(ראה גם: הוראה, חנוך, למוד, רב, תלמיד)
בלעדי רק אשר אכלו הנערים, אמר רבי תנחום בא וראה כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, שבשבילה זוכה האדם לחיי העולם הבא, וכל המלמד תורה לאחרים יותר מכולם. בא וראה מה כתיב בכאן, אם אקח מכל אשר לך, אותם הרשעים הראוים לך, בלעדי רק אשר אכלו הנערים, חוץ מאותם המורים תורה לאחרים ולתינוקות, ששכרם כפול. דאמר רבי יצחק המלמד תורה לתינוקות דירתו עם השכינה, והיינו דאמר רבי שמעון, כד הוה אתי למחמי עולמייא (הנערים) בבי רב, הוה אמר אזלנא למחמי אפי שכינתא. (זהר חדש לך לך סא)
תניא הלל הזקן אומר, בשעת המכניסין פזר, בשעת המפזרים כנס, ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר, שנאמר יש מפזר ונוסף עוד, ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס, שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. (ברכות סג א)
אמר רב יהודה אמר שמואל לא אמרה רבי עקיבא אלא לחדד בה התלמידים... (עירובין יג א)
...תנא תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה למקום, אמרו הניחו לו אדם גדול שימש... תנו רבנן כיצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן שנה לו משה פירקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן, נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן... נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן, נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן, נמצאו ביד אהרן ארבעה, ביד בניו שלשה... נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקן, נסתלק אהרן שנו להן בניו פרקן... נמצא ביד הכל ארבעה, מכאן אמר רבי אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים... רבי עקיבא אומר מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו, שנאמר ולמדה את בני ישראל, ומניין עד שתהא סדורה בפיהם, שנאמר שימה בפיהם, ומניין שחייב להראות לו פנים, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם... רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר... (שם נד א וב, וראה שם עוד)
כדאמר רב הונא אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה... (פסחים ג ב)
תנו רבנן, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, לא מצא בת תלמיד חכם... ישא בת מלמדי תינוקות, ולא ישא בת עמי הארץ... (שם מט ב)
...אמר לו בני, יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק... וכשאתה מלמד את בנך למדהו בספר מוגה... (שם קיב א)
...אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא, אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת, וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד, אם תלמיד הכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו אותו תשחית וכרת... והיינו דאמר רבי חנינא הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן. רבי חנינא בר פפא רמי, כתיב לקראת צמא התיו מים, וכתיב הוי כל צמא לכו למים. רבי חנינא בר חמא רמי, כתיב יפוצו מעינותיך חוצה, וכתיב יהיו לך לבדך, אם תלמיד הגון הוא יפוצו מעינותיך חוצה, ואם לאו יהיו לך לבדך... (תענית ז א)
ריש לקיש אמר, אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל, בשביל משנתו שאינה סדורה עליו, שנאמר והוא לא פנים קלקל, מאי תקנתיה, ירבה בישיבה, שנאמר וחיילים יגבר... רבא אמר אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר והוא לא פנים קלקל, מאי תקנתיה, ירבה עליו רעים, שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה... (שם ח א)
ואמר רבי אבהו מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי. (מגילה כא א)
...אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו... (מועד קטן יז א)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד, שנאמר למס מרעהו חסד, רב נחמן בר יצחק אומר אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת ש-די יעזוב. (כתובות צו א)
אמר ליה רבי חייא אנא קעבדי דלא משתכחת תורה מישראל, דאייתינא כיתנא ושדיינא ומגדלנא נישבי, וציידנא טביא, ומאכילנא בישרא ליתמי, ואריכנא מגילתא ממשכי דטביא, וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי, וכתיבנא חמשא חומשי לחמשא ינוקי, ומתנינא שיתא סידרי לשיתא ינוקי, לכל חד וחד אמרי ליה אתני סידרך לחברך... אמר לו בני, נהוג נשיאותך ברמים, זרוק מרה בתלמידים... (שם קג ב)
כי ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא על דעת רבים דהוה פשע בינוקי, ואהדריה רבינא דלא אישתכח דדייק כוותיה. (גיטין לו א)
והתניא ולמדתם אותם את בניכם ולא בני בניכם, ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך, לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות... אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר את והב בסופה... (קדושין ל א וב, וראה עוד ערך למוד)
