(ראה גם: קרבן-מנחה, תפלה)
וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, רבי תנחום אומר, שעת המנחה היתה, שמדת הדין שולטת בו, רבי יוחנן אמר והא כתיב יומם יצוה ה' חסדו, מדת חסד קאמר, ולא מדת הדין, אמר רבי יצחק משיוצא האור עד שנוטה לרדת נקרא יום, והוא מדת חסד, משנוטה לרדת נקרא ערב, והוא מדת הדין, והיינו דכתיב ויקרא אלקים לאור יום.
אמר רבי יוחנן, שעת המנחה הוא מו' שעות ולמטה, דתניא רבי יצחק אומר, מאי דכתיב בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם, בין הערבים דהוא שעתא דדינא תאכלו בשר... רבי תנחום אומר לפיכך יצחק תקן תפלת המנחה, שהוא כנגד מדת הדין... (שמות שפג, ועיין שם עוד)
ואם תאמר למה נתמנה מקרא הזה (לאומרו) בתפלת מנחה שבת, יפה הוא להיות בשבת בתפלת המנחה ולא בתפלת חול, כי ודאי אין תפלת מנחה של שבת כתפלת חול, משום שבחול בשעת המנחה תלוי דין בעולם, ואין הוא עת רצון, אבל בשבת שכל רוגז הוסר, והכל נכלל יחד (שהדין והחסד הם אחד), ואף על פי שהדין נתעורר הוא להתבשמות (כדי לגלות המתיקות שבו), ועל כן נצרך מקרא של יחוד ליחד כל המדרגות, כי כשיש יחוד הדין מתחבר ונכלל ברחמים, והכל מתבשם, ואז כתוב עת רצון, יורה שהכל (הדין והחסד כלול יחד), והדין מתבשם בעת ההיא, ובכל דבר יש שמחה.
משה נסתלק מן העולם בשעה ההיא של תפלת המנחה של שבת, בשעה שעת רצון נמצא, ובשעה ההיא רצון היה למעלה, וצער למטה. ועל כן ננעלו בשבת השערים משעת המנחה ולמעלה, מי הם השערים שננעלו, היינו שערי בית המקדש, כדי להזכיר את משה רועה הנאמן, שהתורה נתבטלה בשבילו... (תרומה תקמז)
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא, לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו'. (ברכות ו ב)
...יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו... ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה... ואיזו היא מנחה גדולה, משש שעות ומחצה ולמעלה, ואיזו היא מנחה קטנה, מתשע שעות ומחצה ולמעלה. איבעיא להו, רבי יהודה פלג מנחה קמא קאמר, או פלג מנחה אחרונה קאמר, תא שמע, דתניא רבי יהודה אומר לפלג המנחה אחרונה אמרו, והיא י"א שעות חסר רביע, נימא תיהוי תיובתא דרבי יוסי ברבי חנינא, אמר לך רבי יוסי בר חנינא לא, לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות... (שם כו ב, וראה שם עוד)
לא ישב אדם לפני הספר (ערב שבת) סמוך למנחה עד שיתפלל, ולא יכנס אדם למרחץ ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקין... הי סמוך למנחה, אילימא למנחה גדולה, אמאי לא, והאיכא שהות ביום טובא, אלא סמוך למנחה קטנה, אם התחילו אין מפסיקין, לימא תיהוי תיובתא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי, כיון שהגיע זמן המנחה, אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה... (שבת ט ב)
ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך... מאי איריא ערבי פסחים, אפילו ערבי שבתות וימים טובים נמי... (פסחים צט ב, וראה שם עוד)
איבעיא להו, סמוך למנחה גדולה תנן, ומשום פסח, דילמא אתי למיישך ואתי לאמנועי מלמיעבד פסחא, או דילמא סמוך למנחה קטנה תנן, ומשום מצה דילמא אתי למיכלה למצה אכילה גסה... (שם קז א, וראה שם עוד)
רבי חייא בשם רבי יוחנן, תפלת המנחה ותפלת המוספין, תפלת המנחה קודמת, הוון בעון מימר כשאין ביום כדי להתפלל שניהם, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת... כהדא דרבי יהושע בן לוי מפקד לתלמידיו אין הוה לכון אריסטון ומטא יומא לשית שעין, עד דלא תסקון לאריסטון תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון. וכמה הוא פלג המנחה, אחת עשרה שעין חסר רביע. תמן תנינן תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשע ומחצה בין בחול בין בשבת, רבי ירמיה בעי, הכא את עביד מנחה שתי שעות ומחצה, והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה, אמר רבי יוסי לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטורת, מה טעם, תכון תפלתי קטרת לפניך, משאת כפי מנחת ערב, צא שעה אחת לעיסוקן ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה. רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה, כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום... אחוי דרב אדא הוה מצייר גולתי דרב (שומר גלימתו) בצומא רבא, אמר ליה כד תיחמי שמשא בריש דיקלי תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא ושמשא בריש דיקלי... (ברכות ל א)
...ויתכן שהיה הלשון כדברי רש"י שני ערבים, ערב בקר וערב יום, כי כן יאמר הכתוב מנחת הבקר ומנחת הערב, שנאמר "ויהי בבקר כעלות המנחה", ואומר "עד למנחת הערב, ובמנחת הערב קמתי מתעניתי", וענינה לשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול, כדמתרגמינן למנח יומא, והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמים... (שמות יב ו)
...ומתחלת הערב השמש שהחמה מתחלת בשקיעה הוא התחלת הפסד והעדר האור, ואז ישחט הפסח לשמו, שהוא אחד, שזה הזמן מורה על אחדות כאשר הנמצאים נפסדים והוא קיים נצחי, וכל הנמצאים בעולם עם התחלת השקיעה הם נוטים עם הערב היום אל השינה, והיא כמו מיתה והעדר, והחושך כמו העדר הנמצאים, והוא יתברך נצחי, ולכך אז הוא ראוי להקריב קרבן הפסח, ובזה תבין מה שאנו אומרים בתפלת המנחה בשבת אתה אחד ושמך אחד, כי זה הזמן מורה על אחדות ביותר, שכל הנמצאים נפסדים כמו שהתבאר. (גבורות ה' פרק לו)