מלך   מלכות

(ראה גם: אלקים-מלכות, דוד, נשיא, שלמה, שר)

 

כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך וירישתה וישבת בה, ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם, לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. והיה כשבתו על כסא ממלכתו, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' אלקיו, לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם. לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. (דברים יז יד)

יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן. (שם כח לו)

ויאמרו איש ישראל אל גדעון משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך, כי הושעתנו מיד מדין. ויאמר אליהם גדעון לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם, ה' ימשל בכם. (שופטים ח כב)

ויתקבצו כל זקני ישראל, ויבואו אל שמואל הרמתה. ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים. וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו, ויתפלל שמואל אל ה'.

ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך, כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלך עליהם... ועתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם. ויאמר שמואל את כל דברי ה' אל העם השואלים מאתו מלך. ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם, את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו, ורצו לפני מרכבתו. ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו. ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות. ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו. וזיתיכם וכרמיכם יעשור ונתן לסריסיו ולעבדיו. ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו. צאנכם יעשר, ואתם תהיו לו לעבדים. וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם, ולא יענה ה' אתכם ביום ההוא.

וימאנו העם לשמע בקול שמואל, ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו. והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. (שמואל א ח ד)

וידבר שמואל את העם את משפט המלוכה ויכתב בספר וינח לפני ה', וישלח שמואל את כל העם איש לביתו. (שם י כה)

הלא קציר חטים היום, אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר, ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך. (שם יב יז)

ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה. וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול לפני ה' בגלגל, ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה', וישמחו שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד. (שם יא יד)

הלא קציר חטים היום, אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר, ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך. (שם יב יז)

ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלקיך אשר צוך, כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם. ועתה ממלכתך לא תקום, בקש ה' לו איש כלבבו ויצוהו ה' לנגיד על עמו, כי לא שמרת את אשר צוך ה'. (שם יג יג)

ויאמר לאנשיו חלילה לי מה' אם אעשה את הדבר הזה לאדוני למשיח ה' לשלח ידי בו, כי משיח ה' הוא. (שם כד ו)

...כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך, והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינותי את ממלכתו. הוא יבנה בית לשמי וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם. אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן, אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול אשר הסירותי מלפניך. ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, לפניך כסאך יהי נכון עד עולם. (שמואל ב ז יב)

...וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו את שלמה על פרדת המלך דוד ויוליכו אותו על גיחון. ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל וימשח את שלמה, ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה. ויעלו כל העם אחריו והעם מחללים בחלילים ושמחים שמחה גדולה ותבקע הארץ בקולם. (מלכים א א לח)

ותרא והנה המלך עומד על העמוד כמשפט, והשרים והחצוצרות אל המלך וכל עם הארץ שמח ותוקע בחצוצרות, ותקרע עתליה את בגדיה, ותקרא קשר קשר... (מלכים ב יא יד)

לבית מלך יהודה שמעו דבר ה'. בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק, פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליכם. (ירמיה כא יב)

כה אמר ה' עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל תונו אל תחמוסו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה. כי אם עשו תעשו את הדבר הזה, ובאו בשערי הבית הזה מלכים יושבים לדוד על כסאו, רוכבים ברכב ובסוסים הוא ועבדיו ועמו... (שם כב ג)

אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי. (הושע יג יא)

ה' בעזך ישמח מלך ובישועתך מה יגיל מאד. תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה. כי תקדמנו ברכות טוב, תשית לראשו עטרת פז. חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד. גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו. כי תשיתהו ברכות לעד תחדהו בשמחה את פניך. כי המלך בוטח בה', ובחסד עליון בל ימוט. תמצא ידך לכל אויביך ימינך תמצא שונאיך. תשיתמו כתנור אש לעת פניך ה' באפו יבלעם ותאכלם אש... (תהלים כא ב)

לשלמה, אלקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. ידין עמך בצדק וענייך במשפט. ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה. ישפט עניי עם יושיע לבני אביון וידכא עושק. ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. ירד כמטר על גז כרביבים זרזיף ארץ. יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח. וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו. מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו. וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו. כי יציל אביון משוע ועני ואין עוזר לו. יחוס על דל ואביון, ונפשות אביונים יושיע. מתוך ומחמס יגאל נפשם וייקר דמם בעיניו. ויחי ויתן לו מזהב שבא, ויתפלל בעדו תמיד כל היום יברכנהו... יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו. ברוך ה' אלקים אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו... (שם עב א)

קסם על שפתי מלך, במשפט לא ימעל פיו. (משלי טז י)

נהם ככפיר זעף מלך, וכטל על עשב רצונו. (שם יט יב)

נהם ככפיר אימת מלך, מתעברו חוטא נפשו. (שם כ ב)

מלך יושב על כסא דין, מזרה בעיניו כל רע. (שם שם ח)

מזרה רשע מלך חכם וישב עליהם אופן. (שם שם כו)

פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפץ יטנו. (שם כא א)

כבוד אלקים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקר דבר. שמים לרום וארץ לעומק, ולב מלכים אין חקר. (שם כה ב)

מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה. (שם כט ד)

מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון. (שם שם יד)

אל למלכים למואל, אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר, פן ישתה וישכח מחוקק וישנה דין כל בני עוני. (שם לא ד)

באשר דבר מלך שלטון, ומי יאמר לו מה תעשה. (קהלת ח ד)

אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו. אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי. (שם י טז)

זהר:

מכאן למדנו, מי ששומר אות ברית הזה מלוכה נשמרת לו, מאין לנו זה, מבועז, שכתוב חי ה' שכבי עד הבקר, כי היצר היה מסיתו עד שנשבע שבועה זו ושמר את הברית, משום זה זכה שיצאו ממנו מלכים ושליטים על המלכים, ומלך המשיח הנקרא בשם הקב"ה, הרי ששומר בריתו מלטמא אותו נשמרת לו מלוכה. (לך שצט)

וה' פקד את שרה כאשר אמר, רבי יוחנן פתח בהאי קרא, ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן, מלך אסור ברהטים, עשה קב"ה שלטונים למעלה ושלטונים למטה, כשנותן הקב"ה מעלה לשרים של מעלה, נוטלים מעלה המלכים של מטה, נתן מעלה לשרו של בבל, נטל מעלה נבוכדנצר הרשע, דכתיב ביה אנת הוא ראשה די דהבא, והיו כל העולם משועבדים תחת ידו ובנו ובן בנו, הדא הוא דכתיב ראשך עליך ככרמל... (וירא שפח)

כאן כשרצתה השכינה להתתקן ולקחת הבית (בתקון י"ב השבטים), נעשה הדין ברחל, (כי מתה), ואחר זה נתתקנה להתישב, כן כשרצתה המלכות להתודע בארץ, התחילה בדין, ולא נתישבה המלכות במקומה כראוי, עד שנתעורר הדין בשאול לפי מעשיו, ולאחר כך נתישבה המלכות (בדוד) ונתתקנה. (וישלח קעה)

אמר רבי יצחק, אף על פי שלמדנו שאין מראים לאדם אלא לפי המדרגה שלו, אבל למלכים אינו כן, כי מראים להם דברים עליונים ומשונים (משמראים) לאנשים אחרים, כמו שהמלך שמדרגתו עליון על כל שאר בני אדם, כן מראים לו במדרגה עליונה על כל שאר האחרים... (מקץ ל)

תא חזי, הקב"ה עשה מלכות הארץ כעין מלכות הרקיע, והכל עשה זה כנגד זה, (שכל מה שיש בארץ יש כנגדו שורש ברקיע), וכל מה שנעשה בארץ היה לפני הקב"ה בתחילה (למעלה ברקיע). תא חזי מלכות הקדושה לא קבלה מלכות שלמה עד שנתחברה באבות, כי הקב"ה עשה את מלכות העליונה שתאיר מסוד האבות. (מקץ פא, ועיין שם עוד)

ידך בעורף אויביך, כמו שאתה אומר יהודה יעלה (למלחמה), ישתחוו לך בני אביך, שהוא כולל כל השבטים, ועל כן אמר בני אביך ולא בני אמך, כי בני אביך הם כל שאר השבטים, ואף על פי שנחלקו ישראל לב' מלכיות, מכל מקום כשעלו לירושלים היו כורעים ומשתחוים אל המלך שבירושלים, משום שהמלכות שבירושלים (שהיתה נמשכת) ממלכות הקדושה (שהיא הנוקבא), היתה ממנו (מיהודה). (ויחי תקעה, ועיין שם עוד)

...אלא סוד הדבר שמעתי, כעין זה שכתוב וישאל דוד בה' וגו', ויאמר חברונה. כאן יש להתבונן, כיון שכבר מת שאול, ודוד עוד בימיו של שאול נמשח לקבל את המלכות, כיון שמת שאול למה לא המליכו את דוד, ולמה לא קבל מלכות על כל ישראל, אלא שבא לחברון וקבל המלכות על יהודה לבדו שבע שנים, והתמהמה שם כל אלו שבע השנים, אלא לאחר שמת איש בשת קבל המלכות על כל ישראל בירושלים.

אלא הכל הוא סוד לפני הקב"ה. בא וראה, מלכות הקדושה (של מעלה), לא קבלה (אור) המלכות בשלמות, עד שהתחברה באבות (שהם חג"ת שמחזה ולמעלה דז"א), כשנתחברה בהם נתבנתה בבנין שלם מעולם העליון (שהוא בינה), ועולם העליון נקרא שבע שנים, משום שכל ז' (הספירות חג"ת נהי"ם נכללים בו)... ובא וראה, דוד רצה להבנות במלכות השלמה למטה, כעין המלכות של מעלה, ולא נבנה עד שבא והתחבר באבות (בחברון), ועמד שם שבע שנים להבנות בתוכם, לאחר שבע שנים הוא נבנה בכל (שצריך), ונמשכה מלכותו שלא תעבור ממנו לעולם. ואם לא היה נתתקן בחברון להתחבר במקומו (באבות), לא היתה מלכותו נבנית שתוכל להמשך כראוי. כעין זה כלב, שהאיר בו רוח החכמה ובא לחברון להתחבר עם האבות, ולמקומו הלך... (וארא קעח, ועיין שם עוד)

בהר סיני נתמנה יהודה לשלוט במלכות, שכתוב ויהודה עוד רד עם א-ל ועם קדושים נאמן. כשאמר הקב"ה לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, נאמן היה יהודה לקבל את המלכות, והתחילה הלבנה (שהיא המלכות) להאיר. (יתרו שפד)

תא חזי, בסוד הקדושה יש מלך וכהן המשמש תחתיו, בין למעלה ובין למטה. יש מלך למעלה שהוא סוד קדש הקדשים, (דהיינו בינה), והוא מלך עליון, ותחתיו יש כהן סוד אור הראשון המשמש לפניו, (דהיינו ספירת החסד), וזהו שנקרא כהן שנקרא גדול, צד הימין...

בסטרא אחרא שאינה צד הקדושה יש סוד שהוא מלך, וכך העמדנו, שנקרא מלך זקן וכסיל (שהוא יצר הרע), ותחתיו יש כהן און, וזה סוד שכתוב ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי... סוד הדבר הוא, בשעה שמלך הזה וכהן הזה (דסטרא אחרא) נכנעים ונשברים, אז כל צדדים האחרים נכנעים ומודים לו להקב"ה, אז הקב"ה מושל לבדו למעלה ולמטה, כמו שאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. (יתרו ט, ועיין שם עוד)

...אבל כאן אשר נשיא יחטא, ודאי יחטא, משום שלבו גאה בו, כי העם הולך אחריו ומתמנה תחתיו, ועל כן אומר אשר נשיא יחטא, דהיינו שעבר על מצוות לא תעשה ועשה אחת מהן, ועל כן לא כתוב בו ואם, כי דברי (חטאו) אינם בספק. (ויקרא שצ)

...והמלך אחר שכופף ראשו (בתחילת שמונה עשרה) אינו זוקף עוד (עד שמסיים התפלה), מה טעם, שהקב"ה אמר אל הלבנה לכי ומעטי את עצמך, ועוד לא נזדקפה (הלבנה שהיא המלכות ממיעוט הזה, על כן כופף ראשו ואינו מזדקף), ומשום זה הברכה שאדם מברך להקב"ה מתעורר להריק ברכות מלמעלה לכל העולמות כמו שלמדנו... (עקב טז)

אין דרך המלך והמטרוניתא לרכוב על חמור, אלא על סוסים (שהוא סוד סתרי תורה), זה שאמר תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, כי אין מקילים במלכות שתרכב המלכה על חמור, וכל שכן המלך, שאין זה מקום הדיוט ועבד (שהוא מטטרון שנקרא הדיוט ועבד), שדרכו לרכב על חמור... (תצא ד, ועיין שם עוד)

ואמר רב פנחס בא וראה מה בין מלכי יהודה למלכי ישראל, שלח הקב"ה לדוד וגרשהו ממלכותו, ומיד שב בתשובה לפני הקב"ה, ואל תתמה על זה, ואפילו מנשה מלך יהודה שהיה רשע מיד שב בתשובה לפני הקב"ה, ולקח אומנות אבותיו ושב למלכותו. וזהו שבא הכתוב להורות וישלח את העורב, זה דוד שהיה קורא תמיד כעורב, ושלחהו הקב"ה ממלכותו והוציאו מביתו, ומה כתיב ביה ויצא יצוא ושו"ב, דכתיב ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי, היה יוצא ושב בתשובה, ומתודה על חטאותיו, ומבקש רחמים עליהם, וידע כי חטאותיו עשו לו שנשלח ממלכותו ונגרש... (זהר חדש נח קלד)

מכילתא:

עד שלא נבחר דוד, היו כל ישראל כשרין למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל, שנאמר הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן את הממלכה לדוד וגו'... (בא הקדמה)

אלא וירדו כל עבדיך אלה אלי, שאין תלמוד לומר אלה, אלא שסופך עתיד להיות בראשם ולירד בראשונה, אלא מלמד שמשה חלק כבוד למלכות, וכן הקב"ה אמר לו חלוק כבוד למלכות, שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל פרעה, צום לחלק כבוד למלכות, שכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות, שנאמר אלקים יענה את שלום פרעה, וכן יעקב חלק כבוד למלכות, שנאמר ויתחזק ישראל וישב על המטה, וכן אליהו חלק כבוד למלכות, שנאמר וישנס מתניו וירץ לפני אחאב, וכן חנניה מישאל ועזריה חלקו כבוד מלכות, שנאמר באדין נפקידן שדרך מישך וגו' כד קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא, ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די א-להא עילאה פוקו ואתו, וכן דניאל חלק כבוד למלכות, שנאמר וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב וגו', אדין דניאל עם מלאכא וגו'... (שם פרשה יג)

...למדנו רבינו באיזו זכות זכה יהודה למלכות, אמר להם רבי טרפון אמרו אתם, אמרו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, הצילו ממיתה, אמר להם דיה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה, שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו. אם כן בזכות שאמר ויכר יהודה, אמר להם דיה להודאה שתכפר על הביאה, אם כן בזכות מה, בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער, אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם. אמרו לו רבי למדנו באיזו זכות זכה למלכות, אמר להם כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה, שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו', מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו, קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים, לפיכך זכה למלכות, שנאמר בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז, היתה יהודה לקדשו, לכך ישראל ממשלותיו. אמר להם הקב"ה, מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל, והודו לו הזקנים לרבי טרפון. (בשלח פרשה ה)

...דבר אחר אין עזי אלא מלכות, שנאמר ה' בעזך ישמח מלך, ואומר ויתן עוז למלכו. (שם פרשה יג)

שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש, אני מבקש לילך לאלכסנדריא שמא יעמוד מלך וינצחני, אמר לו איני יודע, מכל מקום כתוב לנו שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מלך ולא שר, שנאמר מן הממלכות תהיה שפלה ולא תנשא עוד על כל הגוים... (שם פרשה טו)

שלשה דברים ניתנו על תנאי, ארץ ישראל, ובית המקדש ומלכות בית דוד... שנאמר אם ישמרו בניך את בריתי וגו', ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם... (יתרו פרשה ב)

ספרא:

...ואין מושחים מלך בן מלך, ומפני מה משחו את שלמה, מפני מחלקותו של אדוניהו, ואת יואש מפני מחלקותו של יהויקים. (צו פרשת מלואים)

ספרי:

רבי נתן אומר, (וישם לך שלום) זה שלום מלכות בית דוד, שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ... (נשא מב)

...אמר להם כשאתם נכנסים לארץ צריכים אתם להעמיד עליכם מלך, ולבנות לכם בית הבחירה, ומנין שאין לבנון אלא מלך, שנאמר בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז, ואומר החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה לנו את בתך לבני לאשה... (דברים ו)

ועברתם את הירדן וישבתם בארץ, רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ, למנות להם מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק, ואיני יודע איזה יקדים, תלמוד לומר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק, כל שישב המלך על כס י-ה אתה מכרית זרע עמלק, ומנין שכסא י-ה זה המלך, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך... (ראה סז)

ואמרת אשימה עלי מלך, רבי נהוראי אומר הפסוק בגנאי ישראל הוא מדבר, שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם. אמר רבי יהודה והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו. ולמה נענשו בימי שמואל, לפי שהקדימו על ידם ככל הגוים אשר סביבותינו. רבי נהוראי אומר לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודה זרה, שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. (שופטים קנו)

שום תשים עליך מלך וגו', מת מנה אחר תחתיו, מלך ולא מלכה. אשר יבחר ה' אלקיך בו, על פי נביא, מקרב ולא מחוצה לארץ, אחיך ולא אחרים, תשים עליך מלך, והלא כבר נאמר שום תשים עליך מלך, ומה תלמוד לומר תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. מיכן אמרו מלך אין רוכבים על סוסו, ואין יושבים על כסאו, ואין משתמשים בשרביטו, ואין רואים אותו כשהוא ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ. דבר אחר שום תשים עליך מלך זו מצות עשה, לא תוכל לתת עליך איש נכרי זו מצות לא תעשה... (שם קנז)

רק לא ירבה לו סוסים, יכול לא ירבה למרכבתו ולא לפרשיו, תלמוד לומר לא ירבה לו אין מרבה, אבל מרבה הוא למרכבתו ולפרשיו, אם כן למה נאמר למען הרבות סוס, סוסים בטלים, מנין אפילו סוס אחד והוא בטל כדי הוא שיחזיר את העם למצרים, תלמוד לומר רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב, והלא דברים קל וחומר, ומה מצוה שהברית כרותה עליה עבירה מחזירתם לשם, שאר ארצות שאין הברית כרותה עלה על אחת כמה וכמה. (שם שנח)

לא ירבה לו נשים, על שמונה עשרה, רבי יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו, שנאמר ולא יסור לבבו, רבי שמעון אומר אפילו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה, אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים, אפילו כאביגיל. וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, יכול אפילו ליתן לאפסניא, תלמוד לומר לא ירבה לו, לו אינו מרבה, אבל מרבה הוא כדי שיתן לאפסניות. (שם קנט)

והיה כשבתו וגו', אם עושה הוא כל האמור בענין כדי הוא שישב על כסא מלכותו, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, לשמו, שלא יהא נאות בשל אבותיו... (שם קס)

והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, מיכן אמרו המלך יוצא למלחמה היא עמו, יושב בדין והיא אצלו, מיסב והיא כנגדו, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. ימי חייו הימים, כל ימי הלילות... לפי שמצינו ששוה הדיוט למלך בדברי תורה, ישוה לו בדברים אחרים, תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים, לדבר תורה שוה לו, ואין שוה לו לדברים אחרים, מיכן אמרו מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחים בידו, להרחיב לו טרסייאות ואין ממחין בידו, דרך המלך אין לו שיעור, וכל העם בוזזין ונותנין לפניו, והוא נוטל חלק בראש. (שם קסא)

...למען יאריך ימים על ממלכתו, אם עושה הוא מה שכתוב בענין כדי הוא שיאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו, שאם מת בנו עומד תחתיו... (שם קסב)

דבר אחר וזאת ליהודה, מלמד שנתפלל משה על דוד, אמר לפניו רבונו של עולם, כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך, אתה מעלה אותם מתוכה... (ברכה שמח)

תלמוד בבלי:

לוי ורבי יצחק, חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב ישינים עד שלש שעות, ואני חצות לילה אקום להודות לך. ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה... (ברכות ד א)

...רבי יהושע אומר עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות... דאמר רבי יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם. (שם ט ב)

...והמלך (כורע) בתחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה. אמר רבי יצחק בר נחמני לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יהושע בן לוי... המלך כיון שכורע שוב אינו זוקף, שנאמר ויהי ככלות שלמה להתפלל וגו' קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו. (שם לד ב)

ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי, ומדקטל להו לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי להו... תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים, לא יצא ידי חובתו. (שם מח א וב)

... חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות, וחד אמר אינה צריכה מלכות... (שם מט א, וראה שם עוד)

הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו, מלכי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מכבודו לבריותיו... חליף תליתאי (גדוד שלישי) כי קא שתקא, אמר ליה רב ששת ודאי השתא אתי מלכא, אמר ליה ההוא צדוקי מנא לך הא, אמר ליה דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, דכתיב צא ועמדת בהר... כי אתא מלכא פתח רב ששת וקא מברך ליה, אמר ליה ההוא צדוקי למאן דלא חזית ליה קא מברכת... (שם נח א)

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים יריעות וכל בני אדם לבלרין, אין מספיקים לכתוב חללה של רשות, מאי קראה אמר רב משרשיא שמים לרום וארץ לעומק, ולב מלכים אין חקר. (שבת יא א)

...אף אוריה החיתי אי אתה נענש עליו, מאי טעמא מורד במלכות הוה, דאמר ליה ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים... (שם נו א)

אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת את וציבא תחלקו את השדה, יצאתה בת קול ואמרה לו, רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. אמר רב יהודה אמר רב אילמלי לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה... (שם שם ב)

...רבי שמעון היא, דאמר כל ישראל בני מלכים הם. (שם סז א)

 

 

 

...דתניא רבי חנניה אומר ואפילו היא ארבעים סאה כאסטרטיא של מלך... (עירובין כו א)

...אמרי מלכא ומלכתא הוו יתבי, מלכא אמר גדיא יאי, ומלכתא אמרה אימרא יאי, אמרו מאן מוכח, כהן גדול דקא מסיק קרבנות... (פסחים נז א)

תנו רבנן שבעה דברים מכוסים מבני אדם, אלו הן ...ומלכות בית דוד מתי תחזור, ומלכות חייבת מתי תכלה. (שם נד ב)

אמר רבי יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו, שנאמר חזון ישעיהו בן אמוץ וגו', אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה, מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס... (שם פז ב)

ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח, ויצאו ושחטו עליהם ב' פסחים, באו ושאלו את המלך, אמר להם לכו ושאלו את המלכה, באו ושאלו מן המלכה, אמרה להם לכו ושאלו את רבן גמליאל, אמר להם מלכה ומלך דדעתן קלה עליהן יאכלו מן הראשון... נמצא מלך תלוי במלכה, ונמצאת מלכה תלויה ברבן גמליאל... (שם פח ב)

אמר רב יוסף אמר לי יוסף שידא, אשמדאי מלכא דשידי ממונה הוא אכולהו זוגי, ומלכא לא איקרי מזיק, איכא דאמרי לה להאי גיסא, אדרבה מלכא רתחנא הוא, מאי דבעי עביד, שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחין בידו. (שם קי א)

תנו רבנן ג' אין מתקנאין בהן, ואלו הן נכרי, קטן ונחש... מאי טעמא דמלכותייהו אחורי אודנייהו קאי. (שם קיג א)

אמר רב יהודה אמר שמואל, מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול, מפני שלא היה בו שום דופי, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך. אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש שאול, מפני שמחל על כבודו, שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש... (יומא כב ב)

...אמרו לו (לאכסנדר), מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה, אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי... והא אנן תנן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה'... (שם סט א וב)

מתניתין מני, רבי חנניא בן תרדיון היא, דתניא המלך והכלה לא ירחצו את פניהם, רבי חנניא בן תרדיון אומר משום רבי אליעזר המלך והכלה ירחצו את פניהם... מאי טעמא, מלך משום דכתיב מלך ביפיו תחזינה עיניך. (שם עח ב)

באחד בניסן ראש השנה למלכים... תנו רבנן מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר, כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה, ואם לא עמד אלא באחד בניסן, אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר... (ראש השנה ב א, וראה שם עוד)

אמר רב חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן... (שם ג א, וראה שם עוד)

דאמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר משפט עבדו ומשפט עמו, מאי טעמא, אי בעית אימא לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי, ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף. (שם ח ב)

בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וחד אמר בנביאים לא קם, במלכים קם... (שם כא ב)

בשני מה היו אומרים, גדול ה' ומהולל מאד, על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן... בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש, על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן... (שם לא א)

אין פוחתין מעשרה מלכיות... הני עשרה מלכיות כנגד מי, אמר רבי כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים... (ראש השנה לב א, וראה שם עוד)

...דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים, מנלן, מתמר, דכתיב ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה, אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה... (מגילה י ב)

המולך, אמר רב שמלך מעצמו, אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי, אמרי לה לשבח, דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה, ואמרי לה לגנאי, דלא הוה חזי למלכותא, וממונא יתירא הוא דיהב וקם... תנו רבנן שלשה מלכו בכיפה, ואלו הן אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר, אחאב דכתיב חי ה' אלקיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך וגו', ואי לא דהוה מליך עלייהו היכי מצי משבע להו. נבוכדנצר דכתיב והיה הגוי והממלכה אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל. אחשורוש הא דאמרן. ותו ליכא, והא איכא שלמה, לא סליק מלכותיה... שלמה מילתא אחריתי הוה ביה, שמלך על העליונים ועל התחתונים, שנאמר וישב שלמה על כסא ה'... (שם יא א, וראה שם עוד)

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאי אמר... ושמואל אמר גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה... בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר רבי תנחום נדדה שנת מלכו של עולם... (שם טו א וב)

אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים. (סוכה כז ב)

תנו רבנן מלך מסתפר בכל יום... מאי טעמא, אמר רבי אבא בר זבדא אמר קרא מלך ביפיו תחזינה עיניך. (תענית יז א)

אין מושחין את המלכים אלא על גבי המעיין, שנאמר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון, ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל. אין מושחין מלך בן מלך, אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח שלמה, מפני מחלקותו של אדוניהו, יואש מפני עתליהו, ויהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו ב' שנים. יהוא מפני יורם, לא כן כתיב קום משחהו כי זה הוא, זה טעון משיחה, ואין מלכי ישראל טעונין משיחה, אלא יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים... אין מושחין המלכים אלא מן הקרן, שאול ויהוא נמשחו מן הפך, היתה מלכותן מלכות עוברת, דוד ושלמה נמשחו מן הקרן, היתה מלכותן קיימת. 

אין מושחין כהנים מלכים, אמר רבי יונה אמר רב אבי יודה ענתונדרייא על שם לא יסור שבט מיהודה, אמר רבי חייא בר אדא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, מה כתיב בתריה, לא יהיה לכהנים הלוים. (שקלים טז א)

אמר רבא כל שראה יחזקאל ראה ישעיה, למה יחזקאל דומה, לבן כפר שראה את המלך, ולמה ישעיה דומה, לבן כרך שראה את המלך... דאמר מר מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור, מלך שבעופות נשר, ואדם מתגאה על כולן, והקב"ה מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו... (חגיגה יג ב)

קוסם זה מלך, שנאמר קסם על שפתי מלך... (שם יד א)

דאמר מר שום תשים עליך מלך, כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך, האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה. (יבמות מה ב)

...אי מפרץ אתי מלכא הוי, שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו... אמר לו דואג האדומי, עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו... (שם עו ב)

...שנאמר שום תשים עליך מלך, מקרב אחיך תשים עליך מלך, עליך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו גר... (שם קב א)

תנו רבנן מעבירין את המת מלפני הכלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל, אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה ושבחוהו חכמים, שבחוהו מכלל דשפיר עבד, והא אמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, דאמר מר שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך, פרשת דרכים הואי. (כתובות יז א)

דרש רב נחמן בר כהן, מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה. (שם קו א)

...דאמר ליה לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא מהנית לי. (נדרים כד א)

...שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת. (נזיר ה א)

אמר עולא... תמר זינתה יצאו ממנה מלכים ונביאים, זמרי זנה נפלו עליו כמה רבבות מישראל. (שם כג ב)

אמר רבי חיננא בר פפא אין הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו, שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה וגו'... (סוטה ט א)

ויקם מלך חדש וגו', רב ושמואל חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו... ויעש להם בתים, רב ושמואל, חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות... דוד נמי ממרים קאתי... (שם יא א וב)

פרשת המלך כיצד, מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית היו עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה, שנאמר מקץ שבע שנים במועד וגו', חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל, וקורא יושב, אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים, וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות, אמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה, וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע, ושמע, והיה אם שמע, עשר תעשר כי תכלה לעשר, ופרשת המלך, וברכות וקללות, עד שגומר כל הפרשה, ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן, אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון... האמר רב אשי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך, מצוה שאני... (שם מא א)

דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר זקניך זו סנהדרין, שופטיך זה מלך וכהן גדול, מלך דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ... (שם מה א)

תא שמע משחרב בית המקדש ראשון בטלו ערי מגרש, ופסקו אורים ותומים, ופסק מלך מבית מבית דוד. (שם מח ב)

בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות ואין תוכחה... תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים... (שם מט ב)

כי מטא (רבן יוחנן בן זכאי) להתם, אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא, אמר ליה מיחייבת תרי קטלא, חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא, ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי, אמר ליה דקאמרת לאו מלכא אנא, איברא מלכא את, דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך, דכתיב והלבנון באדיר יפול, ואין אדיר אלא מלך, דכתיב והיה אדירו ממנו... (גיטין נו א)

...אמר להו שלמא עלייכו מלכי, שלמא עלייכו מלכי, אמרו ליה מנא לך דרבנן איקרו מלכים, אמר להו דכתיב בי מלכים ימלוכו וגו', אמרו ליה ומנא לך דכפלינן שלמא למלכי, אמר להו דאמר רב יהודה אמר רב מנין שכופלין שלום למלך, שנאמר ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים וגו'... (שם סב א)

מאי מלכות שאינה הוגנת, מלכות הרומיים, ואמאי קרי לה מלכות שאינה הוגנת, משום דאין להם לא כתב ולא לשון. אמר עולא מפני מה תקינו מלכות בגיטין, משום שלום מלכות... לשום מלכות יון, וצריכא, דאי אשמעינן מלכות שאינה הוגנת, משום דמליכא, אבל מלכות מדי ומלכות יון מאי דהוה הוה, ואי אשמעינן מלכות מדי ומלכות יון משום דמלכותא הוו, אבל בנין הבית מאי דהוה הוה... (שם פ א)

דתניא מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים, ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל... והיה שם איש לץ רע לב ובליעל ואלעזר בן פועירא שמו, ויאמר אלעזר בן פועירא לינאי המלך, ינאי המלך, לבם של פרושים עליך... היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו, ויאמר יהודה בן גדידה לינאי המלך, ינאי המלך, רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן... (קדושין סו א)

...רב הונא אמר גדישים דשעורים דישראל הוו, דהוו מטמרי פלשתים בהו, וקא מיבעי ליה מהו להציל עצמו בממון חברו, שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו, אבל אתה מלך אתה, ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו... (בבא קמא ס ב, וראה שם עוד)

...אלא מעתה לרבנן עבד יהא כשר למלכות, אמרי ולטעמיך תיקשו לך גר לדברי הכל, אלא אמר קרא מקרב אחיך, ממובחר שבאחיך... (שם פח א)

מאי משרבו האנסין, דאמרי אבידתא למלכא... (בבא מציעא כח ב)

...איבעית אימא מלכותא שאני דלא הדרא ביה... אמר (הורדוס) מאן דריש מקרב אחיך תשים עליך מלך, רבנן, קם קטלינהו לכולהו רבנן, שבקיה לבבא בן בוטא למשקל עצה מיניה. אהדר ליה כלילא דיילי דקרינהו לעיניה. יומא חד אתא ויתיב קמיה, אמר חזי מר האי עבדא בישא מאי קא עביד, אמר ליה מאי אעביד ליה, אמר ליה נלטיה מר, אמר ליה גם במדעך מלך אל תקלל, אמר ליה האי לאו מלך הוא, אמר ליה וליהוי עשיר בעלמא, וכתיב ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, ולא יהא אלא נשיא, וכתיב ונשיא בעמך לא תאור... (בבא בתרא ג ב)

אמר רבי יונתן כל האומר מלכת שבא אשה היתה אינו אלא טועה, מאי מלכת שבא, מלכותא דשבא. (שם טו ב)

...וישם כסא לאם המלך, ואמר רבי אלעזר לאמה של מלכות (רות)... (שם צא ב)

המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, לא חולץ ולא חולצין לאשתו, לא מייבם ולא מייבמין לאשתו, רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב, אמרו לו אין שומעין לו. ואין נושאין אלמנתו של מלך, רבי יהודה אומר נושא המלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך... אמר רב יוסף (כהן גדול) מעיד למלך, והתנן לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, אלא אמר רבי זירא מעיד לבן מלך, בן מלך הדיוט הוא, אלא מעיד בפני המלך, והא אין מושיבין מלך בסנהדרין, משום יקרא דכהן גדול אתא ויתיב מקבלי ניהלי לסהדותיה, קאי הוא ואזיל, ומעיינינא ליה אנן בדיניה. גופא אין מושיבין מלך בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה, מלך בסנהדרין דכתיב לא תענה על ריב, לא תענה על רב, לא מלך וכהן גדול בעיבור שנה, מלך משום אפסניא, כהן גדול משום צינה... (סנהדרין יח א וב)

מלך לא דן, אמר רבי יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן, דכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט, ואי לא דיינינן ליה אינהו היכי דייני, והכתיב התקוששו וקושו, ואמר ריש לקיש קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים, אלא מלכי ישראל מאי טעמא לא, משום מעשה שהיה, דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא, אמר להו שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם בו ונדוננו, שלחו ליה עבדך קטל נפשא, שדריה להו, שלחו ליה תא אנת נמי להכא, והועד בבעליו אמרה תורה, יבא בעל השור ויעמוד על שורו, אתא ויתיב, אמר לו שמעון בן שטח ינאי המלך, עמוד על רגלך ויעידו בך, ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו', אמר לו לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבירך, נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו וכבשו פניהם בקרקע, אמר להן שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות ויפרע מכם, מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו, באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו... תניא אמרו לו לרבי יהודה נשים הראויות לו מבית המלך, ומאי נינהו מירב ומיכל... (שם יט א)

מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו, רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המיטה יוצא, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר והמלך דוד הולך אחר המיטה, אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם, וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש... ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד, וכל העם בוזזין ונותנין לו, והוא נוטל חלק בראש... אמר רב יהודה אמר שמואל כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו, רב אמר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר שום תשים עלים מלך, שתהא אימתו עליך. כתנאי, רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת המלך מלך מותר בו, רבי יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. וכן היה רבי יהודה אומר, ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך וגו'. תניא רבי אליעזר אומר זקינים  בדור כהוגן שאלו, שנאמר תנה לנו מלך לשפטנו, אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו. תניא רבי יוסי אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה, כשהוא אומר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק, הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה, ואין כסא אלא מלך, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך, ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה, כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם וגו', והיה המקום אשר יבחר ה' וגו', הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה... אמר ריש לקיש בתחילה מלך שלמה על העליונים, שנאמר וישב שלמה על כסא ה', ולבסוף מלך על התחתונים, שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה...