לא ילמד אדם רווק סופרים, ולא תלמד אשה סופרים, רבי אלעזר אומר אף מי שאין לו אשה לא ילמד סופרים... אלא רווק משום אמהתא דינוקי, אשה משום אבהתא דינוקי... תא שמע אף מי שיש לו (אשה) ואינה שרויה אצלו לא ילמד סופרים. (שם פב א)
אמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא ספר מתא כולהון בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמו. (בבא מציעא צז א)
...ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, אלו מלמדי תינוקות, כגון מאן, אמר רב כגון רב שמואל בר שילת, דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא, אמר ליה שבקתיה להימנותך, אמר ליה הא תליסר שנין דלא חזיא לי, והשתא נמי דעתאי עלויהו (על התלמידים)... (בבא בתרא ח ב)
...שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה, מאי דרוש, ולמדתם אתם. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש, כי מציון תצא תורה. ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך, ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויוצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע... ואמר ליה רב לרב שמואל בר שילת כי מחית לינוקא לא תימחי אלא בערקתא דמסנא (שרוך נעל), דקארי (הלומד) קארי, דלא קארי ליהוי צוותא (חברותא) לחבריה... ואמר רבא סך מקרי דרדקי עשרין וחמשה ינוקי, ואי איכא חמשין מותבינן תרי, ואי איכא ארבעין מוקמינן ריש דוכנא, ומסייעין ליה ממתא. ואמר רבא האי מקרי ינוקי דגריס, ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה, לא מסלקינן ליה, דלמא אתי לאיתרשולי, רב דימי מנהרדעא אמר כל שכן דגריס טפי, קנאת סופרים תרבה חכמה. ואמר רבא הני תרי מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס, מותבינן ההוא דגריס ולא דייק, שבשתא ממילא נפקא, רב דימי מנהרדעא אמר מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל על... אזל (יואב) שייליה לרביה, אמר ליה היאך אקריתן, אמר ליה זכר, שקל ספסירא למיקטליה, אמר ליה אמאי, אמר ליה דכתיב ארור עושה מלאכת ה' רמיה, אמר ליה שבקיה לההוא גברא דליקום בארור... ואמר רבא מקרי ינוקא שתלא טבחא ואומנא וסופר מתא כולן כמותרין ועומדין נינהו, כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר מותרה ועומד הוא... תנאי היא, דתניא כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי ולא מלמד תינוקות... ומודי רב הונא במקרי דרדקי דלא מצי מעכב, דאמר מר עזרא תיקן להן לישראל שיהו מושיבין סופר בצד סופר, וניחוש דילמא אתי לאיתרשולי, אמר ליה קנאת סופרים תרבה חכמה... (בבא בתרא כא א וב)
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה, כתיב הכא והעברתם את נחלתו, וכתיב התם יום עברה היום ההוא אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר כל שאינו מניח בן, וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד... (שם קטז א)
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו. (סנהדרין יט ב)
...הלכך הני מקרי דרדקי ומתנו רבנן כמצויין בידו דמו ופטירי. (שם פו א)
אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר מונע בר יקבוהו לאום, ואין לאום אלא עוברין, שנאמר ולאום מלאום יאמץ... ואם למדו מה שכרו, אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכות כיוסף, שנאמר וברכה לראש משביר, ואין משביר אלא יוסף, שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר ומרוה גם הוא יורה. (שם צא ב)
ה' לא קראו, רב אמר אלו הדיינין, ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות. (שם קד ב)
...דאמר רב יוסי בר חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, בנו משלמה, ותלמידו איבעית אימא ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ואיבעית אימא ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו. (שם קה ב)
והיינו דאמר רבי, הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולם. (מכות י א)
רבי אלעזר בן שמעון אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים. (אבות י יב)
דאמר רב יהודה אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו... אמר רבי זירא אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס, שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, וכתיב לא נאוה לכסיל תענוג. (חולין קלג א)
...אם ברך תברכני בתורה, והרבית את גבולי בתלמידים... כיוצא בדבר אתה אומר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה, אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה', ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש, טיפש לזה עושה אותו חכם... (תמורה טז א)
