(ראה גם: מכס, תשלומין)
אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא אכרגא, דכתיב מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהן, ואמר רבי יהודה מנדה זו מנת המלך, בלו זו כסף גולגלתא, והלך זו ארנונא. ואמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא, לא יהיבנא אכרגא, מאי טעמא לאברוחא אריא מיניה קאמר. (נדרים סב ב)
...דאמרי נהרדעא לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. (גיטין נב ב)
גופא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, אמר רבא, תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו, אמר ליה אביי ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו, אמר ליה אי לאו דינא דמלכותא דינא היכי מייאשי, והא לא עבדי כדאמר מלכא, מלכא אמר זילו וקטלו מכל באגי, ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא, שלוחא דמלכא כמלכא ולא טרח, ואינהו אפסיד אנפשייהו, דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי ומשקל דמי. אמר רבא מאן דמשתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא, והני מילי שותפא, אבל אריסא אריסותיה הוא דקא מפיק. ואמר רבא בר מתא אבר מתא מיעבט, והני מילי דברלא ארעא וכרגא דהאי שתא, אבל שתא דלחליף הואיל ואפייס מלכא חליף...
נטלו מוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחר, נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן, המציל מן הנהר או מן הגייס או מן הלסטין, אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו... (בבא קמא קיג ב)
...או שנעשית אנגריא, אומר לו הרי שלך לפניך, אמר רב לא שנו אלא באנגריא חוזרת, אבל אנגריא שאינה חוזרת חייב להעמיד לו חמור... (בבא מציעא עח ב, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה הכל לאיגלי גפא (לגדור חומת העיר), ואפילו מיתמי, אבל רבנן לא, מאי טעמא רבנן לא צריכי נטירותא, לכריא פתיא (מעין ובורות מים) ואפילו מדרבנן, לא אמרן אלא דלא נפקא באוכלוזא (שאין יוצאין בעצמם לחפור אלא על ידי פועלים), אבל לאוכלוזא לא, דרבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו... (שם קח א)
...כופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח... כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר, י"ב חודש, קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד... בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן כשהן גובין לפי נפשות גובין או דילמא לפי שבח ממון גובין, אמר ליה לפי ממון גובין, ואלעזר בני קבע בה מסמרות. איכא דאמרי בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן כשהן גובין לפי קירוב בתים הן גובין או דילמא לפי ממון גובין, אמר ליה לפי קירוב בתין הן גובין, ואלעזר בני קבע בה מסמרות. רבי יהודה נשיאה רמה דשורא אדרבנן, אמר ריש לקיש רבנן לא צריכי נטירותא, דכתיב אספרם מחול ירבון... רב פפא רמא כריא חדתא איתמי, אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא ודילמא לא מידויל, אמר ליה, מישקל שקילנא מנייהו, אי מידויל מידויל, ואי לא מהדרנא לה ניהלייהו... (בבא בתרא ז ב, וראה שם עוד)
...ואמר רבי אלעזר, בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין בית המקדש קיים, אם עושין צדקה מוטב, ואם לאו באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע, ואף על פי כן נחשב להן לצדקה, שנאמר ונוגשיך צדקה... (שם ט א)
...והני זהרורי דזבין ארעא לטסקא זבינייהו זביני, והני מילי לטסקא, אבל לכרגא לא, מאי טעמא, כרגא אקרקף דגברי מנח... (שם נה א)
ותו כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר ההוא דמי כלילא דשדו דבי מלכא אאבולי ואאיסטרוגי, אמר רבי ניתבו אבולי פלגא ואיסטרוגי פלגא... (שם קמג א)
אמר רב יהודה אמר רב מותר לאדם לומר לעובד כוכבים צא והפס עלי מנת המלך, מיתיבי לא יאמר אדם לעובד כוכבים עול תחתי לעוצר, אמר ליה רב עול תחתי לעוצר קאמרת, הא לא דמיא אלא להא, אבל אומר לו מלטני מן העוצר. (עבודה זרה עא א)