פורץ לו דרך, תנו רבנן, אוצרות מלכים למלך, ושאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם, אמר ליה אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אחא בשלמא אוצרות מלכים למלך, אורחא דמלתא, אלא שאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם מנלן, דכתיב וימשחו לה' לנגיד ולצדוק, מקיש נגיד לצדוק, מה צדוק (כהן גדול) מחצה לו ומחצה לאחרים, אף נגיד מחצה לו ומחצה לאחיו... (שם כ א וב)

ולא ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה, רבי יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו, רבי שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה, אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים, אפילו כאביגיל... הני שמונה עשרה מנלן, דכתיב ויולדו לדוד בנים בחברון, ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית... והששי יתרעם לעגלה אשת דוד, אלה יולדו לדוד בחברון, וקאמר ליה נביא אם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה, כהנה שית וכהנה שית, דהוו להו תמני סרי. מתקיף לה רבינא אימא כהנה תרתי סרי, וכהנה עשרין וארבע, תניא נמי הכי, לא ירבה לו נשים יותר מעשרים וארבע, למאן דדריש וי"ו ארבעים ושמונה הוו, תניא נמי הכי, לא ירבה לו נשים יותר מארבעים ושמונה...

לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, אלא כדי ליתן אספניא, וכותב לו ספר תורה לשמו, יוצא למלחמה מוציאה עמו, נכנס הוא מכניסה עמו, מיסב היא כנגדו, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. תנו רבנן לא ירבה לו סוסים, יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו, תלמוד לומר לו, לו אינו מרבה, אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו, הא מה אני מקיים סוסים, סוסים הבטלנין, מניין שאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה, סוסים למה לי, לעבור בלא תעשה על כל סוס וסוס, טעמא דכתב רחמנא לו, הא לאו הכי הוה אמינא אפילו כדי רכבו ופרשיו נמי לא, לא צריכא לאפושי. 

תנו רבנן וכסף וזהב לא ירבה לו, יכול אפילו כדי ליתן אספניא, תלמוד לומר לו, לו אינו מרבה, אבל מרבה הוא כדי ליתן אספניא. טעמא דכתב רחמנא לו, הא לאו הכי הוה אמינא אפילו כדי ליתן אספניא נמי לא, לא צריכא להרווחה. השתא דאמרת לו לדרשה, לא ירבה לו נשים מאי דרשת ביה, למעוטי הדיוטות (דמותרין להרבות).

וכותב לו ספר תורה לשמו, תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו. אמר רבא אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה. איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו, שלא יתנאה בשל אחרים, מלך אין הדיוט לא, לא צריכא לשתי תורות, וכדתניא, וכתב לו את משנה וגו', כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו, ואותה שיוצאת ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו, שנאמר שיויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא, שנאמר והיתה עמו וקרא בו, מקום הראוי לקראות בו... (שם כא א וב)

אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום ולא כשהוא בבית המרחץ, שנאמר שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. אמר רב יעקב אמר רבי יוחנן אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה, מותרת לשלמה דמלך היה, ומלך משתמש בשרביטו של מלך, ואסורה לאדוניה דהדיוט הוא... (שם כב א וב)

תנו רבנן הרוגי מלכות נכסיהן למלך, הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין, רבי יהודה אומר אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין. אמרו ליה לרבי יהודה והלא כבר נאמר הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו, אמר להן בן אחי אביו היה, וראוי ליורשו הוה... (שם מח ב, וראה שם עוד)

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא, שלשה מלכים, ירבעם אחאב ומנשה, רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא... (שם צ א)

תניא רבי נחמיה אומר, דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות, והגפן יתן פריו והיין ביוקר, ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה, מסייע ליה לרבי יצחק, דאמר רבי יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות, אמר רבא מאי קרא, כולו הפך לבן טהור הוא. (שם צז א)

אמר רבי חמא בר חנינא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל שנאמר וכרת הזלזלים במזמרות, וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה' צב-אות עם ממשך ומורט... אמר רב אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל תשעה חדשים, שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל... (שם צח א וב)

...איזהו מלך מיוחד, הוי אומר זה משיח... (שם צט א)

רבי אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים, חלש, קביל עליה דלא דריש, כיון דאיתפח הדר דריש... רב אשי אוקי אשלשה מלכים, אמר למחר נפתח בחברין, אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה, אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן, מהיכא בעית למישרא המוציא... למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא... אמר רבי יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות, מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף... אמר רבי יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה, מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות... (שם קב א וב)

אמר רבי חנינא משל דרבנן למה הדבר דומה, לתרי מלכי ולתרי איפרכי, מלכו של זה למעלה ממלכו של זה, ואיפרכו של זה למעלה מאיפרכו של זה... אלא מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה, ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה, רב אדא בר אבא אמר כגון מלכא ואלקפטא רופילא וריש גלותא, האי למעלה מזה הוא, אלא כגון מלכא ורופילא ואלקפטא וריש גלותא. רבא אמר כגון שבור מלכא וקיסר. אמר ליה רב פפא לרבא הי מינייהו עדיף, אמר ליה בחורשיא קא אכיל ליה, (האיש הזה מוטמן ביערות ולא שמע), פוק חזי טיבעה דמאן סגי בעלמא... (שבועות ו ב)

דאמר שמואל מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא, שנאמר כרמי שלי לפני האלף לך שלמה למלכותא דרקיעא, ומאתים לנוטרים את פריו למלכותא דארעא... כל מלכיא האמורים בדניאל חול, חוץ מזה שהוא קדש, אנת מלכא מלך מלכיא די א-לא שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך, ויש אומרים אף זה קדש, שנאמר מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך. (שם לה ב)

דבר אחר מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, והיינו דתנן רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. (עבודה זרה ד א)

עד הנהר הגדול נהר פרת... דבי רבי ישמעאל תנא עבד מלך כמלך. (שם מז ב)

והתני רבי יוסי ברבי, מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה, מלכות יון בפני הבית מאה ושמונים שנה, מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלש, מלכות בית הורדוס מאה ושלוש... (שם ח ב)

אמר רב נחמן בגולה אין מונין אלא למלכי יונים בלבד... מאי ויום גנוסיא של מלכיהם, אמר רב יהודה יום שמעמידין בו עובדי כוכבים את מלכם, והתניא יום גינוסיא ויום שמעמידין בו את מלכם, לא קשיא, הא דידיה הא דבריה. ומי מוקמי מלכא בר מלכא, והתני רב יוסף, הנה קטון נתתיך בגוים, שאין מושיבין מלך בן מלך... אלא מאי גנוסיא, יום שמעמידים בו מלכם, ולא קשיא הא דידיה הא דבריה, ואי קשיא לך דלא מוקמי מלכא בר מלכא, על ידי שאלה מוקמי, כגון אסוירוס בר אנטונינוס דמלך... (שם י א, וראה שם עוד)

...אמר להו קטיעא בר שלום חדא לא יכלת להו לכולהו, דכתיב כי בארבע רוחות השמים פרשתי אתכם... ועוד קרו לך מלכותא קטיעה... (שם י ב)

אמר לו חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה, שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו... אמר ליה מסתפינא ממלכותא, אמר ליה שקול תרקבא דדינרא, פלגא פלח ופלגא להוי לך... (שם יח א)

ויתנו עליו את הנזר ואת העדות... עדות אמר רבי יהודה אמר רב עדות היא לבית דוד, שכל הראוי למלכות הולמתו, וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו... (שם מד א)

...אמר ליה אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא, אנן לא תיהוי עלן אימתא דמלכותא, אמר ליה אנא מיהא מאי אימתא דמלכותא איכא עלי, עד דיתבי אתא ההוא פריסקתא דמלכא, אמר ליה קום דקבעי לך מלכא... (שם סה א)

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות בשלשים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע מעלות, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים... (אבות ו ו)

רבי עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול, שהמלך לא דן ולא דנין אתו, לא מעיד ולא מעידין אותו. (הוריות ח ב, וראה שם עוד)

וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו, כהן מביא פר והנשיא מביא שעיר. משיח שעבר ממשיחותו... והנשיא כהדיוט. חטאו עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו, הרי אלו כהדיוטות... איזהו נשיא, זה מלך, שנאמר מכל מצוות ה' אלקיו, שאין על גביו אלא ה' אלקיו... תנו רבנן אשר נשיא יחטא, אמר רבן יוחנן בן זכאי אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו... (שם י א וב)

תנו רבנן, נשיא, יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב, תלמוד לומר מכל מצות ה' אלקיו, ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלקיו, מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלקיו, אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו... איתיביה מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים לעצמם, אמר ליה התם לא כייפי להדדי... רב ספרא מתני הכי, בעא מיניה רבי מרבי חייא, כגון אני מהו בשעיר, אמר ליה התם שבט הכא מחוקק, ותניא לא יסור שבט מיהודה זה ראש גולה שבבבל שרודה את ישראל במקל, ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה לישראל ברבים...

אמר מר ואין מושחין מלך בן מלך, מנלן, אמר רב אחא בר יעקב דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו וגו', ירושה היא לכם. ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה, ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה, אמר רב פפא אמר קרא הוא ובניו בקרב ישראל, בזמן ששלום בישראל קרינא ביה הוא ובניו, ואפילו בלא משיחה. תנא אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם. ותיפוק ליה משום דראשון הוא, חסורי מחסרא והכי קתני, מלכי בית דוד משוחין, מלכי ישראל אין משוחין, מנלן, אמר רבא אמר קרא קום משחהו כי זה וגו', זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה... ומשום מחלקותו של יורם בן אחאב נמעל בשמן המשחה, כדאמר רב פפא באפרסמא דכיא... (שם יא א)

תנו רבנן אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם, שנאמר ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וגו' והורדתם אותו אל גיחון... רמה קרני באלקי, רמה קרני ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן. (שם יב א)

...חכם קודם למלך, ישראל חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראוים למלכות, מלך קודם לכהן גדול, שנאמר ויאמר המלך להם קחו עמכם עבדי אדוניכם וגו'. (שם יג א)

אמר רב אשי אמר לי הונא בן נתן זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאיזדגר מלכא, והוה מדלי לי המיינאי, ותיתייה ניהליה, ואמר לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו, כי אתאי קמיה דאמימר אמר לי אקיים בך והיו מלכים אומנייך. (זבחים יט א)

...אמר רבי ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך, דכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי, ואילו לדידיה לא קאמר ליה, רבי יוחנן אמר מהכא, ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב. אמר עולא בקש משה מלכות ולא נתנו לו, דכתיב אל תקרב הלום, ואין הלום אלא מלכות, שנאמר מי אנכי ה' אלקים כי הביאתני עד הלום... (זבחים קב א)

וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, וינהו כל בית ישראל אחרי ה'. הני עשרים שנה עשר שנה שמלך שמואל בעצמו, ושנה שמלך שמואל ושאול, ושתים שמלך שאול, ושבע דדוד... (שם קיח ב)

תנן התם שער המזרח עליו שושן הבירה צורה, מאי טעמא... וחד אמר כדי שתהא אימת מלכות עליהן... (מנחות צח א)

...תניא אמר רבי יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר עלה לה אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה כל האומר לי לירד ממנה (מן השררה) אני מטיל עליו קומקום של חמין, שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה בקש להרוג את דוד. (שם קט ב)

תניא היה רבי מאיר אומר הוא עשך ויכוננך, כרכא דכולה ביה, ממנו כהניו, ממנו נביאיו, ממנו שריו, ממנו מלכיו, שנאמר ממנו פנה ממנו יתד וגו'. (חולין נו ב)

...אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא (לנמלים). אזל בתקופת תמוז פרסיה לגלימיה אקינא דשומשמני, נפק אתא חד מינייהו אתנח ביה סימנא, על אמר להו נפל טולא, נפקו ואתו, דלייה לגלימיה נפל שמשא, נפלו עליה וקטליה, אמר שמע מינה לית להו מלכא, דאי אית להו, הרמנא דמלכא לא ליבעו. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא מלכא הוה בהדייהו, אי נמי הרמנא דמלכא היו נקיטי, אי נמי בין מלכא למלכא הוה, דכתיב בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה... (שם נז ב)

...אמרה ירח לפני הקב"ה רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה לכי ומעטי את עצמך. (שם ס ב)

רבי אלעזר המודעי אמר גפן זה ירושלים, שלשה שריגים זה מקדש מלך וכהן גדול... (שם צב א)

...ואל תתמה שהרי קרקפלו של רבי ישמעאל מונח בראש מלכים. (שם קכג א)

אמר להן מה יעביד אינש ויתקבל על ברייתא, אמרו יסני מלכו ושלטן, אמר להו דידי טבא מדידכו, ירחם מלכו ושלטן, ויעבד טיבו עם בני אינשא... אמרו ליה שלטן ביד מלכא ולא יאי למלכא כזב. (תמיד לב א)

...אמר ליה אביי שאני מלכותא דלא הדרא ביה, דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר ביה. (ערכין ו א)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי ינאי מטמא כהן לראות את המלך, כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא חמין לרבי חייא בר אבא מפסע על קברים בצור בגין מחמוניה... רבי חזקיה ורבי ירחמיה בשם רבי יוחנן מצוה לראות גדולי המלכות, לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. (ברכות כג ב)

...דאמר רבי שמעון בן לקיש שאול לא זכה למלוכה אלא על ידי שהיה זקינו מדליק נר לרבים, נקרא שמו נר... (שביעית ט ב)

...אין מלך יושב בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור, רבי חנינה ורבי מנא חד אמר אין המלך יושב בסנהדרין מפני החשד, ולא בעיבור מפני החשד, ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור שאין כבוד המלך לישב בשבעה, תא חמי בשבעה אין כבודו לישב לא כל שכן בשלשה, הדא אמרה דיני ממונות שלו בעשרים ושלשה... וריש לקיש אמר נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה, מה מחזרן ליה, אמר רבי חגיי, משה, אין מחזרין ליה די קטל לון... (סנהדרין ט ב)

...לא דן, והכתיב והיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ותמר הכן אמור מעתה היה דן הדין, זיכה הזכיי וחייב החייב, היה החייב עני נותן לו משלו, נמצא עושה דין לזה וצדקה לזה... ולא דנין אותו, על שם מלפניך משפטי יצא. רבי יצחק בשם רבי המלך וצבור נידונין לפניו בכל יום, שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. רבי יודן אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב, אמרו לו אם אומר את כן נמצאת פוגם כבוד המלך... אין נושאין אלמנתו ולא גרושתו של מלך... רבנין דקיסרין אמרין אסורות ממש היה, ומה כלי הדיוט שנשתמש בהן הדיוט אסור למלך להשתמש בו, כלי המלך שנשתמש בהן הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור לשמש בהן. (שם יא א)

מלך ישראל אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על ניסלו ואין משתמשין לא בכתרו ולא בשרביטו, ולא באחד מכל משמשיו, וכשמת כולן נשרפין לפניו, שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך ישרפו עליך, ואין רואין אותו ערום ולא כשמסתפר, ולא בבית המרחץ, על שם מלך ביופיו תחזינה עיניך. רבי חנינה סלק גבי רבי יודן נשייא, נפק לגביה לבוש אותניתיה, אמר ליה חזור ולבוש לגין דידך, משום מלך ביופיו תחזינה עיניך. רבי יוחנן סלק גבי רבי יודן נשיא, נפק לגביה בחלוקא דכיתנא, אמר ליה חזור ולבוש חלוקך דעמרא, משום מלך ביופיו וגו'... אמר ליה כבת כן אמה, כאמה בתה, כדור כן הנשיא, כנשיא כן הדור... (שם יג א וב)

מלך ישראל ומלך יהודה שניהן שוין, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה, ומה טעמא ומלך ישראל ומלך יהודה בגורן, כבגורן, אמר רבי יוסי בי רבי בון ובלחוד עד יהוא בן נמשי, ומה טעם בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל, מכין ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה. (הוריות טו ב)

חכם קודם למלך, חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך שמת כל ישראל ראוין למלכות. (שם יח ב)

תוספתא:

...ובורר לו נשים מכל מקום שירצה, כוהנות לויות וישראלות... כל העם עומדים והוא יושב, ולא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, כל העם שותקין והוא מדבר, היה קורא אותן אחיי ועמי שמעוני אחיי ועמי, והן קורין אותו אדונינו ורבינו, שנאמר אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה... (סנהדרין פרק ד)

אין מעמידין מלך בחוצה לארץ, אין מעמידין מלך אלא אם כן היה נשאוי לכהונה, ואין מושחין מלכים אלא על גבי המעיין... (שם)

פרקי דרבי אליעזר:

מכאן אמרו חכמים כל מלכות שאין לה יועצים אין מלכותה מלכות, ומנין אנו למדים, ממלכות בית דוד, שהיו לה יועצים, שנאמר (דברי הימים א' כ"ז ל"ב) ויהונתן דוד דויד יועץ איש מבין וסופר הוא, ומלכות בית דוד היו לה יועצים, ושאר כל אדם על אחת כמה וכמה שהיא טובה להם... (פרק ג)

...הלך אדם לעצמו והמליך אותו ראשון וכל הבריות אחריו, ואמר (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש וגו'. עשרה מלכים מלכו מסוף העולם ועד סופו, מלך הראשון זה הקב"ה, שהוא מולך בשמים ובארץ, ועלה במחשבתו להקים מלכים על הארץ, שנאמר (דניאל ב' כ"א) והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין וגו'. המלך השני זה נמרוד, משל מסוף העולם ועד סופו, שהיו כל הבריות יראים ממי המבול, ונמרוד היה עליהם מלך, שנאמר (בראשית י') ותהי ראשית ממלכתו בבל. המלך השלישי זה יוסף שמשל מסוף העולם ועד סופו, שנאמר וכל הארץ באו מצרימה, ארץ אין כתיב כאן, אלא וכל הארץ... שארבעים שנה היה משנה למלך במצרים, וארבעים שנה מלך לעצמו, שנאמר (שמות א') ויקם מלך חדש על מצרים וגו'.

מלך הרביעי זה שלמה שמלך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (מלכים א' ה' ו') ושלמה היה מושל בכל הממלכות וגו'... מלך החמישי זה אחאב מלך ישראל, שנאמר (שם י"ח) חי ה' אלקיך אם יש גוי וממלכה וגו'... אחשורוש מלך בחציו של עולם קט"ז מדינות, ובזכות אסתר נתוספו לו י"א מדינות... המלך הששי זה נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ב' ל"ח) ובכל די דארין בני אנש, ולא עוד אלא בעופות משל, שאפילו עוף לא היה יכול לפתוח פיו חוץ מרשותו, שנאמר (ישעיה י') ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. מלך השביעי זה כורש, שנאמר (דברי הימים ב' ל"ו) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות וגו'. מלך השמיני הוא אלכסנדרוס מוקדון, שמשל מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דניאל ח' ה') ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב, על פני הארץ אין כתיב כאן, אלא על פני כל הארץ... מלך התשיעי זה מלך המשיח שהוא עתיד למלוך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דניאל ב' ל"ה) ואבנה די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא. המלך העשירי חוזרת המלוכה לבעלה, מי שהיה המלך הראשון הוא המלך האחרון, שנאמר (ישעיה מ"ד ו') אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, וכתיב (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ... (פרק יא)

מדרש רבה:

רבי שמעון בן לקיש פתר קרא במלכיות, והארץ היתה תהו זו מלכות בבל, שנאמר ראיתי את הארץ והנה תוהו, ובהו זו מלכות מדי, שנאמר (אסתר ו') ויבהילו להביא את המן, וחשך זו מלכות יון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם... על פני תהום זו מלכות הרשעה, שאין לה חקר כמו התהום... (בראשית ב ה)

תני עשר עטרות נטל אותו היום, ראשון למעשה בראשית... ראשון למלכים... (שם ג יב)

אמר רבי שמעון בן לוי, הנה טוב מאד זו מלכות שמים, והנה טוב מאד זו מלכות הארץ, וכי מלכות הארץ טוב מאד, אתמהא, אלא שהיא תובעת דקיון של בריות, שנאמר (ישעיה מ"ה) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. (שם ט טו)

משל הדיוט אומר עבדא דמלכא מלכא, הדבק לשחון וישתחון לך. (שם טז ה)

אמר רבי הונא בג' דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה, בנימוסין ובפנקיסין ובלשון. רבי הונא בשם רבי אחא אמר, כל המלכיות נקראו על שם אשור, על שם שהיו מתעשרות מישראל. אמר רבי יוסי בר חנינא כל המלכיות נקראו על שם נינוה, על שם שהיו מצירות לישראל. (שם טז ז)

רבי אסי ורבי הושעיא בשם רבי אחא, אמר לו הקב"ה אני עשיתיך מלך על הבהמה ועל החיה, ואתה לרע בקשת... (שם כ יא)

אמר רבי אלעזר בר אבינא, אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח, תדע שכן, שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם. (שם מב ז)

דאמר רבי יהושע בן מנחמה אותן ס"ב מלכים שהרג יהושע כולם היו במשתה של אברהם אבינו, ולא ל"א היו, אלא כי ההיא דאמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי פרנך משום רבי יוחנן, מלך יריחו אחד, מה תלמוד לומר אחד, אלא הוא ואנקיסר שלו. (שם נג יד)

ואחרי כן יצא אחיו, הגמון אחד שאל לחד מן אלין דבית סלוני, אמר לו מי תופס המלכות אחרינו, הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב... (שם סג יג)

וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויגלח וגו', לחלוק כבוד למלכות. (שם פט יא)

כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו (תהלים מ"ח), זה יהודה ויוסף... רעדה אחזתם שם, אלו השבטים, אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו, יאי למלך מדיין עם מלך... (שם צג ב)

...כי איש אחד מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד (שמואל ב' כ'), אם במלך למה בדוד, ואם בדוד למה במלך, אלא אמר רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון, כל שמעמיד פניו במלך כאילו העמיד פניו בתלמיד חכם, כל שכן במלך ותלמיד חכם. רבי יודן אומר כל המעיז פניו במלך כאילו מעיז פניו בשכינה, (שם) ותאמר הנה ראשו מושלך אליך, מנא ידעה, אלא אמרה כל דמחציף אפיה במלכות בית דוד מרים הוא ראשיה מלעיל. (שם צד ח)

לא יסור שבט מיהודה, זה כסא מלכות, (תהלים מ"ה) כסאך אלקים עולם ועד שבט מישור, אימתי ומחוקק מבין רגליו, כשיבא אותו שהמלכות שלו, שכתוב בו (ישעיה כ"ח) ברגלים תרמסנה עטרת וגו', עד כי יבא שילה, מי שהמלכות שלו, ולו יקהת עמים, מי שמקהה שיני כל העכו"ם... (שם צט י)

...ולמה לא נכנס הוא (יוסף), רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל שאין אבל נכנס בפלטין של מלך. (שם ק ה)

ויאמר הנני, הנני לכהונה ולמלכות... בקש משה שיעמדו ממנו כהנים ומלכים, אמר לו הקב"ה אל תקרב הלום, כלומר לא יהיו בניך מקריבין שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך, הלום זו מלכות, כמה דתימא (שמואל ב' ז') כי הביאותני עד הלום... אף על פי כן זכה משה לשתיהן, כהונה ששימש בז' ימי המלואים, מלכות דכתיב (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך. (שמות ב יג)

וכן דרך מלכים לישב כגורן עגולה, שנאמר (דברי הימים ב' י"ח) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים ויושבים בגורן, וכי בגורן ישבו, אלא כדתנינן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה... (שם ה טז)

פן יפגענו, לא היה צריך לומר אלא פן יפגעך, ללמדך שנהגו בו כבוד, ללמדך שחייב אדם לחלוק כבוד למלכות. (שם ה יט)

ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, אמר לו הקב"ה היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלכות, אף על פי שאני צריך לעשות בו את הדין. וכן עשה משה, שנאמר (שמות י"א) וירדו כל עבדיך אלה אלי, לא אמר עליו אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר אתם ומלככם, הוא בעצמו שנאמר (שם י"ב) ויקם פרעה לילה, ולכך לא פרסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות. (שם ז ב)

דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ב) יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, עד שלא הוציא הקב"ה את ישראל מצרים ברמז הודיע להם שאין המלכות באה להם עד ל' דור, שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, החדש ל' יום ומלכות שלכם ל' דור... (שם טו כו)

ואתה הקרב אליך, הדא הוא דכתיב (זכריה י') ממנו פנה ממנו יתד וגו' בא וראה, אומות הקדמונים כשמבקשים להעמיד להם מלך הם מביאים מכל מקום ומעמידים עליהם, שכן הוא אומר וימלוך באדום מדנהבה, מבצרה וכן כולן, אבל ישראל אינו כן, אלא מהם גדוליהם, מהם מלכיהם... (שם לז א)

משל למלך שנכנס במדינה ועמו דוכסים ואיפרכין ואסטרטליטים, ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן, אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא חביב מכולן, כך ואל משה אמר עלה וגו', ואין אנו יודעים אי זה מהן חביב מכולן, אלא מי שהקב"ה קורא אותו ומדבר עמו, משל למלך שנכנס למדינה, עם מי מדבר תחילה, אלא עם אגרונימן של מדינה, למה שהוא עסוק בחייה של מדינה. (ויקרא א ח)

...אל למלכים למואל, אמר רבי יוחנן אין נותנים מלכות למי שמפליג על דברים של א-ל, ומי שעושה דברים של א-ל הוא נתון מלך. אל למלכים שתו יין, אל ישתו מלכים יין שמא ישכחו ויאמרו כאותו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו... (שם יב ד)

שאת זו בבל, על שום ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נוגש שבתה מדהבה, רבי אבא בר כהנא אמר שבתה מדהבה, מלכות שהיא אומרת מדוד והבא, רבי שמואל בר נחמן אמר מלכות שהיא מדהבת פנים של אדם בשעה שבא אצלה, ורבנן אמרי על שום רישיה דדהב. ספחת זו מדי, שהעמיד המן הרשע ששף כנחש, על שום על גחונך תלך. בהרת זו יון, שהיתה מבהרת בגזירותיה על ישראל... נגע צרעת זו אדום, שבאתה מכחה של זקן, על שום והיה בעור בשרו לנגע צרעת. (שם טו ט)

הא למדת שאפילו יהא אדם קצר ונתמנה מלך נעשה ארוך, כל כך למה, שבשעה שנמשח בשמן המשחה נעשה משובח מכל אחיו... (שם כו ח)

רב נחמן אמר מלך זה משה, דכתיב ויהי בישורון מלך, אמר הקב"ה למשה אני מניתיך מלך על ישראל, ודרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקיימין, כך תהא גוזר וישראל מקיימין, הדא הוא דכתיב צו את בני ישראל. (שם לא ד)

...דאמר רבי שמואל בר נחמן תמן קרייא למלכיא אלהייא. (שם לג ו)

...שלכך כתב מלמעלה, שכל הזוכה לתורה כאילו זוכה למלכות והכהונה, וכן הוא אומר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו וגו'. מעשה השלחן כנגד מלכות בית דוד, שהשלחן מכסין בתכלת כנגד דוד, שהיה צדיק, וכרת לו הקב"ה ברית מלכות לו ולבניו, ולכך הפריש כליו ממנו וכסה בתולעת שני, שעל ידי חטא בניו נחלקה מלכות, ולכך היה הוא וכליו בכסוי אחד, שבסוף מלכות חוזרת להם כבתחלה. (במדבר ד יד)

תמן כתיב אשריך ארץ שמלכך בן חורים, אימתי הארץ באשרי, בזמן שמלכה עוסק בתורה, שנאמר והלוחות מעשה אלקים המה וגו' (שמות ל"ב), אל תיקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שהוא עוסק בתלמוד תורה בלבד... הדא הוא דכתיב אחריו (קהלת י') בגבורה ולא בשתי, בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין. (שם י כא)

התחיל נחשון והקריב על סדר המלוכה, במה שהמליכו אביו על אחיו, כמה דכתיב (בראשית מ"ט) יהודה אתה יודוך אחיך וגו', גור אריה יהודה וגו', וכן הוא אומר (דברי הימים ה') כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו וגו'... הקערה והמזרק הקריב כנגד מלכות בית דוד, שעתידים לעמוד ממנו, שמלכו בכיפה בים וביבשה, כגון שלמה ומלך המשיח... . (שם יג יג)

למה בכל הנשיאים מזכיר שבטם ואחר כך מזכיר שמותם, וביהודה ויששכר מזכיר שם נשיאיהם תחלה ואחר כך מזכיר שמותם, לפי שנחשון היה מלך ונתנאל היה מלכה של תורה, כמא דכתיב (משלי ח') בי מלכים ימלוכו, ובכל מקום המלך מקדים לעמו, שנאמר (מיכה ב') ויעבור מלכם לפניהם וגו', (מלכים א' ח') לעשות משפט עבדו ואחר כך ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, למה בכל הנשיאים כתיב שם נשיא ונחשון אינו קרוי נשיא, לפי שהקריב תחלה, שאם בא להתגאות על הנשיאים האחרים לומר שאני מלך עליכם, שאני הקרבתי תחלה, הם יאמרו לו אין אתה אלא הדיוט, שכולם קרואים נשיא, ואתה לא נקראת נשיא, לקיים מה שנאמר (משלי ט"ז) תועבת ה' כל גבה לב וגו'... (שם שם טז)

...הדא הוא דכתיב (קהלת ח') אני פי מלך שמור וגו', אם יאמר לך המלך שיהא מוראו עליך ותשמור גזירתו שמור גזירת פיו, וכן הוא אומר (דברים י"ז) שום תשים עליך מלך, שיהא מוראו עליך, ואומר (יהושע א') כל איש אשר ימרה את פיך וגו', ואין אני האמור כאן אלא אימת מלכות, כשם שאמר פרעה ליוסף, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ב) ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה, מהו אני פרעה, כך אמר פרעה ליוסף, אף על פי שאמרתי לך אתה תהיה על ביתי וגו', שעשיתיך מלך על כולם, הזהר שתנהוג בי כבוד ותמליכני עליך. ודכוותיה (שמות ו') וידבר ה' אל משה לאמר אני ה', למה צריך כאן לומר אני ה', אלא אמר הקב"ה למשה, אף על פי שעשיתיך אלוהו של פרעה, כמו דכתיב (שם ז') ראה נתתיך אלהים לפרעה, הזהר להיות אלקותי עליך, הוי אני פי מלך שמור, האני שיאמר לך פי המלך שתהא אימתו עליך שמור, שלא תמרוד על צוויו, יכול אפילו יאמר לך לעבור על דברי המקום, תלמוד לומר (קהלת ח') ועל דברת שבועת אלקים, בא הכתוב להודיעך שדברת שבועת אלקים יהיה עליון על צווי מלך בשר ודם... אל תבהל מפניו תלך וגו', אם יכעוס עליך כדי להעבירך על חוקי התורה אל תבהל מכעסו כדי שתלך בעצתו... (שם יד יז)

...מהו ה' צב-אות הוא מלך הכבוד סלה, שהוא חולק ליראיו מכבודו, כיצד, הוא נקרא אלקים, וקרא למשה אלהים, (שמות ז') ראה נתתיך אלהים לפרעה... ולמלך המשיח הלביש לבושו, שנאמר (תהלים כ"א) הוד והדר תשוה עליו... (שם טו י)

...וכל מי שהוא ירא מן הקב"ה סופו ליעשות מלך, ממי אתה למד, מאברהם, על ידי שנתיירא מן הקב"ה נעשה מלך, שנאמר (בראשית כ"ב) כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ומנין שנעשה מלך, שנאמר (שם י"ד) אל עמק שוה הוא עמק המלך, מהו שוה עמק המלך, שהשוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם. ולא תאמר אברהם בלבד, אלא אפילו משה נתיירא מהקב"ה נעשה מלך, לכך כתיב ירא את ה' בני ומלך. עשה לך שתי חצוצרות כסף, שיהיו תוקעין לפניך כמלך. (שם טו יא)