רבי יוחנן אזל לחד אתר, אשכח ספרא איינום, אמר להו מהו כן, אמרו ליה ציים, אמר ליה אסור לך, ומה אם מלאכתו של בשר ודם את אמר אסור, מלאכתו של הקב"ה לא כל שכן. (דמאי ל ב)
רבי שמעון בן חלפתא רבי חגי בשם רבי שמואל בן נחמן, כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים, כבשים כתיב, הא כיצד, בשעה שתלמידין קטנים כבוש לפניהן דברי תורה, הגדילו ונעשו כעתודים גלה להם רזי תורה. ודא מסייעה למה דתני רבי שמעון בן יוחאי, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מה חסימה הזאת אינה נגלית לכל בריה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין. (עבודה זרה טו א)
ומה הועיל לו, (ישעיה ח') הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים, וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו, אלא מלמד שהיו חביבים עליו כבניו... (בראשית מב ד)
...מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות, תלמיד רשע מאחיה השילוני, (מלכים א' י"ד) ואחיה לא יכול לראת כי קמו עיניו משיבו, שהעמיד את ירבעם, תלמיד רשע, בן רשע מיצחק... (שם סה ה)
רבי ברכיה ורבי חייא אבוי בשם רבי יוסי בן נהוראי אמר, כתיב ופקדתי על כל לוחציו אפילו על גבאי צדקה, חוץ משכר סופרים ומשנין, שאין נוטלין אלא שכר בטלה בלבד, אבל שכר דבר אחד מן התורה אין כל בריה יכולה ליתן מתן שכרה. תני מראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם חוץ ממה שמוציא בשבתות, וימים טובים, וראשי חדשים, ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן, אם מוסיף מוסיפים לו, אם פוחת פוחתין לו. (ויקרא ל א, ובבלי ביצה טו א)
נעימות בימינך נצח, וכי מי מודיענו איזה כת החביבה והנעימה שבהן, תרין אמורין, חד אמר זו שבאה מכחה של תורה ומכחן של מצוות, ואוחרנא אמר אלו סופרין ומשנין שמלמדין תינוקות לאמיתן, שהן עתידין לעמוד בימינו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב נעימות בימינך נצח. (שם שם ב)
...ועשן בחופה למה, כל מי שנותן עיניו עושנות וצרות בתלמידים בעולם הזה, מתמלא חופתו עשן לעולם הבא. (במדבר כא כ)
האלף לך שלמה, רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן הרב נוטל אלף ותלמיד נוטל שכר מאתים, מה טעם האלף לך שלמה, רבי אלכסנדרי אמר אין הרב נוטל שכר על תלמודו על שישלימנו לאחרים... (שיר ח יד)
רבי הוה משלח לרבי אסי ולרבי אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל, והוויין עלין לקרייתא ואמרין להון אייתו לון נטורי קרתא, הוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא (השומרים), והוון אמרין להון אילין נטורי קרתא, אילין חרובי קרתא, אמרו להון ומאן אינון נטורי קרתא, אמר להון אלו סופרים ומשנים שהם הגונים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה, על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה... (איכה פתיחתא ב)
רבי חנינא בר פפא פתח (משלי ט') יוסר לץ לוקח לו קלון, אמר רבי יצחק כל המעמיד תלמיד רשע סופו להתבזות ממנו, שנאמר יוסר לץ לוקח לו קלון, הוא דעתיה דרבי יצחק, דאמר רבי יצחק כל המעמיד תלמיד רשע בארץ ישראל כאילו מעמיד ליסטים, ובחוצה לארץ מעמיד עבד. (שם שם טו)
...כיצד אדם גדול ועשיר בתורה למד תלמידים הרבה ורבץ תורה ברבים ושבע מן התורה, אף על פי שהוא מת אין התלמידים שהעמיד מניחין לו לישון, אלא יושבין ועוסקין תלמידיו בתורה ובתלמוד ובהלכה ואגדות ואומרים תלמידיו הלכות ושמועות משמו, ומזכירין שמו בכל שעה ואין מניחין אותו לישון בקבר... (תשא ג)
והעמידו תלמידים הרבה, שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים. (פרק ב ט)
...ומלמדי תינוקות שאין עושין מלאכה לאמיתן, אינם רואים סימן ברכה. (פרק י)
דבר אחר מי ימלל גבורות ה' אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, שאלו תלמידיו לרבי טרפון, מי הוא שעושה צדקה בעל עת, זה הכותב ספרים ומשאילן, אמר להן ובטל הוא מי שמלמד תינוקות, ובטל הוא מי שמגדל יתום... (תהלים מזמור קו)
כתיב ברות (רות ג') שכבי עד הבקר, מכאן אמרו אשרי אדם שמעמיד לו תלמיד שמבקש עליו רחמים. (משלי פרשה ו)
דבר אחר יש מפזר ונוסף עוד, אם ראית דור שחביבין עליו דברי תורה הוי מלמדין ולומדין תורה, וחושך מיושר אך למחסור, אם ראית דור שהן רצין לדברי תורה ואין אתה מלמד תורתך מתחסר מללמוד, שמתוך שאתה מלמד אתה למד, שנאמר נפש ברכה תדושן, ומרוה גם הוא יורה. ולא עוד אלא כל מי שמונע תורה ואינו רוצה ללמד, עתידין מלאכי השרת לנקוב אותו ככברה, ולא עוד אלא עולא אמר שאפילו עוברין במעי אמן הם מקללין אותו, שנאמר מונע בר יקבוהו לאום, ואין בר אלא תורה, שנאמר (תהלים ב') נשקו בר פן יאנף... (שם פרשה יא)
...איה סופר אלו מלמדי תינוקות לשם שמים, יבואו ויטלו שכרן... (שם פרשה טז)
וגנאי הוא לרב שיבכה לפני תלמידיו... (פרק יז)