עוד הוסיפו עליהן (לפסול עדות) הרועים הגבאין והמוכסין... מעיקרא סבור מאי דקיץ להו קא שקלי, כיון דחזו דקא שקלי יתירא פסלינהו... אבוה דרבי זירא עבד גביותא תליסר שנין, כי הוה אתי ריש נהרא למתא, כי הוה חזי רבנן אמר להו לך עמי בא בחדריך, כי הוה חזי אינשי דמתא, אמר ריש נהרא אתא למתא, והאידנא נכיס אבא לפום ברא וברא לפום אבא, ומיגנזו כולי עלמא (התחבאו), כי אתי אמר ליה ממאן נבעי, כי ניחא נפשיה אמר להו שקולו תליסר מעי דציירי לי בסדינאי והדרו ליה לפלניא, דקבלתינהו מיניה ולא אצטריכו לי. (סנהדרין כה ב)
שרי מסים - רברבנין מפלחין. (שמות א יא)
שרי מסים - שלטונין מבאישין. (שם)
...והמנחה אשר התנו בה למלך בדבר ידוע תקרא מס. (בראשית לג יא)
מסים - מהכפולים, משרש מסס. (שמות א יא)
תלמידי חכמים אינם יוצאין בעצמן לעשות עם כל הקהל בבנין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן, כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ, ואין גובין מהן לבנין החומה ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן, ולא לתשורת המלך, ואין מחייבים אותן ליתן המס, בין מס שהוא קצוב על בני העיר, בין מס שהוא קצוב על כל איש ואיש, שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם, ויחלו מעט ממשא מלך ושרים. (תלמוד תורה פרק ו י)
...וכן מלך שמשים מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב משנה לשנה או על שדה ושדה דבר קצוב, או שגזר שכל מי שיעבור על דבר זה ילקחו כל נכסיו לבית המלך, או כל מי שימצא בשדה בשעת הגורן הוא יתן המס שעליה, בין שהיה הוא בעל השדה בין שאינו בעל השדה, וכל כיוצא מדברים אלו אינו גזל, וישראל שגבה אותן למלך אינו בחזקת גזלן, והרי הוא כשר, והוא שלא יוסיף ולא ישנה, ולא יקח לעצמו כלום. וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה, ולקח שדהו או חצירו אינה גזל, ומותר ליהנות בה, והלוקחה מן המלך הרי היא שלו, ואין הבעלים מוציאין אותה מידו, שזה דין המלכים כולם ליקח כל ממון שמשיהם כשכועסין עליהם, והרי המלך הפקיע שעבודן ונעשית חצר זו או שדה זו כהפקר, וכל הקונה אותה מן המלך זכה בה. אבל מלך שלקח חצר או שדה של אחד מבני המדינה שלא בדינין שחקק, הרי זה גזלן, והלוקח ממנו מוציאין הבעלים מידו.
כללו של דבר, כל דין שיחקוק אותו המלך לכל, ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו, אינו גזל, וכל שיקח מאיש זה בלבד, שלא כדת הידועה לכל, אלא חמס את זה, הרי זה גזל. לפיכך גבאי המלך ושוטריו שמוכרים השדות במס הקצוב על השדות ממכרן ממכר, אבל מס שעל כל איש ואיש אינו גובה אלא מן האדם עצמו, ואם מכרו השדה במס שעל הראש, הרי זה אינו ממכר, אלא אם כן היה דין המלך כך.
מלך שהיו דיניו שכל שלא יתן המס שעל השדה תהיה השדה לנותן המס, וברח בעל השדה מפני המס, ובא זה ונתן מס שעליה למלך ואכל פירותיה, אין זה גזל, אלא אוכל פירות ונותן המס עד שיחזרו הבעלים, שדין המלך דין הוא כמו שאמרנו. וכן מלך שגזר שכל מי שיתן מס הקצוב על האיש ישתעבד בזה שלא נתן, ובא ישראל ונתן המס שעל ישראל זה העני, הרי זה עובד בו יותר מדאי, שדין המלך דין, אבל אינו עובד בו כעבד...
במה דברים אמורים, במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות, שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים, אבל אם אין טבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע, וכמו חבורת ליסטים המזויינים שאין דיניהם דין, וכן מלך זה וכל עבדיו גזלנין לכל דבר. (גזלה פרק ה יב והלאה, וראה גם ערך מכס)
כשהן גובין מאנשי העיר לבנות החומה, גובין לפי קריבת הבתים מן החומה, כל הסמוך לחומה נותן יותר, וכל הדר בעיר י"ב חדש או שקנה בה בית דירה נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכין לתקון החומה ודלתות ושכר הפרשין השומרין את המדינה, וכל כיוצא בדברים אלו ששומרין את העיר.
כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר, ואפילו מן היתומים, חוץ מתלמידי חכמים, שאין תלמידי חכמים צריכין שמירה, שהתורה שומרתן, אבל לתקון הדרכים והרחובות אפילו מן החכמים, ואם כל העם יוצאין ומתקנין בעצמן, לא יצאו תלמידי חכמים עמהם, שאין דרך תלמידי חכמים להזדלזל לפני עם הארץ... (שכנים פרק ו ד)
אם ראית מלך ושלטון שלוקח הרבה מס מהקהל, לפי שהיה להקהל לרחם על העניים ליתן להם כל צרכם כדי שלא ילכו בעולם לקבץ, שלא ירחקו מנשותיהן ומזרעם, ולא נתנו הקהל לעניים כראוי, או מחלוקת ביניהם או ביטול תפלות, וכתיב (דברים כ"ח מ"ז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך וגו' ועבדת את אויביך". (ריא)
הנותנים מס באמת וביושר נוחלים חלק בגן עדן של אותן שאינם נותנים באמת וביושר, ואלו נוטלים חלק חבריהם בגיהנם, אם גזרו חרם לתת כך וכך מן הליטרא, ויש שאינן נותנין באמת אלא מעט, ויש שנותנים באמת וביושר, הרי גוזלים חבריהם, הטובים שנותנים יותר יורשים חלקם בגן עדן, והרשעים יורשים חלק חבריהם הטובים בגיהנם, וראשים שיש בידם למחות ומחרפים ובידם לעשות תקנה שלא יתנו הרשעים בשקר מס אף על פי שנותנים הראשים ביושר, גם הם ירשו גיהנם. (רעח)
"רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה", למה הוצרך זה לכתוב בתורה, אלא לומר לך אם המלך מטיל מס על העיר, בני העיר יתנו ותלמידי חכמים שעוסקים בתורה יומם ולילה לא יתנו עמם דבר, כי לא בעבורם הוטל על העיר, אלא בעוון עמי הארץ, ותורת אלקים משמרתם. (רצג)
אמר ריש לקיש רבנן לא בעי נטירותא, ודוקא אותם שלומדים יומם ולילה, ואין להם עסק אחר, אבל אם לומד ועוסק בדרך ארץ, הרי הוא כאחרים, ויסייע לכל עולים שמטילין על הקהל. (תתרט)
...כן יחשוב מי שיש בידו גזל המס, ונקרא לשון מס מלשון לבי כדונג נמס, זכה הלא הוא מיסוס עונותיו, לא זכה יהי מיסוס ממונו כופר הנהגתו במס מיסוס עונותיו, לפי שהמס הוא פדיון נפשו כופר עונות, והוא נחשב לו לצדקה, שנאמר "ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה", שהרי כשאנו משועבדים בעול המס תחת יד מלך ושרים, ואנו מקיימין קצת מצוותיה של תורה מתוך השעבוד והגלות, הנה שכרנו אתנו, וזכותנו יותר ממה שהיינו בזמן מלך המשיח. ודרשו ז"ל ואנכי אפדם, והמה דברו עלי כזבים, הם אומרים כי זה לרעתם, ואין כוונתי אלא לכפרה, מיסוס ממונו שיכלה כל ממונו ויאבד עשרו בענין רע, וכענין שכתוב "וכלתה את עציו ואת אבניו", כמה לו עונות וחטאות מי שנכשל בעון הזה, הלא הורס יסודות התורה ועיקר שרש האמונה, שכל מצוות התורה תלויין בה, כמה בתים של עשירי שלוה נאבדו על זאת... (כד הקמח גזל)
שרי מסים - תרגם אונקלוס שלטונין מבאישין, מלשון מאוס, שמטבעם הרע יתנהגו באכזריות. (שמות א יא)
מסים - אילו היה השורש מסס, היה צריך לומר המ"ם בפתח, אלא הוא גם משורש כמסוס נוסס, שלטונין מבאישין, וכולל שניהם במלה אחת, שרי מס רשעים. (שמות א יא)