה הוא מלאך המות, ולכך אמר לבלעם (שם) "כי עתה גם אותך הרגתי". וכמו כן ראה דוד אותו, כמו שנאמר (דהי"א כ"א ט"ז) "וישא עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין הארץ ובין השמים, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים"... והוא בלי ספק מלאך המות לפי שנשתלח להשחית העם, כמו שאמר בענין. (תרה)
כשהגיע זמן האדם למות, מלאך מזלו רואה מלאך המות כולו עינים, על שאמר "וכי תאוה הוא לעינים" (בראשית ג' ו'), "ותפקחנה עיני שניהם" (שם) לראות המלאך המות שהוא מלא עינים, וידעו כי ערומים הם (שם), "ערום יצאתי מבטן אמי" (איוב א' כ"א). מה שנתיראה האתון מחרב המלאך, לפי שהבהמות יודעין הגזרות, ורואין מלאכי חבלה של אש, וכשהכלבים רואים מלאך המות הן בוכים, והיינו רבותא שבא להשמיענו שמצרים היתה מלאה מלאכי חבלה, ואף על פי כן "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" (שמות י"א ז'). (תתשמה)
...ותדע שהוא כדברי, שלפעמים כשרואה הכלב המלאך המות כנגדו, אין רשאי הכלב ללכת בדרכו, כי אם חוזר על זנבו, עד שעובר מדריסת המלאך המות, ואם דחו הכלב בדחיפה שילך בדרכו, ימות הכלב או האדם שדחפו לפעמים, וכן דודי ניסה שדחף הכלב, ומת הכלב מיד. וכשימות הכלב הוא לכפרת האדם ההוא שנשלח אצלו המלאך ההוא להמיתו, כמו האתון של בלעם שנכנסה לגבול המלאך והרגה המלאך, שנאמר (במדבר כ"ג) כי עתה גם אותך הרגתי ואותה החייתי... כי כשנשלח המלאך להמית האדם, אם ימות בן גילו ינצל הוא שהיה לו למות... (תתשמו)
...וכן מצינו במסכת מכות פרק ואלו הן הגולין, כתיב את בצר במדבר, וכתיב בתריה וזאת התורה אשר שם משה, מכאן שדברי תורה מקלטו, ואפילו ממלאך המות. כי הא דרב חסדא... וביאור הענין, במה שלא היה רשאי מלאך המות להתקרב אליהם והם עוסקין בתורה, טעם הדבר מפני הברית הכרותה מסיני למקבלי התורה, שלא היה ראוי המלאך המות לשלוט בהם, וכענין שדרשו רז"ל חרות על הלוחות, חירות ממלאך המות, וכיון שהתורה חיים אין מיתה במקום חיים... ומפני זה יבואו סבות מבעל הסבות יתעלה לכל צדיק וצדיק שבדורות שיהיו פוסקין מלמודם כדי שישלוט בהם הכח הממית, ולא תתבטל גזירת הגוזר ב"ה... (כד הקמח תורה א)
...נרמז במאמר זה כשאין רשע בעולם מלאך המות אין לו עסק לפעול, אז ימחה השם יתעלה דמעה מעל כל פנים ויהיה ה' אחד ושמו אחד בלתי כח הטומאה, כי הרעה לא יהיה לה עסק, וזה הדעת נראה לי נכון ועיקר, כי מלת אתה רמז לשכינה... (בראשית)
פרק הכונס, תנו רבנן, כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר וכו'. ודבר זה הוא כקוץ בעיניהם, כי מה ענין הכלב אל המלאך המות... והאמת לא היה ראוי התימה בזה, כי חסרון הידיעה אין שאלה, ואף אין צריך תשובה על זה, שאין קטני השכל יודעים ומשיגים בגדולי השכל, ולכך אין שאלה אם לא נדע בדבריהם... והנה הם ידעו בענין הנמצאים, וידעו שהאדם הוא מלך על כל הנבראים התחתונים, והכלב הוא היפך זה, שהוא הפחות והשפל מכל בעלי החיים, והוא רחוק מן האדם... וחז"ל קראו הכלב עני בבעלי החיים, כדאיתא בפרק מי שהחשיך דאמר שם, אמר רב פפא לית עתיר מחזיר ולית עניא מכלבא. והכתובים מורים על שפלותו, שכאשר זכרו בריאה פחותה, אמר, הראש כלב אנכי אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני... ולפי מדרגת צורתו של אדם יש לו צורה חשובה מיוחדת, שלא נמצא במלאכים, במה שהוא בצלם אלקים, ומצד הזה הוא מיוחד נבדל מן המלאכים, ומפני ההבדל שבין האדם והרוחניים, לא יקבל הרגשה מהם, כמו שהוא בבעלי חיים, כי לשפלות צורתן לא שייך הבדל בהם כלל, ומקבלים הרגשה, ולפיכך "ויגל ה' את עיני בלעם", כאלו היתה סתימה בינו ובין הרוחניים... שאין ספק כי מה שראתה האתון את המלאך לא היתה נביאה, ולא היה שורה עליה רוח נבואה, אבל מצד הגלות הכח של המלאך בעולם הגשמים היתה מקבלת האתון דבר זה, אף כי היא בעל חי, סוף סוף הנפש המדמה היתה מקבלת הדמיון ההוא בהגלות כח הרוחניים בתחתונים...
