צרעת ממארת - צורעה מחלטא. (ויקרא יג נא)
צרעת ממארת - סגירות מחסרא. (שם)
ממארת - לשון סילון ממאיר, ומדרשו תן בו מארה שלא תהנה ממנו. (שם)
ממאיר - ענין הכאבה. (יחזקאל כח כד)
ממארת - כמו סילון ממאיר, ואחר שסילון כמו קוץ, יהיה ממאיר כמו מכאיב, והמ"ם הב' במלת ממארת שורש, ואינה מגזרת מארה. (ויקרא יג נא)
ממארת - רש"י, ואונקלוס תרגם סגירות מחזרא, שעשאו כן מן סלון ממאיר, שכן קורין בארמית לקוצים המכאיבים חזרי... והאמת שהוא לשון מארה, כלומר שהיא קללת אלקים... (שם)