(ראה גם: מספר-שבעה)
שבעים שקל בשקל הקדש, כנגד ע' אומות שיצאו ממנו, דבר אחד למה שבעים, כנגד מראש ספר בראשית עד קללת נחש ע' פסוקים. אמר רב פנחס שני אויבים לא נתאררו עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים, הנחש והמן הרשע, הנחש מבראשית עד ארור אתה מכל הבהמה ע' פסוקים, המן מאחר הדברים האלה גדל המלך וגו' עד ויתלו את המן ע' פסוקים. דבר אחר נגד ע' שמות הקדושים מן ספר בראשית עד פרשתו של נחש, ואם תאמר יש בו אחד יותר והייתם כאלקים אינו קדוש, דבר אחר כנגד ע' שנה שהיו לתרח כשהוליד לאברהם, שנאמר (בראשית י"א) ויהי תרח שבעים שנה וגו'... דבר אחר כנגד ע' ימים שבכו את יעקב החסיד, שנאמר (שם מ"ט) ויבכו אותו מצרים שבעים יום, דבר אחר כנגד ע' ימים טובים שנתן הקב"ה לישראל, ז' ימי הפסח, וח' ימי החג, וראש השנה ויום הכפורים, וחג שבועות ונ"ב שבתות שיש בשנת החמה, הרי ע'. דבר אחר כנגד ע' שמות שיש לו להקב"ה, ע' שמות שיש לישראל, ע' שמות לתורה, ע' שמות לירושלים, דבר אחר כנגד ע' שנה שחיסר אדם משנותיו ונתן לדוד בן ישי... (במדבר יד כד)
שבעים - שתהא סנהדרין של שבעים, ולמה שבעים, כנגד שבעים אומות, שיהו מעשה שבעים זקנים כובש עצת שבעים אומות, ורבנן אמרי כנגד שבעים ימים טובים שנתן הקב"ה לישראל בכל שנה... דבר אחר כנגד שבעים אמות שיש במשכן, הא כיצד, עשרים קרש בצפון שלשים אמה, וכמותן בדרום, הרי ששים אמה, ושמונה קרשים במערב שנים עשר אמות, צא מהן שתי אמות לשתי זויות, נשארו עשר, הרי שבעים, וכן את מוצא כשמינה משה שבעים זקנים הכניסן לאהל מועד והעמיד כל אחד ואחד לתוך אמתו, שנאמר ולקחת אותם אל אוהל מועד, למה, שאם יצא הקצף מאהל מועד, הן עומדין ועוצרין אותו. (במדבר בהעלותך יא טז)
אספה לי שבעים איש - כבר הזכירו רז"ל כי שבעים אומות הן בשבעים לשון, ויש לכל אחת מזל ברקיע ושר למעלה, כענין שנאמר בדניאל ושר מלכות פרס וגו', ובפרקי דרבי אליעזר אמר הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו בואו ונבלבל לשונם, ולכן היה המספר ביורדי מצרים שבעים. וצוה המספר הזה בשופטי ישראל, כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכחות ולא יפלא מהם כל דבר, וכן במתן תורה ושבעים מזקני ישראל, כי ראוי במספר השלם הזה שישרה עליהם כבוד השכינה כאשר הוא במחנה העליון... וקבלו רז"ל כי כל סנהדרי גדולה היושבת בבית השם במקום אשר יבחר לשכנו שם כן יהיה מנינם שבעים, והנשיא על גביהם כמשה רבינו, והנה הם שבעים ואחד, וכן האותיות בשם הגדול המפורש שבעים ושתים כנגד השרים, והשם המיוחד שהוא אדון יחיד על כולם, ולזה ירמוז הכתוב באמרו אלקים נצב בעדת א-ל... כי מספרכם כמספר שרי מעלה ואדון היחיד... (במדבר יא טז)
שבעים - היו שבעים זולתי יעקב, שכן כתיב "ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש", ועמו ע"א, וכמו כן "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל", ועם משה ע"א, וכן סנהדרי גדולה במקדש שבעים, ועם הנשיא שעל גביהן ע"א, וכן אומות הקדמונים ע' ועם ישראל ע"א. וכל זה דוגמא של מעלה, כנגד שבעים מלאכים הסובבים כסא הכבוד, ועם ה' אלקי ישראל ע"א, והם נקראים בית דינו... והתבונן מזה מעלתו של יעקב שנאצלו מכחו שבעים נפש, שמהם יצאו ששים רבוא, כנגד שבעים שמות שנאצלו מן השכינה שאין מנינם פחות מששים רבוא, והם תכלית כל הדעות, ולכך לא היו ישראל ראויין לקבל את התורה עד שעלו לששים רבוא... (בראשית מו כז)
