(ראה גם: דור המדבר-מן)
ראה דור המדבר-מן.
ראה דור המדבר-מן.
ראה דור המדבר-מן.
כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש, אמר רבי יוסי ברבי חנינא לנערים לחם, לזקנים שמן, לתינוקות דבש... כתיב ותעל שכבת הטל, וברדת הטל, אמר רבי יוסי ברבי חנינא, טל מלמעלה וטל מלמטה, דומה כמו שמונח בקופסא. דק מחוספס, אמר ריש לקיש דבר שנימוח על פיסת היד. רבי יוחנן אמר דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים. מחספס טובא הוי, אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב. תנו רבנן לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי רבי עקיבא. וכשנאמרו הדברים לפני רבי ישמעאל, אמר להם, צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי וגו', אלא מה אני מקיים אבירים, שנבלע באברים... דבר אחר לחם אבירים אכל איש, זה יהושע, שירד לו מן כנגד כל ישראל...
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי, מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולם מתים ברעב, ונמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים. דבר אחר שהיו אוכלין אותו כשהוא חם. דבר אחר מפני משאוי הדרך. וכבר היה רבי טרפון והזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן, והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן, נענה רבי אלעזר המודעי ואמר, מן שירד להן לישראל היה גובה ששים אמה, אמר לו רבי טרפון, מודעי, עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו, אמר לו רבי, מקרא אני דורש, חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים, וכי חמש עשרה אמה בעמק חמש עשרה אמה בשפלה, חמש עשרה בהרים וכי מיא שורי שורי קיימי, ועוד תיבה היכי סגיא... אלא נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי, והדר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים. וכי אי זה מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה, במדת פורענות הוא אומר וארובות השמים נפתחו, במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח, וימטר עליהם מן לאכול, כמה ארובות יש בדלת, ארבע ארבע, הרי כאן שמונה, ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה (אחר ששתי ארובות הורידו מים ט"ו אמה). תניא איסי בן יהודה אומר, מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי. (יומא עה ב)
מאי משמע דהאי מן לשנא דמזוני הוא, דכתיב וימן להם המלך וגו'. (סוכה לט ב)
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות... והמן. (אבות ה ו)
ראה עוד דור המדבר-מן.
באברהם הוא אומר ואקחה פת לחם, נתן להם מן, שנאמר שטו העם ולקטו וגו', מה שד זה עיקר לתינוק והכל טפילה לו, כך היה המן עיקר לישראל והכל טפילה להן. מה שד זה אם יונק ממנו התינוק כל היום כולו אין מזיקו, כך היה המן, ולא עוד, אלא שירד להן מזון שני אלפים שנה בכל יום. (סוטה פרק ד)
ויברך אלקים את יום השביעי וגו', רבי ישמעאל אומר ברכו במן וקדשו במן, ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד עומר ובערב שבת שני עומרים, וקדשו במן, שלא ירד בו כל עיקר. רבי נתן אומר ברכו במן וקדשו בברכה... (בראשית יא ב)
..אתה אמרת (אברהם) ואקחה פת לחם, חייך שאני פורע לבניך וכו', (שמות ט"ז) ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הרי במדבר, בארץ מנין, שנאמר (דברים ח') ארץ חטה ושעורה, לעתיד לבא מנין, (תהלים ע"ב) יהי פסת בר בארץ... (שם מח י)
