(ראה גם: נביא שקר, עבודה זרה, עיר הנדחת)
כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר, נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך... לא תאבה לו ולא תשמע אליו, ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרג תהרגנו, ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים ומת, כי בקש להדיחך מעל ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. (דברים יג ז)
כי יסיתך - אין הסתה אלא טעות, שנאמר אשר הסתה אותו איזבל אשתו, אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי, שנאמר ועתה שמע נא אדוני המלך, אם ה' הסיתך בי ירח מנחה... בסתר לאמר, מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר, וכן הוא אומר בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה, אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא, וכן הוא אומר חכמות בחוץ תרונה וגו'
לא תאבה לו, מכלל שנאמר ואהבת לרעך כמוך, יכול אתה אוהב לזה, תלמוד לומר לא תאבה לו, מכלל שנאמר עזוב תעזוב עמו, יכול אתה עוזב עם זה, תלמוד לומר ולא תשמע, מכלל שנאמר ולא תעמוד על דם רעך, יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה, תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו, לא תחמול, לא תלמוד עליו זכות, ולא תכסה עליו, אם אתה יודע לו חובה אין אתה רשאי לשתוק, ומניין שיוצא מבית דין חייב שאין מחזירין אותו לזכות, תלמוד לומר כי הרוג תהרגנו, ומנין ליוצא מבית דין זכאי שמחזירין אותו לחובה, תלמוד לומר הרוג תהרגנו... (ראה פז ופח)
...חיסורי מחסרא והכי קתני, אם לא טען אין טוענין לו, ובדיני נפשות אף על גב דלא טען טוענין לו, ואין טוענין למסית, מאי שנא מסית, אמר רבי חמא בר חנינא מפירקיה דרבי חייא בר אבא שמיע לי, שאני מסית דרחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו. אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מניין שאין טוענין למסית, מנחש הקדמוני, דאמר רבי שמלאי הרבה טענות היה לו לנחש לטעון ולא טען, ומפני מה לא טען לו הקב"ה, לפי שלא טען הוא... (סנהדרין כט א)
המסית זה הדיוט, והמסית את ההדיוט, אמר יש יראה במקום פלוני, כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה. כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם חוץ מזו. אמר לשנים הן עדיו ומביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו, אמר לאחד, הוא אומר יש לי חבירים רוצים. אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם, מכמינין לו עדים אחורי הגדר, והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד, והלה אומר לו, והוא אומר לו היאך נניח את אלקינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים, אם חוזר בו הרי זה מוטב, ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו, העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו... המדיח זה האומר נלך ונעבוד עבודת כוכבים (מדיח עיר הנדחת)... (סנהדרין סז א)
תנו רבנן, ארבעה צריכין הכרזה, המסית, ובן סורר ומורה, וזקן ממרא, ועדים זוממין, בכולהו כתיב בהו וכל העם, וכל ישראל... (שם פט א)
תנו רבנן, נביא שהדיח בסקילה, רבי שמעון אומר בחנק. מדיחי עיר הנדחת בסקילה, רבי שמעון אומר בחנק, נביא שהדיח בסקילה, מאי טעמא דרבנן, אתיא הדחה הדחה ממסית, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה, ורבי שמעון מיתה כתיבה ביה, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק, מדיחי עיר הנדחת בסקילה, מאי טעמייהו דרבנן, גמרי הדחה הדחה או ממסית או מנביא שהדיח, ורבי שמעון גמר הדחה הדחה מנביא, וליגמר ממסית, דנין מסית רבים ממסית רבים, ואין דנין מסית רבים ממסית יחיד... (שם פט ב, וראה שם עוד)
