והניף את העומר לפני ה' לרצונכם, ממחרת השבת יניפנו הכהן. (ויקרא כג יא)
ממחרת השבת, ממחרת יום טוב, יכול ממחרת שבת בראשית, אמר רבי יוסי ברבי יהודה כשהוא אומר עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום, כל ספירתם לא יהיה אלא חמשים יום. אם אומר אתה ממחרת שבת בראשית, פעמים שאתה מונה חמשים ואחד חמשים ושתים חמשים ושלש חמשים וארבע חמשים וחמשה חמשים וששה, הא מה אני מקיים ממחרת השבת, ממחרת יום טוב. רבי יהודה בן בתירה אומר, ממחרת השבת ממחרת יום טוב, יכול ממחרת שבת בראשית, כשהוא אומר שבעה שבועות תספר לך, ספירה שהיא תלויה בבית דין, יצאה שבת בראשית שאינה תלויה בבית דין, שספירתה בכל אדם. רבי יוסי אומר ממחרת השבת, ממחרת יום טוב, יכול ממחרת שבת בראשית, וכי נאמר ממחרת שבת בפסח, והלא לא נאמר אלא ממחרת השבת, והלא כל השנה מלאה שבתות, צא וחשוב מאיזה שבת, נאמר כאן ממחרת שבת, ונאמר למטה ממחרת שבת, מה ממחרת שבת האמור למטה רגל ותחלת רגל, אף ממחרת שבת האמור כאן רגל ותחלת רגל. רבי שמעון בן אלעזר אומר, כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות, וכתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו, הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, מצה שאי אתה יכול לאכלה מן החדש כל שבעה, אתה יכול לאכלה ששה מן החדש, הא מה אני מקיים ממחרת שבת, ממחרת יום טוב. (אמור פרק יב)
...שהיו בייתוסין אומרים עצרת אחר השבת, ניטפל להם רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם, שוטים מנין לכם, ולא היה אדם אחד שהיה משיבו חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו, ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד הוא, עמד ותקנה אחר שבת, כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים... אמר לו שוטה, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה שלכם, כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום, וכתוב אחד אומר שבע שבתות תמימות תהיינה, הא כיצד, כאן ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן ביום טוב שחל להיות באמצע שבת, (וסופרים מאמצע השבוע, ואינן שבועות תמימות).
רבי אליעזר אומר אינו צריך, הרי הוא אומר תספר לך, ספירה תלויה בבית דין, שהם יודעים לחדש ממחרת השבת מחרת יום טוב, יצאת שבת בראשית שספירתה בכל אדם... (מנחות סה א, וראה שם עוד)
ממחרת השבת - מבתר יומא טבא קמאי דפסחא. (ויקרא כג יא)