רבי יונה בשם רבי חייא בר חנינא, היא מדבר סין, היא מדבר אלוש, מאיזו זכות זכו ישראל שינתן להם מן במדבר, בזכותו של אברהם, שאמר לושי ועשי עוגות. (שם שם יג)
אמר רבי יוסי ברבי חנינא אם תמה אתה על הדבר הזה, למוד מן המן, שלא היה יורד לישראל אלא לפי כח של כל אחד ואחד מישראל, הבחורים היו אוכלין אותו כלחם, שנאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו', והזקנים כצפיחית בדבש, שנאמר (שם) וטעמו כצפיחית בדבש, ויונקים כחלב משדי אמם, שנאמר (במדבר י"א) והיה טעמו כטעם וגו', והחולים כסולת מעורב בדבש, שנאמר (יחזקאל ט"ז) ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך. והעכו"ם טועמים אותו מר וגד, שנאמר (במדבר י"א) והמן כזרע גד הוא... (שמות ה ט)
...ואם תמה אתה על הדבר, ראה מה עשה לישראל בעולם הזה, שהוריד להם המן, שהיה בו מכל מיני טעמים, והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה, שכן כתיב (דברים ח') זה ארבעים שנה ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר, מהו דבר, כשהיה מתאוה לאכול דבר, והיה אומר בפיו אילולא היה לי פטמא אחד לאכול, מיד היה נעשה לתוך פיו טעם פטמא, אמר רבי אבא אף דבר לא היה אומר בפיו, אלא חושב בלבו לומר מה שנפשו מתאוה, היה הקב"ה עושה רצונו והיה טועם מה שהיה מתאוה, תדע לך שהוא כן, שכן אמר יחזקאל (יחזקאל ט"ז) ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך. כתוב אחד אומר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, וכתוב אחד אומר וטעמו כצפיחית בדבש, ואומר והיה טעמו כטעם לשד השמן, כיצד מתקיימין ג' כתובין הללו, בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן. (שם כה ב', וראה ההמשך דור המדבר-מן)
...אמר רבי שמעון בן יוחי וכי בשר היו מבקשין, והלא כל מעדני עולם טועמין במן, כל מי שהיה מתאוה בשר היה טועמו, וכל מי שהיה מתאוה דגה היה טועמו, מי שהיה מתאוה תרנגול או פסיון או טווס כך היה טועם כל מה שהיה מבקש, ולמה מתרעמים, אלא שהיו מבקשים עלילה היאך לחזור למצרים... (במדבר ז ד, וראה עוד דור המדבר-מן)
דבר אחר אמר רבי אלעאי בשם רבי יוסי בן זמרה, מפני מה לא גילה הקב"ה לאברהם אבינו שיתן לבניו את המן, אמר רבי אבא בר כהנא, כך הוא דרכן של צדיקים, אומרים מעט ועושין הרבה, דבר אחר למה לא גילה אותו להן, שאילו גילה אותו להן היו ישראל אומרים כבר אכלנו אותו על שולחנו של פרעה... (דברים א ט)
ראה עוד: דור המדבר-מן.
רבן שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, ששנה להם מעשה בראשית, עשה להן הקב"ה העליונים תחתונים והתחתונים עליונים, לשעבר היה לחם עולה מן הארץ והטל יורד מן השמים, ועכשיו ירד הלחם מן השמים והטל עולה מן הארץ, הנני ממטיר לכם לחם, ותעל שכבת הטן, ויצא העם ולקטו, שלא היו יוצאין לחצרות ומלקטין אלא למדברות... מכאן היה רבי שמעון בן יהושע אומר לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה... (בשלח כ)
בזכות משה אכלתם את המן, שנאמר ויענך וירעיבך וגו'. (במדבר ב)
ראה עוד: דור המדבר-מן.
אמר רב כהנא בשם רבי זבדי בן לוי, מזון אלפים שנה היה המן יורד לישראל בכל יום, אמר רבי שמעון בן יוחאי כתיב כאן ודלתי שמים פתח, והתם כתיב (בראשית ז') וארובות השמים נפתחו, תרתין כוי (חלונות) אפתחו לדור המבול, ושנו רבותינו משפט דור המבול שנים עשר חודש, וכאן ודלתי שמים פתח, הרי שמונה ארובות, מפני שארבע ארובות בדלת, ומדה טובה מרובה על מדת פורעניות חמש מאות, הוי מזון שני אלפים שנה היה יורד להם לישראל בכל יום, שנאמר וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו... אמר רבי איבו בשש שעות בא יתרו, וירד לו מן בשש שעות כנגד ששים רבוא, ובא לו כנגד כל האיברים, הוי לחם אבירים אכל איש. והיאך היה יורד להם מן, היתה הרוח מנשבת ומכבדת את המדבר, ואחר כך היה יורד הטל עליו, שנאמר (במדבר י"א) וברדת הטל על המחנה וגו', והיו יוצאין כל ישראל ומלקטין אותו עד שלא זרחה השמש, שלא ימסה, שנאמר (שמות ט"ז) וחם השמש ונמס, הוי לחם אבירים... (מזמור עח, וראה עוד דור המדבר-מן)