פעם אחת הייתי מהלך בתוך הגולה שבבבל ונכנסתי לעיר גדולה של ישראל, ואין שם עכו"ם כלל, ומצאתי שם מלמד תינוקות אחד, וישבו לפניו מאתים נערים שרובן התלמידים ואין רבם ביניהם, אלא בן אחד בלבד שהוא היה בן בנו, שבשביל מעשיהם המקולקלים של אותן נערים מת רבן, ומתה אשתו ומת בנו ומת בן בנו ומתו כל הנערים שרובן בני שמונה עשרה ובני עשרים, ולא נשתיירו רק הקטנים... (שם פרק יח)
ומאי כגנות עלי נהר, אלו מלמדי תינוקות שבישראל, שהם מוציאים מלבם חכמה בינה דעת והשכל, ומלמדין להתינוקות לעשות רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר כגנות עלי נהר. (פרק כא)
אמרתי להם, רבותי, מכאן לרופא שרפה את החולה... והרב הרודה את תלמידו... שהרגו את הנפש במזיד, כולן יעברו ממלאכתן וילכו ויעשו מלאכה אחרת, ואם חזרו ועשו תשובה מרפאין אותן, ואם לאו עונשין אותן... (שם פרק כג)
אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד, אמר רב ואמרי לה אמר רבי חייא בר הונא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמיני אמר רבי יונתן, כל המלמד בן חברו תורה, זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד, וכל המלמד בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה, שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. (ירמיה פרק טו, רצג)
שובע שמחות... דבר אחר אלו שבע כתות של צדיקים שעתידין לראות פני השכינה, ואי זו היא מעולה וחביבה, זו שעומדת על ימינו של הקב"ה, שנאמר נעימות בימינך נצח, תרין אמוראין, חד אמר זו היא שבאה מכח התורה שנאמר מימינו אש דת למו, וחרינא אמר אלו סופרים ומשנים ומלמדי תינוקות לאמתן, שהם עתידין לישב בצלו של הקב"ה, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. (תהלים טז, תער)
דבר אחר ושם דרך אלו מסלקי דרכים וסופרים ומשנים ומלמדי תינוקות... (שם נ, תשסג)
אמרו על גיהנם שהיא שבעה מדורים... וכולן מזומנין ומשומרין למינים ולמשומדים ולאפיקורסים ולמוסרים... ויש אומרין אף למלמדי תינוקות שלא עשו מלאכתן באמת... (בראשית א ז)
וכן הוא אומר "מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע" (משלי כ' ח'), ואומר "מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים" (שם כ"ט י"ב), הא מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים... הכתוב מדבר ממלמד תינוקות, כיצד, אמר הקב"ה לסופר לא מפני שגרמו עונותן שלבני ואינן פנויין להתעסק בתורתי, והם מביאין את בניהם ללמוד תורה ומוסרין אותן לך, ראה היאך אתה עושה, לא תטיל עליהן תורה בשעה שאינו עתה, ואל תיגעם בתורה, ואל תמנע מהן דברי תורה, שכל המונע הלכה מפי תלמיד הגון כאלו גוזלו מנחלת אבותיו, דכתיב "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים ל"ג), וכן הוא אומר "רש ואיש תככים נפגשו, מאיר עיני שניהם ה'" (משלי כ"ט), תלמיד ששימש את הרב, והרב רוצה לשנות לו, מאיר עיני שניהם ה', שניהם קנו חיי עולם. תלמיד ששימש את הרב, ואינו רוצה לשנות לו "עושה כולם ה'", (שם כ"ב ב'), מי שעשאו לזה חכם סופו לעשותו טפש, ומי שעשאו לזה טפש סופו לעשותו חכם. שית לבך לעדרים, תן דעתך עליהם שאל תניחם ותצא ויבואו לידי סרחון... (שמות כא א)
...רבי יהודה אומר למד ולא לימד, אין לך הבל גדול מזה. (במדבר ג ג)
מורה - תקיף. (מלכים ב יד כו)
אחלקם ביעקב - ...דבר אחר אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים... (בראשית מט ז)
מורה מאד - מיצר, ויש מפרשים ירוד מאד, מלשון ירה בים. (מלכים ב יד כו)
מאימתי אביו חייב ללמדו תורה, משיתחיל לדבר... עד שיהיה בן שש או בן שבע, הכל לפי בוריו, ומוליכו אצל מלמד התינוקות. היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר, נותן לו שכרו, וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה. מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מותר ללמד בשכר, אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר, שנאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים, כאשר ציוני ה' וגו', מה אני בחנם למדתי, אף אתם למדתם בחנם ממני, וכן כשתלמדו לדורות למדו בחנם כמו שלמדתם ממני. לא מצא מי שילמדו בחנם ילמדו בשכר, שנאמר "אמת קנה", יכול ילמד לאחרים בשכר, תלמוד לומר "ואל תמכר", הא למדת שאסור לו ללמד בשכר, אף על פי שלמדו רבו בשכר... (תלמוד תורה א ו)
מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמדי תינוקות... שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן... מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא, או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן, או שהוא מתרשל בלימודן, הרי זה בכלל עושה מלאכת ה' רמיה, לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק. ומי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני אמותיהם הבאות אצל בניהם, וכל אשה לא תלמד תינוקות מפני אבותיהם שהם באים אצל הבנים...