אמר רבי ירמיה שכתוב בדוד המלך (תהלים י"ז) מלפניך משפטי יצא, הוי אין בריה דן את המלך אלא הקב"ה. רבנן אמרי, אמר הקב"ה לישראל, בני, כך חשבתי שתהיו חורין מן המלכיות, מנין, שנאמר (ירמיה ב') פרא למוד מדבר, כשם שהערוד גדל במדבר ואין אימת אדם עליו, כך חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם, אבל אתם לא ביקשתם כן, אלא (שם) באוות נפשה שאפה רוח, ואין רוח אלא מלכיות, מנין, שנאמר (דניאל ו') וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא. אמר הקב"ה ואם תאמרו שאיני יודע שסופכם לעזבני, כבר הזהרתי על ידי משה ואמרתי וסופן לבקש להן מלך בשר ודם. מהן ימליכו עליכן, לא מלך נכרי. (דברים ה ז)

...שנאמר (תהלים קמ"ו) בבן אדם שאין לו תשועה, מה כתיב אחריו, תצא רוחו ישוב לאדמתו, אמר הקב"ה ויודעין שאין בשר ודם כלום, ומניחין כבודי ואומרין שימה לנו מלך, מה אתם מבקשים מלך, חייכם שסופכם להרגיש מה עתיד להגיע לכם מתחת מלככם, מנין, שנאמר (הושע ז') מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי. (שם שם ט)

דבר אחר אשימה עלי מלך, רבנן אמרי, אמר הקב"ה בעולם הזה בקשתם מלכים ועמדו המלכים והפילו אתכם בחרב, שאול הפילם בהר הגלבוע... דוד נתן מגפה, שנאמר (שמואל ב' כ"ד) ויתן ה' דבר בישראל, אחאב עצר עליהם את הגשמים... כיון שראו ישראל מה הגיע מתחת ידי מלכיהם, התחילו צווחין הכל, אין אנו מבקשין מלך, למלכנו הראשון אנו מבקשין, (ישעיה ל"ג) כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו, אמר להם הקב"ה חייכם כך אני עושה, מנין שנאמר (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ וגו'. (שם שם יא)

...באותה שעה נכנסו כל סנקליטין שלו אצלו, אמרו לו, אביך גזר עליו שלא יבנה ואת גוזר עליו שיבנה, וכי יש מלך מבטל גזירת מלך... (אסתר א)

ומרדכי יצא מלפני המלך וגו', רבי פנחס אומר מלך מרדכי על היהודים, מה המלך לובש פורפרין כך מרדכי לובש פורפרין... מה המלך אימתו על כל הארץ, כך מרדכי אימתו עליהם, שנאמר כי נפל פחד מרדכי עליהם, מה המלך מוניטה שלו הולכת בכל הארץ, כך מרדכי מוניטה שלו הולכת... (שם שם י)

רבי יצחק פתח, (משלי כ"ט) ברבות צדיקים ישמח העם וכמשול רשע יאנח עם, בשעה שהצדיקים נוטלין גדולה חדוה ושמחה בעולם, (מלכים א' א') והמלך דוד, וה שמלך דוד, והמלך שלמה, וה שמלך שלמה... אלו במלכי ישראל, במלכי אומות העולם מנין, שנאמר (עזרא א') והמלך כורש, וה שמלך כורש, ובשעה שהרשעים נוטלים גדולה וי ואנחה וחרון אף בעולם, (מלכים א' ט"ז) וימלוך אחאב בן עמרי, וי שמלך אחאב בן עמרי, וימלוך הושע בן אלה... (אסתר פתיחא)

ד' מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו, דוד אמר (תהלים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו', אמר לו הקב"ה אני עושה כן... (איכה פתיחתא ל)

מלך לשדה נעבד, אפילו מלך שולט מסוף העולם ועד סופו לשדה נעבד, שאיל ואומר עבדת ארעא, לא עבדת ארעא... (קהלת ה ו)

דבר אחר עיר קטנה זה הגוף, ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע... (שם ט כא)

אמר רבי עזריה ורבי יונתן ברבי חגי בשם רבי יצחק בר מריון, ללמדך שכל המעיז פניו בתלמידי חכמים וגדול הדור, כאילו מעיז פניו במלך... אמר רבי יודן כל המעיז פניו במלך כאילו מעיז פניו בשכינה, דכתיב (שמואל ב' כ') נשא ידו במלך בדוד, במלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואחר כך בדוד. (שם שם כו)

דבר אחר אי לך ארץ שמלכך נער, אלו מלכי ישראל, אשריך ארץ שמלכך בן חורים, אלו מלכי יהודה... (שם י יט)

אמר רבי עזריה כי הנה הסתו עבר זו מלכות כותים, שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה, הדא הוא מה דכתיב (דברים י"ג) כי יסיתך אחיך בן אמך... עת הזמיר הגיע... הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמנה של מלכות כותים שתכלה, הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה, שנאמר (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ... (שיר ב כט)

מדרש תנחומא:

...ואיזה מלך, זה אברהם שנצח את כל המלכים וחיילותיהם, ועליו נאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך (תהלים ק"ו)... (לך יג)

...מה עשה רבינו הקדוש, השכים אצלו אמר לו קירי ברא, לאחר שעה נכנס אצלו אמר לו אמפרטור, ולאחר שעה אמר לו שלום עליך המלך, אמר לו מה אתה מבזה מלכות, אמר לו ישמעו אזניך מה שפיך אומר, ומה אתה שאתה בשר ודם השואל בשלומך כל שעה אתה אומר מבזה, מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה שלא יהא אדם מטריחו כל שעה. (מקץ ט)

...ולמה ויתחזק ישראל וישב, אמר אף על פי שהוא בני, מלך הוא, ואחלק לו כבוד. (ויחי ו)

שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא שנאו זה את זה. (שמות ע כז)

דבר אחר מי הוא זה מלך הכבוד, זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חולק כבוד ליראיו, לכך כתיב הכבוד. כיצד, מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו, והקב"ה הושיב לשלמה על כסאו, שנאמר (דברי הימים א' כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו ויצלח. מלך בשר ודם אין רוכבים על סוסו, והקב"ה הרכיב אליהו על סוסו, ומהו סוסו של הקב"ה סופה וסערה, שנאמר (נחום א' ה') בסופה ובסערה דרכו, וכתיב באליהו ויעל אליהו בסערה השמים... מלך בשר ודם אין נקראין בשמו קיסר אוגוסטא, ואם נקרא בשמו ממיתין, והקב"ה קרא שמו למשה, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה, הוי ה' צב-אות מלך הכבוד, שהוא חולק מכבודו ליראיו. (וארא ח)

אמרו רז"ל כטקסין של מלכים הביא הקב"ה עליהן את המכות, מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו משלח עליה לגיונות ומקיפים אותה, סוכר אמת המים שלהם... (בא ד)

ואלה המשפטים, זה שאמר הכתוב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, (משלי כ"ט) מלכה של תורה במשפט שהוא עושה מעמיד את הארץ... (משפטים ב)

ויעש קרנותיו על ארבע פינותיו, לכפר על אומה שרוממתיה בארבע קרנות, מסיני קרן שלהן, שנאמר (תהלים קמ"ה) וירם קרן לעמו, קרן תורה, קרנים מידו לו ושם חביון עוזו (חבקוק ג') וקרן כהונה, שנאמר (תהלים צ"ב) ותרם כראם קרני, וקרן מלכות, שנאמר (שמות ל"ד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, וכתיב (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך. (תרומה י)

וכל העוסק בתורה נעשה ראש ומלך, שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו, וכן במשה לפי שעסק בתורה נעשה ראש ומלך, שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך. (תשא כח)

ומנין שאם אין לו שאחיו מגדלין אותו, שנאמר והכהן הגדול מאחיו. ולא בכהן גדול בלבד, אלא מלך כיוצא בו, וכן אתה מוצא בדוד המלך, כיון שהלך להלחם בגלית הפלשתי, אמר לו שאול לא תוכל ללכת את הפלשתים הזה להלחם עמו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו... הא למדת שאפילו יהא אדם קצר והוא מתמנה מלך נעשה ארוך, כל כך למה, שבשעה שהיה נמשח נעשה משובח מכל אחיו. (אמור ד)

אמר רבי פרנך בשם רבי יוחנן כל מלך שהיה בחוץ לארץ, אם לא היה קונה עיר אחת בארץ ישראל לא היה נקרא מלך... (ראה ח)

אבות דרבי נתן:

הוא היה אומר, נח למלוך על כל העולם כלו, מלישב בפני בני אדם העטופים בסדינין (שאין תוכן כברן)... (פרק כה ה)

...מלך בעולם, מלך באדם ראשו... (פרק לא ג)

...כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות, שנאמר (יחזקאל ל"ז) ודוד עבדי נשיא להם לעולם... (פרק מא א)

מסכת סופרים:

...שכן דרכן של מלכים כשתוליד להן בת מנהגן לשמע לאחר ג' ימים, ולפי שלא ידע אביה לכך נעשה לה נס שלא תטמא. (פרק כא)

מסכת כלה רבתי:

שהמלכות ניתנת בשלשים מעלות, מאי נינהו, בכסף, ובזהב, בנשים, בעבדים, בשפחות, בבתים, בכרמים, בגנות ופרדסים, בני בית, בסגלה, במדינות, בשרים, בשרות, בתענוגות, בשדות, ובסוסים, ברכב, בחרב, בשלמות, בנשק, בחיילות, בבשמים, ברכב, ביועצים, בצופים, במרגלים, במשפט ובצדקה, שנאמר כי בצדקה יכון כסא. (פרק ח)

שוחר טוב:

ותגעש ותרעש הארץ, אמר רבי שמואל בר נחמני, למה הזוועות באות, על הפסק בין מלכות למלכות, הדא הוא דכתיב (ירמיה נ"א) ותרעש הארץ ותחול כי נקמה על בבל. (תהלים יח)

אם נבוכדנצר למה מלכא, ואם מלכא למה נבוכדנצר, אלא אמרו לו אם למסים ולגולגליות ולארנוניות גזור עלינו את מלכא, ואם לעבודה זרה את והכלב שוין... (שם כח)

אימתי ישראל שמחין, כשהן רואות למלך או לנשיא שלהן עוסק בתורה, וכן הוא אומר (תהלים ל"ה) ירונו וישמחו חפצי צדקי, ומה כתיב אחריו (שם) ולשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך. (שם קיט)

מדרש שמואל:

תני רבי שמעון בן יוחי, אותי מאסי, גם אותי מאסו, כי גם אותי מאסו, אמר ליה הקב"ה בשלשה דברים הן עתידין למאוס, במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש... אמר רבי שמעון בר מנסיא אין ישראל רואין סימן ברכה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתן, הדא הוא דכתיב (הושע ז') אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם, זו מלכות שמים, ואת דוד מלכם, זו מלכות בית דוד, ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים, זה בנין בית המקדש. (פרשה יג)

באיזה זכות העולם עומד, רבי אבא בר כהנא אמר בזכות מלכי בית דוד, שנאמר (מלכים א' בי') חי ה' אשר הכינני. (פרשה טז)

...במלכות בית דוד מהו אומר, כי ראיתי בבניו לי מלך, הוי כל מקום שהוא אומר לי, אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. (פרשה יט)

מדרש משלי:

פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו, מה המים הללו כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך בשר ודם עולה למלוכה, לבו נתון בידו של הקב"ה, אם זכה העולם, הקב"ה מטה לבו לגזירות טובות, נתחייב העולם מטה לבו לגזירות רעות, וכל גזירה שיוצאה מפיו אינו יוצאה לכתחלה אלא מלפני הקב"ה, לכך נאמר על כל אשר יחפץ יטנו. (פרשה כא)

מדרש תדשא:

עשרה מלכי רשעים היה במקרא, וגזר עליהם שיצאו מן הארץ לגולה, אלו הן המלכים הרשעים, רחבעם, יורם, אחזיה, יואש, אמציה, אחז, מנשה, אמון, יהויקים, צדקיה... (פרק כ)

אותיות דרבי עקיבא:

יש לו מפתח של חדוש מלכיות, שנאמר ופתחו שעריך תמיד (ישעיה ס')... 

ילקוט שמעוני:

...למדך שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים, אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל. וכשהוא מושל את המלכות אינו מושלן אלא בארזים, שנאמר הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף, ואומר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו... כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף ובזהב, שנאמר אנת הוא ראשה די דהבא, וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כעופרת, שנאמר צללו כעופרת, כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא כחיות, שנאמר וארבע חיון רברבן, וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כשועלים... (שמות פרק טו, רמז)

אל למלכים למואל, אמר רבי יוחנן אין נותנין מלכות למי שמפליג על דבריו של א-ל... (ירמיה פרק לב, שכ)

בי מלכים ימלוכו, היה רבי שמעון בן אלעזר אומר, מי גדול, הממליך או המולך, הוי אומר העושה שרים, כל עצמם של שני כתרים הללו כתר כהונה וכתר מלכות אין באים אלא מכחה של תורה, שנאמר בי מלכים ימלוכו וגו' בי שרים ישורו, הוי אומר כל מי שזוכה לתורה מעלה עליו הכתוב כאילו שלשתם מונחין וזוכה לכולם... (משלי פרק ח, תתקמא)

ואמר אל למלכים למואל, אמרה תורה שלשה דברים שנצטוו המלכים, שלא להרבות נשים, ושלא להרבות סוסים, ושלא להרבות כסף וזהב, אין עליהם לומר לא-ל שירבו ולא יחטאו. אל למלכים שתו יין, הרי זה אמור כנגד נזיר האמור אחר פרשת סוטה שצריכין המלכים לשמור עצמן מן היין, שלא ישתו ויקלקלו, אלא מפני שסיפק ביד מלכים לשתותו ולעשות כל רצונן בעבירה ואין מי שימחה בידם, פן ישתה וישכח מחקק, שבשביל היין שישתה ישכח מה שצותה תורה למחוקק חקים של תורה, היא פרשת סוטה, וישנה דין כל בני עוני... (שם פרק לא תתקסד)

רבי יהושע אומר משום רב פטרי הרי הוא אומר חי א-ל, מלמד שאין לך אדם נודר בחיי המלך אלא אם כן אוהב את המלך. (איוב פרק כז, תתקיד)

מלך לשדה נעבד, רבי יהודה אומר מלך זה בעל התלמוד... (קהלת פרק ה, תתקעא)

ילקוט המכירי:

...מה פרצת עליך פרץ זו מלכות, ואלה תולדות פרץ (רות ד'), ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ותקרא שמו זרח, זה כהן... בשרו הקב"ה שכל מקום שהוא הולך ישראל משתמשין במלך ובכהן, כיצד, במצרים במלך ובכהן, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר... (תהלים עז)

מדרש הגדול:

אמרתי כלום באו בני דור המבול לידי אותה השחתה אלא על ידי שלא היתה עליהם אימת מלך ואימת יסורין, ומיניתי מלך בארץ, אף על פי שבא נמרוד ונתן אותה עצה לעלות למרום הוא ובני דור הפלגה, ואמרו נעלה לרקיע... אף על פי כן לידי אותן דרכים מכוערין לשום עצמן כבהמה לא באו, ולא הריעו זה לזה, לפי כך עשה הקב"ה מלך. וכן אמר לו הקב"ה למלך, לתקן עולמי שמתי לך מלכות בארץ, לא להרע לעולמי, ראה שלא תטול מכס יותר, ולא כסף גלגלת יתר, ידוע תדע פני צאנך ותנהלם ברחמים, שית לבך לעדרים, תן דעתך על כל משרתיך שלא יריעו לבריות, והן הוא אומר מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע (משלי כ' ח'), ואומר מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים (שם כ"ט י"ב)... (שמות משפטים פרק כא א)

המנורה כנגד עמוד הענן ועמוד האש, והיא מאירה על השולחן, כך המלך צריך לאור החכמים והנביאים, וכן הוא אומר ויעש יהואש הישר בעיני ה' אשר הורהו יהוידע הכהן. (מלכים ב' כ"ה ג')... (שם תרומה כה לא)

...ומה אני מקיים אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ (זכריה ד' י"ד), זה אהרן ודוד שחוזרין לגדולתן לעתיד לבא, שכל זמן שהמלכות נוהגת כהונה גדולה נוהגת, נסתלקה זו נסתלקה זו, וכן הוא אומר הסר המצנפת והרם העטרה. (ויקרא צו ז לה)

דבר אחר וירד מיעקב, בראשונה היה כוכב עולה מן המזרח ובראשו חרב, והיו ישראל רואין אותו ואומרין זה לזה מהו זה, והיו אומרין להן, זה כוכבן שלישראל, זה הוא המלך שעתיד לעמוד להן, כיון ששמעו ישראל כך, באו אצל שמואל הנביא ואמרו לו שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים (שמואל א' ח' ה'), כאשר אמרו הגוים, ועליו הוא אומר דרך כוכב מיעקב, וכן באחרונה עתיד כוכב לעלות מן המזרח, והוא כוכבו של משיח... (במדבר בלק כד יט)

שום תשים עליך מלך מצות עשה, וזו היא שאמרנו חובה ולא רשות. אשר יבחר ה' אלקיך בו, על ידי נביא, כמה שנאמר בשאול הראיתם אשר בחר בו ה' (שמואל א' י' כ"ד), וכמה שנאמר בדוד (תהלים ע"ח ע') ויבחר בדוד עבדו. (דברים שופטים יז טו)

ולא ישיב את העם מצרימה, אם מרבה לו סוסים, מחזיר את העם לשעבודן למצרים, שבמצרים הוא אומר ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן (שמות ה' י"ב), ובסוסים הוא אומר (מלכים א' ה' ח') והשעורים והתבן לסוסים ולרכש. (שם שם טז)

שוחר טוב:

ויברך יעקב את פרעה, ברכה בתחלה וברכה בסוף, להודיעך דרך ארץ היאך אדם יכנס לראות פני המלכות. (בראשית מז י)

ילקוט ראובני:

מכאן תעמוד על סוד תמר וער ואונן, כי יש להקשות למה מלכות בית דוד באה על ידי ענין שהוא כמו חוצפה במפורסם בענין תמר ורות, ועוד מה היה הענינים של ער ואונן משחיתים ארצה, ועוד למה אמר שנתגלגלה בפרץ וזרח... אבל רזא דמלתא דהמלכות היה עתיד לצאת משם, אלא שהקדים ברכת אברהם לברכת א-ל עליון, נטלה ממנו ונתנה לאברהם וכו', ומאחר שניתנה המלכות לאברהם הורישו אברהם לבניו, ויעקב נתנה ליהודה, ונשמת תמר היתה נשמת זכר, והיא היתה בת שם, ואלו לא נטלו המלכות משם נשמת תמר היה לו למלוך, ונשמת יהודה היה נשמת שם בענין שיצא ממנו המלכות בדרך העולם. ואם תאמר מאחר שנשמת תמר היתה זכר האיך ילדה מיהודה, יש לומר שנשמת יהודה היה כח הניצוצות של נשמת נוקבא, ועל ידי כן ילדה ממנו, ואף על פי שנמצא שהיה משכב היפך, אין חושש, מאחר שלא היו הנולדים בעצמם הם המלכים. (בראשית וישב)

מפני מה זכה יוסף למלכות, מפני שכבש את יצרו, דתנינן כל הכובש את יצרו מלכותא דשמיא אחיל עליה, ושלמה בגין דלא נטיר ברית נטרד מירושלים וממלכותיה. (שם ויגש)

...וצריך שבכל פעם שרוצה שיקום איזה גבור או איזה מלך נוקם נקמת השם שיהיה ממוזג מסטרא ימינא דאיהו מבני ישראל, ושיהיה ממוזג גם כן מסטרא דשמאלא, בין בפנימי בין בחיצוני באסמכתא חדא לעשות רצון קונם וללחום נגד אויביהם בכח הגדול שברא את העולם כולו, הדא הוא דכתיב ימינך ה' נאדרי בכח, דאינון שתי ידים... (שם ויחי)

אמר לו ולא ירבה סוסים, אמר לו מי שמרבה סוסים אם כן הוא מחזק מצרים החיצוניים, זהו ולא ישיב את העם מצרימה, אמר לו אם כן לכתוב ולא ירבה סוסים, מאי לו, אמר לו בני, אם לא יאמר לו, אם כן אני אומר שלא לרכוב כלל, ואם כן ישראל מה תהא עליהם, לכן אמר לו סוסים לו פונה פנים ואחור, והכי אמר, לא ירבה לו כדי שלא יצא השפע לחוץ, ופונה גם לאחור ולסוסים, והכוונה כדי מרכבתו ויהיה לו הוא ישראל הגשמי הוא מרכבה העטרה, ולכן ל"ו כן ירבה סוסים. (דברים שופטים)

רב סעדיה גאון:

עד די עדנא ישתנא - שכן דבור המלכים מג' שעות עד הצהרים. (דניאל ב ט)

תרגום יונתן:

שום תשים - תתבעון אולפנא מן קדם ה', ומבתר כדין תמנון עליכון מלכא... לחוד לא יסגון ליה על תרין סוסון דלמא ירכבון רברבנוי עליהון ויתגאון ויתבטלון מפתגמי אורייתא, ודהבא לא יסגי ליה דלא יתרומם לביה לחדא וימרוד באלקא שמיא. ויהא אין נייח הוא במצוותא דאורייתא יתיב לרוחצן על כורסי מלכותיא, ויכתבון ליה סביא ית פרשא אורייתא הדא על ספרא מן קדם כהניא דמן שבט לוי... (דברים יז טו)

רש"י:

אשר נשיא - לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו. (ויקרא ד כב)

ולבלתי סור - אפילו מצוה קלה של נביא. למען יאריך ימים - מכלל הן אתה שומע לאו, וכן מצינו בשאול שאמר לו שמואל (שמואל א' י') שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך להעלות עולה... ולא שמר הבטחתו לשמור לו כל היום, ולא הספיק להעלות העולה עד שבא שמואל, ואמר לו נסכלת כאשר לא שמעת וגו', ועתה ממלכתך לא תקום, הא למדת שבשביל מצוה קלה של נביא נענש. הוא ובניו - מגיד שאם בנו הגון למלכות הוא קודם לכל אדם. (דברים יז כ)

וירע הדבר - לפי שאמרו לשפטנו ככל הגוים. (שמואל א ח ו)

בני אתה - ...ומצינו שמלכי ישראל חביבין לפניו כבנים במזמור פ"ט וכן בשלמה. (תהלים ב ז)

מלך - חכם היושב בדין. (משלי טז י)

אבן עזרא:

כי אני ה' בקרב הארץ - דרך משל, כמנהג המלכים לעמוד באמצע מלכותו להיות קרוב אל הקצוות, כאשר ברא השם לב האדם שהוא מלך על כל הגוף באמצע... (שמות ח יח)

אל השופט - הוא המלך, שכתב משנה התורה מיד הכהנים. (דברים יז ט)

שום תשים - רשות, אשר יבחר - על פי נביא או משפט האורים, והטעם לא אשר תבחר אתה, לא תוכל - מדרך האמת לא אחיך שאיננו ממשפחת ישראל, ולא אדומי אף על פי שכתוב בו אחיך... (שם שם טו)

ולא יסור לבבו - כי ילך אחרי תאותו, וכסף וזהב לא ירבה לו - שלא יעניש את ישראל. והנה שלמה שנתן הכסף כאבנים בירושלים מרוב אהבתו לממון, התרעמו עליו ישראל ואמרו אביך הכביד את עולנו. (שם שם יז)

לבלתי רום לבבו - אם יהיה חפשי מן המצוות, ולבלתי סור - אם לא ילמד לא ידע מה המצוה... (שם שם כ)

המלך צריך להיות כקסם, כגזרת משפט הכוכבים שאינם מכזבים, כן ראוי להיות המלך. (משלי טז י)

אין חקר - אפילו מלכים לא יוכלו לחקר כבודו ולדעת מה למעלה ולמטה. (שם כה ג)

ממלוך - לא ימלוך אדם חנף אלא על מוקשי עם - להנקם מהם. (איוב לד ל)

כשגגה - המושל תצריכנו ממשלתו שיעשה דברים היפך האמת, ויראה כשוגג. (קהלת י ה)

 

רמב"ן:

לא יסור שבט מיהודה - אין ענינו שלא יסור לעולם, כי כתוב "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך וגו'", והנה הם ומלכם בגולה, אין להם עוד מלך ושרים וימים רבים אין מלך בישראל, והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין בעבור שימלוך עליהם יהודה. אבל ענינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו. וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה... והכתוב הזה רמז כי יעקב המליך שבט יהודה על אחיו, והוריש ליהודה הממשלה על ישראל, והוא מה שאמר דוד "ויבחר ה' אלקי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם, כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי"...

וענין שאול היה, כי בעבור ששאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקב"ה, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה, ולזה רמז הכתוב שאמר "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי", שנתנו לו שלא ברצונו... ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר "ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים", וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך, ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה, עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם... (בראשית מט י)

כל חרם - ...ולכך אני אומר, כי מן הכתוב הזה יוצא להם הדין הזה, שכל מלך בישראל או סנהדרי גדולה במעמד כל ישראל, שיש להם רשות במשפט אם יחרימו על עיר להלחם עליה, וכן אם יחרימו על דבר, העובר עליו חייב מיתה, והוא חיובן של אנשי יבש גלעד ושל יהונתן, שאמר לו אביו "כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן", ומהיכן נתחייבו אלו מיתה מן הדין חוץ מן הכתוב הזה... אבל לחול הנדר לעשות עולה מדבר שאין ראוי לה' חס ושלום, ולכך אמר בבראשית רבה, שאפילו הקדש דמים לא היה (יפתח) חייב... (ויקרא כז כט)

אשימה עלי מלך - על דעת רבותינו מצות עשה, שיחייב אותנו לומר כן אחר ירושה וישיבה. והזכיר ואמרת, כי מצוה שיבואו לפני הכהנים הלוים ואל השופט, ויאמרו להם רצוננו שנשים עלינו מלך. ולפי דעתי עוד שגם זה מרמיזותיו, שכן היה, כששאלו להם את שאול אמרו לשמואל "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים"... כי מה טעם שתאמר התורה במצוה "ככל הגוים אשר סביבותי", ואין ישראל ראויים ללמוד מהם ולא לקנא בעושי עוולה. אבל זה רמז לענין שיהיה... וטעם אשר יבחר ה' אלקיך בו - על דעת המפרשים שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים... כי ה' יבחר ולא אתה... אם כן מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", וה' לא יבחר בנכרי. אבל בדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך מלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן, שיענך ה' בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם. ועל דרך הפשט אמרו שום תשים עליך אשר יבחר וגו' ולא אשר שנא, כי הוא בוחר בישראל, ולהיות המולך מבחוריו ולא מקרב העמים אשר שנא. ודעתי בדרך הפשט כי טעם "אשר יבחר", שכל מולך על עמים מאת האלקים הוא, כענין שכתוב "די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבאי יתננה". וכך אמרו, אפילו ריש גרגרותא מן שמיא מוקמיה ליה. יאמר שום תשים עליך מלך כל אשר יהיה נגזר מן השמים, ואם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה, אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם... כי הכל מרצון ה'. (דברים יז יד וטו)

לא ירבה לו סוסים - רש"י, והוקשה לי בזה, כי אמרו בירושלמי בסוף סנהדרין, לישיבה אי אתה חוזר, אבל אתה חוזר לסחורה וכו'. ואם ישלח המלך ויקנה משם הסוסים והרכב סחורה היא זו ומותר. ויתכן שדרך הכתוב כי הזהיר לא ירבה לו סוסים אפילו מארצו ומארץ שנער, או בדרך הסחורה המותר, שלא יבטח על רכבו כי רב, ועל פרשיו כי עצמו מאד, אבל יהיה מבטחו בשם אלקיו. ואחר כך הזהיר על המלך שלא ישיב את העם מצרימה, שיהיו לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס... וטעם רק - אף על פי שתשים עליך מלך ככל הגוים אשר סביבותיך, רק לא יהיה כמלכיהם שלא ירבה סוסים כאשר יעשו הם, שכל חפצם במלכים למען הרבות להם סוסים ופרשים... (שם שם טז)

לבלתי רום - ...כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת אפילו למלך, כי לה' הגדולה והרוממות לבדו התהלה ובו יתהלל... (שם שם כ)

ממלך - לא ימליך אדם חנף, כי האמר נשאתי - היוכל מלך חנף לומר נשאתי העם כאומן ולא חבלתי. (איוב לד ל)

רד"ק:

לאטד - המלך הוא לשמר העם מנזק, והאטד אדרבא מזיק למחזיק בו... (שופטים ט יד)

מלך - אמרו שהיתה השאלה רעה בעיני ה', לפי שבהתרעמות שאלו אותו ובמיעוט בטחון בה', ולא אמרו נמנה בעצתך, שאתה זקנת ועלינו לשמר דרך ה' וכיוצא בו. וברז"ל מחלוקת, יש אומרים שנענשו על שהקדימו לומר ככל הגוים, ויש אומרים שבקשוהו כדי לעבוד עבודה זרה, ויש אומרים זקנים שאלו כהוגן, ועמי הארצות קלקלו. (שמואל א ח ה)

וזרעיכם - לרז"ל לא יקח השדות כי אם פירותיהם כשיצטרך, כשילכו למלחמה שיפשטו על המקומות ויקחו, והמעשר משפטו בכל עת. ולא שיקח גוף השדות, שאם לא כן היה אחאב מותר בכרם נבות... תהיו לו לעבדים - לתת לו מס. (שם שם טו)

התיצבו - שלא יקנאו שאר השבטים בבנימין, והיה על ידי כהן ואורים ותומים, ואולי הביאו לשם הארון. (שם י יט)

ולא הביאו לו מנחה - כמנהג להביא ביום שהוקם למלך, או כבתרגום יונתן, שלא שאלו בשלומו. (שם שם כז)

וישב - מכאן סמכו רז"ל שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, ויש אומרים שאף להם אין ישיבה, שהרי למעלה אין ישיבה, שנאמר "עומדים ממעל לו", יש אומרים שסמך עצמו, ויש אומרים שהתיישב בתפלה. (שמואל ב ז יח)

בבית החפשית - לרז"ל המלכות עבודה, שצריך לשאת משא כל העם ולשמע דבריהם... (מלכים ב טו ה)

רב לכם - זמן רב מלכי יהודה לפני החורבן, הרימו גרושותיכם - המסים שאתם גורשים ומטילים עליהם. מאזני צדק - הוא עוון המלכים שאינם מוחים, וגם ידם במעל. (יחזקאל מה ט)

ותומך שבט - שדרך המלך להיות תמיד שבט בידו, לסימן שרודה בעם. (עמוס א ה)

סכת דוד - שהמלכות סוככת על העם. (שם ט יא)

לה' מלכנו - מלכי ישראל הם לה', לפיכך הם מצליחים ומתגברים, לה' - יראים את ה'. (תהלים פט יט)

קרן - חוזק ומלכות, ערכתי נר - שהמלך לעם כנר. (שם קלב יז)

כוזרי:

...ונאמר כי החושים אינם משיגים מן המוחשים כי אם מקריהם, לא עצמיהם, ואינם משיגים מן המלך על הדמיון זולתי המראים והתבניות והשיעורים, ואיננו זה אמיתת המלך שהם מקבלים עליהם לרוממו, אבל אתה רואהו במלחמה בתכשיט אחד, ותראהו במדינה בתכשיט אחר, ובביתו בתכשיט אחר, ותאמר כי הוא המלך בגזירת השכל לא בגזירת החוש... בעבור שהוא אשר דבר עמך וצווך והזהירך, וזה ממנו איננו כי אם השכל או הנפש המדברת... (מאמר ד ג)

משנה תורה:

והמלך מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחד לעצמו לשם המלך, יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט, שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו', ומגיהין אותו מספר העזרה על פי בית דין הגדול, זה שהיה לו כשהוא הדיוט מניחו בבית גנזיו, וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך יהיה עמו תמיד, ואם יצא למלחמה ספר תורה עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו... לא יסור מעמו אלא בלילה בלבד וכשיכנס לבית המרחץ או לבית הכסא או לישן על מטתו. (מזוזה ז ב)

והמלך והכלה רוחצין את פניהן... והמלך כדי שיראה ביופיו, שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך. (שביתת עשור ג א)

אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך ולא כהן גדול, מלך מפני חיילותיו ומלחמותיו, שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או שלא לעבר... (קדוש החודש ד יא)

המלך וכהן משיח מביאין קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות, שלא חילק הכתוב קרבן מלך מקרבן הדיוט ומקרבן כהן משיח, אלא במצוות שחייבים על שגגתן חטאת קבועה כמו שביארנו... (שגגות י ז)

כבר ביארנו שכל שגגה שההדיוט מביא עליה חטאת הקבועה כשבה או שעירה, אם שגג בה הנשיא מביא שעיר... (שם טו א)

שנשיא שנצטרע עבר מנשיאותו, ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט, חטא כשהיה נשיא ועבר מגדולתו הרי זה מביא שעיר, שנאמר על חטאתו אשר חטא, כשעת חטאתו הוא מביא... (שם שם ט, וראה שם עוד)

...אבל מכס שפסקו המלך ואמר שיקח שליש או רביע או דבר קצוב, והעמיד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך, ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך, אינו בחזקת גזלן, לפי שדין המלך דין הוא, ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה, מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה המלך עכו"ם בין שהיה המלך ישראל. וכן מלך שמשים מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב משנה לשנה, או על שדה ושדה דבר קצוב, או שגזר שכל מי שיעבור על דבר זה ילקחו כל נכסיו לבית המלך, או כל מי שימצא בשדה בשעת הגורן הוא יתן המס עליה... 

וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה, ולקח שדהו או חצירו אינה גזל, ומותר ליהנות בה. והלוקחה מן המלך הרי היא שלו, ואין הבעלים מוציאין אותה מידו, שזה דין המלכים כולם ליקח כל ממון שמשיהם כשכועסין עליהם, והרי המלך הפקיע שעבודן ונעשית חצר זו או שדה זו כהפקר, וכל הקונה אותה מן המלך זכה בה. אבל מלך שלקח חצר או שדה של אחד מבני המדינה שלא בדינין שחקק, הרי זה גזלן, והלוקח ממנו מוציאין הבעלים מידו. כללו של דבר, כל דין שיחקוק אותו המלך לכל, ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו, אינו גזל, וכל שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידועה לכל אלא חמס את זה, הרי זה גזל... (גזלה ה יא, וראה שם עוד)

אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בדין המלכות, או מבית דין שלא יהרגוהו בהוראת שעה, וברח למזבח ונסמך לו, ואפילו היה זר, הרי זה ניצל, ואין לוקחין אותו מעם המזבח למות לעולם, אלא אם כן נתחייב מיתת בית דין בעדות גמורה... (רוצח ה יד)

...אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכותב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו, עושין כפי משפט המלך, שכל דיני המלך בממון על פיהם דנין. (זכיה א טו)

ואין מושיבין מלך ישראל בסנהדרין, שאסור לחלוק עליו ולמרות את דברו, אבל מושיבין כהן גדול אם היה ראוי בחכמה. מלכי בית דוד אף על פי שאין מושיבין אותם בסנהדרין, יושבין ודנים הם את העם, ודנים אותם אם יש עליהן דין. אבל מלכי ישראל אין דנין ואין דנין אותם, לפי שאין נכנעים לדברי תורה, שמא תבא מהן תקלה. (סנהדרין ב ד)

ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדים, ויש להן לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהן בין רצו בין לא רצו, שנאמר לא יסור שבט מיהודה, אלו ראשי גליות שבבבל. (שם ד יג)

אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד... (שם ה א)

וכן המלך חייב בכל דברי אבילות, אלא שאינו יוצא מפתח פלטרין שלו אחר מתו, ואין צריך לומר אחר מתים אחרים, ואינו מנחם אבלים, ולא יצא דוד אחר אבנר אלא להודיע לעם שלא נהרג ברצונו. אין אדם נכנס למלך לנחמו, אלא עבדיו ומי שנתן לו רשות להכנס, ואין להן רשות לדבר לו דברי תנחומין אלא כפי מה שירשה אותם, וכשמברין אותו, כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש. (אבל ז ז)

מלך שמת עוקרין סוס שהיה רוכב עליו, ועגלה שהיתה מושכת בקרון שהיה יושב בו מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה, מקום שאין עושה אותה טרפה, ומושיבין ישיבה על קברו שבעה ימים, שנאמר וכבוד עשו לו במותו, זה שהושיבו לו ישיבה על קברו... מלך ונשיא שמת יש להן לשרוף מטתו וכל כלי תשמישו, ואין בזה דרך האמורי ולא משום השחתה, שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים ישרפו לך. (שם יד כה)

מלך עכו"ם שעשה מלחמה והביא שביה ומכרה, וכן אם הרשה לכל מי שירצה שילך ויגנוב מאומה שהיא עושה עמו מלחמה שיביא וימכור לעצמו, וכן אם היו דיניו שכל מי שלא יתן המס ימכר או מי שעשה כך וכך או לא יעשה כך וכך ימכר, הרי דיניו דין, ועבד הנלקח בדינין אלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר. (עבדים ט ד)

שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית הבחירה, שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה. מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, שנאמר אותי שלח ה' למשחך למלך, עתה לך והכיתה את עמלק... מאחר שהקמת מלך מצוה, למה לא רצה הקב"ה כששאלו מלך משמואל, לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה, אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו וגו'.

אין מעמידין מלך מקהל גרים, אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא... אין מעמידין אשה במלכות, שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש.

ואין מעמידין מלך ולא כהן גדול לא קצב, ולא ספר, ולא בלן, ולא בורסי, לא מפני שהן פסולין, אלא הואיל ואומנותן נקלה, העם מזלזלין בהן לעולם, ומשיעשה במלאכה מאלו יום אחד נפסל.

כשמעמידין מלך מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר "ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו", ומאחר שמושחין המלך היה זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה, שנאמר "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל". הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל, כמו שעשה יהוידע ליואש, וכן הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה... והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה, מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו. וכל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המנויין שבישראל, כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר "כסאך יהיה נכון עד עולם", ולא זכה אלא לכשרים, שנאמר "אם ישמרו בניך בריתי", אף על פי שלא זכה אלא לכשרים, לא תכרת המלכות מזרע דוד לעולם, הקב"ה הבטיחו בכך, שנאמר "אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, וחסדי לא אסיר מעמו".

נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך, וכל מצוות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדוד, ויהיה מבניו מלך, שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו "והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך, ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד וגו'"...

מלכי בית דוד הם העומדים לעולם, שנאמר "כסאך יהיה נכון עד עולם", אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו, שלא נאמר לירבעם "אך לא כל הימים".

אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון, ואין ממנין אותן בירושלים לעולם, אלא מלך ישראל מזרע דוד, ואין מושחין אלא זרע דוד. כשמושחין מלכי דוד אין מושחין אותן אלא על המעין, ואין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת, לפיכך משחו את שלמה מפני אדוניה... (מלכים א א והלאה)

כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם, שנאמר שום תשים, שתהא אימתו עליך, אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישו. וכשהוא מת כולן נשרפין לפניו, וכן לא ישתמש בעבדיו ושפחותיו ושמשיו אלא מלך אחר, לפיכך אבישג היתה מותרת לשלמה, ואסורה לאדוניה. אבל אשתו של מלך אינה נבעלת לאחר לעולם, אפילו המלך אינו נושא אלמנתו או גרושתו של מלך אחר.

ואסור לראותו כשהוא ערום, ולא כשהוא מסתפר, ולא כשהוא בבית המרחץ, ולא כשהוא מסתפג, ואינו חולץ שנאמר וירקה בפניו, וזה בזיון, ואפילו רצה אין שומעין לו, שהמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, והואיל ואינו חולץ אינו מייבם, וכן אם מת הוא, כיון שאי אפשר ליבם את אשתו כך אין חולצין לה, אלא תשב לעולם בזיקתה.

מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו, וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש. ואם נכנס לעזרה והיה מזרע דוד ישב, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה'.

המלך מסתפר בכל יום, ומתקן עצמו ומתגאה במלבושין נאים ומפוארים, שנאמר "מלך ביפיו תחזינה עיניך". ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו, ומשים כתר בראשו, וכל העם באין אליו בעת שירצה, ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה, אפילו נביא עומד לפני המלך משתחוה ארצה, שנאמר "הנה נתן הנביא, ויבא לפני המלך וישתחו למלך". אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה, ואינו עומד לפניו, אלא המלך עומד לפני כהן גדול, שנאמר "ולפני אלעזר הכהן יעמד", אף על פי כן מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו, ולעמוד מפניו כשיבא לו, ולא יעמוד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים, וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה, וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו. וכן היה יהושפט מלך יהודה עושה, אפילו לתלמיד חכם היה עומד מכסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. במה דברים אמורים, בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצינעה, אבל בפרהסיא בפני העם לא יעשה ולא יעמוד מפני אדם ולא ידבר רכות, ולא יקרא לאדם אלא בשמו, כדי שתהא יראתו בלב הכל.

כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו, כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל, שנאמר "ולבי חלל בקרבי", ולא ינהג גסות לב בישראל יותר מדאי, שנאמר "לבלתי רום לבבו מאחיו". ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, שנאמר "שמעוני אחי ועמי", ואומר "אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו'". לעולם יתנהג בענוה יתרה, אין לנו גדול ממשה רבינו, והוא אומר "ונחנו מה, לא עלינו תלונותיכם". ויסבל טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם, כאשר ישא האומן את היונק, רועה קראו הכתוב, "לרעות ביעקב עמו", ודרכו של רועה מפורש בקבלה "כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וגו'". (שם ב א והלאה)

בעת שישב המלך על כסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו, ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד...

לא ירבה לו נשים, מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים, בין הנשים ופלגשים הכל שמונה עשרה, ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה, ויש לו לגרש ולישא אחרת תחת זו שגירש. ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו, אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך שעושין שאר המלכים אסור, ואם הוסיף לוקה. ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו להתגאות בו או להתנאות בו, אלא כדי שיתן לחיילותיו ולעבדיו ולשמשיו, וכל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה' ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותם הרי זה מצוה להרבותו, ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו, שנאמר "ולא ירבה לו", ואם הרבה לוקה.

המלך אסור לשתות דרך שכרות, שנאמר "אל למלכים שתו יין", אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה, שנאמר "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו". וכן לא יהיה שטוף בנשים, אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים, שנאמר "אל תתן לנשים חילך", על הסרת לבו הקפידה תורה, שנאמר "ולא יסור לבבו", שלבו הוא לב כל קהל ישראל, לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם, שנאמר "כל ימי חייו".

כבר ביארנו שמלכי בית דוד דנין אותן ומעידין עליהן, אבל מלכי ישראל גזרו חכמים שלא ידין ולא דנין אותו, ולא מעיד ולא מעידין עליו, מפני שלבן גס בהן, ויבא מן הדבר תקלה והפסד על הדת. 

כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו, אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא יצא מביתו ויצא, חייב מיתה, ואם רצה להרגו יהרג, שנאמר "כל איש אשר ימרה את פיך". וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו, כשמעי בן גרא, ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד, ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו, אבל לא יפקיר ממון, ואם הפקיר הרי זה גזל...

כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, והורג רבים ביום אחד, ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי עולם. (שם פרק ג א והלאה)

רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות, וקוצב לו מכס, ואסור להבריח מן המכס, שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג, שנאמר "ואתם תהיו לו לעבדים", ולהלן הוא אומר "יהיו לך למס ועבדוך"... ושולח בכל גבול ישראל, ולוקח מן העם הגבורים ואנשי חיל ועושה מהן חיל למרכבתו ובפרשיו, ומעמיד מהן עומדים לפניו, ומעמיד מן האנשים לרוץ לפניו, שנאמר "ושם לו במרכבתו ופרשיו ורצו לפני מרכבתו", ולוקח מן היפים שבהם להיות שמשים ועומדים לפניו, שנאמר "ואת בחוריכם הטובים יקח ועשה למלאכתו". וכן לוקח מן בעלי האומניות כל מה שהוא צריך, ועושין לו מלאכתו ונותן שכרן, ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות למלאכתו ונותן שכרן או דמיהן, שנאמר... וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקדושין, ופלגשים בלא כתובה ובלא קדושין, אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו, אבל ההדיוט אסור בפלגש... ויש לו רשות לעשות הפלגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות, שנאמר "ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות".

וכן כופה את הראויין להיות שרים וממנה אותם שרי אלפים ושרי חמישים, שנאמר "ולשום לו שרי אלפים ושרי חמישים".

ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו, אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן, שנאמר "ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו"...

כל הרוגי מלכות ממונן למלך, וכל הממלכות שכובש הרי אוצרות המלכים למלך, ושאר הבזה שבוזזין בוזזין ונותנין לפניו, והוא נוטל מחצה בראש, ומחצית הבזה חולקים אותה כל אנשי הצבא ביחד עם העם היושבין על הכלים במחנה לשמרם חולקין בשוה, שנאמר "כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו.

כל הארץ שכובש הרי היא שלו ונותן לעבדיו ולאנשי המלחמה כפי מה שירצה, ומניח לעצמו כפי מה שירצה. וכל אלו הדברים דינו דין, ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו". (שם פרק ד א והלאה)

אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה, זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו. מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת רשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, ודרך המלך אין לה שיעור אלא כפי מה שהוא צריך, אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה, אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו... (שם פרק ה א והלאה)

...ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר "כי אז אהפוך על עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד". (שם פרק יא ד)

מורה נבוכים:

כבר התבאר תכלית הביאור כי האדם מדיני בטבע, ושטבעו שיהיה מתקבץ... ולרוב ההרכבה בזה המין מפני שהוא המורכב האחרון כמו שידעת, היה ההבדל רב בין אישיו, עד שאפשר שלא תמצא שני אנשים מסכימים במין ממיני המדות, כמו שלא תראה צורותיהם הנראות שוות, ועלת זה התחלף המזג ויתחלפו החמרים ויתחלפו גם כן המקרים הנמשכים אחר הצורה, כי לכל צורה טבעית קצת מקרים מיוחדים נמשכים אחריה בלתי המקרים הנמשכים אחר החומר, ואין כיוצא בזה ההתחלפות האישי הגדול נמצא באחד ממיני בעלי חיים... והיה מחכמת אלקים בהעמיד זה המין למה שרצה מציאותו, ששם בטבעו שיהיה לאישיו כח הנהגה, ומהם מי שיהיה הוא עצמו אשר נביא בהנהגה ההיא, והוא הנביא או מניח הנימוס, ומהם מי שיהיה להם כח לחייב לעשות מה שציוה הנביא ההוא ולהמשך אחריו ולהוציאו לפועל, והם המלך הלוקח הנימוס ההוא... (חלק ב פרק מ)

...ואחר שיוודע הגיעה התועלת שאם לא יהרגוהו בית דין המלך יהרגהו, שיש לו להרגו באמתלאות ובדדמי... (חלק ג פרק מ)

...וטעם ספרו המלכים אשר מלכו בארץ אדום, כי מכלל המצוות "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא", ואלו המלכים אשר זכר אין אחד מהם מאדום, הלא תראה שהיו מייחס אותם ומייחס ארצותם פלוני ממקום פלוני, ופלוני מפלוני. והקרוב אצלי שהיו מנהגיהם ועניניהם מפורסמים, רצוני לומר עניני המלכים ההם אשר לאדום, ושהם הכניעו בני עשו והשפילום, והזכירם השם בהם, כאלו אמר בחנו באחיכם בני עשו, שהיו מלכיהם פלוני ופלוני, ומעשיהם היו מפורסמים, כי לא המליכה אומה איש שאינו מיחוסה שלא ציער אותה צער גדול או קטן... (שם פרק נ)

ספר חסידים:

"פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו" (משלי כ"א א') זכו העם והמלך, יטנו לטובה, ויתחשב אל המלך לצדקה, ואם לא זכו העם והמלך יטנו לרעה, ונפרעים מן המלך שלא זכה שיטה לבו לטובה. (שכ)

...יש מלך שנגזר בימיו להיות מלחמות, ויש מלך ששלום בימיו, שבאותה מדינה שמלך שם יהיה רעב, ויש שיהיה שובע כל ימיו, כמו בימי שלמה המלך. (תשסג)

מבעלי התוספות:

לבלתי רום - זה נתינת טעם לכסף וזהב לא ירבה לו, ולבלתי סור מן המצוה - נתינת טעם לוכתב לו את משנה התורה, ושמעתי כי אותו ספר תורה התלוי לו בזרועו לא היה כתוב בו כי אם עשרת הדברים, ולפי שיש מאנכי עד לרעיך תרי"ג אותיות נגד תרי"ג מצוות קרוי ספר תורה. (דברים יז כ)

רבינו בחיי:

...וביאור הכתוב, כי המלכות ליהודה עד זמנו של משה, שתשוב המלכות והממשלה לבית לוי, והוא משה רבינו הגואל הראשון המולך על ישראל, כענין שכתוב (דברים ל"ג) "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם"... ואין ענין הכתוב שלא יסור המלכות מיהודה מעת שיחל, שהרי פסוק מלא הוא (דברים כ"ח) "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך וגו'", ואין לנו היום מלך ושרים, אבל בא הכתוב לומר, שכל זמן שתהיה המלכות בישראל, ליהודה היא ראויה, ואם תתבטל מלכותם מפני חטא ליהודה תשוב, וזאת הבטחת הכתוב הזה... (בראשית מט ט)

...ואם תסתכל בפרשה זו בברכת יהודה תמצא שם כל אותיות התורה רשומות חוץ מאות זי"ן, והטעם לפי שמלכות ישראל הבאה מיהודה אין עקר נצחונן בכלי זין, אבל מלכות ישראל לא בחרבם ירשו ארץ, ואינה נוהגת מנהג הטבע ובכח היד, רק לפי הזכות והעונש בכח העליון יתברך, ומזה תמצא בשמו של יהודה שהמלכות ממנו השם המיוחד שלם, כי כשישראל עושים רצונו של מקום ישראל עושה חיל, ומלכותם מתגברת ומצלחת, והשם המיוחד עמהם אין להם צורך לכלי זיין... (שם שם יב)

את אלישבע - הודיענו הכתוב הזה כי התערבה הכהונה עם משפחת המלכות, היא אלישבע אחות נחשון הנשיא הגדול שבישראל... וכן דרך הכתובים במלכי הארץ שמזכירים בשמות אמם, כענין שכתוב (מלכים א' ט"ו) ושם אמו מעכה בת אבישלום... (שמות ו כג)

...ועל דרך הקבלה את היד הגדולה היא ה"א אחרונה שבשם, והיא מדת הדין רפה של מטה הנקראת מלכות, שעל ידו נקרע הים, ולכך אנו אומרים בתפלה "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה, זה א-לי ענו הודו והמליכו"... (שם יד לא)

כי תשב ללחום את מושל בין תבין וגו'... שלא יקרב אל מושל הארץ יותר מדאי פן ינזק, לפי שהמלכות נמשלת לאש הכוללת תועלת ונזק, תועלת בחומה ואורה, נזק למתקרב אליה יותר מדאי כי תשרפנו. וכן הזהירו ז"ל בזה ואמרו "ואל תתודע לרשות", ונקראת המלכות רשות, לפי שהרשות והיכולת בידו לעשות כל דבר... ועוד אמרו הוו זהירין ברשות, אשר אין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמו, ונראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו, מלבד שיגיע לו בזה נזקין אחרים, שעל כרחו יתרשל בחוקי הקב"ה ועבודתו מפני יראת מלך, וישתדל בחוקי המלך תחלה... ועל כן אמר שלמה ע"ה בכן, "כי תשב ללחום וגו'", כשתרצה להתקרב אל בית המלך להיות באוכלי שולחנו, יש לך להתבונן אותן שהיו לפניך כבר בזמן שעבר, שנתקרבו אליו, ומה הגיע להם, כי לא כל המגיע אל המלך מגיע לתועלת, ולא כל שסחר הרויח...

ועל דרך השכל הכתוב הזה מדבר במלכות שמים, שהוא אזהרה שלא יתקרב האדם בהשגתו למעלה מן המושג, שהרי הקב"ה נקרא בכתוב מושל, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים כ"ב) "כי לה' המלוכה ומושל בגוים", ולכך יאמר כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך... (ויקרא טז א)

"ברוב עם הדרת מלך" (משלי י"ד), שלמה המלך ע"ה באר בכתוב הזה כי רבוי העם הוא הדרת מלך וכבודו, לפי שיש בין אנשיו גבורים וחכמים שוין לו או למעלה ממנו, אבל מעלתו והתנשאותו על שאר השרים והסגנים הוא ריבוי חיילותיו ורוחב מלכותו וממשלתו, וזאת היא הסבה שהוא מעולה ומהודר מכולם... ואם כן למדך הכתוב הזה כי בטחון המלך תלוי בבשר ודם, כיון שהדרתו ומעלתו בריבוי העם ומחתתו בחסרונם, ועל הטעם הזה לא היה רצון השי"ת שיהיה בינינו מלך, לפי שבטחון העם במלך, והמלך בטחונו בעמו, ואנחנו מקבלי התורה נצטוינו בה שנירא את השי"ת, גם נצטוינו שלא נירא מן הכנענים, כענין שכתוב (דברים כ') "לא תירא מהם", וכיון שהתורה אסרה לנו הבטחון בבשר ודם, וצותה אותנו להיות כל אחד ממנו בטחונו בה' יתברך לבדו, ובקיימנו זה לא נצטרך לאדם, ויהיה כל אחד מישראל בטוח יותר מן המלך.

אבל לפי שהיה גלוי וידוע לפניו יתעלה שעתידין ישראל לשאול להם מלך כשאר האומות אשר להם מלכים ושלטונים, על כן קבע להם בתורה מצות עשה לדעתם למנות להם מלך אחר שיחטאו בשאלם אותו... וראוי היה שיחשב זה להם לחטא, כיון שהקב"ה הפליא ענינם בימי צאתם מארץ מצרים מכל העמים, ורמם חלקם מכל אומה ולשון להיותו מולך עליהם ושכינתו בקרבם, ולכך הוקשה בעיני הקב"ה כששאלו להם מלך, וסופו הוכיח על תחלתו, שאבד שאול בסופו, ועל כן אמר שלמה המלך ע"ה בכן ברב עם הדרת מלך, ולמדנו בכתוב הזה שהצדיק הבוטח בה' יתברך הוא בטוח יותר מהמלך, כי המלך ישים עיקר בטחונו בעמו, ואם כן ראוי שיהיה בטוח יותר הבוטח בהקב"ה מן הבוטח בעם... (במדבר כב ב)

שום תשים - ...והנה מצוה זו לדעתם של ישראל שהם עתידין שישאלוהו, לא לדעתו של הקב"ה... וצא ולמד ממה שהגיע אלינו מתחת יד המלכים, שכן דרשו רז"ל, שאול נפל בהר הגלבוע, דוד נתן מגפה, שנאמר (שמואל ב' כ"ד) "ויתן ה' דבר בישראל", אחאב העציר את הגשמים עליהם, דכתיב (מלכים א' י"ז) "אם יהיה השנים האלה וגו'", צדקיהו הוא החריב בית המקדש...

ועל דרך הקבלה, "שום תשים עליך מלך", ידוע כחו של מלך מה הוא, כי הוא רגל רביעי שבמרכבה, הנקרא מלכות, כי הכתרים עם המכריע הם שלשה אבות המרכבה, והמלכות הוא הרביעי, וכנגדו מלך ישראל, והמלכות נקראת צדק, ופסוק מלא הוא (ישעיה ל"ב) "הן לצדק ימלך מלך", והוא שנאמר עליו (תהלים קי"ח) "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה", כי היא האבן המשלמת הבנין, ומאסו בה הבונים הם האבות שכל העולם נבנה מהם, שכל אחד ואחד לקח מדתו למעלה ממנה, ולכך בא דוד ולקחו לחלקו, והיתה לראש פנה, כי היא האבן הראשה והפנה הרביעית. ואף על פי שמלך מלעלה מן המלכות, מצינו במקומות שהמלכות נקרא מלך והוא שכתוב (ישעיה מ"ד) "מלך ישראל וגואלו ה' צב-אות", וכן (תהלים קמ"ו) "ארומימך אלקי המלך" על המלכות, וזהו שנכתב אלוקי מלא בוא"ו... ואם כן מוכרח הוא למנות בישראל מלך, ובלבד שתהיה כוונתם לשם שמים לכוונת המצוה, וזה מבואר, ולשון שום תשים היה יכול לומר תמנה או תקים, אבל הוא מלשון סם, ובא לרמוז כי המלך הוא סם החיים, כי הוא כלול מן הכל, וזהו לשון שום תשים, והכל לפי כוונת השואלים אותו. אשר יבחר ה' אלקיך בו - בא ללמד שהמלכות וכן כל שאר המעלות כלן מן השמים הן, והבחירה ההיא מאת עליון היתה... (דברים יז טו)

לא ירבה לו סוסים - יאמר אף על פי שיהיה לכם מלך כשאר מלכי האומות יהיה ממעט ממדות שאר המלכים, כי יש מלכים משתדלים ברבוי הסוסים והמרכבות, ומלך ישראל לא ירבה לו סוסים ולא נשים ולא כסף וזהב. יש מלכים עושין מאלו הדברים עיקר, ומלך ישראל יחסר ברבויים מאלו, ויעשה מן התורה והיראה עיקר, זה שאמר "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וגו'", יש מלכים יתגאו ברוב עשרם וגודל ממשלתם וירום לבבם על כל העולם, ומלך ישראל לבלתי רום לבבו מאחיו, ויבטיחנו כי בקיימו זה יאריך ימים על ממלכתו. (שם שם טז)

...ברבוי הכסף נתן טעם לבלתי רום לבבו, כי בעשותו אוצר לכסף ולזהב יבטח באוצרו, ויסיר בטחונו מה' יתברך, וראוי למלך שישים ה' מבטחו, ושיהיה יראת ה' אוצרו ומבצרו. (שם שם יז)

...ועל דרך הקבלה וזאת ליהודה היא מדת המלכות שממנה המלכות לזרע יהודה, והיא הנותנת לו כח הנצוח במלחמותיו, וכן דוד שהוא מזרעו אמר (תהלים כ"ז) "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", כי היא מדתו של דוד, וכן הוא אומר (שם צ"ט) "ועוז מלך משפט אהב", וכתיב (שם ע"ב) "משפטיך למלך תן", ולכך התגבר דוד בכל המלחמות, והיה מנצח כל אויביו, ועל כן הזכיר תמיד בשירותיו למנצח מזמור לדוד, יודה להקב"ה כי הוא המנצח האמיתי, כי מה שהוא מנצח אין נצוחו אלא מצד המדה ההיא, ולפי שהיה דוד מחזיק במדה ההיא ושפך דמים רבים, על כן לא הוכשר לבנות בית הרחמים, עד שבא שלמה בנו שהיה איש השלום מחזיק במדת הצדקה... (דברים לג ז)

הוו זהירין ברשות וגו', יזהיר שלא ללכת בבית המלכות, וכן הזהיר למעלה בפרק ראשון, ואל תתוודע לרשות... ונתן טעם בזה, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו, וכיון שכן התועלת הגדולה היא הריחוק, שאם הוא נותן להם אינו מועיל לו כלום, ואם אינו נותן מסתכן הוא עמהם, ואף אם יבטיחוך להועיל לך יחזרו בהם, לפי שהמלכות דומה לנחש, לומר לך, מה נחש מתפשט וחוזר ומתעקם, כך המלכות... כי המתקרב לה יותר מדאי אי אפשר להמלט מן הנזק, וזהו שאמר "אל תתאו למטעמותיו", והוא לחם כזבים, כלומר אל תחשוב שיהיה לך הלחם ההוא חק דבר יום ביומו, כי יעבור ויפסק... (אבות פרק ב ג)

 

אף על פי שדרך התורה שלא לירא מבשר ודם, הלא אנו מוזהרים ליראה מן המלך, ומהצבור, ומתלמידי חכמים. מן המלך הוא שכתוב "שום תשים עליך מלך", ודרשו רז"ל שתהא אימתו עליך. והטעם בזה, לפי שהמלך קיום הארץ, כענין שכתוב "מלך במשפט יעמיד ארץ", ואמרו רז"ל אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, והיראה מן המלך הוא בכלל יראת השם, כי הוא יתברך צוה בכך. ומצינו שהוקשה יראת המלך ליראת המקום, הוא שאמר שלמה "ירא את ה' בני ומלך", יאמר כשם שתצטרך ליראה את השי"ת אף על פי שאין אתה רואהו, ועם זה תפרוש מן העבירה, כן תצטרך שתתירא מן המלך המולך בארץ ושתשים צורתו נכח פניו, אף על פי שאי אתה רואהו, ובזה תנצל מחיוב מיתה למלכות... (כד הקמח יראה)

..."ועם שונים אל תתערב", יזהיר שלא ישנה הדבר, שלא ירא ממלך בשר ודם תחלה, כי יש עוברין על רצון השי"ת ליראתו של מלך, והנה הם יראים ממלך בשר ודם תחלה ועושין יראתו עיקר, ולא יתכן לעשות כן, אבל הראוי שיהיה השי"ת תחלת יראתו ועיקר מחשבתו ופעולותיו כולן. ולפי שהשי"ת מלך מלכי המלכים ראשית כל ראשית, ואין מלכות המלכים רק ממנו, ומלכותו לעד לעולם, ומלכות בשר ודם כלה ואובד. ואין ראוי להשוותן כלל, לכך הפסיק בהן הכתוב במלת בני... וענין הכתוב, כי יראת המלך הוא קיום הארץ וצורך גדול לבריות... אבל העיקר הגדול והעצום והמעלה העליונה שיירא תחלה את המלך העליון, שהרי המלכים כולם ומלכותם תלויה בידו, ועל זה אמר שלמה בכאן "אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלקים", כלומר, אני אומר לך פי מלך שמור, שתשמור פי המלך ושתעשה כל מה שיצוה, ועל הדברים כלן, שתשמור שבועת אלקים, ובא לומר שאם המלך יחפוץ להעבירו על מצוותיו, שלא ישמע לו... (שם שבועה)

רבינו יונה:

...ואם הדבר כן הוא, מדברת בפגם המלכים, וחלילה חלילה לא יהיה הדבר ולא יקום, ועל ידם מתקיים העולם כולו, והם עושים דין ומשפט, ואין איש בארץ שיוכל להיות אמיתי כמותם שאינם צריכים להחניף הבריות, כי אינם מתפחדים, ואין דבר מונע אותם מלכת בדרך ישרה, על כן נראה לפרש לומר, כי המלכים גם אהבתם גם שנאתם לא בידם היא, וכאשר המלך צריך איש ומקרב אותו ומראה לו אהבה בשעת הנאתו, מאת ה' יצא הדבר, ולא מאת המלך, וה' זימן לאיש להנאות למלך. וכי יחטא איש לה' ואשם, ורצה לרחקו ומי יכול לעמוד לו, ואף כי יחפוץ המלך לעשות לו יקר ואין בידו אך לנקום נקמת ה' וליסר את אשר יאהב ה' להוכיח, וזהו שנאמר "פלגי מים לב מלך ביד ה'" (משלי כ"א א'), רוצה לומר כמו שהפלג אדם מטהו לכל צד שירצה, כן לב המלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו, לאיש אשר הוא חפץ ביקרו... (אבות פרק ב ד)

ספר החינוך:

שלא לקלל את הנשיא, שנאמר "ונשיא בעמך לא תאור", ובא הפירוש שהנשיא זה המלך, ואמנם זה הכלל כולל גם כן הנשיא שבישראל, והוא ראש סנהדרי גדולה, שנקרא נשיא גם כן... משרשי המצוה, לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים לעשות מצותו ולקיים גזירותיו, מפני שדעות בני אדם חלוקין זה מזה ולא יסכימו כולם לעולם לדעת אחת לעשות דבר מכל הדברים, מתוך כך יצא מביניהם הביטול והשאיפה בפעולות ועל כן צריכין לקבל דעת אחד מהם אם טוב ואם רע למען יצלחו בעסקו של עולם, פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רבה, ופעם ההיפך, וכל זה טוב מן המחלוקת, שגורם בטול גמור. ומאחר שהממונה לראש סבה אל התועלת שאמרנו, הן שהוא גדול להדריכנו בדרכי הדת או גדול למלכות לשמר איש מרעהו שתקיף ממנו, ראוי הדבר וכשר שלא נקל בכבודו, וגם שלא לקלל אפילו שלא בפניו, כל שכן בפני עדים, כדי שלא נבוא מתוך כך לחלוק עמו, לפי שההרגל הרע שהאדם מרגיל עצמו בינו לבין עצמו הוא סוף מעשהו, והמחלוקת עליו כבר אמרנו ההפסד הנמצא בשבילו... (משפטים מצוה עא)

שנצטוינו למנות עלינו מלך מישראל, כדי שיקבצנו כולנו וינהיגנו כחפצו, ועל זה נאמר "שום תשים עליך מלך וגו'", ואמרו בספרי מצות עשה. משרשי המצוה כתבתי בסדר משפטים... כי לא יתקיים ישוב העם בשלום בלתי זה. והנה תראה בספרי הנבואה בא בקללה להיות אנשים רבים לראש במקום אחד. 

דיני המצוה מה שאמרו רז"ל, שאין מעמידין מלך בישראל בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים, ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו... ומה שאמרו ז"ל (כתובות י"ז) "שום תשים שתהא אימתו עליך", כלומר שנירא אותו ונאמין לדבריו בכל דבר שלא יצוה נגד התורה, ונכבדהו בתכלית הכבוד הראוי לבשר ודם, וכל שיעבר במצות למלך שהוקם על פי התורה או מורד בשום ענין, הרשות ביד המלך להרגו, ואין עליו צד עוון בכך, עד שאמרו ז"ל (שבת נ"ו א') שאוריה נתחייב בנפשו כשאמר בפני דוד "ואדוני יואב", שלא היה לו להזכיר אדנות לשום אדם בפני המלך. ומה שאמרו ז"ל (סנהדרין כ' ב') שרשות ביד המלך לעשות לו דרך באמצע השדות והכרמים, ושהוא יכול לדון בני אדם כפי מה שיראה לו האמת, ואפילו בלא עדים ברורים, ומה שאמרו שאין רוכבין על סוסו... וכל אלו הדברים הכל לטובת העם ולתועלתם...