תמן תנינן, המסית זה הדיוט, והניסית זה ההדיוט, הא חכם לא, מכיון שהוא ניסית אין זה חכם, כיצד עושין לו להערים עליו, מכמינין עליו ב' עדים בני אדם בבית הפנימית, ומושיבין אותו בבית החיצון, ומדליקין נר על גביו, כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו, שכן עשו לבן סטדא בלוד, שהכמינו לו שני תלמידי חכמים והביאוהו לבית דין וסקלוהו, וכה תאמר אכן, שנייא היא דמר אני, אף הכא אני שלא יברח וילך לו וילך ויסית את אחרים עמו, (למה אומרים כאן שעל קול בעלמא משיאין את האשה, אף על פי שלא ראה את הקורא). (יבמות פד א)
...מסית אומר בלשון גבוה, והמדיח אומר בלשון נמוך, מסית שאמר בלשון נמוך נעשה מדיח, ומדיח שאמר בלשון גבוה נעשה מסית, מסית אומר בלשון הקודש, ומדיח אומר בלשון הדיוט, מסית שאמר בלשון הדיוט נעשה מדיח, ומדיח שאמר בלשון הקודש נעשה מסית. (סנהדרין מ ב)
כך שנו רבותינו, על ג' דברים הזכיר הקב"ה שמו עליהם, ואף על פי שהן לרעה, על המסית, זה נחש שהסית את האשה, ואמר לה כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע, תהיו כמותו, מה הוא בורא עולמות, אף אתם תבראו עולמות כמוהו, שכל אומן שונא את אומן כמותו, ולפי שהסית אותה וספר לשון הרע, לפיכך הזכיר שמו עליו... (תזריע ט)
והנחש היה ערום, במה היתה ערמתו, לפי שגלגל עינו דומה לשלאדם, לפיכך בא עליו, שאין מסית את האדם אלא מי שהוא דומה לו. (בראשית ג א)
דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, ואם תאמר אם כן כל מסית יפטור את עצמו באותה טענה, ויש לומר דדוקא נחש שלא נצטוה שלא להסית ולא נענש אלא לפי שבאת תקלה על ידו, אבל מסית שנצטוה שלא להסית נמצא כשמסית עובר. (בראשית)
המסית אחד מישראל בין איש בין אשה, הרי זה נסקל, אף על פי שלא עבד המסית ולא המוסת עבודת כוכבים, אלא מפני שהורהו לעבוד, בין שהיה המסית הדיוט בין שהיה נביא, בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה, או יחידים מיתתו בסקילה. המסית את רוב אנשי העיר הרי זה מדיח ואינו נקרא מסית, היה זה שהדיח רוב העיר נביא, מיתתו בסקילה, והנדחים הרי הן כיחידים ואינם כאנשי עיר הנדחת, עד שיהיו המדיחים שנים. ואחד האומר אמרה לי עבודת כוכבים עבדוה, או שאמר אמר לי הקב"ה עבדו עבודת כוכבים, הרי זה נביא שהדיח. ואם הודחו אחריו רוב העיר נסקל. המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד, הרי זה נסקל, כיצד, האומר לחבירו אעבוד כוכבים, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד בעבודה פלונית, שדרך אותה עבודת כוכבים להעבד בה, אזבח אלך ואזבח, נלך ונזבח... הרי זה מסית, הסית לשנים הרי הן עדיו, והן מביאין אותו לבית דין ומעידין עליו שכך אמר להן, וסוקלין אותו.
ואין המסית צריך התראה, אמר לאחד, הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך, ומערים עליו עד שיסית בפני שנים כדי להרגו. אם לא רצה המסית להסית לשנים, מצוה להכמין לו. כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליו חוץ מזה. כיצד מכמינין לו, המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כדי שיראו המסית וישמעו דבריו ולא יראה אותם, והוא אומר למסית אמור מה שאמרת לי ביחוד, הוא אומר לו, והמוסת משיבו היאך נניח את אלקינו שבשמים ונלך ונעבוד את העצים ואת האבנים, אם חזר בו או שתק פטור, ואם אמר לו כך היא חובתנו וכך יפה לנו, העומדים שם ברחוק מביאין אותו לבית דין וסוקלים אותו. מצוה ביד המוסת להורגו, שנאמר ידך תהיה בו בראשונה להמיתו וגו', ואסור למוסת לאהוב את המסית, שנאמר לא תאבה לו, ולפי שנאמר בשונא עזוב תעזוב עמו, יכול אתה עוזב לזה, תלמוד לומר ולא תשמע אליו...