אחד מבני מבוי שביקש להעשות מלמד, אפילו אחד מבני החצר, אין יכולין שכיניו למחות בידו, וכן מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקות בצדו כדי שיבואו תינוקות אחרים לו, או כדי שיבאו מתינוקות של זה אצל זה, אינו יכול למחות בידו, שנאמר "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". (שם ב א והלאה, וראה עוד ערך חינוך)
אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה, ובודקין אותו, ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס, שנאמר "כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד", אין כבוד אלא תורה, שנאמר כבוד חכמים ינחלו, וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה, אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו, אין מתלמדין ממנו עד שיחזור למוטב, שנאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צב-אות הוא", אמרו חכמים, אם הרב דומה למלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו, אם לאו אל יבקשו תורה מפיהו.
כיצד מלמדים, הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה, כדי שיהו כולם רואים הרב ושומעים דבריו. ולא ישב הרב על הכסא ותלמידיו על הקרקע, אלא או הכל על הארץ, או הכל על הכסאות, ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים, ומקודם חורבן בית שני נהגו הכל ללמד לתלמידים והם יושבים... אם היה מלמד מפיו לתלמידים מלמד, ואם היה מלמד על פי מתרגם המתרגם עומד בינו ובין התלמידים, והרב אומר למתרגם, והמתרגם משמיע לכל התלמידים, וכשהם שואלין למתרגם הוא שואל לרב, והרב משיב למתרגם, והמתרגם משיב לשואל...
הרב שלמד ולא הבינו התלמידים, לא יכעוס עליהם וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה, וכן לא יאמר התלמיד הבנתי והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל אפילו כמה פעמים, ואם כעס עליו רבו ורגז, יאמר לו, רבי, תורה היא וללמוד אני צריך, ודעתי קצרה... אבל אם נכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן, ולפיכך לא הבינו, חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדדם. וענין זה אמרו חכמים זרוק מרה בתלמידים, לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים, ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם, כדי שתהא אימתו עליהן וילמדו ממנו במהרה... (שם ד א, וראה עוד ערך למוד)
אל יעמוד אדם לדבר עם מלמדי תינוקות פן יבטלם בדבריו, צא ולמד מחוני המעגל ואבא חלקיה בן בתו, שלא רצו להשיב אפילו שלום, כדאיתא בתענית... כל שכן במלאכת שמים, ארור עושה מלאכת ה' רמיה. (קכד)
אם שמעת איש אחד מלמד טעות לתלמידו, לא תאמר טעות אתה אומר אם הוא מתבייש בזה, אלא תודיעהו לאחד מקרוביו או לאוהבו, ואל תשפוך דמו... (קלט)
אל יתן אדם את בנו ללמוד לפני כעסנים, כי יכום או יענישום, כי אחד לא נתן שכר המלמד כששאל השכירות מהרה, אמר לתלמידו, יהי רצון שלא תצליח בלמודך, אמר לו החכם מה פשעו, ואמר לאביו שמע לעצתי ותשכור מלמד אחר לבנך שלא יהא כעסן, ולזה תתן השכירות אף על פי שלא הגיע סוף הזמן, הפרידהו לשלום. (שו)