ממחרת השבת - אמרו חז"ל ממחרת יום טוב, והמכחישים אמרו שהוא כמשמעו, והביאו ראיות משנת השמטה וכו', שכתוב בהם שבתון... וראייתם "תמימות", (מיום א' עד סוף השבוע). וחכם ברומי הביא ראיה, "ממחרת הפסח", ולא ידע כי בנפשו הוא, כי הפסח בי"ד ומחרתו ט"ו, ולאכול קלי אסור עד עבור תנופת העומר. ולהגאון ב' פסחים הם, ופסח ה' בליל ט"ו, והנה ממחרת הפסח ביהושע יום ט"ז, וממחרת הפסח בתורה ממחרת זבח הפסח, ולא אמר כלום, כי לא נקרא החג פסח, רק בעבור שפסח ה' על הבתים, וממחרת הפסח הוא בקר ט"ו... גם יש כדמות ראיה לפירוש הכתוב ויאכלו מעבור הארץ, ויתכן שזה השם לתבואה משנה שעברה... ועוד אמר הגאון אם השבת כמשמעו, מאיזו שבת נחל לספר? וישועה השיב כי י"ח ימים הם שיש בהם קרבן ונקראו מועדים מלבד השבתות, ואחר שיש קרבן ביום תנופת העומר, לאות כי התנופה בא' מימי מועד האביב. והנה שכח קרבנות ראשי חדשים, והכתוב אומר כאלה תעשו ליום ז' ימים, והיה צריך לומר שם מלבד תנופת העומר. ואנחנו נסמוך במצוות על הקבלה, גם יוכל המאמין להשיב כי בנבואה ידע היום שתהיה בו תנופת העומר (בשנה ההיא), שיום השבת תהיה הקביעות... (שם)
ממחרת השבת - רש"י, ובאמת שזו גדולה שבראיות בגמרא, כי מה טעם שיאמר הכתוב כי תבואו וגו' תביאו העומר ממחרת שבת בראשית, כי יש במשמע שבאיזה זמן מן השנה שנבא לארץ ונקצור, יניף העומר ממחרת השבת, והנה אין לחג השבועות זמן שנמנה ממנו, ועוד על דרך הזה לא נדע בשנים הבאות אחר כך מתי נחל לספור, רק מהחל חרמש בקמה כרצוננו. ואלה דברי תוהו, אבל יהיה ממחרת השבת ממחרת יום טוב, כקבלת רבותינו, ובא הענין כהוגן... ושבע שבתות לא יתכן לפרש אותם על יום טוב, אבל אמר בו אונקלוס לשון שבוע, ואם כן ב' לשונות בפסוק אחד (במלת שבת), ולהמפרשים הוא דרך צחות הלשון, ובמקום אחר פירש שבעה שבועות תספר לך... ויהיה טעם ממחרת השבת לומר כי ביום הנפת העומר יתחיל לעשות השבוע במנינו, אם כן היום ההוא ממחרת השבוע שעבר... (שם)
ממחרת השבת - ראיה שלא כצדוקים, דאם לא כן היה כותב ממחרת הפסח. (יהושע ה יא)
ממחרת השבת - פסח, שהוא ראש המועדים, וכן נקרא יום תרועה שבתון... (ויקרא כג יא)
ממחרת השבת - היום בו שבתו מטומאת עבודת גלולים על ידי קרבן פסח ומילה, כאשה שפסקה מטומאתה, מאז יספרו... (שם)
ויותר עוד מזה, כי אלו הסכלים רוצים שהתורה שהיא דבר השי"ת תהיה בלשון הדיוט, כי דבר זה אינו, כי דברי השי"ת הם בפני עצמם, ודברי אדם בפני עצמן, והם אומרים שאם פירוש ממחרת השבת ממחרת יום טוב יש לכתוב ממחרת יום טוב, ודבר זה בודאי סכלות שלהם, שאם היו מתבוננים בחכמה לא היו אומרים כך, וזה כי הספירה היא אל עצרת, שהיא חג השבועות שבו נתנה התורה השכלית לאדם, שהיא נבדלת מן האדם, ואין חבור וקבלה לזאת המעלה העליונה לתורה, כי אם על ידי שלמות קודם לו, והוא הכנה לקבל שלימות התורה, ומפני כי יציאת מצרים היא השלמת ישראל, ובשביל כך בא יום טוב ראשון של פסח, והשלמה הזאת היא הכנה לקבל התורה, שהיא השלמת ישראל, ולפיכך כתב בתורה ממחרת השבת, כי שם שבת בא על השלמה, ששבת והשלים הכל, ולכן כתב ממחרת השבת, שפירושו שתספרו מן השלמה של יציאת מצרים עד השלמה האחרת שהיא השלמת התורה... (תפארת ישראל פרק סט)