ונוהגת בזמן שישראל על אדמתם... ואל תהרהר בני אחרי דברי, איך יחשוב אבי זאת המצוה נוהגת לדורות, והלא משנמשח דוד המלך נסתלקה זאת המצוה מישראל, שלא יהיה להם למנות עוד מלך, כי דוד וזרעו נשיאים עליהם עד כי יבא שילה, שענין המצוה אינו למנות מלך חדש בלבד, אבל מענינה הוא כל מה שזכרנו, למנות מלך חדש אם תהיה סבה שנצטרך לו, וגם כן להעמיד המלוכה ביד היורש ולתת מוראו עלינו... (שופטים מצוה תצז)

שנמנענו מלהקים מלך עלינו איש שלא יהיה מזרע ישראל, ואפילו היה גר צדק, ועל זה נאמר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא"... שורש המצוה ידוע, כי מהיות הממונה לראש להכניע לכל בכל אשר ידבר, צריך להיות על כל פנים מזרע ישראל, שהם רחמנים בני רחמנים, כדי שירחם על העם, שלא להכביד עולם בשום דבר מכל הדברים, ויאהב האמת והצדק והיושר כידוע לכל שהוא ממשפחת אברהם שיש בה כל טובות אלו... ונוהג איסור זה לענין מלוכה בזמן שישראל על אדמתן בישובן, והיא מן האזהרות שהן על כלל הצבור, ולענין שאר שררות שבישראל נוהג אסור זה בכל מקום שהם, שאסור להם מן התורה למנות על הצבור אדם שאינו מבני ישראל... (שם מצוה תצח, וראה שם עוד)

שלא ירבה לו המלך נשים הרבה, ועל זה נאמר "ולא ירבה לו נשים", וטעם המצוה מבואר בכתוב כי הנשים מסירות לב בעליהן, כלומר שמפתות אותם לעשות מה שאינו ראוי בהתמדתן, כגון תחרות ורבוי דברים וחלקלקות. (שם מצוה תקא)

שלא ירבה המלך ממון רב, כלומר שלא יהיה תחת ידו אלא כשיעור מה שהוא צריך למרכבתו ועבדיו המיוחדים לו, ועל זה נאמר וכסף וזהב לא ירבה לו מאד... מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל שלעצמו הוא דאינו מרבה, אבל מרבה הוא לצורך ישראל ולתועלתם, כלומר לשמר אותם ועריהם ומקומותם מן האויבים... (שם מצוה תקב)

שמצוה על המלך שיהיה על ישראל לכתב ספר תורה מיוחד לו מצד המלוכה, שתהיה עמו תמיד ויקרא בו... משרשי המצוה, לפי שהמלך ברשות עצמו לא יעציבהו אדם על מעשיו, ולא יגער בו, ובשבט פיו יכה ארצו וברוח שפתיו ימית מי שירצה בכל עמו, על כן באמת צריך שמירה גדולה וזכרון טוב יעמוד נגדו, יביט אליו תמיד למען יכבוש את יצרו, ויטה את לבו אל יוצרו, וזהו שאמרו ז"ל יוצא למלחמה וספר תורה עמו וכו'. (שם מצוה תקג)

מאירי:

ובענין שאלת המלך הם בקשוהו כהוגן, כי שמואל זקן ומינוי בניו לא היה בציווי הא-ל, וגם לא היו הגונים, אלא שרע בעיני ה', כי לא היה אז בשבט יהודה מי שראוי להיות מלך, ולא טוב שהמלך הראשון לא יהיה הגון, ולכן מינה בינתיים את שאול, כמו שאמר לשמואל 'לנגיד', ו"זה יעצור בעמי", ולא אמר לו למלך אשר ימלוך, ובממונה או אפוטרופוס מדקדקים ביותר אחר חטאיו, מה שאינו כן ביורש, ודוד היה יורש המלוכה... (תהלים הקדמה)

כטל חרמון - המתמיד, וכן הנהגת המלכות מתמדת, ותהיה בנחת כטל. (תבלים קלג ג)

בעל הטורים:

בן פורת יוסף - לא הזכירו בשמו כמו שעשה לאחרים, שחילק לו כבוד בשביל המלכות... (בראשית מט כב)

ונקה - ג' במסורה, ונקה המכה, ונקה האיש מעון (במדבר ה' ל"א), מי שלח ידו במשיח ה' ונקה (שמואל א' כ"ו ט'), ג' מוחלים להם על כל עונותיהם, חולה שנתרפא, חתן ומלך, אם יקום והתהלך בחוץ, כגון חולה שנתרפא ונקה מעונותיו, ונקה האיש, היינו על ידי שישקנה והיא תמות והוא יקח אחרת, אז ונקה מעוון, מי שלח ידו וגו', היינו מלך. (שמות כא יט)

כי תבוא - בגימטריא בימי שמואל, וישבתה - מלא ה"א, לאחר ה' דורות שאלו מלך. ככל הגוים אשר סביבותי - ולכך שאלו מלך בימי שמואל, כי עד עתה לא היה לפלשתים מלך אלא סרנים. ואחר פרשת עבודה זרה ואשרה כתיב פרשת המלך, לומר שהמלך מצווה להסיר האשרות ולבער עבודה זרה... (דברים יז יד)

מקרב אחיך - בגימטריא משבט יהודה. שום תשים עליך - בגימטריא שלשים מעלות, לומר שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. (שם שם טו)

לא יהיה לכהנים - סמך לפרשת מלך, כי על פי כהן גדול המלך הוא נמשח, והקדים מלך שגדול הוא ממנו, ועוד רמז שעל הנשיא היה העולה והמנחה והנסך, ועוד מה כהן ולוי נוטלין מעשר, כך המלך צאנכם יעשר. (שם יח א)

רלב"ג:

ככל הגוים - שייסד להם נמוסים כעולה על רוחו, והתורה אמרה שישפטם על פי התורה ולא בנמוסים אחרים, ולכן ציותה שיכתב לו תורה שניה, ובאמת היו מלכיהם סבה להטעותם. (מלכים א ח ה)

ונלחם - שיקבץ כל העם נגד האויבים, ועתה כשנלחמו האויבים במקצתם לא היו הנשארים מחזקים ידיהם, וכך נצחום האויבים, אף שהיו מעטים, ונדמה שאמרו זאת מפחד נחש מלך עמון, כדלקמן. (שם שם כ)

פלגי מים - רוצה לומר שפעולות ומחשבות המלך מוגבלות מה' שאילו היו מסורים לבחירתו היתה סכנה גדולה לעם שתחתיו. (משלי כא א)

הגה כסף - כן צריך המלך להזהר שלא יהיו ביועציו רשעים, ואולי המלך הוא השכל האנושי, שכחו מופלא לחקר. (שם כה ג)

דרשות הר"ן:

...ושילה הוא מלך המשיח, כמו שתרגם אונקלוס... ואמר ולו יקהת עמים, כי כלם יתקבצו אליו ויורה להם משפטיו. ופירוש הפסוק הוא כן, לא יסור שבט מיהודה לאחד מאחיו, כי המלכות בישראל תהיה לעולם בשבט יהודה, וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו כדי להנתן לשבט אחר, שכל זמן שתהיה הממשלה בישראל ימשול בהם יהודה עד שיבא המשיח, שהוא סוף מלכי ישראל, אבל אין ענינו שלא יסור לעולם, שהמקרא מלא דבר הכתוב "יולך ה' אותך ואת מלכך וגו'".

ועל הדרך הזה אמר הרמב"ן ז"ל שהיו המלכים המולכים בישראל משאר השבטים אחרי דוד מעבירים נחלה ועוברים על דעת אביהם, וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל דוד, עברו על דעת הזקן ונענשו, וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני... ודבריו דברי תימה, שאם כן לא נשלמה הבטחת יעקב בזה...

אבל לדעתי הפרשה הזאת רומזת לכל שבט ושבט מה שיקרנו, כמו שרמז לשבט דן ענין שמשון... וכן ביהודה דבר על דרך ההודעה וההבטחה, ואמר "לא יסור שבט מיהודה", כלומר עם שיחטאו מלכיהם עדיין לא יגיע עונשם שתסתלק ותסור מהם המלוכה לגמרי... וכן מלכות שאול אינה קושיא אצלנו, אף על פי שלא היה בימיו מושל בשבט יהודה, שהוא לא הבטיחו שלא יקום לעולם מלך אלא משבטו, אבל הודיעו שמעת שהתחילה מלכותם, לא תסור ולא תפסק לגמרי, ולכן מלך שאול, אף על פי שלא היה משבט יהודה, לפי שלא היה בשבט יהודה ראוי למלכות כמוהו, כאשר העיד הכתוב "כי אין כמוהו בכל העם".

ואין ממלכי חשמונאי על זה קושיא כלל, כי לא יבטיחו הכתוב ליהודה רק כל ימי היות הממשלה לישראל מצד עצמם לא תכרת משבט יהודה, והממשלה לעולם תהיה בשבטו כל זמן שתהיה בישראל, אבל לא הבטיח שלא יתמנה אדם בשררה מן השררות אם אינו משבט יהודה. והמלכים שהיו בבית שני לא היתה מלכותם מצד עצמם כלל, אבל הם כפקידים למלך פרס ורומי גם לזולתם מן המלכים... ועל דעת רז"ל יש כאן דרך אחרת, שהבטיחו שלא תסור לעולם משבטו קצת ממשלה, בין בהיותם על אדמתם בין בהיותם בגולה... (דרוש ז)

ואני סובר בזה עוד ענין אחר, והוא שידוע שתועלת הנהגת הכולל וטוב סדרו הוא, כשתשוב ההנהגה והעלה אל ראש אחד ומיוחד, ומפני זה נצטוו ישראל להקים עליהם מלך, כדי שתסודר ותמשך ההנהגה ממנו ולא תפסד ברבוי הראשים, כמו שאמר הכתוב (משלי י"ב) "בפשע ארץ רבו שריה", ולזה מסר השי"ת הנהגת ישראל כלה למשה, עד שנלאה משה מזה, ובקש שיצטרפו עמו בהנהגת ישראל אנשים אחרים... (דרוש ח)

...ואין ספק כי כל זה ראוי כפי משפט צדק, כי למה יומת איש אם לא שידע שהכניס עצמו בדבר שיש בו חיוב מיתה ועבר עליו, ולזה יצטרך שיקבל עליו התראה וכל יתר הדברים ששנויים בברייתא, וזהו משפט צדק אמיתי הנמסר לדיינים. אבל אם לא יענש העובר כי אם על זה הדרך, יפסד הסדור המדיני, שיתרבו שופכי דמים ולא יגורו מן העונש, ולכן צוה השי"ת לצורך ישובו של עולם במינוי המלך, כמו שכתבו בפרשה זו... והמלך יכול לדון שלא בהתראה כפי מה שיראה שהוא צריך לקבוץ המדיני, נמצא שמנוי המלך שוה בישראל וביתר אומות שצריכים סידור מדיני...

אפשר עוד לומר, שכל מה שנמשך למצוות התורה, בין שהוא כפי הפשט הצודק, בין שהוא כפי צורך השעה נמסר לבית דין, כאמרו "ושפטו את העם משפט צדק", אבל תקונם ביותר מזה נמסר למלך, לא לשופט. והעולה מזה, שהשופטים נתמנו לשפט את העם משפט צדק, והיו נמשכים מזה ב' תועליות, הא' שלם לגמרי, והוא שיחול השפע האלקי וידבק בהם, הב' לתקן סדורם, ואם יחסר מזה דבר כפי צורך השעה ישלימנו המלך... וזה היה חטאם של ישראל בדבר המלוכה אשר שאלו... שהם רצו שעקר המשפט במה שבין אדם לחבירו יהיה נמשך מצד המלכות, והוא אומרו (שמואל א' ח') "ויתקבצו כל זקני ישראל ויבואו אל שמואל הרמתה, ויאמרו אליו וגו' עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים", ופירושו אצלי הוא כך, שהם ראו שמה שצריך לסדור הדיני יהיה מתוקן כשימשך מצד המלכות, משימשך מצד השופט, ולכן אמרו הנה זקנת, ולא תוכל לשפט עוד, ובניך אינם ראוים שיחול בנו הענין האלקי על ידיהם, כי אינם הולכים בדרכיך, ולכן ראוי שיהיה לנו מלך ושיהיה משפטנו על פיו. והם שגו בזה, כי בני שמואל עם היות שלא היו חסידים כאביהם, מכל מקום לא היו מעוותי משפט... אלא שישראל נטו בעת ההיא יותר לתקון קבוצם המדיני, ואילו שאלו להם מלך בסתם, שיאמרו שימה לנו מלך, או שיבקשוהו לסבת תקון מלחמותיהם, לא ימצא להם בדבר הזה עון אשר חטא, אבל מצוה, אך היה חטאתם באמרם שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, שרצו שיהיו משפטיהם נמשכים מצד המלכות, לא מצד שופטי התורה, ויורה על זה מה שכתוב אחריו "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו, לא אמר כאשר אמרו תנה לנו מלך בלבד... וכשהוכיחם שמואל לא נעתקו מכוונתם אבל היטיבו מעט שאלתם, לומר כי אינם שואלים המלך מצד המשפט לבד, אבל מצד תקון מלחמותיהם. ולכן הוכיחם שמואל ואמר "גם עתה התיצבו וראו את הדבר הגדול הזה אשר ה' עושה, הנה קציר חטים היום, אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר". ופירושו דעו שגגתכם אשר בחרתם במה שיראה בעיניכם מתוקן סדור עניניכם הטבעיים, שאין כן, אבל הדבק בענין האלקי משנה ענין הטבעי ברצונו...

וזהו אמרו "והיה כשבתו על כסא ממלכתו" וגו', כלומר שמתוך שמלך רואה שאינו משועבד למשפטי התורה כמו השופט, צריך אזהרה מרובה לבלתי יסור מן המצוה ימין ושמאל ולבלתי רום לבבו מאחיו, כפי היכולת הגדולה שנותן לו השי"ת, אבל בשופט לא הוצרך בכל אלו האזהרות לפי שיכלתו מוגבלת כפי משפטי התורה. (דרוש יא)

ואני מוסיף עוד ביאור בפסוקים האלה, שהוא אמר כי תבא אל הארץ, כי תגבר עליך תאותך להדמות אל הגוים אשר בסביבותיך, שעיקר הנהגתם נמשכת מצד המלכות, עם כל זה השמר לך שלא תרצה להדמות אליהם לגמרי, כי הם ממליכין עליהם האיש אשר יחפצו בו יותר, אבל אתה לא תשלוט עליך תאותך כל כך, אשר גם כי תאמר אשימה עלי מלך ככל הגוים, השמר לך שלא תמליך ככל אוות נפשך, אבל יהיה המלך אותו אשר יבחר ה' אלקיך בו, ואמרו בספרי על פי נביא. ולאחר שכח המלך גדול, איננו משועבד למשפטי התורה כמו השופט, ואם לא יהיה שלם ביראת אלקיו יבא להפריז על המדות יותר ממה שיתחייב לתקון הכלל, צוהו שיהיה ספר תורה תמיד עמו... "והיתה עמו וקרא בו וגו'", ירצה בזה על מצוות התורה בכלל, אם יבטל שום מצוה לצורך תקון זמנו, לא תהיה כונתו לעבור על דברי תורה כלל, ולא לפרוק מעליו עול יראת שמים בשום צד, אבל תהיה כונתו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם... 

ולפי שהוא מושל ממשל רב, והוא מעותד להתגאות, על זה הזהירו להשמר מזה, כאמרו "לבלתי רום לבבו מאחיו", זו מצוה כוללת למלך והדיוט ונתיחדה למלך לשתי סבות, אחת שהוא מעותד להכשל בגאוה וגודל הלב, השנית שנלמד קל וחומר להדיוט, כך כתב הרמב"ן. (שם)

הרקאנטי:

וכבר ידעת כי יעקב אבינו ע"ה המליך שבט יהודה על אחיו, שנאמר "לא יסור שבט מיהודה וגו'", ואמר כי ביהודה בחר ה' לנגיד, ואל תתמה על מלכות שאול כי הוא בסוד ועוולתה קפצה פיה, וכטעם הבכורים הצריכים פדיון ממדת הדין, ולכך הוצרך שהמלך הראשון היה חלק מדת הדין, שנאמר אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי, ונפסק המלכות ממנו ומזרעו, וכבר כתבתי לך בסוד הערלה והעומר רמזים לזה הענין, על כן לא הצליח שאול כדוד, והבן מה שאמרו רז"ל אלמלא אתה שאול והוא דוד הייתי מאבד כמה שאול מפניו. מוסף על זה לפי הפשט, בעבור ששאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הבורא, שלא היה להם לשאול מלך בימי שמואל, שהיה נביא לוחם מלחמותיו על פי השם יתעלה, וכתיב כי לא אותך מאסו וגו', לא נתן להם מלכות של קיימא מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולם, ונתן להם מלכות שעה. (שופטים)

מהר"י יעבץ:

...והנה אמר שהא-ל ית' שובר המלכים הגדולים הנמשלים לארזים בכל כתבי הקדש, הגבוהים מכל העצים, כמו שהם גבוהים מכל בני אדם במעלתם, והראיה כי שבר ארזי לבנון הם מלכי סיחון ועוג אשר כגובה ארזים גבהם, ולא סוף דבר שישפילם ויעמיד אחרים תחתם, אבל שישעבדם שישעבדו למלכים הקמים תחתיהם... (תהלים כט ה)

יפיפית - ...ותכוין כסא המלכות ביותר שלמות שאפשר, ואלו היה שואל המלך מהשי"ת שאלות גדולות לא יעלו מאלה. הא' היופי, כי הוא צורך מאד אל המלך כדי שהכל יתפייסו כשיהיה עליהם מלך, ואפילו יהיו בו כל השלמיות שבעולם, אם אינו נחמד למראה יתבזה בעיני הבריות, ולזה היה מסתפר המלך בכל יום... הב' הגבורה, כיפתח הגלעדי, ואלו הב' תארים, הא' בשעת שלום, הב' בשעת מלחמה. הג' שיהיה חכם, שאם לא כן אף על פי שיתכבד בעיני ההמון יתבזה בעיני החכמים, כי היופי והגבורה כאין נגד החכמה. הד' שיהיה לו חיל רב אוהבים אותו, ויטו שכמם לכל אשר יצוה. הה' שיהיה מיוחס, שאם לא כן יתבזה בעיני המיוחסים... הו' שיהיה אוהב משפט, הז' שיהיה בעל מדות טובות, הח' שיהיו בני ביתו העובדים אותו מיוחסים. הט' שיעבדוהו המלכים רצים ברצון לב לא באונס, הי' שיהיו לו בנים ראויים למלאת מקומו. ועתה ראה גם ראה אם המלך המעוטר באלה העטרות ראוי שיהיה מלך על כל העולם, הן אלה קצות דרכי מלך המשיח... (שם מה ג)

עקדה:

וירד יהודה - מראה איך מגיעה הכוונה הכוללת ממפעלות אלקים עם שלוח הבחירה האנושית, שהיתה מחשבה כוללת להוציא מיהודה ותמר זרע המלוכה, כי תמר היתה ראויה לכך, אמנם נתרחק הענין כי יהודה נטה אחר יופי וממון ולקח את בת שוע... (בראשית לח א)

...שאול חטא בג' תנאים אלו, א' שלא נתעורר על המלחמה מצד מצותה על המלך הראשון, כי בא אליה כלמלחמת הרשות בעבור כבוד או שלל, ומזה סיבב החסרון השני, שלא עשה המצוה בשלמות ולא החרים הכל, והניח מקצת מדברי הנביא, ועוד חלק עליו כביומא כ"ב, כאילו היה נביא כמוהו. ומבואר שעיקר מלכותו תלויה בשמירת התורה לגמרי, ואפילו בהוראת שעה, כמו שאמר "ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו'"... והפכו בדוד שהתחזק במצוה בגלית אחר שנפל עוד התחזק עליו וכרת ראשו. ובבנין בית המקדש התחזק להכין הכל אחר שהתעורר לכך מעצמו. ובזאת יבחן המלך אם מדקדק במצוות או מהפכם אחר דמיוניו וכוונותיו כהאיש ההמוני. ושאול נתפתה אל מדת החמלה והוותרנות ולדרכי הפרישות שלא היה לו לעשות כן, ועל זה נתפתה גם אחאב שוויתר לבן הדד בדרכי חסד, מה שנאות לדרכי הפרישות, אבל לא בעניני הנהגת המלכות שיסור מהכח האלקי... ודוד חטא רק בענינים פרטיים, ולא נמשכה טעותם אל זולתם, וגם הודה מיד ושב מהם כשהוכח עליהם... (שמות יז ח)

...וכמו שבגוף הלב שומר על כל הסדר הנמשך ממנו, כן בשאר ההנהגות אי אפשר קיומם אם לא ישמרו המשמרות ויחסם אל הראש, וכן במדינה היחס לראש ולמלך. ומה שהוקשה הדבר בעיני שמואל כשבקשו מלך היה, כי הם בקשו המלך לשפטנו, והראו בזה שמואסים בו ובמשפטיו, שהיא עיקר מלאכתו להם. וה' גילה אזנו "כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו", הודיעו שעקר כוונתם אינו במה שאמרו לשפטנו, אלא באמרם ככל הגוים, שלא רצו לקבל מוראי והדביקות הראויה לשיוושעו על הדרך הנסית, ובקשו לעצמם העזר הנמצא לכל הגוים לכשיסורו מעלי. ושמואל הזכירם משפטי המלוכה, שאז יהיה עליהם כפול, סור ההשגחה וגם אונס המלך... והראה להם על ידי המטר ביום קציר, כי הרעה בבקשתם רבה מהטובה, אך אם ילכו בדרך הטובה הם ומלכם הוסיפו להם חיל וכח... (דברים טז יח)

וירישתה - לא הורשו למנות מלך עד אחר כבוש הארץ, פן יאמרו שמלכם וכוחם הושיעם, כי ה' נשבע לאבות לתת להם הארץ כבושה וקנויה, ומשם ואילך יתכן שיהיו על הסדר והתיקון כשאר העמים. (שם יז יד)

לא ירבה לו - לפי שהסדר המוגבל הוא הראוי בחיים, ועיקר הזמן יצא בלמוד התורה האלקית ובמעשה מצוותיה, לכן מחוייב שימצא סדר זה בעצם ובראשונה במלך... וקל וחומר לכל אדם. (שם שם טז)

אברבנאל:

אחר כך בא (יוסף) לתכלית לקרא לאביו, שהוא לא יוכל לעזב ממלכתו, ואם לא ירצה לשבת במקום המלך, שעבדיו בגזל ובזנות וסכלות, ישב בארץ גושן... (בראשית מה ט)

אחד - מורה גם על שלמות, ומבחינה זו האחדות והמלכות דבר אחד, כי המלכות יחידה במעלה, וכל השררות נכללות בה, ולכן אנו אומרים אחר הפסוק ברוך שם וכו', אך מובן זה נשגב ונסתר, לכן אמרו חז"ל שקלוס ברוך שם כבוד מלכותו מיוחד למלאכי השרת... (דברים ו ד)

כי תבא - המלך הוא המדרגה הג' העליונה בהנהגה האנושית, ונכלל במצוות "עד האלהים יבא דבר שניהם" וגו'...

בענין בקשת המלך בימי שמואל ד' דעות בחז"ל, א' בקשוהו לעבוד עבודה זרה, אך אם כן לא היו מקבלים אותו. ב' זקנים שאלו כהוגן, לשפטנו ככל הגוים, ועמי הארצות קלקלו באמרם והיינו... ככל הגוים, ומה בפסוק השני הזה יותר רע מבראשון? וגם שאלו בלשון התורה כאן. ג' ששאלוהו בימי שמואל לחרפה לו, כברמב"ן. ד' לר"ן שהמלך למלחמה ולא למשפט שאלו, ואינו, כי לצורך השעה שופט גם המלך...

והנה יש אומרים שהמלך נחוץ כלב לגוף, כי הוא גורם האחדות, ההתמדה, והיכולת המוחלטת, אבל למעשה אינו כן, שראינו ממלכות גדולות טובות בלי מלך, כי אם נבחרים זמניים, כמו בוונציה ובפלורנץ. גם המלך מרשיע יותר מהרבים, וגם באדם ג' מנהיגים, הראש, הלב והכבד. על כן אחשוב שהמלכים הראשונים נתמנו על ידי העם עצמו לעבדו באמונה, והם עשו את עצמם כאדונים על פי ה'. ואפילו אם נאמר שהמלך הכרח באומות כדי להלחם, ולקבע חוקים חדשים, ולהכות ולהעניש, בישראל אינו כן, וראינו שרוב המלכים היו רעים והטו לב העם, מה שלא היו כן השופטים.

ופירוש הפרשה: אין מצוה למנות מלך, אלא שהתורה מבשרת שיהיה כך, שיהיו כפויי טובה ויבקשו מלך אחר גמר כל המלחמות, לכן לא צוה ה' שיבחרו מלך, ואמר בפסוק "ככל הגוים", שכך היה למעשה. וכן דעת רבי נחמיה בסנהדרין... ועל כן לא השיב העם לתוכחת שמואל שהלא כן נצטוו בתורה, ועל כן חרה לה', ולא מינוהו השופטים מכבר. וגם אין ההמלכה אסורה כי אם רשות, ועל כן הסכים בידם... (דברים יז יד)

וכתב לו - אחר שכחו גדול להרוג את מבזהו ולהפקיר ממון, אמר שבכל זאת גם הוא משועבד למשפטי התורה, ואפילו יותר משאר האנשים, כי הוא דוגמא לכל העם, ולפי שמעלתו גבוהה יפעל רוע הזמן והמערכה בו יותר, ולכן צריך שמירה יתרה על ידי המצוות. וכמו שראוי שישמור הכבוד, כן ראוי שישתדל בקנין מעלות נפשיות.

ונראה לי שאין רשות לעם למרוד במלך הפושע, כי ההמלכה אינה בתנאי, ועל כן כל מורד במלכות במיתה. ב' שהוא במקום השי"ת בעולם, ועל כן מברכים בראייתו. ג' בישראל אין להם כח להמליכו וכן להסירו, וזה שאמר שמואל שיזעקו מפניו, ולא שימרדו בו. (שם שם יח)

ואת מלך - לרוב יברח המלך במלחמה או ימות, ולכן תלה יהושע המלכים הנתפסים חיים, כדי לשמח לב ישראל, ולהחריד האויבים, שהמלך נתלה כאחד הפחותים... (יהושע ח כט)

...וההבדלים בין השופט והמלך הם, המלך נמשח על פי ה' על ידי נביא בירושלים על מעין, ומצוות שהמלך חייב בהן אין השופט חייב בהן, וגם אינו זוכה בדברים שהמלך זוכה בהם לכבודו, שאין יושבים על כסאו וכו', וכן המלך קוצב מס, והארץ שכובש היא לעצמו, מה שאינו כן בשופט, ובניו זוכים בכתרו משנמשח... (שופטים א א)

לאטד - שאין בו לא יחוס וכבוד ופרי ועושר, ורק מעציב, וכן אבימלך שאין לו ייחוס ועושר ובעל מדות רעות, ובאמת ידוע שהמלכות עבדות ועמל רב, וטלטול תמידי וכו'... אך השלמים לא יבחרו בשררה. (שופטים ט יד)

בענין בקשת המלך: ...ה': שלא רצו מלך לשמר חוקי התורה, אלא שיחוקק חוקים כלבבו כמלכי העמים, וכן היה שאול, שעשה כאשר עם לבבו בגלגל, ובמלחמה עמלק, ובבעלת האוב. ודוד היה מלך מהמין הראשון המועיל, ולכן נתקיימה מלכותו, אך על זה קשה, שמלך עריץ לא יבקשו ויבחרו, וגם שמואל לא היה מקימו בכוונה זו... ובודאי שאין לישראל צורך במלך, כי לענין המלחמה ה' ילך לפניהם, והתורה והמצוות מסודרים להם, ואין למלך כח לחדש דבר, וגם לא לענין צורך הוראת שעה, ומכין ועונשין שלא כדין, כי דבר זה נמסר לסנהדרין, או השם יעשה בו דין, וכתב בתורה "ה' ימלוך וגו'"...וראינו בנסיון שהמלכים היו במורדי אור וגרמו לגלות... (שמואל א ח ה)

שדותיכם - כשיצטרך בזמן המלחמה, ואם כן אחאב לא היה מותר בכרם נבות, ולדעתי אמר כאן את מעשיו הרעים לעתיד. (שם שם יג)

...ולדעתי לא נתן יעקב ליהודה המלכות, וכן לא היו כל השופטים ממנו, אלא ברכו שיהודה ימשול תמיד בשבטו, ויהיה תמיד ראשונה במסע ובמלחמה, ויעמוד גם בגלות, והתורה תהיה בשבטו... ואולי היה המלך הראשון מבנימין כדי להקים השבט מעניו... (שם ט ב)

התיצבו - עשה להם אות נגד המסתפקים ואומרים שאם שאלת המלך רעה, למה בחר ה' בשאול, והראה להם, שה' ימלא שאלת האדם אם טובה ואם רעה, שהגשמים בעת קציר סימן קללה. בעיני ה' - הצופה למרחוק, בחירת המלך רעה, שרואה ההיזק שיצא ממנו. (שם יב טז)

הנה פירשנו ששאלת המלך כענין יפת תואר, שהתורה דברה כנגד יצר הרע, והוכיחם שמואל על כך, אף שלא מצינו שהוכיחו לדוד על שלקח מעכה בת תלמי, כי לא ידמה עשיית מעשה מגונה על ידי צבור או יחיד, או שיפת תואר הוא מתאוה ויצר הרע, וכמעט שאין האדם בחירי על זה, וכאן היתה השאלה משכלם, ועוד שיפת תואר מעט ההיזק, והמלך רב ההיזק. (שם שם כד)

מושל - ...ורוצה לומר כאן כשהמושל צדיק תמשול בארץ יראת אלקים. (שמואל ב כג ג)

...והמשיחה היא ליחוד והבדל, לכן נמשך הכהן הגדול להיותו מוכן יותר לקבל השפע משאר הכהנים, וזאת לא ירש מאביו. והיו במשיחה ההתמדה והנצחיות, ולכך לא נמשחו השופטים והשרים, כי אם המלך, ולא נמשך מלך בן מלך, כי המלכות ירושה לבכור. מה שאינו כן בכהן גדול, אלא לבן הראוי ביותר. ואחשוב ששאול נמשח בשמן המשחה, שהמלכות היתה נכונה לו ולזרעו אם לא היה חוטא, ולפי שמלכי ישראל לא היו ראויים למלוך, אלא בפשוע בית דוד, לכן לא נמשחו, ורק יהוא נמשח, להורות שמלכותו הכרחית, ולא בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון. והמושח צריך להיות נביא, כפי שמשיחת אהרן היתה על ידי משה, וכן היה ראוי שהכהן הגדול יבחר על ידי נביא... (מלכים א א נג)

למרבה המשרה - תארים אלו הם למלך המרבה המשרה, אך לא על ידי מלחמה כי אם בשלום, אין קץ על כסא דוד - אינו מתגאה בהצלחתו, כי אם רואה עצמו כעומד במקום דוד, מעתה ועד עולם תעשה קנאת ה' צב-אות זאת - להשפיל הגאים ולכבד השפלים... (ישעיה ט ו)

הנה עבדי - כל המפרשים הנ"ל הוכו בסנורים, כי אי אפשר לפרש הפרשה אלא על מלך ישראל מבית דוד, שיבחרהו ה' מרצונו הפשוט. קנה רצוץ - יעשה הכל בנחת, לא יכבנה - בטרם יושלם כיבוי פתילה דועכת יוציא משפט לאמיתו, כי ידיעתו בכח אלקי, ולא אנושי. (שם מב א וג)

מתנתך לך להוין - לא חלק לו כבוד, כי במקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד גם למלך. (דניאל ה יז)

ספורנו:

וגם אנכי לא שמעתי - על מה שהוכחתני שבהיותי מלך עלי היה לאשר חמוץ, הנה המלך לא יעשה זה כי אם על אחד משני פנים, אם לקול צעקת הגזול, ואם לקול המון המפרסם איזה גזל שנעשה, והנה אתה לא הגדת לי, וגם אנכי לא שמעתי קול המון בזה. (בראשית כא כו)

שכב אחד העם - הוא המלך היחיד בעמו, שהיה חושב שלא יצטרך לשאול את פיך ולדעת רצונך בזה, שלרוב מעלת המלך ייטב בעיניך בלי ספק להשיא לו את אחותך. והבאת עלינו אשם - כי כשילקה גדול הדור ירבה היזק לחוסים בצלו. (שם כו י)

אשימה עלי מלך - שתהיה המלכות לו ולזרעו, לא כענין השופטים שהיה השופט מולך הוא בלבד אבל לא זרעו אחריו. ועל מנוי שופט למלך בזה האופן נצטוו בביאתם לארץ, כאמרו "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". אמנם שיהיה מלך כמלכי עכו"ם מחזיק במלכות הוא וזרעו נמאס אצל הא-ל יתברך, אבל צוה שכאשר יקשו ערפם להעמיד להם מלך בזה האופן לא יבחרו אלא אדם כשר שיבחר בו ה', ולא יעביר את ישראל על דת, ושלא יהיה איש נכרי, אף על פי שיהיה אדם כשר, ואף על פי שיהיה גבור ואיש מלחמה. וכאשר חטאו בשאלת המלך שימלוך הוא וזרעו ככל הגוים, היה העונש שלהם בתקלות הקורות להמון בשביל המלך, כאומרו "וצעקתם ביום ההוא מפני מלככם אשר בחרתם לכם, ולא יענה ה' אתכם ביום ההוא", וכאומרו, "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי", והיה הרשות במנוי המלך כמו שהיה הרשות ביפת תואר, אשר רמז הכתוב שסופו לשנאתה ולהוליד ממנה בן סורר ומורה, כמו שקרה לדוד בדבר אבשלום. (דברים יז יד)

לשחוק - בהיות עבדי המלך פונים אל המשתאות, והכסף יענה - או השוחד וחמדת הממון ישפילו המדינה ומנהיגיה, גם במדעך - ובכל זאת אל תקלל המלכות, כי העוול נגד רצונו, והשמועה תבא אליו ויקצף. (קהלת י יט וכ)

אלשיך:

ויקריבו הנשיאים - ביהודה לא הזכיר "נשיא", וביששכר הזכירו כלאחר יד, נשיא לבני יששכר, להורות בזה דין התפלה, שהמלך שוחה כל התפלה להראות הכנעה יתרה, וכהן גדול בכל ברכה תחילה וסוף. ויהודה מעלת המלכות, ויששכר מעלת החכמה, שלא יתגאו בהם. ועוד אמר ביהודה ויהי המקריב, כי יהודה ראוי למלכות שעל שמה הקריב קרבנותיו, מצד נחשון עצמו, ומצד תכונות השבט כולו, בני פרץ, לכן כפל בו "הקריב נחשון, וקרבנו". (במדבר ז ב)

שום תשים - אחר שידע שישאלו שלא כהוגן, כי ה' כבש לפניהם הארץ והושיבם בטח, עשה מהמינוי מצוה, כדי שלא יכשלו בדבר. לא ירבה לו - כתבנו במשנת עקביא בן מהללאל, כי ג' דברים מביאים לעבירה ופורקים עול מלכות שמים, הנמשך אחר תאוות גופו, המתנהג בגאוה, ושאינו מתנהג בתמימות כי אם במזימות, וכנגדם הזהיר המלך בלא ירבה לו נשים על התאוות, סוסים על הגאוה, ולא יסור לבבו, כי מעשה העוון גורר עוון, ונגדם אמר כשבתו על כסא - כאשר יש לו כתר מלכות ישתדל לקנות כתר תורה הכולל כל הכתרים האחרים, שממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. והיתה עמו - ימלא כריסו, כי אין בור ירא חטא, ומזה ימשך ליראה וגו', וגם המעשה, לשמר וגו', ועל ידי כן בא לכתר שם טוב העולה על השאר. (דברים יז יד)