ויקראו בית ישראל את שמו מן, דורשי רשומות אמרו בני ישראל קראו אותו מן, אבל עד שבאו בני ישראל לקרא שמו מן, לא היה שמו מן אלא לחם אבירים. והוא כזרע גד, רבי יהושע אומר דומה לזרע פשתן, יכול שהוא אדום כזרע מפשתן, תלמוד לומר לבן... (שמות טז לא)
...ידוע אצל בעלי קבלה סוד המן, כי הוא לחם אבירים, והוא מזון רוחני למלאכים, מגיע אליהם מצד כח האצילות, ומיד העשירים מתייחסים בשם מטטרון, על כן רמז הכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, שכל הרוחנים נזונים ממנו, וכל אותן מ' שנה שהלכו ישראל במדבר היה אותו המן מתגשם מכח לכח מתמורה לתמורה עד שיתגשם בכח הרצון המתחדש פליאות, וכשירד והגיע לארץ נשתנה צורתו ונעשה לחם ההוא הטהור הנבלע באברים, ומטטרון שר הפנים ששמו כשם רבו הוא ממתיקו ומתבלו, והוא מחליפו מצורה לצורה גשמית הוא סוד המן, וסוד המטר, ועל מדה הזה הסוד מזון רוחני אצילות גוונין הלחם ההוא כדמות אדם, ושם השר המתקנו והמתבלו והמחליפו משינוי טעם לשינוי טעם לכל אחד כפי כח מעלתו לפי גבורתו משתנה טעם וצורתו, וכן המשפט ולכל אצילות אוכלי כח מן, ושם המתקנו ע"ד סיא"ל... (בראשית)
...הרי לדעתי ענין אות המן המופלא שבכל האותות, לפי שהדבר המתמיד הוא יותר מפליא מן הדבר שאינו מתמיד, כי אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מליון אדם במשך ארבעים שנה מלא דבר, כי אם ממזון מחודש שחדשו הבורא להם באויר, ואלו היתה כאן איזו אפשרות של תחבולה, ואפילו במקצת הדבר, כי אז היו משתמשים בה הפילוסופים הקדמונים, והיו מכלכלים בה את תלמידיהם ומלמדים אותם את החכמה, ולא יזדקקו לעבודה ולא לסעד. ולא יתכן שקדמוני בני ישראל הסכימו על ענין זה לשקר בו, ומספיק לכך התנאי שיש לכל מסורת אמיתית, ולא עוד אלא כאשר יאמרו לבניהם אנחנו היינו במדבר ארבעים שנה אוכלים את המן, ואם לא היה לכך יסוד, הרי היו אומרים להם בניהם הנכם משקרים... (הקדמה פרק ו)
לחם אבירים - דנחת ממדור מלאכיא. (תהלים עח כה, וראה עוד דור המדבר-מן)
ולחמי אשר נתתי - לקחו מהמן ונתנו לפני העגל, ובכל זאת ירד להם ביום המחרת. (יחזקאל טז יח, וראה עוד דור המבול-מן)
אמר החבר: ואחרי זה שעמדו במדבר מקום אין זרע, והוריד להם לחם נברא יום יום מלבד השבת, אכלוהו ארבעים שנה.
אמר הכוזרי, גם אלה אין בהם מדחה, מה שמתמיד ארבעים שנה לשש מאות אלף איש והנלוים אליהם, ירד ששה ימים ויסתלק יום השבת, אם כן חובה לקבל השבת מפני שהיה הענין האלקי כמו נדבק בו. (מאמר א פה ופו)
...כי העולם חדש וכי ה' בראו, כמו שהתבאר, שברא הלוחות והמן וזולתו... (שם צא)
...ומעלת המאכלים האלה (לויתן וכו') עצומה מאד לחדד השכל ולזכך הלב, כענין המן שזכו בו דור המדבר, שהיה כצפיחית בדבש, והיה מתולדות האור העליון, שכתוב עליו ומתוק הוא וטוב לעינים לראות את השמש, ואשר שתהיה מעלתם גדולה על מעלת אוכלי המן, כי כפי שתהיה ההשגה באחרית הימים גדולה ומעולה מכל הזמנים, כן יהיו הלבבות רחבים להכיל ידיעת השי"ת על השלמות... (שולחן של ד שער ד, וראה עוד דור המדבר-מן)
שם הבדולח - ב' במסורת, הכא, ואידך ועינו כעין הבדולח, מלמד שאבנים טובות ומרגליות ירדו עם המן. (בראשית ב יב)