שמע ישראל - תלוי העי"ן, שהקב"ה ברא מעשיו בע' ע', ישראל אחד מע' באומות, האומות א' מע' בבהמות, בהמות א' מע' בעופות, עופות א' מע' בדגים, דגים א' מע' בשדים, שדים א' מע' במלאכים... (דברים ו ד)
...פירוש כי הדבר שהיה יוצא מפי השי"ת היה מתחלק לע', כי כן הדבר שהוא יוצא מן השי"ת בעולם הזה, הוא מתחלק לע', כמו שהם ע' אומות והלשונות הם שבעים לשון, ולפיכך הדבור והלשון שהוא יוצא מן השי"ת היה מתחלק לע', ודבר זה בארנו במקום אחר, שאי אפשר רק כך, שמן השי"ת שהוא אחד מתחייב הרבוי, הפך מה שאומרים הפילוסופים כי מן האחד לא יבא הרבוי, ולכך היו באים לידי שבושים הרבה... ואילו היו באים שבעים מאתו, הרי הדבר הזה רבוי גמור, כדכתיב בדרך אחד יצאו ובשבעה דרכים ינוסו, כלומר בדרך אחד יצאו וברבוי דרכים ינוסו, אבל שבעים שהוא מספר כללי הוא ריבוי שהוא מתאחד, כי החשבון הכללי הוא מתאחד, מה שאין כן במספר הפרטי, ולפיכך אמר שכל דבור ודבור שיצא מן השי"ת היה מתחלק לרבוי של ע', שהוא רבוי שהוא מתאחד... (תפארת ישראל פרק לא)
ובבואם למצרים היו ע' נפש בפרט, כי מספר זה היה ליוצאי ירך יעקב, כמו שבכלל האומות הכל ע', לכך כתב "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", וענין דבר זה נתבאר למעלה, כי מה שמספר בני יעקב מספר ע' נפש פרטים מורה על מעלה גדולה מאד, יותר ממה שהאומות הם ע' אומות... (גבורות ה' פרק י"ג)
התיקון של תכלית הבריאה בתור כלל הותחל על ידי שנים עשר השבטים, הם אמרו ליעקב אביהם, כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד. ופירש המהר"ל (גבורות ה' י"ג) שעל ידי הצירוף של עבודת כולם הגיעו לעבודת ה' בשלמות כשלמותו של יעקב אביהם. ובתירוץ זה היתה כבר בחינה של כלל. וביאר עוד שם, שכשהגיעו לשבעים נפש, הגיעו לבחינת עם, שהיא בחינה של כלליות יותר עליונה. את מספר שבעים אנחנו מוצאים בכמה ענינים, שבעים פנים לתורה, שבעים זקנים שמינה משה רבינו, שבעים דיינים של סנהדרין, שבעים אומות. ענין שבעים הוא, הסיכום השלם של כל הפרטים, מכל צד ובחינה האפשריים, אשר בהצטרפותם מושגת שלמותו של אותו הענין בבחינה מקיפה של כלל שלם. שבעים פנים לתורה, ושבעים דסנהדרין, היינו צירוף של שבעים גישות והבחנות שכליות בדיון על ענין, שבו מושגת שלמות מקיפה של המחקר השכלי, להעמיד את הדבר על אמיתו. כל אופן של השגה הוא אמת כשלעצמו לפי ההבנה של השכל של הפרט, אך בהצטרפות כולם תושג השלמות המקיפה את האמת מכל צדדיה, בחינת אמת לאמיתה.
בין שבעים האומות חילק הקב"ה את כלל המדות שהן במספר שבעים. אולם כאשר כל אומה משבעים האומות דבוקה בצד הטומאה של מדתה המיוחדת, אז כולן המהוות את כלל כחות הטומאה אשר בבריאה, צד הטומאה הנוגד לצד הקדושה... (חלק ג עמוד ריב)