ונראה מחלוקת החכמים בענין זה, דמאן דאמר מאה, כי מאה הוא מספר שלם על שלימות מבלי חסרון, וענין מאה שהוא מספר שלם התבאר בחבור גור אריה בפרשת ואתחנן, עיין שם. (נצח ישראל פרק נא)
...וכאשר חטא בגופו, כי אין חטא בדבר אלקי, מיעטו על ק' אמה, רוצה לומר מיעט ממנו הצלם האלקי, אבל לא ביטלו ממנו לגמרי, והעמידו על ק' שהוא מספר שלם (מרובע של י' על י'), כי רבבה אינו נחשב מספר אלא ריבוי, ויש בדבר עוד עמוק יותר. (גור אריה דברים ד לב)
ויש לך לדעת, כי רשות האדם נחשב עד עשרה, שכך אמרו מעולם לא עלה משה ואליהו למעלה מן עשרה, לקיים מה שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, ומאחר כי מספר עשרה שייך לארץ, ובודאי השמים הם נבדלים מן הארץ לגמרי, ולכך מספר המתייחס אל השמים הוא מאה, מאחר כי מספר עשרה שייך לארץ, ומספר עשרים אינו נבדל מן עשרה, כי שניהם לשון עשר, והוא לשון אחד, ושלשים מן שלשה, וכן כלם עד מאה, שהוא מספר בפני עצמו, והוא נבדל לגמרי מן עשרה, ולכך מספר מאה שייך אל השמים, ודבר זה מוכח בכמה מקומות, והכתוב אומר "מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה'", כלומר שיכיר עלתו ויהיה ירא מפניו, ודבר זה שנותן לו מאה ברכות, אשר בברכות נראה שבחו וכחו, ובזה מכיר עילתו שהוא נבדל ממנו, והוא בשמים והאדם על הארץ, ובזה יש יראה, ולכך חייב לברך השי"ת מאה ברכות, כדכתיב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך... (נתיב העבודה פרק יד)
ונראה דמחלוקת חכמים בענין זה, דמאן דאמר מאה אמה, כי מאה אמה הוא מספר שלם, מורה על שלימות מבלי חסרון, ולפיכך אמר שקומת האדם מאה אמה, ומאן דאמר מאתים שודאי אף על גב שמאה אמה מספר שלם, יש באדם מעלה יותר עליונה, מעלה אלקית, ובשביל כך ראוי שיהיה הדבר כפול, כי הטבע מעלה אחת, והנבדלת מעלה שניה, ולכך האדם שיש לו מעלה על מעלה שעורו מאתים אמה. ותוכל אתה לומר דבהא פליגי, דלמאן דאמר מאה אמה סובר שהעולם היה נוהג בטבע, ומאן דאמר מאתים אמה סובר, שהנהגת העולם יהיה בזמן ההוא בהנהגה נבדלת... (חידושי אגדות בבא בתרא עה א)
ומה שאמר כי צפורי בשלותה היה בה ק' שווקים מוכרים מזונות, כי ק' מיוחד לפרנסה, שהם י"ח במספר קטון (ק"ף), ולכך אחשורוש היה עושה סעודה לפרנס בני מלכותו שמונים ומאת יום, שתראה כי הפרנסה ראויה להם מאה ושמונים, והבן זה. (שם עה ב)