דברי מהר"י אברבנאל אינם נכונים, שהתורה ציותה במלך, והיעוד הוא "ומלכים מחלציך יצאו", אלא שבאמת אין צורך במלך ושרים בין ה' והעם, אלא שה' הקדים רפואה למכה, שידע שיבקשו, ועשאה מצוה, ולכן חרה לשמואל, אבל ה' אמר לו כל זמן שאינן נוגעים במלכותי שמע בקולם. (שמואל א ח ה)

מלך יהיה עלינו - ולא נאמר עוד לשפטנו ככל הגוים, אלא שישפטנו במשפט התורה, ומה שאמרנו ככל הגוים יהיה על המלחמה, ועל העול לא נצטער, כי דבר המוטל על הכל אין העם מצטער בו, וגם לא נסור מבטח בה' במלחמה, והמלך רק יצא לפנינו, אך התשועה לא למלך. (שם שם יח)

וישקהו - ענין הנשיקה, כי שאול משבט בנימין נבחר רק לעשות נקמה בעמלק, ולכן נמשך רק בשמן אפרסמון, כי ביום שנכנסו שבט יהודה לים הוכנה מלכות עבורם, כמו שכתוב, "היתה יהודה לקדשו וגו'", ובנימין נכנסו תחלה, ושרי יהודה רוגמים באבנים ויצאו, אלא שאין זרעו של עמלק נופל אלא בידי בני רחל, ובעקר בנימין שלא השתחוה לעשו... אך אינו ממש ממשיך רוח קדושה כשמן המשחה, לכן נשקו לאדבקא רוחא ברוחא... ומשחו לנגיד ולא למלך, ואמר הלוא - מסופק אם תתמיד הנגידות. (שם י א)

וישאלו עוד - שיתחמץ לבבם על הגורל שנפל על משפחה זו, ושאלו עוד באורים ותומים, ועוד שלא נמצא, ואולי יצא קטרוג מלעלה, ושאלו הבא עוד הלום - אם נכנס אחר תחתיו למלכות הנקראת הלום. הראיתם - לא מפני קומתו בחר בו ה', אלא שאין כמוהו בכל העם נקי מחטא. (שם י כב וכד)

וישלח שמואל את העם - שיביאו מנחה למלך, כמו בכהן גדול, שאם אין לו מגדלים אותו משל אחיו, וכשראה שאול שלא הביאו לו הלך לביתו, כבהיותו הדיוט, ולא גבה לבו לשפוט. (שם שם כז)

קציר חטים - ועכשיו הגשמים סימן קללה, ואם ימתינו עד הרביעה הם לברכה, כן שאלת המלך שלא בזמנה אינה לברכה. (שם יב יז)

...ונבחר שאול מפני שהיה עניו וכו', ומפני שלא היתה המלוכה שלו עקרית לו, הספיק חטא עמלק להדיחו... ולא הזכיר איש בושת, כי הוא הומלך לצד ההבטחה "ומלכים מחלציך יצאו", שיצאו מבנימין ב' מלכים, ולא מצד שהיה בן שאול. (שם יד מו)

קרעו בגדיכם - ...אבל דוד כמלך לא היה יכול לעשות יותר מאשר ללכת אחר המטה. (שמואל ב ג לא)

ועבדך בתוך עמך - כי המושל בעם הזה בבחינת עבד, כי עוון העם על המושל. (מלכים א ג ח)

אנא נבוכדנצר - ולא הוסיף מלכא, כי ככל שמוסיף גדולה צריך להשפיל עצמו לפני ה', כענין המלך הכורע בכל התפלה. (דניאל ד לד) 

מהר"ל:

...וענין זה, כי הוא יתברך מלך ונשיא של הנמצאים, וההפרש שיש בין הנשיא ובין המלך, כי הנשיא העם תחתיו מצד מעלתו והתנשאות אשר יש לו, שלכך נקרא נשיא, מצד המעלה שיש לו, והוא מתנשא עליהם, אבל המלך מושל בעם נבדל מן העם, ולכך מעלתו יותר גדולה מן הנשיא, אשר מצד מעלתו והתנשאות שלו בלבד ראוי להיות העם תחתיו, ואינו נבדל מהם, והוא יתברך מלך הנמצאים מצד שהנמצאים צריכים למלכות שמים, והוא יתברך נבדל מהם, ומצד שהוא עליון על כן הוא מתנשא עליהם... (גבורות ה' הקדמה ג)

...ועוד אמר שעשה אות זה, כי המלכות נדמה לנחש בשני פנים, האחד שהנחש בקלות ממית האדם, שהרי זורק ארס וממית, כך המלכות בקלות ממיתה, שאין צריך למלכות שום פעולה, שהוא בבית אסורים ובדבור פיו נעשה הדבר לגודל ממשלת המלכות. ועוד כמו שהנחש מעקם דרכיו, כך היא מעקמת דרכיה, שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך, שהמלכות יש בו יכולת ללכת דרך מעוקם... שכל אדם הוא סר מן הנחש, ומטה דרכיו ממנו מפני שיראים ממנו, והרשות ביד הנחש ללכת לכל צד, וזה לגודל כח הנחש להתפשטותו לכל צד ואין מוחה בידו, וכן המלך, למלכותו וכחו פורץ גדר לעשות לו דרך לכל צד ואין מוחה מיראתו... (שם פרק לב)

וכן אמר שלא יהיה להם מלך בן מלך, הוא מלכות יותר במדרגה, וכן כאשר הוא מלך בן מלך, כי בודאי מלך בן מלך מלכותו יותר, וכן המלכות שהיא שולטת בשאר אומות היא מלכות עוד יותר במדריגה, וכן התוקף אשר יש למלכות, והאומר שיש למלכות כל הדברים האלו הוא מעלת המלכות ותוקפה, וכל עוד שהמלכות יותר בתוקף, היא מלכות יותר מאד... (נצח ישראל פרק נט)

...וביאור זה, כי אלו שלשה דברים כי המלך הוא מיוחד בהתרוממות שהוא מתנשא ומתעלה על העם אשר הוא מלך עליהם, השני שהוא מושל עליהם, ופועל בהם כרצונו בענין הממשלה, השלישי שהוא מנהיג את העם ועושה להם משפט, ובזולת זה אי אפשר שיהיה קיום לעם, ואלו ג' דברים הם מיוחדים למלך, כי במה שהוא מלך הוא מתרומם על העם, ואם היו רוכבין על סוסו היה בהתרוממות זה שתוף למלך בענין התרוממות הזה אשר אין בזה השתתפות אליו בשביל שהוא מלך והוא מתרומם על הכל, ולכך אין רוכבין על סוסו, כמו שאמרו על סוס מלך. וכנגד הממשלה שיש לו על העם, אשר המלך מיוחד בלבד בממשלה על העם, ולכך אמר אין משתמשין בשרביטו, כי השרביט הוא המטה בו מושל על הכל, והוא שבט מושלים, ולכך אין משתמשין בשרביטו של מלך, שאם היה אחד משתמש בשרביטו של מלך היה משתתף עם המלך בענין הממשלה. וכנגד השלישי שהמלך מנהיג את העם במשפט ישר, וכנגד זה אמר ואין יושבין על כסאו, כי הישיבה על הכסא מורה שהוא יושב לדון לפניו, לכך אין יושבין על כסאו... אמנם העטרה היא ענין המלכות בעצמו, וזה אין צריך לומר שלא ילבש דבר שהוא מורה על המלכות בעצמו. ואמר כי המלך בשר ודם אין לו השתתפות עם העם, ואם היה ניתן סוסו שלו לרכב עליו אחר, היה זה השתתפות... (נצח ישראל פרק מ)

...ודוד המלך ושאר מלכים אף על גב שהיו מלכים על ישראל, המלך בודאי אין לו שתוף וחבור עם הכלל, כמו שהוא ענין כל מלך שהוא נבדל מן העם, ולא שייך בזה שחשדוהו מאשת איש, כאשר הוא נבדל מן העם, רק הנביא שאין לו ענין זה, כי הוא משותף להם, והוא שלימות עד שנחשב צורתם... (באר הגולה באר ה)

הכת הרביעית מתנגדת לדת, אבל אינה מצד קנאת הדת שעושה חילוק בין בני אדם, רק מצד כי כל דת בעולם במה שהיא קבלת גזירת מלך מלכי המלכים, דבר זה בעצמו הוא מתנגד למלך בשר ודם, כי אם גוזר מלך בשר ודם דבר שהוא נגד הדת, אין שומעין את גזירתו, רק על מלך מלכי המלכים, ודבר זה ביטול גזירות מלכותו. ויש האדם שבכח רוצה וחפץ בכח מלכותו עד אשר חפץ שיהיו בני אדם לגמרי תחת רשותו לשמע עליו ולבטל גזירת מלך מלכי המלכים, וזה מלכות זדון נקראת, מפני שבזדון לבו רוצה למלוך על העם ולהראות ממשלה יתירה, שצריכים לקבל גזירתו אף במה שהוא נגד גזירת השי"ת... (שם באר ז)

ואמר "ואל תתודע לרשות", רוצה לומר שלא יהא נודע לשררה לגמרי, כל כך יהיה האדם מרחיק עצמו מן הרשות, שדבר זה יותר גרוע מכל, שאין מגיע לו בזה טובה רק רע, וזה מפני כי אין הרשות דורש רק דבר שהוא טובת עצמו, אבל שידרוש טובתו אשר מתודע אליו, זה אינו, בעבור שאין לרשות קירוב לשום אדם, כי הרשות ענינו שהוא נבדל מכל הבריות ואין לו חבור עליהם, וזה שאמרו שאין מקרבין את האדם רק להנאתן, רוצה לומר שאי אפשר כי הרשות יהיה מקרב את האדם לטובתו, שאם היה מקרב את האדם לטובתו, אם כן לא היה הרשות נבדל מזולתו, ודבר זה אינו, כי כל רשות הוא מיוחד בעצמו ונבדל מזולתו, ואין לו שום התחברות אל זולתו, לכך אין הרשות מקרב את האדם לטובתו של אדם רק בדבר שהוא טובת עצמו... (דרך חיים פרק א משנה י)

...ועל זה אמר בכאן, כיון שכל אדם הוא כל העולם, עד שמצד העולם היה די לעולם באדם יחידי ואין צריך לזולתו, ולפיכך אם לא היה מורא מלכות, כי המלך הוא מקשר ומאחד הכלל, כי זהו ענין המלך שהוא מקשר ומאחד הכלל, כי מפני שגוזר טבע העולם שיהיה האדם יחידי בעולם אם אין מוראו של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, עד שיהיה האדם כפי ציור העולם, שכך היא הבריאה, שהרי כל אדם אומר בשבילי נברא העולם, והוא בלבד ראוי בעולם, ולכך היה בולע את רעהו חיים עד שהוא נשאר בלבד. ולכך אמר הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מורא מלכות שהוא מקשר האנשים הפרטיים עד שהם מתחברים... (שם פרק ג ב)

כל המקבל עליו עול תורה וכו'. יש לך לדעת, כי ההנהגות אשר הם בעולם הם שלש, כי ההנהגה שצריך האדם לנהוג לפי מנהגו של עולם לחרוש ולזרוע ושאר צרכיו אשר המה צריכים לפי הנהגת סדר העולם וטבעו והאדם הוא משועבד להנהגת הטבע, ועוד יש הנהגה בלתי טבעית והיא הנהגה האנושית אשר מתחדשת מן הבחירה, ועל ידי זה הנהגה הנימוסית שהיא על ידי המלכות מה שירצה ומה שלא ירצה וגוזר גזירתו על האדם, והוא הנהגת הנימוס, והאדם הוא משועבד גם כן להנהגה הזאת, שהוא משועבד אל המלך שעל ידו הנהגה הזאת, וההנהגה השלישית היא הנהגה אלקית שסדר השי"ת בעולם איך יהיה נוהג על ידי התורה... (שם שם ה)

...אמנם המלכות נגד הנפש, וידוע כי הנפש מנהיגה את כל אברי האדם, והאדם מקבל הנהגה מן הנפש, ולפיכך כנגד זה נתן הוא המלך, שהוא המנהיג והמושל על כלל האומה, ואין הגוף פועל גם השכל אינו פועל, רק הפועל הוא הנפש שפועלת, והוא דומה אל המלך, שהוא פועל ומושל, וזה שאמר הכתוב "לב מלכים ביד ה'", וזה כי המלך דומה אל הלב, ששם הנפש החיונית, וכתיב "בידך נפש כל חי"... ועוד נאמר "שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר", וביאור זה, כי אף שיש לשמים רום גדול, ולארץ יש עומק גדול, מכל מקום מפני שהם גשמיים, וכל גשם הוא בעל גבול ותכלית, אבל לב המלך מפני שהמלך דומה אל הלב, והלב יש לו מעלה נבדלת לגמרי, ולכך אין לו חקר, כלומר שאין לו גבול. ומזה תדע מה שאמרו רז"ל כי המלך קודם לכהן גדול, והחכם קודם למלך, ודבר זה לפי סדר מעלות מדריגות הדברים אשר אלו שלשה כנגדן באדם... (שם פרק ד יג)

והמלכות בשלשים מעלות, פירש רש"י ז"ל אותם שכתובים בפרשת שמואל, כשבקשו ישראל מלך, וכשתחקור שם הם שלשים דברים עם אותם שמנויים בסנהדרין, המלך לא דן ולא דנין אותו... ובברייתא מפרש שלשים מעלות שהמלכות נקנית בהם, כסף, וזהב, נשים... ופירוש זה נראה, כי כאשר יש לו דברים אלו הוא מלך, כי אלו דברים הם מלכותו, ולא כן אותם דברים ששנוים במשנה, שאין כולם חשיבות בשביל המלך, כי מה שאינו דן ולא דנין אין זה חשיבות אל המלך, וכן לא ירבה לו נשים וכסף וזהב לא ירבה לו וגו' אלו כולם אין ראוי שיקראו מעלות, כמו שאמר כאן, אבל נקראו מצות אל המלך... והשלחן שעליו הזר סימן לכתר מלכות, היה אמה וחצי גבהו ואמה רחבו, אם אתה מקיף החוט סביב השולחן דהיינו גבהו ורחבו, הנה החוט הוא שלשים טפחים כנגד מעלות המלכות שהוא ל'... (שם פרק ו ו)

...וכל זה שאם יתגאה במלכותו הרי הרבנות קוברת אותו, וכך פירש רש"י ז"ל בפרק האשה, ומפני כי לשון הקודש נרמז בו כמה סתרי החכמה, נרמז בו גם ענין זה, כי מלך יש בו שלש אותיות אחר היו"ד, וזה כי המלך הוא מלך אל כלל ועדה, ואין עדה בפחות מעשרה, ולכך אותיות מלך אחר עשרה אותיות, כי מלך הוא אל הכלל, ואותיות מלך דבר ככתיבתן, המ"ם בתחלה, ואחר כך הלמ"ד, ואחר כך הכ"ף. והנה סדר אותיות שלו הולך אל העשרה, אותיות שהם הכלל, ודבר זה כי אין ענין המלך שיהיה לעצמו, רק שיהיה פונה אל העם להשגיח עליהם ולתקן עניניהם מה שחסר להם, וכאשר מביט ומשגיח עליהם יותר יהיה משגיח ומביט אל עני ונכה רוח משיהיה מביט אל הגדולים, ולכן היו"ד היא ראשונה אל מלך, שהיא היותר קטנה באותיות, לומר שיהיה ראשונה מביט על העני אשר הוא קטן בעיני הכל... פירוש כי המשפט ראוי למלך במה שהוא מלך, כדכתיב (משלי כ"ט ד') "מלך במשפט יעמיד ארץ", ואמר שיתן לו המשפט, רצה לומר כח לעשות משפט, שיהיה לו לב אמיץ וחזק לעשות משפט, להציל העשוק מעושקו... ובתוספתא דברכות (פרק ד') מפני מה זכה שאול למלכות, מפני הענוה, דכתיב (שמואל א' ט' ה') "פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו", שקל עבדו כיוצא בו... (דרשה לשבת תשובה, וראה שם עוד)

...והמלך כיון שכורע שוב אינו זוקף, כלומר שבכל הברכות הוא כורע ואינו זוקף, כי הפרש בין המלך ובין העם, כי המלך בעם נחשב כמו הכל, ומפני מדריגה זאת המלך קרוב אל השי"ת, ולא תוכל לומר אצל המלך כמו אצל שאר בני אדם שיש להם קירוב אל השי"ת בצד מה, רק כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע, ולפיכך הוא קרוב אל השי"ת בכל, ומיד שהוא בא להתפלל לפני השי"ת יש לו לכרוע לפניו, כי הכריעה מצד הקירוב הגמור שיש אל האדם אל השי"ת, ומצד אותו הקירוב יש כאן כריעה, ולפיכך המלך בשעה שכורע אינו זוקף, כי המלך מפני שהוא מלך ראוי אליו לבטל חשיבותו לפני השי"ת, שאין מלכותו לפני השי"ת נחשב לכלום, ולכך יהיה תמיד בכריעה... (נתיב העבודה פרק י)

...ושלא יבואו לידי מחלוקת שהוא בין איש לרעהו, אמר אל תמרדו במלכות בית דוד, שהוא שלום מלכות, וכמו שאמרו הוי מתפלל בשלמה של מלכות, שאלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו, ולפיכך אמר ולא תמרדו במלכות בית דוד, שהוא סבה לבטל המחלוקת ולהעמיד השלום, ודוקא בית דוד, כי אל דוד נתנה המלכות, אבל שאר מלכות מפני שאין ראוי אליו המלכות, מתחדשת מזה המחלוקת, כמו שהיה אצל שאול, שלא היתה ראויה לו המלכות, ונתחדשה מלחמה בשביל זה... (נתיב השלום פרק ג)

ובתוספתא דברכות מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבים בבית שער של רבי אלעזר בן מתיא, וחנינא עכינאי ושמעון בן עזאי ושמעון התימני היו עסוקים במה ששנה להם רבי טרפון, אמר להם רבי עקיבא, מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני שהודה בתמר, הוסיפו הן מעצמם "אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, להם לבדם נתנה הארץ", אמר להם וכי נותנים שכר על העבירה, אמרו לו אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני שהציל את אחיו מן המיתה... ורוצה לומר כי יהודה הוא מיוחד בהודאה, וכמו שמורה עליו שמו, שנקרא יהודה על שם הודאה, ומי שמודה על דבר כמו שהודה יהודה בתמר ראוי למלכות, כי הוא מלך על יצרו כאשר מודה על חטא שעשה... ומי שזובח יצרו הוא מלך בודאי, שאף יצר הרע אינו שולט בו. והקשה כי הודאה זאת מפני שבאה עבירה לידו, והודה עליה, ואין ראוי שיהיה לו מלכות בשביל העבירה, ולכך אמר מפני שהציל אחיו מן המיתה, ודבר זה גורם המלכות, כי המלכות זהו ענין המלך להציל העם מן העושקים ומן הבאים למלחמה עליהם, ומפני כך ראוי שיהיה זוכה למלכות. והקשה על זה כי דיה להצלה שתכפר על המכירה, ולפיכך אמר מפני הענוה, כי המדה המיוחדת אל המלכות היא הענוה, כמו שהתבאר לפני זה, כי כל הבורח מן הגדולה הגדולה רודפת אחריו. והקשה על זה כי אין זה מורה על הענוה, מפני שהערב מחויב על זה, ולכך סבר שזכה למלכות מפני שקדש שמו ברבים, ולכן ראוי למלכות, כי בעל שם הוא ראוי למלך בפרט, וכדכתיב "יצא שם דוד בכל הארצות", ואין לך יותר שהוא בעל שם מן המלך. (נתיב הענוה פרק ו)

...ודבר זה פירושו, כי אין מורא כמו מורא מלכות, ואשר הוא ירא השם נותן השי"ת מיראתו עליו עד שהוא מלך, ויהיה לו מורא מלכות. ועוד יש לך להבין זה ממה שיתבאר אחר כך, כי בעל היראה הוא נבדל מן הנמצאים, והוא שקול נגד הכל, ודבר זה מדריגת המלך, שהוא נבדל מן הכל, והוא שקול כמו הכלל... (נתיב יראת השם פרק א)

...ולכך מלכות זה היה ראוי שיהיה מביא העושר בעולם, רק כי כשם שהמלכות מסוגלת אל העושר, כך היא מוכנה אל עין הרע, ולכך לא נשאר העושר שלו בעולם מפני עין הרע, שהיה דבק במלכות זה, והיה נאבד מן העולם... (אור חדש ד"ה בהראותו את עושר)

אלמלא לא קבל דוד לשון הרע, רוצה לומר כי המלכות בשביל שחפץ הקב"ה להיות המלך מכריח את העם לעבודת השי"ת לעשות משפט, וכל זה מילי דשמיא הוא, הב' הוא בשביל תועלת ישראל להציל אותם מן השונא, כדכתיב אצל שאול, שהמלך ילך לפניהם לעשות מלחמות, הג' תועלת עצמו וחשיבות המלך שהשי"ת חפץ להגדיל את המלך כי ראוי הוא, ואם לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכותו, שלא קבל מלכותו פחיתות ולא עבדו עבודה זרה, שהרי עתה כמה מלכים שהיו צדיקים וכשרים לא היו יכולים להכריע את העם שלא יעבדו עבודה זרה... ואותם שהיו עובדים עבודה זרה במלכי יהודה, היה זה על ידי שמתחלה לא היה כח ביד המלך למחות, כי היה ירא שימרדו בו, ואחר כך למד המלך מהם... (חדושי אגדות שבת נו)

...מלכות בית דוד דכתיב ביה הלום, פירוש, כי הלום נאמר על המקום, והמלכות נקראת מקום, מפני כי שם מקום נאמר על המדריגה והמעלה, כמו "ממלא מקום אבותיו", ולפיכך נקראת המלכות שהיא החשיבות והמעלה הלום... (שם שם קיג ב)

ואמר "שבתה מדהבה", אומה שאמרה מדוד והבא, או הבא בלא מדה, דבר זה כי המלכות הזו היא מלכות חסרה, וזה ההפרש שיש בין מלכות קדושה ובין מלכות זו החסירה, כי מלכות הקדושה מפני שאינה חסירה לכך אינה מקבלת, כי היא שלימה בעצמה, וכל חפץ המלכות השלימה להשפיע כדרך השלם, אבל מלכות זאת מלכות חסירה, והחסר כל ענינו לקבל... וכל עוד שהיה מלכות אומה זאת בכח ובממשלה יתירה היה החסרון יותר ממה שהיה מלכות זאת נבדלת מן הקדושה בכח הגדול בכח הטומאה שיש לה, וכפי גודל הכח שהיה למלכות זאת, היה בה חסרון שהוא מצד הטומאה, ולפיכך אמר מדוד והבא בלא מדה, וזה להפלגת החסרון אשר בכח המלכות. (שם קמט ב)

דברים אלו נאמנים מאד, כי המלך מדריגתו יותר קודם במעלה לפי שהוא נבדל מן העם מצד שהוא מלך, וידוע כי משפט העליונים לפי קורבתם יותר ראשונים, ומאחר שהמלך הוא נבדל מן העם, הוא נכנס תחלה לדין, פירוש שדינו קודם, ואין אתה צריך לפרש כי יש חלוק דין בזמן, כי הוא יתברך היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ביחד, אלא רוצה לומר תחלה, שהוא ראשון לדין, מפני שהוא קרוב אל השי"ת, ואינו בתוך העם מצד מעלתו ומדריגתו של מלך, ולפיכך קאמר בתר הכי אי בעית אימא לאו אורח ארעא וכו', פירוש כמו שאמרנו למעלה כי לעולם מדריגתו של מלך הוא פנימי יותר להיות קרוב אל משפט השי"ת, ולפיכך אין ראוי להיות מלך אבראי, ומפני זה הוא נכנס תחלה... והכל הוא טעם אחד עם מה שאמרנו למעלה, כי המלך הוא מובדל מן העם, ומצד שהוא מובדל אינו נכלל עם העם בדין, ולא יגיע למלך השתתפות העם, ודינו מיוחד... (שם ראש השנה ח)

מלכיות זכרונות שופרות, פירוש כי מלכיות הוא ענין בפני עצמו, שהשי"ת מלך, וכשהוא מלך דן את העולם כמלך, ולשון מלך כבר נתבאר. ותדע עוד כי יש חילוק בין מלך ובין אדון, כי המלך הוא נבדל מן העם, והאדון הוא שעבדיו תלויים בו, ואנו ממליכין את השי"ת עלינו, כלומר שהוא מלכנו והוא מצטרף אלינו למלוך עלינו, ומפני זה יאמרו אחר כך זכרונות, שהוא זוכר הכל, כי אחר המלכות שהוא מולך עלינו הוא זוכר אותנו גם כן... (שם שם טז)

...כי המלכים יש להם מעלה נבדלת מן הגשמי כמו שהתבאר, ולכך היו המלכים נמשחים בשמן המשחה כמו כהן וכלי קודש, ויותר יש למלך קדושה, שהרי המלך קודם לנביא, כדאיתא במסכת הוריות... (שם סוטה י)

ותדע עוד כי כל מלך משעבד בעמו, ואם לא היה השעבוד רק כמו שהיה ראוי לא היה כאן דבר, אבל כי מפני שהיה מוסיף עליהן נחלק הבנין הזה לשני חלקים... (שם יא)

שאני בית המקדש דלא סגי בלאו מלכא, ודבר זה מבואר ממה שאמרו ז"ל סנהדרין כ', ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. ושם תמצא מבואר כי נתלה בית המקדש במלכות דוקא... כי בית המקדש נבדל מכל העולם, וזהו ענין מלכות כמו שבארנו במקום אחר, כי המלך יש לו מעלה נבדלת, ולפיכך אין ראוי לבנין בית המקדש וכן לענין נפילתו רק המלך... (בבא בתרא ד)

ודע כי שלשה דברים הם ענין המלך, האחד שהוא מנהיג העם מצד מלכותו, והשני כשהוא מולך על העם ומתנשא עליהם בחשיבות מלכותו מסדר את העם בסדר הראוי, השלישי שהוא מושל בעם, וכנגד שהוא מנהיג העם אמר שאין רוכבין על פרדו שיש למלך, כי הרכיבה היא הנהגת הפרדה, ויש למלך הנהגת העם ואין אחר משותף עמו, ואין יושבים על כסאו, וזהו המלכות בעצמו, שהמלכות נקראת כסאו, והשבט הוא הממשלה שהוא מושל בעם, ולפיכך אמר כאן שהיה רוכב בשביל דוד, והיה לאבישי רכיבה על דוד עד שהגיע אצלו... (שם סנהדרין צה)

ועוד פירשנו טעם אחר, כי מלכות ישראל היא מלכות נבדלת מן מלכות האומות, ולכך היא מתעלה ומתגדלת מתוך מלכות האומות כמו שיוצא הפרי מתוך הקליפה, וכך מלכות ישראל היא נבדלת מן מלכות האומות, ומלכות האומות נחשבת כמו קליפה אל מלכות ישראל, וכמו הפרי שהוא גדל בתוך הקליפה, כאשר הפרי על שלימותו אז הקליפה נופלת, ומכל מקום תחלת הגדול היא תוך הקליפה, כך ישראל מלכות שלהם היא מתעלה ומתגדלת מתוך מלכות האומות, והיינו שמכח מציאות מלכות האומות וממדריגתם מתעלה אל מדריגה יותר עליונה. וכאשר מלכות ישראל בשלימות, אז יסולק מלכות האומות, כמו שמסולקת הקליפה כאשר הפרי על שלימותו... (שם סנהדרין צח)

גם יש לדעת ולהבין, כי המלך דומה לגמרי אל המצורע, כי המצורע נבדל מן העם, דכתיב אצלו (ויקרא י"ג) מחוץ למחנה מושבו, והוא מסולק מן הכלל ואינו נכלל בכלל, וכך המלך גם כן הוא מסולק מן הכלל ואינו בכלל כמו שבארנו בכמה מקומות... רק שהמלך נבדל מן הכלל למעלה, ואל המצורע מורה לפחיתות ולגריעותא... (שם קא)

...ועוד נרמז דבר זה בלשון אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, כי הכתר נבדל מבעל הכתר, כאשר הכתר הוא על ראשו, ולכך ראוי הכתר למלך, שהרי המלך הוא נבדל מן הכלל גם כן, ולכך יש למלך בשביל זה מעלה אלקית, ולכך מושחים המלכים בשמן הקודש, והמעלה האלקית הזאת כמו שאמרנו, הוא מה שהמלך מושל על הכלל, והכלל הוא נבדל, כי הגשמי הוא פרטי, ולכך כל מלך הוא אחד שאין הכללי מתחלק, לכך אמרה הירח אי אפשר שיהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד... (שם שבועות ט)

עבדות אני נותן לכם, רוצה לומר כי הנשיא אף המלך תכלית מלכותו לצורך העם, ואם כן משועבד הוא לעם, שכל אשר הוא תכליתו בשביל דבר אחר, הוא טפל אצלו ומשועבד אליו, ולפיכך אין זה נקרא מלכות, כי היה זה נחשב מלכות אם היה תכלית המלכות בשביל עצמו, אבל כיון שהמלכות לצורך העם, המלך טפל אל העם ומשועבד אליהם, כמו כל דבר שהוא טפל אצל אחר, והעבד תכליתו אל האדון, ולפיכך העבד משועבד אל האדון טפל אליו... (שם הוריות י א)

...שהמלך יותר במעלה מן הכהן, שהרי המלך קודם לכהן, וכדאיתא בהוריות י"ג, ולפיכך מה שאמרו בקש משה מלכות, היינו שיהיה מדריגתו עוד יותר, כי השי"ת הוא מלך, ואמר הקב"ה אל תקרב הלום, שלא יתקרב אל השם יתברך יותר מדאי, ובזה היה מונע ממנו המלכות, ומה שמנע השי"ת ממנו המלכות, כי אין המדריגה הזאת ראויה שתהיה בעולם עד המשיח שיהיה מלך ישראל ונביא השם על הכל. (שם זבחים קב)

...פירוש המלך לפי גדולתו ושלימותו אין ראוי למלך הגיהנם, כי הגיהנם כמו שהתבאר הוא ההעדר והחסרון, והמלך היפך הגיהנם, כי המלך אין חסרון בו והוא שלם... מכל מקום גם במלך דבק ההעדר מצד החטא, כי המלך שלימותו גשמית, ואין זו שלימות המצילה מן הגיהנם, ואדרבה קרוב המלך אל החטא ביותר מכל אדם, ולפיכך אמר גם היא למלך הוכן, לשון הכנה, שהגיהנם מוכן לו. (שם מנחות צט)

של"ה:

ובחר השי"ת להם עד שהצליחו למלוכה מלך באמת, הוא דוד מלכינו משבט יהודה, ואלו לא הקדים מלוכת יוסף במצרים, לא היה מעולם מלוכת יהודה, כי לא היו ישראל לעם חס ושלום. וכן לענין קדושת בית המקדש, הוקדם משכן שילה בחלק יוסף לבית עולמים, כי יוסף הוא הצנור, כי הוא העמוד שהעולם עומד עליו בסוד המדה שלו צדיק יסוד עולם, שכל מיני שפע הולכים דרך צינור זה למלכות הנקראת עולם... ובצאת ישראל מצרים ונעשו לעם, אז תיכף היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו, וכן בדגלים דגל מחנה יהודה ראשון... עד אחרי ירושת הארץ בימי שמואל שאמרו שימה עלינו מלך, ונבחר שאול מבנימין כמו שכתוב, אבל לא היתה המלכות רק בדרך שאלה, והוחזרה המלכות אחר כך לבעליה לדוד ולזרעו עד עולם. אך כשחטאו בארץ, החטא גרם שנחלקה מלכות בית דוד, ויוסף שהוא הצינור שמלמעלה שהעולם עומד עליו כדפירשנו, לא היה משפיע לירושלים לבד, דהיינו מלכות שממנה מלכות בית דוד, אלא השפיע גם מחוץ לירושלים, ואז נמשכה המלכות לזרע יוסף, ודבר זה גרם רעות הרבה, כי חלק לבם עתה יאשמו, ומכח החלוקה הזאת נעשו העבודות זרות... ולא הוחזר לתיקונו אף שנבנה בית שני, כי היו חסרים ה' דברים המובחרים, ולא היתה מלכות לבית דוד רק מלכות חשמונאי אשר לא צוה ה', כי ה' צוה לדוד ולזרעו עד עולם... ולא יתוקן עד לעתיד, ואז יחזור ויקדום מלכות בית יוסף למלכות בית דוד, כי מתחילה יבא משיח בן יוסף, ואחר כך משיח בן דוד, ואז יתקן בית יוסף מה שקלקלו בהתחלקות מלכות בית דוד, כי לא יבא משיח בן יוסף לצורך עצמו, רק יבא בשביל משיח בן דוד, כי הוא ימסור נפשו... 