והעומר עשירית האיפה - סמך העומר לפרשת המן, רמז שיאכלו המן עד שיקריבו העומר. (שמות טז לו)
ויש לשאול, למה היו ענני כבוד על ידי אהרן והמן על ידי משה והבאר על ידי מרים, אבל כאשר תבין הדברים אשר התבאר לך למעלה, תבין אלו הדברים, כבר בארנו כי ראוי היה משה שעל ידו היה המן, שהוא פרנסת ישראל, בשביל שהיה פרנס הדור ומנהיג הדור, כי נקרא המנהיג והמלך בפרט פרנס, לפי שהוא משלים את הסרון הדור, כמו שהפרנסה משלמת חסרון האדם, ולכך משה שהיה פרנס ומלך ישראל בפרט, ראוי שיהיה מפרנס וזן את ישראל עד שיהיה פרנסת ישראל על ידו... (נצח ישראל פרק נד)
על כן ברך ה' את יום השבת וגו'... ולדעת כולם הברכה היא במן, ואין הכונה כאן בלבד, רק כי המן הברכה היותר עליונה שהיא לשבת, שירד בשביל השבת שני עמרים לגולגולת, ואף על פי שלא היה להם יותר בשבת מששת ימים שהיה להם עומר לגולגולת, ואין הכונה רק שהיה ברכה בשביל השבת למצא שני עומרים, שזה היה ברכה יתירה, שהיה מלקט כפי שאר ימי השבוע ומצא שני עומרים, וזה ברכה, והקדושה גם כן במן, כלומר שמה שלא ירד מן בשבת מורה, שהיום קדוש, שכל הויה היא בזמן, וכל זמן הוא תולה בתנועה, וכל תנועה היא לגשם שאינו קדוש, ולכך כל הויה אין בה קדושה מטעם אשר אמרנו, ולכך קדושת שבת היתה גורמת שלא היה בו הוית המן, ואף על גב שהשבת ודאי יש בו התהוות הטבעית, כי הדבר הטבעי אין ראוי שתהיה לו שביתה... וכן הדברים הטבעיים לשפלות מדרגתם אין להם מדרגת השבת, אבל המן שלא היה טבעי לא ירד בשבת, כי אין הויה בשבת... (תפארת ישראל פרק מ)
לחם אבירים - המן הניתן רק לחולים השביע אנשים חזקים והיה הרבה לשובע. (תהלים עח כו)
המן שאכלו בני ישראל במדבר היו בו שני ענינים, א' שהיה מזון גשמי לשובע הגוף, להשביע רעבים כמזון טבעי שירד אל האצטומכא ויתפעל מד' כחות אשר לכח הזן שבנפש הצומחת כשאר מיני מזון. ב' אמנם מצד שהיה לחם מן השמים שמשם היה יורד, היה גם כן מתיחס אל שורשו, וירד עמו גם מזון רוחני והשגה שכלית למזון נפש השלמים, אשר עקרם הוא המזון הרוחני המשביע את הנפש, שבו השיגו הנביאים רוח הקודש, ובזה היה המן ענינו כמו שהוא ענין התורה בשני חלקיה, בחלק הפשט שהוא הגוף והלבוש הגשמי, ובחלק אשר הוא הנשמה ונפש התורה בסודות נשגבים ונעלמים... כמו כן היה גם במן, שהמון בית ישראל אשר לא השיגו מאומה מדבר ה' ושפע שכלית אשר היתה נעלמת בו, להם לא היה המן רק לחם ומזון גשמי לבד לשבור רעבונם, ושב אצלם מזון גשמי ממש, והוצרכו ללקטו בשדה ולאספו הביתה ולבשלו בפרור או דכו במדוכה, אבל הצדיקים השלמים אשר השיגו הרוחניות שבתוכו שפע השכלית שירד עמו, לא הוצרכו ללקוט ביד, רק ירד אל בתיהם שהשיגו באהליהם השפע האלקי שירד עמו. ולזה אמר ה' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים... (הכרמל)
בפסוק ועתה נפשנו יבשה, כי הנה באלשיך פרשת בשלח ביאר איך המן נתן חיות לגוף, כמו שנמשך ממזון הגוף חיות אל הנפש על ידי התקשרות נפש בגוף, ומובן מזה כי מזון הנפש יוכל לקיים הגוף גם כן. ובאמת נראה שהכל הוא לפי מצב האדם, אם הגוף טפל אל הנפש ניזון הוא במזון הנפש, והנה כמו כן מדריגה על מדריגה בענין נפש רוח נשמה, ומשה רבינו ע"ה היה מדריגתו בחינת התורה, שהוא הרוח ממללא, ולכן המשיך להם מאכל המן להיות מזון הרוח מעמיד גם הנפש, וכשנפלו קצת מזו המדריגה אמרו נפשנו יבשה, כי לא היה טפל כל הנפש אל הרוח... (במדבר בהעלותך תרמ"ז)