המסית אחרים לעבדו, ואמר להם עבדוני, אם עבדוהו נסקל, ואם לא עבדוהו, אף על פי שקיבלו ממנו ואמרו הן, אינו נסקל, אבל אם הסית לעבודת איש אחר, או לשאר מיני עבודת כוכבים, אם קבל ממנו ואמר הן נלך ונעבוד, אף על פי שעדיין לא עבד, שניהם נסקלין, המסית והמוסת, שנאמר לא תאבה לו ולא תשמע אליו, הא אם שמע ואבה חייב. (עבודת כוכבים פרק ה א, וראה עוד ערך נביא שקר)
ארבע ועשרים מעכבין את התשובה, ארבע הן עון גדול, והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו, ואלו הן, המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה, והמטה את חבירו מדרך טובה לרעה, כגון מסיח ומדיח... (תשובה פרק ד א)
...ואין טוענין למסית, ומושיבין בדינו זקן וסריס ומי שאין לו בנים, כדי שלא ירחמו עליו, שהאכזריות על אלו שמטעין את העם אחרי ההבל רחמים הוא בעולם, שנאמר למען ישוב ה' מחרון אפו, ונתן לך רחמים. (סנהדרין פרק יא ה)
לכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו, חוץ ממסית ומדיח, שהרי אמר תורה לא תחמול ולא תכסה עליו. (ממרים פרק ה יד)
בסתר - הדרך לדבר דבר מכוער כזה בסתר, ואל תחשב שמפני שדבר בסתר אסור להלוך בו רכיל. כנפשך - ב' במסורה, כנפשך שבעך, וכאן, שאין ההסתה אלא באכילה ושתיה. (דברים יג ז)
שלא יזרז אדם בני אדם לעבד עבודה זרה ויזרז אותם על כך, ואף על פי שזה הקורא לא יעבדנה, ולא יעשה לה פעולה מן הפעולות רק הקריאה לבד, וזה הנקרא מדיח, וכן אמרו בסנהדרין (ס"ג ב') לא ישמע על פיך, אזהרה למדיח... ומי שלא הדיח בענין זה אלא אדם אחד אינו נקרא מדיח אלא מסית, אבל כשמדיח שני אנשים או יותר נקרא מדיח... (משפטים מצוה פז)
שנמנענו כמו כן שלא להטות אוזן לדברי מסית, ולא לחבב אותו בשום דבר. וענין מסית הוא מי שמסית אחד מבני ישראל ללכת לעבד עבודה זרה, כגון שישבח לו פעולת עבודה זרה, וישבחנה לו כדי שילך אחריה ויעבדה ויצא מתחת כנפי השכינה, ועל זה נאמר "לא תאבה לו". (ראה מצוה תנז)
שתהיה שנאת המסית קבועה בלבבנו, כלומר שלא נקל בנטירת הנקמה ממנו על כל הרעה אשר חשב לעשות, ועל זה נאמר "ולא תשמע אליו", כלומר אל תהי נשמע אליו להעביר מלבך נטירת נקמתך ממנו... שהכל להרחיק כל ענין עבודה זרה לבלתי הכשל בה בשום ענין. (שם מצוה תנז)
שנמנע המוסת שלא להציל המסית כשיראהו בסכנת מות ואיבוד, ועל זה נאמר "ולא תחוס עינך עליו", וכן אמרו ז"ל, מכלל שנאמר "לא תעמוד על דם רעך", יכול אי אתה עומד על דמו של זה, תלמוד לומר "ולא תחוס עינך עליו". (שם מצוה תנט)
שנמנע המוסת שלא לטען דבר של זכות על המסית, ואפילו יודע לו זכות, ולא ילמדהו ולא יזכרהו עליו, ועל זה נאמר "ולא תחמול", וכן אמרו ז"ל לא תלמד עליו זכות.
שלא יחריש המוסת מללמד חובה על המסית, אבל ילמדה עליו, ועל זה נאמר ולא תכסה עליו, ואמרו ז"ל בפירוש לא תכסה - אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתוק... ומרוב אזהרות אלו על המסית יש לי להבין שמותר גם מצוה עלינו לשנא גם כן אפילו הרשעים בשאר עבירות, אחרי ראותנו שהשחיתו והתעיבו מעשיהם עד שאין תקוה בהם, ולא ישמעו לקול מורים, אבל יבוזו דבריהם, ולמלמדם לא יטו אוזן, אבל להזיקם מגמת פניהם הנה אלה רשעים שהיה דוד אומר עליהם, הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. (שם מצוה תס ותסא)
ולא תחוס עינך עליו - בגימטריא אין טוענין למסית.ולא תכסה - ב' במסורה, ולא תכסה עוד על הרוגיה (ישעיה כ"ו כ"א) זהו שדרשו (סנהדרין ל"ג) במסית, שאם יצא מבית דין חייב, אין מחזירין אותו לזכות... (דברים יג ט)
כי יסיתך - שיתן לו אות, או שיאמר שיעשהו בסתר, ויקבלו טוב העבודה ולא רוע העונש, ונתחברה להסתה גם הנטיה הטבעית של האדם להשמע למשפחתו ולהמשך אחריהם בדעותיהם ובמעשיהם, ולכן הוסיף לא תאבה ולא תשמע וגו', כי אין אהבה בשום דבר עומדים לפני יראתו ועבודתו יתברך... (שם )