נחזור לענין מלוכת יוסף אינו אלא כדי להיות ישראל לעם, להעמיד מלכות יהודה, והשבטים לא הבינו דבר זה, רק היו סבורים אך לו המלוכה, שהוא מבקש המלוכה בעצם לו ולזרעו, על כן הלכו דותינה לבקש נכלי דתות, כלומר לדון אותו בדת תורה... שחולק על מלכות בית דוד, וכל החולק על מלכות בית דוד כחולק על השכינה, וזה מה שאמרו רז"ל שתפו השכינה עמהם... על כן בהתודע יוסף אל אחיו וראו שהוא מולך, רצו להרגו, כי מכל שכן שהיה הדת אצלם להרוג אותו, מאחר שראו מחשבתו יוצאת מכח אל הפועל, ושלח הקב"ה מלאך ופזרם, אז "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי", רצה לגלות להם הענין, שאינו כן כפי מחשבתם שהוא ככתר מלוכה, אדרבא השי"ת שלחו לפניהם, כלומר להכין דרך לגרום שיהיו ישראל לעם ויהודה למלוכה, ואמר... "לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפלטה גדולה", כמעט דבריו סותרין, כי שארית הוא דבר מועט, לפליטה גדולה הוא הרבה, אלא רמז על שני שליחיות שיהיה נשלח לפניהם, כדי להעמיד להם מלכות יהודא, א' בעולם הזה... ב' לעתיד לבא יושלח גם כן לפניהם קודם מלכות משיח... (תורה שבכתב וישב מקץ ויגש)

...וישראל בימי שמואל חטאו, שאמרו תן לנו מלך לשפטנו, בקשו מלך להיות שופט, וזהו נגד רצון השי"ת, כי להיות שופט לשפט משפט התורה לזה שופטים ושוטרים תתן, דהיינו סנהדרין, ושימת המלך יהיה נגד משפט התורה לעשות הוראת שעה, ולזה שייך לשון שימה עליך, כי הוא מושל עליך ופורץ המשפט הנתון בתורה. וקודם מלוך מלך לישראל, אז היו הבית דין דנין שני ענינים אלו, דהיינו משפט התורה וגם כן הוראת שעה, ועל כן נקרא משה רבינו ע"ה מלך, שהיה ראש סנהדרין וגם מלך, וכן לאחר חורבן כשאין מלך בישראל, אזי תניא רבי אליעזר אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין אפילו שלא מהדין וכו'... וזה היה דעת רבי אליעזר, ומחלק הפסוק שימה לנו מלך לשפטנו לשני מאמרים, שהיו אומרים ב' כתות, דהיינו זקנים ועמי הארצות, דקשה ליה שימה עלינו הוה להו למימר, ומה זה לנו, אלו הזקנים שאמרו יהיה מצורף אלינו דהיינו אנחנו שופטים, ומינוי זה לא יגרע, רק יהיה לו גם כן מינוי בצרכי ציבור, ועמי הארץ אמרו גם לשופטנו... (שם שופטים)

כלי יקר:

ואמרת - לדעתי רצון ה' שיהיה עליהם מורא מלך לעניני המדיני, אבל הם לא בקשו לקבל מרותו, כי אם שישמע המלך בקולם, וזה שאמר ה' אותי מאסו, כי לא בזאת חפצתי. (דברים יז יד)

אור החיים:

הגוי גם צדיק - הראה לדעת כי צרת המלך צרת כל העם, ומן הראוי לצדד שלא תבא רעה על מלך הגם שיתחייב. (בראשית כ ד)

...והרמב"ם בפרק ט' מהלכות מלכים כתב, לצד שלא הושיבו (אנשי שכם) דיינים על גזל שכם. וקשה מי אמר שחייבין לדין האלם, מלך וכיוצא בו, והלא גם בדיני ישראל פטורים, מלך לא דן ולא דנין אותו ולא מעידין אותו... (שם לד כה)

לבנו ליוסף - הגם שפסקנו על פי גמרא קדושין והארכתי ביו"ד ר"מ ס"ז שגדול כבוד הבן הנשיא על כבוד האב, ידע שיוסף מצד אהבתו את אביו ימחול כל כבוד המלך. (בראשית מז כט)

אל משה - שצריך מלך כהן גדול ונשיא, שלכל אחד כח מיוחד, המלך רוכש הארץ שכובש ומחלקה כרצונו, והכהן לדעת אשר יסכים ה', אבל לפני חלוקת הארץ אין דין המלך, וצריך שיסכימו כולם. (במדבר לב ב)

כי תבא - במלך ג' גדרים, להלחם בגבורה וזה שנאוי, כי ישימו במלך מבטחם, ב' לתפארת ישראל ושה' יושיע בזכותו, ועל זה אמר "שום תשים עליך וגו' אשר יבחר ה' אלקיך בו", ועל הראשון אמר בלשון דיעבד ורשות, כי תבא וגו' ככל הגוים. ולרבי נהוראי דאמר בסנהדרין דלא נאמרה פרשה למצוה אלא נגד תרעומותם, צריך לומר דאם יכנסו בגדר שאלת המלך, אז מצוה עליהם לתתו, ואם לא כן מוטב וה' מלככם. (דברים יז יד)

בהתאסף ראשי עם - שהמלך מתמנה על ידי בית דין, יחד - שיהיו הצבור מרוצים ממנו, בהתאסף - כשיבקשוהו, זולת זאת רק התורה מלך, והמלכות תתקיים רק אם יהיו מאוחדים יחד שבטי ישראל. (שם לג ה)

הגר"א:

המלך אוהב אלו המדברים טובה על חבריהן וביושר, וכן הקב"ה. (משלי טז יג)

פלגי מים - הנחלקים לכאן ולכאן, כי יטה לב המלך לטוב או לרע... לב מלך - בעניני הכלל משולל הבחירה, כפי שיטו פלגי המים שלא ישטפו המדינה. (שם כא א)

...וזה שאמר המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול, המלך שוה לכל העם והם ימליכוהו, והמושל גבור מכולם וכבשם, וזה שאמר והיה ה' למלך, שאז יקבלו עליהם האומות את מלכותו, שעתה הוא מושל עליהם. (שם כז כז)

הכתב והקבלה:

לא ירבה לו - בשביל עצמו, להרחיב דעתו, אבל לרכבו ולפרשיו מותר, וכן כסף וזהב כיד חיילותיו, או אם בא לו מבזה מותר (חידושי הר"ן לסנהדרין). ולא ירבה לו נשים - י"ח נשים חוץ מהפלגשים, כהראב"ד, ולא כהרמב"ם בהלכות מלכים, ונראה שהוא מוטעה, דבספר המצוות שד"מ כתב שלא יוסיף על י"ח בכתובה וקדושין, וכן בדברי הימים י"א כ"א על רחבעם. (דברים יז טז ויז)

לבלתי רום לבבו מאחיו - לא ירום שיבזו בעיניו אלא ירחם על אחיו, אבל הרשעים והזדים יהיו בעיניו שפלים לרמסם. (שם שם כ)

מלבי"ם:

ואמרת - פירשתי בשמואל שמצות המלך רק כשמתנהגים בדרך הטבעי, ובימי שמואל שהונהגו בזכות בהנהגה נסית, לא היה צורך בו. ולרבי נהוראי בקשוהו כדי להעבידם עבודה זרה, ואינו מצוה כלל... (דברים יז יד)

כסא ממלכתו - ממלכה שם העמים המונהגים, מלכות שם מופשט של המלוכה, וכסא הממלכה מציין שהיושב עליה הוא ראוי לזה ומוסכם ונרצה מאת הממלכה והגוי כלו, שהוא אם עושה כל האמור בענין נכנע למשפטי התורה ובלתי מולך בזדון ובעריצות אז הוא כדאי לזה... (שם שם טו)

...הוד והדר וחלק מהגבורה נתן ליהודה וליוסף, ההוד וההדר ליהודה בשלמות, והעוז ליוסף בשלמות, לכן תפקיד מלכות יהודה לראות שישמרו התורה, ונלחמים רק נגד העומדים נגדם, ולמלכי יוסף נתן רק הדר ולא הוד יראת הכבוד, לכן יקנאו בהם, אבל להם עוז לנגח לכל צד. ומשראה ה' שמלכי יהודה לא יקיימו התורה בשלמות ויעמדו נגדם, חלק הממלכה, כדי שזרע יוסף יפיל פחדו על העמים, כי לא היה ליהודה ההוד... (שם לג יג, וראה שם עוד)

עזבוני - אינם רוצים להיות תחת השגחה, כי אם תחת השרים והכוכבים, כן אינם רוצים להיות תחתיך בהנהגה נסית. (שמואל א ח ז וח)

ויאמרו לא - מלך עריץ יהיה כדברך, אלא מלך משועבד אלינו להנהיגנו על פי חוקי התורה, ושפטנו - על פי התורה, ונלחם מלחמותינו - ולא בעבור שררותו וכבוד שמו ילחם, ואשר יכבוש יהיה שלנו. (שם שם יח)

לב אחר - כי לב מלך ביד ה' להנהיג את העם. (שם י ט)

והממלכה - היא המדינה, שמעתה לא פקפקו עוד במלכותו, שמלוכה מצד המלך וממלכה מצד המדינה. (מלכים א ב מו)

אם תפרו - באר שהמלכות והכהונה הכרחיים לקיום המציאות... (ירמיה לג כ)

הוא אחשורוש - מלכותו עלתה בהדרגה, ורצה לשנותה ממלכות מוגבלת שעל ידי העם, לבלתי מוגבלת, וההבדל שבמוגבלת העם משועבד למלך רק בעניני מלכות ולא בכל, והארצות שייכות למדינה ולא למלך, והמלך צריך להוועץ בשרים, וגם הוא עומד תחת חוקי המדינה, ואינו יכול לשנות הבירה מדעת עצמו, וכל זאת ניסה לשנות. (אסתר א א)

מלך - אם יושב בעצמו על כסא דין - לחקר הדין, ולא מסר לשרים, ולא מסר שמיעת הדין לעורכי הדיינים והוא רק יפסוק משפט, מזרה - ישבית ויפזר הרע במדינה. (משלי כ ז)

רש"ר הירש:

גבור ציד - ציד הוא להסתיר, וכבוד מלכים הוא לחקור דבר ולא להסתירו... הוא היה הראשון ששעבד אנשים בערמה לצרכיו האישיים, כפי שמתואר לקמן "ותהי ראשית ממלכות בבל", שהוא הצד השלילי שבגבורה. ממלכתו - קרוב למלק, כנראה רוצה לומר להיות ולחשב במקום ראשי האחרים, או לפי האותיות, מ - ממנו הכל, ל - אליו חוזר הכל, כ - כמוהו צריך להיות הכל. המלך היהודי צריך להיות המורם מעם והאידיאל לכל. (בראשית י ט וי)

ויהי בימי אמרפל - זהו ספור המלכות והמלחמה הראשונים בעולם. נמרוד המציא את שטת המלוכה, שהיא שעבוד כוחות הכלל לצרכי המלך הפרטיים. באמתלא של פרסום שם וכבוד האומה על ידי כך, ודבר זה נעשה על חשבון אושרו של הפרט. השטה הזאת פשטה מהר מאד בארץ. ברבות הטובה בעם, בפשוט השאננות בקרב בני אדם והתאותנות, מאבד העם את האינטרס בצרכי הכלל, ומוכן להקריב את זכויותיו וכספו כדי שלא יצטרך הפרט לחשוב. בהפוכו של דבר לא נעים להיות מלך על עם עני. (בראשית יד א)

כי תבא - עכשיו מבטיח את קיום התורה נגד שרירות לב המושל, התורה מדגישה שה' כובש לפנינו ומחלק לנו את הארץ, ואין צורך במלך לשם כך. ככל הגוים - רוצה לומר כפי שבכל העמים המלך מאחד את האומה וכוחותיה להשיג מטרות חיצוניות, כן בישראל, המלך על ידי דוגמה אישית ופעולותיו מאחד את האומה לעבודת ה'... שאלת העם למלך בימי שמואל היתה למלך "ככל הגוים", לא רק בצורה החיצונית, כי אם גם בתכלית, שיצא למלחמה, ואף על פי שעוד לא הגיע הזמן לצאת למלחמות, כי הכבוש והירושה עדיין לא היו מושלמים. על המלך היתה מוטלת אך ורק מלחמה אחת, המלחמה בעמלק, ואחר כך היה צריך להחזיר החרב לנדנה. בהתאם לכך היתה בקשת המלך בימי שמואל מוקדמת מדי, כאמור בספרי, כי שמואל עוד לא השיב את כל העם בתשובה, שהוא התנאי המוקדם לוירישתה וישבת בה. משבקשו מלך ככל הגוים כדי להלחם, קבל המלך גם את משפטי המלוכה האמורים בשמואל, אידיאל המלך הוגשם ונמצא בדוד, ואילו בנו שלמה פיתח כלפי פנים פאר מיותר בנוסח העמים, ובכך גרם לחורבן הבית, כפי שנאמר בגמרא סנהדרין כ"א, שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה וכו', נוסד כרך של רומי. (דברים יז יד)

ולא ישיב - הדגש מושם על "בדרך הזה עוד", באופן שירדתם עתה למצרים, כי ארץ ישראל סיפקה את צרכיהם, ואינם צריכים להתפרנס במצרים. מלך המסתמך על עצמה מלחמתית מביא את העם לידי תלות במצרים... 

לא ירבה לו מאד - רכוש מסוים נחוץ לו לחזוק עמדתו, ולפעול למען עליה רוחנית וגשמית של העם, רק עליו להשמר מאהבת הממון, שהיא בעצמה רעה, ואין צורך לתת לכך טעם נוסף כמו באיסורים האחרים. וכתב לו - להדגיש שאינו עומד מעל לחוק, כי אם התורה היא מורה דרכו, ותפקידו הוא ליישם את החוק בעם. (שם שם יז ויח)

חן - מעלת המלך אינו הפאר החיצוני וכדומה, כי אם המעלות האנושיות, ודוקא המלך דוד הוא הפועל עלינו עוד בימינו בחן שפתיו. וענוה צדק - סמיכות, הצדק אינו ענו, אם כך אינו בא להמחשה, תפקידו של המלך הוא לחגר חרבו כדי לעזר ליישם את הצדק למעשה. (תהלים מה ג וה)

העמק דבר:

תקחנו למות - ונראה כהרמב"ם במלכים שהורגי נפשות בלא ראיה ברורה או בלי התראה וכו' הורגין אותם בדין המלך לתקן עולם, כפי שהשעה צריכה... וזה שאמר הכתוב שעבודה נדחית מפני הנהרג בידי המלך... (שמות כא יד)

ואמרת - שאי אפשר למלך בלי הסכמת העם, ועל כן לא מינוהו בימי השופטים, עד שנתרצו כולם מיראת שכניהם. ככל הגוים - לענין הנהגת המדינה, ולא למשפט ולמלחמה, שעל זה הקפיד בימי שמואל, אותי מאסו ולא אותך כשופט. (דברים יז יד)

מלפני הכהנים הלוים - כתוב אשורית ומוגה על ידי גדולי ישראל, כדי שיפעל בלבו כשיקרא בו. (שם שם יח)

לבלתי רום - דבאמת מעלתו גדולה ממעלת הנביא, ובכל זאת ידע בלבו שהנביא גדול ממנו בדבר ה'. (שם שם כ)

ויהי בישורון מלך - מסביר עתה את אופני ההנהגה, הראשונה המעורבת בטבע ונקראת מלכות, והשניה שלמעלה מהטבע, שהיא לאלו הדבקים עם קונם, שאינו מתנהג עם הקרובים למלכות על פי חוקי המלוכה, ונקראת תפארת... (שם לג ה)

שמע ה' - שמדת מלכות באה על ידי תפלה, וכן התפללו תמיד לפני צאתם למלחמה... (שם שם ז)

משך חכמה:

אשר נשיא יחטא - סמך לחטאת הקהל, שגם המלך חוטא לפעמים לאשמת העם, כגון דוד בספירת העם, שאם העם דבוקים באלקים ישמר צעדיו. (ויקרא ד כב)

לא תזבח - ודע שהרמב"ם פסק כי הרוגי מלכות מזבח קולטם, והטעם הוא, לפי שהריגתם רק בסייף, ככתוב כי חרבך הנפת עליה וגו', ולכן אמר אדוניה שהיה רק מחוייב למלכות, ישבע לי אם ימית וגו', אבל הרוגי בית דין אם אי אפשר להמיתו אתה ממיתו בכל דבר, לא קלטום המזבח. (דברים טז כא)

לכהנים הלוים - שהמלך נוטל חצי הבזה והלוים אינם נוטלים, ולכן אין מעמידים מלך משבט לוי, שלא ילחם ברצון טוב. (שם יח א)

 

מוהר"ן:

...ועיקר המלכות הוא על ידי ענוה, בבחינת (משלי ט"ו) "ולפני כבוד ענוה", שעיקר כבוד וגדולת המלכות הוא על ידי ענוה דייקא, כי כן דרך המלכות בכל פעם, שצריך שיקדים ענוה לכבודו וגדולתו. כמו שבכל יום בשעה שקם ממטתו שאזי עדיין הוא בקטנות, שמלובש במלבושים פשוטים, וגם פניו אינו בצחות וזכות עדיין קודם הרחיצה, ואחר כך מייפה עצמו ומתלבש בבגדי כבוד, ומתפשט בגדולתו כדרך המלך. וכן ארז"ל (יומא כ"ב ב') מפני מה לא נמשכה מלכותו של שאול מפני שלא היה בו שום דופי. כי אין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו כלך מאחריך. כי עיקר המלכות על ידי ענוה כנ"ל, וכל מה שיש להמלך ענוה ביותר מתפשטת מלכותו ביותר כנ"ל. וכשנמשך המזון על ידי המלך כנ"ל, נעשה ממנו בירורין... (תנינא טז)

שפת אמת:

וזה כח מלכותו ית"ש, דכתיב מלכותך מלכות כל עולמים, בתוך כל העלמות והסתרות אף על פי כן לו המלוכה, וזה ניתן ליהודה ודוד, ואיתא בפסוק וישתחו ישראל על ראש המטה, וכן בפסוק ויפלו לפניו וכו' הננו לך לעבדים, אמרו תעלא בעידניה סגיד ליה, והענין הוא, כי המלוכה ניתנה ליהודה בקביעות, כמו ארי מלך בחיות, ומכל מקום השועל שהוא פקח בחכמתו מייעץ גם להארי באיזה זמנים, ואז גם הארי משתחוה לו. וכן יהודה הוא מלך, ויוסף שהוא באמת עלי עין, ויש זמנים שמתגלה הארת יוסף, ואז הכל משתחוים לו, כי ביהודה כתוב לא יסור שבט, וכתוב וזאת ליהודה, זאת הוא דבר המתקיים תמיד, כי אין עולם מתקיים בלי מלך, אבל יוסף על שם התוספות שבא מעולם העליון, וזה לא יוכל להיות תמיד, רק בשבתות וימים טובים שמתגלה ההארה הנ"ל, ואז מתחברין... (בראשית ויחי תרנ"ז)

בגמרא ומדרש תרומה, שלשה זרים... והענין הוא שכל אלו הם מעוררין וממשיכין עזר וסיוע מעולם העליון שהכהן יש לו כח לעורר בעולמות עליונים על ידי עבודה שלו, וכמו כן מלך ישראל וכמו כן תלמידי חכמים העוסקים בתורה לשם שמים, וזה פירוש הכתר, שהוא אור המקיף ומאיר למעלה מכפי מדרגת גוף האדם, וזהו המדריגה שניתנה לבני ישראל שמיוחדין מכל האומות עובדי אלילים, שיכולין להמשיך כח מעולם העליון, וזה שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים הוא כתר מלכות וכהונה... (שמות תצוה תרמ"א)

בפסוק אשימה עלי מלך וגו' שום תשים וגו', ובמדרש אין דנין את המלך, מלפניך משפטי יצא, שאין בריה דנה את המלך. אמר הקב"ה אני חשבתי שלא יהיה עליכם אימת מלכות וכו' דהנה מינוי המלך הוא בעבור שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, אבל אם היו יראים את ה' לא היו צריכין מלך, וה' אלקיכם מלככם, אבל כשחסרה יראת ה' צריכין מלך, כמו שאמר יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, עלובין בני אדם שצריכין ללמוד יראת ה' מיראת בשר ודם, ועל זה כתיב יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, מה שצריכין למוד יראת ה' מיראת אנשים, ולכן המלך קבל יראת ה' רק מן התורה, כמו שכתוב וקרא בו וגו' למען ילמד ליראה את ה', וכן היו מוכנים כל בני ישראל להיות יראת ה' על פניהם מתוך התורה, ולכן העמדת המלך היא מצוה, ומכל מקום הוכיחם שמואל הנביא ע"ה במה שבקשו מלך, כי אם היתה יראת ה' בלבם לא היו צריכין מלך, רק אם רואים שחסר להם היראה ואמרת אשימה עלי מלך, אז היא מצוה, כדי לקבל יראת ה' מתוך יראת המלך, כי באמת מלכותך מלכות כל עולמים, וכל שם מלך הוא בעבור שמתוך יראתו באין ליראת ה', ואיתא בגמרא לעולם ירוץ אדם לקראת מלך ואפילו מלכי האומות שאם יזכה יבחין וכו', פירוש שמכל יראת מלך באים ליראת ה', אבל אין כל הסבות שוין, כי על ידי מלכי אומות באים ליראת העונש, אבל על ידי מלכי ישראל באין ליראת הרוממות, מצד כי בו בחר ה', היה נופל אימת המלך על האדם ומזה בא ליראת הרוממות של הקב"ה, וכמה ירדנו עשר ירידות לא זו שצריכין מלך בשר ודם, עוד משתעבדין למלכי אומות, ואפילו לעבדי המלך בשר ודם... (דברים שופטים תרס"ד)

שם משמואל:

...אם כן כיבוש ארץ ישראל הוא נמי להציל העשוק מיד עושקו, על כן זה שייך להשופט, אך תעודת המלך היא ללחום מלחמת הרשות, להרחיב גבול הקדושה, ועל כן כך היה הסדר תחילה להתנהג על ידי שופטים, עד שתהיה כל ארץ ישראל מכובשת לפניהם, ויכנעו אויביהם מסביב, וכל אלה הם מלחמת מצוה, ואחר כך יהיה הזמן להרחיב גבול הקדושה וללחום מלחמת הרשות, אז המצוה להעמיד עליהם מלך, כי להרחיב גבול הקדושה שייך למלך, ועל כן כתיב (דברים י"ז) "כי תבא אל הארץ וגו', וירישתה וישבתה בה, ואמרת אשימה עלי מלך"... ועל דרך הקבלה השופט הוא מרכבה למדת המשפט, ומלך למדת מלכות, וישראל הקדימו לשאול להם מלך כשעדיין נשאר הרבה מארץ ישראל לכבוש, ואפילו בימי דוד אמרו ז"ל (ספרי עקב) סמוך לפלטין שלך לא כבשת... ודוד מילא את תעודת השופט וגם את תעודת המלך, וכבש את סוריא וכל הארצות הסמוכות כדי להרחיב את גבול הקדושה... (בראשית נח תרע"ו, וראה עוד דוד - בית)

...ויהיו שניהם כדוגמת מלך וכהן גדול, כי זהו ענין מלך ישראל להרים את דת האמת ולהכניע הכל להקדושה, וכענין בדוד המלך ע"ה, שאמר הקב"ה יודע אני שידיך חדות וחרוצות, ואני מבקש לרדות את עולמי בהן, והיינו להכניע את כל העולם כולו להשי"ת, וענין כהן גדול לקשר הכל בשרשו, כידוע, וכענין שבש"ס יומא י"ח, אחיו הכהנים אי איכא אינש דאית בי מילתא מידע ידע ביה ומהדר ליה בתשובה, ובתשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות... (שם תולדות תרע"ד)

ולפי דרכנו יש לומר, דהשבטים שמיאנו שיהיה יוסף מלך או מושל עליהם לא היה זה מחמת קנאת איש מרעהו, שהיא הבל, ותדע למה לא נתקנאו ביהודה, ומלוכת יהודה הוטבה בעיניהם, והרי לא קשיש יהודה מיוסף אלא כשלש שנים, לפי החשבון, אלא בהכרח לומר שגוף ההנהגה של יוסף לא הוטבה בעיניהם, והיינו לפי דרכנו שמדתו היתה להבה, ולהבה תלהט רשעים, ומשום שנתעברה בו נשמתו של יצחק, שהיא מדת הדין הקשה, מזה נתיראו ומיאנו בהנהגה כזו, ורצו בהנהגה בנחת ובהשקט. ונראה שממלכת יהודה היתה בנחת ובדברים טובים ובדברים נחומים ובענוה, וכן מצינו במלכות בית דוד... (שם מקץ תרע"ח)

ונראה לומר בטעם שנטל את המלוכה, דהנה בש"ס סוטה י' יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא, זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, ויש לומר שמטעם זה ירש המלוכה על ישראל, שמלכות היא מרכבה למלכות שמים שיתגלה על ידה כבוד ה' בעולם, ועל כן מחמת שקידש שם שמים בפרהסיא, נקרא כולו על שמו של הקב"ה, ולו נאה ולו יאה שעל ידו יתגלה כבוד ה' בעולם. והנה ידוע שמדת הכהנים היא בחשאי, ועל כן עיקר עבודתם שהיא קטורת היא בחשאי... וזה שאמר בירושלמי שקלים פ"י ה"א אין מושחים מלכים כהנים, על שם לא יסור שבט מיהודה... ומעתה יש ליתן טעם על החשמונאים שנטלו לעצמם המלוכה, דהנה הם קדשו שם שמים בפרהסיא, ונעשה על ידם נס גדול מאד עד שנקבע זכר לדורות, על כן זכו נמי למעלת המלוכה כנ"ל, ואין ענין הכהונה שבחשאי מתנגד להם, וגם זאת שעשו מלחמה, שהיא מדת הדין, ובהכרח לומר שזכו למעלה גבוהה מאד, למעלה מחלוקת המדות, ואין ענין הכהונה שוב עומד לנגדם בנטילת המלכות, ולא מיגרע גרעי בענין זה משאר השבטים... אבל בניהם אחריהם, שלא היו כל כך גדולים וצדיקים כמותם, שוב חל עליהם האיסור דאין מושחים כהנים מלכים... (שם שם תר"פ)

...דהנה ישראל אמרו נעשה ונשמע והקדימו עשיה לשמיעה, והפירוש דהנה במכילתא שישראל קבלו עליהם עול מלכות שמים בשמחה, והיינו שעשייתם תהיה לא מצד הבנתם שכך צריך להיות, כי המבין את הדבר שוב אינו אצלו לעול, אלא קבלו עליהם לעשות מפאת ציווי המלך ואדנותו ית"ש, אף שמדרך המלכות שלא לגלות הטעם אלא פקודה וציווי גרידא. וכמו שכתב המאירי פרק קמא דשבת, בהא שאמרו לעולם יהא אדם מתפלל בשלומה של מלכות ולא יהרהר אחריהם, אף על פי שרואה לפעמים מצד פעולותיהם דברים שלא כהוגן למראה עיניו, יהפוך בזכותם וידונם לכף זכות במה שאפשר לו, שלא ניתנה כוונתם להיות נודעת לשעתא. הרי שציווי המלך הסדר בלתי הבנת הטעם. וזהו הפירוש שקבלו עליהם עול מלכות שמים... (שם חנוכה תרע"ד)

...כמו כן נאמר במלך, שלבו לב כל העם, שכמו שהלב מרגיש כאב כל האברים, וכמו שכתב הזוהר הקדוש והכוזרי, כן כל מחשבות לא טובות ודברים מכוערים פוגמים את המלך, ולכן באה המצוה שתהא אימתו עליך, ובזה יהיה תיקון מעט... והנה השבטים ידעו שפיר מעלת יוסף שמשלו נתנו לו, וזכה למלוכה בשביל צדקתו, והיתה המלוכה שלו כעין מלך, והזיו והפחד שהבהיקו ממנו כמו שהועילו שכל העולם לא יכלו לפגמו, הועילו גם כן שהחלק הרע שבו בעצמו לא יקבל חלק מן הברכה, על כן היה יעקב יכול לברכו... (שם ויחי תרע"ג)

כהונה היא בנפש, שהיא המחברת את הנשמה להגוף, וכך היא מדת הכהן לחבר עליונים ותחתונים, ובקרבנות כתיב נפש (ובלשון המקובלים נקרא רוח), מלוכה היא בגוף (ובלשון המקובלים נקרא נפש, והיא מדתו של דוד המלך, וכתיב (שמואל ב' ה') נפש דוד, והדבר ידוע למבינים, ושלשה אלה הם שלימות כל חלקי האדם. ויש לומר דהני תלתא היו לו לראובן לזכות בהם בשביל שלש המעלות שנכתבו בו, בכורי, כוחי, וראשית אוני... (שם ויחי תרע"ד)

...והנה המלך הוא המחבר את העם, ויש לומר נמי שכחו הוא מפאת צלם האלקים, כאמרם ז"ל (אבות פ"ג) "חביב אדם שנברא בצלם, שנאמר בצלם אלקים עשה את האדם", ובתוספות יבמות ס"א שהאדם נקרא אפילו גוי, ואם יש בו כח החיבור יותר הוא מפאת שיש בו צלם האלקים ביותר, ולפי זה יובן ענין כבוד מלכים שנצטוינו לחלוק כבוד למלכות, ואפילו למלכי אומות העולם, שהוא מפאת צלם האלקים שעליו. והנה אם ישראל הם בגלות תחת מלך אחד, אף שישראל ואומות העולם אינם בסוג אחד, בודאי הוא מצד צלם האלקים שבו, מה גם במצרים שהיו ישראל מצורפים ומחוברים למצרים לגמרי, כאמרם ז"ל שהיו כעובר במעי בהמה, ועובר ירך אמו, בודאי היה למלך מצרים צלם אלקים חזק לצרף הפכים כאלו יחד... (שמות בא תרע"ד)

ונראה עוד לומר, דהיינו טעמא שנצטוה משה רבינו ע"ה לחלוק כבוד לפרעה, דבמדרש (פרשה ז') אמר להם הקב"ה היו נוהגין בו כבוד, וחלקו כבוד למלכות, אף על פי שאני צריך לעשות בו את הדין, כי הכיבוד שכיבד את פרעה במתנה טובה זו היא מצד הקדושה, כי הסט"א מנוולא... וכן כבוד הוא מצד הקדושה, והיינו שניתנה בו מעלת השכלי מצד הקדושה, ובשביל זה נצטוו לחלוק לו כבוד. ואפילו מקודם שניתנה לו מתנה טובה זו נמי היו בו ניצוצי קדושה רבים, שהיו מפוזרים בכל העולם מחטאי הדורות הקודמים, ונקבצו ובאו למצרים והיו עצורים בלב פרעה, שלבו לב כל העם... ואפשר נמי שזהו ענין כבוד מלכים אפילו למלכי אומות העולם בכל מקום, שהרי אנו מברכין בראיית המלך שנתן מכבודו לבשר ודם, אם כן לעולם בכל מלך יש קצת מעניני קדושה, על כן צריכין לחלוק לו כבוד, ופרעה היה בו עוד יותר כנ"ל... (שם תרע"ח)

ויש לומר שדוגמת שתי מדות אלו, הכנעה ושררה, היה ענין ביאתן של ישראל לארץ ומלכות ישראל, דהנה כבר הגדנו על פי דברי המדרש (בראשית רבה פרשה ה') למה נקרא שמה ארץ ישראל, שרצתה לעשות רצון קונה... ועל כן ביאתן של ישראל לארץ היא גמרה להם מדת הכנעה לרצון ה', ומלך ישראל שהיה לבו כלב כל ישראל גרם להתמדת התרוממות הנפש וממשלה לכל איש על כחות נפשו ולהיות מושל ברוחו, ועם זה להיות נכנע לרצון ה', כענין במלך, כיון שהיה כורע בתפלתו לא היה זוקף עד גמר התפלה, שמורה על הכנעה יתרה. וולפי האמור יובן, שלהכניע ולמחות שמו של עמלק בעל שתי מדות הנ"ל לרעה, נתבקשה ביאתן של ישראל לארץ, ולמנות עליהם מלך למען יחזקו ישראל מקודם בשתי מדות אלו, שמורה עליהם שם יעקב וישראל בקדושה... (שם תרומה תרפ"ג)

...ועל כן משה רבינו ע"ה כשבא להלחם בעמלק תמכו בידיו שני זכותים אלו, זכות כהונה שהיא עבודת הקרבנות, וזכות המלכות, כי מלכות ישראל היא כח התורה, כדכתיב בי מלכים ימלוכו, והמלך היה הספר תורה עמו תמיד וקרא בו כל ימי חייו, ועושה לו כיס ותולה בצוארו, ותורה שבעל פה היא מלכות... (ויקרא תע"ר)

ולפי האמור יש ליתן טעם, למה שייך משפט למלך, שלכאורה משפט שייך רק לסנהדרין ודיינים, שעל כן נקראים אלקים מפני שעושין משפט אלקים בארץ, ומה טיבו למלך, והרי מפורש בכתוב בכמה מקומות, שהמלך היה שופט, וכתיב (ירמיה כ"א) "בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט וגו'", ועוד "כה אמר ה' עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגו', ואם לא תשמעו את הדברים האלה בי נשבעתי נאום ה' וגו'". הרי שהגלות היה בשביל זה, ומדלא הזהיר לסנהדרין אלא למלך, משמע שמשפט שייך ביחוד למלך, שישגיח על כל פנים על המשפט יותר מעל כל המצוות, שהרי לא הוכיחו ירמיה על יתר המצוות, אף שכתוב וכל ישראל עברו תורתך... וכך יש לומר בענין מלך ישראל, כי מלך הוא המחבר את העם, ונקרא מטעם זה בלשון עוצר, כמו שכתוב (שמואל א' ט') "זה יעצור בעמי", שפירש רש"י שלא יתפזרו, וכנראה כי מלך ראשי תיבות מוח לב כבד, שהם משכן נפש רוח ונשמה, ובמה שהוא מאחד את נפשו רוחו ונשמתו להשי"ת, בזה עצמו מביא גם כן בלב ישראל להתאחד בכלל ובפרט שיהיו לאחדים בידו, כי המלך לבו לב כל ישראל... וידוע עוד שמלך ישראל מרכבה למדת המלכות, שהיא מאחדת ומקשרת עולם בעולם כידוע. והנה התחברות והתקשרות צריכה שמירה לבל יתאחד גם כן מה שאינו ראוי כנ"ל, אך במה שהמלך עושה משפט ומברר השייך לזה או לזה, על ידי דקות החכמה הנ"ל שוב לעומתו נעשה גם כן בירור מי הוא הראוי להתאחד, ונדחה מה שאינו ראוי ליקח חלק באחדותו, לפי עומק המשפט, על כן נמסר המשפט למלך כנ"ל... (ויקרא תרע"ה)

והנה מכח ענין זה נצטוו להעמיד להם מלך, כי ענין מלך הוא מרכבה למלכות שמים, התפשטות גבול הקדושה בהגבהת הלב בדרכי ה', וידוע בדברי חכמי האמת ממדת המלכות, שהיא השתוקקות עצומה למעלה, וכמפורשת בספר תהלים מהותו של דוד המלך ע"ה, (תהלים ס"ג) "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי"... וענין זה התחיל במלוכת שאול, שהיה במקום דוד, והיתה שמחה גדולה בישראל, וכמו שכתוב (שמואל א' י"א ט"ו) "ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה' וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד", וכפי שהגיד כבוד קדשו אבי זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק, ששמחה היא התפשטות קדושה... (שם תרפ"א)