מי שמלמד תינוקות ואחד חריף מחבירו, והאב שלהן רואה שאין תקנה שילמדו יחד, וצריכין החריפים רב לבד, אל ישתוק, ויאמר לאביהם אלה צריכין רב לבד ואלה לבד, אף על פי שיפסיד אם יפרידום, "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב ו'), אם תראה שיצליח במקרא ולא בתלמוד אל תדחוק לו השעה ללמדו תלמוד. (שח)
...אבל לא יתכן לבחור ללמד לבנות, ואפילו האב עומד שם ושומר פן יתייחד לא יתכן, פן יתגבר יצרו עליו או יצרה עליה, וקול באשה ערוה, אלא האב ילמוד בתו ואשתו... (שיג)
אבידת רבו קודמת לאבידת אביו, זהו כשאין אביו משכיר לבנו רב, אבל כשאביו משכיר רב, והרב לא היה מלמדו בחנם, אז אבידת אביו קודמת, ואם הרב לא היה רוצה ללמוד אלא בשכירות, ויהודי או יהודית נותנים השכירות ללמדו, אז אבידת בעל הנותן קודם. (תקפה)
מדה יהיה לאהבה, לא יאהב אדם את רבו והוא יודע שאין לו הצלחה לפניו, ובעבור אהבתו ילמוד לפניו או יניח בנו ללמוד לפניו, וכתיב (משלי י"ז כ"ד) "את פני מבין חכמה", למוד לפני מבין, ואם לאו הרי לך עוון שאתה מכבד את רבך, והיית לומד לפני אחר יותר מלפני רבך, וגם מאבד לבנו תלמידו, והכל לפי השעה... בשלשה דברים אלו הזהר, מלחזור אחר חיתון או אחר מלמד או אחר מוהל בשביל אהבת בני אדם... (תתקעג)
כתיב "אם שכיר הוא בא בשכרו", וסמיך ליה (שמות כ"ב ט"ו) "וכי יפתה איש בתולה", כמו שאמר בן סירא לא את הכל תביא לביתך. לא ישכור אדם לא פועל ולא מלמד שצופה בנשים כשאינו צריך לדבר עמהם, או מדבר עמהם דבר שלא לצורך... (תתר)
אם יש אדם שרגילים בני אדם אצלו, אל ישכיר עצמו ללמד תינוקות, כי יבואו אצלו ולא יוכל לעסוק בתינוקות בטוב, ואל יאמר אדם הואיל ואני מלמד ילדים ביום אשכים ואלמוד לעצמי בבקר, מפני שנמצא ישן כשצריך ללמד לנערים, והוא קבל שכר ללמדם בטוב. (תתרא)
רק אשר אכלו הנערים, חוץ מאותם המורים תורה לאחרים ולתינוקות ששכרן כפול, דאמר ר' יצחק כל המלמד תורה לתינוקות דירתו עם השכינה, והיינו דאמר רבי שמעון כד הוה אתי למיחמי עולמייא דבי רב, הוה אמר אזלית למיחמי אפי שכינה... (לך לך)
המלמד לבן חברו תורה הרי הוא כאילו עשאו, כדגרסינן במסכת סנהדרין פרק כהן גדול, (י"ט ב), אמר רבי יוחנן כל המלמד לבן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו... וגרסינן בבא מציעא פרק השוכר את הפועלים (פ"ה אף) איקלע רבי לאתריה דרבי אלעזר ברבי שמעון, אמר להו יש לו בן לאותו צדיק, אמרו לו יש לו בן, וכל זונה שנשכרת בארבעה שוכרתו בשמונה (מפני יופיו), אתיוהו, אמר ליה הדר בך, הדר ביה, אסמכוה לרבי ואשלמיה לרבי שמעון בן איסי לקוניא אחוה דאימיה, אגמריה אורייתא, פרס ליה סודרא ארישיה ואסמכיה ברבי...
למדנו מכל זה שכר המלמד לבן חברו תורה גדול בעולם הזה וגם לעולם הבא.
מי שהוא מלמד תלמידים גדולים או קטנים, לא יכוף אותם תמיד בשוטים ובייסורין של דברים קשים, אלא פעמים יכוף ופעמים יגזים ופעמים יפייס, כפי טבע התלמידים, וכפי השעה, ועם כל זה לא לעולם יטיל פחדו עליהם, כפי שהיו רבותינו נוהגים, כמו שמצינו שצוה רבינו הקדוש לרבן גמליאל בנו, ואמר לו זרוק מרה בתלמידים... וגרסינן במסכת סוטה פרק עגלה ערופה (מ"ז א') לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת... תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
כל קהל וקהל מצווים להעמיד ביניהם מלמדי תינוקות, שיוכלו להשתדל בם וללמדם לפי צרכם. ובזה דברו רבותינו, כדגרסינן בבבא בתרא פרק לא יחפור (כ"א א') אמר רבא סך מקרי דרדקי עשרין וחמשה ינוקי...