...ואכילת לחם מן הארץ הוא הדעת המברר בין טוב ורע, ובורר אוכל מתוך פסולת כמו שכתוב בגמרא, אין תינוק יודע לקרא אבא ואמא עד שטועם טעם דגן, וכן אין מרחיקין מצואת קטן עד שאוכל כזית דגן, שבלחם מן הארץ מתערב פסולת... אבל לחם מן השמים הוא בלי פסולת... והמן לחם שמלאכי השרת אוכלים הוא חומר פשוט, רק כשהשפע בא בכח הקרקע מורכב הוא מד' יסודות, אבל כשקיבלו מן השמים שהוא חומר פשוט, לא היה בו פסולת, לכן כתיב לבן, וכתוב תופל ולבן, שתפלו על המן שהוא לבן, פירוש לבן הוא פשוט, שמקבל אחר כך כל הגוונין, אבל באמת הנפש צריכה בירור הנ"ל, וזה שאמרו נפשנו יבשה, ואמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים, פירוש במצרים נעשה בירור הדעת הנ"ל, והיתה הכנה שיכנסו אחר כך לארץ ישראל, ויבררו הלחם מן הארץ... אכן בדור המדבר כתיב אני אמרתי אלקים אתם, והיו מוכנים להתדבק בעץ החיים, והנה ארבעים שנה היו נזונים מן המן, שביציאת מצרים נעשו כבריה חדשה, וכמו תינוק יונק משדי אמו, קודם שיש בו כח לעכל המאכל לברר אוכל מתוך פסולת, כן בני ישראל, כתיב שני שדים וגו', שבזכות משה ואהרן נזונו מלחם מן השמים, שעוד לא היו בכח לברר לחם מן הארץ, ואם היו נמשכין אחריהן בתמימות היו מתקנין כל חטא האדם, אבל הם היו מתאוננים על חסרון בחינת הבירור עץ הדעת טוב ורע שניטלה מהם, לכן כתיב כמתאוננים רע, שהגם שלא כוונו לרע חס ושלום, רק על בירור טוב ורע, סוף סוף בחרו במקום זה שיש בו תערובת טוב ורע, והמן היה למעלה מבחינה הנ"ל, לכן כתיב ביה לא ידעו מה הוא וגו'. (שם)
בפסוק ויאכילך את המן וגו' לא על הלחם לבדו, דקשה כי סדר הבריאה הצומח מכח הדומם, וכן הבעל חי ניזון מהצומח, והמדבר מבעלי חיים, כי הוא מעלה את כולם, ואיך אכלו בני ישראל את המן, והיה לכאורה חסרון להבריאה. אבל האמת היא, כי לכל הברואים יש שורש למעלה, ובודאי המן שהוא רוחניות המזון היה נמצא בו שורש דומם צומח חי. והכלל כי כפי עמידת האדם, כך נמשכו אחריו כל הברואים, כי הוא נקרא עולם קטן שכולל את כולם, וכשהוא בגשמיות צריך לאכול דומם צומח חי בגשמיות, וכשהיו בני ישראל במעלה עליונה היו כלולין בהם שורשי דומם צומח חי כנ"ל, וזה שאמר על כל מוצא פי ה', פירוש שאדם כולל שורשי הברואים כולם גם ברוחניותם עד שורש הראשון, שהרי כולם נמשכו ממוצא פי ה'. (דברים עקב תרל"ח)
ראה עוד דור המדבר-מן.
ומטעם זה דברנו הערה אחת מהאי פרשתא, פרשת המן, ואמרנו כמה נואלו האנשים ששמים כל מגמתם ודאגתם היום ולא דאגת מחר, לקבל שכרם. והנה זה לשון הרמב"ן, ודע כי יש במן ענין גדול רמזוהו רבותינו ז"ל ביומא, לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלין, דברי רבי עקיבא... והענין הזה שאמר רבי עקיבא, שקיום מלאכי השרת בזיו השכינה וכו', והמן הוא מתולדות האור העליון שנתגשם ברצון בוראו יתברך, ונמצא מלאכי השרת ואנשי המן נזונין מדבר אחד, ורבי ישמעאל אומר שקיום המלאכים אינו מדבר המתגשם באור, רק בהאור העליון עצמו. בין לזה ולזה, המזון הרוחני הלזה הוא בא מזיו השכינה, והביא מכילתא, שהמן הזה יהיה מזון עולם הבא, שהוא הזיו העליון כמאמר חז"ל, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה (ברכות י"ז), ובין לרבי עקיבא ובין לרבי ישמעאל הוא מזון עולם הבא. והנה מי שהוא מאנשי החכמה להכיר ציורי העתיד, איך יתכן שלא יאזור בגבורה להלחם מלחמתו, להכין צידה ומזון על זמן ארוך באין הפסק, וליהנות מזיו חכמת התורה על ידי הדברים שהתורה נקנית בהם, כי רק אז יבא ... למזון זיו השכינה... (חלק א א)
...וזה היה ענין המן, שדבקו מחשבתם בעליונים, וטעמו בו כל המטעמים, מי לא יבין כי הצדיקים והחסידים אוכלים היום הזה מן, כענין כל המנסך יין לגרונו של תלמיד חכם... (שם קנד)