וזהו ענין המצוה למנות עליהם מלך, שמלך הוא המאחד את הכלל כידוע, וכמו שבגשמיות שנתייראו מפני מלחמת האויבים בקשו למנות עליהם מלך, שבכח הכלל יהיה ביכלתם לנצח האויבים, מה שאינו כן כשחסר להם הכח המאחד, כן ברוחניות שכחות רעים וראשית גוים עמלק רודפים את כל אחד מישראל עד שהאדם אינו מוצא בעצמו כח אלא מצד הכלל, והיא מצות מינוי המלך, ובכח זה דוחין את כח עמלק... (שם צו תרע"ו)

כי כבוד מלכות הוא שמחמת שמחת מלכותו עוד אינו חסר לו ואינו תופס שוב דבר להעציבו, ועל כן יועצי המן ואשתו כשראו אותו עצוב, חששו שלא ירע זה בעיני אחשורוש, נתנו לו עצה יעשו עץ גבוה חמשים אמה, שיהיה רואה אותו מבית המלך, וכאשר יביט בו ישמח לבבו, וזהו "ובא עם המלך אל המשתה שמח"... (שם פסח תרפ"ב)

במדרש רבה רות פרשה ז', וימד שש שעורים וגו', אמר רבי יהודה ברבי סימון, בזכות וימד שש וגו', זכה ועמדו ממנה ששה צדיקים וכל אחד ואחד בהם שש מדות... הנה זקני זצוקללה"ה מקאצק אמר, דענין המלוכה לא היה נמצא בישראל, והיו צריכין ליקח זאת מעמון ומואב. והפירוש פשוט, כי באשר כל ישראל כאיש אחד המה, אינו שייך שאחד ישתרר על חברו, כמו שאין האבר האחד שבאדם משתרר על האבר האחר, ומשה רבינו ע"ה שהיה מלך, הוא מחמת שהיה נבדל מכלל ישראל, ולא היה נחשב שהוא כאבר מאברי הכלל, רק שקול משה כנגד כל ישראל. ולכך הוצרכו ישראל ליטול המלוכה מעמון ומואב, משום דקליפת מואב גיאות, כמו שאמר הכתוב (ישעיה ט"ז) "שמענו גאון מואב גא מאד", ועל כן היתה נפש דוד המלך ע"ה טמועה בשביה בתוך קליפת מואב, כדי להוציא ענין ההתנשאות מהקליפה ולהביאה אל הקדושה להתנשא ולהשתרר לשם שמים. ושאול המלך שלא נתקיימה מלכותו אמרו ז"ל (יומא כ"ב) משום שלא היה בו שום דופי, ושמואל הנביא אמר לו (שמואל א' ט"ו) "הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה", ועבור מעשה זה איבד את המלוכה, מפני שהיה חסר לו כח הגאות והשררה, כאמור שם, "כי יראתי את העם ואשמע בקולם"... (במדבר שבועות תע"ר)

ונראה דהנה מה דיראת ה' מביאה להעשות מלך, יש לומר דהנה מהות המלך להיות משפיע לעם ואינו נשפע מהם, כבש"ס נדרים כ"ד, לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא מהנית לי, כי באשר המלך הוא בערך העם כמו ערך הראש לגוף, וכמו כל תשוקות הגוף עולות על הראש והמוח ומבלבלין את השכל, כן מחשבות ההמון עולין על מוח המלך ומבלבלין את שכלו, ובלתי אפשר היה למלך להחזיק מעמד נגד המון מחשבות העם שלא יפגמו אותו, והעצה לזה הוא במה שהמלך מובדל מהעם, והוא משפיע להם ואינו נשפע מהם. כי מה שנוטל מהם במשפט המלוכה איננו נחשב שנשפע מהם, כי חלקו ושלו הוא נוטל, אפילו על כרחם שלא בטובתם, ושום תשים עליך מלך (סנהדרין י"ט) שתהא אימתו עליך, זה לעזר מעט, שלא יפגמו אותו במחשבותיהם. ומכל מקום עיקר הדבר שלא יתפגם במחשבות העם תלוי ביראתו מהשי"ת, שבה במדה שהוא ירא את השי"ת ועומד מרחוק, באותה מדה עומדים העם מרחוק ממנו ואין מחשבתם פוגמת אותו. ועל כן כל מי שירא את ה' הוא ראוי להיות מלך... (במדבר בהעלותך תרע"ה)

להבין מדוע נחשב לחטא מה ששאלו מלך בימי שמואל, ומהו ההפרש בין שופט למלך... ונראה דהנה משפט איהו רחמי, ומלכותא איהי דינא, כאמרם ז"ל (גיטין י') דינא דמלכותא דינא, ועל כן השופט איהו מרכבה למדת המשפט, שהוא רחמים, והוא משך רחמים רבים על ישראל, ובזה הצילם מכף כל שוסיהם. ובמדרש תנחומא ד', מטין ומלמדין עליהן זכות לפני הקב"ה, ממי אתה למד, מגדעון בן יואש... ועל כן תמצא שכל מלחמות השופטים היו רק מלחמת מצוה להגן על ישראל, ואף כיבוש ארץ ישראל הוא נמי כעין הגנה, שהרי מוחזקת היא להם מאבותיהם, והכיבוש מהאומות הוא רק לדחות העושקים אותה... שבעשיית המשפט מעוררים מדת המשפט למעלה, רחמים רבים על ישראל, ובל תניחני לעושקי... 

אך מלך הוא מרכבה למדת מלכות שנקראת דינא רפיא, והדין נותן שיכירו כל באי עולם מי בראם ומי זן ומפרנסם, וינתנו שבח והודאה לשמו יתברך, ותהלתו וכבודו לא יתנו לפסילים, ועל כן המלך אחר שנלחם מלחמת מצוה יש לו רשות ללחום מלחמת הרשות כדי להרחיב גבול ישראל ולהרים דת האמת ולמלאות העולם צדק, כמו שכתב הרמב"ם (מלכים פרק ה'). וידעו כי מדת מלכות יורדת לעולמות התחתונים ללקט נצוצי קדושה, ובדוגמתה עושה מלך ישראל שהוא מרכבה לה. ועל כן יובן שמלחמת עמלק שאיננו מגבול ישראל, צריכה להיות על ידי מלך, ולא על ידי השופטים, שאין ענינם להרחיב גבול הקדושה מחוצה לה... ולפי הדברים האלה אומר אני באימה, שכעין זה היה חטא ישראל שבקשו להם מלך בימי שמואל, שעדיין לא הגיעו ישראל לידי מדה זו להתנהג על ידי מלך, והיו צריכין עדיין להתנהג על ידי מדת הרחמים, ובזה היו נצולין מיד כל שוסיהם, ולהצלת ישראל לא היו צריכין למלך, והיה יותר טוב על ידי השופטים שיתנהג על ידי מדת הרחמים, באשר לא היו אז ראויין על ידי מדת הדין. וזה הוא שהוכיח שמואל את ישראל (שמואל א' י"ב) "וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ויצל אתכם מיד אויביכם מסביב וגו', ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך עלינו, וה' אלקיכם מלככם", והיינו שלהצלת ישראל לא היו צריכים למלך, כי ה' אלקיכם, שהיא מדת הרחמים, מלככם... (דברים שופטים תרע"א)

והנה ידוע שהתחלקות ופירוד הלבבות נמשך מפאת שורש נפשותיהם, שזה ששרשו מקו ימין נוטה לחסד, וזה שמקו שמאל נוטה לגבורה וכו', ומזה נסתעף חלוק בטבעם וגורם לפירוד הלבבות, ועל כן מלך ישראל שתעודתו לאחד את ישראל שלא יהיה פירוד לבבות ביניהם, צריך להיות הוא בעצמו כלול מכל המדות, וכברש"י, (במדבר כ"ז ט"ו) מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, ושם (פסוק י"ח) "אשר רוח בו, שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד", האומנם שאי אפשר לצייר בשר ודם יהיה כלול ממדות הפכיות אלו, למשל להיות עושה חסד ומתגבר על שונאיו בחמה שפוכה בבת אחת, כברש"י, העצה לכך היא להיות בטל בתכלית להשי"ת, ושלא יהיה לו רצון עצמו, אלא רצון השי"ת הוא רצונו, ואז נתעלה ונתרומם על כל מדה, ועל כן מצות "לבלתי רום לבבו מאחיו", היא מעיקר תנאי המלוכה, ובלעדה אי אפשר שתהיה בו תעודת המלך, כי המתגאה אי אפשר לו להיות בטל בתכלית... ומלך צריך שתהיה בו הכנעה יתרה, על כן אינו נזקף עד גמר התפלה, ועל ידי ביטול והכנעה הוא כולל כל המדות, ואז ביכלתו לאחד נפשות ישראל לבל יהיה פירוד ביניהם. 

והנה ידוע שהמדות שבלב מספרן שש, חסד גבורה וכו', והשביעית היא מלכות כוללת הכל, ועל כן מלך הוא כולל כל שש המדות, וגם בפשיטות מספר ששה הוא כולל כל צד שהם מעלה ומטה וארבע רוחות, וזהו הרמז בשש מעלות לכסא, דהיינו שיהיה שלם בכל שש המדות ובזה הוא ראוי לשבת על כסא מלך ישראל... (שם תרע"ה)

ר' צדוק:

...ולכך זכה (יוסף) למלכות שהוא הגדרת העם בדרך ארץ, כמ"ש אלמלא מוראה וכו', ולפי שגדר עצמו מקודם בעריות לכך זכה להגדיר אחרים אחר כך, ולכך מלכות יוסף היה קודם מתן תורה, כי מלכותו מצד התורה, שנאמר בי מלכים ימלוכו... מה שאינו כן מלכות יוסף מצד דרך ארץ הקודם לתורה. ולכך משיח בן יוסף הוא המנצח לאומות ואחר כך יבוא משיח בן דוד שינהרו אליו עמים רבים ובלא מלחמה ינצח... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד ז)

...ומלך קודם לכהן גדול, כהן גדול לנביא, כדתנן סוף הוריות הם דרך כלל ג' מדרגות של ראש תוך סוף דקומה השלימה ומדת המלכות שהיא האחרונה בסוד נעוץ סופן בתחלתן חוזרת להיות ראשונה דזוכה לכתר מלכות. והמלך ראש הכל כי כל מלוכה מצד התורה והחכמה כמ"ש בי מלכים ימלוכו, ושלמה הע"ה שהוא שלימות המלכות דישראל בעולם הזה נאמר בו "ויחכם מכל האדם", ואף בגדולת חכמת ירבעם אחאב ומנשה הגרועים מכולם הפליגו רז"ל בפרק חלק שהיו חכמים ביותר, שמזה זכו למלוכה, ויניקתן מג' ראשונות שהם חב"ד, ומשם יניקת כלל חכמי ישראל... וכשיתגלה שלימות המלכות כשתחזור המלוכה לבעליה בימות משיח בן דוד, אז יתגלה האור ההוא שבהעלם ויהיה בהתגלות גם כן גדול מכל השגות הנביאים, רק שבעולם הזה הוא בהעלם שאינו בהתגלות לבו... (שם פוקד עקרים עמוד כח)

והתעוררות כל דבר כפי מה שהיא מן השמים הוא להיות בתכלית השלימות, וכמו שיהיה מלכות המשיח העתיד להגלות במהרה בימינו, כי יבוער הרע ועל כן יהיו ממילא הכל עבדים לישראל, כי זהו כל עיקר מלכות ישראל והרמת קרנם כפי התרוממות שלימות הבריאה ואיבוד ההיפך, ומלכותם היא התעוררות מלכות שמים להתגלות בעולם, כי ישראל הם חלק א-לוה וכן מלכותם חלק ממלכות שמים, דעל כן מברכין על מלך ישראל שחלק מכבודו ליראיו, וקראם יראיו שהיראה היא מצד מדת מלכותו ית', ועל כן על המלך תוקף היראה, דכיון שכרע שוב אין זוקף כידוע... ועל כן בשלמה הע"ה נאמר "וישב על כסא ה'",כי הוא היה סיהרא באשלמותא בתכלית השלימות עד שהיה ראוי להיות משיח אלמלא נשיו שהטו לבבו כידוע. וכן בהתחלת המלוכה בימי שאול, אף שהמלכות היתה שאולה בידו כמשז"ל ענין מלכותו קודם מלכות דוד הע"ה, היה דוגמת ביאת אליהו שהוא גם כן מזרעא דבנימין לפני ביאת בן דוד במהרה בימינו... (שם שם עמוד לב)

ובאותיות דר"ע איתא למה ל' גבוה שהוא כמלך באותיות שהוא באמצעם, ואחר כך איתא שם שרומז ללב, והיינו כמו הלב מלך בגוף, כמ"ש בספר יצירה, ומלכות פה תורה שבעל פה קראה לה דבי מלכים ימלוכו, היינו על ידי חכמת התורה שבעל פה דהמלך פורץ וכו' ואין מוחין בידו (ב"ב ק' ב'), שהוא התפשטות בלא גבול, כי הסוף מעשה ששם תכלית הצמצום נעוץ במחשבה תחלה שמשם מקור ההתפשטות, והמלך אשר במשפט יעמיד ארץ לצמצם מדינתו להיות הכל בגבול, דכשאין מלך איש הישר בעיניו יעשה, ומדת דינא דמלכותא היא לצמצם הנהגת אותם שתחתיו, ובנוגע לצרכו הוא בתכלית ההתפשטות, דכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו (סנהדרין כ' ב'). ונאמר "הלהוכח למלך נתנוך", דפשטיה נראה שאין להוכיח המלך ואולי דרשו הוכח תוכיח עמיתך דוקא ומלך אין קרוי עמיתך שאימתו עליך... ואולי רוצה לומר נתנוך מן השמים, דהנביאים היו מוכיחים המלכים בדבר ה' ולא מעצמו.

אבל קבלתי הפירוש כי המלך יש לו עומק בבינה, שבלבו מה שלא נגלה לאדם אחר עד שמחמתו מוכרח פעמים לעבור על דברי תורה, על דרך עת לעשות וגו', ואין יכול להוכיחו אלא מי שהגיע למקומו ומדריגתו ויודע מעמקי לבבו. והכל מצד הדבקות שיש במעמקי לבו עם עומק ראשית דמחשבתו ית' הנעלם מעין כל בעולם הזה. ומצד הזה יכול לפרוץ כל הגדרים והגבולים כי יש לו תכלית ההתפשטות בלי גבול. וכמו שנאמר "לב מלכים אין חקר". ומצד צמצומו בא לו תוקף היראה יותר מכל אדם, כמ"ש בברכות מלך כיון שכורע שוב אין זוקף, והוא מצד עוצם יראת ה' החופפו... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד צג)

 ...וכן איתא שולחן בצפון, ומצפון זהב יאתה, וכמו שכתוב (בבא בתרא כ"ה) הרוצה להעשיר יצפין, והיינו שהמלך ישראל מפני גודל היראה שהיתה בקרבו, המשיך על ידי זה שפע מזונות, וכמו שכתוב בגמרא, (ברכות ג') בדוד המלך, נכנסו חכמי ישראל אצלו וכו', עמך ישראל צריכין פרנסה... (פרי צדיק ויקרא אמור י"א)

חכמה ומוסר:

...והכיר אביו ממנו שהוא דואג לטובת זולתו בהפרזה, ולכן "ואביו שמר את הדבר", שראה שהוא מוכשר למלוכה, כענין שהראינו בתוספתא, "ומה מלך שעוסק כל ימיו בצרכי צבור", הרי כי בחינת המלך להיות עוסק בצרכי צבור, ולכן מי שהוא יותר נושא בעול עם חבירו, מסוגל יותר למלך, ולכן נצטוינו המורד במלכות חייב מיתה, כי ענין המלוכה היא בנויה על נושא בעול עם חבירו בדרך פלא, כי המלוכה תתן עין השגחתה על כל עוול להציל עשוק מיד עושקו... וזהו הענין שרצו גדולי ישראל כמו דוד המלך ע"ה להיות מלך, ולא הבנתי תמיד, אטו כבוד רדפו החסידים האלה, אמנם מאשר באמת ממלוכה יכול האדם לבא לכל כתר המעלות, כי ירגיל עצמו להעמיד במשפט ארץ, והרי בידו להרחיב חכמה ולהאדירה על ידי בתי ספר וכל עניני תיקון העולם, הכל ביד מלוכה, זוהי כוונת התוספתא, ומה מלך שעוסק בצרכי צבור, היינו הנ"ל, בכל תקוני העולם, ואין לך נושא בעול יותר מזה, וזהו כליל המעלות, ולכן חשקו דוד ושלמה בנו יותר המלוכה, למען לשאת בעול עם כל העולם, והרי זה עיקר הליכה בדרכיו יתברך... (חלק א ב)

...מהידוע כי מטבע הנבראים האנושיים, שיהיה להם דת מדיני למען יעמוד חברת המדיני על מתכונתו, כל אחד בשלום על מקומו, קראום החכמים דת הטבעי, ולזה הענין הוסדה בעולם הממלכה והממשלה, והענין הנשגב הזה לכפות ביד חזקה את בעלי הזרוע, ולהנצל מכף חמס ועוול, ולזה הוטל חוב עלינו מחכמי התנאים להתפלל בשלומה של מלכות (אבות ג'). גם מצינו לגדולי עמנו שחלקו כבוד למלכות, ואף למלכים שלא היו נוהגים בחסד, עם כל זה חלקו להם כבוד, מחמת הענין הכללי המלוכה הבנויה על חסד עולם, כי זה הוא קיום העולם וישובו. עם כל זה יד האדם אינה שולטת אלא בנראה, אבל לא במצפון, ועל המצפון אין ביד האדם למשול, על כן מדתי המלכות דלא יכנס אדם לשבת על כסא המשפט אם לא נכנס בברית אלה ושבועה לשמור הצדק והיושר גם במצפונו... (חלק ב רי)

שעורי דעת:

ואמנם איתא בספרים הקדושים, שמחלקותם היתה בדבר גדול ורם מאד, שאול חפץ שהמלכות הראשונה בישראל תביא את כלל ישראל לתכליתו היעודה לו מאת ה', ושלא יצטרך למלכות בית דוד ולענינים התלוים בזה, (כמו שנמצא בספרים, כי אלמלא בטלה מלכות בית שאול, היה בא העולם מהר אל תכליתו, ולא היה צריך כל כך גלגולי דברים וצרופים והצרות שבאו על כלל ישראל). וראה במלכות בית דוד מניעה להתגשמות שאיפתו הקדושה, ולכן רדף אחרי דוד, וזאת הסבה במחלקותם. ובכל זאת הכתוב מספר לנו "ויהי שאול עוין את דוד בשביל המלוכה", בשמעו שאומרים ששאול הכה באלפיו ודוד ברבבותיו. והגם שסבות נעלות וקדושות היו בזה, בכל זאת הכח אחד הוא, אותו הכח של אהבת עצמו שנמצא אצל המלכים בעולם, שזה מניע אותם לשפך נהרות דם, אותו הכח עמו הניע גם את שאול, כי חפץ שדוקא על ידו יבא כלל ישראל לתעודתו הקדושה למלכות שמים, לקדושת שמו יתברך... (חלק ב עמוד קע)

...ראוי להבין את דברי המדרש, שמתאר לנו גדלותם של יהודה ויוסף בזה שמלכים היו, ולכן רעדה אחזה את השבטים להתערב בדבריהם, "מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו". האיך זה ששבטי י-ה יתפעלו כל כך מזה שיהודה ויוסף מלכים הם, האפשר שאנשים כאלו, היודעים בבהירות שכלם תעודת האדם ותפקידו, יהיה חשוב אצלם כל כך ברק חיצוני שבאמת אין לו ערך לגדלות האדם?... ומה שנפלא ביחוד הוא, כי ראינו שאצל השבטים תפס כל כך מקום חשוב ענין המלוכה, עד שכל חלומותיו של יוסף הצדיק היו בעניני שררה ומלוכה, ובכן בא אליהם וסיפר להם בהתפעלות עצומה לאמר, שמעו נא וגו', והם קנאו בו, ואמרו המלוך תמלוך עלינו וגו'. מאיזה ענין התרגשו כאן יוסף ואחיו שבטי י-ה, וגם אביהם יעקב, בחיר שבאבות שמר את הדבר וצפה לראות את יוסף מושל בארץ...

אולם ראוי להתבונן מה היא מלוכה, רגילים אנו לקרא בשם מלך לזה שיש לו מדינה ועם רב העומדים לרשותו. והוא מושל עליהם בעזרת עבדים ופקידים הסרים למשמעתו, ולמען החזק את ממשלתו עליהם שלא ימרדו בו יש לו הרבה חילים וכו'. מלך כזה אינו מלך מצד עצמו, אלא מצד עבדיו העובדים אותו, על מלך כזה אומרים אין מלך בלא עם, כי אם תמרד בו מדינתו, בטלה מלכותו ואיננה, מלך כזה הוא באמת עבד לעבדיו... הלא נוכל להבין כי מלך המושל בכח ממליכיו ועבדיו מוכרח הוא להשתדל בכל מיני השתדלויות למצא חן בעיני מקורביו ובעלי ההשפעה למען לא יאבד חנו בעיניהם, נצרך הוא לבריות ופניו מתשנות ככרום, כאמרם ז"ל כל הנצרך לבריות פניו משתנות ככרום...

לזה יקרא מלך, כשהאדם מתרומם במעלות נפשו על סביבתו, בהיותו תקיף בדעתו אמיץ בשכלו מבלי שיונהג מן הסביבה, מבלי שינוע לכל רוח הבא מכל צד. וזאת באמת עבודה קשה לאדם, כי טבע האדם הוא להיות מושפע מן החברה, כל מה שמוסכם אצל ההמון לזה תנע נפשו. ולא רק קטני השכל, שאין להם יזמה עצמית, אלא אפילו המשכילים בעם ואנשי הדעת קשה להם מאד להשתחרר מן הדעות וההשקפות השוררות בעולם, מעמידים הם ובונים את השקפת עולמם ושכלם על יסודות ומונחים המקובלים בעולם, קשה לו לאדם מאד למצא בו בעצמו את דעתו והשקפתו הנכונה הבלתי משועבדת לחברה ולסביבה...

אך אם האדם מתנשא במדה גדולה על החברה, תקיף הוא בדעתו דעת תורה, בה במדה שהגיע למדרגת תקיפות דעת מקורית מעל ראש ההמון, באותה מדה מולך הוא על החברה, משפיע ומושל בה, וסביבתו אומרת לו כבוד, אם רק יש בו כמובן יחד עם זה מן המשקל להיות משאו ומתנו בנחת עם הבריות, כי לולא זאת יכעיס את חביריו ויקציפם בהנהגותו הקשה, ואף על פי שיש בו מעלות הנפש לנחול כבוד, מעורר הוא קצף ואינו מקובל על הבריות.

אולם למען יגיע האדם למדרגה זו להיות מלך על סביבתו, עליו להיות קודם מלך על עצמו, על כחותיו, ומושל ברוחו, וזוהי באמת המלכות הכי גדולה והיותר מקפת. כי אם נצייר לנו את המלך היותר גדול כמולך בכיפה על כל העולם כולו, עדיין אין לו כל כך הרבה עבדים וסרים למשמעתו כמו זה המושל על כחותיו עצמו, על רבוא רבבות רגשות וכחות הנמצאים וחיים בלב האדם, הדורשים תפקידם והמשתוקקים לפעולות, כל כח לפי ענינו... מושל הוא על כל כחותיו ומעוטר הוא בעטרה של יראת שמים... הנהו המלך היות גדול ונשגב...

כבר הבאנו כמה פעמים לדעת, כי כל הענין הנמצא בעולמנו פה, שרשו הוא בשורש הבריאה ומשתלשל הוא ברבוא רבבות עולמות גבוהים נשאים עד אשר יגיע לעולמנו זה. ואמנם שורש ענין המלוכה הוא ביסוד הבריאה ושורשה. ומזה מגיע לנו פה בעולמנו אנו ענין מלכות, שהתגשמותה והשתלמותה תהיה במלכות המיועדה לעם ישראל בביאת הגואל, וניכרת היא מלכות זו גם עכשיו באיזו מידה בגבורי הרוח המושלים ביצרם. אבל לפעמים יקרה, בהשתלשל הענין לעולמנו אנו, ובהפגשו בקטנוניות בני האדם מתהפך הוא פה, ורואים אנו לפנינו קריקטורה איומה אשר בתוכנה היא ההיפך מאותו הענין שממנו נשתלשל, ואשר אינה אלא עבדות ושפלות, ועליה אמר החכם מכל אדם (משלי ל') "תחת שלשה רגזה ארץ וגו', תחת עבד כי ימלוך וגו'"... זה מי שהוא מלך, ובתוכן שלו עבד הוא, ובעבדות יחזיק במלכותו אשר תשעבד אותו עוד יותר ותגדיל את עבדותו. כי המלכות הנכונה הנמצאת באדם הגדול אמיץ הלב וגבור הדעת, זאת היא המלכות הקיימת לעד, וזאת היא תקות עתידנו לשיבת מלכות ישראל על כנה. זאת המלוכה ראה יוסף בחלומו, מפני זה קנאו אחיו בו, לזה שמר אביו וחכה, וזאת תהיה אמנם המלוכה אשר נזכה לזה בביאת המשיח... ופרעה בנתנו נזר המלוכה ליוסף, אמרו לו עבדיו, לעבד היוצא מבית האסורים אתה נותן מלוכה? אמר להם גווני מלוכה אני רואה בו... איתא עוד במדרש רבה, אמר רבן שמעון בן גמליאל, יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעבירה - ועל פיך ישק כל עמי וכו'... אלו הם גווני המלוכה שהיו נכרים בו.

וראוי להתבונן בזה, כי ביוסף אמרו חז"ל יוסף משלו נתנו לו, ולא כמו שאמרו ביהודה, מפני מה זכה יהודה למלוכה, מפני שהודה על מעשה תמר... מפני שהיתה בו גבורת הדעת ואמיצות הלב, לבלי לירא מרב החרפה שתהיה לו מהודאתו, ובשעה שהיה אפשר לו שיכוסה כל המעשה הודה ולא בוש, וזוהי גבורת מלכות, ולו יאתה מלוכה!

למדנו מזה מה הם הסימנים וכחות המלוכה ומה היא גדלות האדם, לא גדלותו היא שיתגאה ושיגן על כבודו, אדרבה, לכתו בדרך אמת ולהשפיל את עצמו אם האמת דורשת זאת ממנו, זאת היא הנותנת לו מלוכה... הם גווני המלוכה שבשבילם זכה למלכות, שממנו יבא המלך המשיח בן דוד.

אבל ביוסף כוונת חז"ל למלכות שהגיעה לו במצרים, ולכן לא אמרו מפני מה זכה יוסף למלכות, כי אין מלכות זו כמטרה ותכלית שנאמר שבשביל מעלות נפשו הגיע לה, ולא אמרו אלא יוסף משלו נתנו לו... ממעלות רוחו וגדלות נפשו, שעל ידי זה רכש זכות רבה ומעלה נפלאה, שנתנו לו כח המלוכה מכח זה שהיה לו נתנה לו שררה במצרים... מעלות נפשו הם שנתנו לו כבוד ומלוכה, כי לו נאה, אבל לא לזאת חכה יוסף, ולא לזאת היתה מטרתו, לא לזה שמר אביו וצפה, ולא על זה קנאו בו אחיו, מלכותו היא מלכות נכונה, מלכות מקורית, מלכות על עצמו, התרוממות על סביבתו, "קדקד נזיר אחיו", ומזה זכה למלכות העתידה, מלכותו של משיח בן יוסף... (חלק ג עמוד ט והלאה)

רבינו ירוחם:

...אם נשאל לאחד מה זאת עבודת מלכות בשר ודם, הנה אם יאמר כי עבודת מלכות נקראת לשמור מצותיו, והיינו כי עיקר מלכות הוא שישמעוהו עבדיו לעשות רצונו. אין תשובה זאת מדרכי החכמה, ולא יבין כלום ענין המלכות, ומה זה תועלת כל הענין, למה לנו המלכות ולמה לנו העבדות, האם בכדי שיתמלאו רצונותיו? והמשכיל שיוכל יתן השקפה כללית, יבין וידע כי העיקר מלכות ועבדות, היינו כי כל מכוון של מלך, ומזה תסתעף כל העבודה וכל הפעולות וכל המשפטים, אבל העיקר המכוון לא העבודה והפעולות, כי אם כבוד מלכותו ותפארתו. כן כשנתבונן בשטחיות כל התורה כולה, אף כי יש בהם כמה חוקים ומשפטים... בכל זה ניכר כי לא זאת המכוון והעיקר, כי אם כל התורה היא רק כבוד ה' ותפארתו, היינו הלכות כבוד שמים... (דעת חכמה ומוסר ג, לג)

מכתב מאליהו:

...הרי ששתי בחינות דקות יש במלכיות, ובהן נחלקים רבי יוסי ורבי יהודה, מהו עיקר העבודה בראש השנה. יש גדר של מורא של מלכות, והוא בשתי פנים, יש והמורא מביא את האדם לדחות את מילוי רצונותיו, אבל הם אצלו בבחינת דחויים לבד, וישאירם חבויים בלב. ויש שהמורא שולל בלבו לגמרי את סיפוק הרצון אפילו כחוט השערה, ומכיון שהלב מרגיש שמילוי הרצון נמנע, ממילא הרצון מתבטל, כגדר שכתבנו בשם אבן עזרא בביאור מצות "לא תחמוד", עבודה זאת מצטיינת בכפיה עצמית וקבלת עול.

אך יש גם המלכת המלך באהבה. שבשעה שממליכים אותו באופן זה, אין הלב מרגיש כלל הכרח וכפיה מבחוץ, אלא שעיקר רצונו הוא למלא את רצון המלך, וכל הרצונות האחרים בטלים כלפי רצון זה, וזוהי בחינת האחדות והאהבה. וזהו גדר "אמרו לפני בראש השנה מלכיות, כדי שתמליכוני עליכם", שלא ישאר שום רצון בלב זולת השאיפה למלא רצונו באהבה... (חלק ב עמוד עא)

וגם לדורות נתגלה ההפרש הזה. ידוע שתכלית המלכות בישראל היא לשמש כסיוע להמלכת הקב"ה על לבבות ישראל. אך ישראל יכולים לעלות למדרגה רבה, להמליך את הקב"ה בלי סיוע של הנהגה מלכותית, ועל כן הסביר להם שמואל הנביא ע"ה שחטאו בבקשם מלך, וה' אלקיכם הוא מלככם, וכן הוא בנבואת הושע בן בארי, "אתן לך מלך באפי". אבל מכיון שירדו לדרגה זו שביקשו להם מלך, כבר נתגלה שלא היו עוד ראויים להמליך את הקב"ה כולם יחד מבלי סיוע של מלך אשר ינהיג אותם לזאת, ועל כן ציווה לו הקב"ה להסכים עמהם. מלכות שאול לא נתקיימה כי לא הגיע לבחינת מחיית עמלק, ועל כן נשארה מלכותו בבחינת "שאולה", אך כשהופיעה מלכות בית דוד מבני לאה, זכו שתשתמש המלכות בכוחה להנהיג את העם להשתעבד למלכות שמים. כיון שירדו ממדרגתם ראתה ההשגחה צורך להקים את מלכות אפרים, מבני רחל, כסיוע למלכות בית דוד, ואילמלא חטאו, היו זוכים שאפרים יסייע ליהודה, ממש כמו שורשם, בני יוסף לעבודה בבחינת יעקב, ובני יהודה להוספת ההבחנה בעליונה שבמלכות עד תכלית המלכתו יתברך בשלימות בחינת ישראל... (שם עמוד ריח)

...ומפני שחשב (יוסף) לכבוד שמים, שעליו להתנהג לגמרי כמושל, ייפה את עצמו ואת לבושו, כמו שבאמת נצרך הכל למלך, כהא דתנו רבנן מלך מסתפר בכל יום (תענית י"ז), למען ישמעו דבריו יותר... (שם עמוד רכט)

ותלבש אסתר מלכות, לבשה רוח הקודש, חז"ל מבארים בזה שמדת המלכות ומדרגת רוח הקודש זהות הן. יש מלכות שהיא ממשלת חמסנות, שהמושל משעבד את העם למטרותיו נגד רצונם, אמנם מדת המלכות האמיתית היא, כביאור המהר"ל, להמליך את הקב"ה על העם, להביא את כולם לידי הכרה, שהקב"ה הוא מלך על כל הארץ, וכל הצלחותינו ואשרנו הם להיות עבדיו, זהו תפקידו של מלך המשיח, "והיה ה' למלך על כל הארץ", לשעבד את כל הגוים לתכליתם... "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כ"ח), זוהי המלכות האמיתית.

איתא במדרש (בראשית רבה נ"ט), דוד ראש למלכות יהודה, ואיתא בכתבי האר"י ז"ל, שדוד שהיה רבן של בעלי רוח הקודש, הוא שהיה מרכבה למלכות, הוא שזכה למדת המלכות בשרשה, לתקן עולם במלכות ש-די. ולמה מדרגת רוח הקודש היא מדרגת המלכות? מפני שהרואה במבט רוח הקודש צופה את פנימיות כל דבר, מהדומם ועד האדם, ורואה את תוכנם הרוחני, המהווה את תפקידם וחלקם בתכלית הבריאה, לשמש ככלים לכבוד שמים, אין אף נקודה אחת בבריאה שאינה צריכה להביא לגילוי כבוד שמים, לית אתר פנוי מיניה. בעל רוח הקודש הרואה במבט זה, הוא זוכה למלכות האמיתית, הוא משעבד את הכל למלכות שמים, והכל נשמע לו.

ותלבש אסתר מלכות, לבשה רוח הקודש, כשאסתר היתה צריכה להכנס אל אחשורוש ולשעבד אותו לרצונה, התעלתה למדרגת רוח הקודש, וזכתה לגלות את פנימיות כל הענין, ולראות בו אך את רצון ה'. ממילא זכתה למלכות האמיתית, ואחשורוש היה לעבד לה ומילא את רצונה... (חלק ג עמוד כב)