לא תאבה - לומר אחקור בדבר, ולא תשמע - שאם ספק אצלך בדבר תבא לשמוע, וספק כזה לא יקרה אלא מחסרון התבוננות בגודל השי"ת וסדרו בעולם. (שם)
כי יסיתך - רומז בזה אופני ההסתה, יש מסית שבא עם האדם, כמו שכתוב "לפתח חטאת רובץ", או יוולד באמצעות העבירה שעבר, ויוולד בו כח חפץ רשע, שהוא סוד עבירה גוררת עבירה, ולכן אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, או על ידי נטותו לדרך רעה יסובבנו קנות כח נפש רעה, כפי שיזכה בתוספת נשמה יתירה בהתעצמו בדרכי ה', או שנפשו תתחבר עם חלק הרע ותשוה לו בטבעה, זהו שיכפור בעיקר ויעבד עבודה זרה. ועל אלו האופנים אמר, אחיך - הנולד אתך, בן אמך - שחוה גרמה תערובת הרע במקור הקדושה, ב' בנך - מסית הנולד מחטאך, ויש שיוליד במדרגת זכר או נקבה חלשה, ג' אשת חקיך - קונה נפש רעה בקרבו, ד' רעך אשר כנפשך - שנוטה לגמרי לרע, לאמר נלכה - מסתיר דבריו ותכליתם עבודה זרה, אשר לא ידעת - ואם כן לא קבלת עליך במתן תורה שלא לעבדה... לא תאבה - שלילת רצון בלי טענות, שאם יתווכח תוולד תכונת הרע באדם, ולא תחמול - שצריך להרחיק ממנו אשר תאוה נפשו אפילו דברים מותרים לענות נפשו לאותן מחלות שהן כוחות מסיתים, והוא סוד התענית, לאבד כח הרע הדבוק בו ומסית, וכמעשה דרבי עמרם חסידא, שצעק נורא בי עמרם, ובזה גרש המסית, שגילהו לעיני כל. ידך תהיה בו - ולא הרשה לך לגלות כרבי עמרם לכל, אלא כשלא תשיג ידך בעצמך. (שם)
כי יסיתך - מפתה מראה ההנאה שבעשית החטא ומסיר בכך את היראה שבעבורה נמנע, והמסית אומר שראוי לעשות הדבר למען האמת, ולא למען ההנאה, ומכאן אמרו שצריך המסית לומר כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה, אבל המפתה מפני ההנאה הנמשכת מעבודה זרה, כגון להתיר עריות, אינו מסית אלא מפתה. מקצה הארץ - על הרחוקים לא יאמר כמה מטיבה וגו', שאינך מכירה, אלא יאמר ראה כמה נתפשטה בעולם. (שם)
כי יסיתך - מסית הוא שמראה לו איזו תועלת בדבר, לתנא קמא מראה תועלת שבעבודה זרה, ולאחרים מראה החסרון שבהנהגת ה' שאינו משגיח כי אם המזלות... (שם)
בסתר - ליחיד או ליחידים שהוא מסית, ובעיר הנדחת הוא מדיח, שהוא נביא או שנים, לא ידעת - שיספר לך דברים נפלאים אודותיה. (שם שם ז)
ומה טעם נצטוה (אברהם) לגרשם (את הגר וישמעאל) במראה חיצוני של אכזריות כזו? משום בחינת מסית ומדיח שהיתה בישמעאל, כאמרם ז"ל, מצחק - לשון עבודה זרה, הרי שבפני יצחק שהיה עדיין תינוק, עבד עבודה זרה, ובבחינת מצחק, דהיינו בדרך זלזול בעבודת השי"ת. והדין הוא במסית לא תחמול ולא תכסה עליו, והטעם שדינו קשה כל כך, יש לומר בפשיטות, כדי שלא להצילו מדין מיתה. אך יש עוד גדר בזה, והוא שאסרה לנו התורה להפך בזכותו של מסית, כי אם נשתדל בזה, יש חשש שתתקרב דעתנו אליו, (כמו שדעת המתחסד מתקרבת תמיד אל זה שעמו מתחסד), ויטה ללמוד ממעשיו. וגם אם יהרגהו עדיין חשש זה קיים, כמו שהעיר אדוני אבי מו"ר ז"ל על הכתוב (דברים י"ב ל') "השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך, ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם, ואעשה כן גם אני", הרי שחששה התורה שמא יחקו ישראל את הכנענים אף שהם ראו בעיניהם באבדן האומות ההן, וגם הרגום בידיהם ממש, כי כך דרכו של יצר הרע, שגם ראיית עבודה זרה פועלת להטות הלבבות אחריה, ואף אם ראו בחוש שאינה מצלת עובדיה. ועל ידי שמתחסדים עם המסית ומחפשים עליו זכויות, מתקרבת הדעת אליו והסכנה גדולה מאד. ומשום זה צוה השי"ת לגרש את ישמעאל באופן כזה כדי שלא יחולו עליו רחמים מצד אברהם, והיתה זאת מחמלתו של השי"ת על יצחק ע"ה, שלא יקבלו שום רושם חס ושלום ממעשה הרשע. (חלק ב עמוד קפח)