והמלמדים אם עוסקים עמהם לשם שמים שכרם גדול, כדגרסינן פרק סדר תעניות אלו (תענית כ"ד א'), רבא גזר תעניתא, נחית קמיה שליחא דצבורא, אמר משיב הרוח נשב זיקא, אמר מוריד הגשם אתא מטרא. אמר ליה מאי עובדך, אמר ליה מקרי ינוקי אנא, ומקרינא לבני עניי כבני עשירי, וכל דלא איפשר ליה לא שקילנא מיניה מידי, ואית לי פירא דכוורי, וכל מאן דפשע בינוקי (שאינו לומד) משחידנא בכוורי ומשדרנא ליה... (נר ג כלל ב חלק ב פרק א-ג)
דבר קדוש ומחויב למלמד השלם להישיר תלמידיו לדרך היותר טובה, אמנם שלמות המלמד היא בב' דברים, שתמצא בו חכמה ויושר סברא, ובהנהגת תלמידיו, וב' שיאהב התלמיד, ולכן מאושר מי שלו אב זקן בחכמה ואוהבו... (ויקרא כו ג)
ומצדיקי הרבים ככוכבים אלו מלמדי תינוקות, מפני שאלו מצדיקים אותם עד שיקבלו התורה, כי אין תורת הקטן שכלית, כמו שהיא תורת גדול, ולכך על מלמדי תינוקות אומר ומצדיקי הרבים ככוכבים שיש להם גוף מקבל האור, וכך הם מלמדי תינוקות, שהקטן שהוא גוף בלא השכל מקבל השכל, וזה דומה לכוכבים שיש להם גוף מקבל האור, כי אין תורת הקטן שכל נבדל...
ומעלת מלמדי תינוקות כמה נחשב תלמוד תורה של תינוקות של בית רבן, אמרו בפרק כל כתבי, אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו, אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן, ובנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים, הרי קרא תינוקות של בית רבן משיחי, מפני כי הנמשח בשמן מקבל הקדושה, וכך הקטן, כיון שאין לו דעת, הוא דומה לכלי שנמשח ונתקדש, וכן התינוק מתקדש על ידי התורה שהוא מקבל... (נתיב התורה פרק י, וראה עוד ערך חינוך)
...זוכה ויושב בישיבה של מעלה, פירוש כי מי שהוא לומד תורה בעצמו, ואפילו אם מלמד לבנו תורה, אינו מורה שהוא שכלי לגמרי, כי האדם יש בו החומר, ולפיכך אין ראוי לישיבה של מעלה, שהוא יושב לפני הקב"ה, כי אין ראוי שישב לפני הקב"ה כי אם מי שהוא כולו שכלי, אבל המלמד את בן חבירו מורה דבר זה שהוא שכלי, כאשר למד ומשפיע תורה אל אשר אין שייך אליו, כי כן הוא השכל מתפשט מבלי גבול, ולפיכך אמר שהוא זוכה לישיבה של מעלה, להיות עם הקב"ה לגמרי, כאשר הוא שכלי גמור.
אבל המלמד לבן עם הארץ תורה, זה על פשיטות השכל לגמרי, ולכך מתפשט השכל שלו עוד יותר, ועל זה אמר לא כמו מדריגה הראשונה, שהוא יושב בישיבה של מעלה לפני הקב"ה, אלא שהוא מבטל גזירת הקב"ה, וזה מצד מעלת השכל הפשוט שבו, כי כל הגזירה הוא מצד החומר אשר הוא מקבל הגזירה, ואדם זה שמלמד בן עם הארץ תורה, כל כך יש לו מעלה שכלית עד שהוא מבטל הגזירה שגזרה הקב"ה, כי הפשיטות מבטל הגזירה...
ולקמן עוד יתבאר, כי המלמד תורה לאחרים מתדמה ומתייחס אל השי"ת שהוא משפיע תורה לאחרים, ולא כן המלמד לבנו אשר הוא כגופו אינו כך, רק כאלו למד עצמו, ולא שהוא משפיע לאחרים, ולפיכך מי שלמד תורה לבן חבירו, יש לו דמיון אל מה שעשה הקב"ה לישראל, והוא יושב בישיבה של מעלה. וכן מלמד לבן עם הארץ תורה, מבטל גזירת הקב"ה, כי השי"ת לא נתן חכמה לעם הארץ רק לחכימין, ולפיכך יוכל לבטל גזירת השי"ת. (חידושי אגדות בבא מציעא פה א)
...ומצדיקי הרבים ככוכבים, אלו מלמדי תינוקות, מפני שאלו מצדיקים אותם עד שיקבלו התורה, כי אין תורת הקטן שכלית כמו שהיא תורת גדול, ולכך על מלמדי תינוקות אומר ומצדיקי הרבים ככוכבים, שאינם שכל לגמרי רק קצת... (שם בבא בתרא ט א)
