(ראה גם: מספר-עשר-מאה)
ויש לומר שעל כוונה זו מורה מספר עשרת אלפים ככר כסף, שידוע שמספר אלפים הוא בחכמה ראשית הגילוי, כמו שכתוב (איוב ל"ג) ואאלפך חכמה, ומספר עשרה מורה על התכללות כח השכל, והיה מורה בזה שישראל חס ושלום קלקלו ופגמו את כל הדעת והשכל, ויבואו אלו שפיזר בשבילם הון זה תחתיהם, ובמספר ככר כסף, וככר הוא ששים, מורה על ענין כחות הלב, שהוא במספר שש קצוות... אם כן עשרת אלפים ככר כסף מורה לעומת כחות הדעת והשכל וכחות הלב, ובזה היה מורה שישראל אבדו מעלת השכל והלב, ויבואו אחרים תחתיהם... (שמות משפטים תר"פ)
והנה ידוע שאלף הוא תכלית כל המספר, כמו שאיתא בספרים כי כשהגיע המספר לאלף חוזר לאחד, אלף אחד, שני אלפים וכו', עד אלף אלפים, ואין בלשון הקודש שם מספר יותר מאלף, ורבבה איננה שם המספר אלא מלשון רב, וכשהגיע המספר לאלף חוזר חלילה אלף, אותיות דדין כאותיות דדין, וזהו שרמז משה רבינו ע"ה בברכתו יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים, היינו תחזרו ותתחילו מחדש כאילו לא הייתם מימיכם ותחליפו כח כנ"ל... (דברים תרע"ו)
ראה מספר-ש', חידושי אגדות בבא בתרא עג א.
והמספר אלף ומאה כסף שנזכר גם כן אחר כך בפסל מיכה כמספר זה נראה דאלף מורה על הריבוי כמ"ש הרמב"ן פרשת וירא על פסוק "נתתי אלף כסף", עיין שם ובערוך ערך גוזמא ב' רש"ג ורה"ג. וזהו הריבוי שעל ידי ברכת ה' אשר היא תעשיר, וכמ"ש בזוהר ויצא קכ"א אף דברכתא דלעילא לא פחות מאלף, והיינו כי אלף הוא סוף המספרי בלשון הקדש, דרבבה אינו אלא לשון ריבוי, ועד אלף הוא רבוי שבגבול ושיש לו קצבה עדיין, וזהו ברכת ה' בעולם הזה שהוא עולם הגבול, שאמר לעולמו די ועד פה תבא. וכל השפעות עולם הזה צריך להיות בגבול שלא יפרוץ יותר מכדי הצורך, ואפילו המלך שלו יאות הרבוי, וכמ"ש ולדוד הרבבות ועוד לו אך המלוכה, כי מספר רבבה שייך למלך, וכמו שיש שרי עשרות ומאות ואלפים ולא יותר כי בזה נשלם המספר, עוד שרבבה הוא רבוי שאין עוד קצבה וגבול, ול"ש שרים מיוחדים רק המלך המולך על הכל... (חלק ב ישראל קדושים וראה עוד ערך מספר)