וזה שאמר כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר, כי תמצא בבעל חי זה הצעקה והיללה יותר ממה שתמצא בכל בעל חי... מפני שפלות וחסרון הדבק בצורה הזאת הוא מסוגל בדבר זה, שהוא צועק ומיילל, כמו כל מי שימצא אצלו חסרון וההעדר. ולפיכך אמרו כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר, כי המלאך המות בחלקו הוא ההפסד והשנוי בעולם, ואין תמיה אם ימצא בעל חי שמחלקו ההפסד והחסרון, שגם כן ימצא כוכב מאדים שבחלקו החורבן וההפסד, כך ימצא כח רוחני ממונה על ההעדר וההפסד. ולפיכך כמו שהצעקה נמצאת בבעל חי הזה, והוא מפני החסרון והעדר בבעל חי זה יותר הדבק, ולכך כאשר נגלה כח על ההעדר בעולם, כי לפעמים יש שעה וזמן שימשול כח זה יותר בעולם... ולפיכך אמר, כאשר מלאך המות בא לעיר, שהשעה מוכנה לממשלת כח הזה, כלבים צועקים מייללים כאשר ימשול כח זה בעולם, נמצא בבעל חי זה הרגשה בדבר משני פנים, האחד מצד שהוא פחות ושפל בצורה, לכך הוא מרגיש יותר, והשני כי הוא מוכן ליללה וצעקה... וכמו שמרגיש בעל חי זה כאשר מושל הכח אשר ממנו ההפסד, כך מרגיש בעל חי הזה בכח אשר ממנו שלום וקיום, כי הרגשת הפכים אחת... (באר הגולה באר ה)
ומה שאמר אזיל אחויה ליה, אל תאמר שהדברים האלו הם בחוש עין הגוף, וכן כל אמירה ותשובה, הכל אינו גשמי, כי מה שאמר אתחזי ליה אינו רק התחברות וקרוב אליו כח זה שנקרא מלאך המות, וזה נקרא אתחזי ליה... ואמר אחוי לי דוכתא, כבר אמרנו, שאי אפשר שיהיה שולט עליו כלל כח ההפסד, רק בשביל שהוא זוכה למדרגה הרוחניות, ואז אינו מקפיד על המיתה, ולפיכך הוא מבקש מן מלאך המות שיראה לו מקומו, כי בזה האופן אפשר שישלוט בו המלאך, שלא נקרא העדר גמור כאשר לפניו המדרגה העליונה, שהוא זוכה אחר המיתה, ויש לו קירוב גמור קודם מותו אל מדרגתו שיהיה לו, וזה משהראה לו מקומו.
ומה שאמר הב לי סכינך וכו', ביאור ענין זה, כי הכח הפועל מן כח המפסיד שנקרא מלאך המות, דבר זה נקרא סכין, כי הסכין הוא כלי למה שמחתך ומפסיד, וכן הכח של מלאך המות נקרא סכין, והצדיק מבטל הכח של המפסיד, וזה מה שאמר לו הב לי סכינך, שהוא נוטל הכח הזה ממנו, ודבר זה למעלת הצדיק, שמצד הצדיקים ראוי המציאות ולא ההפסד. ואמר דליה וכו', שמקרבו אל מקום מעלתו, ודוקא מלאך המות הוא מגביה אותו, כי כבר אמרנו כי מלאך המות מצד מה הוא סבה לדבוק העליון, כי מצד שהגוף נעדר הוא קונה התדבקות במדרגה הנבדלת, ולפיכך מלאך המות שהוא כח מפסיד הגוף, מגביה ומקרב אותו אל מקום מדרגתו... (חדושי אגדות כתובות עז, וראה שם עוד)
...ולכך אמרו, כי אין מלאך המות היה שולט שם, כי המלאך המות שולט בעיניו, וכבר רמזו דבר זה הסוד במסכת עבודה זרה כ' ב', אמרו על המלאך המות שהוא כולו מלא עינים, ונתבאר זה במקומות הרבה, כי המלאך המות הוא שולט בעיניו, ולפיכך אין רשות למלאך המות לעבר שם... (שם סוטה מו)
...ואם כי שאר צורות טבעיות מגיע אליהם הפסד ושינוי, דבר זה שייך בצורה הטבעית שהיא חמרית לגמרי, אבל הנפש של אדם, שיש לה חיות, אין ראוי שיגיע אליה ההעדר, רק על ידי כח עליון ממנו מגיע דבר זה. וכח זה נקרא מלאך המות, פירוש שממנו הפסד חיות הנפש. ואפילו אל הנפש הבהמית של האדם, כיון שיש לה רוח חיים, אין ראוי ביטול כח רוח החיוני, אם לא על ידי כח עליון שהוא כנגד האדם, ובשביל כך מקבל הפסד, והוא נקרא מלאך המות.
ומה שאמר כי מלאך המות הוא מלא עינים, רוצה לומר כי העין הוא כח ממנו בא ההעדר לבריאה, כי זה הענין שהוא מביא ההעדר אל המציאות, ולכך אמר שהוא כולו מלא עינים... ואין אחד שיהיה כולו פועל ואינו ממונה לשמירה לקיים אותו, כי אם הכח הזה שנקרא מלאך המות, שהוא כולו פועל, ולכך אמר שהוא כולו מלא עינים, כי העינים פועלים... ואמר שיש בידו חרב, החרב הזה הוא הכח אשר מתחייב מאתו העדר התחתונים, וזה נקרא חרב לפי שאין כח הזה רק לקצץ ולהפריד. ואמר וטפה של מרה תלויה בה, המרה הזאת הוא ההעדר אשר מתחייב מאתו, וזה נקרא מרה, כי בודאי מר הוא, כדאיתא (עמוס ח') "ואחריתה כיום מר"... (שם עבודה זרה כ, וראה שם עוד)
רצון - חמת המלך הוא מלאך המות, ואיש חכם וצדיק יסירו ממנו, ושולחו על איש אחר שהשי"ת שונאו. (משלי יד לה)