...איכא דאמרי הרגו (יואב את המלמד שלו), כיון שדינו בארור ראוי שיהיה נהרג, ואיכא דאמרי לא הרגו, שמא שוגג היה, רק מפני שאמר שבקיה דליקי בארור, משמע שהודה דלא חש ללמדו יפה, ועל זה אמר איכא דאמרי הרגו. וקשה דלמה יהיה חייב מיתה בשביל שלא למדו כראוי, ויש לומר שדבר זה נחשב כמו מינות שלא חש לתורה, והוי מין, ובדבר קל שפוקר בתורה נחשב מין גמור, אבל עיקר פירוש זה, כי מלאכת הקודש ראוי שתהיה הברכה בפרט במעשה ידיו, וכאשר הוא עושה מלאכת ה' עונשו הוא בהיפך, שיהיה ארור לגמרי עד שיש לו העדר גמור, והיא המיתה הגמורה. (שם כא ב)
זוכה ומלמדה וכו', זה ענין מופלג מאד, הוא בעצמו דבר זה שבארנו למעלה, מענין הנביאים שהיו נביאים בעולם הזה, שיאמר שירה לעולם הבא, וכך זה בעצמו מי שלמד ומשפיע תורה בעולם הזה לזולתו, והנה הוא מיוחד בעולם הזה בהשפעת התורה, ולכך יאמר שגם זה יעשה בעולם הבא, שאז יושלם לגמרי, כי בעולם הזה אי אפשר שיהיה השלימות לגמרי... (שם סנהדרין צא א)
כל המלמד את בן חבירו תורה וכו', וביאור דבר זה, כי כאשר משלים את בן חבירו בתורה, כאילו עשאו, כי לפני זה אינו נחשב בריה, רק כאילו אין בו ממש והוא עשאו. ומה שאמר רבי אליעזר שכאילו עשאן לדברי תורה, פירוש כי דברי תורה שאינם נמצאים אצל בן חבירו ועתה נמצא אצלו דברי תורה, הנה בזה כאילו עשאן לדברי תורה, כאשר ילמד לבן חבירו תורה. ודוקא אמר בן חבירו, אבל אם ילמד את חכם אחר לא נחשב כאילו עשאו, שהרי כבר היה בן תורה, אף על גב שלא היה לו דבר זה שלמד ממנו, וגם לא נחשב בשביל זה שעשה לדברי תורה, כי לא שייך לומר כך, רק כאשר ילמד לבן חבירו תורה, שאז על ידי התורה שילמד בן חבירו, נחשב כאילו עשאו, ומפני זה נחשב גם כן כאילו עשאן לדברי תורה, כי דברי תורה אלו הם משלימים את האדם ונותנים מציאות אל האדם, אבל המלמד לחכם שלא נשלם על ידי תורה שקבל ממנו, לא שייך עשיה בדברי תורה שלמד.
ורבא שאמר כאילו עשאו לעצמו, וזה שמקבל האדם עצמו השלמה יותר, על ידי שמשפיע לאחרים ומוציא תורה אל הפועל כאשר הוא משפיע אל אחר. ודבר זה מגיע לעצמו, והוא השלמה עליונה לאדם, שהוא בפועל הגמור כאשר משפיע תורה לאחר. והנה הוא עצמו כאשר יושלם בהשלמה הזאת העליונה שמשפיע תורה לאחר, נחשב כאלו עשאו לעצמו, כי אז יש לו מדריגת השכל לגמרי, אשר הוא משפיע ומוציא אותו אל הפועל, ובזה הוא אדם בפועל לגמרי, ואינו דומה כאשר למד לעצמו, כי אז מקבל השלמה מרבו, או השי"ת שמוציא שכלו אל הפועל, ואין לומר בזה שנחשב כאלו עשאו לעצמו, כי יש לאדם מי שמוציא שכלו אל הפועל, והרי לא עשאו לעצמו, וכאשר אינו מוציא אחר אל הפועל אין האדם נחשב בפועל לגמרי. וכאשר הוא משפיע החכמה לאחר, ובדבר זה אין שייך לומר שיש לו מי שמוציא שכלו אל הפועל, שהרי הוא מוציא את אחר אל הפועל, ובזה נחשב כאלו עשאו לעצמו, כאשר הוא משפיע לאחר... (שם צט ב)
מורי - תורה שבעל פה לא שמעתי, מלמדי - תורה שבכתב לא הטיתי אזני, שהוא כמו מעשה. (משלי ה יג)
מורי - יראה דבר פעם אחת, מלמדי - פעמים הרבה ובדרך שכלי ויסביר. (שם)
להעלות נר תמיד - שתהא שלהבת עולה מאליה. תפקידו של המורה הוא לעשות את עצמו מיותר, ובאותו זמן זו גם אזהרה על סבלנותו של המורה כלפי תלמידיו. (שמות כז ב)
מחץ מתנים - למורים יש רק נשק רוחני, ולכן מתפלל שה' ישבור את כל המתנגדים הקמים נגדו. (דברים לג יא)