...אמנם בניסן נתגלה חידושו, דהיינו לכל האותות והמופתים אשר עשה משה במצרים בשידוד המערכת והירוסו בשעה שהיתה המערכת בתכלית המובחר שהוא מזל טלה... וראו כל העולם כי אלקי האלקים ואדון האדונים אשר חידש יש מאין, על כן בידו היכולת להרסם... הרי שחידוש העולם שהיה בתשרי נודע ונתפרסם ביניהן. ועיין במה שכתבתי לעיל בענין שמור וזכור... וכן תמצא רמז זכור ושמור בפסח, כתיב "זכור את היום הזה", וכתיב "שמור את חודש האביב", ומזה הטעם נקרא פסח שבת, כמו שכתוב "וספרתם לכם ממחרת השבת"... (מסכת פסחים, ועיין שם עוד)
ממחרת השבת - נראה שיום א' של פסח נקרא שבת, על שם השבתת החמץ, וגם הפרשה נאמרה ליוצאי מצרים, שאסור חמץ לא נהג אלא ביום זה... (ויקרא כג יא)
...רק פה לא יכול לציין המועד בשום שם מובדל, שאם יאמר ממחרת החג או ממחרת המועד, יובן על כלות המועד, כי כל שבעת ימי החג יקראו בשם חג ומועד, ואם יאמר ממחרת הפסח יהיה יום ט"ו, שמחרת הפסח האמור בתנ"ך הוא מחרת שחיטת הפסח, ועל כן הוכרח לציינו בשם "מחרת השבת"... ורצה לומר כי נצטוו שזמן פסח יתכוין עם זמן האביב, ואם כן אחר שדרך להחל לקצור עם האביב, זמן הקצירה היא ביום א' של פסח, רק שיום ההוא יום השבת וביטול ממלאכה, וממחרת השבת, שאז וקצרתם, והבאתם את עומר והניף... ואין שום סברא להמתין עד מחרת שבת בראשית, או שבת השני שהוא ז' של פסח, דהא כבר הגיע זמן הקצירה בתחלת החג שהוא מועד האביב... (שם)
ממחרת השבת - אולי רוצה לומר שבת הקציר, האסור לפני העומר. (שם)
ושמרתם את המצות - בפסח ובשבת כתוב כמה פעמים לשון שמירה, וכן קרא הפסח ממחרת השבת... (שמות יב יז)
ממחרת השבת - ואינו יכול לכתוב ממחרת הפסח, דמשמעו יום ט"ו, אחר שחיטת הפסח, ולא ממחרת החג, שמשמעו יום כ"ב בניסן. (שם)
והניף את העומר ...ולכן אמר הקב"ה הביאו לי עומר בפסח, והוא זמן התבואה, להקיש גאולה לפרנסה, כמו שכתוב במדרש הנ"ל, וזה ממחרת השבת, כמו שהשבת נותן פרנסה לימי המעשה, כמו שכתוב מיניה מתברכין, כמו כן בכל עת שיש גאולה ונסים צריכין לראות שישאר מזה הארה גם לתוך הטבע, וזה הענין נקרא ממחרת השבת, הארה הנשארת גם בתוך הטבע... (פסח תרמ"ז)
...ובפרשה שם (ויקרא כ"ג) כתוב ממחרת השבת... "עד ממחרת השבת השביעית תספרו וגו'". וטעו בזה הצדוקים, ופירשו שספירת העומר מתחילה תמיד ביום ראשון, ועוד יש קושי בפסוק, שהשבת הראשון פירושו יום טוב, והאחרון עד ממחרת השבת השביעית פירושו שבוע, ובגמרא מנחות ס"ה ס"ו מוכיחים בבירור שאי אפשר לפרש אלא כמסורת חז"ל, שספירת העומר מתחילה ממחרת יום טוב ראשון של פסח. אבל צריך עיון, מדוע לא נכתב בפשיטות תחת שבת ראשון חג, ותחת שבת אחרון שבוע? אבל ברור שהתורה מרמזת בזה לתוכן הענין, ומלת שבת מרמזת על השבתת הטומאה, כמו שעל הזבה להיות בטוחה בכל יום שהושבתה ממנה הטומאה, תתחיל לספור הלאה... (חלק ב עמוד כד)